החברים של ג'ורג'

מכחישן אוטומטי: אתמול, כשהתחילו להגיע הידיעות המקוטעות על מה שקרה במג'דל שאמס, התקשרתי לדובר צה"ל בנסיון לקבל תגובה רשמית – השמועות הראשונות היו צרור יריות על אוטובוס ישראלי. אחרי שהעבירו אותי מעמדה אחרת לשניה – העובדה שאני כותב בשני בלוגים, אחד בעברית ואחד באנגלית, כנראה בלבלה אותם – אמרה לי חיילת צעירה שאני אקבל בקרוב תגובה במייל. אמרתי לה שבמקומם הייתי מוציא הודעה רשמית מסודרת כמה שיותר מהר, כי הרשת מתפוצצת משמועות. היא נפנפה אותי בנימוס צונן.

כעבור כחצי שעה קיבלתי את התגובה הבאה, שמובאת כאן כלשונה: "בתשובה לשאלה: לפני זמן קצר זיהה כוח צה"ל אזרחים סורים אשר ניסו לפגוע בגדר המערכת בין סוריה לישראל בצפון רמת הגולן. הכוח השיב בירי הרתעתי לאוויר. צה"ל שב ומזהיר כי כל נסיון לפגוע ברכוש או באדם יתקבל בתגובה הולמת". זה היה כשעה אחרי שמד"א הודיע על אירוע רב נפגעים. ארבעה אזרחים סורים – אולי יותר; התקשורת הסורית מדברת על עשרה – נהרגו ועשרות נפצעו. ודובר צה"ל? הוא מדבר על "ירי באוויר". הם היו צעירים שם מלזכור את הבדיחה הישנה מהאינתיפאדה הראשונה, "כדור ראשון באוויר של הריאות". האם זה היה שקר מטומטם במיוחד, מהסוג של "אף ספינה לא נפגעה" של תחילת מלחמת לבנון השניה, או חוסר תקשורת אמיתי בין השטח ובין דו"צ? אולי דו"צ צריכים להציב אנשים שלהם ביחידות צה"ל השונות. מצד שני, אני מקבל את הרושם שזה יעלה דרסטית את מספר הנפגעים בקרב אנשי דו"צ.

הלכתי לאתר דו"צ, אולי אמצא שם מידע מועיל יותר. המבזקים של האתר עסקו בסגר שהוטל על הגדה בעת יום העצמאות, כמעט שבוע קודם לכן. אם לזה קורא אבי בניהו "לוחמי ניו מדיה שנבחרו בפינצטה", אולי עדיף פשוט לסגור את דובר צה"ל. במיוחד אם אחר כך מגיעה הטענה המתבכיינת-מביכה שהכל מזימה איראנית. אם יש לכם הוכחות לטענה כזו, הציגו אותן. אם אין לכם, או שייגרם יותר מדי נזק מודיעני מחשיפתן, אז פשוט תסתמו את הפה.

ההפתעה: צה"ל ביצע אתמול את התרגיל הקבוע שלו מאז 1968: התפסות עם המכנסיים למטה. מקובל, אמנם, שצבא יהיה ערוך למלחמה הקודמת, אבל צה"ל קצת מגזים כשהוא ממשיך להתכונן ל-1973 כאילו לא היו לנו שתי מלחמות בלבנון ושתי אינתיפאדות, שבכולם נאלץ צה"ל להתמודד עם אוכלוסיה אזרחית שמעורבת בלחימה. סביר להניח שאם הצבא הסורי היה מנסה להזיז איזו חטיבה, צה"ל כבר היה מראה לו מה זה.

אבל להתכונן לאפשרות שדווקא אזרחים יהיו מעורבים – זה לא. אמנם, האביב הערבי מתקדם במהירות לעבר הקיץ, טוניס הדיחה את השליט שלה בינואר ובאותו חודש פרצה גם המהפכה במצרים; אמנם, פלסטינים צעירים וזועמים כתבו את תכניותיהם ליום הנכבה בפרוטרוט בפייסבוק – כל כך בפרוטרוט, ששר ה-Hasbara שלנו (יש דבר כזה; מה יש, רק לסורים מותר?) דרש את הסרת עמוד "האינתיפאדה השלישית". לא ברור אם המודיעין לא שמע על זה, או שהוא לא העביר את המידע, או שהוא העביר והגנרלים בפיקוד צפון התעלמו; מלחמת גנרלים קלה כבר החלה אמש, כשבאמ"ן מגלגלים את התיק לפתחו של אלוף פיקוד צפון, גדי "שלא תהיה לתושבי ישראל אשליה שמישהו יפתח להם מטריה מעל הראש" אייזנקוט. כך או כך, גם אם באמ"ן שכחו – שוב – את החומר החשוב בארכיונים ולא הפיצו אותו ליחידות, כל התכונה לקראת יום הנכבה היתה בכל כלי התקשורת. ידענו שאייזנקוט מנותק מהמציאות, אבל עד כדי כך? הוא לא קורא עיתונים? בפיקוד צפון מיהרו הבוקר לומר שהוא נמצא בימיו האחרונים בתפקיד, ומזה כבר משתמע שאין טעם לערוף את ראשו, הוא ממילא הולך הביתה.

