החברים של ג'ורג'

בשבוע שעבר יצא סגן שר הדתות, אלי בן דהן, בהצהרה תיאולוגית שהרימה כמה גבות: "בכל זאת, תמיד ליהודי יש נשמה הרבה יותר גבוהה מזו של הגוי, גם אם הוא [היהודי – יצ"ג] הומוסקסואל." לא בכל יום אומרים האחים היהודים בגלוי את מה שהם אומרים. בדרך כלל הם מקפידים על כללי הת'קיה, ואומרים את הדברים רק לאנשי שלומם, כשלכל השאר הם מקפידים לשקר.

בממשלה מערבית נורמלית בן דהן היה עולה על טיל, וכותב את מכתב ההתפטרות שלו מטעמי בריאות עוד באותו היום. במדינה שמבוססת על התפיסה שהאזרחים הם הריבון, ושכל האזרחים שווים, לא יעלה על הדעת שסגן שר – תפקיד שמהותו, נזכיר, להעניק חשיבות לאוכל חינם שממומן על ידי הציבור בזמן שהממשלה דורשת מהאזרחים להצטמצם – יודיע שחלק מהאוכלוסיה נחותה מהותית מחלק אחר. אם להיות הוגנים, במדינה מערבית נורמלית הדילמה הזו לא היתה מתרחשת: טיפוס כמו בן דהן לא היה מגיע לתפקיד ממשלתי מלכתחילה.

בישראל הוא דווקא הגיע, כמובן, והאמירה שלו לא גררה שום תגובה יוצאת דופן. בן דהן, מטבע הדברים, יכול היה לצפות להגנה מהשר שלו, נפתלי "כשאתם עוד טיפסתם על עצים, היה לנו פה מדינה יהודית" בנט; הוא הרי הודיע שהוא גם תומך, ואפילו גאה, במועמד המפלגה שלו שהביע בגלוי תמיכה בפיצוץ המסגדים שבחראם אל שריף. מראש הממשלה, זה שאמור היה לשמור על כבודם של אזרחי המדינה שאינם יהודים, לא נשמע ציוץ. מה הוא צריך להסתבך עם הבסיס שלו. גם לא מכיוונו של שר האוצר. טוב, נו – הלז נתפס פעם באמירה שממנה משתמעת אמונה בגלגול נשמות לציפורים. אולי כדאי שלא נשמע את קולו בוויכוח תיאולוגי.

בן דהן ×–×¢×–×¢ כמה ליברלים טובים, עם זאת. אורי משגב כתב מאמר המום. הוא גילה לזוועתו ש"על פי התפיסה הבן דהנית קיימת בעולם היררכיה ברורה. ישנו ×’×–×¢ עליון, אותו עם סגולה שמכונה העם היהודי. אז בראש הפירמידה נמצאים גברים יהודים הטרוסקסואלים…" אבל זו לגמרי לא "התפיסה הבן-דהנית," זו התפיסה היהודית-אורתודוקסית.

היא נשענת על הוגה דעות יהודי בן המאה ה-12, יהודה הלוי (בשמו הערבי: אבו אל חסן אל-לאוי), שכתב ספר משפיע מאד בשם "ספר הכוזרי." בין השאר, יהודה הלוי – הוא מוכר כנראה לרוב הקוראים משיעורי הספרות על שירת ימי הביניים, שכן הוא היה קודם כל משורר – תיאר שם את ההיררכיה הקיומית. כמו כולם אז, הוא נשען על אריסטו. בתחתית הפירמידה, ניצבים העצמים הדוממים; הצמחים; מעליהם, בעלי החיים; ובמדרגה שלמעלה ממנה מבצע הלוי שינוי חד. אריסטו הציב שם את האדם; הלוי מציב שם "מדבר", כלומר חיה בעלת יכולת דיבור, ומעליה יש מדרגה נוספת – יהודי.

ב-800 השנים שחלפו מאז שנעלם הלוי – הוא ערך מסע צליינות לארץ הקודש, ולא ברור אם הגיע אליה או לא; עד קהיר ודאי הגיע; האגדה טוענת שנדרס על ידי פרש מוסלמי בשערי ירושלים – הספר שלו הפך לקאנוני, למרות הדגש הבעייתי שלו על הצורך בעליה לארץ הקודש. הוא הפך לקאנוני עוד יותר בקרב היהודים האורתודוקסים שהיגרו לפלסטינה, בין השאר מתוך הנסיון להתמודד עם הרבנים האנטי-ציונים, שעמדו על "שלושת השבועות", שאסרו על הגירה לפלסטינה.

יתר על כן, אפילו בלי יהודה הלוי, העמדה האורתודוקסית באשר ללא יהודים ברורה למדי. כל גבר אורתודוקסי מברך כל בוקר שלוש ברכות: "ברוך שלא עשני גוי," "ברוך שלא עשני אשה", ו"ברוך שלא עשני עבד." אלה, חושד עבדכם הנאמן, מבוססות בדיוק על התפיסה האריסטוטלית של אנשים בעלי נשמות חלקיות: ברברים ("גוי", בתעתיק היהודי), נשים ועבדים. העמדה ההלכתית באשר למעמדם של לא יהודים ברורה גם היא, והיא התבטאה גם בדברי הרבנות הצבאית על כך ש"ממילא התפיסה הרואה את הגויים כשקולים לישראל בזכויותיהם במדינה נוגדת את דעת התורה."

הבעיה של הליברלים הציונים בנושא היא שכאשר המפלצת האורתודוקסית חושפת את פרצופה האמיתי, הם המומים פעם אחר פעם. הם מתעקשים לא לראות שמדובר במפלצת. אחרי הכל, אם ידעו שמדובר במפלצת, תהיה להם בעיה רצינית. הם הרי מתעקשים שהבעיה היא לא בדת, אלא בפרשנות שלה; אלא שלעתים קרובות אין להם מושג על מה הם מדברים. הם מכירים את היהדות משמועות על ישעיהו ליבוביץ'. כל מגע עם החיה האמיתית, הנושמת, המשוכנעת, בלשון נהמת היציעים, ש"יהודי הוא נשמה/ערבי הוא בן זונה" מפתיע אותם מחדש.

וכשמתחוורת העובדה שמדובר במפלצת, שהיא לא מתלוצצת, שהיא רצינית לגמרי ושיש לה תכניות – ×–×” השלב שבו הליברלים הטובים נוקטים בהכחשה. זו לא היהדות האמיתית, הם אומרים, ובכל מקרה אתה מגזים. מה זו "היהדות האמיתית"? היהדות האמיתית היא מה שיהודים אמיתיים – לא תיאורטיקנים של יהדות שלא מצליחים לכנס אפילו מניין – עושים. ובישראל, היהדות האמיתית נראית כמו בן דהן. מי שלא מוכן להכיר בכך, מי שלא מוכן להכיר בכך שהמפלצת לגמרי מתכוונת לטרוף אותו – לא עכשיו, היא עדיין צריכה אותו על תקן חמורו של משיח שישמש כבשר תותחים עבורה – הפסיד מראש.

ועוד דבר אחד: על פי דיווחים שטרם אושרו, ישראל הצהירה לאחרונה רשמית על כך שהאזרחות הישראלית שווה כקליפת השום, ושהיא בעצם מדינת השבט היהודי. היא רוצה, בתמורה להתנחלויות, להעביר לשליטת הרשות חלקים ממדינת ישראל הריבונית שלגמרי במקרה מאוכלסים באזרחים ישראלים פלסטינים. כלומר, לאזרחות שלהם אין מבחינת ממשלת ישראל שום משמעות. הם לא יהודים, אחרי הכל.

(יוסי גורביץ)

ראש ממשלתנו היקר מכל יקר, בנימין נתניהו, הקליט בימים האחרונים ברכת חג מולד לנוצרים בישראל – אה, סליחה: לא לנוצרים בישראל, קבוצה שמהווה שמונה אחוזים מכלל האוכלוסיה, אלא אל האב גבריאל נדאף, "המנהיג הרוחני של פורום גיוס בני העדה הנוצרית לצה"ל", ואל הפורום עצמו. נתניהו מברך נוצרים, אבל בתנאי שהם מקדמים גיוס לצה"ל. הוא מבטיח להם תמיכה ו"שנעמוד מאחוריכם ללא סייג, אני אומר את זה מעומק לבי, אני רוצה שתדעו את זה." לומר שגיוס בני העדה הנוצרית, שפטורים על פי חוק משירות בצה"ל, הוא נושא שמקטב את הקהילה ושרוב בניה מתנגדים לו, יהיה חתיכת אנדרסטייטמנט. אבל אלה הנוצרים שבחר נתניהו לברך.

אלא שבדקה 2:20 בערך נתניהו מסתבך. הוא אומר "אנחנו נאכוף את החוק, ונמצא את הדין נגד כל גורם שינסה למנוע ממכם להתגייס ולתרום למדינה היהו…" הוא מתחיל לומר "יהודית," קולט שזה לא מה שהוא אמור לומר, וממהר לתקן ל"למדינה שלנו ולחברה שלנו."

כמה הערות קצרות. נתניהו כל כך רגיל להוסיף "היהודית" למילה "המדינה" שעד שהוא כבר מדבר מול לא-יהודים, הוא כושל בלשונו. צריך לזכור גם מי הם הנוצרים שאליהם הוא מדבר. נתניהו איננו ראש הממשלה של אזרחי ישראל, הוא ראש הממשלה של היהודים. אין בכך חדש, כמובן; אבל רצוי להזכר בכך מדי פעם.

עד כמה מעריך נתניהו את האנשים שמנסים נואשות להשתלב במדינה היהודית על ידי גיוס בצבאה? עד כדי כך שהוא לא טורח להשקיע את הכמה דקות הנוספות הנדרשות כדי להקליט מחדש את דבריו ולסלק את פליטת הפה שלו. הם לא מספיק חשובים עד כדי כך.

אירונית, ההקלטה הזו של נתניהו משכה תשומת לב כיומיים אחרי שיו"ר הכנסת הודיע שהוא לא יאפשר את הצבתו של עץ אשוח בכנסת. הוא הודיע לח"כ חנא סווייד (חד"ש) שזה רשאי, אם הוא ממש חייב, להציב עץ כזה בלשכתו, אבל בכנסת עצמה לא יהיה עץ אשוח. כי הכנסת לא מייצגת את אזרחי ישראל, והיא לא תציין את חגם של שמונה אחוזים מהם; היא מייצגת את היהודים.

יש בקרב הנוצרים לא מעט אנשים טובים שחושבים שהם יצליחו, אם רק ילבשו את מדי הזית, יבלעו את הקיא, וילכו להרוג אנשים שדוברים את שפתם ולעתים חולקים את דתם. הם חושבים שבישראל שולטים ערכים רפובליקניים, שאומרים שאם אתה לובש את המדים ומסכן את חייך, אתה הופך לשווה ערך.

