החברים של ג'ורג'

לפני כשבועיים נחקרתי בחשד להסתה, בשל דברים שכתבתי בבלוג הזה. זו היתה חקירה פוליטית, שמקורה היה בתלונה של עמותה פוליטית, הפורום המשפטי למען ארץ ישראל, שמטרתה סתימת פיות. לא ביצעתי כל עבירה ואני משוכנע שהתיק ייסגר. עד כה לא יכולתי לדווח על כך ואני מנוע מלהרחיב על הנושא בשל הנחיות המשטרה ועצת עורך דיני.

בשל העובדה שאני רוצה לעשות עוד כמה דברים בסופ"ש הקרוב, הפוסט הזה סגור לתגובות.

יתפו-יתפו-יתפו-יתפוצץ המסגד,

ושם נשיר שיר חדש,

וכהנא יעלה. הופה!

(שיר מקובל בשנות השמונים בישיבות בני עקיבא)

הרבנות הצבאית הפיצה לחיילי צה"ל מצגת כלשהי לרגל חג החנוכה, שהכילה תמונה של רחבת הכותל עטופת הוד קדושה ונעדרת, ראה זה פלא, שריד כלשהו למסגדים שעל הר הבית. בתגובה לשאלות "הארץ" בנושא – רצוי לראות את התמונה – ענה דובר צה"ל ש"טענות הכתבת מגוחכות ומגמתיות, ולא נותר אלא להצטער על כך. מדובר במצגת שנשלחה לחיילי צה"ל לקראת חג החנוכה. בשקופית המדוברת יש תמונת אילוסטרציה של ירושלים מתקופת בית שני. כפי שהוסבר לכתבת, בתקופה זו כיפת הסלע לא היתה קיימת. אי לכך לא היה צורך שתופיע בתמונה."

וואלה.

לא יודע איך להגיד את זה לדובר צה"ל, שכנראה לא היה עירני מדי בשיעורי ההיסטוריה, בתקופת בית שני היה מבנה דומיננטי מסוים על הר הבית, שמשום מה לא מופיע ב"תמונת האילוסטרציה" שלו. רמז: השם שלו הכיל את המילים "בית" ו"השני."

הקורא חד העין פלג ספיר שם לב לעובדה שמדובר בעצם בתצלום מעובד פוטושופ של רחבת הכותל כפי שהיא כיום, שבה טושטש מסגד אל אקצה. לא אילוסטרציה של בית שני ולא נעליים. את התמונה בגודל המלא אפשר לראות כאן. 

עוד ראוי לציין שבצה"ל טענו עוד שהמטרה היתה "אילוסטרציה של ימי המכבים", ובימי המכבים, מה לעשות, עוד לא היה כותל מערבי. זה נבנה על ידי הורדוס. יתר על כן, מטבע הדברים, בתקופת בית שני המאוחרת (בין הורדוס לחורבנו של המקדש) לא ייחסו מי יודע מה חשיבות לקיר הזה. הוא הפך לחשוב רק אחרי החרבת המקדש, משום שהוא היה השריד הבולט היחיד שלו. היסטוריונים צבאיים לוחשים לי שבאותה התקופה, לא היה מקובל להשתמש בדגל ישראל כפי שהוא מוכר כיום וכפי שהוא מופיע בפינה השמאלית התחתונה של הציור.

אז מה יש לנו כאן? מעבר לעובדה שהרבנות הצבאית חשפה את מאווייה הכמוסים למחיקת המסגדים מהר הבית, מה שלא צריך להפתיע אף אחד, אנחנו רואים איך התגובה האוטומטית של דובר צה"ל לידיעה בעייתית היא שקר – גם אם השקר אידיוטי בעליל וגם אם השקר מסבך אותו עוד יותר. במדינה נורמלית, דובר – ודאי דובר שמועסק על ידי הציבור – היה הולך אחרי פאדיחה קולוסאלית כזו הביתה. שלחתי שאילתה לדובר צה"ל. אעדכן אם וכאשר תגיע.

(יוסי גורביץ)

תנועת "ירושלמים", שמייצגת את הזן הנכחד של חילונים בעיר, עתרה אתמול (א') לבג"צ בתביעה להורות לחברות האוטובוסים בעיר להציג פרסומות המכילות תמונות נשים. חברות האוטובוסים מתנגדות לכך, בתואנה שפרסום התמונות עשוי להביא לכך שחרדים ישחיתו את האוטובוסים. זה, נזכיר, היה גם התירוץ שלהן למנוע את פרסומן של נשים בקמפיין של אדי. שם, אחרי לחץ ציבורי, הסכימו חברות הפרסום להציב את תמונותיהן על תחנות אוטובוס, אבל לא על האוטובוסים עצמם.

להתנהלות כזו קוראים כניעה לטרור. המפרסמים חוששים שהאוטובוסים ייפגעו בעת מעברם בשכונות חרדיות, וכדי למנוע פגיעה כספית הם מוכנים להכנע לטרור החרדי. עם הטרור הזה, מדינת ישראל דווקא שמחה לשתף פעולה. משרד התחבורה שלה הוא זה שאישר את הסדרי קווי המהדרין, שעכשיו הוא מעמיד פנים שהוא מתנער מהם. ההסכם, טוענים עכשיו בצביעות במשרד התחבורה, היה מלכתחילה תלוי בכך שלא תהיה כפיה בקווי המהדרין. את הבולשיט הזה הם אולי יכולים למכור לבג"צ, שהתמחותו היא בהתעלמות מהמציאות והתיישרות לימין עמדת הממשלה, אבל לא לאף אדם חושב: אחרי הכל, הבקרים ששלח משרד התחבורה לבדוק את שאלת קווי המהדרין דיווחו בשליש מהמקרים הם נאלצו, כלומר אולצו, לרדת מהאוטובוסים. הפסיקה של בג"צ התקבלה, נזכיר, שבועות ספורים לאחר ש"גדול התורה" של הליטאים, יוסף שלום אלישיב, פסק ש"מותר לבזות אשה בקווי מהדרין" אם זו איננה מצייתת להוראות להעביר את עצמה לחלק האחורי של האוטובוס. ששששש: אל תגידו באולמות בג"צ, אל תספרו במסדרונות משרד התחבורה. הם מעדיפים כמה שפחות מגע עם המציאות. למותר לציין שאלישיב לא נחקר על דבריו אלו, שמהווים – לכאורה, לכאורה – הסתה לגזענות ולאלימות. אחרי הכל, היועץ המשפטי לממשלה כבר הורה שלא להעמיד אנשים לדין בשל הסתה לגזענות, אם הגזענות הזו היא פסק הלכתי ואם היא מגובה בציטוטים מכתבי דת – ולפחות בחלק האחרון, החוק כנראה לצידו.

אנחנו כל כך מורגלים בטרור חרדי, בדחיקה לאחור של זכויות נשים על ידם, שאנחנו כבר לא שמים לב. אנשים מקשיבים לציפי לבני כשהיא מקשקשת על הדרת נשים, ואף אחד לא זוכר שלבני עברה בשתיקה על כך שהתמונות שלה הוסרו מבני ברק במערכת הבחירות האחרונה. לבני, נזכיר, ראתה בעצמה מועמדת לראשות הממשלה. בדרך לשם, היא הסכימה למכור – יחד עם כבודה העצמי – את כבודן של כל הנשים.