אם אייזנקוט ×”×™×” עושה את ×”×’'וב שלו כמו שצריך – אני יודע: ואם לסבתא היו גלגלים – אז היחידות שלו היו ערוכות גם להתמודדות עם מפגינים, וגם ×”×™×” להן את הציוד המתאים לשם כך. ×–×” לא קרה, ואנשים מתו. מאחר ואלה רק פלסטינים, ועוד סורים, ועוד כאלה שפרצו את הגבול, אז המוות ×”×–×” לא יטריד יותר מדי ישראלים. אבל…

אין משמעת: ההנחיות האחרונות של צה"ל, כזכור, היו למנוע הריגת פלסטינים משום שזו משחקת לידיהם ומעניקה להם נצחון בקרב על צריבת התודעה. התוצאה היתה מניין הרוגים גבוה למדי. אין לדעת מה אחריותו של צה"ל להרוגים בלבנון – הוא טוען שהוא ירה "ירי מדויק" לעבר ההפגנה הלבנונית, ומאשים את הלבנונים; מצד שני, מה ציפיתם שהוא יאמר? טוב שלא אמר ש"הכוח השיב בירי הרתעתי לאוויר " – אבל הנראטיב הפלסטיני קיבל את הגוויות שלו, ואת הסיבוב הזה הוא לקח. מן הראוי לציין שלאף חמוש ישראלי לא נשקפה סכנת חיים; כל התיאורים מדברים על מפגינים בלתי חמושים.

תפקידו של צה"ל הוא, בין השאר, לספק למנהיגי ישראל מרווח תמרון. מנהיגיה הנוכחיים, כמובן, לא מתכננים שום תמרון. אבל צריך לתהות אם צבא שלא מסוגל להבין את הנדרש ממנו וליישם אותו הוא לא כלי חלוד, החוליה החלשה בשרשרת; האם צה"ל לא התרגל כל כך להיות גוליית – כבד, משוריין, ושחצן ללא סיבה – שהוא הפך לנשק המסוכן ביותר שבידי אויביה של ישראל, בהמה גסה שתמיד אפשר לסמוך עליה שתייצר תגובת יתר. פומפיוס היה מסוגל, כשרצחנותם של חייליו סיכנה את השלום במחוז שכבש, להורות על חתימת חרבותיהם בנדניהם, וענישת מי ששבר את החותם; ממשלת ישראל איננה יכולה, איננה מעיזה, לומר לחמושיה לנצור אש.

ההתקפה שנשכחה: כולם דיברו על האירועים ברמת הגולן, בעיקר בגלל טראומת "הסורים על הגדרות" ארוכת הימים ("אדוני ראש הממשלה, הכל אבוד. הסורים השיגו קאטר", כתב בשעשוע משתמש טוויטר); אף אחד כמעט לא התייחס לעובדה שצה"ל פתח באש טנקים לעבר מפגינים ברצועת עזה, הרגו אחד מהם ופצעו 40. נו, זו עזה. התרגלנו.

ועוד דבר אחד: קלגס בכיר במשטרת ישראל, ניצב משנה קובי בכר, סטר לעורכת הדין מייסא ארשיד מהוועד נגד עינויים, לאחר שזו ההינה בחוצפתה לשאול אותו באיזו סמכות הוא עוצר מפגינים בהפגנה שאיננה זקוקה לרשיון. במשטרת ישראל טוענים שמדובר ב"הפעלת כוח סביר". עמוד הפייסבוק של טמקא הזמין את הגולשים לענות על השאלה "מותר לו?" ודאי שמותר לו: הרי היא רק ערביה, ועוד אשה, ועוד שמאלנית. איזו שאלה יש כאן בכלל?

סטירת לחי היא, בכל תרבות, צורת השפלה שנוקטים בה בעלי הכוח כלפי חסרי כוח. מה שהבריון הברברי בכר אמר לארשיד בסטירת הלחי שלו פשוט למדי: "את אולי מלומדת, ועורכת דין, אבל אני גבר ויהודי, וזה קובע הכל". ואפשר להניח בבטחה שחלק ניכר מהאספסוף היהודי יסכים איתו.

(יוסי גורביץ)

לפני כשנה וחצי, רעשה הארץ כאשר תושב רמת אביב, לאוניד אריק קארפ, הותקף על ידי קבוצה של צעירים, שעה שניסה לגונן על בתו מפני הצקותיהם. קארפ הוכה מכות קשות, ומאוחר יותר מת מפצעיו. שלושה מן התוקפים הואשמו ברצח; ארבעה אחרים הואשמו, באופן חריג ביותר, באי מניעת פשע, ועבירה על חוק "לא תעמוד על דם רעך". לכל הפרשה לווה גוון גזעני בוטה, כאשר התקשורת – והמגיבים הארסיים – התמקדו בעובדה שלמספר צעירים ערבים התלוו שתי צעירות יהודיות, אחת מהן חיילת; הפרשה הפכה במהירות לעיסוק בחילול הדם היהודי. נשמעו טענות שמדובר היה בלינץ' על רקע לאומני. קרפ, כזכור, הותקף במכות, בידיים חשופות ובבעיטות.

