החברים של ג'ורג'

קלטת החטיפה מוכיחה באיזו קלות חטפה הממשלה את המדינה, ומה אומרת השתיקה של בנט ופירון על הקוק יוגנד

חטיפה: עכשיו, אחרי שכולם שמעו את הקלטת של החטיפה, ברור מדוע החזיקה המשטרה את הקלטת תחת צו איסור פרסום כל כך הרבה זמן, והניחה לה להתפרסם – רק אחרי שדלפה, כמובן – רק אחרי שנמצאו גופות החטופים: לא ×”×™×” טעם להמשיך יותר עם השקר הגדול של “שובו בנים.”

נשחזר. המשטרה מקבלת את ההקלטה באזור 22:30 ביום חמישי. חמש שעות אחר כך, מגיע אביו של אחד החטופים למשטרה ושם קולטים שזה עסק רציני. פה מתחילה האפלה תקשורתית שנמשכת תריסר שעות, גוררת אינספור שמועות, שבסופה מודיע בנימין נתניהו שארגון טרור חטף את השלושה, ותוך זמן קצר מנסים למכור לנו את הלוקש שהמחשב של צה”ל שלף דווקא את השם “שובו בנים” למבצע. מיד לאחר מכן, מתחיל מסע הונאה כלל-ממשלתי, שמיועד לשכנע את הציבור שהשלושה עדיין בחיים ושהמטרה היא השבתם, מתחיל מסע יח”צ של האשתג #bringbackourboys, וכמובן – מתחילות הפשיטות המסיביות על הגדה, שכללו פריצות ללא צווים לעשרות אלפי בתים ועד ×›×” ל-600 מעצרים, שכמעט לאף אחד מהם אין כל קשר לחטיפה עצמה.

רק כשבועיים לאחר החטיפה, כשדובר צה”ל מרשה להם, מתחילים כלי התקשורת הישראלים לדבר בהיסוס על כך שיש מצב שהחטופים לא בחיים; לפני זה, צה”ל, דובריו, הממשלה, חוזרים פעם אחר פעם על השקר ש”הנחת הפעולה היא שהם בחיים.”

שקר – ×›×™ בצה”ל מכירים את ההקלטה מהבוקר הראשון. הם שמעו את ה”ראש למטה! ראש למטה!” מקפיא הדם, הם שמעו את היריות. הם יודעים שהסיכוי שמישהו מהחטופים בחיים אפסי. אבל צריך להגן על השקר הלאומי: אחרי הכל, “סתם” רצח של שלושה אנשים שאנחנו לא מכירים לא יחזיק הרבה זמן. חטיפה מפוברקת – או, ×–×” כבר סיפור אחר. זו כבר מסחטה רגשית, שאפשר לרוץ איתה רחוק. גנבת רכוש הציבור שרה נתניהו, שקנתה ריהוט לביתה הפרטי והעבירה ריהוט דומה אך בלוי בתמורה למשרד ראש הממשלה, יכולה להצטלם עם שלט #bringbackourboys בלי שמישהו ישאל האם הרקע שמאחוריה גנוב או ששילמה עליו.

כלי התקשורת, אנוסים על ידי הצנזורה וצווי איסור הפרסום, משתפים פעולה עם ההונאה עד הסוף. גם כשידוע שהגופות נמצאו, הם מקשקשים על “לא יהיו בשורות טובות הלילה” – זאת כשהם יודעים שהשלושה מתים כבר יותר משבועיים. כל ×–×” מתאים כיד לכפפה לאג’נדה של ראש הממשלה, שמשתמש בחטיפה שלא היתה כדי לצאת למלחמה נגד ממשלת האחדות של החמאס; לאג’נדה של הצבא, שמשתמש בה כדי לגלח מהתקציב הציבורי עוד 1.446 מיליארדים; וכמובן, לאג’נדה של הימין הקיצוני.

מה יצא מזה לשקרן ולטמבל שמשחק בתפקיד שר האוצר, כשיצא להגן על המשטרה בטענה שאי אפשר להבין את הקלטת, לא ברור לי – אבל, מנסיון העבר, בהחלט יתכן שזה בסדר, ×›×™ גם לו לא ברור.

במשך שלושה שבועות, גנבה הממשלה את דעת הציבור וחטפה אותו. היא, יחד עם הצבא, ביצעה בו את המניפולציה הגסה ביותר: הוליכה אותו שולל בכל מה שקשור ליציאה למלחמה. ציבור שעובר על כך לסדר היום איננו ציבור חופשי, או, לצורך העניין, ציבור בכלל, אלא אספסוף.

ואספסוף קל להסית.

הקוק יוגנד או נוער בנט: יש, כמסתבר, ברנש בשם נועם פרל. הוא משמש כמזכ”ל של תנועת בני עקיבא העולמית. תודו שיכולתם למות טיפשים בלי לדעת את זה.

לפני שלושה ימים, הצליח פרל להזניק את עצמו לתשומת הלב הציבורית. הוא כתב סטטוס נרגש (אני רוצה להודות לדיוויד שין על ההפניה), בו כתב בין השאר

“אומה שלמה ואלפי שנות היסטוריה תובעים נקמה […]

בעל הבית השתגע למראה גופות בניו

ממשלה שתהפוך את צבא המחפשים לחיל נוקמים

חיל שלא יעצר בקו 300 ערלות פלישתים

בדם האויב יכופר הבזיון ולא בדמעותינו!!!”

“300 עורלות פלישתים” מתייחס לאגדה התנ”כית על כך שדוד, מי שממנו אמור לצאת המשיח היהודי, שילם כמוהר עבור מיכל בת שאול ב-200 עורלות פלישתים, שקודם לכן הרג (”ויקום דוד וילך הוא ואנשיו ויך בפלישתים מאתיים איש, ויביא דוד את עורלותיהם וימלאום למלך, להתחתן במלך”), כלומר, במילים גסות יותר, הוא כרת את אברי המין של אויביו אחרי מותם. זה המופת שאותו רוצה מזכ”ל תנועת הנוער “בני עקיבא” לראות בימינו.

פניתי בשאלה לשר נפתלי בנט, ראש “האחים היהודים” ש”בני עקיבא” היא תנועת הנוער שלה, וביקשתי את התייחסותו לדברים של פרל, לאור היחסים ההיסטוריים בין “בני עקיבא” והבית היהודי. לא קיבלתי תגובה כזו. פניתי בשאלה לשר החינוך, שי פירון, בוגר “בני עקיבא” בעצמו, בשאלה האם משרד החינוך, שמממן את “בני עקיבא,” ידרוש את הדחתו של פרל, או, בהנחה שהוא לא יודח, ישקול מחדש את תמיכתו בה ויכריז עליה כתנועת שנאה. גם במקרה הזה, לא התקבלה תשובה.

עד לרגע זה, פרל עדיין מכהן בתפקידו (אם כי הוא היה טמבל מספיק למחוק את הסטטוס שלו, מבלי שהבין שיש צילומי מסך בעולם). נכון לרגע זה, בנט תומך בשתיקה בהצהרות של פרל, ושי פירון ימשיך לממן את התנועה שמונהגת על ידי אדם שקרא לרצוח 300 פלסטינים ולכרות את איברי מינם לאחר מכן.

מה ×”×™×” קורה אם בארץ אחרת ×”×™×” מנהיג תנועת נוער, שמקושר לשני שרים בכירים, שהיה קורא לרצוח יהודים ולכרות את איברי מינם? כנראה שהיינו מחזירים את השגריר להתייעצות. בישראל, תנועת השנאה של בני עקיבא, שאני מניח שאפשר לתת לה שם ראוי יותר – נוער בנט? – תמשיך להיחשב תנועת מיינסטרים, ותמשיך לקבל מימון ממשרד החינוך.

מצד שני, כשראש הממשלה מצטט שוב ושוב את “נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן,” אבל מעלים את הרישא של המשפט ×”×–×”, “ארור האומר נקם”; כשהוא רוקד על הדם, אבל על רצח של נער פלסטיני, מוחמד אבו חדיר, הוא רק אומר ש”אין לקחת את החוק לידיים” – אתם מבינים, רצח של פלסטינים הוא לא משהו חמור כל כך, הוא חריגה מהסדר הטוב והמתוקן, על פיו ההרג מתבצע אך ורק על ידי לובשי מדים מוסמכים – אין כל כך מה לתהות על פרל. מותר גם להניח שהוא לא ייחקר בחשד להפצת שנאה; הפצת השנאה שלו היתה, אחרי הכל – ועורלות הפלישתים יעידו – דתית במהותה.

אחרי הכל, השנאה שהוא מפיץ היא המיינסטרים הישראלי היום.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

בחדשות מסעירות אחרות, האפיפיור קתולי. הכל, נזכיר, היה ידוע מראש

שר החינוך שלכם, שי פירון, העניק השבוע ראיון ל”בשבע,” שבועון ימני קיצוני מבית מדרשו של הנוכל זלמן “גבעת האולפנה” מלמד. את הראיון אפשר לקרוא פה. הראיון זכה לתשומת לב ראשונית בשל השאלה החצופה של המראיינים, שלה ענה פירון באומץ בשלילה: האם העובדה שהמגזר של האחים היהודים לא איכותי כל כך, לא אומרת שצריך לתת לו יותר תקציבים.

