משטרת ישראל זימנה שורה של פעילים פוליטיים באום אל פאחם בימים האחרונים. על מה שקרה אחר כך יש מחלוקת: הפעילים אומרים שהמשטרה ניסתה להרתיע אותם מלהשתתף בהפגנות נגד הפגנת הימין המתוכננת בעיר; השוטרים טוענים שמה פתאום, לא יעלה על הדעת, הם בסך הכל "ביקשו מהתושבים לנהוג באיפוק ולא באלימות".

אני מאמין לפעילים מאום אל פאחם. המשטרה בישראל מעולם לא ראתה את עצמה ככוח שמיועד לשרת את התושבים, אלא ככוח שמיועד לשרת את המשטר. מימי בן גוריון והלאה, נעשה במשטרה שימוש פוליטי בוטה. שיחות הפחדה כאלה נערכות לעיתים קרובות לפעילים שחורגים מהקו שהמשטר מרוצה ממנו, פעילי שמאל ופעילי ימין. לאזהרות האלה יש מטרה אחת: להפחיד אנשים ולהרתיע אותם מפעילות שעשויה להביך בכירים.

מקרה בולט בשנים האחרונות היה זה של משה מוסקל, שבנו רפנאל נהרג במלחמת לבנון השניה ושמינף את העובדה הזו כדי להפוך לאחד ממובילי המאבק נגד אהוד אולמרט. לא צריך היה להיות מחסידיו הגדולים של אולמרט, בהנחה שנותרו כאלה, כדי להרתע מהמחאה הכתומה עד למאד של מוסקל; ובכל זאת, המשטרה עשתה מעשה נבלה כששלחה שני קצינים לברר האם מוסקל "מתכוון לעשות בלגאן" בטקס בנוכחות אולמרט. גם אז לא היססה המשטרה להודות ש"לנוכח העובדה שהאירועים האחרונים לוו במחאה, ביקשנו לדעת האם יש כוונה לקיים שוב הפגנה".

זה לא עניינה של המשטרה. לא בביתו של מוסקל ולא מול פעילים פוליטיים באום אל פאחם. זכות ההפגנה היא בסיסית, וכל זמן שאתה לא מארגן 50 איש או יותר, אתה לא חייב להודיע למשטרה שום דבר.

מצבו של מוסקל, כיהודי חובש כיפה, עוד טוב: הוא שייך למעמד בכיר בעם האדונים. מצבם של הפעילים באום אל פאחם שונה משמעותית. בציבור היהודי יש תחושה – או, נכון יותר לומר, לבורגנות היהודית היתה תחושה – שהמשטרה נמצאת שם בשבילו, כדי להגן עליו. לציבור הפלסטיני-ישראלי מעולם לא היו אשליות כאלה: המשטרה היתה כלי דיכוי עיקרי מאז ימי המשטר הצבאי והלאה, ומעבר לתרגילים הרגילים – אכיפה של צווי עוול, אלימות בלתי הכרחית – היתה מעורבת עד צווארה בריגול פוליטי ובדיכוי המחאה במגזר הערבי; ד"ר הלל כהן תיעד זאת היטב ב"ערבים טובים" המומלץ מאד. כשפעיל פלסטיני מזומן לשיחה אצל הבחורים בכחול, יש לו יסוד סביר מאד להאמין שהמשטרה חוזרת כאן לתפקידה הישן, כסות לתפקידים שהשב"כ לא רוצה לבצע בגלוי.

מטשרת ישראל אמורה לשרת את הציבור. לא את המשטר. היא אמורה לספק שירות שווה לכל האזרחים. ואחרי שגמרנו לגחך, צריך להזכיר שוב שכאשר המשטרה לוקחת על עצמה תפקידים כאלה מול הציבור הפלסטיני, היא מערערת עוד יותר את האמון המעורער ממילא של הציבור הזה בה. אם היא לא מבצעת את חובתה האזרחית, לפחות תשתדל לבצע את חובתה הבטחונית ולא תדרדר את המצב עוד יותר.

(יוסי גורביץ)