כל מיני שמאלנים טובים אומרים לי בימים האחרונים ש"אסור להסית" נגד חרדים, ושזה לא המאבק האמיתי. המאבק האמיתי צריך להיות בהשתלטות של החרד"לים על המרחב הציבורי. על זה צריך לומר כמה דברים.

אני לא מכיר הסתה נגד חרדים. לא שמעתי אנשים אומרים "בואו נעלה על השכונות שלהם ונשרוף אותם." בניגוד לצורה שבה החרדים משכנעים את עצמם שהשלטון והחילונים רואים אותם, גם לא שמעתי על תכנון של מחנות השמדה. אם יש הסתה, היא מגיעה מדבריו שך אלי ישי, שהודה בפומבי שלערים חרדיות אין זכות קיום כלכלית, ושהן צריכות להשען על ערים חילוניות – כלומר, במילים מנומסות פחות, אין לחרדים כציבור זכות קיום אלא כציבור טפיל. נזכיר שוב שהחברה החרדית בישראל היא ייחודית בעולם כולו: אין שום ציבור יהודי בעולם, עכשיו או בכל תקופה שהיא, שלא עבד ברובו למחייתו. מעטים הפכו לרבנים ותלמידי חכמים, והם נתמכו על ידי הקהילה – אבל הקהילה עבדה. בישראל המצב הזה השתבש.

חלק ניכר מהחילונים, אכן, רוצים בשלילת זכויות היתר של החרדים – הזכות שלהם לחיות על חשבונו של הציבור העובד, הזכות שלהם לקבל הטבות במסים על כך שהם לא עובדים, הזכות שלהם לקבל, כציבור, פטור משירות צבאי – מה שצעיר חילוני שהצבא לא מתאים לו לא יכול לקבל בלי לעבור על החוק. הדרישה לשוויון בפני החוק איננה "הסתה."

עכשיו, האם זה המאבק הנכון לנהל כרגע? למה לא? אנחנו לא מנהלים מאבק אחד. אנחנו נלחמים בשורה של חזיתות. אנחנו נאבקים מול הנסיון של המתנחלים והחרד"לים להשתלט על הצבא ואנחנו נאבקים על זכותנו לחיים הוגנים מול האוליגרכיה שמקדם נתניהו.

אבל המאבקים הללו שלובים. החרד"לים מקדמים הדרת נשים בדיוק כמו החרדים, בדיוק מאותן סיבות, ובחלק גדול מהמקרים תוך השענות על אותם הרבנים. תנועות החסידות של חב"ד וברסלב, שהן תנועות החסידות הפעילות ביותר בציבור הכללי (להבדיל מחצרות החסידים החרדיות המסורתיות יותר; אולי העובדה שברסלב וחב"ד נטולות רבנים כריזמטיים מבחינת החרדים אך דוחים מבחינת החילונים מקלה עליהן, אבל זה עניין לדיון אחר) הן גם הגזעניות ביותר, הן כלפי לא יהודים והן כלפי נשים, והן אלה שפעילות במיוחד בקרב נוער הגבעות. זה, אגב, נראה לנו מאיים וחדש, אבל בפועל הוא מפעיל כלפי המדינה את אותן השיטות שבהן השבאב של החרדים פועל כבר דורות. החרד"לים אכן מסוכנים יותר, משום שהם חמושים בחלקם, ומשום שיש להם הרבה יותר משת"פים בשלטון – אבל האחים היהודים, הן חרדים והן חרד"לים, פועלים לשם אותה המטרה: חיסול השלטון הדמוקרטי בישראל. כשהם יגמרו איתנו, הם יריבו ביניהם על איך צריך להיראות השלטון בימים שאחרי. לא שזה ישנה כל כך.

המאבק החברתי מול האוליגרכיה של נתניהו לא יגיע רחוק, אם הוא לא ישים לב איך נציגי החרדים לוקחים את נכסי הציבור ומעבירים אותם לחרדים. כולנו שמענו על "ערים לחרדים", ואף אחד עוד לא שמע על ערים לחילונים. בערים חרדיות, חילונים לא יכולים לחיות – למעשה, נאסר עליהם לגור שם – וגם לחובשי כיפות סרוגות, כפי שמעיד מקרה בית שמש, לא קל. אי אפשר לדבר על שיפור בתנאים הכלכליים של כל הציבור, כשציבור גדל והולך משמש לו כאבן ריחיים. תנועה לשוויון חברתי חייבת לכלול את הדרישה שהציבור לא יכלכל עוד שכבה רחבה של בטלני בית מדרש – ולו משום שבלי פירוק "חברת הלומדים", לא יהיה כסף לאף אחד.

עכשיו, בראיה הצוננת של הדברים, האדם החרדי הפרטי לא אשם בשום דבר. מדינת ישראל היא זו שבגדה בו, מכרה אותו לרבנים שלו עבור רווח פוליטי קצר ימים, הקפידה שלא יוכל לקבל חינוך שיאפשר לו להתפרנס, נתנה לו קצבאות שמשאירות אותו תמיד סנטימטר מעל גבול הרעב תוך שהיא מעודדת אותו להביא כמה שיותר ילדים לעולם, דאגה שלא תהיה משטרה בערים שלו ובכך הפקירה אותו ל"משמרות הצניעות", ואפשרה לחברה החרדית להתנהל כמו משפחת פשע שבה חלים רק החוקים של הקאפי די טוטי קאפי של "גדולי התורה." במצב הנוכחי, חרדי שירצה להתפרנס בכבוד ימצא את עצמו בעמדת נחיתות איומה אפילו ביחס לבוגר ממוצע של מערכת החינוך הממלכתית. יתר על כן, אם הוא ירצה לעבוד באופן חוקי, הוא יגלה שהוא יאבד את הקצבאות שלו ושההכנסה שלו מעבודה נמוכה מהן – והוא כבר מטופל במשפחה. מה שנותר לו הוא לעבוד באופן בלתי חוקי – כלומר, כדי לעשות את המינימום הנדרש מאב לילדים, להיות מסוגל לכלכל אותם, הוא צריך להפוך לפושע, עם כל הסלידה העצמית והבוז לחוק שמגיעים עם המצב הזה. המכלכלות העיקריות של המשפחות החרדיות הן למעשה הנשים, שפטורות מלימוד – והמתח הזה בין חברה שמרנית ובין העובדה שבפועל תפקידי המינים התהפכו, שהאשה היא המפרנסת העיקרית של המשפחה, עומד מאחורי הרבה מאד מהדרת הנשים. הצורך לדחוק את רגליהן לאחור, להשפיל אותן, נובע מכך שבלעדיהן אי אפשר – וזה מנוגד למה שהחרדים רואים, כתוצאה מהחינוך שנתנה להם מדינת ישראל, כסדר הטבעי.

ההזנחה הפושעת הזו – משהו דומה מאד בוצע גם לאחר הגדול השני של החברה הישראלית, המגזר הערבי – היתה נוחה לכל המפלגות הציוניות במשך עשורים. עכשיו אנחנו מתחילים להרגיש את המחיר.

