החברים של ג'ורג'

קראתי אתמול (ו') את הטור של יאיר לפיד. מישהו צריך לעשות את זה. לא, לא, אל תודו לי. כל אחד צריך לעשות את חובתו.

לפיד קורא לטור שלו "עשרה שיעורים שהייתי שמח שהבן שלי ילמד בשנה הבאה." שום דבר לא מפריע ללפיד האב ללמד את הבן שלו את השיעורים הללו; זהו עוד טור שמיועד שכנע אותנו שלפיד הוא האיש הנכן לתפקיד של החינוך, לרות שיש ראיות למכביר שאומרות אחרת. הבה נכספת את הטור. כל הציטוטים מ"7 ימים", עמ' 17.

"בשבוע הקרוב יסיימו 1.5 מיליוני תלמידים את שנת הלימודים." או שלא. רק תלמידי התיכון יסיימו את לימודיהם השבוע.

"צריך להדגיש – לא מדובר בעוד תלונה על מערכת החינוך, אלא בתחינתו של הורה מודאג" – בערך כמו "האזרח המודאג" נתניהו של 2000-2001. לפיד ממשיך ללכת עם ולהרגיש בלי, להכנס לפוליטיקה אבל להעמיד פנים שהוא לא חלק מהמשחק הפוליטי. הוא רק "הורה מודאג."

"הרשימה המופיעה כאן נכתבה לאחר התייעצות עם רב, ד"ר לחינוך וסופר ידוע." זה לא אני, האיש נטול תעודת הבגרות, שכותב כאן. יש לי גיבוי של מומחים. ראוי לציין שלפיד נשען כאן בראש ובראשונה על רב. לאבא שלו זה לא היה קורה. לפיד, שמבחין ברליגיוזיות שעוברת על קהל הבוחרים שרוצה "קצת אידישקייט," מעדכן את המסרים בהתאם.

הנושא הראשון שלפיד רוצה שילמדו הוא "דף גמרא (תנורו של עכנאי)": "אני מקווה שזה לא ×™×–×¢×–×¢ אף אחד," כותב לפיד בצדקנות, "אבל רוב התלמידים בישראל יסיימו תיכון מבלי שמישהו הסביר להם – ולו פעם אחת – איך נראה דף גמרא." ובכן, מאחר ורוב התלמידים בישראל לא ילמדו דף גמרא, לא ממש ברור למה הם צריכים לדעת איך הוא נראה. אבל ×–×” לא לגמרי מסובך: טקסט בארמית מהמאות השלישית והרביעית לספירה מוקף בפרשנים שונים, בדרך כלל רש"×™ מימין ותוספות משמאל, שתי פרשנויות שנכתבו בימי הביניים. העובדה שאת הטקסט צריך להקיף במפרשים נובעת מכך שבדרך כלל הוא לא מובן. וזה מצוין: כשהוא מובן, הוא לעתים קרובות זוהמה רוחנית.

לפיד טוען ש"הרגע המפעים [בפרשת תנורו של עכנאי – יצ"ג] שבו רבי יהושע נעמד פתאום על רגליו ואומר בדם לבו 'לא בשמיים היא', הוא הוכחה להיותו של התלמוד תמיד רלוונטי, לא מעט פעמים פוליטי, וברוב המקרים גם צודק." וואלה?

האם האמירה של התלמוד "אשה חמת מלאת צואה, ופיה מלא דם, והכל רצים אחריה" היא "צודקת", לטעמו של לפיד? רלוונטית? האם הוא סבור שהסוגיה של אדם המקדש את אשתו בצואת שור שנגזר עליו מוות רלוונטית למשהו במאה ה-21? האם הוא סבור שהתלמוד "צודק" כשהוא מביא ראיה לתחיית המתים מעכבר שעשוי, לטענת התלמוד, מאדמה? האם הדין שעוסק בשאלה אם קיום יחסי מין של יהודי עם לא יהודיה הופך אותה לשפחה "רלוונטי" או "צודק" באיזשהו אופן? האם לפיד סבור שמי שעובר על מים שנשפכו מסתכן בהתקפה מצד רוחות ושדים? האם, להערכתו, היחידה ללוחמה ביולוגית של צה"ל צריכה להיערך לסכנות שנוצרות מזיווג בין נחש וצב? האם לפיד סבור שהאפריקאים הם צאצאיו של חם, ועל כן הם שחורים ומקוללים? האם לפיד סבור שהתלמידים הישראלים צריכים להתעסק בדינו של יבם שנפל מן הגג, ואיבר מינו חדר לאבר מינה של אלמנת אחיו? האם, בעקבות הרב הקולונל אייל קרים, סבור לפיד שחיוני שהתלמידים יתפלפלו בשאלה האם לכהן מותר לאנוס שבויות? אולי הם צריכים להגות בחכמה העמוקה שגורסת שהאשה נבנתה מזנבו של אדם? האם הם ילמדו הסטוריה מ"החכמים" שסבורים שכורש, דריווש וארתחשסטרא היו כולם מלך אחד בעצם, ושכורש נהג לקיים יחסי מין עם כלבה? אולי מהדיון המעמיק בשאלה האם יש צורך לפצות בעל חתול, שנהרג על ידי עכברים שהתאחדו נגדו? האם, בקיצור, לפיד טרח בכלל לקרוא את התלמוד, מתחילתו ועד סופו, לפני שקבע שהוא "תמיד רלוונטי" וב"רוב המקרים גם צודק"? או שהוא סתם מנסה להתחנף לקוראים הנבערים, לעשות להם נעים בגב ולומר להם שיש ספר יהודי עתיק שהם אף פעם לא טרחו לקרוא, אבל הוא "תמיד רלוונטי וכמעט תמיד צודק," והם אנשים טובים יותר מעצם השתייכותם לקבוצה הדתית שכמה מבניה כתבו אותו פעם?

כל זה, ועוד לא נגענו ב"תנורו של עכנאי." לפיד טוען שהפרשיה הזו עוסקת "בחובה לקבל את הכרעת הרוב גם בנושאים טעונים מבחינה הלכתית ובצורך להזהר מרבנים שטוענים שהם מדברים בשם האל." אוי. אפילו אם נניח לרגע לפאשיזם המבצבץ מהדרישה להכפיף את מצפונך להכרעת הרוב – דרישה ששבה ועולה בטורים של לפיד – הרי צריך לשאול באיזה רוב מדובר: רוב של גברים בעלי עבדים, שראו בנשים "חמת מלאה צואה." כן, ברוב כזה אנחנו באמת צריכים להתחשב.

ולפיד, כמובן, מפספס את הנקודה שבסיפור: רבי אליעזר בן הורקנוס (שעליו נאמר במסכת אבות "אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים, ואליעזר בן הורקנוס בכף השניה, מכריע את כולם") איננו "רב שטוען שהוא מדבר בשם האל." אבל אליעזר בן הורקנוס אכן מדבר בשם האל; סופו של הסיפור הוא שיהוה מודה, משועשע, שבניו ניצחו אותו. החכמים לא מכחישים לרגע שהוא מדבר בשם יהוה. הם פשוט אומרים שזה לא רלוונטי, שיהוה הוא לא חלק מהסיפור יותר, שאוליגרכיה של "תלמידי חכמים" יכולה להתגבר על דבר האל.

הסיפור של תנורו של עכנאי הוא ×–×” שמאפשר לכותבי התלמוד לכפות את עצמם על שאר ההיסטוריה היהודית: אי אפשר לערער עליהם, אפילו בהתגלות אלוהית, משום שהם קבעו שהם ורק הם – באמצעות הדוקטרינה האווילית של "ירידת הדורות", שגורסת שכותבי התלמוד היו בני אלים ושמאז חלה התדרדרות קבועה ברמת החשיבה הרבנית – יכולים לקבוע הלכה. כתוצאה מכך, לאורך ההיסטוריה היהודית, כל קבוצה שניסתה להביא לרפורמה ביהדות נדחק החוצה; על חכמי "תנורו של עכנאי", שכפי שהמדגם הקצר שהובא לעיל מראה היו חכמים קטנים מאד – לא ×™×”×™×” מוגזם לומר שכל ילד בן עשר בישראל יודע על העולם יותר משידעו כולם יחדיו – אי אפשר לגבור.

הלאה. לפיד מציע, באייטם השני שלו – שמוקדש, כמה משונה, לאבולוציה – שתלמידי ישראל יקראו את הדרשה על ההר, כי "לא יזיק להם לדעת במה מאמינים יותר משני מיליארד בני אדם". לא יודע איך להגיד את זה ללפיד, אבל להוציא הכנסיה האוניטארית, אף כנסיה לא מעמידה את הדרשה על ההר בלב מערך האמונות שלה. האמונה הנוצרית, כפשוטה, היא האמונה שהאל התגלם בבשר והקריב את עצמו כדי לאפשר לבני האדם להגאל מהעולם הפגום שבו הם חיים. יש דקויות לכאן ולשם – חשיבותה היחסית של אמונה מול מעשים טובים, שהיא השבר הגדול של הקתוליות והפרוטסטנטיות – אבל זה הבסיס. זה, כמובן, קצת יותר מדי ממה שלפיד מסוגל להרשות לעצמו לכתוב. בהנחה האופטימית, כמובן, שהוא יודע את זה.

באייטם השלישי, לפיד רוצה שהתלמידים יקראו את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, כי לדבריו הוא "מבסס את היותנו דמוקרטיה." לפיד מעדיף שהתלמידים לא ישאלו שאלות מביכות, כמו למה החוק הזה לא מכיר בזכות השוויון (לפיד עצמו הביע את התנגדותו לשוויון בין כל תושבי ישראל, בטענה המעגלית שזה יוביל אותנו ל"מדינת כל אזרחיה"), בחופש הביטוי (שעדיין נשען רק על שתי פסיקות של בג"צ), וכמובן בחופש הדת, שלא קיים בישראל. בנוסף, הוא ממליץ לתלמידים לקרוא את הטקסט של אמה לזרוס, שחקוק על פסל החירות:

"הבי לך את בניך היגעים, העניים,

ערב רב של המונים כמהים לנשום כבני חורין,

את פליטת חופייך האומללה,

שלחי אותם אלי, חסרי הבית וסחופי הסער."

אני מצטט את הדברים משום שלפיד הביע התנגדות נמרצת לקליטת פליטים אפריקאים בישראל. המטרה של למידת הטקסט של לזרוס, אם כן, היא להעניק לתלמידים שיעור נחוץ בצביעות: דמוקרטיה וקליטת פליטים כמהי חירות היא דבר נהדר, כל זמן שהיא מתרחשת הרחק מכאן.