האנשים האלה מתעלמים מהדוגמא הבוטה של המגזר הדרוזי, שבניו אומרים במרירות שהוא המופלה ביותר בישראל: בניו משרתים בצבא, ועדיין זוכים להתעלמות ולהזנחה מהממסד. הם מתעלמים מכך שהרמטכ"ל הוכיח השנה שאם אתה לא יהודי, אתה חייל סוג ב', גם אם הקרבת את הקורבן העליון ונהרגת למען המדינה היהודית.

אז הנה, ראש הממשלה אומר לכם מה שווה קורבנכם: לא מספיק בשביל עריכה מחדש של הברכה. אז הנה, יו"ר הכנסת אומר לכם מה אתם שווים: לא מספיק כדי להציג את האשוח בכנסת. אם אתם חייבים, תציגו אותו מאחורי דלתיים סגורות, אבל למה כולם צריכים לדעת?

ושניהם אומרים לכל העולם, אם הוא שם לב, מה ערכה של "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון."

ועוד דבר אחד: חמושים כלשהם מעזה הרגו הבוקר (ג') עובד צה"ל שתיקן את גדר המערכת. מוקדם יותר היום ירו חמושי צה"ל ופגעו בפלסטיני ש"התקרב לגדר." לפני ארבעה ימים, הרגו חמושי צה"ל עוד פלסטיני ש"התקרב לגדר" ברצועת עזה. התקשורת הישראלית לא דיווחה על ההרוג, היא דיווחה על הירי מהרצועה כאילו היה כוח עליון, כאילו חמושי צה"ל לא יורים אל הרצועה יום אחרי יום, כאילו הם לא עשו לעצמם למנהג לירות על סירות דייגים ברצועה, להוריד את הדייגים ולהטביע את הסירות, מחסלים בכך את פרנסתן של משפחות שלמות. אולי אחד מבני המשפחות האלה, שרואה איך הן מתדרדרות לרעב בשל מעשה טרור של חמושים חסרי מנוח, החליט היום להרים רובה. כך או כך, זמן קצר אחרי הריגת עובד צה"ל, הגיעה התגובה הציונית ההולמת: טייסינו האמיצים הרגו פעוטה בת שלוש ואת אמה.

עד מועד פרסום הפוסט, טרם הראה צה"ל מה עשתה הילדה קודם לחיסולה.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

בני בגין הוא אדם משונה. הוא לוקח ברצינות את הרעיון שישראל צריכה להיות מדינה יהודית ודמוקרטית. בדרך כלל, מי שמדבר על כך עושה זאת תוך גיחוך וקריצה. בגין באמת מאמין שאפשר לרבע את המעגל הזה. הוא גם חשב שאפשר לנהל כיבוש תוך שמירה על זכויות האדם של הנכבשים. בשנת 1999 הוא הציג את מועמדותו לראשות הממשלה, הסיר אותה בסופו של דבר, ורץ בראש סיעת האיחוד הלאומי. הצלחתה היתה מוגבלת, ובגין פרש מן הכנסת באכזבה, כשהוא מציין שלא מצא די תומכים לרעיון של ימין שתומך בדמוקרטיה.

אתמול האיש הישר הזה הטיל פצצה: הוא הודיע לוועדת הפנים של הכנסת, שדנה בחוק פראוור – שהוא בעצם חוק פראוור ומתווה בגין – שבניגוד למה שאמרו לנו התועמלנים של הממשלה, הוא מעולם לא קיבל את הסכמתם של הבדואים למתווה. הסיבה לכך, אמר בגין, פשוטה למדי: הוא מעולם לא הציג להם אותו. אפילו בימין היהודי יתקשו לטעון שאדם הסכים למשהו, אם כלל לא ידע עליו.

עבור יריב לוין זו היתה סיבה להקשות את חייהם של הבדואים עוד יותר, אבל אפילו התולעת הזו נאלצה להודות שבהנתן שזה המצב, אין מנוס אלא לדחות את ההצבעה על החוק, אולי אף לבטלה כליל. כל מתווה בגין-פראוור תלוי כעת על בלימה.

והפארסה הקטנה הזו חשובה משום שבמשך חודשים חפרו לנו אנשי ה-hasbara במוח בטענה שהבדואים הסכימו לתכנית. החשוד בפשעי מלחמה, דורון אלמוג, הפליג בשקריו ואמר ש-80% מהבדואים הסכימו לתכנית אבל הם חוששים מהאחרים. כבר אז הם היו מופרכים: איך אפשר לדעת אם אנשים מסכימים למשהו, אם הם מסרבים לדבר? כעת, אחרי שאלמוג התבסס בדבריו על בגין, בגין מתנער מהמיוחס לו. לא היה ולא נברא.

אלמוג לא עמד לבדו בחזית השקרים הללו. שורה שלמה של אנשי hasbara ותועמלנים אחרים צרחה וצווחה ואמרה שדיברו עם הבדואים, שהבדואים הסכימו, ושהכל בסדר ושכל מה שיש כאן הוא חרחור מלחמה מצד ארגוני זכויות אדם/חברי כנסת פלסטינים/מפגינים זרים שמבקשים אקשן.

במילים אחרות, מכרו לנו כאן את הלוקש הישן ביותר של הימין הגזעני, שימיו כימי הקו קלוקס קלאן: שהנייטיבס בעצם בסדר, הם שורקים ושרים בשדות, ושום רעיון זדון לא מטריד את מוחם הפעוט. עד שמגיעים כל מיני מסיתים ליברלים/קומוניסטים/סססססמולנים/פוסט ציונים ומכניסים להם רעיונות על שוויון לראש, ואז אנחנו עוברים באחת מגן העדן הזה למצב שבו ה-natives are restless ואין לנו ברירה אלא לטבוח בהם, ובזה אשמים כמובן המסיתים, שהם תמיד מבחוץ, תמיד קושרים חורשי רעה, ושמבחינתם היליד שלא תהיה לנו ברירה אלא לפצפץ את גולגלתו כי הוא הרים ראש, הטמבל התמים, הוא רק שמן על גלגלי המהפכה.

הנה בן דרור ימיני:

"חלק ניכר מהבדואים כבר הסכימו לתוכנית. אלפים רבים עברו ליישובי קבע, עם תשתיות, עם דרכים מסודרות, עם מים זורמים ועם חשמל. הכל חינם אין כסף. ההסדר מעניק לבדואים את המעבר מחברה נוודית לחברה מודרנית. אבל "ארגוני הזכויות" נכנסו לתמונה. הם הפיצו אינספור שקרים, שעסקנו בהם כבר ביום שישי במעריב. הם סיפרו על גזל, על נישול, על טרנספר, על כך שמה שעושים לבדואים זה מה שעשה משטר אנטישמי ליהודים. כך שהרדיקליים ביותר שבין הבדואים קיבלו זריקות עידוד, ואלה שכבר הצטרפו להסדר הרגישו כמו פראיירים."

ההדגשות שלי. נחזור שוב על העובדות: אף בדואי לא הסכים לתכנית משום שהיא מעולם לא הוצגה לבדואים. אם מישהו ראה את "ישובי הקבע עם התשתיות", הוא מתבקש לעדכן את תושבי הנגב. הם לא מכירים אותם. הבדואים לא מהווים חברה של נוודים כבר יותר מ-100 שנה. אף אחד לא יטען שהחברה הבדואית מודרנית במיוחד, אבל נוודים הם לא. יש להם ישובי קבע שנמצאים בשטח יותר מ-100 שנים. אבל לשיטת ימיני הכל היה טוב, עד ש"ארגוני הזכויות" (המרכאות הכפולות שלו) התערבו והפיצו את הארס שלהם.

את אותה התעמולה אפשר למצוא גם אצל אלמוג:

"ההפגנות לא באות מתוך החברה הבדואית ואף קיבלתי מכתב התנצלות מראש שבט המבקש סליחה על האירועים האלימים […] הבדואים הם אזרחים שווי זכויות במדינה. חברי הכנסת בחרו במחאה באמצעים של התססה והסתה, ואמירות קשות כלפי מי שעמל על התוכנית. […] מדובר בשלב מאוד רגיש. יש תפיסה של המתנגדים הבדואים שצריך להנציח כל פחון – לא כדי לשמר את החברה הבדואית, אלא כדי ליצור רצף טריטוריאלי בין חברון לעזה. […] בני בגין הסתובב בשטח במשך שנה שלמה, שוחחנו עם מאות אם לא אלפי תושבים. היו דיונים ותיקונים עד לקבלת המסמך הסופי, ישבנו עם ארגונים שמתנגדים, 'עדאלה' ו'במקום' משמאל ועם 'רגבים' מימין. אי אפשר שכולם יהיו מרוצים."

שוב, ההדגשות שלי. שניה, לא הבנתי. "ההפגנות לא באות מתוך החברה הבדואית" או "יש תפיסה של המתנגדים הבדואים שצריך להנציח כל פחון"? וממתי לחברי הכנסת אסור לבחור במחאה? להזכיר לך איך ניהלו חברי הכנסת של הימין את המאבק בתכנית ההתנתקות? ו-וואלה, צ'יף מקומי שלח לך מכתב התנצלות. יש לך את זה ביותר קולוניאליסטי? חשבת על האפשרות ש"ראש השבט" לא מייצג את הבדואים?

אשר לטענה ש"הבדואים הם אזרחי שווי זכויות במדינה" – אתה מכיר קבוצה של אזרחים מבני העם הנבחר שאשכרה חיה עשרות שנים בישובים בלתי מוכרים, כשאין לה גישה אפילו לשירותים בסיסיים כמו מים? כי מחקר של "פורום דו קיום בנגב" ועדאלה מצא שישראל מפרה בשיטתיות את הזכות שלהם לקבל מים; בחלק ניכר מהישובים הבלתי מוכרים המדינה מונעת מתושביהם מלקבל מים אלא במיכליות, ובאחרים היא מספקת להם חיבור בלתי ראוי, כשהיא גובה מהם מחיר שגבוה ב-65% מהתעריף בישובים הכפריים בישראל – כלומר, את מחיר המים הגבוה ביותר בישראל.

האם נזכה להתנצלות פומבית מבן דרור ימיני על השטויות שכתב, עכשיו כשהסתבר שאף אחד לא קיבל הסכמה של הבדואים לכלום? מאלמוג אין מה לצפות לכלום, הוא בשר מבשרו של הממסד הבטחוני – ואפשר ללמוד משהו מכך שכאשר המשטר הציוני רוצה “להסדיר” את נושא הבדואים, הוא פונה לאלוף פיקוד דרום לשעבר – אבל מה עם היושרה של ימיני? סתם, סתם, שאלה רטורית.

מה שאנחנו רואים כאן הוא התעוררות של הציבור הערבי שדורש את זכויותיו. הזמן של "הדור השפוף," זה שחווה את הנכבה של 1948 ושכפף את ראשו בפני המשטר הצבאי, נגמר מזמן. מה שעושה עדאלה עבור הפלסטינים והבדואים לא שונה בדבר ממה שעושים הארגונים שצצו כפטריות אחרי הגשם אחרי המחאה החברתית עבור האזרח היהודי הקטן: הן עומדות על זכויותיו מול ממסד דורסני שמוכר אותו לבעלי ההון, ובאותה הזדמנות גם מסבירות לו איך עובדת השיטה. אבל, לפני הארגון, תמיד קיים האדם בשטח, שנדרס על ידי המשטר.