אז כן, בין המטרות שלנו גם פירוק "חברת הלומדים" הבלתי טבעית ושילובם של החרדים בחברה הישראלית העובדת צריך לעמוד במקום בולט. זה לא יוכל להיעשות בלי מאבק, אבל ספק אם ישראל יכולה לשאת על גבה עוד דור של "חברת לומדים." ולא, אסור לוותר להם: אין ולא תהיה הפרדה בין נשים וגברים במקומות העבודה, אין ולא תהיה הפרדה בין נשים בפומבי. החרדים יצטרכו להתאים את עצמם לעולם המודרני.

ורק כך זה יעבוד: כשהלחץ כבד מספיק, כשקיר הברזל של המציאות לוחץ, הרבנים יודעים, בחוסר ברירה, להתפשר. רבנים בדורות הקודמים ישבו באוטובוס לצד נשים וחרדים לאורך כל הדורות עבדו לצד נשים במקומות עבודה פומביים. יש לרבנים מספיק תקדימים להשען עליהם – אבל כל זמן שאנחנו לא לוחצים לעשות זאת, למה להם?

(יוסי גורביץ)

משרד החינוך שלח מכתב נזיפה למנהל בית התיכון בערערה, ששלח את תלמידיו למצעד זכויות האדם שנערך בתחילת החודש. במכתב, נאמר כי "התלמידים נשאו שלטים נגד גזענות, הריסת בתים ועוד, דבר אשר נוגד את חוזר המנכ"ל."

במכתב התגובה של בית הספר, ציטטו המורים את דבריו של קומישר החינוך, גדעון סער, לרגל יום זכויות האדם הבינלאומי: "תפקידכם כאנשי חינוך המשמשים מורי דרך לתלמידים, לחנכם ×›×™ לצד השמירה וההגנה על זכויות האדם, ישנה ציפייה מהם לגלות מעורבות ואחריות אישית, חברתית, אזרחית ולאומית. מעורבות זו תביא אותם להשתתפות, ועליהם להאמין ×›×™ השתתפותם אכן תתרום לעיצוב דרכה של המדינה. זכותם להשתתף היא בעצם גם חובתם לגלות מעורבות ואחריות כלפי המדינה והחברה." אחת המורות אף אמרה ×›×™ "אלף שיעורי אזרחות לא מסוגלים לתת את מה שנתנה השעה שבה היינו שם. התלמידים ניגשו אלי בסוף ואמרו: ‘לא ידענו שהיהודים כל כך נחמדים וטובים'. תלמידים ערבים ויהודים שרו יחד: ‘ערבים ויהודים ×–×” לזה אוהבים' – ×–×” ×”×™×” מדהים איך שהם צעקו ×›×›×” יחד, למען זכויות אדם."

המורים בערערה, למרבה הצער, לוקים בתמימות ממארת. הם היו צריכים לדעת את שהבין כבר ישוע, שכלפי הצבועים כמו גדעון סער יש לנקוט את הכלל של "עשו כדבריהם, לא כמעשיהם." מעשיו של גדעון סער – מכתב הנזיפה הזה – מעידים על כוונותיו האמיתיות הרבה יותר מאשר פרסום רשמי מתלקק.

יתר על כן, כאשר המורה אומרת שהתלמידים שלה צעקו "ערבים ויהודים, זה לזה אוהבים" – האם היא לא הבינה שזה בדיוק מה שמפחיד אנשים כמו סער? גדעון סער מוכר את עצמו לציבור הכללי כשר חינוך ליברלי ביחס, ולזכותו ייאמר שבניגוד לשרת החינוך הקודמת של הליכוד, לימור "הסוטרת" לבנת, הוא לא בילה את נעוריו בהתפרעויות בתיאטרונים שהציגו מחזות שלא מוצאים חן בעיניו.

אבל גדעון סער, צריך להזכיר, הוא שר החינוך של "אם תרצו." הוא השר שמשרדו פסל חוברת על הצהרת זכויות האדם הבינלאומית, משום שהיא כוללת שני סעיפים שהוא לא יכול לחיות איתם: זכותו של אדם להמיר את דתו וזכותו של אדם להגר למדינה אחרת. במקביל, העלה סער את האינדוקטרינציה של התלמידים (הוא קרא לכך, כמובן, "הקניית ערכים") והוא מאלץ גם תלמידים חילונים ללמוד את מסכת אבות, קובץ הבורות המזוקק של היהדות שמכיל פנינים כמו "מרבה נשים, מרבה כשפים" – מה שוודאי יעלה את הדימוי העצמי של התלמידות במערכת החינוך של סער. יוזמה ידועה אחרת של סער היא לשלוח את התלמידים לטיול חובה בחברון – ולא מדובר בסיור של "שוברים שתיקה", אלא בנסיון לאינדוקטרינציה (סליחה, "הקניית ערכים") של התלמידים שישראל חייבת להמשיך ולשלוט בחברון.

והאמת, קשה לצפות משר שדוחה את הצהרת זכויות האדם בגלל הזכות להמרת דת, שיגלה סובלנות כלשהי כלפי זכויות אדם, על אחת כמה וכמה כאשר – אבוי לאותה בושה – תלמידים יהודים ופלסטינים מגלים שהם מסוגלים להתעלות מעל חומות השנאה. אם ניתן לזה להמשך, עוד יגדלו כאן תלמידים שיחשבו, רחמנא ליצלן, שזה לגמרי בסדר אם יהודים ולא-יהודים יתחתנו אלה באלה, ואז אנא אנו באים? יש להודות לסער על כך שמכתב האיומים של משרדו חושף את עמדתו האמיתית כלפי זכויות האדם.

ועוד דבר אחד: המנהיג היקר, בנימין נתניהו, אמר בחידון התנ"ך ש"אנו עדים היום לתופעה פסולה של הדרת נשים מהמרחב הציבורי – והדבר נוגד את רוח המסורת של התנ"ך, נוגד ערכים דמוקרטיים וסותר את עקרונות היהדות, שאחד המרכזיים בהם הוא 'ואהבת לרעך כמוך'. אני מברך על כך שרבנים ומנהיגים חרדים יצאו בתקיפות נגד תופעה זו." הטקסט ×”×–×” מכיל שקר וספק שקר-ספק בורות. השקר, כמובן, הוא הטענה ש"רבנים ומנהיגים חרדים יצאו בתקיפות נגד תופעה זו." ×–×” לא קרה. להיפך, כפי שחזיתי, הרבנים החרדים צופפו שורות סביב בריוני בית שמש. ×–×” קרה באמצעות השטיק הישן של יללות על "הסתה." צריך לומר זאת במפורש: כל זמן שמנהיגי החרדים יודעים מי הפורעים, יודעים מי הרבנים שעומדים מאחוריהם ומעניקים להם גיבוי – לידיעת המשטרה: מדובר ביצחק טוביה וייס, שמתהדר בתואר "גאון אב בית דין" של העדה החרדית – אבל אינם מוכנים להסגיר אותם למשטרה מחשש "דין מוסר," הם נושאים באחריות למה שמתרחש. אני יודע, התחביר העברי איננו סובל את צירוף המילים "רבנים" ו"אחריות" באותו המשפט, אבל בכל זאת. עדכון: ה”ספק שקר ספק בורות”, כמובן מתייחס לטענה המגוחכת ש"הדרת נשים “נוגדת את רוח המסורת של התנ”ך.” ספק אם יש משהו שפגע בזכויות נשים לאורך ההיסטוריה יותר מהתנ”ך, עם תפיסת האשה כרכוש שלו.

