החברים של ג'ורג'

שדרות רוטשילד, 28.7.11. עוד תמונות אפשר לראות פה.

(יוסי גורביץ)

כובע הקסמים של נתניהו הולך ומתרוקן במהירות. הפעם הוא לא הצליח לשחד את הסטודנטים בכמה פיצות, והנסיון שלו למנוע את "מחאת העגלות" של ההורים היה פאתטי במיוחד – הצעה להוריד ב-50% את מחיר הנסיעה באוטובוס של הורה עם עגלה. ההצעה התקבלה בבוז הנדרש, שהצטרפה לבוז שקידם את מצגת הפאוורפוינט האווילית שלו כמה ימים קודם לכן. הצטרפותו המאוחרת של עופר עיני למאבק, והקפיצה על העגלה של ציפי לבני מקדימה – היא נראתה היום בסביבות מאבק הרופאים, אחרי שתיקה ארוכה כמעט כמו זו של אהוד ברק, מנהיג סיעת איסתקלל – ודאי גרמו לנתניהו להזיע עוד יותר.

עכשיו, אני שומע מכמה וכמה כיוונים שנותרו לנתניהו רק שני שפנים: האחד, שחרורו של גלעד שליט. בכלל לא בטוח שזה יעצור את המחאה, והמהלך ×”×–×” צריך הסכמה של החמאס – שמצידו, מה בוער לו. ממשלה חדשה עשויה להיות גמישה יותר מזו של נתניהו, ולו בגלל הצורך שלה בזריקת פופולריות מהירה. השפן ×”×–×”, אפשר לומר בבטחה, הוא במצב שרדינגר – נתניהו לא ידע אם הוא ×—×™ עד שינסה לשלוף אותו.

השפן האחר הוא יציאה למלחמה, או, אם לא מלחמה, לאיזה מבצע שנראה בדיוק כמו הדבר האמיתי. זה דווקא עובד תמיד. אתמול חגו מטוסי חיל האוויר מעל רצועת עזה, ובכלל נראה שמשרד הבטחון מחמם שם את הגזרה בשבועות האחרונים. ואם כבר הזכרנו את יו"ר סיעת איסתקלל, אז אתמול הוא טס שוב לארה"ב, לעוד פגישה עם המנהיגים שם. על מה הם הולכים לדבר?

לא יודע. אני יודע שרכזי הבטחון בצפון קיבלו התרעה רשמית מהממשלה שהולך להיות חם בסביבות ספטמבר, אולי מלחמה. אולי עם הפלסטינים, אולי עם ערביי ישראל, אולי עם החיזבאללה.

רוב מלחמות ישראל, נזכיר, היו יוזמה של ממשלות ישראל, ולעיתים קרובות היתה להן סיבה פוליטית. מלחמת 1956 היתה קנוניה של שמעון פרס עם הבריטים והצרפתים. שיגור הטילים הראשון של ישראל בוצע ערב בחירות, בתחילת שנות השישים, וזה עבד לבן גוריון. ב-1967, האמריקנים רצו זמן לדיפלומטיה, אבל לצה"ל לא היתה סבלנות והמלחמה פרצה. הפצצת הכור העיראקי ב-1981 בוצעה ימים ספורים לפני הבחירות של אותה שנה, לגמרי לא במקרה. על 1982 מיותר להרחיב את הדיבור. שמעון פרס יצא לענבי זעם ב-1996 כדי לנצח בבחירות; מהיותו שמעון פרס, כמובן, הוא קצר רק תבוסה – ההפגזה בכפר קנא הובילה לכך שערביי ישראל סירבו לצאת ולהצביע עבורו, ונתניהו ניצח ב-0.4%. ב-2006, ניצל הצבא תקרית גבול כדי לצאת למלחמה בכדי למחות את חרפת התבוסה לחיזבאללה בימי שהותו ברצועת הבטחון. זה נגמר כפי שניתן היה לצפות. עופרת יצוקה היתה תוצאה של רצון ישראלי לעימות ודחייה של בקשות החמאס להמשך הפסקת האש, צריך הרבה מאד רצון טוב ולא מעט תמימות כדי להאמין שלא היה לה קשר לבחירות שכבר הוכרזו.

לאהוד ברק אין כל עתיד פוליטי, והוא מספיק נבון כדי לדעת את זה וכדי לדעת שהוא הפוליטיקאי השנוא ביותר בתולדותיה של ישראל, וששום דבר שהוא יעשה פרט לספוקו לא ישנה את זה. האמת, גם זה לא יעזור, אם כי זה כנראה יגדיל את מספר האנשים שיגיעו ללוויה, ולו כדי לוודא שהוא אכן מת. מותר לתהות אם הוא נמצא בארה"ב כדי להשיג תמיכה אמריקנית למלחמה, שהיא פחות או יותר הדבר היחיד שיקנה לו עוד זמן. להוציא 1956, שהעלתה את חמתו של אייזנהאואר להשחית, שאר המלחמות זכו לתמיכה אמריקנית, מהוססת או נלהבת, וישראל לא יצאה למלחמה בלי הבנה, לפחות, עם ארה"ב.

אז אם בשבועות הקרובים, תפרוץ פתאום מלחמה; אם הגבול בצפון או בדרום יתחמם לפתע, לכאורה מעצמו; אם נתניהו יופיע, חיוור ונחוש, ויאמר שהוא הורה לצה"ל להתחיל בתקיפת איראן כדי למנוע ממנה להפוך לגרמניה הנאצית – אל תאמינו לאף מילה שאומרים לכם. הנחת היסוד צריכה להיות שהמשטר מציל את עצמו באמצעות מלחמה. אחרי הכל, זה מה שהתעמולה שלנו אומרת כבר שנים על השליטים הערבים. נראה לכם שאהוד ברק ציני פחות מנסראללה? שלנתניהו אכפת מאזרחיו יותר מנאצר?

