החברים של ג'ורג'

פרוייקט 300: תראו מי קיבל כסף מהקרן החדשה

ב”אם תרצו” לא בחלו לקחת כסף מהקרן החדשה ב-2009 – ולצאת נגדה למסע שטנה שנה אחר כך

אם תשאלו את הישראלי הממוצע מהי הקרן החדשה, הוא יגיד לכם שמדובר בארגון אופל שמטרתו להפוך את ישראל ל…אה… משהו. משהו לא ציוני, על כל פנים. שמדובר בקונספירציה אפלה למכור את המדינה למוסלמים, או משהו. שזהו ארגון פוסט ציוני אם לא אנטי-ציוני.

הטענה הזו, והעובדה שהיא מוכרת כל כך לציבור, היא תוצאה של קמפיין מבריק של ארגון ימני קיצוני בשם “אם תרצו”, GONGO של לשכת ראש הממשלה, שעסקתי בו פה לעייפה. “אם תרצו” קיימים מאז 2007, אבל פרצו לתודעה הישראלית ב-2010, בקמפיין מאורגן נגד הקרן החדשה, שזכה לסיוע קריטי של האידיוט המועיל בן כספית ב”מעריב.” זה היה קמפיין שעלה הרבה מאד כסף, הוא כלל שיר של עמיר בניון נגד הארגון, והוא כלל שיבוש של ברכות חג העצמאות כך שיקללו את הקרן. המון רעש, המון בלגאן, רמת ארגון ש”אם תרצו” לא הצליחה להפגין לפני או אחרי, תגובה לא מסודרת של הצד השני, וטראח – הדימוי התקבע.

אלא ש.

אלא שמסתבר שב-2009, כלומר שנה לפני שהקרן החדשה הפכה לאיום הגדול ביותר על הציונות מאז הצעת אוגנדה, “אם תרצו” קיבלה תרומה מהקרן החדשה. ולא רק “אם תרצו”: גם שני ארגונים קרובים לה – השומר החדש  ארגוון מקורב אליה, המכון לאסטרטגיה ציונית, המוח שמאחורי ארגונים נוסח “אם תרצו” – קיבלו ממנה כסף. בקרן גילו את זה בערך הבוקר. “אם תרצו” קיבלה תרומה של כמה אלפי דולרים יחד עם ארגונים אחרים שהשתתפו במאבק נגד הפרטת הקרקעות.

ואחרי שאספתי את הלסת מהרצפה, כמה דברים שצריך לומר. קודם כל, על הקרן. אם מישהו היה צריך הוכחה לכך שלא מדובר באיזו אסופה של זקני ציון, הרי זה הסיפור הזה. ארגון קונספירטיבי אמיתי היה מוצא את התרומה שלו ל”אם תרצו” תוך 48 שעות וקובר את “אם תרצו” ואת הקמפיין שלה בים של לגלוג: אה, אנחנו השטן הגדול? אז למה לקחתם מאיתנו כסף? אה, אנחנו אנטי-ציונים? אז מה הכסף שלנו עושה אצלכם ואצל החברים שלכם?

אבל אם את הקרן אפשר להאשים בחוסר עירנות בפרשה הזו – העולם היה טוב יותר אם הם היו גודעים את רגלי “אם תרצו” ב-2010; למצער, לא היינו צריכים לסבול את רונן שובל – הרי שאת “אם תרצו” צריך להאשים בהונאה והיעדר יושרה. סך כל התרומות של “אם תרצו” ב-2009 היה כ-450,000 ש”ח; קשה מאד להאמין שרונן שובל ושאר מנהיגי התנועה לא ידעו שיש להם כמה אלפי דולרים של הקרן החדשה. העובדה שהם קיבלו ממנה תרומה לא גרמה להם להסס לצאת להתקפה פרועה ושקרית נגדה, תוך שהם יודעים את העובדה שהיתה משמיטה את הקרקע מתחת לכל הקמפיין שלהם: שהקרן תורמת גם לארגונים אולטרא-ציוניים. אין זכר לתרומה של הקרן החדשה בניירת של “אם תרצו” לשנת 2009, כי היא מקפידה לא לעשות מעבר למינימום החוקי של פירוט תרומות מעל 20,000 ש”ח – וגם אז, מספקת מעט מאד מידע על התורמים. תזכורת, לפעם הבאה שהם ינסו לומר משהו על שקיפות.

imti

מותר, אגב, לתהות מה בעצם עשתה “אם תרצו” עם הכסף של הקרן החדשה, כי אני לא מכיר שום קמפיין שלה בנושא הפרטת הקרקעות. יכול להיות ששובל ושות’ לקחו את הכסף והשתמשו בו – אולי אפילו לתכנון הקמפיין נגד הקרן? יכול להיות שהם עבדו על הקרן כדי להוציא ממנה כסף, כפי שהם עבדו על הכומר האנטישמי ג’ון הייגי שהם עוסקים ב”חינוך,” וכשנחשפה הפעילות האמיתית שלהם, הוא הפסיק לתרום?

