החברים של ג'ורג'

עז התקיפה של נתניהו

בתולדות הממשל הישראלי שמור מקום של כבוד לעז המיתולוגית, משכיחת הסכסוכים. על פי האגדה, ניגש יהודי לרב ואמר לו שחייו אינם חיים, כי בני משפחתו מתקוטטים ללא הרף בחדר הקטן שבו נאלצים כולם לחיות. מה עליו לעשות? "הכנס עז לחדר," פוסק הרב. היהודי מגרד בפדחתו, אבל מציית. כעבור שבוע שואל הרב את היהודי איך החיים. הרבה יותר גרוע, הוא משיב. העז בכל מקום, אוכלת כל דבר, מטילה את גלליה ללא התחשבות; כל דרי החדר מורטים את שערותיהם. הוצא את העז, מורה לו הרב. כעבור מספר ימים, שואל הרב את היהודי מה מצבו. הרבה יותר טוב, כבוד הרב! יש לנו כל כך הרבה יותר מקום עכשיו!

שיטת העז חביבה על שני המשרדים החזקים בישראל, משרד האוצר ומשרד הבטחון. הראשון מודיע מדי עונת תקציב על עדר עזים – פגיעה בחינוך, פגיעה ברווחה, פגיעה בכל דבר בעצם, סעיף מיוחד בחוק ההסדרים שמפנה את הקשישים הישראלים לדיור מוגן על קרחון אינואיטי (המילה "אסקימוסי" משמעה "אוכל בשר חי" והאינואיט אינם אוהבים אותה), וכן הלאה. מתחוללת סערה עזה בציבור, חברי כנסת חוגרים שק ואפר בשידור חי, והאוצר מוציא את רוב העזים, פרט לאלה שממש הכרחיות לחיסול מדינת הרווחה הישראלית, וכולם נושמים לרווחה ולא שמים לב למה שקרה בפועל.

משרד הבטחון מפעיל את השיטה, אבל בשינוי גרסה. בכל פעם שנדרש בור השומן הגדול ביותר במדינה להצטמצם קצת, הוא מודיע שאמנם כולנו רוצים שהוא יקצץ במספר הנגדים המיותרים ויוציא את הקצינים לפנסיה רק חמש שנים לפנינו במקום 25, אבל הוא דווקא מעדיף לקצץ באיזו טייסת ובאמצעי המיגון שעל פי שקריו מיועדים להגן על אזרחי המדינה. התוצאה דומה: כולם נבהלים ונסוגים, וצה"ל מקושש כמה תקנים חדשים ולא נחוצים לקצינים חסרי תועלת או תוחלת שיאכלו את לחם הציבור עד יומם האחרון.

בנימין נתניהו ייזכר בתולדות הממשל הישראלי כגרסה משודרגת של יצחק שמיר, חוסר עשיה נוסח הבורבונים שמשולב בהסתה ארסית נגד המחנה הליברלי הישראלי. אבל, בכל זאת, נתניהו הצליח להמציא חידוש בסדרי הממשל שלנו: עז התקיפה, הכלאה בין עז לרוטווילר.

הבוקר הודיעו מקורביו של נתניהו שהוא החליט שלא להעלות לדיון בממשלה את הערעור על הצעות החוק לחיסול עמותות זכויות האדם. כל זמן שהממשלה לא דנה בהם מחדש, תהליך החקיקה שלהם לא יכול להתקדם. ודוק: נתניהו לא חיסל את החוקים הללו, מה שיכול היה לעשות אילו היה משליך את מלוא כובד משקלו לנושא. הוא פשוט השעה אותם. עז התקיפה לא יצאה מהחדר; היא פשוט רובצת מתחת לשולחן.

זה רמז בוטה לארגוני זכויות האדם: אם תמתחו עלי יותר מדי ביקורת, אשסה בכם שוב את אקוניס ודנון. אם תכתבו דו"ח קטלני על מה שעושה הממשלה שלי בשטחים – כמו, למשל, לספח שטחים מהגדה לקיבוץ דתי שנמצא בישראל – יכול להיות שתמצאו את עצמכן בלי תקציב ועם המון סיבוכים משפטיים. צוואר יפה יש לכם, לא חראם?

אז לכו, תהיו ארגוני זכויות אדם כמו שאנחנו אוהבים אותם – כאלה שיאפשרו לנו להמשיך להעמיד פנים בעולם שיש כאן דמוקרטיה. רק אל תמתחו את החבל, רק הקפידו להתבונן שוב ושוב מסביבכם, בחשש; אולי העז כבר שוחררה.

אני מכיר הרבה מאד אנשים בסצינת ארגוני זכויות האדם. ללא יוצא מן הכלל, הם אנשים אמיצים, דעתניים, שהאידיאלים שלהם חשובים להם יותר מעושר. אם מישהו מהם מקבל, כפי שהוציאה "אם תרצו" את דיבתם, 9,000 יורו בחודש, טרם פגשתי בו. אבל אנשים ערוכים, בסופו של דבר, למאבק שיש לו הכרעה ברורה. מצב מעורפל יותר, שבו האיום תלוי מעליך כל העת ולעולם אינך יודע אם תוכל להלחם בו כראוי ולדעת אם ניצחת או הפסדת, הוא מצב שוחק הרבה יותר. מצבו של אסיר שיודע מתי ישוחרר טוב לאין שיעור, גם אם נידון ל-20 שנים, מזה של עצור מנהלי, שאיננו יודע אם בתום ששת החודשים שלו יחליט מנגנון האופל לעצור אותו שוב. לא במקרה, רוצה נתניהו להכניס את ארגוני זכויות האדם למצב אי הוודאות הזה. אולי, מי יודע, הם יצנזרו את עצמם. אולי הם יתחילו לחשוב שוב על כל מילה שהם כותבים. אולי נוריד את המשפט הקשה.

