במסגרת החרם העולמי הבא עלינו לטובה, נקטו היום חברי ועד העובדים של מה שהמקומיים מכנים באופטימיות נמל התעופה של אתונה בפעלול חדש: הם חסמו את הגישה לדוכני אל על ותקעו 99 נוסעים לישראל במשך שעתיים נוספות שם. כמי שעבר את החוויה המפוקפקת של שהיה באתר הזה בשנות ה-90, כשהוא נראה כמו הכלאה לא מוצלחת בין מרכול בעיירת פיתוח וחנות בורקס, אפשר לציין לזכותם של חברי ועד העובדים שהם בסך הטעימו את הישראלים מעט מזעיר ממה שעובר על פלסטיני ביום נסיעה ממוצע בין מחסום למחסום. די לא נעים, אבל לא כל כך נורא. (עדכון: מכמה תגובות שקיבלתי עולה שהיוונים שדרגו משמעותית את נמל התעופה שלהם, כנראה לקראת האולימפיאדה – יצ"ג).
זה לא הרושם שקיבלו ישראלים שנכנסו לאתר של העיתון לאנשים חושבים. שם נאמר שהעובדים הפגינו את מחאתם על "הסגר על עזה וכן על המדיניות "המדכאת" [מרכאות כפולות במקור – יצ"ג] של היהודים".
התגובה הראשונה שלי היתה: אמא'לה! אנטישמים! צאצאי אנטיוכוס! באיגוד שלהם ודאי מחלקים לחברים כמתנה את "הפרוטוקולים של זקני ציון". נרגעתי קלות כאשר קראתי את תגובתה האמיצה של אל על, לאמור שבטחון נוסעיה תמיד בראש מעייניה והיא הקפידה על כך שלנוסעים לא תשקף כל סכנה. נוסעי אל על לא ילכו כצאן לטבח, ואם ראש הוועד ינסה לארגן פוגרום, המאבטחים של אל על יעלו אותו במהירות על שיחה בכיוון אחד לפגישה עם מחמוד מבחוח.
אבל אז החלו לנקר בי ספקות. האם ועד עובדים יווני באמת ישתמש בביטוי "המדיניות המדכאת של היהודים"? אמנם, בימים שבהם ישראל משתחצת בכך שהנשיא אובמה לא יכול ללחוץ עליה, כי אם יעשה זאת יקומו עליו יהודי ארצות הברית, כולם כזומבים לחלילו של אביגדור ליברמן, ויחסלו את שלטונו – אמנם, בימים כאלה, ההבדלים בין ישראל הרשמית ובין הקנוניה המפוברקת ההיא של הזקנים ההם בבית הקברות של פראג נראים מטושטשים מהרגיל; ועדיין לא סביר שוועד עובדים יווני, במיוחד כזה המתנגד למדיניות ישראל, יאמץ את הקו הרשמי למחצה שלה.
נו. לא היו הרבה ברירות. פתחתי את וויינט. שם נמסר כי חברי הוועד מחו על "המצור הישראלי על עזה ומדיניות הדיכוי של ישראל". לא בדיוק אותו דבר. הלכתי, בחשש מסוים, לנרג. שם היתה גרסה שלישית: המחאה היתה כנגד "המצור על עזה ומדיניות הדיכוי של המדינה היהודית". גם זה לא בדיוק "המדיניות המדכאת של היהודים". נכנסתי למהדורה האנגלית של "הארץ", שם דווח על "מחאה כנגד המצור הישראלי על עזה ומדיניות הדיכוי של מדינה היהודית".
בשלב הזה נזכרתי שיש לי השכלה פורמלית של היסטוריון ושמה שאני רואה פה הוא בעליל שורה של השתקפויות של טקסט מכונן אחד, מעין טקסט Q של כל הסיפור. חיפוש לא ארוך במיוחד – המהדורה האנגלית של "הארץ" סיפקה את כל הרמזים הנדרשים – העלה שכל הכתבות הללו נשענות על ידיעה בנושא של סוכנות הידיעות AP. שם נאמר שהמחאה היתה, כצפוי, בשל "המצור על עזה ו"המדיניות המדכאת" [מרכאות כפולות במקור – אותן מרכאות של הסיפור ב"הארץ" בעברית! – יצ"ג] של המדינה היהודית".
בקיצור, עורך רשלן ב"הארץ" הפך את המפגינים האנטי-ישראלים של אתונה לאנטישמים שמוחים על "מדיניות מדכאת של היהודים". ההבדלים בין המונחים האלה – יהודי, ישראלי, ישראל, המדינה היהודית, מדינת היהודים – מטושטשים במכוון על ידי ישראל מאז הקמתה, למעשה עוד קודם להקמתה. הציונים תמיד רצו שיכירו בהם כדוברים של היהודים ברחבי העולם כולו; לצורך כך, חלקם לא היסס להעמיד פנים שיש להם גישה לקונספירציה היהודית הכלל עולמית – תום שגב מתאר באיזה כשרון פרטו אוסישקין ונחום גולדמן (שעמד בראש ארגון חסר כל משמעות בשם "הקונגרס היהודי העולמי") על המיתר הזה.
אבל ישראל לא מדברת בשם היהודים. ישראל הרשמית בקושי מדברת בשם היהודים החיים בה, היא ודאי לא מדברת בשם היהודים החיים בארצות הברית או בכל מקום אחר. כשהיא מנסה לקשור בינה ובינם, היא מסכנת אותם; היא מעודדת את תיאוריות הקונספירציה שאומרת שכל היהודים, בכל מקום, הם שלוחה של מרכז יהודי כלשהו. אמנם, זה המצב שאליו המדינה שואפת, וחבר הכנסת יעקב כ"ץ (האיחוד הלאומני) אף נזף במכתב רשמי ברם עמנואל, ראש המטה של הבית הלבן, על כך שהוא מעז להיות קודם כל אמריקני ורק אחרי זה יהודי (וישראלי כלל לא). סביר להניח שאם כתוצאה מכך תגאה האנטישמיות בארה"ב, או במקומות אחרים, המשטר הישראלי לא יצטער יותר מדי: הוא ממילא גרס שמקומם של יהודים הוא בישראל, שם יוכלו לסייע מקרוב לקרב הדמוגרפי מול הפלסטינים. אריאל שרון אף אמר זאת במפורש, כשקרא בעיצומו של מה שנראה בשעתו כמו גל אנטישמי גואה בצרפת ליהודיה להגר לישראל – ועורר בכך משברון דיפלומטי עם צרפת.
הבלבול המכוון בין יהודים וישראלים מסייע למשטר הציוני גם כלפי פנים: כך קל יותר לבלבל בין התנגדות לגיטימית למדינת ישראל ולפעולות ממשלת ישראל ובין אנטישמיות, ולשכנע את היהודים הישראלים שכל העולם נגדם, ושהמחאה העולמית איננה מוכוונת כלפי מעשיהם – הכיבוש – אלא כלפי עצם קיומם כיהודים. מצער שדווקא ב"הארץ" נותנים לכך יד – במעשה או במחדל. ואולי גם שם כבר לא מבחינים בהבדלים?
(יוסי גורביץ)
תגובות אחרונות