הגיעה לידי, באדיבות אדם שיישאר אלמוני, סריקה של המסמכים שבתיק של "אם תרצו" ברשם העמותות, וביליתי חלקים מסוף השבוע בנבירה בהם. רוב החומר, כצפוי, לא מי יודע מה מסעיר. עם זאת, יש כמה נקודות שראוי להתייחס אליהן.

הנקודה הראשונה היא ש"אם תרצו", שבנו את עצמם על הדרישה שארגוני השמאל יחשפו את מקורות המימון שלהם, מאד לא ממהרים לחשוף את מקורות הממון שלהם-עצמם. החוק מחייב אותם לספק את שמות התורמים שהעבירו להם תרומות הגדולות מ-20,000 ₪ מדי שנה. להלן רשימת התורמים הללו של "אם תרצו" לשנת 2007, בסדר יורד:

ה-Central Fund for Israel (מיודעתנו): 25,000 דולרים.

מורניבה (לא הצלחתי לברר מי או מה זה): 10,000 דולרים

המכון הישראלי להגינות תקשורתית ופוליטית – 20,000 ₪. המכון הלז עמד בשעתו מאחורי אתר אומדיה, והוא נתמך על ידי תורמים עלומים מארה"ב. יצוין שלמרות שברשם החברות הוא מצוין גם בשמו האנגלי, גוגל לא מכיר אותו, והמידע עליו ברשת העברית גם הוא מצומצם מאד.

יצחק אפלבוים (לא ידוע) – 5,000 דולרים

גטלר זאצרס (לא ידוע) – 5,000 דולרים

תקציבה של "אם תרצו" לשנת 2007 עמד על כ-250 אלף שקלים. כ-45 אלף דולרים, שהם כ-172,800 ₪ (לפי השער של ה-31 בדצמבר 2007, 3.84 דולרים לשקל), הגיעו ככל הנראה מתורמים בחו"ל. מדובר ברוב מוחלט של התקציב של "אם תרצו" לאותה שנה – וזה לא כולל את 20,000 השקלים של "המכון הישראלי להגינות תקשורתית ופוליטית", שנשען גם הוא על תורמים מארה"ב. ביחד, אנחנו מדברים על 192,800 ₪ שהגיעו מאזרחים זרים.

וזו רשימת התורמים של "אם תרצו" לשנת 2009:

הסוכנות היהודית – 374,875 ₪

ה-CFI – 14,161 דולרים

ה-CFI (תרומה שניה) – 19,935 דולרים

אם הנתונים האלה נראים לכם מוכרים, זה בגלל ש"כלכליסט" כבר חשף אותם באוגוסט האחרון. סך התרומות שגייסה "אם תרצו" ב-2009 עמד על 456 אלף ₪. הסכום הגדול מגיע, כזכור, מג'ון הייגי, האיש והתמיכה בהיטלר. מה שאפשר להבין מהנתונים האלה הוא של"אם תרצו" אין כמעט תמיכה כספית ישראלית: רוב מוחלט של הכספים שלהם מגיעים מחו"ל.

אבל רגע, רגע! למה קפצת מ-2007 מ-2009? מה קרה לתרומות של 2008? מי היו התורמים? ובכן, "אם תרצו" מעדיפים לא לענות על השאלה הזו. בתשיעי במארס 2009, שלח להם רשם העמותות דרישה להציג את הרשימה, כמו גם מאזן בוחן של חשבון העמותה. העמותה שלחה בתגובה מאזן בוחן, אבל לא את רשימת התורמים של 2008. רשם העמותות שלח להם מכתב שני לפני כחודש – בשני במארס 2011 – ובו הוא דורש להציג את המסמכים הללו תוך 21 יום. זה היה המסמך האחרון שהיה בתיק כפי שהגיע אלי, להוציא מכתב מאותו תאריך שדרש הבהרות לגבי התרומות מה"נוצרים המאוחדים", שלדבריו לא ברור באיזו שנה הן התקבלו. הנוצרים המאוחדים הוא הכינוי לכנסיה של הייגי, כך שיכול להיות שהשאלה הזו מתייחסת לכספים שהועברו דרך הצינור של הסוכנות היהודית ב-2009 – או אולי לתרומה אחרת של הייגי, ב-2008, שהועברה ישירות ל"אם תרצו". לא הצלחתי לקבל תשובה – או, למעשה, כל תשובה – ממשרד רשם העמותות.

אז מה היה לנו? "אם תרצו", שטענה שארגוני השמאל מסתירים את מקורות המימון שלהם – שקר גס – מסתירה את מקורות המימון שלה-עצמה, שקופה משמעותית פחות מכל עמותה שמאלנית ממוצעת, ובמשך שנתיים התחמקה מהשאלה מי מימן אותה ב-2008. כנראה שיודעים שם למה.

הנקודה השניה נוגעת לפעילותה של "אם תרצו" ב-2007. היא הוציאה 82,202 ₪ על פרסום, 7,998 ₪ על "תחרות אמנות ציונית וקריקטורות" – לימור לבנת, מאחוריך – כמו גם 42,838 ₪ על קמפיין מקוון (סכום גדול יחסית), ו-25,798 ₪ על חומר פרסומי. סך הכל, לדברי הדו"ח השנתי של העמותה, היא הוציאה 158,436 ₪ על פעילות שוטפת – בכלל זה רישום העמותה והוצאות נלוות – ו-97,325 על "קמפיין וינוגרד".

