החברים של ג'ורג'

מקום המשפט, שמה הרשע: שתי הערות

הצעה צנועה: במשרד המשפטים שוקלים הצעת חוק מהפכנית, "חוק חיסיון חומר מודיעיני והגדרת חומר חקירה" שמה, שמיועדת לצמצם את העברת חומר החקירה לידי נאשמים. כפי שהדברים עומדים כעת, כאשר מוגש כתב אישום כנגד אדם, הוא זכאי לקבל את כל החומר נגדו, כדי שיוכל להתגונן.

הצעת החוק החדשה מצמצמת משמעותית את היכולת הזו. מעתה, הנאשם יקבל לרשותו רק את החומר שמשמש את הפרקליטות בכתב האישום הספציפי נגדו; חומר אחר שיש ברשותה כנגדו – למשל, חומר מחקירות קודמות שהובילו לחקירה הנוכחית – לא יועבר לידי הנאשם, למרות שהמידע שם עשוי לסייע להגנתו.

הצעת החוק נכנסת לטריטוריות קפקאיות, כאשר היא קובעת שנאשם לא יהיה זכאי, כפי שהמצב כעת, לקבל את החומר המודיעיני ששימש נגדו. כדי לעשות זאת, הוא יצטרך להוכיח שהחומר המודיעיני רלוונטי להגנה שלו. כלומר, אדם שלא יודע שנאסף נגדו חומר מודיעיני, ולא יודע מהי מהותו של אותו חומר, יצטרך לנמק מדוע הוא צריך לקבל חומר שבכלל לא ידוע אם הוא קיים. יוסף ק. היה מהנהן.

ואם זה לא היה מספיק, אז מגיע הסעיף הבל יאמן הבא: "המשטרה מבקשת להוריד מעליה את החובה לקיים חקירה מעמיקה ולטרוח להשיג עבור ההגנה ובית המשפט מידע נוסף וחיוני שהיא לא מצאה צורך לקבלו במסגרת החקירה הראשונית שנעשתה לפי צרכיה שלה." ההדגשות שלי. המשטרה, בקיצור, לא רוצה שיאלצו אותה לחשוב מחוץ למסגרת החקירה הראשונית שלה. תבינו אותה, קשה לה.

כנראה שבפרקליטות לא מרוצים מהמצב הנוכחי, שבו אחד מכל אלף נאשמים מצליח לחמוק ממלתעותיה, והיא עושה הכל כדי להגיע למאה אחוזי הרשעה. נזכיר שהפרקליטות היא זו שבשורה של מקרים לאחרונה כרסמה משמעותית בזכויות הנאשם, כאשר הגישה בקשה אחרי בקשה למניעת פגישה בין עורכי דין ובין עצורים – שלפחות במקרה של חיים פרלמן התברר כי לא היה לבקשה כזו כל בסיס. נזכיר גם את המנהג המגונה של הצגה, במקרים של חשד לעבירות בטחון, של "חומר סודי".

אז הנה הצעה צנועה לפרקליטות: מספיק עם החצי קפה חצי תה הזה. הראו עמוד שדרה: העבירו חוק חדש – אפשר לקרוא לו "חוק ייעול וזירוז ההליך המשפטי" – שפשוט יבטל את מערכת המשפט הפלילית. הו, השאירו את בתי המשפט, עם שופט או שניים וחותמת גומי, אבל בטלו את כל השאר. בלי עורכי דין, בלי דיונים מעיקים, בלי כל בזבוז הזמן, הכסף והתסכול כאשר הטרף נמלט. השופט יהיה שם, כמובן, כדי שאפשר יהיה להודיע לטריבונלים בינלאומיים שיש אצלנו "פיקוח משפטי".

סביר להניח שרוב העצורים לא ירגישו בהבדל.

מדינת ישראל נ. השכלה: הפרקליטות הגישה היום תשובה שאין להגדיר אותה אלא כמחפירה לבית המשפט העליון, בעתירה שמבקשת לבטל את החוק שפוטר את תלמידי "הישיבות הקטנות" מלימודי ליבה.

הפרקליטות טוענת שאין כל צורך בלימודי ליבה לתלמידי הישיבות הקטנות – 23,280 מהם – משום שהן "לוז החיים הייחודי של החברה החרדית" מזה 200 שנה, וכי משום שהישיבה משמשת כ"טריז בפני המודרניות ואיומי ההשכלה". כלומר, וזה מדהים – מדהים כמעט כמו העובדה שאלי ישי מאמין שהמרת דת גורמת לשינוי פיזיולוגי – בפרקליטות הפנימו את העמדה האידיאולוגית של רבני החרדים עצמם.

