החברים של ג'ורג'

הפוליטיקה הימנית כבבואה חיוורת של מלחמת התרבות בארה”ב, או על האנטישמיות של הבית היהודי

בנימין נתניהו הגביר את ההילוך בשבועות האחרונים נגד התקשורת בישראל, כשרמת הצווחנות בשופרות הקבועים שלו – ישראל היום ומקור ראשון – מגיעה לשיאים חדשים, במיוחד סביב הסרטון שבו נראה נתניהו הלחוץ והמבוהל בתור לאוטובוס בפאריס, ובכן, כלשלשת עופות. התקשורת, מאשימים נתניהו ושופריו, מגויסת נגדו.

האמנם? לא ממש. נתניהו שולט ב”ישראל היום,” העלון הנפוץ ביותר בישראל, והשוגר דדי שלו, שלדון אדלסון, רכש לאחרונה גם את “מקור ראשון.” לאף אחד לא היו שום ציפיות מהסחבה של עמוס רגב, אבל בימין נהגו להתגאות שמקור ראשון הוא ספינת דגל אינטלקטואלית שלהם. תוך זמן קצר, אפשר היה לראות איך מקור ראשון הופך מעיתון ימין עצמאי לעוד גרורה של לשכת נתניהו. עדיין לא שום דבר שאפשר להשוות לבטאון לשכת ראש הממשלה, אבל ברור שהעורכים חושבים פעמיים לפני שהם כותבים משהו שיעצבן את הלשכה.

נתניהו שולט גם בערוץ הראשון, ואולי אין דוגמא טובה יותר לשליטה הזו מאשר העובדה שבאמצע הפגנת הענק של 2011, שהוציאה כחצי מיליון לרחובות, התקשרו מהלשכה – והשידור ×”×—×™ הופסק באמצע. נתניהו שמר לעצמו, לא במקרה, את תפקיד שר התקשורת; הוא לא עושה שם יותר מדי – לא לעשות יותר מדי זו התמחות שלו – אבל הוא חונק מדי פעם את ערוץ 10, כדי שיזכור מי פה הבוס. האיש של נתניהו בערוץ הראשון והשני הוא יואב הורוביץ, מי שמעולם לא הכחיש את הפרסומים שהעביר ל”אם תרצו” עשרות אלפי שקלים.

כן, נתניהו שולח את זרועותיו גם לערוץ השני. לאחרונה, הסיר הערוץ את “מצב האומה,” שעברה לערוץ 10, כשבוע אחרי שזו פרסמה סאטירה על סתימת הפיות של נתניהו והבטיחה לצנזר את עצמה, או שיסגרו את הערוץ. בכירים בערוץ השני טענו בעילום שם, כך ידיעות אחרונות, שנתניהו הביע אי שביעות רצון מ”מצב האומה.” לזה לא הגיעו ראיות חותכות, אבל אין מחלוקת על כך שמקורבם של בני הזוג נתניהו, עו”ד יוסי כהן, קיבל תכנית בערוץ 2, בלי שום סיבה טובה. התוצאה היא תוכנית תעמולה של לשכת נתניהו בלב הערוץ החופשי לכאורה. לאחרונה, במקביל לירידתה של “מצב האומה,” היא שבה למסך.

אבל העובדה שנתניהו מחזיק בהשפעה עצומה על חלק ניכר מכלי התקשורת היא פשוט השכלול הייחודי שלו לאגדה, על פיה התקשורת – שנשלטת על ידי השמאל הקיצוני – עוינת את הממשלה ואת העם הפשוט. גם לא מסובך לתאר את מקורותיה של האגדה הזו: כמו כמעט כל תופעה של הימין היהודי, מקורה בארה”ב של סוף שנות השישים, ימיו של אחד האפלים שבפוליטיקאים, ריצ’רד ניקסון.

הרעיון של “העם נגד תקשורת עוינת” מגיע ישירות מניקסון, והוא התחיל בקמפיין נגד התקשורת – הוא השתמש בספירו אגניו, סגן הנשיא, בתור כלב התקיפה בתחום ×”×–×” – מיד לאחר בחירתו, בקיץ 1969. בשעתו, הרעיון ×”×™×” בלתי נתפס: התקשורת לא נתפסה כפוליטית, ואם היתה פוליטית, הרי שהתפיסה שלה היתה מרכזיות רדיקלית. היא תיארה כקיצוניים על גבול אי השפיות הן את המתנגדים למלחמת ויאטנם (אלה מהם שלא באו מהממסד עצמו, על כל פנים) והן את אנשי הימין המטורף באמת. צריך לזכור שהיתה הרבה מאד אלימות פוליטית בשנות השישים: כמעט בלי יוצא מן הכלל, היא ×”×’×™×¢×” מן הימין (לשמאל יהיו אפיזודות אלימות משלו, אלה יגיעו קצת אחר כך, הרבה כריאקציה לניקסון.)

הגאוניות של ניקסון היתה ביציאה להתקפה על התקשורת. אנשי תקשורת לא אוהבים שמשקרים להם, וניקסון שיקר בלי הכרה. הוא גם היה שקרן לא משהו, והקיף את עצמו בקושרי קשר חובבנים למדי. עבדכם הנאמן קרא לאחרונה את הקלאסיקה על פרשת ווטרגייט, “כל אנשי הנשיא,” ופעם אחר פעם דפק את הראש בקיר מהנאיביות של הקושרים. זה מתחיל מהארכת המעצר של האנשים שנלכדו בווטרגייט: מה אתה עושה למחייתך? אני קבלן אבטחה. עבור מי אתה עובד? ה-CIA. וואט דה פאק? סתום את הפה! או, אחר כך, ברנשטיין שואל אנשי קשר על אדוארד האנט, ומקבל את התשובה האגבית ש”אני מניח שזה לא סוד שאד עובד ב-CIA.” ובכן, אם זה לא סוד, אתה לא טוב בזה. וזה ממשיך משם, וככל שהקונספירציה היתה עמוקה ומחרידה, היא גם היתה מפגרת להחריד.

אז ×”×™×” צריך לשקר לציבור ולהתחיל מלחמה בקמבודיה תוך הכחשה שיש שם מלחמה, והתקשורת לא אוהבת שקרים בוטים. אז מה עושים? אומרים שהתפקיד של התקשורת הוא לא לחשוף את המציאות, אלא לשרת אינטרסים פוליטיים – רצוי של גורמים עוינים. משם ×–×” תופס כאש בשדה קוצים: הבעיה שלנו היא לא עם המציאות, לא עם ילדות בוערות, צווחות, עירומות, שהטייסים האמיצים שלנו הציתו בנאפלם; הבעיה היא לא צבא ונשיא שיצאו משליטה; הבעיה היא לא שהשותפים שלנו רוצחים סאדיסטים, שאין להם בעיה לרצוח עצירים מול המצלמות; הבעיה היא המצלמות.

והרעיון ×”×–×” כל כך גאוני, כל כך פשוט, שהוא תפס מיד. הוא יובא לישראל באמצע שנות השמונים, לגמרי לא במקרה על רקע מלחמת לבנון. עבדכם הנאמן ישב פעם בארכיון ועבר על העיתונות הכתובה של ראשית ימי המלחמה. לא היו אז מפגינים והתקשורת היתה אלימה מאד כנגדם – לא אלימה כמו הרחוב, אבל עורך ידיעות הציע להעמיד אותם לדין כבוגדים. והעיתונות לא ידעה איך לאכול את הקרב על הבופור: שישה חיילים נהרגו שם, אבל ראש הממשלה אמר בשידור ×—×™ שלא היו הרוגים. מה עושים? הברירה היא בין להפוך ראש ממשלה לשקרן באמצע מלחמה (להגנתו של בגין ייאמר שהוא קיבל את המידע משרון, ואז עוד לא ידע שצריך לבדוק מידע שמגיע ממנו) ובין להיות שותפים לשקר. כשהתותחים רועמים, העיתונות הישראלית בחרה לשקר לקוראיה: היא לא דיווחה על ההרוגים. מי שרצה לקרוא עליהם, ×”×™×” צריך לעלעל אחורה, אל עמודי מודעות האבל, שם אפשר ×”×™×” לכתוב את האמת.

אז איך צצה האגדה של העיתונות הישראלית שיצאה נגד המלחמה? ובכן, כמו שקורה לה תמיד, היא התפכחה אחרי שלושה חודשים, וסברה ושתילה זעזעה אותה. קל היה אחר כך לשנות את המציאות ולהנדס אותה לאחור. וזה קרה, לגמרי לא במקרה, במפגש בין הימין היהןדי הישראלי לימין הנוצרי בארה”ב.

דוגמא נוספת: מועמדים של הבית היהודי נתפסו בשורה של התבטאויות הומופוביות לאחרונה. ×–×” לא צריך להפתיע אף אחד: הציבור שלהם הומופובי בחלקו הניכר. השאלה היא למה הוא הומופובי. כן, יש איסור על משכב זכר בהלכה, והאיסור גורר עונש מוות. אבל ההלכה גוזרת עונש מוות – אותו עונש עצמו, סקילה – על אדם שמדליק אש בשבת. היסטורית, עד השנים האחרונות, ההלכה והתרבות היהודית חרישיות לגמרי בכל מה שקשור להומוסקסואליות, בעוד שיש להן הרבה מה לומר על חילול שבת, או על עבירות אחרות שנתפסות כנטישה מובהקת של כל מה שהוא יהודי – אכילת חזיר, למשל.

ההומופוביה היא בכלל נוצרית. הנוצרים המוקדמים היו צריכים להתמודד עם תרבות פגאנית, שבחלקים ניכרים ממנה היתה הומופילית. סוג של יחסים הומוסקסואליים, ללא חדירה, בין גבר מבוגר וצעיר או אף נער, לא רק נחשב למקובל; בחלקים נרחבים של העולם הפגאני הוא היה כמעט ממוסד. הקיסר אדריאנוס השאיר מאחוריו פסלים רבים של אהובו אנטינואוס, שלאחר מותו המסתורי אף זכה לסגידה כהרוס או אל. אין פירוש הדבר שהעולם הפגאני היה נקי מסוגים של הומופוביה (גברים נשיים היו מושא לעג קבוע, ולפחות במקרה אחד נער רצח בהתקף זעם את הטיראן שעימו קיים יחסים, לאחר שזה התייחס בפומבי לכך שבעל את הנער), אבל העולם הקלאסי היה הרבה יותר פתוח כלפי הומוסקסואליות.

כת המוות הנוצרית, שייחלה לחורבן העולם במהרה בימינו, ששנאה את הגוף ושהתירה בקושי יחסי מין לשם התרבות, לא יכלה להתמודד עם הלגיטימציה הזו. אבות הכנסיה גינו את הפגאנים, פעם אחר פעם, לא רק כרצחניים (הם היו – צורת הבידור המקובלת היתה הזירה), לא רק כנוטשי ילדים (נטישת ילדים לא רצויים היתה מקובלת), לא רק כעובדי דמונים, אלא גם, פעם אחר פעם, כשטופים בתאווה הומוסקסואלית. למה נבחר דווקא החטא ×”×–×”? אחרי הכל, התנ”ך אוסר לא רק על הומוסקסואליות; הוא אוסר גם על אכילת שרימפס. הנצרות יכלה לפרש כמעט כל איסור כאלגורי. לא את ×–×”.