(יוסי גורביץ)

רונן שובל, השרלטן הפוליטי המוביל בישראל – האיש שהיה ברשימת "הבית היהודי" לכנסת, השתתף בהתפרעות בעמונה, היה ראש "תא כתום", שמתנגד לפינוי מאחזים בלתי חוקיים אבל מאיים בתביעה על מי שיעז לומר שהתנועה שלו היא תנועת ימין – כתב עוד מאמר ב"הארץ" השבוע. הוא קונן ארוכות על כך שכסף זר משפיע על הפוליטיקה בישראל, ומממן עמותות שמאל.

וואלה. צריך הרבה מאד חוצפה כדי להעלות טענה כזו כשחלק ניכר מהכסף שלך עצמך הגיע מחו"ל. דיווחנו בעבר על התרומות הגדולות שהעלה הכומר חובב היטלר ג'ון הייגי ל"אם תרצו" – במצטבר, יותר מ-700 אלף ₪ ב-2008 ו-2009 – דרך הצינור של הסוכנות היהודית. דיווחנו גם על התרומות של ה-Central Fund for Israel, ארגון יהודי- אמריקאי שמממן בין השאר גם את "חננו", העמותה שמסייעת לחשודים בטרור יהודי.

אבל יש עוד שאלות. "אם תרצו" התחילה את דרכה בדרישה שעמותות השמאל הישראלי יחשפו את מקורות המימון שלהן – דרישה מופרכת וחסרת טעם משום שמקורות המימון הללו מעולם לא הוסתרו. אבל מקורות המימון של "אם תרצו" עדיין נסתרים ברובם. הנה רשימת התורמים שהכניסו ל"אם תרצו" יותר מ-20,000 ₪ בשנת 2010:

בדיקה מהירה מעלה שהסך עומד על 366,980 ₪, שזה נחמד. דא עקא, "אם תרצו" דיווחה בדו"×— המילולי שלה (זהירות, מסמך; עמ' 5) שהיא קיבלה סך תרומות של 1,660,906 ₪ בשנת 2010. כלומר, רוב מוחלט של התרומות שלה – 1,293,926 ₪ – מגיע ממקורות שאינם ידועים לציבור. ×–×” קורה דווקא בשנה שבה סך התרומות של "אם תרצו" קופץ פי ארבעה. בהנחה שכל התרומות של "אם תרצו" שאינן מעל 20,000 עומדות על 19,999 ₪ כל אחת – הסך החוקי שאינו חייב בדיווח זהות התורם – אז יש קצת יותר מ-64 כאלה. שזה נשמע לא סביר כל כך, במיוחד כשההכנסות של "אם תרצו" עולות פתאום ב-400%. מיהם 64 התורמים הגדולים האלה? האם הם אזרחים ישראלים? אזרחים זרים?

מי משלם לאנשים של רונן שובל? שאלה מצוינת, במיוחד כשמסתבר שהדו"חות של "אם תרצו" סותרים את עצמם בשאלת התשלום. בדו"ח שצוין לעיל, אומרת "אם תרצו" שהיא הוציאה על "משכורות ונלוות" 249,765 ₪; אבל בדיקה של דו"ח חמשת מקבלי השכר הגבוה בעמותה ("אם תרצו" מעסיקה 12 עובדים) מגלה (זהירות, מסמך) שחמישתם קיבלו 282,644 ₪. מעניין.

שניה, לא גמרנו. בעמוד הראשון של הדו"ח המילולי שלה ל-2010, טוענת "אם תרצו" שהיא הוציאה 1,609,207 ₪ (כלומר, כמעט את כל התרומות שלה) על "אירועים, פעילות ופרסום להסברה ציונית". בעמוד השני של הדו"ח, מצד שני, היא כותבת שהיא הוציאה 783,336 ₪ על "קניית מדיה ופרסום אינטראקטיבי לקמפיינים חינוכיים". הסכום הזה הוצא על "שירותים שניתנו לעמותה בשנת הדין וחשבון והיוו חלק מרכזי בפעילותה", ללא ציון שמו של נותן השירות. שני הסכומים יחדיו גדולים הרבה יותר מהכסף שיש ל”אם תרצו”, כך שמותר לחשוד שמה ש”אם תרצו” מכנה “חינוך” בעמוד השני שלה הוא בעצם “הסברה ציונית” בעמוד הראשון.

עכשיו, אם מישהו ראה את "אם תרצו" מפרסמת "קמפיין חינוכי", אני אשמח לראות הפניה לכך. אני לא ראיתי כזה. נזכיר שהתיאור הזה של "אם תרצו" את עצמה – כעוסקת ב"חינוך" – הוא מה שאיפשר לה לגרד יותר מ-700,000 ₪ מג'ון "היטלר עשה את רצון האל" הייגי, ושהוא הפסיק את תרומותיו לה כשהסתבר באיזו סוג של "חינוך" היא עוסקת. דוברו של הייגי האשים את "אם תרצו" בכך שהיא "הוליכה אותו שולל" לגבי הפעילות שלהם; על כן מן הראוי להעלות את השאלה האם "אם תרצו" לא מוליכה שולל גם את הרשויות בישראל, כשהיא טוענת שהיא עוסקת ב”חינוך”.

לפני שבוע, איחל הדובר של "אם תרצו" לכתב "ידיעות" שחר גינוסר "הצלחה בנבירה בגנזך רשם העמותות." כפי שאתם רואים, יש במה לנבור. ×”×’×™×¢ הזמן לשאול את "אם תרצו" כמה שאלות. כתובת המייל של רונן שובל היא [email protected], ומספר הטלפון שלו הוא 0544438204. כתובת המייל של דובר התנועה, עמית ברק, היא [email protected], ומספר הטלפון שלו הוא 0546650136 (המידע נלקח ישירות מאתר "אם תרצו", שם הוא זמין פומבית). דף הפייסבוק של "אם תרצו" נמצא כאן, ואני משוכנע שפעילי התנועה ישמחו לענות על השאלות שלכם, למרות שחלקם עשויים להיות מופתעים מהנתונים. מספר הטלפון של רשם העמותות, שוודאי ישמח לשמוע את המידע ×”×–×”, הוא 1-700-70-60-44, אבל ×™×”×™×” פשוט יותר לשלוח לו את החומר במייל, לכתובת [email protected]. בהצלחה.

ועוד דבר אחד: ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", מראיין נחום ברנע את שמוליק ריפמן, ראש המועצה המקומית שבה יוקם מתקן הכליאה לפליטים. ריפמן מתנגד למתקן, וזאת משום שיש לו פתרון אחר: "צריך למכור אותם חזרה לאפריקה." למכור. כך.

