הערה על הסכיזופרניות של מדיניות החוץ הישראלית

עצרת האו”ם קיבלה אמש (ו’) החלטה הקוראת לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (ה-ICJ, בית הדין לדיונים בין מדינות, לא ה-ICC, בית הדין הפלילי הבינלאומי) כדי שזה יקבע האם ישראל סיפחה בפועל את הגדה המערבית. הנער לעניינים מלוכלכים של נתניהו, גלעד ארדן, שמשמש כשגריר באו”ם, נכנס לטנטרום והודיע שהוא לא יגיע להצבעה כי היא נערכה בשבת; ואחר כך חילל את השבת, והוציא הודעת יח"צ שבה כינה את ההחלטה “בזויה” ו”אות קלון,” בתוספת ההערה הלעוסה עד מיאוס על כך ש”שום גוף בינלאומי לא יכול לקבוע שישראל כובשת בארצה ושנוכחותנו בירושלים או בגדה המערבית אינה חוקית.”

עצם העובדה שהנער לעניינים מלוכלכים הוא השגריר באו”ם אומרת מה חושבת ישראל על הקהילה הבינלאומית ועל הצורך להתחשב בה; גם העובדה ששר החוץ הפך לסרח עודף בממשלה (יהיו לנו שני שרי חוץ בקדנציה הקרובה, שניהם אפסים גמורים, והם יחלקו את התפקיד ברוטציה של שנה-שנתיים-שנה) מעידה על כך. לא שזה צריך להפתיע במיוחד: שר החוץ תמיד היה חלש בישראל, מימי שרת והלאה. גם הקשקשת על “אין כיבוש” שגרתית, למרות שהיא נוגדת את מה שישראל אומרת לבתי המשפט שלה-עצמה (שהסמכות שלה בשטחים הפלסטיניים הכבושים נובעת מהיותם ב”תפיסה מלחמתית”), שגם הם, יש לקוות, לא יהיו רלוונטיים בקרוב.

אבל מה שבאמת צריך למשוך תשומת לב הוא העובדה שישראל הרשמית המומה, המומה, מהתפיסה שהיא מבצעת סיפוח דה פאקטו – יממה לאחר שהממשלה הכריזה על קווי היסוד החדשים שלה, שהראשון שבהם הוא “לעם היהודי זכות בלעדית ובלתי ניתנת לערעור על כל מרחבי ארץ ישראל. הממשלה תקדם ותפתח את ההתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל – בגליל, בנגב, בגולן, ביהודה ושומרון.” אני מופתע שהציונות הדתית לא יצרה משבר קואליציוני בשל ויתור על נחלת האבות בירדן, אבל המשמעות של ההצהרה הזו היא שחסל סדר העמדת הפנים הממשלתית על כך שאי פעם, מתישהו, יהיה פתרון מדיני עם הפלסטינים. קווי היסוד האלה קובעים שלפלסטינים אין שום זכות בשטחים הפלסטיניים הכבושים; שכל השטחים הללו שייכים ל”עם היהודי.”

למדיניות כזו קוראים סיפוח דה פאקטו. ישראל לא ביצעה סיפוח רשמי – זה יהיה מאד לא נוח להנהגה שלה ולצבא שלה – אבל שלשום היא הכריזה על סיפוח בלתי רשמי. לפני 25 שנים נהג בנימין נתניהו להעמיד פנים שהמטרה המדינית שלו היא מדינה פלסטינית שהיא “פחות ממדינה”; הוא חזר על העמדת הפנים הזו בנאום בר אילן; ועכשיו, במסגרת הסרת המסכות הכללית שהממשלה הזו מביאה איתה, הוא מצהיר על סיפוח בלתי רשמי.

עוד צעד של סיפוח בלתי רשמי הוא מינויו של בצלאל “אני עדיין לא מתנדנד” סמוטריץ’ לשר במשרד הבטחון שממונה על הגדה המערבית. עד כה, השתמשה ישראל בפיקציה משפטית כביכול לא הממשלה אחראית על הגדה המערבית, אלא המפקד הצבאי, עלוב פיקוד המרכז. מה אתם רוצים, התממה הממשלה, אנחנו מקפידים על דיני הכיבוש הצבאי. בפועל, כמובן, עלוב הפיקוד כפוף לשר הבטחון, שהוא, אפעס, חלק מהממשלה. וכמעט אף אחד לא שם לב לפיקציה, אבל עכשיו המינוי של סמוטריץ’ מושך אליה תשומת לב – והיא לא תהיה שימושית יותר. האדם שהציע לבצע רצח עם בפלסטינים הוא עכשיו המושל הצבאי שלהם. בהצלחה עם ה-hasbara.

וכל זה, בסופו של דבר, הגיוני מבחינת ממשלת ימין שמימינה יש רק גדר תיל מחושמלת. מה שלא הגיוני הוא הסכיזופרניה של, מצד אחד, הכרזה על סיפוח, ומצד שני היבבות על כך שהעולם קורא למה שאנחנו עושים סיפוח. וכן, צריך להזכיר: האו”ם מייצג את העולם. לא רק את מדינות המערב בעלות רגשי האשמה המיותרים כלפי ישראל. הניתוק הזה מגיע לרמה סובייטית, וזה לא ייגמר טוב.

נקווה רק שהעברתה של המדינה היהודית מן העולם תתבצע מהר ובמינימום נפגעים. בדרום אפריקה זה נגמר טוב יחסית.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

מתאם הפעולות בשטחים הודה שישראל מפעילה מדיניות מפלה – שנה אחרי שבג”ץ פסק שאין אפליה כזו

אתם עשויים לזכור את יואב “פולי” מרדכי כדובר צה”ל שהודה שחיילי צה”ל מפעילים כוח בהתבסס על המוצא האתני של האדם שנמצא מולם ולא על פי רמת האיום הנשקפת ממנו. השבוע שוב פלט מרדכי – שמאז קודם לתפקיד מתאם פעולות הממשלה בשטחים – בטעות את האמת: בדיון בכנסת, אמר מרדכי כי “אני רוצה לקבוע באופן חד משמעי – האכיפה [בתחום הבניה – יצ”ג] מחמירה יותר עובדתית כלפי הפלסטינים. יתרה מכך, מרבית האכיפה כלפי פלסטינים מתבצעת על אדמות פלסטיניות פרטיות […] בשנתיים האחרונות הוקפאו תכניות מתאר פלסטיניות וכרגע אין בניה מאושרת. […] הנתונים על אכיפה נגד פלסטינים לא מוצגים בגלל מדיניות בינלאומית. להגיד שיש מגמת אכיפה כלפי היהודים ולא כלפי הפלסטינים היא משוללת מהיסוד.”

מה בעצם אמר מתאם פעולות הדיקטטורה הצבאית הישראלית? נפרק את הדברים:

א. ישראל מבצעת אכיפת בניה מחמירה יותר כלפי פלסטינים מאשר כלפי יהודים בשטחי הגדה המערבית.

ב. עיקר האכיפה כלפי פלסטינים היא כלפי בניה שהם מבצעים על אדמותיהם הפרטיות. אף אחד לא חושב בכלל להעביר להם אדמות ציבור; ישראל מונעת מהם לבנות על אדמותיהם-שלהם.

ג. אין לפלסטינים אפשרות חוקית לבנות (”הוקפאו תכניות מתאר, אין בניה מאושרת”), מה שאומר שבפועל אין להם ברירה אלא לבנות באופן בלתי חוקי.

ד. הנתונים האלה קיימים אבל מוסתרים מחשש לפגיעה ב-hasbara (”מדיניות בינלאומית”), משום שהם מוכיחים את מגמת הסיפוח הזוחל של הגדה.

וחשוב מכל, האלוף מרדכי לא אמר אבל מדבריו די ברור ש:

ה. שופטי בג”ץ הם אווילים משרישים, במקרה הטוב, או שותפים לפשע במקרה הרע.