אז איך הגיעה פתאום ההומופוביה והפכה למקובלת בתרבות היהודית האורתודוקסית? או, ליתר דיוק, מדוע הפכה ההומופוביה היהודית, שעד לעשורים האחרונים היתה על מבער אחורי, לסימן היכר של חובשי הכיפות? ההסבר שלי הוא שכמו כמעט כל רעיון מרכזי אחר של הימין היהודי, הוא מגיע מן הימין הנוצרי האמריקאי. הימין האמריקאי שאחרי ניקסון. הימין האמריקאי שמצא את עצמו בריאקציה להענקת זכויות ההצבעה לשחורים, ולשם כך היה צריך לקושש לעצמו קולות לבנים (עד שנות השלושים לפחות, מצביעים שחורים נטו להצביע לרפובליקנים; הדמוקרטים היו מפלגת ההפרדה), וכדי לעשות את זה היה צריך לברוא לעצמו דמון.

והוא ברא. הוא אמר ללבנים העובדים, שמעתה היו צריכים להתחרות עם שחורים גם על מקומות עבודה וגם על השפעה פוליטית, שהצרות שלהם נובעות מאליטה ליברלית. את האליטה הזו הוא תיאר בקווים המקובלים: פרוצה מינית/הומוסקסואלית, תלושה, לא פטריוטית, מעריצת זרים, קוסמופוליטית, אכולת אשמה.

המילה הקריטית כאן היא “קוסמופוליטית”: המונח ×”×–×” ×”×’×™×¢ ישר מהתעמולה הסובייטית, שם הוא ×”×™×” שם נקי ל”יהודים.” ואכן, התפיסה של העיתונות הליברלית נלקחה ישירות מהתרבות האנטישמית, עם שינויים קלים כדי לטשטש את המקור – ×›×™ כך אפשר ×”×™×” לרמוז שהעיתונאים הם יהודים, מה שרבים מהם אכן היו, בלי להיות מואשם באנטישמיות.

הומוסקסואליות לא היתה חטא יוצא דופן במיוחד בארה”ב עד שהימין הנוצרי קישר בינה ובין ליברליזם. העובדה שהגאים החלו לצאת למאבק פומבי יותר ויותר על זכויותיהם, העובדה שהתקשורת החלה – באיטיות רבה מאד – לתמוך בו שימשה גם היא תפקיד.

וכל זה דילג לפה בשנות השמונים, כשפסיכים אוונגליסטים התחילו לשפוך כסף לישראל בתקווה לארגן כאן איזה גוג ומגוג מהיר, וכשהם כרתו ברית עם הניאו-שמרנים שם, שחלק ניכר מהם היו יהודים. הניאו-שמרנים הם אלו שדרכם חלחלו שורה של מונחים נוצריים-אמריקאים לפוליטיקה הישראלית. הם השפיעו המון על הליכוד, אבל גם על דור חדש של חובשי כיפות.

אירוניה היסטורית היא, שכאשר האחים היהודים נושאים בגאון את ההומופוביה שלהם, הם מטמיעים ערכים נוצריים. גרוטסקה היסטורית היא כאשר הם תוקפים את השמאל הישראלי במונחים אנטישמיים קלאסיים: תלוש, פרוץ מינית/הומוסקסואלי, שונא עצמו, אכול אשמה, קוסמופוליטי, ואת עצמם כקוזאקים נטולי חרטות.

ואיך כל זה קורה? איך עוברים הרעיונות האלה בקלות כזו? ובכן, הם עוברים באמצעות כסף: הימין הנוצרי האמריקאי הוא משקיע כבד בימין היהודי הישראלי. זוכרים את הקמפיין של הימין היהודי נגד כספים מחו”ל לארגוני זכויות אדם? שימו לב: מבין התורמים של נתניהו בפריימריז, 28 מגיעים מארה”ב ואחד מגרמניה. ללשלשת עופות, אחד המקדמים הבולטים של פוליטיקת הפראנויה של הימין האמריקאי, אין ולו תורם אחד מישראל. לבנט יש תורמים בישראל, אבל יש רק שלוש מהן; אחת מגיעה מגיברלטר; עוד 39 מגיעות מארה”ב.

איך אמר מארק פלט (”גרון עמוק”), האיש שעשה יותר מכל אדם אחר להפיל את ניקסון? לכו בעקבות הכסף. ×›×™ השוחד יעוור חכמים, ויסלף דברי צדיקים. עם הכסף, עם הכוח שזרם מארה”ב – ומחלק מאד ספציפי של ארה”ב – ×”×’×™×¢×” גם האידיאולוגיה. אט אט, ככל שנבנו מכוני מחקר ובטאונים, המונחים של הימין הנוצרי התלבשו על הימין היהודי ובלעו אותו.

והחיות הביטו אל המטיף האנטישמי ואל המועמד הכריזמטי מההתנחלויות, ולא ידעו עוד להבדיל בין השניים.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות גדולות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

לשלשת עופות רוצה לרקוד על הדם בצרפת, אבל בינתיים, הרפובליקה הצרפתית מנצחת – בדיוק בגלל שהיא דוחה את השיטות של צה”ל והשב”כ

שורת הפיגועים בפאריס בימים האחרונים גרמה לאושר רב למספר גדול של יהודים בישראל, שנהמו בתגובה שעכשיו הצרפתים האלה יבינו מה עובר עלינו. ראש הממשלה נתניהו, שכנראה מתגעגע לימי ריקודי הדם שלו אחרי הפיגוע בקו 5, הודיע שהוא מתכוון לנסוע לצרפת השבוע; לכאורה כדי “להביע הזדהות,” בפועל כדי לקבע במוח היהודים בישראל את הסיסמה “דאע”ש היא חמאס.” לא שברור למה שיצביעו לו, לאור העובדה שהוא נכשל קשות מול החמאס, אבל כשהדם מציף את הראש, אנשים חושבים פחות, וכשהם חושבים פחות, הם נוטים להצביע לנתניהו. (להחלטה קדם זיגזג מביך: תחילה הודיע לשלשת עופות שהוא לא יטוס “מטעמי בטחון,” אבל אחרי שליברמן ובנט קפצו על העגלה, מיהר להודיע שגם הוא יטוס. יש לך את זה ביותר לשלשת עופות?)

בישראל, חזרו הפרשנים שוב ושוב על התפיסה ש”אנחנו במלחמת תרבויות.” התזה העתיקה הזו של סמיואל הנטינגטון מתלבשת ככפפה ביד על התפיסה הימנית, שמבלבלת בכוונת מכוון בין המאבק עם האיסלמיזם ובין המאבק היהודי על המשך הכיבוש בגדה וברצועה. אם זו מלחמת דת, אז אין עם מי לדבר, ואנחנו צריכים להמשיך במלחמה למשך כל ימי חיינו. זה מאד מתאים למי שהאידיאולוגיה מדברת על המשך החזקה בשטחים הכבושים, ובמיוחד למי שחושב שאנחנו צריכים לקדם את מלחמת גוג ומגוג על ידי פיצוץ המסגדים על הר הבית. יש מפלגה שמקדמת את הרעיון הזה: קוראים לה הבית היהודי.

המציאות, מה לעשות, מורכבת יותר. קודם כל, מלחמות דת הן אמנם דבר מאד לא נעים, רצחני מאד, אבל בכל זאת משהו שמסתיים. מלחמות הדת באירופה הפסיקו, פלוס מינוס, ב-1648. אנשים שלפני כמה חודשים הרגו זה את זה רשמית בשם השאלה האם ישוע מתגשם בלחם הקודש במיסה ובפועל (במקרה הטוב) בשם האינטרסים של מלך זה או אחר או (במקרה הרע) כבר שכחו למה בעצם הם נלחמים, למדו לחיות זה עם זה. שפיכות הדמים האיומה הזו הובילה, לגמרי לא במקרה, אל עידן הנאורות; העידן שבו למדה אירופה ללעוג לדת שלה (זורחת השנינה של גיבון על אותו אפיפיור במאה העשירית, שבימיו “חששו בתולות רומא לבקר בקבר סנט פטרוס, שמא יחוללו על ידי יורשו”; והאמירה הארסית של יום, ש”הנצרות החלה כדת של מעשי ניסים, ועד היום אין אדם חושב יכול להאמין בה בלא נס.”) מלחמות הדת המרובות של האיסלם עם הנצרות נמשכו כמעט אלף שנים, והן לוו פעם אחר פעם בהפסקות אש שבהן עובדי אלילים שמאמינים בשילוש הקדוש הגיעו להסכמים עם אנשים שנחשבו לסוגדים לאפולו ושרואים במוחמד אל.

המלחמה שלפנינו מורכבת הרבה יותר, משום שהשחקן העיקרי בה הוא שחקן לא מדינתי, כלומר אין לו מרכז שאפשר לכבוש ולהכריע. על זה אין ויכוח. זו נקודת החוזק של הארגונים הסלפיסטיים. אבל גם ההיפך הוא נכון: מאחר ואין להם מרכז, ומאחר ואם יהיה מרכז הוא יושמד בכוח אש מכריע, הארגונים האלה גם לא יכולים לשלוט. הם יכולים לכבוש, אבל הם לא יכולים להחזיק בשטח שהם כובשים. הם גם לא בדיוק הצלחה פנומנלית בכיבושים. זוכרים את ההיסטריה שפרצה סביב דאע”ש ביוני, כשהם נחלו נצחון גדול (על כל פנים, על פי ההיסטריה התקשורתית) בעיראק? אז הם לא הצליחו שם כל כך מאז. המצור מעל עיר היזידים הוסר, הלוחמות הנועזות של הפשמרגה מפגינות רוח לחימה שצה”ל שכח מזמן, ואפשר לומר שדאע”ש נבלמה. המוראל בקרב המתנדבים הזרים שלה נמוך עד כדי כך שלפני כשלושה שבועות הארגון צריך היה לרצוח (”להוציא להורג”) כ-100 מתנדבים שרצו לחזור הביתה.

המתנדבים הללו, יש לומר, הם לא הכפית החדה שבמגירה. הם אולי יודעים להרוג אנשים חפים מפשע וחסרי ישע, אבל הידע האיסלמי שלהם כל כך נמוך שהם קונים את Islam for Dummies לפני שהם יוצאים מזרחה. במילים אחרות, מדובר בצעירים ניהיליסטים ומשועממים שמחפשים אקשן וסיבות לאקשן. לא שונים בהרבה מהפושעים הקטנים הלאומנים שלנו. כמה חבר’ה עם טנדרים וסכינים הם איום על מדינה מערבית? אתם מנסים להצחיק אותי?

