החברים של ג'ורג'

11 באפריל 2011

לשגר אותו לפינלנד

לאהוד ברק היה אתמול מסר לאזרחי ישראל. למרבה הצער, הוא השמיע אותו ברדיו, הקלטה לא מצאתי, ויש לו שתי גרסאות – אבל הן דומות למדי. על פי האחת, כפי שמצטטת היום ניבה לניר, אמר ברק "מי שהגיע הנה כדי להקים את ביתו הלאומי, צריך לדעת לעמוד. מי שרוצה שקט מוחלט, יש עכשיו את פינלנד ואת מערב אירופה והוא יכול ללכת לשם". גרסה אחרת, שמופיעה בתיק דבקה אבל משהו מאד דומה לה פורסם בטוויטר מיד לאחר מעשה, מצטטת את ברק כאומר "כל מי שמבקש לו שקט שילך לפינלנד או לשוויץ, שם יש שקט".

עכשיו, חלק ממכם היו חושבים אולי שברק הוא פרשן, פרשן לאומני משהו שלא סובל את היבבות האלה של אוכלוסיה שבסך הכל רוצה לחיות, אבל בעוונותיה של מדינת ישראל הוא שר הבטחון שלה. לא שר ההגנה, כפי שמרבים לתרגם את התואר, אלא שר הבטחון; מצלול שמזכיר לנו את תפיסת העולם הסובייטית שרווחה בישראל כשהמשרד הוקם. שר הבטחון הראשון היה דוד בן גוריון, והוא הקפיד לשלב את התפקיד יחד עם תפקיד ראש הממשלה בכל הזדמנות. מפא"יניקים אחרים השתדלו גם הם ללכת בעקבותיו: כך עשה אשכול, כך עשו לימים רבין ופרס (בכהונתם השניה כראשי ממשלה); כך עשה ברק עצמו בכהונתו הארוכה מדי כראש ממשלה. גם בגין החזיק בתפקיד מספר חודשים, מהסס – בצדק, כפי שהסתבר – להפקיד אותו בידיו המגואלות בדם של אריאל שרון.

כתוצאה מן השילוב הנדיר מאד הזה במדינות דמוקרטיות (כן, אני יודע, צ'רצ'יל החזיק בשני התפקידים, וזה עדיין היה חריג בהיסטוריה של בריטניה; והוא שימש קודם לכן כשר ההגנה והלורד הראשון של האדמירליות), משרד הבטחון הוא המשרד החזק ביותר בישראל, והוא חזק משמעותית מכל משרד מקביל בממשלה דמוקרטית. אהוד ברק קיבל על עצמו אחריות לבטחונם של אזרחי ישראל. עם האחריות, הוא קיבל גם הרבה מאד סמכויות.

כפי שכבר למדנו, ברק יודע כיצד לסחוט כל טיפת טובת הנאה מתפקידו, והוא לא היחיד בכך. תנאי העבודה של חלק ניכר מבכירי מערכת הבטחון הם אגדיים. לכן חצופה כל כך הדרישה שלו, שמי שרוצה שקט שיעזוב את המדינה: אזרחי המדינה הם אלו שמממנים את הנסיעות שלך לפאריס, נפוליאונצ'יק. הם אלה שבזכותם יש לך בכלל ג'וב – אבל זה בסדר, הטעות הזו לא תחזור על עצמה אחרי הבחירות הקרובות. אתה חייב להם דין וחשבון, לא עלבונות. אתה לא מסוגל לארגן שקט בטחוני? עשה את הנדרש משר עם שאריות של יושרה והתפטר.

אחרי הכל, אפשר להחיל את העקרון הזה על כל כך הרבה דברים אחרים. רוצים מערכת תחבורה מתפקדת? לכו לאירופה. רוצים מערכת בריאות מתפקדת כיאות? לכו לשוודיה. רוצים מערכת חינוך שלא מנפיקה בורים מזילי ריר ומתגאה בכך שהיא מצליחה להעניק לכמעט ממחצית מבוגריה תעודת בגרות? פינלנד היא יעד הגירה אידיאלי. מי שרוצה מערכת רווחה, מומלץ לו ללמוד הולנדית. רוצים משטרה טובה משמעותית יותר? אומרים שלבריטניה יש מה להציע. לישראל, כמסתבר, אין; ועל פי אהוד ברק, גם לא צריך להיות. לא טוב לכם? אף אחד לא מחזיק אתכם כאן. אל תשאלו מה המדינה צריכה לעשות בשבילכם, כי היא לא רואה אתכם ממטר. התפקיד שלכם הוא להיות בשר תותחים חשוק לסת. התפקיד שלה הוא לקצץ מדי שנה את סל השירותים שהיא מציעה לכם.

אהוד ברק משאיר לכם שתי ברירות: או שאתם תלכו לפינלנד – או שהוא יילך. ואם האדישות הציבורית תשאיר אותו בתפקידו, אז הוא מגיע לנו.

ועוד דבר אחד: אהוד ברק קיים בתודעה הציבורית בעיקר בגלל העיטורים שלו, שאיפשרו לו ליצור את התדמית של "החייל מספר אחת". הגיע הזמן להזכיר שחלפו ארבעים שנה ארורות מאז שהוא קיבל אותם, שהוא לא האדם שהיה אז ושעדיין אין לנו מושג למה בעצם הוא קיבל חלק מהם.

(יוסי גורביץ)

12 במרץ 2011

צה"ל מגנה קלושות

פוגרומצ'יקים מההתנחלות עלי עין, שישראל איננה מכירה רשמית בקיומה (היא "מאחז בלתי מורשה") אך במקביל מספקת לה שירותי מים, חשמל ואבטחה – בניגוד, למשל, לכפרים בדואיים בלתי מוכרים – יצאו בשבוע שעבר לעוד מסע הטלת טרור כנגד תושבים פלסטיניים מהכפר קוצרא. לשם שינוי, התושבים התנגדו והמתנחבלים הסתבכו. חמושי צה"ל הוזעקו למקום, מצאו את התוקפים ואת המתגוננים משליכים אבנים אלה לעבר אלה, וכמובן סייעו לפוגרומצ'יקים וירו לעבר הפלסטינים.

לאחר מכן, הורה מפקד הכוח להעניק טיפול רפואי לפלסטינים שפצעו אנשיו. הפוגרומצ'יקים לא אהבו את הרעיון – ההלכה אוסרת מפורשות על הענקת טיפול רפואי, אפילו בשכר, נושא שהודגש לאחרונה ב"תורת המלך" – ועל כן הם החלו לתקוף את החיילים. תחילה תקפו המתנחלים את החיילים באבנים, ואחר מכן ניגש אחד מהם וסטר בחוזקה על פניו של הקצין במקום, כשהוא צועק לעברו "מה אתה מטפל בערבים?", ונמלט. משום מה, לא שמענו עד כה את מנהיגי המדינה מגנים את ההתנהגות של אנשים שהברבריות שלהם מגיעה עד כדי מניעת טיפול רפואי מאחרים, ולא שמענו אותם אומרים מילה על ההסתה שמניעה את הפוגרומצ'יקים..

ומה עשו החיילים? האם הם ביצעו נוהל מעצר חשוד לעבר המתנחלים שיידו לעברם אבנים? אזקו אותם, קשרו את עיניהם ופינו אותם לתחנת המשטרה הקרובה? האם הם הזעיקו תגבורת, כיתרו את ביתו של הנער התוקף, ולקחו אותו משם למרות מחאות משפחתו? האם המח"ט הודיע לתושבי המאחז שעד שהם לא מסגירים את התוקפים, שישמרו על המאחז בעצמם? מה פתאום, אל תהיו מצחיקים. צה"ל לא מפעיל כוח כלפי מתנחלים. כשנעם פרידמן, מתנחל חובש כיפה, ניסה ב-1997 לשחזר את הטבח שביצע ברוך גולדשטיין וריסס ביריות פלסטינים בחברון – הוא פצע שבעה פלסטינים, אחד מהם קשה – החיילים במקום לא חשבו אפילו לירות בו, מה שוודאי היו עושים במפגע פלסטיני: הם קפצו עליו (!) ופרקו אותו מנשקו. ככה זה: עם מתנחלים צריכים להיות עדינים.