מדינת ישראל טוענת, רשמית, שמודרניות והשכלה הם משהו שצריך להגן מפניו, לפחות על חלק מהתלמידים. בהמשך היא תסתור את עצמה ותטען שהחוק איננו פוגע בכבוד האדם ובזכות לחינוך. החליטו, רבותי: זכות לחינוך, או הגנה מהשכלה? השניים אינם דרים בכפיפה אחת.

מעבר לפלצות שהוא מעורר, יש לא מעט רשעות בטיעון הזה. עומד לו פרקליט מלומד, מצויד במיטב ההשכלה שיכלה מדינת ישראל להעניק לו, וביוקרה הנובעת ממנה, ובאמצעות אותה השכלה עצמה הוא מנסה לשלול את זכותם של אחרים – 23,280 אחרים, שלא נשאלו לדעתם – לזכות יום אחד ביוקרה שהוא נהנה ממנה. הוא עומד על זכותם לחיות בעוני מנוול, על זכותם לבזבז חייהם על תפלות מנוונת, על זכותם לצמצם את דעתם, על זכותם להמשיך ולהיות אסיריהם של ראשי הישיבות, על זכותם שלא לצאת מחושך לאור.

הפרקליט מוסיף חטא על פשע כאשר הוא מנסה לאחז את עיני בית המשפט – שיותר ויותר מתחוור כחכם לא הרבה יותר ממלאך המוות במסורת היהודית; כל כך קל לרמותו – ואומר לו שאין סיבה לקבל את העתירה, כי ממילא יש הצעת חוק פרטית בכנסת בנושא. צחוק מר: מי לא יודע מה גורלן של הצעות חוק פרטיות, כאשר הקואליציה מתנגדת להן?

מותר גם לתהות אם תשובה כזו מצד הפרקליטות היתה מוגשת, אם שר המשפטים היה אדם שאיננו חובש כיפה – נניח, טומי לפיד. אני מניח שהעובדה שהיא מגיעה בימיו של יעקב "יש להפוך את משפט התורה למחייב במדינת ישראל" נאמן איננה בהכרח מקרית.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

47 תגובות על ”מקום המשפט, שמה הרשע: שתי הערות“

  1. עמית הידוע כמקלאוד הגיב:

    ישיכוי שאלי ישי פשוט חושב שמי שיש לו את הגן הספציפי יתגייר ויעשה זאת בדרך מסוימת ולא התכוון למוטציו או הוספת גן

    זה עדיין מטומטם באותה מידה אבל משמעות שונה

  2. יעל הגיב:

    למרות שאני בד"כ מסכימה עם דעותיך הפעם לא פשוט לי. כמי שחוותה לאחרונה מפגש עם מערכת המשפט חשוב לי להתיחס לזכויותיו של גורם שלישי שזכויותיו בד"כ אינן נשמרות, קורבן העבירה. אדם שזכותו נגזלה ותהליך המשפט פוגע שוב בזכותו לפרטיות. הצעת החוק תאפשר אי העברה של איפורמאציה ביחס לקורבן לידי הנאשם ובכך תוכל להגן עליו (או עליה) במידת מה, זאת בניגוד למצב הנוכחי שכל החומר (כולל סיכומי פגישות של טיפול פסיכולוגי אשר עשוי לא להיות קשור לעבירה) מועבר לנאשם וב"כ.

    • עדו הגיב:

      יעל, קורבן העבירה הוא זה שבגללו יש מערכת שלמה, משטרה, בתי משפט ובתי כלא שקיימים כדי להגן על זכויותיו או לנקום את נקמתו תגדירי את זה איך שאת רוצה.
      נכון, רוב הנאשמים יהיו מטבע הדברים אנשים לא סימפטיים ולא מעוררי רחמים אבל אם לא נקפיד על זכויותיהם את עלולה למצוא את עצמך לא כקורבן עבירה אלא כנאשמת כי היה נוח להפיל עלייך תיק.
      כן, זכותו של נאשם לקבל לידיו חומר שמביך אותך אם זה מה שיכול לזכות אותו (למשל, הנאשם הואשם שאנס אותך וביומן שלך כתוב שהיה לכם לילה של תשוקה או משהו בסגנוו.
      מה שאת לא רואה הוא הקשר ההדוק בין שני המקרים שמדווחים פה. מצד אחד מערכת משפט שרוצה לצמצם את זכויות הנאשמים ומצד שני הגנה של אותה מערכת על חשכת ימי הביניים. אותי אישית השילוב הזה מפחיד מאד

