"אבל ברגע שהציבור קיבל דימוי ברור של איך נראה מתנחל…"

רד מזה. אני מכיר כמה מתנחלים. איש מהם אינו גזען, ואיש מהם, למיטב ידיעתי, לא פגע מעולם בפלסטיני כלשהו. הם גרים איפה שהממשלה שלהם מרשה להם לגור. ביג דיל.
זה שבין המתנחלים יש קבוצה בולטת של בריונים משיחיים, זה נכון. אבל ספק אם שיעורם בכלל האוכלוסייה של ההתנחלויות גבוה יותר משיעור הפוגרומיסטים תוקפי הפליטים בשכונות הדרומיות של תל אביב, או משיעור הפוגרומיסטים תוקפי הערבים בשכונות ירושלים המערבית.

רק רציתי להעיר שעיקר טענותיהם של אם תרצו כנגד "שוברים שתיקה" נגע בעניין ראיון חיילים על שירותם בצבא. אם תרצו טוענים שאין מקום להכניס את השיח הפוליטי ואת ראיונות חיילי צה"ל לתודעה. וראה זה פלא – אין להם בעיה לראיין חיילים אם מה שהחיילים אומרים תואם את האג'נדה שלהם. אם חייל מספר שלא נותנים לו לכסח – זה ראוי לציטוט. אם חייל מספר על גנבה מבית של פלסטיני – זו פוליטיזציה של צה"ל, שקרים, והכתמה לא ראוייה.

אולי אפילו עם אותם אותן הדמויות עצמן, typo

אין טעם לנסות ולפגוע באנשי "אם תרצו" ולטעון שכולם מתנחלים, שכן באותה נשימה אפשר לומר שכל אנשי "שלום עכשיו" ומאות הכינויים של ארגוני מדף שמאלניים הרי כולם נתמכים על ידי שמאלנים. מבחינה זו מצבו של השמאלני טוב בהרבה ממצבו של המתנחל, כי שמאלני אחד בממוצע תומך ב-20 ארגונים המקביל בעוד שאיש ימין לכל היותר בשניים. ההבדל הוא גדול ביותר, הימנים מתמקדים בעשייה ובהתיישבות (או התנחלות, כאשר אין למעשה הבדל בין שני הפעלים זולת ריח פוליטי).

אכן פעילי שמאל מצאו את החיים היפים והקלים. מה זול יותר מאשר להשמיץ את ישראל על חשבון הברון הנורבגי, הסעודי או הניו-יורקי? השאלה אם הללו גם מבטיחים הכנסה ופנסיה לפעילי השמאל הצעירים והנרגשים, או שמא הם לא חושבים מעבר לאפם?

אני חייב לחזק את טענתו של תדמור בקשר למדיניות אכיפת הכיבוש על ערביי יו"ש. הצבא רך מדי, חיילים בורחים מילדים מידי אבנים. זהו מצב נפיץ שלא מציב גבול ברור בין כובש לנכבש. ילדון ערבי מרגיש בטוח כאשר אימו "הגיבורה" שולחת אותו לכל צהלות ההמון, עם אבן בידו כדי לזרוק אותה על חייל ממרחק של מטר, והחייל חסר יכולת להגיב כנדרש להגנתו. שום צבא כובש לא נוהג כך בעולם מעולם. ראוי שצה"ל יקבע לנכבשים מידות התנהגות מתאימות מול חיילי הכיבוש וכל מי שיפר את ההוראות יירה ושולחיו ייכנסו לכלא לתקופה ארוכה. אני מבטיח שבתוך יום כל הפרחחים משתתקים. אם הערבים רוצים להילחם, שילחמו דרך זרועות הטרור שיש להם, ואם הם פוחדים להילחם – שישתקו.

אינני מבין את ההתרגשות מכתבתה של חן קוטס-בר באותו נושא, שהרי אם העניין הוא אמיתי וחשוב אז ראוי שיכתבו בו יותר. הרי אין לצפות שנפסול את דיעותיהם שם כותבים שמאלנים רק משום שהם מגיבים יחד ודומה לאירוע אנטי-מתנחלים. לכן אייני רואה ממש בטיעון זה. מנגד, ג'ון בראון לא מביא עדויות-הוכחות לדיווחיו, ואנחנו למודי ניסיון יודעים לפענח את הקוד הפלסטיני ומצאנו שרבים מדיווחיהם על פגיעת צה"ל בילדים היו שיקריים ומומצאים.
לכן אינני מבין למה כה נבהלת והחרפת תגובה כש"אם תרצו" אמרו את האמת שלהם על 972 ושאר עוללות השמאל? אולי על ראש המבעיר בוער הכובע?

Quoting Haim Levinson in a public Facebook post (can be read in the namelink):

קראתי את הכתבה של חן קוטס-בר במעריב, ה"תחקיר" על הידיים הכבולות של צה"ל באיו"ש. למעשה זוהי כתבת המשך לכתבה דומה שהתפרסמה באתר "מידה" על ידי ארז תדמור מ"אם תרצו". בואו נבחן לרגע את העדויות.

