סופות בנגב
בן דרור ימיני בא לברך ונמצא מקלל.
נציג המרכז הרדיקלי תקף בשצף קצף הבוקר (ב'), כמו בכל בוקר, את הארגונים שבהזיותיו מנסים למוטט את המדינה הציונית. הפעם, לדבריו, התואנה שלהם היתה תכנית פראוור. כמו בכל בוקר, ימיני יצר תמונה מאיימת של ארגונים חורשי רע וכל יכולים, ממומנים על ידי זרים, שהופכים את תכניותיה התמימות של מדינת ישראל והופכים אותן למעשי זדון. כמו בכל בוקר, הזבל המנותק מהמציאות הזה מופיע ב"מעריב", שבשנים האחרונות הפך למקבילה של כמה עיתונים מתקופות חשוכות (TM). רק שהבוקר, בלי לשים לב, נפלטה לימיני האמת.
"הבעיה היא שמה שהיה לנו כאן לא היה לא אפרטהייד ולא טרנספר. הייתה רשלנות רבתי והיה רצון טוב. הרשלנות באה לידי ביטוי בכך שהתוכנית עצמה מבטיחה לבדואים אדמות שכלל לא ניתן להעניק להם. ההבטחות, כפי שחשף עמיתי קלמן ליבסקינד, הן על 190,000 דונם. המצאי המקסימלי עומד על כ-110,000 דונם בלבד".
ההדגשה שלי. אמור נא לי, ימיני: הקוראות עיניך את שמקלידות אצבעותיך? אתה מאשים את האנשים שיוצאים נגד התכנית של הממשלה, ובו זמנית כותב שהממשלה משקרת להם ומבטיחה להם הבטחות שאיננה יכולה לקיים? כי זו המשמעות של הבטחת 190,000 דונם כשיש לך רק 110,000: שקר ממשלתי. ואתה, כעיתונאי, יוצא לא נגד שקרי הממשלה, שעומדת לעקור 40,000 איש מבתיהם, אלא נגד האנשים שמתנגדים לה? שחושפים את שקריה? כלום לא נותרה בך, בסופו של דבר, הגינות כלשהי?
ימיני כתב שטויות נוספות, כמו הטענה שרוב הבדואים דווקא תומכים בתוכנית אבל כל מיני מסיתים שמאלנים גורמים להם להסס. וואלה, הטענה הזו נשמעה לי מוכרת. ימיני שימש כאן כשופר תעמולה של דורון "לונדון לא מחכה לי" אלמוג, החשוד בפשעי מלחמה ששיבש את חקירת מותה של רייצ'ל קורי. האיש הזה משמש כיום כראש המטה להתיישבות הבדואים, והוא טען בתקשורת שכ-80% מהבדואים דווקא תומכים בתכנית אך חוששים להתבטא.
מאיפה מגיע המספר הזה, בהתחשב בכך שלדבריו של אלמוג עצמו הבדואים חוששים להביע את עמדתם? יש להניח שהוא שלף אותו מהמקום שבו השמש לא זורחת. וכמובן, מצא לעצמו שופר, שלא לומר משת"פ, בימיני, שמהדהד עכשיו את העמדה של הממשלה. כך הצליח קמפיין ה-hasbara להפוך את תפקיד העיתונאי על ראשו: ממי שאמור לסרוק את בשרה של הממשלה במסרקות ברזל, למי שמקבל ללא עוררין את עמדתה ומאשים את מתנגדיה בקנוניה. במאמר מוסגר, צריך גם לתהות מי הוא האידיוט שישים דווקא אדם כאלמוג כראש מנהלת רגישה כזו; זה שווה ערך של הצבת מענה בעל שם בתפקיד יועץ לענייני ערבים בעיר מעורבת. אה, אופס, רגע.
דבריו של ימיני מתפרסמים כיומיים לאחר פרעות המשטרה (police riot) שבמהלכה פוזרה הפגנה שלווה של הבדואים באלימות יוצאת דופן. החמושים ירו רימוני גז, רימוני הלם, קליעי גומי וסוגים אחרים של תחמושת ששמורים בדרך כלל להפגנות בשטחים. פעילים דיווחו על כך שאנשים לא מוכרים השליכו אבן או שתיים על השוטרים, מה שהוביל לתגובה פרועה ופראית. פעילים אחרים דיווחו על אלימות גם אחרי ההפגנה עצמה, כשהפעילים הגיעו לבניין המשטרה כדי לעקוב אחרי מצב העצורים. כמקובל במצב שבו חלק ניכר מהפעילים הן פעילות, מימי הסופרג'יסטיות והלאה, האלימות היתה גם מינית.
