החברים של ג'ורג'

חמושי צה"ל הרגו הבוקר (ב') שלושה פלסטינים ופצעו עוד כ-15 מהם במחנה הפליטים קלנדיה; מצבם של שישה מן הפצועים מוגדר כקשה. כוח של מסתערבים נכנס לקלנדיה, הסתבך, והזעיק עזרה. החמושים טענו באמצעות דובר צה"ל שהם "חשו סכנה לחייהם."

כמה הערות. קודם לכל, לנושא "סכנת החיים": הופץ היום וידאו שבו רואים כלי רכב של צה"ל כשהם מותקפים באבנים וקרשים. זה נראה לא סימפטי, בלשון המעטה, ומנסיון אישי גם ההרגשה בתוך רכב במצב כזה היא לא משהו. אבל סכנת חיים אין שם. כלי הרכב ממוגנים בדיוק כדי לעמוד בסוג כזה של התקפות. העניין הוא, כמובן, שצה"ל כבר מזמן לא מעניש חיילים על הרג, כל זמן שהם יכולים לומר שהם "חשים" בסכנה; הצבא הרגיל את חמושיו לכך שעצם התחושה הסובייקטיבית של סכנה, גם אם הקשר בינה ובין המציאות האובייקטיבית רופף, די בה כדי להתיר הרג. כתוצאה מכך, אין לנו צבא אלא ערב רב של חמושים מבוהלים תמידית – לא ברור מה גרוע יותר, אם הם אכן פחדנים עד כדי כך או שמדובר בשקר לצרכי חקירה – שרואה גם בקשיש שמתיישב במיטתו סכנה שאין מנוס אלא מלירות בה. שיהיה להם בהצלחה במלחמה הבאה עם אויב של ממש.

שנית, המיקום. קלנדיה היא שטח פלסטיני מובהק. הפשיטה עליה – כמוה מתרחשות מדי לילה; שימו לב למבזקים על מספר מעצרי ה"מבוקשים" מדי בוקר – מעידה על כך שהקשקוש על כך שהפלסטינים שולטים על עצמם, שרוב הפלסטינים בכלל לא רואים חמושים ישראלים, ושכל מה שנשאר הוא שטחי סי שהם שטחים פתוחים הוא שקר גס. הכיבוש מעולם לא נפסק, הוא רק שינה – וכלי התקשורת בישראל הפסיקו לדווח עליו, אלא כאשר יש הרוגים. המפיץ העיקרי של הבדותה הזו הוא מנהיג האחים היהודים, נפתלי בנט, שפשוט לא הולך לו בזמן האחרון עם השקרים. למזלו, יש לצידו מכונת שקרים שפולטת כאלה על בסיס יומי, לעתים על בסיס שעה, ושמרתקת אליה את העיתונאים. (בהערת אגב, על הרבה מהשקרים וסתם השטויות של יאיר לפיד אין לי זמן וכוח להגיב כאן; מומלץ לעקוב מדי פעם אחרי עמוד הפייסבוק של הבלוג. אלא אם אתם לא בפייסבוק. לא אני אהיה מי שיפיל אתכם למלכודת הזו.)

הנקודה השלישית היא אולי החשובה מכל: עליונות אינסטינקט הציד על פני כל שיקול אחר. יש להניח שהאדם שנחטף הבוקר (כן, נחטף – מצד אחד הוא לא יזכה לתנאים של שבוי ומצד שני, הוא לא יראה עורך דין בעתיד הקרוב, והוא צפוי לעינויים) לא היה בדיוק איימאן אל זוואהירי. אילו היה מבוקש כבד, סביר הרבה יותר שהיה מחוסל מהאוויר או בירי ממארב, ולפני שלוש שנים צה"ל הודיע לנו שעקב השת"פ עם הפלסטינים כבר כמעט שלא נותרו מבוקשים. סביר להניח שבשב"כ ובצה"ל מודעים לכך שזו רק שאלה של זמן עד שפעולת מעצר כזו תסתבך. לפני כשנה וחצי, כזכור, הסתבכה משימת אימון של מסתערבים וזה נגמר בהרג של פלסטיני.

להרג כמו שאירע הבוקר יש פוטנציאל להדליק את הגדה כולה, ובצדק. כמו כן, הוא מסוגל לפגוע בשיתוף הפעולה עם הרשות הפלסטינית, שיתוף הפעולה שהוא הגורם המרכזי – הוא ולא גדר, הוא ולא שב"כ – בכך שאין פיגועים בשנים האחרונות. יש גבול לכמות הפעמים שבה קצינים פלסטינים מסוגלים לספוג פשיטות של צה"ל בשטח פלסטיני, ודאי כאלה שנגמרות בהרוגים אזרחיים. יש גבול לכמות הפעמים שבהם אתה יכול להסתכל לעצמך במראה לפני שאין לך ברירה אלא להודות בכך שאתה משתף פעולה עם האויב – לשם מטרה טובה, כמובן, המטרה של הקמת מדינתך העצמאית; אלא שזו איננה מתקרבת ולו כמלוא הנימה, ואתה נשאר עם התהיה האם שיתוף הפעולה עם האויב לא היה רק בעייתי מוסרית אלא גם שגוי טקטית.

שיקול כזה היה מצמצמם משמעותית את הפעולות של צה"ל והשב"כ בשטחי איי. אבל, כפי שמעידים מעצרי הלילה הבלתי פוסקים, זה לא מה שקורה. הסיבה לכך היא העובדה שהשב"כ – וראשיו הודו בכך – מפעיל שיקול טקטי צר. המטרה שלו, ולחלוטין אפשר להבין אותו ואת רכזיו, היא למנוע פיגועים או אפילו חשש לפיגועים. אם יש לו חשוד, הוא ירצה לעצור אותו. מותר לחשוד שהמח"טים של צה"ל, בוגרי האינתיפאדה השניה, אנשים שכל מהותם היא ציד מבוקשים ומי שאטסטרגיה מבחינתם היא קורס שהם דילגו עליו בפו"מ כי לא היה זמן, לא בדיוק מהווים בלם לתפיסה הזו.

אבל השיקול הטקטי חותר תחת השיקול האסטרטגי. ומסתבר שכמו במהלך האינתיפאדה השניה, אין מי שרואה את התמונה הרחבה יותר. אז הצית החיסול של ראאד כרמי גל של פיגועים אחרי שכמעט וכבר הושג שקט. אף אחד לא צריך להתפלא אם זה גם מה שיקרה עכשיו. צה"ל הרג 14 פלסטינים מאז תחילת השנה, ועוד היד נטויה.

אבו מאזן לא רוצה במאבק המזוין. הבעיה שדרגי השטח מסוגלים לצאת להתקפות גם בלי הנחיות מלמעלה – כפי שקרה לפני 13 שנים – ואז, שוב, יהיה לנו חודש אוקטובר שבו יירה צה"ל מיליון כדורים, אנחנו נשמע על כך שנתיים-שלוש לאחר מעשה, והגלגל יחזור על עצמו.

המתנחלים ונתניהו יחככו ידיים, צה"ל יהיה מרוצה מהיכולת הטקטית שלו, השב"כ ירוץ לסתום את הסכר שפתאום התמלא חורים, ואנחנו נאסוף את הגופות מבתי הקפה והאוטובוסים. התקרית שאחריה תתפוצץ הגדה – אולי היום, אולי בעוד שבוע, אולי בעוד חודשיים – תהיה קטנה ולא חשובה, אבל היא תהיה רק המרעום שיפעיל את המטען. לא הרצח של פראנץ פרדיננד הוביל למלחמת העולם הראשונה; הוא היה רק המצת לחומרי התבערה שכבר נאספו.

ככה זה, במדינה שהממשלה היא בה בסך הכל הזרוע המדינית של הצבא.

עוד דבר אחד: במהלך האינתיפאדה השניה, נהוג היה לומר אצלנו שערפאת אומר דבר אחד באנגלית ודבר שונה מאד בערבית. משעשע, על כן, לצפות במנהיג האחים היהודים בנט נוקט באותה השיטה עצמה: אומר דבר אחד בעברית לקהל שלו ודבר אחר באנגלית ליהודי ארה"ב. איש ההייטק הידוע כנראה עוד לא עלה על זה שדי קל להשוות היום בין הודעה לעיתונות באנגלית ובעברית.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

ראש ממשלתנו היקר, בנימין נתניהו, מוצא את עצמו שוב במצב השנוא עליו ביותר: זה שבו עליו לקבל החלטה. עד כה הוא לא ממש הצטיין בכך. וגרוע מכל, אף שההחלטה היא כנראה הגורלית ביותר שנאלץ לקבל עד כה, הוא לא יכול בשום צורה לצאת ממנה ברווח פוליטי, רק להפסיד.

זוכרים את ההחלטה של האיחוד האירופי להפסיק לאפשר לישראל ללכת עם ולהרגיש בלי ההתנחלויות? ההחלטה שקבעה שמעתה, כל הסכם חדש עם ישראל צריך לכלול סעיף שבו ייכתב במפורש שהשטחים הכבושים אינם חלק מישראל? אז יום הדין מגיע הרבה יותר מהר ממה שמישהו שיער. בקרוב תצטרך ישראל להכנס לדיונים על הסכמים מחודשים בתחום הסיוע המדעי האירופי לישראל, פרויקט שמכונה "הורייזון 2020."

על פי התכנית, על כל יורו שישראל תשקיע, היא תקבל מהאיחוד האירופי יורו וחצי. ישראל אמורה להשקיע 600 מיליוני יורו ולקבל בתמורה 900 מיליונים. הכסף הזה יושקע בפרוייקטים מדעיים. ישראל היא המדינה היחידה מחוץ לאירופה שרשאית בכלל להצטרף לתכנית הזו.

הבעיה, כמובן, היא שכדי לקבל את הכסף – 300 מיליון יורו הם לא כסף קטן בכלל, ויש גם יוקרה מדעית שנלווית לזכאים להשקעה הזו – ישראל תצטרך להודיע שהשטחים הם לא שלה. שר הכלכלה, נפתלי בנט, אוהב להעמיד פנים שהוא איש הייטק, כי זה מושך קולות; אבל המסיכה נשרה מיד עם תחילת הדיון. כשזה מגיע לגדה המערבית הכבושה, בנט הוא קודם כל יו"ר מועצת יש"ע לשעבר – התואר שהוא מקפיד להחביא – וכל דבר אחר בא אחר כך. בנט הודיע שהוא מתנגד. בכירים במשרד שלו פכרו את ידיהם ואמרו שהם "יציגו את העמדה המקצועית" של המשרד, אבל אין מה לעשות: השר הוא הקובע.

שרים אחרים שצפויים להיות מעורבים בדיון הם לימור לבנת (שרת התרבות), שי פירון (שר החינוך ונציג האחים היהודים ב"יש עתיד"), ושר המדע יעקב פרי. האחרון כבר הודיע על כך שהוא מתנגד למשחקי אגו מטומטמים בנושא "הורייזון 2020." לבנת זקוקה למתנחלים לצרכי השרדות בפריימריז, ופירון הוא מתנחל בעצמו, ועל כל פנים יהיה מפתיע מאד לראות אותו מצביע נגד האחים היקרים. אפשר היה לצפות, אולי, שראש הפוליטבירו של "יש עתיד" יפעיל עליו לחץ, אבל הרקורד של המנהיג היקר לפיד בתחום ההתנחלויות לא משהו. יותר מדי הוא מתרפס בפני האח בנט. השבוע הסתבר, למשל, שהוא הצביע בעד הכנסת התנחלויות מבודדות – שעד לפני שנה היו מאחזים בלתי חוקיים – לאזור עדיפות לאומי א'. גם פירון הצביע בעד, כמובן.