(יוסי גורביץ)

השתתפתי אמש (א') בפגישת בלוגרים בערוץ 10, שדנה בעתידו של הערוץ. האווירה היתה אווירת נכאים: דיברו על הסגירה של ערוץ 10 לא פעם ולא פעמיים, אבל הפעם נראה שזה אכן יקרה. אם הדברים לא ישתנו, ערוץ 10 יחדל לשדר ב-27 בינואר.

ישנם שורה של טיעונים טובים נגד סגירת ערוץ 10. הבולט שבהם הוא שאסור לתת לבנימין נתניהו לעשות את זה. במהלך בריוני וחריג, כפה נתניהו משמעת קואליציונית על ההצבעה על אישור לערוץ 10 לדחות את תשלום חובותיו – 60 מיליונים בסך הכל – והפיל אותה. זה היה אחרי שנציג משרד האוצר אמר לערוץ 10 שמדובר בהסכמה פורמלית בלבד, ואחרי שהרשות השניה – שלה חייב ערוץ 10 את הכסף – אמרה שהיא לא צריכה אותו. מניעת האישור היתה מהלך טקטי מבריק: אם ערוץ 10 היה מקבל אותו, הוא היה מצליח להגיע – בזחילה, אמנם – להגשת בקשה לרשיון מעודכן החל מ-2012. תנאי הרשיון החדש מקלים הרבה יותר והם יאפשרו לו להיות רווחי מתישהו, אולי אפילו ב-2014.

ואז, כאמור, צץ נתניהו. הוא הטיל את כל כובד משקלו על הנושא הזה, היה מוכן להסתכסך עבורו עם השר שהוא שיבח כמופת לפני זמן קצר ביחס, משה כחלון, וסגר לערוץ 10 את השיבר. במדינה נורמלית, ראש ממשלה שהיה מעורב בהליכים משפטיים מול ערוץ תקשורת שחשף – לכאורה, לכאורה – את שחיתותו, לא היה נוגע בהליכים מול הערוץ במקל. ישראל איננה מדינה נורמלית, היא קרובה הרבה יותר לאיטליה של ברלוסקוני, ונתניהו התערב גם התערב. ומוזר, אף אחד לא דיבר על ניגוד האינטרסים הזה.

האיש שמטיס את הכביסה המלוכלכת שלו לחו"ל כדי שיכבסו אותה שם, על חשבון הציבור או אחרים אך לעולם לא על חשבונו, כבר השתלט על חלק ניכר מעוגת התקשורת הישראלית. העיתון הנפוץ בישראל, שממומן עבורו חינם אין כסף על ידי אוליגרך זר, משמש כשופר הלשכה שלו. העיתון "מעריב" מנוהל על ידי בכיר לשעבר בלשכתו. רשות השידור, בכלל זה ערוץ 1, נמצאת תחת שליטתו – ובכירים בלשכת נתניהו, נשמעו עדויות, התקשרו לשם כדי למנוע סיקור נרחב של ההפגנות הגדולות בקיץ. בכיר בלשכתו לשעבר, יואב הורוביץ, שימש כמועמד של נתניהו לתפקיד יו"ר הרשות השניה והוא כעת חבר בוועד המנהל של רשות השידור. במסע הזה, צריך להזכיר, נהנה נתניהו מתמיכתו של שר התקשורת שלו, משה "אני לא מודאג מהמושג פוליטיזציה" כחלון.

ערוץ 10 תמיד היה עצמאי יותר משאר ערוצי התקשורת הישראלים; ראוי להזכיר את יבבות השבר של הטוקבקים אחרי מלחמת לבנון השניה, שאז העז הערוץ לדווח באופן עצמאי מהתעמולה של דובר צה"ל. גיא לרר, שדיבר בכנס אתמול, אמר שאין כלי תקשורת שבו העיתונאים עצמאיים כמו בערוץ 10; הוא דיבר על שיחות עם עיתונאים בכלי תקשורת אחרים, ואיך יצא מהן עם "מפת החרדה" שלהם, הדברים שידוע להם שהם לא יכולים לכתוב עליהם. הציבור הישראלי צריך ערוץ כזה, במיוחד לנוכח נסיונותיו של נתניהו להשתלט על התקשורת – נסיון שהוא בפועל מאמץ לשמור על שלטונו של נתניהו נצחי.

צריך להפקיע את הנושא מידיו של נתניהו: אחרת יש לחשוש שהוא ישתמש בתרגיל עז התקיפה שהפעיל גם כנגד העמותות, וישאיר את האיום על ערוץ 10 מרחף באוויר גם אם פורמלית יוסר. אם נניח לנתניהו לעשות את שלו, גורלו של ערוץ 10 ישמש להטלת אימה על שאר כלי התקשורת בכל מקרה: אם ייסגר, כולם ילמדו את הלקח; אם נתניהו ימנע בחסדו את הסגירה, כל השאר יבינו את המסר הסמוי. בערוץ 10 אמרו שאם הם ישארו באוויר, הם ימשיכו לשדר תחקירים כאילו דבר לא קרה. עם כל הכבוד, קשה להאמין שחיכוך כזה עם אפשרות בפיטורים – ולהרבה מעובדי הערוץ, פיטורים הם גם סוף הקריירה התקשורתית שלהם – לא ישאיר את אותותיו.

ראוי לשמור על ערוץ 10 גם אם הציבור יצטרך לתמוך בו כספית. יש עניין לציבור בכלב שמירה שלא מהסס לנשוך. וכן, אני מודע לבעיות של ערוץ 10 – כמו של כל כלי תקשורת אחר. כן, אני לא מתרשם במיוחד, בלשון המעטה, מתכניות ריאליטי וזבל דומה. אבל הזבל הזה מממן את היכולת לשדר חדשות שהשלטון לא רוצה לראות – וזה תפקידה של מערכת חדשות. יתר על כן, ההתעקשות של נתניהו על תשלום חובות היתה נראית הגיונית יותר, אלמלא – כפי שציין דב חנין אתמול – מחקה הממשלה בקלילות 300 מיליונים מחובותיה של רשות השידור, כשהיא פוטרת אותו גם מהצורך להשקיע ביצירה מקורית. היוצרים, הרי, שמאלנים.

יש עוד נקודה שצריך להביא בחשבון. בנימין נתניהו מלהג לעתים קרובות על "כלכלת הזרזוף": שאם ניתן לעסק לצמוח, הוא יביא ברכה לעסקים רבים סביבו. עובדים צריכים מזון, רכב וכן הלאה. בשיטה שבה נתניהו עושה אתה דברים, זה כמובן לא קורה: הוא מעניק הטבות לבני המאיון העליון, לא לעובדים בני המעמד הבינוני. בהתאם לעקרון הזה, צריך לזכור שסגירת ערוץ 10 תביא לפיטוריהם לא רק של מאות העובדים בו – כמו מפעל בינוני, אבל משום מה העובדים האלה לא זוכים לאהדה השמורה לעובדים תעשייתיים מפוטרים – אלא גם לפגיעה קשה בכל התשתיות שסיפקו לו שירותים. מספר המפוטרים במסע הנקמה של נתניהו באנשים שחשפו את ערוותו עשוי להיות גבוה הרבה יותר.

