החברים של ג'ורג'

הבהמה המפוחדת

חמושי צה"ל הרגו אתמול (א') ביריות את מחמוד מוחמד דראגמה, תושב טובאס, ומיהרו לשקר אחר כך – שקרים שדובר צה"ל הפיץ – כאילו מדובר היה ב"סיכול פיגוע". הבוקר, הדברים כבר נראים אחרת.

אתמול, דיווחו לנו שפלסטיני זועם הסתער לעבר חיילת עם שבר בקבוק זכוכית; הבוקר, למרבה העליבות, מתחוור שמדובר בסתם בקבוק שתיה, שהחייל שירה בדראגמה ראשון עמד בעמדה מבוצרת, עטוי באפוד מגן, התעקש למרות הכל שהוא היה בסכנת חיים, ופתח באש לעבר פלג גופו העליון של דראגמה. שני חמושים נוספים הצטרפו אליו. בסך הכל נורו לעבר דראגמה שמונה קליעים.

החמושים מתעקשים בחקירתם שהם ביצעו נוהל מעצר חשוד, כולל לא פחות משלוש קריאות לעבר דראגמה לעצור. מותר לפקפק בטענה הזו; כבר למדנו מראש מח"ש היוצא על תרבות השקר שפשתה במשטרה. שוטרים אינם מפלילים שוטרים אחרים. התרבות הזו, כפי שיודע כל מי ששירת בשטחים, קיימת בשורות הצבא כבר עשורים. ה"רעות" המפורסמת היא מקבילתה של האומרטה בקרב אנשי המאפיה: קשר שתיקה. חלק מהחמושים, שכנראה לא תיאמו היטב את שקריהם, טענו שדראגמה התקדם אל המחסום, מנופף באומץ בבקבוק השתייה שלו, כשהוא זועק "אללהו אכבר". אף אחד אחר לא שמע את הקריאות הללו. לטענת החמושים, דראגמה המשיך לצעוד לעבר המחסום גם לאחר שנורה בירכו. ממש ליל המתים החיים.

חמושי צה"ל מחפשים מטרות

החיילים הם חיילי חטיבת כפיר, חטיבת הכיבוש הייעודית של צה"ל הידועה לשמצה. נזכיר שהסיפור של פיגוע באמצעות בקבוק שבור הוא לא הראשון בתולדותיה: לפני כעשרה חודשים, דיווח דובר צה"ל בקוצר נשימה על "פיגוע קלשון", שנמנע רק לאחר שחיילי כפיר ירו למוות בשני פלסטינים. גם אז, לאחר בדיקה של כיממה, הסתבר שאם היה קלשון, הוא נותר על האדמה, והחמושים נסוגו לסיפור שלפיו אחד הפלסטינים הסתער עליהם עם בקבוק שבור – גם אז, תוך קריאות "אללהו אכבר" – ולאחר שירו בו, השני הסתער עליהם עם מזרק, לא פחות.

צריך לתהות אם הסיפור על הנוהל הפלסטיני של הסתערות עם בקבוק שבור וקריאות "אללהו אכבר" לא הפך למור"ק בחטיבת כפיר – מורשת שמטרתה להסביר לחיילים איך לבצע רצח ולצאת ממנו בכלום. אחרי הכל, בצה"ל אמרו לפני עשרה חודשים ש"קשה להתווכח עם תחושת הסמל" – מפקד הכוח שירה – "כי נשקפה סכנה לחייו".

ככה זה בצה"ל: סכנה נשקפת לחייך גם כשאתה בעמדה מבוטנת, עטוי אפוד, כשמולך אדם שמזוין עד השיניים בבקבוק משקה קל. צריך לזכור את זה, בפעם הבאה שצה"ל ינסה להסביר לנו ש"חיילים חשו סכנה לחייהם": מה שחשוב מבחינת הצבא הוא לא המצב לאשורו, כפי שהיה מבין אותו כל אדם שפוי, אלא מה "חשו" החיילים. ומבחינתו, אם ה"תחושות" הללו עולות בחייהם של פלסטינים חפים מפשע – נו, אללה ירחמם. זה מחיר הכיבוש.