אז נתניהו יצטרך להחליט. אבל אוי לו מיצרו ואוי לו מיוצרו: אם הוא יצא נגד המתנחלים ויאשר את תכנית "הורייזון 2020," הוא יאבד הרבה מהרצון הטוב של המתנחלים כלפיו ויסייע לאנשים במפלגתו שכבר מודדים במרץ את השטיח בלשכתו לקראת פרישתו; הבולטים שבהם הם שר הבטחון בוגי "משה" יעלון ו, עד כמה שזה נשמע מופרך, שר התחבורה הכושל ישראל כץ. אם הוא יטרפד את "הורייזון 2020," מצד שני, הוא יקומם עליו חלקים ניכרים מהציבור הלא מתנחל, וזה יכול לגרור משבר קואליציוני מול התנועה המגונה של ציפי לבני. אבל אין לו שום רווח פוליטי מאישור "הורייזון 2020": הציבור הכללי יחשוב שזה מובן מאליו.

קשה לדעת לאן יפנה נתניהו. ההיסטוריה לא מלמדת טובות: נתניהו, אף שהצביע פעם אחר פעם עבור תכנית ההתנתקות בכנסת, עשה זאת כמי שכפאו שד, הוא היה מבוהל מאד מהאלימות של אנשי חב"ד נגדו – באירוע מסוים הם תקפו את הרכב שלו והמאבטחים הבריחו אותו מהמקום – והוא התפטר מהממשלה שבוע לפני ההתנתקות. ביסודו, נתניהו הוא איש ארץ ישראל השלמה. כל האינסטינקטים שלו אומרים לו לשאת קוממיות איזה נאום גאה שיסוקר בצורה אוהדת ב"ישראל היום", אם לא בשום מקום אחר, ולשלוח את האירופאים לחפש את החברים שלהם. אבל המחיר, המחיר!

חשוב לציין שאנחנו כבר משלמים חלק מהמחיר. בשנת 2005, חתם שר התמ"ס אולמרט על הסכם סחר חופשי עם האיחוד האירופי. כחלק מההסכם, הוחלט שסחורות שמיוצאות מההתנחלויות לאירופה לא יהיו כלולות בהסכם הסחר החופשי. המתנחלים נעמדו על הרגליים האחוריות. המשמעות היתה סימון סחורות, ולזה הם לא היו מוכנים.

למה? כי מטיבם, המתנחלים הם שקרנים. הם התרגלו לקרוא לבתים שלהם בשמות משונים כמו "בסיס צבאי" ו"אתר ארכיאולוגי," כדי לעקוף את החוק האוסר על עצם קיומם. זה לא מפריע להם להעמיד פנים בפני הציבור הישראלי שהבית שלהם, המתנחלים, הוא הרבה יותר בית מאשר זה של הציבור הכללי. כשצריך לשלם מסים או לשמור על חוקי העבודה, המתנחלים כבר מורגלים להעלות את הטענה שאנחנו בכלל לא חיים בישראל והחוק לא צריך לחול עלינו. המתנחלים ידעו היטב שאם המוצרים שלהם יסומנו, אף אדם מצפוני לא יקנה אותם, ועל כן הם ניסו לרמות את הציבור האירופי ולגרום לו לרכוש מוצרי התנחלויות כשהם מוסווים כמוצרים ישראלים.

אבל האירופאים התעקשו, והמוצרים סומנו. אז מה עשתה ממשלת ישראל? שילמה למתנחלים פיצוי. כן, כן. יש סעיף בתקציב שמכונה "שיפוי יצואנים," ומשמעותו היא העברת כספים למתנחלים על כך שמאחר והם לא גרים בישראל, הם לא זכאים להטבות הסכם הסחר החופשי. כלומר, אזרחים ישראלים צריכים לשלם מסים כדי לתת כסף לעבריינים שהחליטו לגור מחוץ לגבולות ישראל.

למרבה השמחה, הסכומים האלה לא גבוהים במיוחד: 11.165 מיליוני ₪ בשנת 2011 ו-10.83 מיליוני ₪ בשנת 2012. זה מה ששווה היצוא מההתנחלויות לאירופה. מבחינת כלל היצוא של ישראל, נזכיר, שליש ממנו הולך לאירופה. המתנחלים, אחרי כל הרעש של "יש"ע זה פאן," לא מייצרים הרבה. אמנם, עברו הימים שבהם אפשר היה לומר שאת כל החקלאות היהודית בגדה אפשר להכניס לגג של מגדל שלום, אבל עדיין מדובר באוכלוסיה שעיקר פרנסתה מגיעה ממשרות ציבור.

הדיון ב"הורייזון 2020" מעמיד בפני ישראל ברירה חדה: האם היא רוצה להיות ספארטה, או שהיא רוצה להיות מדינה מערבית מפותחת (בחלקה), סילי-קון ואדי כפי שהיא אוהבת לכנות את עצמה. חשוב, על כן, להפעיל כמה שיותר לחץ על ראש הממשלה נתניהו. הוא לא טוב בעמידה בו, והמתנחלים כבר מפעילים לחץ.

עוד דבר אחד: זוכרים איזה זובור עשה יאיר לפיד לעדי קול בגלל ההצבעה המצפונית שלה בנושא חוק המשילות? אז מסתבר שיש כמה וכמה סוגי מצפון. תוך כדי נבירה בטקסטים ישנים לקראת הכנת הפוסט הזה, מצאתי את ההצהרה הזו של שי פירון: שלפיד הבטיח לו חופש מצפון בענייני דת ומדינה, כמו גם לכל חברי "יש עתיד." אז מסתבר שיש נושאים שבהם יש חופש מצפון ונושאים שבהם הצבעה על פי המצפון גוררת ענישה. באופן לגמרי לא מפתיע, מסתבר שלפיד אימץ את התפיסה החרדית, על פיה רק בנושאי דת יש רגשות ורק שם יש מצפון. אם אתה חושב שההצבעה שאתה נדרש אליה תקדם את ישראל לעבר משטר סמכותני יותר, מסתבר שאין לך חופש מצפון.

הערה מנהלתית: אתמול התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

או: רצון הרוב הוא שהמיעוט יכין לנו תה

ממשלת נתניהו הצליחה להעביר שלשום (ד') בקריאה ראשונה את חוקי המשילות, שירמסו עוד יותר את היכולת לקיים אופוזיציה בישראל. שיטת השלטון הישראלית היא שיטה מרובת מפלגות; תמיד היתה. היא נועדה לאפשר לסיעות הרבות שהיו קיימות בתקופת הישוב להמשיך ולהתקיים. מעתה, אומרת ממשלת נתניהו-ליברמן-לפיד-בנט, יהיו רק סיעות בינוניות וגדולות. הקץ לסחטנות, הם קוראים.

שלוש הערות. קודם כל, זו לא סחטנות. הסיעות הקטנות בכל זאת מייצגות ציבור, ובכל זאת רוצות נתחים – לא גדולים במיוחד, חשוב לציין – מהתקציב. דמוקרטיה איננה משחק סכום אפס; כל הציבור ראוי לייצוג והשפעה, כמו גם לנתחים מהעוגה. הסיעות הקטנות הערביות, שכנגדן מכוון החוק, לא מסוגלות אפילו למה שמקבלות הסיעות החרדיות.

שנית, אלה מונחים שהיו שמישים, אם בכלל, לתקופה קצרה מאד שנגמרה מזמן: שתי הממשלות של בגין והממשלה הראשונה של שמיר. ממשלות האחדות של 1984-1990 חיסלו במידה ניכרת את כוח ה"סחיטה" של המפלגות הקטנות. החרדים האשכנזים לא הצליחו "לסחוט" שום ממשלה מאז. ממשלות רבין ופרס ויתרו עליהן מראש, והנזק שהן גרמו לממשלת ברק – פרשת המשחן המפורסמת – היה אפסי. ברק נפל משום שהקואליציה שלו לא היתה סבירה מלכתחילה ומשום שהוא היה ברק. לחרדים לא היה שום כוח "סחיטה" מול שרון, לא הם הפילו את אולמרט, והם לא היוו שום בעיה לממשלת נתניהו השניה. ש"ס היא סיפור אחר – אבל מאז 1996 ש"ס לא ירדה מעשרה מנדטים ובדרך כלל קיבלה יותר. היא לא מפלגה קטנה בשום קנה מידה והיא לא הולכת לקטון.

המקרה היחיד שבו אפשר לדבר על "סחיטה" הוא פרשת התרגיל המסריח ב-1990, כשפרס ניסה – בסיוע זמני מאד של ש"ס, שחזרה בה – לפצל את הסיעות החרדיות ולהביא לכך שהכנסת תמנה אותו במקום שמיר. הממשלה ההיא היתה הממשלה היחידה שנפלה בהצבעת אי אמון – וגם אז, צריך להזכיר, לא רק הסיעות החרדיות שיחקו תפקיד: זכורות היטב דמעותיו של שמיר בקריאה "אברשה, שוב הביתה!". 'אברשה' היה אברהם שריר, בכיר ליכוד מאוכזב. על כל פנים, קצת משונה לטעון שמשבר פוליטי בן 23 שנים, ששמיר התאושש ממנו במהירות והוביל ממשלה יציבה לעוד שנתיים, הוא מה שצריך להכתיב את שינוי חוקי המשחק.

שלישית, אנחנו לא בחברון ואף אחד לא מכוון נשק לילד בן חמש (נראה לי כמו אידיום עדכני יותר מאשר 'אנחנו לא בשיקאגו של שנות העשרים'), ואי אפשר לסחוט מפלגות. אפשר, אולי, לסחוט פוליטיקאים, אבל זו עבירה פלילית וזה לא מה שאנחנו מדברים עליו. במכוון, השיח של המפלגות הגדולות לא מדבר על "לחץ פוליטי לגיטימי" אלא על "סחיטה." מפלגות לא נסחטות, הן מסכימות לפשרות. אם מפלגה חושבת שהדיל שנדרש ממנה לא לגיטימי, היא לא חייבת להסכים לו. במקרים מסוימים, היא אפילו יכולה לגרוף הון פוליטי ניכר מאי הסכמה כזו. כשהיא מסכימה, היא לא נסחטת. היא אומרת שהמחיר תמורת העסקה גבוה אולי משציפתה, אבל היא מוכנה לשלם אותו.

וכאמור, החוקים האלה לא מכוונים אל המפלגות החרדיות. יהדות התורה/אגודת ישראל נעה בין שישה לשבעה מנדטים, ש"ס תמיד מעל עשרה. הן לא בסכנה. המטרה הן המפלגות הערביות, שרק לעתים נדירות עוברות את קו ארבעת המנדטים. מהן דורשים להתאחד או להיעלם, מתוך ציפיה שוקקת שייעלמו.

ברור לנו מה חושבים בנט, נתניהו וליברמן על המפלגות הערביות. צריך לזכור, עם זאת, שליאיר לפיד כבר היתה התבטאות על ה"זועביז", והוא כבר כתב ש'[אנחנו] גם אומרים שאחרי הפלסטינים נצטרך להתמודד עם ערביי ישראל, כי הם לא מתים עלינו, וגם לא מבינים למה לא מתקנים להם את הביוב באום אל פאחם ואחרי זה עוד מתפלאים שהם לא מתים עלינו." נו, אז אחרי התקציב של לפיד, כשברור שאי אפשר יהיה לתקן את הביוב באום אל פאחם, לא נותר אלא להתארגן ל'התמודדות עם ערביי ישראל."