      • יעל הגיב:

        עידו,
        1. הקורבן אינו הסיבה לקיומה של מערכת המשפט. עד כמה שלי זכור היה שם משהו שקשור ליישום של החוק ומישהו שלפחות כביכול הפר אותו. הקורבן להזכירך אינו אפילו צד במשפט הפלילי ("מדינת ישראל נגד X").
        2. אנו עסוקים בקונפליקט בין שתי זכויות יסוד. זכותו של אדם ליצר את ההגנה הכי טובה שהוא יכול לה במשפט הפלילי ומאידך זכותו של אדם אחר (שאינו צד בענין) לפרטיות. אני חושבת שמדובר בנושא מורכב.
        3. חלק מהסיבה לשיעורי ההרשעה הגבוהים בארץ נובע מהימנעות של הפרקליטות מהגשת תביעה במצבים בהם יש שאלה ביחס ליכולת להרשיע, נושא שגם הוא בעיתי.
        4. אם אתה מתנגד להשמת מצלמות בביה"ס שהוא מרחב ציבורי תמהני כיצד אינך מתלבט ביחס לקיחת יומנים פרטיים של אדם כאשר להזכירך יתכן כי אותו לילה סוער כלל לא מוזכר בו ולחילופין מוזכרים בו דברים פרטיים נוספים.
        5. כן, גם אני חושבת על נושא של אונס. אני רק חושבת גם על החשיבות של מתן הגנה לקורבנות ולאוכלוסיות מוחלשות.

        • יואב הגיב:

          את התנגשות הזכויות ניתן לפתור, והחוק גם פותר. במקרה של קורבנות אונס למשל, אפשר להטיל חסיון על שם המתלוננת, ואז הדבר אינו פוגע בפרטיותה באופן גורף. אמנם היומן עדיין חשוף בפני בית המשפט, אך אם משמעות אי חשיפתו היא הרשעת חף מפשע – הרי שזוהי סכנה גדולה בהרבה. הזכות לפרטיות נסוגה במקרה זה באופן יחסי בפני זכותו של אדם להגן על עצמו במשפט פלילי.
          על כן גם ההבדל בין מצלמות בבתי"ס לבין יומנים שמושגים במסגרת חקירה ואשר בכוחם להביא לזיכוי של חף מפשע. חשיפת היומן פוגעת בפרטיות לצורך הגנתו של נאשם שהינו בחזקת חף מפשע, בעוד מצלמות בבתי הספר פוגעות בפרטיות במאמץ להילחם בפשיעה, או במילים אחרות – להפליל אנשים שעד לאותו רגע היו חפים מפשע, ותוך כדי כך הופכים את כל הילדים לחשודים מראש.
          לכן מדובר בהגיון צרוף הנובע מעקרונות כלליים של מערכת המשפט – אדם הוא חף מפשע עד שהוכחה אשמתו, אין לפגוע בזכויות ללא חשד סביר, "משחק" בקלפים פתוחים, מניעת עיוות דין ועוד.

        • עדו הגיב:

          אה, איפה כתבתי שאני מתנגד למצלמות בבתי ספר?

    • Quercus הגיב:

      ודאי, הרי זו בדיוק הסיבה ששוקלים את הצעת החוק הזאת – כדי להגן על הקורבנות! ממש לא בשביל שיהיה יותר קללהכניס לכלא "מתנגדי משטר" למיניהם.

  3. סתם אחד/האחד הגיב:

    מה עם זכויות הקורבן? בפרשת פלרמן אנשים שוכחים שהנ"ל לא יצא לחופשי מחוסר אשמה, אלא בזכות הפושעים המוקנת בחוק-זכות השתיקה, שהיא כמובן דבר מטופש, מדוע שאדם זכאי שאינו קשור למקרה הפשע ישתוק ? כבר אמרו חז"ל וצדקו "שתיקה כהודאה"
    בתקווה שזכות הפושעים תבוטל

    • עמית הידוע כמקלאוד הגיב:

      מה אתה רוצה שיגיד?
      אם הוא זכאי ולא יודע שום דבר על הפשעים אז שתיקה נראית כאופציה טובה,במיוחד אם הוא חלק מציבור שהשב"כ לא ממש אוהב ועוד יותר במיוחד אם השב"כ ניסה לגייס אותו כמו שהראו הקלטות שהפיץ

    • עופר הגיב:

      קודם כל אתה מפר פה עיקרון שכל המשפט המערבי, כולל זה הישראלי, נשען עליו: שאדם חף מפשע עד שהוכח אחרת. ההנחה הזו מאוד חשובה כי אחרת הממשלה תוכל לעצור מחר כל אזרח בהאשמות מצוצות מהאצבע ועל אותו אזרח תהיה חובת ההפרכה(ולך תוכיח שאין לך אחות).