ברור למה ראיסים מהסוג הישן והנתעב של אלמוג מבועתים מהמהלך הזה. ברור למה ארגוני ימין כמו "רגבים" זועקים כתרנגולות על סף שחיטה, כשאנשים מתעוררים ודורשים את הזכויות שלהם כאילו היו יהודים. אבל למה התקשורת מצטרפת למסע ההיסטריה הציבורי הזה, שכמו נכתב באיזה עיתון בלוסט קריק, אלבמה בשנות ה-70 של המאה ה-19?

כי בסופו של דבר, התקשורת הישראלית מעולם לא היתה "שמאלית." היא תמיד היתה ציונית, וציונות פירושה – אחרי יותר מ-100 שנים שלה – שמירה על זכויות היתר של היהודים. זה הכל. לפעמים העוול היה מוגזם, והכיבוש עורר חשש לעתידו של המשטר הציוני בישראל של 1948, אבל רוב מוחלט של העיתונות הישראלית מעולם לא עמד שמאלה מ"קדימה."

עכשיו נדרש המשטר לתקן חלק מהעוולות שיצר כלפי לא יהודים, והתקשורת היהודית משילה מיד את הפרטנזיות הליברליות שלה, זוכרת לאיזה מגזר היא נולדה, ומתייצבת כשבט אחד. ראינו את זה במידה ניכרת אחרי מותו של אריק איינשטיין; אנחנו רואים את זה בכל מקרה שבו המשטר מתייצב מול לא-יהודים. ותמיד, תמיד אותה עלילה קלאנית: הנייטיבס בסדר, הליברלים מהעיר הגדולה מקלקלים אותם.

די עם זה כבר.

הערה מנהלתית: עדי אלקין ואני נכנסים לישורת האחרונה של מבצע גיוס הכספים לקומיקס שלנו, "איך נפלו גיבורים." אנחנו עומדים על 194% מהיעד. אם בלש גראפי בעברית חשוב לכם, אנא נצלו את ארבעת הימים שנותרו כדי להעלות תרומה.

(יוסי גורביץ)

בן דרור ימיני בא לברך ונמצא מקלל.

נציג המרכז הרדיקלי תקף בשצף קצף הבוקר (ב'), כמו בכל בוקר, את הארגונים שבהזיותיו מנסים למוטט את המדינה הציונית. הפעם, לדבריו, התואנה שלהם היתה תכנית פראוור. כמו בכל בוקר, ימיני יצר תמונה מאיימת של ארגונים חורשי רע וכל יכולים, ממומנים על ידי זרים, שהופכים את תכניותיה התמימות של מדינת ישראל והופכים אותן למעשי זדון. כמו בכל בוקר, הזבל המנותק מהמציאות הזה מופיע ב"מעריב", שבשנים האחרונות הפך למקבילה של כמה עיתונים מתקופות חשוכות (TM). רק שהבוקר, בלי לשים לב, נפלטה לימיני האמת.

וכך כתב:

"הבעיה היא שמה שהיה לנו כאן לא היה לא אפרטהייד ולא טרנספר. הייתה רשלנות רבתי והיה רצון טוב. הרשלנות באה לידי ביטוי בכך שהתוכנית עצמה מבטיחה לבדואים אדמות שכלל לא ניתן להעניק להם. ההבטחות, כפי שחשף עמיתי קלמן ליבסקינד, הן על 190,000 דונם. המצאי המקסימלי עומד על כ-110,000 דונם בלבד".

ההדגשה שלי. אמור נא לי, ימיני: הקוראות עיניך את שמקלידות אצבעותיך? אתה מאשים את האנשים שיוצאים נגד התכנית של הממשלה, ובו זמנית כותב שהממשלה משקרת להם ומבטיחה להם הבטחות שאיננה יכולה לקיים? כי זו המשמעות של הבטחת 190,000 דונם כשיש לך רק 110,000: שקר ממשלתי. ואתה, כעיתונאי, יוצא לא נגד שקרי הממשלה, שעומדת לעקור 40,000 איש מבתיהם, אלא נגד האנשים שמתנגדים לה? שחושפים את שקריה? כלום לא נותרה בך, בסופו של דבר, הגינות כלשהי?

ימיני כתב שטויות נוספות, כמו הטענה שרוב הבדואים דווקא תומכים בתוכנית אבל כל מיני מסיתים שמאלנים גורמים להם להסס. וואלה, הטענה הזו נשמעה לי מוכרת. ימיני שימש כאן כשופר תעמולה של דורון "לונדון לא מחכה לי" אלמוג, החשוד בפשעי מלחמה ששיבש את חקירת מותה של רייצ'ל קורי. האיש הזה משמש כיום כראש המטה להתיישבות הבדואים, והוא טען בתקשורת שכ-80% מהבדואים דווקא תומכים בתכנית אך חוששים להתבטא.

מאיפה מגיע המספר הזה, בהתחשב בכך שלדבריו של אלמוג עצמו הבדואים חוששים להביע את עמדתם? יש להניח שהוא שלף אותו מהמקום שבו השמש לא זורחת. וכמובן, מצא לעצמו שופר, שלא לומר משת"פ, בימיני, שמהדהד עכשיו את העמדה של הממשלה. כך הצליח קמפיין ה-hasbara להפוך את תפקיד העיתונאי על ראשו: ממי שאמור לסרוק את בשרה של הממשלה במסרקות ברזל, למי שמקבל ללא עוררין את עמדתה ומאשים את מתנגדיה בקנוניה. במאמר מוסגר, צריך גם לתהות מי הוא האידיוט שישים דווקא אדם כאלמוג כראש מנהלת רגישה כזו; זה שווה ערך של הצבת מענה בעל שם בתפקיד יועץ לענייני ערבים בעיר מעורבת. אה, אופס, רגע.

דבריו של ימיני מתפרסמים כיומיים לאחר פרעות המשטרה (police riot) שבמהלכה פוזרה הפגנה שלווה של הבדואים באלימות יוצאת דופן. החמושים ירו רימוני גז, רימוני הלם, קליעי גומי וסוגים אחרים של תחמושת ששמורים בדרך כלל להפגנות בשטחים. פעילים דיווחו על כך שאנשים לא מוכרים השליכו אבן או שתיים על השוטרים, מה שהוביל לתגובה פרועה ופראית. פעילים אחרים דיווחו על אלימות גם אחרי ההפגנה עצמה, כשהפעילים הגיעו לבניין המשטרה כדי לעקוב אחרי מצב העצורים. כמקובל במצב שבו חלק ניכר מהפעילים הן פעילות, מימי הסופרג'יסטיות והלאה, האלימות היתה גם מינית.

כמה הערות. לא הייתי שם, לחרפתי, ואני לא יודע מה היה שם. יתר על כן, גם אם הייתי נוכח במקום, היתה לנו בעיית עיוורון השוחה: כל אדם רואה רק מה שנמצא מול עיניו. מה שקורה 50 מטר משמאלו בדרך כלל לא נהיר לו. אבל האם עלינו להעדיף את עמדת המשטרה? יש כמה סיבות לדחות אותה.

קודם כל, משטרת ישראל ידועה בתרבות השקר שלה. זו לא אמירה שלי. אלה דבריו של ראש מח"ש לשעבר, הרצל שבירו:

"אין סיכוי, אין סיכוי. אני יכול למנות על כך יד אחת את המקרים שבהם שוטר סיפר על עבירה פלילית של חבר שלו בעבירה של שימוש בכוח. אתה יודע מה, גם לא על ×›×£ יד אחת. ×–×” קשר השתיקה. ×–×” לא שהשוטרים קשרו את הקשר לפני האירוע, אבל עובדתית הם שותקים והם לא יספרו את האמת על אירוע של שימוש בכוח כלפי אזרח. […] שים לב מה קורה בנקודה הזאת – השוטר הרי מסר גרסה שקרית, כן? הוא יעלה על דוכן העדים והוא יעיד עדות שקר. כך שזה לא ×–×” בלבד שהוא חיפה על חבר שלו. הוא גם שיקר בבית משפט. זו הידרדרות במדרון שאתה לא יכול לעצור."

שנית, כבר התפרסמו ראיות טענות ועדויות לכך שהמשטרה הפעילה "סמויים" בקרב המפגינים בסוף השבוע. שהמשטרה הפעילה סמויים בקרב המפגינים בסוף השבוע.  היסטורית, לכוחות הבטחון הציוניים מעולם לא היתה בעיה להפעיל פרובוקטורים כדי להצית את האלימות המינורית שתאפשר להם להגיב באלימות פסיכוטית. בעבר, הפעיל הצבא את יחידת המסתערבים של שירות בתי הסוהר בבילעין כדי שזו תיידה אבנים על חיילים ותכשיר את האלימות שלהם.

שלישית, המשטרה הקימה יחידה מיוחדת למלחמה בבדואים. היא נקראת "יואב." לגמרי לא במקרה, "יואב" היה שמו של המבצע במהלך מלחמת העצמאות שבו בוצע הטיהור האתני המרכזי בנגב (מעניין, לצורך זה, לעמוד על ההבדלים בין הערך על מבצע "יואב" בוויקיפדיה האנגלית ובין הערך המקביל בוויקיפדיה הציונית). קשה להאמין שהשם הזה נבחר במקרה; קשה להאמין שהוא לא מלווה במור"ק המתבקש. קשה להאמין שהשוטרים רואים באנשים שמולם אזרחים שמוחים על מדיניות ממשלתית שבעיצובה (כפי שמודה גם ימיני) לא היה להם כל חלק; סביר הרבה יותר שהם רואים בהם ערבים שמשתלטים, כפי שאמר במוצ"ש שר החוץ, על "אדמות הלאום."

וזה – תפיסת ההפגנה כמאבק לאומני שבו לובשי המדים הם הפלג החמוש של אחד הצדדים – כבר מסביר הרבה יותר את האלימות המשטרתית החריגה. ולמי שיטען שהיו שם ידויי אבנים – חמושי המשטר הציוני כבר הודו שהם לא יורים גז על יהודים, גם כשאלה מיידים אבנים. גז זה לערבים ולערבים של כבוד, קרי מי ששכח מה זה להיות יהודי. האם אבן יהודית מסוכנת פחות מאבן בדואית? לא, אבל כפי שהמשטרה לא פתחה באש על המתפרעים בפרעות טבריה בשנת 2000, שם הושלכו בקבוקי תבערה על השוטרים, אבל פתחה באש בנסיבות חמורות הרבה פחות על הפגנות אלימות של פלסטינים ישראלים, יש מי שנתפסים כאזרחים ויש מי שנתפסים כאויבים – גם כששניהם בעלי אותה האזרחות וגם כאשר האחד מהם מסוכן הרבה יותר מהאחר. קו הגז הוא קו אתני. כמו המדינות שמסביבה, שיש להן את הקליפה של מדינה מודרנית אבל זו רק הסוואה לשלטון העדה, גם בישראל יש, טכנית, אזרחות; אבל היא שווה כקליפת השום. היא, כידוע, לא מופיעה כלל בתעודת הזהות. מה שמגדיר אותך בישראל הוא השתייכות למילט שלך; האזרחות שם רק כדי שתוכל לטעון באזני גויים פתיים ב-CNN שאתה מייצג את “הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.”