אלא שההתבטאות הבאמת מעניינת של לפיד היא דווקא זו על ה"זועביז". והיא מעניינת, כי החוק הזה לא היה עובר בלי סיעת יש לפיד, שהפגינה אתמול התנהלות דיקטטורית לעילא בכל פרשת ההתנצלות האיומה של ח"כ עדי קול. הסירוב לדבר עם ה'זועביז' – יש להניח שלפני כמה שנים הוא היה מדבר על ה"בישארים" – נובע מדרישה חוזרת ונשנית: הפסיקו להיות פוליטיקאים פלסטינים, הפכו להיות פוליטיקאים מקומיים. טפלו בביוב של אום אל פאחם, לא בנושאים לאומיים; ובשום פנים אל תדברו על ההיסטוריה, על רוחות הרפאים שלנו ושלכם, על העובדה שבנינו כאן מדינה על בית קברות, על כך שמחקנו את הכפרים והערים שלכם, על כך שמתחנו שלמת בטון ומלט על ההיסטוריה שלכם. מדוע אינכם יכולים לקבל את ספרי ההיסטוריה שלנו, ולדקלם כאלג'יראים כנועים את המנטרה על "אבותינו הגאלים"? מדוע אתם מתעקשים להמשיך ולדבר כאילו הקבר עדיין פתוח? אנחנו לא רואים דבר ולא מריחים דבר. אין ריח נבלה בבית הזה. הסכימו, אם כן, למחיקת זהותכם, ואנחנו בתגובה ניתן לכם ביוב באום אל פאחם, ומי יודע, אם תהיו אחמדים קטנים ונחמדים ותגישו לנו חומוס כמו שרק אתם יכולים להכין, אפילו נכיר בכמה כפרים בלתי מוכרים שלכם. לא בכולם, בואו לא נסחף – אנחנו צריכים את האדמות לחוות בודדים – אבל בכמה מהם. אולי. רק העמידו פנים שאתם חיים במדינה דמוקרטית ולא במדינת כל יהודיה.

אה, אתם לא מוכנים להעמיד פנים? אתם לא מוכנים לשחק את המשחק, שבו אתם עלה התאנה הדמוקרטי שלו, זה שאנחנו מרשים לו ברוב חסדנו לשבת בבית הנבחרים תוך הקפדה שלעולם לא יהיה בידיו כוח, שלעולם לא יהיה שותף בשום קואליציה? אתם מתעקשים שנפרע את השטר שכתב נתן אלתרמן,

ובכן, מיהו תופיק טוּבּי? הוא חבר הכנסת,

הוא קומוניסט ערבי. בבית הנבחרים

יושב הינו בזכות מלאה ולא בחסד…

כבר עת אולי לזכור זאת, חברים.

ואין הוא חב בזה כל חוב על גודל-נפש.

ישיבתו היא חוק.

היא צו.

היא אל"ף-בי"ת.

לא! אין הפרלמנט צריך ביד מונפת

לזרוק לו מדי פעם את הגֵט.

ואין הפרלמנט, בשום פנים ואופן,

צריך לקרוא: אתה דובר בְּאֵין מחריד

מפני שטוב אני… נדיב… דוגל בחופש…

אין זה הולם אפילו מְסִבָּה פרטית.

עת להחליט סוף-סוף: ככל צירי הבית

גם טובי בו יושב בתוקף המשטר!

ואם זה רציני, אין צורך כל יומיים

על זו הפריבילגיה להגיש לו שטר.

זה טיב הדמוקרטיה. אין נושאי-כֵּלֶיהָ

נוֹשים תודה באיש. חֶלקה אולי לא קל,

אך אם היא לא תהיה מובנת מאליה,

היא לא תהיה מובנת לנו כלל!

שטר שנכתב כבר בשנת 1949? אם כן, אתם לא מותירים לנו ברירה אלא לקרוע אותו. זה טיב הדמוקרטיה, היא איננה מובנת מאליה, היא איננה מובנת לנו כלל.

והכל, כמובן, חוקי. הרי העברנו חוק שקובע שאין לכם זכות מעשית בפועל להבחר. זה דמוקרטי לגמרי, בדיוק כמו הסעיף שקובע שהאופוזיציה לא יכולה להעלות הצבעות אי אמון אלא פעם בחודש, בדיוק כמו הדרישה שהיא תשיג רוב מראש להעלאת הדיון. כי דמוקרטיה היא שלטון הרוב. והמיעוט? המיעוט יצטרך להכין לנו תה ושיגיד תודה שלא אילצנו אותו, כמו במשטרים אפלים מתקופות שאנחנו לא רוצים לדבר עליהם, לפרסם התנצלות משפילה בפומבי. וכמובן, לא מעבירים חוק שאומר שלא ציוני לא יכול להבחר: זו לא הדרך הישראלית. חקיקה ראשית לעולם איננה ברורה עד כדי כך. לא, היא תיתלה בסעיף טכני כדי להשיג את התוצאה הרצויה. יש hasbara לחשוב עליה ואנחנו בכל זאת צריכים לתרץ לעצמנו את מה שאנחנו עושים. ואם בית המשפט יפסול את החוק, מה שסביר – כך אומרים לי – בהתחשב בפסיקותיו של גרוניס, מה טוב: נוכל לזעוק בראש חוצות שאין דמוקרטיה, שהרי בית המשפט פסל החלטה של הכנסת וקבע שיש לשמור על זכויות המיעוט.

החלק האופטימי שבי אומר שאנחנו רואים עכשיו את פרפורי הגסיסה של הציונות. אנחנו רואים כעת את הקואליציה הסחו-ציונית, שאומרת שכל מי שאיננו שותף לדת הדגמ"ח לא רק שהוא לא חלק מהמיינסטרים, אין לו זכות ביטוי בכלל. אנחנו רואים איך המרכז הרדיקלי – הממשלה הזו והחוק הזה הם הרי חלומו הרטוב של בן דרור ימיני – מבהירים שמי שלא ציוני, לא יכול להיות חלק מהמשחק.

ובהתאם, שמדינת ישראל לא יכולה להיות מדינה דמוקרטית כל זמן שהיא מדינה ציונית. הציונים תמיד היו רוב, מאז הקמת המדינה, אבל לצידם תמיד פעלו זרמים א-ציונים, פוסט ציונים ואנטי ציונים. אנטי ציונות של ממש אסורה בחוק: מפלגה איננה יכולה להבחר לכנסת אם היא שוללת את קיומה של ישראל כמדינה יהודית. הסעיף הזה תמיד היה צל על הטענה שישראל היא מדינה דמוקרטית; זו, כידוע, מאפשרת את החלפת המשטר. הרוב הציוני, הגס, שפטריוטו הצווחנית ("עזוב אותי משטויות! גיוס, בעד או נגד!" פלט הבהמה בן כספית בעת שידור עפ מותו של אלישיב) היא תעודת הזהות שלו, כבר לא יכול להסתכל במראה. הוא חייב לנפץ אותה.

הלא-ציונים תמיד היו החלק המעניין והחשוב של החברה הישראלית, ×–×” שמאתגר את הקונסנסוס שלה. וראינו אתמול דברים מדהימים: בזמן שהמכבש של הסחו-ציונים – אלה שחושבים שלגליזציה של סמים היא דבר אסור משום שהיא מנוגדת לחוק בעוד שאין להם בעיה עם המאחז הבלתי חוקי עפרה – דהר קדימה, חברי כנסת חרדים בירכו את עמיתיהם הערבים בערבית, ואלה השיבו להם באידיש. הרוב הציוני יאלץ גם את מרצ להפוך לציונית אלא בקליפתה בלבד, שכן אדם הגון לא יכול עוד להיות ציוני – והוא יגלה שאנחנו לא בשנות החמישים. הציונים עדיין רוב, אבל יש מיעוט א-ציוני ופוסט ציוני גדול, והקואליציה הנוכחית עשויה לגבש אותו למשהו נחוש הרבה יותר. משהו הרבה יותר חד ואכזרי מאשר משענת הקנה הרצוץ המכונה בוז'×™ הרצוג.

ואם אכן יעבור החוק הזה, על ערביי ישראל להודיע שהם יוצאים מהמשחק: הם מחרימים את הבחירות ומסירים את שרידי עלה התאנה הדמוקרטי. יחד איתם, צריכות לפרוש מרצ ומה שנשאר באגף השמאלי של מפלגת העבודה. שחקו את המשחק שלכם לבד.

מי שרוצה לשלול את זכותם של אזרחים לבחירה, שלא יתפלא אם הוא מדרדר אותם אל עבר מלחמת אזרחים – ושומט בכך את שאריות הלגיטימיות שלה. העולם עדיין קונה, בקושי, את הבלוף על ה"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון שמחזיקה עם שלם תחת כיבוש"; הוא לא יקנה את הבלוף על הדמוקרטיה האתנית שמחזיקה מיליוני אזרחים לשעבר תחת משטר צבאי.

(*) מלשון סחי, קרי מרובע, שמרן, סגור.

ועוד דבר אחד: מדינת ישראל מנמקת את עקירתם של 1,300 תושבים בשמונה כפרים בדרום הר חברון – מהעלובים והנדכאים שבתושבי הגדה – בכך שעקירתם תחסוך לחמושי צה"ל זמן וכסף. אני לא צוחק, אם כי כל מי שהשתתף באימון מילואים ודאי יצחק כשישמע את הביטוי "חסכון בזמן."

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

בתחילת השבוע, הצביעה הממשלה על שחרורם העתידי של אסירים פלסטינים שהתקשורת הישראלית מיהרה לתאר כ"בעלי דם על הידיים." נתניהו אמר שקשה לו והעמיד פנים שהוא שולח "מכתב לעם בישראל" (הוא שלח הודעה לעיתונאים), יאיר לפיד אמר שזה לא יום קל, והשותפה השלישית בקואליציה, האחים היהודים, נכנסה להתקף. חברי הסיעה, ושופריהם בתקשורת הימנית, צווחו שמדובר במהלך פרוע, שיביא למותם של יהודים. שרי הסיעה הצביעו קוממיות נגד ההחלטה.

הבוקר (ד') חשף "מעריב" שהיה מדובר באחד התרגילים הדוחים והציניים שידעה הפוליטיקה הישראלית. ערב ההצבעה, קיבל שר השיכון אורי אריאל מכתב מנתניהו, בו מצהיר האחרון שבתמורה לשחרור האסירים, הוא מתחייב לאפשר את המשך הבניה בגדה המערבית. כלומר, מבין שתי המחוות שהוא נדרש לבחור ביניהן, הפסקת הבניה בהתנחלויות או שחרור אסירים, נתניהו בחר בשחרור אסירים בלחץ הימין בממשלתו. ההתחייבות של נתניהו נמסרה לאריאל, דיווח "מעריב," במעטפה חתומה, כדי למנוע הדלפות. זה לא עבד. בינתיים קמה מהומה שלמה והאופוזיציה דורשת שהיועץ המשפטי לממשלה יורה על חשיפת ההסכם. הסיכויים שווינשטיין יתיצב כך מול מי שמינה אותו קלושים משהו. סיעת האחים היהודים, חשוב לציין, לא הכחישה את הידיעה של "מעריב." היא רק אמרה היא הצביעה נגד שחרור האסירים, מה שהיה חלק מהעסקה.

חשוב לציין שכאשר האחים היהודים אומרים שהם חוששים שהאסירים המשוחררים ישובו לטרור ויהרגו עוד יהודים, הם לא משקרים. זה לא דיבור בין השפה ולחוץ. הם מאמינים באמת ובתמים, ולא בלי בסיס, ששחרור אסירים יוביל לעוד רצח יהודים.

אבל מה שחשוב עוד יותר הוא שאין להם בעיה לחיות עם זה, כל זמן שהבניה בשטחים לא מוקפאת. יהודים יירצחו כתוצאה משחרור מחבלים? טוב, הם יהיו קורבנות המאחזים. שמן על גלגלי המהפכה האמונית. טיפות על הפורפיריון, שמקדמות את הגאולה. במותם, הם יצטרפו אל שורות ארוכות-ארוכות שכבר נמצאות במעמד קדושים וטהורים, כזוהר הרקיע מזהירים. בגן עדן תהא מנוחתם, ובמותם יצוו לנו מלחמה קדושה.

שכן אם אכן יתחיל כאן גל טרור, המתנחלים – שהביאו לשחרורם של הרוצחים – ימהרו לטעון שהוא מחזק את הטענות שלהם ושאסור לסגת מן האדמות המשוחררות. מבחינתו של נתניהו, שגם הוא לא חסיד ההסכם, המהלך הזה מושלם. הוא מתחיל את עצם המשא ומתן בנקודה הכואבת ביותר לישראלים. המתנחלים, והסייען שלהם ברח' בלפור, יודעים שהקפאת הבניה בהתנחלויות היתה מתקבלת בציבור בפיהוק, אם לא בהקלה.