נסביר.

בשנת 2011, עתרו מועצת הכפר דיראת רפעיה והארגונים שומרי משפט-רבנים למען זכויות האדם, מרכז ירושלים, הוועד הישראלי נגד הריסות בתים וסנט-איב המרכז הקתולי למען זכויות אדם לבג”ץ, בדרישה לבטל את צו המפקד הצבאי 418 משנת 1971 (את העתירה אפשר לקרוא כאן – זהירות, מסמך.) מה עשה צו 418? ההסבר הביורוקרטי הוא שהוא ביטל ועדות התכנון המקומיות בכפרי הגדה, כפי שהוקמו על פי חוק התכנון הירדני, והעביר את סמכויותיהן לוועדות כפרים שממונות על ידי המפקד הצבאי.

בלשון בני אדם, מה שצו 418 עשה – כבר בשנת 1971, כן? – הוא להפוך כל בניה שלא אושרה על ידי המפקד הצבאי במרחז הכפרי של הגדה, שהוא יותר מ-60% משטחה, לבניה בלתי חוקית אפריורי; והעביר למפקד הצבאי את הסמכות לחלק היתרי בניה או לשלול אותם כאוות נפשו. כמובן, בוועדות של המפקד הצבאי לא יושבים פלסטינים. אבל מתנחלים דווקא יש שם לא מעט.

בלשון העתירה, “[המפקד הצבאי נטל] את סמכויות וזכויות התכנון המוקנות לאוכלוסיה המוגנת בצו 418, והעניקו אותן לאוכלוסיה הכובשת, בתוך השטח הכבוש עצמו, תוך שלילה בהגדרה של האפשרות להקים ועדות תכנון מיוחדות לערים או לכפרים פלסטיניים.” על פניו, מציינת העתירה, מדובר בהפרה בוטה של תקנה 43 מתקנות האג 1907, הנוגעת לניהול שטח כבוש. במהלך הדיונים, ציינה עו”ד נטע עמר-שיף דוגמאות רבות לאפליה בתכנון: למשל, ב-2014 המנהל האזרחי הצליח לקושש תכניות מתאר רק ל-10% מהישובים הפלסטייניים בגדה. על פי חישובי עמותת במקום, השטח המיועד לבניה פלסטינית בשטחי סי עומד כאחוז אחד. כלל תכניות המתאר של ההתנחלויות – לא כולל מאחזים בלתי חוקיים, ביניהם התנחלות הדגל עפרה – עומד על 26% משטח סי. אגב, זוכרים את סעיף ג’ של מרדכי? גם תכניות המתאר שנאלץ המנהל האזרחי להכין, לצרכי טשטוש שופטי בג”ץ, הוקפאו מאז.

איך אמר קיסינג’ר? את הבלתי חוקי אנחנו עושים מיד, הבלתי חוקתי דורש קצת מאמץ. בג”ץ כבר רגיל להחליק עבירות של המפקד הצבאי על המשפט הבינלאומי. וזה בדיוק מה שקרה הפעם. לאחר השיהוי הרגיל של ארבע שנים בפסיקה בעתירה שביקשה צו בהול, דחה בג”ץ את העתירה. המשנה לנשיאה רובינשטיין פסק שלא הוכח שיש אפליה כלפי הפלסטינים. השופט סולברג הלך צעד אחד קדימה וכתב שאי אפשר להיענות לעתירה משום שהיא מנוגדת להסכמי אוסלו (!).

זה היה ביוני 2015. לפני עשרה חודשים. השבוע, כאמור, פלט האלוף מרדכי את האמת: האפליה שבג”ץ לא ראה קיימת; היא שיטתית; היא פועלת במיוחד בתחום הריסת הבתים; ואם לא הוצגו נתונים לגביה, הרי זה לא משום שאין נתונים שיצביעו על האפליה – אלא משום שהממשלה מעדיפה להסתיר אותם.

האם השופטים לא ידעו את זה? אם הם לא ידעו את מה שיודע כל מי שרוצה לדעת, אם זה טיב שיקול הדעת שלהם, איך לעזאזל אנחנו אמורים לסמוך עליהם בעניינים טיפה יותר מסובכים, כמו נניח תיק תאיר ראדה? או, מה שלטעמי סביר יותר, הם ידעו – וכהרגלם הסתכלו הצידה?

השבוע תקפו השופטים ונציגי הפרקליטות את השיח הציבורי ביחס למערכת המשפט. הם טענו שלא יעלה על הדעת שתהיה ביקורת ציבורית על פסקי דין ושיערערו על האמינות של פסקי הדין הללו.

אז, חבר’ה? אם אתם רוצים את האמון שלנו, יש לכם הרבה עבודה. הפרקליטים? נסו לא להעלות שקרים גסים מדי בבית המשפט ונסו להגמל מההרגל שלכם להגן בהתלהבות על כל דבר תועבה. השופטים? נסו לא להעמיד פנים שהנוזל הצהוב שמזרזף עליכם מספסלי המדינה הוא גשם. אני יודע, זה לא יהיה פשוט – לא שוברים בקלות הרגלים ארוכים כל כך. ובכל זאת. לפחות תנסו להעמיד פנים שאנחנו לא חייבים להחליט אם אתם מטומטמים או רשעים. נסו; מה יש לכם להפסיד?

ועוד דבר אחד: אתמול דחה בג”ץ את העיון בעתירה שדרשה להשלים חקירה ולהעמיד לדין את החמושים והקצינים שהיו אחראים להריגתו של בסאם אבו רחמה, מפגין בלתי חמוש בכפר בילעין. השופטים החליטו שראשית יש לממש נוהל שלא היה קיים בזמן שהעתירה הוגשה. חמוש צה”ל – וזה לא משנה אם הוא איש מג”ב או צה”ל, שניהם תחת פיקוד צבאי בגדה – ירה רימון גז בכינון ישיר בחזהו של אבו רחמה לפני שבע שנים. פרטים פה. ספרו לי עוד על מערכת הצדק הישראלית.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

בצל המלחמה ברצועת עזה, ממשיכה ישראל לספח דה פאקטו את הגדה המערבית. במילים אחרות, ליצור מדינת אפרטהייד

ממשלת ישראל, בדמות מתאם הפעולות בשטחים (המתפ”ש), האלוף יואב “את לא היית מצפה שהמח”ט היה פותח בירי לעבר יהודי שעמד מולו, אני בטוח שלא לזה את מתכוונת” מרדכי, הודיע היום (א’) על סיפוח של 4,000 דונמים בגבעות גוש עציון; כך דיווח אתר מאקו.

סיפוח? פורמלית, לא. פורמלית, מרדכי בסך הכל הודיע על “הכרזה” על 4,000 דונמים כעל “אדמות ציבור,” המכונות בטעות “אדמות מדינה.” בפועל, עם זאת, הכותרת של מאקו היתה מדויקת: כשצה”ל מכריז על קרקע כעל “אדמות ציבור,” היא כמעט אף פעם לא משרתת את הציבור שלכאורה עבורו היא מוחרמת, האוכלוסיה הכבושה והמוגדרת כאוכלוסיה מוגנת של הגדה המערבית; בפועל, רובן המוחלט של האדמות המוכרזות כ”אדמות ציבור” עוברות הישר לידיהן החמדניות של מתנחלים. בפועל, “הכרזה” על אדמה כאדמת ציבור משמעה גניבת האדמה מבעליה והעברתה לפולשים יהודים. ומשהפכה קרקע להתנחלות, כמעט ואין שום דרך להחזיר אותה לבעליה – אפילו במקרה הנדיר מכל נדיר, כאשר ישראל מפנה התנחלות, כמו במקרה של חומש, היא עושה הכל כדי שלא להשיב את האדמה הגזולה לבעליה. מנתוני בצלם עולה ש-94% מאדמות הציבור בשטח סי, נמצאות בשטחי שיפוט של התנחלויות והמועצות האזוריות שלהן.