כמה הערות. לא הייתי שם, לחרפתי, ואני לא יודע מה היה שם. יתר על כן, גם אם הייתי נוכח במקום, היתה לנו בעיית עיוורון השוחה: כל אדם רואה רק מה שנמצא מול עיניו. מה שקורה 50 מטר משמאלו בדרך כלל לא נהיר לו. אבל האם עלינו להעדיף את עמדת המשטרה? יש כמה סיבות לדחות אותה.
קודם כל, משטרת ישראל ידועה בתרבות השקר שלה. זו לא אמירה שלי. אלה דבריו של ראש מח"ש לשעבר, הרצל שבירו:
"אין סיכוי, אין סיכוי. אני יכול למנות על כך יד אחת את המקרים שבהם שוטר סיפר על עבירה פלילית של חבר שלו בעבירה של שימוש בכוח. אתה יודע מה, גם לא על כף יד אחת. זה קשר השתיקה. זה לא שהשוטרים קשרו את הקשר לפני האירוע, אבל עובדתית הם שותקים והם לא יספרו את האמת על אירוע של שימוש בכוח כלפי אזרח. […] שים לב מה קורה בנקודה הזאת – השוטר הרי מסר גרסה שקרית, כן? הוא יעלה על דוכן העדים והוא יעיד עדות שקר. כך שזה לא זה בלבד שהוא חיפה על חבר שלו. הוא גם שיקר בבית משפט. זו הידרדרות במדרון שאתה לא יכול לעצור."
שנית, כבר התפרסמו ראיות טענות ועדויות לכך שהמשטרה הפעילה "סמויים" בקרב המפגינים בסוף השבוע. שהמשטרה הפעילה סמויים בקרב המפגינים בסוף השבוע. היסטורית, לכוחות הבטחון הציוניים מעולם לא היתה בעיה להפעיל פרובוקטורים כדי להצית את האלימות המינורית שתאפשר להם להגיב באלימות פסיכוטית. בעבר, הפעיל הצבא את יחידת המסתערבים של שירות בתי הסוהר בבילעין כדי שזו תיידה אבנים על חיילים ותכשיר את האלימות שלהם.
שלישית, המשטרה הקימה יחידה מיוחדת למלחמה בבדואים. היא נקראת "יואב." לגמרי לא במקרה, "יואב" היה שמו של המבצע במהלך מלחמת העצמאות שבו בוצע הטיהור האתני המרכזי בנגב (מעניין, לצורך זה, לעמוד על ההבדלים בין הערך על מבצע "יואב" בוויקיפדיה האנגלית ובין הערך המקביל בוויקיפדיה הציונית). קשה להאמין שהשם הזה נבחר במקרה; קשה להאמין שהוא לא מלווה במור"ק המתבקש. קשה להאמין שהשוטרים רואים באנשים שמולם אזרחים שמוחים על מדיניות ממשלתית שבעיצובה (כפי שמודה גם ימיני) לא היה להם כל חלק; סביר הרבה יותר שהם רואים בהם ערבים שמשתלטים, כפי שאמר במוצ"ש שר החוץ, על "אדמות הלאום."
וזה – תפיסת ההפגנה כמאבק לאומני שבו לובשי המדים הם הפלג החמוש של אחד הצדדים – כבר מסביר הרבה יותר את האלימות המשטרתית החריגה. ולמי שיטען שהיו שם ידויי אבנים – חמושי המשטר הציוני כבר הודו שהם לא יורים גז על יהודים, גם כשאלה מיידים אבנים. גז זה לערבים ולערבים של כבוד, קרי מי ששכח מה זה להיות יהודי. האם אבן יהודית מסוכנת פחות מאבן בדואית? לא, אבל כפי שהמשטרה לא פתחה באש על המתפרעים בפרעות טבריה בשנת 2000, שם הושלכו בקבוקי תבערה על השוטרים, אבל פתחה באש בנסיבות חמורות הרבה פחות על הפגנות אלימות של פלסטינים ישראלים, יש מי שנתפסים כאזרחים ויש מי שנתפסים כאויבים – גם כששניהם בעלי אותה האזרחות וגם כאשר האחד מהם מסוכן הרבה יותר מהאחר. קו הגז הוא קו אתני. כמו המדינות שמסביבה, שיש להן את הקליפה של מדינה מודרנית אבל זו רק הסוואה לשלטון העדה, גם בישראל יש, טכנית, אזרחות; אבל היא שווה כקליפת השום. היא, כידוע, לא מופיעה כלל בתעודת הזהות. מה שמגדיר אותך בישראל הוא השתייכות למילט שלך; האזרחות שם רק כדי שתוכל לטעון באזני גויים פתיים ב-CNN שאתה מייצג את “הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.”
