החברים של ג'ורג'

הערה על הסכיזופרניות של מדיניות החוץ הישראלית

עצרת האו”ם קיבלה אמש (ו’) החלטה הקוראת לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (ה-ICJ, בית הדין לדיונים בין מדינות, לא ה-ICC, בית הדין הפלילי הבינלאומי) כדי שזה יקבע האם ישראל סיפחה בפועל את הגדה המערבית. הנער לעניינים מלוכלכים של נתניהו, גלעד ארדן, שמשמש כשגריר באו”ם, נכנס לטנטרום והודיע שהוא לא יגיע להצבעה כי היא נערכה בשבת; ואחר כך חילל את השבת, והוציא הודעת יח"צ שבה כינה את ההחלטה “בזויה” ו”אות קלון,” בתוספת ההערה הלעוסה עד מיאוס על כך ש”שום גוף בינלאומי לא יכול לקבוע שישראל כובשת בארצה ושנוכחותנו בירושלים או בגדה המערבית אינה חוקית.”

עצם העובדה שהנער לעניינים מלוכלכים הוא השגריר באו”ם אומרת מה חושבת ישראל על הקהילה הבינלאומית ועל הצורך להתחשב בה; גם העובדה ששר החוץ הפך לסרח עודף בממשלה (יהיו לנו שני שרי חוץ בקדנציה הקרובה, שניהם אפסים גמורים, והם יחלקו את התפקיד ברוטציה של שנה-שנתיים-שנה) מעידה על כך. לא שזה צריך להפתיע במיוחד: שר החוץ תמיד היה חלש בישראל, מימי שרת והלאה. גם הקשקשת על “אין כיבוש” שגרתית, למרות שהיא נוגדת את מה שישראל אומרת לבתי המשפט שלה-עצמה (שהסמכות שלה בשטחים הפלסטיניים הכבושים נובעת מהיותם ב”תפיסה מלחמתית”), שגם הם, יש לקוות, לא יהיו רלוונטיים בקרוב.

אבל מה שבאמת צריך למשוך תשומת לב הוא העובדה שישראל הרשמית המומה, המומה, מהתפיסה שהיא מבצעת סיפוח דה פאקטו – יממה לאחר שהממשלה הכריזה על קווי היסוד החדשים שלה, שהראשון שבהם הוא “לעם היהודי זכות בלעדית ובלתי ניתנת לערעור על כל מרחבי ארץ ישראל. הממשלה תקדם ותפתח את ההתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל – בגליל, בנגב, בגולן, ביהודה ושומרון.” אני מופתע שהציונות הדתית לא יצרה משבר קואליציוני בשל ויתור על נחלת האבות בירדן, אבל המשמעות של ההצהרה הזו היא שחסל סדר העמדת הפנים הממשלתית על כך שאי פעם, מתישהו, ×™×”×™×” פתרון מדיני עם הפלסטינים. קווי היסוד האלה קובעים שלפלסטינים אין שום זכות בשטחים הפלסטיניים הכבושים; שכל השטחים הללו שייכים ל”עם היהודי.”

למדיניות כזו קוראים סיפוח דה פאקטו. ישראל לא ביצעה סיפוח רשמי – ×–×” ×™×”×™×” מאד לא נוח להנהגה שלה ולצבא שלה – אבל שלשום היא הכריזה על סיפוח בלתי רשמי. לפני 25 שנים × ×”×’ בנימין נתניהו להעמיד פנים שהמטרה המדינית שלו היא מדינה פלסטינית שהיא “פחות ממדינה”; הוא חזר על העמדת הפנים הזו בנאום בר אילן; ועכשיו, במסגרת הסרת המסכות הכללית שהממשלה הזו מביאה איתה, הוא מצהיר על סיפוח בלתי רשמי.

עוד צעד של סיפוח בלתי רשמי הוא מינויו של בצלאל “אני עדיין לא מתנדנד” סמוטריץ’ לשר במשרד הבטחון שממונה על הגדה המערבית. עד ×›×”, השתמשה ישראל בפיקציה משפטית כביכול לא הממשלה אחראית על הגדה המערבית, אלא המפקד הצבאי, עלוב פיקוד המרכז. מה אתם רוצים, התממה הממשלה, אנחנו מקפידים על דיני הכיבוש הצבאי. בפועל, כמובן, עלוב הפיקוד כפוף לשר הבטחון, שהוא, אפעס, חלק מהממשלה. וכמעט אף אחד לא שם לב לפיקציה, אבל עכשיו המינוי של סמוטריץ’ מושך אליה תשומת לב – והיא לא תהיה שימושית יותר. האדם שהציע לבצע רצח עם בפלסטינים הוא עכשיו המושל הצבאי שלהם. בהצלחה עם ×”-hasbara.

וכל זה, בסופו של דבר, הגיוני מבחינת ממשלת ימין שמימינה יש רק גדר תיל מחושמלת. מה שלא הגיוני הוא הסכיזופרניה של, מצד אחד, הכרזה על סיפוח, ומצד שני היבבות על כך שהעולם קורא למה שאנחנו עושים סיפוח. וכן, צריך להזכיר: האו”ם מייצג את העולם. לא רק את מדינות המערב בעלות רגשי האשמה המיותרים כלפי ישראל. הניתוק הזה מגיע לרמה סובייטית, וזה לא ייגמר טוב.

נקווה רק שהעברתה של המדינה היהודית מן העולם תתבצע מהר ובמינימום נפגעים. בדרום אפריקה זה נגמר טוב יחסית.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)