אבל מעבר לריטואל הקבוע של ריקוד ה”מה יפית” של המגזר הסרוג מול המראה, פירון מצא את עצמו תחת אש תוך זמן קצר בשל התייחסותו לקהילה הגאה:

“קח למשל את ברית הזוגיות – והיו לי על ×–×” הרבה שיחות עם הרב אלי בן דהן, אולי לשנות לזה את השם ל'ברית השותפים' או למשהו שלא יביא לידי ביטוי את המילה זוג או את המילה משפחה. אני חושב שכל אדם צריך לקבל זכויות כלכליות מלאות ולבנות את חייו על פי השקפת עולמו. אני חושב שזכותה של מדינה יהודית, אולי אפילו חובתה, לומר לזוגות חד מיניים שמחליטים לחיות את חייהם – '×–×” לא משפחה'. אבל זכויות כלכליות, משכנתא, זכות להורות וכדומה – כן.”

כלומר, מבחינת שר החינוך שלכם, זוג הומוסקסואלי הוא לא באמת זוג. אולי הוא חושב שהוא זוג, אבל הוא לא באמת זוג. יש לו איזושהי הפרעה, אבל זו לא הפרעה שהמדינה צריכה להכיר בה. היא צריכה לתת לו את כל הזכויות הכלכליות, אבל היא לא יכולה להכיר בו. אבל משפחה, זוגיות – לא, לא. ×–×” להטרוסקסואלים בלבד. במילים אחרות, פירון מוכן לאמץ את פסיקת דנילוביץ’ – שמכירה בזכויות כלכליות של הומוסקסואלים – אבל לא מטר מעבר לכך. הוא מוכן לתת לגאים כסף. לגיטימציה, על גופתו.

עוד באותו הראיון, אומר פירון ש”כאמירה ערכית, לא הייתי רוצה להשוות בין הציבור החרדי לציבור הערבי.” זו אמירה שאין לראות אותה אלא כגזענות מהסוג הרווח בישראל, ×–×” של עליונות יהודית. החרדים הם קבוצה בעלת סממנים ערכיים מסוימים; “ערבים”, או פלסטינים, משתייכים לקבוצה שהמאפיין שלה הוא כפול – אתני, ואפליה/רדיפה על ידי היהודים. הפלסטינים מכילים מגוון עצום של דעות, מקומוניסטים עבור בלאומנים ערבים וכלה באיסלמיסטים. אבל הסיבה שפירון לא מוכן להשוות ביניהם ובין החרדים היא “ערכית”, במובן הישראלי של המילה: שמרנות גזענית. אי אפשר, אחרי הכל, להשוות בין יהודים כשרים, אפילו אם הם חרדים, ובין, טפו, פלסטינים.

פירון פולט אמירה תמוהה נוספת, כשהוא אומר ש

“אזרחי ישראל, באשר הם, זכאים להשתלב בשוק התעסוקה, בין אם מדובר ביהודים על פי ההלכה או בעולים מרוסיה ובין אם מדובר באוכלוסייה הערבית. הערבים, בהיותם אזרחי המדינה, לומדים להוראה במקצועות כמו מתמטיקה או אנגלית ורוצים להשתלב בהוראה. אינני רואה סיבה למנוע זאת. זה חלק מרצוננו לנרמל את החיים ולהעמיק את השותפות של כלל אזרחי ישראל.”

ההדגשה שלי. שוב, פירון זכאי לנקודות על אומץ לב מול האכסניה שבה הוא מדבר, זו של מלמד, שמימינו יש רק גדר תיל מחושמלת; אבל מה לעזאזל עושים שם “העולים מרוסיה”? מה פשר יצירת ההבחנה בינם ובין “יהודים על פי ההלכה”? פירון לא נשאל על כך. הוא נשאל על “כניסת מורים ערבים לבתי הספר.” זה בור שהוא כרה לעצמו לגמרי לבד. (אני מודה לגלינה ווקס על הפניית תשומת הלב לפסקה הזו.)

התשובה לכל השאלות הללו פשוטה למדי. שי פירון, מהיותו רב אורתודוקסי, הוא הומופוב וגזען. הוא גזען הן כלפי לא יהודים גמורים, כפלסטינים, והן כלפי ספק-יהודים, כמו המהגרים מברה”מ לשעבר. וכן, יחסית לגזענות החסלנית של המחנה החרד”לי, אם לשאול את הביטוי של גולדהאגן ביחס ל”אנטישמיות החסלנית” של הנאצים, הוא גזען רך, בהשאלה אנטישמי שמרן מהדור הישן, לא אנטישמי רדיקלי. ואין ספק שהוא עדיף, במעט, על החרד”לים – אבל גם אין ספק בכך שהוא גזען. וכמובן, בהיותו רב השייך לארגון צהר, שההתמחות שלו היא הדבקת חיוך על פני התועבה, הוא מקפיד לשים שכבה עבה של טיח על הקבר.

ואת כל ×–×” ידענו מראש, מזמן, לפני בחירות 2013. ב-2002 בערך, כתב פירון ללסבית דתיה ש”אני מתנצל על היות תשובתי חד משמעית וברורה, אבל עלייך לדעת שההלכה והמחשבה היהודית לא רואה בכך אלה בעיה נשלטת, ברת תיקון. כן, רנו [שגיאה במקור  – יצ”ג] רואים בכך פגם. פגם מוסרי,אבל יותר מכך – פגם מהותי, רוחני.” לפני כעשור, המליץ פירון להומוסקסואל ש”השלים עם מצבו” על נסיונות ל”תקן” אותו. מצאנו אותו גם מקבל את התפיסה שהפלסטינים עוסקים בהמוניהם בפיתוי נשים יהודיות, סוג התפיסה שהעלה בכנסת דני דנון, ואומר שאסור להתבונן באשה.

כמובן, הוא לא מרבה לדבר על כך בפומבי היום, והראיון ב”בשבע” היה מסוג השגיאה הקלאסית של האחים היהודים, שכאשר הם חושבים שהם מדברים אל אנשי שלומם הם מסירים את מעטה התקיה היהודית, ואומרים את האמת; אבל זה פירון, אין כאן שום דבר חדש, הכל היה ידוע מראש למי שרצה לראות. אין שום מקום לתדהמה נוסח זו שהובעה ב-Gogay. הכל היה לנגד עינינו. מי שבכל זאת בחר בפיגול של “יש עתיד,” יכול להאשים רק את עצמו. לא שי פירון רימה אותו; הוא רימה את עצמו.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

הנסיונות לשבש את האירוע של “שוברים שתיקה” מעידים על הפחד של הימין היהודי מחשיפת האמת – ומשבירת קוד השתיקה של הכנופיה

השתתפתי אתמול (ו’) באירוע לציון עשור לקיומו של ארגון “שוברים שתיקה,” אירוע שבמהלכו הקריאו כ-300 אנשים קטעים מהעדויות שאסף הארגון לאורך השנים. האירוע היה פשוט: אנשים עלו לבמה והקריאו את העדות שהם קיבלו מראש. דרגה, יחידה, גזרה, שנים, ואחר כך העדות עצמה.

במקום היתה הפגנת נגד קטנה, של כשלושה עד חמישה משתתפים. הם הניפו שלט שאומר שהעדויות שמוקראות הן שקרים. גלינה, שלא מוותרת על הזדמנות להטרלה טובה, ניגשה אליהם, פעמיים, עם הספר של “שוברים שתיקה,” פתחה אותו וביקשה מהם להצביע על השקרים. הם לא ידעו מה לומר. אחד הודה שהוא כלל לא קרא את העדויות. גלינה הציעה את הספר למפגין שני. הוא אמר שהוא אפילו לא מוכן לגעת בו. משלא נותר להם מה לומר, אחד מהם התחיל בתרגיל הישן – נראה לכם שהיו יכולות להיות הפגנות כאלה ברמאללה ועזה? במילים אחרות, “לכו לעזה” הישן והרע. כנראה שלא עדכנו אותו שזה שודרג ל”לכו לסוריה.”

במהלך ההקראה שלפני וזו שלי, עלוב נפש כלשהו, עטוף בדגל ישראל, התייצב מול הבמה והתחיל לצעוק ולנסות לשבש את ההקראה. זו לא טקטיקה חדשה. “אם תרצו” נקטו בה שורה של פעמים. ככה זה בימין היהודי: הוא לא מוכן לתת למי שלא חושב כמוהו לדבר. אחר כך בא שוטר ולקח אותו הצידה.

אבל הבעיה היא לא הנסיון הכושל לסתימת פיות: הבעיה היא הדרישה לעצימת העיניים. הימין היהודי יודע היטב שמה שהוקרא על הבמה אינו שקר. הוא יודע היטב שיש עשרות ומאות תקריות, על בסיס יומי, של התעמרות של חמושים בפלסטינים. הוא יודע את ×–×” – אבל הוא לא מוכן שידברו על כך.

הקוד שלו, כפי שאמר אחד המפגינים לגלינה, הוא “למה לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ?” זה קוד השתיקה של המאפיה. זה הקוד שכופים אנסי ילדים על קורבנותיהם: אל תדבר, אחרת יהיה רע לכולנו. סותמי הפיות ועוצמי העיניים רואים בשוברי השתיקה בוגדים בדיוק בגלל שהם העזו לשבור את האומרטה. הזעם כלפי מי שהיה פעם חלק מהקבוצה ויצא מהשורה, תמיד גדול מהזעם כלפי מי שאף פעם לא השתייך לכנופיה.