כאשר אתם שומעים טענות על אלימות משטרתית בישראל, יש להעניק להן אמינות אפריורי; ובמיוחד אם האלימות הזו מגיעה מהמילט היהודי אל המילטים האחרים, במיוחד אם הרקע הוא סכסוך קרקעות. שהרי, בסופו של דבר, הציונות היא בסך הכל כסות אידיאולוגית לשוד קרקעות גדול.
השוטרים לא הרפו: הבוקר (ב') בוצעו מעצרים במספר כפרים בדואים בנגב, כאשר רוב העצורים היו קטינים. מאוחר יותר היום, שופט אוטומטי חתם למשטרה על צו חריג מאד – הוא מאפשר לה לקבל את כל התמונות שצולמו על ידי צלמי עיתונות. העיתונים, לשבחם, הודיעו שהם מתכוונים לערער על הצו. המטרה שלו פשוטה למדי: ליצור הפרד ומשול בין המפגינים ובין הצלמים, לזרוע את החשש שמי שמצלם אותך בסופו של דבר גם יסגיר אותך. גם השוטרים מתחילים להבין, כמו חיילי צה"ל, שהמצלמות הן הקריפונייט שלהם.
מה שמתרחש כרגע בנגב הוא יצירת תחום מושב. חלק מתכנית פראוור הוא יצירת קו שממערבה לו, אסור יהיה לבדואים לגור. המטרה היא גירושם של 40,000 איש מבתיהם. קוראים לזה טיהור אתני.
מאחר ומדינת ישראל לא לגמרי מטומטמת, ומאחר ויש כמה משפטנים שמכרו לה את נשמתם, הטיהור האתני הזה מלווה בענן של טענות משפטיות בתחום הקרקעות, שמטרתן להעלות ענן אבק כל כך סמיך עד שלאף אחד לא יהיה כוח לברר מה עומד מאחוריו ורוב האזרחים – שהם ממילא ציונים – גם לא יטרחו.
אז בכל זאת כמה עובדות. ב-1920, מצאה החברה להכשרת הישוב – גוף ציוני לעילא – שבנגב יש כ-2.6 מיליוני דונמים בבעלות בדואית. לאורך השנים, גופים ציונים מצאו את שיטת הרישום הבדואית כאמינה דיה כדי לבצע באמצעותה רכישות קרקע. הממשל העות'מני והבריטי קיבלו את האוטונומיה של הבדואים על רישום הקרקע שלהם. ב-1952, כתבה "הוועדה המצומצמת לענין בירור שאלת בעלות קרקעות הבדואים בנגב" לשר המשפטים כך:
למרות שלא היו בידם תעודות רשום, השלטונות, הן התורכים והן הבריטים, הכירו בעובדה זו … הרי ידועה העובדה שבתקופת שלטון המנדט, נרשמו שטחים ניכרים מאד בשמם של הבדואים [ע"י השלטונות], על יסוד הוכחות ששטחים אלה היו נעבדים על ידם במשך תקופת התישנות, וחלק חשוב של אדמות אלה הועברו [בעת מכירה ליהודים], לאחר רשומן, לקרן קימת, לחברות יהודיות אחרות, וכן ליהודים פרטיים. כך שבענין זה ישנם מאות תקדימים, ואנו סבורים שממשלת ישראל לא תוכל, ואינה צריכה, להתעלם מהם.
יש עוד דוגמאות לכך כאן. שוד הקרקעות החדש מתבצע על פי קביעתה של פליאה אלבק – שאם יש גיהנום, יש לה מדור פרטי משלה שם, רווי באדמות מתות ובידיהם הכרותות של מוכרי פלאפל, שם מותן של נשים הוא אך רווח נקי לאישיהן – שאדמות הנגב הן "אדמות מתות." על זה מוכנה מדינת ישראל לדחוק את הציבור הבדואי למלחמה.
בשנות השמונים, נהגו מנהיגים בשמאל הציוני לומר שאם יבוא טרנספר, הם "יישכבו תחת גלגלי המשאיות." גבירותי ורבותי מן השמאל הציוני, הטרנספר כבר כאן. הוא לא בא עוד, כפי שבא ב-1948 וב-1967, בדמותו של חייל חמוש, שמגחך "אנסה המקלע – וניסה"; הפעם הוא מגיע כשוטר, עם צו של בית משפט, אבל זהו אותו הטרנספר, אותו הטיהור האתני. הנה המשאיות, הנה גלגליהן. כעת, עשו כפי שמחייב מצפונכם – או חדלו-נא מלהטריח אותנו. אנו מצפים ממכם שתעשו לפחות את שעשו ח"כי הימין בימי ההתנתקות.