תיקון: בפוסט שכתבתי לפני כשבוע, טענתי כי חבר הכנסת חיים אורון (מרצ) היה שותף לנסיון פגיעה במעמדו של חבר הכנסת אחמד טיבי (רע”ם-תע”ל) של נציג האוצר בדיון, שסירב למסור פרטים על תקציב הבטחון בנוכחות טיבי. הטענה התבססה על פרסום בגלובס, ומאוחר יותר גם על אישור שהגיע מעוזר פרלמנטרי של חה”כ טיבי. חבר הכנסת טיבי הבהיר לי הערב כי הדברים, כפי שתוארו, לא היו ולא נבראו והוסיף כי יחסיו עם חבר הכנסת אורון “בנויים על ידידות והערכה הדדית”. אני רוצה להתנצל בזאת בפני חבר הכנסת אורון על ההאשמות שהטחתי בו בתום לב. העדכון יופיע גם בגוף הפוסט המקורי.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

43 תגובות על ”הבהמה המפוחדת“

  1. ש.ב הגיב:

    אני בעד השוואת תנאי סכנת החיים של מאבטחי מועדונים בישראל לאלו של חיילים בשטחים.

    תאמינו לי, תוך חודש המדינה הזאת תהיה נקייה מערסים.

  2. יותם הגיב:

    כמה דברים.

    א. קח בחשבון שהיו מקרים של חיילים שהותקפו (ומתו במחסומים) זה לא בא להקל בחומרת המעשה הספציפי (ואולי אפילו להחמיר איתו) אבל זה קרה בעבר.

    ב. מן הראיון שתפרסם את תיקון הטעות לחיים אורון בפוסט נפרד כדי שרואה את כותרת הפוסט הזה ומחליט עליה כ"לא מעניינת" יוכל עדיין לדעת על תיקון הדברים.

    ג. מן הראוי מצידי לתת לך קרדיט על הבלוג הזה. בעתיד כשגם הפרוטה תהיה בכיסי, גם קצת פרוטה תגיע לקרן הטבק והאלכוהול. זו לא הבטחה אבל משהו קרוב.

    ישר כוח
    יותם

  3. אורי סבח הגיב:

    כדאי לשים את הדברים גם בקונטקסט הכללי – כך נוהגת גם מדינת ישראל "כשהיא חשה מאוימת". חיילי חטיבת כפיר רק מיישמים את הקודים האתיים שמייצרים במקומות אחרים.
    כמו שמשתתפי העצרות הגזעניות מיישמים את הרוח הגזענית הכללית שנושבת מכיוון הממשלה והכנסת.

  4. ג'ים סטיל הגיב:

    אתה מרגיש אשם בפרישה של אורון?

  5. א.ה. הגיב:

    אגב התנצלות, אפשר הסבר מדוע אתה מתנצל בפני חיים אורון, אך לא בפני אייל אפשטיין (נציג האוצר שהשמצת בשמו המלא בפוסט האמור)?

    • א.ה. הגיב:

      אני קצת מאוכזב מחוסר התגובה. זאת לא שאלה קנטרנית. אני באמת תוהה אם אני מחמיץ משהו, כי לי זה נראה מוזר.

      • ygurvitz הגיב:

        קצת הסבר על אורח החיים שלי. אני עובד בין שש וחצי ל-12:30 בכלכליסט, ונושם טכנולוגיה. אחרי זה יש כמה שעות שבהן אני לא רוצה לראות מסך בכלל. כדי לנסות לא להפוך לאנדרואיד, יש לי מדיניות קפדנית של סגירת המחשב בשעה 21:00, אלא במקרה של אסון מתגלגל. כתבת את התגובה שלך אתמול שכיביתי את המחשב, לפני שעתיים וחצי סיימתי לעבוד, ובניגוד למנהגי – כי יש פוסט שצריך להכתב, והזמן דוחק – ניצלתי את הזמן כדי לתרגם את המדרון החלקלק, שהיה שופע מאד אתמול. בקיצור, לא היה לי זמן.

        לגופו של עניין, אני חושב שאחרי פןסט שהכותרת שלו היתה "סופה של מרצ", שנכנס בחיים אורון ושלווה בתמונה של חיים אורון, לגיטימי להקדיש לו את ההתנצלות. פקיד האוצר מוזמן לבקש את ההתנצלות שלו מגלובס, שהתחיל את כל השטות הזו – ואם הוא גם יתבע אותם דיבה, אני לא אתלונן.