אז מה עשה צה"ל לפוגרומצ'יקים שתקפו את חייליו באבנים ושסטרו לקצין שלו? הוא השמיע קול מחאה חלוש. הוא הקפיד לגנות – בשמו של קצין שלא הזדהה – את התקרית, אבל הגינוי היה רפה במיוחד: הקצין כרך את האויב השמאלי השנוא ("האנרכיסטים בניעלין") יחד עם הבהרה מיידית שברור לו שהאנשים שתקפו אותו לא מייצגים את המתנחלים. רק זה חסר לו, שראש עיריית אריאל רון נחמן יאשים אותו בדה-לגיטימציה.

חובתו של צה"ל, כצבא כובש, היא לספק הגנה לכל תושבי האזור שהוא כובש: למתנחלים, נזכיר, בכלל אסור להיות שם. ואף על פי כן, הוא אפילו לא מנסה לספק לפלסטינים הגנה נאותה מפני המתנחלים, ומשמש ככוח האבטחה שלהם. כאן המקום להזכיר, שוב, שהגנה על התנחלויות היא סיוע לפשע מלחמה, ושקצינים וחיילים שצייתו לפקודה הזו עשויים – במהרה בימינו – לתת את הדין בפני בית דין קצת יותר רציני מאלה של צה"ל. כל זה לא אמור היה להפוך את צה"ל לצ'יוואווה של המתנחלים, אבל זה מה שקרה. קצינים מפחדים להתעמת עם מתנחלים, כי הם יודעים שהדבר יתנקם בהם אחר כך, בהמשך הקריירה שלהם. אז הם מפקירים את חייליהם ואת קציניהם הזוטרים. ככה לא מנהלים צבא. אפילו לא מיליציה.

(הפוסט נכתב בהשראת הפוסט הזה ב"מדרון חלקלק".)

ועוד דבר אחד: השבת עוד לא יצאה, והמתנחבלים בגדה כבר יצאו לפוגרומים (מה שמכונה בלשון מכובסת "תג מחיר" בעקבות הטבח באיתמר. כנראה שדב ליאור התיר את זה או משהו. תהיה: היתכן שפלסטינים הם בני אדם, ושהפיגוע באיתמר לא נבע מ"הסתה", כפי שקשקש נתניהו, אלא מדחף אנושי מאד ומעוות מאד לנקמה על הפוגרומים המתרחשים כל שני וחמישי, ללא הגנה מצד צה"ל? האם יכול להיות שהפיגוע קרה עכשיו, משום שהסאה הוגדשה? היתכן שאם דוקרים את הפלסטיני, הוא מדמם? שאם מרעילים אותו, הוא מת? שהוא מחומם ומקורר על ידי אותם קיץ וחורף? האין לו ידיים, איברים, מימדים, חושים, חיבות, להט? אם יעוולו בו, כלום לא ינקום? והנקמה, תמיד קרה, מרה, ומעוותת את עושיה.

(יוסי גורביץ)

7 במרץ 2011

קוצים לפני גויים

ביום חמישי האחרון, עצרו חמושי צה"ל שלושה פלסטינים בעמק הירדן, בחשד שקטפו את הצמח המוגן עכובית הגלגל. הם אזקו את אחד הפלסטינים, והחזיקו את שני האחרים עצורים במשך כשלוש שעות בשמש. אחד מהם, בן למעלה מ-60, חש ברע, וקיבל טיפול רפואי לאחר התערבות נשות מחסום ווטש. דובר צה"ל, בהגיבו על הידיעה, לא חלק על העובדות.

עכובית הגלגל (Gundelia tournefortii) הוא קוץ, שהשימוש בו נפוץ במטבח הערבי. שלושת הפלסטינים שנעצרו עסקו בסופו של דבר בנסיון להביא אוכל לביתם. העונש על כך היה מעצר, והוא כנראה יגרור גם קנס (דובר צה"ל הבהיר שהטיפול בנושא הועבר לטיפול רשות הטבע והגנים. מותר לתהות אם היה בין החמושים שעצרו את הפלסטינים בוטניקאי חובב, שזיהה שמדובר מוגן, או שמדובר ביחידה שעברה קורס רגישות מיוחד לצמחים.

אבל זה לא באמת מצחיק. האירוע הזה, שהמילה המתאימה לתאר אותו היא "גרוטסקי", מבהיר כאור השמש את מהותו של הכיבוש. לפלסטינים אסור לקטוף קוצים שהם משתמשים בהם דורות, כי כובש זר אסר זאת – מבלי, כמובן, להתייעץ איתם. הכובש נשען על חוקי השלטון הצבאי, ועושה זאת כבר 44 שנים; הכיבוש של יפן וגרמניה, שתי מעצמות מהגרועות בהיסטוריה, הסתיים תוך שבע שנים. שם המשטר הצבאי אכן היה זמני. בגדה המערבית הוא המצב הקבוע.

הכובש נמנע מלספח את השטח, כי סיפוח היה מאלץ אותו לבחור בין מתן זכות הצבעה לתושבים, יצירת מדינת אפרטהייד רשמית, או סילוקם בדרך כלשהי – גירוש או השמדה. הכובש היה מעדיף, בסתר ליבו – ולעיתים, לא כל כך בסתר – את האופציה השלישית, אבל 1948 לא תחזור על עצמה. היא היתה רגע ייחודי. במקום סיפוח רשמי, מסתפק הכובש בסיפוח שקט. הוא קובע לנכבש מה מותר לו לאכול – והוא מכפיף אותו לרשות הטבע והגנים הישראלית, גוף בלתי צבאי במובהק שכלל לא ברור באיזו סמכות הוא פועל בגדה. אבל הוא פועל. כמו משטרת ישראל.

ובזמן שעל הפלסטיני מקפיד הכובש לאכוף את החוק גם במקרה של קטיפת קוץ בר, הוא מתעלם בבוז מהעבירות הכבדות הרבה יותר שמבצעים המתנחלים שהוא מייבא אל השטח. הם מבצעים פוגרומים כל שני וחמישי, והם גורמים × ×–×§ ניכר הרבה יותר מקטיפת קוץ – שריפת שדות, עקירת עצים, הרעלת שדות, שריפת בתים – אבל כלפיהם מתנהגים חמושי צה"ל בסלחנות רבה הרבה יותר, אם הם בכלל טורחים לעצור אותם. למותר לציין שצבא שעומד מן הצד בעת פוגרום, או שאיננו נוקט צעדים נדרשים כדי למנוע אותו – למשל, הטלת עוצר על התנחלויות מועדות לפורענות, דבר שה"מפקד הצבאי" עושה על ימין ועל שמאל בישובים פלסטיניים – איננו שונה במהותו מכוחות המשטרה והצבא של הצאר הרוסי, שהתנהלותם בעת פוגרומים ידועה לשמצה. למעשה, היום – ולא בפעם הראשונה – הצטרפו החמושים לפוגרומצ'יקים וירו בפלסטינים שניסו להבריח את המתנחלים.

היום הודיעה הממשלה שהיא תסיר את המאחזים שנמצאים על קרקע פלסטינית פרטית, להבדיל מקרקע פלסטינית ציבורית ("אדמות מדינה") עד סוף השנה. מותר לא להאמין לה. ההבדל בין יחס החמושים לקוטפי הקוצים ובין יחסם לפולשים לקרקע פרטית אומר הכל. כשממשלת נתניהו תחפש את הסיבה לדה-לגיטימציה – המוצדקת – של ישראל, היא יכולה להתחיל מהפער הזה.