הזעם הוא על חשיפת האמת, ×›×™ הימין היהודי רוצה שנחיה בשקר. הוא לא רוצה שנדע מה המחיר של הכיבוש. הוא רוצה שנמשיך לחשוב שזה משהו זמני ×›×–×”, לא נעים אבל יעבור, ושלא קורה שם משהו יוצא דופן. כשמאות אנשים שוברים את קוד השתיקה ומספרים מה עבר עליהם ומה הם עשו, × ×”×™×” קשה הרבה יותר להעמיד פנים שלכיבוש אין מחיר ושהנכבשים בעצם רוצים להיות כאלה (דוגמא לטמטום מהסוג ×”×–×” נרשמה לאחרונה בטמקא – “אתה תופס את הראש ומבין שאיכשהו אנחנו גם צבא ×”×”×’× ×” לפלסטין, ואיך ×–×” שאנחנו כל כך גרועים בלשווק את ×–×”?”.)

לכיבוש הבלתי פוסק יש מחיר. משלמים אותו, קודם כל ובשיעור בלתי נתפס על פני כל השאר, הפלסטינים; אחר כך, מגויסי הכפיה שנאלצים לשבור את נפשם כדי לדכא אותם; אחר כך, המתנחלים; ובסופו של דבר, שאר החברה הישראלית. מה שכופי השתיקה רוצים הוא את המשך ההדחקה. הם יודעים היטב שיש מה להדחיק. הם יודעים שיציאתו של המודחק תאלץ את החברה הישראלית להתמודד עם שתי שאלות מרכזיות לזהות שלה: מה עשינו לאחרים ולעצמנו ב-47 השנים האחרונות; ומה דמותו המוסרית של הצבא שלנו.

אלו שתי השאלות שהחברה הישראלית ברובה לא רוצה לראות. לכן היא מתעקשת לנפץ את המראות, לכנות את חושפי האמת, “חיילי החורף” שלנו, בוגדים. לכן המשטרה הצבאית פשטה על התערוכה הראשונה של “שוברים שתיקה.” לכן השנאה, הגידופים, האשמות השווא.

קשה להגדיר רבים משוברי השתיקה כגיבורים. הם מדברים על פשעים או מעשי עוול שהם היו עדים להם, לעתים שותפים להם; במקרים רבים, בזמן אמת הם הגיבו בשתיקה. אבל צריך לזכור את טיבו המצמית של השירות הצבאי: את הדרישה הבלתי פוסקת לציות, את ה”רעות” הרעילה, שהיא בפועל קשר שתיקה. כדי לשבור אותו אדם נדרש, אם לא לגבורה, אז לפחות לאומץ לב אזרחי חריג.

ומול הפחדנות המוסרית הכללית, אומץ הלב הזה בוהק למרחקים. יום יבוא וישראל החופשית עוד תודה לכם.

ועוד דבר אחד: הפרשן המדיני שמעון שיפר כינה היום בתכנית רדיו את שלי יחימוביץ’ “שלי חרמנוביץ’.” הוא צריך להיות מפוטר, ושלשום. מעבר לשובניזם הדוחה, שיפר מסגיר גם את חוסר היכולת שלו לשמש ברצינות כפרשן מדיני. מי שממשיך לשתף עם שיפר פעולה, צריך לדעת שהצרעת של שיפר תדבק גם בו ושמהכתם הזה הוא לא יינקה בקלות.

(יוסי גורביץ)

בשבוע שעבר נערכה בכנסת ישיבה של “השדולה למאבק בדה-לגיטימציה,” מה שזה לא יהיה. אל הישיבה הזו הגיעה, איך לא, תנועת “אם תרצו,” ובין השאר היא הציגה לח”כים ההמומים, המומים (הכינוס היה על טהרת הימין) שקופית, שבה היא האשימה את ארגוני זכויות האדם בשלל דברים.

דא עקא, שברוב המקרים, ההאשמות היו שקריות, לפחות חלקית. הפוסט הזה הצריך המון שיחות טלפון, כמות חריגה של מאמץ בשביל האוויר החם של “אם תרצו,” אבל בכל זאת.

“אם תרצו” חילקה את האשמות ה”דה לגיטימציה” שלה לארבעה תחומים: “גולדסטון,” קרי אספקת מידע לדו”ח גולדסטון; “רדיפת בכירים בחו”ל,” מה שזה לא יהיה; “נגב,” קרי ההתנגדות לתכנית פראוור; ו”מסתננים”, קרי תמיכה בפליטים. סעיף חמישי, “שירות לאומי,” מציין האם הארגון רשאי לגייס לשורותיו בני שירות לאומי.

לפני שנתחיל, נבהיר שלא לי ולא לאף אחד מהארגונים שהעבירו מידע לדו”ח גולדסטון יש בעיה עם זה. אם ידוע לך על חשד לפשע, ואם הממשלה שלך מסרבת לחקור, חובה עליך להעביר את המידע שיש לך לידי מי שבכל זאת מבצע חקירה. בכל מקום אחר, זה היה מובן מאליו.

טוב, נתחיל. הארגון הראשון ברשימה הוא בצלם. הוא מואשם בכך שהוא סיפק מידע לדו”ח גולדסטון, רדף בכירים, וסייע לפליטים. מבצלם נמסר בתגובה שהם אכן העבירו מידע לוועדת גולדסטון, שאין להם מושג מה זה “רדיפת בכירים” אבל הם לא עושים את זה, ושהם כלל לא מתעסקים בנושא הפליטים. הם מתעסקים בפלסטינים. לשאלת הבלוג, מסרה דוברת בצלם שרית מיכאלי עוד כי היא איננה חברה כעת ולא היתה חברה בעבר במפלגה הקומוניסטית. בתיאור של בצלם יש, אם כן, שקר מובהק אחד (נושא הפליטים) ושקר עמום יותר (”רדיפת בכירים.”)

מארגון “שוברים שתיקה”, שמואשם בכך שהוא מסר מידע לדו”ח גולדסטון ושהוא מסייע לפליטים, נמסר בתגובה שכן, הם העבירו מידע לדו”ח גולדסטון שגולדסטון לקח מידע מהאתר שלהם, שהם העלו כחלק מקריאה לחקירה ישראלית – אבל הם בכלל לא מתעסקים בפליטים – התחום שלהם הוא חיילים שמשרתים בשטחים. צריך לומר שלא ×”×™×” צריך להיות גאון הדור כדי לדעת את ×–×”. כאן יש לנו שקר מובהק אחד, נושא הפליטים, ושקר מובהק פחות בנושא גולדסטון.

הארגון הבא הוא עדאלה, שמואשמים בכל ארבעת הסעיפים. לא הצלחתי לתפוס אותם, אבל בואו נאמר שאם עדאלה מתעסקים בסיוע לפליטים, זה יהיה מפתיע מאד, בלשון המעטה. שקר אחד.

הארגון הרביעי ברשימה הוא האגודה לזכויות האזרח, שמואשמת בכל ארבעת הסעיפים. מהאגודה נמסר בתגובה שהיא מסרה לוועדת גולדסטון מידע תוך הדגשה שמדובר במידע שיש לחקור, וזאת לאחר שהיא העבירה את המידע לממשלת ישראל פעמיים, בדרישה להקים חקירה עצמאית בהובלת גורמים ישראלים שמחוץ לצבא, ללא תועלת. כל המידע שהועבר לוועדת גולדסטון הועבר קודם לכן לממשלה. בתגובה לשאלה האם היא רודפת בכירים בצה”ל, ענו באגודה שלא היה ולא נברא. שקר אחד.

הארגון הבא הוא המוקד להגנת הפרט, שהואשם בכך שהוא מסר מידע לדו”ח גולדסטון ושהוא “רודף בכירים.” מהמוקד נמסר בתגובה שכן, הם העבירו מידע לוועדת גולדסטון, כן, הם מאמינים שצריך לפרסם מידע על הפרות זכויות אדם, ולא, הם לא רודפים בכירים ישראלים – אם ×›×™ הם היו שמחים אם הבכירים הללו היו חושבים מראש על המעשים שלהם. שקר אחד.

הוועד נגד עינויים הואשם – הורשע, למעשה, ×›×™ כמו כל הארגונים הוא לא קיבל הזדמנות להציג את עמדתו – על ידי “אם תרצו” בכך שהוא העביר מידע לוועדת גולדסטון, שהוא רודף בכירים בחו”ל, ושהוא מסייע לפליטים. מהוועד נמסר בתגובה שהוא אכן העביר מידע לוועדת גולדסטון, שהוא לא רודף בכירים, ושהוא מעניק סיוע פורנזי לפליטים – הוא מספק להם שירותים משפטיים שמאפשרים להם להתגונן נגד מעצרים שרירותיים. לזה קוראת “אם תרצו” “סיוע למסתננים.” שקר אחד (”רדיפת בכירים.)

הארגון הבא ברשימה הוא “יש דין” (גילוי נאות: הח”מ כותב עבורו בלוג בתשלום.) הצלחתי, במאמץ מסוים, לקבל את תגובתה הרשמית של הדוברת. כן, הארגון העביר מידע לוועדת גולדסטון. לא, הוא לא עסק ולא עוסק בסיוע לפליטים, אלא מצמצם את הפעילות שלו לסיוע לפלסטינים, ועוד כאלה שגרים בגדה. שקר אחד (פליטים). הלאה.

המטרה הבאה ברשימה של “אם תרצו” היא ארגון רופאים לזכויות אדם. הוא מואשם בכל ארבעת הסעיפים, אבל למרות שהוא מתעקש שלכל בני האדם יש זכות לטיפול רפואי, ולמרות שהוא מסר את המידע שברשותו לוועדת גולדסטון, הארגון מבהיר שהוא לא רודף בכירים ישראלים. מה שזה לא יהיה. שקר אחד.