יש לקוות שהאזהרה הפומבית של מאיר דגן והבעת הספק שלו האם יורשיו יכולים לעמוד בפרץ הממשלה ההרפתקנית תבייש את בכירי הצבא והם יבלמו את רעיון העוועים הזה. מצד שני, חיי הצבא לא מטפחים שכל ישר ואת היכולת לומר "לא". אז אם תפרוץ פתאום מלחמה, חובתנו תהיה לשבש אותה – להסתער על הקריה, לחסום את הכניסה לבסיסי חיל האוויר, ובאופן כללי לסרב לשמש כפיונים בנסיון של ברק ונתניהו להציל את האוליגרכיה הכלכלית-פוליטית על חשבון דמם של האזרחים. הפטריוט האמיתי, בשעה כזו, יתייצב מול ממשלתו ומול צבאו.

בואו נקווה שזה לא יקרה, אבל בואו נהיה מוכנים.

ועוד דבר אחד: לי, אישית, נמאס לשמוע – כמעט תמיד מאיזה חובש כיפה או מתנחל, שכבר הסתדר על חשבון הציבור – את הקריאה "לך תגור בלוד". לא רוצה לגור בלוד. לך אתה לגור שם. ממשלת ישראל דפקה את המקום בעקביות, ופגעה בתשתיות שלו, הכל מתוך נסיון להשלים את הטיהור האתני של 1948 ולהוציא משם את הפלסטינים שעדיין נאחזים באדמותיהם. קודם תהפוך את לוד לעיר ישראלית שראוי לחיות בה, ובמיוחד חבר אותה לתחבורה ציבורית ראויה – ולא, רכבת ישראל זה לא זה – ואחר כך דבר איתי.

(יוסי גורביץ)

בני משפחת אל עג’ו מרמלה הנתונים תחת איום צו פינוי של חברת עמידר קיבלו בימים אלו את תגובת עו”ד מנשה בן דוד המייצג את “רשות הפיתוח” (גוף המנהל עבור המדינה את "אדמות הנפקדים") לבקשתם לעיכוב הפינוי

בין שלל הטענות המשפטיות בחסותם מבקשת עמידר להשליך את ג’יהאן ומחמוד אל עג’ו וילדיהם לרחוב בולט סעיף 13 בו מתמרמר הפרקליט על כפיות הטובה של הדיירים

“במקום להודות למדינה ו/או לרשות הפיתוח שבמשך שנים נהנו מקרקעותיה הם מבקשים מעשית לעגן מצב זה”

להלן תגובתן של יסמין וג'יהאן אל עג'ו:

נפתח בהתנצלות, אכן לא הודינו למדינת ישראל ולרשות הפיתוח שלה, על “הנאה מקרקעותיה” – תענוגות מופרזים פוגמים כנראה בנימוסים. מכתבו של עו”ד בן דוד פקח את עינינו ועורר אותנו לכתוב מכתב תודה לכל נציגי מדינת ישראל שהסבו לנו הנאות רבות כל כך בעשרות השנים האחרונות

• מסעות וטיולים מרחיבים את ההשכלה ומעשירים נפשו של אדם. תודה למדינת ישראל שכפתה עלינו את המעבר מבתינו בלוד לפחונים וחורבות ברמלה. בזכות המסע המופלא בחסות צבא ×”×”×’× ×” ב1948 זכינו להכיר את “רשות הפיתוח”, קרקעותיה והנאותיה.

• אני, יסמין אל עג’ו, מודה לרשות הפיתוח על ההנאה ובילוי הזמן המרתק שבגירוש מביתי. אני אסירת תודה ומאחלת גם לפקידי “רשות הפיתוח” את התענוג שבחיים ללא טרדות הקירות והגג

• תודה  מיוחדת על החוויה החינוכית שרשות הפיתוח העניקה לילדי. כשביתי ניסתה לשווא לדחוף בידיה את קיר הלבנים שחסם את הגישה לחדרה היא קיבלה שיעור חשוב על המדינה אליה היא גדלה

• תודה על החוב המפלצתי השרירותי שעמידר הפילה על משפחתי. מחמם את הלב לדעת ×›×™ פקידי עמידר אינם אדישים לסבל שכבות המצוקה אלא מודעים לו ועושים כמיטב יכולתם להעמקת מצוקתם

• אני, ג’יהאן אל ×¢×’'ו, מודה לרשות הפיתוח על הדאגה המיוחדת לאחדות המשפחה. עמידר מקפידה בקנאות למנוע כל הרחבה וכך מצטופפים הורים וילדים בחדרים צרים ומתהדקים הקשרים המשפחתיים החשובים כל כך להתפתחות הפסיכולוגית. תודה מיוחדת מהבנים והבנות העוברים, בזכות חריצות פקידי רשות הפיתוח, את גיל ההתבגרות בלי הפינוק המיותר שבפרטיות.

• תודה מיוחדת מכל בני משפחת אל ×¢×’'ו למדינת ישראל, לרשות הפיתוח שלה ולפרקליטים המלומדים על שהם דואגים להזהיר אותנו במכתבם מפני אורחינו וחברינו. תודה על שגיליתם לנו ×›×™ מי שמנסה לסייע לנו בשעה קשה זו הם "חמומי מוח" ו"אנרכיסטים אלימים". בעתיד נזמין לביתנו רק אנשים מיושבים בדעתם שלא יתעקשו להפריע למי שבא לזרוק אותנו לרחוב.