עכשיו, כפי שחשף בשעתו "ידיעות אחרונות" – שחשף גם את שיטת הניקוד של בנימין נתניהו לתורמים זרים – בשנת 2007 השתמשה לשכת נתניהו בקמפיין המילואימניקים כדי לנסות להפיל את ממשלת אולמרט. בכיר לשעבר בלשכה אמר אז ל"ידיעות" ש"אנחנו בלשכה חיברנו תורמים זרים שהזרימו כספים למאבק המילואימניקים… השפענו גם על השימוש בכספי הזרים, ובעצם על האסטרטגיה של המאבק. כל זה, כשלמילואימניקים בכלל לא היה מושג מי עומד מאחורי הדברים". אני חושב שלאור ההיסטוריה של "אם תרצו", אם לרונן שובל ועמיתיו לא היה מושג, הם היו צריכים להיות טיפשים מאד. בהתחשב בכך שהם הצליחו להשיג לעמותה שלהם תקציב של רבע מיליון בשנה הראשונה שלה, ובתחילת 2009 כבר גייסה העמותה יותר מ-700,000 שקלים ועוד 300,000 מהם במט"ח, קשה להאמין שהם אכן טיפשים.

נקודה שלישית: לא נעים לחבוט בסוס המת הזה, אבל שובל איים בתביעה על מי שיקרא ל"אם תרצו" תנועה ימנית, אז בכל זאת נחזור אליו שוב. שובל היה דובר "תא כתום" בעברו, והוא גם היה מועמד מטעם "הבית היהודי" לכנסת; ב-2008, כשהיה הרבה פחות מפורסם, הוא קבע במאמר ב"הארץ" שאסור לסגת מהגדה המערבית; בדצמבר 2008 הוא אמר לערוץ 7 ש"אני נגד נסיגות – שיקדמו רק את הטרור. נגד העברת סמכויות ביטחוניות לפלשתינאים – תגידי השתגענו ? נגד עקירת מאחזים – שבתתי רעב 12 ימים  נגד ההתנתקות (בתא כתום), וגם הייתי בעמונה [..]. אם המפלגה [הבית היהודי – יצ"ג] לא תכלול 100% אנשים שנאמנים לעקרונות א"י והעם היהודי, אז אין בכלל טעם בקיומה". על ארז תדמור, מנכ"ל התנועה, נטען שהוא פרץ בריקודים עם הידיעה על רצח רבין.

ובכל זאת, הבה נעבור על רשימת שבעת מייסדי העמודה:

צבי שני ואשתו, עטרת – שניהם מתנחלים לשעבר המתגוררים בירושלים. היו מעורבים בנסיון להקמת גרעין תורני (עטרת כותבת כאן תחת הכינוי "שנים1".)

מרים אוראל, מתנחלת, ממייסדות המאחז שדה בועז.

ארז תדמור ושרון גביש-תדמור מתגוררים גם הם בשדה בועז.

רונן שובל ואשתו, חמוטל, מתגוררים בהתנחלות כפר אדומים.

כלומר, מתוך שבעה מייסדים חמישה היו מתנחלים בעת יסוד העמותה, ועוד שניים הם מתנחלים בעבר ועם רצון להתנחל בעתיד. מקרה? טעות? אל תצחיקו אותי. במשך שנים, כפי שכתב שלום בוגוסלבסקי, משמשת "אם תרצו" ככלי להלבנה של עמדות המתנחלים ולהחדרתן למיינסטרים. המתנחלים, שהבינו שאיבדו את הציבור (מה שהם מכנים "התנחלות בלבבות") ברטוריקה הרגילה שלהם, השתמשו בסוס טרויאני כדי לחדור לשורות המרכז הציוני. והאנשים שיושבים בתוך הסוס יודעים היטב מה הם עושים.

רונן שובל סירב להגיב לפוסט הזה. הוא טען שאני מוטה ולא "עיתונאי ישר". כנראה שהוא התרגל לסטנדרטים של בן כספית. על כל פנים, בהתחשב בתרגילים שהוא עושה כדי להתחזות לאיש מרכז, ישפטו הקוראים את היושרה שלו.

עוד דבר אחד: הרבה נכתב בימים האחרונים על המאמר שפרסם השופט גולדסטון בוושינגטון פוסט. יש שתי נקודות שמתעלמים מהן. הראשונה שבהן היא שהטיעון של גולדסטון הוא מעגלי: לדבריו, מאחר וישראל פתחה בחקירות הפשעים שביצעה, הדו"ח שלו היה נראה אחרת. אבל ישראל לא היתה פותחת בשום חקירה אלמלא כתב גולדסטון את הדו"ח שלו. כל החקירות היו מיועדות לצרכי יח"צ בלבד, כפי שיעיד עונשם של שני החיילים שהורשעו בשימוש בילד כמפנה מוקשים (ושעכשיו צווחים שמגיע להם קיצור עונש בעקבות דבריו.) גולדסטון מתרשם ממספר החקירות שנפתחו, אך נאלץ להודות שמספר החקירות שאכן נסגרו קטן משמעותית. גולדסטון משוכנע שאם אל"מ אילן מלכא, מח"ט גבעתי, יימצא אשם בפקודה שהרגה 29 בני משפחת אל סימוני, אשכרה יקרה לו משהו. אני, איך לומר, הרבה יותר סקפטי.

נקודה שניה, שהעלה איתמר שאלתיאל, חשובה אפילו יותר. הסיבה היחידה שגולדסטון השווה את ישראל לטובה לעומת החמאס היתה שישראל פתחה בחקירה, גם אם מאוחרת. המשמעות היא שאנשים שמתנגדים לחקירות – כמו, למשל, "אם תרצו" – רוצים בפועל להוריד את צה"ל למדרגתו של החמאס. וגם את זה צריך להגיד.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הטבק והאלכוהול, ואני רוצה להודות בזאת לתורמים ולאחל להם שיחיו במדינה שבה "אם תרצו" תהיה גורם שולי. לידיעת החוששים לבריאותי: נרכשה מצלמה חדשה.

(יוסי גורביץ)