כאשר אתם שומעים טענות על אלימות משטרתית בישראל, יש להעניק להן אמינות אפריורי; ובמיוחד אם האלימות הזו מגיעה מהמילט היהודי אל המילטים האחרים, במיוחד אם הרקע הוא סכסוך קרקעות. שהרי, בסופו של דבר, הציונות היא בסך הכל כסות אידיאולוגית לשוד קרקעות גדול.

השוטרים לא הרפו: הבוקר (ב') בוצעו מעצרים במספר כפרים בדואים בנגב, כאשר רוב העצורים היו קטינים. מאוחר יותר היום, שופט אוטומטי חתם למשטרה על צו חריג מאד – הוא מאפשר לה לקבל את כל התמונות שצולמו על ידי צלמי עיתונות. העיתונים, לשבחם, הודיעו שהם מתכוונים לערער על הצו. המטרה שלו פשוטה למדי: ליצור הפרד ומשול בין המפגינים ובין הצלמים, לזרוע את החשש שמי שמצלם אותך בסופו של דבר גם יסגיר אותך. גם השוטרים מתחילים להבין, כמו חיילי צה"ל, שהמצלמות הן הקריפונייט שלהם.

מה שמתרחש כרגע בנגב הוא יצירת תחום מושב. חלק מתכנית פראוור הוא יצירת קו שממערבה לו, אסור יהיה לבדואים לגור. המטרה היא גירושם של 40,000 איש מבתיהם. קוראים לזה טיהור אתני.

מאחר ומדינת ישראל לא לגמרי מטומטמת, ומאחר ויש כמה משפטנים שמכרו לה את נשמתם, הטיהור האתני הזה מלווה בענן של טענות משפטיות בתחום הקרקעות, שמטרתן להעלות ענן אבק כל כך סמיך עד שלאף אחד לא יהיה כוח לברר מה עומד מאחוריו ורוב האזרחים – שהם ממילא ציונים – גם לא יטרחו.

אז בכל זאת כמה עובדות. ב-1920, מצאה החברה להכשרת הישוב – גוף ציוני לעילא – שבנגב יש כ-2.6 מיליוני דונמים בבעלות בדואית. לאורך השנים, גופים ציונים מצאו את שיטת הרישום הבדואית כאמינה דיה כדי לבצע באמצעותה רכישות קרקע. הממשל העות'מני והבריטי קיבלו את האוטונומיה של הבדואים על רישום הקרקע שלהם. ב-1952, כתבה "הוועדה המצומצמת לענין בירור שאלת בעלות קרקעות הבדואים בנגב" לשר המשפטים כך:

למרות שלא היו בידם תעודות רשום, השלטונות, הן התורכים והן הבריטים, הכירו בעובדה זו … הרי ידועה העובדה שבתקופת שלטון המנדט, נרשמו שטחים ניכרים מאד בשמם של הבדואים [ע"י השלטונות], על יסוד הוכחות ששטחים אלה היו נעבדים על ידם במשך תקופת התישנות, וחלק חשוב של אדמות אלה הועברו [בעת מכירה ליהודים], לאחר רשומן, לקרן קימת, לחברות יהודיות אחרות, וכן ליהודים פרטיים. כך שבענין זה ישנם מאות תקדימים, ואנו סבורים שממשלת ישראל לא תוכל, ואינה צריכה, להתעלם מהם.

יש עוד דוגמאות לכך כאן. שוד הקרקעות החדש מתבצע על פי קביעתה של פליאה אלבק – שאם יש גיהנום, יש לה מדור פרטי משלה שם, רווי באדמות מתות ובידיהם הכרותות של מוכרי פלאפל, שם מותן של נשים הוא אך רווח נקי לאישיהן – שאדמות הנגב הן "אדמות מתות." על זה מוכנה מדינת ישראל לדחוק את הציבור הבדואי למלחמה.

בשנות השמונים, נהגו מנהיגים בשמאל הציוני לומר שאם יבוא טרנספר, הם "יישכבו תחת גלגלי המשאיות." גבירותי ורבותי מן השמאל הציוני, הטרנספר כבר כאן. הוא לא בא עוד, כפי שבא ב-1948 וב-1967, בדמותו של חייל חמוש, שמגחך "אנסה המקלע – וניסה"; הפעם הוא מגיע כשוטר, עם צו של בית משפט, אבל זהו אותו הטרנספר, אותו הטיהור האתני. הנה המשאיות, הנה גלגליהן. כעת, עשו כפי שמחייב מצפונכם – או חדלו-נא מלהטריח אותנו. אנו מצפים ממכם שתעשו לפחות את שעשו ח"כי הימין בימי ההתנתקות.

(יוסי גורביץ)

יש רב מעיק בשם חיים נבון, שהתמחותו היא הפצת גזענות יהודית כשהיא עטופה בכמויות של מתק לשון שהיו גורמות לחולי סכרת להתקף. על שנאת האדם של נבון, עטופה בשכבות עשירות של בורות, כבר עמדתי. שנאת הנוצרים שלו מתכתבת היטב עם הפוסט הקודם בבלוג, על כך ששנאת המין האנושי של היהדות קדמה אלפי שנים לסכסוך היהודי-פלסטיני, ושגזענות בקרב יהודים בישראל היא לא תוצאה של הסכסוך; אולי להיפך.

למה שבתי לנבון? משום שאחרי החלטה שהתקבלה השבוע בבג"צ, שקבעה שהמדינה צריכה להסביר מדוע לא תעמיד לדין את כותבי מדריך הריגת הגויים "תורת המלך" לדין, מיהר נבון להפיץ שוב מאמר ישן שלו בנושא. הטענה שלו שם היא ש"תורת המלך" מבוסס על "מוסר רצחני מוסלמי."

וואלה?

לפני שנתחיל לפרק שוב את נבון, כמה מילים על ההחלטה של בג"צ. נכחתי בדיון (לצורך דיון אחר, עליו אכתוב בקרוב בבלוג של "יש דין"), ואף שבעבר הסכמתי עם ההחלטה של וינשטיין לסגור את התיק נגד כותבי "תורת המלך," עורכת הדין עינת הורוביץ המוכשרת מאד, שטענה בלהט ובשכנוע בשם התנועה ליהדות מתקדמת, גרמה לי לחשוב על ×–×” שוב. לא רק לי: גם לשופטים, שבסופו של דבר (ולמרות הערות סרקסטיות של הנשיא גרוניס) הוציאו כאמור צו על תנאי. להורוביץ היו מספר טיעונים: ראשית, היא אמרה, אי העמדה לדין במקרה מובהק כל כך של הסתה לגזענות פשוט מחסלת את החוק. שנית, היא ציינה את הפסיקה במקרה של עידו אלבא ו"הלכות הריגת גויים" שלו – מקרה דומה מאד למקרה "תורת המלך" – שם קבעו השופטים שפרשנות להלכה, להבדיל מציטוט שלה, איננה יכולה לחסות תחת ×”×”×’× ×” של "ציטוט מכתבי דת." הורוביץ ציינה שבהחלטה שלו, ויינשטיין דווקא מצטט מהפסיקה במקרה של אלבא – אבל שהוא מקפיד לצטט רק את שופטי המיעוט, אלה שדעתם לא התקבלה. ×–×” מהלך קצת… משונה מצד יועץ משפטי לממשלה. אלא אם כל מה שהוא רוצה לעשות הוא לא להסתבך עם אנשים מסוכנים.

במקרה של אלבא (אפשר לקרוא את פסק הדין כאן), עמדו השופטים על כך שאי אפשר לנתק את ההסתה לגזענות מהמקום והזמן. אלבא כתב את הדברים שלו מיד לאחר הטבח במערת המכפלה שבאל חליל, ולתלמידי הישיבה המקומית. השופט מצא כתב בפסק הדין כך:

"זאת ועוד: בבואו לפסוק אם פירסום המאמר על-ידי המערער נעשה מתוך מטרה להסית לגזענות, רשאי בית המשפט ליתן דעתו גם לנסיבות הזמן והמקום שבהן פורסמו הדברים. העובדה שהם פורסמו בקרב תלמידי כולל מערת המכפלה, כחודשיים לאחר מעשה הטבח שעשה ברוך גולדשטיין במתפללים מוסלמים במערה, אינה יכולה שלא לעורר שאלות. על שאלות אלו היה המערער מצופה להשיב. הוא שימש כמורה הלכה בכולל. חזקה שהייתה לו השפעה על תלמידיו. המאמר שמסר לידיהם רצוף במסרים גזעניים. אם חפץ להראות שעשה כן שלא למטרת הסתה גזענית אלא למטרה אחרת, לימודית-לגיטימית, היה עליו להתייצב על דוכן העדים ולבאר את מטרת פירסומו."

"תורת המלך" נכתב, במקור, עבור תלמידי הישיבה של יצהר, מהמוקדים הבולטים ביותר של טרור נגד פלסטינים. הורוביץ ציינה בטיעוניה שבחלק מהתקפות "תג מחיר," הופיע הכיתוב "תורת המלך."

ומכאן, במעבר חד מן החכמים אל השוטים, נפנה לחיים נבון. הלז, כאמור, כתב ש

"לעתים קרובות אנשי הימין האולטרה-קיצוני מאשימים את מתנגדיהם באימוץ מוסר נוצרי. 'תורת המלך' הוא דוגמה למקרה ההפוך: אימוץ של מוסר מוסלמי רצחני וכפייתו על תורת ישראל. אין חילול השם גדול מזה."

לא ברור אם נבון מעמיד פנים, כחלק ממסורת ההונאה של יהודים אורתודוקסים בבואם לדבר על העיקרים המפלצתיים של דתם, או שהוא באמת שוטה מספיק כדי להאמין במה שהוא אומר. אני נוטה לצד הראשון: קשה להאמין שיש מישהו שהצליח לקושש תואר של רב מבלי שיהיה מודע לחלק או כל מהדברים הבאים.

קודם כל, היהדות מכילה מצוות ג'נוסייד. היא מורה על השמדתו של עם בשם עמלק, בשל עבירה כלשהי שביצע או לא ביצע. לצרכינו, זה לא משנה אם היתה עבירה כזו או אם אכן התקיים עם כזה או לא: מצוות רצח העם קיימת. היא עומדת מדור לדור. על פי רש"י במקום, שנשען על מדרש תנחומא – כלומר, זמן ניכר לפני שהיה איסלם בעולם – "נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם, עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו, יהיה השם שלם והכסא שלם." כלומר, עצם שלמותו של יהוה תלויה בהשמדת עמלק. זו לא מסקנה בלתי סבירה: יהוה מגיב בחרון אף כאשר שאול לא משלים את השמדת עמלק, וזו סיבה מספיקה מבחינתו להדיח את המלך הראשון של ישראל. עמלק לא נעלם, ועל פי שורה של פרשנים הוא יושמד בימי המשיח; יש ויכוח אם המשמיד יהיה משיח בן יוסף או משיח בן דוד, אבל יש תמימות דעים שלפני שנגיע לימות המשיח, יצטרכו יהודים טובים להקים מחנות השמדה לעמלקים. ההשמדה של עמלק, יש לציין, היא טוטאלית – טוטאלית יותר מזו שמצווים עליה כותבי "תורת המלך": הם מדברים על הריגת ילדי האויב רק אם יש מקום לחשוד שהם ילחמו ביהודים בעתיד. אין שום דבר בעולם שיציל ילד עמלקי ממחנות ההשמדה שעליהם חולמים עורכי הבטאון של שמואל אליהו ושלמה אבינר.