לפני כשבועיים, תקפה כנופיה של ארבעה נערים דתיים, שניים מהם תושבי התנחלויות, את חוסאם רווידי, ואחד מהם דקר אותו למוות בתער. הכל, כמובן, על פי החשד; נזכיר שגם החשודים ברצח קרפ טרם הורשעו, ונזכיר מה ערכה של הודאה, במדינה שבה שוטרים וחוקרים מענים אינם נענשים, וששוטרים המרשים לעצמם לשקר על דוכן העדים אינם מועמדים לדין בשל עדות שקר. רצח רווידי, על פי המשטרה, היה לפחות בחלקו רצח לאומני: הקורבן נבחר משום שדיבר ערבית וכך זיהה את עצמו כבן הגזע הנחות. על פי עדויות של פלסטינים, שגם להן צריך להתייחס בזהירות, התקיפה בוצעה תוך כדי קריאות "מוות לערבים". לאחר מכן, טענה המשטרה, נעצרו שניים מן התוקפים כאשר הם מנסים להשליך את כלי הרצח, לבקשתו של הרוצח – מה שמעיד על תכנון, לפחות לאחר הרצח.

אף על פי כן, הפרקליטות מבקשת להעמיד את הדוקר לדין באשמת הריגה בלבד, לא רצח. העובדה שהוא פתח בקטטה בשל מוצאו של קורבנו, משום מה לא רלוונטית. העובדה שבניגוד לרוצחיו של אריק קרפ, הוא דווקא היה מצויד בכלי חד, גם היא לא רלוונטית. ראויה לציון העובדה שלמרות שחבריו סייעו לרוצח בתקיפה, וששניים מהם היו מעורבים בנסיון להעלמת כלי הרצח, לא מביאה לכך שהם יואשמו בסיוע לרצח – או אפילו באי מניעת פשע.

עכשיו, המשטרה טוענת שהתקיפה התחילה כהתקפה מכוונת והמשיכה כקטטה, ושהקטטה קדמה לדקירה. הטיעון הזה, ודאי, חל גם על תוקפיו של קרפ – אבל שם, כזכור, החליטה הפרקליטות שמדובר ברצח, וגם העמידה לדין את האנשים שלא היו מעורבים בתקיפה עצמה. אני לא משפטן, אבל ההגיון שלי אומר שאם אתה שולף סכין במהלך קטטה, אתה אמור לדעת שיש סיכוי שזה ייגמר במוות – סיכוי גדול משמעותית יותר מאשר בתקיפה באגרופים ובעיטות בלבד. ואף על פי כן, זו החלטת הפרקליטות. אכיפה סלקטיבית? עצימת עין לימין? ארור החושב אוון.

ראויה לציון גם התנהלות התקשורת הישראלית: הרצח של קרפ תואר כלינץ', ותואר כאירוע לאומני, אף שאין סיבה טובה להניח שהיה כזה. הרצח של רווידי תואר כ"קטטת שיכורים", אף שהיה בעליל פיגוע לאומני, והוא נעלם מהתקשורת במהירות שיא – אמנם, בחסות צו איסור פרסום ועל רקע אירועים בינלאומיים חשובים. ועדיין, אף אחד לא ניסה לברר מי החברות של ארבעת הפוגרומצ'יקים, וכנראה שלא יישמעו צקצוקי לשון מזועזעים על כך שהן יוצאות עם זבל אנושי כזה. ככה זה, כשאתה בן העם הנבחר.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הטבק והאלכוהול. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

משטרת ישראל זימנה שורה של פעילים פוליטיים באום אל פאחם בימים האחרונים. על מה שקרה אחר כך יש מחלוקת: הפעילים אומרים שהמשטרה ניסתה להרתיע אותם מלהשתתף בהפגנות נגד הפגנת הימין המתוכננת בעיר; השוטרים טוענים שמה פתאום, לא יעלה על הדעת, הם בסך הכל "ביקשו מהתושבים לנהוג באיפוק ולא באלימות".

אני מאמין לפעילים מאום אל פאחם. המשטרה בישראל מעולם לא ראתה את עצמה ככוח שמיועד לשרת את התושבים, אלא ככוח שמיועד לשרת את המשטר. מימי בן גוריון והלאה, נעשה במשטרה שימוש פוליטי בוטה. שיחות הפחדה כאלה נערכות לעיתים קרובות לפעילים שחורגים מהקו שהמשטר מרוצה ממנו, פעילי שמאל ופעילי ימין. לאזהרות האלה יש מטרה אחת: להפחיד אנשים ולהרתיע אותם מפעילות שעשויה להביך בכירים.