ישראל כבר הודיעה שהיא מתכוונת לשמור על “גושי התנחלויות,” וגוש עציון הוא בהחלט אחד מהם, בכל הסכם עתידי; ברק התעקש על גוש עציון ב-2000, אולמרט כלל אותו בין השטחים שיסופחו לישראל בהסכמה ב”תכנית ההתכנסות” שלו ב-2006. נתניהו מעולם לא הציג מפה, כיוון שאם יציג כזו הוא יהיה מחוסל פוליטית. אז, כן: פורמלית, גניבת האדמה שביצע יואב מרדכי איננה סיפוח; בפועל, היא בדיוק זה. אגב, מאחר והעברת אוכלוסיה לשטח כבוש היא פשע מלחמה, רצוי שהאלוף מרדכי לא ייסע בקרוב לאירופה, או מקומות מתורבתים אחרים.

מרדכי אמר שההחלטה התקבלה “בהמשך להנחיית הדרג המדיני עם תום מבצע ‘שובו אחים’” – או, במילים אחרות, זו תגובה ציונית הולמת לרצח של שלושת הנערים. כלומר, ממשלת ישראל אימצה כאן רשמית את המדיניות של “תג מחיר,” פגיעה בפלסטינים בלתי מעורבים בתגובה למעשי הטרור/לחימה של פלסטינים אחרים. זו אותה המדינה, נזכיר, שכבר הרסה את בתיהם של שלושה חשודים בביצוע הרצח – כשבית המשפט העליון שלה מאפשר את המהלך הבלתי חוקי הזה אף שנגד שניים מן השלושה לא הוגש כתב אישום.

במקביל, עצרה המשטרה בסוף השבוע את זאהדה סוהייב, תושב חברון בן 32. זה כתב שורה של סטטוסים בפייסבוק שמדינת ישראל לא אהבה, ביניהם הגדרה של פלסטינים המשרתים בכוחותיה המזוינים של ישראל כבוגדים, ואיחול למח”ט גולני, רסאן עליאן, שיגיע לגיהנום. סוהייב כתב את הדברים כאשר נפוצה שמועת השווא על מותו של עליאן בקרבות בעזה.

עכשיו, הח”מ לא מאמין בקיומו של גיהנום, או בקיומו של אל – מלבד, כמובן, מפלצת הספגטי המעופפת בהתגלמותה כחתולו של תקרה – אבל מדי פעם הוא חושב לכמה שניות שאולי, בכל זאת, היה רצוי שיהיה כזה. למשל, במקרה של מח”ט גבעתי, עופר וינטר, שהרג 120 מתושבי רפיח כדי למנוע את חטיפת גופתו של אחד מחמושיו. העניין הוא שמהיותי אזרח ישראלי מהקבוצה האתנית הנכונה, אף אחד לא יעלה על דעתו לעצור אותי רק בגלל שאני חושב שחבל שנשמתו הלא-קיימת של עופר וינטר לא תסתובב על שיפוד בלתי קיים.

את סוהייב דווקא עצרו. זה לא היה חדש או מעניין במיוחד – מאז שכבשה אותה, ישראל תמיד דיכאה את חופש הביטוי בגדה המערבית – אלמלא שני דברים. קודם כל, סוהייב הוא תושב חברון. זוכרים את הקשקוש של מערכת ה-hasbara על כך שרוב הפלסטינים חיים תחת שלטון עצמי? אז תשכחו ממנו. כשישראל רוצה, היא עוצרת פלסטינים על מה שבא לה – את סוהייב, אומר עורך דינו נרי רמתי בשיחת טלפון, עצרו שוטרי מג”ב במחסום. בסופו של דבר, אם פלסטיני איננו בוחר לרדת למחתרת, הוא צריך לעבור באחד מהמחסומים הרבים שהציבה ישראל בגדה, ושם הוא נוחת תחת אחיזתה של המשטרה הישראלית.

הדבר השני המעניין הוא שלישראל כבר יש צו צבאי שפועל בגדה בתחום, צו 101 הידוע לשמצה – “צו בדבר איסור פעולות הסתה ותעמולה עוינת” – שאוסר על הסתה. נאמר בו (סעיף 7) ש”כל אדם אשר מנסה, בין בעל פה בין באופן אחר, להשפיע על דעת הקהל באזור באופן העלול לפגוע בשלום הציבור או בסדר הציבורי, או העושה כל מעשה או יש בהחזקתו חפץ כלשהו מתוך כוונה לעשות או להקל ביצוע נסיון כאמור, ייאשם בעבירה על צו זה.” כלומר, אם מח”ט גולני ממש נפגע מהאיחול של סוהייב, הוא יכול היה להביא למעצרו על פי הצו הדרקוני הזה רק על עצם אחזת מחשב – “יש בהחזקתו חפץ כלשהו מתוך כוונה לעשות נסיון כאמור.”

אבל לא, סוהייב לא נעצר על פי צו 101, למרות שהוא הופעל ללא רחם עשרות אלפי אם לא מאות אלפי פעמים במהלך שלטונה של ישראל לגדה. הוא נעצר על ידי משטרת ישראל, בהוראת היועץ המשפטי לממשלה, במקרה הראשון המתועד של חשד הסתה. עו”ד רמתי מסביר שסוהייב חשוד בביצוע “עבירת חוץ” – עבירה שמתבצעת מחוץ לישראל, ושעשויה להשפיע על אזרחים ישראלים. זה המקרה הראשון מסוגו שהוא מכיר, ובו הסעיף הנדיר הזה מופעל על עבירה כמו הסתה; בדרך כלל, הוא שמור לעבירות חמורות, כמו ריגול או עבירות בטחוניות אחרות.

אז, שוב, למה להשתמש בו כלפי סוהייב? זה איננו חייב לישראל כל חובת נאמנות; היא המדינה הכובשת שלו. אפשר היה באותה המידה לעצור כל פלסטיני אחר.

מתגנב החשד שמשטרת ישראל ווינשטיין הפכו את סוהייב לדוגמא, משום שעליאן הוא דרוזי, ומשום שחלקים בחברה הדרוזית קולטים במהירות שהעסקה של הדרוזים עם ישראל – אתם תתגייסו, תהרגו ותמותו למען המדינה היהודית, וזו בתמורה תקרא לכם ערבים ברגע שתשתחררו ותקפח אתכם בהתאם – לא רק היתה מקח טעות; היא גם איפשרה לישראל ליצור הפרד ומשול בין הדרוזים ובין הפלסטינים האחרים. על כן, לא נעצר סוהייב בצו צבאי; אף אחד לא היה שם לב. כאן יש מסר ברור לפלסטינים: אל תנסו לערער את הנאמנות הדרוזית לישראל. יש לנו מספיק צרות על הראש.

אלא שכאשר וינשטיין מורה על מעצרו של פלסטיני בשטח פלסטיני על ידי משטרה ישראלית בשל עבירה שאיננה עבירה בטחונית על החוק הישראלי, הוא מחיל בפועל את החוק הישראלי על חברון. לא לגמרי, לא רשמית, אבל בפועל. וזה תקדים, ותקדימים נוטים לחזור על עצמם.

אז ישראל מספחת אדמות, וטוענת לזכותה לשפוט פלסטינים על פי החוק הישראלי משום שהם העליבו קצין ישראלי. לזה קוראים סיפוח זוחל. לעובדה שאדם ממוצאו האתני של סוהייב עומד לדין על כך שהוא מאחל לקצין ישראלי שיפוד וירטואלי בעולם מדומיין בעוד שאדם ממוצאי-שלי איננו עומד על כך לדין, קוראים אפרטהייד. וכשווינשטיין מעמיד לדין את סוהייב על פי דיני מדינת ישראל בעוד שלא ביצע עבירה בישראל, הוא מייבא את האפרטהייד לתוך ישראל גופא.