ארגון “גישה” מואשם בכך שהוא העביר מידע לוועדת גולדסטון ושהוא סייע לרדיפת בכירים. הארגון מסר בתגובה להד”ם על ההאשמה השניה, ובקשר לוועדת גולדסטון – שהוא העביר לה מידע על השיבושים בהעברת הסיוע ההומניטרי לרצועה במהלך “עופרת יצוקה.” שקר אחד.

ארגון במקום, שעוסק בתכנון ובשילוב זכויות אדם בתכנון בישראל, מואשם בכל ארבעת הסעיפים. מהארגון נמסר בתגובה שהוא כלל לא העביר מידע לוועדת גולדסטון, ×›×™ היא עסקה ברצועת ×¢×–×” והוא לא פועל שם; עיקר פעילותו היא בישראל. כן, הוא מעורב בסיוע לבדואים בנגב. ובאשר לפליטים – הוא לא מגיש להם סיוע פרטני, אבל הארגון הגיש הסתייגויות לבנייתם של מחנות המעצר שלהם, בדרישה שהתנאים במחנות יתאימו לצרכים הבסיסיים של העצורים. כלומר, דרישה שהמחנות א. יעמדו בתקן הישראלי וב. יאפשרו תנאי מחיה בסיסיים, חיבור לביוב ועוד. ×–×” נקרא אצל “אם תרצו” סיוע למסתננים. שני שקרים (סיוע לגולדסטון ורדיפת בכירים), ומבט מועיל על התנועה הפאשיסטית “אם תרצו”: אם אתה דורש שעצירים יקבלו זכויות בסיסיות, אתה נחשב למסייע להם.

אחד הארגונים היותר מעיקים מבחינת “אם תרצו”, ומבחינת שדולת הדה-לגיטימציה בכלל, הוא “רבנים לזכויות אדם: שומרי משפט”, ×›×™ הוא מראה שאפשר להיות יהודים גם אחרת. הוא מואשם בכל הסעיפים, אבל הארגון אומר חד משמעית שא. הוא לא רודף בכירים בחו”ל, מה שזה לא ×™×”×™×”, וב. הוא לא העביר מידע לוועדת גולדסטון, פשוט משום שהוא לא פעיל ברצועת ×¢×–×” ולא ×”×™×” לו מידע אמין מספיק על מה שקרה שם. כן, השם של הארגון שורבב לדו”ח גולדסטון – תוך ציטוט של פסקי דין של בג”צ, שהיו זמינים פומבית, בעתירות שהגיש הארגון בשל אירועים שהתרחשו בגדה המערבית. כלומר, אם “רבנים” אשמים במשהו, הרי ×–×” בהגשת בג”צ. שני שקרים. הלאה!

ארגון “איתך-מעכי” הואשם בשלושה סעיפים (העברת מידע לגולדסטון, סיוע לבדואים וסיוע לפליטים), ומסר בתגובה שהוא “רואה בחומרה את הפעילות בעלת הסממנים הפאשיסטיים והלא דמוקרטיים של השדולה למאבק בדה-לגיטימציה. צר לנו כי השדולה מקבלת במה במקום שאמור היה להיות שמור לדמוקרטיה הישראלית. הטענות שהועלו אינן מבוססות ונכונות ומדובר במק’ארתיזם לשמו.”

קואליציית נשים לשלום הואשמה בכל הסעיפים, פרט לסיוע לפליטים. היא מסרה בתגובה שכן, בהחלט, היא מעורבת בפעילות בנגב, ושזה נושא מרכזי באג’נדה שלה; שהיא לא מסרה מידע לוועדת גולדסטון, אבל כן שלחה מכתב פומבי לגולדסטון לאחר שנטען שהוא חזר בו; ושבאשר לרדיפת בכירים – היא יזמה והשתתפה בקמפיין שמטרתו להחיל שיפוט אוניברסלי על חשודים בפשעי מלחמה, ושספציפית היא התייחסה לציפי לבני. שקר אחד (העברת מידע לוועדת גולדסטון.)

לא הצלחתי להשיג את הטלוויזיה החברתית, שהואשמה בכל הסעיפים, אבל יש לי ספק רציני באשר לטענה שהיא העבירה מידע לדו”ח גולדסטון. ובהתחשב בשקרים הקודמים של “אם תרצו” על הטלוויזיה החברתית, צריך להתייחס בסקפטיות ניכרת לכל אמירה שלה כלפיה.

ממחסום ווטש, שהואשמה בהעברת מידע לוועדת גולדסטון, ברדיפת בכירים בחו”ל, ובסיוע לפליטים, נמסר שא. הארגון כלל לא העביר מידע לוועדת גולדסטון, זה לא במנדט שלו (הוא פעיל במחסומים בגדה), ב. שהארגון עצמו איננו מסייע לפליטים (אם כי חברות בו עשויות להתנדב בכך) ואת ההאשמה ברדיפת בכירים דחתה הדוברת שלו בבוז מעורב בעלבון. שלושה שקרים.

אז בואו נספור. 17 שקרים מכילה הטבלה הזו של “אם תרצו.” לא מעט לטבלה אחת, ודי אומר לנו מה שווה “אם תרצו” בנושא שהיא מתיימרת להתמחות בו, קרי פעילותם של ארגוני זכויות האדם. ואלה שקרים, לא טעויות. פעם אחר פעם, ארגוני זכויות אדם שפעילותם בגדה המערבית מואשמים בסיוע לפליטים, תחום שהם לא נוגעים בו; השקר הזה חזר על עצמו ארבע פעמים (במקרים של בצלם, שוברים שתיקה, יש דין ומחסום ווטש.) זו לא טעות. זו עלילה.

לזכותה המפוקפקת של “אם תרצו” אפשר לומר שאץ השקרים שלה היא טפלה באזני קבוצה שמאד רצתה לשמוע אותם, ה”שדולה לדה-לגיטימציה”, שכפי שהוגדרה היטב על ידי “איתך-מעכי” היא השיבה השניה של הסנאטור מק’ארתי.

פעם אחר פעם, בהכנת הפוסט הזה, נתקלתי בהלם טוטאלי מצד אנשי הארגונים. למה אתה עושה את זה לעצמך, נשאלתי יותר מפעם אחת. עניתי שאני מתעקש לחשוב ששקרים לכנסת הם עדיין משהו בלתי קביל בחברה דמוקרטית. למה אתה מתעסק בזבל הזה, שאלה אותי אחת הדוברות. עניתי לה שזו עבודה מלוכלכלת, אבל מישהו צריך לעשות אותה. אולי הייתי צריך לומר שכבר התרגלתי לריח שמפיצה “אם תרצו.”

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלו שתי תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה, אחת מהן גדולה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

נתניהו ניסה לדחוף לגרונו של האפיפיור קצת ציונות. זה לא כל כך הצליח

לפני מספר ימים, נפגש ראש הממשלה נתניהו עם האפיפיור וארגן לעצמו פאדיחה בינלאומית קלה. הוא דיבר על ×—×™×™ ישוע, וטען שישוע ×—×™ כאן – על כך אין ויכוח, אם אתה מאמין בקיומו – ואז מעד מעידה גסה ואמר שישוע דיבר עברית. פרנסיסקוס תיקן אותו בעדינות: “ארמית.” נתניהו מיהר לומר שכן, הוא דיבר ארמית “אבל הוא ידע עברית.”

מעבר לעליבות המובנית של הסיפור ×”×–×” – למה לעזאזל אתה חושב שאתה צריך להרצות לאפיפיור, מכל בני האדם, על ×—×™×™ ישוע? מה אתה חושב שאתה יודע עליהם שהוא לא שכח בגיל 18? – ומעבר לבורות הבסיסית בברית החדשה, שהיכרות איתה היתה צורבת בתודעתו של נתניהו את המשפט הארמי “אלי אלי, למה שבקתני,” יש עוד נקודה: הזיוף המאולץ של הציונות של נתניהו.

ראש הממשלה הרי לא סתם ניסה למכור לאפיפיור את הלוקש שישוע דיבר עברית. הלוקש הזה חשוב למיתולוגיה הציונית, שטוענת שיהודים הם עם ככל העמים שתמיד דיבר בשפתו הלאומית, וזה קשקוש שכל בנאדם חושב השאיר מאחוריו מזמן. עברית הפסיקה להיות שפה חיה בערך במאה הרביעית לפני הספירה ועד שבנו אותה מחדש, עם דקדוק חדש, בתחילת המאה ה-20, היא היתה שפה מתה של מלומדים.

אבל נתניהו לא יכול להודות באמת הבסיסית הזו. הוא חייב לדחוף את המיתוס לגרונו של האפיפיור, וזה – שאולי לא בקיא בהיסטריה הציונית אבל את המחקר על ישוע הוא מכיר – סירב לבלוע אותו. ×–×” לא המקרה היחיד.

לפני מספר שנים, טען נתניהו באו”ם שנמצא חותם בירושלים, חותם בן 2,700 שנה, ועליו שם: נתניהו. זה, אמר נתניהו בחגיגיות, שם המשפחה שלי. רואים? יש קשר ביני ובין פקיד של מלך יהודי כלשהו במאה השמינית לפני הספירה.