(הפוסט נכתב בהשראת הפוסט הזה ב"מדרון חלקלק".)

ועוד דבר אחד: ישראל מדורגת בתחתית רשימת המדינות האהודות בעולם, והישראלים צווחים שהם לא מבינים למה. מי שלא הבין עד עכשיו, כנראה שכבר לא יבין – עד שהעולם ×™× ×”×’ במשטר האפרטהייד הישראלי כפי שהוא × ×”×’ במשטר המקורי, שלא במקרה בעלת הברית היחידה שלו היתה ישראל. יש לקוות שזה יקרה במהרה.

הערה מנהלתית: אחרי חיפוש בעקבות הגוף הממשלתי שאליו יש להפנות את התלונה, הגשתי היום למחלקת הסחר הבינלאומי של משרד האוצר תלונה כנגד חברת Accells בחשד לסחר עם חברה הסוחרת עם איראן. שם לקחו את הנושא ברצינות המתבקשת, ואחד העובדים הודה לי על מעשה של אזרחות טובה. עדכונים יבואו, לכשיהיו.

(יוסי גורביץ)

6 במרץ 2011

נישואי הקרובים של "אם תרצו" והממשלה

הרשות לפיתוח הגליל פרסמה לאחרונה קריאה למתנדבים, הקוראת להם להצטרף לגרעין של "אם תרצו" בנצרת עלית. מסיבות לא ברורות – דוברת הרשות נמנעה מלענות לשאלות מפורטות שנשלחו אליה במייל – הסירה הרשות את הקריאה מהאתר שלה. ניתן לצפות בעמוד שנשמר במטמון של גוגל (זהירות, טעינה איטית) כאן.

המסמך עצמו מאלף. הוא מצהיר ש"נצרת עילית סובלת בשנים האחרונות מהגירה שלילית של יהודים ובכך גם מאבדת את צביונה היהודי ציוני. ההגירה השלילית מן העיר מתאפיינת בעזיבתן של משפחות יהודיות ותיקות ומבוססות וכן של צעירים רבים. כתוצאה מעזיבה זו השתנה המצב הדמוגרפי והסוציו-אקונומי בעיר." זו פשוט דרך ארוכה לכתוב משפט פשוט: יש יותר ערבים ופחות יהודים בנצרת עילית. הרשות לפיתוח הגליל (שהיא חלק מהמשרד לפיתוח הנגב והגליל, שבראשו עומד סילבן שלום, משרד שנלווה לתואר הריק "המשנה לראש הממשלה", אתנן שכמו כמעט כל שטות מזיקה בישראל מקושר בסופו של דבר לאגו של שמעון פרס) עוסקת במה שקראו פעם, לפני שנפלה אימת בג"צ על המשטר הציוני, "ייהוד הגליל".

ומה יעשו הפעילים של "אם תרצו", במימון ממשלתי (סיוע בשכר הדירה, הטבות בארנונה, אפשרות למלגות) בנצרת עילית? הם יפעילו "בית מדרש ציוני", ב"שכונות הזקוקות לחיזוק משמעותי". כלומר, נרשם מחסור מדאיג בנאמנות לאורתודוקסיה הציונית בחלקים מנצרת עילית, ויש צורך בצעירים עם "יכולת מנהיגותית מוכחת", ש"שירתו שירות לאומי מלא ומשמעותי", ו"בעלי תודעה עמוקה" למתרחש", כדי שירביצו בתושבים החלשים קצת מהציונות הישנה ההיא.

ההשתתפות בפרויקט מוגבלת לתלמידי מכללת עמק יזרעאל, שעלתה לאחרונה לכותרות לאחר שהנהלת המכללה קשרה עם שתי רשימות שונות של סטודנטים כדי למנוע מרשימה ערבית לזכות בהנהלת אגודת הסטודנטים; מנכ"ל המכללה, יורם רז, מודאג מאד מעליית מספרם של הערבים בגליל. שניים מהקריטריונים במכרז למתנדבי "אם תרצו" נראים כמיועדים מראש להכשלת אפשרות של סטודנטים ערבים בפרויקט, שכזכור ממומן מכספי ציבור: "שירות לאומי מלא ומשמעותי" (כך שגם אם הוא מלא, תמיד אפשר יהיה לפסול אותך על ה"משמעותי"), ומעבר ראיון עם מנהל הפרויקט, שהוא איש "אם תרצו" באגודת הסטודנטים של המכללה.

תנועת מחאה או משת"פ ממשלתי? פעילי אם תרצו במצעד זכויות האדם

בנצרת עילית אירעו בחודשים האחרונים שורה של תקריות שמעידות על מתח בין התושבים היהודים ובין הערבים. על אף העובדה שכ-15% מתושבי נצרת עילית הם נוצרים, סירב ראש העיריה, שמעון גפסו, להציב עצי אשוח ברחובות לרגל ×—×’ המולד, וזאת למרות שהעיריה הציבה חנוכיות ×¢× ×§ ברחובות. דוד מאיר דרוקמן, הרב של קרית מוצקין – שהתפרסם בדו הפרצופיות האופיינית למעמדו, כשקרא להתפלל לנפילת ממשלת שרון ולקלל אותה, כשהמשיך למשוך את משכורת עובד הציבור שלו – קרא "להפחיד את הערבים עד שיברחו מנצרת עילית… שהערבים ירגישו שהיהודים השתגעו". באוגוסט האחרון מחה חבר במועצת נצרת עילית, זאב הרטמן, על עצם הרעיון של הקמת בית ספר ערבי בנצרת עילית, למרות ש-20% מתושבי העיר הם ערבים. הרעיון של הכנסת גרעין של "אם תרצו" לנצרת עילית נראה כמו נסיון פרובוקציה מכוון.

"אם תרצו" עומדת בקשרים אמיצים עם תנועה אחרת, "השומר החדש". המדובר בקבוצה של ויג'ילנטים, שהמטרה שלהם היא "ליצור שינוי תודעתי ואסטרטגי בחברה הישראלית, לחזק את הקשר שנחלש, לאדמה ולקרקע, [כך במקור – יצ"ג] ולהעצים את חשיבות החזקת הקרקעות בשטחים הפתוחים בנגב ובגליל. שיטת הפעולה של הארגון היא הקמת מצפי שמירה בשטחי המרעה, אליהם מגיעים מתנדבים ומסייעים ליצור את הנוכחות בשטח". ההתייחסות ל"חשיבות החזקת הקרקעות" כבר אומרת בדיוק לאיזה צד של המפה הפוליטית פונה הארגון.

"השומר החדש" לא מתבסס רק על מתנדבים: הוא מקבל הסכמה שקטה לקיומו גם מצה"ל, שמתרשם מספיק ממטרות הארגון עד שהוא מאפשר לעשרות ממתנדביו לקבל דחיית שירות של שנה בכדי שיקבלו את האינדוקטרינציה הנדרשת של הארגון. זו האחרונה כוללת "הבנת ערך האדמה" ושיעורים ברכיבה על סוסים, שיעורי תיאוריה על "מיעוטים בישראל, בטחון ואכיפת חוק בישראל", רעיית בקר וצאן, ריתוך, נגרות, בניה ומכונאות. בשיחה עם נציג הארגון, הוא אישר שאכן, עשרות מתנדבים צפויים לצאת בקרוב לדחיית שירות, אך לא הצליח להסביר מהם הקריטריונים שבאמצעותם הוא בוחר את המועמדים לשירות.