הלאה. מסכת סופרים מספקת את כל ההצדקה ההלכתית שכותבי "תורת המלך" זקוקים לה, במילים הפשוטות "טוב שבגויים הרוג." כן, יש הסכמה בקרב הפרשנים שמדובר במצב של מלחמה, אבל גם זה המצב שעליו מדברים כותבי "תורת המלך" רוב הזמן.

נמשיך. יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך, כותב (יורה דעה, קנ"ח א') ש

"עובדי גלולים משבעה העממין, בעת שלא היה בינינו וביניהם מלחמה, ורועי בהמה דקה מישראל בארץ ישראל בזמן שהיו רוב השדות של ישראל וכיוצא בהן, אין מסבבין להם המיתה ואסור להצילם אם נטו למות, כגון שראה אחד מהם שנפל לים, אינו מעלהו אפילו אם יתן לו שכר. לפיכך אסור לרפאותן, אפילו בשכר, אם לא היכא דאיכא משום איבה."

ההדגשות שלי. זו איננה אגדה, זו הלכה פסוקה, והיא עתיקה מאד. היא קדומה לאיסלם. מכאן אנחנו מגיעים בקלות לפסיקה שעליה כתבתי לאחרונה של ברוך אפרתי, שאוסרת לרפא לא יהודים בשבת. אם יש הלכה מוסלמית שאוסרת על ריפוים של לא מוסלמים, בימים שבהם הם אינם במלחמה, אני לא מודע לה. עד כמה שידוע לי, זו תועבה שהיא יחודית ליהדות.

ודאי שהלכות אונס בזמן מלחמה קודמות לאיסלם, וכפי שכבר ראינו "אשת יפת תואר" מכילה אונס ראשון, והיא נתמכת על ידי מי שהפך לימים לראש מדור הלכה ברבנות הראשית, אל"מ אייל קרים. בעקבות החשיפה ב"חברים של ג'ורג'," הודיע קרים כי דבריו הוצאו מהקשרם. הוא לא הסביר איך.

יש עוד, כמובן. אפשר לדבר על "מצוות עיר הנידחת," שמורה על ביצוע רצח עם בעיר שתושביה החליטו להפסיק להיות יהודים, ששימשה כבסיס ההלכתי להקמתה של האינקוויזיציה האפיפיורית. אפשר לדבר על התפיסה שאומרת שצריך להרוג כל לא יהודי שאיננו שומר על "שבע מצוות בני נוח" – עמדה שבה נקטו כותבי "תורת המלך," שכתבו ש"כאשר אנחנו ניגשים לגוי שעבר על שבע מצוות והורגים אותו מתוך אכפתיות מקיום שבע המצוות, אין שום איסור בדבר."

כמובן, כותבי "תורת המלך" משתמשים לצרכיהם בבעיה המרכזית של היהדות האורתודוקסית: חוסר היכולת שלה להשליך זבל רוחני מהעגלה שלה. יש הרבה מאד רבנים שיודעים בסתר ליבם שהמוסר האנושי עבר את המוסר היהודי בערך במאה הראשונה שלאחר הספירה, אבל הם אינם מסוגלים להודות בכך. אם יאמרו את זה, הם יצטרכו לומר שכותבי התלמוד – וההלכה היהודית, כמו רוב מוחלט של היהדות ההלכתית, איננה נשענת על התנ"ך; היא נשענת על התלמוד – שגו. וברגע שהם יאמרו את זה, הם ימצאו את עצמם מול שוקת שבורה. כי אם אלו ש"אם הם כבני אדם, אנו כחמורים" טעו כאן, במה עוד הם טעו? אם אתם פותחים לדיון את האפשרות שהתלמוד עצמו שגה, מה נשאר מהיהדות ההלכתית?

אז כן, חוסר היכולת הזו להתגמש על התלמוד משמש יפה מאד אתאיסטים זועמים כעבדכם הנאמן, שיורים על הרבנים בדיונים פומביים אמרות תלמודיות אוויליות כאבני בליסטרה רק כדי לראות אותם מתפתלים ואת הקהל צוחק – אבל הוא משמש גם מטרה מסוכנת הרבה יותר. הוא משמש רבנים חסרי מצפון ככותבי "תורת המלך", כמו שמואל אליהו ונבלות אחרות, כדי לתאר את עצמם כמי שהולכים "בדרך האמת" מבלי לסטות ממנה בגלל שטויות כמו לוגיקה ומוסר. הרבה מהם נהנים להנגיד את "המוסר היהודי" מול המוסר האנושי (הם מעדיפים לקרוא לו "נוצרי".)

אם הקהל שלך הוא צעירים בורים שרוצים להרגיש סוג של עליונות על אחרים מבלי שתהיה להם צל של סיבה לגיטימית לכך, התרעלה ההלכתית הזו היא כלי נשק נהדר. היא מאפשרת לדבר על "חזרה למקורות" תוך העלמת העובדה שמעולם לא היה משטר יהודי שהשתמש בכלים האלה, ושלמעשה אם היה משטר יהודי אלו בדיוק הדרכים שבהן הוא לא היה הולך: אלה דרכים שההזיה היהודית פנתה אליהן בדיוק משום שלא היה כוח בידיה. אלה פנטזיות נקמה של האנשים שהאמינו שבשבילם נברא העולם, אבל שכתוצאה מהיפוך בלתי נסבל של המציאות "כל הארץ לי קרדום."

אז נבון משקר לנו. הוא רוצה שלא נראה את הזבל שהוא מנסה להסתיר נואשות, בעוד שאליצור ודומיו מציגים את הזבל הזה לראווה כבושם. מאחר והוא לא יכול להאשים את המסורת שממנה הוא בא, הוא מנסה להפיל את התיק על האיסלם. אין ספק שההלכה האיסלמית היא אוסף אשפה מהבילה בפני עצמה; אבל היא לא אחראית על "תורת המלך." זו עלילת דם.

"תורת המלך" היא נבלה מצחינה ששייכת אך ורק למסורת של חיים נבון. והיא תמשיך להיות שם כל זמן שנבון ודומיו ימשיכו להעמיד פנים שהיא איננה שלהם. רק הם יכולים לנקות את האורוות הללו – אבל הם אינם מסוגלים לכך. וכיוון שכך, הם רק משרתים את הרבנים שמקדמים אותה: הם מאפשרים להם לצייר את עצמם כמורדים עקשניים שאומרים את האמת, מול ממסד שמנסה להסתיר אותה. העובדה שזו אמת לא נעימה רק מסייעת להם.

ועוד דבר אחד: קלגסי משטרת ישראל נתפסו השבוע כשהם מפעילים אקדח טייזר – אקדח הלם חשמלי – ככלי עינויים כלפי אשה חסרת ישע, שאותה הם היו אמורים לפנות לאשפוז. זהירות, תמונות קשות. הסיכוי שהקלגסים, שאיימו באלימות כלפי האדם שצילם אותם, יועמדו לדין הוא אפסי. כמו שנאמר פה פעם אחר פעם: את משטרת ישראל צריך לפרק.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו שתי תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

(ותודה לתומר פרסיקו)

יש רב לא מי יודע מה חשוב בשם ברוך אפרתי. הוא לא מעניין בפני עצמו: יכולת הנזק שלו נמוכה ביחס. אנחנו לא מדברים על דב ליאור או אפילו על שמואל אליהו. אפרתי קיים פה, שם ובכל מקום, אבל אף אחד לא זוכר מה הוא עשה, אם אכן עשה אי פעם, או אפילו מי הוא בעצם.

אז יוסי, אני שומע אתכם אומרים, אם אפרתי לא חשוב, למה אתה מקדיש לו פוסט? החסרי משוגעים אנחנו כי הבאת גם את זה לרייר עלינו? שאלה לגיטימית. התשובה שלי היא שאפרתי חשוב לא משום משקלו – הוא חסר כמה שערות לנוצה – אלא בגלל שיטת הפרסום העצמי שלו, או, במונחים סוציולוגיים, באופן שבו הוא בונה את עצמו בשדה התחרות מול רבנים אחרים; באופן שבו הוא מבדיל את עצמו מאלפי יצורים כמוהו, קרי רבנים לא מבריקים במיוחד או חשובים במיוחד.

אפרתי משך תשומת לב בימים האחרונים אחרי פסק הלכה שלו בשאלה האם מותר ליילד לא יהודיה בשבת. אפשר לקרוא אותו כאן. אם לתמצת, אפרתי מקשקש קשקושים מיסטיים על הנפש היהודית היתרה וחשיבותה של השבת, ומסיק מכך שמעיקר ההלכה אסור ליילד אשה לא יהודיה בשבת, אבל, באופן שמזכיר את התשובה המפורסמת של רונצקי בנושא הטיפול הרפואי בשבויי אויב, קובע ש"מחשש איבה", מותר ליילד נשים לא יהודיות:

"לכן ההלכה היא שלא מיילדים גויה בשבת, גם אם אינה עכו"ם שהרי יש בזה איסור עוקר דבר ממקום גידולו (-העובר)ועוד. ואם היא עכו"ם (כגון נוצריה), אזי אפילו ביום חול לא מיילדים שלא להרבות עובדי ע"ז, אך בימינו משום איבה מיילדים בחול. אך בשבת לא מיילדים גם אם יש איבה משום שיכולה להשמט ולומר שמותר לנו ליילד רק נשים שומרות שבת ואז לא תהיה איבה.
ובימינו שהאיבה מתעוררת למרות כל התירוצים, חובה לילד אפילו בשבת, ואפילו עכו"ם, ועל אף שהדבר אסור מיסודו הוא נדחה מפני פקוח נפש של יהודים שמא מילדת גויה לא תיילד יהודיה כנקמה."