אבל סבו של נתניהו נקרא מילקובסקי, נתן מילקובסקי. הוא חתם על חלק ממאמריו בשם “נתניהו,” לא ברור למה, וזה אומץ על ידי בניו. כלומר, כמו העברית, השם “נתניהו” היה מת במשך יותר מאלפיים שנה. הוא שב לחיים על ידי המקבילה היהודית של ניאו-פגאנים. כפי שאין קשר אמיתי בין מאמיני איסיס המודרנית למאמיני האלה הקדומים, אלא מדובר לכל היותר בחיקוי זול, גם בין נתניהו ובין הפקיד הקדום נתניהו אין שום קשר; יש רק הצטעצעות ומחיקה של ההיסטוריה. הקשר בין נתניהו הנוכחי לנתניהו הקדום מופרך כמו הטענה שישוע דיבר עברית.

ומה שיפה בנתניהו, הוא שהזיוף הטוטאלי של ישותו מפגין במיוחד את הזיוף הציוני.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

ב”אם תרצו” לא בחלו לקחת כסף מהקרן החדשה ב-2009 – ולצאת נגדה למסע שטנה שנה אחר כך

אם תשאלו את הישראלי הממוצע מהי הקרן החדשה, הוא יגיד לכם שמדובר בארגון אופל שמטרתו להפוך את ישראל ל…אה… משהו. משהו לא ציוני, על כל פנים. שמדובר בקונספירציה אפלה למכור את המדינה למוסלמים, או משהו. שזהו ארגון פוסט ציוני אם לא אנטי-ציוני.

הטענה הזו, והעובדה שהיא מוכרת כל כך לציבור, היא תוצאה של קמפיין מבריק של ארגון ימני קיצוני בשם “אם תרצו”, GONGO של לשכת ראש הממשלה, שעסקתי בו פה לעייפה. “אם תרצו” קיימים מאז 2007, אבל פרצו לתודעה הישראלית ב-2010, בקמפיין מאורגן נגד הקרן החדשה, שזכה לסיוע קריטי של האידיוט המועיל בן כספית ב”מעריב.” ×–×” ×”×™×” קמפיין שעלה הרבה מאד כסף, הוא כלל שיר של עמיר בניון נגד הארגון, והוא כלל שיבוש של ברכות ×—×’ העצמאות כך שיקללו את הקרן. המון רעש, המון בלגאן, רמת ארגון ש”אם תרצו” לא הצליחה להפגין לפני או אחרי, תגובה לא מסודרת של הצד השני, וטראח – הדימוי התקבע.

אלא ש.

אלא שמסתבר שב-2009, כלומר שנה לפני שהקרן החדשה הפכה לאיום הגדול ביותר על הציונות מאז הצעת אוגנדה, “אם תרצו” קיבלה תרומה מהקרן החדשה. ולא רק “אם תרצו”: גם שני ארגונים קרובים לה – השומר החדש  ארגוון מקורב אליה, המכון לאסטרטגיה ציונית, המוח שמאחורי ארגונים נוסח “אם תרצו” – קיבלו ממנה כסף. בקרן גילו את ×–×” בערך הבוקר. “אם תרצו” קיבלה תרומה של כמה אלפי דולרים יחד עם ארגונים אחרים שהשתתפו במאבק נגד הפרטת הקרקעות.

ואחרי שאספתי את הלסת מהרצפה, כמה דברים שצריך לומר. קודם כל, על הקרן. אם מישהו היה צריך הוכחה לכך שלא מדובר באיזו אסופה של זקני ציון, הרי זה הסיפור הזה. ארגון קונספירטיבי אמיתי היה מוצא את התרומה שלו ל”אם תרצו” תוך 48 שעות וקובר את “אם תרצו” ואת הקמפיין שלה בים של לגלוג: אה, אנחנו השטן הגדול? אז למה לקחתם מאיתנו כסף? אה, אנחנו אנטי-ציונים? אז מה הכסף שלנו עושה אצלכם ואצל החברים שלכם?

אבל אם את הקרן אפשר להאשים בחוסר עירנות בפרשה הזו – העולם ×”×™×” טוב יותר אם הם היו גודעים את רגלי “אם תרצו” ב-2010; למצער, לא היינו צריכים לסבול את רונן שובל – הרי שאת “אם תרצו” צריך להאשים בהונאה והיעדר יושרה. סך כל התרומות של “אם תרצו” ב-2009 ×”×™×” ×›-450,000 ש”ח; קשה מאד להאמין שרונן שובל ושאר מנהיגי התנועה לא ידעו שיש להם כמה אלפי דולרים של הקרן החדשה. העובדה שהם קיבלו ממנה תרומה לא גרמה להם להסס לצאת להתקפה פרועה ושקרית נגדה, תוך שהם יודעים את העובדה שהיתה משמיטה את הקרקע מתחת לכל הקמפיין שלהם: שהקרן תורמת גם לארגונים אולטרא-ציוניים. אין זכר לתרומה של הקרן החדשה בניירת של “אם תרצו” לשנת 2009, ×›×™ היא מקפידה לא לעשות מעבר למינימום החוקי של פירוט תרומות מעל 20,000 ש”ח – וגם אז, מספקת מעט מאד מידע על התורמים. תזכורת, לפעם הבאה שהם ינסו לומר משהו על שקיפות.

מותר, אגב, לתהות מה בעצם עשתה “אם תרצו” עם הכסף של הקרן החדשה, ×›×™ אני לא מכיר שום קמפיין שלה בנושא הפרטת הקרקעות. יכול להיות ששובל ושות’ לקחו את הכסף והשתמשו בו – אולי אפילו לתכנון הקמפיין נגד הקרן? יכול להיות שהם עבדו על הקרן כדי להוציא ממנה כסף, כפי שהם עבדו על הכומר האנטישמי ג’ון ×”×™×™×’×™ שהם עוסקים ב”חינוך,” וכשנחשפה הפעילות האמיתית שלהם, הוא הפסיק לתרום?

בשלב הזה, שום דבר לא יפתיע אותי. בפעם הבאה שתראו אפרצופו מדושן העונג של רונן שובל, זכרו: מדובר בשרלטן פוליטי חסר מעצורים. במי שצייר את התנועה שלו כתנועת מרכז ואיים בתביעת דיבה על מי שיכתוב אחרת, אבל הסתיר את העובדה שכל מקימי התנועה הם מתנחלים, טשטש את העובדה שהוא עצמו היה ממנהיגי “תא כתום”, ואת העובדה שהיה מועמד לכנסת מטעם “הבית היהודי”; מי שנתפס אומר שהוא דוחף לישראלים אידיאולוגיות פולקיסטיות בצורה מטעה כי זה “עניין של אסטרטגיית שיווק.”

אני מקווה שאחרי הסיפור המביך הזה לא נצטרך לעסוק יותר בקבוצת הפאשיסטים הילדותית הזו, אבל לצערי לא נראה לי שזה יקרה.

עדכון: אמש (ו’) טען ארז תדמור, בשרשור אצל עידו קינן, שהוא לא יודע על שום תרומה מהקרן החדשה ל”אם תרצו” ושהוא לא היה מקבל אותה אם היתה מוצעת. ביקשתי ממנו לחשוף את כל הניירת הכספית של “אם תרצו” ל-2009 כדי להוכיח את טענותיו. הוא נעלם.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה גדולה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

ואי אמירת האמת. החברים של ×’'ורג' מציג: פירוק “דו”ח” חדש של אם תרצו – לפני שהוא מתפרסם

אם תרצו עומדים להוציא לאור דו”ח חדש. הוא כבר ברשת (זהירות, מסמך), אבל הם עוד לא התחילו את הקמפיין, כך שאתם קוראים עליו כאן לראשונה.

נתחיל בדבר היחיד החדש והמרענן ב”דו”ח” הזה: זו הפעם הראשונה שמישהו מוציא דו”ח בפורמט של ספר לילדים. אני רוצה להודות לאם תרצו על פריצת הדרך הסגנונית הזו, ולברך אותם על הגרפיקאי החדש. עם זאת, פרט לחידוש הסגנוני הזה, למרבה הצער ה”דו”ח” הוא גבבה של שקרים, ובעיקר מחזור של חומרים. אין בו שום טענה חדשה, שום דבר שלא נאמר בשלוש השנים האחרונות. האם אם תרצו סובלת מהסתיידות עורקים? יש לקוות שכן.

ויאללה, לפירוק.

בעמוד השני של הדו”ח, שצבוע בצבעים הראויים לאם תרצו – אדום ושחור – נכתב ש”חוברת זו מפרטת את פעילותם של בכירים וארגונים הנתמכים על ידי הקרן נגד המדיניות של ישראל ונגד צה”ל.” כפי שנראה מיד, כרגיל אצל אם תרצו, אין שום טענות על “פעילות” של בכירי הקרן עצמה. יתר על כן, מאחר ובעליל נראה שכותבי הדו”ח הם בוגרי שיעורי האזרחות של הקומישר סער, צריך להזכיר להם עובדה שכנראה תפתיע אותם: במדינה חופשית, מותר לאזרחים לפעול נגד מדיניות הממשלה וצבאה. למדינות שבהן אסור לאזרחים לפעול נגד מדיניות הצבא והזרוע המדינית שלו יש שמות אחרים, סימפטיים פחות. מחאה נגד הממשלה ונגד הזרוע הצבאית שלה – וצה”ל, שכחו באם תרצו, הוא לא רשות רביעית, נפרדת, אלא בסך הכל הזרוע הממשלתית שלה ניתן מונופול על אלימות – היא זכות בסיס בחברה חופשית. כשאם תרצו יוצאת נגד השימוש בזכות הזו, היא בעצם טוענת שישראל היא דיקטטורה צבאית (עוד על כך, בהמשך).