בסעיף 6, מציע לפיד לכפות על תלמידים את השינון בעל פה של השירים החביבים עליו, "עוד חוזר הניגון," "פגישה לאין קץ", ו"שיר משמר" של אלתרמן. אני אוהב אותם מאד, אבל אני מקווה שלעולם לא אגיע למדרגת ההיבריס שאומרת שצריך לאלץ תלמידים לשנן את השירים שאני אוהב. לפיד ממליץ, באותה הזדמנות, לשנן את עשרת הדברות, אותן הוא מגדיר "172 מילים ששינו את העולם."

הבה נבחן אותן. הראשונה היא "אני יהוה אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים." זו טענה מופרכת וחסרת כל ביסוס, ולא ברור באיזשהו אופן איך היא שינתה את העולם. "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" – שוב, דרישה חסרת כל ביסוס, ולא ברור איך היא שינתה את העולם, אלא אם אנחנו מדברים על שינוי לרעה. יש כאן איסור כולל על בניית פסלים ("לא תעשה לך פסל וכל תמונה"), אבל כנראה שלפיד לא מודע לכך כי בסעיף 4 הוא ממליץ להביא מול התלמידים את פסליו של מיכאלאנג'לו, כדי שיתפעמו מהם. הדיבר השלישי הוא איסור נשיאת שמו של יהוה לשווא, שיעור שאין ספק שכל תלמיד חילוני צריך ללמוד, אבל לא ברור איך בדיוק הוא שינה את העולם. הדיבר הרביעי קובע שעלינו לשמור את השבת, מצווה שאני משוכנע שלפיד מיישם על כל דקדוקיה. הדיבר החמישי מצווה עלינו לכבד את הורינו, אבל לא דורש מהם לכבד את ילדיהם, ואם הוא שינה את העולם באופן כלשהו, זה כנראה בלגיטימציה ארוכת שנים להתעללות של הורים בילדיהם בשל "אי כבוד."

על חמש המצוות המסיימות (לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תעיד עדות שקר ולא תחמוד) צריך לומר שני דברים: קודם כל (ואני מצטט מישהו מהזכרון) שמי שטוען שבני ישראל הקדומים לא הכירו והטמיעו את האיסורים הכלל-אנושיים (ברובם) הללו, אומר שהם היו חבורה בזויה במיוחד של אויבי המין האנושי; ושהדיבר האחרון, "לא תחמוד", שינה את העולם רק באופן שבו גרם סבל ומצוקה נפשית לדורות רבים של מאמינים, שחשבו באמת ובתמים שהוא מעשי. האם לפיד אכן מכיר את עשרת הדברות, או שהוא רק מכיר אותם כסוג של איקונין תרבותי, משהו שבן אדם מתורבת שם על הקיר אבל לא ממש טורח להסתכל עליו?

לסיום, לפיד ממליץ לנו ללמוד את אמנות הוויכוח. אני כולי בעד. בפעם הבאה, הוא יוכל ליישם את הטיפ הזה על עצמו ולא לשתוק כשמסלקים מאירוע שלו את מנחת האירוע, שהעזה לחלוק עליו.

רצוי לשים לב מה חסר מהשיעורים המומלצים של לפיד. אין אף מילה על הדרישה לצדק חברתי, על תנועת העבודה העולמית, על היסטוריה כלכלית. אף מילה על מעמדות ועל האופן שבו הם נוצרים. הטקסטים שלפיד רוצה שנלמד, בקיצור, הם טקסטים שמבטאים חנופה ריקה למקורות היהודיים, שמיועדת להשאיר את התלמיד החילוני בעמדת התבטלות מול ה"יהודי האמיתי", כזה שיודע לקרוא דף גמרא; וכאלה שמיועדים לשמר את התפיסה הניאו-ליברלית.

לא, תודה. היה לנו מספיק מזה.

(יוסי גורביץ)

בליל יום רביעי, אחרי הפגנה גדולה נגד הפליטים בדרום תל אביב – לא אותה ההפגנה שתיארתי כאן, שהתרחשה בערב יום שלישי – שלוותה בהסתה מצד חברי הכנסת מירי רגב, דני דנון וכמובן מיכאל בן ארי, יצא האספסוף היהודי הגאה לפוגרום קטן. שני עיתונאים – חגי מטר ואילן ליאור – הפכו לקורבן לנסיון לינץ'. מהבמה הסיתו נגד מטר, והאשימו את דפני ליף ואת אנשי J14 בכל הבעיות של דרום תל אביב. משם המשיך האספסוף לתקיפה של זרים (במקרה אחד, על פי הדיווחים, הוכה גבר שהחזיק את תינוקו עד שהתינוק נפל), ולביזה של חנויות. הלילה, על פי דיווחים ברשתות חברתיות, בוצע ירי לעבר פליט באשקלון, ופליט אחר נדקר בראשו. המשטרה עצרה כ-20 מתושבי השכונות בחשד לתקיפה.

כמה הערות. קודם כל, תפקוד המשטרה. במצבים של מהומות, היסטורית יש הוראה לירות בבוזזים, משום שמצב של ביזה מקומית יכול להתדרדר במהירות לביזה המונית. גם שוטרים שאמורים להגן על אנשים מפני אספסוף לינץ' אמורים לירות בו. זה מה שציפינו, למשל, מהשוטרים הפלסטינים בלינץ' הידוע בג'נין בתחילת האינתיפאדה השניה. זה כמובן לא קרה, כפי ששוטרים לא ירו על לינצ'אים יהודים שהשליכו עליהם בקבוקי תבערה בהתפרעות הגדולה בטבריה באוקטובר 2001. המשטרה יודעת יפה מאד כלפי מי אסור לה להפעיל כוח, וכלפי מי מותר.

שנית, ההסתה. משרד הפנים, שבראשו עומד אלי ישי, הצליח לשנות את היחס כלפי הפליטים באמצעות שימוש בלתי פוסק במונח "מסתננים", שמזכיר לישראלים – כלומר, אלה מהם שיש להם זכרון – את הפליטים הפלסטינים שבהם ירו חמושי צה"ל בשנות החמישים, ושבעקבות ירי כזה הפכו מסתם אנשים שמנסים לחלץ את רכושם הבזוז או לשוב לביתם למרות החלטות הממשלה הציונית, לפעילים אלימים נגד המשטר. הוא הצליח גם להסתיר את המצב האמיתי.

יאיר לפיד, ובכך הוא היה דומה מאד לפוליטיקאי מרכז-רדיקלי רבים אחרים, כתב שלשום (ה') ש"אני תומך במעצר וגירוש מסתננים, בהשלמת הגדר ובמניעת הכניסה שלהם לישראל, ואני חושב שארגוני זכויות האדם צריכים לחשוב קודם כל על זכויותיהם של תושבי השכונות, כי עניי עירנו קודמים." אחר כך הוא טרח לגנות את הפוגרום ואת חברי הכנסת שהסיתו לו. כלומר, לפיד חושב שהם צדקו (ביחס לפליטים, ביחס לארגוני זכויות האדם), אבל הגזימו.

אבל לא מדובר במסתננים, מדובר בפליטים. 60% ממבקשי המקלט בישראל הם אריתראים, ועוד כ-25% הם סודאנים. לשתי המדינות האלה אי אפשר להחזיר אנשים שנמלטים מהן, בגלל המשטר הדכאני שלהן. המקרה האריתראי מרתיח במיוחד: ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם שמנהלת יחסים דיפלומטים עם אריתריאה ומכירה ברודנות שלה, למרות סנקציות שהוטלו על המדינה. מותר לחשוד שמתחת לפני השטח, סוחרת ישראל בנשק עם הרודנות שם – אחרי הכל, אם אתה מתעלם מסנקציות בינלאומיות, אתה משיג יתרון מסחרי ניכר על פני סוחרי מוות ממדינות אחרות. כלומר, ישראל נושאת באחריות מסוימת לגורלם של רוב הפליטים המגיעים אליה, אבל מסרבת להכיר בהם ככאלה. במשרדי הממשלה יודעים היטב שאי אפשר לגרש אותם, אבל זה לא מפריע להם להסית נגדם.

המסית הראשי, אחרי בנימין נתניהו, הוא אלי ישי. בסוף השבוע הוא הודיע שיקנוס אישית ראשי ערים שמתירים לפליטים לעבוד בעריהם. זה מעניין, משום שאלי ישי הוא שר הפנים שהנפיק את המספר הגדול ביותר של אשרות עבודה לעובדים זרים – ובמקביל, גם זה שנמנע ככל האפשר מלחדש את האשרות הללו. כלומר, כל זמן שש"ס החזיקה במשרד הפנים או התמ"ת, היא האיצה את מדיניות הדלת המסתובבת. כל עובד שנכנס לארץ ברשיון שמנפיק לו ישי מכניס לחברות כוח האדם סכום ניכר; עובד שמקבל הארכה של אשרת השהיה, לא מכניס להם כסף נוסף. פליט שמגיע מאפריקה לא משלם לחברות כוח האדם שנקל, ועל כן הם – וחברי הכנסת של ש"ס – נאבקו בהצלחה בתכנית להעביר את אשרות השהיה בארץ לפליטים. נזכיר כי אחד השרים של ש"ס, שלמה בניזרי, הורשע בקבלת שוחד מקבלן כוח אדם, כדי להעניק אשרות כניסה לעובדים זרים; וכי אחד הרבנים החשובים בש"ס, המחזיר הידוע בתשובה ראובן אלבז ששימש גם כפטרונו של בניזרי, הורשע גם הוא בתיווך לשוחד ובקשירת קשר לביצוע פשע.

אנשי ש"ס לא לבד. מירי רגב, שהסיבה שהיא מוכרת לציבור הישראלי היא שהורידה את האמינות של דובר צה"ל לשפל במלחמת לבנון השניה, ניסתה לפני מספר חודשים לתקן את החוק כך שיסיר את כל ההגבלות ליבוא עובדים מעל חברות הקבלן. הצעת החוק הזו היתה מנוגדת לאינטרסים של כל המעורבים, פרט לרגב והחברות שהיא החליטה לייצג. הצעת החוק נזרקה לפח, ורגב – שאף אחד לא שמע אותה בנושא קודם לכן – התחילה להסית בפראות נגד הפליטים. כאמור, כל פליט שמגיע לישראל לא עובר את המסננת של רגב, ש"ס וחברות כוח האדם, ובהתאם לא רווחי להם. הגזענות – ואין לי שום ספק שמירי רגב ואלי ישי הם קודם כל גזענים – משתלבת כאן נהדר עם תאוות הבצע.

