שופך דם האדם באדם
לפני כשנה וחצי, רעשה הארץ כאשר תושב רמת אביב, לאוניד אריק קארפ, הותקף על ידי קבוצה של צעירים, שעה שניסה לגונן על בתו מפני הצקותיהם. קארפ הוכה מכות קשות, ומאוחר יותר מת מפצעיו. שלושה מן התוקפים הואשמו ברצח; ארבעה אחרים הואשמו, באופן חריג ביותר, באי מניעת פשע, ועבירה על חוק "לא תעמוד על דם רעך". לכל הפרשה לווה גוון גזעני בוטה, כאשר התקשורת – והמגיבים הארסיים – התמקדו בעובדה שלמספר צעירים ערבים התלוו שתי צעירות יהודיות, אחת מהן חיילת; הפרשה הפכה במהירות לעיסוק בחילול הדם היהודי. נשמעו טענות שמדובר היה בלינץ' על רקע לאומני. קרפ, כזכור, הותקף במכות, בידיים חשופות ובבעיטות.
לפני כשבועיים, תקפה כנופיה של ארבעה נערים דתיים, שניים מהם תושבי התנחלויות, את חוסאם רווידי, ואחד מהם דקר אותו למוות בתער. הכל, כמובן, על פי החשד; נזכיר שגם החשודים ברצח קרפ טרם הורשעו, ונזכיר מה ערכה של הודאה, במדינה שבה שוטרים וחוקרים מענים אינם נענשים, וששוטרים המרשים לעצמם לשקר על דוכן העדים אינם מועמדים לדין בשל עדות שקר. רצח רווידי, על פי המשטרה, היה לפחות בחלקו רצח לאומני: הקורבן נבחר משום שדיבר ערבית וכך זיהה את עצמו כבן הגזע הנחות. על פי עדויות של פלסטינים, שגם להן צריך להתייחס בזהירות, התקיפה בוצעה תוך כדי קריאות "מוות לערבים". לאחר מכן, טענה המשטרה, נעצרו שניים מן התוקפים כאשר הם מנסים להשליך את כלי הרצח, לבקשתו של הרוצח – מה שמעיד על תכנון, לפחות לאחר הרצח.
אף על פי כן, הפרקליטות מבקשת להעמיד את הדוקר לדין באשמת הריגה בלבד, לא רצח. העובדה שהוא פתח בקטטה בשל מוצאו של קורבנו, משום מה לא רלוונטית. העובדה שבניגוד לרוצחיו של אריק קרפ, הוא דווקא היה מצויד בכלי חד, גם היא לא רלוונטית. ראויה לציון העובדה שלמרות שחבריו סייעו לרוצח בתקיפה, וששניים מהם היו מעורבים בנסיון להעלמת כלי הרצח, לא מביאה לכך שהם יואשמו בסיוע לרצח – או אפילו באי מניעת פשע.
עכשיו, המשטרה טוענת שהתקיפה התחילה כהתקפה מכוונת והמשיכה כקטטה, ושהקטטה קדמה לדקירה. הטיעון הזה, ודאי, חל גם על תוקפיו של קרפ – אבל שם, כזכור, החליטה הפרקליטות שמדובר ברצח, וגם העמידה לדין את האנשים שלא היו מעורבים בתקיפה עצמה. אני לא משפטן, אבל ההגיון שלי אומר שאם אתה שולף סכין במהלך קטטה, אתה אמור לדעת שיש סיכוי שזה ייגמר במוות – סיכוי גדול משמעותית יותר מאשר בתקיפה באגרופים ובעיטות בלבד. ואף על פי כן, זו החלטת הפרקליטות. אכיפה סלקטיבית? עצימת עין לימין? ארור החושב אוון.
ראויה לציון גם התנהלות התקשורת הישראלית: הרצח של קרפ תואר כלינץ', ותואר כאירוע לאומני, אף שאין סיבה טובה להניח שהיה כזה. הרצח של רווידי תואר כ"קטטת שיכורים", אף שהיה בעליל פיגוע לאומני, והוא נעלם מהתקשורת במהירות שיא – אמנם, בחסות צו איסור פרסום ועל רקע אירועים בינלאומיים חשובים. ועדיין, אף אחד לא ניסה לברר מי החברות של ארבעת הפוגרומצ'יקים, וכנראה שלא יישמעו צקצוקי לשון מזועזעים על כך שהן יוצאות עם זבל אנושי כזה. ככה זה, כשאתה בן העם הנבחר.
הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הטבק והאלכוהול. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.
(יוסי גורביץ)
בימים הקרובים התקבלו מספר תרומות?
יפה יפה, ראיית העתיד באה טוב לעיתונאי 🙂
אחלה פוסט, קודם.
תוקן, תודה 🙂
נזכיר גם שהרשויות החזיקו את גופתו של רווידי כבת ערובה במשך ימים רבים לאחר הרצח, תוך שהיא מסרבת לאפשר למשפחה לקבור אותו בירושלים והציבה דרישות לגבי מסע ההלוויה.
עוד נזכיר שהסיבה שהם מואשמים בהריגה היא כי מדובר בתער ולא סכין. הם בכלל התכוונו רק לספק לו שירותי גילוח או משהו.
אגב, וזו(גם) שאלה רצינית, למה תלמיד ישיבה מחזיק בתער?
כדי לגלח את הכומתה
על פי החוק היבש כל הריגה שמתבצעת תוך כדי ביצוע עבירה אחרת מוגדרת אוטומטית כרצח. אם דקרתי אותך עם סיכה והרגתי אותך זה עשוי להיות הריגה, אם עשיתי את זה בזמן ששדדתי אותך זה רצח אוטומטית.
מישהו צריך לעתור לבג"צ בעניין, זה לא חוקי.
ההבדל בין רצח להריגה בחוק העונשין הישראלי הוא ביסוד הנפשי – הריגה דורשת מחשבה פלילית, שמשמעותה לפחות מודעות לאפשרות של גרימת המוות, בדיוק כפי שיוסי מתאר – כשאתה שולף סכין באמצע קטטה, ומחליט להשתמש בו, אתה אמור לדעת שיש סיכוי שזה ייגמר במוות. דרישת היסוד הנפשי בעבירת רצח היא כוונה תחילה, שפורשה כתכנון מוקדם – צריכה להיות החלטה להמית, הכנה, והיעדר קינטור.
אני לא מכיר את פרטי שני האירועים מעבר לכתוב בעיתון, כך שקשה לקבוע אם ההבדל באישומים מוצדק או לא, אבל אנשים נוטים לחשוב שהריגה היא עבירה קלה, כאילו לאדם שהרג בטעות או משהו כזה, וזה ממש לא המצב. כל אדם שלא הצליחו להוכיח לגביו החלטה להמית, הכנה והיעדר קינטור מואשם בהריגה ולא ברצח, והעונש המירבי הוא 20 שנה (ברצח – מאסר עולם, שלרוב נקצב מאוחר יותר)
סליחה ידידי אבל אתה טועה ומטעה, רצח יכול להיות אחד מארבעה דברים:
1. הריגה של אבא,אמא,סבתא,סבא – במזיד.
2. הריגה של אדם אחר בכוונה תחילה
3. הריגה במזיד תוך ביצוע עבירה או תוך הכנות לביצועה או כדי להקל על ביצועה
4. הריגה במזיד כשנעברה עבירה אחרת, כדי לתת למי שביצע את העבירה אפשרות בריחה או הימלטות מעונש.
הדברים שאתה מדבר עליהם (מחשבה פלילית, יסוד נפשי, היעדר קנטור) מפורטים בסעיף 301, אבל הם רלוונטיים -אך ורק- לרצח כשהוא בכוונה תחילה, כלומר בדם קר.
המקרה שלפנינו אינו רצח מהסוג הזה אלא רצח מהסוג השלישי, הריגה במזיד תוך כדי ביצוע עבירה אחרת.
התייחסתי רק לאפשרות של כוונה תחילה מכיוון שכל האחרות לא נראו לי רלבנטיות. לא ידוע לי על עבירה אחרת שתוך כדי ביצועה התבצעה ההמתה.
בכל מקרה, כמו שכבר נאמר בתגובה למטה, בפרקליטות כנראה קוראים פה, ושינו את האישום לרצח.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1217287.html
לתאר את המקרה של אריק קרפ בתור "קטטה" שבסופה הוא נרצח זה פשוט עוול. ההשוואה בין המקרים האלה מניפולטיבית ולא ממש עושה כבוד לקוראים או לבלוג.
