החברים של ג'ורג'

על הרים ועכברים

בית המשפט המחוזי בנצרת גזר היום (ה') שבעה חודשי מאסר על ד"ר עומר סעיד, וזאת לאחר שקיבל עסקת טיעון שעיקרה מתוכן את רוב סעיפי האישום כנגד סעיד, והרשיע אותו ב"מתן שירות להתארגנות בלתי מותרת ובלתי חוקית". לאלו ממכם שצריכים תזכורת, רק לפני חודשיים רעשה הארץ כאשר הואשם סעיד, יחד עם אמיר מח'ול, בריגול חמור לטובת אנשי החיזבאללה במגע עם סוכן חוץ ו"מסירת ידיעות העשויות להיות לתועלת לאויב". תוך חודשיים הפך החיזבאללה ל"התארגנות בלתי מותרת ובלתי חוקית", תואר שגורם לו להיראות כמו חתלתול במקום נמר, ועשרות שנות המאסר שעליהן ליהגו מכל כיוון הפכו לשבעה חודשי מאסר. עורך דינו של סעיד, חוסיין אבו חוסיין, אמר ל"הארץ" ש"התיק שהתחיל בצעקה גדולה מסתיים בקול ענות חלושה", והוא צדק בכל מילה.

ההרשעה העלובה הזו, כמובן, לא זכתה למימדי הענק של הפרסום בעת המעצר. קודם להגשת כתב האישום, הוחזק במעצר חשאי במשך שבועיים, כאשר צו איסור פרסום כולל הוטל על כל הפרשה – לכאורה, בשל החריפות שבסכנה לבטחון המדינה. כנראה שהוא לא עמד בסכנה גדולה כל כך. עכשיו נראה מה יעלה בגורלו של אמיר מח'ול.

כנגד מח'ול עומדת בעיקר הודאתו, הודאה שהוא טוען שהוצאה ממנו בעינויים. הייתי מתייחס בספקנות לטענה הזו, אם היה בישראל הליך שמאפשר לנחקר לערער על הודאה כזו. טכנית, יש הליך כזה – משפט זוטא – אבל שיעור ההצלחה בערעור כזה בישראל עגול מאד, קרי אפס. אנחנו יודעים שהיו עינויים בישראל – לעזאזל, ועדת לנדו מצאה שהשב"כ שיקר באלפי משפטי-זוטא; אנחנו יודעים שעמוס ברנס וחברי "כנופיית מעצ" עונו, אנחנו יודעים שעיזאת נאפסו עונה, כי הם זכו לפיצויים בשל כך – אבל מסיבות השמורות עמה, מערכת המשפט מעולם לא פסקה לטובתו של נאשם במשפט זוטא, שלא לדבר על העמדתם לדין של שוטרים ואנשי שב"כ שהיו מעורבים בעינויים. לכל דבר ועניין, אם כן, הוצאת הודאה בעינויים היא הליך תקף בישראל. אז עד שיוכח אחרת, ההנחה הסבירה צריכה להיות שכאשר נחקר טוען שהוא עונה – במיוחד במקרה של מח'ול, שמעצרו הוארך שוב ושוב ושההודאה שלו הגיעה בסוף ימי החקירה – הוא אכן עונה.

עצם הטענה שסעיד ריגל עבור החיזבאללה באמצעות מוכר הפרחים חסן ג'עג'ע נשמעת קלושה עוד יותר, כאשר מסתבר שסעיד זומן לשב"כ בשנת 2007, שם התרו בו מפני המשך המגעים עם ג'עג'ע. המעשים המיוחסים לסעיד התרחשו ב-2008, כלומר שנה אחרי ההתראה הזו, והוא נעצר משום מה רק שנתיים לאחריהם. כלומר, מצפים מאיתנו להאמין שסעיד ידע שהוא על הכוונת של השב"כ, ובכל זאת התעקש להמשיך להפגש עם החיזבאללה ולהעביר לו מידע חסר ערך. עד מתי, יובל דיסקין, תנסה את השעיית הספק שלנו?