בשלב הזה, שום דבר לא יפתיע אותי. בפעם הבאה שתראו אפרצופו מדושן העונג של רונן שובל, זכרו: מדובר בשרלטן פוליטי חסר מעצורים. במי שצייר את התנועה שלו כתנועת מרכז ואיים בתביעת דיבה על מי שיכתוב אחרת, אבל הסתיר את העובדה שכל מקימי התנועה הם מתנחלים, טשטש את העובדה שהוא עצמו היה ממנהיגי “תא כתום”, ואת העובדה שהיה מועמד לכנסת מטעם “הבית היהודי”; מי שנתפס אומר שהוא דוחף לישראלים אידיאולוגיות פולקיסטיות בצורה מטעה כי זה “עניין של אסטרטגיית שיווק.”

אני מקווה שאחרי הסיפור המביך הזה לא נצטרך לעסוק יותר בקבוצת הפאשיסטים הילדותית הזו, אבל לצערי לא נראה לי שזה יקרה.

עדכון: אמש (ו’) טען ארז תדמור, בשרשור אצל עידו קינן, שהוא לא יודע על שום תרומה מהקרן החדשה ל”אם תרצו” ושהוא לא היה מקבל אותה אם היתה מוצעת. ביקשתי ממנו לחשוף את כל הניירת הכספית של “אם תרצו” ל-2009 כדי להוכיח את טענותיו. הוא נעלם.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה גדולה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

פרוייקט 300: “אם תרצו”, שלב המחזור

ואי אמירת האמת. החברים של ג'ורג' מציג: פירוק “דו”ח” חדש של אם תרצו – לפני שהוא מתפרסם

אם תרצו עומדים להוציא לאור דו”ח חדש. הוא כבר ברשת (זהירות, מסמך), אבל הם עוד לא התחילו את הקמפיין, כך שאתם קוראים עליו כאן לראשונה.

נתחיל בדבר היחיד החדש והמרענן ב”דו”ח” הזה: זו הפעם הראשונה שמישהו מוציא דו”ח בפורמט של ספר לילדים. אני רוצה להודות לאם תרצו על פריצת הדרך הסגנונית הזו, ולברך אותם על הגרפיקאי החדש. עם זאת, פרט לחידוש הסגנוני הזה, למרבה הצער ה”דו”ח” הוא גבבה של שקרים, ובעיקר מחזור של חומרים. אין בו שום טענה חדשה, שום דבר שלא נאמר בשלוש השנים האחרונות. האם אם תרצו סובלת מהסתיידות עורקים? יש לקוות שכן.

ויאללה, לפירוק.

בעמוד השני של הדו”ח, שצבוע בצבעים הראויים לאם תרצו – אדום ושחור – נכתב ש”חוברת זו מפרטת את פעילותם של בכירים וארגונים הנתמכים על ידי הקרן נגד המדיניות של ישראל ונגד צה”ל.” כפי שנראה מיד, כרגיל אצל אם תרצו, אין שום טענות על “פעילות” של בכירי הקרן עצמה. יתר על כן, מאחר ובעליל נראה שכותבי הדו”ח הם בוגרי שיעורי האזרחות של הקומישר סער, צריך להזכיר להם עובדה שכנראה תפתיע אותם: במדינה חופשית, מותר לאזרחים לפעול נגד מדיניות הממשלה וצבאה. למדינות שבהן אסור לאזרחים לפעול נגד מדיניות הצבא והזרוע המדינית שלו יש שמות אחרים, סימפטיים פחות. מחאה נגד הממשלה ונגד הזרוע הצבאית שלה – וצה”ל, שכחו באם תרצו, הוא לא רשות רביעית, נפרדת, אלא בסך הכל הזרוע הממשלתית שלה ניתן מונופול על אלימות – היא זכות בסיס בחברה חופשית. כשאם תרצו יוצאת נגד השימוש בזכות הזו, היא בעצם טוענת שישראל היא דיקטטורה צבאית (עוד על כך, בהמשך).

כאן המקום לציין שראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ידע היטב כיצד לפעול נגד מדיניות הממשלה: כשממשלת רבין השניה פעלה בארה”ב להצבת כוח אמריקאי ברמת הגולן, כחלק מתכנית שלום אפשרית עם סוריה, נתניהו אץ לגבעת הקפיטול כדי לשבש את התכנית של ממשלתו הנבחרת. נתניהו אף עשה שימוש עילאי בחסינות הפרלמנטרית שלו, כדי לחשוף את “מסמך שטאובר,” התכנית הישראלית שפירטה את הוויתורים אליהם מוכנה ישראל להגיע. אזרח פשוט שהיה עושה תרגיל כזה היה מועלם, ומועמד לדין אחרי כמה חודשים בבית דין בדלתיים סגורות בשל ריגול חמור; המסמך היה החלום הרטוב של המודיעין הסורי. ובדיוק בשביל זה יש לחברי הכנסת חסינות: כדי שהם יוכלו לחשוף מידע סודי שמביך את ממשלתם, אם זו מקדמת מדיניות שבוחריהם מתנגדים לה. מסתבר שיש מדיניות של ממשלת ישראל (וצה”ל – שטאובר היה תת אלוף שהכין מסמך לרמטכ”ל) שמותר להתנגד לה.