יש כנראה הבדלים בענישה בין יהודים וערבים, ואפשר גם לכתוב על זה פוסט. הנתונים הסטטיסטיים קיימים, ואני בטוח שקיימות גם עבודות מחקר בנושא. לא צריך דוגמאות מניפולטיביות והשוואות בין מקרים מאוד שונים כדי להמחיש את זה. אבל אם נכתוב רק פוסטים משעממים עם סטטיסטיקה, מי יאכילנו טבק וויסקי?
קשה להסתכל בראי הא?
לעצם העניין, האפלייה בין יהודים ללא יהודים במדינה שלנו היא לא דבר חדש, יש מקרים מאד קיצוניים כמו זה שמתואר בפוסט הזה ויש מקרים 'לייט' של אפלייה בקרקעות, במשאבים ובהזדמנויות ובכל פעם שמישהו מעלה את זה על סדר היום תמיד יש מי שיגיד שאין מקום להשוואה כי….?
אוקיי, הרחב, פרט ונמק.
קרפ נרצח ממש בדם קר, על ידי קבוצה של תוקפים שהשתמשו בנשק קר מההתחלה והמשיכו להכות בו דקות ארוכות, גם כשהיה כבר על הקרקע ובלי יכולת להתנגד. הארוע בירושלים התחיל (לפי הכתבה) בתור קטטה בין שניים לשניים – די כוחות – כאשר בשלב מסויים מצטרפים עוד שניים, ואז אחד מהם דוקר את המנוח. יש הבדל בין התעללות שיטתית של כמה דקות, שמבוצעת על ידי כל המשתתפים ונגד אדם שכבר חסר ישע לחלוטין, לבין קטטה שבה מישהו דוקר מישהו אחר. כאלו ראינו לא מעט, גם בלי קשר לרקע לאומני.
כל מה שכתבתי לא מוריד מחומרת העניין, ולא אומר שהמקרה בירושלים הוא לא תוצר של הסתה נגד ערבים. גם לא כתבתי שאין אפלייה בענישה בין ערבים ויהודים. אבל ההשוואה בין שני המקרים לא במקום.
גם אצל קרפ זה התחיל כהתגרות והצקות באשתו וביתו וכשהוא התערב התחילו המכות, פשוט מכיוון שמדובר ב'לא כוחות' אז זה נראה לך יותר חמור מאשר ריב של שניים מול שניים כשבשלב מסויים נשלף סכין, אבל זה ממש לא משנה, אולי אנחנו יותר מכבדים בתת מודע מישהו שאין לו יתרון מספרי גדול כשהוא מתחיל קטטה אבל מבחינה משפטית זה לא אמור לשנות.
חוק העונשין לא מסכים איתך. אחת המקרים שבו תקיפה תוגדר "תקיפה בנסיבות מחמירות" היא כאשר "התקיפה היתה בצוותא של יותר משני אנשים". זה מחמיר עונש על תקיפה סתם, תקיפת שוטר, ותקיפת עובד ציבור.
יתר על כן, אפשר לומר שבמקרה של קרפ האפשרות לברוח או להזעיק עזרה הייתה הרבה יותר קטנה (הוא שם עם אישתו ובתו הקטנה באמצע חוף די מבודד), מאשר האפשרות של שני צעירים במרכז ירושלים. שוב, זה לא אומר שהבריונות הזאת מקובלת, אבל נראה שהייתה להם אופציית הבריחה גם אחרי שהתחילה הקטטה, בניגוד לקרפ.
וסכין זו לא נסיבה מחמירה?
מסתבר שלא 🙂
הסכין עצמה לא מחמירה את התקיפה, אבל אם גרמת חבלה, תקבל שלוש שנים במקום שנתיים (בלי קשר לסכין). רק בתקיפת שוטרים ועובדי ציבור מוזכר שימוש בנשק חם או קר. מסמך מרתק, חוק העונשין.
את שמו של לאנס וולף לא זכרתי, ואינני יודע אם תוקפיו ערבים, רק שהם "ממזרח ירושלים".