ואם כל הסיפור הזה נראה לכם מוכר, זה בגלל שזו לא הפעם הראשונה: קדם לו המקרה של ראאד סלאח, שבשעתו נעצר בקול תופים וחצוצרה, במעמד כאלף שוטרים ושוטרי חרש, והואשם בלא פחות מאשר ריגול עבור איראן. בסופו של דבר, גם ההר של סלאח הוליד עכבר כחוש למדי בדמות הרשעה בתרומה לעמותת צדקה שקשורה לחמאס.

לשב"כ, כבר כתבתי, אסור לתת ליהנות מהספק. הוא הודיע, אחרי הכל, שהוא יסכל פעולות "חתרניות" גם אם הן חוקיות. הוא קיבל גיבוי לכך מהפרקליטות ומהיועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז. צריך פעם לחשוב לעומק על משמעות הדבר, שהתביעה הכללית מודיעה שהיא תשתף פעולה עם דיכוי פעולות חוקיות לחלוטין, ומה אומר הדבר על מצב אכיפת החוק בישראל. בינתיים, נסתפק בלומר שסופו המשונה של התיק הזה נראה באופן חשוד כאילו הפרקליטות ניסתה למצוא איזושהי עסקת טיעון שתאפשר לה לסגור את התיק הזה בהרשעה ולא בזיכוי מביך מאד.

בהתחשב בכך שרק אחד מאלף ישראלים העומדים לדין גם מזוכה, ובהתחשב בכך שסעיד הוא ערבי, דבר שמוריד את סיכויי הזיכוי שלו, כנראה שבפרקליטות פחדו מאד. יום אחד, אולי, נדע למה. לא הייתי מהמר על זה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

35 תגובות על ”על הרים ועכברים“

  1. ידידיה הגיב:

    "הואשם סעיד… בריגול חמור לטובת אנשי החיזבאללה"
    לא נכון. סעיד הואשם במגע ען סוכן חוץ ובמסירת ידיעות העלולות להיות לתועלת האויב.
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3894999,00.html

    אני לא בטוח ש"פרויקט 300" הוא רעיון טוב כל כך, אלא אם אתה רוצה להפוך לפובליציסט נוסח "הארץ" או "ידיעות". עדיף שתכתוב פחות אבל תבסס טוב יותר את הפוסטים שלך, במקרה הזה חוסר הדיוק מעקר כמעט את הפוסט כולו מתוכן.

    • ygurvitz הגיב:

      תיקנתי. פספסתי את הידיעה במקור – אחרת הייתי כותב פוסט דומה כבר אז. אני חושב שהוא עומד.

      • סמולן הגיב:

        כדאי לשים לב: סעיד מודה בפה מלא שניסו לגייס אותו למודיעין החיזבאללה, ושהוא קצת עזר להם אבל פחד ללכת על זה בצורה מלאה יותר. אין ספק שמבחינת מידתיות הענישה של סעיד לא היתה כאן ממש עברת ריגול מלאה, אבל מאידך קשה גם לומר שסתם נטפלו אליו.

        • רות הגיב:

          זה יותר נראה שפנו אליו בלי שהייתה שום כוונה מצידו וניסו לגייס אותו, לו לא היה כל רצון להענות והוא סרב בעדינות, וכשהם ניסו ללחוץ, בשביל להוריד אותם מעצמו הוא ניסה "להעביר אותם הלאה".

  2. ידידיה הגיב:

    עכשיו לא ברור לי אם התרעומת היא על הירידה מ"ריגול חמור" (שהיה קיים בתקשורת בלבד, למיטב זכרוני) לדרגת "מגע עם סוכן זר ומסירת ידיעה לתועלת האויב", או שהתרעומת היא על ירידה מ"מגע עם סוכן זר" ל"מתן שירות להתארגנות בלי חוקית". מ"הייתי כותב פוסט דומה כבר אז" משתמע הראשון, אבל מתוכן הפוסט עצמו משתמע השני.