מקרה בולט בשנים האחרונות היה זה של משה מוסקל, שבנו רפנאל נהרג במלחמת לבנון השניה ושמינף את העובדה הזו כדי להפוך לאחד ממובילי המאבק נגד אהוד אולמרט. לא צריך היה להיות מחסידיו הגדולים של אולמרט, בהנחה שנותרו כאלה, כדי להרתע מהמחאה הכתומה עד למאד של מוסקל; ובכל זאת, המשטרה עשתה מעשה נבלה כששלחה שני קצינים לברר האם מוסקל "מתכוון לעשות בלגאן" בטקס בנוכחות אולמרט. גם אז לא היססה המשטרה להודות ש"לנוכח העובדה שהאירועים האחרונים לוו במחאה, ביקשנו לדעת האם יש כוונה לקיים שוב הפגנה".

זה לא עניינה של המשטרה. לא בביתו של מוסקל ולא מול פעילים פוליטיים באום אל פאחם. זכות ההפגנה היא בסיסית, וכל זמן שאתה לא מארגן 50 איש או יותר, אתה לא חייב להודיע למשטרה שום דבר.

מצבו של מוסקל, כיהודי חובש כיפה, עוד טוב: הוא שייך למעמד בכיר בעם האדונים. מצבם של הפעילים באום אל פאחם שונה משמעותית. בציבור היהודי יש תחושה – או, נכון יותר לומר, לבורגנות היהודית היתה תחושה – שהמשטרה נמצאת שם בשבילו, כדי להגן עליו. לציבור הפלסטיני-ישראלי מעולם לא היו אשליות כאלה: המשטרה היתה כלי דיכוי עיקרי מאז ימי המשטר הצבאי והלאה, ומעבר לתרגילים הרגילים – אכיפה של צווי עוול, אלימות בלתי הכרחית – היתה מעורבת עד צווארה בריגול פוליטי ובדיכוי המחאה במגזר הערבי; ד"ר הלל כהן תיעד זאת היטב ב"ערבים טובים" המומלץ מאד. כשפעיל פלסטיני מזומן לשיחה אצל הבחורים בכחול, יש לו יסוד סביר מאד להאמין שהמשטרה חוזרת כאן לתפקידה הישן, כסות לתפקידים שהשב"כ לא רוצה לבצע בגלוי.

מטשרת ישראל אמורה לשרת את הציבור. לא את המשטר. היא אמורה לספק שירות שווה לכל האזרחים. ואחרי שגמרנו לגחך, צריך להזכיר שוב שכאשר המשטרה לוקחת על עצמה תפקידים כאלה מול הציבור הפלסטיני, היא מערערת עוד יותר את האמון המעורער ממילא של הציבור הזה בה. אם היא לא מבצעת את חובתה האזרחית, לפחות תשתדל לבצע את חובתה הבטחונית ולא תדרדר את המצב עוד יותר.

(יוסי גורביץ)

אחת המטרות של טבח כפר קאסם, כפי שחשב האחראי על הפעולה, רס"ן שמואל מלינקי, היתה לעודד בריחה המונית של הפלסטינים שנותרו בישראל אחרי הטיהור האתני של 1948; מלינקי היה מודע לתכניות מגירה בנושא, וזכר את התפקיד שמילא אז הטבח בדיר יאסין. מלינקי היה איש מג"ב, אבל המפקד הישיר שלו, אל"מ יששכר "אללה ירחמו" שדמי, היה איש צה"ל.

בסוף החודש ימלאו 54 שנים לטבח, שמדינת ישראל מקפידה שלא לציין; ממשלת ישראל לא העמידה שם לא יד ולא מצבת. כשניסה שר החינוך יוסי שריד להכניס את הנושא לתוכנית הלימודים, קמה זעקה. המקסימום שהמדינה היתה מוכנה לומר ×”×™×”, בלשון הנשיא פרס – הוא ×”×™×” סגן שר הבטחון בעת הטבח וקשה להאמין שלא ×”×™×” מודע לתוכניות הטרנספר, או לנסיונות של הבוס הישיר שלו לטייח את הטבח – ש"כאן קרה בעבר אירוע קשה ביותר שאנחנו מצטערים עליו מאד".

אתמול (ו') דיווחה כרמלה מנשה ברשת ב' שנערך תרגול רחב היקף, בהנהגת המשטרה אבל גם בהשתתפות גורמים אחרים, כמו פיקוד העורף, ובמסגרתו נערכו הכוחות ל"תרחישים קיצוניים של הפגנות אלימות במגזר הערבי עקב הסכם לחילופי אוכלוסין עם הרשות [הפלסטינית – יצ"ג]. לצורך קליטת העצורים יוקם בצומת גולני מחנה מעצר לערביי ישראל". בלשון נקיה פחות מזו המותרת בקול ישראל, כוחות הבטחון נערכים למהומות שיגיעו עם הטרנספר.