ככל הנראה, הם נאשמו בהריגה בלבד.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1187305.html
לא ראיתי שיוסי תאר את המקרה של קרפ בתור קטטה, אלא שם כאן, כמו בכל אירוע רצח שבו הנרצח לא הלך לישון תוך כדי האירוע, אפשר להגדיר את ההתנגדות שלו בתור "קטטה". במקרה הזה, מאחר ומדובר בשני בחורים צעירים שכנראה יכלו להתנגד לתוקפים ברמה מסויימת, קל למשטרה להגיד שהיתה כאן קטטה אפילו אם חלקם של הנרצח וחברו היה התגוננות נטו.
הגם שתקיפות כלפי ערבים הן נפוצות מאוד בירושלים, ותכופות נעשות על ידי שוטרים, בנוכחותם או בשותפותם. נתקלתי באינספור מקרים, כולל תיעודי וידאו, במסגרת מחקר שערכתי בירושלים. זה מתחיל באי-העסקה אקטיבית, קללות, קינטורים, הפצת עלילות דם ושמועות כוזבות, והחרמת מקומות עבודה שמעסיקים ערבים, ומסתיים בתקיפות של ממש.
בכול אופן, המסגרת העיתונאית והמשפטית של דמעות התנין איננה חדשה. היא חוזרת ונשנית מדי כמה חודשים ונשלפת שוב:
http://eyalniv.wordpress.com/2010/07/31/irgun/
ושוב:
http://eyalniv.wordpress.com/2010/11/15/%D7%A2%D7%9C-%D7%90%D7%A0%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9B%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%9D/
ושוב:
http://news.walla.co.il/?w=/2971/1339011
חבורת בריונים תוקפת קשיש לעיני אשתו ובתו. אפעם, זה לא נשמע כמו קטטה. זה מזכיר כל מיני קוזאקים ואת חברון 1929. כשזה קורה ברחוב של העיר העברית הראשונה, זה מרתיח.
ערסים גזענים הלכו מכות בירושלים עם ערסים ערבים במקום אחד עם השני. זה משהו שקורה כל יום בערך, רק בהרכב שונה של הערסים – ערסים יהודים נגד יהודים, ערסים ערבים נגד ערבים, וישחקו הערסים לפנינו ורק אם מישהו מת מזה המשטרה מתערבת – בדרך כלל הערסים נשארים מזה עם חתכים המכונים "קוסה", "פנס" (עם E אחרי הפ') ושאר סימנים שבטיים שכמותם תמצאו גם אצל אבותיהם הקופים הגדולים שביער.
אגב, זה שמדובר בקטטת ערסים לא משנה את העובדה שבמקרה הזה הערסים היהודים הם זבל כהניסטי שכרגיל במקרים אלה יקבל חיבוק מהימין והגנה משפטית מ"חננו" שמתמחה בעידוד טרור יהודי ושאר פלאי המהפכה הציונית השניה.
אני לא מכירה את פרטי המקרה, לכן מתייחסת לא אליו אלא באופן כללי:
הגיע הזמן שהדין הישראלי ויגדיר "פשעי שנאה" (hate crimes) ויכיר בהן כעבירות בעלות חומרה יתרה. על פי הדין הקיים מניעים גזעניים לביצוע עבירה יכולים להחמיר את הענישה, אך לא את עצם הגדרת העבירה.
מה המטרה? להבדיל את פשעי השנאה מפשעי האהבה?
האם רצח יהודי של יהודי פחות חמור?
ומה עם ערבי שרוצח ערבי?
ומה עם ערבי שרוצח יהודי? ברור לך שבסוף רק פשעים כאלו יוגדרו כפשעי שנאה, לא?
כן, רצח יהודי של יהודי או ערבי של ערבי חמורים פחות, בדיוק כמו שלגלגל כדור שלג מהחרמון מסוכן פחות מאשר לעשות את זה מהאוורסט.
פשע רגיל נועד בדר"כ לפתור סכסוך אישי, בעוד שפשעי שנאה הם בהגדרתם צעד פוליטי שמטרתו לסמן אוכלוסיה מסוימת כבת פגיעה. אי לכך פשעי שנאה הרבה יותר דומים למרד מאשר לאירוע פלילי והחוק חייב להתייחס אליהם בהתאם.
ומה עם שני הגראדים שפיספסו את חדר הילדים שלי לפני שעה?
האם הם נורו לכיווני מסיבות שלא עונות להגדרה של פשע שנאה?
אם מי שאחראי לשיגור הגראדים האלו היה נמצא עכשיו בידי מערכת המשפט הישראלית והיה מואשם באיזה סעיף מגוחך כמו 'סיכון חיי אדם' הייתה לך נקודה.