ככה זה.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

למה לא מופעלת מכונת השיקוף ההולנדית בגבול רצועת עזה? כי למצור על עזה אין שום קשר לבטחון. הסיבה לו היא פוליטית

בשנת 2012, תרמה ממשלת הולנד שתי מכונות שיקוף ענקיות לישראל. המכונות הוצבו במחסום אלנבי, מעבר הגבול של הגדה עם ירדן ובעצם הפתח של תושבי הגדה לעולם, ובמעבר כרם שלום עם רצועת עזה, שמשמש למעבר סחורות. המטרה של המשקף היא להפוך את העברת הסחורות בין רצועת עזה ובין הגדה והעולם לקלה הרבה יותר. במקום לפרוק את כל המכולות ולעבור חבילה-חבילה, מכונת השיקוף מסוגלת לסרוק מכולה תוך שמונה שניות.

אם מקשיבים לדוברים הישראלים, זה אמור להיות אינטרס עליון של ישראל מול רצועת עזה. הנה שר החוץ ליברמן:

“מתי נגיע לשלום? לא באמצעות מתווכים, לא באמצעות הקוורטט או מועצת הביטחון. נוכל לדבר ברצינות על הסדר מדיני עם הפלסטינים כשהתל"ג לנפש שלהם יהיה עשרת אלפים דולר. לא יום לפני זה. כל הסיפורים האחרים מנותקים מהמציאות.”

הנה קמ”ט החקלאות של מתאם הפעולות בשטחים, אורי מדר:

“עלינו לנצל את השקט ששורר כיום, על מנת להכיר צד את הצד השני, כאשר אתם, הסוחרים, בעזרת שיתוף הפעולה הכלכלי, מהווים גורמים מרכזיים בהשפעה על היחסים בין הצדדים.”

וכמובן, ראש הממשלה נתניהו השפריץ לכל עבר אמירות ריקות על הצורך ב”שלום כלכלי.” אז למה מכונת השיקוף בגבול הרצועה לא מופעלת כדי לאפשר העברת סחורה מהרצועה לגדה, שהיא השוק הבסיסי של רצועת עזה?

כי למצור על עזה אין שום קשר לבטחון. הבטחון, כרגיל בישראל, הוא רק תירוץ. תירוץ מועיל מאד; תירוץ שמרגע שהפטרת אותו, יודעים בלשכת ראש הממשלה ובמשרד הבטחון, רוב הישראלים יאבדו עניין אוטומטית; אבל ביותר מדי מקרים, זה רק תירוץ, הונאה של הממשלה כלפי תושביה, שמטרתה להסתיר את מדיניותה, כי זו לא תעמוד באור שמש.

———

כשהולנד תרמה את המכונות, המטרה שלהן היתה במפורש להביא להגדלת היצוא מרצועת עזה, משהו שמעניין את ממשלת הולנד כבר שנים. זה לא קרה. יש מזכר הבנות שנחתם בין הולנד, הרשות הפלסטינית וישראל, שמכסה את הנושא. הוא מוזכר בהודעת מתאם הפעולות בשטחים, כאן:

“ב26 לפברואר 2012 נחתם הסכם בין ממשלת ישראל והולנד על הצהרה משותפת להצבת מכשיר שיקוף בגשר אלנבי ובסופו של דבר גם במעבר כרם שלום. מטרת המשקף לאפשר הגדלת כמות הנוסעים מעזה ומיהודה ושומרון לירדן ומשם לארצות השונות בעולם.”

אי הפעלת המשקף בכרם שלום עוררה רוגז בפרלמנט ההולנדי. חברי הפרלמנט שם רצו לדעת מה קורה עם המכונה שהם שילמו עליה ולמה היא לא מופעלת למטרה שלשמה היא נקנתה. שר החוץ של הולנד לשעבר, אורי רוזנטל, אמר לפרלמנט ב-16.4.2012 ש”הולנד זכתה לשבחים בתחום זה משאר המדינות החברות באיחוד האירופי, שנדהמו שהולנד הצליחה להשיג את החתימות הן של ישראל והן של הרשות הפלסטינית על מזכר הבנה. אלו הן העובדות.”

שר החוץ הנוכחי של הולנד, פרנס טימרמנס, אמר לפרלמנט ב-12.12.13 ש”הולנד הגיעה להסכמים עם הפלסטינים ועם ישראל על הדרך שבה ישתמשו בסורקים. ישראל הצהירה שיש לה עדיין הסתייגויות מאחד הסורקים בקשר למעבר סחורה בין עזה לגדה המערבית, והיא רוצה להמשיך לדון בכך. על כן, לא ניתן היה להכניס את הסורק לפעולה. אנו פשוט נמשיך לפתור את הבעיה הזו יחדיו.”

אי הפעלת המשקף בכרם שלום גרמה למשבר בין ישראל להולנד, וכתוצאה מכך ביטל ראש ממשלת הולנד, מארק רוטה, בדצמבר האחרון את השתתפותו בחנוכת המשקף במחסום אלנבי, מאחר וישראל מונעת שימוש במשקף בכרם שלום להעברת סחורות מהרצועה לגדה. ישראל אמרה אז בתגובה שהפעלת המכונה להעברת הסחורות מהגדה לרצועה “תפגע במדיניות הבידול,” ומיד לאחר מכן פלטה את הבולשיט הבטחוני הרגיל.

בפרלמנט ההולנדי לא ויתרו, הוגשו עוד שאילתות, וב-11.2.14 הודיעה הממשלה לפרלמנט ש”הולנד חתמה על הצהרה משותפת עם ישראל. הצהרה זו אומרת שההתקנה של הסורקים מהווה תרומת תשתית חשובה לקראת עיבוד תעבורת הטובין מהגדה המערבית והרצועה לירדן ומדינות אחרות, כמו גם בין הגדה המערבית והרצועה.” ההדגשה שלי.

בצד הישראלי, מצד שני, הצהרת הכוונות הזו נעלמה כלא היתה מאז שהוזכרה בהודעה של המתפ”ש שהוזכרה למעלה. ארגון גישה פנה למשרד החוץ בבקשת חופש מידע, כדי לראות את מזכר ההבנות. משרד החוץ ענה בתשובה שהכלב אכל לו את שיעורי הבית ושהוא לא מוצא את המזכר. אני חוזר: במשרד החוץ הצליחו, לטענתם, לאבד מזכר הבנות רשמי עם ממשלת הולנד.

או שלא.

משרד החוץ צריך להחליט אם הוא טמבל, או שהוא פשוט מעדיף לדחות את הקץ ולא לחשוף מסמך מביך. כי המשמעות של מזכר ההבנות הזה, כפי שתואר על ידי ממשלת הולנד, הוא שישראל מפרה התחייבות בינלאומית שהמטרה שלה היא המטרה הרשמית המוצהרת שלה: שגשוג ברצועה, שאולי אף יפגע בממשלת חמאס.

אלא שלמדיניות הרשמית של ישראל אין שום קשר למדיניות שלה בפועל. גם אין לזה שום קשר לבטחון. בתשובה לשאילתה שהוגשה לשר הבטחון בנושא, ענה יעלון ש

“מדובר בעצם בשני משקפים, אחד שהוצב בגשר אלנבי, השני במעבר כרם שלום לרצועה, נתרמו על ידי ממשלת הולנד. מדובר במשקף שנוצר במעבר כרם שלום, המשקף הזה פעיל, פועל, ומאפשר בדיקת סחורה שיוצאת מרצועת עזה ליצוא לאירופה, בעיקר דרך נמל אשדוד.
השאלה של האם מאפשרים הוצאת סחורה מרצועת עזה ליהודה ושומרון, היא שאלה נפרדת, היא לא קשורה למשקף. היא קשורה למדיניות ביטחונית שלפיה על פי כל המלצת כל גורמי הביטחון, אל לנו לאפשר העברת סחורה לרצועת עזה ליהודה ושומרון מסיבות ביטחוניות – ומדוע.