        • א.ה. הגיב:

          אם כך אנא קבל גם את התנצלותי. מאחר שראיתי תגובות אחרות שלך הנחתי שראית את תגובתי והתעלמת. מתנצל.

    • חוני הגיב:

      מצטרף לתגובתו של א.ה.

  6. אילן הגיב:

    אפרופו דוצ”ל מהערב עפ”י אור הלר אבו רחמה בכלל נפטרה מסרטן ולא הייתה בכלל בהפגנה בשישי.

    • מני זהבי הגיב:

      אמרתי כבר: כל תקרית, שבה נוטלים חלק חיילים או תושבים ישראלים ופלסטינים, ושמסתיימת במותו של אדם כלשהו, צריכה להיחקר בידי גוף בינ"ל עם סמכויות העמדת אשמים לדין. יש לי תחושה שבמקרה הזה, גם מספר ההרוגים וגם מספר הבלופים יפחתו באופן ניכר.

    • ygurvitz הגיב:

      זו לא הודעה רשמית של דו"צ, רק של "גורמים בצה"ל" שאפשר יהיה להתנער מהם אחר כך. בהתחשב בכך שעשרות אנשים ראו את אבו רחמה בהפגנה, וצה"ל טוען שהיא כלל לא היתה שם, אני יודע למי אני מאמין. בוא נחכה שבועיים. גם הקסאם הזה עוד יסתבר כאלונקה.

  7. עדו הגיב:

    טוב, לא הייתי חייל קרבי ואני לא יודע מה הייתי עושה במקרה כזה אבל נראה לי שמדובר בחייל אחד שנכנס לפאניקה ומשם העניין התחיל להתגלגל.
    אני רק יכול להניח שאם הייתי עומד במחסום ולפתע חבר שלי היה פותח באש לעבר פלשתינאי הייתי יורה מיד גם כן כי אני מניח שהחבר שלי, מהמקום שבו הוא עומד, רואה משהו שאני לא (למשל שיש לפלשתינאי אקדח שאני לא יכול לראות או רימון).מכאן כבר העניין מתחיל להתגלגל, עכשיו כבר הפכתי לשותף ואז אני צריך להצדיק את הירי וחייב לשתף פעולה עם השקר של החבר שלי. אני גר במודיעין ובדרך הביתה בכניסה ליער בן שמן יש שלט גדול 'מספיק טיפש אחד כדי לשרוף יער שלם'

  8. רן הגיב:

    אני אתייחס שוב להגדרתך "חמושי צה"ל" אני לא יודע אם אתה מכיר את נוהל מעצר החשוד שקיים כיום, וכיצד הוא שונה מהצבא שעשית או לא עשית בתקופתך.

    ההבדל בין "צבא" ל"חמושים", הוא שקיימת שיטתיות בדרך שבה הוא פועל, ויש כמה שיותר מאמץ להעתיק את שיקול הדעת של המערכת אל שיקול דעתו של האינדיווידואל. כמובן שבמציאות אי אפשר פשוט לשכפל שיקול דעת והמצבים בהם נמצאים החיילים הם מורכבים וקשים.

    הנוהל, בעיקר במחסומים, הוא מורכב, ארוך יחסית, ובמצב אמת בו כל מאית שנייה קובעת בין חיים למוות- הוא גם מסכן את חיי החיילים שבמחסום במידה מסויימת.

    העובדה שאדם לא חמוש נהרג היא מצערת, ובהמשך חקירת הצבא אולי נגלה שהיא גם חמורה. שים לב שהמדינה אינה מתנערת מהמקרה הזה, והוא מופיע במרכז כל חדשה מרכזית. אני בספק אם כשוויקיליקס יירצו לחשוף חומר מביך על ישראל במחסומים שלא הגיע לידיעת הציבור יהיה להם מספיק כמו, נגיד, לגבי ארה"ב בעיראק.

    עוד נקודה למחשבה, היא שמציאות יומיומית בה גם הפלשתינים ש"מפגינים בשקט" מתעקשים בסיטואציות מסויימות להתקרב לחיילים עד למרחק נגיעת אפים, חיכוך אינו נמנע. זו מניפולציה כלפי החייל- אולי אני עכשיו עומד לדקור אותך, אולי לא, לך תדע מה אני אעשה. ואז השאלה היא מי מי יחשוף את הקלפים קודם.