זו לא הפעם הראשונה שהמתנחלים מפגינים בפומבי את הבוז שלהם לחיי ישראלים מן השורה. בשנות הדמים 2001-2003, כשסתם ישראלים נשרפו, נשחטו, נטבחו, נחנקו, התפוצצו, נורו למוות; כשבבוקר אמרת מי יתן ערב ובערב מי יתן בוקר; כשהתמה הכללית של חיינו היתה "עוד זה מדבר וזה בא," – באותן השנים נעמדו האחים היקרים על רגליהם האחוריות כדי למנוע את בנייתה של חומת מגן בין ישראל ופלסטין. הם ידעו שחומה כזו, אילו תבנה בתוואי ההגיוני של קווי 67', תביא את הקץ על מפעל ההתנחלויות. הם היו מוכנים לשלם את המחיר בדמם של אחרים. רק משהשתכנעו שהחומה מיועדת להגן לא על ישראל אלא על ההתנחלויות, הם הסירו את התנגדותם.

בסופו של דבר, האחים היקרים לא אוהבים אותנו. הם, בעיניהם, אליטה משרתת. אנחנו, שקמים בבוקר לעבודה ולא עובדים ברובנו המוחלט במשרות מונפצות במועצה המקומית; אנחנו, שכדי להפגין צריכים לקחת חצי יום חופש או לצמצם את הפעילות שלנו לסופי שבוע; אנחנו, שהכיתות שלנו צפופות יותר והאוטובוסים שלנו יקרים יותר, תמיד נדמנו בעיניהם לסרח עודף שהתפקיד שלו הוא לשרת אותם, ושברבות הימים היינו צריכים לקבל בהכנעה את העובדה שהם צדקו, להפוך מהחמור של המשיח לחייל בצבאו.

זה לא קורה. להיפך, ככל שהמתנחלים משתלטים על הצבא, כך הישראלים הוותיקים נסוגים ממנו. ככל שהפרויקט הלאומי הגדול של מדינת ישראל – הסיפוח בפועל של שטחי סי – הופך לעובדה בלתי הפיכה בשטח, יותר ויותר ישראלים לא רוצים לשמוע עליו. לא את מה שיש לי לומר, נכון, אבל גם לא את מה שיש למתנחלים לומר. הישראלים לא רוצים לדעת מה קורה מעבר להרי החושך, אבל עוד פחות מכך הם רוצים לגור שם בעצמם.

והיתה, כמובן, ההתנתקות. מבחינת האחים היהודים, זה לא מעבר דירה של 8,000 איש, שכמוהו מתרחשים מדי חודש; זה לא פינוי מבית בשל אי תשלום חובות, שכמוהו מתחרחשים מדי שנה; זו הבגידה בהתגלמותה. הישראלים, מבחינתם, תקעו להם סכין בגב. הם היו אמורים לעמוד מול השטן השמאלני שרון והכלבלב של הקרן החדשה אולמרט, ולמנוע בגופם את הנסיגה. זה לא קרה, ולו משום שהישראלים לא חולקים עם המתנחלים את אותה המציאות. המתנחלים הביאו להפגנות 100,000 פעם אחר פעם – והארץ לא זעה. כי אלו היו אותם ה-100,000, אותם מועסקי הציבור שקיבלו חופש מעבודה פעם אחר פעם כדי שיוכלו לצאת להפגין, אותם נערים ונערות מתודלקי שנאה. כפי שצוין כאן השבוע, אחד הפיגועים האחרונים של ההתנתקות היה נסיון לפוצץ צובר גז, שהיה מביא לקורבנות ברחובות. אפילו אם הוא היה מצליח, בתאריך שבו בוצע – ה-19 באוגוסט, ארבעה ימים לתוך ההתנתקות – הסיכוי שהוא היה מונע אותה היה נמוך מאפס. זו היתה זעקת שנאה, רצון לשפוך דם ישראלים כנקמה ותו לא.

מבחינתם של המתנחלים, החברה הישראלית פגומה ממילא. לא במקרה, מאז ההתנתקות חלה עליה חדה בשימוש "ערב רב" כלפי ישראלים חילונים – ערב רב, קרי המקבילה של עמלק, רק כזה שמוסווה כיהודי, שלפעמים הוא עצמו איננו יודע שהוא ערב רב ושליח הסיטרא אחרא. הקיום הישראלי השלו, היומיומי, שמסרב לבוז ליום קטנות, זה שהמתנחלים מכנים אותו בשצף קצף "ישיבה בבתי קפה," מעלה עליהם את חמתם להשחית, משום שהוא אנטיתזה רגועה כל כך ל"מתח המשיחי" שהם מריירים עליו. הוא אומר שאפשר לחיות כאן גם בלי מוזיקה של ואגנר, בלי תפאורה של דם ואש ותמרות עשן, בלי פרטיטורה של מלחמת קץ כל הימים. סתם חיים של עמל, אהבה שאיננה זקוקה לוואלקירה ברקע, שני חתולים והנאה שקטה בקץ היום.

אז מבחינת המתנחלים, זה יהיה מצער אם נמות, אבל לא יותר מדי. מה גם שלמותנו יהיו יתרונות פוליטיים מובהקים. הדם ישוב ויציף את המוח. אם הממשלה היתה בוחרת בהקפאת התנחלויות, הם עוד היו צריכים לבצע את הרצח בעצמם כדי להחזיר את המצב לקדמותו. זה לא שאין להם נסיון, אבל כל כך קל כשמישהו אחר עושה את העבודה.

לפחות זה הובהר.

ועוד דבר אחד: "ידיעות" ציטט בתחילת השבוע את ראש האחים היהודים, נפתלי בנט, כאומר בישיבת הממשלה שהוא כבר הרג "המון ערבים", חלקם, במשתמע, גם לאחר שהם נלכדו. במפתיע, בנט לא הוציא הכחשה רשמית לדיווח הזה. דוברת שלו הכחישה את הדברים בפני, כשהתקשרתי אליה, אבל הוא לא הכחיש אותם בפוסט בעמוד הפייסבוק שלו, הוא לא דרש מ"ידיעות" התנצלות, והוא כמובן לא איים בתביעת דיבה. אז אחת מן השתיים: או שבנט הרג פלסטינים לאחר שנתפסו, והוא לא רוצה למשוך תשומת לב מיותרת לנושא; או שנוח לו שהציבור יחשוב שהוא רצח מחבלים שנלכדו. לגזור ולשמור, לפעם הבאה שהאחים היהודים ידברו על "דם על הידיים."

הערה מנהלתית א': ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

הערה מנהלתית ב': בסוף השבוע הבא נשיק – עדי אלקין, שתרמה כמה וכמה איורים לבלוג ×”×–×”, ואנוכי – את הפרק השני בנובלה הגראפית הבלשית שלנו, "איך נפלו גיבורים." פרטים אפשר למצוא כאן. בהתאם, שונה הבאנר בצד שמאל של העמוד.

(יוסי גורביץ)

נפתלי בנט, אחד הפוליטיקאים היותר דוחים שלנו – למזלו, יש את לפיד ונתניהו בסביבה – השתחץ בנסיעה האחרונה שלו לסין בכך שהסינים לא שאלו אותו ולו שאלה אחת על ההתנחלויות. לאף אחד לא אכפת מהפלסטינים, התמוגג שר הכלכלה, וכל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא להתמקד בנושאים הכלכליים, "לא כל הזמן להתבחבש בנושאים הפוליטיים, שאנחנו לא תמיד באמת עם מענה."

×–×” ×”×™×” לפני פחות משבוע. הבוקר רעשה הארץ, אחרי שברק רביד מ"הארץ" חשף הבוקר (×’') את החלטת הנציבות האירופית להפסיק כל שיתוף פעולה עם כל מוסד ישראלי שפועל בהתנחלויות, ולדרוש מישראל להצהיר בכל הסכם עתידי עם האיחוד האירופי שהשטחים הכבושים – בכלל ×–×” אל קודס (ירושלים המזרחית) – אינם חלק ממנה. אופס. האירופאים לא התייעצו עם בנט.

המערכת הפוליטית התחרפנה. שר השיכון אורי אריאל קשקש על כך ש"מדובר בהחלטה הנגועה בגזענות ואפליה קשה כלפי העם היהודי, המזכירה את החרמות שעשו ליהודים באירופה לפני יותר מ-66 שנה. לממשלת ישראל אסור בשום פנים ואופן להיות צד באף הסכם עתידי הכולל סעיף שלפיו יהודה ושומרון הן לא חלק ממדינת ישראל הריבונית." מבזק לאורי אריאל: "יהודה ושומרון" הן לא חלק ממדינת ישראל הריבונית ואף פעם לא היו. ציפי חוטובלי, גם היא לא מהגבינות החדות שבמזווה, אמרה ש"האיחוד האירופי אינו מכיר בריבונות הישראלית באיו"ש ומנסה לכפות עלינו את הקמת שתי המדינות ואת הקמת מדינת טרור נוספת. יש לשנות את המצב החוקי של יהודה ושומרון ושל הגרים בהם ולהתחיל בהליך של סיפוח הדרגתי באיו"ש." לא יודע איך להגיד לך את זה, אבל אי אפשר באותה הפסקה להתלונן על כך שהאיחוד לא מכיר בריבונות שלך ומיד לאחר מכן שהגיע הזמן לספח את השטח. לא סיפחת – אין ריבונות. הפוסטמה הלאומית ודוברת צה"ל לשעבר מירי רגב הפליגה להיסטוריה והזכירה לנו שבריטניה וצרפת היו פעם מעצמות קולוניאליסטיות, אז אין הן מעיזות למתוח עלינו ביקורת. במשרדי ה-Hasbara השונים ודאי דפקו את ראשם בקיר, כי מה שמשתמע מדברי רגב הוא שגם ישראל היא מדינה קולוניאליסטית, אמת מצערת שישראל מקדישה הרבה מאד כסף לנסיון נואל להפריך אותה. כפיים!

ראש הממשלה עצמו טרם הגיב, וגורמים במשרדו דיווחו, לדברי רביד, על "לחץ רב ועל חרדה," מה שנשמע סביר לגמרי לגבי ראש ממשלה שעליו כבר נאמר שהוא מתחיל כל משבר כמו מרים משקולות גיאורגי ומסיים אותו כמו שוקולדה מקופלת. שר האוצר לפיד מסר הודעה מעניינת במיוחד: "ההחלטה האחרונה היא חלק משורה ארוכה של החלטות הגורמות לבידודה של ישראל בעולם. הזמן אינו פועל לטובתנו, וכל יום שבו ישראל אינה נמצאת במו"מ לשלום הוא יום שבו נפגע עוד יותר מעמדנו הבינלאומי. יחד עם זאת מדובר בהחלטה אומללה, הנעשית בתזמון גרוע ומחבלת במאמצים שעושה מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי להביא את שני הצדדים לשולחן המו"מ. החלטת האיחוד האירופי מאותתת לפלשתינאים שאין שום מחיר בינלאומי או כלכלי לסירובם המתמשך לשוב לדיונים, וגורמת להם להאמין שישראל תיאלץ להיכנע ללחץ הכלכלי והמדיני."

שטויות. ההחלטה המקורית בנושא, כפי שציין רביד, התקבלה כבר בדצמבר 2012. יכול להיות, כמובן, שלפיד לא ידע עליה – כמו על הרבה דברים אחרים. מי שזוכר את ההבטחה של לפיד במערכת הבחירות, על פיה הוא לא ישב בממשלה שלא תנהל משא ומתן, יכול למצוא כאן את תחילת הנסיגה שלו מההבטחה הזו, ובתירוץ הישן ביותר בספר: זה של "הפלסטינים אשמים." נו, טוב, אחרי כל כך הרבה שקרים, אף אחד כבר לא ישים לב לעוד אחד. ולא, החלטת האיחוד לא מיועדת לפלסטינים – היא מיועדת לאותת לישראל שהמשחקים נגמרו. או כיבוש, או יחסים טובים עם אירופה. בקנה יש עוד הצעות: סימון מוצרי ההתנחלויות ברשתות השיווק האירופאיות, ודרישה לוויזה מצד מתנחלים ביוצאם לאירופה.

