החברים של ג'ורג'
Home » Tag: NGO Monitor

כשמדינת טרור מממנת את צה”ל וה-hasbara

“ניקח אפילו את הכסף של היטלר”, הגרסה המעשית

בשנת 2010, הודיע רכז המדיה והמחשוב של אם תרצו אייל אשכול ש“משום מה יש צדקנים שחושבים שמקור תרומות חשוב יותר ממה עושים עם תרומות כאלה. אם היטלר בכבודו ובעצמו היה נותן לנו כסף היינו לוקחים בשמחה ומשתמשים בו למען הציונות.” אשכול כנראה לא ידע את זה (והמשפט הראשון שלו סותר את כל המהות של פעילות אם תרצו), אבל הוא עמד על עקרון היסוד של הימין החדש.

השבוע חשף ברק רביד לציבור הישראלי עובדות מביכות: חמושים בכירים בצה”ל טסו לחו”ל על חשבונה של ממשלת קטאר. יש ארגון Hasbara בשם Our Soldiers Speak שקיבל תרומה של 100,000 מממשלת קטאר לצרכי Hasbara. ממשלת ישראל טוענת לעתים קרובות שממשלת קטאר תומכת בטרור באמצעות תמיכתה בחמאס. מסתבר שזה לא מפריע לארגוני ימין לקחת את הכסף שלה.

הידיעה של רביד נשענה על ידיעה שפורסמה במקור ב-Mother Jones האמריקאי, שהיתה מביכה אפילו יותר: מסתבר שממשלת קטאר העבירה תרומה של כ-100,000 דולר לארגון היהודי הנצי Zionist Organization of America, כמו גם 50,000 דולר לתומך ישראל הידוע מייק הקאבי, מהשרצים היותר מתועבים בימין האמריקאי שבתו משמשת כיום כשקרנית הרשמית של ממשל טראמפ. בנוסף, ממשלת קטאר גם מימנה טיולים מפנקים והרצאות לאלן דרשוביץ, עורך דין ידוע לשמצה שתומך בישראל, דונלד טראמפ, עינויים ופדופילים עם יותר מדי כסף. דרשוביץ, מעבר להיותו מיצג מס’ 1 לטענה ש-99% מעוכרי הדין מוציאים שם רע לשאר (*), הוא גם יקיר ה-hasbara הישראלית ואף כתב ספר בנושא. לזכות ZOA ייאמר שהם התחייבו להחזיר את הכסף ברגע שהסתבר להם מה מקורו; הקאבי ו-Our Soldiers Speak שמרו על שלהם. דרשוביץ טוען שהוא לא קיבל כסף, אבל מודה שאין לו מושג מי מימן את הנסיעות וההרצאות שלו.

מה, לעזאזל? הכתבה של מ’תר ג’ונס מסובכת למדי, אז נתמצת אותה.

א. למוסד הדוחה ביותר במזרח התיכון, משפחת המלוכה הסעודית, נמאס מנסיכות קטאר, והם ניסו לחסל אותה, בין השאר באמצעות דונלד טראמפ ויהודי החצר שלו, ג’ארד קושנר. שליטי קטאר נכנסו ללחץ מוצדק, והחליטו שיש צורך בקמפיין שיציל אותה מהסעודים.

ב. לשם כך, הגיעה ממשלת קטאר למסקנה שהדרך הטובה ביותר היא לממן ציונים.

ג. בהתאם, היא העבירה 100,000 דולר לארגון hasbara שעובד בצמוד לדובר צה”ל, כמו גם את הסכומים האמורים ל-ZOA והאקבי; היא מצ’פרת את דרשוביץ ובכירים בארגונים ציוניים אחרים; כל זה נעשה בהעברות מפוקפקות על ידי אנשי עסקים מפוקפקים עוד יותר, תוך מה שנראה כעבירות על החוקים האמריקאיים בנושא.

ד. התכנית מצליחה: דרשוביץ מפרסם מאמר נלהב שמשבח את קטאר, ואחר כך נפגש באופן תמוה עם טראמפ “לדיון על מדיניות המזרח התיכון” בדיוק באותו היום שבו אמיר קטאר הגיע לפגישה (בערב) עם טראמפ. האחרון נסוג מהתוכנית לתמיכה במצור על קטאר.

קטאר הוציאה על כל הבלגאן הזה 300,000 דולר; שני שליש מהם הלכו ל-Our Soldiers Speak ו-ZOA. לא ברור אם טראמפ חזר בו כתוצאה מההשפעה של דרשוביץ, או שמא האמיר עצמו השפיע עליו; בכירים בממשל אומרים שוב ושוב שטראמפ מושפע מהאדם האחרון שהוא מדבר איתו. אבל דרשוביץ הוא אחד האנשים החביבים על טראמפ. כך או כך, מבחינת קטאר המשחק הזה ב”שמור לי ואשמור לך” עם מה שהם ודאי ראו כזקני ציון הוכיח את עצמו. ו-300,000 דולר הם מבחינתם כסף כיס.

כמה מילים על Our Soldiers Speak: על פניו, הוא נראה כארגון מפוברק. בחינה של הנתונים הכספיים שלו (נדרש רישום כדי להכנס למסמכים) מראה שאין לו כל עובדים. האיש היחיד שמקושר איתו הוא אחד בנג’מין אנתוני, סמל לשעבר בצה”ל. איך הצליח ארגון כזה לשים יד על 100,000 דולרים של קטאר? למה דובר צה”ל משתף איתו פעולה? מאליה עולה התהיה שמא מדובר בארגון חזית של ממשלת ישראל לצרכי Hasbara, שלכאורה איננו קשור כלל לממשלה אבל בפועל מופעל על ידיה. זה יכול להסביר מדוע ממשלת קטאר חשבה שהוא חשוב כל כך עד שהוא שווה שליש מהכספים שהיא הוציאה על קמפיין אמריקאי שהיה קריטי מבחינתה ושלא הועיל לה בשום צורה אחרת. מצד שני, יכול להיות שאנתוני פשוט הבין ש-hasbara היא אחלה תעשיה.

כך או כך, העבירות על חוקי המימון של ארה”ב הן עניין לאמריקאים; מה שצריך לעניין אותנו הוא התגובה של הימין היהודי לכך שארגוני Hasbara לוקחים כסף ממדינת טרור. יש ארגון בשם NGO Monitor, שעיקר התמחותו היא התחזות ושקרים אפויים למחצה כלפי ארגוני זכויות אדם וארגונים הומניטריים; הוא מתלונן שוב ושוב על כך שתרומות של מדינות אירופאיות לארגוני זכויות אדם הן “התערבות בפוליטיקה הפנימית” (**) של ישראל. מה היתה תגובתו של נגו”מ לידיעה על כך שדובר צה”ל וארגוני hasbara ממומנים על ידי מדינה שתומכת בחמאס? הם מעמידים פנים שאין פה חדשות ואין על מה לדבר.

התעלה עליהם אבישי עברי, שטען הוא לא מבין מה הבעיה עם קמפיין קטארי בישראל, ובציוץ אחר טען שהאיחוד האירופי מסוכן לישראל יותר מקטאר. זה מעניין במיוחד, כי עברי לא היסס לקחת את 30 שקלי הכסף של האיחוד האירופי כדי לשמש כפרזנטור שלו למרות שלכאורה הוא נחשב לעיתונאי.

ivri

וכן, השתמשתי בדימוי האחרון בכוונת מכוון. הימין היהודי הוא אנטישמי, ולחם חוקו הוא האשמת אנשי שמאל בכך שהם פועלים נגד מדינתם עבור בצע כסף. והנה, עברי אומר בגלוי שהוא חושב שהאיחוד האירופי מסוכן לישראל יותר מקטאר – אבל כיהודון תלוש ונטול כל כבוד עצמי הוא מוכן לקחת את כספן של המדינות שלדבריו-שלו מסוכנות למולדתו יותר מקטאר.

כמובן, יכול להיות שעברי הוא לא יהודון שמוכר את המולדת, אלא סתם ליצן ניהיליסטי שאין להתייחס ברצינות לשום דבר שהוא אומר ושמעמיד פני ימני חולה כלבת כי הוא מעריך שבפוזיציה הזו יש יותר פרנסה. ישפוט הקורא.

על כל פנים, נראה שלא מעט אנשי ימין הפכו את העקרון של “לקיחת כסף מהיטלר” לפרקטיקה של ממש. הכל, כמובן, בעודם מקרינים את תחושת האשם והשנאה העצמית שלהם על אנשי השמאל.

ברוח זו צריך לראות את דבריו של בנימין נתניהו, שהאשים השבוע את האיחוד האירופי בבחישה בפוליטיקה הישראלית משום ששגריר האיחוד הזהיר חברי כנסת שלחוק הלאום תהיינה השלכות. אנחנו מדברים, אחרי הכל, על האיש שהתגאה ביכולתו להפעיל את הקונגרס האמריקאי נגד הנשיא האמריקאי, שכל הפריימריז שלו מומנו מחו”ל ושקיומו הפוליטי תלוי במימון יומיומי מצד הקריקטורה האנטישמית (והאזרח הזר) שלדון אדלסון.

ובידיעה לא נטולת הקשר: בזמן שהחינגה הימנית של כסף זר ועוין משתוללת פה, הדירוג הדמוקרטי של ישראל ירד מדמוקרטיה ליברלית לדמוקרטיה אלקטורלית. זה קורה לא מעט בשל הפצת השנאה מבוססת השקרים של נתניהו ושלוחיו, ביניהם NGO Monitor ועברי. ולא, זה לא באג. זה פיצ'ר.

(*) כמה מידידיו הטובים של הח”מ הם עוכרי דין.

(**) נזכיר שוב שמה שמתרחש בשטחים הפלסטיניים הכבושים איננו בשום פנים “עניין פנימי” של מדינת ישראל.

הערה מנהלתית: מsאז הפוסט האחרון התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

ygurvitz 13 ביולי 2018 סגירתה של המחשבה הישראלית , , , , 2 תגובות

כמה הערות על לוחם הסייבר לפיד

התקפת הסייבר על ארה”ב היתה בעיקרה התקפת פייק ניוז. האם אנחנו רוצים מפיץ פייק ניוז מדופלם כמו לפיד בתפקיד?

יאיר לפיד, האפס שהתגלם בבשר, צץ בתחילת השבוע עם תכנית ללחימה בהתקפות סייבר: הוא הציע להקים צוות שילחם בהתקפות סייבר על הבחירות ושידווח ישירות לנשיא, כי אי אפשר לסמוך על הפוליטיקאים בנושא. לפיד הוא פוליטיקאי, אז מי אנחנו שנשבור לו את המילה על כך שאי אפשר לסמוך על שכמותו; אבל, כפי שציין בעדינות חיים לוינסון, הבחירות בישראל – בניגוד לאלו בארה”ב – מתבצעות בהצבעת נייר. הרבה יותר מסובך – לא בלתי אפשרי, אבל הרבה יותר מסובך – להשפיע עליהן באמצעות התקפת סייבר. אבל המילה “סייבר” מושכת כותרות, אז לפיד השתמש בה.

והסתבך, כרגיל. בשבוע שעבר דיווח הוושינגטון פוסט מפי שורה של פקידים לשעבר בממשל אובמה שעיקר ההתקפה שחטפה ארה”ב היתה מתקפה של חדשות מזויפות. הם נערכו בקדחתנות להתקפות סייבר על מערכות, אבל הרוסים העדיפו לבצע מתקפת תעמולה ולא מתקפת סייבר. עד כמה עבדה מתקפת התעמולה הזו, כשזוכרים את המועמדת הגרועה שעמדה מול טראמפ, את הזחיחות שלה, ואת ההתנהלות הלא ברורה של ג’יימס קומי, קשה לדעת; אבל אין להוציא מכלל אפשרות שהיא העבירה 20-30 אלף קולות מפה לשם בכמה מדינות מפתח והעניקה למי שהפסיד בקול העממי בהפרש של שלושה מיליונים את הנשיאות.