      בנוסף דוגמא קונקרטית: נניח, לדוגמא, שמאשימים פלוני א' ברצח, הוא לא היה בכלל קרוב למקום. אלא מה? הוא באותו רגע שהרצח קרה בדיוק בגד עם אישתו של חבר שלו(או פרץ לדירה או כל דבר מביך/פלילי אחר). אם לא נתונה לו זכות השתיקה, אז נודע לחוקרים מידע שהם יכולים להשתמש בו כדי ללחוץ עליו לכל מיני כיוונים, וכל זאת בהכרח החוק. לעומת זאת בהינתן זכות השתיקה אותו אדם יכול לשתוק בביטחון מלא שהשתיקה עצמה לא מפלילה אותו.

    • ygurvitz הגיב:

      עוד סיבה לא להתייחס לזבל התלמודי. אשר לפרלמן, החוקרים שלו לא הצליחו אפילו להגיש כתב אישום. הוא לא "יצא זכאי": הוא אפילו לא הועמד לדין.

      • ידידיה הגיב:

        יוסי, במקום להגיד "עוד סיבה לא להתייחס לזבל התלמודי", אולי עדיף לכתוב כך:

        שתיקה כהודאה הוא עיקרון המתייחס למשפט האזרחי, ולא הפלילי, ומשמעותה היא שאי הכחשה של טענות התובע כמותה כהודאה בנכונותן. העיקרון התלמודי הרלוונטי לדין הפלילי הוא "אין אדם משים עצמו רשע", ז"א, לא רק שאין השתיקה מהווה ראיה נגד הנאשם, אפילו לו היה הנאשם מודה בפה מלא לא היה הדבר מספיק להרשעתו.

        אולי לא כל מה שכתוב בתלמוד הוא זבל, אחרי הכל?

        • Quercus הגיב:

          אבל אם בתלמוד רשומים שני דברים סותרים, ואנשים פשוט יכולים לבחור על מה להתבסס לפי רצונם, אז אין שום משמעות לתלמוד ככלי רפרנסיאלי, ולכן הוא שווה ערך לזבל במובן הזה.

          • ידידיה הגיב:

            קרא שוב מה שכתבתי. אלו לא דברים סותרים – בדין האזרחי שתיקה כהודאה, והודאת בעל דין "כמאה עדים דמי". לעומת זאת, בדין הפלילי אפילו הודאה אינה תופסת.

            • אסף רזון הגיב:

              וזה כמובן לא שונה מהמשפט ה"חילוני" המקובל ברחבי העולם. למשל למיטב ידיעתי בשביל הרשעה פלילית נדרשת הוכחה "מעל ספק סביר" ואילו בשביל אזרחי מספיק "סבירות מעל 50%".

              • מני זהבי הגיב:

                נראה לי שפספסת את הפואנטה. יש אנשים שבטוחים שהם יודעים איך החיים שלנו צריכים להיראות, מוצאים במקורות יהודיים אמירה שלכאורה תומכת בתפיסתם, וטוענים לאור זאת שתפיסתם משקפת את המסורת היהודית, בלי לחשוב יותר מדי על ההקשרים המקוריים של האמירה הנבחרת. זה עובד, כמובן, גם בכיוון השני (כלומר, עם אנשים שרוצים להכפיש את המסורת היהודית על-סמך ציטוטים נבחרים).
                הבעיה היא שלדקלם סיסמאות קל יותר מלנתח מקורות, ולכן מספרם של מדקלמי הסיסמאות בכלל האוכלוסייה גבוה יותר.

                • ידידיה הגיב:

                  נראה לי ששלושתכם מפספסים. במשפט הפלילי הישראלי ההודאה היא "מלכת הראיות". אם לא הוכח שהושגה בלחץ פסול, היא יכולה לעמוד אפילו לבדה. לעומת זאת, במשפט הפלילי העברי אי אפשר להשתמש בהודאה כדי להרשיע. זה לא "ציטוט נבחר" או "אמירה שלכאורה תומכת" אלא אחד מיסודות הדין.
                  טוב או לא, זה תלוי בהשקפתך לגבי השימוש בהודאה כראיה. "סתם אחד/האחד" תומך בזה, אז אני מניח שיעדיף את גישת המשפט הישראלי. יוסי ואחרים הביעו תפיסה שונה בעניין, ואני לא רואה למה אי אפשר פשוט לומר "טעיתי בנקודה הזו".