השם יקיז דם יורה הגראדים. אבל רגע, מה באשר לפגזי הטנקים מהבקר שהגראדים נורו בתגובה אליהם? נמחקו לך מהזיכרון?
הזיכרון שלי עדיין תקין, תודה על ההתעניינות.
אז אתה טוען שתגובה הולמת, מוצדקת וחוקית לירי מעבר לגדר לעבר חוליה שהניחה מטען היא ירי רקטות באופן מכוון לעבר אוכלוסיה אזרחית?
וזה לא פשע שינאה? למה? כי צה"ל העיז להפעיל כח?
איזה כיף לגור במדינת תל אביב, כל הדילמות הן תיאורתיות. הילדים לא צורחים בזמן האזעקות ואפילו השידורים לא מופסקים כך שאפשר לראות את האח הגדול עד לסיום הפרק.
מה אתה מבלבל את המוח? תל-אביב ספגה הרבה יותר טילים (אמיתיים, לא צעצועים) שלא לדבר על פיגועי טרור מאשר באר-שבע.
איכשהו כל פעם שאנו יורים על חמושים פלסטיניים נהרגים ילדים.
אני כנראה אוהב לבלבל את המוח, אבל אתה כנראה לא עשית שיעורי בית.
תל אביב ספגה יותר טילים מבאר שבע? מתי? במלחמת המפרץ הראשונה? 39 סקאדים נפלו על כל(!) ישראל רק כמחציתם באזור תל אביב, רובם בשכונות הדרום והמזרח. ואז כולם ישבו במקלט, גם בבאר שבע. פיגועים? כנראה שב"הארץ" לא דיווחו כי בארשבע לא בארץ אבל גם פיגועים היו כאן לא מעט וכנראה יותר מבתל אביב ב10 השנים האחרונות, מאז הקמת הגדר המשוקצת.
ובאשר לסיפא שלך, גם אותי זה מטריד שילדים מתים בשני צידי הגבול. אבל הנטיה להאמין בכיניים עצומות לכל טענה של הפלסטינים מול חוסר המוכנות להאמין אף פעם לדו"צ גורמת לי לדיסוננס קוגניטיבי בכל הגוף.
מה זאת אומרת בשכונות הדרום והמזרח? זה לא תל אביב? רחוב שיינקין הרבה יותר קרוב לדרום ת"א מאשר לרמת אביב. אני גר בגבעתיים. כשנפל טיל בשכונת התקווה כל הבניין רעד. ואף אחד לא ישב במקלט כי כולם פחדו מטילים כימיים. ישבנו בחדרים אטומים בפלסטיקים, ובדרך לעבודה ובחזרה היינו חשופים לחלוטין. ובבאר שבע, אחרי הימים הראשונים אף אחד לא התרגש מהסקאדים כי האזעקות היו רק לאיזור תל-אביב. זה נכון שזה היה מזמן אבל זה לא שמאז היו 20 טילים על באר שבע. אלא אם כן אתה מחשיב את שדרות כחלק מבאר שבע. בשנים באחרונות הפיגועים ירדו בכל הארץ אבל בתקופת האוטובוסים המתפוצצים תל אביב סבלה הרבה יותר מבאר שבע. גם מקומות כמו דיזנגוף סנטר למקרה שאתה לא מחשיב את "שכונות הדרום והמזרח" כחלק מתל אביב.
קודם אתה טוען שאני מבלבל את המוח ואז אתה מפזר טענות לא נכונות.
א)גרתי במרכז בזמן מלחמת המפרץ הראשונה, וחויתי את נחשי הצפע והניילונים המרשרשים. אין מה להשוות את האינטנסיביות של ירי 132 רקטות לטווח ארוך בזמן עופרת יצוקה (אם אתה מדבר על שדרות מדובר, לפי הג'יהאד האיסלאמי על למעלה מ- 800 רקטות רק בזמן המבצע).
החויה של ירי ספוראדי על מרחב עצום שונה מאוד מירי אינטנסיבי לאיזור מצומצם. לך יש זיכרון עמום על בית שרעד לפני 20 שנה? תחשוב איך ילדי מרגישים אחרי שבית ספרם חטף פגיעה ישירה, מכונית של חברים חטפה פגיעה ישירה וקולגה של אבא חטפה מכה ישירה ועדיין מתאוששת מפציעתה?