ובדיוק כאן נכנסת ההתקפה בצרפת. היא לא היתה מקרית. היא היתה מכוונת. המטרות נבחרו בקפידה והרוצחים היו מיומנים בשימוש בנשק. המטרה היתה לגרום כמה שיותר הלם. המטרה היתה מה שמרקסיסטים קראו פעם “הגברת הניגודיות”: להציף את הדם בראשה הקולקטיבי של החברה הצרפתית ולגרום לה להפגין חוסר סובלנות קיצוני כלפי המיעוט המוסלמי שלה. זה ייאלץ פתאום להתמודד עם גזענות שלא היה לו שום חלק בה, והחלקים היותר נוחים להשפעה ממנו יפנו לאל קאעדה ודאע”ש.

הטקטיקה הזו מצליחה לעתים. זו בדיוק הטקטיקה שבה נקט החמאס ב-1996: הוא רצה את נתניהו כראש ממשלה, כדי שזה יהרוג את הסכם אוסלו שלו היו החמאס והימין היהודי שותפים בהתנגדות. אז הם יצאו לשורה איומה של פיגועים, הימין היהודי הגיב בהתפרעויות, והשלטון התחלף. החמאס ונתניהו השיגו את שלהם.

אלא שבינתיים נראה שהרשויות בצרפת נוהגות בתבונה יוצאת דופן. הם הרגו את הרוצחים והחוטפים – ואיזה מזל שהם לא פעלו כפי שצה”ל והשב”כ פועלים. מי שזוכר את מבצע “שובו אחים,” יכול ×”×™×” לצפות שהצבא הצרפתי, יחד עם ×”-DGSI, יפרצו לאלפי בתים ברובעי העוני של פאריס, יבזזו חלק מהם, יעצרו אלפי אנשים, יתעללו ויכו אלפי אנשים אחרים, ו”בטעות” יהרסו את בתיהם של חשודים בולטים, וכפי שכתב ניתאי פרץ, היו על הדרך מתיזים בואש על הלובר, ליתר בטחון. אם ×–×” מה שהיה קורה, אז הצבא הצרפתי, כמו צה”ל, ×”×™×” משמש כסוכנות הגיוס של דאע”ש: הוא ×”×™×” משכנע עשרות אלפי אנשים שאין דרך אלא התנגדות. אבל, למרבה המזל, לא ×–×” מה שקרה.

אמרו לנו במשך שנים שהמוסלמים של צרפת הם גיס חמישי. ברגע המשבר, רובם הגדול התייצב ללא היסוס לצד הרפובליקה. רבים מהם הפיצו את הקריאה JeSuisCharlie, הזדהות עם הנרצחים בשרלי הבדלו. בקרב דוברי הערבית, רווחה הקריאה “אנא שארלי.” בשעת המבחן, הממשלה הצרפתית הלכה בעקבות ממשלת נורווגיה אחרי ההתקפה הרצחנית של איש הימין (וחובב הציונות) אנדראס ברייביק: היא סירבה להכנס להיסטריית טרור. בנורווגיה התייחסו לברייביק כאל סתם פושע, ודנו אותו ככזה. הנשיא הצרפתי חיבק את האוכלוסיה המוסלמית של ארצו. השוו את זה לציטוט המסולף של לשלשת עופות, “נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן”, במצב דומה.

המטרה של טרור היא, כשמו, לגרום לפחד לגבור על התבונה. כולנו צריכים לעמוד בסיסמה הבריטית הישנה, Keep Calm and Carry On. למרבה הצער, התקשורת היהודית היא חלק מהבעיה. קחו, למשל, את המאמר הזה, שפורסם השבוע ב-nrg, מגזין הרשת של “מקור ראשון,” העיתון העאלק-אינטלקטואלי של הימין.

אף אחד לא חתם על המאמר, וגם אני לא הייתי חותם עליו. המטרה שלו היא להודיע בריש גלי שב-20 השנים האחרונות “המוסלמים הפכו לגורם הטרור מס’ 1 באירופה.” וואלה. יש כמה בעיות בטיעונים שלו. נתחיל מהשקר הבוטה.

באוקטובר 2002, טוען מקור ראשון, “מחבל מתאבד פוצץ את עצמו במרכז קניות סמוך להלסינקי, פינלנד.” או שלא. בדיקה מהירה מעלה שיש סיכוי סביר שהאדם שנשא את המטען, פטרי ארקי טאפיו גרדט (כמה משונה ש”מקור ראשון” לא טרח לצטט את השם המוסלמי המובהק ×”×–×”, אה?), כלל לא התכוון להפעיל אותו באותו המקום, ועל כל פנים לא התכוון להפעיל אותו כשהוא עליו. הוא גם לא השתייך לשום ארגון רדיקלי. כלומר, הכינוי “מחבל מתאבד” לחלוטין לא רלוונטי, אבל ×”×™×™ – אם אפשר להפיץ שנאה, אז למה לא?

מקור ראשון גם טועה כשהוא מייחס את הפיגוע באולסטר ב-1998 ל-IRA. המבצע של הפיגוע היה ה-Real IRA, פלג פורש מהארגון שהיחס בינו ובין ה-IRA הוא בערך כיחס של פורעי הגבעות לצה”ל, כלומר מיליציה לא רשמית שלא מקבלת את מרות המיליציה הרשמית ולפעמים נלחמת בה. את זה ידעתי אפילו בלי לגגל. אבל כשצריך למהר ולהפיץ שנאה, למה לברר?

מקור ראשון כותב שארגונים מקורבים לאל קאעדה ביצעו את הפיגועים במדריד ב-2004 ובלונדון ב-2005. הוא צודק – אבל משמיט עובדה קריטית, עובדה שעליה עמדו המפגעים בהצהרותיהם: שהפיגועים נועדו כתגובה על השתתפות צבאות ספרד ובריטניה בפלישה לעיראק. בספרד, הפיגוע – ונסיונות הטיוח של הממשלה הימנית, שניסתה לזרוק את התיק על המחתרת הבסקית, ETA – הוביל לנפילת הממשלה. האוכלוסיה שם, כמסתבר, לא אוהבת שלוקחים אותה למלחמות שולל, ובניגוד לאוכלוסיה הישראלית, היא לא סלחה לראש הממשלה על מניפולציה במודיעין. הפיגועים בלונדון הובילו לשמיטת שאריות התמיכה מטוני בלייר – בניגוד, למשל, לפיגוע שבוצע ב-2014 ובו נהרג חייל. אגב, הפיגוע בצרפת ב-2012, שבו נהרגו שלושה חיילים? מקור ראשון משמיט את העובדה השולית שהם היו ממוצא צפון אפריקאי. לא מסתדר עם התזה, אחרי הכל.

אבל רגע, למה דווקא 20 שנים? למה לא 30? 40? 50? כי מתגנב החשד שאם היינו מרחיבים את היריעה כך, אז היינו מקבלים שעיקר מעשי הטרור בוצעו על ידי אירים קתולים לאומנים, בדלנים בסקים, ושלל קבוצות מרקסיסטיות (או, באיטליה, קבוצות פאשיסטיות שמתחזות למרקסיסטיות.) זה, אפעס, היה מפריע לתיאוריה שטרור הוא משהו שעושים מוסלמים. ואם היינו מצמצמים את היריעה לעשר שנים? טוב, אז היינו נשארים עם שישה פיגועים בלבד, אחד מהם נגד מטרה ישראלית (כלומר, לא אירופית), וכשהפיגוע הגדול ביותר מבוצע על ידי ימני קיצוני עם נטיה ציונית. כלומר, פחות מפיגוע בשנה, והגדול שבהם מבוצע על ידי תומך רעיוני. זה היה מביך.

כי צריך לזכור, בפעם הבאה שאומרים לכם שברברים מגיעים מן המדבר כדי לטרוף את אירופה: זו פנטזיה ימנית קלאסית, שמדברת על חורבן התרבות לכאורה באימה בזמן שהיא עורגת אליו. היא מתחילה עם “הסכנה הצהובה” של הקייזר וילהלם השני, ממשיכה עם “שקיעת המערב” של שפנגלר שהדהד כל כך הרבה בכתבים הנאציים, התחברה עם ההיסטריה מפני היהודים שאוכלים את אירופה מבפנים, וממשיכה היום עם הפנטזיה על פלישה מוסלמית מאורגנת. התמה החוזרת והולכת היא החולשה הפנימית של המערב, שלא מצליח לגלות גבריות כמו פעם. מה שמאיים על הימין הוא תמיד אותו הדבר: הזר, האחר, שהוא בו זמנית גברי יותר ובעל נטיות נשיות, שתמיד מאיים באונס הנשים שלנו (חשש להעדר כוח הגברא של הגברבר הממוצע שמחזיק בתיאוריה), כשהוא נעזר בהחלשת כוח הגברא של הנפלש על ידי רכרוכיות, זכויות נשים (היום קוראים לזה “פמיניזם קיצוני”), דעיכת הגבריות (כל מה שרצינו הוא אתיקה בעיתונות הגיימינג!), וכמובן הומוסקסואליות, כשכל זה מגיע בדמות אמנות שהמפנטז לא מסוגל להבין ועל כן הוא דורש שהיא תחזור להיות אמנות מגויסת.

ומה התגובה על הסכנה לתרבות? היא תמיד קבועה: יציאה למלחמת עולם. זו, כמובן, מצריכה את השעיית התרבות. אנחנו במלחמת תרבויות! אין זמן לתרבות שלך עכשיו! אין מקום למחאה, אין מקום לחשיבה חתרנית, אין חקום לפקפוק בסמכות – ×–×” הזמן להסתדר בשורות מאחורי רונן שובל ולהיות כולנו איש אחד. וכמובן, במצב ×›×–×”, נשים מתבקשות לחזור למטבח ולהוריד את הנעליים, הומוסקסואלים מתבקשים להכנס בחזרה לארון, וזרים – כדאי שייעלמו מפה.

כלומר, במסווה הגנה על התרבות, משמידים אותה. מחסלים את היסודות האתונאיים שלנו וממליכים את הספרטניים. את הנזק שגורמים לנו הרונן שובלים, לא יגרמו אלף מחבלים מתאבדים. אם מחפשים את הגיס החמישי, צריך לחפש אותו היכן שהיה תמיד: בימין האתני, שלא מבין איך לעזאזל נכנסנו לעולם המודרני המפחיד כל כך, ושרוצה לחזור לזמנים פשוטים יותר. אתם יודעים, כשגברים היו גברים, נשים היו נשים, וכבשים היו מבועתות.

בסרט הזה היינו יותר מדי פעמים, ואף על פי כן, יותר מדי אנשים נכנסים בעיניים עצומות אחרי בנט ושובל אל האולם.

הגיע הזמן להדליק את האור.