מספר הטלפון של שר התקשורת, משה כחלון, מי שאמור להגן על האזרח הישראלי, הוא 050-6845584. המספר הגיע אלי באדיבות ערוץ 7, שפרסם אותו בקריאה למתנחלים להפציץ את כחלון (ושרים אחרים) במסרים נגד פינוי מאחזים. כחלון עובד אצל כולנו ומקבל משכורת מכולנו. שלחו לו מסרון, או התקשרו, וקראו לו למנוע את סגירת ערוץ 10.

עדכון: תגובת דובר צה"ל לשאלות ששלחתי לו בשבוע שעבר הגיעה. לא שהיא קשורה יותר מדי לשאלות.

ועוד דבר אחד: כמעט בלי שמישהו ישים לב, הצליחו החרדים בירושלים למנוע מנשים להצביע בבחירות שנערכו בשכונות שם. התירוץ, כמובן, היה "צניעות" – עוד הוכחה לכך שכל הסיפור אף פעם לא היה על שירת חיילות בצה"ל. הוא היה על דחיקת רגלי נשים מהמרחב הציבורי – כשהחרדים מצליחים, באלימות, למחוק מאה שנים של הישגי נשים. זה לא יגמר, אם נדבר על "התחשבות בתרבות שלהם." שהם יתחשבו בתרבות שלנו לשם שינוי. מהחפירה הזו אסור לסגת – גם אם זה אומר שנצטרך להתמודד עם אלימות ולהפעיל כוח כפיה קשה.

(יוסי גורביץ)

ביום חמישי האחרון, האשימה אותי תנועת "אם תרצו" בהסתה. נאמתי בהפגנה מאולתרת שנערכה מול הקריה במוצאי שבת הקודמת, ובין השאר אמרתי שם ש"ואם רוב האוכלוסייה בישראל לא רוצה לשמוע עכשיו, כשאנחנו אומרים לה את ×–×” בצורה מנומסת, היא תשמע עוד מעט, שזה יאמר לא בנימוס אלא בסנקציות, חרמות…" בהפגנה נשמעו קריאות נוסח "שום דבר לא יעזור, צה"ל הוא ארגון טרור."

שתי הערות, לפני שנגיע לנושא האמיתי: קודם כל, כן – שום דבר לא יעזור, צה"ל הוא ארגון טרור. כתבתי על כך בהרחבה ולא אכנס לזה עכשיו. שנית, איך בדיוק הערות כאלה הן "הסתה"? הסתה כנגד מי? כנגד מה? חשבתי שלאבא של רונן שובל יש מספיק כסף כדי לקנות לו מילון.

אז למה, בעצם, רונן שובל ותנועת-הדמה שלו יצאו בפרסום הזה? כדי להסיח את הדעת, כמובן. זו הרי מהותה של "אם תרצו": להסיח את דעתם של הישראלים מהבעיות האמיתיות שלהם ולעורר אותם כנגד אויב פנימי מדומיין. אין לך איך לגמור את החודש? אין לך ולא תהיה לך פנסיה? תנועת ההתנחלות מארגנת לך מלחמה תמידית שבחסותה בנימין נתניהו יוכל למכור את המדינה לטייקונים? עזוב אותך, זה לא חשוב – יש פוסט ציונים! כאלה שלא מאמינים בספר הראשון של הרצל! (את הספר השני, "אלטנוילד", "אם תרצו" לא ממליצה לקרוא, אולי משום שהיא מזהה את עצמה בדמותו של הנבל, הרב געייר.)

והשבוע היו ל"אם תרצו" שלוש סיבות טובות לנסות להסיח את דעתם של הישראלים. הראשונה, כמובן, היתה הפוגרום שביצעו מתנחלים בבסיס צה"ל. צריך להדגיש: כשאומרים לכם שמדובר ב"קומץ", מרמים אתכם. הפעולה הזו התבצעה בשלושה מוקדים, בו זמנית, והפעילה כ-350 איש – סד"כ של גדוד. הפורעים הגיעו לנקודות המוצא שלהם באמצעות אוטובוסים שמישהו שכר, כלומר היה כאן ארגון וכסף. כל זה מעיק מאד על תנועה של מתנחלים שמתחפשים לסתם ישראלים, וצריך איכשהו להסיח את הדעת מכך. התגובה של "אם תרצו" לאירוע עצמו מאלפת: היא מאשימה את הפורעים בכך ש"הם אימצו את דרכי הפעולה של מחבלים ערבים ושל פעילי שמאל קיצוני." אני לא מכיר שום מקרה שבו פעילי שמאל, או טרוריסטים פלסטינים, נכנסו מעדנות לבסיס של צה"ל, בלי שהש"ג ניסה לעצור אותם, תקפו קצינים בכירים, השליכו בקבוקי תבערה, גרמו נזק לציוד, ואז הסתלקו משם מבלי שאיש מהם נעצר, שלא לדבר על נורה. אני מוכן לאבד אצבע אם רונן שובל יוכל להצביע על אירוע כזה. מה שהיה אמור להיות גינוי לפעולות הפוגרומצ'יקים ש"אם תרצו" מזדהה איתם דרך קבע (שובל, נזכיר, השתתף בהתנגדות לפינוי מאחז עמונה) הפך במהירות לעוד התקפה של "אם תרצו" על מי שאמור להיות האויב האמיתי.

התקרית השניה שחייבה הסחת דעת מהירה היא העובדה שקמפיין שמאלי נמרץ שם קץ בתחילת השבוע לצביעות של בנק לאומי, שאישר ל"אם תרצו" להשתתף בתחרות העמותות שלו, שבהן הן נאלצות לכרכר בפניו כדי שיואיל להשליך להן כמה פרוטות. התקנון של התחרות אוסר על השתתפותן של עמותות פוליטיות, מה שלא הפריע ל"אם תרצו" להשתתף בה. המטרה שלה היתה לגזול תרומות מעמותות שנותנות מזון לאביונים כדי לקדם את עצמה, מטרה שבה קיבלה ככל הנראה סיוע מצבא הקליקים של מועצת יש"ע המוכר כ"ישראל שלי." לאחר מעשה, הם ייללו נוראות ואמרו שהמאבק נגד עמותה פוליטית שמתחרה בתחרות לא פוליטית הוא "סתימת פיות."

והשלישית, ואולי החשובה מהן – מבחינת "אם תרצו", לפחות – היא התחקיר שפרסם אתמול (ו') שחר גינוסר במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות." גינוסר שם יד על מה שנראה כמו החוליה החסרה: כתבתי כאן בשעתו ש"אם תרצו" לא מסרו לרשם העמותות את רשימת התורמים שלהם בשנת 2008 במשך שנתיים, והם קיבלו איום בפירוק. בסופו של דבר הם העבירו את הרשימה, וגינוסר מצא שאחד התורמים הוא יואב הורוביץ, שהשליש ל"אם תרצו" כמעט 75,000 ש"ח. גינוסר גילה שיש שלושה אנשים בשם זה בישראל: אחד מהם הוא חקלאי, אחד רואה חשבון בסוכנות ביטוח – ואחד מהם מקורב לנתניהו. במסמך שהוגש לאחרונה לבית המשפט, מוגדר יואב הורוביץ כ"פעיל ליכוד מרכזי, ששימש כראש המטה האישי של נתניהו." הוא היה מועמדו של נתניהו לתפקיד יו"ר הרשות השניה – עוד נסיון של נתניהו לחסל את התקשורת העצמאית בישראל – והוא מכהן כעת בוועד המנהל של רשות השידור.

