שקרנים, שקרנים ארורים, ומתנחלים
שורה של מתנחלים בכירים – גרשון מסיקה; בועז העצני, הבן של והבריון המשפטי של "אם תרצו"; בני קצובר; רון נחמן, ראש העיר שמתעקשת שהיא לא התנחלות אלא אם היא צריכה לשלם מסים; ואחרים – פרצו בגאון דרך אל מחוזות טרלול בלתי מוכרים, ושלחו מכתב איום לבאן קי מון, מזכ"ל האו"ם. הם הודיעו לו קוממיות כי אם לא יחדל ממנהגו הנלוז לציין עובדות ולהתייחס לשטחי הגדה המערבית כשטחים כבושים, הם יתבעו אותו לדין וידרשו פיצויים.
וזאת על שום מה? ובכן, מספרת לנו הידיעה בלהיטות, ההצהרות של באן קי מון מנוגדות לסעיף 80 של אמנת האו"ם מ-1945, המכונה "סעיף ארץ ישראל", אשר לטענת המתנחלים מעגן את "הזכויות המשפטיות של העם היהודי על ארץ ישראל כזכויות נצחיות, אשר אי אפשר לבטלן ללא הסכמת העם היהודי".
זה היה נראה לי משונה משהו. כלומר, אם היה סעיף כזה, אני חושב שהייתי שומע עליו. יתר על כן, הוא היה מייתר את כל הדרמה של הכט' בנובמבר 1947. אחרי הכל, אם יש סעיף באמנת האו"ם, שיצאה שנתיים ויותר קודם, שמעניק ליהודים זכויות על פלסטינה, אז על מה כל הרעש, המתח סביב הרדיו, ספירת הקולות והריקודים?
אז הלכתי לברר מהו אומר בעצם סעיף 80 לאמנת האו"ם. עכשיו, הוא די מסובך ופתלתל – קראו בעצמכם – אבל אפילו רש"י לא היה מצליח למצוא שם זכר ל"ארץ ישראל", שלא לדבר על "זכויות נצחיות, שאי אפשר לבטלן ללא הסכמת העם היהודי". כלומר, הידיעה בנרג משקרת בכמה נקודות קריטיות. לגמרי לא במקרה, מי שחתום על הידיעה – וכנראה לא טרח לברר מה כתוב באמנת האו"ם, ולו כדי לשמור על שאריות של אמינות – הוא כתב המתנחלים של נרג, עמיחי אתאלי. זוכרים את האגדה על העיתונות השמאלנית? אתאלי לקח תעמולה שקרית והציג אותה כידיעה עיתונאית, ואפילו לא טרח להביא תגובה או דעה נגדית. אחרי הכל, כבר אמר אחד מראשי הממשלה שלנו שלמען ארץ ישראל מותר לשקר, אבל מה קרה לעורכים של נרג? אומרים שפעם היו כאלה.
אז מה בעצם אומר סעיף 80? הוא אומר שעד שלא יהיו הסכמים באשר לשטחים המוחזקים ב-trusteeship, מעין אפוטרופסות ובפועל מנדטים, אין באמנת האו"ם כדי לפגוע בזכויות של העמים שלמענם נערך המנדט או של האומות המיישמות אותו בפועל. כלומר, חבר הצ'יזבטיונרים של המתנחלים מחזיר אותו לחבר הלאומים ולהחלטת סאן רמו, שמקימה את המנדט הבריטי.
למה הם רוצים לחזור לשם? כי החלטת האו"ם, שמקימה את ישראל, מדברת על חלוקה. בהחלטת סאן רמו אין חלוקה ולמעשה גם ירדן שייכת לשטחים המיועדים להקמת מדינה יהודית.
יש שלוש בעיות מסיביות בגישה הזו, של דילוג על החלטה 181 של האו"ם וחזרה לסאן רמו. קודם כל, חבר הלאומים היה בעיקר ארגון של מדינות קולוניאליסטיות. הוא היה הרבה פחות יצוגי והאו"ם למעשה ביטל אותו. המתנחלים רוצים להחזיר אותנו לעידן המאושר של הקולוניאליזם, אבל – איפה סופרמן כשצריך אותו – כדור הארץ מסרב בתוקף להסתובב אחורה.
שנית, החלטת סאן רמו – שמחלקת את המזרח התיכון בין בריטניה לצרפת – לא אומרת את מה שהמתנחלים חושבים שהיא אומרת. היא מדברת על הקמת "בית לאומי" – לא "מדינה", וזה לא שהדיפלומטים הצרפתים והבריטים לא הכירו את המונח הזה – ליהודים בשטחי המנדט; אבל היא לא אומרת מילה על "זכויות נצחיות", והיא מכילה סעיף שהמתנחלים מעדיפים לשכוח. הוא אומר שההחלטה מתבצעת כאשר "מובן וברור שלא ייעשה דבר אשר עשוי לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של קהילות לא-יהודיות קיימות בפלסטינה, או בזכויות ובמעמד הפוליטי ממנו נהנים יהודים במדינות אחרות." ההדגשה שלי. אם המתנחלים רוצים לחזור לסאן רמו, בהנחה המפוקפקת שיימצא מישהו מחוץ לישראל שיסכים לכך – מה לעשות, ברוב העולם חושבים שגם לא יהודים הם בני אדם – הם יצטרכו להעניק לכל הפלסטינים זכויות אזרח. ואשר לזכויות הדתיות – אוי, אוי, אוי. כל קברי השייח'ים שהפכו לקבר רחב הזונה יצטרכו לחזור לבעליהם.
שלישית, בפשטות, התעקשות שהחלטה 181 בטלה ומבוטלת, ושלמעשה לאו"ם אין סמכות לקבל אותה שומטת את ההכרה הבינלאומית היחידה בקיומה של מדינת ישראל. אבל אם הם יאמרו זאת בפירוש – בלי הממבו ג'מבו על "סעיף ארץ ישראל" ו"זכויות נצחיות" –הישראלי הממוצע יזרוק אותם מכל המדרגות.
אז מה עושים? משקרים, מפברקים מציאות, וסומכים על הבטאון הגווע של "אם תרצו" שיעביר את זה בלי בדיקה רצינית מדי. ככה זה: מי שהתרגל לחיות בכזב, להעמיד פנים בו זמנית שהוא גר בבסיס צבאי ובאותה מידה בבית כמו כל בית בישראל, כבר לא יכול להגמל מזה.
אה, ועצה בחינם לה"ה קצובר, נחמן, העצני ושות': במקומכם לא הייתי מתקרב יותר מדי לבית דין בינלאומי כלשהו. זה יכול להגמר רע מאד.
ועוד דבר אחד: משרד החינוך מקצץ במרץ בשיעורי האזרחות, כדי שהאזרחים לעתיד לא ידעו מהו אזרח – להבדיל מנתין – ובמקביל, הוא גם מכין אותם לעתידם כבשר תותחים. תכנית לתלמידי כיתות ז' עד י"ב אמורה לגרום להם לאמץ אנדרטאות וקברים של לוחמי צה"ל. לגזור ולשמור, לפעם הבאה שמישהו ינסה לומר שגדעון סער הוא שר מתון או שפוי, כמו גם לפעם הבאה שאחד מדובריה של ישראל יעז למלמל משהו על תרבות המוות הפלסטינית. והשיר הזה נכון מאי פעם.
הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו בקרן הטבק והאלכוהול שתי תרומות. אני רוצה להודות בזאת לתורמים, ולאחל להם שלא יחיו בממלכה המדומיינת של המתנחלים.
(יוסי גורביץ)