נוהגים להציג בתקשורת את תושבי דרום תל אביב כקורבנות. הקורבנות האמיתיים, כפי שהראו הימים האחרונים, הם הפליטים. תושבי דרום תל אביב הם בעיקר הקורבנות של הבחירות המטומטמות שהם עושים כבר יותר משלושים שנה: בוחרים בעקביות ממשלות שמחסלות את רשת הבטחון החברתית תוך שהן מנפנפות בסדין האדום של זכויות העם הנבחר כדי להסיט את תשומת לבן מהמדיניות הכלכלית שלהן, ואחר כך מתלוננים שמישהו אחר – תמיד מישהו אחר – דפק אותם. הדמון הקבוע הוא השמאל, גם השמאל הכלכלי: העובדה שדמות חלבית כל כך כמו דפני ליף יכולה להפוך בשניה לאויב האספסוף מעידה עד כמה המיתוסים הפוליטיים הימניים חזקים בקרב תושבי השכונות. מותר גם להעיר על כך שהגזענות שלהם לא נעצרת בפלסטינים ופליטים, אלא מוכוונת גם כלפי יהודים יוצאי אירופה. לא ברור איך אפשר להתיר את הקשר הנצחי הזה, של התקרבנות שמסייעת להמשך מצב הקורבנות, אבל ברור שהגיע הזמן להפסיק את הסלחנות כלפי הגזענות שלהם. היא לא ראויה להבנה, והבנה כלפיה היא בעצמה סוג של גזענות.

ועוד דבר אחד: במהלך העשור האחרון הוגשו 322 עתירות לבג"צ בקשר למעצרים מנהליים של פלסטינים. רק שתיים מהן התקבלו: האחת של הפרקליטות נגד שחרורו של עציר, ואחת שהתקבלה אחרי שהעציר כבר שוחרר. משך הדיון הממוצע במעצר מנהלי הוא 20 דקות, ואחת היא אם העציר מוחזק חודשים או שנים. רוב משך הדיון מתנהל ללא נוכחות העציר או סניגורו, משום שהפרקליטות תמיד טוענת שיש לה "חומר סודי", שעליו איש איננו יכול לערער. ויהי בימי שפוט השופטים, אומרת מגילת רות; יגיעו הימים שגם שופטינו יישפטו, על הענקת מסווה הלגיטימיות למערכת עוול שלא היתה יכולה להתקיים בלעדיהם.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

מישהו באמת מופתע? כתבתי אתמול (א') על האופן שבו עיכב האוצר את בניית תחנת הכוח הנוספת שחברת החשמל זקוקה לה, ועל ההודאה למחצה של בכיר באוצר בכך שהמשרד מייבש את חברת החשמל ומונע ממנה את מה שהיא זקוקה לו כדי לתפקד.

הבוקר (ב') פורסמה בכלכליסט (עמ' 3, למרבה הצער לא מצאתי את הכתבה באתר) ידיעה של ליאור גוטמן, ממנה עולה שהממשלה – שאישרה אתמול הכרזה על מצב חירום במשק החשמל – אישרה הפעלה של תחנות כוח פרטיות, שיונעו בגז ממאגר תמר ים תטיס שעד כה שימש כמעט רק את חברת החשמל. לגמרי במקרה, הן שייכות לשלושה אוליגרכים: צדיק בינו, יצחק "תשכחו מהחוב, זו חברה ציבורית" תשובה, ונוחי "קריסה טוטאלית" דנקנר. הממשלה גם אישרה רכישת חירום של סולר מבז"ן (בבעלות האחים עופר) ובז"א (בבעלות בינו). תעריף החשמל צפוי לעלות ב-2013 בהתאם לכמויות הסולר שיירכשו.

כלומר, האוצר מעכב את בנייתה של תחנת כוח שחברת החשמל זועקת שהיא זקוקה לה כבר שנים עד שנוצר מצב חירום – אותו הוא מנצל כדי לאפשר לאוליגרכים להפעיל תחנות כוח משלהם, תוך שימוש במאגר הגז של חברת החשמל. זה נראה כמו נסיון לדחוף את ההפרטה של חברת החשמל דרך החלון. אם מישהו היה אומר לי לפני כמה חודשים שזה מה שיקרה, הייתי אומר לו להפסיק לקרוא רומנים קומוניסטיים גרועים. אבל הנה זה מתרחש לנגד עינינו.

אנחנו כנראה נשלם יותר על החשמל שהאוליגרכים יספקו, כי להם אין עניין לספק לנו שירות, רק להגדיל את הרווחים שלהם. אם יהיו תקלות מסתוריות באספקת החשמל בקיץ, מה שיגרור עוד תשלום לאוליגרכים הללו, אל תתפלאו: אנרון כבר הוכיחה שלחברה הרבה יותר רווחי לייצר משבר חשמל מאשר סתם לספק חשמל. המצב גרוע במיוחד לאור העובדה שדנקנר ותשובה הוכיחו את עצמם כאנשי עסקים בינוניים בלבד, שפועלים על פי העקרון שאם הם מרוויחים, הם שומרים את הרווחים – אבל אם הם מפסידים, הם מגלגלים את ההפסד אל הציבור. אנחנו נפסיד בכל מקרה.

השקרן הטיפש: יאיר לפיד פרסם אתמול סטטוס מנותק במיוחד, שבו קשקש משהו על כך ש"צעירים יצאו לרחובות צעקו 'איפה הכסף'" (לא שמעתי קריאה כזו ולא מכיר מישהו ששמע כזו), ושהוא עצמו "לא הלך לכיכר כדי שהם לא ירגישו שאני מנצל את המחאה למטרות פוליטיות." ספק אם יש משפט ציני מזה, שבו זמנית מנצל את המחאה, מייחס לה מניעים לא-לה, וגם מתמם שהוא לא עושה שום דבר כזה.

מילא הציניות. הבעיה האמיתית היא, כפי שחשף שפרסם הבלוג "בורג אחד רופף" (בעקבות הודעה של אחת הפעילות), שלפיד שיקר. הוא פנה למארגני ההפגנה בחיפה בבקשה לנאום שם, הם ערכו הצבעה בנושא בקרב הפעילים, והתשובה היתה "לא" רועם. כלומר, בפעם הראשונה שבה לפיד ניסה לנאום בכינוס מרכזי של המחאה החברתית, הוא נבעט, ובצדק. כזכור, ימים ספורים קודם לכן, לפני קהל אמריקאי, הוא התייחס בשחצנות ובבוז למוחים. הוא הגדיר אותם כצעירים נוגעים ללב, אבל קומוניסטים שעברו את גיל 17 וככאלה מטומטמים. את הבעיטה הוא הרוויח ביושר.

ואת הבעיטה הזו הוא ניסה לטשטש באמצעות הסטטוס על "כדי שלא ירגישו." הוא כנראה חשב שאף אחד לא יתפוס את השקר שלו. השקר החזיק בערך יום. הוא עדיין חושב שאפשר להסתיר את האמת, לפחות ממעריציו הנבערים: משתמשים שפרסמו את המידע הזה על הדף של לפיד מצאו שהפוסטים שלהם נמחקו והגישה שלהם לעמוד נחסמה. לפיד כלכך רגיל למעמד של איש תקשורת בכיר, שמה שהוא לא אומר לא קיים, שהוא חושב שהוא יכול לייבא אותו גם לרשת. ספק אם יש דבר המבהיר את חוסר ההבנה של לפיד בתקשורת החדשה, כמו גם את הזלזול שלו בציבור הישראלי.

אבל מה שמדאיג הוא הבחירה האוטומטית בשקר. לפיד יכול היה, אחרי הדחייה שקיבל מפעילי חיפה, פשוט לא לכתוב על הנושא; הוא יכול היה להשתמש בדחייה הזו כדי לתקוף את הפעילים ולטעון שהיא מוכיחה את טענותיו על קומוניסטים מסוממים ששרים קומבאיה ולא מוכנים לקבל פוליטיקאי רציני כמוהו; הוא יכול היה לכתוב שהוא מבין את הכעס שלהם, אבל שהם טועים, ולהסביר למה; הוא בחר לשקר.

אז הנה, יאיר, יש פלטפורמה שבה חושפים את השקרים שלך ושעליה אין לך שום שליטה. ברוך הבא למציאות התקשורתית המודרנית. אודה לכל מי שיכול לקדם את הפוסט הזה לאלה מחבריו שעדיין שוגים לראות בלפיד ג'וניור, חומץ מקולקל בן חומץ, תקווה ל"פוליטיקה חדשה."

(יוסי גורביץ)

נתחיל מהצדדים החיוביים של הדיל בין נתניהו ומופז. הבדיחה הקלושה שנקראת יאיר לפיד לא תסחוב עוד שנה וחצי, והסכנה של עוד שינוי-ד"ש-גמלאים נראית פחות סבירה. לפיד יילל הבוקר ש"זו בדיוק הפוליטיקה הישנה, המסואבת והמכוערת, שהגיע הזמן להעיף מחיינו. פוליטיקה של כסאות במקום של עקרונות, של ג'ובים במקום של טובת הציבור, של אינטרסים של הקבוצה במקום של המדינה כולה." ספציפית, אין כל כך ג'ובים בדיל הזה – רק תפקיד אחד של שר ללא תיק. לא שברור על מה לפיד מתלונן: הוא עצמו אמר שייכנס לכל קואליציה וגינה את לבני על כך שלא נכנסה לממשלת נתניהו. עכשיו מופז נכנס. אז מה הוא רוצה? מצד שני, זה לפיד. אל תחפשו הגיון ועקיבות. לא בשביל זה הוא פה.