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

(יוסי גורביץ)

חלק ניכר מהזמן, ממשלת ישראל משתמשת בתירוץ “צרכי בטחון” כדי לרמות אתכם

מחאה בוטה נרשמה בסוף השבוע בעוטף עזה, כשמאות אזרחים הפגינו נגד החלטת צה”ל להוציא את כוחותיו מהישובים שםביב הרצועה. ההחלטה, לטענת הבהמה הירוקה, נבעה מכך שלצה”ל אין די תקציב. צה”ל ממש לא אהב את ההפגנה; כל כך לא אהב אותה שהוא הזכיר לנו שאנחנו חיים בדיקטטורה צבאית. אלוף הפיקוד סמי תורג’מן הוציא צו שטח צבאי סגור שאסר התקרבות לאזור פיר המנהרה המפורסמת.

מאחר וזה צעד חריג מאד, מיהרו כל מיני קצינים בלתי מזוהים – שמתם לב כבר לשיטה הזו של צה”ל כשהוא משקר, נכון? להביא טענות בשם אדם בלתי מזוהה, שאי אפשר אחר כך להאשים אותו בשקר? – לטעון בכלי התקשורת שהיה צורך צבאי בכך, ×›×™ האזור מסוכן.

וואלה. אתם רוצים לומר לי שהוא הפך למסוכן, בדיוק כשעמדה להגיע לאזור הפגנה שהביכה את צה”ל? ×›×™ ×–×” חתיכת צירוף מקרים. כל החודשים הללו, האזור לא מסוכן, התושבים יכולים לגור בו באין מפריע – אבל ברגע שהם חושבים להרים שלט נוסח “תורג’מן הביתה,” פתאום המצב הבטחוני קורס באחת? ורגע, חוץ מלהכריז על שטח צבאי סגור, מה אשכרה עשיתם כדי להגן על הבטחוו? ×›×™ אם אתם אומרים שהמצב הבטחוני כ”כ רעוע, אולי ×–×” לא רעיון ×›×–×” חכם להוציא את החיילים מהישובים הסמוכים?

מי שעקב אחרי האפיזודה הקצרה בדרום, ידע שקרו כאן שני דברים: קודם כל, צה”ל שב והוכיח את עצמו כדיקטטור הצבאי שלנו. ×–×” בדרום, ויש גבול סמוך, אז הוא ציפה שלא יתייחסו לזה יותר מדי. שנית, צה”ל עשה שימוש בוטה לרעה בתירוץ בטחוני, ×›×™ הוא יודע שהכבשים המפוחדות של הציבור היהודי שומעות “בטחון” וישר נכנסות לבונקר. במדינה נורמלית, הכותרת היתה צריכה להיות “צה”ל מחסל את חופש הביטוי” ומאמר המערכת ×”×™×” צריך לדרוש את גירושו בקלון של תורג’מן מהצבא. אלא שהתקשורת בישראל מזמן שפוטה של צה”ל ושל היחצ”ן הממומן ביותר במזרח התיכון, דובר צה”ל. למה שקרה ביום שישי לא ×”×™×” שום קשר לבסחון – אלא אם ×–×” לבטחון כסאותיהם של בכירי המערכת. והתקשורת היהודית נמנעה מלומר את ×–×”.

ואת התרגיל הזה, מערכת הבטחון עושה פעם אחר פעם. דוגמא מובהקת הוא נושא מכונות השיקוף ברצועת עזה. על פי ההגיון של בוגי (עמדתי על זה כאן), אפשר להוציא באמצעות מכונות השיקוף סחורות מעזה לנמל אשדוד ולנתב”ג בלי שום סכנה. ברגע שצריך להעביר את הסחורה לגדה המערבית, מה שפוגע במדיניות של מערכת הבטחון (מדיניות הבידול) אבל לא מסכן בשום צורה את בטחון ישראל, פתאום צץ לו התירוץ הבטחוני.

אתמול (א’) ראינו דוגמא בוטה במיוחד לשימוש בתירוץ הבטחוני: נתניהו ובוגי החליטו להעביר 70 מיליוני שקלים מתקציב הבטחון כדי להרחיב את ההתנחלות בית אל, ובדרך עקיפה להכניס קצת זלוטס לכיס של הנוכל זלמן מלמד.

70 מיליוני השקלים הללו ישמשו כדי להעביר את בסיס מג”ב בבית אל ולהעביר את השטח שלו למלמד, עליו יוכל מלמד לבנות 300 יחידות דיור ומבני ציבור. מלמד והחברה שלו, נזכיר, תפסו שטח פרטי של פלסטינים, בנו עליו בניינים ללא אישור ואז ניסו לשווק את הבניינים הללו. כלומר, מדובר בנוכלים לכל דבר. עתירה של יש דין (גילוי נאות: אני מספק להם שירותי בלוגינג בתשלום) אילצה את המדינה לפנות את המבנים הללו, ובמקום לעשות את הדבר הנכון – קרי, קודם כל להעמיד לדין את מלמד ומנהליו על הונאה, פלישה למקרקעין ועוד, ואחר כך לתבוע להם את האמ-אמא ולהוציא מהם את הוצאות הפינוי – נתניהו החליט לתת להם חתיכת מתנה.

אבל המתנה הזו מורכבת משני דברים. אחד מהם, כאמור, 70 מיליונים מתקציב הבטחון. בפעם הבאה שצה”ל יגיד לכם שאין לו כסף לשמור על ישובים סמוך לעזה, אז אמרו לו שא. אם ככה, כדאי שיפרק את עצמו ונמצא קבלן בטחון שמסוגל להגן על ישובים, וב. הזכירו לו את 70 המיליונים האלה. אתם שמעתם את קציני צה”ל קורעים את בגדיהם על העברת התקציב הזו? גם אני לא.

שנית, הם מעבירים את בסיס מג”ב. כשתפסו את השטח לבניית הבסיס, טען צה”ל שיש בו צורך בטחוני. כשצריך לתת שוחד לחברים של ראש הממשלה ושר הבטחון, פתאום אין יותר צורך בטחוני. פתאום אפשר לבנות את הבסיס במקום אחר.

אין חולק על כך שלישראל, כמו לכל מדינה, יש צרכים בטחוניים לגיטימיים. הבעיה היא שמערכת הבטחון והמערכת הפוליטית כל כך התרגלו לשאת את שם הבטחון לשווא, כל כך התרגלו לטעון שיש “צורך בטחוני” כדי לסתום את פיות מתנגדיהם ולתת לבתי המשפט תירוץ טוב לא לתקן עוול זועק, שאי אפשר להאמין להם יותר. יש כל כך הרבה טענות שקריות על צרכים בטחוניים, שהטענות האמיתיות טובעות ביניהם. זו כנראה השחיתות המסוכנת ביותר בישראל כרגע: הערבוב המכוון של בוץ במים בהירים בנושא של חיים ומוות על ידי מערכת הבטחון, עד שאי אפשר יותר לדעת בלי חקירה ודרישה מה צורך בטחוני אמיתי ומה זיוף.

אז עד להודעה חדשה, עד שינקו את האורוות האלה, כשתשמעו את המילים “צורך בטחוני”, שימו יד על הארנק: מישהו מנסה לכייס אתכם ורוצה שתסתכלו על משהו אחר.

ועוד דבר אחד: יעלון אמר הערב (א’) שיש להכריז על להב”ה כארגון טרור. וואלה. אולי לפני זה, נתחיל קצת יותר בקטן, ונפסיק את המימון הציבורי שלהם?

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

ראש הממשלה הבהיר לנו השבוע שמי ששולט בו הוא יצחק תשובה. אז מה אתם מתכוונים לעשות בנושא?

ראש הממשלה לשלשת עופות לחוץ מאד. הוא יודע שאם הבחירות ייערכו על הנושא הכלכלי, מצבו בקנטים. בפעם האחרונה שהוא ×”×™×” אחראי ישירות על הכלכלה, בבחירות 2006 שאחרי כהונתו כשר אוצר, הליכוד התרסק ל-12 מנדטים. נתניהו כל כך לחוץ, שהוא ניסה לטעון שהכל ×”×™×” בסדר בכלכלה הישראלית, עד שלפיד מונה לתפקיד שר האוצר – כשהוא מסתכן בכך שאנשים יזכרו שמי שמינה את לפיד לתפקיד ×”×™×” הוא-עצמו; לפיד הרי רצה את תיק החוץ, ונתניהו התעקש. נתניהו כל כך לחוץ, שהוא הודיע השבוע על תמיכה בהעלאת שכר המינימום ל-5,000 ש”ח – מהלך אליו התנגד כל כהונתו. הוא כל כך לחוץ, שהוא הודיע לפני מספר שבועות על כך שיבטל את המע”מ על מזון – מהלך שנתניהו בלם כאשר מרצ העלתה הצעת חוק בנושא, וזה ×”×™×” לפני חודשיים בלבד.

בקיצור, נתניהו לחוץ מאד ממעמדו בתחום הכלכלה. ניתן ×”×™×” לצפות, אם כן, שהוא יקפוץ כמוצא שלל רב על החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים, דיוויד גילה, לפרק את שותפות לווייתן של יצחק תשובה, ולפתוח מחדש את עסקת ×”×’×–. זו כנראה העסקה הפחות פופולרית בתולדות ישראל, ולנתניהו הוצג לפני כשבוע דו”ח שקובע שאזרחי ישראל ישלמו “קנס” על מונופול ×”×’×– בשווי 100 מיליארד שקלים. הדו”ח מצא שתשובה מוצץ בקשית את לשד האזרחים; שהמחיר של ×”×’×– כפול ממחירו בשוק תחרותי, ושהתשואה של תשובה ושותפיו – 23% – גבוהה פי שתיים מהתשואה הממוצעת. עוד מצא הדו”ח ×›×™ מבין המדינות מייצאות האנרגיה, אזרחי ישראל צפויים לשלם על ×”×’×– כמעט את המחיר הגבוה ביותר – רק תושבי ניו זילנד שילמו יותר. יתר על כן, פרופ’ ששינסקי, שעמד בראש הוועדה שבחנה את מדיניות ×”×’×–, תמך בפומבי בהחלטה של הממונה על ההגבלים העסקיים.

על פניו, מאחר ונתניהו חושש מאד מהתמודדות פוליטית בנושא כלכלי, ומאחר וכבר יש לו היסטוריה של השתלחות בטייקונים כשכסאו נודד – הוא ניהל קמפיין נגדם במהלך המחאה החברתית של 2011 – ניתן ×”×™×” לצפות שהוא יקפוץ על הנושא כפי שתשובה קופץ על הוורידים שלנו, ויודיע שבאמת, מזעזע מה שהלך כאן, איך מכרו את נכסי המדינה בנזיד עדשים, ושהוא תומך לחלוטין בהחלטת גילה. ×–×” לא ×”×™×” מגוחך יותר מהנסיון שלו להעמיד פנים שהוא תומך בהעלאת שכר המינימום או במע”מ אפס, וכנראה ×”×™×” הרבה יותר פופולרי.