    חוץ מזה, צו איסור פרסום לא מוטל רק בשל "סכנה לבטחון המדינה" אלא גם כדי לא לחבל בחקירה. ממש כמו אצל פושעים רגילים. אני מנחש שזה היה המצב גם בעניין סעיד ומח'ול.

  3. ידידיה הגיב:

    "לשב"כ, כבר כתבתי, אסור לתת ליהנות מהספק. הוא הודיע, אחרי הכל, שהוא יסכל פעולות "חתרניות" גם אם הן חוקיות"

    לא נכון, מהקישור שצירפת עולה שהשב"כ אמר שיאסוף מידע על פעילות חוקית, גם במחיר האזנות סתר ופגיעה בפרטיות, אך בפירוש לא יסכל פעילות כזו.

    • ygurvitz הגיב:

      במכתב של דיסקין נאמר כי ""בתוקף אחריותו זו, נדרש השב"כ לסכל פעילות חתרנית של גורמים המעוניינים לפגוע באופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אף אם פעולתם מתבצעת באמצעות כלים אותם מעמידה הדמוקרטיה".

      http://www.adalah.org/heb/pressreleases.php?pr=07_05_21

      • סמולן הגיב:

        אתה מעוות באופן שיטתי את המכתב של דיסקין – ומתעלם מכך שמן הסתם המכתב הזה נבחן בכל הרמות המשפטיות שמדינת ישראל של אהרון ברק יודעת למצוא.

        מה שדיסקין כתב – ואתה מקפיד לא לצטט – הוא שהדבר הזה יתבצע בהתאם לעקרון הדמוקרטיה המתגוננת.

        כזכור, מדובר בעקרון שבגין העדרו הצליחו קבוצות של רטוריקנים שהרחיקו את עדויותיהם והתבססו על איסוף אקלקטי של עובדות היסטוריות להשתלט על רוסיה ועל גרמניה. בכל המקרים, המהלכים הקריטיים לפעולת קודמיכם ההיסטוריים הגדולים התבצעו תמיד בחסות החוק, ובמטרה לחסל את מה שנחשב ל"מדינה גוססת" או "קורסת" (דימויים מילוליים של מוות וגסיסה אפיינו תועמלנים רדיקלים מאז ומעולם).

        בקיצור, עקרון הדמוקרטיה המתגוננת אומר, במקרה דנן, שלשב"כ יש זכות לרגל גם אחרי מי שנדמה שפועל לרסק את מדינת ישראל ולהקים על חורבותיה גיא הריגה, גם אם האדם הזה מנצל באופן מתועב ושפל את החוקים שנחקקו כדי לאפשר כאן חירויות פרט. כנצל מיברג את שאלתיאל.

        • מני ל הגיב:

          ראינו איך השב"כ היום מגן על הדמוקרטיה הישראלית, כשהוא עצר את פעיל השמאל יותם וולף שבסך הכל בא להזדהות בצעדה למען גלעד שליט.
          http://ow.ly/28WkL

          ובכלל, ישראל היא דמוקרטיה למופת שצריך להגן עליה. הנה, בכל מקום מותר לך להפגין ולהעביר ביקורת על הממשלה. לא רק בשייח ג'ראח. גם באור יהודה.

        • ידידיה הגיב:

          המכתב אומר שיש לשב"כ זכות לרגל אחרי מי שנדמה וגו' אך ורק אם לפעילותו יש מאפיינים חשאיים, ורק כדי לוודא שאין בה מרכיבים שאינם חוקיים.