קדימה, מפלגה שהמוטו שלה היה צריך להיות "הוצאנו את השחיתות מהליכוד", גם היא נראית כמחוסלת. למה, בעצם, יצביע לה מישהו? רוב מצביעיה תמכו בה כי ציפי לבני הבטיחה להם "רק לא נתניהו." לבני כבר לא שם, אבל המפלגה בחיקו של נתניהו. אם היו צפויים לה עשרה מנדטים קודם לתרגיל המסריח של מופז, עכשיו היא נמצאת במצבה של מפלגת העצמאות. בהתחשב בכך שהמפלגה הוקמה כדי לספק פלטפורמה לאריאל שרון בימיו האחרונים, שאחד ממקימיה – מאיר שטרית – אמר עליה בגאווה ש"אין לה אידיאולוגיה", ושהיא שימשה מפלט לאופורטוניסטים ולדוחים שבין הפוליטיקאים הישראלים (שלום שוב לשמעון פרס ודליה איציק), היא סחבה הרבה יותר מדי. עכשיו המנדטים שלה צפויים להתפזר. ואם לפיד לא יהיה שם, ולא נראה שלבדרן הזה יש מספיק אורך רוח, המפה הפוליטית הישראלית צפויה להיראות מעניינת מאד.

יום טוב גם לבן דרור ימיני, שלפני פחות משנתיים החליט ששאול מופז "נכנע לברנז'ה האנטי ציונית." היום האנטי-ציוני ההוא הפך להיות המשנה לראש הממשלה. אל תתעכב, בן דרור: החומות האחרונות הובקעו, הגיע הזמן לחפש את הטיסה האחרונה החוצה.

מופז שרד בקושי את הפליק-פלאק הקודם שלו, כששלח מכתב למתפקדי הליכוד שבו טען בלהט ש"הליכוד הוא הבית" בעודו עורק לקדימה של אריאל שרון; אף פוליטיקאי לא יכול לשרוד שני מהלכים כאלה. מופז היה חסר בושה עד כדי כך שאתמול הוא עוד העז להתגולל על שלי יחימוביץ' ולהאשים אותה ב"קומבינה עם נתניהו."

כמו הרבה אזרחים אחרים, בהיתי הבוקר במסך שלי (העיתונים המודפסים היו בלתי רלוונטיים) ופלטתי WTF. רק אתמול הלכנו לבחירות. רק אתמול נתניהו השתחץ שהוא לא מפחד מבחירות. מסתבר שהוא בכל זאת מפחד. לכך שהוא שיקר ודיבר איתנו על בחירות, אף אחד לא התייחס; לשקרים של נתניהו התרגלנו. גם העובדה שמי שקידם את התפקיד המסריח ×”×™×” המטריד המיני – לכאורה, כמובן לכאורה – נתן אשל לא משכה יותר מדי תשומת לב: תוך זמן קצר מאד מהדחתו מתפקידו הממלכתי הוא שב להיות יד ימינו של נתניהו.

המחשבה הראשונה היתה ששאול מופז הוא תולעת חסרת עמוד שדרה או שמץ של אמינות. השניה היתה שהוא כנראה הפוליטיקאי הגרוע ביותר בתולדות ישראל: אהוד ברק, עם חמישה חברי כנסת נדיפים, סחט מנתניהו ארבעה תפקידי שר, ביניהם את תפקיד שר הבטחון. מופז, עם כמעט פי שישה חברי כנסת, הצליח להוציא מנתניהו רק תפקיד סגן שר ואת התפקיד חסר המשמעות של המשנה הבכיר לראש הממשלה (המשנה הזוטר הוא סילבן שלום; התואר עצמו, ריק מכל תוכן, לא היה בא לעולם אלמלא תאוות הכבוד הריק של שמעון פרס). אשר לטענות שקדימה תתמזג שוב עם הליכוד – זה עשוי היה, אולי, לעבוד לפני חמש שנים. לא עוד. בליכוד יש הרבה יותר מתנחלים ודתיים, וחברי הכנסת של הליכוד לא ירצו להתחרות עם אנשי קדימה. או שמופז היה טיפש מאד, או שהוא היה מבועת מאד וידע שסופו הפוליטי לפניו; שהוא ניצח בבחירות בקדימה רק כדי לאבד 20 מנדטים ולהזכר כמי שחיסל את המפלגה.

או ש. בהיסטוריה הישראלית, יש תקדים לראש מפלגה גדולה שנכנס לממשלת אחדות, כשהוא לוקח לעצמו רק תפקיד של שר בלי תיק: מנחם בגין, שנכנס לממשלת האחדות הראשונה, זו של לוי אשכול. הימים היו ימי ההמתנה קודם למתקפה הישראלית במלחמת ששת הימים, בגין נימק את הכניסה לממשלה באחריות לאומית. התקופה הזו בממשלה של מי שעד כה תואר כדמון אוכל כל – בן גוריון נהג להשוות אותו להיטלר – העניקה לו לגיטימציה שהיתה הכרחית לזכות בשלטון כעשור אחר כך.

מופז לא זקוק ללגיטימציה כזו. הוא כבר היה שר הבטחון ושר התחבורה. הוא חלק מהממסד, לא מישהו שמנסה להכנס אליו. אז למה הוא מסכים להכנס לממשלת נתניהו בתנאיו של בגין?

אולי בגלל שהוא, אכן, הפוליטיקאי הגרוע ביותר בהיסטוריה של ישראל. אבל צריך לשקול את האפשרות שכמו בגין, כראש האופוזיציה הוא יודע שישראל עומדת לצאת להתקפה גורלית, ויודע שמה שנראה הבוקר כמעשה האופורטוניזם הגרוע ביותר בפוליטיקה הישראלית מאז ששמעון פרס הפסיד פעם אחת יותר מדי – ועוד ללא אשכנזי – וערק לקדימה, עשוי להיראות עוד שבועיים באור אחר לגמרי: כהענקת סיוע לממשלה בשעתה הקשה ביותר.

הבה נקווה שהוא בכל זאת יתברר כטמבל.

ועוד דבר אחד: בג"צ דחה היום את העתירה לביטול מצב החירום בישראל. העתירה נידונה בפני בג"צ, בהפסקות, במשך 13 שנים בלבד. עורך הדין של האגודה לזכויות האזרח, דן יקיר, הגיב כך על ההחלטה: " מצער שבג"×¥ הותיר על כנו את המצב הלא נורמלי, לפיו המדינה נמצאת תחת הכרזה של מצב חירום מתמשך במשך 64 שנים. במשך 13 השנים בהם היתה העתירה תלויה ועומדת יכולה היתה הממשלה להשלים את תהליך תיקון החקיקה הנדרש. ההכרזה על מצב חירום והחקיקה שתוקפה מותנה במצב החירום מקנים סמכויות דרקוניות ומרחיקות לכת לממשלה. דווקא ביום בו הוקמה הקואליציה הרחבה ביותר בתולדות המדינה מתגבר החשש מפני שימוש לרעה בסמכויות אלה תוך פגיעה בזכויות אדם בסיסיות. במקום להציב מחסום מפני השימוש בסמכויות מרחיקות הלכת שמקנה ההכרזה בג"×¥ הסתפקו השופטים בהמלצה לממשלה להשלים את מה שלא הושלם במשך 13 שנים. השבועות האחרונים הראו – ולא לראשונה – שהממשלה איננה מזדרזת ליישם פסקי דין של ביהמ"ש העליון, ולפיכך ספק אם תשעה להמלצות שופטי בג"×¥."

(יוסי גורביץ)

יאיר לפיד רשם השבוע את המפלגה שלו, "יש עתיד – בראשות יאיר לפיד." אתמול (ה') חשף ערוץ 2 גם את התקנון שלה, והתפרסמו שמות מייסדי המפלגה.

במילה אחת: אוי. בשתי מילים: אוי ואבוי. בין מייסדי המפלגה, אפשר למצוא את לפיד עצמו (הגיוני), את בנו (הגיוני, בערך), את אשתו (לא נסחפנו?), את אמו (מה לעזאזל?), נגן שמלווה את לפיד בהופעותיו (WTF?), המאמן האישי של לפיד (!!!1!!), והמאפרת שלו (I don't want to live on the planet anymore). לא ברשימה: המוהל של לפיד והגננת שלו.

בקיצור, נראה שלפיד התקשה מאד לסגור את רשימת 100 מייסדי המפלגה. יכול להיות שאנשים רציניים לא רצו להיות מעורבים במיזם המפוקפק הזה. מותר לתהות עד כמה רציניים המאפרת של לפיד, הנגן שלו והמאמן שלו בכוונותיהם הפוליטיות, וכמה כובד ראש השקיעו לפני שחתמו על הניירת.

וזה עוד כלום לעומת התקנון. לפיד שריין לעצמו את הנהגת המפלגה לשתי קדנציות, עד בחירות 2020. למפלגה שלו לא יהיו פריימריז או בחירות פנימיות בקרב הפעילים, משום שלפיד שומר לעצמו את הזכות לקבוע את רשימת המתמודדים לכנסת של הרשימה. הוא יוכל להכניס לרשימה אנשים שאינם חברי המפלגה, אם כי הוא יצטרך לצמצם את מספרם לכרבע ממספר המועמדים – בקיצור, הוא יוכל להכניס אליה סלבריטאים שלא היה להם כוח לעשות את המינימום הנדרש של התפקדות למפלגה שלו.

לפיד יהיה זה שינהל את המו"מ הקואליציוני מטעם המפלגה, ויקבע מי יהיו השרים מטעמה – אם חשבתם לרגע שיש לו כוונה לשבת באופוזיציה, תשכחו מזה. הוא לא הגיע לפוליטיקה כדי לעבוד קשה. לפיד ישמש גם כיו"ר הנהגת המפלגה, ובכל מקרה של מחלוקת בהנהגה – דעתו היא זו שתכריע.

מה שאנחנו רואים פה הוא לא מפלגה. מפלגה אמורה לייצג את הציבור, ועל כן היא מנסה למשוך אותו אליה ולגרום לו להצטרף אליה ולהשתתף בקביעת עתידה. "יש עתיד" היא רשימה שמנוהלת על ידי יאיר לפיד, שהמקבילות היחידות בפוליטיקה הישראלית אליה הן ש"ס, שמנוהלת על ידי עובדיה יוסף ו"ישראל ביתנו," שמנוהלת על ידי אביגדור ליברמן. הראשונה היא מפלגה תיאוקרטית ששואבת את הסמכות שלה מ"ספר תורה מהלך", והשניה היא מפלגה פוסט-סובייטית שסובלת מהערצת מנהיגים קשה, ושיש בה יותר סמכויות למנהיג משהיו למזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הסובייטית.

יאיר לפיד לא רוצה שהישראלי הממוצע יקבל קול במפלגה שלו. זה לא צריך להפתיע: לפיד, בסופו של דבר, הוא הכל חוץ מהישראלי הממוצע. ספק אם יש דבר המעיד על הניתוק בין לפיד ובין הישראלים כמו הצורך שלו לרשום את הנגן שלו, המאמן שלו, המאפרת ואת בני משפחתו כמייסדי המפלגה; מתגנב החשד שהאיש שמתיימר להיות הישראלי מכולם פשוט לא מכיר הרבה ישראלים.