אבל נתניהו בחר לעשות את ההיפך. פעמיים. תחילה, הוא “הורה” – נתניהו אוהב את הפועל ×”×–×” – למועצה הכלכלית “לבחון” את המהלך של גילה, הוראה שספק אם היא חוקית. יש לציין שההתנהלות של נתניהו כאן היתה הפוכה מזו של כמעט כל שאר המערכת הפוליטית (”יש עתיד” של לפיד, עוד אחת מהידידות הטובות של הברונים השודדים, בלטה בשתיקתה.) על פניו, נתניהו פעל נגד ההגיון הפוליטי שלו.

×–×” ×”×™×” המהלך הראשון. השני ×”×’×™×¢ אמש (ה’). נתניהו הכריז על כך שישראל השלימה מגעים לעסקה עם גרמניה, במסגרתה תרכוש ישראל ספינות טילים, שהמטרה שלהן תהיה להגן על ×”×’×– של תשובה. מה אומר לנו נתניהו? אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים. לא רק שאני אעשה הכל כדי למנוע את ביטול מכירת רכוש האומה במחיר שיגרום נזק עצום לאזרחים לברון שודד – ×”× ×”, הרגע הוצאתי סכום עצום על רכישת ספינות שהמטרה שלהן היא ×”×’× ×” על הרכוש שלו.

בכך התייצב נתניהו לצד העמדה הגרוטסקית של עוזי לנדאו, שר האנרגיה ב-2010: ישראל לא תפקח על הרווחים שתשובה יגבה ממנה – אבל היא תדרוש מצעיריה לסכן את חייהם למען הרווחים שלו. כל אחת משתי העמדות, בפני עצמה, סבירה. אם ×”×’×– של תשובה, אז יואיל וישלם על האבטחה שלו, וישכור שכירי חרב לשם כך. אם ×”×’×– שייך לציבור, אז, ובכן, הוא שייך לציבור. נתניהו ולנדאו הצליחו להגיע לגרוע שבכל העולמות: הממשלה שלהם לא מעלה על דעתה להתערב ב”כוחות השוק” – אלה שלהם היא מכרה את רכוש הציבור – אבל היא מוכנה לשלוח חיילים למות עבורם.

זו עמדה מדהימה. היא מדהימה עוד יותר בעונת בחירות. גם אם נתניהו חייב לתשובה משהו – והוא כנראה חייב הרבה – הוא יכול ×”×™×” לעשות את ×–×” הרבה יותר בשקט. להודיע שהממשלה החדשה בראשותו תבחן את הנושא, למשל, ואז לקבור אותו. אבל לא: באמצע מערכת בחירות שבה הוא משליך מסיפון הספינה הטובעת את העקרונות הכלכליים שהנחו אותו ×›×™ הם שנואים על הציבור, הוא נצמד אל השנוא מכל שנוא.

הספינות שאנחנו רוכשים עבור תשובה לא חדשות. הממשלה החליטה על כך לפני שנה. נתניהו אמר בנאומו אמש שהעסקה סוכמה לפני שלושה ימים – כלומר, לפני שהבלגאן שהתחיל גילה התפוצץ. למה הוא פרסם את ×–×” עכשיו? לממשלה יש שיטה, כשהיא רוצה לקבור ידיעה: היא מוציאה הודעה לעיתונות ב-18:58 ביום חמישי בערב. כל העיתונאים כבר בסוף השבוע, ומי יזכור את ×–×” ביום ראשון. נתניהו בחר להודיע על השלמת עסקת הספינות בנאום פומבי בחמישי בערב. הוא לא ×”×™×” חייב לפעול כך. יש טונות של תקדימים הפוכים. הוא בחר לעשות זאת.

אז מה קרה פה? למה נתניהו מודיע על מע”מ אפס במזון ותמיכה בהעלאת שכר המינימום, ובו זמנית תומך בתשובה? כי הקראקן עלה על פני המים. הכוחות שמנווטים את הכלכלה ובמידה ניכרת גם את הפוליטיקה, מתחת לפני השטח, החליטו שהם חייבים להפגין את כוחם.

×–×” לא קורה הרבה. בדרך כלל התמנון בעל 18 הזרועות לא רוצה שבכלל ידעו על קיומו. אבל תשובה ×”×™×” לחוץ. מאד. בעקבות ההחלטה של גילה, המניות של החברה שלו התחילו להתרסק והוא כבר הפסיד 1.3 מיליארדים. יש להניח שכמו כל הברונים השודדים שלנו, גם הוא ממונף עד צוואר – כלומר, אין לו יכולת להחזיר את החובות שלו, אין לו את הכסף שהוא מעמיד פנים שיש לו. אם חלק אחד של האימפריה מתחיל להתמוטט, חלקים אחרים יכולים להצטרף במהירות. רק לפני שנתיים, הצליח תשובה לקרקף (”לערוך תספורת”) את הציבור ולמחוק חובות שלו כלפיו בשווי 2.15 מיליארדי שקלים. אם אתה חוזר על התרגיל ×”×–×” יותר מדי, אפילו רקפת רוסק-עמינח עשויה להסס להלוות לך עוד כסף.

תשובה היה צריך משהו שיחזיר את אמון בעלי המניות, ודחוף, אז הוא נשען על ראש הממשלה. וזה עשה את מה שהוא צריך לעשות, כנראה כי הוא מפחד מזעפו של תשובה יותר משהוא מפחד מזעפו של הציבור.

ואם היו חסרות לכם סיבות לשלוח את לשלשת עופות לעשות לגלידתו ב-17 במארס, הנה וואחד סיבה.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

הערה מנהלתית 2: קישוש חסר בושה של קולות החתולאים.

(יוסי גורביץ)

קצת שמחה לאיד עוד לא הרגה אף אחד

האמת, לא הייתי לגמרי עירני הבוקר (ד’). ראיתי את הידיעה על כך שליברמן מתלונן בחוגים סגורים על כך שאנחנו צפויים לצונאמי מדיני אם לא ננקוט פעילות מדינית, נזכרתי בכך שלפני שלוש שנים הוא השתחץ ש”אין צונאמי מדיני, אין אפילו גשם,” והגעתי למסקנה שהוא חושב שהמצביעים הישראלים אידיוטים.

אבל כבר אמש שמעתי על כך שעומדים לעכב לחקירה את ח”כ פאינה קירשנבאום, יד ימינו של ליברמן, והייתי צריך לעשות אחד ועוד אחד. ליברמן לא גילה פתאום מתינות מדינית: הוא מאמין באמונה התפלה שאומרת שאם תעמיד פנים שאתה תומך ב”תהליך מדיני,” אז העמדת הפנים הזו תשמש אותך כקמע נגד הפרקליטות.

אולי כדאי היה שישאל את אהוד אולמרט איך זה עבד לו.

אבל לא אכחיש: שמחתי מאד לשמוע שפאינה “מי?” קירשנבאום נחקרת בחשד לשוחד באמצעות עמותות. המדובר, נזכיר, באחת הפטריוטיות החלולות ביותר שפעלו כאן. קירשנבאום היגרה לישראל מברה”מ בגיל שבו היתה חייבת בגיוס, והתחמקה ממנו על יד חתונה. זה לא הפריע לה להגיש הצעת חוק שתמנע מימון לימודים ממי שלא שירת בצה”ל. לה מותר.

אבל הפרסום העיקרי של קירשנבאום ×”×’×™×¢ לה מכך שהיא רצתה להקים ועדת חקירה נגד ארגוני זכויות האדם, ומכך שהיא ניסתה להעביר חוק שיטיל קנס גבוה על העמותות הללו בכל פעם שהן תקבלנה תרומה מחו”ל. וראה ×–×” פלא – קירשנבאום עצמה חשודה כעת בכך שהיא קיבלה שוחד באמצעות העברה סיבובית של כספים דרך עמותות.

לקירשנבאום, כמובן, עומדת חזקת החפות. אי אפשר לנקוט נגדה שום סנקציה חוקית עד שיוכח מעבר לספק סביר שהיא עברה עבירה. אבל אין שום סיבה לייחס לה תום לב: יש להעניק לה את אותה חזקת תום הלב שהיא העניקה לארגוני זכויות האדם.

הלב התרחב עוד יותר, כשראינו מי עוד בין הנחקרים: גרשון “תג מחיר” מסיקה, אחד הקולניים שבעסקני המתנחלים ושגם הוא תוקף בעקביות את ארגוני זכויות האדם. מסיקה הוא אחד מתומכיו הבולטים של דני דנון, שגם הוא היה בין מחוקקי חוק העמותות. אחחחחחח.

ואם כבר דנון, אז לאחרונה התחוור שהוא קיבל כ-50% מהתרומות שלו מחו”ל. זה עוד כלום לעומת ראש הממשלה לשלשת עופות, שלא הצליח למצוא ולו ישראלי אחד שיתרום לו, ו-100% מהתרומות שלו מגיעות מחו”ל. פלא שהם משרתים את הימין הפסיכי האמריקאי? התרומות שלהם מגיעות משם.

לימין היהודי יש אובססיה עם התרומות שמגיעות לארגוני זכויות האדם, למרות שהתרומות הללו מדווחות בשקיפות מלאה, שקיפות שהימין היהודי יכול רק להתקנא בה. אתמול התקשרתי לקבל תגובה מ”אם תרצו” על משהו, ולפני שהספקתי לומר לדובר שלהם מה אני רוצה, הוא מיהר לומר לי שהקופה שלהם והקופה של מועמד הבית היהודי רונן שובל נפרדות לגמרי. וואלה. רק שזו כלל לא היתה הסיבה שהתקשרתי. “אם תרצו,” כמובן, ממשיכים להסתיר את זהות התורמים שלהם בכל דרך אפשרית.

הסיבה לכך פשוטה מאד: הימין היהודי רווי נוכלים, והוא חותר תחת הדמוקרטיה הישראלית באמצעות כספים זרים. עמותת המסלקה שהעבירה כספים ל”אם תרצו,” ×”-Central Fund for Israel, גלגלה ב-2008 יותר מ-47 מיליוני דולרים. ×–×” כנראה יותר מכל הסכום שמקבלים כל ארגוני זכויות האדם גם יחד. הכסף שימש לא רק את “אם תרצו,” אלא גם כלל סעיף חשוד של “הוצאות אבטחה” בהתנחלויות. התרומות מחו”ל שהימין היהודי מקבל, ומוציא, על השפעה על דעת הקהל בישראל – לא כולל, כמובן, כסף ממשלתי – שמות ללעג את התפיסה שכסף זר מטה את דעת הקהל לעבר השמאל. אז מאחר ונוכלים תמיד חושבים שאחרים הם נוכלים כמוהם, ומאחר ואנחנו יודעים ש”אם תרצו” קיבלה בשעתו כספים ממקורבי נתניהו, פאינה קירשנבאום ודומיה פשוט מניחים שאחרים עושים את מה שקירשנבאום יודעת שהיא עושה.