הבעיה, בקצרה, היא החדשות המזויפות. ואיך לומר, יש בעייתיות בהעמדה של לפיד כלוחם בהן, משום שהוא יצרן ראשי של הזבל. הבה נתייחס לרגע לביקור שערך שר החוץ בעיני עצמו בספרד השבוע.

עיתון הבית של לפיד, טמקא, דיווח ש”יאיר לפיד קיים אתמול (ד’) ישיבה מיוחדת בפרלמנט הספרדי” ושהוא “חשף“ דו”ח שטוען שספרד העבירה מיליוני דולרים ל-BDS וארגוני טרור. הדו”ח שלפיד “חשף” הוא מסמך של NGO Monitor, ומי שמכיר את הרשלנות, ההונאה והכזבים של הארגון כבר יודע למה לצפות.

צריך מאמץ ניכר כדי להתעלות על השקרים של נגו”מ, אבל ללפיד יש את זה. הוא הרעים בקולו הבריטוני ש

“לחזית העממית לשחרור פלסטין יש ארגוני משנה כאן בספרד. הם קיבלו 199,988 יורו מספרד. אנשי החזית העממית לשחרור פלסטין ביצעו את הטבח בבית הכנסת הר נוף בירושלים לפני שלוש שנים. הם פשוט נכנסו לבית תפילה, ורצחו אנשים בזמן שהם מתפללים. אני משוכנע שזה עומד בסתירה לכל מה שהאנשים סביב השולחן מאמינים בו ויש לכם את האפשרות לעצור את זה.”

כל טענה בפסקה הזו שקרית.

המספר 199,988 מתייחס, בדו”ח של נגו”מ, לארגון זכויות האסירים הפלסטיני אדאמיר (Adameer) – ראו העמוד הראשון במסמך של נגו”מ. אם להתקטנן, מי שהעביר לאדאמיר את הכסף היתה הסוכנות הבאסקית לתיאום פיתוח ולא ממשלת ספרד, אבל נניח לזה עכשיו. לפיד אומר ש”לחזית העממית יש ארגוני משנה כאן בספרד”; נגו”מ בסך הכל אמרו שאדאמיר (שפועלת בשטחים הפלסטיניים הכבושים) היא ארגון מסונף לחזית העממית ושהיא קיבלה כסף מספרד. אבל רגע, מאיפה בכלל צצה הטענה שאדאמיר – ארגון זכויות אסירים מוכר, שעד כה לא נסגר על ידי המשטר הצבאי בגדה – הוא ארגון של החזית העממית?

בדו”ח עצמו אין הסבר, אז הלכתי לעמוד אדאמיר באתר של נגו”מ. שם נאמר בפסקנות שאדאמיר היא ארגון מסונף רשמי של החזית העממית. לא מצאתי שום אזכור אחר לטענה המשונה הזו, כי מי שמכיר את אדאמיר מדבר עליה בתור ארגון רשמי למחצה של משרד האסירים הפלסטיני שקרוב דווקא לפתח, אז נכנסתי לקישור שהציבה נגו”מ. אממה, הקישור הזה מוביל לעמוד שהוא ככל הנראה עמוד של מסמכי היסוד של החזית העממית – כולם משנות השישים – אבל אין בו כל אזכור לאדאמיר. מה שהגיוני, בהתחשב בכך שאדאמיר הוקם בכלל ב-1992. חזרתי לעמוד אדאמיר של נגו”מ. מה עוד יש שם?

קודם כל, אפשר לשים לב שבניגוד ללפיד – לא ברור מה מגן עליו יותר, חסינותו או בורותו – נגו”מ נזהרים מלקבוע שאדאמיר היא ארגון טרור; הם אומרים שיש לה “קשרים לכאורה” עם ארגוני טרור. מעבר לטענה שהיא מסונפת לחזית העממית, שלא מוכחת בשום צורה, מספרים לנו שבכירה באדאמיר הואשמה על ידי ישראל – לאחר שהוחזקה במעצר מנהלי – בכך שהיא בכירה בחזית העממית; שיוסף חבש, שמשמש כיחצ”ן של איגוד ועדי עובדי הבריאות הפלסטיני, הוא “ככל הנראה” אחיין של מייסד החזית העממית, ג’ורג’ חבש, שהוא תומך ב-NDS, שישראל מנעה ממנו לצאת מהגדה, והוא גם חבר בחבר המנהלים של אדאמיר. אהה. חוקר של אדאמיר נעצר על ידי חמושינו העליזים בשנת 2012, ובבית דין צבאי הוא הורשע בחברות וסיוע לחזית העממית. עובדת של הארגון היא בתו של המזכ”ל של החזית העממית, אחמד סאדאת; והגזברית של אדאמיר היא אשתו של “מי שנטען שהוא” חבר בחזית העממית.

די קלוש. בין זה ובין “לחזית העממית יש ארגוני משנה כאן בספרד” יש פער ניכר. כנראה שלפיד הבין – אם הבין – שהמסמך של נגו”מ חלול, אז היה צריך לעבות אותו קצת. הלאה, לטענה הבאה: “אנשי החזית העממית לשחרור פלסטין ביצעו את הטבח בבית הכנסת בהר נוף בירושלים לפני שלוש שנים.”

אה, לא.

הזרוע הצבאית של החזית העממית אכן לקחה על עצמה את האחריות לפיגוע הזה, אבל חזרה בה תוך מספר שעות. ראש הממשלה נתניהו הטיל את האחריות לפיגוע על חמאס ועל הרשות הפלסטינית, לא על החזית העממית. קשה להאמין שלפיד לא יודע את זה, כי באותה העת הוא היה חבר ממשלה.

אז מה היה לנו? לפיד ניפח טקסט מנופח גם כך של נגו”מ, קישר בין ארגון לזכויות אסירים ובין פיגוע (שלא בוצע על ידי הארגון שלכאורה מסונף אליו אפילו על ידי ראש הממשלה שבה שירת לפיד), והאשים את הספרדים.

ואה, כן. לקראת סוף נאומו, הוסיף לפיד עוד שקר: “הממשלה הספרדית מעניקה כספים לקבוצות שתולות הומואים מעמודי טלפון בעזה.” נגו”מ אפילו לא ניסו להעלות את הטענה הזו, שהיא שקרית בעליל, אבל ללפיד לא היה אכפת לשקר לספרדים. אחרי הכל, אנחנו מדברים על האיש שאמר אחרי המרמרה שמה שישראל היתה צריכה לעשות הוא להציג נשק ולהעמיד פנים שהוא נתפס על המרמרה. שקרים הם חלק מהארסנל המוצהר שלו. ו-hasbara, בסופו של דבר, היא שקרים שמיועדים לא כל כך לגויים הטפשים, אלא לישראלים. במיוחד לאלה שמצביעים ללפיד.

עד כמה היו השקרים של לפיד אפקטיביים? לא משהו. לפיד פרסם תמונה עם מזכיר המדינה הספרדי, אילדפונסו קסטרו לופז, והצהיר ש”גם הוא יעזור לנו להעביר חקיקה בפרלמנט נגד ה-BDS ושונאי ישראל.”

או שלא.

התמונה של לפיד עם קסטרו לופז פורסמה ב-29 ביוני. יומיים קודם לכן, העבירה מפלגת פודמוס בוועדת שיתוף הפעולה של הקונגרס הספרדי החלטה שקובעת ש”יש להגן על זכותם של פעילי זכויות אדם מפלסטין, ישראל והשטחים הכבושים לעסוק בפעולות חוקיות ושלוות, כגון הזכות לקדם קמפיינים למען חרם, משיכה השקעות וסנקציות (BDS).” ההחלטה, יש לציין, התקבלה פה אחד. (אני רוצה להודות לפרופ’ רון ברקאי על הפניית תשומת הלב לכך.)

אופס.

איכשהו, הידיעה על מה שקרה בפועל בפרלמנט הספרדי נשמטה מכתבת היח”ץ על דון קיחוטה הרוכב על רוזיננטה ונאומו המרשים שם. מעניין איך זה קרה. ושוב: האם אנחנו רוצים את האביר בעל דמות היגון של החדשות המזויפות, עם הכישורים הדיפלומטיים המוכחים, כמישהו שיש לו איזושהי אחריות לגורלנו?

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

(יוסי גורביץ)

ygurvitz 1 ביולי 2017 סגירתה של המחשבה הישראלית , , , , , 2 תגובות

בנימין נתניהו ומלחמתו בישראל החופשית

חוד החנית של המאבק בארגוני זכויות האדם, נגו”מ, מופעל על ידי עובד ממשלה. זה לא המקרה היחיד. הגיע הזמן שהכנסת תחקור איך חותרת לשכת נתניהו תחת הדמוקרטיה הישראלית

“שלום, יש לי את הכבוד להציג את הארגון NGO Monitor, ואני חושב שאני אהיה הדובר הראשון שידבר ממבט לא ממשלתי ולא קוואזי-ממשלתי, אלא ממבט של מה שנקרא: חברה אזרחית.”

ג’ראלד שטיינברג מקמץ באמירת האמת לוועדת העליה, הקליטה והתפוצות, 9.7.2013

לפעמים אתה מחפש אקדח מעשן, והוא בעצם מול העיניים שלך. כזה הוא המקרה של ג’ראלד שטיינברג.

במשך שנים, אנחנו עוקבים אחרי אמירות, רמיזות, שמועות על כך שבנימין נתניהו מוטרד עד כדי כך מארגוני זכויות האדם, שהוא מקדיש חלק ניכר מזמנו וממרצו למאבק בהם. המאבק הזה תועד בבלוג הזה ובבלוג o139 בצורה מפורטת. והשבוע, בעקבות טיפ, עיינו בקורות החיים של שטיינברג (זהירות, מסמך). שם, תחת “פעילויות נוספות,” מעיד שטיינברג על עצמו שהוא משמש כ”יועץ לממשלת ישראל”, וכחבר ב-steering committee, Forum on Antisemitism, Office of the Prime Minister. בפרופיל שלו ב-NGO Monitor, שטיינברג מתאר את עצמו כ”יועץ למשרד החוץ.” הוא מתואר עוד כיועץ של המועצה לבטחון לאומי, שהוא גוף של משרד ראש הממשלה.

במילים אחרות, ג’ראלד שטיינברג עובד עבור בנימין נתניהו. למה זה חשוב? כאן צריך להסביר, קודם כל, מה שטיינברג והארגון שלו מנסים לעשות. נתחיל מההגדרה של NGO: ארגון חוץ ממשלתי, שמבצע פעולות שממשלות מתקשות לעשות או לא רוצות לעשות. ארגונים כאלה מכונים בישראל “ארגוני החברה האזרחית” או ארגוני זכויות אדם, הכל על פי הפונקציה שלהם. הם עושים עבודה שממשלות לא יכולות לעשות, בדיוק משום שחלק מרכזי מהתפקיד שלהם הוא מתיחת ביקורת או חשיפת פשעים של הממשלות.

מטבע הדברים, לממשלות יש יחס דו משמעי כלפי ארגונים כאלה. בישראל הוא חד משמעי: בשנים האחרונות, מנהל הימין היהודי מסע פוליטי שמטרתו לבלום את יכולת הפעולה של ארגוני החברה האזרחית וארגוני זכויות האדם. הם מספקים יותר מדי מידע על איך הממשלה הישראלית פועלת בפועל, בין אם מדובר בחשיפת משטר האפרטהייד שקיים בשטחים הכבושים, בין אם מדובר במידע על האופן שבו ממשלת ישראל מחלקת מחדש את העושר כך שהאלפיון העליון מקבל יותר על חשבון שאר החברה. שורה של חוקים נמצאים בצנרת של הכנסת, שמטרתם להשתיק ארגוני זכויות אדם וארגוני חברה אזרחית.