אכן, המשקף הזה יעיל, אם ינסה להסתתר אדם, או ינסו להבריח אמצעי לחימה מסוימים, המשקף אמור לגלות זאת. אך המשקף איננו מגלה את כל מה שרוצים להעביר מעזה ליהודה ושומרון, מדובר, למעשה, במציאות ביטחונית שבאה ברצועת עזה. קיימת היום מפקדת חמס מבצעית, כדוגמה, יש גם גורמים אחרים שפועלים שם – ג'יהאד אסלאמי פלסטיני, ארגונים סלפיסטים, ארגוני ג'יהאד עולמי, שבהחלט היו מאוד רוצים להעביר את פעילות הטרור ליהודה ושומרון.
מפקדת החמס בעזה, מנסה זה תקופה ארוכה להקים, לבסס, להפעיל חוליות חמס, חוליות טרור ביהודה ושומרון, והקושי שלהם נובע מהיכולת שלהם לתקשר עם יהודה ושומרון. אם נפתח את הערוץ הזה שבו ניתן יהיה להעביר סחורה, ניתן יהיה להסתיר בסחורה הזאת דברים שאנחנו לא רוצים שיעברו מעזה ליהודה ושומרון, והמשקף איננו יכול לגלות אותה.
לכן המשקף פעיל לצורך יצוא סחורה לאירופה, ואיננו מתכוונים לאפשר יצוא סחורה מעזה ליהודה ושומרון, משום האיום הביטחוני שבכך.”

בואו נפרק את זה רגע. יעלון אומר שהמשקף טוב מספיק כדי להעלות מטען מעזה על מטוס בנתב”ג או על ספינה בנמל אשדוד, אבל לא מספיק טוב כדי להעלות אותו על משאית לג’נין. למה? כדי למנוע מהחמאס ברצועת עזה מלתקשר עם החמאס בגדה המערבית. אני מניח שאפשר היה לבדות תירוצים קלושים יותר, אבל זה כנראה היה מצריך מאמץ יצירתי שיעלון לא מסוגל לו.

יש סיבה אחת לסירוב הישראלי להעביר סחורה מהרצועה לגדה: ישראל רוצה את הגדה והרצועה מבודדות. האחדות הפלסטינית מאיימת על ישראל. ישראל של בוגי ונתניהו אומרת, מצד אחד של פיה, שהיא רוצה שגשוג פלסטיני, במיוחד בעזה, ומן הצד השני מונעת כל אפשרות לשגשוג כזה מחשש שהקשר בין הגדה והרצועה יישמר.

כי, הרי, אם הוא יישמר, יהיה הרבה יותר קשה לבצע את הסיפוח הזוחל של הגדה שהוא-הוא מטרת העל של ממשלות הימין. אחרי הכל, כל זמן שאנחנו לא מדברים על עזה, אפשר להעמיד פנים שיש מה לדבר על סיפוח. מיליון וחצי הפלסטינים של עזה הופכים את הסיפוח למשהו הרבה יותר בעייתי. עדיף להעמיד פנים שהם לא שם. עדיף למנוע מהם כל אפשרות לשגשג – רק זה חסר לנו, שמעמד הביניים שם יבעט את החמאס בבחירות. מה תעשה אז מערכת ה-hasbara? עדיף לרדוף את החמאס בגדה כדי לרסק את ממשלת האחדות הפלסטינית, עדיף לשקר לישראלים ולומר להם שיש ראיות לכך שהחמאס הורה על חטיפת הנערים; אחרת, אנחנו עוד עלולים להגיע לבחירות פלסטיניות, והרי כל כך נוח לממשלת ישראל עם תוצאות הבחירות של 2006.

זכרו את האבסורד הזה: מטען מעזה מסוכן בג’נין – אבל אין בו כל סכנה בנתב”ג או אשדוד. זכרו את זה: זה טוטם הבטחון, זה לחש הוודו שממשלת ישראל משתמשת בו פעם אחר פעם כנגדכם.

ישראל ניצבת בפני סכנות בטחוניות שיש בהן ממש. ממשלת ישראל, מצד שני, שיקרה כל כך הרבה פעמים בנושא, שכאשר אתה שומע את הביטוי “שיקולי בטחון”, הנחת היסוד שלך צריכה להיות שעובדים עליך. כפי ששחקה ישראל את הביטוי “אנטישמיות,” שהפך למילה שמשמעה “התנגדות למדיניות של ישראל,” כך שוחקים נתניהו ויעלון את הביטוי “בטחון.” המשמעות שלו, כרגע, הופכת במהירות ל”חול לזריה בעיניים כדי שלא תראו את הסיפוח.”

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

פרשני המיינסטרים שלנו גילו השבוע, באיחור ניכר, שבוגי "משה" יעלון הוא פסיכי מסוכן וקצת טיפש – מקרה קלאסי שבו הבלוגוספירה מקדימה את העיתונות, כי עבדכם הנאמן סימן את יעלון כטיפש מסוכן לדמוקרטיה עוד ב-2003, בחשבון לייבג'רנל לא פעיל – ועשה זאת עוד קודם לפני שהלז ניסה לאיים על הכנסת.

הנסיונות המפוקפקים של יעלון לאיים על הציבור – השבוע הוא ניסה לאיים על הציבור האמריקאי שאם המדיניות של אובמה תמשך, הפיגועים יחזרו, ועל הציבור הישראלי בכך שלא תהיה ברירה אלא לתקוף באיראן – ותיקים מאד. ב-1996, התערב ראש אמ"ן בגסות במערכת הבחירות והודיע שהאיראנים רוצים בכשלונו של פרס – במילותיו שלו, "איראן מנסה להשפיע על הבחירות בישראל ועומדת מאחורי גל הפיגועים." במילים אחרות, ראש אמ"ן אמר שהמועמד האיראני הוא נתניהו. היום, ובארבע השנים האחרונות, אותו ראש אמ"ן יושב בממשלתו של המועמד האיראני דאז – איך שגלגל מסתובב לו – ואין לו מי יודע מה בעיה איתו.

איך זה קרה? איך הפך נתניהו, פעם סוכן איראני בלתי מודע, לראש ממשלה שבוגי מסכים לשמש כשר בטחון שלו? ובכן, בדרך בוגי עבר מהפך. הוא עבר אותו במהירות. התפקיד הבא של יעלון אחרי ראש אמ"ן היה אלוף פיקוד מרכז. הממשלה כבר היתה ממשלת נתניהו הראשונה, ויעלון למד על בשרו את מה שלומד כל אלוף פיקוד מרכז: אם הוא רוצה להמשיך אחר כך בקריירה בלתי מופרעת, כדאי לו מאד להתרפס אל המתנחלים. הוא גם הבין לאן נושבת הרוח הציבורית. באותן השנים, מתחיל יעלון את המהפך שלו מאיש מרכז לאיש ימין קיצוני.

צריך לומר באופן חד משמעי: אני לגמרי מאמין ליעלון כשהוא מצהיר על עמדות ימניות קיצוניות. ברור לי שעבר עליו תהליך שהוא קרוב במידה מסוימת לחזרה בתשובה. ברור לי, עם זאת, שהוא לא נפגע מהעמדות האלה. הוא נהנה מהיותו של הימין בשלטון, והמהלכים שלו – אלה שנראים לפרשן הממוצע כטיפשות גרידא – מכוונים להנציח את השארות הימין בשלטון ואת המשך מדיניות הסיפוח, ועל כך מיד.