ונעבור למסמך עצמו. בעמ’ 6, העמוד הראשון בפרק “האשמת צה”ל בפשעי מלחמה,” יש לנו שקופית של נעמי חזן, אז נשיאת הקרן, שמסתבר שחתמה על עצומה נגד המשך הטבח של צה”ל ברצועה במהלך עופרת יצוקה, עצומה שבה נאמר “אנו דורשות לעצור מיידית את ההתקפה של כוחות הצבא הישראליים בעזה, אשר כבר גרמה למותם של מאות. השחיטה הזו יכולה רק ללבות את הסכסוך.” זה אולי סנטימנט שאם תרצו לא מסכימים איתו, אבל לא הבנתי איפה פה ההאשמה בפשע מלחמה. אגב, אם תרצו קצת מלבים את האש, כשהם מתרגמים את slaughter המקורי של העצומה ל”שחיטה”; תרגום מקובל יותר יהיה “הרג” אן “טבח,” אבל בהתחשב בסילופים האחרים שבדו”ח, זה באמת בקטנה.

מיד אחר כך, בעמ’ 7, אם תרצו חוזרת על העלילה כנגד “יש דין” (גילוי נאות: אני כותב עבורם בלוג בתשלום), כביכול “יש דין” “תכננה להדביק את המונח פשעי מלחמה לפעולות צה”ל.” לנושא הזה כבר התייחסתי בהרחבה כאן. אציין שלושה דברים, בקצרה: ראשית כל, שצריך לחיות בעולם פנטזיה כדי לחשוב שצה”ל לא מבצע פשעי מלחמה – פשעי מלחמה הם תוצאה של כל מלחמה; שנית, שהדו”ח שלנו מדבר על העדר תחיקת פשעי מלחמה בצה”ל, לא “מדביק פשעי מלחמה לפעולות צה”ל”; ושלישית, שההמלצות שלנו נכתבו כמעט אחת לאחת על ידי ועדת טירקל, כפי שנאלץ להודות בחוסר רצון בן דרור ימיני.

הלאה. בעמ’ 8 מביאה אם תרצו את המקורות שלה. אחד מהם בלתי צפוי. מסתבר שעומר ברגותי, מראשי תנועת ה-BDS, מאשים את ישראל בפשעי מלחמה. איך זה קשור לקרן החדשה? זה לא קשור. קוראים לזה אשמה באמצעות קרבה.

הלאה. בעמ’ 10, ציטוט של עו”ד מיכאל ספרד (גילוי נאות: הוא היועץ המשפטי של “יש דין” וידיד), בזו הלשון: “פשעי מלחמה הם פשעים בינלאומיים… המשפט הבינלאומי מחייב את כל מדינות העולם בחקירתם ובהעמדתם לדין אם יש די ראיות… אם לא ישראל, אז אנגליה, אם לא בג”צ אז בית הלורדים.” על פי אם תרצו, מכאן “משתמעת קריאה להעמדת קציני צה”ל לדין בחו”ל.”

קודם כל, לא ברור מה לא בסדר בזה. אני מניח שאפילו באם תרצו יודו שאם בוצע פשע, הרי שהפושע צריך לבוא על עונשו. מעבר לכך, זה סילוף גס של הדברים של ספרד. מי שיטרח לחפש את המאמר המקורי שבו נאמרו הדברים, יופתע לגלות שכותרת המשנה של המאמר היא “חקירה ראויה של פשעי מלחמה בישראל יכולה לחסוך את התביעות בחו”ל,” והמאמר מסתיים במילים “כל עוד הפרקליט הצבאי הראשי ושופטי ישראל לא יבינו שחקירות ראויות באירועים שבהם עולה החשד כי בוצעו פשעי מלחמה, ומיצוי הדין עם האחראים, הוא לא רק הדבר המוסרי שיש לעשותו אלא גם הדבר הנכון מבחינה פטריוטית, ייאלצו יותר ויותר קציני צה”ל לבלות את חופשותיהם בנחל הזוויתן ובאילת.” מי יכול להתווכח ברצינות עם הפסקה הזו? אבל אם תרצו לא רוצים להתווכח, הם רוצים שנכנס לפרכוס של “הוא אמר פשעי מלחמה! הוא אמר פשעי מלחמה!”

נמשיך. בעמ’ 11 אומר ישי מנוחין דברים דומים מאד: “אנחנו קוראים לחיילי צה”ל מפה: אל תקחו חלק בפשעי מלחמה! ומי שלוקח חלק, שיחכה לבית משפט. ואם לא בארץ, אז בחו”ל.” שוב, מה הבעיה? האם אם תרצו רוצה להשמיע את הקריאה ההפוכה לחיילי צה”ל – “קחו חלק בפשעי מלחמה”?

בעמ’ 12, מצוינת העובדה שמנכ”ל עדאלה, חסן ג’בארין, שלח חוות דעת לבית משפט בספרד, שבו הוגשה תביעה כנגד שורה של בכירים בצה”ל. ו…? מה נאמר שם? לא ברור. אם תרצו מפנה לדו”ח אחר שלה, שמצטט את חוות הדעת, אבל גם שם לא ברור מה לא בסדר בחוות הדעת, מעבר לעובדה שהיא הוגשה לבית דין מחוץ לישראל. מסתבר שזה סוג של פשע. אלא שכפי שנראה מאוחר יותר, גם הפניה לבית משפט ישראלי היא סוג של פשע. ושוב, בעמ’ 12 אנחנו רואים שבכירים ב-BDS חושבים שישראל מבצעת פשעי מלחמה. איך זה קשור לקרן החדשה? זה לא קשור.