התקנון של "יש לפיד" נובע מטראומות פוליטיות. לפיד זוכר היטב מה קרה לשינוי, כשהחברים שלה ניסו להשפיע על הכיוון של המפלגה, בסוף ימיו של אביו: היא קרסה ולא שרדה. אפשר גם להרגיש כאן את חותמו של המנטור של לפיד, אהוד אולמרט, ואת זה של אורי שני, הרועץ הפוליטי המיועד שלו: שניהם אנשיו של אריאל שרון, והתקנון הזה מזכיר מאד את התקנון הראשון של קדימה, שנתפר למידותיו של שרון. התקנון ההוא, כזכור, היה אמור למנוע דיונים מעיקים במפלגה ולבנות שלד פוליטי שיאפשר לראש המפלגה להכניס לכנסת ערימה של אנשים שתלויים בו לחלוטין, ושיהיו צייתנים בהתאם.

"יש עתיד" היתה אמורה להיות תחליף נקי לפוליטיקה הישראלית. בפועל, היא הדבר הנפוטיסטי ביותר שקיים בנוף הפוליטי הישראלי (להוציא, אולי, ש"ס – אבל בפעם האחרונה שבדקתי, העוזרים האישיים של יוסף לא היו ברשימת מייסדי המפלגה), והיא מיועדת לשמור על צייתנות מקסימלית כשלפיד ימכור את המפלגה לכל המרבה במחיר אחרי הבחירות – ויש להניח שההעדפה שלו תהיה נתניהו.

"יש עתיד" – כי נפוטיזם זה הכי ישראלי.

ועוד דבר אחד: במכללת הגליל המערבי חששו שהסטודנטים הפלסטינים הישראלים לא יכבדו את טקס יום הזכרון, אז מצאו שם פתרון מקורי ומתחשב ברגשותיהם של 40% מהסטודנטים שלהם: הם עקרו חלק מהספסלים, הרטיבו אחרים, ונעלו את הכיתות והקפיטריה כדי שגם אם מישהו ירצה לשבת, הוא לא יוכל. כלומר, כפו על הסטודנטים הפגנת תמיכה בטקס. לתפארת מדינת כל יהודיה.

(יוסי גורביץ)

(כן, שוב עוסקים ביאיר לפיד)

יאיר לפיד נשא אתמול נאום פרוגרמטי בנושא החינוך, שבו הוא מתיימר להבין. כמו שרלטנית פוליטית ידועה אחרת, שרה פיילין, לפיד מתחמק בעקביות ממסיבות עיתונאים או כל מצב שבו הוא עשוי להשאל שאלות לא נוחות, ומסתפק בהעברת מסרים באמצעות נאומים מוכתבים מראש ובתקשורת עם מעריצים באמצעות פייסבוק. מה קרה לשרה פיילין כשהיא באה במגע עם עיתונות שיכלה לשאול כמה שאלות, כולנו זוכרים.

וסביר מאד שזה גם מה שיקרה ללפיד, שהמניות שלו צנחו מאד בחודש האחרון. הסיבה: הוא שרלטן שמתעצל מכדי לעבוד, והמידע שלו לא שורד מגע ראשון עם המציאות. לפיד פרסם את הטקסט של הנאום שלו כאן, ואני אשתמש גם בדיווח של נרג.

בפינלנד, אומר לנו לפיד, יש ארבע בחינות בגרות: מתמטיקה, אנגלית, הבנת הנקרא ומקצוע בחירה. זה לא מדויק: יש לפחות ארבע בחינות. הן כוללות בחינה בשפת אם, בחינה בשפה השניה של פינלנד (ולא "הבנת הנקרא"!), מבחן במתמטיקה, מבחן בשפה זרה (לא "אנגלית"), ומבחן נוסף במכלול של תחומי לימוד במדעים ומדעי הרוח. זה שלפיד לא רוצה שנלמד. מעבר לזה, הנבחן רשאי לבחור תחומים נוספים. בירור המידע הזה לקח דקה ומשהו בגוגל.

למה בכלל טרחתי לעשות את החיפוש הזה? כי לפיד טען שבצרפת יש ארבע בחינות בגרות, ואני זכרתי מאמר ישן שאמר שהבחינות האלה הן הסיוט של התלמידים שם, אז הלכתי לברר. ובכן, תלמידים שניגשים לבגרות בצרפת יכולים לבחור באחד מתוך שלושה אשכולות של בחינות: מדעים, כלכלה ומדעי החברה, או ספרות. כדי לקבל תעודת בגרות בספרות, למשל, צריך תלמיד צרפתי לעבור שתי בחינות בשפה וספרות צרפתית (אחת בכתב, אחת בעל פה), בחינה במדעי הטבע, בחינה במתמטיקה ומדעי המחשב, בחינה מסיבית בפילוסופיה, בחינה בספרות, בחינה בהיסטוריה וגיאוגרפיה, בחינה בשפה זרה ראשונה, ובחינה בשפה זרה שניה (או שפה מקומית). אני סופר כאן שמונה בחינות שונות לפחות (יש גם אופציה ליותר.) שמונה בחינות הן, בדרך כלל, יותר משלוש – אבל אולי אתה צריך בגרות בשביל להבין את זה.

עכשיו, לפני שנקרע לגזרים את שארית הטקסט של לפיד, חשוב להתמקד בנקודה הזו: לפיד הלך לשאת נאום חשוב, וטעה בלפחות שתי נקודות שהיו אמורות לתמוך בטיעון המרכזי שלו (אליו נגיע מיד). את המידע הרלוונטי אפשר היה להשיג בחיפוש גוגל לגמרי לא מסובך. או שלפיד היה רשלני בצורה מדהימה ולא טרח לבדוק את העובדות, או שהוא סמך על כך שאף אחד לא יבדוק אותו וסיבן את הקהל. זה לא המקרה היחיד: למרבה המבוכה, לפיד שייך במהלך הנאום את מנוע החיפוש בינג של מיקרוסופט דווקא לגוגל ("אגף בינג בגוגל".) בפני עצמה, הטעות הזו לא חשובה כל כך, אבל כשהיא מצטרפת לשאר, יש לנו תמונה ברורה של שרלטן עצלן עם יחס אגבי לעובדות, מהסוג שחושב שזה רעיון חכם לתת לבן שלו לנהל את הקמפיין שלו בפייסבוק, כי הילד גאון וכמה זה כבר יכול להיות מסובך.

הלאה. על פי הדיווח של נרג, הוסיף לפיד – כנראה בהערת אגב, כי זה לא בטקסט שהוא פרסם – ש"אם תשאלו איפה הכסף אז תרדו למטה למטה בתקציב משרד החינוך, ותמצאו 906 מליון שקל לאברכים. זו מדינה שאין לה כסף לשלם למורים שלה, אבל יש לה כסף לשלם לתלמידים שלה." נו, באמת! התקציב של מדינת ישראל עמד (מסמך) בשנים 2011-2012 על 348.185 מיליארדי שקלים; תקציב משרד החינוך עמד על 34.9 מיליארדים, כלומר הסכום שעליו מדבר לפיד הוא פחות משלושה אחוזים משרד החינוך ופחות משליש האחוז מתקציב המדינה. לומר ששם נמצא הכסף האבוד, זו בדיחה גרועה, שמעידה על המספר אותה. שאלתי את לפיד בעמוד שלו לאחרונה על ההוצאה המתוכננת של חיל האוויר על ה-F35, שצפויה לעמוד על כ-15 מיליארד דולרים, והוא אמר שהוא צריך ללמוד את הנושא. מסתבר ש-15 מיליארדי דולרים עבור מטוס זה משהו שצריך ללמוד אותו, אבל הוצאה בסדר גודל של בערך 1:60 מזה היא מה שמטביע את תקציב החינוך. זה לא רציני.

אז מה בעצם רוצה לפיד? לחסל את מערכת החינוך ולהפקיר אותה לחסדי השוק החופשי. לפיד רוצה, קודם כל, לחסל את מוסד המפקחים במשרד החינוך. רגולציה זה רע, תמיד – עקרון בסיס של הניאו-ליברליזם. סמכו על המורה שלכם, קורא לפיד בקול גדול, אל תפקפקו בו. תנו לו להתמודד עם כיתה עמוסה ב-40 תלמידים, לבד, ויהיה בסדר. אל תדאגו. הוא לא צריך שמישהו יברר אם הוא אכן עושה את העבודה. הוא מקבל שכר מינימום, אחרי הכל, אז ודאי יש לו את כל המוטיבציה והכלים לקחת 40 ילדים בגיל ההתבגרות ולהביא אותם למלוא היכולת שלהם.

אבל רגע! מצד אחד לפיד רוצה לחסל את מוסד המפקחים, ומצד שני הוא רוצה לחייב את בתי הספר החרדים בשיעורי ליבה. שלא יהיו אי הבנות: הפטור שהוענק לבתי הספר החרדים משיעורי ליבה הוא בגידה חד משמעית של מדינת ישראל בתלמידיה החרדים. היא הכריזה שהיא מוותרת עליהם, היא אפילו הלכה לבית המשפט כדי לומר שמטרתה היא להגן עליהם מפני המודרנה וההשכלה. אבל אם מישהו רוצה לחייב את בתי הספר החרדים בלימודי ליבה, ולוודא שזו לא תהיה רק אות מתה מלווה במריבה ציבורית עזה, הוא חייב מערך פיקוח. כי, אחרי הכל, בהנחה שהמשיח לא יגיע במהרה בימינו אמן, רכוב על חדקרן ורוד ובלתי נראה, החרדים לא ישתכנעו פתאום שהם טעו כל השנים. הם יעשו את כל התרגילים הרגילים. מי שרוצה להקנות לילדיהם חינוך, חייב מפקחים. אז תחליט, לפיד: על מה אתה מוותר? על לימודי הליבה או על המפקחים?

הלאה. לפיד אומר לנו שהוא רוצה לבטל 262 מתוך 265 מקצועות בגרות בישראל, כדי שהתלמידים ילמדו רק שלושה: אנגלית, מתמטיקה, והבנת הנקרא. זה כל מה שהוא רוצה שתלמידי ישראל ילמדו לבגרות. כדי לטעון שזה יכול לעבוד, הוא הפריח את הצ'יזבט על בחינות הבגרות בפינלנד וצרפת שהוזכר למעלה. כשהתלמידים יגיעו לאוניברסיטה, הם יעברו בחינת כניסה. ובכל מקרה, הם יעברו בדרך בצבא והוא יעשה להם רק טוב.