        • ערן הגיב:

          זו דמגוגיה זולה ותו לא. לפי הגדרת השב"כ לדמוקרטיה מתגוננת, פעילות למען שינוי אופיה של המדינה כ"מדינה יהודית" (ולא דמוקרטית!) היא "איום על הדמוקרטיה":

          "עמדת השירות היא כי בגדר חתרנות עשויה להיכלל גם חתירה לשינוי ערכי היסוד של המדינה תוך ביטול אופיה הדמוקרטי ***או*** (ההדגשה שלי) אופיה היהודי…"
          (סעיף 5 למכתב השב"כ)

          זו הגדרה שאינה מקובלת בשום מקום בעולם. למעשה, אם אנחנו כבר הולכים על דוגמאות דמגוגיות, אפשר להגיד שהפעילות של היטלר נגד היהודים היתה מוצדקת משום שהוא פעל במסגרת "דמוקרטיה מתגוננת", אל מול האיום שלהם לפגוע באופיה של המדינה כמדינה גרמאנית ארית (ודמוקרטית, ודמוקרטית. בטח דמוקרטית). זה אבסורד.

          אגב, במאמר מוסגר, השב"כ משקר כדרכו בקודש כשהוא טוען שב"מסמכי היסוד" של המדינה היא הוגדרה כמדינה "יהודית ודמוקרטית". בהכרזת העצמאות, בניגוד לטענתו, לא מוגדרת המדינה כ"יהודית ודמוקרטית". ההגדרה הזו נולדה בחוקי היסוד של 1992 ולא היתה קיימת בשום מקום קודם לכן. מסתבר שהמדינה הצליחה להתקיים לא רע במשך 44 שנה בלי ההגדרה הבסיסית והאלמנטרית הזו, שנראה שעכשיו עושה דווקא יותר מכל כדי להביא את קיצה.

          • ידידיה הגיב:

            כתבת: "אגב, במאמר מוסגר, השב"כ משקר כדרכו בקודש כשהוא טוען שב"מסמכי היסוד" של המדינה היא הוגדרה כמדינה "יהודית ודמוקרטית".

            טוב שלא נסחפת. הציטוט המדויק מדברי השב"כ:
            "… ערכי היסוד שלה הם בראש ובראשונה היותה "מדינה יהודית ודמוקרטית", כאמור במסמכי היסוד – ההכרזה על הקמת מדינת ישראל ובחוקי היסוד…"

            ובעניין ביטול האופי הדמוקרטי או היהודי, דיסקין ציין כי זו "חתירה נגד סדרי השלטון הדמוקרטי ומוסדותיו". ביטול האופי היהודי הוא בפירוש חתירה נגד "מוסד" המדינה (מוסד = יסודות, אלו המעוגנים גם בחוקי יסוד). שים לב שלמרות שהוא רואה בפעילות כזו חתירה, הוא מצהיר שלא יעסוק בה כלל אם תהיה חוקית וגלויה, שירגל אחריה אם תהיה חשאית, אבל רק כדי לודא שאינה בלתי-חוקית, ושיסכל אותה רק אם יתברר שאינה חוקית.

            • ערן הגיב:

              למה נסחפתי? הוא טוען שהמדינה מוגדרת כיהודית ודמוקרטית בהכרזת העצמאות, וזה לא נכון. לא חושב שנסחפתי.
              לא אכפת לי אם הוא רואה בפעילות כזו חתירה נגד מוסד המדינה או לא, זו לא השאלה. השאלה היא האם ראוי שבמדינה דמוקרטית שירות בטחון חשאי ינהל מעקב אחרי גורמים שפועלים בדרכים חוקיות לחלוטין על מנת להפוך את המדינה לדמוקרטית לחלוטין (=מדינת כל אזרחיה). התשובה היא "לא", ואין מקום בעולם בו התשובה תהיה "כן". זה הכל. אם הדמוקרטיה פה – או מה שנשאר ממנה – צריכה להתגונן מפני מישהו, זה לא מפני אלו שרוצים להפוך אותה לדמוקרטית באמת, אלא בדיוק מפני דיסקין ודומיו במנגנוני הבטחון.