המדהים הוא שאף כלי תקשורת לא הרים את הסיפור של מנשה ורץ איתו. חבר הכנסת דב חנין (חד"ש) הגיש בקשה דחופה לדיון בכנסת. בשיחה שניהלתי איתו, הוא אמר שזו תהיה טעות להתמקד בעובדה שהשר לבטחון פנים, יצחק "ערבוש" אהרונוביץ', הוא נציג של ליברמן; זה נראה, לדבריו, גדול יותר מליברמן ועשוי לכלול מעורבות של שר הבטחון אהוד ברק. בהתחשב בכך שפיקוד העורף מעורב בתרגיל, זו הנחת יסוד יותר מסבירה. חנין אמר שהוא מתכוון לבקש הסברים מברק, אם כי הודה שבהתחשב בהתחמקותו הקבועה של ברק ממתן דין וחשבון לכנסת – "הוא חותר לשתקנות מתמדת", אמר חנין – זו תהיה משימה לא פשוטה.

כאן המקום להזכיר שוב שנתניהו לא גינה את שר החוץ שלו על הנאום באו"ם ושעוזריו אמרו שההצעה של ליברמן לחילופי אוכלוסין היא "לא בלתי לגיטימית". עכשיו אנחנו למדים שמשטרת ישראל וצה"ל מתחילים לתרגל את היישום של תכנית ליברמן. יכול להיות, כמובן, שמדובר היה בתרגיל שגרתי ושכדי לקושש לעצמו כותרת אהרונוביץ' החליט להציג את התרגיל כתרגיל טרנספר; אם כן, זה יהיה עוד מקרה שבו מקריב פוליטיקאי את עתידה של מדינת ישראל עבור רווח פוליטי זמני. יכול להיות, מצד שני, שכמו ערב טבח כפר קאסם, מישהו מכין תוכניות מגירה לקראת טרנספר. אחרי הכל, התרגיל הגדול הדומה האחרון שערכו כוחות הבטחון היה ערב ההתנתקות. והיא, כידוע, יושמה.

הערה קצרה: אמש (ו') דרס יו"ר עמותת אלעד, דוד בארי, שני ילדים פלסטינים לאחר שנקלע למארב אבנים. אם להודות על האמת, לא יודע מה הייתי עושה במצבו. כנראה שהייתי מקפיד לא להקלע למצבו – כלומר, לא הייתי מתנחל. אבל נקודה אחת שכלי התקשורת, בלי יוצא מן הכלל, לא ציינו היא עברו של בארי: הוא היה מודע לפעולותיה של המחתרת היהודית הראשונה, ככל הנראה משום שהוזמן לשרת בשורותיה, והוא הזהיר את אנשיה כאשר התברר לו שהשב"כ חשף אותם. בהתחשב בפעולותיה של המחתרת – הטבח במכללה האיסלמית, הנסיון לפוצץ שישה אוטובוסים פלסטיניים – אפשר להניח במידה של ודאות שחייהם של פלסטינים לא נחשבים יותר מדי בעיניו של בארי.

(יוסי גורביץ)

פותחים מחדש את 1948: ישראל עשתה צעד נוסף לקראת מדינה דו לאומית היום, כשבג"צ העניק לגיטימציה לזכות השיבה. כמובן, זה לא מה שהוא התכוון לעשות, אבל זה מה שיצא.

בג"צ פסק – למרות מה שנראה על פניו כראיות לא רעות בכלל, בכלל זה תשלומי חכירה – שחלק ניכר משכונת שייח' ג'ראח שייך לתושבים יהודים שהתגוררו שם לפני 1948. האפוטרופוס הכללי של הנכסים ועמותות מתנחלים שונות מתכוונות לפנות משפחות שיושבות שם מזה עשורים כבר בימים הקרובים.

המשמעות היא שאם עד עתה, ישראל התווכחה על השטחים שנכבשו ב-1967, מעכשיו גם שטחי 1948 פתוחים לדיון. אחרי הכל, אם יהודים – יורשים או שלא – יכולים לקבל אדמות יהודיות שאבדו ב-1948, אז תוצאות המלחמה ההיא לא חלוטות: מן הצדק הוא שגם הפלסטינים יתחילו לדרוש את הרכוש שנגזל מהם. רמז למקבלי ההחלטות בירושלים: הם איבדו הרבה, הרבה יותר.

כמובן, ישראל לא תאפשר להם לקבל את האדמות שלהם בחזרה. יש שורה של חוקי עושק וגזל שקובעים שהאדמות הללו אבדו, יחד עם רוב האדמות של הפלסטינים הישראלים אחרי 1948. אלו חוקים שמבוססים על מה שגולדה כינתה בשעתו "צדק יהודי". הוא לא שכנע הרבה אנשים אז והוא ישכנע הרבה פחות אנשים היום. אבל אם ישראל הרשמית – במזרח ירושלים ובעצרת האו"ם – מתעקשת לשמוט את שאריות הלגיטימיות של המשטר הציוני, מי אני שאתווכח?