האם זה יואב הורוביץ התורם? ב"אם תרצו" סירבו לענות על השאלה. העמותה שבנתה את עצמה על הטענה השקרית שעמותות השמאל מסתירות את מקור ההכנסה שלהן, ענתה לשאלות של גינוסר ב"מוטב לבדוק כיצד מתנהלות עמותות המכפישות את חיילי צה"ל, פועלות בארץ ובעולם בכדי לכבול את ידיו ולהחלישו, פוגעות בזכותם של אזרחי ישראל לחיות בבטחון ומובילות את מסע הדה-לגיטימציה נגד המדינה. עד אז, אנחנו מאחלים הצלחה בנבירה בגנזך רשם העמותות." מה שיש לנו פה הוא לא רק הסחת הדעת הרגילה – תראו, פוסט ציוני! – אלא גם לגלוג ובוז לנסיון לדרוש מ"אם תרצו" את השקיפות שהיא דורשת מאחרים.

ב"אם תרצו" ידעו שביום שישי יפרסם עליהם העיתון הגדול במדינה תחקיר שחושף את צביעותם, אז אין להתפלא על כך שביום חמישי הם ניסו עוד תרגיל הסחת דעת על אנשים שחושבים רעה על המדינה. למרבה השמחה, הפעם זה עבד רק על ערוץ 7. יכול להיות שבלשכת נתניהו צריכים ארגון חזית חדש.

ועוד דבר אחד: המשטרה עצרה השבוע את המורחקים מהגדה בצו מנהלי, ומצאה את עצמה נלחמת באספסוף חובש כיפות. ערוץ שבע דיווח – ואחר כך מחק את הדיווח, אבל שכח למחוק את התגיות – ש"במקביל נאספו סביב הבית תלמידים רבים של ישיבת 'מרכז הרב' הסמוכה והחלו להתעמת עם השוטרים". מרכז הרב היא לא ישיבה קיקיונית, של קיצונים חסרי השפעה: זו ישיבת הדגל של הציונות הדתית. לפני קצת יותר מחצי שנה, נאם שם בנימין נתניהו – כשהוא יושב ליד דב ליאור. ואם כבר, נזכיר לאור דברי הזעזוע של אלוף פיקוד המרכז אבי מזרחי מההתקפות על חיילי צה"ל, שהוא היה אמור לכבד בנוכחותו את דב ליאור – כשזה היה מבוקש לחקירה. ברגע האחרון, בגלל חשיפת הדבר בתקשורת, הוא נרתע. או שמזרחי לא מבין איפה הוא חי, ואז הוא לא צריך להיות בתפקידו, או שהוא מבין טוב מאד איפה הוא חי, ואז הוא לא צריך להיות בתפקידו.

(יוסי גורביץ)

קול בכתב ערווה: השיחה בין הרמטכ"ל בני גנץ וקצין הקישור שלו מטעם הזרוע האזרחית של צה"ל, אהוד ברק, שאתר ynet חשף אמש באומץ, מרתקת. שני הקצינים הבכירים מתבדחים על חשבונן של נשים, ברק מציע שהעוזרת שלו – סליחה, "העוזרת של השר"; כתב על זה יפה שחר – והמח"ט, שקולט שהם מסתבכים, משליך את עצמו לקו האש וזורק הערה על כך "שכל זמן שהיא בלי מדים ועם בגדים, זה בסדר", כדי למשוך אש משני הבכירים ממנו.

הבעיה היא פחות בבדיחות השובניסטיות ובמה שמגיע אחר כך. גנץ מורה לכתבים באזור, אנשי גל"צ וערוץ 2, לא לדווח, ומאיים עליהם. הוא מבין שהוא וברק הסתבכו, אז הוא מנסה לרכך את האיום בחצי בדיחה על "זה יהיה הדיווח האחרון."

לא יודע בקשר אליכם, אני לא הייתי רואה את זה כבדיחה אלא כאיום מרוכך, כזה שמבוצע באופן שאפשר יהיה לסגת ממנו אחר כך. ומתסבר שאני לא היחיד שחושב שגנץ היה רציני לגמרי: גם דוברי צה"ל ומשרד הבטחון הבינו כלשונה את ההנחיה של גנץ, ופנו לאחר מעשה לכתבים הצבאיים, בכלל זה לכתבי סוכנות זרה, ודרשו מהם לצנזר את ה"בדיחה." הכתבים, כמובן, צייתו – עד ש-ynet שבר את אחדות השורות. בואו נאמר שיש לי הרגשה שהכתב הצבאי של ynet לא יקבל סקופים בקרוב. אבל עכשיו אנחנו יודעים מה היחס בין דובר צה"ל והכתבים הצבאיים: כזונות המפרכסות זו את זו.

ההתבדחות הזו על אחד הנושאים הרגישים מגיעה כיממה אחרי שברק דרש שסיעת העבודה תמשוך הצעת אי אמון שלה בנושא הדרת הנשים כי "היא תפגע בצה"ל." היא מגיעה אחרי שהקצינים של גנץ, בעידודו, גנזו בפועל את יישום דו"ח ועדת שגב, שקבע כי יש לשלב נשים בכל התפקידים בצה"ל, וזאת בשל התנגדותם של גורמים דתיים. בפעם הבאה שיגידו לכם שבחורי ישיבות עושים יותר משמעותי יותר מזה מחיילות, תזכירו להם שני דברים: קודם כל, שבחורי ישיבות ההסדר הם משתמטים ברשיון, שמשרתים בקושי 16 חודשים, כלומר פחות מחיילות; ושנית, שחיילות לא יכולות לעשות יותר משום שבחורי הישיבה והרבנים שלהם, בסיוע קצינים מוגי לב, מונעים מהן לעשות יותר.

במדינה נורמלית, גנרל שמאיים על עיתונאים ×”×™×”, אם לא נבעט מתפקידו, עומד לדין על התנהגות שאיננה הולמת קצין. רק שבצה"ל אוכפים את המשמעת, במידה שבכלל אוכפים אותה, רק על חפ"שים וקצינים זוטרים. מה שמביא אותנו ל…

כשהבעת דעה היא לא הבעת דעה: הנשיא בדימוס קלינטון זכה לכמה וכמה קיתונות של לגלוג ארסי בפרשת לווינסקי, כשאחד מעוכרי הדין שלו הסביר ברצינות גמורה שהתשובה של קלינטון תלויה באופן שבו מגדיר את בית המשפט את המילה is. מסתבר שקצת מההתפתלויות האלה שמורות גם לדובר צה"ל.