אעקוב בעניין אחרי ההתפתחויות, אבל יש סיכוי לגמרי סביר – אם המשטרה יודעת מה היא עושה, וכשמדובר במשטרת ישראל ×–×” תמיד חתיכת “אם” – שהיא חשפה קנוניה שמציגה את הליליפוטינים של ליברמן כמושחתים יותר, למשל, מש”ס לדורותיה. בפעם הבאה שאיזה ימני יילל לכם על “כספי שמאל ועמותות,” הצביעו על קירשנבאום, דנון ונתניהו וצחקו בקול.

ובחדשות מצוינות אחרות, נודע תוך כדי כתיבת הפוסט שמאיר “העוזרת” שטרית פורש מהחיים הפוליטיים כדי לעשות לאחוזתו. מחר יהיה רע יותר; בינתיים, נצחק.

ועוד דבר אחד: סרבן השירות אוריאל פררה שוחרר לאחרונה, אחרי שישב בכלא הצבאי 177 יום. הוא שוחרר בשל “התנהגות רעה וחמורה,” כלומר סירובו להתאים את עצמו לצבא הכיבוש.

לשם השוואה, שני פושעי המלחמה של גבעתי שאילצו ילד בן תשע לפתוח באיומי נשק תיק אותו חשבו לממולכד, נידונו לשלושה חודשי מאסר על תנאי, והצבא התיר להם לשמור על דרגתם. כנראה שהתנהלות כזו, מבחינת צה”ך, היא לא “התנהגות רעה וחמורה” אלא פחות או יותר נורמטיבית – על כל פנים, לא מספיק לשלילת דרגה.

וזה כל מה שצריך לומר על צה”ל על רגל אחת.

גילוי נאות: אני חבר מרצ מזה כשנתיים, וביום ראשון הקרוב אתמודד על מקום בוועידת מרצ, שהיא – בין השאר – הבוחרת את חברי הכנסת של המפלגה. אם יש בין הקוראים מתפקדי מרצ, אשמח לקבל את קולכם.

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

(יוסי גורביץ)

לזכותו של לשלשת עופות ייאמר שהוא הצליח לגרום נזק בלתי הפיך ליחסי ישראל-ארה”ב

ראש הממשלה, מר לשלשת עופות, נועד אמש (ב’) עם מזכיר המדינה ג’ון קרי ברומא. זו היתה פגישה רעה, עד כמה שאפשר לדעת. קודם לה, מחלקת המדינה ביטלה את התמונה המשותפת המסורתית של מזכיר המדינה עם ראש הממשלה. קודם ליציאה לפגישה, אמרו בכירים שמקורבים לנתניהו שהם מצפים שארה”ב לא תשנה את מדיניותה ותטיל, כפי שהטילה ב-47 השנים האחרונות, וטו על ההצעות הקרובות במועצת הבטחון.

אם פעם הווטו היה דבר מובן מאליו, אחרי שש שנים של נתניהו כראש ממשלה, יש מחלוקת בקרב הממשל האמריקאי בנושא. קרי נוטה להטיל וטו. היועצת לבטחון לאומי, סוזן רייס, מתנגדת לווטו אוטומטי. ההצעה הפלסטינית פשוטה למדי: היא קובעת שישראל תאולץ לסגת בחזרה לקווי 1967 בתוך שנתיים, ולא היא תחשב למפרה של החלטה של מועצת הבטחון. יש החלטה צרפתית דומה למדי.

המשמעות פשוטה, ולא מדברים עליה אבל היא תתפוצץ בלב מערכת הבחירות הזו: ה”שקט” שהישראלים רוצים כל כך, שקט שמשמעותו היא הרג פלסטינים על בסיס שבועי בלי נפגעים בקרב ישראלים, עומד להתנפץ.

×–×” די פשוט. אם ההחלטה הפלסטינית או הצרפתית תעבור את מועצת הבטחון, לישראל יש 24 חודשים לפנות את כוחותיה מהגדה או לעבור למעמדה של סודאן. נפתלי בנט אוהב לדבר על כך שכל מה שאכפת לעולם מישראל הוא ההייטק שלה. מר רסיס בתחת טועה, כהרגלו. ישראל נמצאת בכותרות לא בגלל כמה חברות הייטק לא חשובות במיוחד, שאף לא אחת מהן נמצאת בעשיריה הראשונה של חברות ההייטק. יתר על כן, חברות הייטק הן מטבען על-לאומיות. אם חרם כלכלי יאיים לרסק את החברות ההייטק הישראליות – שחלק ניכר מהן, אגב, כלל לא רשום בישראל – הן תדרשנה בערך ל-48 שעות כדי להתחיל את ההגירה שלהן. המשבר הכלכלי ×™×”×™×” עצום, ובכלל לא בטוח שהיהודי הממוצע ישמח לשלם מחיר ×›×–×” כדי להחזיק את מעמד האדונים של המתנחלים במקומו.

וכמובן, הפרה של החלטת מועצת הבטחון משמעה שנפתחת עונת הציד על צה”ל. החמושים שלו מסתובבים כבר שנים כשהם רעולי פנים שמא יאונה להם רע כשהם יוצאים מגבולות ישראל, והם עוד לא ראו כלום.

גם אם האמריקאים יטילו וטו על ההחלטה, שום דבר לא ×™×”×™×” כשהיה. המשמעות של וטו ×›×–×” היא שלפלסטינים אין מה לקוות יותר להשיג בדרכי משא ומתן. הם כבר הודיעו שהם יפנו לבית הדין הבינלאומי – פלסטין התקבלה כחברה משקיפה בו לפני כשבוע, מהלך שכלי התקשורת היהודים די התעלמו ממנו. בסוף אוגוסט – לגמרי לא במקרה, ימי צוק איתן – התובעת הראשית של בית הדין אמרה שפלסטין יכולה להצטרף ויכולה לתבוע, ופחות או יותר הזמינה אותה לעשות זאת. כאן, אין שום וטו אמריקאי שיכול להציל את ישראל.

וכמובן, וטו אמריקאי במועצת הבטחון יאמר להמוני הפלסטינים שאין להם מה לצפות עוד מתהליך מדיני. הוא מת גם כך, אבל זו תהיה תעודת הפטירה. לאבו מאזן לא יהיה מה להציע לעם שלו וגם כך הוא מתקרב לגיל 80. במצב כזה, התוצאה הסבירה היא שהרשות תחדל להתקיים בפועל. או שהיא תפורק רשמית, או שמנגנוני הבטחון שלה יפסיקו לשתף פעולה עם ישראל. ואז יתחיל בלגאן.

לא פלא שלשלשת עופות מבוהל. בשקט, בלי תשומת לב של התקשורת היהודית, הבניין הגדול של הכיבוש מגיע לנקודת המשבר של הלגיטימיות שלו. אף אחד כבר לא מאמין שישראל רוצה לנהל משא ומתן בתום לב. חלפו, אחרי הכל, כמעט 48 שנים. במשמרת של נתניהו, תקרוס הלגיטימציה של ישראל בגדה המערבית סופית – בין אם ×™×”×™×” וטו אמריקאי ובין אם לא. השאלה היא רק מה יקרה למה שנשאר מהמעמד האמריקאי במדינות האיסלם.

נתניהו יודע שאנחנו הולכים לקראת הלא נודע, שיהיה כנראה אלים במיוחד, ושזה יקרה במשמרת שלו – עם קצת מזל לישראל, בדמדומי המשמרת שלו. הקשקשת של הדוברים שלו חזרה שוב ושוב על הטענה שהמהלך הפלסטיני הוא “חד צדדי.”

וואלה. ×›×™ בניית התנחלויות בלתי חוקיות (”מאחזים”) היא לא מהלך חד צדדי. ×›×™ גיבוי של צה”ל לטרור של המתנחלים באותם מאחזים – ראינו את הדוגמא האחרונה באירוע שבו מת השר הפלסטיני לענייני התנחלויות – הוא לא חד צדדי. ×›×™ הפקעת קרקעות והפיכתן לאדמות ציבור שמועברות ישירות להתנחלויות היא לא חד צדדית. ×›×™ מערכת המשפט הצבאית בגדה היא לא חד צדדית.

אין שום דבר שישראל עושה שאיננו חד צדדי בגדה. במשך 47 שנים, היא מחזיקה אוכלוסיה גדולה תחת שלטון צבאי, בניגוד לרצונה וללא הסכמתה. כל חייל שזז בגדה, כל כלי טיס שחודר לתחום האווירי של עזה, עושה את זה באופן חד צדדי. ורק כשהפלסטינים נוקטים במהלך מדיני עצמאי, רק אז זו חד צדדיות.

לפני תהליך אוסלו, שרשמית אמור ×”×™×” להסתיים במאי 1999 – לפני יותר מ-15 שנה – ×”×™×” לנו את מדריד. נתניהו ×”×™×” אז סגן שר החוץ. הוא ידע איך הצליחה ישראל למרוח הכל. הוא ידע איך מנכ”ל משרד ראש הממשלה של שמיר, יוסי בן אהרן – כמה תיעב הדור הקודם את המומיה החנוטה הזו, שלמרבה השמחה שמה ירד לתהומות הנשיה – × ×”×’ להעביר את הישיבות עם הנציגים הסורים בשירה קולנית כל אימת שהנציג הסורי ניסה לדבר.

ועכשיו המשחקים האינסופיים האלה עומדים להגמר. במשמרת של נתניהו. לרוע המזל, זה אומר שפיכות דמים. שימו לב לזה, כי התקשורת היהודית מעדיפה לדבר על היקום המקביל שבו יוני “הנעל” שיטבון הוא מגנט קולות.

עוד דבר אחד: האפס שהתגלם בבשר, יאיר לפיד, טען בפני קהל שהעובדה שמצביעיו התאכזבו ממנו לא אומרת שהם לא יצביעו לו שוב, ×›×™ אובמה ×–×›×” בבחירות של 2012 ליותר קולות מב-2008, למרות שתומכיו התאכזבו ממנו. אממה, לפיד הטעה או שיקר כהרגלו. אובמה קיבל 69.49 מיליוני קולות ב-2008 לעומת 65.91 מיליונים ב-2012. בדיקת העובדה הזו דרשה ממני פחות מדקה בגוגל. כנראה שלפיד עוד לא התרגל לכך שבודקים את מה שהוא אומר, או שהוא חושב – ופה יכול להיות שהוא לגמרי צודק – שמי שתומך בו ממילא ×—×™ ביקום שבו לעובדות אין משמעות.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

המערכת הפוליטית היהודית כגנון

בוקר יום רביעי היום, תמיד בוקר קשה, בוקר שכבר כונה בעבר “יום אלי ישי.” ובכל זאת, הבוקר היה קל מהרגיל: בוקר שבו יאיר לפיד וציפי לבני נבעטים מהממשלה הוא בוקר טוב.

המערכת הפוליטית היהודית היתה כמרקחה בשלושת הימים האחרונים, ואמש (ג’) שיגר נתניהו מכתבי פיטורין ללפיד ולבני, בנחשו היטב שלשני אלה אין את האומץ לפרוש מן הממשלה. ברוך שפטרנו. אם יש משהו חיובי בחוק המשילות, שהעלה את אחוז החסימה ל-3.25%, תהיה זו השמחה לאיד בצפיה בציפי לבני לא עוברת אותו.