ב)טעות שניה – בבאר שבע הפסיקו להתייחס אזעקות בערך בזמן שבת"א הפסיקו. זה לא הפריע לטילים של סדאם ליפול בערד ובדימונה.
אני לא מכחיש שת"א ידעה את חלקה בפיגועים וגם כתבתי כך. אני רק טוען שאתה כנראה לא מכיר את "האוטובוסים המתפוצצים" של באר שבע כמו את אלה של תל אביב – וזו לא רק אשמתך. התקשורת לא נתנה את אותו פוקוס לפיגועים בת"א ובפריפריה.
אני אדגים לך: כולם זוכרים את מספר הקו של האוטובוס שפוצץ בת"א. עכשיו, ובלי לחפש בגוגל, אתה זוכר את מספר האוטובוס שפוצץ בב"ש?
מאיפה מגיע הזלזול הזה בסבל של אחיך?
לפי התגובות שלך הסיבה די ברורה – בורות.
הניחה מטען? וואללה? והיכן עשתה פעולה לוחמתית לכאורה זו?
וממזה שאתה כותב "תגובה הולמת, מוצדקת וחוקית" לא נוסע שזה ככה, אתה יודע.
וואלה! הניחה מטען, לפחות לפי דיווח דו"צ אשר מצוטט בטמקא:"מצה"ל נמסר כי במהלך פעילות מבצעית שגרתית הבוקר סמוך לגדר המערכת בצפון הרצועה הופעל מטען לעבר כוח צה"ל ובהמשך נורתה פצצת מרגמה לעבר הכוח. אין נפגעים ולא נגרם נזק. כוח צה"ל זיהה מספר מחבלים במרחב וירה לעברם פגזי טנק. זוהתה פגיעה."
ואף ירתה פגזי מרגמה על כוחות צה"ל וזה על פי דיווח של הג'יהאד האיסלמי ועדים פלסטינים.
אני אף פעם לא טענתי שאני הוא קול המוסר. אני רק תוהה לגבי היכולת שלך להתעלם מטענות צד אחד ולאמץ את טענות הצד השני ללא ביקורת.
אתם מתעסקים בפן המשפטי – ועיקר הכתבה בעיני הוא במישור הסוציולוגי שבו העם שלי מתחיל להיות ממש כהה חושים, והתקשורת משתפת פעולה וחסרת בקורת כרגיל. זה לא עניין משפטי בכלל , אני סומך על השופט שידע להחליט מה מונח לפניו ויעשה דין צדק. אותי יותר מטרידה התפיסה החברתית שלנו הציונים.
'קהה' חושים
כן , אני דיסלקט ….. אז שלא אשתתף בדיון עידו?????
א. לא כתבתי שאסור לך להשתתף, רק תיקנתי את האיות.
ב. 'עדו' ולא 'עידו' למרות שהרבה מאד אנשים שנושאים את השם שלי שמים שם 'י' שלא באמת שייכת.
תודה עדו שאתה מתקן אותי , אבל אודה לך אם תהיה יותר רגיש ותתקן אותי רק אם אבקש. וגם אל תעביר זקנות את הכביש אם הן לא מבקשות
זה מזכיר לי שכשחייל צה"ל יורה במחבל ערבי אז זה פשע מלחמה וכשערבים טובחים ערבים אז זה ענין פנימי\כבוד המשפחה\לא להתערב בתרבות שלהם.
כשערבי רוצח הוא לא יובא להאג ולא יואשם בכלום
אני 'מת' על הרגישות הזאת לסבלם של ערבים שתמיד מרימה ראש כשיש איזשהי ביקורת על ישראל. שיהיה ברור – גם אני חושב שיש יותר מדי היסחפות לצד ש'מבין' כל תרבות ומסורת חשוכות ורצחניות ומנסה למצוא להם הצדקות (נדמה לי שקוראים לזה 'פוסט מודרניזם') זו בהחלט התייפיפות יתר – רצח, דיכוי, השפלה כולם רעים גם כשהם באים 'מבפנים' עם התואר 'מסורת' או 'דרכי אבות' או מה שלא יהיה.