מטרת הדגל של הקמפיין, שנגו”מ היה המוביל שלו, היתה הקרן החדשה לישראל, שמספקת את הכספים ללא מעט מהארגונים הללו. נתניהו – שכבר הודיע בעבר שהאויבים הגדולים של ישראל מבחינתו הם “הארץ” והניו יורק טיימס – רצה לתקוף אותה, אבל הוא ידע שהתקפה ישירה עליה ועל ארגוני זכויות האדם והחברה האזרחית מצדו או מצד הממשלה לא יזכו ליותר מדי אמינות, ויגררו אותו ואת הממשלה למאבק מלוכלך, שיגרום לממשלת ישראל להיראות דומה יותר מדי לממשלת פוטין ויסדוק עוד יותר את הציפוי הדק גם כך של “מדינה דמוקרטית.”

אז במקום התקפה ישירה, הגיעה התקפה עקיפה. היא התבצעה על ידי מספר ארגונים שהעמידו פני ארגונים לא ממשלתיים, אבל לא היו כאלה. נגו”מ, ראינו, מנוהלת על ידי אדם שעובד עבור ראש הממשלה. כלב התקיפה העיקרי של הקמפיין היה “אם תרצו,” אבל הוא הסתמך לא מעט על דו”חות שנכתבו על ידי נגו”מ. “אם תרצו” מקושרת לנתניהו: איש הקשר שלו, יואב הורוביץ – מי שהיום הוא עושה דברו ברשות השניה – העביר ל”אם תרצו” 74,180 ש”ח בשנת 2008. היו”ר והמייסד של “אם תרצו”, רונן שובל, אמר לאחרונה שהוצע לו לקבל את תפקיד ראש לשכת ראש הממשלה. “אם תרצו” היא תולדה של “מאבק המילואימניקים” אחרי מלחמת לבנון השניה, שהיום אנחנו יודעים שנוהל בחשאי על ידי לשכת נתניהו, כשהיה ראש האופוזיציה.

ארגון שלישי, שמעמיד פני ארגון לא ממשלתי אבל משמש את ממשלת ישראל, הוא “שורת הדין.” הוא משמש בעיקר ככלב תקיפה בחו”ל, במיוחד נגד תומכי BDS – לאחרונה הם מנסים לתבוע פרופסור אוסטרלי, ג’ייק לינץ’ שסירב להעסיק ישראלי, בטענה שהוא עבר על חוקי השנאה של אוסטרליה. כפי שציין הבלוג הזה, בהסתמך על מסמכי וויקיליקס, “שורת הדין” מופעל בפועל על ידי ממשלת ישראל והמודיעין הישראלי. הוא, אגב, מגדיר את עצמו כ”ארגון זכויות אדם יהודי.”

ארגונים כאלה מכונים GONGO – Government Operated Non-Government Organizations, קרי ארגונים שמופעלים על ידי הממשלה בזמן שהם מעמידים פנים שהם ארגונים עצמאיים. כשבוחנים את עדותו של שטיינברג בפני ועדת העליה, הקליטה והתפוצות, הוא עצמו כמעט חושף את השיטה:

“לקח למשרדי הממשלה מספר שנים להבין שמדובר במלחמת קיום נגד מדינת ישראל. זו דה-לגיטימציה בכל המובנים, מהבדואים, ומה שלכאורה קק"ל עושה, משתמשים במסרים ובשפה של מוסר, פשעי מלחמה, אפרטהייד, כל הנושאים האלה ביחד. וזה דורש תגובה כמו במלחמה, ולצערי הרב, אני חשוב שזה עדיין לא נתפס בהרבה מקומות. […]

לקח הרבה שנים להבין שמדובר כאן בתעשייה שלמה ושצריכים התקפות נגד. אני חושב שהתקפות הנגד נגד הארגונים שמובילים את זה לא קלה למסגרות ממשלתיות, אני לא רואה, עם כל הכבוד, וכמה שאני מעריך את משרד החוץ ואת משרד ראש המשלה, הסוכנות היהודית וארגונים אחרים – זה צריך לבוא מהחברה האזרחית. זה NGO נגד NGO. אם זה Human Rights Watch, ואם זה Amnesty International, אם זה בתקשורת, אז צריכים להיות ארגונים שעומדים מול התקשורת. יכול להיות שיש מקום ליותר שיתוף פעולה, העברת האינפורמציה, ולבנות אסטרטגיה בין גורמים ממשלתיים וגורמים לא ממשלתיים, אבל לבקש מהממשלה לפתור את כל הבעיות האלה, אני חושב שזה לא ריאלי.”

אז לשכת נתניהו בנתה לה ארגוני-דמה. כל כך דמה, שהמייסדת של אחת מהם מתפארת בקשרים שלה עם המודיעין הישראלי, אחר עובד בלשכת ראש הממשלה, וארגון שלישי מקבל כספים דרך איש סודו של ראש הממשלה.

מעניין לשים לב לעדויות של בנט ואיילת שקד, שניהלו עוד ארגון עצמאי לכאורה, “ישראל שלי”, שהסתבר כארגון קש: הם אמרו שנתניהו שילם להם בשעתו, כשעבדו בלשכה שלו, ללא קבלות וללא רישום, וכששרה נתניהו חשפה את העובדה ודרשה חזרה את הכסף, הם נאלצו להתפטר. נתניהו לא נחקר על מה שנראה על פניו כעבירת מס. אנחנו יודעים שנתניהו שילם לשקד ובנט בשחור; אנחנו יודעים ש”אם תרצו” ניסתה להסתיר את התרומה של הורוביץ במשך שנתיים, עד שרשם העמותות איים עליה בסגירה. אנחנו יודעים ש”אם תרצו” ונגו”מ קיבלו אישורים שלא לדווח על חלק מהתרומות. צריך לתהות כמה כסף העבירו נתניהו ומקורביו לארגונים דומים. בהחלט יתכן שמה שראינו עד כה הוא רק קצה הקרחון.

חשוב להדגיש: עיקר העבודה של ארגוני הדמה האלה היא מול החברה הישראלית או מול יהודים בחו”ל. זו צורת הפעולה הקבועה של ארגוני hasbara. נתניהו מעוניין להדק שורות בבית, על ידי הצפת הדיון הציבורי במידע כוזב, שמטרתו הכחשת ארגוני החברה האזרחית, שלכאורה מגיע מארגונים עצמאיים ובלתי תלויים – שלגמרי במקרה, מקושרים אליו. במלים אחרות, ארגוני נתניהו – וחשוב לזכור: נתניהו הוא הסיפור כאן, שטיינברג הוא פיון – נוקטים בדיוק בטקטיקה שבה הם מאשימים את ארגוני החברה האזרחית: Sock Puppetry (הפעלת בובות). כלומר, הם מעמידים פנים שהם משרתים מטרה אחת בזמן שבפועל, ותחת מספר שמות, הם משרתים מטרה אחרת לגמרי – ומזהמים את הדיון הציבורי באופן שהצהרות ממשלתיות רשמיות לעולם לא יכלו להשיג. לנגו”מ, אגב, יש היסטוריה ארוכה של זיהום השיח הציבורי באמצעות שתילת שקרים ו-sock puppetry

זה צד אחד של מלחמתו של נתניהו בחברה החופשית הישראלית. הצד השני הוא הפעלת כוחות הממשלה נגד ארגוני החברה החופשית. נגו”מ אומרים, בעמוד התרומות שלהם, ש”תרומות ל-NGO Monitor הינן פטורות ממס בישראל.” לא מצאנו את הנייר הספציפי הזה, אבל נאמין להם. בדיוק בימים אלה, מנסה רשות המסים לשלול את הפטור ממס של ארגון זכויות אדם ותיק (ומטרה ותיקה של נגו”מ), רופאים לזכויות אדם. כמו כן, לראשונה, הודיעה רשות המסים בכתב לבצלם מדוע הוא לא מקבל פטור כזה:

“במקרה דנן, נראה כי מטרותיה העיקריות והמוצהרות של העמותה נושאות אופי וגוון פוליטי מובהק, וככאלה, נוגעות ומתייחסות לסוגיות השנויות במחלוקת ציבורית ו/או פוליטית.”

btselem

כלומר, ביקורת על ממשלת ישראל ופעולותיה היא “בעלת אופי וגוון פוליטי מובהק” – אבל ארגון שהמטרה שלו היא לנגח את בצלם וארגונים דומים (”זה NGO נגד NGO”), זה כבר לא פוליטי. כלומר, פעילות פוליטית שהמטרה שלה היא תקיפת מתנגדי הממשלה, הופכת מבחינת רשויות המס למשהו לא פוליטי. השימוש ברשויות המס נגד יריבים פוליטיים של הממשלה היא כלי ידוע לשמצה; בין השאר, התפרסם בכך ריצ’רד ניקסון.

המתקפה של ממשלת נתניהו על החברה החופשית בישראל מגיעה משני כיוונים: האחד, יצירת מצג שווא של “ארגונים מודאגים” שתוקפים את ארגוני החברה האזרחית; השניה, השימוש בכוח הרשות כדי לדכא פעילות פוליטית לגיטימית. בנימין נתניהו מנהל מלחמה נגד החברה הישראלית הן תוך הטעייתה, הן תוך שימוש בכוח הממשלה. הגיע הזמן שהכנסת, שתפקידו הוא לפקח על הממשלה, תתעורר – והדבר הראשון שהיא צריכה לעשות הוא להקים ועדת חקירה, שתבדוק את הקשר בין נתניהו ובין נגו”מ, “אם תרצו” ו”שורת הדין.” אם היא הקימה ועדה לחקר התקרית בעמונה, זה – על פניו, קשר נגד הציבור – ודאי נושא ראוי.

תגובת NGO Monitor לא התקבלה עד רגע הפרסום. אם וכאשר תתקבל, נפרסם אותה.

עדכון: בעקבות הפרסום בבלוג, פנתה ראשת מרצ, ח”כ זהבה גלאון, למשרד ראש הממשלה בשאילתה בנושא. היא הפנתה אליו את השאלות הבאות:

1. האם משרד ראש הממשלה מימן באופן ישיר או עקיף את ארגון NGO MONITOR או את תנועת "אם תרצו"?

2. אם כן, לאיזה מטרה הועברו הכספים? מה הסכומים שהועברו ובאילו שנים? האם באמצעות מכרז?

3. האם מר ג'ראלד שטיינברג מועסק כאדם פרטי או כחלק מתאגיד או יישות משפטית אחרת -במשרד ממשלתי, או לחילופין הועסק בעבר באחד מהמשרדים הממשלתיים?

4. אם כן, באיזה תפקיד ובאילו שנים?

כמו כן פנתה גלאון ליועץ המשפטי של הכנסת, איל ינון, בדרישה לברר האם שטיינברג העיד עדות שקר בפני ועדת הקליטה, ואם כן – מהן הסמכויות החוקיות לטיפול בנושא. נעדכן על כל ההתפתחויות, אם וכאשר יקרו.

(יוסי גורביץ ונועם רותם)

ygurvitz 28 באפריל 2014 סגירתה של המחשבה הישראלית , , , , , , 18 תגובות

שקרנים, שקרנים ארורים, ו-NGO Monitor

לפני כשלושה חודשים פרסם ארגון "יש דין" (גילוי נאות: אני פרילאנסר שלו וכותב עבורו בלוג) דו"ח, "לאקונה" שמו, שעסק בהעדר חקיקה ראויה כנגד פשעי מלחמה בישראל, וציין שורה של מקרים שבהם הועמדו לדין ולעתים הורשעו חיילי צה"ל בפשעים שצריכים היו להיחשב לפשעי מלחמה.

תוך שניות, קפץ הפיוז לארגון ה-Hasbara NGO Monitor, והם מיהרו לפרסם הודעה שבה נטען שהדו"ח הוזמן על ידי האיחוד האירופי. לראיה, הם הצביעו על העובדה – שהופיעה בדו"ח עצמו – שהאיחוד האירופי סייע במימון שלו. אחר כך הם חזרו על הטענה שלהם בעוד כלי תקשורת, בכלל זה הג'רוזלם פוסט, שיצא בזיוני במיוחד. חשוב לציין שכמנהגם של הארגונים המק'ארתיסטיים הישראלים וסייעניהם בתקשורת, הם לא טרחו להתווכח עם הטענות שבדו"ח – ולו משום שלא היו טענות של ממש להעלות נגדו.