וזו תהיה התבוסה הקשה מכולן.

ועוד דבר אחד: מקורביו של האנס הבכיר קצב מאיימים עלינו בתקשורת בימים האחרונים שאם לא יוותרו לו, לא יחננו לו, לא יקצצו לו, הוא ייאלץ להתאבד. אל תאיימו עלינו, בבקשה. אם קצב רוצה להתאבד, שיילך על זה, שיהיה לו בהצלחה, ויפה שעה אחת קודם. אל תבקשו שנחזיק אותו, כי תופתעו לגלות עד כמה לא בא לנו. רק, אם כבר, שיואיל לעשות את זה במקום שבו הוא לא יהיה לטורח על עובד ציבור, שיתענה אחר כך ברגשות אשם. קצב, אחרי הכל, כבר הרס מספיק חיים של עובדות ציבור.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • עדו

    "אי ואיטי"

  • דורצח

    דברים שיכולים לקרות רק בבלוג הזה: השוואה מנומקת בין ראש ממשלת ישראל לצ'ארלי פותח הגרונות.

    • ygurvitz

      לול!

  • גלעד

    והשוואה בין צהל לצבא הטרולים של סאורון.
    פוסט ארסי במיוחד אבל קיבינימט, אתה צודק.

  • עמוס

    ויש לעז הזו ולעז התקיפה באיראן (להכין את המקלטים או לא? פרטים בקרוב…) עוד יתרון – להסיט את המבט ממסמוס המחאה החברתית. זמן שאותו ארגון מקדיש להגנה על עצמו לא יוקדש לטיפול בעניינים אחרים. התקווה שלי היא שזה לא יעזור. שמי שעדיין מתקשה לגמור את החודש ולמד בקיץ איך מורחים אותו לא ישכח. אם הפוליטיקאים הנכונים ינצלו את זה זה יכול לחזור לממשלה כבומרנג (אם זה יתן לנו ממשלה טובה בהרבה זו כבר שאלה אחרת, אבל גם אחת קצת פחות גרועה זה משהו). יש בי תקווה שמשהו השתנה בקיץ האחרון.

  • מילואימניק

    עכשיו אני יכול להודיע לכל החברים האסקימוסים, סליחה, האינואיטים שלי, שהם יכולים לחזור לקרוא את הבלוג!

    אחלה פוסט, כמו בד"כ.

  • שכחת את רועת העיזים פאינה קירשנבאום. מצגת קצרה על העדר
    http://shotefplus.org/2011/11/19/%D7%98%D7%95%D7%94%D7%A8-%D7%94%D7%9B%D7%A1%D7%A3/

  • Pingback: במקלדות שלופות | Saloona | סלונה()

  • אלברט פירות

    יוסי, אתה אדם ישר שלא עושה שקר בנפשו (ללא עודף אלכוהול). אתה לא חושב שאנחנו צריכים, לאור מה שקורה במערב אירופה, לערוך רוויזיה לחלומות שלנו על מדינת הרווחה המתוקנת? הרי מדינת הרווחה היא רעיון גאוני. בדיוק כמו הקומוניזם. אבל, בדיוק כמו הקומוניזם, היא לא עובדת. וחבל.

    • מני זהבי

      אני לא יוסי, אבל…
      במערב אירופה קורים דברים שונים (ד"א, האם אתה כולל את יוון ב"מערב אירופה").
      לגבי "עובדת" או "לא עובדת", השאלה היא למה אתה משווה. נכון שכיום המצב במערב אירופה אינו מזהיר, אבל ברוב המדינות שם, מבחינה כלכלית, החיים נוחים הרבה יותר מאשר בישראל. מה שאומר שאם יש מדינות עם בעיות מיוחדות (ספרד היא מקרה מובהק), כנראה משהו השתבש באותן מדינות עצמן ולא ברעיון הכללי של מדינת הרווחה.
      דרך אגב, ברוב המדינות של בריה"מ לשעבר, המצב הכלכלי של רוב העם הידרדר מאוד מאז קריסת המשטר הסובייטי. אז אולי גם ה"קומוניזם" עבד, מבחינות מסוימות.

  • אלברט פירות

    אני כולל את יוון במדינות שמספקות שירותים סוציאלים (שעיקרם ביטוח לאומי ושירותי בריאות) הממומנים מכספי מיסים (ולא ממחצבים מתכלים) – כל המדינות הללו, ללא יוצא מהכלל בצרות.

    ואם החיים שם יותר נוחים מבישראל היום. הרי שברור שעם קריסת היורו, השוק המשותף, והאיחוד הפוליטי, המצב יחזור לסטטוס קוו ששרר באירופה ב15,000 השנים האחרונות. ולגבי הקומוניזם, אני באמת מתלבט: מה עדיף לחיות חופשי ורעב או תחת המגף של "שירותי הביטחון" ולא לדעת אם אני עשיר או עני. ואם כבר מזכירים את ימי הקומוניזם העליזים, איפה המיליונים שגוועו ברעב ואיפה האוקראינים/בורמזים/סינים היום.