בעמ’ 14, בפרק של “קריאה לחרם ולסנקציות בינלאומיות,” מצטטת אם תרצו את פעיל השמאל הוותיק גדעון ספירו כאומר “והקהילה האירופית תכפה על ישראל את סיום משטר האפרטהייד בלי מלחמה. חרם רציני יספיק.” כרגיל, אם תרצו משמיטה את החלקים הלא נוחים: מי שיקרא את ספירו במקור, יגלה שהוא כתב “אני מקווה שהגולן יוחזר לסוריה בלי מלחמה, ושהכיבוש יחוסל בלי מלחמה.” אז מגיע הטקסט שמצטטת אם תרצו. בקיצור, ספירו רוצה קץ למשטר ההפרדה בלי אלימות. מה לא בסדר בזה?

אם תרצו לא טורחים להסביר. ברור, מבחינתם, שעצם הרצון בחרם על ישראל או על ההתנחלויות הוא מבחינתם פשע. מה שמצחיק כאן הוא השיוך: ספירו מתואר כ”חבר ועדת הביקורת לשעבר של ארגון ‘רופאים לזכויות אדם’”. וואלה. אתם באמת רוצים לזרוק אבנים בבית זכוכית?

אחד המקימים של אם תרצו הוא ארז תדמור. תדמור הוא עבריין שהורשע בגניבת אמל”ח מצה”ל – לטענתו כדי להגן על ההתנחלות שלו במקרה של התקפה. לא ברור, אם כן, מדוע הוא גנב גם לבנות חבלה. על פי ההגיון של אם תרצו ביחס לספירו, כל חברי הארגון הם עבריינים ותומכי פשיעה, שהרי המייסד שלהם הוא עבריין מורשע.

בעמוד שאחר כך, חוזרת אם תרצו על העלילה נגד הטלוויזיה החברתית. טיפלתי בה כבר כאן. הלאה.

בעמוד הבא, עמ’ 16, מואשמים “שוברים שתיקה” בכך שהם “מחזקים את הבסיס לקמפיינים של חרם, משיכת השקעות וסנקציות” באמצעות “האשמות חוזרות ונשנות בדבר ‘פשעי מלחמה’ ו’הפרות של המשפט הבינלאומי’” – האשמות שאם תרצו מעולם לא ניסתה להפריך, כי אין לאל ידה. זו כנראה ההאשמה המשונה ביותר בדו”ח. ‘שוברים שתיקה’ לא הביעו עמדה בעד חרם על ישראל – אבל עצם ציון העובדה שישראל מבצעת פשעי מלחמה היא כבר תמיכה בחרם. וואלה.

החלק הבא עוסק ב”פעילות משפטית נגד מדינת ישראל.” הדוגמא הראשונה לפעילות כזו, בעמ’ 18, היא עתירת הבאס קורפוס כנגד הממשלה, כדי לחייב אותה לומר איפה ובשל מה מוחזקים עצורי המשט.

זה השלב שבו נשמטת הלסת. על פי אם תרצו, העובדה שמישהו מנסה למנוע מממשלת ישראל להעלים עצורים ולוודא שהעצורים הללו יקבלו יצוג משפטי, היא “פעולה משפטית נגד מדינת ישראל.” כלומר, הסדר התקין של מדינת ישראל הוא זה של דיקטטורה צבאית, שרשאית להעלים אנשים – ועצם הנסיון להעניק לאנשים הללו זכויות בסיסיות הוא “פעולה משפטית נגד המדינה.” אני שמח לשמוע שאם תרצו הצטרפה לקמפיין הדה-לגיטימציה, אבל אני חושב שהיא קצת הגזימה. אנחנו עדיין לא לגמרי בדיקטטורה צבאית, אם כי אנחנו בהחלט בדרך.

הלאה. עמ’ 19 מביא עוד “פעולה משפטית נגד מדינת ישראל”: עתירה נגד הריסת ביתו של מחבל. כלומר, הדרישה להעניש רק את מבצע הפשע, ולא את המשפחה שלו, היא פעולה נגד מדינת ישראל, שהיא כזכור דיקטטורה צבאית, שהפעם מואשמת על ידי אם תרצו בכך שהיא נוקטת בענישה קולקטיבית כדרך נורמה, ושסטיה מן הנורמה הזו היא פשע.

בעמ’ 20, מציגה אם תרצו את העובדה שמספר ארגוני זכויות אדם עתרו כנגד מניעת יציאה של שעוואן ג’ברין מהגדה, זאת בשל “מידע סודי” נגדו שמעולם לא נבחן בכלים משפטיים, כעוד “פעולה משפטית” נגד הדיקטטורה הצבאית הישראלית, שמרשה לעצמה לשלול זכויות יסוד של אדם ללא משפט ומבלי שיוכל להתגונן כנגד הטענות של המשטרה החשאית נגדו. כפיים!

באותו העמוד, מגיע הדו”ח לשפל חדש: אם תרצו מקשקשת משהו על טריבונל ראסל, ואחר כך מבהירה ש”טריבונל ראסל למען פלסטין איננו קשור לקרן החדשה.” אז מה הקשר? סתם, אולי זה יידבק.