              • ערן הגיב:

                אני גם לא מקבל את ההגדרה של ה"יהודיות" של המדינה כאחד מ"מוסדותיו" של השלטון הדמוקרטי. זו להטטנות לשונית. "מוסד" איננו "יסוד". גם אם זה עקרון "יסודי" (מה שזה לא אומר), ואפילו עקרון "פרשני" (רק לעניין פסקת ההגבלה בחוקי היסוד, אם בכלל. וזה דיון גדול ואחר), זה לא "מוסד" ממוסדות השלטון הדמוקרטי (המוסדות האלה הם הכנסת, הממשלה, בית המשפט וכו' וכו'). לו היה רוצה המחוקק להגדיר את שמירת יהדותה של המדינה בתחום סמכותו של השב"כ, היה עושה כך במפורש בחוק השב"כ. במקום זאת, הוא הגדיר רק את שמירת המוסדות הדמוקרטיים של המדינה, ואף הגדיל לעשות וציין במפורש:

                "לא תוטל על השירות משימה לשם קידום אינטרסים מפלגתיים-פוליטיים."

                מעקב אחר פעילויות חוקיות פוליטיות של אזרחים ערביים היא בדיוק משימה לשם קידום אינטרסים מפלגתיים-פוליטיים.

              • ידידיה הגיב:

                לערן:
                נסחפת, כי אפילו לו טען שמגילת העצמאות אומרת "יהודית ודמוקרטית", זה לא היה שקר אלא לכל היותר טעות (מפני שביקש כאן להגן על ה"יהודית" ולפיכך אין לו אינטרס להוסיף דווקא "דמוקרטית"). אבל מעבר לכך, נראה לי אפשרי בהחלט שב"מסמכי היסוד" הוא התכוון גם למגילת העצמאות וגם לחוקי היסוד – אחרת היה כותב "מסמך היסוד". כך או כך, יש כאן בעיה קטנה בניסוח שלו, וכדאי תמיד לדון לכף זכות.

                "מוסד" פירושו גם "יסוד" – "ימוטו כל מוסדי ארץ". אבל גם אם מפרשים "מוסד" במובן "institution", לא בהכרח יש כאן בעיה עקרונית. בהנחה שמקבלים את הבהרתו של דיסקין (ואני מניח שאכן כך, לצורך דיון זה, אחרת אין טעם להתפלפלתנו על קוצי דבריו), הרי שהוא מרגל אחרי פעילויות אלו אם הן חשאיות, רק כדי לוודא שאין בהן עבירה על החוק.

              • ערן הגיב:

                לא נסחפתי, אתה התבלבלת. מגילת העצמאות לא מגדירה את מדינת ישראל כמדינה "יהודית".

                הפרשנות שלך ל"מוסד" כ"יסוד" היא לא סבירה בהקשר של חוק השב"כ, לדעתי.

                ריגול אחר פעילויות חשאיות "כדי לוודא שאין בהן עבירה על החוק" אינו דבר לגיטימי – כדי להצדיק את הריגול צריך שיהיה חשש מבוסס לעבירה על החוק מלכתחילה, ולעתים צריך צו שופט.
                חשוב להבין שהסמכות היחידה הנתונה לממשלה, לסוכניה ולסוכנויותיה היא הסמכות הנתונה לה באופן מפורש בחוק. בחוק השב"כ לא ניתנת סמכות לשב"כ לבצע פעולות ריגול אחרי פעילים פוליטיים, ואף נקבע שם בפירוש שלא יוטלו עליו משימות פוליטיות, ואין שום זכר לעניין האופי היהודי של המדינה בחוק הזה. זה מספיק כדי לסגור את הדיון. אם בחוק השב"כ היתה מוגדרת סמכות לפעול נגד אנשים שרוצים להפוך את המדינה לדמוקרטית, אז היה מקום לדיון פילוסופי האם החוק הוא מוצדק ומוסרי או לא. כאמור – אין סמכות כזו בחוק.

              • ערן הגיב:

                כן, טעות שלי לגבי ההגדרה במגילת העצמאות – היא מוגדרת כמדינה יהודית כמובן.
                אני עומד על דעתי שהיותה של המדינה יהודית היא לא "מוסד" דמוקרטי.

