המגינים האוטומטיים של היהדות האורתודוקסית, שלמרבה הפליאה הם לעיתים קרובות דווקא יהודים חילונים לכאורה, נוהגים לצטט להגנתה שורה של הלכות כמו "מכלכלים עניי נוכרים עם עניי ישראל", "קוברים מתי עכו"ם עם מתי ישראל" ואפילו "שואלים בשלום גויים" – אל יהיה הדבר קל בעיניכם – תוך שהם משמיטים, או לא מבינים, את הסיפא: "מפני דרכי שלום".

"דרכי שלום" אין משמעם נסיון לקדם שלום בעולם, אלא הבנה של יחסי הכוחות שבהם התגרות יהודית בגויים נגמרת בדרך כלל באלימות, ויש הרבה יותר לא-יהודים מיהודים. "דרכי שלום" מתבטלות כאשר "יד ישראל תקיפה", כלומר כאשר ליהודים יש הזדמנות לעשות פוגרומים משלהם באין מפריע.

מי שלא הבין את זה עד כה, קיבל לאחרונה שורה של תזכורות. שמואל אליהו, רבה של צפת, אסר על יהודים להשכיר דירות לערבים, וציין שמדובר באיסור הלכתי; חמש שנים חלפו והוא עדיין בתפקידו, מאחר והתיק נגדו נסגר. עוד בצפת, עמותה יהודיסטית כלשהי מנסה לשכנע בעלי עסקים – בדרכי נועם, כמובן – שלא להעסיק לא-יהודים שלא הסכימו לחתום על התחייבות למלא את "שבע מצוות בני נוח".

מי שהשלה את עצמו שהבעיה מוגבלת לאזורים פרובינציאליים כמו צפת ודאי הופתע השבוע כש-25 רבנים חתמו על קריאה שלא להשכיר או למכור דירות לפליטים בתל אביב. הרבנים, כמקובל, הסוו את הקריאה כנסיון התגוננות מפני גל האלימות שלכאורה מביאים הפליטים, ורב איש חב"ד – תנועה שגזענותה אמנותה – חזר על המיתוס הגזעני הידוע ש"הם נטפלים לבנות שלנו". אחרים דיברו על החשש היהודי הקמאי מחילול הגזע, מ"נישואי תערובת". אבל כאשר נשאלו בנושא הם לא היססו לומר שזו הלכה. אחד החותמים, מיכאל אראבוב, הסביר ש"על-פי ההלכה אנחנו חייבים לשמור על ארצנו ולא להשכיר דירות לגויים".

ההלכה המדוברת מתבססת על מצוות "לא תחנם". המצווה הזו, שמקורה בספר דברים 7:1-2, אוסרת על פי ההלכה "לתת חניה בקרקע", כלומר לאפשר ללא-יהודים להתגורר בארץ ישראל, "לתת מתנת חינם", כלומר להעניק מתנה חינם אין כסף ללא-יהודים, ו"לתת להם חן", כלומר לדבר בשבחם.

המצווה הראשונה לא היתה בעלת משמעות במאות הארוכות שמאז חיבור התלמוד, אבל שתי המצוות האחרות עשו את שלהן להרעלת היחסים בין יהודים ובני אדם אחרים. עכשיו, כשיש ליהודים קצת כוח והם יכולים להיות קוזאקים כפי שמדוכאים תמיד רצו להיות, המצווה הראשונה חוזרת לפעולה.

ואגב, היא כלל לא מוגבלת לכמה רבנים בתל אביב, שהשפעתם היא רק על המוכנים למלא אחרי מצוותיהם. היום יתחיל סמינר של משרד המשפטים, שהנושא שלו הוא "ארץ ישראל: חזון והגשמה". בין המשתתפים יהיה הרב הקנאי דב ליאור, שנחשד בשעתו שהיה המאור הרבני של המחתרת הראשונה ואחד החשודים במתן הסמכות ההלכתית ליגאל עמיר בבואו לרצוח את יצחק רבין. משתתף אחר הוא פרופ' נחום רקובר, שבדיון על הדה קרימינליזציה של יחסים הומוסקסואלים הביא לכנסת את דעת ההלכה: שמדובר בשווה ערך למשכב בהמה. אחד הסעיפים שעל סדר יומם של המאורות הגדולים האלה של "המשפט העברי" – אחד הבולטים בסוסים הטרוייאנים שהוכנסו אל חומות הדמוקרטיה הישראלית – הוא "לא תחנם".

כן, כן: אלה לא רק רבנים. זה משרד המשפטים שלכם. ההוא שאמור להגן על הדמוקרטיה הישראלית. כשזוכרים שיעקב נאמן נשבע לחתור תחת החוק "צעד אחר צעד", עד שיקרוס החוק ותשאר רק ההלכה, זה לא צריך להפתיע. אבל בהחלט צריך להדאיג.

היהדות תמיד היתה מפלצת. רוב הזמן היא היתה מפלצת נטולת שיניים. עכשיו המצב משתנה – וכשמוסיפים על כך את תאוות הנקמה בהיסטוריה של יהודים רבים שקורבניותם היא יהדותם, מקבלים תערובת נפיצה במיוחד.

(יוסי גורביץ)