ברור למה הפנטזיה הרומנטית-אוריינטליסטית הזו קוסמת לצעירים מתבגרים שסיימו את לימודיהם; היא קסמה גם לצעירים הרומנטיקנים של "השומר" המקורי. קצת פחות ברור מה מקבל צה"ל מכך שקבוצה של צעירים עוסקת ברכיבה על סוסים ומרעה, אלא אם הוא אכן זקוק לחיילים עם אוריינטציה כזו.פניה לדובר צה"ל בנסיון להבין מדוע זוכה הארגון להעניק דחיית שירות לתומכיו, ועל סמך אילו קריטריונים נעשה הדבר, לא נענתה עד מועד פרסום הפוסט.

כשזוכרים את העובדה שוועדת החינוך של הכנסת, בהמרצת זבולון אורלב, קראה ל"אם תרצו" לכתוב דו"ח על מצב החינוך הציוני באוניברסיטאות; כשזוכרים שבכירים כמו בוגי יעלון, השר לאיומים אסטרטגיים, נאם בפני כינוס התנועה; שהיא קיבלה חלק ניכר מהכספים שלה באמצעות הסוכנות היהודית, ששימשה כצינור; את האמירה של בכיר בלשכת נתניהו בשעתו, על האופן שבו תמרנה הלשכה את תנועת המילואימניקים אחרי מלחמת לבנון השניה באמצעות תרומות מחו"ל, ש”אם תרצו” היא היורשת של מאבק המילואימניקים, ושמשרד הפרסום שלהם היה זה של משה קלוגהפט, שניתב גם את תנועת המילואימניקים – כשמחברים את זה כל יחד, צריך לתהות עד כמה "אם תרצו" ואחיותיה הן תנועות מחאה חיצוניות, ועד כמה הן בעצם משת"פיות של שלטון הימין. יש סתירה בין הטענה שאתה "תנועת מחאה", ודיבורים על "מהפכה ציונית שניה", ובין העובדה שאתה מחובק על ידי השלטון.

עדכון: להלן תגובת דובר צה”ל לשאלה על פי אילו קריטריונים זכו מתנדבי “השומר החדש” לדחיית שירות: “תלמיד תיכון אשר רוצה לקבל דחיית שירות לצורך שנת שירות או מכינה קדם צבאית, פונה באמצעות הארגון דרכו ירצה להתנדב ומבקש דחייה. בקשה זו עוברת לאגף הביטחוני-חברתי במשרד הביטחון, ולבסוף, בכפוף לשיקולי הצבא, מאושרת או נשללת הבקשה.”

(הפוסט נכתב בהשראת הפוסט הזה ב"מדרון החלקלק".)

(יוסי גורביץ)

5 במרץ 2011

חמושים רעולי פנים

אלימות חריגה נרשמה בסוף השבוע בשייח ג'ראח, לאחר שעשרות שוטרים רעולי פנים ונטולי תגים הסתערו על המפגינים ועצרו שלושה מהם. כך דיווחו הפעילי משייח' ג'ראח, שבעקביות המידע שהם מוסרים אמין יותר מזה של המשטרה.

לשוטרים היתה סיבה טובה להסתיר את זהותם: קיים סיכוי יותר מסביר שהם עוברים על החוק. חוקיותה של ההפגנה בשייח' ג'ראח הוכרה על ידי בתי המשפט לא פעם ולא פעמיים, ולאחרונה זרק השופט משה דרורי – כן, ההוא – את המשטרה מכל המדרגות, כשניסתה להביא למעצר ללא עילה של הפעילים. בין השאר, ניסתה המשטרה לטעון שמדובר בהפגנה בלתי חוקית, למרות שהיו בה פחות מ-50 מפגינים והפגנה כזו איננה מצריכה רשיון. דרורי כתב אז ש"חבל שבא כוח המשטרה, המייצג את המדינה, אינו פוסע בנתיב שנקבע בפסיקה. תנועת הסולידריות תוכל להמשיך ולהפגין ללא כל הפרעה, כאשר המשטרה, לאחר שתפנים את האמור בהחלטה זו, תסייע להם להפגין בכל עת שיחפצו. כשיידרש אישור ברישיון היא תפעיל שיקול דעת במגמה חיובית שתאפשר גם אסיפות ותהלוכות כאלה".

אנשים רעולי פנים הם, מדרך הטבע, אנשים שלא מוכנים לחשוף את זהותם. לעיתים אלה אנשי כוחות מיוחדים, שהחשאיות היא חלק מההילה שלהם; לעיתים קרובות הרבה יותר אלו מורדים או פושעים, שעושים זאת כדי להקשות על רשויות החוק לזהותם ולהביאם לדין. במקרה שלפנינו, קשה להמנע מהמסקנה שהשוטרים התנהלו כמו פושעים.

שוטרים אמורים להיות ניתנים לזיהוי. זה חלק מהבלמים שאנחנו שמים על כוחם להרע ולהשחית, כוח שהיה מוכר לכל מי שטרח לחשוב על ענייני מדינה מאז "מי ישמור על השומרים" של אפלטון, שהכיר כבר ב"המדינה" שכאן נקודת התורפה שלה (ומצא לה את הצולע שבפתרונות: השומרים ישמרו על עצמם). כששוטר מסיר את התג שלו, או מסתיר את פניו, הוא מעיד שבכוונתו לעבור על החוק, תוך ניצול הסמכות שמעניק לו החוק. כפי שאפשר לראות מהתמונה משמאל, שצולמה ב-12.11.10, שוטרים בשייח' ג'ראח שמסתובבים בלי תגי זיהוי הם דבר נפוץ למדי.

מן הראוי לציין שישראל סלחנית, סלחנית מאד, כלפי שוטרים כאלה. רק לעיתים נדירות מאד, שוטרים אלימים מוצאים את עצמם עומדים לדין. משטרת ישראל, שכפי שהעיר השופט דרורי עצרה אנשים בניגוד לחוק למרות שהיא היתה צריכה לדעת שהם מפירים פסקי דין בני 30 של בית המשפט העליון, לא שילמה על כך כל מחיר. לעיתים קרובות, אנחנו מוצאים ששוטרים שיקרו בבית המשפט – והם לא עומדים לדין על עדות שקר, אלא חוזרים לתפקידם כאילו כלום לא קרה, כדי שיוכלו לנצל לרעה שוב את הכוח שניתן להם.untagged policemen

במקרה של שייח' ג'ראח, כל הבעיות הללו מתמזגות עם בעיה נוספת: העובדה שמדובר במשטרה מוטה פוליטית. מפקדי המשטרה במחוז התארחו אצל המתנחלים וחגגו אצלם, והם אימצו את השפה של המתנחלים בהתייחסות למקום ("שכונת שמעון הצדיק"). העובדה שהם עברו על החלטות בית המשפט שההפגנות הן חוקיות, פעם אחר פעם, מעידה על כך שלפני שהם שוטרים, הם קודם כל יהודים לאומנים. למותר לציין שהפגנות מתנחלים בשייח' ג'ראח ובמקומות אחרים בירושלים לא זוכות לטיפול דומה.

או, כמו שתוארה משטרת ירושלים על ידי חיים חפר בשנות השמונים, "משטרת כ"ך". מסתבר שדברים לא משתנים הרבה.

(הפוסט נכתב בהשראת הפוסט הזה ב"מדרון חלקלק".)