              • ידידיה הגיב:

                כנראה שדיסקין ואני נישאר חלוקים איתך בנוגע להיות המדינה היהודית "מוסד דמוקרטי".

                אם נעשה קצת סדר, יש כאן שני עניינים שונים: האחד, הוא שאלת הסמכות לרגל אחרי מי שיש חשד לא-מבוסס שמעשיו לא חוקיים, בין אם המרגל הוא השב"כ או המשטרה, ובין אם המעשים הם "חתרנות" (גם נגד הדמוקרטיה!) או סתם פליליים.
                השני, הוא שאלת סמכות השב"כ (ולא המשטרה) לרגל אחרי "חתרנים נגד האופי היהודי" שיש חשד מבוסס לפעילות בלתי חוקית במעשיהם.

        • ש.ב הגיב:

          סמולן, אין לך מושג ירוק דמוקרטיה מתגוננת מהי. דמוקרטה מתגוננת זה הגנה על הדמוקרטיה של המדינה, לא על "יהדותה" של המדינה או כל דבר אחר.

          וזה שמכתבו של דיסקין עבר את המשפטנים לא אומר כלום. משפטני ישראל הכשירו ומכשירים דברים גרועים מאלה, והם "סמולנים" רק בפנטזיות הסטריאוטיפיות והפרנואידיות של הימין.

          • מני זהבי הגיב:

            מילא הגנה על "יהדותה". גם ההגנה על הדמוקרטיה היא עסק חמקמק למדי. טריקים פוליטיים כמו הצתת הרייכסטאג (קצית גודווין? קיבלת!) קל לזהות בסיעבד. בזמן אמת הם עשויים להיראות כדמוקרטיה מתגוננת בהתגלמותה. בגלל זה, בין היתר, משטר דמוקרטי אינו יכול להתקיים לאורך זמן אם חלק גדול מהאזרחים אינו רוצה בקיומו.

          • סמולן הגיב:

            לא כתבתי בכלל על המושגים שלי לגבי הגנה על היהדות או הדמוקרטיה של המדינה. ציינתי משהו עובדתי פשוט: יוסי מסלף את מה שדיסקין כתב לחליחל.

            אתרגם לך לפשטנית: דיסקין כתב שהשב"כ פועל גם כנגד אנשים שפועלים במסגרת החוק, לפי שיטה שהתקבלה בעולם המערבי אחרי שדמגוגים הסטריים השתלטו על גרמניה בטענות היסטוריות ובסיפורי זוועות על יהודים. יש מאפיינים ברורים למה שמכונה "דמוקרטיה מתגוננת", ואלו מהווים סייג – גם הוא ברור – למה שהשב"כ עושה אל מול אנשים שלא מפרים את החוק.

            את הדבר הזה יוסף לא תיאר בשום צורה, ולא רק הוא. מה שיוסף כתב – ושוב, לא רק הוא – הוא שדיסקין והשב"כ אמרו שהם פועלים נגד מי שבא להם ואיך שבא להם.

            בהיותך לא הכי נבון (רק בדברים האלו, אני בטוח), אציין שאני לא דיברתי על מה שהשב"כ עושה בפועל, אלא על מה שדיסקין ושהשב"כ *אמרו* באמירה הזו, שמצוטטת באופן קבוע ומסולף (וגם הסילוף קבוע). יכול להיות שהשב"כ מקריב ילדים פלסטינים בפסח, ואולי גם בכל יום שלישי. אבל האמירה הזו לא מייצגת שום דבר כזה. יכול להיות שאני לא מבין בדמוקרטיה מתגוננת, וכך גם כל האחרים (ישראלים, נחותים, לה לה לה). אבל לא על זה דיברתי, אלא על ציטוט חלקי. כולה עובדה מהזן העיתונאי הבסיסי.