כהערה מקדימה: הכתבה עצמה מלאה בפגמים עיתונאים בסיסיים.. א. היא לא הייתה בעצמה בהפרת סדר. זה לא מסובך. לוקחים תאוטו ביום שישי, חונים בגבעה 904 בעפרה, מביאים פיצוחים, ויאללה בלאגן. ב. בכתבה אין אף אדם המדבר בשמו למרות שהיא מתבססת על חיילי מילואים. ג. אין אף אירוע שיש לו תאריך ברור, שעה ומיקום מדויק. ד. בכתבה מדי פעם מסופר על מח"ט שאמר כך ומח"ט שאמר כך. מי המחטים? מח"ט יהודה? מח"ט בנימין? מח"ט שומרון? ה. קוטס-בר כותבת שהלא הצליחה להשיג את הוראות הפתיחה באש. חבל שלא פנתה אלי, הייתי שולח לה עותק במייל. ט. אין אף איש מג"ב בכתבה.

עכשיו נבחן את הטענה המרכזית העולה ממנה: הוראות הפתיחה באש מסורבלות. לכן חיילים לא יכולים להגיב. הם לא מגיבים אז הם מושפלים. אם הם בכל זאת יגיבו, מצפה להם משפט צבאי על הפרת הוראות הפתיחה באש. ומכל זה, לדרג הבכיר לא איכפת.

הדרג הבכיר הוא למעשה ניצן אלון (הימור שלי: הוא "הקצין הבכיר" המצוטט בכתבה בעילום שם) מפקד פיקוד מרכז. אלון הגיע לתובנה פשוטה: כדי לשמור על המצב הביטחוני באיו"ש עדיף לצמצם את החיכוך, לפעול במדויק ולצמצם את ההרוגים הפלסטינים. הרוגים פלסטינים גוררים לוויות, הפרות סדר ונקמות, ואם אפשר בלי להרוג אנשים, אז למה בעצם צריך להרוג אותם? התפיסה שלו אומרת שעדיף לדחוק את המתפרעים לתוך הכפרים. אין טעם לנהל מרדפים פרועים אחרי מיידי אבנים בתוך שטח בנוי. המתפרעים מצולמים ונעצרים בלילה. רק בשנת 2012, נעצרו כ2,000 פלסטינים במבצעי מעצרים ליליים.

אבל מה שמפריע לימין והחיילים זה לא הסוגיה של "איך שומרים על ביטחון האזור" או "איך אוכפים את החוק", אלא איך מרוממים את הזיקפה הלאומית, מה שמכונה אצלהם "הכבוד של צה"ל": קריאה מדוקדקת של העדויות מלמדת, שרוב האירועים הם לא כאלה שהם לא היו בסכנת חיים כלשהיא, אלא שהם חשו "השפלה". למשל העדות של ל' קצין בשריון: " ואז מישהו פשוט הוריד את המכנסיים שלו, מול הפרצוף שלי, והתחיל לנענע באיבר שלו. מול הפרצוף שלנו. אתה מבין שהוא משתין עליך. אתה כלום בשבילו. לא מפריע לי הכבוד הפרטי שלי. מה שמפריע לי הוא הכבוד של צה"ל, שהוא פשוט כלום מבחינת הצד השני… הוא עומד עם איבר מין בחוץ, מקלל אותי. בן אדם עושה לך דבר כזה מול הפרצוף. מצב סוריאליסטי. אתה חייל, אתה עם הנשק, כולך ממוגן. הוא אמור להירתע ממך, והוא פשוט מראה לך בדיוק מה הוא מרגיש כלפיך. אני אומר לך: מוריד את המכנסיים, מחזיק את האיבר שלו ביד, וככה, מסובב אותו מולי".

מה בעצם יש לנו כאן? ל' חושב שעצם העובדה שהוא חבר בצה"ל, חמוש ולובש מדים, אמורה להרתיע כל אדם באשר הוא. אבל נתקל בפלסטיני חסין מדים, ששלף את הזין שלו מולו. ל' לא נפגע מזה במובן המיני, אלא במובן הלאומי. הכבוד של צה"ל נפגע. פלסטיני משתין על הכבוד של צה"ל. לכן התגובה לזה צריכה להיות "תקיפה".

עדות אחרת של ע', חייל שהשתחרר מהנח"ל: ""אני זוכר שאחרי כל הפגנה הייתי יוצא מתוסכל, מושפל. הם היו באים, החבר'ה הערבים, משפילים אותנו, זורקים עלינו אבנים, יורדים עלינו, יורקים עלינו, ולנו היה אסור אפילו לענות להם. אני זוכר שהיה לנו פעם חייל אתיופי, עולה חדש. הם קראו לו כושי, שחור. הוא התעצבן, כמעט דרך את הנשק לירות. המפקד תפס אותו בשנייה האחרונה". גם פה, מה בעצם היה? פלסטינים קיללו חיילי צה"ל. לחייל "אסור לענות", יענו אסור להגיד לו בחזרה "אמא שלך זונה". שזה באמת מזעזע. לגבי האתיופי אני אגב, נגעל מגזענות וחושב שמי שקורה לאתיופי "כושי שחור" מגיע לו כדור בראש. אבל בואו נתחיל מרוני מיילי מהאח הגדול ומשם נעבור הלאה.