    • חנן הגיב:

      1. "במרכז כל חדשה מרכזית"?! פחות מ-24 שעות אחרי האירוע כבר התקשיתי למצוא אותו באתרי חדשות. במעריב המודפס הוא בכלל לא הוזכר.
      2. "המדינה לא מתנערת"? נחכה ונראה. זה לא קצת מוקדם לקבוע? (הניסיון, אגב, מראה שיש לצפות להיפך)
      3. מה שלא השתנה בנוהל מעצר חשוד הוא שיורים כדי להרוג רק במקרה של סכנת חיים. כאן הקורבן חורר על-ידי 3 חיילים מאוד ממוגנים, ש"מתעקשים שחשו בסכנת חיים". וצה"ל מתיישר עם זה. אז מי מעתיק את שיקול דעתו אל מי?
      4. הוי צדקנות קדושה. הפלסטינים מתעקשים להפגין ("בשקט". סחתין על המרכאות) ומבצעים מניפולציה על חיילי הצבא שכובש אותם. למה הם לא יכולים להיכבש בשקט וזהו.

      אגב, הדיווח הראשון ששמעתי ברדיו היה על פלסטיני עם סכין (מתישהו ביום א' בין שלוש לארבע וחצי).

    • עדו הגיב:

      אני מסכים לגמרי שלצבא יש בעיה להתנהל בקרב אוכלוסיה אזרחית, זהו אחד הנימוקים נגד הכיבוש, זה הורס את הצבא גם מוסרית וגם מבצעית. הנה, בדיוק קראנו על פתיחה מחדש של מתחם 'קבר יוסף' בשכם. הרמטכ"ל השתתף בטקס המרגש כאילו איננו יודע שלשים יחידה קטנה של חיילים בלב שטח עויין בגלוי נוגד כל תורת לחימה בסיסית, לו היה ממלא את תפקידו הוא היה אומר לממשלה 'או שאתם מאפשרים לי לכבוש את שכם עד מתחם הקבר או שמפנים אותו, אני לא אציב (בפעם השלישית) חיילים בסיכון כדי לרצות אף לובי משום צד'
      אבל הוא לא עשה את זה ושוב חיילים ישבו בלב שכם ויקוו שאם דברים ישתבשו אז לשם שינוי יבואו לחלץ אותם מהר.
      'חמושי צה"ל' זהו כינוי לעגני שגם אני לא אוהב אבל הוא נועד לתאר צבא שמתנהג כמיליציה ולא כזרוע חוקית של מדינה. אם הצבא שלנו מבצע פשעים ומטייח אותם אז הוא מתקרב להגדרה של כנופיה.

  9. דודי הגיב:

    כלומר, העוזר הפרלמנטרי של טיבי, שאישר את גרסת גלובס, לא דייק?

  10. שולי הגיב:

    משהו נשמט בפסקה האחרונה בהתיחסות לג'ומס, במשפט הראשון, אחרי המילה טיבי. לא ברור מה נאמר.

  11. רן הגיב:

    הבעייתיות עם ההגדרה של "חמושים" היא שלמעשה לפיה המוסריות של צה"ל שונה\חמורה מצבאות אחרים בעולם שלוקחים חלק כיום בקונפליקט פעיל.

    אני מסכים עם זה שהכיבוש הוא דבר משחית ובעייתי. צבא ברמת המקרו- הוא נשק. נשק מיסודו הוא כלי שנועד על מנת ליצור סבל. תאמינו לי שאף אחד לא חוגג פה. החיילים, בניגוד למפגינים, בכלל לא רוצים להיות איפה שההפגנות האלו.

    עכשיו מה דפוק בהפגנות? להגיע לילד בן 18 שלא מבין מהחיים שלו ומבחינתו רק רוצה לתרום למדינה. לסכן את החיים שלו ותוך כדי לומר לו כאילו שבזמן שהוא טוחן 8-8 הוא גם חתיכת החרא המצחינה ביקום. הכי קל זה להגיע לחכך אפים עם חיילים-נערים בגילאי 18-22 (חלקם קצינים צעירים) ולהתלהם מדוע הם לא מסרבים פקודה. כאילו שאם כל החיילים שלא מסכימים אידיאולוגית עם הצבא יסרבו פקודה יהיה שלום (או שיש הטוענים- כל היהודים יחזרו בתשובה, להשוואה).