אפילו בן דרור ימיני, שבימים כתיקונים הוא שופר של NGO Monitor והתוכי שלו להמונים הישראלים, "אם תרצו", נאלץ לכתוב בחירוק שיניים ש"יש מקום לקבל את המלצות ועדת טירקל, שהן גם המלצות דוח "יש דין", בלי שום קשר לכוונות המחברים. לפעמים, רק לפעמים, גם בעלי כוונות עוינות מעלים טענות נכונות ו/או מגישים המלצות ראויות. קבלת ההמלצות לא תפגע בישראל. להפך." אז מה ניסו אנשי סטיינברג לעשות? לגלגל קצת "אשמה בשל קרבה" (guilt by association): ארגון זכויות אדם אומר את זה, סימן שזה חלק ממזימה עולמית.

הטענה הזו של הקרקס המעופף של ג'ראלד שטיינברג – שהדו"ח הוזמן על ידי האיחוד האירופי – היתה שקרית, ואני מעז לטעון שהם ידעו שהיתה שקרית. הסיבה לכך פשוטה למדי.

אירונית, אפשר להודות על ההוכחה לכך לשותפיהם לדרך של NGO Monitor, אנשי "אם תרצו." מנהיג הארגון רונן שובל – האיש היחיד בישראל שמסתובב עם חותמת של בית המשפט שמעידה שהוא פאשיסט – הודה בחקירתו הנגדית שהוא שלח חוקרים פרטיים להשיג מידע פנימי של "יש דין." מידע שנגנב ממשרדי היועץ המשפטי של "יש דין," מיכאל ספרד, הופיע ב"ישראל היום" בדצמבר 2010. הפרסום כולל חלקים ממסמך פנימי, שנכתב בו כך: "הפרויקט יעודד את הכנסת נושא פשעי המלחמה לתוך השיח המשפטי בישראל ביחס לפעולות של כוחות הביטחון בשטחים הכבושים." מטרת הפרויקט מתוארת כ"חיזוק השיח הציבורי בעניין פשעי מלחמה והכרה בקרב גורמי המדיניות שמדינת ישראל מפגרת באופן חריף אחר הסטנדרטים הבינלאומיים לטיפול בפשעי מלחמה."

כפי שאפשר לראות, מדובר בטיוטה לקראת כתיבת דו"ח פשעי מלחמה שלנו. כפי שאפשר להבין עוד, זהו מסמך פנימי שמתאר פעולה עתידית של "יש דין." כלומר, הוא מתאר את מה שקרה בפועל ולא בהזיות שלמרבה הצער יותר מדי עיתונאים נוהגים לפמפם: ש"יש דין" תכננה פרויקט, דו"ח על העדר חקיקה בפשעי מלחמה ("ישראל מפגרת באופן חריף…"), ואחר כך הלכה ומצאה לו מימון.

וזה לא היה צריך להפתיע אף אחד. כך ארגוני זכויות אדם עובדים: הם בונים הצעות פרוייקט ואז מחפשים מימון. האיחוד האירופי איננו איזה עכביש חורש רעה ששולט על גייס חמישי שמיועד למוטט את מדינת ישראל. כדי להאמין שיהודים מוכרים כך את ארצם לזרים, עבור בצע כסף, צריך כנראה להיות אוטו-אנטישמי מסוגו של ג'ראלד סטיינברג ומסוגם של האנשים העלומים שמממנים אותו.

עכשיו, המסמכים שנגנבו מהמשרדים של "יש דין" הגיעו ל"ישראל היום" דרך "אם תרצו." זו האחרונה מכחישה קשר לפריצה למשרדים. נניח. הקשרים בין "אם תרצו" ונגו"מ הדוקים: הדו"חות של "אם תרצו" הם, בחלק ניכר מהמקרים, גרסה מדוללת להמונים של הדו"חות של נגו"מ. אם מישהו באמת מאמין שבנגו"מ לא ידעו על הפרסום ב"ישראל היום", שהם לא הבינו את ההשלכות שלו על הפרסום שלהם, הוא צריך להגיע לדרגת הניתוק מהמציאות של שופט ישראלי.

ועוד משהו. פעם, מזמן, ישראל התיימרה להיות אור לגויים. פעם, מזמן, משפטנים יהודים עמדו בחזית המאבק בפשעי מלחמה, כשרפאל למקין מתאר את פשע רצח העם (אז הוא קרא לו "ברבריות") עוד קודם למלחמת העולם השניה. פעם, מזמן, ישראל היתה מיוזמות אמנת הפליטים. רבים וטובים בארגוני זכויות האדם בישראל רואים במסורת הזו את התגשמות יהדותם, והם גאים להיות חלק ממסורת ארוכה ומפוארת – במידה רבה לא ישראלית, למרבה הצער – של יהודים ששלחו ידם בתיקון עולם.

על המסורות שמהן יונקים ג'ראלד סטיינברג וחבר מרעיו אולי כדאי שלא נרחיב את הדיבור.

הערה מנהלתית א': בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

הערה מנהלתית ב': אני יוצא לחופשה קצרה. אני מתנצל על מיעוט הפוסטים בשבוע הזה ומקווה לשוב לשידורים סדירים ביום שני.

(יוסי גורביץ)

ygurvitz 15 בינואר 2014 סגירתה של המחשבה הישראלית , , , 26 תגובות

צה"ל משקר כהרגלו, גרסת העלילה של נגו"מ

צה"ל, בדמותו של אלוף פיקוד דרום סמי תורג'מן, מיהר אמש (א') להצטרף לעלילה של ארגון ה-hasbara נגו מוניטור, על פיה המלט ששימש את החמאס לחפירת מנהרה לישראל הגיע מישראל. בנגו"מ ודאי מאושרים: לתפיסתם, אם צה"ל אומר משהו, הרי שהוא ודאי נכון.

או שלא. אוזניו של הח"מ הזדקפו כשהוא שם לב שכל כלי התקשורת מתייחסים למנהרה באותו האופן: "מנהרת הטרור." לא מסובך לזהות כאן את טביעות הזחלים של דובר צה"ל, כשהוא שולח לסוסים הטרוייאניים שלו בכלי התקשורת – הם מכונים "כתבים צבאיים", ואולי צריך היה לקרוא להם רשמים צבאיים – הודעה לפרסום "בשם הכתב." כלומר, הודעה שנכתבה על ידי דו"צ עצמו אבל כלי התקשורת נדרש לפרסם אותה כאילו נכתבה על ידיו.

אז צה"ל מצא מנהרה. הוא מצא אותה לפני כשבוע, אבל פרסם את הפרטים רק עכשיו. זה אפשר לרמטכ"ל לעשות תרגיל ערמומי: להודיע שבין תרחישי האימה של פתיחת המלחמה הבאה, אפשר לחשוב על מנהרה שתיחפר עד גן ילדים ותעלה אותו בסערה השמימה. וראה זה פלא: פחות משבוע לאחר דבריו של הרמטכ"ל, נמצאה מנהרה דומה מאד. הציבור שלא עוקב בקפידה אחרי המתרחש, עשוי לחשוב בטעות שהרמטכ"ל הוא סוג של נביא.

למה פתח הרמטכ"ל את לועו? או. אנחנו נמצאים בעיצומה של המערכה הקשה ביותר שניהל צה"ל מזה שנים ארוכות, כזו שבה נראה שאשכרה יש סיכוי שלא יגדילו את התקציב שלו. גנץ, מזכיר לנו הבוקר (ב') ראובן פדהצור, אומר זאת כמעט במפורש: "תקציב ביטחון… חייב אותנו לקחת סיכונים שקיוויתי שנוכל לנהל בצורה שקולה יותר… מציאות שכזו מחייבת אותנו לקשור את ביטחוננו למשאבים הראויים."

רואים מה קורה לכם כשאתם לא נותנים לצה"ל תקציב כמו שצריך? החמאס חופר מנהרה עד קיבוץ! ולא משנה עכשיו שהמנהרה הזו היא כשלון צה"לי מהדהד, שכן היא נחפרה כשנתיים, והעבודה עליה נגמרה לפני שלושה חודשים, בעוד שכוחותינו המצוינים עלו עליה רק לפני שבוע ופרסמו אותה רק אתמול, כדי ליצור את הרושם של גאונות הרמטכ"ל. טענת הנגד היא: אתם כאלה פאשלונרים, ויש לכם עוד חוצפה לבוא לבקש מאיתנו עוד כסף? הרי אם רצה החמאס לפוצץ את המנהרה מתחת לגן ילדים בחודשיים האחרונים, צה"ל לא היה מסוגל למנוע זאת.

זו בעיית יח"צ רצינית, אבל מיד נמצא לה פתרון: ספין שזורק את האשמה לבניית המנהרה, אמנם על צה"ל, אבל רק על טוב לבו – העובדה שהוא טורח לספק חומרי בניה לרצועת עזה. צה"ל מיהר להפסיק את אספקת חומרי הבניה למגזר הפרטי בעזה. וטראח, הדיון הולך למקום אחר לגמרי.

ושוב, אשפי הספין של המטכ"ל יודעים שרוב הציבור לא עוקב ולא יודע שהאספקה למגזר הפרטי החלה לפני חודש בלבד, כ"מחווה" לקראת נאומו של נתניהו באו"ם, ועל כן לא יכלה לשמש בניית המנהרה. הם יודעים שלציבור גם לא אכפת. והנה, נמצא השעיר לעזאזל – לא צה"ל נכשל בזיהוי מנהרה שנחפרה במשך שנתיים, אלא טוב לבם של ארגוני זכויות אדם. עלוב הפיקוד תורג'מן מיהר לטעון שהחאמס ניצל "את כוונותינו הטובות מהשבועות האחרונים להכניס חומרי בנייה לרצועה לטובת הסקטור הפרטי." או שתורג'מן לא יודע מה קורה בפיקוד שלו – תרחיש סביר למדי, בהתחשב בכך שהחמושים שלו לא גילו את המנהרה עד לשבוע שעבר – או שהוא מנסה למרוח את הציבור. בהתחשב בספין הקטן של גנץ, שאין להעלות על הדעת שתורג'מן לא היה מודע לו, אנחנו צריכים להניח שהתשובה השניה היא הנכונה.

ובכל זאת, נעמוד על העובדות. אם צה"ל רוצה לטעון – עד כה הוא לא עשה זאת בפה מלא – שהחמאס קיבל את המלט שלו מארגונים בינלאומיים, שאגב קנו אותו מישראל במחיר מופקע, יואיל נא ויספק ראיות לכך. לצה"ל, מי שכבר תפר לנו את העלילה שההתקפה סמו לאילת לפני שנתיים יצאה מרצועת עזה ולא מסיני, השתמש בכך כדי לצאת להתקפה על הרצועה ואחר כך נסוג מהשקר הזה בשקט, אין שום אשראי ציבורי. כל טענה שלו צריכה לקבל את ההתייחסות של דובר החמאס: טענה בלבד, שאם אין ראיה רצינית בצידה צריך להתייחס אליה כשקר. הספין של גנץ והשקר של תורג'מן מהפסקה הקודמת הם עוד סיבה לגלות ספקנות קיצונית כלפי טענות של צה"ל. אז, שוב, אם יש לצה"ל ראיות, הבה נראה אותן – ונקווה שהפעם הן תהיינה מרשימות יותר מהפעם ההיא שבה ניסה לשכנע אותנו שאלונקה היא קסאם. לא, לא שכחתי את העלילה ההיא.