אגב, העובדה שהם פוטרו, והעובדה שנתניהו אמר שהוא רוצה בחירות, כלל אין משמעה שאכן יהיו בחירות. בחירות ×–×” דבר מסוכן. נתניהו צריך להעמיד את עצמו לדין הציבור, ולך תדע מה יקרה עד יום הבוחר. במיוחד כשבבית הנשיא יושב אדם שזוכר עדיין איך נתניהו ניסה לעשות הכל כדי למנוע את הבחירה שלו – בדיוק מחשש שדווקא הנשיא ×”×–×” יצטרך להחליט האם לאפשר לו להקים ממשלה. צריך לזכור שבפעם האחרונה שנתניהו אמר שהולכים לבחירות, הוא עשה תרגיל מסריח וצירף לממשלה את קדימה בהנהגת מופז, רק כדי לחסל אותן. צריך לשים לב שאחת הדרישות שנתניהו העלה ללפיד – ביטול מע”מ על מצרכי יסוד – היא דרישה של ש”ס. נתניהו? בעד הורדת מע”מ על מצרכי יסוד? כך שאל תופתעו אם עד מחר-מחרתיים-שבת, נתניהו יודיע שהוא בעצם כבר סגר על ממשלה עם החרדים.

כל העסק לווה בבכיינות דוחה. המובילה בצביעות היתה, כרגיל, ציפי לבני. מי שלא קיבלה את דין הבוחר של קדימה, מי שלא יכולה להצביע ולו על הישג אחד בחייה הפוליטיים, מי שהתעקשה לרוץ לבחירות עם חבורה של טרמפיסטים תחת הסיסמה “נתניהו – שואה גרעינית, לבני – חדי קרן ופרפרים”, היתה גם הראשונה לרוץ לתוך הקואליציה של נתניהו. אתמול היא התעלתה על עצמה. בצהרים, קודם לפיטוריה, היא הוציאה הודעה בנוסח “הבחירות במדינת ישראל יהיו בין ממשלה קיצונית, פרובוקטיבית, פרנואידית לבין ממשלה ציונית שיכולה …”

תני לי לנסח לך את זה מחדש: הבחירות יהיו בין הממשלה הקיצונית, הפרובוקטיבית, הפרנואידית שהייתי בין מקימותיה ושאני חברה בה בעת אמירת מילים אלו. בערב, לבני שברה שיאים חדשים: “נתניהו סילק את שומרת הסף של הדמוקרטיה והחוקה בישראל; עכשיו כל המשוגעים יכולים להשתולל.” אני שמח לשמוע שהגדרת את עצמך כ”שומרת הסף של הדמוקרטיה והחוקה.” תוכלי בבקשה להסביר לי על איזו חוקה את מדברת? ובאותה ההזדמנות, מה בעצם עשית בממשלה של משוגעים משתוללים?

שי פירון, שניסה בשבועות האחרונים לשמור על כסאו ככל שיכל, געה אמש ש”כמחנך ומנהל לשעבר אני שמח שאני לא מורה לאזרחות שצריך להסביר לילדים למה יש שוב בחירות.” זה בסדר, הילדים יסתדרו בלי ההסברים שלך. פירון אמר עוד, כשהגיש את מכתב ההתפטרות שלו יחד עם שרי יש עתיד, ש”לא נותרה לנו ברירה אלא להצטרף לשר האוצר ושרת המשפטים כי אין טעם בממשלה שמתנהגת בכוחנות, ממשלה בלי עתיד ותקווה. קיוויתי עד אתמול בלילה שדברים ישתנו אבל היה מי שרצה אחרת.”

כלומר, אליבא דפירון, ממשלת נתניהו היא, מצד אחד “ממשלה שמתנהגת בכוחנות, ממשלה בלי עתיד ותקווה” – אבל עד הלילה הקודם, הוא קיווה שהוא יוכל להשאר בה! תגידו, אתם בכלל קוראים את מה שאתם כותבים?

וזה עוד כלום לעומת נתניהו. ×–×” האחרון יילל ש”חתרו נגדו במחשכים” ו”שניסו לעשות לי פוטש.” המילה נבחרה בקפידה: זו המילה שדוברי הליכוד משתמשים בה מאז סוף השבוע ושמופיעה בעקביות בבטאון לשכת ראש הממשלה, ישראל היום. פוטש היא הפיכה צבאית, תפיסת שלטון בכוח. שינויים מבניים בקואליציה והחלפת ראש הממשלה ללא בחירות, מצד שני, הם חלק בלתי נפרד משיטת הממשל הקואליציונית. שרת החליף את בן גוריון ללא בחירות ב-1954; בן גוריון החליף אותו באותה הדרך עצמה ב-1955; אחרי התפטרותו (השביעית, הוא אהב את התרגיל ×”×–×”) של בן גוריון ב-1963, הוא הוחלף על ידי אשכול ללא בחירות; מאיר החליפה את אשכול עם מותו ללא בחירות; רבין החליף את גולדה ללא בחירות, אחרי בחירות 1974; שמיר החליף את בגין ללא בחירות ב-1983; שמיר ופרס התחלפו ביניהם ברוטציה, ללא בחירות, בממשלת האחדות של 1984-1988; לכל אורך אותה ממשלה, ובמשך שנים אחר כך, ניסה שרון לקמבן מצב שבו הוא מפיל את שמיר ותופס את מקומו; ב”תרגיל המסריח” של 1990, ניסה פרס – ונכשל – להקים ממשלה במקום ממשלת שמיר המופלת (הממשלה היחידה שנפלה באי אמון), ומה שהיה מסריח שם היו התרגילים שהוא עשה עם החרדים. השיטה הקואליציונית היא שיטה של מפלגות. מי שמצליח להעמיד מאחוריו את המספר הגדול ביותר של חברי כנסת, הוא ×–×” שיהיה ראש הממשלה. גם בלי בחירות.

נתניהו ייבב עוד במסיבת העיתונאים שלו אתמול ש”לא נתתם לי מספיק מנדטים” ושזו “ממשלה שנכפתה עלי.” אף אחד לא כפה עליך שום דבר. יכולת לשבת באופוזיציה. החלטת לנסות להקים ממשלה, נכשלת. ומה זה “לא נתתם לי מספיק מנדטים”? זו הקדנציה השלישית שלך. אתה הלכת לבחירות אחרי איחוד עם ליברמן. הגעלת חלק מהבוחרים שלך? שלם את המחיר. אולי היציאה המשונה ביותר של נתניהו היתה ב”בשנת 2000 ויתרתי על ראשות הממשלה.” לא, יא חתיכת שקרן. בבחירות לראשות הממשלה של שנת 2001 אתה לא היית חבר כנסת ולא יכולת להתמודד. עשית אמנם מאמצים ניכרים לשנות את חוק היסוד כך שיאפשר גם למי שאיננו חבר כנסת להתמודד, אבל שרון הצליח לסכל אותם והחוק לא שונה.

יבבות נוספות של נתניהו מהיממה האחרונה היו שהוא התנגד לחוק מע”מ אפס ושהוא התנגד לתקציב. אבל, מה לעשות, הוא הצביע בעד שניהם. ×”×’×™×¢ הזמן שתבין את ×–×”, רבאק: אתה לא חדש בפוליטיקה. כשזה מגיע להצבעה, לא משנה מה אתה חושב. משנה איך אתה מצביע. אתה תמכת בחוק מע”מ אפס ותמכת בתקציב, בדיוק כמו שתמכת בהתנתקות – למרות שקריך. למה תמכת בהם? למה מינית שר אוצר שעכשיו אתה אומר שהוא כושל, למרות שהאיש התוודה בפניך לפני שנים שהוא לא מבין שום דבר בכלכלה? למה לא רצית לתת לו להיות שר החוץ? ×›×™, כמו תמיד, העמדת את האינטרסים האישיים של השרדותך מעל האינטרסים של המדינה שאתה אמור לנהל ושל האזרחים שבטפשותם בחרו בך.

וזו סיבה טובה לשלוח אותך סופית לפנסיה. אותך ואת עדר היבבנים שהפך את הפוליטיקה שלנו לגנון.

עוד הערה אחת: אם אתם מצביעים ללבני או לפיד הפעם, אתם מאבדים כל זכות להתלונן כשאלה ימכרו את האינטרסים שלכם פעם נוספת. שגיאה כזו מותר לעשות פעם אחת.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

חוק הלאום ישרת את נתניהו על תקן “נתניהו טוב ליהודים” של 2015, וישכיח את המצב הכלכלי. אז מה עושים?

ביום רביעי האחרון נאלץ ראש הממשלה, מר לשלשת עופות, להופיע בפני הכנסת כדי לתת דין וחשבון על המצב הכלכלי-חברתי. מאחר ונתניהו יודע שזה שדה מוקשים בשבילו, שממנו הוא איננו יכול לצאת טוב, הוא נקט בתרגיל קלאסי: הוא סירב לדבר על נושא הדיון שדרשו 40 חברי כנסת והעדיף לשאת נאום על “חוק הלאום.”

בנאומו, אגב, חזר נתניהו שוב ושוב על המנטרה שמבחינת השמאל, “לא פינית – לא עשית.” ×–×” משונה, ×›×™ המפלגה היחידה בישראל שפירקה התנחלויות היא זו של נתניהו: היא פינתה הן את סיני הן את ההתנחלויות שברצועת ×¢×–×” וחלק מאלה שבצפון השומרון. בניגוד לעיוות ההיסטוריה שנתניהו עורך מאז, אגב, הוא ×”×™×” שותף מלא להתנתקות. היו ארבע הצבעות בכנסת ובממשלה על ההתנתקות. נתניהו, שחשש שמא שרון יפטר אותו וישליך אותו אל המדבר הפוליטי, הצביע בעדה ארבע פעמים כמו הצ’יקנשיט שהוא. רק שבוע לפני ההתנתקות, אחרי שכשר אוצר הוא מימן אותה, הוא אזר אומץ והתפטר. אפילו הנחש בנעליים הגבוהות, הפחדן בוגי יעלון, הפגין יותר אומץ ציבורי מנתניהו.

מה קורה פה? מאד פשוט. נתניהו יודע שאנחנו הולכים לבחירות ב-2015. הוא יודע שהסיכוי שהממשלה שלו תעביר תקציב אפסי; יו”ר הקואליציה כבר אמר שהתקציב לא יעבור עד מארס. בקצב הנוכחי, ספק גדול אם תהיה ממשלה במארס. אם נתניהו מגיע לבחירות כשהנושא הוא חברתי, הלך עליו. אם הוא מגיע לבחירות כשהנושא הוא המפולת הדיפלומטית, הוא בבעיה. אם הוא מגיע לבחירות כשהנושא שלהן הוא הטרור, הוא שוב בבעיה. הפתרון: ללכת לבחירות על השאלה למי יש יותר גדול.