כאן המקום לציין שראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ידע היטב כיצד לפעול נגד מדיניות הממשלה: כשממשלת רבין השניה פעלה בארה”ב להצבת כוח אמריקאי ברמת הגולן, כחלק מתכנית שלום אפשרית עם סוריה, נתניהו אץ לגבעת הקפיטול כדי לשבש את התכנית של ממשלתו הנבחרת. נתניהו אף עשה שימוש עילאי בחסינות הפרלמנטרית שלו, כדי לחשוף את “מסמך שטאובר,” התכנית הישראלית שפירטה את הוויתורים אליהם מוכנה ישראל להגיע. אזרח פשוט שהיה עושה תרגיל ×›×–×” ×”×™×” מועלם, ומועמד לדין אחרי כמה חודשים בבית דין בדלתיים סגורות בשל ריגול חמור; המסמך ×”×™×” החלום הרטוב של המודיעין הסורי. ובדיוק בשביל ×–×” יש לחברי הכנסת חסינות: כדי שהם יוכלו לחשוף מידע סודי שמביך את ממשלתם, אם זו מקדמת מדיניות שבוחריהם מתנגדים לה. מסתבר שיש מדיניות של ממשלת ישראל (וצה”ל – שטאובר ×”×™×” תת אלוף שהכין מסמך לרמטכ”ל) שמותר להתנגד לה.

ונעבור למסמך עצמו. בעמ’ 6, העמוד הראשון בפרק “האשמת צה”ל בפשעי מלחמה,” יש לנו שקופית של נעמי חזן, אז נשיאת הקרן, שמסתבר שחתמה על עצומה נגד המשך הטבח של צה”ל ברצועה במהלך עופרת יצוקה, עצומה שבה נאמר “אנו דורשות לעצור מיידית את ההתקפה של כוחות הצבא הישראליים בעזה, אשר כבר גרמה למותם של מאות. השחיטה הזו יכולה רק ללבות את הסכסוך.” זה אולי סנטימנט שאם תרצו לא מסכימים איתו, אבל לא הבנתי איפה פה ההאשמה בפשע מלחמה. אגב, אם תרצו קצת מלבים את האש, כשהם מתרגמים את slaughter המקורי של העצומה ל”שחיטה”; תרגום מקובל יותר יהיה “הרג” אן “טבח,” אבל בהתחשב בסילופים האחרים שבדו”ח, זה באמת בקטנה.

מיד אחר כך, בעמ’ 7, אם תרצו חוזרת על העלילה כנגד “יש דין” (גילוי נאות: אני כותב עבורם בלוג בתשלום), כביכול “יש דין” “תכננה להדביק את המונח פשעי מלחמה לפעולות צה”ל.” לנושא ×”×–×” כבר התייחסתי בהרחבה כאן. אציין שלושה דברים, בקצרה: ראשית כל, שצריך לחיות בעולם פנטזיה כדי לחשוב שצה”ל לא מבצע פשעי מלחמה – פשעי מלחמה הם תוצאה של כל מלחמה; שנית, שהדו”ח שלנו מדבר על העדר תחיקת פשעי מלחמה בצה”ל, לא “מדביק פשעי מלחמה לפעולות צה”ל”; ושלישית, שההמלצות שלנו נכתבו כמעט אחת לאחת על ידי ועדת טירקל, כפי שנאלץ להודות בחוסר רצון בן דרור ימיני.

הלאה. בעמ’ 8 מביאה אם תרצו את המקורות שלה. אחד מהם בלתי צפוי. מסתבר שעומר ברגותי, מראשי תנועת ה-BDS, מאשים את ישראל בפשעי מלחמה. איך זה קשור לקרן החדשה? זה לא קשור. קוראים לזה אשמה באמצעות קרבה.

הלאה. בעמ’ 10, ציטוט של עו”ד מיכאל ספרד (גילוי נאות: הוא היועץ המשפטי של “יש דין” וידיד), בזו הלשון: “פשעי מלחמה הם פשעים בינלאומיים… המשפט הבינלאומי מחייב את כל מדינות העולם בחקירתם ובהעמדתם לדין אם יש די ראיות… אם לא ישראל, אז אנגליה, אם לא בג”צ אז בית הלורדים.” על פי אם תרצו, מכאן “משתמעת קריאה להעמדת קציני צה”ל לדין בחו”ל.”

קודם כל, לא ברור מה לא בסדר בזה. אני מניח שאפילו באם תרצו יודו שאם בוצע פשע, הרי שהפושע צריך לבוא על עונשו. מעבר לכך, זה סילוף גס של הדברים של ספרד. מי שיטרח לחפש את המאמר המקורי שבו נאמרו הדברים, יופתע לגלות שכותרת המשנה של המאמר היא “חקירה ראויה של פשעי מלחמה בישראל יכולה לחסוך את התביעות בחו”ל,” והמאמר מסתיים במילים “כל עוד הפרקליט הצבאי הראשי ושופטי ישראל לא יבינו שחקירות ראויות באירועים שבהם עולה החשד כי בוצעו פשעי מלחמה, ומיצוי הדין עם האחראים, הוא לא רק הדבר המוסרי שיש לעשותו אלא גם הדבר הנכון מבחינה פטריוטית, ייאלצו יותר ויותר קציני צה”ל לבלות את חופשותיהם בנחל הזוויתן ובאילת.” מי יכול להתווכח ברצינות עם הפסקה הזו? אבל אם תרצו לא רוצים להתווכח, הם רוצים שנכנס לפרכוס של “הוא אמר פשעי מלחמה! הוא אמר פשעי מלחמה!”

נמשיך. בעמ’ 11 אומר ישי מנוחין דברים דומים מאד: “אנחנו קוראים לחיילי צה”ל מפה: אל תקחו חלק בפשעי מלחמה! ומי שלוקח חלק, שיחכה לבית משפט. ואם לא בארץ, אז בחו”ל.” שוב, מה הבעיה? האם אם תרצו רוצה להשמיע את הקריאה ההפוכה לחיילי צה”ל – “קחו חלק בפשעי מלחמה”?

בעמ’ 12, מצוינת העובדה שמנכ”ל עדאלה, חסן ג’בארין, שלח חוות דעת לבית משפט בספרד, שבו הוגשה תביעה כנגד שורה של בכירים בצה”ל. ו…? מה נאמר שם? לא ברור. אם תרצו מפנה לדו”ח אחר שלה, שמצטט את חוות הדעת, אבל גם שם לא ברור מה לא בסדר בחוות הדעת, מעבר לעובדה שהיא הוגשה לבית דין מחוץ לישראל. מסתבר שזה סוג של פשע. אלא שכפי שנראה מאוחר יותר, גם הפניה לבית משפט ישראלי היא סוג של פשע. ושוב, בעמ’ 12 אנחנו רואים שבכירים ב-BDS חושבים שישראל מבצעת פשעי מלחמה. איך זה קשור לקרן החדשה? זה לא קשור.

בעמ’ 14, בפרק של “קריאה לחרם ולסנקציות בינלאומיות,” מצטטת אם תרצו את פעיל השמאל הוותיק גדעון ספירו כאומר “והקהילה האירופית תכפה על ישראל את סיום משטר האפרטהייד בלי מלחמה. חרם רציני יספיק.” כרגיל, אם תרצו משמיטה את החלקים הלא נוחים: מי שיקרא את ספירו במקור, יגלה שהוא כתב “אני מקווה שהגולן יוחזר לסוריה בלי מלחמה, ושהכיבוש יחוסל בלי מלחמה.” אז מגיע הטקסט שמצטטת אם תרצו. בקיצור, ספירו רוצה קץ למשטר ההפרדה בלי אלימות. מה לא בסדר בזה?

אם תרצו לא טורחים להסביר. ברור, מבחינתם, שעצם הרצון בחרם על ישראל או על ההתנחלויות הוא מבחינתם פשע. מה שמצחיק כאן הוא השיוך: ספירו מתואר כ”חבר ועדת הביקורת לשעבר של ארגון ‘רופאים לזכויות אדם’”. וואלה. אתם באמת רוצים לזרוק אבנים בבית זכוכית?

אחד המקימים של אם תרצו הוא ארז תדמור. תדמור הוא עבריין שהורשע בגניבת אמל”ח מצה”ל – לטענתו כדי להגן על ההתנחלות שלו במקרה של התקפה. לא ברור, אם כן, מדוע הוא גנב גם לבנות חבלה. על פי ההגיון של אם תרצו ביחס לספירו, כל חברי הארגון הם עבריינים ותומכי פשיעה, שהרי המייסד שלהם הוא עבריין מורשע.

בעמוד שאחר כך, חוזרת אם תרצו על העלילה נגד הטלוויזיה החברתית. טיפלתי בה כבר כאן. הלאה.

בעמוד הבא, עמ’ 16, מואשמים “שוברים שתיקה” בכך שהם “מחזקים את הבסיס לקמפיינים של חרם, משיכת השקעות וסנקציות” באמצעות “האשמות חוזרות ונשנות בדבר ‘פשעי מלחמה’ ו’הפרות של המשפט הבינלאומי’” – האשמות שאם תרצו מעולם לא ניסתה להפריך, ×›×™ אין לאל ידה. זו כנראה ההאשמה המשונה ביותר בדו”ח. ‘שוברים שתיקה’ לא הביעו עמדה בעד חרם על ישראל – אבל עצם ציון העובדה שישראל מבצעת פשעי מלחמה היא כבר תמיכה בחרם. וואלה.