                • מני זהבי הגיב:

                  השאלה היא, איזה מין חיה היא המשפט הפלילי העברי, ואיך אפשר לקיים אותו בפועל. ככל הידוע לי, מדובר בשיטה שהיא בעיקר תאורטית, וברגע של התנגשות עם דרישות המציאות, יש לה דרך להעניק לבית הדין סמכויות חירום שאינן מוגבלות ע"י כלום ("מכים ועונשים שלא מן הדין").
                  אני רחוק מלטעון שסמכויות החירום הנ"ל יופעלו בכל מקרה בו תהיה בעיה להרשיע אדם שהדיינים בטוחים בכך שצריך להרשיע אותו. אדרבא, אם אתה מכיר איזשהם עקרונות מנחים בעניין הזה (רצוי כאלה שיושמו אי-פעם בפועל, ולא תאורטיים בלבד), אשמח לשמוע. אבל ככל הידוע לי, ברמה עקרונית הסמכויות האלה קיימות.
                  ולמען הסר ספק: כשדיברתי על האנשים שמעדיפים לדקלם סיסמאות, לא התכוונתי אליך.

        • שירלי הגיב:

          כן, זה נשמע מאוד הומני ונאור עד שנזכרים שעל פי התלמוד
          אשה לא יכולה לשמש כעד, והנה חזרנו לזבל.

          • ידידיה הגיב:

            ממש קשור לעניין. אולי את גם רוצה להזכיר לנו שלפי התלמוד סוקלים מחללי שבת?

      • דודי הגיב:

        יוסי, האם אתה מתנגד לעיקרון של "שתיקה כהודאה דומה" בדין האזרחי?

        השכל אותנו, האם בתלמוד מדובר על הדין האזרחי או הפלילי?

    • פלג ספיר הגיב:

      תתפלא. אנשים חפים מפשע מפלילים את עצמם כאשר הם לא שותקים. סרטון בנושא שמומלץ לראות:
      http://www.youtube.com/watch?v=6wXkI4t7nuc

  4. סתם אחד/האחד הגיב:

    לעמית:אם אין לו מה להסתיר-שידבר.
    לעופר-תשובה מצוינת, אבל אפשר כמובן לסייג את החקירות שהפללה תהיה אך ורק לנושא הנחקר,או למצוא פתרון אחר, אבל זכות זו בצורתה הבלתי מוגבלת היא זכות הפושעים.

    • Quercus הגיב:

      נורא קל להגיד "אם אין לו מה להסתיר – שידבר". אבל אתה שוכח שבמצב של חקירה משתטרתית, לחוקר יש הרבה יותר כח מלנחקר, שגם כך נמצא בסיטואציה מלחיצה ביותר, לא טבעית ומאיימת.
      בסיטואציה שכזו מאוד קל לשגות בלשונך ולהגיד דברים שאחר-כך יוכלו לשמש נגדך, במיוחד כשזה אינטרס מאוד גדול של החוקרים שלך לגרום לך להגיד את הדברים האלה – הריהם רוצים "לסגור את התיק"…

    • עמית הידוע כמקלאוד הגיב:

      אבל אני שוב שואל,מה אתה רוצה שהוא יגיד? הוא יכול להגיד זה לא אני אבל אז זה כמו שתיקה הוא יכול לשיר ולזמר אבל אין לזה קשר לחקירה
      הוא לא ביצע פשע ואין לו מושג מי כן ביצע,מה עוד אתה רוצה?

      • עדו הגיב:

        זכות השתיקה נועדה להגן על נאשם במצב שבו 'תופרים לו תיק' כלומר, מצב שבו המערכת מנסה להכניס אותו לכלא בכל מחיר (אולי כי החוקר בתום לב באמת חושב שהוא עשה את המעשה) ואז כל דבר שיגיד יכול לעבוד רק נגדו.
        בעקרון זה כמו הזכות לפרטיות שעל הנייר אין לה שום סיבה, מה כבר יקרה אם אצטרך לתת תביעות אצבעות וד.נ.א לממשלה, הרי אני איש ישר ואין לי מה להסתיר נכון?