בפרק “יצירת לחץ בינלאומי על ישראל,” טוענת אם תרצו (עמ’ 22) שמעריב פרסם ידיעה על כך ש”למעלה מ-90% מהמידע השלילי שנמסר לוועדת גולדסטון … מקורו ב-16 ארגונים שנתמכים על ידי הקרן החדשה לישראל.” מעבר לעובדה שאם תרצו מעולם לא הפריכה את המידע הזה, היא עושה כאן תרגיל הונאה: הפרסום במעריב הוא פרסום של הדו”ח שלה, על ידי האידיוט המועיל שלה בן כספית (שגונה לאחרונה כאנטי-ציוני על ידי רונן שובל. האידיוט עשה את שלו, האידיוט יכול ללכת. אני מקווה שכספית מרוצה.)

בפרק על “ביטול זכות הקיום של מדינה יהודית,” שבה אם תרצו ומשקרת את השקר המקובל לגבי ההתבטאות של חדווה רדובניץ’. הלאה. בעמ’ הבא, 27, מצטטת אם תרצו את אברום בורג: “הנוסחה המדינית הבאה שתחליף את שתי המדינות לשני עמים תהיה נוסחה אזרחית. לכל אדם בין הירדן לים יש זכות שווה לשוויון, צדק וחירות. במילים אחרות, יש סיכוי סביר מאד שבין הירדן לים תהיה רק מדינה אחת, לא שלנו ולא שלהם, אלא משותפת.” רגע, אם תרצו חולקים על הבסיס לתפיסה של בורג? הם חושבים שיש בין הירדן לים שתי אוכלוסיות, שאחת מהן לא זכאית באופן שווה לשוויון, צדק וחירות? כי אם כן, הם תומכים בטענה שישראל היא מדינת אפרטהייד, כלומר הם מאמצים טענה מרכזית של “תנועת הדה-לגיטימציה” וה-BDS, ועל כן אני מצפה מהם להתפוגג בעננת הגיון. לא שהם מסוגלים לו.

לקינוח, בעמ’ 28 טוענת אם תרצו ש-67% מחותמי הצהרת חיפה ב-2007 הם “עובדים בקרן או בכירים בארגוניה.” היא לא מספקת ראיה לכך ואני חושב שאין שום סיבה שנאמין לה בלי ראיות. הניסוח של אם תרצו מעניין כאן: היא כותבת שהצהרת חיפה “מיועדת לשינוי אופיה של מדינת ישראל מיהודית לדמוקרטית.” מכאן נובע שמדינת ישראל איננה דמוקרטית ושאם תרצו נחרדת מהרעיון שהיא תהפוך לכזו. מי שזוכר שעד שעדי אלקין תפסה אותם, הצהרת הכוונות המקורית של אם תרצו התייחסה לישראל כאל “מדינה יהודית” ותו לא, לא צריך להיות מופתע.

אז זה מה שאם תרצו מסוגלת לו היום: אסופת שקרים מביכים, מופרכים בקלות (הפוסט הזה לקח לי שעתיים), שאף אחד מהם לא בן פחות משלוש שנים? העלאת גירה בלתי פוסקת על ימי הזוהר של פעם, כשאידיוטים מועילים כמו בן כספית העלו את הארגון לגדולה? לא חבל על כל הכסף הזה? אפשר היה להעביר אותו למישהו שאשכרה היה עושה איתו משהו מועיל.

הקרן החדשה, למשל.

הערה מנהלתית: פאק, זה היה ארוך. לא בדיוק 300 מילה.

הערה מנהלתית ב’: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

מצליפה שוב בסוס הישן

מנכ”ל “אם תרצו” החדש יוצא בהתקפה פרועה על הקרן החדשה לישראל. כמה חבל שהוא לא מצליח להוציא משפט בלי שקר, הבל או סילוף

רונן שובל עזב את “אם תרצו” לפני מספר חודשים, ומאז התנועה מתקשה למצוא את דרכה. קצת קשה להמשיך ולדבר על “תנועת מרכז ציונית” כשהמנכ”ל לשעבר שלך מזדגג מהמחשבה על הסגולות הרוחניות והלאומיות הנעלות שיש בהתזת דם בהמות על קיר, וכשהוא עושה את זה הישר מ”ישראל ביתנו,” לא בדיוק סמן מרכזי בפוליטיקה הישראלית.

אז מתן פלג, מחליפו של שובל, החליט שכדי לחזור ולצבור שוב מומנטום, אין מנוס משיבה אל התחביב הישן, זה שהקנה ל”אם תרצו” (בסיוע נדיב של “מעריב” ובן כספית) את עולמה: התקפה על הארגון החביב על נבלים קולנועיים, על כל פנים בדמיונם של ציונים שמקורבים ללשכת ראש הממשלה, קרי הקרן החדשה לישראל.

פלג פרסם מאמר באכסניה הישנה של התנועה, נרג, בו הוא מעלה שלל של טענות נגד הקרן החדשה, בכדי לקדם קמפיין נגד השתתפותה באיזה מצעד בניו יורק. יש רק בעיה אחת: לאף אחת מהטענות הללו אין בסיס. אז הגיע הזמן לכספת (*) את הטקסט של פלג. מוכנים? נתחיל.