מילה על האפוטרופוס לנכסי נפקדים. האפוטרופוס הירדני עשה את מלאכתו נאמנה: הוא לא אישר את מכירתם של נכסים, אלא רק את חכירתם. זו עוד פרצה שבזכותה מגורשים כעת תושבי שייח' ג'ראח: היה קשה הרבה יותר לגרש אותם אילו בוצעה רכישה ולא חכירה. לאפוטרופוס הישראלי לא היתה בעיה כזו: הוא מעל בתפקידו ומכר חלק ניכר מהנכסים עליהם היה מופקד. ליהודים, כמובן.

כן, לצעוד: בג"צ אישר את קיומו מחר (ד') של מצעד מחאה של נשים בשכונת מאה שערים, לאחר שהפרימיטיביים המקומיים, מעודדים מההצלחה של קווי המהדרין, ניסו לאכוף הפרדה מיזוגנית גם בשכונה.

פעילות פמיניסטיות סיפרו שנתקלו בשכונת מאה שערים בהתנהגות הפוגרומיסטית הרגילה – אלימות מצד הבהמות המתגוררות בה ואדישות מצד המשטרה. עכשיו הורה בג"צ למשטרה למנוע את הפיכתן של נשים המגיעות למקום לאזרחים סוג ג'. נראה אם משטרת כ"ך, כפי שכינה חיים חפר לפני שנים את משטרת ירושלים, המשטרה שמזדרזת כל כך לעצור מפגינים בשייח' ג'ראח או בסוכתו של ראש העיריה, תפעיל אותה מידה של חוסר סובלנות כלפי האלמנטים האנטי-אנושיים בישראל.

היג"עים, כמובן, כבר זחלו מתחת לסלעים שלהם וצווחו שמדובר בפרובוקציה שמאלנית. כן, מצעד הוא פרובוקציה. לא, אין שום דבר פסול בפרובוקציה. במקום שיש עוול, יש לחשוף אותו. במקום שבו נשים מושפלות באופן שיטתי, יש לארגן מצעד של נשים. וכאן, שוב, המקום לחזור על מילותיו של מנקן, שיש לדחות את התפיסה ש"אדם הנלחם באמונה תפלה צריך להיות מנומס מאד כלפיה. זו, חוששני, שטות; הדרך להיאבק באמונה תפלה איננו נימוס, אלא לתקוף אותה במלוא הכוח, להניס אותה, להטיל בה מום, ולהפוך אותה לבזויה ונלעגת לנצח. ואם, במקרה, היא יקרה לליבם של אנשים שצריכים היו לדעת יותר? אז יש להוקיע את ערוות טיפשותם לאור השמש, שם תוצג בכל כיעורה עד שינוסו ממנה, מסתירים את ראשיהם בבושה". בעדה החרדית היה כבר מי שאמר ש"אנו לא הולכים להגיב. אנו מעדיפים לחבוט בערבות מאשר בנשים הפרוצות". כולן, הרי, פרוצות. בתועבה הזו, בזוהמה המחשבתית הזו אנחנו נאבקים, ואף על פי שאין ברירה אלא להפגין כלפיה סובלנות, אסור להעניק לה לגיטימציה. לא לה, ולא למחזיקים בה.

השקרים הרגילים: לוחמינו האמיצים השתלטו היום ללא נפגעים, במבצע מהולל שוודאי ייכנס למור"ק של חיל הים, על ספינה לא חמושה של פעילי שלום, ה"איירין". כל האנשים שעל הספינה, ששמותיהם היו ידועים, הודיעו מראש שהם לא יפעילו כל אלימות. אף על פי כן, כדי לחמם את הציבור, אמר אתמול "גורם צבאי" ש"מי שישתמש באלימות, נשיב לו באלימות." הפעם, ראוי לציין, מיהר דובר צה"ל להוציא את התמונות והסרטים לתקשורת – בפעם שעברה, אנחנו יודעים היום, הוא איחר לעשות זאת ב-12 שעות כי הרמטכ"ל התלבט אם לאשר לשידור את תמונותיהם של חיילי השייטת המושפלים. כאן המקום להזכיר שוב שדובר צה"ל מעולם לא שחרר את כל החומר שצולם על המרמרה: ראינו שוב ושוב (ושוב, ושוב) את תמונתו של הלוחם שמושלך מסיפון אחד לאחר, אבל את התמונות של ירי קטלני בתשעה אנשים ואת הירי בעוד כ-50 איש, לא ראינו וכנראה גם לא נראה.

ישראל, על פי פעילי השלום, החרימה את הפרוטזות שהיו על הספינה בתואנה שמדובר ב"כמות מסחרית", אבל טענה בנשימה אחת שהציוד המועט שהועבר בספינה "ראוי לזלזול"; מחתה על הפלגתה של הסירה מפמגוסטה, אבל הודתה בשקט שאם היתה יכולה היתה מונעת את הפלגתה משם; ועשתה המון רעש סביב ההפלגה מפמגוסטה השנויה במחלוקת שבקפריסין הטורקית, תוך שהיא מקווה שאף אחד לא יזכור שבזמן המשט במאי, היא הפעילה לחץ כבד על קפריסין היוונית, וזו אכן מנעה הפלגה משטחה. יצוין שלראשונה אחרי שנים, נזכרה ישראל שיש כיבוש טורקי בקפריסין. זה מזכיר את התהליך המהיר שבו נזכרו בחצי השנה האחרונה כאן בקיומה של השואה הארמנית, שישראל הכחישה במשך חמישים שנה. בקיצור, עוד יום של Hasbara.