שוב, מה מקור המלט? לא יודע. אני אשתמש בתער של אוקהאם. החמאס יכול להשיג מלט בשלוש דרכים: הוא יכול להביא אותו דרך המנהרות, הוא יכול לקנות אותו מארגונים בינלאומיים, והוא יכול לגנוב אותו מארגונים בינלאומיים. הדרך השניה יקרה מאד – הארגונים משלמים, כאמור, מחיר גבוה לישראל – ומסובכת, כי הארגונים לא ירצו לסכן את האספקה שלהם; והשלישית מורכבת וכרוכה בסיכון. הדרך הסבירה ביותר היא דרך המנהרות. כרגע, עקב המצור בצד המצרי, יש בעיה להעביר סחורות דרך המנהרות – אבל לפני שלושה חודשים, כשהחמאס סיים את בניית המנהרה, עוד לא היתה כזו. לפני שלושה חודשים, הדרך הסבירה ביותר להשיג מלט, אם אתה איש חמאס עם שאיפות בתחום ההנדסה, היתה להבריח אותו ממצרים. ישראל, אגב, מפעילה לחץ עדין על המצרים כדי לאפשר את חזרת ההברחות; היא יודעת שהמנהרות הן שסתום לחץ ושאם האוכלוסיה ברצועה תרעב או תמצא את עצמה בלי חומרי בניה, יכול לבוא פיצוץ. לישראל, בסופו של דבר, די נוח עם ממשלת החמאס; לך תדע מי יחליף אותה. וראה זה פלא, במקביל לכך שישראל מונעת הכנסת כניסת חומרי בניה לרצועה, מצרים שלחה 51 משאיות של חומרי בניה לרצועה. איזה צירוף מקרים.

לצה"ל היה שבוע להכין את המנהרה לתקשורת. הוא אפשר לגנץ לעשות את הספין שלו וצילם את האוכל שהשאירו אחריהם הכורים. ראיות למקור של המלט הוא לא טרח לאסוף או להפיץ.

אני חושב שאני יודע למה. ואתם?

ועוד דבר אחד: ראש הממשלה נתניהו חזר הערב על הצ'יזבט הבטחוני המקובל, על פיו מדינותע רב שמחות על כך שישראל רוצה לצאת למלחמה עם איראן. כפי שהראתי לפני שנה וחצי, לבולשיט הזה – תעמולה נקיה של בית סעוד – אין בסיס במציאות.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

ygurvitz 14 באוקטובר 2013 צבא שיש לו מדינה , , , , , 26 תגובות

השקר מקיף את העולם בזמן שהאמת מחפשת חיבור ווייפיי

אבל לפעמים היא מוצאת כזה.

ארגון הכזבנים החביב על הבלוג, נגו"מ – אתם עשויים לזכור אותם מהפצת שקרי Hasbara על מועצת זכויות האדם ומהעובדה שהם הפעילו סוס טרויאני בתוך ויקיפדיה, כמו גם מרשלנות מטומטמת – קפץ כמוצא שלל רב על מציאת המנהרה הבוקר ליד קיבוץ עין השלושה. הארגון מיהר לצייץ ש"מנהרת הטרור של החמאס נבנתה בבטון מישראל, שנשלח בשל לחץ של האו"ם וארגוני זכויות האדם. תודה, עמותת גישה." לשקר יש יתרון מהירות: תוך זמן קצר, העלילה – אם הייתי נוקט ברטוריקה של נגו"מ, הייתי כותב 'עלילת דם' – של נגו"מ צוטטה על ידי ה-Jewish Press כאילו היתה אמת עובדתית. ככה, אחרי הכל, בונים עלילות.

ואז פגשה המציאות את ארגון ה-hasbara. בניית המנהרה, אומרים בצה"ל, החלה לפני כשנה וחצי, והסתיימה לפני כחודשיים. היא עשויה כולה מבטון. דא עקא, ישראל לא העבירה מלט למגזר הפרטי ברצועה אלא רק מה-17 בספטמבר, כלומר לפני פחות מחודש. המלט שבו השתמשו לבניית המנהרה הגיע לרצועת עזה לא מישראל, אלא מן המנהרות. אבל אלה עובדות, ונגו"מ לא עוסקים בעובדות. הם עוסקים בהפצת כזבי hasbara.

כמובן, העובדות מצביעות על חור מסיבי בכל תפיסת המצור הישראלית על הרצועה: לחמאס – עד לאחרונה – לא היתה שום בעיה לקבל שום דבר. לא מלט, לא ברזל, לא חומרי נפץ. התושבים ברצועה התרגלו להשען על כלכלת המנהרות. המגזר שנדפק מהמצור הישראלי היה המגזר השלישי. אי אפשר לקנות מוצרי בניה לבית ספר שממומן על ידי ארגון מגזר שלישי מהמנהרות, משום שארגונים כאלה מטבעם מצריכים קבלות. והמבריחים, אפעס, לא מספקים כאלה. הם נאלצו להסתפק באספקה במשורה, תחת פיקוח כבד, של מנגנוני הבטחון. יתר על כן, מאחר ו"מנהרת הטרור" ישבה שם חודשיים בלי שיקרה איתה כלום, מותר לתהות עד כמה היא היתה "מנהרת טרור." אם טרור היה כל מה שהעסיק את חמאס, למה לא קרה כלום? יכול להיות שהצד השני רציונלי משהו, ושמר את המנהרה כקלף לקראת סכסוך עתידי?

אבל זו סטיה מהנושא. הנושא הוא מדיניות השקרים של ארגון שמעמיד פנים שהוא עוקב אחרי פעילותם של ארגוני זכויות אדם, כשהוא מקפיד אגב לערפל היטב את מסלול התורמים שלו עצמו; והשקרים האלה לא מוגבלים ל'גישה" ולנסיון להפליל אותו במעורבות במנהרה של החמאס.

ביום חמישי האחרון, פרסם ארגון "יש דין" – גילוי נאות: הח"מ מספק ליש דין שירותי כתיבת בלוג בתשלום, ומדי פעם מסתופף עם עובדי הארגון בישיבות ולעתים אף בבתי מרזח; הוא רואה בחלק מאנשי הארגון ידידים קרובים – דו"ח שעוסק בהעדר חקיקה כנגד פשעי מלחמה בישראל ובהשפעה של העדר זה על פסיקת בתי הדין הצבאיים. אפשר לקרוא אותו כאן.

נגו"מ מיהרו לפרסם, עם צאת הדו"ח, הודעה מטעמם שכללה שקר גס: היא טענה שהדו"ח הוזמן על ידי האיחוד האירופי וש"יש דין" היו רק קבלני הביצוע שלו. זה קשקוש מטומטם. כן, האיחוד האירופי מימן חלק מהוצאת הדו"ח, כפי שאפשר לראות בעמוד השלישי של הדו"ח (זהירות, מסמך); זה לגמרי לא סוד.

אבל האיחוד האירופי לא הזמין אותו. להיפך: "יש דין," כמו הרבה ארגוני זכויות אדם אחרים, יצר לעצמו פרויקט ואז הלך למצוא מממנים. האיחוד האירופי הסכים לממן. מחבר הדו"ח, ליאור יבנה, הדגיש בפני שהמעורבות של נציגי האיחוד היתה מוגבלת לפיקוח על כך שהכסף שהם מסרו הוצא כיאות וכנדרש; הם לא ידעו מה יכיל הדו"ח וודאי שלא השפיעו עליו. אגב, נגו"מ מוניטור טוענים שהאיחוד האירופי מממן שליש מההכנסות של "יש דין"; גם זה לא נכון. עיון ברשימת התורמים של "יש דין" (זהירות, מסמך; אשמח באותה ההזדמנות לקבל פירוט מדויק ודומה של התורמים של נגו"מ) יגלה שהתרומות של "יש דין" בשנת 2012 עמדו על 4,508,420 ₪; החלק של האיחוד בהכנסות הוא 1.19 מיליונים, כלומר קצת יותר מרבע. רבע, שליש, אייסברג, גולדברג – מה זה משנה, כולם אנטישמים. עזבו אתכם מעובדות.

העובדה המעניינת ביותר היא שלנגו"מ אין בעצם שום דבר לומר על הדו"ח. הוא פשוט אומר שהוא "הוזמן" על ידי האיחוד האירופי ומניח שדי בעלילה הזו, שלא צריך לעשות יותר מאשר לקשר ארגון זכויות אדם עם האיחוד האירופי – כי, ביקום המקביל שנגו"מ שורץ בו, אין אפילו צורך לומר שהאיחוד האירופי הוא ארגון אנטישמי חורש רע שמטרתו היא פירוק מדינת ישראל. זה מובן מאליו. מבחינת נגו"מ – וחלקים נבערים נרחבים מהציבור הישראלי, יש להודות – מספיק לקשר אותך לאיחוד האירופי כדי שתחשב לחבר המפלגה הקומוניסטית בארה"ב בשנות החמישים. אצל נגו"מ זו כבר שיטה: הם לא מותחים ביקורת על דו"חות, הם צווחים שמישהו שבן דרור ימיני לא אוהב תרם לארגון שהוציא את הדו"ח, ומבחינתם זה מספיק.

אילו טרחו לקרוא את הדו"ח (והם לא; לא היה מספיק זמן בין פרסום הדו"ח לתגובה שלהם, האמינו לי, אני קראתי) הם היו מגלים שהמסקנה המרכזית שלו, ש"בהתחשב בפרקטיקה של בתי הדין הצבאיים, והמחסור בעבירות מהותיות בדין המקומי, יש לקבוע עבירות מיוחדות של פשעי מלחמה באמצעות חקיקה במערכת המשפט של מדינת ישראל" – לא, תיאלצו להודות, טקסט מהפכני במיוחד – היא בעצם המסקנה מס' 1 של ועדת טירקל (זהירות, מסמך; עמ' 304-309). זו האחרונה קבעה שיש פערים בחקיקה הישראלית, כשהיא כותבת בין השאר ש"כך למשל, יש לוודא שהאיסור המוחלט במשפט הבינלאומי על עינויים והתעללות, נקלט כהלכה לדין הישראלי. זאת, על מנת לאפשר 'ענישה פלילית אפקטיבית של מי שמבצע פשעי מלחמה, כנדרש על פי החוק הבינלאומי."

האם גם ועדת טירקל מומנה על ידי האיחוד האירופי? בהתחשב בכך שהקרקס המעופף של ג'ראלד שטיינברג – שכאן המקום להזכיר שהוא לא בחל בחבלה בערך הוויקיפדיה של "יש דין" – קבע בעצם הבוקר שצה"ל וממשלת ישראל אחראים לבניית "מנהרות טרור," אולי גם זה יגיע.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. פוסט זה נכתב בסיועה האדיב של כוסית וויסקי. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

ygurvitz 13 באוקטובר 2013 סגירתה של המחשבה הישראלית , , , 49 תגובות

לוחם האמיתיות של נג"ו מוניטור

לפני מספר שנים טבע הקומיקאי סטיבן קולבר את המונח Truthiness (אמיתיות) לשינוי המציאות כדי שתתאים לתפיסת המציאות של המשנה, בדרך כלל באמצעות עריכה של ויקיפדיה. במאי האחרון, חשפו בוויקיפדיה האנגלית את זהותו של אחד העוסקים הגדולים בתחום, ולמרבה הפאדיחה הוא מועסק על ידי ארגון NGO Monitor, ההוא שעסוק במעקב נמרץ אחרי ארגוני זכויות אדם.

קבלו את העורך הפעיל מאד Soosim. בדיקה מעלה ששמו האמיתי של סוסים, כפי שכתב אותו הוא עצמו ב-2008 ואחר כך לא השתמש בו שוב, הוא ארני דריימן (Arnie Draiman). מי שיחפש את השם הזה, ימצא שהוא מופיע כאיש התקשורת המקוונת של נגו"מ.