לישראל אין כרגע שר חוץ, משום שראש הממשלה מעדיף להמתין לתוצאות משפטו של הבריון שמונה לתפקיד קודם. במקום שר חוץ יש לנו סגן שר, ההומו סובייטיקוס והבוגד זאב אלקין. הלז היה האיש שדחף וקידם את חוק החרם, בין שלל חוקים אנטי דמוקרטיים בקדנציה הקודמת. אין ספק שאין מתאים ממנו לנהל את המשא ומתן מול האירופאים בתחום הזה.

החלטה של האיחוד היא הצלחה מסחררת לתנועת ה-BDS: אף שהאיחוד מציין שהמטרה היא למנוע חרם על ישראל בכללה, הוא מקדם בפועל חרם על מוצרי ההתנחלויות – עמדה שכבר מסוכן להביע בישראל עצמה, הרבה בזכות אלקין. במשך 46 שנים, הישראלים התרגלו שלהתנחלויות אין מחיר גלוי. כן, היו אינתיפאדות ופיגועים, אבל המתנחלים תמיד הצליחו לגרום להן להיראות כמו מכות טבע, שלא היו קשורות לאירועים בשטח. עכשיו המחיר יתחיל להגיע לכל בית. הפלסטינים ואוצר המדינה, השקוף לרובנו, יפסיקו להיות היחידים שמשלמים את מחיר הכיבוש. המתנחלים עומדים לגלות, לחרדתם, שמדינת הרווחה שבנו לעצמם בגדה עומדת לאבד את שאריות הלגיטימיות שלה.

השאלה הגדולה היא האם ×”×”× ×”×’×” הפוליטית הישראלית מסוגלת בכלל להתמודד עם שינוי ×›×–×”. לנתניהו אין שליטה במפלגה שלו ולמתנחלים יש גיס חמישי חזק מאד בליכוד. הממשלה שלו לא מסוגלת אפילו לפנות מאחזים, והעולם כבר שם לב. אי אפשר ×™×”×™×” עוד להפיל את האשמה על הפלסטינים. הפיתוי לפתור את המשבר החדש בדרך היחידה כמעט שמוכרת להנהגה הפוליטית הישראלית – יציאה למלחמה יזומה – צפוי להיות גדול. הסיכון להתנחלויות צפוי לתדלק עוד יותר את שני סוגי הטרור שמפעילים המתנחלים על בסיס יומי כלפי פלסטינים, טרור המאחזים (שמסוכן יותר) וטרור "תג מחיר" (הפוטוגני יותר). המטרה תהיה לחזור על תרגיל ברוך גולדשטיין – להביא את הפלסטינים לכדי פיצוץ, כדי לספק לצה"ל ולנתניהו את התירוץ שהם צריכים להטביע את הכל בדם. וכשזה יקרה, הישראלים לא יזכרו את הטרור היהודי: הוא שקוף. את הטרור הפלסטיני, מצד שני, נזכור היטב. ולא משנה שכשהכל ייגמר לא תשאר לישראל ולו טיפת לגיטימיות לרפואה; הציבור היהודי ישוב ויתבוסס בצדקנותו. אפשר ×™×”×™×” לקרוא לזה עידן בן דרור ימיני.

אפשר למנוע את זה, כמובן. זה תלוי בצה"ל. אבל ספק אם זה יודע איך – וגרוע מכך, ספק אם הוא רוצה.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

בין מגרעותיו הרבות של מתנחל המחמד נפתלי בנט, האיש שמקפיד להציג את עצמו כאיש צבא לשעבר ואיש הייטק לשעבר אבל מעלים את תפקידו כיו"ר מועצת יש"ע – הוא יודע שהמושג הזה מורעל – אפשר לציין את העובדה שמדובר בבהמה גסה במיוחד, אפילו בקנה המידה של הפוליטיקה הישראלית. בעבר, הוא התייחס לפלסטינים כמי ש"חיו על עצים" בזמן ממלכת יהודה המיתולוגית; אחר כך באה ההתבטאות שלו על הצורך "להדביר את הנמלים"; והשבוע הוא פלט שמבחינתו, הפלסטינים הם "רסיס בישבן," שעדיף לחיות איתו מאשר לנסות לפתור את הבעיה. אני חושב שאפשר לומר שמאז רפאל איתן ו"ג'וקים מסוממים בבקבוק" שלו לא התייחס פוליטיקאי ישראלי כך לאוכלוסיה הפלסטינית (איתן, אמנם, היה אז פוליטיקאי בהתהוות, זו היתה הופעתו האחרונה במדים.)

ואכן, מבחינת בנט וקהל הבוחרים שלו, הפלסטינים הם קוץ בישבן. הם מפריעים לממש את הגאולה (וככאלה, בעיני חלק מבוחריו של בנט, הם התגלמותו של עמלק), והם מפריעים לממש את תכנית הכיבוש השלמה של הגדה המערבית. מה שיחסית חדש בדברים של בנט הוא שהוא כלל לא מנסה לפתור את הבעיה. מבחינתו המצב הנוכחי הוא הטוב שבכל העולמות.

במשך שנים, טען הימין היהודי שדווקא יש לו תכנית מדינית כלשהי. הוא לא הצליח להעמיד כזו בפועל, אבל העמיד פנים מול הטענה השמאלית הקבועה – "מה הפתרון שלכם?" – שיש פתרון, אולי כזה שייחשף מול שותף פלסטיני "אמיתי." ההתבטאות של בנט מבהירה שבימין היהודי הפסיקו להעמיד פנים. הם רוצים מדינת אפרטהייד, אבל ישתוללו מזעם אם תעזו להשתמש במילה המפורשת, ויאשימו אתכם בדמוניזציה ודה לגיטימציה.

אבל זו המשמעות של דבריו של בנט: הוא רוצה שהפלסטינים ימשיכו להיות האוכלוסיה היחידה בעולם שחיה תחת כיבוש, האוכלוסיה היחידה בעולם שלא זכאית לזכויות אזרח תחת הממשלה שכובשת אותה, ואחת האוכלוסיות הבודדות בעולם שממשלה זרה מנשלת אותן בעקביות מהשטחים ההכרחיים לקיומה.

בראיון לוושינגטון פוסט, חזר בנט על התכנית שלו לספח את שטחי סי לישראל. בנט מעמיד פנים, כמו בסרטון ההוא שלו, שאפשר לחלק את הגדה בקלות לשטחי איי, בי וסי. בפועל, השטח נראה כך (אני רוצה להודות ל"בצלם" על הרשות לשימוש במפה שלהם):

כלומר, אין שום אפשרות מעשית לרצף טריטוריאלי פלסטיני.תכנית בנט לוקחת 22% משטח פלסטינה המנדטורית ומכריזה שגם פה, ישראל לוקחת לעצמה 60% מהשטח – כל מה שיכול לאפשר את קיומה של מדינה פלסטינית. בנט והמתנחלים חושבים שהפלסטינים הם פחות מבני אדם, אולי הם שוכני עצים, כי הם יסכימו לחיות תחת כיבוש ונישול לאורך זמן.

אנחנו מכירים את הפלסטינים מספיק כדי להבין שזה לא המצב. הכרזה על סיפוח תלווה, במקרה הטוב, בדרישה פלסטינית להענקת אזרחות לכל הפלסטינים ובאינתיפאדה שלישית במקרה הרע. שרידי הלגיטימיות של ישראל יתקלפו, ובצדק: מדינה שאיננה יכולה להתקיים אלא על שלילת זכויותיהם של אנשים אחרים מאבדת את זכות קיומה.

מאז תחילת תהליך אוסלו – תהליך פגום עמוקות, שבו שני הצדדים רימו את זה, ובכל זאת הנסיון החשוב ביותר לפתור את הסכסוך – מספר המתנחלים בגדה המערבית יותר מהוכפל. במשך עשרות בשנים לא היה דבר שהכעיס את המתנחלים – בנט, אגב, מתנער מהביטוי הזה בראיון לוושינגטון פוסט; המתנחלים הבאישו את שמם אפילו על עצמם – מאשר הטענה שההתנחלויות הן מכשול לשלום. עכשיו אומר לנו מנהיג המתנחלים שאנחנו יכולים לשכוח משלום, שיש רסיס בתחת ושאנחנו צריכים ללמוד לחיות איתו. חיסלנו את העתיד שלכם, תחיו עם זה. בנט הוא אח? כן, וקוראים לו קין.

אילו הייתי פלסטיני, המסקנה שלי מדבריו של בנט היתה אחת: אם אני רסיס בתחת, המינימום שאני יכול לעשות הוא לפתח דלקת. אני לא רוצה להיות סתם רסיס, כלומר להיות מה שהאויב רוצה שאהיה; עלי להפוך את קיומי למשהו שהוא לא רק בלתי נעים, אלא בלתי נסבל.

אז כשהמלחמה תתלקח שוב, כשאוטובוסים יתפוצצו וחיילים יחוסלו מן המארב, כשפצועים ישובו למלא את בתי החולים ושורדים המומים את מסכי הטלוויזיה, אל תשכחו מי השפיע עליכם את כל הטוב הזה. אמרו להם: אתם מגש העופרת עליו מתקיימת מדינת עם האדונים בגדה המערבית. אהבו את האח הגדול. אמרו: אהבתי את אדוני, לא ארצה לצאת חופשי.

או, בלשון סיסמה עדכנית יותר: אתם קרבנות בנט.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו שתי תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

בסוף השבוע, הצהירה הבדיחה המכהנת כשר אוצר בחגיגיות – במייל לתומכים שלה, כמקובל במדינות דמוקרטיות שבהן הנבחר מחויב רק לתומכיו – ש"מסקנות הוועדה לשיוויון בנטל, שעליהם תיערך הצבעה ראשונית ביום א' הקרוב, הן נצחון פוליטי אדיר של 'יש עתיד', אבל הרבה יותר מזה, של מדינת ישראל. […] חודשיים בלבד אחרי הקמת הממשלה ועדת פרי מביאה הסכם שיביא לכך ש-3 שנים מעכשיו 70% מהחרדים יתגייסו, 28,000 חרדים אחרים ייכנסו למעגל העבודה ואת השירות אפשר ×™×”×™×” לדחות מקסימום עד לגיל 21 (וגם הדחייה הזו תתבצע רק אם צה"ל יסכים לכך)."

זה היה ביום שישי. אמש (א') התפוצצו דיוני ועדת פרי בקול נפיחה עזה, אחרי שבוגי יעלון עשה ללפיד תרגיל של כיתה א'. לפיד דרש שאם בתוך תקופת המעבר ליישום החוק החדש לא יתגייסו די חרדים, יופעלו סנקציות פליליות כלפי ראשי הישיבות וכלפי התלמידים עצמם. יעלון סירב בתוקף, והודיע שזה מנוגד להסכמים הקואליציוניים, שקובעים שאם יהיו סנקציות, הן תהיינה סנקציות כלכליות בלבד. עד כמה שזה מפתה לראות את ראשי הישיבות בכלא, די ברור שמה שיקרה הוא שהמדינה תצטרך לבחור בין לבצע מעצרים רחבי היקף, בסדר גודל של אלפים עד עשרות אלפים, או להודות בשפל קול שהיא לא יכולה לאכוף את החוקים שלה מול ציבור מאורגן ונחוש. ייאמר לשבחו של יעלון – וסהדי במרומים שזה עולה לי בדמים – שהוא יוצא הטיפוס השפוי והלא מתלהם בכל הסיפור.