זה לגבי הסיטואציות שבינם לבין פתיחה באש ואין בלא כלום. אבל יש טענה שלא ברור לחיילים מתי פותחים באש ואיך. ראה לי, שאם החיילים היו קוראים את הוראות הפתיחה באש במקום להתבכיין בעיתון, אז אולי היו מסתדרים להם כמה דילמות. לצערי בשל מגבלות צנזורה אני לא יכול לפרסם אותם כאן בפייסבוק, אז אני רק אפנה לסעיפים ספציפים. החייל שסיפר על זריקת הבקת"ב בחברון שכמעט שרף שוטר מג"ב: הוראת פתיחה באש 4.2 מתאימה בדיוק למה שתיארת בכתבה. היית צריך לירות כדי להרוג. לגבי החייל שטען שהנוהל במקרה של ידויי אבנים הוא "לעמוד וזהו" אני מציע שתקרא את הוראת פתיחה באש 7.2. לחייל שטען כי הוא שכב וזרקו עליו אבנים "עשרים ק"ג". קודם כל, אני בספק אם מישהו מסוגל לזרוק אבן במשקל 20 ק"ג. ואם כן, תסתכל בהוראת פתיחה באש 8.3.

ומה קורה אם בכל זאת חייל פתח באש בניגוד לפקודות? הניסיון לטעון כאילו מחכה לו משפט מיידי, הוא מגוחך. למעלה מ90 אחוז מחקירות המצ"ח נסגרות. הסיכוי של חייל לעמוד לדין הוא רק במקרה קיצון, כמו המקרה של עודאי דרוויש, שנורה למוות בזמן שניסה לחצות לישראל. אז הירי היה בניגוד מוחלט להוראות הפתיחה באש, והחיילים גם שיקרו אודתיו לאחר מכן. לעומת זאת, יש אינספור מקרים של חיילים שפעלו בניגוד לפקודות ולא הועמדו לדים. למשל במהלך מבצע עמוד ענן, מ"פ מילואים שהתמודד עם הפרת סדר של 10 איש בנבי סלאח, נגמר לו ציוד האלפ"ה, אז הוא החליט לירות אש חיה על דעת עצמו ובלי לדווח בדיעבד למפקדיו. מהירי נורה בגב רושדי תמימי, החיילים מנעו ממנו טיפול רפואי והוא מת בבית חולים. המ"פ הודח באמצע הקו. חקירת מצ"ח מתנהלת אבל היא תסגר. ההימור שלי: אי אפשר יהיה להוכיח מי מהחיילים ירה את הכדור הקטלני. או למשל המקרה של סא"ל שחר ספדה שהיה סמח"ט יהודה. ב23.1.2013 הוא נסע בכביש 60 וראה אנשים שעומדים ליידות בקבוק תבערה, הוא פרק מהאוטו והחל במרדף. הקשר שלו נכנס ללחץ, וירה למוות בלובנה חנש, עוברת אורח שהייתה בדרך מהאונברסיטה לבית. מפקד הפיקוד מצא שהיה באירוע "כשלי פיקוד ושליטה" של הסמח"ט וטעות של הקשר, שירה ללא אבחנה ויכל להרוג את מפקדו. גם כאן נפתחה חקירת מצ"ח. ספדה ממשיך בתפקידו. הימור שלי: התיק יסגר כי הקשר סבר שהיה בסכנת חיים.

עוד טענות שעולות בכתבה: גז מדמיע לא משפיע על המפגינים. פחחחחח. הייתי בחיי אולי במאה הפרות סדר. תמיד שמתחילים לירות גז יש נסיגה המונית למחסות ושקט של כמה דקות. רק יחידי סגולה לא ממש מושפעים מגז המדמיע. נראה את קוטס-בר הולכת להפרת סדר בלי מסכת גז ואז נראה כמה הוא לא משפיע.

בכתבה של תדמור, יש חייל שטוען שאסור לירות במכוניות שפורצות מחסום. זה לא מדויק. שוב, אני לא יכול להגיד מה בדיוק ההוראה, אבל יש מצבים שכן מותר לירות. המשעשע הוא, שהוראת הפתיחה באש הזאת נולדה בין היתר בשל המקרה של דן מרצבך: מרצבך נסע בנובמבר 2011 מבית חג"י לחברון בשעת לפנות בוקר, כאשר חיילי צה"ל הציבו "מחסום". המסכן לא הבחין כלל במחסום והמשיך בנסיעה. החייל שחשב ש"פרצו לו את המחסום" ירה והרג אותו. לדעת אותו חייל, כנראה מגיע למי שירה במרצבך צל"ש.