זה בפני עצמו לא היה צריך להטריד יותר מדי, אלמלא טיב המאמרים שאותם אהב דריימן לערוך. הוא ערך את הערכים האנגליים של בצלם, ארגון שנגו"מ תוקף בעקביות; של הקרן החדשה לישראל (התרומה שלו לערך הזה היתה השניה בגודלה); של Human Rights Watch; של האגודה לזכויות האזרח בישראל; של עורך הדין מיכאל ספרד (גילוי נאות: אני עובד מולו והוא מכר וידיד); של עמותת "עיר עמים"; ושל עמותת "יש דין" (עוד גילוי נאות: אני מספק לה שירותי כתיבה כפרילאנסר.) בחלק ניכר מהערכים האלה (למשל, בערך של "יש דין"), מטרות קבועות של המעסיק שלו, שתל דריימן את עמדת הארגון שלו, הכל בחשאי ומבלי לדווח על ניגוד האינטרסים שלו.

אבל זה לא נגמר שם. דריימן ערך גם את הערכים של נגו"מ ושל המנהל של הארגון, ג'ראלד סטיינברג. למעשה, הוא היה הכותב העיקרי שלהם. בין השאר, הוא ערך את הערך על המימון של נגו"מ, נושא שנגו"מ מאד רגיש אליו (הם תמיד טובים בדרישה שאחרים יחשפו את מקורות המימון שלהם.) עם חשיפתו של דריימן, שלוותה בהשעייתו הקבועה מעריכה בוויקיפדיה לאחר שהסתבר שהוא גם השתמש בחשבון עריכה נוסף, החליטו העורכים להגדיר את הערך ככזה שהנייטרליות שלו שנויה במחלוקת וככזה שנכתב בעיקרו על ידי מקורב. בשלב מסוים, מבדר לציין, טען דריימן ש"לא נראה לי הוגן לומר שנגו"מ עוסק בטרור מקוון." טרור אולי לא, אבל חבלה?

אז מה היו העריכות שביצע דריימן? על מה הוציאה נגו"מ כסף כדי לעוות את האמת? לפעמים על שטויות, כמו הנסיון חסר התוחלת של דריימן להסיר את המילה "כבושה" מהערך על אוניברסיטת אריאל. יכול להיות שהוא פשוט חשב שהוא בוויקיפדיה העברית. במקרים אחרים, הוא ניסה לקדם את התעמולה של נגו"מ וסטיינברג, כביכול ארגוני זכויות אדם לא גינו את ההתקפות של חמאס על דרום הארץ. העובדות לא הפריעו לו. טוב, הוא עובד בארגון שהמטרה שלו היא לעוות אותן.

כשדריימן נתפס כשהוא עורך את הערך של גולדסטון, הוא עונה ש"אני מנסה להיות זהיר מאד ואשמור על הערך נקי… כל דבר שנוי במחלוקת יעלה כמובן לדיון מראש." כמובן. הוא ניהל מלחמת עריכה, לא בהכרח מוצלחת, על הערך של הקרן החדשה לישראל. הוא ערך את הערך של המלחין היווני מיקיס תיאודורקיס, שהואשם באנטישמיות, והכניס בפיו את המילים שהוא עצמו, כלומר תיאודורקיס, אנטישמי. עורך תיקן אותו שעד כמה שידוע, תיאודורקיס מעולם לא אמר זאת. דריימן מיהר להודות על התיקון של ה"טעות" שלו.

בשטיק אחר, ניסה דריימן להסיר את דבריו של אחד ממארגני המשט השני מהערך, כשהוא טוען שהם לא מבוססים. עורך אחר מביא מקור מהימן, ומזהיר אותו שאם הוא ימשיך להתעסק עם הערך, הוא יואשם בוונדליזם. בתרגיל מטומטם אחר, הוא מתעקש להוסיף את העובדה שמשרדי בצלם נמצאים במערב ירושלים – המילה "ירושלים" לא מספיקה לו – משום ש"זה חשוב שארגונים שעובדים למען תושבי מזרח ירושלים עדיין מחזיקים משרדים במערב ירושלים."

לפעמים, דריימן עובר ישירות לחבלה. הוא מנסה להסיר בפעולה מהירה את הערך על אמנים נגד האפרטהייד, ונכשל. בערך על תנועת ה-BDS, הוא מתעקש לדחוף הערה משונה על כך שכל מיני מפורסתמים בדרג ג' ביקרו בבסיס חיל האוויר כחלק ממשלחת ידוענים ב-2012. כשהוא נשאל איך לעזאזל זה קשור לערך, הוא עונה ש"כל אלה הם ידוענים שלא החרימו את ישראל, הם הראו שהם יכולים לבוא, בניגוד לאלו שמוזכרים במקומות אחרים שהראו שהם לא באו." דריימן מסיר את ההתייחסות לישראל אלדד (שייב), ממנהיגי הלח"י, כטרוריסט, כמו גם את המעורבות שלו ברצח ברנדוט, בטענה קלושה שההתייחסות בטקסטים איננה לשייב. הוא משקר, והוא ממש גרוע בזה.

אחד הוויכוחים שלו הוא כזה שמי שלא גר בישראל יתקשה מאד להבין אותו: יש מוזיקאי בשם דיוויד דריימן. לדריימן שלנו היה חשוב מאד להדגיש שדתו של דריימן המוזיקאי היא יהדות. זה העלה עליו את חמתו של אחד העורכים האחרים, שציין שבמאמר שאליו מפנה דריימון העורך, דריימן המוזיקאי אומר במפורש שהוא איננו דתי. דריימון עונה בזעף שהמוזיקאי הגדיר את עצמו כיהודי ושזה לא משנה מבחינת זהותך היהודית אם אתה אדוק בדתך או לא. הוא קובע שהקטגוריה של "הדת היהודית" חלה על כל היהודים, לא רק אלה הדתיים – בניגוד, הוא מודה, לכללים של ויקיפדיה. אחרים אומרים לו שאם הוא רוצה שמישהו יתויג כיהודי, הוא צריך להיות יהודי בדתו, לא יהודי במוצאו. דריימן מתעקש להמשיך ולנהל את המלחמה המטומטמת הזו.

אז מה יש לנו פה? סלפן מקצועי, שכותב תחת שם בדוי עבור ארגון שלקרוא לו "שנוי במחלוקת" תהיה הנחה גדולה מאד, שמנסה להטות את העובדות – לרוב באופן מגוחך, כמעט תמיד באופן מגושם ובוטה – כך שיתאימו לאידיאולוגיה של הארגון שמשלם לו. אותו ארגון שהמנדט שלו הוא ליילל על כך שארגונים אחרים לא מציגים את האמת כפי שהוא מתעקש שהיא.

אז אם המציאות לא מתיישרת כפי שהיא צריכה להתיישר, אם יש לה – חזרנו לקולבר – הטיה ליברלית ידועה, מה שנשאר הוא לשפץ אותה. בכחש, בחוסר יושר, בנוכלות. Hasbara: מסתבר שזה סם מסוכן.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

ygurvitz 13 ביוני 2013 סגירתה של המחשבה הישראלית , , , 43 תגובות

מכונת העשן של "אם תרצו"

לימין היהודי יש בעיה: תוך זמן לא רב, כל מה שהוא נוגע בו הופך לרדיואקטיבי. כך הפך הביטוי "מתנחלים", שפעם נושאיו השתמשו בו בגאווה, לכל כך רעיל שהמתנחלים נושפים חומצה גופרתית לעבר כל מי שמעז להמשיך ולהשתמש בו, ונעמדים על רגליהם האחוריות בדרישה שישתמש בביטוי "מתיישבים." פעם הם דיברו בהתפעמות על "מפעל ההתנחלות," אבל ברגע שהציבור קיבל דימוי ברור של איך נראה מתנחל, המתנחלים עצמם מיהרו לנסות לתקוע יתד בלב המותג. הם לגמרי לא לבד כאן: שלושים שנים של שלטון הימין בישראל גרמו למשרד החוץ של ליברמן להורות על פתיחת קמפיין חשאי, שהמטרה שלו היא הפצת מסרים של ישראל – קרי: של הימין היהודי – כשהם מגיעים לא ממשרד החוץ הישראלי או מכל גוף ישראלי רשמי, משום שאף אחד לא מאמין להם יותר, ובצדק.

תהליך דומה עובר על התנועה הפולקיסטית "אם תרצו." פעם, היא היתה יכולה למכור את הזבל שלה ישירות ל"מעריב", בדרך כלל דרך בן כספית, ולפרסם אותו פחות או יותר כפי שהוא. הבעיה היא ששלוש שנות קיומה הציבורי (הפרסום שהזניק אותה היה הקשקוש על הקרן החדשה לישראל, ש"מעריב" שימש לו שופר, ב-2010) שחקו את הדימוי שלה. כשבן כספית כתב על רונן שובל בהתפעמות ב-2010, הוא כתב עליו כעל איש הייטק, איש מרכז, סתם מילואימניק טוב שכזה. היום אנחנו יודעים ששובל הוא מתנחל; שכל מקימי "אם תרצו" היו מתנחלים; שהם קודמו על ידי משרד הפרסום של קלוגהפט שטשטוש האמת בכל מה שקשור להתנחלויות הוא אמנותו; ששובל היה ראש "תא כתום" בזמן ההתנתקות; שהוא היה מועמד לכנסת מטעם "הבית היהודי"; בקצרה, ש"אם תרצו" היתה אחת ההונאות הפוליטיות הגדולות של העשור האחרון. ל"אם תרצו" היו יותר מדי פליטות פה בשנים האחרונות, והיא נשרפה כתנועה "א פוליטית."

אז "אם תרצו" פועלת כמו משרד החוץ: היא מפיצה את המסרים שלה באמצעות כלים אחרים. במארס האחרון, פרסם אתר חדש יחסית בשם "מידה" מאמר מאת מיודענו ארז תדמור, גנב האמל"ח שמשמש כמנכ"ל התנועה, ובו נטען שעבדכם הנאמן, ככותב בקולקטיב +972, נטש את הקורא הישראלי כדי להתמקד בקוראים מחו"ל. לטענה הזו, כמו גם לטענה הדומה שהופנתה כלפי הכותבים האחרים של +972, לא היה בסיס – כפי שאפשר לראות, למשל, מריבוי הפוסטים בבלוג הזה. זה בפני עצמו לא היה מעניין; מה שכן מעניין הוא שיממה לאחר פרסום המאמר של תדמור, הופיע בנרג מאמר של אחד איתי ראובני, שחזר על אותה התזה בדיוק: ארגוני שמאל מואסים בציבור הישראלי ומעדיפים לדבר עם הקהל הבינלאומי. ראובני הוא חוקר (?) בנגו מוניטור, ארגון שעיקר כתיבתו באנגלית, אבל לו זה כנראה מותר.

בין נגו"מ (שעל איכות התוכן שלו אפשר לקרוא כאן), בין ארגון האב שלו "המכון לאסטרטגיה ציונית" ובין "אם תרצו" מתנהלים כבר שנים יחסי גילוי עריות אינטלקטואליים שהיו גורמים ליוקסטה לזקוף גבה. מנהיגי "אם תרצו" הם בוגרים של קורסים של המכון לאסטרטגיה ציונית וחלק ניכר מה"דו"חות" שמפרסמת "אם תרצו" הם בעצם גרסה מדוללת של פרסומים של נגו"מ או של מל"צ. "מידה" מסתמן ככלי תעמולה נוסף של "אם תרצו", עוד כלי להפצת טענות של "אם תרצו" מבלי שהתנועה תצטרך לחתום עליהן – כי, כזכור, המוניטין שלה כבר מפוקפק. של "מידה" עוד לא.

לפני כשבוע, פרסם "מידה" עוד מאמר של תדמור, הפעם בטענה שהקצונה המרושעת של צה"ל תוקעת סכין בגב החיילים וכובלת את ידיהם במאבק ב"טרור העממי" בגדה. אגדת הסכין בגב הזו איננה חדשה: צבאות משמיעים אותה על בסיס קבוע כשהם נאלצים לרסן את כוחם. בישראל היא מושמעת שוב ושוב מאז מלחמת לבנון הראשונה, ובמיוחד באינתיפאדות. "אם תרצו" נולדה מהניצול של מאבק המילואימניקים על ידי לשכת נתניהו, ותמה מרכזית של מאבק המילואימניקים היתה אגדת הסכין בגב: הפוליטיקאים המרושעים והקצינים הפחדנים שלא נתנו לצבא לנצח. תדמור בעצם חוזר כאן למקורות.