ותודה נוספת, מראש, לכל "חמום מוח", "אנרכיסט" או סתם בנאדם שחושב שהשלכת ילדים לרחוב אינה מעשה שיש להודות עליו שיבוא בשבוע הקרוב לרחוב יחזקאל 17 ברמלה כדי להגיד לרשות הפיתוח ונציגיה שתי מילים מנומסות: לא תודה.

(יסמין וג'יהאן אל עג'ו)

ועוד דבר אחד: אחרי שאמש הודיע בנימין נתניהו שהוא יכניס את נושא הדיור בר ההגנה לחוק הווד”לים שלו, חברי הכנסת של הליכוד הפילו את ההסתייגויות שהיו מביאות לכך, והסכימו לכל היותר להכניס לחוק סעיף שאומר שהוועדות “יוכלו” לקדם דיור בר השגה. זה היפוך כל מהיר של עמדתו של נתניהו, שהוא משאיר בצל אפילו את אהוד ברק. מתארגנת כעת הפגנת מחאה מול הכנסת, ויו”ר הכנסת רובי ריבלין הבטיח – בצעד חריג וראוי לכבוד – לאפשר למפגינים להשתמש בשירותים ובמקלחות שלה. כל מי שיכול, אל הכנסת.

(יוסי גורביץ)

ראש ממשלתנו היקר, בנימין נתניהו, נתן היום (א') את ההצגה הקבועה שלו במצבי משבר: הוא הרים את קולו, דפק על השולחן, נזף בשרים והודיע שהוא ראה את משבר הדיור מגיע מקילומטרים. מי שלא מאמין לו, נמנע מלומר, יכול לקרוא את זה, שחור על גבי פנטזיה, בספרו על הטרור. או אולי בההוא על מקום מתחת לשמש. זה שהוא ראה את זה, כמובן, לא אומר שהוא עשה משהו בנידון. לא בשביל זה הוא מקבל משכורת. הוא זרק הבוקר את התיק על אריאל שרון, שזה תמיד הכי קל: האיש, קודם כל, לא היה בסביבה כבר חמש שנים, אז מי זוכר מה הלך שם; ושנית, הוא בקומה ולא יכול להגן על עצמו. נתניהו, כמובן, סומך על כך שאנשים לא יזכרו מי היה שר האוצר של שרון. שטיק נוסף של נתניהו היה להודיע שהוא ייפגש בקרוב עם מנהיגי המחאה – רק שהם לא שמעו על זה. כנראה שבלשכת נתניהו לא הפיקו לקחים מפרשת ג'סטין ביבר.

השופר של נתניהו, ישראל היום, עשה הבוקר כל מאמץ לגמד את ההפגנה שהיתה אתמול. הוא כתב שהיו בה 20,000 איש, וזאת למרות שכמעט כל מי שנשאל העריך שהיו הרבה יותר. הוא דחק את הכותרת למעלה, הקטין אותה, והוסיף לה את תגובת ראש הממשלה. הכותרת העיקרית שלו היתה התקפת הטרור של חובב ישראל בנורווגיה, כמובן תוך השמטת העובדה שהוא היה חובב ישראל. רק זה היה חסר ל-Hasbara.

תומכיו העיקריים של ראש הממשלה, מעבר לכתבלבים חסרי המצפון של ישראל ביתנו, מגיעים, כפי שכתבתי אתמול, מההתנחלויות. הם הובילו את הקו שטען שמדובר במפונקים שלא רוצים לגור בפריפריה. המתנחל קלמן ליבסקינד העריך ביום שישי בזלזול שמספר המפגינים יגיע ל-600; מכרה כבר תהתה על מידת החיבור הרגילה שלו למציאות, אם זו ההערכה שלו. התשובה לשאלה מדוע אנשים לא רוצים לגור בפריפריה טמונה בגוף השאלה, ויש משהו מגונה מאד באנשים שחיים בשכונת וילות מסובסדת – שלום, חנוך דאום! – ושולחים אנשים אחרים לחיות בלוד.

מסובסדת? אכן. בעצתה של ידידה טובה העפתי מבט זריז על הדירות להשכרה באזור השומרון ביד2. מה אני אגיד לכם? גן עדן. ניקח, למשל, את ההתנחלות עופרים. אפשר למצוא שם דירת גן להשכרה, בת חמישה חדרים ומרחב של 120 מ"ר ועוד 300 מ"ר של גינה, עם מזגן, מחסן, ומרפסת. כל זה, תמורת 3,200 ₪ בחודש בלבד.

בהתנחלות סמוכה, בית אריה – אותה מועצה מקומית – המחירים גבוהים מעט יותר. קוטג' בן חמישה חדרים, ששטחו כ-160 מ"ר, ממוזג אבל ללא מחסן או מרפסת, יעלה לכם 3,750 ₪. מצד שני, הארנונה תעלה לכם רק שקל אחד לחודשיים. לא תקחו?

מצד שני, דירת חמישה חדרים זו באמת הארץ המובטחת. רוב האנשים השפויים שמשפחתם קטנה מתלבטים בין שניים וחצי חדרים לשלושה. ובכן, בקדומים תוכלו לשכור דירת גן בת שלושה חדרים, 70 מ"ר לדירה ועוד כ-200 לגינה, תמורת 1,700 ₪ בלבד. אמנם, היא לא ממוזגת, אבל במחיר כזה שווה לכם להתקין מזגן בעצמכם. ואם אתם זקוקים לבית כנסת או מכולת, אז היא ממש קרובה. אם תהיו ברי מזל עד למאד, תוכלו למצוא דירה דומה בתל אביב – בלי גינה, כמובן – תמורת 6,000 ₪. כלומר, יותר מפי שלושה.