על זה צריך לומר כמה דברים. ראשית, שאני משוכנע שהנוצרים שחיים בארה"ב ומזרימים כסף למוסדות היקרים לליבו של אפרתי ישמחו לשמוע את היחס שהוא מייעד לנשותיהם ההרות, ושאשתדל שהם אכן ישמעו על כך. שנית, שההלכה מטשטשת את מוחו של אדם: אם אפרתי באמת חושב שיש מישהו שחושב שיש איזו אשה לא יהודיה שתקבל בהבנה את הטענה של מיילד או מיילדת יהודיה שמותר להם ליילד "רק נשים שומרות שבת," הוא לא חי באותו עולם כמונו. שלישית, שאפרתי אפילו לא קולט למה "האיבה מתעוררת למרות כל התירוצים" כלפי אנשים שמוכנים להפקיר נשים וילדים למוות ולעמוד מנגד; רביעית, שמה שהיה פעם "גדר דרכי שלום", שהיו כמה אנשים שניסו לטעון שהוא בעצם מיישם עקרון מרכזי בהלכה, חוזר להיות מה שהיה תמיד: מפני חשש איבה. כלומר, מסביר אפרתי, מעיקר הדין עלינו להיות בעצם מפלצות שונאות אדם קטנות, אבל אם נחשוף את העובדה הזו נקבל את הטיפול השמור למפלצות – המון זועם עם לפידים וקלשונים. אז כדאי שנסתיר את העובדה הזו הסתר היטב.

וחמישית, וחשוב מכל: שאפרתי לא אומר כאן שום דבר חדש. הוא לא מחדש הלכה. הוא הולך במשעול סלול היטב שהותווה על ידי כותבי התלמוד והרמב"ם. הוא ממהר לציין זאת:

"מי שמגדיר את סולם הערכים שלנו הוא דבר ד´ שבתורה ולא התחושות שלנו, וכך ההלכה הגדירה במס´ ע"ז ובמקומות אחרים וכך נפסק בראשונים, בשו"ע ובגדולי האחרונים."

זו ההלכה. על כך אין ויכוח. אין פירוש הדבר שמישהו אי פעם אכן הפעיל אותה: אפילו הרמב"ם עצמו, שכתב שיש להשתמט מריפויים של לא יהודים, מצא לעצמו ג'וב מכניס ומועיל בתור רופאו של גוי חשוב למדי, אחד סלאח א דין. עם זאת, כמובן, ההלכה הזו שימשה בעבר לא מעט כנגד רופאים יהודיים: הם הואשמו שהם נאמנים לטקסט הבסיסי של דתם, לא לאנושיותם. למרות העובדה הזו, כמה וכמה אפיפיורים העדיפו לקושש לעצמם, בימים שבהם עדיין לא ידעו שיש מחזור דם וגם קצת אחר כך, רופא יהודי. עם זאת, עוד "הפרוטוקולים של זקני ציון" טענו שרופאים יהודים מקבלים חולים נוצרים כדי לרכוש את אמונם וכדי שיוכלו להרעיל אותם אחר כך – וזו טענה שהופיעה בעלילה האנטישמית הגדולה האחרונה, "עלילת הרופאים" של סטאלין (למרבה השמחה, הלז התפגר, בין השאר, משום שהרופאים שידעו כיצד לטפל בו היו כולם במעצר). כשאפרתי מעלה את ההלכה הזו מאוב, הוא בהכרח גם מעלה משם את רוחות הרפאים הרצחניות שמלוות אותה. אולי הוא לא מבין שהוא משחק בחומר נפץ; אולי לא אכפת לו.

כשהוא נסוג לעמדה ההלכתית המבוצרת הזו, אפרתי מציב את עצמו למאבק עם הרבנים שפעם הואשמו בכך שהם ישתמטו מעבודת השמדת העמלקים – כלומר, רבני צהר שמואשמים שלא בצדק בכך שהם ליברלים. הוא גם אומר לקהל הקוראים שלו: תראו, תראו! אני לא מפחד לומר את האמת ההלכתית הברורה מול כל הפוליטיקלי קורקט הזה. זו, כמובן, עמדה שאין בה כל סכנה – הפרקליטות כבר קבעה שהסתה גזענית על רקע הלכתי איננה מאפשרת העמדה לדין – אבל יש רווח ניכר בצידה.

מיצוב עצמי דומה עולה מפסק הלכה אחר של אפרתי, שעוסק בשאלה של זכויות נשים, שאפשר לקרוא כאן. חשוב במיוחד מה שיש לאפרתי לומר לא על נשים כנושאות במשרה ציבורית – דבר שניתן להצדקה הלכתית בדוחק – אלא על נשים כבעלות זכות הצבעה, יצור משונה שההלכה לא ידעה ולא יכלה מעולם לקבל, משום שמשמעות הדבר היא שנשים, אין דעתן קלה:

"לגבי בחירה ע"י נשים בועד הבוחר, יש בזה מחלוקת אחרונים. דעת מרן הרב זצ"ל היתה לאסור וכן רוב גדולי הדור הקודם. והיו מהגדולים שהתירו, חלקם כשעת הדחק וחלקם לכתחילה. והיום נהגו נשים לבחור וגדולי ישראל לא מוחים על כך כנראה משום שהשעה צריכה לזה, וגם הדור אינו מבין את עומקם של הדברים וחושבים שיש בזה ביזוי האשה והמעטת כבודה ח"ו."

מה אומר לנו אפרתי? הוא אומר שמעיקר הדברים, ראוי היה לשלול את זכות ההצבעה של נשים, ושרוב הרבנים שעסקו בשאלה הזו פסקו גם הם כך; אלא שמשום שכבר יש מנהג הצבעה של נשים, ומשום ש"השעה צריכה לזה" – או, בתרגום, המפלגות הדתיות תכרותנה לעצמן אוזן לפני שהן תוותרנה על קולות הנשים שלהן; הכסף וההשפעה חשובים מדי, וההלכה תשרוד – ובגלל משום ש"הדור איננו מבין את עומקם של דברים וחושבים שיש בזה ביזוי האשה," אז אין טעם לנהל את הקרב הזה.

צריך לעמוד על כך שמבחינת אפרתי, זה ויתור טקטי ולא אסטרטגי: אין טעם לנהל את הקרב כעת, משום ש"הדור אינו מבין," אבל אם הוא יתחיל "להבין", אז בהחלט יש מקום לדחוק את זכויות הנשים לאחור. וזה בדיוק מה שהמגזר של אפרתי עושה כבר עשור כמעט, ומהנקודה החלשה של המדינה הציונית: הצורך שלה בחמושים נושאי נשק וחובשי כיפה, כאלה שאין להם ספקות, כאלה שאין להם בעיה עם מפעל הכיבוש שלה, כאלה שלמענו גם יצאו לקצונה, כאלה שלמענם היא מוכנה להקריב את זכויות הנשים שלה בצבא. השאר יבוא אחר כך.

אבל גם זה לא כל הסיפור. עיקרו בכך שאפרתי מייצג דווקא את העמדות האלה, דווקא בשפה הזו. כך הוא בונה את עצמו. הוא מודע לכך שיש חלק חשוב בציבור שלו שכמה אל העמדות האלה, שרוצה להביא עלינו ימי ביניים מדומיינים שלא היו מעולם של שלטון הלכתי של עם אדונים על הלוטים משועבדים; חלק מרכזי בציבור שכל הרעיון של נשים בעלות כוח, נשים דעתניות, נשים עקשניות, מפחיד אותו, ושהיה שמח לדחוק אותן אחורה.

קיומו של הגל הזה, לא קיומו של הרוכב עליו, הוא זה שצריך להטריד אותנו. והגל שם: אלמלא היה שם, אפרתי לא היה מנסה לרכב עליו. מהשאלות שמקבלים רבנים ומהתשובות שהם נותנים אפשר ללמוד הרבה על הלכי הרוח בציבור שלהם. לפני 18 שנה הסתובב בבר אילן סטודנט למשפטים בשם יגאל עמיר, שהשיטה שלו לצוד בחורות היתה, קודם כל, לשאול מה הן חושבות על ברוך גולדשטיין. המפלצת הזו לא הלכה לשום מקום, רק הורידה ראש; וכשרבנים מסוגו של אפרתי מפטמים אותה, שורקים לה במשרוקות כלבים, אנחנו צריכים לשים לב.

הערה מנהלתית: פרוייקט גיוס הכספים של "איך נפלו גיבורים" ממשיך במסעו; אנחנו כבר ב-166% מהמימון שרצינו. אם קומיקס בלשי בעברית הוא משהו שמעניין אתכם, אנא שקלו תמיכה בפרויקט הזה, פרי המכחול של עדי אלקין והמקלדת שלי.

(יוסי גורביץ)

ביום חמישי האחרון, אחרי שמרח את הנושא במשך חמש שנים, פסק בג"צ בחוסר חשק בעתירתם של אנשי עמותת "אני ישראלי" וקבע שהם לא. בפסיקה שלא היתה צריכה להפתיע אף אדם שהכיר את ההיסטוריה החוקתית של ישראל, קבע בית המשפט שלא קיים לאום ישראלי ושעל כן אין מקום לחייב את משרד הפנים להכיר בלאום הישראלי.

יש נקודה אחת שבו הפסיקה הזו מוצדקת: זה נושא שלא אמור להגיע לבית המשפט. הוא עוסק בנשמתה של ישראל, בשאלה הבסיסית ביותר של מהי ומיהו ישראלי. לא "מה ישראלי בעיניך" המתלקק, אלא "מהו ישראלי" במובן שמשנה את כל מערכת היחסים בין ממשלת ישראל ובין אזרחיה. זו שאלה שצריכה לקבל את פתרונה על ידי האזרחים, לא על ידי בית המשפט.

אין פירוש הדבר שהעתירה היתה שגויה לגמרי. כפי שציין עוזי אורנן אחרי הפסיקה, המשמעות שלה היא שבג"צ "אימץ את הקונסנזוס השלטוני המאפשר שימוש במשאבי הארץ לטובת יהודים בלבד." בכך הוא בוודאי צודק. החלטת בית המשפט משאירה את ישראל כמדינה דמוקרטית ליהודיה ויהודית לשאר תושביה, כלשונו של ח"כ אחמד טיבי. אין ספק שיש בכך פגיעה בזכויותיהם של כל הלא-יהודים בישראל; אילו היתה מדינת ישראל מתייחסת לכל אזרחיה כאל ישראלים, כלומר כאל שווים ולא כאלה שהם אזרחים מכוח שבות או מכוח ישיבה (באופן משונה, זכויותיהם של הראשונים גדולות מאלה של האחרונים) מצבנו היה טוב יותר. אי אפשר היה, למשל, להעלות על הדעת את המצב שמתרחש כעת בכרמיאל, שבו סיעת הליכוד מפברקת לצרכי הבחירות המקומיות הקמת מסגד, בעוד ראש העיר מודיע שמדובר במעשה נבלה ועל גופתו יעניקו לאזרחים שרשמית הם שווים את הזכות להתפלל כמנהגם בעירו (אבו אלמוג כתב על כך היטב.) אבל את המאבק הזה יש לנהל בלבבות, ברחובות ובפרלמנט; בית המשפט לא אמור להיות זירה להפיכת המשטר. הוא אמור לתת סעד נקודתי. זה כל מה שהוא: מיסודו הוא מכשיר שמרני לשמירה על השיטה. ככזה יש להתייחס אליו.