    לגבי התגובה של "התקשורת בארץ מסתירה אירועים בשטחים".. להגיב? באמת שזה קצת נמוך. אני אגיב אם תרצו.

    • גיל ב' הגיב:

      אז יש פקודה שאומרת שיש לירות בפלסטינים לא חמושים? מי שלא יורה בהם מסרב פקודה?

    • עדו הגיב:

      אני חושב שלא הבנת:
      א. גם אני לא אוהב את הכינוי הזה כי באמת לא חוכמה לרדת על החייל הפשוט בשטח, עם הכינוי 'בהמה ירוקה' דווקא יותר קל לי כי:
      ב. השאלה היא האם הצבא מתנהג ככוח צבאי או כמיליציה. נתתי את הדוגמה של קבר יוסף, קבר של שייח' מימי הטורקים שהצבא שלנו עכשיו מסכן חיילים כדי לשמור עליו כי איזה הוזה עם זקן וכיפה החליט ששם בדיוק קבור יוסף אבינו. שום ערך צבאי, אין שם אזרחים לשמור עליהם רק שירות אבטחה עבור מטורפים שבמקרה הם גם דתיים (לא, זה לא בהכרח אותו דבר) שאימצו להם איזה קבר ערבי והפכו אותו בכמה שנים ליסוד מיסודות היהדות. זאת התנהלות של מליציה, של כנופייה ומכאן גם באים כל הכינויים המעליבים כאן בבלוג. עד כמה שזה לא נעים לשמוע את זה.

      • ידידיה הגיב:

        "נתתי את הדוגמה של קבר יוסף, קבר של שייח' מימי הטורקים"

        לא נכון, הזיהוי של הקבר במקומו הנוכחי קודם לכיבוש הארץ בידי הטורקים, וייתכן שאף קודם ליצירת האסלאם.

  12. אזרח הגיב:

    בניגוד למה שכתבת, אני לא ראיתי בעיתונים שצה"ל טען שדראגמה הסתער על חיילים בשבר בקבוק. להיפך, מההתחלה קיבלתי רושם שהסיפור תמוה.

    כל הכבוד על האומץ לתקן את עצמך, תוך הפגנת יושרה שרואים אך לעיתים נדירות בעיתונות הכתובה.

  13. יוני הגיב:

    לגבי הידיעה על טיבי ואורון, אני שמח שהיה לך את היושר לחזור בך מהאשמותיך. הידיעה בגלובס נראתה כמו ברווז מלכתחילה. התאכזבתי שהתעקשת לחזור על האייטם הזה למרות כל מי שאמר לך שאין דברים בגו, ולמרות הוידאו. טיבי בכבודו ובעצמו היה צריך לומר לך את זה? הדוגמה הזו מדגימה את ה-bias שצברת בתפיסת עולמך. תזכורת עבורך ועבור קוראיך.

  14. אור שחר הגיב:

    אני חושב שחשוב לפרסם כל ידיעה כזו בכל אתר חדשות בינלאומי בכדי לחשוף את שקריה של ישראל. ברור הדבר כי הציבור הישראלי עיוור לחלוטין לכל ברובו ויצדיק מחנות השמדה כפעילות נגד מחבלים, על כן אין לנו כבר אפשרות לנסות לשכנעו באמצעים אלו.
    דרך הפעילות האפשרית היחידה היא לעודד פרסום מאסיבי של מעשי רצח כאלו בכל העולם ולעודד סנקציות כנגד המשטר הנאצי בכל העולם, בדיוק כמו שעושים הסטודנטים באיראן.
    עלינו להאיץ את התדרדרות מדינת ישראל אל התהום החשוכה אליה היא דוהרת בכדי לעודד את תגובות הנגד, דהיינו: עלינו להסיר את מסכות הצביעות שמאפשרות את המשך מעשי הרצח והאפרטהייד. לא אשקוט עד שנתניהו יכריז קבל עם ועדה כי ישראל מקבלת עקרונות גזעניים ומתנערת ממונחי הדמוקרטיה, ועד שתכפה הפיכה באמצעות חרמות על ישראל בעולם.