נתמקד בצ'יזבט האחרון. לפיד מספר לנו ש

"יש בישראל תופעה מוזרה, שאף אחד לא יודע איך לאכול אותה: לפי כל המדדים שמשרד החינוך כל כך אוהב, צעירים ישראלים בני שבע עשרה הם מטומטמים, ואותם צעירים בדיוק, כשהם בני עשרים וארבע, הופכים לגאונים.בגיל 17 הם מהמקומות האחרונים בעולם המערבי במתמטיקה, באנגלית, במחשבים, בפיזיקה.

ובגיל 24 – אותם אנשים – מקימים יותר סטרט-אפים, כותבים יותר מחקרים מדעיים, מקבלים יותר תוארים אקדמאים, עושים יותר אקזיטים, ממציאים יותר אלגוריתמים וזוכים ביותר פרסים מכל קבוצה אחרת עלי אדמות.

מה קורה באמצע? אנחנו יודעים את התשובה. הצבא. החבר'ה האלה הולכים לצבא."

אוי. לפיד מוכר לנו את האגדה על אומת הסטארט אפ כאילו היא ייצוגית לכלל החברה הישראלית. כאילו בוגר התיכון הממוצע מסיים תיכון טיפש כמו נעל, מגיע לצבא, הופך איכשהו לגאון, ומיד מקים חברת סטארט אפ.

עובדות: רוב חברות הסטארט אפ נכשלות. מעבר לכך, רוב מוחלט של הישראלים לא עובד במגזר ההייטק ולא יעבוד במגזר ההייטק: שיעור עובדי ההייטק בישראל הוא 10% מכוח העבודה. זהו. אלו עובדות החיים: 90% מהישראלים לא יהיו הייטקיסטים, כי הם לא קיבלו את ההשכלה המתאימה. והשכלה לא צצה מהאוויר הריק. צריך לזכור את זה, בפעם הבאה שאיזה לפיד או איזה נתניהו או איזה ננו-פרס יספר לכם שההייטק יגאל את ישראל: הם מדברים על עתידו של העשירון העליון, ותו לא.

ויש קשר בין ההייטק הישראלי לצבא: חלק ניכר מעובדי ההייטק הם בוגרי יחידות המחשבים של צה"ל. כלומר, האנשים האלה שמקימים אחר כך חברות הזנק אכן קיבלו משהו מהצבא – שירות ביחידות הנכונות. לא במקרה היחידות האלה נחשקות כל כך: הן כרטיס צא-מהכלא שמוציא אותך במהירות ובמחיר נמוך יחסית ממעגל העוני שבולע את מה שנשאר מהמעמד הבינוני הישראלי.

עכשיו, מה רוצה לפיד שתלמידי ישראל ילמדו לבגרות? אנגלית (חיוני למגע עם בוסים ולקוחות מחו"ל), מתמטיקה (עשוי להיות שימושי להייטק), והבנת הנקרא. לא עברית, לא הבעה: הבנת הנקרא. לפיד רוצה שהילד שלכם יוכל להבין את המייל עם ההנחיות שהוא מקבל. זה הכל.

לפיד מחזיר אותנו לתפיסת החינוך של התקופה הנפוליאונית בצרפת: מטרתה היתה, באופן חד משמעי, לייצר חיילים ועובדי מפעל. ההתמקדות הזו בשלוש המקצועות לבגרות, שספק אם יש לה אח ורע בעולם, תוציא תלמידים נבערים, ואחר כך הצבא יחנך אותם, ואלו מהם שלא ילכו לאוניברסיטאות יילכו להייטק. והם יהיו נבערים: שלא יהיה לכם ספק בכך. הם נבערים כבר עכשיו והם יהיו נבערים יותר. כשיש רק שלוש בחינות בגרות, רק שלושה מקצועות חשובים, כל שאר המקצועות מאבדים משמעות. בחינות הן המדד. הן מדד גרוע מאד, בלי ספק, אבל לא נמצא מדד טוב יותר לחינוך המוני – וישראל, שמעמד הביניים שלה נעלם במהירות, צריכה חינוך המוני. כשיאמרו לתלמידים "החומר הזה לא לבחינה", הם כבר יבינו שהוא לא חשוב ויתייחסו אליו בהתאם. המורים יפעלו כנ"ל – וכל מה שנקבל הוא תלמידים משועממים בשיעורים שהוגדרו רשמית כלא חשובים ומורים מתוסכלים, שהקדישו שנים ללמידת נושאים שהוגדרו לפתע כלא רלוונטיים.

אה, כן, האוניברסיטאות: שם יצטרכו התלמידים לעמוד בבחינות מיון. אבל התלמידים הללו ידעו רק שלושה דברים: אנגלית, מתמטיקה והבנת הנקרא. הם אפילו לא יידעו להתבטא. איך יעמדו בבחינות הללו, כשמערכת החינוך הפסיקה ללמד את הנושאים הרלוונטיים? אה, פשוט, הם יצטרכו ללמוד אותם בעצמם. על חשבונם. כלומר, המדינה אליבא דלפיד תפסיק ללמד את תלמידיה היסטוריה, מדעי הטבע, ספרות, גיאוגרפיה, פילוסופיה ושפה זרה שניה (כולם מבחינת הבגרות הצרפתית), ומי שיזדקק להם בכל זאת לצורך לימודיו באוניברסיטה – ובכן, כדאי שיהיו לו הורים עשירים. הוא יזדקק להם. במילים אחרות, כדאי שייטיב להיוולד. זה המתכון של יאיר לפיד לשיפור החינוך בישראל. והוא רוצה להיות שר החינוך.

ספק אם נישא אי פעם בישראל נאום ניאו-ליברלי כל כך בתחום החינוך. לא במקרה רואה השרלטן לפיד את שלי יחימוביץ' כרדיקלית מסוכנת. לא במקרה הוא לא אומר מילה אחת רעה על בנימין נתניהו. חזונו הכלכלי של נתניהו הוא חזונו, ובנושאי בטחון – נו, לפיד כבר אמר שהוא סומך בכל על מערכת הבטחון.

אז צריך להלחם בנתניהו כאילו אין לפיד, ובלפיד כאילו אין נתניהו. האחד הוא קברנה של ישראל, השני יהיה המעדר שלו. לשניהם אסור להצביע. אני לא נוהג לעשות את זה בפוסטים, אבל אשמח אם תוכלו לקדם את הפוסט הזה במידת האפשר. ככל שירד לפיד בסקרים, והוא יורד, כך יפטור אותנו מעולו בהקדם האפשרי.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט של אמש התקבלו שתי תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים ולאחל להם שיחיו במדינה שבה יאיר לפיד ישוב להיות בדרן מבוקש.

(יוסי גורביץ)

חדר ע'דנאן נכנס ליום שביתת הרעב ה-65 שלו, והיום הודיע בג"צ כי הוא ידון בעתירה הדחופה שהגישו עורכי דינו בעניינו – עתירה הדורשת כי ישוחרר או לחילופין יועמד לדין – רק ביום חמישי הקרוב. ביום הזה יהיה ע'דנאן ביום ה-69 לשביתת הרעב, ואין שום ערובה שהשופטים יואילו בטובם להגיע להחלטה באותו היום. זה יום חמישי, אתם יודעים. הסופ"ש בפתח. וזה רק פלסטיני שמוחזק במעצר מנהלי. ובטח לא עצרו אותו סתם. הגסיסה שאין ממנה חזרה מתחילה ביום ה-70.

כשצריך, בג"צ יודע לערוך דיונים מהירים. ערב פינוי המאחז עמונה, נערך בבג"צ דיון מרתוני עד שעות הבוקר המוקדמות, לפני שהתקבלה החלטה סופית. אבל זה היה מאחז בלתי חוקי על אדמה פרטית פלסטינית, הדיון היה על משהו חשוב כמו זכויות הגזילה של מתנחלים. לא על משהו פעוט כמו זכויותיו הבסיסיות ביותר של לא-יהודי.

אומרים לי: ע'דנאן יכול להפסיק את שביתת הרעב מתי שירצה. הרשות נתונה. זה נכון. הוא גם יכול בכלל לפתור לעצמו את כל הצרות ולחתום על מה שהחוקרים רוצים שיחתום. הוא רק צריך לעשות שקר בנפשו. מי שמעלה את הטענה הזו, אין לו מושג מהו כבוד האדם, זכותו הבסיסית שלא לחיות עם מגף על צווארו. או שהוא סבור שלפלסטינים אין צלם אנוש.

למעצרו של ע'דנאן אין כל תועלת מעשית. הוא לא נחקר כשהוא שוכב, כבול, בבית החולים. וגם אם ישוחרר עכשיו, לא יוכל להוות סכנה למישהו בעתיד הנראה לעין. הוא כבר סבל נזק בריאותי ניכר. אין עוד סיבה להחזיק אותו במעצר, להוציא אחת: שחרורו יביך את מערכת הבטחון. הוא יעיד על כך שלא היתה כל סיבה להחזיק אותו במעצר מלכתחילה. הוא ישים סימן שאלה גדול על כל מערכת המעצרים המנהליים.

אז עכשיו יש לנו תחרות השתנה בין מנגנון אופל, החזק ביותר בישראל ואולי גם במזרח התיכון כולו, ובין אדם חולה, גוסס, שכבול למיטה תחת משמר, שכל מה שיש לו הוא אמונתו. בג"צ היה אמור לעמוד בין האדם החלש ובין המנגנון ולהגן עליו. זו, אחרי הכל, האגדה שמספרים לנו על בג"צ: שופטים חכמים, יודעי כל, עומדים בלי חת להגנה על משמר זכויות האדם מול השלטון. הקו הדק של הגלימות השחורות.

בג"צ שיחק יפה מאד על האגדה הזו. הוא ניצל אותה לצרכיו במאבקים הפוליטיים של שנות התשעים והאלפיים. ולחלק קטן מתושבי ישראל הוא אפילו סייע. אבל הוא אף פעם לא הגן על הפלסטינים. לכל פלסטיני היתה אפשרות לעתור לבג"צ כנגד הריסת ביתו; בג"צ מעולם לא מנע הריסה כזו, שהיא ענישה קולקטיבית לכל דבר ועניין. בג"צ אישר מעצר מנהלי אחרי מעצר מנהלי, אף שהוא מחזיר אותנו לתקופה שלפני המאגנה כארטה. אפילו כשהחליטה מערכת הבטחון להגלות 400 חשודים בהשתייכות לחמאס ללבנון, בג"צ לא התערב (אם כי ניהל דיון מהיר בעתירה הדחופה.)