ועוד דבר אחד: במצרים, מתחילה חקירה כנגד מובארק וחבר מושחתיו כדי לברר למה, בעצם, מכרו לישראל גז במחיר נמוך יותר מכפי שהם מוכרים אותו למדינות אחרות – ולמצרים עצמם. בישראל, הסיכוי שתפתח חקירה כנגד יוסי מימן וחבר מרעיו, שהיו – על פי הטענות המצריות – מעורבים בעסקת שוחד, אפסי. זוכרים איך מכרו לנו את מימן כרב מג כלכלי, בשל ההצלחה שלו בביצוע העסקה עם המצרים? זוכרים איך הוא הזיז הצידה שר תשתיות – יוסי פריצקי – כשזה רצה לחתום על עסקת גז עם חברה בריטית? שמתם לב איך בדיוק דווקא עכשיו, כשהגז המצרי הופסק, חלה פתאום תקלה באסדה של ים תטיס, קרי יצחק תשובה? אין מה לומר, צירוף מקרים משונה מאד. אולי הגיע הזמן להלאים את הגז; נראה לי שהמהלך הזה יוריד משמעותית את מספר ה"תקלות".

(יוסי גורביץ)

4 במרץ 2011

הפיקציה של אדמות מדינה

מקורות פלסטיניים מדווחים שבולדוזרים של צה"ל, מלווים בכוחות גדולים של חמושינו האמיצים, ביצעו שלשום (ד') את התמרון שהפך לסימן ההיכר של צה"ל: החרבת רכושם של אנשים שאינן מסוגלים להגן על עצמם. הפעם, מדובר בבאר שמספקת למאות פלסטינים מי שתיה בכפר אל בוקע, סמוך לחברון. הדיווח הוא על פי מקורות פלסטיניים; לא ניתן היה לקבל תגובה רשמית מדובר צה"ל. בהתבסס על נסיון העבר, עם זאת, הדיווח נראה אמין.

צה"ל מנהל מלחמה עיקשת כנגד הפלסטינים באזור דרום חברון, תוך התנכלות לאנשים קשי יום במיוחד; לאחרונה הוא החריב יותר מעשר בארות בהתקפה אחת. השמדה או חסימה של בארות היא טקטיקה צה"לית נפוצה במיוחד – לפעמים היא מגיעה לתקשורת הישראלית, ואז יש קצת רעש לזמן קצר; בדרך כלל, זה לא קורה. צה"ל עושה בפלסטינים כראות עיניו.

למה, בעצם, הורס צה"ל בארות בגדה המערבית? התשובה הרגילה היא שזו "באר ללא רשיון". למה, בעצם, צריך פלסטיני רשיון דווקא מצה"ל – אה, סליחה, מה"מנהל האזרחי" – כדי לחפור באר?

כדי להבין את זה, צריך לחזור לתרגיל שביצע השבוע בנימין נתניהו. הוא הודיע שישראל תהרוס – מתישהו, כשיהיה לה כוח – מאחזים שהוקמו על קרקע פלסטינית פרטית (פרט לאלו של הקדוש המעונה אלירז פרץ; מסתבר שאם אתה נהרג בזמן שירותך בצה"ל, המשפחה שלך מקבלת כרטיס "שדוד כפי יכולתך"), אבל תכשיר את המאחזים שנבנו על "אדמות מדינה". מדובר, צריך להזכיר, במאחזים שישראל התחייבה לפנות עוד בממשלת שרון. עכשיו רובם המוחלט יוכשר.

מבין הפיקציות המזוהמות שהביא לנו הכיבוש, ספק אם יש מזוהמת יותר מזו של "אדמות המדינה". המדובר בקרקעות שהרישום עליהן לא היה מוסדר, וישראל החליטה שהיא מלאימה אותן, מתוקף סמכותה כשליטה באזור. החוק הבינלאומי מתיר תפיסה של רכוש בשטח כבוש, אך רק לצרכי בטחון וקידום מצבה של האוכלוסיה הנכבשת. ישראל השתמשה ב"אדמות המדינה" כדי לבנות עליהן התנחלויות ומאחזים. כלומר, לקחה את השטחים שהיו אמורים לשמש את תושבי הגדה והרצועה לצרכיהם, והשתמשה בהם לצרכי סיפוח.

מטבע הדברים, ישראל לא מעניקה היתרי בניה בשטחים ללא-יהודים, אלא ליהודים בלבד. כל בניה בשטחים – לפעמים אפילו בשטחי איי, שבשליטת הרשות – ניתנת להכרזה על ידי רשויות צה"ל כבניה בלתי חוקית. במהלך כל שנות שלטונה של ישראל בגדה, היא לא בנתה ולו ישוב פלסטיני אחד, והיא עושה ככל יכולתה כדי למנוע את התפתחותה של תשתית פלסטינית.

כאן חוזרים לסיפור הבארות: ישראל מנסה לנשל את תושבי דרום חברון, והאמצעי הבדוק ביותר לכך הוא מניעת מים. קצת קשה לחיות בלעדיהם, אתם יודעים. מאיפה לישראל הזכות להרוס בארות? מאותה הזכות שיש לה להחרים "אדמות מדינה": בזכות הכוח.

זו המהות הקבועה, היומיומית, המייאשת של הכיבוש. היא לא פוטוגנית יותר מדי; אין בה דם; והיא לא מושכת תשומת לב. הציבור היהודי כבר מזמן לא רוצה לשמוע על כך – למעשה, לא רצה לשמוע על הגזל השיטתי כבר בתחילתו, בשנות השבעים. אבל כך מספחת ישראל את הגדה, דונם אחרי דונם ועז אחרי עז, תוך שהיא מנסה להעמיד פנים שהכיבוש הוא אכן בעיה, אבל זו בעיה "זמנית". אין שום דבר זמני בכיבוש. ומתקרבת השעה שבה ישראל תיאלץ לאכול את הדייסה המרה שבישלה.

(הפוסט נכתב בהשראת הפוסט הזה ב"מדרון חלקלק".)

ועוד דבר אחד: דווח כי ראש ממשלתנו היקר, בנימין נתניהו, אמר לאחרונה בשיחות סגורות ש"מדינה דו לאומית תהיה אסון". הבלוג רוצה לברך את נתניהו, על שהבין – באיחור מסוים, אמנם – את מה שהבינו אנשי שמאל לפני ארבעים שנה ויותר. באותה הזדמנות, נזכיר לנתניהו – שנוהג לאחרונה לתקוף את הנסיגה מרצועת עזה – שהוא הצביע בעדה ארבע פעמים שונות בכנסת, ושהוא עזב את ממשלת שרון שבוע לפני ביצוע ההתנתקות. הוא היה שר האוצר שמימן אותה, היא רשומה (גם) על שמו בטאבו.

(יוסי גורביץ)

2 במרץ 2011

לעולם לא נשכח? בדיחה עלובה

אמש הסתבר שיש פקיד באוצר שמצא את הדרך לבלימת הגרעון: העלאת שכר הדירה של ניצולי השואה. שמו של הפקיד הוא צחי דוד, והוא הסביר בגאווה לחברי הכנסת ההמומים משהו של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת שבאמצעות העלאת שכר הדירה של ניצולי השואה החיים בהוסטלים בשני אחוזים – 70 שקלים בערך; כסף קטן לצחי דוד, כסף גדול לגמלאי – תצליח המדינה לחסוך שבעה מיליוני שקלים בשנה.

בעלי הזכרון ביניכם עשויים לזכור את המהומה שקמה כאשר ממשלת אולמרט הודיעה בגאווה שהיא תגדיל את קצבאות ניצולי השואה ב-83 שקלים שלמים ונוצצים. אולמרט נתן, צחי דוד לוקח. ואשר להפרש, 13 שקלים? אין מה לדאוג, הוא כבר נשחק.