    • עדו הגיב:

      איזה יופי של הרמה להנחתה לימין, 'נאצים', 'מחנות השמדה'. בדיוק מה שהייתי צריך אם הייתי רוצה לשכנע מישהו שמתנדנד שמדובר בסמולנים אכולי שנאה עצמית ומתחנפים לערבים.
      המציאות מספיק מכוערת גם ככה בלי לגייס את הנאצים בכל הזמנות.

        • דניאל ר הגיב:

          להיפך! הדיון רק מתחיל. קרא מה יש בלינק ששלחת. ההסתברות להזכרת הנאצים שואפת לאחד. הנה, הזכרנו. עכשיו כבר אין את המתח הזה "מי יזכיר את הנאצים ראשון?", "האם כבר הזכירו את הנאצים בדיון? האם אני אהיה הראשון לעשות כן?". לדעתי הדיון רק מתחיל כשהיטלר נכנס לתמונה.

          ובסך הכל – זה די צפוי. אם תשווה מישהו לפרנקו, מישהו עוד יטען "אבל פרנקו עשה סדר בספרד" או "הוא מנע השתלטות קומוניסטית" ואז הדיון יוסט לעבר ספרד של 1936 במקום לכאן ועכשיו. על מעשי הנאצים יש פחות הסתייגויות, הם מהווים חסם עליון מקובל לרוע, ולא פלא שמישהו משתמש בהם במוקדם או במאוחר, גם אם ישראל דומה יותר לאפריקה של האפרטהייד והאווירה הציבורית לגרמניה של מלחה"ע הראשונה דווקא (פשוט כי לא מזמן נקרה לפני "מנשר ה-93").
          http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A0%D7%A9%D7%A8_%D7%94-93

          • אור שחר הגיב:

            אגב, אני גם לא חושב שההשוואה לנאציזם היא דמגוגיה מבחינה היסטורית, אלא היא אנלוגיה מבוססת שעלינו לקבל כהנחת יסוד בבחינה של הדיאלקטיקה המתפתחת ברטוריקה ובהתרחשות הפוליטית בישראל.

            לבד מהשוואת כרזות ופמפלטים אנטישמיים אל מול אלו שמופיעות בהפגנות באשקלון ובבת ים (אגב, עשיתי מחקר רציני בעניין, מצאתי מספר כרזות שתואמות אחד לאחד במשפטים, ללא כל תוספת עריכה מלבד החלפת "יהודי" ב"ערבי"), הרי שהדינמיקה השלטונית דומה להפליא ואף רדיקלית ומהירה יותר לזו של שלהי רפובליקת ווימאר מהדמיון לפאשיזם של פרנקו או של מוסוליני.

            בתגובה לעדו, השאלה האם יוקמו מחנות השמדה או ימומש פתרון סופי זה או אחר אינה רלוונטית יתר על המידה, עניין הנאציזם רלוונטי לכך שנסיון להשפיע על השיח הציבורי אבוד כבר לחלוטין. אני סבור, לכן, כי כשם שהפעילות כנגד הנאציזם הייתה צריכה להיות אלימה ואקטיבית, כך צריכה להיות גם הפעילות כנגד הנאציזם בישראל. השמאל צריך לקבל בגאווה את התואר "בוגד", משום שהוא אכן "בוגד" בנאציזם, ובכך אין פסול. כל עוד אנו ממשיכים בנסיונות הנואלים להאמין באשליה כי ישנו כאן שיח דמוקרטי אפשרי, כך הזוועות הללו ימשכו. אין כבר כאן עניין של שנאה עצמית או "התחנפות לערבים", אלא עניין של מלחמה על הבית.

  15. יאיר הגיב:

    תודה על פוסט חד ונכון כתמיד. חבל רק שאין אפשרות מובנית לשתף בפייסבוק…:-( האם ניתן להוסיף?