פלג פותח באחת הטענות הישנות נגד הקרן: לכאורה היא פסולה בשל “קשריה בעבר עם קרן פורד, הידועה בהיסטוריה האנטישמית שלה.” שקר ראשון. לקרן פורד אין שום היסטוריה אנטישמית. נהוג לייחס את קיומה להנרי פורד האב, אנטישמי מדופלם, אבל מי שהקים את הקרן היה בנו, אדזל (ההוא מהמכונית הכושלת.) הטענות על אנטישמיות הועלו נגדה אחרי שתמכה במספר ארגונים שקראו להכריז על ישראל כמדינת אפרטהייד. אפשר לומר הרבה דברים על הטענה הזו – שנכונה, אם מתייחסים לישראל ככוללת גם את הגדה, כפי שעושה למשל ממשלת נתניהו – אבל אנטישמית היא לא. טענת האפרטהייד היא טענה שישראל נוקטת במשטר אפליה אסור; היא לא אומרת שום דבר על יהודים.

הלאה. מיד אחר כך, כותב פלג שהקרן פסולה ”כמו גם [בשל] מעורבות הארגונים הנתמכים על ידה בדוח גולדסטון, שהאשים את צה"ל בפשעי מלחמה.” זה שקר שני. חשוב לשים לב: לא “אם תרצו” ולא שום ארגון hasbara הפריכו אי פעם את הטענות שהועלו בדו”ח גולדסטון. הם פשוט טענו שלא יעלה על הדעת שארגונים ישראלים הם אלה שיספקו את החומר לדו”ח, כלומר הבעיה מבחינתם היא לא פשעי המלחמה עצמם – היא הדיווח על פשעי המלחמה. על כך שישראל מבצעת פשעי מלחמה, אין כל מחלוקת. פשעים כאלה הם חלק מטיבה של מלחמה (וזו הסיבה שיציאה למלחמה תוקפנית היא עצמה פשע.) למעשה, מי שיבחן היטב את דו”ח טירקל האחרון, ימצא שם קריאה לחקיקת פשעי מלחמה בישראל, וביקורת חריפה על מערכת החקירות הצבאית.

פלג ממשיך: עוד סיבה לתיעוב הקרן החדשה היא

“התבטאותה של חדווה רדובניץ', סמנכ"לית הקרן לשעבר, כי "היעלמותה של המדינה היהודית לא תהיה טרגדיה.”

זה ציטוט ש”אם תרצו” אוהבים לחזור עליו, ומסלפים אותו פעם אחר פעם. הנה מה שאמרה רדובניץ’:

She commented that she believed that in 100 years Israel would be majority Arab and that the disappearance of a Jewish state would not be the tragedy that Israelis fear since it would become more democratic

שזה לא ממש דומה. רדובניץ’ מדברת על תהליך ארוך טווח, בו הרוב בישראל יהפוך להיות לא יהודי, ושזה לא יהיה נורא כל כך כי המדינה תהיה דמוקרטית יותר. כלומר, היא מתמודדת עם מה שמכונה בישראל “השד הדמוגרפי.” אפשר בהחלט לטעון שהיא לוקה באופטימיות ממארת; שאין שום סיבה שדווקא החברה הפלסטינית תאמץ את דוקטרינת הלחי השניה ותחיה בשלווה לצד המיעוט שדיכא אותה בעבר; אבל אי אפשר לטעון שהיא מדברת על היעלמותה של המדינה היהודית כתכנית פעולה. צריך לשאול את “אם תרצו” מה התכנית שלהם למקרה של רוב פלסטיני בשטחי ישראל: האם הם יעדיפו את המדינה היהודית על הדמוקרטית? כי אם כן, הם מצהירים על תמיכה באפרטהייד, רעיון שהם טוענים שהייחוס שלו לישראלים הוא אנטישמיות.

אופס.

וכאן אנחנו מגיעים לשקר הגדול מכולם, שקר עליו טורח פלג לחזור פעמיים. הוא מצטט הצהרה של הקרן שיצאה לאחרונה, על פיה

"מכיוון שהיא (הקרן) מתנגדת לכיבוש ולפעולת ההתנחלות (…) היא לא תימנע מלתמוך בארגונים המעודדים אי צריכה או רכישה של מוצרים המיוצרים בהן".

והוא מפרש אותה כך:

“ההבדל בין ארגונים המעודדים "חרם" על ישראל ובין ארגונים המעודדים "אי צריכה" של מוצרים ישראליים דומה להבדל שבין ארגון טרור לארגון שהורג חפים מפשע למען מטרות פוליטיות – כלומר, אין למעשה הבדל.”

שימו לב לתרגיל שעשה כאן פלג. הוא אמר שהקרן תומכת ב”אי צריכה” של מוצרים ישראליים, ואז טען שמדובר בחרם. אבל זה לא מה שהקרן דיברה עליו: היא דיברה על “התנגדות לכיבוש ולהתנחלויות,” אשר על כן היא תתמוך בארגונים “שמעודדים אי צריכה או רכישה של מוצרים המיוצרים בהן.” בהן. לא בה. בהן. כלומר, בהתנחלויות.

פלג לקח את התמיכה של הקרן בדבר המתבקש מאליו – פעולה בדרכי שלום נגד חממות פשעי המלחמה המכונות התנחלות – והפך אותה לתמיכה בחרם על ישראל. זה שקר גס, שעליו הוא טורח כאמור לחזור שוב, בסוף המאמר:

“בשל העובדה שהקרן החדשה היא למעשה גוף התומך באי-צריכת מוצרים ישראליים, העם היהודי כולו חייב להוקיע אותה.”