במעלה אפרים תוכלו למצוא דירה דומה – שלושה חדרים עם ×’×™× ×”, מרפסת והפעם גם מזגן אגרסיבי, שעושה רוח כמעט כמו שר החוץ – תמורת 1,500 ₪ בלבד. כלומר, כרבע ממחירה בתל אביב. 

ויש עוד. יש לא מעט. כל דלפון ייתי וייקח. כל טוב ארץ זרה פרוש בפנינו. את הילידים לא רואים. את הפתיל הרוחש לא שומעים. אז, באמת, כשכל כך טוב, למה לא? אי אפשר לומר שלממשלת ישראל אין מדיניות דיור: יש לה. היא, פשוט, לא מיועדת לסייע לאנשים שבחרו להתעלם מהפרויקט הלאומי הגדול ולהמשיך לגור בישראל.

ועוד דבר אחד: באחד התרגילים המסריחים ביותר שנראו כאן בשנים האחרונות, אחינו חובשי הכיפות הסרוגות מציעים מסלול "אדי לדתיים" – כזה שיעניק להם קדימות בקבלת איברים ומושתלים ובו זמנית יאפשר להם להתחמק מלתרום איברים בעצמים, הכל תוך רמיזה גסה שאת האברים שלהם אין לדחוף לגוף טמא של גוי. שלי שלי, שלך שלי – זו, כידוע, מידת רשעים. כנראה שהכלל הזה לא חל על בני האליטה בעיני עצמה של העם הנבחר בעיני עצמו.

(יוסי גורביץ)

הערב, בשעה 21:00, תיערך הפגנה על יוקר המחיה ומחירי הדיור בכיכר הבימה בתל אביב, וצפויים להגיע אליה מפגינים מהמאהלים שהוקמו בכל רחבי הארץ. אני קורא לקוראי הבלוג להגיע אליה; אם מישהו מכם יכול לספק הסעה מפתח תקווה לאזור ההפגנה, אודה לו מאד.

ההפגנות שנערכו בשבוע האחרון מוכיחות שמשהו משתנה, שיש – אחרי החורף הארוך של יאוש פוליטי שראשיתו באחיזת אהוד אולמרט בקרני המזבח אחרי מלחמת לבנון – סוף סוף התעוררות פוליטית. סוף סוף, אנשים קולטים שהמשטר – וזה לא משנה אם ראש הממשלה יהיה בנימין נתניהו, אולמרט, ציפי לבני, אהוד ברק או עמרם מצנע – פועל נגד האזרחים ולמען ההון.

הדרישה המרכזית של המאבק היא לבקרה על שכר הדירה, מה שמכונה באנגלית rent control. תומכי ההון החופשי – הם מעדיפים לקרוא לעצמם תומכי השוק החופשי – מנסים לשכנע אתכם שאם תהיה תקרה לשכר הדירה, ואם הממשלה תפשיר קרקעות לבניה מוזלת לצעירים, נדרדר מיד למצבה של קובה או אלבניה. אז בפעם הבאה שאיזה שטרסלריסט ישלח אתכם לקובה, שלחו אותו בתגובה לסומאליה – שוק חופשי, ללא כל הגבלה ממשלתית, מסים, או ממשלה בעצם. גן עדן, אם אתה פיראט. אולי מישהו שם צריך לפתוח בלוג ולקרוא לו הקפיטליסט הימי.

הבעיה העיקרית כאן היא חמדנותם של בעלי הבתים, בעידודה השקט של הממשלה. אחרי הכל, אף אחד לא רוצה להיות פראייר, ואם אתה יכול להוציא מהנכס שלך עוד כמה מאות זלוטי, למה לא? בפרפרזה על מרקס, לרשות בעלי הדירות עומד צבא המילואים של השוכרים – אם השוכר הנוכחי לא מוכן לשלם את תנאי העושק שלך, סביר מאד שבקרב צבא המיואשים שמחפשים דירה, יהיה מי שיסכים.

הדור הקודם התקשה ברכישת דירה; הדור הנוכחי מתקשה אפילו לשכור אותה. אבל זה לא נעצר בשכר הדירה. בעיה מרכזית אחרת היא השכר הנמוך. השכר החציוני, חישב שי אלקין – שכן הלמ"ס לא מפרסמת אותו, מסיבותיה שלה, ומעדיפה להסתפק בפנטזיה התלושה של השכר הממוצע – עומד על 5,850 ₪ בחודש. המשכורות בישראל, אלא אם אתה בכיר, נמוכות מהמקובל במערב. יוקר המחיה, מצד שני, גבוה הרבה יותר. במהלך משבר הקוטג' – אגב, שמתם לב שהמחיר שלו עוד לא ירד, כן? – מצאו העיתונים הכלכליים שאפילו העשירון השמיני מתקשה לגמור את החודש. הישראלים משלמים יותר על מוצרי חלב, לחם, ואפילו שמן זית – הלונדוני הממוצע משלם כמחצית המחיר על שמן זית שמשלם ישראלי, וזאת למרות שאלביון לא ידועה בעצי הזית הרבים שלה. מעל ראשנו מרחף כבר שלושה שבועות איום של העלאת תעריפי החשמל ב-20% עד 25%. עליה כזו, אם תקרה, תעלה את המחיר של הכל. מה עושה הממשלה? כלום.