החלק הבא עוסק ב”פעילות משפטית נגד מדינת ישראל.” הדוגמא הראשונה לפעילות כזו, בעמ’ 18, היא עתירת הבאס קורפוס כנגד הממשלה, כדי לחייב אותה לומר איפה ובשל מה מוחזקים עצורי המשט.

×–×” השלב שבו נשמטת הלסת. על פי אם תרצו, העובדה שמישהו מנסה למנוע מממשלת ישראל להעלים עצורים ולוודא שהעצורים הללו יקבלו יצוג משפטי, היא “פעולה משפטית נגד מדינת ישראל.” כלומר, הסדר התקין של מדינת ישראל הוא ×–×” של דיקטטורה צבאית, שרשאית להעלים אנשים – ועצם הנסיון להעניק לאנשים הללו זכויות בסיסיות הוא “פעולה משפטית נגד המדינה.” אני שמח לשמוע שאם תרצו הצטרפה לקמפיין הדה-לגיטימציה, אבל אני חושב שהיא קצת הגזימה. אנחנו עדיין לא לגמרי בדיקטטורה צבאית, אם ×›×™ אנחנו בהחלט בדרך.

הלאה. עמ’ 19 מביא עוד “פעולה משפטית נגד מדינת ישראל”: עתירה נגד הריסת ביתו של מחבל. כלומר, הדרישה להעניש רק את מבצע הפשע, ולא את המשפחה שלו, היא פעולה נגד מדינת ישראל, שהיא כזכור דיקטטורה צבאית, שהפעם מואשמת על ידי אם תרצו בכך שהיא נוקטת בענישה קולקטיבית כדרך נורמה, ושסטיה מן הנורמה הזו היא פשע.

בעמ’ 20, מציגה אם תרצו את העובדה שמספר ארגוני זכויות אדם עתרו כנגד מניעת יציאה של שעוואן ג’ברין מהגדה, זאת בשל “מידע סודי” נגדו שמעולם לא נבחן בכלים משפטיים, כעוד “פעולה משפטית” נגד הדיקטטורה הצבאית הישראלית, שמרשה לעצמה לשלול זכויות יסוד של אדם ללא משפט ומבלי שיוכל להתגונן כנגד הטענות של המשטרה החשאית נגדו. כפיים!

באותו העמוד, מגיע הדו”ח לשפל חדש: אם תרצו מקשקשת משהו על טריבונל ראסל, ואחר כך מבהירה ש”טריבונל ראסל למען פלסטין איננו קשור לקרן החדשה.” אז מה הקשר? סתם, אולי זה יידבק.

בפרק “יצירת לחץ בינלאומי על ישראל,” טוענת אם תרצו (עמ’ 22) שמעריב פרסם ידיעה על כך ש”למעלה מ-90% מהמידע השלילי שנמסר לוועדת גולדסטון … מקורו ב-16 ארגונים שנתמכים על ידי הקרן החדשה לישראל.” מעבר לעובדה שאם תרצו מעולם לא הפריכה את המידע הזה, היא עושה כאן תרגיל הונאה: הפרסום במעריב הוא פרסום של הדו”ח שלה, על ידי האידיוט המועיל שלה בן כספית (שגונה לאחרונה כאנטי-ציוני על ידי רונן שובל. האידיוט עשה את שלו, האידיוט יכול ללכת. אני מקווה שכספית מרוצה.)

בפרק על “ביטול זכות הקיום של מדינה יהודית,” שבה אם תרצו ומשקרת את השקר המקובל לגבי ההתבטאות של חדווה רדובניץ’. הלאה. בעמ’ הבא, 27, מצטטת אם תרצו את אברום בורג: “הנוסחה המדינית הבאה שתחליף את שתי המדינות לשני עמים תהיה נוסחה אזרחית. לכל אדם בין הירדן לים יש זכות שווה לשוויון, צדק וחירות. במילים אחרות, יש סיכוי סביר מאד שבין הירדן לים תהיה רק מדינה אחת, לא שלנו ולא שלהם, אלא משותפת.” רגע, אם תרצו חולקים על הבסיס לתפיסה של בורג? הם חושבים שיש בין הירדן לים שתי אוכלוסיות, שאחת מהן לא זכאית באופן שווה לשוויון, צדק וחירות? כי אם כן, הם תומכים בטענה שישראל היא מדינת אפרטהייד, כלומר הם מאמצים טענה מרכזית של “תנועת הדה-לגיטימציה” וה-BDS, ועל כן אני מצפה מהם להתפוגג בעננת הגיון. לא שהם מסוגלים לו.

לקינוח, בעמ’ 28 טוענת אם תרצו ש-67% מחותמי הצהרת חיפה ב-2007 הם “עובדים בקרן או בכירים בארגוניה.” היא לא מספקת ראיה לכך ואני חושב שאין שום סיבה שנאמין לה בלי ראיות. הניסוח של אם תרצו מעניין כאן: היא כותבת שהצהרת חיפה “מיועדת לשינוי אופיה של מדינת ישראל מיהודית לדמוקרטית.” מכאן נובע שמדינת ישראל איננה דמוקרטית ושאם תרצו נחרדת מהרעיון שהיא תהפוך לכזו. מי שזוכר שעד שעדי אלקין תפסה אותם, הצהרת הכוונות המקורית של אם תרצו התייחסה לישראל כאל “מדינה יהודית” ותו לא, לא צריך להיות מופתע.

אז זה מה שאם תרצו מסוגלת לו היום: אסופת שקרים מביכים, מופרכים בקלות (הפוסט הזה לקח לי שעתיים), שאף אחד מהם לא בן פחות משלוש שנים? העלאת גירה בלתי פוסקת על ימי הזוהר של פעם, כשאידיוטים מועילים כמו בן כספית העלו את הארגון לגדולה? לא חבל על כל הכסף הזה? אפשר היה להעביר אותו למישהו שאשכרה היה עושה איתו משהו מועיל.

הקרן החדשה, למשל.

הערה מנהלתית: פאק, זה היה ארוך. לא בדיוק 300 מילה.

הערה מנהלתית ב’: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

איך השתלטות על מתנחלים שפלשו לתחומי בורין הופכת בתקשורת הישראלית ל”שלושה ישראלים הותקפו בשומרון”. כמה הערות על עיוורון מכוון

יש כפר פלסטיני בשם בורין, שמותקף דרך קבע על ידי אזרחים ישראלים, לעתים קרובות בסיוע צבאי צמוד. הפורעים מגיעים לעתים קרובות מכיוון יצהר. בשבועות האחרונים, מאז שהשתלטה פלוגה של מג”ב על אחד ממוקדי ההסתה האנטי-פלסטינית – ישיבת “עוד יוסף חי” שביצהר – מדווחים בבורין על ירידה משמעותית במספר התקריות. בכלי התקשורת כבר העירו שהעליה בפשעי שנאה בישראל נובעת מכך שמורחקי יצהר מסתובבים בישראל, אבל ×–×” מחוץ לתחום הטיפול של הפוסט ×”×–×”.

ולמרות הירידה במספר התקריות, פטור בלא כלום אי אפשר. מוקדם יותר השבוע, ב-12.5.14, חדרו שלושה אזרחים ישראלים, חמושים באקדחים ורכובים על שני טרקטורונים, לבורין – כשהם מגיעים לכניסה לשכונה המזרחית בכפר, נקודה שבה היו עימותים רבים עם מתנחלים שהגיעו מכיוון גבעת רונן. תוך זמן קצר, תושבי המקום הקיפו את שלושת הישראלים, אילצו אותם למסור את כלי הנשק, ואחר כך העבירו אותם, באמצעות המת”ק, לכוחות הצבא. לפולשים לא נגרם כל נזק, אם כי הפלסטינים השמידו את אחד הטרקטורונים.

להוציא מקרים יוצאי דופן, התקרית לא תוארה כך בתקשורת הישראלית. שם, כל מגע עם פלסטינים מתואר אוטומטית כלינץ’ בפוטנציה, והישראלים תמיד מתוארים כקורבן. במקרה הנוכחי, אפשר להביא את הצורה שבה תיאר ynet את התקרית: “שלושה מתנחלים נכנסו בטעות לכפר פלסטיני בשומרון.” זו אכן הטענה של המתנחלים, כפי שהובאה למשל על ידי שגיא קייזלר, המכונה “מנכ”ל ועד מתיישבי השומרון," שבארגון המפוקפק שלו כבר עסקתי. אבל האם הטענה הזו נכונה? והאם יש טעם לצטט אדם כמו קייזלר, שביתו הבלתי חוקי נהרס לפני מספר חודשים? האם ynet אכן חקר, בדק והגיע למסקנה שהמתנחלים הגיעו לבורין “בטעות”? או שהוא פשוט ציטט את עמדת המתנחלים כעובדה?

אבל ynet עוד סביר לעומת מאקו, שם חתום ניר דבורי על הכותרת “שלושה ישראלים הותקפו בכפר פלסטיני בשומרון” – כותרת שקרית, ×›×™ אף אחד מהישראלים לא הותקף והם גם לא טענו שהותקפו. החרפה העיתונאית של דבורי ממשיכה: הטקסט שלו מתחיל ב”רק במזל ×–×” נגמר ללא נפגעים,” וממשיך ב”שלושה מטיילים ממושב יקיר ליד אריאל, שיצאו היום (ב’) לטיול טרקטורונים בשומרון […] לטענתם נשדדו על ידי פלסטינים, ששרפו את כלי הרכב וגנבו כלי נשק שהיו ברשותם. המטיילים חולצו על ידי שוטרים פלסטינים.”