    • יואב הגיב:

      בדיוק ההיפך: גם אם יש לו מה להסתיר – שישתוק. זהו עוד עקרון על במשפט בעולם המערבי – הזכות להימנע מהפללה עצמית.
      על התביעה מוטל העול להוכיח את אשמתו של אדם, ואם "קשה לה" אז האדם לא אמור לסייע לה בכך. אם הרימה את נטל ההוכחה, הרי שתיקתו של אדם תהיה נגדו (כראיה מסייעת). במצב זה, מוטב לו שידבר, מה גם שדבריו יכולים לעזור לו (למשל, לספק הסבר חלופי המקים ספק סביר).
      בכל סיטואציה אחרת – האדם זכאי לשתוק גם אם יש לו מה להסתיר.

      • יואב הגיב:

        מה גם שכל הדיון בזכות השתיקה אינו רלוונטי להצעה החדשה. המידע כבר קיים, ומי ש"שותק" או מסתיר את המידע היא דווקא הפרקליטות. רק שכאן השתיקה היא לא על מנת למנוע הפללה עצמית, אלא על מנת להרשיע אנשים שיתכן שהם חפים מפשע.

    • מ. הגיב:

      אלא שהזכות הזו לא בלתי-מוגבלת. אם, למשל, הוחלט להגיש כתב-אישום נגד נאשם ששתק בחקירתו, חוק סדר הדין הפלילי קובע שהימנעותו מלהעיד יכולה לשמש חיזוק לראיות התביעה (בסייגים מסוימים). נחקר שישתוק בחקירתו יקשה על המשטרה אולי לאסוף ראיות נגדו – וזו זכותו – אבל אם יוחלט שיש מספיק ראיות כדי להעמידו לדין, אם יבחר להמשיך לשתוק זה עשוי אפילו מאוד להזיק לו.

  5. א.ה הגיב:

    לכל מי שלא מבין למה חשוב לשתף את הסנגורים בכל הראיות, סתם מקרה לדוגמא מהיום:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3948040,00.html

  6. עכביש הגיב:

    אגב זכות השתיקה, למי שלא מכיר:
    http://www.youtube.com/watch?v=6wXkI4t7nuc&feature=related

  7. יקי הגיב:

    גורביץ, עיין במטותא בכתבה בהארץ על עדות המתלוננת נגד סאבר קאשור שהורשע במסגרת עיסקת טיעון באונס במרמה:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1187907.html

    מעניין האם כעת תודה שמיהרת כהרגלך לחרוץ דין ללא כל בסיס, או שמא כהרגלך רק תתפתל, תתרץ ולא תודה בשרץ?

    • מני זהבי הגיב:

      קראת את תגובת הסניגוריה הציבורית בתחתית הכתבה? היא אומרת, פחות או יותר, את כל מה שניתן לומר במצב העניינים הנוכחי (אא"כ יש לך ידיעה בלתי-אמצעית על מה שקרה באותו חדר מדרגות).

    • ygurvitz הגיב:

      תגובת הסניגוריה הציבורית:

      "עדותה של המתלוננת בבית המשפט היתה מלאת סתירות ולא מהימנה. על כן חזרה בה התביעה מכתב האישום המקורי של אינוס בכפייה והגישה כתב אישום מתוקן ובו התקבלה גרסתו העובדתית של קאשור ולפיה היו יחסי המין בהסכמה.

      קאשור צריך להישפט על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ולפיהן הוא והמתלוננת קיימו יחסי מין בהסכמתה המלאה של המתלוננת, דקות ספורות לאחר שנפגשו, על רקע הבנתה שהוא רווק יהודי בעקבות מצג מצדו. עובדות אלה מגלמות לעמדת הסניגוריה רף פליליות נמוך מאוד אם בכלל. בוודאי שהן לא מצדיקות מאסר בפועל מכל סוג שהוא. לא בכדי בית המשפט העליון עיכב את ביצוע מועד העונש עד להחלטה בערעור, ושחרר אותו ממעצר הבית בו היה נתון".

      חשוב לציין שגם על פי עמדתה של הפרקליטות, המתלוננת הגישה בעבר תשלונות כנגד תקיפה מינית שנמצאו לא מדויקות. עורך הדין של הנאשם רצה להעלות את התלונות הללו לדיון – עמדה סופר לגיטימית – ובנקודה הזו הפרקליטות הגיעה לעסקת טיעון. מה שאומר מה היה שווה התיק שלה מלכתחילה.

      בקיצור, תודה ששיתקת. המשך להיות הטמבל שמצחיק את כולנו. תגובותיך העתידיות יימחקו.