(יוסי גורביץ)
מה פירוש: מור"ק???
מורשת קרב
איזה כיף לך שלא ידעת עד עכשיו. מעתה תצטרך לחיות בעולם שקיים בו המושג הזה.
עלה בדעתך שבן דרור ימיני יודע בדיוק מה שאצבעותיו מקלידות? שהוא באמת חושב שזה לא בסדר לרמות את הבדואים אבל עוד פחות בסדר לספר את זה? שבן דרור הוא פשוט – לפי קנה המידה שלי – איש רע? יכול להיות?
האם כל הכפרים הבדואים המדוברים הוקמו כחוק ודין? אין מקרים שבהם בדואים הגיעו לנקודה מסוימת והקימו שם כפר על דעת עצמם?
מה אתה מבלבל את יוסי בזוטות כאלה
ועוד במאמר שאינו עוסק כלל בבדואים
אלה "באהבתו" של יוסי לבן דרור.
לפני המדינה המודרנית, אנשים בנו כפרים על דעת עצמם. האמת, גם במדינות מודרניות אנשים יכולים לבנות ערים על דעת עצמם (בארה"ב מותר לבנות אלא אם יש תוכנית מתאר שאומרת שאסור; בישראל זה להיפך).
מתי הוקמו הכפרים המדוברים? באיזו שנה? כמה מהם יש? האם הם יושבים על שטחים שהבדואים טוענים שהופקעו מהם בעבר או שמא על שטחים שאינם כאלו? האם קיים מידע שכזה לגבי כל אחד מהכפרים המדוברים?
לא בטוחה לגבי שנת הקמה מדוייקת של כל כפר. אבל תשובות למרבית השאלות שלך, כולל כמה כאלו יש, העובדה שרובם אכן יושבים על שטחים שהופקעו מהבדואים בעבר ומידע נוסף על הנושא ניתן למצוא בתוכנית האב להכרה בכפרים הלא מוכרים.
שים לב לכך שהיא מחולקת לחלקים שונים ועמודים 24-46 כוללים סקירה היסטורית מפורטת כולל מפות וציטוטים.
http://bimkomplatform.files.wordpress.com/2012/10/d7aad79bd7a0d799d7aa-d790d791-d79cd794d79bd7a8d794-d79ed7a1d79ed79a-d79ed79cd790-d7a1d795d7a4d799-d790d795d792d795d7a1d798-2012.pdf
עיקר המידע על מצב הישובים הלא מוכרים שקיימים כיום, כולל גודלם אוכלוסיה, היסטוריה ועוד מצוי במסמך שצרפתי החל מעמוד 61 שכותרתו "הישובים הלא מוכרים – מאפיינים עיקריים – סקרים ושיתוף ציבור
"
מידע נוסף על הכפרים הלא מוכרים, כולל השנה בה הוקמו ניתן למצוא בנספחים של אותו מסמך, בדגש על נספח 2 החל מעמוד 319.
http://bimkomplatform.files.wordpress.com/2012/10/d7aad79bd7a0d799d7aa-d790d791-d79cd794d79bd7a8d794-d79ed7a1d79ed79a-d79ed79cd790-d7a1d795d7a4d799-d790d795d792d795d7a1d798-2012.pdf
עוד פעם: הבדואים לא "הגיעו לנקודה מסוימת" – הם הועברו לאותה נקודה אחרי שישראל לקחה להם את האדמות שהיו שלהם טרם הקמתה. אומרים לך שהחוק מפלה את הבדואים לרעה ואתה מנפנף בזה שהכפרים לא הוקמו "כדת וכדין". תקרא קצת עם אום אל-חיראן ותבין את עומק התועבה של מדיניות הממשלה.
בן דרור ימיני היה בין הלוחמים בצפון תל אביב על זכויות בקרקע של גבעת עמל א ב משהו כזה . נדמה לי שלהורים שלו ולו היו שם זכויות שמו שם אותם במלחמת השחרור אחרי שגרשו את הערבים פלסטינים . והוא נלחם . והוא סיפר איך עשה משא ומתן למען כולם וכו כוו
וכן היו שם גם הפגנות . אז צביעות זה הסיפור
רגע, לא הבנתי. אם הצילומים הם הקריפטונייט של המשטרה, כי הם חושפים עוולות משטרתיות, אז מה הבעייה שהמשטרה תקבל עותק?