לפיד, כרגיל, יוצא הטמבל. זו ההוכחה השניה שהוא לא טרח לקרוא את ההסכם הקואליציוני שחתם עליו; הראשונה היתה הטענה שלו בכנסת, כלפי ח"כ זהבה גלאון, שההסכם הקואליציוני כולל הכרה בשתי מדינות לשני עמים. הוא לא. עכשיו הוא מודיע על משבר קואליציוני שנובע מכך שהוא לא טרח להבין את ההסכם שעליו חתם. מסתבר שביום שישי, כשהוא הודיע על הנצחון, הוא לא היה מודע לכך ששר הבטחון – דמות די מרכזית בכל מה שקשור לגיוס – לא תומך במתווה שלו ולמעשה מתכוון להמשיך ליישם את דחיית השירות, זו שלפיד אמר שתתבצע "רק אם צה"ל יסכים לכך." אופס.

אחרים כבר הצביעו על כל החורים שבהסכם ששלשום לפיד התפאר בו וכיום הוא מייבב שלא נותנים לו להעביר: החרדים מתגייסים מגיל 21 בלבד, וחלק ניכר של המגויסים שלהם יילכו בכלל לשירות לאומי (3,200 אמורים להיות מגויסים, 2,000 ללכת לשירות לאומי.) 1,800 חרדים יקבלו פטור מוחלט. כל העסק מקבל תפנית מגוחכת עוד יותר כשנזכרים שערב הבחירות כתב לפיד בעמוד הפייסבוק שלו ש"פטור עד גיל 22 פירושו שכל החרדים כבר נשואים עם ילדים. השירות מתקצר, והם מקבלים אלפי שקלים בחודש מהמדינה. זו הונאת הציבור." אז לגייס חרדים בגיל 22 זו הונאת הציבור וגיוסם בגיל 21 הוא "נצחון פוליטי אדיר… של מדינת ישראל." וואלה.

אני רוצה להתמקד, עם זאת, בנקודה שרוב המתדיינים לא עמדו עליה: האח הלאומי, נפתלי בנט, נעמד על רגליו האחוריות ומנע גיוס של ציבור אחר, זה של תלמידי ישיבות ההסדר. בעוד שהחרדים אמורים להתגייס לשנתיים ושמונה חודשים, ובעוד שהשירות של נשים אמור להיות מוארך על פי החוק החדש ל-28 חודש, השירות של בחורי ההסדר יוארך בחודש אחד, ל-17 חודשים בלבד.

אם יצא משהו טוב מהוועדה המגוחכת של לפיד, הרי הוא הנקודה שסוף סוף עולה לדיון עובדת השתמטותה של הקהילה שמייצג בנט. אני משתמש במילה "השתמטות" בכוונת מכוון: העמדה הקבועה של הבלוג הזה היא שאין דבר כזה, משתמטים, יש רק עריקים – כל השאר הם אנשים שצה"ל שחרר.

אבל המקרה של בחורי ישיבות ההסדר מצדיק במלואו את התואר "משתמטים." אחרי הכל, מדובר בקבוצה שאומרת לנו פעם אחר פעם שהשירות הצבאי הוא הכרחי, חיובי, נעלה; שהוא מוביל את האדם להתעלות; שהוא מייצג את כל הטוב והראוי; ושמישהו שאיננו משרת, או איננו משרת "מספיק" – למשל, לא רוצה לצאת לקצונה, או מעדיף לשרת ביחידה עורפית – ראוי לבוז וללעג. המדובר בקבוצה שלא מפסיקה להלל את השירות הצבאי של עצמה, תוך שהיא מלעיגה על השירות הצבאי של קבוצות נחותות יותר, לדעתה.

ואז אתה מגלה שבעוד שהיא חושבת שכל אדם אחר צריך לשרת 36 חודשים, היא עצמה, האצולה של עם ישראל בעיני עצמה, צריכה לשרת רק 16 חודשים. מתוכם ארבעה חודשים במילואים. שעוד שלוש שנים הן "שירות בישיבה", משהו שלא מתאפשר לסתם חבר בהוי פולוי הישראלי אבל צריך להיות מובן מאליו כשזה מגיע לברהמינים של מדינת ישראל. מה, אתם לא מבינים שהם פשוט טובים יותר? שהשירות שלהם שווה פי שניים ויותר משלכם? מה דפוק אצלכם?

כלומר, מצד אחד האריסטוקרטיה בעיני עצמה אומרת ששירות הוא דבר חיובי, הכרחי, ומצד אחד היא אומרת לא תודה, לא הילדים שלנו. לאלה אנחנו נקמבן מסגרת אחרת, קצרה משמעותית יותר, שבה הם יוכלו לשרת עם החברים שלהם ולצאת טוב יותר לחיים. ואם תנסו להאריך את השירות שלנו לשנתיים – 12 חודשים פחות ממה שאמורים לשרת החרדים והגברים האחרים על פי המתווה החדש, נזכיר – אנחנו נתייחס לזה כמו אל גזירה ונעשה כמיטב יכולתנו כדי למנוע אותה. יש חובת שירות? אנחנו משתמטים ממנה, תודה. ואם תדרשו שוויון, נצרח ונצווח וננשוף ונרקע ונגיד שרודפים אותנו וששונאים אותנו. שוויון בנטל? זה לילדים של מגזרים אחרים.

הפיקציה העיקרית של הציונות הדתית בעשורים האחרונים היתה לומר שלהבדיל מהחרדים, הם משתלבים בישראליות והם כמו כולם. הם לא: הם פשוט השיגו לעצמם קומבינות מוצלחות יותר מזו שהשיגו המנהיגים החרדים עבור הציבור שלהם. התפיסה שלהם היתה, ונשארה, הפרדה של הציבור שלהם מהציבור הכללי, מחשש שהוא "יטמא" את הקדושים והטהורים. מהבחינה הזו, התפיסה של צה"ל בעיני הציונות הדתית לא שונה מהותית מזו של החרדים: מדובר בגוף שמשחית את המשתמשים בו. החרדים מעדיפים התנתקות מלאה; חובשי הכיפות הסרוגות – התנתקות חלקית, תוך הרחקת האנשים שלהם (או על כל פנים האליטה שלהם) מכלל המשרתים, תוך שהם כופים את הערכים שלהם על כלל המשרתים.

ראוי להבהיר: אני מתנגד לגיוס חובה משורה של סיבות. בקצרה, כי כתבתי על כך בהרחבה, הן נעות מחוסר המוסריות הבסיסי של חברה שמאלצת אנשים לסכן את חייהם למענה מבלי שירצו בכך ועד לשיקולים הפרקטיים שגיוס חובה מוביל לצבא יעיל פחות ומקצועי פחות. יתר על כן, ברור לי שכל הדיון סביב ה"שוויון בנטל" הוא הסחת דעת שמיועדת להסתיר את העובדה שאין בישראל שוויון בשום תחום אחר. היום, למשל, אישרה ועדת הכספים של הכנסת את העלאת המע"מ באחוז נוסף, וה-OECD הודיע שממשלת ישראל נכשלה בטיפול בפערים החברתיים ושמספר המפקחים שלה שאוכפים את חוקי העבודה נמוך משמעותית מהתקן של ארגון העבודה הבינלאומי, מה שבהתאם אומר שמפרים פה את חוקי העבודה כאילו אין מחר, כי אין מי שיגן על העובדים. מישהו שם לב? לא, כולם היו עסוקים ב"שוויון בנטל" – כלומר, במה שהאזרח אמור לעשות בעל כורחו עבור הממשלה – ולא בשוויון האמיתי בנטל, קרי מה הם השירותים שהממשלה אמורה לספק לאזרחיה.

ובכל זאת, צריך לומר משהו על הקבוצה הזחוחה ביותר בציבוריות הישראלית, זו שנהנית מקומבינות מימי בן גוריון אבל איכשהו מצליחה כל פעם לשכנע את עצמה – ולא מעט אחרים – שהיא המופת לחברה הישראלית, ושאיש לא ישווה אליה. זו, בסופו של דבר, רק תעמולה שיותר מדי אנשים התרגלו לחזור אליה. בפעם הבאה שאיזה נפתליבאן ינסה לדבר אתכם על "הנוער הערכי", הזכירו לו שמדובר במשתמטים, רק כאלה עם יח"צ ממש מוצלח.

ועוד דבר אחד: מי שמתעניין בפארסה של "ועדת הבדיקה" בפרשת א-דורה, מתבקש לקרוא את הסקופ של אישתון. מסתבר שצה"ל כבר ניסה לערוך ועדה כזו פעם, וגנז את הממצאים שלה. הוא כנראה יודע למה; צה"ל הרס את הקיר הרלוונטי ועל פי עד מומחה, איש מז"פ שסירב להזנות את המקצוע שלו, הרס בכך 95% מהממצאים. הפרט המעניין באמת הוא שבית משפט קבע – אחד החוקרים היה מטומטם מספיק כדי לתבוע דיבה – ש"החקירה לא היתה מדעית, לא היתה אובייקטיבית ועל כן היא לא היתה מקצועית. התובע נכנס לתפקידו כחוקר הארוע תוך גיבוש עמדה קדומה ומוקדמת על כי האירוע כולו בוים על ידי הפלשתינאים תוך שיתוף פעולה עם אבי הילד מוחמד א- דורה. הספיקה לתובע צפיה בסרטון באורך שלש דקות על מנת לגבש עמדתו בדבר סיבת המוות, או ליתר דיוק שהילד לא יכול היה להיהרג מכדור שנורה מעמדת צה"ל, וזאת מבלי לבצע שחזור תוך שכל העדויות שהיו בשטח הושמדו על ידי צה"ל, מבלי להתייעץ בחוקרי מז"פ, בליסטיקה ועוד. חקירת מקרה מוות, או כל חקירה מדעית אחרת, אשר קודם כל קובעת את התוצאה ולאחר מכן מחפשת ותרה אחר הוכחות לאותה מסקנה קדומה, לאו חקירה מדעית היא." הפסיקה הזו, במקרה היחיד שבו הטענה הישראלית נבחנה בכלים משפטיים שהתייחסו לא רק לסרטון עצמו, הוסתרה מהציבור הישראלי. מעניין למה.

הערה מנהלתית א': ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

הערה מנהלתית ב': אני רוצה להודות לכל מי שהגיע אמש ליום ההולדת של הבלוג. היה מרתק, אני מקווה שגם אתם נהניתם, ואני מתכוון לערוך עוד אירועים כאלה בעתיד.

(יוסי גורביץ)

נפתלי בנט, מהפוליטיקאים החלקלקים והדוחים ביותר בישראל, כתב ביום רביעי בעמוד הפייסבוק שלו ש"זהו, אי אפשר יותר עם הנמלים. הגעתי עכשיו הביתה והבנתי שחייבם לעשות מעשה. הם במטבח. בסלון. בחדר אורחים. כל הבית נמלים. הזמנתי מדביר." אחר כך ינסה בנט לטעון שהוא בכלל לא הסית כנגד עובדי הנמלים. יונתן לוי השיב לו יפה: "זהו. אי אפשר יותר עם האח. הגעתי עכשיו הביתה והבנתי שחייבים לעשות מעשה. קפוא במטבח. קר בסלון. מתחת לאפס בחדר האורחים. חייבים להבעיר את האח."

הוויץ העלוב של בנט הגיע, לא במקרה, אחרי שבאותו היום הוכיחה לו המפלגה שלו שהוא בסך הכל פרצוף היח"צ שלה, שמיועד למשוך מצביעים ולא יותר. המפז"ל ידעה להיות אכזרית כלפי המנהיגים שלה: כשמשיח הפח אפי איתם (זוכרים אותו?) השתלט עליה, היא ניסתה לעשות בו שימוש זהה לזה שהיא עושה בבנט – למשוך מצביעים חילונים מטומטמים על ידי הצבעה על השירות הצבאי של המנהיג. בנט הוא בסך הכל שדרוג: הוא גם היה בהייטק (ובמועצת יש"ע, אבל על זה הוא מעדיף לא לדבר, זה פוגע במותג.) אחר כך, כשהזיות הגדלות של איתם התגברו, המפלגה לעסה וזרקה אותו. ככה זה.