      • איתי הגיב:

        סליחה, התגובה של יקי ראויה, והתגובה שלך לא בסדר, ולא רק בגלל הצנזור העתידי. קודם כל, אם לא קראת את הכתבה, הפרקליטות לא הדליפה את המסמך ל"הארץ", משום שעדויות של נפגעות אונס (לכאורה) חסויות. "העיר" עתר לבית המשפט כדי לפרסם אותה. הפרקליטות התפתלה והתפתלה בניסיונות הקודמים לתאר את מה שקרה, רמזים עדינים מאוד שלא נקלטו על ידי עיתונאים צמאים לכותרות על "גזענות". אם הפרקליטות הייתה רוצה להדליף, הם היו עושים את זה מיד לאחר פסק הדין, כשהנושא היה בכותרות. דבר שני, למרות שחלק מהתלונות שהגישה ב' היו לא מדוייקות, במקרים אחרים כן היו הרשעות בעקבות תלונות שלה, כלומר, היא לא שקרנית סדרתית או משהו. בהקשר הזה, קשה לי להאמין שאתה צריך רפרנסים למומחיות בתחום שיספרו לך עד כמה תלונות על תקיפה מינית ואונס הן מסובכות וקשות להוכחה, ועד כמה קשה לעלות על דוכן העדים ולתאר את מה שקרה.

        זה בסדר, אתה בחברה טובה. כל התקשורת, מ"ישראל היום" ועד גדעון לוי, קפצה על הכותרת האטרקטיבית, והציגה רק את הצד שקאשור רצה להציג, ולא את התמונה המורכבת יותר.

        • אסףר הגיב:

          מסכים עם איתי.

        • ygurvitz הגיב:

          אני לא יודע. אחרי שקראתי את כל הכתבה, המחשבה שלי היא שאני לא הייתי מגיש בכלל כתב אישום במקרה הזה, לא בהתבסס על עדותה של ב'. אם היו להם ראיות פורנסיות – למשל, DNA מהשריטות שלכאורה (לכאורה, כי מהניסוח בכתבה משתמע שהתמונות של השריטות לא הוגשו לבית המשפט כראיה) – אולי. מקרי אונס הם לעיתים קרובות מקרים שנשענים על עדותה של הקורבן לכאורה. לא מרשיעים בנאדם על סמך עדות רעועה כזו.

          בפרסום הראשוני, לפני כמה חודשים, נטען שהסניגוריה פירקה את העדות של ב' במהלך המשפט. הכתבה הנוכחית לא התייחסה לכך מספיק. צריך לראות את כל הטקסט.

          על כל פנים, דבר אחד נשאר ברור: עסקת הטיעון הרשיעה את קאשור בכך שהונה את ב' כשאמר לה שהוא יהודי. זו היתה עסקת טיעון בלתי ראויה בכל מקרה. ברור למה הסניגוריה הסכימה לה, ברור למה הפרקליטות – שלא מוכנה לזכות אנשים – רצתה אותה, אבל בכלל לא ברור למה בית המשפט הסכים לה, במיוחד כשמתחוור עכשיו שהעונש שהוא הטיל הושפע מכתב האישום המקורי ולא מזה המתוקן. ומהבחינה הזו, הביקורת בהחלט היתה במקומה.

          • איתי הגיב:

            דווקא הסכמת הסנגוריה (והנאשם!) לעסקת הטיעון שכזו עשוייה להראות שהראיות לא עד כדי כך חלשות. הרי מדובר כנראה בסנגור מצויין, שכביכול תימרן את הפרקליטות למען מרשו, משהו בליגה של ציון אמיר. לא מדובר בקוטל קנים שהשתין במכנסיים נוכח כתב האישום והסכים לעסקה מיד. הוא נקט בצעד, שגם עליו אפשר לנהל דיון ציבורי ארוך מאוד, שלמעשה גרם לפרקליטות לשקול את טובת הקייס לעומת טובתה של ב'. כעת למעשה הוא מתנער מהעסקה. כל זאת תוך יצירת סנסציה לטובת מרשו בתקשורת. בקיצור, סנגור מוכשר מאוד. קשה לי להאמין שהוא היה הולך על עסקה כדי לעשות לעצמו חיים קלים, או אם היה משוכנע ביכולתו לזכות את הנאשם.

            בכל מקרה, עיסקת הטיעון אכן מסריחה. השאלה היא, כאן כמו במקרים אחרים, האם אנשים צריכים לחמוק מעונש כי אנחנו לא אוהבים את הריח של הצדק שביכולתנו להשיג.