כבר כתבתי כאן לעייפה על היחס הציני של מדינת ישראל לניצולי השואה. בתחילה, הם היו משהו שיש להתבייש בו, וצוו לשתוק; אחר כך, כשגוועה האידיאולוגיה הציונית למות ודוד בן גוריון ייסד את דת השואה, בהשתמשו במשפט אייכמן כמקבילה של קורבן אדם, הם התבקשו לפתוח בפומבי מחדש את פצעיהם, שבקושי הגלידו. מאז ועד הגיונה הטבעי של דת השואה – אמירתו של אליעזר שטרן ש"בכל דור ודור צריך אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא מאושוויץ" – הם שימשו לישראל כעלה תאנה, מעין הסבר מהלך שתבינו אותנו, עברנו שואה, אין לנו ברירה אלא להתנהג כפי שאנחנו מתנהגים.

אבל, משום מה, זו לא הפעם הראשונה שניצולי שואה נמצאים על הכוונת של האוצר. ב-2006, הודיעה הקרן לרווחת ניצולי השואה כי היא סוגרת את פעילותה, לאחר שהאוצר לא העביר לה את הכסף שהובטח לה. אפילו הוקמה פעם ועדת חקירה בנושא. לשווא.

עכשיו, אני מבין שצחי דוד חייב למצוא את שבעת המיליונים הללו, ואני אשמח לסייע לו. אני לא כלכלן, אבל אני חושב שאם נעלה את מס החברות בישראל חזרה ל-27%, במקום 25% שעליהן הוא עומד מאז 2010, סביר שזה יכניס קצת יותר משבעה מיליונים. אולי אפילו הרבה יותר. כן, אני יודע – אומרים לנו שאם נעלה את המס, החברות יברחו. הן לא בורחות מניו זילנד (עם 30% מס), אוסטרליה (כנ"ל), בריטניה (בחלק מהמקרים, 28%, במקרים אחרים 21%), ולמרות שהמס הפדרלי על חברות בארה"ב יכול להגיע ל-35%, לא כולל מיסי מדינה, אף אחד לא חושב שקליפורניה (עם שיעור מס חברות, נפרד מזה הפדרלי, של 9.5%) מפגרת במיוחד.

או, אם לא נראה לצחי דוד שראוי להעלות את מס החברות כי זה יאיים על המשרה הבאה שלו, אולי צריך לדבר על ביטול ה"רפורמה" במס הכנסה. אחרי הכל, הרפורמה הזו בדיוק – שמורידה את שיעורי המס של העשירון העליון – היא זו שיוצרת את החור בהכנסות המיסים שמדאיג כל כך את האוצר. אולי אפשר להלחם ברצינות על תקציב הבטחון: אמש התברר שבור השומן המכונה צה"ל בלע – אופס! – עוד 560 מיליוני שקלים שיצאו לשווא. בחישוב מהיר, הסכום הזה יכול היה לכסות את הגזלה מניצולי השואה לאיזה 80 שנים, ודאי הרבה יותר משישראל תתקיים.

אמצעי אחר של האוצר לסתימת החור בתקציב, אם אכן יש חור (האוצר מודיע שוב ושוב על עודף בגביית מיסים, בתקווה שאף אחד לא ישים לב לסתירה בין העודף ובין הצורך בקיצוץ בלתי פוסק בשירותים לאזרח, מה שמכונה בעגה המקצועית תקציב המדינה) הוא מיסים עקיפים. כלומר, אנחנו נשלם יותר על מים, מזון, אלכוהול, דלק ומה לא – אבל שרי אריסון ויצחק תשובה יקבלו הטבת מס ענקית. לצחי דוד ולחבריו זה נראה, משום מה, טבעי לגמרי. אולי זה בגלל שהם כלכלנים, שחיים על פי אידיאולוגיה שבה אין בני אדם, רק מוצרים וכוחות יצור.

נערי האוצר בישראל מחזיקים בכוח רב. הם, למעשה, המנהלים של כל משרד ממשלתי שהם נמצאים בו. החשב המשרדי יכול לבלום כל יוזמה. הוא מבין בכל דבר. הוא מבין בחינוך יותר מהמורים, ברפואה יותר מהרופאים, ברווחה יותר מהמומחים.

אז הגיע הזמן שמי שיש לו הכוח, גם ישא באחריות ולא יסתתר. הבה נפסיק לדבר על נערי האוצר ונציין את השמות: לכל גזירה יש שם. אפשר להתחיל מצחי דוד, האיש שהגיש הצעה רצינית לקצץ בהטבות הדיור לקשישים ניצולי שואה. יודעים איפה הוא גר? שלחו לו מכתבים שאומרים בדיוק מה אתם חושבים עליו. מכירים אותו? אמרו לו את זה בפומבי, ברחוב. עד שנצליח להלאים את משרד האוצר, הגיע הזמן לתג מחיר נגדו.

(הפוסט נכתב בהשראת הפוסט הזה ב"מדרון חלקלק".)

ועוד דבר אחד: היללות של מחנה הימין על ירי כדורי הגומי בפינוי המאחז נשמעות חלולות למדי, במיוחד הסיסמה המגוחכת אף יותר משהיא גזענית, "יהודי לא יורה על יהודי". פעילי שמאל נורו, בבילעין ובמקומות אחרים, בלי יותר מדי מחאה, בלשון המעטה, מצד האחים היהודים.

הערה מנהלתית א': מאז הפוסט האחרון, התקבלו שתי תרומות בקרן הטבק והאלכוהול. אני רוצה להודות בזאת לתורמים ולאחל להם שלעולם לא יזדקקו לחסדיו של צחי דוד.

הערה מנהלתית ב': מוקד הסיוע לעובדים זרים יוצא בקמפיין חדש כנגד שנאת הזרים בישראל, תחת השם "בתים פתוחים". מטרתו לאפשר לישראלים לבוא במגע ישיר עם הפליטים, לשמוע את סיפוריהם ולהבין אותם. זה נראה פרויקט ראוי מאד, ונקווה שהוא יצליח לחדור את חומות השנאה והבורות.

הערה מנהלתית ג': לאיור שמופיע בראש הפוסט אחראי איתמר.

(יוסי גורביץ)

26 בפברואר 2011

פוסט אורח: צילו של רודן/ אילן בכר-אבנטור

הוא יגרש הערבים, הוא יפציץ את אסואן,

הוא יבעיר את המשאבות בכווית ובחריין

הוא יאסור את השמאל, וישרוף את ספריו

הוא יהיה לרודן עם אגרוף של ברזל.

קול רעם נורא מהדהד בפרוזדור

ושמאלנים וערבים נמלטים בצרחה

ליברמן בא וזקנו שְחור משחור

וחמש עשרה אצבעות הוא מניף באִבחה

בידו הוא נושא חוק אזרחות

המתנופף בפראות על מאות עמודיו

את ערביי ישראל ילמד נְתינוּת,

ואם לא יישבעו, יגרשם מעליו.

אך בעוד הוא עומד שם, ובידיו ניירות,

מתגלה מקריאה בין מאות עמודים,

שבין הצעות שבכתב ולבין הצהרות,

פולפלו פילפולים והוססו היסוסים.

נאמנות תדרש רק ממתאזרחים חדשים

והשבועה רוכּכה והפכה מתונה

ואם זה לא מספיק כדי להסיר את עוקצו,

אז גם לזה אין לו רוב בין סיעות ממשלה.

ואיווט עוד עומד שם, לבדו בפרוזדור,

משחק בחמש עשרה אצבעותיו במבוכה,

ופתאום בזקנו המפחיד, השחור,

מתגלים סימנים של שיבה מתוחה

 

הוא יגרש הערבים, הוא יפציץ את אסואן,

הוא יבעיר את המשאבות בכווית ובחריין

הוא יאסור את השמאל, וישרוף את ספריו

הוא יהיה לרודן עם אגרוף של ברזל.

קול רעם נורא מהדהד בפרוזדור,

ושמאלנים וערבים נמלטים בצרחה

כמו סטאלין המת ששב מן הכפור

ליברמן בא בהצהרה חדשה.