  16. רן הגיב:

    ואני מצטט חוק גודווין:

    "טיעון נגדי נפוץ לחוק גודווין הינו שמדי פעם השימוש בהיטלר או בנאצים מתאים על מנת להבהיר נקודה מסוימת. למשל, אם אדם כלשהו מתווכח על טיבו של מנהיג מסוים, ואז טוען משהו בסגנון: "הוא מנהיג מצוין, ראה למשל איך הוא הבריא את הכלכלה", אדם אחר עשוי לטעון ש"רק משום שהוא הבריא את הכלכלה לא עושה אותו למנהיג טוב. אפילו היטלר הבריא את כלכלת גרמניה". רבים ייראו הקבלה זו כהגיונית וקבילה לחלוטין. השימוש בהיטלר נעשה משום שהוא נחשב למנהיג ידוע בקנה מידה עולמי, והשימוש בו כדוגמה לא מצריך הסבר נוסף. כולם, פחות או יותר, ידעו בדיוק למה התכוון הכותב בהביאו את הדוגמה הזו.
    לעומת זאת, אחרים טוענים שחוק גודווין תקף גם עבור התרחיש שתואר מעלה, מכיוון שהוא פונה באורח בלתי נמנע לרגשות הקוראים, וכן משום שהוא מכיל שימוש מרומז בטיעון אד הומינם (לגופו של אדם) כלפי נשוא ההשוואה, וזוהי שגיאה לוגית קלאסית. המונח היטלר מכיל קונוטציות שליליות רבות הקשורות אליו מכדי שיוכל לשמש ככלי להשוואה בין נושאים שאינם עוסקים בדיקטטורים אכזריים.
    התשובה של גודווין לטיעון זה היא שאכן התייחסות או השוואה להיטלר או לנאצים עשויה להתאים במקרים מסוימים. דווקא בגלל זה גודווין טוען שיש להימנע משימוש יתר בהשוואות כאלו. לטענתו, הימנעות משימוש יתר כזה, הינה הדרך להבטיח שכאשר השוואות לגיטימיות אכן יעשו, לא תהיה להן השפעה רגשית על הקוראים"

    דוגמאות: "כבשת עם אחר- ממש כמו הנאצים!", "החיילים שלך הרגו מישהו, ממש כמו הנאצים!", "יש לך שפם, ממש כמו להיטלר!" וכו'.

    • אור שחר הגיב:

      הממ.. ייתכן ואלו סוגיות מעניינות ברטוריקה, אך מעט בדומה לאפלטון אני רואה את הרטוריקה כמסלפת וחסרת ערך מוסרי בסיסי.
      אולי נוכל לקבוע לצורך העניין כי ישנו שימוש בטרמינולוגיה "נאצי" לצורך שעשוע (ע"ע ה soup nazi) או לצורך דמגוגיה מוגזמת (למשל השימוש שמוריסי עושה במילה).

      אני לא סבור כי מדינת ישראל היא מדינה "נאצית" בהגדרתה, ואיני טוען שכל תופעה גזענית בישראל תואמת התאמה חד חד ערכית לכל תופעה בגרמניה של 33-45 (בדיוק משום שאין תופעה היסטורית שחוזרת על עצמה).

      אך ישנם קווי דמיון רבים מאוד בין התפוררותם של משטרים דמוקרטיים למחצה והתרוקנותם מערכיהן תוך כדי שמירה על מוסדות דמוקרטיים כביכול.

      אוגוסטוס שמר את מוסד הסנאט הרומאי אך רוקן אותו מערך, ויש כמעט קונצנזוס על קיצה של הרפובליקה על אף שימור המוסדות.

      מאו כינה את משטרו "הרפובליקה העממית של סין" אף כי לא היה ולו דבר בין סין של מאו לבין רפובליקה.

      סטאלין כינה את משטרו "דמוקרטיה עממית", ואף השם "נציונל-סוציאליזם" משתמש במונח סוציאליזם בצורה האירונית ביותר שניתן להשתמש בו.

      ההקבלה היא בין התהליכים המתרחשים בישראל בשלוש השנים האחרונות לבין קריסתה של רפובליקת ווימאר, ולטעמי היא הקבלה הסטורית לגיטימית מאוד.

      אני מוכן להרחיב עליה אם יהיה בכך צורך.

  17. קורא כלשהו הגיב:

    זה לא רצח אם החיילים צעקו קודם it's coming right for us!
    http://www.youtube.com/watch?v=a2436_3BRlA

טראקבקים/פינגבקים

  1. Tweets that mention הבהמה המפוחדת | החברים של ג'ורג' -- Topsy.com