ואחרי כל זה, הפסיקה מעוררת שורה של תהיות. השופט פוגלמן כתב משפט בעייתי מאד: "כדי שבית המשפט ייעתר לבקשתם של המערערים לפסק דין שלפיו הם משתייכים ללאום הישראלי, נדרשים הם להוכיח בקריטריונים אובייקטיביים את דבר קיומו של לאום זה." הקריטריונים המקובלים לקיומה של אומה הם מולדת משותפת, היסטוריה משותפת, שפה משותפת ויעוד משותף. הישראלים עומדים בכל שלושת הראשונים ללא בעיה. ב"יעוד משותף", יש להניח, הם נכשלים כפי שנכשלים בו רפובליקנים ודמוקרטים בארה"ב או, דוגמא טובה יותר, פלמים ו-וואלונים בבלגיה (שאינם, כידוע, חולקים שפה משותפת.)

אלא שכמובן, ההגדרה הזו טומנת מוקש רציני: היהדות לא עומדת בה בשום צורה. מן המפורסמות היא שליהודים אין מולדת משותפת; הם אינם חולקים שפה משותפת; אין להם היסטוריה משותפת אלא רק היסטוריה של קהילות דתיות (כל נסיון לעקוף את הבעיה הזו מוביא לכתיבת סוג מעוות של היסטוריה שממנו עולה שיהודי הוא בהגדרה אדם נרדף, מה שלא היה נכון לרוב היהודים לאורך רוב ההיסטוריה), וגם זו נשברת על רקע אוכלוסיית הרוב שבה ישבו היהודים. לא במקרה, ריבוי הנשים הותר בארצות האיסלם ונאסר בראשית האלף השני בארצות הנצרות. לא במקרה, הותרה העבדות בארצות האיסלם הרבה אחרי שנעלמה בארצות הנצרות. לא במקרה, תפיסת הגאולה של יהודי ארצות האיסלם מדברת על המרת דת כללית של האוכלוסיה הסובבת, ושל יהודי ארצות הנצרות – על השמדתם בדם ואש. אשר ליעוד משותף, אם יש כזה, הרי שהוא דתי במובהק – גאולה עם ביאת המשיח. אין אפשרות להכנס אל היהדות אלא בהמרת דת; ובית המשפט הישראלי קבע, בהשענו על חוק השבות, שהמרת דת גם מוציאה אותך מן היהדות (ובהתאם שלל לפני כשלוש שנים הענקת אזרחות ישראלית לאזרחית לשעבר שהמירה את דתה לנצרות, אחרי שלא השתכנע באמינות המרת דתה חזרה ליהדות.)

כלומר, על פי הקריטריונים שהחיל בית המשפט עצמו במספר מקרים, אין עם יהודי אלא דת יהודית, ודווקא הקבוצה הישראלית עונה על ההגדרות ללאום הרבה יותר מן היהודים. רק כך אפשר להתייחס לאובססיה הישראלית באשר לתופעה המכונה "התבוללות," שהיא בעיקרה תופעה לא-ישראלית: המרת הדת או הפסקת החברות בדת היהודית נתפסת כסוג של בגידה בעם היהודי, עד כדי כך שממשלת ישראל מקצה כספי ציבור שנגבו מישראלים כדי לשכנע יהודים בארה"ב לא להתחתן עם בחירת ליבם. אילו היתה היהדות עם או לאום, היא היתה מכילה – במאמץ, אבל מכילה – את התופעה של יהודים שלא רק שאינם מאמינים ביהוה המקראי, הם גם מאמינים שהיה לו ילד ושהילד גאל את בעולם. מאחר וההצעה הזו נשמעת הזויה לחלוטין – לאזניים ישראליות, על כל פנים – נראה שאפשר לסגור את הדיון בשאלה המוריקה מזוקן האם היהדות היא עם או דת. היא דת.

הפסיקה של בית המשפט נראית משונה במיוחד לאור העובדה שמשרד הפנים מכיר באומה האשורית האדירה, ושהוא מכיר בלאום "הונג קונגי" – הונג קונג עצמה לא מתיימרת, ודאי מאז 1997, להיות לאום נפרד. האבחנה שטוען בית המשפט שמקיים משרד הפנים בין אזרחות ובין לאום לא קיימת בפועל. היא רק תירוץ לקיומה של תיאוקרטיה יהודית. כך אפשר להתייחס גם לדרישתו של משרד הפנים משגרירויות זרות לא לקיים טקסי נישואין בישראל; מטרת הדרישה הזו היא למנוע מישראלים את זכותם הבסיסית להתחתן במולדתם שלא אצל איש דת כלשהו, כלומר לתמוך במידת האפשר בסוכת התיאוקרטיה הנופלת.

אפשר לטעון שהן המונח "לאום" או "עם" והן המונח "דת" לא מתאימים לטיפול בקבוצה היהודית משום שמדובר בתפיסות מערביות והיהדות איננה תופעה מערבית. אלא שמשמעות הדבר הוא שאם ישראל רוצה להיות "מדינה יהודית", היא צריכה להתנהג על פי כללים לא-מערביים, שמשמעם במידה ניכרת גם סתירת היסוד הדמוקרטי של "יהודית ודמוקרטית." לא בטוח בכלל, בלשון המעטה, שזה פותר את הבעיה.

הרעיון של עם ישראלי לא צעיר בהרבה מהרעיון של "עם" – במובן המודרני של המילה "עם" – יהודי. יסודו בתנועה הכנענית של שנות הארבעים. לתנועה הזו היו לא מעט בעיות, החל מהאימפריאליזם של שדיבר על "המרחב השמי" שיאוחד בכוח הנשק הישראלי, עבור בהתעלמות מההיסטוריה ארוכת השנים של הקבוצות השונות החיות במרחב, נסיון ביטול של ההיסטוריה הזו והעמדת פנים כאילו אפשר לדלג 3,000 שנים אחורה, אל ימי עשתורת ובל, כשיהוה היה רק עוד אליל, ולא מהחשובים שבהם, ואללה והאיש שהתיימר להיות נביאו לא היו אפילו שמועה רחוקה. מהבחינה הזו, הכנענות דומה דמיון חשוד לתנועת הפאן-ערביות, שגם חלק מיוזמיה ביקשו לדלג על 1,300 השנים המביכות של האיסלם חזרה אל תקופת הג'הליה, ולחדש גם הם את פולחן עשתורת. בשני המקרים, התנועה הוקמה על ידי אינטלקטואלים שבלשון עדינה לא היו לגמרי מחוברים לעם שבתוכם חיו; במקרה הפאן-ערבי, לגמרי לא במקרה, שיעור הנוצרים בתוכם היה גבוה במיוחד.

ובכל זאת, כשמסתכלים על האיסלם הפוליטי נוסח חסן אל בנא והיהדות הפוליטית נוסח בנט, קשה שלא להודות שהכנעניות שהתגלגלה בישראליות והפאן-ערביות היו רעיונות מוצלחים יותר. אלא שהנצחון שלהם לא יוכל להכפות על ידי בית משפט; הוא יצטרך להגיע מלמטה. הדרך ארוכה היא וקשה, אבל, לטובת הדורות הבאים, צריך להמשיך ולדפוק את הראש בקיר התודעה הזה: להיות פטריוטים של מדינה שבינתיים איננה קיימת.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

בג"צ קיבל אמש (ב') פה אחד את עתירתם של שורה של ארגוני זכויות אדם כנגד אחד החוקים המקוממים ביותר שחוקקו אי פעם בישראל, חוק המסתננים. החוק ההוא קבע שמותר לעצור מבקשי מקלט (ישראל מעדיפה לקרוא להם "מסתננים," אלא אם, כמובן, הם בני דת משה) לשלוש שנים ללא כל משפט. הוא התלווה לתקנה הדראקונית שקבע היועמ"ש וינשטיין, על פיה אפשר לעצור מבקש מקלט במה שהוא בפועל מעצר מנהלי לשארית ימי חייו אם נעצר בחשד לעבירה כלשהי – גם אם הוא לא הועמד לדין ולא הורשע. עכשיו, כאמור, פסלו תשעה שופטי בג"צ, פה אחד, את החוק. בית המשפט הורה גם על שחרורם של 1,750 מבקשי מקלט שכבר מוחזקים במחנות הריכוז – אם יש לכם שם מוצלח יותר למחנה שבו מוחזקים אנשים נטולי זהות בשל מוצאם וללא הליך משפטי, אתם מוזמנים להציע אותו – שנבנו עבורם בנגב; ומהכיר הצדיק את נפש בהמתו, הוא קבע שתהליך השחרור לא ייארך משלושה חודשים. לא ברור לי למה הוא אמור להמשך יותר משלושה ימים, אבל ניחא.

בעשותם זאת, קרעו השופטים, איש איש בדרכו, את מסכת השקרים הנוצצים שטווה הימין היהודי בשלוש השנים האחרונות. הזרים חומסים את מקומות העבודה שלנו? השופטת ארבל ציינה (פסק הדין מופיע כאן) שכלל מבקשי המקלט מהווים כ-20% מהלא-ישראלים המועסקים בישראל ללא אשרה. היא לא הרחיבה מילים על מדיניות "הדלת המסתובבת" המקוממת, שבמסגרתה עושים קבלנים קופה על גבם של עובדים זרים רק כדי לגרש אותם כעבור כשנה – לעתים קרובות, מבלי לשלם להם את המגיע להם – והבאת עובדים אחרים במקומם; אבל אנחנו נזכיר שזו מדיניותם ארוכת השנים של שרי ש"ס, שלפחות אחד מהם, שלמה בניזרי, הורשע בקבלת שוחד מקבלן. (על איכותו האנושית של הקבלן הישראלי קיבלנו עדות נוספת היום, כשהתברר שאחד מהם פשוט נטש את אחד מפועליו הפצועים (והבלתי חוקיים) לדמם למוות על המדרכה. משטרת ישראל טרם החליטה אם לפתוח בחקירה, כי נו, בסך הכל פלסטיני. וידיה-שלה לא בדיוק נקיות.)

מבקשי המקלט מעודדים פשיעה? ארבל הזכירה בפסק הדין שלה את העובדה שמחקרים אחרים אומרים ששיעור הפשיעה בקרב מבקשי המקלט נמוך מאשר בקרב הישראלים. האם הפתרון הוא גירושם? רבים מן השופטים הזכירו את העובדה שאמנת הפליטים אוסרת על החזרתו של פליט ואוסרת על העברתו למדינה שבה חייו יהיו נתונים בסכנה. השופט דנציגר עמד על כפל הלשון של המדינה: מצד אחד היא טוענת שמבקשי המקלט אינם פליטים, אבל מצד שני מסרבת לבדוק – דבר שהוא חובתה על פי אמנת הפליטים – את שאלת מעמדם. דנציגר כותב שסביר להניח שחלק ממבקשי המקלט אכן פליטים; יש לציין שברחבי העולם, שיעור מבקשי המקלט מאריתריאה – שנשלטת על ידי משטר צבאי צמא דם וידיד ישראל, שתי תכונות שהיסטורית הולכות נהדר זו עם זו – שגם קיבלו מעמד של פליט בשנת 2009 עמד על כ-88%. ברור, אם כן, מדוע ממשלת התיאוקרטיה היחידה במזרח התיכון מסרבת לברר את מעמדם של מבקשי המקלט: אילו עשתה זאת, היא נאלצת להכיר בהם כפליטים ולפעול בהתאם, כלומר להעניק להם זכויות.