            מה שמטריד, הוא שברור שהציטוט אפילו לא סולף באופן מכוון.

            • מני זהבי הגיב:

              טוב, אם אתה מתעקש, אז הנה עוד ציטוט מהמכתב של דיסקין לחילחל (כפי שהובא בעמוד של עדאלה הנזכר בתחילת השירשור הזה):

              'במכתב נטען, כי יש שלוש דרכי פעולה במקרים האלה: "כלים מחקריים – איסוף ממקורות גלויים בלבד וניתוח על פי מקורות אלה; כלים איסופיים – באמצעות שימוש בכלי איסוף הפוגעים בפרטיות כמו האזנות סתר וכו' וכלי סיכול ואכיפה – כמו מעצר, חיפוש, חקירה וכו'".'

              עכשיו, אם דיסקין מדבר על סיכול של פעילות חתרנית שמתבצעת במסגרת חוקית, אני מתאר לעצמי שהוא מתייחס ל"כלי סיכול ואכיפה" — כלומר, אשכרה לעצור אנשים או לפחות לזמן אותם לחקירה. מה יש לחקור אם הם פועלים באופן חוקי, אני לא יודע, אבל אני משער שבמצבים מסוימים, ניתן למתוח קצת את ההגדרות החוקיות אם השב"כ רוצה בכך (והמערכת המשפטית של ישראל משתפת פעולה עם הגישה הזאת, כפי שמוכיח כנראה גם המקרה של סעיד).
              שים לב: לא מדובר על מעקב אחרי גורמים "חתרניים". את זה השירותים החשאיים של מדינות שונות עושים ממילא, וברוב המקרים אלה שנמצאים במעקב לא יודעים על כך גם שנים רבות לאחר מכן. מה שדיסקין דיבר עליו (אם הציטוט באתר של עדאלה נכון) הוא הרבה יותר חמור מזה.

              • סמולן הגיב:

                מאד יכול להיות (כלומר, לא בא לי להתווכח). ועם זאת, כל מה שהדגמתי הוא שגורביץ סילף את מה שהוא סילף, לא שהוא סילף את מה שהוא לא תיאר.

                אבל אתה מעלה את זה, הרי שמעניין להבין למה גורביץ לא תיאר את הציטוט החמור (לשיטתך), והסתפק בסילוף של ציטוט לא חמור. גם כאן, נדמה לי שתוכל להבין שסוג של אידיאולוגיה כוזבת חומרת במעיו של הגורביץ (ולא רק הוא, אפילו לא בעיקר הוא, ומפרידה אותו מהמציאות. אפילו כשמדובר בקריאה של טקסטים שהוא עצמו מביא.

      • ידידיה הגיב:

        קראתי כמה פעמים את המכתב של דיסקין ולא מצאתי שם את הציטוט שהבאת. אתה יכול להפנות אותי לסעיף המתאים?

        • סמולן הגיב:

          היתה סדרת מכתבים. לא מצאתי לינק למכתב המקורי של השב"כ, ובאתר של עדאלה מופיע לא המכתב המקורי אלא פניית עדאלה ליועץ המשפטי, ותשובת היועץ המשפטי. בתוך פניית עדאלה, מופיע הציטוט, וצוות התגובות של בל"ד עשה בו שימוש.

          הרצף שבו מיושמת אמנות הציטוט החלקי הוא כלהלן:

          1. היה מכתב מהשב"כ לחליחל. המכתב הזה כלל יותר מאשר פסקה אחת, אבל רק היא צוטטה, לעייפה, על ידי הבל"דים.

          2. התקשורת העברית לקחה אליה את הפסקה היחידה המצוטטת הזו, גילחה אותה עוד יותר, והשאירה ממנה את הרעיון שהשב"כ מחויב לרדוף ערבים שומרי חוק.

          3. כהוכחה, התקשורת העברית – יוסף ואחיו – מפנים למסמך של עדאלה שבו לא מופיעה אפילו הפסקה הזו, בתור אסמכתה.