שופטי בג"צ יודעים היטב איפה הם יושבים. אם ידונו בעתירתו של ע'דנאן, הם גם יצטרכו להחליט. אם יחליטו לדחות את העתירה, דמו בראשם – במיוחד עכשיו, כשהאיחוד האירופי מתעורר. דחיה תהפוך את הביקורים התכופים של השופטים באירופה למאד לא נעימים. אם יקבלו אותה, מצד שני, הם ימצאו את עצמם מול זעפו של האספסוף הישראלי, שלא מבין מה כל הרעש על איזה ערבוש. אז הם דוחים את הדיון. אולי הכלב ימות בינתיים, אולי הפריץ – מערכת הבטחון – ימות בינתיים. אולי מישהו אחר יפתור להם את הבעיה.

וזו פחדנות מרושעת. וגם אותה צריך יהיה לזכור, בבוא משפטי השופטים.

ועוד דבר אחד: יאיר לפיד מסתמן יותר ויותר כילד שלא מבין לאיפה בדיוק הוא נקלע. איתמר שאלתיאל שאל אותו, בשם עמותת גישה, מה עמדתו בקשר לכך שצה"ל מונע מעבר של סטודנטיות מהרצועה לגדה. התשובה של לפיד גרמה לשמיטת לסתות כללית: "אני תומך תמיד בעמדת מערכת הבטחון. צה"ל איננו 'מנגנון חושך' אלא צבא מוסרי המגן על חיינו ושומר עלינו." לפיד כנראה שכח שהוא מתמודד על תפקיד פוליטי, ושפוליטיקאים הם אלה שמפקחים על מערכת הבטחון. אם הוא "יתמוך תמיד" בעמדת מערכת הבטחון, כולל – יש להניח – בעמדתה התקציבית, אז בשביל מה בעצם אנחנו אמורים לשלם לו משכורת? נעביר את המושכות סופית למטכ"ל ונסגור עניין. זה חוסר רצינות שצריך להטריד גם את חסידיו השוטים של לפיד.

הערה מנהלתית: אתמול התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב וההערכה. אני רוצה להודות בזאת לתורם ולאחל לו שלא יעמוד אי פעם בין מערכת הבטחון ומערכת המשפט.

(יוסי גורביץ)

יאיר לפיד נשא אתמול (ה') נאום פוליטי ריק למדי, שבו ניסה להסביר – בין ענני קלישאות – מה הוא רוצה מהחיים שלנו. ההצלחה היתה חלקית, ולו משום שאם זה מה שלפיד רוצה, כבר עדיף ללכת אל המקור: אביגדור ליברמן.

נתחיל מההתחלה. לפיד שואל "למי שייכת המדינה הזו." התשובה, לכל מי שעשה בגרות באזרחות (קבוצה שכמסתבר לא כוללת את לפיד) פשוטה למדי: היא שייכת לאזרחי המדינה. זו משמעותה של אזרחות.

לא אצל לפיד. מבחינתו, המדינה שייכת למעמד הביניים, אליו הוא בטעות או במרמה משייך את עצמו, וצריך לעמוד על כך. השכר הממוצע במשק – נתון מוטה מאד, שהקשר שלו למציאות בעייתי – עמד בנובמבר (הנתון האחרון שפורסם) על 8,571 ₪. השכר החציוני נמוך הרבה יותר, והוא × ×¢ סביב ×”-5,500 ₪ – תלוי את מי שואלים. כמגיש בערוץ 2, שכרו של יאיר לפיד עמד על ×›-150,000 ₪ בחודש; כלומר, לפיד הרוויח קצת פחות מפי 20 ממקבל שכר ממוצע וקצת פחות מפי 30 ממקבל שכר חציוני.

הרעיון שאדם עם שכר כזה, שמתחכך באליטה הכלכלית והפוליטית של המדינה, יכול באופן כלשהו לייצג את מעמד הביניים הישראלי הנשחק הוא נלעג, אם לא מעליב. לפיד הוא נציג מובהק של המאיון העליון; אחת הדרכים המובהקות של בני המעמד הזה לארגן לעצמם תמיכה בקרב הבוחרים היא לתאר את עצמם כטריבונים עממיים. בדרך כלל, הם מכרו את מצביעיהם לקבוצת ההתייחסות האמיתית שלהם; אחזור לכך בהמשך. לפיד, חשוב גם לציין, הוא בשר מבשרה של האוליגרכיה: הוא בנו של עיתונאי צמרת שהפך לפוליטיקאי מוביל, הוא שהשתייך לקבוצה הנכונה מלידתו ומי שעבר בכל התחנות הנכונות.

מי הם בעלי המדינה, על פי לפיד? מי שמשלמים מסים ומי שהולכים למילואים. כלומר, התפיסה של לפיד על אזרחות מחזירה אותנו לימי אתונה, שם זכות ההצבעה היתה שמורה לנושאי הנשק ומשלמי המסים – שהיוו בערך עשרה אחוזים מהאוכלוסיה. במקרה הטוב, לפיד מחזיר אותנו לבריטניה שקודם לרפורמות זכויות ההצבעה שלה. ראוי לציין שמאחר ורוב הנשים בישראל אינן משרתות במילואים, ומאחר וחלק ניכר מהנשים (עקרות בית) אינן משלמות מסים, התפיסה של לפיד מחזירה אותנו לתקופה שבה טרם היתה להן זכות הצבעה. אין לי ספק שלפיד יאמר שזה לא מה שהוא התכוון לומר; בוקר טוב, אתה פוליטיקאי עכשיו. לכל מילה שלך יש משמעות.

אז מה התוכניות של לפיד? ובכן, הוא רוצה לשנות את מערכת ההפעלה של המדינה. רק חבל שזו המועדפת עליו היא חלונות ויסטה. על פי השיטה החדשה של לפיד, רק רוב של 66% מחברי הכנסת יוכלו להדיח ראש ממשלה, ואחוז החסימה יעלה לשישה אחוזים.

זה המצב שבו אתה רוצה לתלוש את השערות. המשמעות של העלאת אחוז החסימה היא מחיקתן של מפלגות קטנות ואילוצם של מצביעים לערוך פשרות בנפשם. ההצעה מיועדת בעליל לבלום את כוחם הפרלמנטרי של החרדים – אבל היא גרועה באופן ניכר מהמצב הנוכחי. אנשים שיצטרכו לבחור בין הדבר של הליכוד לחולירע של קדימה עשויים להעדיף את הטיפוס של המנעות מהצבעה. לפיד חולם על ארה"ב – אבל מבנה שתי המפלגות שלה הוא אחת הסיבות לאדישות הניכרת מצד הבוחרים שם. מי שצריך לעשות יותר מדי פשרות, מעדיף שלא להגיע לקלפי. החרדים לא ייעלמו, אם "יהדות התורה" לא תעבור את אחוז החסימה; הם פשוט יהפכו למנוכרים יותר. שזה אולי תואם את חזונו של לפיד, שרואה מדינה שנשלטת על ידי מילואימניקים (אגב, לפיד עשה מילואים?), אבל זה יהיה רע לכל מי שחושב שלכל אחד מגיע קול.

ההצעה למנוע את הפלת ראש הממשלה אלא ברוב של 81 ×—"כים – זו המשמעות של 66% – גרועה אפילו יותר. היא אומרת שאם לראש הממשלה יש 40 ×—"כים שתומכים בו, הוא נשאר בתפקידו. היא פתח מובהק לממשלות מיעוט – ומי שזוכר את התסכול הנורא שהיה מנת חלקנו בימי אולמרט (לגמרי לא במקרה, המנטור הפוליטי של לפיד) יודע עד כמה היא מכרסמת בתפיסת האחריות הפוליטית. אם השלטון ממילא נתון בידי אליטה שכבלה את עצמה לקרנות המזבח, אם הוא נתון בידיו של אדם שרוב העם מתעב אבל אין שום דרך לשלוח אותו הביתה, מה הטעם בפעילות פוליטית?

יתר על כן, ההצעה הזו מכרסמת עוד יותר בכוחה של הכנסת, ומחזקת מאד את כוחה של הממשלה. אין לאנשים המתנגדים למדיניותה של הממשלה שום כוח, וכל מה שנותר להם הוא לחרוק שיניים ולחכות לבחירות – שיקרו כאשר הממשלה תרצה בהן. אבל המשטר שלנו הוא פרלמנטרי, לא נשיאותי: הכנסת היא לב השיטה. לפיד רוצה לעקור את לבה, כנראה משום שגם הוא לא מבין למה צריך אותה בעצם. אנחנו צריכים רק ממשלה, לא? מין חבר מנהלים הדוק כזה, בלי רעש מבעלי המניות?

לפיד מיילל על מספר השרים הגדול בממשלת נתניהו, שהיא אכן מהמופרכות בממשלות. הוא רוצה חוק שיאסור על הגדלת מספר השרים, שזה נחמד מצידו. אם היתה לו השכלה חוקתית מינימלית – משהו שרצוי שיהיה למועמד פוליטי, גם אם הוא בן של אבא והתרגל שמקצרים הליכים עבורו, במיוחד בתחום ההשכלה – הוא היה יודע שכבר היינו בסיפור הזה. אחת הפעולות הראשונות של אהוד ברק היתה לשנות את החוק הקיים ולשנות את מספר השרים המקסימלי, שקודם לבחירתו לראשות הממשלה עמד על 18. זה מה שקורה כשיש לך ראש ממשלה חזק מדי, שאי אפשר להדיח (וכאן המקום להזכיר שממשלת ברק שרדה בשלב מסוים עם תמיכה של 30 ומשהו ח"כים בלבד, והיתה ממשיכה לשרוד אלמלא החליט ברק על בחירות מוקדמות לראשות הממשלה.)