אף מילה כאן לא נכונה. דבורי מתחרה כאן על פרס יאיר לפיד בדחיסת טעויות לטקסט קצר. קודם כל, ה”רק במזל” ×”×–×”? לא ×”×™×” שם “מזל.” היתה שם החלטה מודעת של התושבים. “שלושה מטיילים” מקבל אוטומטית את הגרסה של המתנחלים, מבלי להביא – לא בפסקה הראשונית הקריטית, הפתיח, שכל עיתונאי מתחיל יודע שרוב הקוראים לא עוברים אותה – את הגרסה הפלסטינית, ומבלי שדבורי מסביר מדוע הוא מקבל אותה.

הלאה. יקיר איננו “מושב”, הוא התנחלות שמגדירה את עצמה כישוב קהילתי. הפלסטינים השמידו אחד מכלי הרכב, לא את שניהם, והם לא “שדדו” את המתנחלים וגם לא “גנבו” את כלי נשקם. כלי הנשק הועברו לצה”ל, יחד עם הפולשים. המתנחלים לא “חולצו על ידי שוטרים פלסטינים”; תושבי בורין הם שזימנו את השוטרים הפלסטינים, שהעבירו אחר כך את הפולשים לידי צה”ל.

חשוב לציין שדבורי צריך לדעת שהטקסט שלו שקרי: הפסקה הסופית שלו מציינת עובדה – “כלי הנשק, יחד עם טרקטורון אחד, הועברו גם הם לידי צה”ל” – ואף על פי כן, בפתיח, אמנם תוך הסתייגות (”לטענתם”), הוא כותב שהמתנחלים “נשדדו” ושנשקם “נגנב.”

מה קורה פה? פשוט מאד. הישראלים לא מקבלים מהתקשורת שלהם מידע אמין על מה שמתרחש בשטחים כבר די הרבה זמן. בכלי התקשורת החליטו שלא לעצבן את הציבור. הוא יכול להחליף ערוץ בקלות, או להפסיק לקנות את העיתון. עדיף להתחנף אליו, או אל מה שכלי התקשורת רואים כמיינסטרים שלו. כתבי ההתנחלויות מתחנפים למתנחלים – דוגמא קלאסית היא השימוש ב"מושב" לתיאור ההתנחלות יקיר, ודוגמא אחרת היא דיבור על "התיישבות" ו"מתיישבים" במקום "התנחלויות" ומתנחלים" – ואף שיחסים כאלה בין עיתונאים למקורות לגמרי לא מוגבלים לתחום הזה, כאן הם מזיקים יותר. הם מאפשרים נורמליזציה של ההתנחלויות, את תפיסתן כסדר הטבעי – ולא את מה שהן, קרי עבירה על המשפט הבינלאומי ועילה מרכזית לבידודה של ישראל. בכך התקשורת הישראלית מועלת בתפקידה.

התוצאה היא שאם אתם רוצים לדעת מה קרה בפועל בשטחים שכבושים על ידי ישראל, לעתים קרובות כדאי לכם לדלג על הדיווחים בכלי התקשורת הממסדיים. הם יחסירו מהידע שלכם, לא יוסיפו עליו.

ביקשתי את תגובתו של ניר דבורי. עד כה היא לא התקבלה. אם תתקבל, אפרסם אותה.

ועוד דבר אחד: חמושי צה"ל הרגו היום (ה') שני קטינים פלסטינים במהלך הפגנות יום הנכבה, ופצעו ילד באופן אנוש; מצבו, בעת כתיבת פוסט זה, לא ידוע. התקשורת הישראלית דיווחה על כך באיחור ניכר, והיתה עסוקה בעיקר בסיקור פרשת שולה זקן. אם מישהו היה צריך עוד הדגמה למה שנכתב למעלה.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

הימין היהודי שב ועושה את מה שהוא מתמחה בו: ריקוד על הדם. פוסט שני בפרויקט 300

לפני כעשרה ימים יצאה שלי דדון מביתה בעפולה לראיון עבודה במגדל העמק, אליו היא לא הגיעה. גופתה נמצאה כמה שעות אחר כך בחניון במגדל העמק. וזה כל מה שאנחנו יודעים על הנושא בינתיים. הפרשה נמצאת תחת צו איסור פרסום.

המשטרה והשב”כ, שחוקרים את הרצח, אומרים שהם לא יודעים האם המניע לרצח הוא לאומני או פלילי. ×–×” לא הפריע לימין היהודי לצאת ממאורתו ולספח את דדון, בטרם הושלמה החקירה, לרשימת הנרצחים על ידי פלסטינים. ראש האחים היהודים, השר נפתלי בנט, מיהר לבקר את משפחת דדון ביקור ניחומים ובאותה הנשימה לדרוש מראש הממשלה שלא לשחרר רוצחים – כאילו שזה עומד על הפרק. בנט הוסיף ש”הגיע הזמן שהיהודים יפסיקו לפחד מהרוצחים ושהרוצחים יפחדו מהיהודים.” יופי של תקבולת: יהודים =/= רוצחים, מדובר בשני הפכים.

כידוע, רוב מקרי הרצח בישראל מתבצעים על ידי יהודים, מה שלא מפתיע בהתחשב בכך שהם רוב מוחלט של האוכלוסיה. מקרי הרצח, יש לציין, הם ברובם המכריע פליליים. העובדה שמישהו הוא יהודי לגמרי לא אומרת שהוא לא רוצח – במיוחד אם הוא אח יהודי. שליח הציבור של האחים היהודים, יגאל עמיר, רצח ראש ממשלה. יש גם רבים אחרים, ומי כבנט יודע זאת: אחד מיועציו של בנט, נתן נתנזון, הוא מחבל יהודי בדימוס.

מכאן הניכוס של דדון על ידי הימין היהודי הושלם. מותר לשער שהניכוס של דדון ×”×™×” קל כל כך, למרות שזהותו של הרוצח לא ידועה, משום שהיא אשה צעירה. הימין היהודי רוכב כאן על הדימוי הקבוע של הזר המאיים, האונס, הרוצח נשים. כן, ×–×” דימוי קו קלוקס קלאני – כמו חלק ניכר מעולם הדימויים של הימין היהודי. וכמו אצל החברים חובשי הברדסים מהדרום, העובדות לא באמת משחקות תפקיד. כמו כן, צריך לעמוד על כך שלא היו הפגנות המוניות אחרי שבעל יהודי כשר רצח את אשתו במגדל העמק, לא הרחק מהמקום שבו נמצאה גופתה של דדון; חיסול פלילי של סתם גבר באותה העיירה, גם הוא לא הוציא את הימין היהודי לרחובות; וגם לא “סתם” ירי פלילי בגבר. כשהימין רוקד על הדם, הוא נוהג לומר שאכפת לו מהקורבנות; אבל אכפת לו רק מסוג מסוים מאד של קורבנות. (אני רוצה להודות לפליטת מגדל העמק שסיפקה לי את הקישורים האלה.)

בסוף השבוע היתה התפרעות של אספסוף יהודי בעפולה, כשבין השאר הוא צר על מסעדה שבה ישבו מספר פלסטינים וגורם נזק לרכוש של פלסטינים. התפיסה שדדון נרצחה על ידי פלסטינים כבר הפכה לנחלת הכלל, עוד לפני שלמשטרה יש עצור או חשוד או משהו. חשוב לציין שגם אם בסופו של דבר יסתבר שהפשע ×”×™×” לאומני, הקפיצה למסקנות לא התבססה על מידע. היא התבססה על תחושה – ועל פמפום מכוון של התחושה הזו.

מובן למה נוח למשפחת דדון לחשוב שמדובר בפיגוע. הבת שלהם הופכת באחת מסתם סטטיסטיקה של פשיעה פלילית למישהי שנפלה, גם אם לא ברצונה, על הגנת העם והמולדת. זה ודאי מנחם הרבה יותר, עד כמה שנחמה אפשרית.

אבל מובן גם למה הימין היהודי, במיוחד בנט, מיהר לרוץ עם הסיפור ×”×–×” לפני שהתברר על מה הוא בכלל. ×›×™ כשאנחנו מדברים על דדון – למרות שאנחנו לא יודעים כלום – אנחנו לא מדברים על היודו-נאצים מהגבעות, שהיו יותר מדי בכותרות לאחרונה. כשאנחנו מדברים על דדון, אנחנו לא מדברים על כך ש-44% מתושבי יצהר נעדרו מהצבעה על השאלה האם מותר לפגוע בחיילי צה”ל. כשאנחנו מדברים על דדון, אנחנו לא צריכים לשאול את עצמנו מי שותל את ערוגות הרעל שמהן יוצאים העשבים השוטים, ומי מקפיד לטפח אותן.

טוב לבנט ולאחים שיש רצח לא מפוענח של צעירה יהודיה. בלעדיו, הם היו במצוקת יח”צ. עכשיו, סוף סוף נמצא להם קצת דם לרקוד עליו.

הערה מנהלתית: זה היה הפוסט השני בסדרת פרויקט 300, במסגרתו אני אכתוב במשך חודש פוסט בן 300 מילה או יותר. ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)