ביום רביעי, נערכה בכנסת הצבעה על "חוק שטרן." החוק הזה הוא חלק מהמערכה המלוכלכת מאד על בחירת הרבנים הראשיים. הוא מנסה לקבוע שהגוף שבוחר את הרבנים הראשיים יוגדל מ-150 ל-200 חברים, ולראשונה הוא קובע שלפחות 20% מהגוף הבוחר חייבות להיות נשים. החוק הוגש על ידי ח"כ אלעזר שטרן (סיעת לבני), ולא במקרה הוא לא הוגש על ידי המפד"ל/הבית היהודי/תקומה. החוק מיועד לאפשר את בחירתו של הרב דוד סתיו, מאנשי צהר, לרב הראשי האשכנזי, על ידי הרחבת חבר הבוחרים כך שיכלול הרבה יותר חילונים. בנט אולץ לאחרונה להסכים לדיל מסריח עם ש"ס: המפז"ל תתמוך בשינוי החוק כך שיתיר לרב הראשי הספרדי הנוכחי, שלמה עמאר – ההוא מהחטיפה והתקיפה, לא ההוא מהמעשים המגונים והשוחד – להתמודד על כהונה שניה, ובהתאם ש"ס תתמוך בשינוי החוק כך שיתיר לאנשים מעל גיל 70 להתמודד על התפקיד, מה שיכשיר את המועמד של רוב חברי המפז"ל, יעקב אריאל. הלז, שמקודם במרץ על ידי אנשים שחוששים משום מה מהליברליות המפוקפקת של סתיו, כבר בן 76, ופסול מלהתמודד. כלומר, שתי המפלגות עושות יד אחת כדי לבצע שינויים בחוק הרבנות הראשית שמטרתם תפירת החוק למועמדים ספציפיים. באופן עלוב במיוחד, יעקב אריאל ניסה להכחיש בשלב מסוים שהוא מועמד לתפקיד.

בנט לא אהב את הדיל הזה, שנכפה עליו, ולכן הוא הורה לחברי מפלגתו להצביע עבור חוק שטרן, שהיה מאפשר לו ליהנות משני העולמות: גם להעביר את החוקים שרצו ש"ס וקיצוני מפלגתו, וגם לרחוץ בנקיון כפיו כשהוא מצביע על הצבעתו עבור חוק שטרן. חברי המפלגה שלו הבהירו לו היטב איפה הם עומדים: תשעה מתוך תריסר מהם נעדרו מההצבעה. רק ח"כ אורי אורבך, חילונית המחמד של המפז"ל איילת שקד ובנט עצמו תמכו בחוק. בנט היה חייב למחות את היריקה הזו מהפרצוף, ולהפנות את תשומת הלב למשהו אחר. מכאן מגיעה הבדיחה העלובה על "הדברת הנמלים."

במהלך הבחירות האחרונות, טענו בליכוד שבנט והמפז"ל כפופים לרבנים קיצוניים. זה היה קצת חצוף, בהתחשב בכך שבנימין נתניהו ישב ללא כל בעיות בישיבת מרכז הרב לצד דב ליאור, הרב ששמו נקשר לא פעם ולא פעמיים לטרור יהודי. אבל זה היה נכון, והתייצבותם של חברי הכנסת של המפז"ל לצד דב ליאור – שהבהיר ש"תהיה מלחמה על הרבנות הראשית," וטען ש"בנט לא שומע לרבנים" – מבהירה לצד מי ניצבים הרוב בסיעה.

קניתם את הבלוף של המפז"ל בבחירות האחרונות, על כך שהיא מפלגה חדשה, כזו שיש בה מקום לכולם? אז אתם כנראה מה שב. מיכאל הגדיר מזמן כחל"ם, חילונים למען מפד"ל. חברי הסיעה חושבים שאתם צריכים חינוך מחדש, כי אתם לא יהודים מספיק. ובמקרה הזה, בנט לגמרי איתם.

הוא הורה לאחרונה על הקמת "מנהלת הזהות היהודית," כזו שתפקידה ×™×”×™×” לגרום לכם לחזור לשורשים שלא ידעתם שיש לכם. בראש המנהלת, העמיד בנט את אחד הרבנים היותר שנויים במחלוקת של הציונות הדתית: אביחי רונצקי. הלז התפרסם אחרי שהורה לתלמיד ששאל אותו בנושא שמעיקר הדין, חל איסור על טיפול רפואי בשבויי מלחמה, ושיש לטפל בהם בכל זאת משום שיש סכנה שהעובדה שיהודים טובים לא מעניקים טיפול ×›×–×” תתפרסם, ותגרום נזק לשבויי המלחמה של צה"ל. עם פסיקה כזו, מיהר צה"ל להפוך את רונצקי לרב הראשי שלו; לימים הוא ימנה את אייל קרים, מי שהתפרסם כשהוא מתיר אונס בעת מלחמה (הוא ביצע נסיגה צרפתית אחרי שהדברים פורסמו כאן), לראש מדור פסיקת הלכה ברבנות הצבאית. רונצקי שב ועלה לכותרות לאחרונה, אחרי שדרש מהרבנות הצבאית להצניע את ספר הפסיקות העדכני שלה, משום שזה חשף בפומבי את עמדתה האמיתית בנושאים כמו הדרת נשים ומעמד הלא יהודים: רונצקי סבר ש"מן הראוי ×”×™×” שלא לפרסם את הדברים כפי שהובאו בחוברת, זאת מתוך העיקרון של 'חכמים היזהרו בדבריכם', ומתוך הערכה שדברים מעין אלה יעוררו גלים ודיונים הנועדים לייצר מראית עין לפיה התורה נגד גויים […] המגמה צריכה להיות קירוב של חיילים למקורות היהדות ומתוך כך חיזוק רוח הלחימה, וגישה שכזו עשויה להיפגם בעקבות פרסומים ברוח זו."

יש אלפי רבנים בישראל, ואפשר להניח בבטחון שרובם המכריע מתועב פחות מרונצקי. אף על פי כן, רונצקי היה הבחירה של בנט. רונצקי, כמובן, אמר ש"למנהלת לא יהיה קשר להחזרה בתשובה. הרעיון הוא לחזק את הזהות היהודית שהיא על הפנים במדינה." הוא אמר עוד שהמטרה של המנהלת "זה לחזק את הקשר של העם, לא לארץ, אלא לעצמו, למורשתו. זה דבר שהוא בעיני קיומי. אדם שלא מכיר את התנ”ך הוא, ברגעי משבר, לא יחזיק מעמד פה. היום זה נחלש מאוד, הזהות היהודית." העלגות במקור.

הבנתם את זה, חילונים? רונצקי, האיש שאומר שמעיקר הדין אסור לטפל בשבויי מלחמה ושלא רוצה שתדעו מה באמת חושבת עליכם הרבנות, יסביר לכם מה המורשת שלכם. הוא יסביר לכם, בכספי המדינה ובעידודה, את העובדה שאתם לא קשורים לעצמכם, שאתם מנותקים מעצמכם; שהקשר ביניכם ובין המולדת שלכם איננו קשר טבעי של אדם הגדל במולדתו, אלא קשר מתווך, מפותל, שעובר דרך טקסטים – טקסטים שהוא, בחסות המדינה, מעמיד את עצמו כמתווך המורשה שלהם. זו היהדות של בנט: יהדות של אי לקיחת שבויים, יהדות שקובעת שמעמדם של הלא-יהודים ומעמדן של הנשים הוא נחות – אבל אומרת את זה לא במישרין, לא ישירות בפרצוף שלכם – אם זה יוצג כך, אתם תתקוממו – אלא בערמומיות, מאחורי הגב, תוך הרבה מתק לשון והונאה.

בפירותיהם תדע אותם: מי שחשב שהמפז"ל החדשה רכה יותר, נוחה יותר ללא-דתיים, כדאי שיתעורר ושיבין שאנחנו בעיצומה של הפיכה אמונית ושהאחים היהודים העתיקו את לקחיהם של האחים המוסלמים. גם הם מעמעמים את עמדותיהם עד לרגע שבו הם ישיגו את הכוח.

הערה מנהלתית א': בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

הערה מנהלתית ב': אני רוצה להזכיר לכל מי שנרשם לאירוע יום ההולדת של הבלוג שאנחנו נפגשים מחר בשעה 19:30 ב"תרנגול," שארית ישראל 4, יפו.

(יוסי גורביץ)

הפתגם הגס הזה, שנפוץ בחטיבת גולני, צריך היה להלמד לעומק על ידי יאיר לפיד קודם שהפך את האח הלאומי, נפתלי בנט, לבעל הברית העיקרי שלו. מקווי ההסכם הקואליציוני נראה שבנט הצליח לגרום ללפיד לבלוע כמה צפרדעים דוחות במיוחד – צפרדעים שיידחפו, בשל הטירונות הפוליטית והנרקיסיזם של הדוגמגיש שהפך לכוכב הבחירות, גם לגרון של כולנו.

נתחיל מהצרה הקטנה יותר. סעיף 37 בהסכם הקואליציוני בין הבית היהודי ובין הליכוד קובע ש"שינויי חקיקה בנושאי דת יהיו בהסכמת כל מרכיבי הקואליציה." כלומר, אם לפיד חושב שהוא יוכל לשנות את הסטטוס קוו ולהקל, למשל, על אנשים להתחתן שלא ברבנות – הוא עצמו נהג לחתן כך אנשים – אז שישכח מזה, כי לבנט יש זכות וטו בנושא. ובנט מקדם את דוד סתיו, מראשי רבני "העושים מעשה זמרי ודורשים שכר כפנחס," או בכינוי המוכר יותר שלהם, רבני צהר, לתפקיד הרב הראשי החדש. כן, עוד מעט בוחרים כזה. ולסתיו יש עמדות מוצקות מאד באשר לנישואים אזרחיים, קרי שזה יקרה על גופתו. בכלל, לאורך ההיסטוריה של המפד"ל שהתגלגלה לבית היהודי, היא התנגדה בעקשנות לנישואים אזרחיים בטענה שהדבר "יקרע את העם." העובדה שהעם כבר קרוע בנושא, ושמספרים גדולים והולכים של יהודים עושים הכל כדי לא לראות את הרבנות מבפנים, לא רלוונטית; העובדה שלאורך ההיסטוריה כלל לא היה צורך ברבנים כדי להתחתן – די היה בחתן, כלה, טבעת ושני עדים – גם היא לא רלוונטית; גם לא העובדה שלרבנים בישראל יש מנהג נסתר למחצה של פסילת הקידושין, בדרך כלל על ידי בחירת עדים לא כשירים הלכתית, כדי שבמידת הצורך אפשר יהיה אחר כך לבטל את הנישואים ולא להפוך את האשה לשבויה של אישה; השילוב בין הצורך בפרנסה לאנ"ש ובין החשש המוצדק ממה שיקרה כשלהמוני היהודים תהיה בחירה, עושה את שלו. פעם לפיד היה עם רגל אחת בצד הנכון; הוא התנגד, עם זאת, להפרדת דת ומדינה, כי הוא הבין שמשמעות הצעד הזה היא חוסר היכולת מצד הממשלה למנוע נישואים בין יהודים ובין לא יהודים בישראל, ולפיד הוא בסופו של דבר יהודי.

פעם אמרו שהוא יהודי רפורמי והוא תיאר את עצמו ככזה. כל הנושא ירד למחתרת מהרגע שהוא הפך למועמד פוליטי. עכשיו, כמו דורות של פוליטיקאים חילונים לפניו, הוא צפוי להשתתף – באופן פסיבי, אמנם – ברדיפה של הקהילות הרפורמיות בישראל.