'השמאל ייחקר,' הוא מכריז מלוא פיו,

'על פשעיו מול מולדת ומול אלוהיו.

ודני דנון ינהיג את החוקרים

ואני אבחר את חבר חוקריו.'

וחמש עשרה אצבעותיו של איווט ירעדו

אם בחשש ואם בגאווה מתוחה

אך כשחברי הליכוד סוף סוף נִוועדו

מלמל שר החינוך במעט מבוכה

'יום בשלטון ויום במדבר,

זו דרכה של ישראל מזה שנים רבות.

ואם היום נאסור, נגלה אז מחר,

שגם אנחנו מובאים לחדרי חקירות'

ואיווט עוד עומד שם, בכפפות של פלדה

והפרוזדור שוב רועש ברחשי לחשושים,

'סתם עוד גבר שמנמן בגיל העמידה,

ואולי אִיוּמיו הם לא כה אַיוּמים.'

הוא יגרש הערבים, הוא יפציץ את אסואן,

הוא יבעיר את המשאבות בכווית ובחריין

הוא יאסור את השמאל, וישרוף את ספריו

הוא יהיה לרודן עם אגרוף של ברזל.

מהפרוזדור ברוממה למסדרונות בניו יורק

ליברמן בא לדבר אל האו"ם

ויועציו של רוה"מ יתאספו ללא צחוק,

ובדממה מתוחה יחכו לנאום.

והם אוחזים ראשיהם כשהם מאזינים לדבריו

באנגלית רצוצה ועילגת הוא מתגרה באומות

והם תולשים שיערם כשהוא מתסיס הקהל

ומול כל בני בריתינו עורך קמפיין של בחירות.

ומי שנשאר באולם עד סוף הנאום

מסתכל סביבו ומגחך במבוכה–

האם ליברמן זה, העילג, העלוב,

הוא איווט האיום ששמו יָצַא למרחק?

מתבוסה פוליטית לבגידה עקרונית –

שישינסקי, חוק טל, או מינוי של שגריר

עם ברית זוגיות המונחת חלל

או מדיניות חוץ מהוססת בלי אופק בהיר–

שמו של איווט עוד נישא לפניו

אך אימה ופחד התנדפו חיש קליל

ומולנו נותר סתם בריון מעונב

שעומד בשדה ומפחיד כדחליל. 

הוא יגרש הערבים, הוא יפציץ את אסואן,

הוא יבעיר את המשאבות בכווית ובחריין

הוא יאסור את השמאל, וישרוף את ספריו

הוא יהיה לרודן עם אגרוף של ברזל.

בארצנו יש נוהג, ותיק ונחוץ,

כשבלון מתנפח לגודל מציק,

לתת לבלון את תפקיד שר החוץ–

ואם לא יועיל שם לפחות לא יזיק.

שלום ולבני, לוי ושרת,

כולם המתינו לשעתם לגדוּלה.

ורק איווט הצליח, בהילוך מגמגם,

להכשל גם מתוך עמדת הַמְתָנַה.

21 בפברואר 2011

הגנרל ששב מן הכפור

עוד לא הספקנו להפטר מגבי אשכנזי, וכבר יש מי שרוצים שניקח אותו בחזרה: שורה של חברי כנסת – בעיקר ממפלגת סקטור השחיתות, קדימה – הודיעו שהם מתכוונים להעלות, שוב, הצעת חוק שתבטל את חוק הצינון ותאפשר לאשכנזי להכנס לחיים הפוליטיים כבר בבחירות הקרובות. הם זוכים לתמיכה נלהבת של חבר מפלגתם, הנשיא שמעון פרס, שבהתערבות שכבר הורגלנו לה בהליך הפוליטי הצהיר שהוא מתנגד לחוק, כי "חבל לאבד אדם כמו אשכנזי". בעיקום העובדות שהורגלנו לקבל מפרס, הוא אומר ש"מי שסומכים עליו שינהיג את צה"ל ואת מערכת הביטחון, יש לסמוך עליו שלא יערב פוליטיקה בשיקוליו לפני הפרישה". כדי שלא לערב שיקולים פוליטיים בהחלטותיו, ימים ספורים לפני שהוא הופך לפוליטיקאי, צריך קצין להיות מלאך. צה"ל, כמו כל צבא אחר (או, בעצם, כל גוף אנושי אחר), מפגין מחסור בולט במלאכים, וספק אם מלאכיות היא תכונה שמישהו שייך אי פעם לאשכנזי.

מותר לתהות מהן, בעצם, הסגולות הייחודיות שניחן בהן אשכנזי, שהופכות אותו להכרחי כל כך למערכת הפוליטית שלנו. במהלך שנות כהונתו, התכונות שבהן הצטיין אשכנזי היו שתיקה רועמת תוך ניהול פוליטיקת-לשכות קטנה ומלוכלכת. אין לנו מושג מהן עמדותיו הפוליטיות, להוציא שהצבא צריך להיות מעל לפוליטיקאים, ועל כך יעידו העובדות: הוא לא היסס לנזוף בראש הממשלה נתניהו (הוא התנצל אחר כך), הוא ניהל מלחמה ממושכת בשר הממונה עליו (תוך ניצול העובדה שהאיש מגעיל את השועלים), והוא הרשה לעצמו לתקוף החלטות ממשלה. קשה להמנע מן המסקנה שהסיבה היחידה שהפוליטיקאים רוצים את אשכנזי לצידם היא העובדה שלפני חמש דקות הוא ענד דרגות רב אלוף. מותר לתהות אם שלטון הקצינים הישראלי (דיין, רבין, וייצמן, ברק, שרון, במידה מסוימת נתניהו) היה הצלחה גדולה כל כך; להזכיר שראשי הממשלה המוצלחים של ישראל (אשכול, בגין, במידה מסוימת בן גוריון) היו אזרחים במובהק.

אפשר, כמובן, לטעון שכל דורשי טובתו של אשכנזי הם בעצם דורשי רעתו: שהם רוצים למנות אותו למשרה יצוגית של כבוד, להוריד אותו בדרגה מרמטכ"ל לראש ממשלה, מהאדם הפופולרי ביותר במדינה למושא חרפה. אבל מה שחשוב כאן הוא הבוז לחוק, שמושרש עמוק בתרבות הפוליטית הישראלית.

החוק מפריע? לא נכפוף את ראשנו בפניו, נשנה אותו. ברק, משנכנס לתפקיד ראש הממשלה, מיהר לשנות את חוק יסוד (!) הממשלה, כדי שיוכל למנות את הממשלה המנופחת ביותר בתולדות ישראל, שאפילו ממשלת נתניהו לא משתווה לה. בשלהי כהונתו הארוכה מדי של ברק, ניסו בליכוד ברצינות לשנות את חוק יסוד ראש הממשלה, כדי שבנימין נתניהו – שהתפטר מן הכנסת והיה אז רק "אזרח מודאג" – יוכל להתמודד מול ברק. התרגיל שעשה אז ברק – התפטרותו, בלי פיזור הכנסת – לא היה רק תרגיל ציני, שתקע את ראש הממשלה שבא אחריו עם כנסת לעומתית ובמידה רבה לא רלוונטית, הוא גם שכנע את נתניהו לא להתמודד – החלטה שעליה הוא התחרט מרות לאחר מכן.

הרעיון הזה, שחייה של מדינת ישראל אינם חיים בלי אשכנזי כלוחץ תינוקות ומנשק ידיים, שולח את חברי הכנסת להתעלל שוב בחוק, ומוכיח שוב שבישראל החוק הוא בדיחה. אם חברי הכנסת היו רציניים באשר לתפיסה שלהם, שחוק הצינון מזיק, אז הם היו מחילים אותו על הדור הבא של הקצינים, ודורשים שאשכנזי יקבל את הדין ושלא ישנו את חוקי המשחק עבורו. העובדה שהם לא עושים זאת אומרת מה הם חושבים על חשיבותו של החוק. וכאשר זו גישתם של המחוקקים, מה לנו כי נלין על העם?