אבל היא כזו רק בדמיונו הפורה של מנכ”ל ה-GONGO “אם תרצו.” נמשיך. מיד לאחר מכן, יוצא פלג בשקר כל כך מטומטם, שקשה לדעת אם הוא שוטה או חושב שהקוראים שלו שוטים. הוא מאשים את הקרן בכך שהיא

“תומכת בארגונים כמו "הטלוויזיה החברתית", המקדמת שימוש באפליקציית הסלולר Buycott (שילוב המילים "קנייה" ו"החרמה") לזיהוי ולהחרמת מוצרים ישראליים.”

וואלה. ובכן, לא מסובך היה למצוא את התמיכה של הטלוויזיה החברתית ב-Buycott. וראה זה פלא: אין שם ולו מילה על תמיכה ב”זיהוי והחרמת מוצרים ישראליים.” יש שם הרבה מאד על צרכנות אתית, כולל – כן – המנעות מרכישה של מוצרי התנחלויות. Buycott (מידע עליה אפשר למצוא כאן) לא מתמקדת כלל בישראל; היא מתמקדת בצרכנות אתית. כך נראה המסך שלה, שעסק בזכויות אדם:

buycott screencap

כפי שאפשר לראות, ישראל לא ממש בסביבה (אלא אם אתם חושבים ש”המנע מתמיכה בדיקטטורות תיאוקרטיות” תופס). פלג כנראה חשב שאף אחד לא יבדוק. אחרי הכל, הוא היה באמצע שתי דקות השנאה שלו לדמון של הציונים הטובים. מי יבדוק את העובדות? פלג סוגר את המאמר שלו ביציאה התמוהה הבאה:

“המושג "חרם" הוא צאצא ישיר של המושג "מצור", וירושלים כבר ידעה מצורים שהביאו לחורבנה. לכן, אין לנו המותרות להיות קלי דעת בעניין הזה. עלינו להוקיע את המבקשים להחריבנו ללא היסוס.”

דה פאק? חרם הוא פעולה צרכנית בלתי אלימה שמיועדת להביע מחאה. יהודים החרימו את מוצרי גרמניה הנאצית, שחורים החרימו בתי עסק שתמכו בעליונות הלבנה הישנה בדרום האמריקאי, ופחות או יותר כל העולם החרים את דרום אפריקה – להוציא, כמובן, החברה האחרת בברית המצורעים, זו שעל פי פרסומים זרים ערכה בדרום אפריקה את הניסוי הגרעיני שלה. יהודים דתיים עורכים חרם כמעט בכל פעם שהם קונים משהו: הם מקפידים לא לקנות מזון שאיננו כשר והם מקפידים לא לרכוש בעסקים שפתוחים בשבת. החרם הזה כל כך ארוך, כל כך טבעי, שפשוט שכחנו שהוא קיים. האם פלג רוצה לאלץ שומרי מצוות לרכוש מוצרים שיוצרו בשבת? לא? אז למה הוא חושב שהוא יכול לאלץ אנשים מצפוניים לקנות מוצרים שיוצרו על אדמה גנובה?

חרם הוא לא קריאה להחרבה, הוא קריאה לשינוי. לעתים השינוי הוא דרסטי: החרם בדרום ארה”ב נועד למוטט את משטר העליונות הלבנה. החרם על דרום אפריקה נועד למוטט את משטר האפרטהייד. גם החרם על ההתנחלויות מיועד למוטט משטר אפרטהייד. באף אחד מן המקרים לא היה מדובר ב”חורבן”, אלא בעיני הגזענים שתמכו במשטר; מדובר היה בשינוי, שינוי שיאפשר ליותר אנשים להשתתף בשלטון.

וזה, אחרי הכל, מה שמפחיד את “אם תרצו”: המצב בו יהודים בישראל יהיו שווי ערך לאנשים אחרים. וכדי למנוע את זה, היא משסה את האוכלוסיה בישראל – אמנם, זו לא זקוקה ליותר מדי שכנוע – באנשים שמנסים לקדם את המצב הזה. פלג ודומיו רוצים לשמור על משטר האדונים שלהם.

זה, בסופו של דבר, הכל.

(*) לכספת: לפרק טקסט לגורמים כדי להפגין את מופרכותו, נקרא על שם בן כספית, שמקפיד לייצר טקסטים כאלה. המקור נקרא Fisking, על שם רוברט פיסק.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

סותמי הפיות

אמש התקיים כנס בלוגרים בשיתוף עם הקרן החדשה לישראל, לרגל השקת קמפיין חדש של הקרן, "לא נסתום". נכחתי בו, יחד עם כמה אנשים טובים אחרים: איתמר שאלתיאל, אורי סבח, יאיר ויזהר מהללאל (מפעילי Apartheid Watch), חנן כהן ועוד.