ויש עוד סעיפים מעניינים בהסכם הקואליציוני, שנראה כאילו עורכי הדין של בנט שניסחו אותו ידעו היטב שיש להם עסק עם לקוח נכלולי במיוחד שלמילה שלו יש פחות ערך מלזו של בנקאי שמציע לך "הטבה" בדמות הלוואה: סעיף 52 קובע ש"ישמר מעמדם הכלכלי של מוסדות הציונות הדתית, ויותקנו תקנות ונהלים לצורך הסדרת התשלומים", וסעיף 53 קובע ש" תקצוב החינוך הציוני דתי והקלה בנטל תשלומי הורים: הממשלה, תפעל לשינוי מנגנון התקצוב של החינוך הממלכתי דתי בתוך 90 ימים באופן שיאפשר חלוקה הוגנת יותר של התקציב בין קבוצות האוכלוסייה השונות המתוקצבות מסעיף זה. שינוי מנגנון התקצוב כאמור יחל ממועד אישור התקציב לשנת 2013 בכנסת. עד ליישום השינוי האמור לעיל תפעל הממשלה להקים, בכפוף לכל דין, קרן מלגות ייעודית." איך אמר בנט לאחרונה? " המבחן שלנו הוא האם נקום כל בוקר ונחשוב על כלל עם ישראל או רק איך דואגים למגזר הדתי." זאת, למרות שהחינוך הממלכתי-דתי מתוקצב משמעותית יותר מהחינוך הממלכתי גם כך. איפה הכסף לחינוך, יאיר? נסה לחפש אותו במערכת החינוך שבה יש בממוצע 24.8 ילדים בכיתה.

אבל אלה רק הכופתאות. הבשר האמיתי נמצא בסעיפים אחרים. סעיף 51 קובע כי "הצדדים יפעלו לקיום חוק להסדרת התיישבות בנגב, התשע"ב-2012. היה ותהיה ועדת שרים ליישום החוק, שר מהבית היהודי יהיה שותף בה." כלומר, היה מאד חשוב לבנט לדחוף קדימה את החוק שמטרתו לנשל את הבדואים מאדמותיהם בנגב, מספיק חשוב כדי להפוך את זה לחלק מההסכם הקואליציוני. הנושא, נזכיר, היה גם חלק מהמצע של בנט, ושם דובר כמעט במפורש על נישול הבדואים ועל טיפול ב"בניה הבלתי חוקית" שלהם. בקיצור, בנט מתעקש שהמוקש הזה יהיה על סדר היום של הממשלה הבאה.

סעיף 50 בהסכם בין שתי המפלגות קובע ש"הצדדים יפעלו לקידום חוק יסוד: מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי." לחוק הזה התייחסתי בעבר בהרחבה: מדובר בהצעת חוק שתפקידה לחסל את הסיומת "ודמוקרטית" בפתגם שטוען שישראל היא מדינה יהודית ו. הצעת החוק מחסלת את מעמדה של הערבית כשפה רשמית; קובעת שסמלי הלאום בלתי ניתנים לשינוי; המדינה תהיה "רשאית", אבל לא חייבת, לבנות ישובים גם לבני דתות אחרות, שהם בסך הכל כ-20% מתושביה; המדינה תפעל באופן אקס-טריטוריאלי להגנה על יהודים מחוץ לישראל; ומקבעת את החוק ההלכתי, אולי קודקס החוקים המפלצתי ביותר על פני כדור הארץ – השריעה נותנת פייט קשה – כתקדים שבו צריכים להשתמש בתי המשפט בהיעדר תקדים אחר. בקיצור, זה חוק שמחסל את שאריות העמדת הפנים שישראל היא מדינה דמוקרטית.

ברור למה בנט רוצה את החוק ×”×–×”, קצת פחות ברור למה נתניהו רוצה בו – נתניהו יודע שהוא צריך את צרור עלי התאנה שעדיין מאפשרים לטעון בפני העולם שעוד לא השתלבנו לגמרי במרחב ואנחנו עוד לא סופית תיאוקרטיה צבאית – ובכלל לא ברור מה ללפיד ולתועבה הזו. עד שנזכרים שלפיד תמך בהעלאת אחוז החסימה לארבעה אחוזים, מה שצפוי לפגוע משמעותית ביכולת של המפלגות הערביות בישראל לייצג את הבוחרים שלהן, ועד שנזכרים שוב בהערה על ×”"זועביז." הצעת החוק הזו, אחרי הכל, לא משנה משהו מהותי: היא רק מקבעת את המצב הקיים ומוודאת שאי אפשר ×™×”×™×” לשנות אותו. הצעת החוק הזו דורשת שישנו אותה ברוב של 61 חברי כנסת, אבל אין לה בעיה עם ×–×” שיעבירו אותה-עצמה באיזה רוב אקראי. לפיד הקדיש כל כך הרבה זמן ומרחב לדבר על כך שהוא ציוני ויהודי, וכל כך מעט תשומת לב לפן הדמוקרטי של ישראל, שהוא משתלב בהצעת החוק הזו נהדר. מה, האיש שסיפר לנו כמה התלמוד נפלא יתנגד להפיכת החוק התלמודי לתקדימי? האיש שהדגיש שוב ושוב עד כמה הציונות צודקת, יוכל להתנגד לקיבוע סמלי המדינה כמייצגים רק את היהודים? מי שהגדיר את החרדים ואת הערבים כטפילים, יתנגד לכך שהמדינה תהיה רשאית אבל לא חייבת – כלומר לא תבנה – לבנות ערים למי שלא יכולים להיות ציונים? מי שדיבר שוב ושוב על הגורל היהודי, יוכל להתנגד לכך שהמדינה תחרוג מגבולותיה כדי להגן על יהודים ברחבי העולם? אולי, אולי. אבל בכלל לא בטוח.

והנה, 12 מנדטים של אידיאולוגיה נחושה מצליחים להשפיט 19 מנדטים של מרכז רדיקלי נבוב, שלא מסוגל להסביר מה בעצם ההבדל בינו ובין "האח" בנט.

ועוד דבר אחד: שגרירנו בוושינגטון, מייקל אורן, קרא לישראלים בעמדות בכירות שלא למתוח ביקורת על הממשלה, אלא אם הם טורחים לאזן את הביקורת הזו בעמדות Hasbara קלאסיות. קצפו של אורן יצא על הסרט "שומרי הסף," שלדבריו "חסר לחלוטין את הניסיונות של ישראל להציע תוכנית שלום – ברק בקמפ דייויד ואחר כך אולמרט, מהנסיגה החד-צדדית מעזה ואת ירי הטילים עלינו. מי שצופה בסרט ולא מכיר את הרקע, יכול לצאת בתחושה שישראל אשמה ולא עשתה כלום." כלומר, אם אתה לא חוזר על המנטרה של "הצענו להם את הכל והם בחרו במלחמה," השגריר בוושינגטון חושב שראוי שתסתום את הפה. עד כמה מנותק אורן מהמציאות? הוא מתאונן על כך ש"אחד מהם (כרמי גילון) אומר שישראל גורמת סבל יום-יומי למיליוני פלסטינים." כאילו שיש דרך כלשהי שבה אפשר לחלוק על האמירה הזו. אמור מעתה, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אבל כזו שבה התושבים מתבקשים שלא לחלוק על הממשלה ×›×™ ×–×” לא נעים לה.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

אם מישהו היה צריך הוכחה לכך שתכנית בנט היא הונאה אחת גדולה, צה"ל סיפק בימים האחרונים שתי הוכחות חד משמעיות לכך. המקרה הראשון אירע בשבת, כשצה"ל פירק מאחז שבנו הפלסטינים סמוך לבורין שבשטח B. כזכור, הסכמי אוסלו חילקו את הגדה לשלושה חלקים: שטחי A, שנמצאים באחריות בטחונית ואזרחית של הפלסטינים, והם כוללים כרגע בעיקר את הערים הגדולות; שטחי B, שנמצאים באחריות בטחונית ישראלית אבל באחריות אזרחית פלסטינית; ושטחי C, שנמצאים בשליטה ישראלית מלאה ושעליהם אמור היה לנסוב המשא ומתן.

המנהל האזרחי הודיע לצבא שאין לו כל סמכויות אכיפה על אזור בורין, משום שכאמור הוא נמצא בשטח B, אבל את הסמח"ט, סא"ל אוריה חצרוני, לא עניינו כל הדקויות האלה של חוק-שמוק. הוא רצה להרוס, והרס. יצוין שחצרוני הוא חובש כיפה, שכמג"ד גדוד "לביא" אף השתתף בטקס שבלשון המעטה נקרא לו בעייתי של הענקת תפילין לחיילי הגדוד; התפילין הגיעו מהארגון המיסיונרי חב"ד (אני מודה לאורי פולגר על ההפניה האחרונה). יצוין עוד שבעבר, חיילים דתיים קרעו בגדים ושמו אפר על ראשם כשאולצו להסיר מאחזים יהודיים בשבת; מסתבר שאין להם שום בעיה כזו כשמדובר במאחז פלסטיני. פה מותר ואף רצוי לחלל שבת.

המקרה האחר אירע הלילה. חמושי צה"ל פשטו על שורה של ערים פלסטיניות, רובן בשטח A, ועצרו כ-25 פלסטינים, חלקם חברי פרלמנט. העצורים נחשבים לאנשי חמאס, אבל לכו תדעו אם הם לא נעצרו כדי להפעיל לחץ על איזה קרוב משפחה; אין סיבה לתת בחמושים אמון בנושא הזה. על כל פנים, מה שהאירוע הזה מבהיר הוא שלצה"ל לא ממש אכפת מה נמצא בשטחי A, או אם יש לרשות הפלסטינית סמכות כלשהי. הוא פשוט פועל. ואם זה לא מוצא חן בעיני הפלסטינים, הם יכולים להתפוצץ.

עכשיו, נהוג בשנים האחרונות לרדת על אבו מאזן ולומר שהוא מנהיג פלסטיני חלש. אני לא בטוח שאני קונה את זה. אבו מאזן ידע שאסור לו לתת לצה"ל הזדמנות להגיב באלימות, כי האלימות תהיה דיספרופורציונלית, ועל כן הוא נסוג מהמאבק המזוין. הוא רושם, בשנים האחרונות, הצלחה אחרי הצלחה: הכרה בעצרת האו"ם במדינה פלסטינית, ההחלטה של מועצת זכויות האדם שההתנחלויות מנוגדות לחוק הבינלאומי. בפעם הראשונה, האופציה של סנקציות על ישראל מתחילה לקבל לגיטימיות בינלאומית.

ישראל התרגלה להפעיל את הכוח שלה באופן בלתי מרוסן. כשבנט ודומיו מדברים על סיפוח שטחי C – מעטים מוכנים עדיין לדבר על סיפוח הגדה כולה – וכשהם טוענים שלפלסטינים יש אוטונומיה ושהם צריכים להסתפק בה, צריך לזכור איך נראית ה"אוטונומיה" הזו: פרוצה לכל גחמה של סמח"ט או רכז שטח של השב"כ, מעטפת קלושה של סמי-לגיטימיות סביב המשך הכיבוש.

אז ×”× ×” התרומה הצנועה שלי לווידוא שסא"ל אוריה חצרוני לא יצא בשנים הקרובות לשופינג בלונדון, ועם קצת מזל, תוך כמה זמן יאשרו הפלסטינים את אמנת רומא ויתחילו להגיש תביעות על פשעי מלחמה כנגד קצינים ופקידים ישראלים. וכל פעולת התנחלות, או ×”×’× ×” על התנחלות, תתחיל לכרסם בפועל את הלגיטימציה לא רק של הכיבוש – זו אבדה מזמן – אלא של המדינה הציונית עצמה. כלומר, ההתנחלויות וצה"ל יגרמו למה שהתועמלנים שלנו מייללים כבר זמן רב שעושים השמאלנים.

במובנים מסוימים, זה קצת אירוני. הישראלים תמיד אהבו לתאר את עצמם בתור דוד הנלחם בגוליית, והנה התחלפו התפקידים. מי אמר שהפלסטינים לא למדו שום דבר מאיתנו?

הערה מנהלתית: היום פורסם הפוסט הראשון שלי בבלוג של "יש דין," שנמצא בשלבי עיצוב. ניתן לקרוא אותו כאן.

(יוסי גורביץ)