הרי זה לא שהם מבקשים לקבל את הצילומים ולהשמיד את המקור, או אם כן אז זה ממש לא הודגש בחדשות. המשטרה טוענת שהם רוצים עותק כדי לעצור מפירי סדר, והעיתונאים טוענים פה ל"חיסיון מקורות", שזו טענה שבקונטקסט של הפגנה היא, איך נאמר, מתיחה רצינית של המושג מקור.
הרי אם אני כאזרח צילמתי מישהו עובר על החוק (מפגין או שוטר), זו תהיה אזרחות טובה להעביר את החומר למשטרה, ואם אני לא טועה גם חובה חוקית.
אתה מיתמם.
המשטרה רוצה את כל הצילומים שנעשו שם. האם כל המפגינים הם מפירי סדר? לא, רובם לא. המשטרה רוצה לראות את כולם כדי שתוכל להחליט מראש מי המנהיגים (ולא – מי "מפירי הסדר"), כדי שתוכל להתנכל להם עוד לפני ההפגנה הבאה.
"חיסיון מקורות" עובד כאן טוב מאוד. המפגינים זימנו והרשו לתקשורת לצלם אותם עושים מעשה שהמשטרה חושבת שהוא הפרת סדר ואילו הם ותומכיהם חושבים שזו זכותם הלגיטימית במדינה דמוקרטית. מה ההבדל בין מעשה זה לבין עדות של מקור על מעשיו של אדם או על מעשיו שלו עצמו, הניתנת לעיתונאי, ועליה, כמובן, חל החיסיון העיתונאי?
היטיב יוסי לציין שזו בדיוק מטרת המשטרה: לתקוע טריז בין המפגינים לתקשורת, לגרום לכך שהמפגינים לא ישתפו את התקשורת במעשיהם ובכך ירד בהכרח הסיקור של ההפגנות הללו.
א. אתה לא יכול לפעול על סמך ההנחה שהמשטרה עומדת להתנכל למנהיגים. קודם היא צריכה להתנכל להם ואז צריך להתלונן על זה ולקחת אותם לבית משפט.
ב. "המפגינים" זימנו? מי בדיוק זימן? קולקטיב לא יכול לזמן, ולא יכול להוות מקור. רוב רובם של הנוכחים בהפגנה לא ביקשו מהעיתונאים לבוא, ולא יכולים להנות מהגנה של מקור.
מה גם שאם מקור מתוודה בפניך שהוא ביצע פשע אני ממש לא בטוח כמה אתה יכול לחסות בצל החסיון העיתונאי בלי לדווח למשטרה (לא אותו דבר כמו לדווח על פשע של אחר כמובן).
ג. אם מפגין מזמין עיתונאי להצמד אליו, אז הוא מקבל את הטוב יחד עם הרע. אם, נאמר, המפגין מנפץ חלונות של בנקים, ומצפה לסיקור חיובי בלבד בלי שיהיו השלכות למעשיו, אז זבש"ו.
גם המפגינים וגם המשטרה צריכים להתנהג יפה.
לא יכול להיות שהתמונות יהיו הקריפטונייט של המשטרה כשהיא עוברת על החוק אבל כשהן מתעדות מפגינים המבצעים עברה אז פתאום ערך השקיפות נמוג.
א. אני יכול לפעול על סמך ההנחה שהמשטרה עומדת להתנכל למנהיגים משום שכך נהגה כבר הרבה פעמים בעבר. יוסי כתב על זה בפוסט.
ב. כל מפגין עושה הפגנתו בשביל המרחב הציבורי שהתקשורת חלק חיוני ממנו. זה הרציונאל של מעשה ההפגנה. מגוחך לטעון שהמפגין לא הזמין את התקשורת.
ג. אף אחד לא מצפה מהעיתונאי לסיקור חיובי בלבד. העיתונאי יכתוב כרצונו ואיש (זולת בעליו) לא יכפה עליו דבר אחר. אבל העניין הנדון הוא הדרישה לקבלת כל התמונות ע"י המשטרה.
א. לא אמרתי שההנחה לא מוצדקת, אמרתי שאתה לא יכול לפעול על סמך ההנחה הזו. עד שלא מתבצעת עברה אתה לא יכול לפעול נגדה באמצעי לא חוקי.