וראה זה פלא, שבוע לאחר הפרסום של תדמור, מפרסם גם נרג – שתדמור הוא עכשיו ראש הדסק הפוליטי-מדיני שלו; גילוי עריות אינטלקטואלי כבר אמרנו? – כתבה שנראית דומה מאד (מישהו הזכיר גילוי עריות?) למה שכתב תדמור ב"מידה." אותה אגדה על חיילים שידיהם כבולות, כולל קצין שמתלונן שהוא לא קיבל אישור לירות ירי חי לעבר משליכי אבנים, כולל קצין שהושפל מכך שפלסטיני נענע מולו את אבר המין שלו בעת הפגנה, ולא מבין איך לא נותנים לו לפוצץ לפלסטיני את הצורה: "בן אדם שעושה לך דבר כזה מול הפרצוף, התגובה צריכה להיות חריפה […] הוא אמור להירתע ממך, והוא פשוט מראה לך בדיוק מה הוא מרגיש כלפיך." אין ספק: כשבן הגזע הנחות נוקט בפעולה כזו, הקולוניאליסט הנאור חייב להבהיר לו את מקומו. איכשהו, היללות האלה על חיילים שלא נותנים להם לבצע טבח נדרש אף פעם לא מציינות את הקורבנות הפלסטיניים הרבים (מי שרוצה לראות את ה"איפוק" של קלגסינו החמודים מוזמן להצטרף להפגנת יום שישי באחד מכפרי ההתנגדות העממית; אשמח לסייע בארגון הנסיעה), כמו למשל נאג'י בילביסי, שחמוש צה"ל הרג אותו בירי בגבו.

עם הפרסום בנרג, מיהרה "אם תרצו" לברך עליו, תוך שהיא מוסיפה את הקשקוש הרגיל על "דה לגיטימציה" של לוחמי צה"ל והקרן החדשה לישראל. ספק אם יש משהו שמסוגל לבצע "דה לגיטימציה" לצה"ל כמו הרעיון שלקצין ישראלי מותר להעניש ב"תגובה חריפה" – קרי אלימות – פלסטיני שמתחצף אליו, אבל ב"אם תרצו" עוד לא קלטו את הקטע וספק אם יוכלו להבין אותו אי פעם. יתר על כן, המאמצים למנוע חיכוך בגדה – עד כמה שהם קיימים – לא נובעים מחשש ל"דה לגיטימציה" אלא מהחשש שקצת יותר הרוגים פלסטינים ממה שצה"ל רגיל לנפק בדרך כלל, ותפרוץ פה אינתיפאדה שלישית גם בלי שמישהו יתכנן אותה. חמושי צה"ל לא מבינים, מעולם לא הבינו, שתפקידם הוא לשרת את הדרג המדיני ושאם הוא חפץ בריסון האלימות, תפקידם לרסן אותה.

אז מה היה לנו פה? פרסום של ארז תדמור ב"מידה", שמתורגם תוך שבוע לפרסום בנרג (שם, במקרה, תדמור הוא ראש דסק), וזוכה תוך שעות לקידום נלהב מצד "אם תרצו." האם זה מעיד על כך ש"אם תרצו" הבינה שהיא הצטרפה לשורות המוטנטים של הימין, ושכשהיא מפרסמת משהו עדיף לה להלבין אותו דרך צד שלישי – או, במקרה הזה, דרך שני צדדים כאלה? יש לקוות שכן – ויש לפקוח עין לקראת הופעת יצור שדומה מאד ל"אם תרצו" בזירה הציבורית, אולי אפילו עם אותם אותן הדמויות עצמן, אבל תחת שם אחר, לוגו אחר ומוטו אחר.

למה כל זה טוב? די פשוט. "אם תרצו" יכולים להשען על הפרסום בנרג ולהצביע עליו כעל תמיכה בעמדה שלהם, כשהם מקווים שאף אחד לא יעלה במעלה השרשרת ויגיע ל"מידה" ותדמור. כך "אם תרצו" יכולה לטעון שמקור חיצוני העניק לגיטימציה לטענות שלה, גם כאשר המקור הזה לא היה מי יודע מה חיצוני; רוב הציבור לא מודע לכך. זה אותו התרגיל עצמו שבוצע עם הפרסום של ראובני ותדמור על +972: "מכון מחקר" עאלק עצמאי, למעשה חלק אינטגרלי של אותה מכונת העשן עצמה, מספק לגיטימציה לטענות של אנשי "אם תרצו."

ההונאה הזו עשויה לעבוד על כמה אנשים. אבל, כפי שמעידה העובדה ששקרני "אם תרצו" צריכים כעת להרחיק את עדותם מעצמם, לא להרבה זמן. זו רק שאלה של זמן עד ש"מידה" וכנראה גם נרג ייראו לרוב הציבור השפוי כמו היצור מהביצה. אז יבנו לנו תדמור וחבריו יצור חדש, הישר מהמעבדה של ד"ר אדלסון.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

ygurvitz 17 במאי 2013 סגירתה של המחשבה הישראלית , , , , , , , , 63 תגובות

הרשלנות העלובה של NGO Monitor, ואמת מארגנטינה: שתי הערות על המצב

תעשו לי טובה: אחד הארגונים המשפיעים בישראל הוא NGO Monitor, קבוצה של אנשי ימין מעיקים עם יותר מדי כסף מתורמים זרים. NGO Monitor הוא, למעשה, אחד המנועים העיקריים של הימין החדש בישראל. מי שיעקוב אחרי הטקסטים של בן דרור ימיני, למשל, יגלה שלעתים קרובות הוא נשען על הדו"חות שלהם בלי לבדוק אותם יותר מדי. מי שיקרא את הדו"חות של "אם תרצו," ואחר כך יעשה חיפוש בדו"חות של נגו"מ, יגלה במהירות שהדו"חות של "אם תרצו" הם העתק מדולל, בלי המילים הקשות, של הטקסטים של נגו"מ. בקצרה, מדובר בסוג של פרפטואם מובילה של Hasbara.

עכשיו, להסתמך על הדו"חות שלהם זה ממש רעיון לא חכם. כפי שחשף נועם ר. בסוף השבוע, ההתמחות של נגו"ם היא בשקרים למחצה ובאד הומינם. מי שיבלע את הטענות שלהם בלי בדיקה ודרישה עוד יכול להאמין ש"המנדט שניתן בהחלטת מועצת זכויות האדם 19/7 הוענק על ידי המשטרים המתעללים של קובה, ונצואלה, מאוריטניה (בשם קבוצה ערבית), פקיסטן (בשם הארגון לשיתוף פעולה מוסלמי), והרשות הפלסטינית"; בנגו"מ מאד מקווים שלא תבדקו את העובדות, כי אז תגלו שגם מדינות כמו נורווגיה, סלובניה, שוודיה, שווייץ ואחרות – כולן, בפעם האחרונה שבדקתי, לא חברות בליגה הערבית או בארגון לשיתוף פעולה מוסלמי – חתמו על המנדט הזה.

מילא השקרים. זה צפוי. אנחנו מדברים על ארגון Hasbara, אחרי הכל. אבל הטמטום! הטמטום! למשל, בדו"ח האחרון של נגו"מ, נטען (עמ' 5) ש"בצלם" קיבלה 4,144,203 מיליוני שקלים. הסכום האמיתי, אבוי, גבוה משמעותית יותר: 6,714,025 ₪, כפי שאפשר לראות מהדו"חות הרבעוניים של העמותה. כלומר, לשיטתה-שלה, נגו"מ היא ארגון שחותר תחת הציונות משום שהיא מסייעת לעמותות שמאל קיצוניות להסתיר את הכספים שהן מקבלות מעוכרי ישראל – אפילו כשהעמותות הללו מצהירות עליהם בגלוי!

איך קרתה טעות מזעזעת כזו? או. נגו"מ לא טרחו לקרוא את המידע של "בצלם", הם לקחו את המידע שלהם מאתר רשם העמותות. הלז, שעושה עבודה נפשעת אפילו ביחס לגוף ציבורי ישראלי ממוצע, מחזיק באתר שלו רק שלושה דו"חות רבעוניים של "בצלם" – משום מה, למרות ש"בצלם" הגישו את דו"ח הרבעון השני, הוא לא מופיע באתר של רשם העמותות, כך שמבחינת נגו"מ הוא לא קיים. יתר על כן, הם גם הצליחו להתעלם משני דיווחים – של 449,891 ₪ ו-61,433 ₪ – שדווקא כן מופיעים באתר רשם העמותות.

זה לא המקרה היחיד: באתר רשם העמותות יש רק שני דו"חות רבעוניים של האגודה לזכויות האזרח לשנת 2012, אז הסכום של שני הדו"חות האלה הוא הסכום שנגו"מ החליטו שהאגודה הכניסה – 3,614,668 ₪. כך גם לגבי גישה: הסכום שמופיע בדו"ח של נגו"מ הוא צירוף דיווח התרומות של גישה לרבעון הראשון והרביעי, 1,632,285 ₪. במקרה של "עיר עמים," יש רק דו"ח רבעוני אחד באתר של רשם העמותות, אז הסכום שמופיע שם – 1,055,806 ₪ – הוא זה שנגו"מ מצטטים. במקרה של רבנים לזכויות אדם, נגו"מ מצטטים את הסכום שהם קיבלו ברבעון הראשון והשני – נראה שרשם העמותות מעדיף לשמור על אידיוסינקרטיות מבחינת הרבעונים שהוא מעדיף לעדכן – שהוא 982.049 ₪. כנראה שיש עוד כאלה, אבל זה לא משעשע מספיק כדי להמשיך את המשחק. (במידה והקישורים לא עובדים, הכנסו לאתר רשם העמותות והקישו את שם העמותה, ותוכלו לראות את הדו"חות – על כל פנים, את אלה מהם שרשם העמותות טרח להעלות.)

עכשיו, על פניו, אם בנגו"מ היו רציניים, מישהו שם היה עשוי להזכר שבשנה יש ארבעה רבעונים ולא שניים או שלושה, ולחשוד שיכול להיות שהם עלו כאן על הגביע הקדוש שלהם: אי סדרים מצד ארגוני זכויות האדם. אבל הם לא אומרים את זה, הם מודים שכל הארגונים פועלים כחוק ושיש להם את כל האישורים. אז מה קרה פה? האמת העלובה היא של"חוקרים" של נגו"מ לא היה כוח להזיז את עצמם מהמשרד, לגרור את גווייתם הנרקבת למשרד רשם העמותות, להשליש לו את 65 השקלים שהוא דורש ולקבל את הדיסק עם כל המידע.

זה מה ששווים הדו"חות של נגו"מ גם בעיני הכותבים שלהם. לפעם הבאה שהם יוציאו עוד דו"ח.

אמת מארץ תצמח: מדינת ישראל הגזימה בחוצפתה לפני כשבועיים, כשזימנה את שגריר ארגנטינה לשיחת נזיפה. הסיבה לשיחת הנזיפה? ארגנטינה העזה לשתף את איראן בחקירת הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס. הצדדים יקימו ועדת אמת, שהנציגים בה לא יהיו אזרחים ארגנטינאים או איראנים. חקירות קודמות ייחסו את הפיגוע לאיראן ולחיזבאללה.

השבוע בעטה ארגנטינה בחזרה, ובעוצמה. שר החוץ הארגנטינאי, הקטור טימרמן, זימן את השגרירה הישראלית, דורית שביט, לשיחת נזיפה משלו. השגרירה דיווחה שהשיחה היתה "קשה, מתוחה ולא נעימה."