צה"ל מחזיר בתשובה: הרב הצבאי הראשי לשעבר, אביחי רונצקי – ההוא שהזכיר לנו שההלכה לא תומכת בטיפול רפואי בשבויים – כבר הצהיר בגלוי שיש מקום להחזרה בתשובה בצה"ל, ואמר כי הוא עצמו פעל ליישום השלב הראשון של חזרה בתשובה: הקניית "כבוד וחיבה" ליהדות. כלומר, משלמי המיסים פעלו להפיכתם של אנשים מן הישוב לחוזרים בתשובה, היינו כאלה שהם או צאצאיהם יוציאו את עצמם ממעגל משלמי המיסים. רק בישראל.

במהלך כהונתו, ניסה רונצקי להרחיב בכל אמצעי את תחומי ממלכתו, ובשל כך התנגש ארוכות עם חיל החינוך. עכשיו אנחנו למדים שחיל החינוך שולח חיילים להכשרות במרכז מפוקפק של חב"ד, תנועה שכל מטרתה היא החזרה בתשובה. המרכז כל כך מפוקפק, שחיל החינוך ניתק איתו מגע מספר פעמים, ושב לעבוד מולו למרות הכל.

מחב"ד אומרים ש"אנחנו מנסים להפיץ יהדות. החזרה בתשובה אינה חלק מהלקסיקון, אנחנו מלמדים יהדות ומלהיבים אנשים", מה שנשמע באופן חשוד כמו "הקניית כבוד וחיבה" ליהדות. מצה"ל עצמו נמסר ש"חיזוק הזהות הישראלית-יהודית הוא חלק מהפעילות הערכית שמוביל החיל בכלל יחידות צה"ל ואוכלוסיות הצבא." מדובר בהכחשה רפה למדי: מה שבצה"ל נקרא "חיזוק הזהות הישראלית-יהודית" נשמע דומה מאד ל"הפצת היהדות" של חב"ד ו"הקניית הכבוד והחיבה" של רונצקי. על הבלבול הכרוני בין "ישראלי-יהודי", ועל המשמעות של כך לחייל שלומד שישראלי הוא יהודי, לא כאן המקום להרחיב.

הערה מנהלתית: "קרן הטבק והאלכוהול" הוזכרה היום בקפטן אינטרנט, וזמן קצר לאחר מכן התקבלו כמה תרומות. אני רוצה לשוב ולהודות לתורמים. היום גיליתי שפייפאל מאפשר שליחת פתקים מהתורם אלי; אני קורא אותם אחורה, ומודה גם על ההערות.

הערה מנהלתית #2: איתמר שאלתיאל הגה ונועם רותם קידד, והתוצאה היא אפליקציית האנדרויד Buy No Evil, שמאפשרת למצוא את רשימת מוצרי ההתנחלויות במקום נגיש. הורידו אותה לפני שהיא תוצא אל מחוץ לחוק!

(יוסי גורביץ)

הצעה צנועה: במשרד המשפטים שוקלים הצעת חוק מהפכנית, "חוק חיסיון חומר מודיעיני והגדרת חומר חקירה" שמה, שמיועדת לצמצם את העברת חומר החקירה לידי נאשמים. כפי שהדברים עומדים כעת, כאשר מוגש כתב אישום כנגד אדם, הוא זכאי לקבל את כל החומר נגדו, כדי שיוכל להתגונן.

הצעת החוק החדשה מצמצמת משמעותית את היכולת הזו. מעתה, הנאשם יקבל לרשותו רק את החומר שמשמש את הפרקליטות בכתב האישום הספציפי נגדו; חומר אחר שיש ברשותה כנגדו – למשל, חומר מחקירות קודמות שהובילו לחקירה הנוכחית – לא יועבר לידי הנאשם, למרות שהמידע שם עשוי לסייע להגנתו.

הצעת החוק נכנסת לטריטוריות קפקאיות, כאשר היא קובעת שנאשם לא יהיה זכאי, כפי שהמצב כעת, לקבל את החומר המודיעיני ששימש נגדו. כדי לעשות זאת, הוא יצטרך להוכיח שהחומר המודיעיני רלוונטי להגנה שלו. כלומר, אדם שלא יודע שנאסף נגדו חומר מודיעיני, ולא יודע מהי מהותו של אותו חומר, יצטרך לנמק מדוע הוא צריך לקבל חומר שבכלל לא ידוע אם הוא קיים. יוסף ק. היה מהנהן.