בואו נזכיר מי יעלון. מדובר באיש שאמר, בפגישה עם רבנים, שהנסיגה מרצועת עזה "תתן רוח גבית לטרור." מדובר במי ששיבש את כל הנסיונות, כל זמן שהיה בתפקיד, להסיר מאחזים בלתי חוקיים. מדובר במי שניסה לשבש את תכנית ההתנתקות – והדחתו מתפקיד הרמטכ"ל (פורמלית הוא לא הודח, רק נמנעה ממנו שנה נוספת כרמטכ"ל, אבל ציבורית הוא הודח ועוד איך) רק זרקה אותו עוד יותר לזרועות הימין. עם פרישתו מתפקיד הרמטכ"ל, התחיל יעלון להסתופף במכונים של הימין הקיצוני, ספציפית המכון לאסטרטגיה ציונית, זה שהכשיר גם את רונן שובל ושאר בכירים ב"אם תרצו." ויעלון, במידה ניכרת, הוא רונן שובל ביושבו בלשכת שר הבטחון.

יעלון הביע הערצה לאליל החדש-ישן של הימין הדתי, אברהם "יאיר" שטרן, על הדרישה שלו להקמת מקדש ועל הדרישה ל"שלטון" יהודי לחופי הים התיכון; הוא הגדיר את אנשי "שלום עכשיו והאליטות" כ"וירוס" ואמר ש"אנחנו עסוקים בסוגיה, שהווירוס שהם שלום עכשיו, ואם תרצו האליטות, הנזק שלהם גדול מאוד. מבחינתי יהודים צריכים לחיות בכל ארץ ישראל לנצח." את הדברים האלה, ששובל היה מאמץ בלי היסוס, הוא אמר בכינוס של "מנהיגות יהודית," החטיבה היודו-נאצית של הליכוד. הוא לא נאם שם בטעות ואני מציע להתייחס אל הדברים האלה במלוא הרצינות. כשר בטחון, יעלון בולם כל נסיון לפנות מאחזים, גם כשהדבר מצריך ממנו לשקר בגסות לבית המשפט העליון, גם כשנראה שהפיוזים של השופטים על סף התכה והם עומדים להפסיק סוף סוף להעמיד פנים שהנוזל הצהבהב שמופנה בכיוונם מלשכת שר הבטחון הוא גשם. כרמטכ"ל, צה"ל של יעלון נכשל פעם אחר פעם בפינוי מאחזים, כי זו היתה רוח המפקד. אין שום ויכוח, גם לא בקרב אנשי הימין ההגון – השלושה שנשארו – שהמאחזים הם נטל, לא נכס בטחוני; כל עילת קיומם היא סיפוח.

מתוך התפיסה הזו, שיהודים צריכים לשבת בכל חלקי ארץ ישראל, נובעת גם אמירה ידועה אחרת של יעלון, על כך שהציבור הישראלי הוא החוליה החלשה. הוא אמר בשעתו ש" החוליה החלשה בשרשרת הביטחון הלאומי היא יכולת העמידה של החברה הישראלית, חברה שלא מוכנה להילחם על מטרותיה ולחרף את נפשה. אחת הבעיות המקשות על התמודדות במערכה זו היא אי הסכמה בחברה הישראלית על מהות העימות המזוין בו אנו נמצאים מספטמבר 2000, שלא לדבר על אי הסכמה לגבי פתרון הסכסוך הישראלי-פלשתינאי."

מעבר לתלישות של הדברים – יעלון היה אז רמטכ"ל שנסע ברכב ממוגן עם מאבטחים, בזמן שהישראלי הממוצע, זה שמימן את יעלון כל חייו, היה צריך להחליט אם להסתכן בנסיעה באוטובוס – צריך להבחין במה אומר כאן בעצם יעלון. דיון דמוקרטי – "אי הסכמה", בלשונו, כלומר אי הסכמה איתו – הוא חולשה.

מי שהקשיב השבוע ליעלון ב"כינוס הסגור" מצא את עצמו נזרק במנהרת הזמן הישר לשנות השמונים. יעלון דיבר על ישראל כעל "נושאת מטוסים" של ארה"ב. זה דימוי שכמעט אף אחד לא השתמש בו מאז סוף המלחמה הקרה, ובצדק. הימין היהודי המשיך להשתמש בו, כי הביטוי הזה הוא תירוץ נהדר לעימות עם ארה"ב: האמריקאים לא ישברו את מערכת היחסים, כי הם צריכים אותנו. אנחנו נושאת מטוסים. ספק אם ישראל אכן היתה אי פעם נושאת מטוסים אמריקאית – בפעם היחידה שהצי האמריקאי וכוחות מזוינים ישראלים נפגשו בקרב, אנחנו הטבענו להם צה”ל תקף מהאוויר את ספינת הביון "ליברטי" ללא אזהרה – אבל זה היה דימוי מקובל מאד בקרב הימין האמריקאי בימי רייגן. משעברה המלחמה הקרה מן העולם, לא היה בעצם צורך בנושאת המטוסים הזו. לא היו עוד כוחות סובייטיים במזרח התיכון שכנגדם היתה ארה"ב זקוקה לה. מנהיגים ישראלים ואמריקאים התחילו, על כן, לדבר על "ערכים משותפים" לישראל ולארה"ב.

אלא שלימין היהודי וליעלון אין ערכים כאלה. לא עם הפלג הדמוקרטי והשפוי של הציבור, על כל פנים. יעלון הרי מאמין ש"יהודים צריכים לחיות ברחבי ארץ ישראל לנצח." זה אומר המשך, לנצח, של הכיבוש – ועל כך התוודה יעלון לאחרונה, כשאמר בגלוי שלא צריך לפתור את המשבר עם הפלסטינים אלא "לנהל" אותו. שכשיעלון דיבר בכנס הסגור, הוא דיבר אל הימין הניאו-קונסרבטיבי האמריקאי.

ומכאן ההתקפה על ממשל אובמה. ומכאן הטענה שהוא "חלש." ומכאן הדיבורים על "מלחמת הציוויליזציות," שאף אחד מחוץ לימין ההזוי בארה"ב לא מדבר עליה יותר, לא אחרי התבוסות באפגניסטן ועיראק. הציבור האמריקאי השפוי לא רוצה לשמוע את המילים האלו יותר. אבל אלו לא היו פליטות פה, אלו היו דברים שיעלון באמת ובתמים מאמין בהם.

יעלון, כמו נתניהו – שיש לציין שלא נזף בו פומבית – שייך לקבוצה ימנית ניאו-קונסרבטיבית שפועלת במשותף משני הצדדים של האוקיינוס. נתניהו עשה כמיטב יכולתו כדי לסייע למיט רומני בבחירות לנשיאות; הוא לא הצליח, אבל הוא לא שינה את עמדותיו. יעלון אומר את הדברים, שמביאים לממשל את הסעיף, בידיעה מכוונת שהם יצוטטו בארצות הברית. הוא יודע שהימין הניאו קונסרבטיבי יפול עליהם כמוצא שלל רב – הנה, שר בטחון מכובד של בעלת ברית מובילה אומר שהממשל שלנו חלש ושאנחנו מפסידים. בכך יעלון עושה את שלו להצלחה של המועמד הניאו-קונסברטיבי הבא לנשיאות: אנחנו ב-2014 וב-2015 כבר יתחילו להתגבש הכוחות לקראת הפריימריז של 2016. יעלון עושה את שלו כדי לתלות משקולת סביב צווארו של המועמד הדמוקרטי הבא.

האם ייגרם בכך נזק למשרד הבטחון הישראלי, כפי שזעקו הפרשנים? בספק. יעלון יודע שהקנוניה הניאו-קונסרבטיבית הטרנס-אטלנטית חזקה מספיק כדי לבלום כל נסיון לתגובה של ממשל אובמה. נסיון להטיל סנקציות על ישראל בשל ההתפרעות של שר הבטחון שלה, יתקל מיד בתגובה זועמת של הימין הניאו-קונסרבטיבי שם, שיעניק ליעלון חיפוי.