במהלך השיחה, אמר טימרמן דברים שנציגי ישראל מזמן לא שמעו. הוא אמר לשביט שהתערבותה של ישראל בחקירת הפיגוע היא התערבות בענייניה הפנימיים של ארצו, ושהיא מעודדת אנטישמיות. הוא הדגיש ש"ישראל אינה דוברת בשם העם היהודי ולא מייצגת אותו. יהודים שרצו ורוצים לחיות בישראל היגרו אליה והם אזרחיה ומי שגר בארגנטינה הוא אזרח ארגנטיני. הפיגוע היה נגד ארגנטינה והרצון של ישראל להיות מעורבת בעניין רק נותן תחמושת לאנטישמים שמאשימים יהודים בנאמנות כפולה." כל מילה. והגיע הזמן שיותר מדינות יאמרו את זה לנציגי ישראל.

הערה מנהלתית: הוספתי לקישורים בצד שמאל את הקישור לבלוג של "יש דין," שהתחלתי לכתוב בימים האחרונים ושנמצא בתהליכי התהוות.

(יוסי גורביץ)

ygurvitz 6 בפברואר 2013 סגירתה של המחשבה הישראלית , , 51 תגובות

ממשלת נתניהו כבר לא מעמידה פנים שהמגרש מאוזן

אחד מעקרונות הבסיס של משטר דמוקרטי הוא שהוא מאפשר לכל הצדדים בו להתמודד בצורה שווה. הנחת היסוד היא שמי שנמצא בשלטון כעת צפוי להיות מוחלף בשלב כלשהו, ושמתנגדי הממשלה זכאים לאותן זכויות להפיץ את דעותיהם. הנחת יסוד נוספת היא שחילופי שלטון הם דבר בריא; שמשטר שמקשה על החלפת השלטון נמצא כבר על דרך המלך לדיקטטורה או משטר סמכותני. במשטר דמוקרטי, או על כל פנים בחברה שיש בה אתוס דמוקרטי, השלטון לא משנה את הכללים באמצע המשחק, ודאי לא לטובתו.

ברוח זו יש לבחון את שורת הצעות החוק לרדיפת השמאל שהעלתה הקואליציה בשנתיים האחרונות. הבה נתייחס לאחת האחרונות שבהן, כזו שתידון בפני ועדת השרים לענייני חקיקה מחר: הצעת חוק של זאב אלקין (כמובן) וציון פיניאן, שמשנה את חוק מס ההכנסה כך שיעניק פטור ממס בסך של עד 35% על תרומות להתנחלויות. הצעת החוק (אפשר לראות אותה כאן – זהירות, מסמך) מעורפלת כמקובל: היא נקראת "הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (עידוד התיישבות). לשונה גם היא לא ברורה: "בפקודת מס הכנסה, בסעיף 9(2), בפסקה (ב), בהגדרה 'מטרה ציבורית', אחרי 'חינוך', יבוא 'עידוד ההתיישבות'".

בלשון בני אדם, משמעות הצעת החוק היא שמעתה, תכיר מדינת ישראל בעידוד בניה בהתנחלויות כמטרה ציבורית שעליה היא מעניקה פטור ממס. אלקין ופיניאן מסבירים את הצעת החוק שלהם כך: "בתוך שלל המטרות [הציבוריות – יצ"ג], בולטות בהעדרן מטרות של חיזוק הציונות ועידוד ההתיישבות הציונית. בימים אלו של שחיקה מתמדת בערכים בכלל, ובערכי הציונות וההתיישבות בפרט, ראוי להשיב לערכים אלו את בכורתם ולהעמידם במקום הראוי להם. אחת הדרכים לעשות זאת היא בדרך של מתן פטור ממס על הכנסותיהם של מוסדות ציבוריים הפועלים להשגת מטרות אלה והכרה בתרומות הניתנות להם לצרכי מס."

"שחיקה מתמדת בערכים בכלל ובערכי הציונות וההתיישבות בפרט"? באיזה יקום מקביל חי אלקין? אולי זה שבו חי דני דנון, שלפני כמה ימים קונן על "גורמי שמאל בתוך הממשלה." אבל זו טיבה של ההיסטריה הפולקיסטית: היא תמיד על סף השמדה, תמיד – במיוחד כשהיא שולטת ללא עוררין – משוכנעת שהיא "בשחיקה מתמדת."

מה שהחוק של אלקין ופיניאן מנסה לעשות הוא להגניב בעורמה מתחת לרדאר שינוי קריטי ביחסה של ישראל להתנחלויות: מעתה תרומה להן – שלא נמצאות בשטח ישראל, כזכור – תקבל פטור ממיסים. כלומר, עוד העברת כספים – כתמיד, בספק מרמה, בחשד גזל, בחסות חשיכה, בחסינות מושל – לשטחים הכבושים. החוק של אלקין ופיניאן הוא עוד צעד בסיפוח הזוחל של הגדה המערבית.

ראוי לשים לב לשמו: כך מתנהלים המתנחלים וסייעניהם – והבוגד אלקין, כזכור, הוא סייען במלוא מובן המילה – כבר שנים. הם לא מדברים בגלוי על מטרותיהם. הם קוברים את המטרות בתקווה שאף אחד לא ישים לב עד שיהיה מאוחר מדי.

המדובר באותו בוגד שבעוד שהוא מכשיר בחשאי הטבות מס, מקדם במרץ הצעות חוק גלויות לחלוטין לשלילת הטבות המס של ארגוני שמאל ישראליים. אמור מעתה, תרומות לארגוני זכויות אדם, שמזוהים במובהק עם צד אחד של המפה הפוליטית, לא יזכו לפטור ממס – ועל כן יקשה עליהן להפיץ את רעיונותיהם; ומן הצד השני, ארגונים שפועלים מחוץ לשטח ישראל ושואפים לספח את ישראל ליהודה, דווקא כן. הכל בשם "השחיקה בערכי הציונות וההתיישבות."

ממשלה לא אמורה לנהל מלחמה כנגד אזרחיה, לא אמורה לנצל את משאבי המדינה כדי למנוע את החלפתה. זה בדיוק מה שאלקין וחבר מרעיו עושים. וכאן צריך לציין נקודה נוספת, שאליה הפנה את תשומת לבי אלון אנטין, עורך הכלי “מעקב אג’נדת זכויות אדם” באתר "כנסת פתוחה": חוק "חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות זרה," שהתקבל בפברואר 2011, מחריג מחובות הגילוי שלו את ה"מוסדות הלאומיים" (סעיף 7 לחוק). המדובר בסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית העולמית, קק"ל ו"תאגידים שבשליטתן."

והנה, הסוכנות היהודית משמשת מזה זמן צינור כספים לארגוני ימין. היא שימשה, כזכור, להעברת כספים ל"אם תרצו", שבתורה משמשת כלי להלבנת המסרים של לשכת ראש הממשלה וככל הנראה קיבלה תרומה מבכיר בה. כפי שחשף בסוף השבוע אורי בלאו, גם NGO Monitor, כלב תקיפה של הימין שמכוון כנגד ארגוני זכויות האדם, קיבל תרומה גדולה – כ-570 אלף ₪ – דרך הסוכנות היהודית, וזו סירבה לחשוף את מקור התרומה.

מותר – צריך, למעשה – לחשוד שסעיף 7 בחוק "חובת הגילוי", שלא היה בגרסה המקורית של החוק, הוסף אליו כדי שממשלת הימין תוכל להמשיך בתנועה הסיבובית של כספים ל-GONGOs שלה, קרי ארגונים שמתחזים ללא ממשלתיים אבל בפועל מקבלים תמיכה ממשלתית, עקיפה או ישירה, כדי לקדם את עמדות הממשלה.

כאן המקום לציין שבעוד ראש הממשלה נתניהו מקדם את קמפיין כלבי הצייד שלו, שנובחים על "מימון זר" לארגוני שמאל, תרומות הפריימריז שלו בינואר 2012 הסתכמו ב-787,329 ₪. כל הכסף הזה, להוציא 357 ₪, הגיע (כפי שחשפה טלי שניידר) מתורמים מחו"ל. ככה זה בימין: כדי להסיט את תשומת הלב ממקור התרומות של ראש הממשלה, כדי להסתיר את העובדה שהוא נקנה על ידי אוליגרך זר כמו שלדון אדלסון (שתורם לו לא רק ישירות, אלא גם באמצעות החינמון "ישראל היום", תרומת בחירות שספק אם יש גדולה ממנה), מעוררים רעש גדול על התרומות שמגיעות משמאל – ומשנים, באותה הזדמנות, את כללי המשחק. אולי ההמון הנבער לא ישים לב.

במקביל, לשכת נתניהו מתגמלת את ה"עיתונאים" של "ישראל היום" ישירות, ומשלמת לדרור אידר עבור "כתיבת נאומים והרצאות." כאן המקום להזכיר שמדובר בעיתונאי הימני השני שנחשף השבוע כמקבל כספים מהציבור עבור עבודה למען לשכת נתניהו.

מה שאנחנו רואים מכל אלה גם יחד היא מתקפה של הידרה רבת ראשים כנגד הדמוקרטיה הישראלית. מצד אחד, חונקים את התרומות לארגונים המתנגדים לממשלה; מצד שני, הופכים את המטרה העיקרית של הממשלה – קידום הסיפוח הזוחל בגדה – לכזו שפטורה ממס; מצד שלישי, מעבירים סכומים גדולים – גדולים לאין שיעור מאלה המגיעים לארגוני השמאל – לארגונים שמתחזים לארגונים עצמאיים אבל, ראה זה פלא, תמיד יש שם בכיר לשעבר מלשכת ראש הממשלה (במקרה של NGO Monitor , מדובר בדורי גולד); מצד רביעי, חוסמים את יכולת הביקורת על העברת הכספים הללו על ידי החרגת הארגונים שמשמשים כצינור כספים מהחוק שאמור לספק שקיפות; מצד רביעי, אנשים שמתחזים להיות עיתונאים עצמאיים נחשפים כמי שעובדים עבור לשכת ראש הממשלה, והם מעולם לא טרחו לספק גילוי נאות.

מטרתה של התשלובת הזו, ככללה, היא לשמר את נתניהו, מנהיג הימין, בכס ראש הממשלה על ידי ניהול מלחמה פסיכולוגית בלתי פוסקת כנגד הציבור הישראלי. כשכספי ציבור משמשים להולכת שולל של הציבור, כשהחטאים של ראש הממשלה עצמו (העובדה שהוא ממומן על ידי גורמים זרים ועוינים לדמוקרטיה הישראלית) הופכים בפרויקציה לחטאי האופוזיציה בעוד שראש הממשלה עושה כמיטב יכולתה לכבול את ידיה, תוך שהוא שולט יותר ויותר בכלי התקשורת – אנחנו מזמן לא בדמוקרטיה, אלא ברכבת מהירה אל הפוטיניזם.

הערה מנהלתית ארוכה למדי: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב וההערכה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים. עוד יש לציין כי שדרגנו בימים האחרונים משמעותית את השרת שלנו, ואני מקווה שהבעיות של החודש האחרון מאחורינו.

כאן גם המקום להציג לקוראים שתי שאלות. הראשונה: אני שוקל להחליף את מערכת התגובות של הבלוג בכזו שמבוססת על פייסבוק, כלומר שכדי להגיב צריך יהיה להירשם לפייסבוק. יש למערכת הזו חסרונות בולטים –פייסבוק – ויתרון בולט אחד, קרי העלמותם הכמעט מוחלטת (מנסיונם של אתרים בחו"ל) של טרולים. יתרון (עם אליה בצידו) נוסף הוא בניית קהילה סביב הבלוג, מה שהוא בתורו שם קוד להקמת גדר סביבו. מה אתם חושבים על הרעיון?

שנית, שלום בוגולסבסקי ואנוכי שוקלים לערוך בקרוב ערב בפאב – תחילה בתל אביב, אחר כך בירושלים – שבו נשמח לפגוש אתכם ולענות על השאלות שלכם. האם יהיה עניין באירוע כזה?

(יוסי גורביץ)

ygurvitz 11 בפברואר 2012 סגירתה של המחשבה הישראלית , , , , , , , , , 108 תגובות