ההצעות האלה של לפיד מזכירות מאד את ההצעות לשינוי שיטת הממשל של אביגדור ליברמן: השיטה שלו כללה רוב של 80 חברי כנסת כדי להדיח ראש ממשלה ואחוז חסימה של עשרה אחוזים. הקרבה הזו, התפיסה המופרכת כאילו מה שישראל צריכה הוא ראש ממשלה חזק יותר – ראש הממשלה הישראלי הוא אחד החזקים בעולם המערבי – צריכה לומר לנו כל מה שצריך לומר על התפיסה הפוליטית של לפיד: סמכותנות. במקרה שלו, סמכותנות שמעורבת בסלידה לכל מי ששונה ממנו, ויוצרת תרכובת דוחה במיוחד של מרכז רדיקלי.

לפיד גם מוכר לנו צ'יזבט על כך שאם נצמצם את הכלכלה השחורה של ישראל – מטרה ראויה, אכן – יהיה לנו תקציב הרבה יותר גדול. ועל זה נאמר: פחחחחחח. תגיד לי, חבר, אתה קורא עיתונים או רק כותב בהם? אם לאוצר יהיה הרבה יותר תקציב, הוא עדיין יעדיף שלא להרחיב את השירותים הציבוריים, משום שזה מנוגד לאידיאולוגיית השוק החופשי של נערי האוצר. הכסף הזה, אם יהיה, פשוט ישמש כעוד תירוץ להורדת מסי חברות ואת המסים על העשירים. לגמרי במקרה, לפיד לא מתייחס לבעיה הבוערת של שיטת הממשל הישראלית, שליטתו בפועל של האוצר על כלל פעולות הממשלה. הוא כנראה לא מבין מה הבעיה.

וכמובן, ישנה החטוטרת האיומה של הכיבוש, שמחסלת את ישראל במהירות. זה נושא שנוי במחלוקת מאין כמוהו, אז לפיד פשוט לא אומר עליו כלום, למרות שהכיבוש הוא רוב מה שהמילואימניקים שלו עסוקים בו. ללפיד גם אין מה לומר על תקציב הבטחון המפלצתי של ישראל. הוא רוצה גיוס לכולם – מה שאומר שתקציב הבטחון רק יגדל. בשם האיזון הקדוש, לפיד מערבב בעקביות בין ערבים וחרדים: שניהם מאיימים עליו. העובדה שבניגוד לחרדים הליטאים הערבים הישראלים דווקא עובדים, ושהם סובלים מאפליה גזענית – כפי שהעיד, למשל, ה-OECD – לא מוזכרת אצל לפיד. רק זה חסר לו עכשיו, להזכיר לישראלים הנהדרים שלו, האנשים הטובים ביותר בעולם (כל זמן שהם לבנים ועשירים), שהם גם גזענים עד למאד. למה לקלקל?

ואם זה לא היה הספיק, אז אחרי שלפיד יקבל את הקולות של השבט הלבן המבוהל, יש סיכוי סביר מאד שהוא ימכור אותם לנתניהו, מי שבמו ידיו הרחיב את הפערים החברתיים בישראל (בסיוע נלהב של אביו של לפיד, אבל עזבו עכשיו). בן כספית, שברכילות פוליטית הוא דווקא טוב, כותב שיש ערוצי תקשורת בין לפיד ובין נתניהו, ושלפיד סבור שאי אפשר בינתיים להחליף את נתניהו. זה יכול להסביר למה לפיד תוקף את קדימה ואת העבודה, אבל אין לו מילה אחת לומר על נתניהו. ייזהר הקונה; השק הזה מכיל חתול בגודל יגואר.

ראוי לשאול מה ישראלי בעיני. ישראל, אם לשאול את מילותיו של באשיר ג'ומאייל, איננה נורבגיה. היא מדינה הטרוגנית מאד, שמכילה ילידים ומספר גדול במיוחד של צאצאי מהגרים מכל רחבי העולם. אפשר להבין את געגועיו של לפיד לתקופה שבה המדינה התנהלה על ידי שבט אחד, שבט הציונים יוצאי מזרח אירופה שלגמרי במקרה היה השבט שלו, וכל השאר – ערבים, מזרחים, חרדים, במידה רבה נשים – התבקשו לסתום את הפה ולהגיד תודה שבכלל נותנים להם להתקיים. בשנות השמונים, התחלנו להשתחרר מהתפיסה הזו, והשחרור הזה עדיין מבעית הרבה מאד אנשים, בעיקר מהמילייה של לפיד. הוא רוצה להחזיר אותנו, בשם הנוסטלגיה, שלושים שנה אחורה, למה שהוא סבור בטעות שהיתה ישראל טובה יותר. לרוב הישראלים היא היתה רעה יותר. אסור לנו לחזור לשם. אסור לבחור ביאיר לפיד.

גילוי נאות: היום שלחתי טופס התפקדות למרצ. על הסיבות לכך אני מקווה לכתוב בקרוב. זה לא ישנה את צורת הכתיבה שלי – ביקרתי בחריפות את מרצ בעבר ובהתחשב בנסיון העבר אבקר אותה גם בעתיד – אבל אני חושב שאתם צריכים לדעת את זה.

הערה מנהלתית: אתמול התקבלו שתי תרומות, אחת מהן גדולה מאד, בקרן הבעת הרצון הטוב וההערכה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים ולאחל להם שיחיו במדינה טובה מזו שרוצה יאיר לפיד.

(יוסי גורביץ)

התואר שלא היה: לא מצליח, באמת שלא מצליח, להבין את האנשים שמייללים שהמל"ג נטפל ליאיר לפיד, אחרי שפסל את המסלול המהיר שלו לדוקטורט. בתור מי שלא הצליח לסיים תואר שני, למרות שניסה, וחווה משבר אישי בעקבות זה, אני פשוט לא מבין את הרעיון של הדילוג הקליל הזה מעל התואר הראשון ישר לדוקטורט של לפיד.

עכשיו, תאמרו, צריכה להיות גמישות אקדמית במקרים יוצאי דופן. אין ספק: יש חוקרים שהם עילויים, שמזהים אותם בשלב מוקדם מאד ושבאמת צריך להטיס אותם כמה שיותר מהר לדוקטורט, כדי שיוכלו לתרום כמה שיותר. יש שניים-שלושה כאלה במחזור, אולי.

אני חושב שיש הסכמה כללית שזה לא המקרה של לפיד. קשה להאמין שיש מישהו שיטען ברצינות שלפיד התעתד להשקיע חלק ניכר מזמנו במחקר. גם קשה לראות אותו מפנה זמן יקר לצרכי הכנת הרצאות קבועות במסגרת אוניברסיטאית רגילה. כשחושבים על זה, קשה גם להזכר באיזו תובנה יוצאת דופן שלו, שבשבילה ראוי לשבור את המסגרות האוניברסיטאיות הרגילות.

אז אם הוא לא היה אמור להיות חוקר, ולא אמור היה להיות מרצה, מה פשר המסלול המהיר הזה לדוקטורט? מה היה יוצא לקהילה האקדמית ממנו? כלום, סביר להניח. רק לפיד היה יוצא נשכר – והתואר האקדמי היה עובר עוד זילות.

ואם מישהו היה צריך עוד הוכחה לחוסר רצינותו של לפיד, לכך שהוא מתחזה, באה התגובה שלו – "אני לא צריך שום תואר, הלכתי ללמוד כי אני אוהב ללמוד" – ומסירה את הספקות. מי שרק רוצה ללמוד, לא צריך טיל לוגי לדוקטורט וחזרה.

ולמי שאומר "נטפלים אליו, מחפשים אותו," אני אומר: טוב מאד. הכלל הישן של הארי טרומן עדיין בתוקף: אם אתה לא יכול לשאת את החום, צא מהמטבח.

הגונב מגנב פטור? הפריימריז בליכוד נערכו אמש, ולמרבה האכזבה הצפויה נתניהו ניצח את פייגלין. לנצחון היה ריח מסריח מהרגיל: אנשיו של פייגלין טענו לאורך כל אתמול שמשום מה, ספרי הבוחרים לא הגיעו לקלפיות בגדה המערבית אלא באיחור ניכר מאד, מה שהפך את פעולתן לבלתי אפשרית. התוצאה היתה שיעור הצבעה נמוך במיוחד בגדה, שם יש להניח נמצאים רוב מצביעיו של פייגלין.

אני נוטה להאמין לפייגלין. זה נשמע כמו תרגיל נבזי במיוחד של נתניהו כדי לנצח את יריבו. לנתניהו לא היה את האומץ ללכת עם פייגלין למערכה עקרונית: למשל, להעלות את העקרונות של "מנהיגות יהודית" להצבעה בליכוד, להפיל אותם, ולקבוע שמי שנאמן למצע הזה נזרק מהמפלגה. כך טיפלו במפלגת הלייבור בשנות השמונים בנסיון השתלטות דומה מאד מצד קבוצה טרוצקיסטית. נתניהו לא העז, ובצדק: הוא עוד עשוי היה להפסיד.

אז למישהו במנגנון של הליכוד, בידיעתו או בלעדיה של נתניהו, נמאס לשמש כקן הקוקיה – בהתנחלויות מתפקדים לליכוד, אבל לא מצביעים – והוא ניטרל חלק ניכר ממצביעי-הדמה של פייגלין. העיתונות, שהתרגלה לא לחטט בתוצאות הפריימריז – לכו תדעו איזה דברים יזחלו מתחת לאבן הזו, אם היא תורם – כבר מעלימה את האירועים האלה. לקח למתפקדים משמאל לליכוד: אף אחד לא אוהב קוקיות, ואם תצליחו – גם כלפיכם יופעלו תרגילים כאלה.

ציפי הנקיה: ציפי לבני, מנהיגת קדימה (תואר זמני, יש לקוות), התהדרה בכך שהיא לא מתלכלכת בפוליטיקה. עכשיו היא נאבקת על ההנהגה מול שאול "גבר-גבר" מופז, ונראה שהיא הולכת להפסיד. מסתבר שכזה מגיע ללחימה על מעמדה-שלה, היא דווקא יודעת להתלכלך. אמש היא קיבלה בברכה כיועץ את עמרי שרון.

הלז, נזכיר, הורשע וישב שמונה חודשים בכלא בגין עדות שקר. העדות הזו היתה מיועדת, יש מקום סביר לחשוד, להסתיר את חלקו של אביו אריאל שרון בשלל מעשי שחיתות ושוחד. זה העוזר החודש של זו שלא מתלכלכת. הוא היה שם כשהקימו את קדימה, הוא מכיר אנשים, הוא יכול לעזור לה – ולעזאזל מה שהוא עשה וכל מה שהוא מסמל. קודם כל צריך לשרוד. פוליטיקה אחרת, כן?

הערה מנהלתית: התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתמיכה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)