לפני כשלושה שבועות כתבתי כאן על ההערות הפוליטיות שהרשה לעצמו רס"ן פטר לרנר, דובר פיקוד מרכז, בחשבון הטוויטר שלו. בין השאר, לרנר כתב על חוק העמותות – שהוא כזכור עדיין הצעת חוק – ש"לדעתי צריכה להיות חשיפה מלאה מצד הארגונים, כדי שאנשים ידעו," כלומר אימץ בפועל את העמדה של "אם תרצו." את הציוץ המקורי של לרנר אפשר לראות כאן.

למרות פניה לדובר צה"ל לפני שלושה שבועות בשאלה אילו צעדים הוא מתכוון לנקוט כלפי קצין שעבר על ההנחיות הברורות מאד שאוסרות על חיילים לנקוט עמדה פוליטית, לא התקבלה כל תשובה ממנו. בשבוע שעבר ניהלתי שיחה לבבית (במובן החריג של "שני הצדדים ניסו לעקור זה את ליבו של זה") נוספת עם דובר צה"ל, ללא תוצאה.

הבוקר ניהלתי דיון אישי בטוויטר עם לרנר עצמו. אפשר לראות את עיקריו כאן. לרנר טען שמדובר בחשבון הטוויטר האישי שלו, מה שיכול להיות אבל לא מתיר לו לנהל בו דיונים פוליטיים. יאיר נתניהו, שכתב הערות פוליטיות בדף הפייסבוק האישי לגמרי שלו, ננזף ואולץ למחוק את התוכן הפוליטי. מה שהיה מדהים בדיון עם לרנר הוא שהוא טען שהוא בכלל לא הביע דעה. כששאלתי אותו איך הוא מפרש את הביטוי "In my humble opinion there should be full disclosure" אם לא כהבעת דעה, הוא טען שאפשר לפרש את המשפט בכל צורה שהיא ("That could be interpreted any which way").

תדע כל אם עבריה, אפילו שרה נתניהו: אם הבן שלך מתכוון לעבור על הפקודות של צה"ל, כדאי שיהיה קצין בתפקיד בכיר, אחרת הוא יזומבר.

ומאחר ונכנסנו בצה"ל בעקביות בפוסט הזה, נהיה הוגנים ונזכיר לחיוב את בית המשפט הצבאי של יהודה, שזיכה נאשם פלסטיני מרוב האישומים נגדו מאחר והגיע למסקנה שהתנהגות חוקרי השב"כ שהוציאו ממנו הודאה "שללה את רצונו החופשי." השופטים לא העזו לכתוב מילה על עינויים, וכמובן לא הורו להעמיד לדין את החוקרים; בואו לא נסחף. הבלוג מאחל לשופטים הצבאיים צבי לקח, טל בנד ואמיר דהאן הצלחה בתפקידם החדש, שיהיה כנראה באיזו סדנת תיקון טנקים בנגב.

הבנק של אם תרצו: בנק לאומי, שההתמחות שלו היא גזל רכושם של ניצולי השואה, מי שטען שהמסמכים של הרכוש שלהם הושמדו אבל התברר שהם בעצם בבריטניה, עורך כעת תחרות שבמסגרתה הוא יחלק משהו כמו 0.3% מהרווחים שלו, כשני מיליון שקל, לעמותות שוחרות טוב. המטרה היא לגרום, איכשהו, למישהו לומר משהו טוב על הבנק.

התקנון של התחרות קובע במפורש ש"למען הסר ספק, הפרויקט איננו מיועד לעמותות בעלות מטרות פוליטיות". אבל, ראה זה פלא, אחת העמותות שמשתתפות בו ושאמורה לקבל 40 אלף שקלים היא מיודעתנו "אם תרצו."

עכשיו, "אם תרצו" מעולם לא טענה שהיא איננה פוליטית; היא טענה לכל היותר שהיא "תנועת מרכז", רק כזו שבמקרה הוקמה על ידי מתנחלים, שהיו"ר שלה היה יו"ר תא כתום ומועמד לכנסת מטעם מפלגה של מתנחלים, שמקבלת כספים מאנשי ימין מובהקים ושמתנהלת כמו זרוע של לשכת ראש הממשלה. עכשיו בנק לאומי מנסה לטעון שמדובר בעמותה לא פוליטית משום שהיא "לא מפלגתית." יכול להיות שכמו על ג'ון הייגי, גם על בנק לאומי מנסה "אם תרצו" לעבוד בתואנה שהיא עוסקת ב"חינוך", תוך הסתרת העובדה שהיא עוסקת בחינוך מחדש. הייגי נדפק על ידי "אם תרצו" פעמיים, אבל אחרי שהופנו זרקורים אל התנועה ואל העובדה שהיא השתמשה בסוכנות היהודית כצינור הזרמת הכספים שלה, הוא הפסיק לתרום.

אפשר לשכנע גם את בנק לאומי שזה לא רעיון טוב לתמוך בה. אחרי הכל, הוא יעביר לה לא רק כספים של ניצולי השואה, אלה ש"אם תרצו" עושים הכל כדי שישראל תדמה למדינות שמהם נמלטו, אלא גם את כספם של מחזיקי החשבון בבנק: כספי העמלות של בנק לאומי הולכים לממן את התנועה הפולקיסטית הזו, שכתבה במצע שלה שהיא תומכת ב"מדינה יהודית", עד שעדי אלקין הפנתה את תשומת הלב לכך שהיא השמיטה את "דמוקרטית." בואו לעמוד הבית של בנק לאומי ואמרו לו מה אתם חושבים.

אם תדברי, נשתיק אותך: היום העידה במשפטם של נפגעי הכור בדימונה ד"ר תלמה בירן, ומהממצאים שלה עולה כי עובדי הכור היו חשופים למנות קרינה יומיות שהחוק הישראלי מתיר במשך שנה.

זה לא היה כל מה שבירן העידה עליו: לדבריה, איש מלמ"ב – ארגון האופל ששומר על סודות הגרעין של ישראל, בחוסר הצלחה מרשים – התקשר אליה לאחר שהגישה את חוות הדעת שלה, ואיים עליה שהוא יעמיד אותה לדין בשל הפרה של חוק הצנזורה. כנראה שבניגוד לתרגילים קודמים של המלמ"ב, כמו העמדתו לדין של תא"ל יצחק יעקב, הפרקליטות לא קנתה הפעם את הבולשיט, כי איש המלמ"ב חזר בו מאיומיו.

חבר הכנסת דב חנין (חד"ש) הגיש שאילתה למשרד הבטחון, בשאלת האיומים של אנשי המלמ"ב על בירן. הוא גם מזכיר שמדובר בכור ישן במיוחד, בן 50 שנה, וככזה הוא מסוכן – ויש לדון בהשלכות של המשך קיומו. ישראל, נזכיר, היא מדינה שרעידת אדמה קשה פוקדת אותה מדי כ-80 שנה. הכורים בפוקושימה, במדינה שאמונה מעט יותר מישראל על תחזוקה, לא עמדו ברעידת האדמה הקשה שם. הדבר האחרון שנצטרך כשנאסוף את עצמנו מבין ההריסות ויסתבר לנו ששירותי ההצלה לא עובדים כי אלי ישי שלח מזכרים לאוצר אבל לא עשה שום דבר, הוא גם לגלות שחטפנו קרינה. לידיעתכם/טיפולכם.

(יוסי גורביץ)