המקרה של חברת החשמל מרתק. לחברה יש ועד חזק, אולי חזק מדי, ובאוצר לא אוהבים ועדים חזקים. בנימין נתניהו, כשהיה שר האוצר של אריאל שרון, שקע עמוק לפנטזיית צ'רצ'יל שלו, הגדיר את ספינת החשמל כ"ביסמארק", ספינת המלחמה הנאצית, ונשבע להטביע אותה. כל צעד הכרחי של חברת החשמל – למשל, בניה של עוד תחנות כוח – נתקל בהתנגדות של משרד האוצר. כאילו חברת החשמל לא היתה צורך הכרחי של כל אחד מתושבי הארץ, כאילו משרד האוצר לא היה אמון על רווחתם של התושבים אלא על זו של האוליגרכים. רגע, למה "כאילו" בעצם?

המשבר הנוכחי נובע מכך שחברת החשמל זקוקה נואשות לתחליף לגז המצרי (נזכיר שוב שהעובדה שיש בכלל הסכם לגז עם מצרים נובעת מקנוניה של האוליגרך יוסי מימן להדחת שר התשתיות הלאומיות יוסי פריצקי; פריצקי רצה הסכם עם חברה בריטית-פלסטינית), אבל החוק אוסר עליה – בצדק – להשתמש בחומרים מזהמים כמו מזוט. חברת החשמל רוצה להשתמש בסולר. המס שמשית האוצר על המזוט עומד על 14 שקלים לטונה; המס שהוא משית על סולר גבוה פי 235, ועומד על כ-3,300 לטונה. האוצר, בקצרה, עומד להפעיל את השיטה הרגילה שלו: לפגוע בתנאים של השירות הציבורי, ואז לטעון שהוא לא עושה את תפקידו, שהוא לא יעיל, ושיש להפריט אותו. בדיוק כמו עם הכבאים. זוכרים את הכבאים? והאזרחים? שילכו האזרחים להזדיין. אנחנו לא פה בשבילם. אנחנו בשביל ההון החופשי.

שורה של אוליגרכים – לב לבייב, אילן בן דב, ויצחק תשובה – ביקשו או מבקשים לפטור אותם מתשלום החובות התאגידיים שלהם, אלה שלקחו כאגרות חוב. ללבייב זה עבד, אז עכשיו גם האחרים מנסים. וזה לא רק עניין לקוראי מדור שוק ההון, זה עניין לכולנו. למה?

כי קופות הגמל וקרנות הפנסיה שלכם מושקעות בחלאות האלה. כשבן דב מבקש "תספורת" תוך כדי שהוא בונה לעצמו וילה חדשה, כשתשובה מודיע שחברה אחת שלו כנראה לא תעמוד בתשלומים שלה בעוד הוא במקביל מבקש להנפיק אגרות חוב של חברה אחרת שלו, הוא דופק את הפנסיה שלכם. זה לא תמיד היה המצב: עד לפני כמה שנים, קרנות הפנסיה וקופות הגמל השקיעו את הכסף שלכם באגרות חוב ממשלתיות, שאולי לא רווחיות יותר מדי אבל הן יציבות. בתחילת העשור, אילץ שר האוצר בנימין נתניהו את ה"מוסדיות", כפי שהן נקראות, להשקיע באגרות חוב קונצרניות. כלומר, משכן את הפנסיה שלכם – בהנחה שיש לכם – לגחמות של תשובה, בן דב, לבייב ושאר הגאונים הפיננסיים מסוגם.

נתניהו הצליח בכך במקום שבו נכשל ג'ורג' וו. בוש, שרצה לעשות תרגיל דומה עם הביטוח הלאומי בארה"ב: אבל שם היתה אופוזיציה, והיא נעמדה על הרגליים האחוריות והצליחה. פה, כמעט ואף אחד לא שם לב. כלכלה, אתם יודעים, מספרים. זה משעמם.

יוקר המחיה, מחירי הדירות, השיעבוד של כולנו לבנקים ולאוליגרכים – זה לא מקרה, זה לא אסון טבע, זו יד מכוונת. יש מי שדווקא יש לו דיור: המדינה בונה דירות רבות לחרדים, והימין הישראלי טוען דרך קבע שלמתנחלים הצעירים יש זכות ל"גידול טבעי" ולהמשיך לגור ליד ההורים שלהם. לישראלים מן השורה כנראה אין. לגמרי לא במקרה, שלושת המגינים התקיפים ביותר של נתניהו בעיתונות סוף השבוע היו כולם מתנחלים או תומכיהם: הכתבלב של הגברת, מתנחל המחמד חנוך דאום, ששלח את המוחים לגור בלוד; המחבל היהודי חגי סגל; ואראל סג"ל, שטען שהמחאה מובילה למלחמת מעמדות.

כלומר, כשמעבירים את הכסף שלך לבעלי ההון והאוליגרכים (באמצעות הורדת המסים הישירים, שמושתים בעיקר עליהם, והעלאת מסים עקיפים, שמושתים על כלל הציבור; 51% מהכנסות המדינה ממסים הן ממסים עקיפים), זו לא מלחמת מעמדות, זה סתם מהלכו התקין של הטבע. במלחמת המעמדות, אומר בפועל סג"ל, רק לצד אחד מותר לירות.