ב. ודאי שנוכחות התקשורת רצוייה על ידי המפגינים, זה לא הופך אותם למקור אשר זהותו חסוייה. להפך – הפגנה היא בהגדרה במרחב הציבורי, ונוכחות תקשורתית היא צפוייה. אין למפגין שום ציפייה לפרטיות ובמילא לא יכול להיות שהוא מקור של עיתונאי בלי שהוא עצמו מודע לכך. בקיצור, הטיעון של חסיון מקורות הוא קישקוש, וחבל שהוא לא יתברר בבית משפט.
ג. הוא לא מצפה לסיקור חיובי אבל כן מצפה שעיתונאי לא יסגיר תמנונות שעשויות להפליל אותו למשטרה? אי אפשר לאחוז בחבל משתי קצותיו.
אין הרבה מקומות שבהם הטיעונים של השמאל הרדיקלי הם כה מופרכים כמו בסוגיה הבדואית.
1. עוד לא יצא לי לשמוע על טיהור אתני שכולל העברה מפחון כמה קילומטרים צפונה\דרומה\מערבה\מזרחיה לבית קרקע בסבסוד המדינה. פנאן.
2. מה ששקרנים למען זכויות אדם (i.e. "רבנים למען זכויות אדם") שוכחים לספר על הדו"ח של החברה להכשרת היישוב משנת 1920 זה שהדו"ח מפרט את הטריטוריות של הבדואים כפי שהבדואים רואים את זה, אבל גם מציין שוב ושוב שעל רוב האדמות האלה אין כל בעלות חוקית רשמית. הדו"ח לא מכיר בשום צורה בחלוקה הבדואית המסורתית והשרירותית, הוא פשוט מדווח עליה.
3. לטעון ש-2.4 מיליון דונם היו בבעלותם הפרטית של אלפים בודדים של משקי בית זאת בדיחה. לטעון שמדינה מודרנית צריכה להסכים לזה זאת בדיחה בריבוע.
לפחות מפסיקים לשמוע את הטיעון המדהים "אבל זה רק 5 אחוז מהנגב…".
1. שהבעיה אינה מעבר מפחון (שלעיתים הוא בכלל בית בנוי) לבית קרקע אלא העובדה שמעבר זה כולל ויתור על קרקעות נרחבות ועל אורך החיים הכפרי.
2. הדו"ח ההוא סקר את הקרקעות כדי לדעת מה יוכלו לרכוש ואכן יש היסטורית רכישה ארוכה של קרקעות בדואים על ידי אירגונים ציוניים. ההכרה אינה של הדו"ח אלא של השלטונות העותמנים והבריטים.
דוגמאות:
תשובת ממשלת המנדט ב-1937 לפנייתה של הסוכנות היהודית, ובן-גוריון בראשה, לאפשר ליהודים להתיישב בנגב, על בסיס הימצאותה הנרחבת כביכול של קרקע 'מוואת' וחוסר הבעלות של הבדווים כביכול על הקרקעות בהן הם מחזיקים. תשובתה של ממשלת המנדט, הבהירה בצורה חד משמעית שאדמות אזור באר שבע "שייכות לשבטי הבדווים עקב חזקתם בקרקע מזמן קדום"… כך בשפת המקור
:
"The cultivable land in the Beersheba sub-district is regarded as belonging to the Bedouin tribes by
virtue of possession from time immemorial… in the past the lands have been occupied entirely as tribal
land, but in recent years the practice of allotting tribal holdings has come into existence, thus enabling
sales to be made to Jewish interests"
עדות חשובה נוספת לבעלות הבדווית על קרקעותיהם מציג המושל הצבאי לשעבר של אזור הסייג, החוקר
והסופר ששון בר צבי, במסמך מיום 11 יולי 1966 אותו הכין עבור אלוף הפיקוד. המסמך, הנמצא בארכיון
צה"ל, מבהיר המושל הצבאי את המצב ללא כחל ושרק:
"הקרקע בנגב… לא נרשמה ע"י ממשלת המנדט בספרי האחוזה (טאבו). הבדווים, שנמנעו מלרשום את
קרקעותיהם לא סבלו במיוחד מאי רישום הקרקעות כי השלטונות הכירו בבדווים ובזכויותיהם לקרקע, דבר שבא לידי ביטוי ברישום כל הקרקעות בספרי תשלום מסים (דפתר חבאל) והסכמת השלטון להכיר בהעברת קרקע מבדווי אחד לבדווי אחר כבמכירה חוקית, ובהסכמתם לרשום את הקרקע בספרי האחוזה על שמו של הקונה (בדרך זו רכשה ורשמה הקרן הקיימת אלפי דונמים)"
3. הטענה על מעל 2.6 מליון הדונם היא על פי שבטים ובעלות היסטורית. אף אחד לא טוען שהמדינה צריכה לתת להם את כול השטח הזה, אלא שעל סמך זה הוגן יהיה להסכים לדרישות *הנוכחיות* שהם 650 אלף דונם, שהם כ5% משטח הנגב.