אבל תמיד משעשע לראות אנשים שגורלם של הערבים לא מעניין להם את קצה הציפורן קופצים פתאום כנשוכי נחש ומתחילים לפרט את סיבלם של אותם ערבים כשצריך להשתיק איזה סיפור מלוכלך שיהודים אשמים בו. אפשר לחשוב שכל אנשי הימין עסוקים יום וליל במציאת מקלט לנשים מוכות מהמגזר הערבי, בנסיונות נואשים להגביר את ההשכלה והדמוקרטיה בקרב הערבים ובסילוק סוחרי הסמים מרחובות טייבה.
פעם ראיינו בטלוויזיה איזה קשיש פולני לגבי מעשיהם של בני העיירה שלו בתקופת השואה, 'אתם מטיפים לי מוסר?' הוא זעם 'ראיתי מה אתם עושים לפלשתינאים אצלכם בישראל' ככה שאתה בהחלט בחברה טובה.
תשובה מוצלחת, אולי אגנוב לך אותה לטוקבקים (עם קרדיט כמובן (:)
שני המקרים מזעזעים ולא צריך להקטין בערך האחד כדי להעצים את השני. גם כאן וגם כאן התוקפים צריכים לשבת על רצח.
מגניב! אז עכשיו אני רובוטריק?
התכוונתי להגיב להודעה על הגרוואטר, ומסתבר שאני לא רובוטריק. מצטער על חוסר הרלוונטיות, אפשר למחוק.
אסף – זה gravatar
כנראה נרשמת איפשהו עם זה ועכשיו זה מצרף את התמונה שלך כל פעם שאתה מגיב בבלוג ומשתמש בכתובת האלקטרונית המסויימת הזאת.
אתה מאשים את גולדסטון כי כנראה בגלל שהוא עמד בראש וועדה שביקרה את ישראל הוא צריך בכל פעם שיש רצח ופשעים מצד משטר כלשהו בעולם ללכת לעיתונות ולבקר את המעשים. אבל השמאל הוא דמגוגי.
המסורת הערבית מסתבר היא לעשות לינץ' בקורבן תמים ושקבוצת צעירים יהודים מרביצה ואז דוקרת למוות ערבי זאת "קטטה". אבל השמאל הוא דמגוגי.
חבורות של כהניסטים מסריחים מלבים את היצרים הכי בהמיים של דם, ק*ס ואדמה ובחוצפה לא ייאמנת מאשים את הנערים הערבים ש"מטרידים ופוגעים בכבודן של נערות יהודיות". נו, ברור שהשמאל הוא דמגוגי.
אילן, אני מלמד ילדים בכיתה ג', וכשאני מעיר לאחד מהם, לרוב התגובה היא "אבל גם הוא הפריע ולא אמרת לו כלום!".
זהו המקום שאסף נמצא בו. המקום בו תמיד מסיטים את הדיון לפשעיהם של אחרים, ולעולם לא מוכנים אפילו להתחיל לדבר על מעשינו שלנו.
עוון, לא אוון, למיטב ידיעתי.
בכלל הייתי מתרגם soit qui mal y pense לעברית מודרנית יותר כ"הנושא רשע במחשבתו יכירו בחייו", ולא בתרגום הקלאסי רב המשמעות (רב משמעות במובן השלילי – לא ברור מספיק).
אוף, אני ממש מרוצה מהתרגום הזה. גם לקח כמה דקות טובות. אם אתה עוד בקשר עם א. ברטוב אולי תשאל אותו מה דעתו?
האמת אני פחות מרוצה עכשיו מהתרגום. ויקפדיה אומרת שבאנגלית מתרגמים את ההתייחסות הדו משמעית לרשע כ"shame" ו"evil", ולא פעמיים כ"רשע" כמו שאני השתמשתי.
טוב, סיימתי להשתמש בבלוג שלך כבמה להרהורי הפרטיים ואני אפסיק לשעמם אתכם עכשיו, over and out.
אז הנה, הפרקליטות כנראה קראה את הפוסט הזה ונבהלה מההשלכות, כי הוחלט להעמיד לדין את הדוקר באשמת רצח.
בעוד 30 שנה נגלה כי משה לדור היה תורם קבוע לקרן הטבק והאלכוהול.
ואז התחרטו והאשימו רק בהריגה.
מבולבלים שם.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1217484.html
עוד על הנושא –
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=725487&blogcode=12339516