סג"ל, סגל ודאום, כמובן, מגינים גם על האינטרס המעמדי שלהם: את הכסף שצריכה היתה המדינה להשקיע בישראל ובתשתיותיה, היא השקיעה בגדה המערבית וברצועת עזה. כנראה שלעולם לא נדע כמה, אבל היא העמידה למתנחלים מדינת רווחה לא רעה בכלל. בינתיים, בישראל, התשתיות קורסות. אין פה תחבורה ציבורית ראויה לשמה, ויועציו של שר התחבורה ישראל כ"ץ אמרו לאחרונה שאם הוא, כילד, יכול היה ללכת שני קילומטרים לתחנת אוטובוס, אז גם כל שאר האזרחים יכולים. מעבר ליהירות ולאטימות שבאמירה הזו, נראה שכ"ץ חושב שזה בסדר שהתשתיות שבאחריותו עומדות כפי שהיו לפני חמישים שנה. ועוד לא דיברנו על שירותי הרפואה הקורסים, על השירותים החברתיים, על מערכת החינוך, ועוד.

הגיע הזמן לקחת את גורלנו בידינו. המחאה הזו עשויה, כמו כל מחאה, להכשל: אבל אם לא ננסה, היא ודאי תכשל.

ועוד דבר אחד: ערוץ שבע מדווח שהאוליגרך רמי לוי פיטר עובד ערבי שהעז לצאת עם יהודיה, ויערוך בקרוב סגרגרציה בין העובדים היהודים והערבים שלו, מחשש התבוללות. ספק אם יש סיבה טובה יותר לחרם על רשת מרכולים. אני רוצה להדגיש שהחרם לא מונע מהמיקום הגיאוגרפי של החנויות של לוי, אלא בשל הגזענות של מדיניותו. זה, כנראה, עדיין מותר.

(יוסי גורביץ)

התייחסתי אתמול לאמירות של ח"כ אנסטסיה מיכאלי (ברה"מ ביתנו) על ספרים דיגיטליים והחשש מקונספירציה פלסטינית. היום פורסם פרוטוקול ישיבת הכנסת מאמש, שבו מופיעים דבריה – אפשר לראות אותם כאן (זהירות, מסמך), בעמ' 168. הם הרבה יותר גרועים משחשבתי. אני רוצה להודות לקורא ערן ר. על העדכון.

כה אמרה מיכאלי:

תאמינו לי שחברות היי-טק יפתחו אפליקציות חדשות בעתיד, פרוטוקולים מיוחדים, מערכות הפעלה בשביל להפעיל את אותם ספרי לימוד. אני מהנדסת אלקטרוניקה ורציתי להיות גם מתכנתת. אני מכירה טוב מאוד תוכנה ומחשבים.

אגיד לכם שעוד מעט, בעוד 10 שנים, אנחנו לא נוכל לפקח על ספרי הלימוד במחשבים. תסתכלו איזו פרופגנדה יודעים לעשות ערביי ישראל. הם יכנסו לכל מערכת הפרוטוקולים של ספרי הלימוד, הם יכתבו בשבילנו את ההיסטוריה של מדינת ישראל. תתעוררו.

אני מצטערת שגדעון סער לא נמצא כאן, ששר החינוך גדעון סער לא נמצא כאן. יהיו הרבה האקרים שיתקינו לנו ספרי לימוד משלהם. אתם תשכחו את התורה, אתם תשכחו מה זה תהילים. ילדי ישראל ילמדו את ההיסטוריה של פלסטין. אני מאוד מבקשת להיזהר לפני שאתם תתמכו בהצעת החוק הזאת. אני בטוחה שהיא תעבור, אבל אני מזהירה אתכם שבעוד כמה שנים אנחנו "נאכל" את הטעויות האלה. ועוד יותר, ההורים בזמן הזה ישלמו את המחיר שלהם. תודה רבה.

עכשיו, כרגיל, אנחנו צריכים להחליט אם היא מטומטמת שמאמינה בבולשיט שהיא מנסה למכור לנו, או שהיא חושבת שקהל המצביעים שלה הוא זה הנבער והמטומטם.

(יוסי גורביץ)

לא יודע. סביר מאד שלא, בהתחשב בכך שלא רק שהוא לא נולד אז אלא שגם אביו לא היה אפילו חיוך נאלח על שפתי סבו. אבל האם לא כדאי שוועדת חקירה של הכנסת תבחן את הנושא?

הכנסת דנה כעת בעוד "חוק נאמנות", הפעם כזה שיאפשר לחברי הכנסת של הימין לחקור את ארגוני השמאל, ובין השאר לשאול אותם מה מקור המימון שלהם. זו ועדה מיותרת לגמרי, שארגוני השמאל כבר הודיעו שהם לא ישתפו איתה פעולה, בין השאר משום שאתרי הארגונים מפרסמים ממילא את המידע הזה. כל מטרתה היא לאפשר לכל מיני ג'וזף מק'ארתי דה-לה-שמאטע, רובם מסיעת ברה"מ ביתנו, לדמגג קצת מול המצלמות. ראש הממשלה נתניהו הבין ששבוע אחרי חוק החרם, חוק כזה יכול לדפוק סופית את מותג ה-Hasbara "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", ועל כן הוא עושה מאמצים להפיל אותו. אם זה גם ידפוק את ליברמן והגמדים בקלפי, מה טוב.

אחד הגמדים היותר מיותרים של ליברמן בכנסת הוא סטס מיסז'ניקוב, שחי על חשבוננו בתור שר התיירות. אם שמעתם עליו, זה כנראה בגלל שבמהלך הנסיעות שלו לחו"ל הוא נוהג להשתכר ואז לא להגיע לישיבות העבודה שלשמן המריא לשם מלכתחילה. לחילופין, אולי אתם זוכרים אותו בגלל שהעביר מיליון שקלים מכספי משלם המסים לפסטיבל שמארגנת "ידידה אינטימית" שלו – פסטיבל שמשרד התיירות, כמה תמוה, לא מצא לנכון לתמוך בו קודם לכניסת מיסז'ניקוב לתפקידו.