          4. באופן מפליא, ההוכחה הזו מתקבלת גם על ידי מי שקורא את המסמכים באופן שיטתי. אתה, רות, ובעצם, אני משער, גם יוסף לפני כתיבת הפוסט. בכל אחד משלושת המקרים האלו ובטח בהרבה מקרים אחרים, מצביעים על מסמך שאין בו את מה שאומרים שיש בו.

          • סמולן הגיב:

            תוספת: במכתב של עדאלה ליועץ כמובן שמופיע הציטוט החלקי ממכתב השב"כ.

            ההפניה של יוסף היא *לא* למכתב של עדאלה ליועץ, אלא למכתב של היועץ וראש השב"כ לעדאלה. והוא גם המכתב שאתה קראת.

            • ידידיה הגיב:

              סמולן, תודה, עכשיו ברור יותר. ההפניה של יוסי היתה לדף שכולל קישורים לשני המסמכים (אבל לא למכתב המקורי שנשלח לחליחל).

              • סמולן הגיב:

                נכון, ועם זאת, כל הדיון פה התבסס רק על המכתב השני (מזוז\דיסקין לעדאלה).

  4. רותם הגיב:

    אולי הגיע הזמן לרשימה מפורטת, אפילו טבלה, של כל הערבים והשמאלנים שהועלמו, נחקרו, הואשמו בתקשורת בצוררות ולבסוף קיבלו חודש וחצי בפנים. גם ראש מועצת פסוטה ברשימה הזו. גם טלי פחימה ואולי גם ענת קם בסוף תוכיח שמדובר בעכבר עיתונאי.

    וגם הסיקור התקשורתי שמקבלים ההעלמה, אחר כך החשיפה, ואחר כך מסקנות בית המשפט, ראוי לרשימה מסודרת. התקשורת הישראלית אשמה בהתמוססות הדמוקרטיה אולי יותר מ3 הרשויות.

  5. אבנר לנגוט הגיב:

    בנוגע למשפט זוטה- המצב הרבה פחות נורא ממה שאתה מתאר, בדיוק מאותה סיבה הסטטיסטיקת ההרשעות פחות נוראית ממה שאתה מתאר- במהלך משפט זוטה אם השופט השתכנע שהיה פגם בהודעה הוא יחסוך לעצמו את הזמן של לנהל את המשפט עד סופו ופשוט "ירמוז" לתביעה לבטל את כתבי האישום וזה מה שהיא תעשה.
    אף משפט זוטה לא מסתיים בזיכוי פשוט כי לאף שופט לא יבזבז את זמנו לנהל אותו עד סיומו.אני מכיר אישית לפחות מכרה אחד שזה בדיוק מה שקרה (מקרה שכתב האישום בוטל אחרי שהשופט הסכים שההודעה פגומה מאחר והנאשם היה תחת השפעת סמים במהלך החקירה)

  6. נעם הגיב:

    מלים כדורבנות… אבל… כפי שאני סקפטי תמיד לגבי עסקאות טיעון, כך אני גם סקפטי לגבי עסקת טיעון. זה אחד הדברים המסריחים בעסקת טיעון – שמצד אחד יכול להיות שהוא לא אשר בכלום, ובכל זאת טפלו עליו משהו והוא הסכים כי לא רצה להסתכן במשהו גדול יותר. אבל מצד שני יכול להיות שזה עוד מקרה קצב.

    היות וההתלהבות של גורמי ביטחון שונים למצוא פלסטינאים אזרחי ישראל אשמים בריגול עצום ורב לעומת ההתלהבות של הפרקליטות למצוא פוליטיקאים בכירים אשמים בעבירות מין שונות, קשה לי להאמין שהמקרה הנוכחי הוא מקרה קצב – אבל, כאמור, עסקאות טיעון תמיד מסריחות.

טראקבקים/פינגבקים

  1. Tweets that mention על הרים ועכברים » החברים של ג’ורג’ -- Topsy.com