ואם זה לא היה מספיק, אז מגיע הסעיף הבל יאמן הבא: "המשטרה מבקשת להוריד מעליה את החובה לקיים חקירה מעמיקה ולטרוח להשיג עבור ההגנה ובית המשפט מידע נוסף וחיוני שהיא לא מצאה צורך לקבלו במסגרת החקירה הראשונית שנעשתה לפי צרכיה שלה." ההדגשות שלי. המשטרה, בקיצור, לא רוצה שיאלצו אותה לחשוב מחוץ למסגרת החקירה הראשונית שלה. תבינו אותה, קשה לה.

כנראה שבפרקליטות לא מרוצים מהמצב הנוכחי, שבו אחד מכל אלף נאשמים מצליח לחמוק ממלתעותיה, והיא עושה הכל כדי להגיע למאה אחוזי הרשעה. נזכיר שהפרקליטות היא זו שבשורה של מקרים לאחרונה כרסמה משמעותית בזכויות הנאשם, כאשר הגישה בקשה אחרי בקשה למניעת פגישה בין עורכי דין ובין עצורים – שלפחות במקרה של חיים פרלמן התברר כי לא היה לבקשה כזו כל בסיס. נזכיר גם את המנהג המגונה של הצגה, במקרים של חשד לעבירות בטחון, של "חומר סודי".

אז הנה הצעה צנועה לפרקליטות: מספיק עם החצי קפה חצי תה הזה. הראו עמוד שדרה: העבירו חוק חדש – אפשר לקרוא לו "חוק ייעול וזירוז ההליך המשפטי" – שפשוט יבטל את מערכת המשפט הפלילית. הו, השאירו את בתי המשפט, עם שופט או שניים וחותמת גומי, אבל בטלו את כל השאר. בלי עורכי דין, בלי דיונים מעיקים, בלי כל בזבוז הזמן, הכסף והתסכול כאשר הטרף נמלט. השופט יהיה שם, כמובן, כדי שאפשר יהיה להודיע לטריבונלים בינלאומיים שיש אצלנו "פיקוח משפטי".

סביר להניח שרוב העצורים לא ירגישו בהבדל.

מדינת ישראל נ. השכלה: הפרקליטות הגישה היום תשובה שאין להגדיר אותה אלא כמחפירה לבית המשפט העליון, בעתירה שמבקשת לבטל את החוק שפוטר את תלמידי "הישיבות הקטנות" מלימודי ליבה.

הפרקליטות טוענת שאין כל צורך בלימודי ליבה לתלמידי הישיבות הקטנות – 23,280 מהם – משום שהן "לוז החיים הייחודי של החברה החרדית" מזה 200 שנה, וכי משום שהישיבה משמשת ×›"טריז בפני המודרניות ואיומי ההשכלה". כלומר, וזה מדהים – מדהים כמעט כמו העובדה שאלי ישי מאמין שהמרת דת גורמת לשינוי פיזיולוגי – בפרקליטות הפנימו את העמדה האידיאולוגית של רבני החרדים עצמם.

מדינת ישראל טוענת, רשמית, שמודרניות והשכלה הם משהו שצריך להגן מפניו, לפחות על חלק מהתלמידים. בהמשך היא תסתור את עצמה ותטען שהחוק איננו פוגע בכבוד האדם ובזכות לחינוך. החליטו, רבותי: זכות לחינוך, או הגנה מהשכלה? השניים אינם דרים בכפיפה אחת.

מעבר לפלצות שהוא מעורר, יש לא מעט רשעות בטיעון הזה. עומד לו פרקליט מלומד, מצויד במיטב ההשכלה שיכלה מדינת ישראל להעניק לו, וביוקרה הנובעת ממנה, ובאמצעות אותה השכלה עצמה הוא מנסה לשלול את זכותם של אחרים – 23,280 אחרים, שלא נשאלו לדעתם – לזכות יום אחד ביוקרה שהוא נהנה ממנה. הוא עומד על זכותם לחיות בעוני מנוול, על זכותם לבזבז חייהם על תפלות מנוונת, על זכותם לצמצם את דעתם, על זכותם להמשיך ולהיות אסיריהם של ראשי הישיבות, על זכותם שלא לצאת מחושך לאור.

הפרקליט מוסיף חטא על פשע כאשר הוא מנסה לאחז את עיני בית המשפט – שיותר ויותר מתחוור כחכם לא הרבה יותר ממלאך המוות במסורת היהודית; כל כך קל לרמותו – ואומר לו שאין סיבה לקבל את העתירה, כי ממילא יש הצעת חוק פרטית בכנסת בנושא. צחוק מר: מי לא יודע מה גורלן של הצעות חוק פרטיות, כאשר הקואליציה מתנגדת להן?

מותר גם לתהות אם תשובה כזו מצד הפרקליטות היתה מוגשת, אם שר המשפטים היה אדם שאיננו חובש כיפה – נניח, טומי לפיד. אני מניח שהעובדה שהיא מגיעה בימיו של יעקב "יש להפוך את משפט התורה למחייב במדינת ישראל" נאמן איננה בהכרח מקרית.

(יוסי גורביץ)