מיסז'ניקוב, כחייל נאמן של ליברמן, תומך כמובן בהצעה להקמת ועדת חקירה לארגוני השמאל, ולא מהסס להסביר למה. הנה כמה הסברים מקוריים: מיסז'ניקוב חושב, משום מה, ש"אחדים מהארגונים האלה יזמו את דו"ח גולדסטון", וש"שוברים שתיקה" נוקטים בטקטיקה ייחודית נגד חיילי צה"ל: "[היא] מעבירה את המספרים האישיים של של חיילי צה"ל כדי שיאסרו את כניסתם לכל מיני מדינות".

השטות הראשונה – נו, מיסז'ניקוב הוא עוד מפגר נמוך מצח, שקנה את הקנוניה על היהודים הבינלאומיים (היא היתה נפוצה מאד במולדתו) ששולטים בערמומיות באו"ם וגורמים לו להקים ועדות. מהבחינה הזו, הוא סתם עוד אנטישמי ימני מהזן הנפוץ, שנוהם נגד ה"קוסמופוליטים" (עוד המצאה של מולדתו של מיסז'ניקוב).

אבל השניה, טוב – זה כבר חריג. טמטום כזה, בערות כזו, נדירים עד כדי מקוריות. מיסז'ניקוב אשכרה יכול לומר לעיתונאי שיש אפשרות שאיזה קולונל מהגדה יגיע לקניות בלונדון, וכשהוא יגיע להית'רו, ידרשו ממנו שם להציג תעודת קצין, ישוו אותה למספר האישי שלו שקיבלו מ"שוברים שתיקה", ויאסרו עליו לצאת לקניות ברחוב אוקספורד. חוסר הבינה הזה – הרעיון שמישהו יכול לבקש ממך תעודת חוגר בנמל תעופה – מביך במיוחד, בהתחשב בכך שמיסז'ניקוב, כאמור, אוכל את לחם הציבור כשר התיירות. אם שר התיירות לא יודע שלאף אחד מחוץ לישראל לא אכפת מהמספר האישי שנתן לך הצבא, מה הוא כן יודע? איזה עיוות מחשבתי צריך כדי להגיע לצורת חשיבה כזו? אלא, כמובן, שמיסז'ניקוב יודע שזה לא המצב: הוא פשוט משלהב את האספסוף. (זה שהעיתונאי מדווח על ההבל הזה ללא הסתייגות, זו כבר בעיה אחרת.)

ארגון עדאלה כבר איים בתביעת דיבה. הם יכולים להירגע: מיסז'ניקוב לא יסיר את החסינות שלו. הוא ישראלי מספיק כדי לא להיות פראייר. אבל יש פתרון. הנה: סטס מיסז'ניקוב הוא בהמה גסה, בור מוחלט, אוויל משריש, שוטה שטמטומו מתחרה ברשעותו ורק מצלמת מהירות תוכל להכריע בין השניים; סטס מיסז'ניקוב הוא דמגוג זדוני שאינו יודע דבר אך לא מהסס ללהג; הוא חרפה מהלכת: חרפה לממשלה, חרפה לכנסת, חרפה לישראל. חרפה, לעזאזל, אפילו לברית המועצות. ראוי לכל הורה להצביע עליו לילדיו ולומר "רואה, בתי? שם הולך לו נבל אוויל שבעוונותינו מזהם את אוויר הפרלמנט שלנו. מי יתן והרפובליקה שלנו לא תצטרך לשאת עוד אנשים כאלה."

ועכשיו הוא מוזמן לתבוע אותי תביעת דיבה. אני אלך על "אמת אמרתי".

ועוד דבר אחד: חברתו לסיעה של מיסז'ניקוב, אנסטסיה מיכאלי, כנראה לא רוצה לפגר במירוץ הטמטום אחרי חברה הבכיר ממנה, והיום היא אמרה בכנסת – בעת דיון על דיגיטליזציה של ספרי לימוד – שהיא מתנגדת להצעה משום שערבים יוכלו לפרוץ לספרי הלימוד ולשנות את ההיסטוריה. בדיוק כשחשבת שאי אפשר לרדת נמוך יותר בסולם התבונה, באה מיכאלי ומראה לך שאפשר עוד קצת.

(יוסי גורביץ)

דני "כסא נמוך" איילון, שמפגין נוכחות מרשימה בתקשורת החדשה, מופיע בימים האחרונים בסרטון חדש ביוטיוב, שבו הוא מנסה להסביר מדוע לישראל יש זכות על הגדה המערבית, או, למצער, מדוע לא קיים שם כיבוש. הסרטון לא מקורי במיוחד: הוא מבוסס על סרטון תעמולה של מועצת יש"ע. כל זה יצר פארסה קטנה: מוקדם יותר היום, הפיצה שדולת המתנחלים – שאגב, ממש לא מקפידה על השקיפות שהיא דורשת מאחרים באשר להכנסות שלה – מייל שמציין בגאווה שהסרטון של איילון מתבסס על זה שלהם, ואם לא די בכך, הרי שהוא קיבל את הסכמתם לכך. במשך כמה שעות, יכלו המתנחלים להרגיש שהם לא מצורעים. האופוריה נגמרה מהר מאד: כמה שעות לאחר מכן, כשהתחילו השאלות להגיע, נאלצו במועצת יש"ע להכחיש בשפל רוח שיש קשר ביניהם ובין הסרטון.

אבל בעיות הדימוי של המתנחלים הם לא הנושא. מה שמדהים ומדאיג כאן הוא שסגן שר החוץ של מדינת ישראל מבצע דה-לגיטימציה לעצם קיומה.