1. יפה. תראה כמה מהר עברנו מ"טיהור אתני" לסכסוך מקרקעין ומאבק בין חקלאות-כפרית-מסורתית לעירוניות-מודרנית.
אגב, הישובים החדשים שאותם יקימו אמורים להיות בחלקם גם הם ישובים חקלאיים, כך שגם זה לא באמת המאבק.
2. ציטוטים קטועים שאותם ממחזרים שוב ושוב תוך הבנייה של הקשר הם משהו מפוקפק למדי להישען עליו, ופרופ' יפתחאל שמכתביו ציטטת הוא מספק סדרתי של ציטוטים כאלה. כך נוצר שדו"ח של הכשרת הישוב שמציין שלבדואים אין בעלות חוקית רשמית על האדמות בנגב נהפך ל"הכרה ציונית רשמית בבעלות הבדואית". כך גם ציטוט מספר של פרופ' רות קרק סולף ועדיין מופיע בדו"חות של הארגונים השונים שבצד הבדואי של סכסוך המקרקעין כ"הוכחה" שגם היא הכירה בעבר ב"בעלות" של הבדואים על למעלה ממילון דונם. כל הציטוטים האלה הובאו לבית המשפט ועומתו עם פרופ' רות קרק מנגד, ובית המשפט הכריע נגד עמדותיו.
3. אכן, ומדינה מודרנית לא צריכה להסכים לתת למעלה מ-650 אלף דונם של אדמה לקצת יותר מ-3000 תובעים. גם ללא קשר לכל הסוגיות ההיסטוריות – זה טבעי שמערכת המשפט המסורתית הבדואית חילקה אדמות ריקות בצורה שרירותית בין משפחה לשנייה, וכולם זכו למאות דונמים מעבר למה שהם היו יכולים מתי שהוא עבד. זה גם טבעי שלשלטונות אימפריאלים שלא התעניינו באזור לא היה אכפת מהחלוקה הבין-שבטית חסרת המשמעות הזאת. אבל זה בשום פנים ואופן לא משהו שמדינה מודרנית קטנה וצפופה באופן הולך וגובר צריכה לקבל.
אני לא אתייחס למה שכתבת כי נראה לי שהתעלמת לגמרי מעיקר העיקרים של הכתבה (ואם אני טועה תתקן אותי)
בן דרור ימיני טוען שהמדינה שיקרה לבדואים. בן דרור ימיני טוען שארגוני זכויות האדם הם הרעים בסיפור.
כלומר הוא עומד על זכותה של המדינה לשקר לבדואים או משהו כזה, כאן הבעיה שאני רואה.
עוד דבר שאני לא מבין – אם באמת מציעים הצעה כל כך קוסמת לבדואים אז מה הסיפור שלהם לעזאזל? אם הייתי חי בחורבה עלובה והיו מציעים לי וילה לא הייתי לוקח? אם הם מתנגדים אולי זה כי הם מטומטמים ואולי כי יש להם בכל זאת סיבה?
המדינה אולי צפופה, אבל הנגב ממש לא צפוף. בורגני ישראל, איך לומר את זה בעדינות, לא ממש נוהרים לשם. כנראה שהנדודים בדרך לכאן ממצרים הספיקו להם.
עמית, בד"כ אתה עובדתי כדבעי, הפעם לא משהו. אפילו אצל יוסף וייץ נטען שהבדואים אוחזים – באופן מסובך וכו' – בבעלות על כל הנגב הצפוני, ומעבדים אותו אם כי לא באופן שיטתי. שנה הדונם הזה, שנה אחרת הדונם ההוא.
וייץ היה מאד בעד הפקעת קרקעות. הוא חשב שלא יעלה על הדעת שמשאב חשוב כמו אדמה ישאר נחלת קבוצה קטנה שיכולה לעשות ממנו הון במידה והיא תעבור לחקלאות אינטנסיבית. הוא גם לא היה נגד טרנספר של ערבים אל מחוץ לגבול ולאלקטורט. אבל בשני המקרים – זה שמפקיעים בו קרקע מאזרחי ישראל הבדואים וזה שמגרשים את האזרחים דנן אל מעבר לגבול – וייץ תבע פיצוי מלא והוגן לבדואים על הקרקע המופקעת.