יעלון הרי יודע שהחלום שלו להמשיך ולהחזיק ב"ארץ ישראל לנצח," תוך "ניהול הסכסוך," יתקשה מאד להתקיים תחת ממשל דמוקרטי. ציבור המצביעים הדמוקרטי הופך יותר ויותר לספקני כלפי ישראל, וחלקים ממנו קלטו שעובדים עליהם, שישראל איננה ולא היתה מדינה דמוקרטית, שלישראל אין ולא היו ערכים משותפים עם ארה"ב הליברלית, והם הפכו, בצדק, לאנטי-ישראלים. בין הציבור האמריקאי שמפנה עורף לישראל, בולט הדור הצעיר של יהודי ארה"ב, שישראל היא לרבים מהם מוקד למבוכה. על כן הוא עושה כמיטב יכולתו כדי לחתור תחת הממשל הדמוקרטי, ולהביא ממשל רפובליקני. אחרי הכל, בממשל הרפובליקני האחרון היה שר הגנה – דונלד רמספלד – שהביע בגלוי ספקות בשאלה האם ישראל מנהלת כיבוש. תן לנו איזה אוונגליסט שמרן כשר הגנה, ונשיא עם דעות דומות, והווטו האמריקאי יעמוד לצידנו לעוד כמה שנים, שלאחריהן כבר אי אפשר יהיה לדבר על פתרון שתי מדינות. הפתרון הזה כנראה מת כבר עכשיו, אבל הרופאים עוד לא חתמו על תעודת הפטירה. עוד שלוש-ארבע שנים, והוא יהיה מת כמו "האופציה הירדנית" של פרס.

רק תנו להגיע לממשל הרפובליקני הבא. אז הנה, דחיפת סיוע. ויש להניח שהנשיא הרפובליקני הבא יהיה אסיר תודה ליעלון, שאולי כבר יהיה ראש ממשלה. ואם הדמוקרטים ינצחו שוב, נו – אז אפשר יהיה לחזור לדיבורים על הציבור כחוליה החלשה, שלא מוכן לספוג את הקורבנות שיעלון כופה עליו.

כמו בעלי בריתו המתנחלים, כמו השרלטנים של "אם תרצו," יעלון תמיד נמנע מלומר במפורש לאיפה הוא לוקח אותנו ומי השותפים למסע. אבל מי שעוקב אחרי מה שהוא עושה, ואחרי מה שהוא אומר, מקבל תמונה ברורה מאד. יעלון יודע שהתמונה תבהיל את רוב הציבור, שעדיין לא מוכן לה, ולכן הוא נמנע מלחשוף אותה. הוא תמיד יכול לעטוף את תכניתו בשקרבטחוניכלשהו.

זוכרים את הטענה של יעלון, כראש אמ"ן, על כך שהאיראנים רוצים בנצחונו בבחירות של נתניהו? כמעט אף אחד כבר לא זוכר. שימו לב למדיניות של יעלון בנושא זניח, שהציבור הישראלי לא מבחין בו כמעט: מכונות השיקוף שקנתה ממשלת הולנד ושמוצבות בגבול רצועת עזה. אלו מכונות שיקוף שמסוגלות לזהות כל איום בטחוני, והן שם למטרה אחת: לחדש את הסחר בין רצועת עזה ובין הגדה המערבית. אף על פי כן, יעלון לא מאפשר כמעט סחר כזה. כשנאלץ לענות על שאילתא בנושא, הוא חירטט איזה קשקוש מביך – קראו בעצמכם. יעלון הודה בעצם שהמדיניות שלו היא לאסור על סחורה שעברה במכונת השיקוף מלהגיע לגדה המערבית, בתירוץ של שקרבטחוניכלשהו, אבל שאין לו שום בעיה שהסחורה הזו תגיע לנמל אשדוד ולנתב"ג ומשם לאירופה. שר הבטחון אמר בעצם שאין לו בעיה עם העברת מטענים שיכולים להתפוצץ בנתב"ג, אבל הוא אוסר על העברתם לגדה.

המסקנה? למניעת העברת הסחורות מעזה לגדה אין שום קשר לבטחון. יש רק קשר למדיניות של יעלון (ושל קודמיו), של פירוק הקשר בין הגדה לרצועה ונטרול, בעצם, של היכולת לבנות מדינה פלסטינית. כלומר, מחסום בפני "פתרון" של הסכסוך, וכלי יעיל למעבר ל"ניהול" שלו – ניהול שיוצא מנקודת הנחה שהפלסטינים נשחקו ושוב אינם לא יעמדו במחיר של יציאה למאבק לאומי אלים, שהם הפכו או יהפכו לעם של הלוטים כנועים.

שימו לב למה שהנחש בנעליים הגבוהות אומר, אבל עוד יותר למה שהוא עושה. הוא לוקח את כולנו, בכחש, לעתיד שאף אחד מאיתנו לא בחר בו, עתיד שבו אנחנו אמורים להיות חוליה מחושלת בשלשלת מלחמת נצח בין תרבויות. בוגי יעלון היה, ונשאר, הפוליטיקאי המסוכן ביותר בישראל. ואם אנחנו מניחים לו להמשיך, אז הטיפשות שלו תחוויר לעומת זו שלנו.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

במהלך הבחירות של 1999, היה לי חוסר המזל להפגש עם מספר חב"דניקים, ובמהלך השיחה תהיתי איך הם, אנשים שאמורים להיות מוסריים, מוכנים לתמוך בנתניהו, שעל השקרנות שלו אין חולק. הם קרנו מאושר: הוא שקרן, אמר אחד מהם, אבל הוא השקרן שלנו. אלו היו הימים הטובים של הברית בין חב"ד לנתניהו, לפני שהוא היה צריך להמלט מאסספוף זועם שלהם ב-2005, עקב תמיכתו בהתנתקות.

שקרן שכולם יודעים שהוא שקרן הוא שקרן די גרוע. מי שצריך היה לקבל עוד הוכחות לכך, קיבל אותן ב-72 השעות האחרונות. ביום שישי, בדאבוס, אמר נתניהו שהוא לא מתכוון לפנות אף מתנחל. זמן קצר לאחר האמירה הזו, הוא נלחץ; המשמעות הברורה שלה הוא שלא יהיה שום פינוי בגדה, כלומר היא אומרת לכולם שנתניהו לא באמת מנהל משא ומתן. אז אמש (א'), לשכת נתניהו הפריחה בלון ניסוי חסר תכלית, שבו נאמר שבכוונת נתניהו להשאיר התנחלויות בשטח שבשליטה פלסטינית.

ברור לכל שהרעיון לא מעשי ושהשארת מתנחלים בשטח בשליטה פלסטינית היא הזמנה לטבח – אחרי מה שהמתנחלים האכילו את הפלסטינים בארבעים השנים האחרונות, הפלסטינים יצטרכו להיות מלאכים כדי לא להחזיר קצת נקם ושילם, ויש מחסור ניכר במלאכים בגדה. גם לפלסטינים יש ימין קיצוני משלהם. המתנחלים נוהגים להתרברב שהם יטבחו בפלסטינים במצב כזה, אבל מה שווים הגיבורים הגדולים האלה בלי צבא פעולות התגמול לישראל ראינו בקוסרא. ברור לכולם שההצהרה של לשכת נתניהו היתה מיועדת להרחיק אותו מהדברים שהוא אמר ביום שישי.