צפו-נא בסרטון. בדקה 3:43 אומר הקריין ש"החלטה 181, החלטה לא מחייבת מלכתחילה, נשארה ללא כל מעמד חוקי". כפי שציין הבוקר ניתאי פרץ, ההחלטה הזו מוכרת לציבור הישראלי בתור החלטת הכ"ט בנובמבר. סגן שר החוץ הישראלי כבר לא מכיר בה.

איילון חוזר מילה במילה על השקרים של המתנחלים שכבר פירקתי בפוסט קודם. המשמעות היא שמשרד החוץ הישראלי – ואיילון מייצג אותו עת יעלה מרכב, עת יעלה משכב – עומד מאחורי השקרים האלה, שלא מסובך להפריך.

יש הנחת יסוד סמויה בכל מסכת השקרים החדשה של המתנחלים – היא בת כמה חודשים בלבד, נזכיר – שמאמץ עכשיו איילון. ההנחה הזו היא שריבונות ולגיטימיות מגיעה מבחוץ, ולא מהסכמת הנשלטים. לא שזה מפתיע, שלילת הרעיון של הסכמת הנשלטים, במדינה שמאבדת במהירות את שאריות צביונה הדמוקרטי. אבל צריך לשים לכך לב.

המתנחלים, ואיילון בעקבותיהם, טוענים שיש להם זכות על השטחים מכוח הצהרת בלפור. פחות מחצי דקה אחר כך, איילון מבכה את אובדן עבר הירדן המזרחי, כתוצאה מהחלטה של שר בריטי אחר, ווינסטון צ'רצ'יל. כלומר, איילון והמתנחלים מוכנים לקבל הצהרה של כוח קולוניאליסטי שלא טרח בכלל להתייעץ בתושבי האזור, אם היא לטובתם – אבל שוללים את זכותו לקבל החלטה כזו כשהיא לא מוצאת חן בעיניהם. בלשון כותבי התלמוד, התנהגות כזו היא שלי שלי, שלך שלי. במועצת יש"ע ודאי יוכלו לומר לאיילון איך מוגדרים אנשים שמחזיקים בתפיסה הזו.

בפועל, כמובן, שתי ההחלטות חסרות כל לגיטימיות. לא לבלפור ולא לצ'רציל היתה כל זכות לקבל החלטות באשר למזרח התיכון. אם ינסה איילון לנמק את קיומה של מדינת ישראל לקהל זר – וזה, נזכיר, חלק מרכזי משהו מתפקידו – בהתבסס על החלטת סן רמו, שומעיו, במיוחד הצעירים, יבהו בו כאילו ניסה להסביר להם שהם צריכים לממש את החלטות שלום ווסטפליה. עידן הקולוניאליזם חלף בכל העולם, חוץ מאשר בישראל – מה שלא מפתיע, שכן היא מחזיקה בקולוניות, ומטרת השטיק של איילון, באמצעות פלפול משפטי שהיה גורם לסחרור גם לישועי, היא לשכנע אותם שלישראל יש זכות גם על הגדה המערבית.

יש רק בעיה אחת: ההתעלמות מהסכמת הנשלטים יוצרת עולם הזוי, שבו אין כלל פלסטינים, אין להם דרישות, והם לא נכבשים. איילון מסביר שישראל כבשה את השטח מירדן, ומתעלם מהעובדה שירדן הודיעה רשמית ב-1989 שאת ניהול הגדה היא מעבירה לאש"ף. למעשה, המילה "פלסטינים" עצמה כלל לא מופיעה בטקסט של איילון. אחרי הכל, היא תחדיר קצת מציאות לפנטזיה הוורודה שבה הוא רוצה שנחיה. ישראל, לגישתו, לא כובשת תושבים; היא כובשת שטח. ארץ ללא עם לעם ללא ארץ, שבנו אליך שנית.

אבל הפלסטינים, לצערם של המתנחלים ושל איילון, קיימים, והם לא הולכים לשום מקום. יתר על כן, החלטת סן רמו שאליה עורג איילון קובעת – נזכיר שוב – ש"מובן וברור שלא ייעשה דבר אשר עשוי לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של קהילות לא-יהודיות קיימות בפלסטינה." אם נתעלם לרגע מהשם המפורש ×”×–×”, "פלסטינה", שאומר שגם ישנם פלסטינים – ולו במובן של יושבי הארץ – המשמעות היא שאם איילון והמתנחלים רוצים לשלוט על הגדה, הם יצטרכו לתת לכל תושביה זכויות אזרחיות ודתיות מלאות. על פי הסקרים האחרונים, יותר ויותר פלסטינים חושבים שזה רעיון טוב.

השאלה היא אם זו גם עמדת ממשלת ישראל. אם לא, אז ראש הממשלה צריך למצוא קצת אומץ ולפטר את הדה-לגיטימיזטור המסוכן שמשמש כסגן שר החוץ, ששומט את עמוד התווך העיקרי של זכות קיומה.

ועוד דבר אחד: דובר צה"ל הודיע היום בגאווה שמפקד חיל הים פיקד אישית על ההשתלטות על הדיגניטה, הספינה הצרפתית שניסתה לפרוץ את המצור הימי על עזה. אוי לאותה גאווה: השתלטות על ספינה קטנה, לא חמושה, שאנשיה לא גילו התנגדות, הצריכה את נוכחותו של מפקד החיל. החוליים של 18 השנים בלבנון, שבהם משימות ברמת המחלקה היו מצריכות פיקוח של תת אלוף, בעליל עוד לא החלימו.

(יוסי גורביץ)