            • ygurvitz הגיב:

              הנחת היסוד שלי היא שכאשר יש אחוז הרשעות של 99.9% והנאשם הוא לא-יהודי בבית דין שבו יושב משה דרורי, אי אפשר להאשים אותו בכך שקיבל כל עסקת טיעון שהיא. זכאי הוא לא היה יוצא.

      • אסף רזון הגיב:

        ורק כדי להדגיש: התגובה שלך ראוייה פחות משל יקי רק בגלל המשפט המשמיץ: "עמדתה של הפרקליטות – אתה יודע, זו שניסתה להשיב את שאריות שמה הטוב ולשם כך הדליפה את נוסח העדות של המתלוננת ל"הארץ"".

  8. סתם אחד/האחד הגיב:

    תודה לעונים :
    ההבדל בין נקודת המבט שלי לנקודת המבט שלכם הוא משפטי VS מוסרי,אז נכון שמבחינה משפטית א"א להכריח אדם לדבר אבל במקרה הזה, זה מקרה רצח ! אנשים נרצחו פה ופלרמן הזה מסרב לדבר,אז נכון זה לא אומר שהוא הרוצח,אלא שכל הנראה יש מידע על רצח או רוצח, לדעתי אפשר היה להשתמש כנגדו באמצעי מתון כגון: מעצר בית עד שידבר וכו' .

    • עדו הגיב:

      מה שאתה מציע אם הבנתי נכון הוא הדבר הבא:
      זכות השתיקה לא תעמוד לאדם במקרה שהעבירה הנחקרת היא רצח. במקרה כזה יש סנקציות 'מתונות' שאפשר יהיה להפעיל על חשוד שאיננו מדבר. הממ.. רעיון מעניין, אני אישית הייתי עושה טבלת עונשים בהתאם לחומרת החדש:
      חשד לרצח – מעצר בית
      חשד לאונס – אסור לצאת מהשכונה.
      חשד לסחר בסמים – אסור לצאת מהעיר
      חשד למירמה – רשאי להסתובב בכל הארץ אבל לא להשתמש בשירותים הציבוריים.
      כן, נראה לי שעלית פה על משהו…

    • ג'ו הגיב:

      הוא דיבר, הוא אמר שאין לו קשר לדברים ושאיננו יודע דבר. את זה הוא אמר, מה עוד יכול אדם חף מפשע לומר?

      ולא שאני טוען שהוא חף מפשע אבל אם לשבכ היו ראיות עדותו של המואשם לא הייתה חיונית.

  9. ידידיה הגיב:

    תגובה למני – משום מה אין לי קישור "להגיב" ליד התגובה שלו.
    ברור שברוב שנותיה של ההלכה לא היה תוקף למשפט הפלילי העברי, הוא היה תיאורטי בלבד. אני חושב שהעובדה הזו גם השפיעה על התפתחותו – אני חושב שפרטי הפרטים של הדינים שלו הם משונים מכדי שהיו מתפתחים בחברה שהיתה באמת נוהגת על פיהם. הדוגמה שאני אוהב להביא היא של הלכות ברירה בשבת – איכשהו קשה לי לדמיין חברה אנושית שבה יש משהו דומה לסקילה של אדם מפני שהוציא את הקליפות מהאפונים שבצלחתו במקום לעשות להיפך. אני מניח שלו היתה באמת סמכות לסקול על זה, החוק הזה לא היה קיים.

    אבל כל זה לא משנה, בעצם. מה שרציתי להגיד פה הוא דבר פשוט ומינורי בהרבה – במקרה הזה יש משהו חיובי ללמוד מהמסורת שלנו, ואין סיבה לא להכיר בכך. ממש שכשם שלא היינו רוצים דמוקרטיה בדיוק כמו באתונה, אבל אנחנו מכירים בצדדים הטובים שלה ומאמצים אותם.

    לטעמי, זה סוג התוכן שכדאי לצקת ל"חוק יסודות המשפט" – הזכות להימנע מהפללה והזהירות בקבלת הודאה כראיה היא מ"עקרונות החירות והצדק של מורשת ישראל".

    • מני זהבי הגיב:

      אני מסכים אתך. שוב, התגובה שלי לא כוונה נגדך אלא נגד סוג האנשים שבראותם ציטוט ממקור רבני כלשהו, נוטים באופן אוטומטי לעמדה של "אני יהודי גאה" או "זבל פרימיטיבי", מבלי לבחון היטב במה מדובר.