נפתלי בנט, שכנראה מריח שהממשלה הזו עומדת להתפרק, מיהר להודיע שההצעה של נתניהו היא "אובדן עשתונות ערכי." פעם, כששמעון פרס היה ראש הממשלה, אריאל שרון כינה אותו "ראש ממשלה מעופף" בכינוי לגלגני כלשהו, ונאלץ להתנצל בפומבי אחרי שפרס שיגר לו מכתב פיטורין. יש דברים, אפילו בישראל, שאתה לא יכול לומר על ראש הממשלה ולהשאר שר.

נתניהו לא פיטר את בנט – כתמיד, הוא מקריב את האינטרס הישראלי על מזבח האינטרס האישי שלו; הוא יודע שפיטורי בנט הם קץ ממשלתו – אבל הוא לא נשאר חייב. לשכת ראש הממשלה האשימה את בנט ב"פגיעה חסרת אחריות לאומית במהלך שמנסה לחשוף את פניה האמיתיות של הרשות הפלסטינית, כדי לקבל כותרת לדקה. […] בנט פוגע בנסיון של ראש הממשלה להוכיח כי סרבנית השלום האמיתית היא הרשות הפלסטינית."

בואו נחשוב על זה רגע. נתניהו אומר בהודעה רשמית שההכרזות שלו לא מיועדות לצרכי משא ומתן אמיתי, אלא מיועדות בסך הכל לשמש כמוקש לרשות הפלסטינית. המשמעות היחידה שאפשר לתת להצהרה הזו היא שנתניהו נושא ונותן בחוסר תום לב; שהוא לא מנסה להגיע להסדר, אלא בסך הכל להפיל את האשמה לכשלון במו"מ על הפלסטינים. לשם כך הוא מגיע עם הצעות מופרכות.

כלומר, נתניהו מצהיר בפומבי שהוא שקרן, מי שמצהיר הצהרות שאין לו כל כוונה לעמוד מאחוריהן. התלונה שלו היא על כך שבנט מפריע לו לשקר. אם הייתי השגריר האמריקאי, הייתי שולח הבוקר מברק בהול וקצר לשר החוץ שלי, ואומר לו שראש הממשלה הישראלי מצהיר בפומבי שהוא מסבן אותו.

או שנתניהו לא מבין את המשמעות של מהלך כזה, ולגמרי יכול להיות שהוא כל כך הסתבך בשקריו שהוא כבר לא מבין, או שפשוט לא אכפת לו ובשביל כמה נקודות בדעת הקהל של הימין הקיצוני הוא מוכן להסתכן במשבר – לא רק עם בנט, אלא עם כל העולם כולו. מי יאמין להצהרות של נתניהו אחרי הפאדיחה הזו? אם הייתי ממתנגדי ישראל, הייתי מצרף את ההצהרה הזו של נתניהו לכל אמירה שלו, מעתה ועד עולם: דעו שיש לכם עסק עם שקרן שאיבד את הצפון וכבר שכח למי הוא אמור לספר איזה שקר.

מילא נתניהו. הוא שקרן פתולוגי, על גבול הפנטזיונריות. השאלה האמיתית היא מה עושה עדיין ציפי לבני בממשלתו של נתניהו; מתי היא תפסיק להעמיד פנים שיורקים עליה ושהיא בסך הכל עלה תאנה שמאפשר לנתניהו להמשיך את הסיפוח הזוחל.

אלא אם, כמובן, לבני פחות טיפשה מכפי שההתנהלות שלה מעידה, וכמו נתניהו, היא מעדיפה לשקר לציבור על מהות תפקידה בממשלה – הכל לצרכי השרדות פוליטית זמנית.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

עמירה הס, כהרגלה, כתבה את זה חריף ולעניין: כמעט כל מה שתצטרכו לקרוא על החרפה הקרובה בסוסיא ועל המשפח שהוציאה מתחת ידיה ועדת המשנה לתכנון ורישוי של מועצת התכנון העליונה במנהל האזרחי. ובכל זאת, כמה מילים קצרות על נקודה אחת שהס לא הדגישה די הצורך.

סוסיא המיועדת להחרבה (כתבתי עליה כאן) נמצאת בשטח סי, כלומר החלק הגדול של שטחי הגדה המערבית, כ-60% ויותר, שנמצא בשליטה ישראלית מלאה. ישראל אחראית על סוסיא, שקודמת לישראל עצמה ביותר מ-100 שנים, מאז 1967. היא אחראית עליה, אחרי הסכמי אוסלו (שגם הם כבר בני יותר מ-20 שנה), לא רק מבחינה בטחונית אלא מכל בחינה אחרת.

כשוועדת התכנון אומרת שהשארותם של בני סוסיא במקום גוזרת עליהם ניוון וניוול, כשהיא אומרת שגדילתם של ילדים בביתם תמנע את התפתחותם, היא נמנעת מלציין עובדה קריטית: הסיבה לכך שסוסיא לא מחוברת לחשמל או למים, שאין לה בתי ספר משלה, שאין לה בעצם כל סוג של עתיד, נובעת מכך שישראל החליטה להזניח את חובותיה כלפי תושביה.

רק צריך להסתכל על הטוב שהושפע על השכנים, קן הצרעות של חוות גלעד וההתנחלות סוסיא, כדי להבין איך מתייחסת ישראל לאחריותה כלפי התושבים הפלסטינים. לסוסיא אין תכנית מתאר; הוועדה דוחה חמש בקשות לתכנית מתאר, כביכול בשם הרצון לגרור את הפלסטינים אל אור הקדמה של המאה ה-21. אילו רצתה ישראל לפתח את סוסיא, מה עצר בעדה?

גם לשכנים של סוסיא, המתנחלים של חוות גלעד מעון, אין תכנית מתאר. אבל אותם לא הולכים לפנות: שר הבטחון אץ לחבק אותם. גם לעפרה, התנחלות הדגל, אין תכנית מתאר, ואף אחד לא מעלה בדעתו שהיא תפונה.

התרגלנו לסוג הזה של אפרטהייד: הענקת זכויות ליהודים תוך שלילת זכויות הפלסטינים. עד כה, אם זאת, לא ירדנו למדרגת סדום של ועדת המשנה לתכנון ורישוי, שקובעת שאחרי שישראל הזניחה במכוון את סוסיא במשך 47 שהיא שולטת בה, התושבים אשמים במצבם ויש לפנותם. תירוץ כזה עוד לא נשמע.

בשנות ה-80, מערכת ה-hasbara הישראלית טענה שמצבם הכלכלי של הפלסטינים טוב בהרבה משהיה בימי הירדנים וש"אפשר לראות אנטנות טלוויזיה בכל כפר," מה שכביכול הצדיק את הכיבוש. הטענות הללו נסתתמו אחרי דצמבר 1987; הסתבר שהפלסטינים מעדיפים חירות על שגשוג כלכלי (מוגבל מאד) בכלוב תיל מוזהב. היום כבר אפשר לומר שהשגשוג החלקי ההוא הוגבל למקומות שישראל הגיעה למסקנה שלא תצליח לספח. במקומות, כמו סוסיא, שאותם העריכה שהיא תוכל להעביר לחזקתה, המטרה היתה רישוש התושבים והפגנת אלימות כלפיהם, כדי שיבינו את הרמז ויעזבו. רחבעם זאבי קרא לזה טרנספר שקט.

כמעט 30 שנה אחרי שישראל שלחה לתושבי סוסיא רמז גס בדמות פינויים מהישוב המקורי שהפך ל"אתר ארכיאולוגי", אוזלת הסבלנות שלה והיא מתכוונת להפוך אותם לפליטים. זה ייעשה בכספכם ועל ידי הצבא שלכם.

אבל זה לא חשוב. עוד מעט יבציע "כוכב דועך" על המסך. לא ברור אם זמר מזרחי מפורסם יופיע שם או לא. לתקשורת הישראלית, על כל פנים, זה חשוב הרבה יותר.

(יוסי גורביץ)