לעדותו של וייץ, שהוא סך הכל מקור די אמין, המדיניות שלו התקבלה והפכה לבסיס של מה שנעשה בישראל בפועל בענייני ההפקעה. לפיכך, צריך לפצות בדואים בהיקף גדול מאד. אני מניח שיפתחאל קורא כאן. אני מאחל לו רק רע, אבל לא מיד אלא אחרי שיתחיל להשתמש בתיזה הנגזרת מדברי וייץ ז"ל.
להשערתי, וייץ צודק וישראל ניסתה להיות מלאך, אלא שהעוינות הערבית כפרה עליה התערבה, והאויבות נשמרה חמה ומבעבעת, וישראל לא מטומטמת מספיק כדי לספק כסף לאויבים במקום לקנות אתו טנקים. כך, אני מניח, הגענו לאן שהגענו, בלי פיצוי לבדואים שברחו וגורשו. אבל לגבי הבדואים שהם אזרחי ישראל הדבר פשוט אינו רלוונטי. מגיע להם הרבה.
"אכן, ומדינה מודרנית לא צריכה להסכים לתת למעלה מ-650 אלף דונם של אדמה לקצת יותר מ-3000 תובעים."
70,000 איש, לא 3,000. להגיד 3,000, גם אם אתה אומר רק "תובעים" (כאילו שאין להם משפחות או משהו) זה מטעה. אז פתאום אנחנו מגיעים לצפיפות על השטח של 100 איש לקמ"ר, שזה דווקא גבוה למדבר. אם זה נראה לך נמוך מדי כי המרכז יותר צפוף, אז בוא נגרש את כל תושבי צרפת (צפיפות: 110 איש לקמ"ר, ולפני שתשאל, כן, רוב האדמה היא פרטית) לכמה עיירות פיתוח קטנות כי הולנד יותר צפופה.
אלפים בודדים של משקי בית? תגיד, אתה הזוי? בנגב חיו ערב מלחמת העצמאות יותר ממאה אלף בני אדם. רק אלף מהם היו יהודים.
בהנחה שמשק בית בדואי הוא בין עשרה לעשרים אנשים מדובר בבערך מאה אלף איש לכמה אלפי משקי בית, אתה לא יודע לספור?
אבל משק בית כפי שאנחנו בחברה המודרנית מבינים אותו הוא לא 10-20 איש אלא 2-7. משק בית של משפחה מורחבת של 20 איש צריך אדמה של 5 משקי בית של משפחה מצומצמת מודרנית ו-3 משקי בית של משפחה מצומצמת של לפני המהפכה התעשייתית. אז להגיד אלפים כשלמעשה היו בנגב עשרות אלפים זה מרמה.
ועוד דבר:
"המצאי המקסימלי עומד על כ-110,000 דונם בלבד"
המצאי המקסימלי לפי מה? לפי הגזענות של הממשלה? זאת שאישרה 59 חוות בודדים שאני בטוח שבמאוכלסת ביותר מבינהן יש פחות אנשים מבהכי פחות מאוכלס מהכפרים הלא מוכרים.
אז לפני שהממשלה בכלל מתחילה לדבר על קרקעות קודם כל שתכיר ב37 הכפרים הלא מוכרים ותיתן להם תשתיות וגם ל10 הכפרים ש"הוכרו" בלי שזה שיפר בכלום את מצב התשתיות שלהם.
ואז אם תהיה לממשלה עוד בעיה כולשהי עם שטחים פתוחים בבעלות בדואים שתשב ותנהל איתם משא ומתן.
1. רצוי הסבר על המילה "מילט" למי שלא מכיר את מושגי האימפריה העות'מנית קשה להבין במה מדובר.
2. באותו היום, באותו אתר , קלמן מול אורי- 2 כותבים מהימין הקשה- אבל כל אחד והבנתו אחרת. מעניין מי מבין יותר טוב את אזלת יד המדינה בכל סיפור.
3. לטובת המעמיקים רצוי הפנייה לדוח וועדת גולדברג= שעליה נוסח מתווה פראוור ותוכנית בגין. על מנת שהממשלה תוכל לאשר את המלצות וועדת גולדברג.
ישר כוח והמשך בדרכך החשובה.
גורביץ כתב
"ימיני כתב שטויות נוספות, כמו הטענה שרוב הבדואים דווקא תומכים בתוכנית אבל כל מיני מסיתים שמאלנים גורמים להם להסס."
בן דרור ימיני לא כתב שרוב הבדואים תמכו בתוכנית. הוא כתב שהיו אלפים שעברו וההתנגדות שיבשה את זה.
יופי של כותרת .
אני מקווה שכולם מכירים את המונח "סופות בנגב" ולמה הוא מתייחס.