הערה מנהלתית: אמש התקבלה תרומה נוספת בקרן הטבק והאלכוהול, ואני מאחל לתורם שלעולם לא יהיה תלוי בחסדיהם של פוליטיקאים.

(יוסי גורביץ)

17 בפברואר 2011

שתי הערות על פרשת רונן שובל

הם מ פ ×— ד ×™ ם: התחקיר הקצר שפורסם כאן אתמול בבוקר, שמבוסס כולו על מקורות גלויים, ×”×’×™×¢ לעת ערב גם ל-ynet ול"הארץ". התגובה הראשונית של רונן שובל היתה שתיקה (אחר כך הוא שלח, כהרגלו, מכתב איום); התגובה הראשונית של "אם תרצו" היתה "עוד לא החלטנו אם הדברים הם יותר הזויים או יותר מגוחכים. כך או אחרת הם לא ראויים לתגובה. כמו כן מדובר בבלוג של אדם המבקש לפגוע בלגיטימיות של מדינת ישראל". אחרי כמה שעות של היסטריה – מחול התרנגולות הערופות בעמוד הפייסבוק שלהם ×”×™×” משעשע להחריד – הם התאוששו, והתחילו להפיץ (שוב ושוב ושוב, כמו מכונת תעמולה שלא סוטה מהקו שלה) את התגובה הבאה:

"אתה שותה קוקה קולה? יש לך וינדוווס במחשב? כנראה שאתה סוכן איראני. זו רמת ההאשמות של ynet ובטאון "הארץ" ועל ×–×” אין שום דרך שניתן להגיב בצורה הגיונית. כמו שראינו מהטוקבקים, רובו המכריע של הציבור חכם יותר ממה שחושבים עיתונאים מניפולטיביים ובעל…×™ אג'נדה. ההאשמה ההזויה היא בערך כזו: אם מישהו עבד בחברת ×”×™×™ טק ישראלית, שיש לה שיתוף פעולה שיווקי עם חברת ×”×™×™ טק דרום אפריקאית, שעובדת עם חברה אחרת שהיא חברה בינלאומית שמוכרת בעשרות מדינות, (משהו שדומה לנוקיה × × ×™×—), והחברה השלישית הזו, שהקשר אליה כל כך ×¢×§×™×£ שזה הזוי, מוכרת פלאפונים באיראן, אז העמותה שהוא פעיל בה קשורה לאיראן. האם ×–×” בכלל נורמלי לענות לפרנויות כאלו?" כך כתב העבריין הבטחוני המורשע ארז תדמור, המנהיג השני של התנועה.

כמה הערות: קודם כל, הצורה שבה מתארת "אם תרצו" את המידע כלפי שובל וחברת Accells דומה עד למאד בדיוק לסוג התחקירים ש"אם תרצו" פרסמה כלפי ארגוני שמאל. מסתבר שהם לא אוהבים לטעום מהתרופה שלהם.

שנית, מדובר בקשקוש. Accells, כפי שאפשר להבין מהציטוט מדבריו של אדוארדו שובל, המנכ"ל ולגמרי במקרה אביו של הדירקטור לשיווק אסטרטגי רונן שובל, בחר ב-Fundamo כשותפה אסטרטגית בדיוק בגלל שהיא סוחרת עם מדינות שנמצאות "במצב קרב". הוא אמר, ראוי לצטט שוב, "אנו מתרגשים במיוחד להביא את יתרונות הרשת נטולת המגע שלנו לשווקים מתפתחים […] הנוכחות ×”×—×–×§×” והמבוססת של Fundamo בשווקים הללו הופכת אותה לשותפה אידיאלית עבורנו בהשקת השירותים שלנו". כלומר, לא מדובר ברכישת קוקה קולה או מערכת חלונות מבלי לדעת שהן נמכרות גם באיראן, אלא בבחירת משקה קל או מערכת הפעלה בגלל שהן נמכרות באיראן. מי שרוצה לראות מה חושבת Accells בנושא, שיצפה בסרטון ההדגמה שלהם: הוא מציג ערבי רכוב על גמל, שמשתמש במכשיר סלולרי כדי לשלם על, אירונית, פחית קולה.

האתר של אקסלס עדיין מתאר את רונן שובל כדירקטור לשיווק אסטרטגי. הוא טען שהוא כבר לא עובד בחברה הזו של אבא שלו יותר. יכול להיות. אבל עסקאות מסוג העסקה עם Fundamo דורשות בדרך כלל כמה חודשים של משא ומתן, וקשה להאמין שדווקא הדירקטור לשיווק אסטרטגי לא יהיה מודע להם. ואז אנחנו צריכים להחליט: האם רונן שובל הוא טמבל גמור, שלא ידע עם מי הוא נכנס לאיזו עסקה (בניגוד, אגב, לדברי אביו המנכ"ל), או שהוא נבל. ראוי להתייחס גם לכפל הלשון שלו: מצד אחד הוא אומר שהוא לא עובד בחברה, מצד שני אין שום בעיה עם העסקה. כלומר, מצד אחד הוא אומר שהוא לא קיבל מאיתנו פחית קולה, מצד שני שהוא החזיר אותה, מצד שלישי שהיא היתה ריקה כשהוא קיבל אותה, ומצד רביעי – שהוא שוקל את צעדיו המשפטיים.

ראוי לומר עוד משהו ל"אם תרצו": עם החרפת האמברגו על איראן, מכירת תוכנה לשם נעשתה בעייתית הרבה יותר משהיתה בעבר; HP הסתבכה, כשהסתבר שהיא מכרה לאיראן מדפסות דרך מדינה שלישית. מכירת מכשירים מוצפנים לאיראן (ומדינות אויב) היא בעייתית במובהק, והטכנולוגיה של אקסלס חייבת להכיל הצפנה כדי לעשות את מה שהיא עושה – הפיכת מכשירי סלולר לכרטיסי אשראי. חבל להרוס לכם את עולם הפנטזיה שבו אתם חיים, אבל לא, מה שרונן שובל ואביו עושים לא דומה בכלל לרכישת פחית קולה.

אפולוגיה פרו דומו: "אם תרצו" מאשימים אותי "בפגיעה בלגיטימיות של מדינת ישראל". מעבר לעובדה שמדובר בסתם נסיון התחמקות תוך הטלת רפש לכל עבר – אני מניח שאני צריך להודות להם שהם לא מאשימים אותי בהסתה לרצח, כמו בעבר – יש להם טעות קלה.

אני פועל ללגיטימציה של מדינת ישראל. אני רוצה לראות אותה שבה והופכת להיות לחברה מקובלת בקרב העמים. לא "אור לעמים"; סתם דנמרק או בלגיה. "אם תרצו" היא זו שפועלת לדה-לגיטימציה של ישראל, להפיכתה למדינה מצורעת, להפיכת ישראל למדינת אפרטהייד. "אם תרצו", תנועה פאשיסטית, עושה כמיטב יכולתה המוכחת לפגוע בתדמיתה של מדינת ישראל כמדינה חופשית, הופכת אותה למדינת קסרקטין, מדינה שבה מי שמעז למתוח ביקורת על פעולות הממשלה – צה"ל, נזכיר, הוא זרוע ממשלתית – הופך מיד לאויב המדינה. שוב, לא נהרוס להם את עולם הפנטזיה שהם חיים בו, אבל מעניין לראות איך התקפה על "אם תרצו" הופכת מיד לדה-לגיטימציה של ישראל.

(יוסי גורביץ)

« Newer PostsOlder Posts »

Powered by WordPress