כל השופטים עמדו על כך שמעצר ללא משפט של אדם שלא ביצע כל עבירה (השופט ניל הנדל כשל באמירה מביכה, על פיה עצם ה'הסתננות' היא עבירה; אליבא דאמנת הפליטים אין זה המצב) הוא הפרה חמורה ובלתי סבירה של זכויות האדם של מבקשי המקלט, ועוברת על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

השופטים יכלו לעשות הרבה יותר. הם יכלו להורות למדינה לבדוק את סטטוס הפליט של מבקשי המקלט, אבל נמנעו מכך. אין לתמוה על כך. זה בית משפט שמרני, לשם כך מינו את השופטים, ועל כל פנים רק לעתים נדירות אפשר לדרוש מהליך משפטי לתקן את העולם.

ובכל זאת, הימין הישראלי – גם זה שמתחזה למרכז – עמד על הרגליים האחוריות. תשעה שופטים קבעו, פה אחד, שהחוק הוא לא חוקתי. ימין הגון היה בוחן את עצמו: הרי הנושא אפילו לא שנוי יותר במחלוקת. לא נמצא שופט אחד שטען שהחוק סביר. אפילו השופט חובש הכיפה, ניל הנדל, פסל אותו. נשיא בית המשפט העליון שמונה כדי שירסן אקטיביזם משפטי – אם אכן היה דבר כזה אי פעם, ולא משל היה; אהרן ברק היה טוב בדיבורים אבל בדרך כלל קבע מה שמערכת הבטחון רצתה שיקבע – קבע שהחוק בלתי חוקי. ימין הגון היה עושה חשבון נפש: איפה טעינו. אבל הימין היהודי איננו הגון ואיננו יכול להיות הגון. הוא לא יכול להיות הגון משום שעצם התפיסה שלו אומרת שהגינות היא ליהודים בלבד, והוא פועל במרחב שמכיל הרבה מאד לא יהודים. כדי שיהיה אדם ימני הגון בישראל, הוא צריך להתעלות על היהדות שלו, כלומר להכיר בכך שלא יהודים הם בני אדם; ויש מעט מאד ימנים כאלה.

ונעבור לדוגמא מייצגת של איש ימין לא הגון.

* * *

בן דרור ימיני, מטבע הדברים, לא אהב את פסק הדין. השופטים, הוא התרעם – אם לתמצת את הטענה העיקרית שלו – "טועים, משום שהתיקון בחוק נועד להרתעה ולא לפגיעה בזכויות אדם. ההרתעה אכן פעלה."

במסגרת חוק ה"הרתעה" של ימיני, מוחזקים במעצר ללא זכויות, מבלי שביצעו כל פשע – כאמור, אמנת הפליטים (זהירות, מסמך) קובעת (סעיף 31) שעצם חציית הגבול כדי לבקש מקלט איננה פשע, ומבקש מקלט לא יועמד לדין על כך – 1,750 בני אדם. מבחינתו של ימיני זה בסדר גמור: ה'הרתעה' חשובה יותר. מבחינת היהודי בן דרור ימיני, אין בעיה לקחת 1,750 איש ולהחזיק אותם כבני ערובה כדי לאיים על אחרים ולהרתיע אותם מהגעה לישראל. שימותו, הכלבים, במקום שבו הם נרדפים. הם הרי לא יהודים.

אבל האם השופטים אכן לא התייחסו לכך? ודאי שהתייחסו. השופטת ארבל קבעה ש"אדם מושם במעצר לא מפני שהוא מהווה באופן אישי סיכון כלשהו, אלא על מנת להרתיע אחרים. ההתייחסות אליו איננה כאל מטרה אלא כאל אמצעי. התייחסות זו ללא ספק הינה פגיעה נוספת בכבודו כאדם." ההדגשה שלי. ארבל, בניגוד לימיני, רואה בפליטים קודם כל בני אדם; בהתאם, יש להם זכויות, ואחת מהן היא שלא ישתמשו בהם ככלי מיקוח. ימיני, בהיותו קודם כל יהודי ורק אחר כך אדם, לא רואה בפליטים אנשים בעלי זכויות, אלא רק סיכון – גם אם עצמם לא מהווים סיכון כלשהו! – ועל כן אין לו בעיה, כאמור, שישתמשו בהם כבני ערובה.

איזה מזל יש לנו שבית המשפט העליון שלנו לא קיבל את התפיסה הנתעבת הזו. בג"צ כבר הוכיח את עצמו בעבר, פעם אחר פעם, כמשענת קנה רצוץ, כשהוא להוט לקבל את שקרי המדינה. זכור במיוחד המקרה הנורא שבו עצם בית המשפט את עיניו להתעללות המכוונת במבקשי מקלט שטכנית כבר היו בישראל, ולכך שהוא הניח בפועל לחמושי צה"ל לגרש פליטים אל מותם. הפעם הוא בלם את היודו-נאציזם שאומר שאפשר להשתמש בלא יהודים כבני ערובה להתנהגותם הטובה של אנשים אחרים, שאינם קשורים אליהם. הפעם הוא עמד על כך שאדם הוא קודם כל אדם. ובישראל 2013, על חסדים קטנים כאלה צריך להכיר תודה.

הערה מנהלתית: ביום ראשון הקרוב נעמוד, עדי אלקין ואנוכי, בשמש הקופחת בדוכן בכנס אייקון, שייערך בבנין אשכול פיס ברח' הארבעה בתל אביב, ונמכור את חוברות הקומיקס של "איך נפלו גיבורים." אני אהיה שם החל מהשעה 15:30. הדוכן יהיה מאחורי בנין אשכול פיס, סמוך לזירת הקרבות (אל תשאלו). גם הפעם נמכור את החוברות במחירי השקה – 35 שקלים לחוברת אחת, 60 לשתיים. כל קונה יקבל גם סטיקר מהודר, עד גמר המלאי. קוראי הבלוג שיזדהו ככאלה יקבלו ממני הקדשה ייחודית. בואו בהמוניכם!

(יוסי גורביץ)

(תודה לגלינה ווקס.)

מגפת הפוליו חוזרת לישראל, ונלווים לה צלילים צורמים במיוחד. הבהרה: הפוסט הזה לא יעסוק בוויכוח הדמה סביב שאלת החיסון. אין לי כוח לעובדי אלילים ומתנגדים למדע שממשיכים להתבסס על מחקר שהוכח כמזויף. הנושא הוא אחר, והוא שאלת יחסה של ישראל היהודית לאחרים החיים בקרבה.

הנגיף הגיע, על פי ההערכות, ממצרים. שרת הבריאות, עוד הברקה מוצלחת של יאיר לפיד, מיהרה להודיע ש"חדר לטריטוריה שלנו אויב," והרטוריקה של חלק ניכר מכלי התקשורת בהתאם. כלי התקשורת המרכזיים מסרבים לתת פתחון פה לטענה חסרת הבסיס שמקור המחלה הוא בפליטים ("מסתננים," בז'ארגון התקשורתי הישראלי, שבלע את העמדות של משרד ראש הממשלה), אבל מי שעוקב אחרי הטוקבקים ואחרי אתרי ההסתה הקבועים, כולל זה של תושבי דרום תל אביב, ימצא אותה פושה מתחת לפני השטח.

לטענה הזו אין בסיס, ומכמה סיבות. ראשית, כבר כמעט שאין הגעה של פליטים לישראל. השיטה של בניית מחנות ריכוז כנראה מוכיחה את עצמה. ראש הממשלה התהדר לאחרונה בכך שהשיעור ירד לאפס פליטים מדי חודש, אבל ככל הנראה הוא מפריז כהרגלו ומגיעים שלושה-ארבעה מהם; אלה נלקחים מיד למחנות הריכוז. ניתן היה לצפות, אם כן, שאם הם נושאי המחלה, היא תופיע במחנות. אבל לא, היא מופיעה בעיקר בערים ערביות או מעורבות – רמלה, לוד, קלנסואה, ג'לגוליה, כפר ברא והיוצאת מן הכלל היא אשדוד – וגם בקרב בדואים בנגב.

האם האשמה היא בילידים המפגרים, כפי שרומזים חלק מכלי התקשורת? לא ממש. מצב מערכת הבריאות במגזר הערבי מחפיר, שיעור תמותת התינוקות שם גבוה משמעותית מזה שבישראל היהודית, והבעיה היא בספקית שירותי הבריאות, המדינה הציונית.

מנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' רוני גמזו, אמר בצדקנות ש"קשה לי עם שיעור החיסון הנמוך ברהט." וואלה. אם ככה, אולי רצוי היה שהוא ידאג לכך שיהיה שם צוות רפואי שיכול לספק חיסונים: ברהט אין אחיות ובפזורה הבדואית גם אין ניידות. הורים בדואים שרוצים לחסן את ילדיהם צריכים לעבור הרבה יותר מכשולים מאשר הורים יהודים.

זו לא טעות, זו מדיניות: בסוף שנת 2009, הודיע משרד הבריאות שהוא סוגר שלוש תחנות טיפת חלב בישובים הבדואים. התירוץ שלו היה שיש מחסור באחיות במחוז. כלבתא, במטותא. אם היה נרשם מחסור באחיות בישוב יהודי, קשה להאמין שמשרד הבריאות היה מושך כך בכתפיו. הוא היה מעניק לאחיות תמריצים גבוהים לטפל בחולים בישוב ההוא. אגב, הורים לילדים בדואים התלוננו על כך שהם לא יכולים לחסן את ילדיהם כבר אז.

בשנת 2010, לקח ארגון עדאלה את משרד הבריאות לבג"צ בטענה לאפליה. וראה זה פלא: כשזה הגיע לבית המשפט, הסכים משרד הבריאות לפתוח מחדש שתיים מתוך שלוש התחנות שסגר – לאחר שהודה שהוא גיבש תכנית לתמרוץ אחיות אבל, באופן משונה, לא מצא לנכון ליישם אותה. כשהסכים משרד הבריאות, בלחץ בית המשפט, לפתוח שתיים משלוש התחנות, הוא טרח להדגיש שהן תפעלנה במתכונת חלקית בלבד. ככה זה כשאתה לא יהודי במדינת כל יהודיה: החיים שלך ושל ילדיך שווים פחות.

יש רק בעיה אחת. בניגוד לפקידי משרד הבריאות ולגזענים הקטנים מהתגובות, נגיף הפוליו לא מבחין בין דם לדם. הוא משתק והורג בלי הבחנה. באירוניה מרה, ההזנחה המכוונת של משרד הבריאות חוזרת אליו כבומרנג, וכעת היא מסכנת את חייהם של בני העם הנבחר.

במדינה נורמלית יותר, אפשר היה לצפות שהממשלה ופקידיה ילמדו את הלקח: שהזנחת מגזר אחד בשל מוצאו תפגע בסופו של דבר בכולם.

אבל אנחנו חיים בישראל, אז לא הייתי בונה על זה יותר מדי.

(יוסי גורביץ)