הכנס התנהל, לפחות מצד המארגנים שלו, באווירת נכאים מסוימת. עצם השם, "לא נסתום", הוא שם מתגונן. לי זה הזכיר את ברונו, מהעונה השלישית של הבית הלבן, ואת ההתפרצות שלו:

You all need some therapy, because somebody came along and said liberal means soft on crime, soft on drugs, soft on communism, soft on defense, and we're going to tax ya back to the stone age, because people shouldn't have to go to work if they don't want to. And instead of saying 'Well, excuse me, you right-wing, reactionary, xenophobic, homophobic, anti-education, anti-choice, pro-gun, leave it to beaver trip back to the fifties,' we cowered in the corner. And said 'Please Don't Hurt Me'.

למרבה השמחה, נראה היה שהקהל הגיע במצב רוח הרבה יותר קרבי מהמארגנים, והתאכזב לראות שאין תוכנית פעולה. אבל, בסופו של דבר, "לא נסתום" זה שם לא כל כך רע, כי יש לא מעט אנשים שדווקא רוצים שנסתום.

הארגון הפאשיסטי "אם תרצו" יצא בהתקפה שכל מטרתה לסתום את פיותיהם של אנשי הקרן החדשה והשמאל. הם מחלקים את ישראל לציונים ולא-ציונים; מישהו אמר יפה אתמול (צ'ארלס?) שהגיע הזמן לחלק את הישראלים לדמוקרטים ואנטי-דמוקרטים, ודי ברור באיזה מחנה נמצאים "אם תרצו".

בשוליים של "אם תרצו", יש את הפסיכים הימנים של רוטר, שחוסים תחת אנונימיות ומשתמשים בה למעשי נבלה, מתוך פחדנות שיודעת שלעולם לא תיענש. "הארץ" חשף לפני כמה חודשים שה"פעילים" של רוטר – שם מדויק יותר יהיה טרוריסטים מקוונים – עשו להם למנהג להפיץ את מספרי הטלפון של פעילי שמאל, במיוחד משייח' ג'ראח, כדי שכל זב ומצורע יוכל להטריד אותם. החוק הישראלי עומד לצד הטרולים: החלטה של בית המשפט העליון משנת 2009, שבנימוס אפשר להגדיר אותה רק כתמוהה ומנותקת מהמציאות, פסלה את ההליך הקיים של חשיפת זהותם של פוגעים אנונימיים. כעת אין הליך חוקי כזה, אלא רק תלונה במשטרה.

ההתקפה בשבוע שעבר על הבלוגים שלנו ועל הבלוג של ריצ'רד סילברסטין הגיעה לאחר שפורסמה ידיעה על כך באתר של רוטר. הם לא ניסו להתווכח איתנו: הם ניסו קודם כל להשתיק אותנו, על ידי הפלת הבלוגים, ואחר כך להציף את הבלוג בתגובות בשמות בדויים. ההתקפה נבלמה והתגובות נמחקו. מי שרוצה להגיע לדיון, יצטרך לוותר על זכותו, אם אכן יש כזו, להיות טרול אנונימי ולעמוד מאחורי דבריו.

אתמול, בשעת הכנס, דיווחו עליו ברוטר ומישהו כבר מיהר להבטיח ש"לא תסתמו, נשתיק לכם אותו, נבלות". הבוקר הותקף האתר של "לא נסתום" וירד מהאוויר לכמה שעות; כעת נראה שהוא הופל שוב. ההתקפות מזכירות את אלו שנערכו על הבלוג של ריצ'רד סילברסטין לפני שבוע. ברוטר מיהרו לחגוג: "הפרסום ברוטר עובד".

בכנס, הציגו אתמול יאיר ויזהר את Apartheid Watch , שזכה להתעניינות ניכרת. בתגובה, פרסם אחד הכותבים ברוטר את פרטיו של יאיר, כולל מספר הטלפון שלו, כנראה מתוך ציפיה שהוא יוטרד טלפונית עד שישבר. פחדן אנונימי אחר קרא להעביר את הפרטים לידי האקרים; שלישי הציע להפציץ את Apartheid Watch במידע שקרי, כדי להביא לקריסתו. rotter2

כך הם פועלים. הם לא מעוניינים בדיון; הם מעוניינים בסתימת פיות. הם לא מעוניינים בחשיפת מידע על הפרות זכויות אדם; הם מעוניינים בהפרות, והם לא רוצים שידעו עליהם. לגמרי לא במקרה, הפחדן שחשף את הפרטים של יאיר משתמש בלוגו של "אם תרצו". אחרי הכל, הוא מייצג את מה שאפשר להגדיר כפלג הצבאי של "אם תרצו": זה שמפעיל בריונות כאשר ההפחדה הרגילה נכשלת.  rotter

כמובן, אנשי "אם תרצו" ורוטר יגידו לנו שמדובר בעשבים שוטים. אנחנו כבר מכירים את הטיעון הזה היטב. כשהוא מגיע מ"אם תרצו", שאחד המנהיגים שלה – ארז תדמור – הורשע בגניבת חומרי חבלה מצה"ל, ושהחשוד בטרור חיים פרלמן היה אחד מפעיליה, הוא נשמע עלוב במיוחד.

אז כן, יש מי שמנסה לסתום פיות. ואנחנו לא נסתום.

הערה מנהלתית: שלום בוגוסלבסקי, שכתב כאן כמה וכמה פוסטים, הצטרף לההם עם בלוג משלו, תניח את המספריים ובוא נדבר על זה. קבלו אותו בברכה.

(יוסי גורביץ)