חוק הלאום, כתב יפה נועם שיזף, לא משנה בפועל שום דבר. ישראל היא כבר עכשיו מדינת כל יהודיה, מדינה דמוקרטית ליהודיה ויהודית לכל השאר. אזרחי ישראל הפלסטינים יודעים שהם חיים במדינה יהודית. אז מה מטרת החוק? המטרה כפולה: למשוך אליו את הגזענים המוצהרים שמהווים כיום חלק ניכר ממרכז הליכוד, ולשכנע אותם לעבוד עבורו בבחירות; ולהודיע לציבור הגזעני היהודי הגדול שהוא יכול לירוק בפרצוף של הפלסטינים הישראלים יותר טוב מנפתלי בנט.

שורה של אישי ציבור מהמחנה הלאומי התייצבו נגד חוק הלאום. הם כוללים את נשיא המדינה, רובי ריבלין; את משה ארנס, לשעבר שר הבטחון של נתניהו; את ציפי לבני, יוצאת חירות ההיסטורית; ואת לימור לבנת, שאמרה שתצביע בכנסת עבור החוק אם תורה כך הממשלה, אף שמדובר בחוק רע. נתניהו, שהפגין התלהבות קטנה מאד מהחוק בארבע השנים מאז שהוא על סדר היום, אימץ אותו בפתאומיות כשהתבררו מימדי חוסר ההישגים ב”צוק איתן.” יש לציין, אגב, שההתעקשות של נתניהו על חוק הלאום חותרת תחת הדרישה שלו מאבו מאזן להכיר בישראל כמדינה יהודית; ודאי שאבו מאזן לא יכול להכיר במדינה שהיהדות שלה מתבטאת בשלילה רשמית של זכויות המיעוט, בין השאר זכותו לשפה רשמית. נתניהו עושה את זה בכל זאת.

השאלה האם יש “נתניהו אמיתי”, ומה באמת הוא חושב, לא מעניינת. זה לא משנה אם נתניהו טיפה מתון יותר מכפי שהוא מציג את עצמו כרגע או שהוא התחפש בשנתיים האחרונות למישהו טיפה מתון יותר כדי להרוויח זמן. מה שברור הוא, שהוא מוכן להביא את השסע בין יהודים לפלסטינים בתחומי מדינת ישראל לשיא, אם זה יקמבן לו עוד קדנציה. למעשה, הוא תומך בחוק מסוכו אפילו יותר, “חוק זועבי”: המשמעות של החוק הזה היא שאם יש חבר כנסת פלסטיני שמעצבן את הרוב, אפילו אם הוא לא עבר כל עבירה ויועצים משפטיים אמרו שהוא לא עבר שום עבירה, האספסוף היהודי בכנסת יוכל לצבור קולות בקרב האספסוף היהודי הכללי על ידי הדחה שלו. החוק לא ניתן להפעלה כנגד חברת הכנסת זועבי על דברים שכבר אמרה, כי הוא לא חל רטרואקטיבית; אבל הוא יוביל ליופי של סתימת פיות בקרב חברי הכנסת הפלסטינים המכהנים.

למה הוא צריך עוד קדנציה, והרי בשלוש האחרונות שלו לא עשה דבר? קודם כל, אלה חיים די טובים, ונתניהו אוהב את החיים הטובים כל זמן שלא הוא צריך לשלם עליהם. שנית, לכו תדעו מה יקרה אם הוא לא יהיה ראש הממשלה. יכול להיות שמישהו בפרקליטות יתפוס אומץ ואשכרה יחקור את שלל הפרשיות שנקשרו אליו. נתניהו כבר היה בסרט הזה, בפרשת עמדי אחרי בחירות 1999; הוא רואה מה קורה לאולמרט; והוא שומע שעומדים לחקור את ברק. הוא יחזיק בכסא כמה זמן שהוא יכול, כדי שהיועמ”ש יוכל לומר לעצמו שאולי זה חמור, אבל על זה לא מדיחים ראש ממשלה.

אז מה עושים? (הבטחתי ואני מקיים.) יוסי שריד כבר קרא לפרישה בפועל מהכנסת של השמאל – פלסטיני ולא פלסטיני – אם חוק הלאום יעבור. אני עוד לא שם. פרישה מהכנסת היא שבירה של הכלים, כלים שלא ברור אם אפשר ×™×”×™×” לאחות אותם. בהנתן שחוק הלאום הוא הצהרתי בלבד, לא הייתי פורש בגללו מהמערכת הפוליטית. ×›×™ מה נשאר אחר כך? התקוממות?

“חוק זועבי” הוא סיפור אחר. אם הדבר הזה עובר, המשמעות היא בעצם שיש פה שני סוגים של חברי כנסת, יהודים ופלסטינים. אם זה המצב, לשבור את הכלים ולהתיך אותם. במשחק הזה, תשחקו לבד. אבל חוק הלאום? עוד לא.

אז מה כן? ובכן, חוק הלאום צריך להעיר את כל היהודים הליברלים הטובים בישראל ולהבהיר להם שלהיות יהודי בישראל משמעו להיות בצד של הרעים. אחרי הטבח במערת המכפלה, מספר של חובשי כיפות סרוגות בעלי מצפון הסירו את הכיפה. הם אמרו שאותו סמל לא יכול לשמש גם אותם וגם את חנן פורת. כל איש יצטרך לפעול על פי מצפונו, אבל המטרה צריכה להיות כפולה: הן לזעזע את היהודים בישראל, הן לחסל את הלגיטימציה של המדינה היהודית בלבאנט בחו”ל. אפשר לארגן פניה משותפת לבית המשפט, באלפי אנשים, בדרישה להסיר את ה”יהודי” מתעודת הזהות שלכם – ולוודא שכל העסק פומבי מאד; אפשר, אם תמצאו כומר סימפטי, לבצע התנצרות פומבית אפשר להודיע שאתם מסרבים לשרת במילואים. כל דבר שיודיע שאתם מפסיקים להיות יהודים במדינה שהפכה מדינת אך יהודיה ×™×”×™×” חיובי – בתנאי שיהיה לו הד. אתם הולכים למשרד הפנים כדי להוריד את ה”יהודי” מתעודת הזהות שלכם? צלמו בווידאו והעלו ליוטיוב. אם תהיה תופעה, כלי התקשורת העולמיים ישימו אליה לב.

כרגע, תומכי “חוק הלאום” טוענים שיש סביבו תמיכה יהודית מלאה. צריך להבהיר שזה לא המצב; שחוק הלאום לא נעשה בשמם של חלק ניכר מהיהודים. תהיה לכך גם השפעה חיובית, לדעתי, גם על אחינו הפלסטינים הישראלים, שיבינו שהם לא לבד במאבק הזה; שעם כל השסעים בינינו, אנחנו מתייצבים לצידם כשהם מוכרזים רשמית (ולא רק דה פקטו) כאזרחים סוג ב’.

אבל, כשנלך לבחירות, לא נדבר בכלל על חוק הלאום. אנחנו נדבר, שוב ושוב, על נושא אחד: על כך שנתניהו מתחמק מתקציב, על כך שהוא מחפה על חלוקת העושר מחדש שהוא מבצע, העברת העושר של מעמד הביניים והמעמד התחתון אל המעמד העליון, באמצעות קשקשת נוסח “חוק הלאום.”

כאשר אתם מתגברים על הפחד, אמר נפוליאון, אתם מעבירים אותו של שורות האויב. נתניהו כבר מפחד. אלמלא פחד, לא ×”×™×” מגיע לכאן. אל תתנו לו להעביר את הפחד אליכם. נתניהו ניתן להפלה, וניתן ליצור כאן קואליציה אנטי-גזענית. הנטיה נראית נגדנו והגזענים צווחים בקול רם מעל כל במה – אבל שום דבר עוד לא נגמר. אולי, מתוך חורבות חוק הלאום, יבינו גם במפלגת העבודה וגם במרכז שלא מבין איך ×–×” קורה לו, שהגיע הזמן לסולידריות גם עם הפלסטינים הישראלים. ואנחנו בסך הכל צריכים להזיז 15 מנדטים כדי לשלוח את נתניהו לתהומות הנשיה. לא הכל עוד אבוד.

כן, אני מסכים. צריך לעבוד על קריאת קרב משכנעת יותר. אבל בינתיים, גם זו תשמש.

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

(יוסי גורביץ)

נתניהו נהג לומר שהשנה היא 1938. עכשיו הוא לוקח אותנו ל-1944

יש בדרן (?) בשם אבישי עברי, חלק מקבוצת לאטמה, שבקרוב ימומן על ידי כספי המסים שלכם, כשלאטמה תעלה את התכנית החדשה שלה ותוכיח בכך שההומור הישראלי מת. לפני מספר ימים, כתב עברי בעמוד הפייסבוק שלו שהוא חולם על מפלגה, שבין השאר תציע את החוק הבא:

“חיקוק חוק טרור חדש לפיו העונש היחיד על עבירת טרור נגד מדינת ישראל (מפיגוע, דרך כל התארגנות או קשר לפיגוע כמו תכנון, שילוח, ציוד או הסתרה כשפיגוע כולל גם זריקת אבנים בכל גיל או התקרבות מאיימת לעבר שוטר או חייל. זה כולל גם גניבות חקלאיות מיהודים בלבד או הטרדות מיניות של יהודיות אם הוכח מניע לאומני) יהיה מוות, החרמת רכוש, הריסת בית וגירוש משפחת המפגע. (בהסכם עם מדינה שלישית).”

ההדגשה שלי. הטקסט הזה לא כל כך מפתיע: אנשי לאטמה עסוקים במרץ בהוכחת כל סטריאוטיפ של שמאלנים על הימין ההזוי. חבר אחר בקבוצה, טל גלעד, כבר כתב בשעתו

“אז הערבים שוב בזעם בלתי נשלט, הפעם על הריסת באיזור ואדי ערה. וכמובן שגם הכלבה המזועבת אצה לשם. אני כל כך רוצה פה את הסינים לשנה אחת. רק שנה אחת, זה יספיק. לא עוד הפגנות נגד המדינה. המוני מפגינים נעלמים במפתיע ואיש לא יודע על גורלם, ארגוני שמאל נעלמים, איש לא מעז להניף את דגל פלסטין, חברי כנסת קורעי חוק מסוימים נשלחים למעצר בית עם אופציה לשדרוג למאסר עולם ברוטשילד, הכלכלה פתאום משתפרת פלאים, התל"ג דוהר, מקדונלדס מולאם ללא פיצויים לזכיין, אין אוהלים ברוטשילד, התקשורת לפתע מאירה פנים לאזרח ומוותרת על זכות הציבור לדעת ועל חופש הביטוי, המדינות מסביב משתתקות, האו"ם וארגוני זכויות האדם משתתקים, ארה"ב מחזרת, יו"ש מסופחת ומספר התושבים היהודים שם פתאום עולה בהרבה על מספר הערבים שנשארו בחיים. הכל פתאום שקט ונורמלי. שנה אחת. נו, מה אכפת לכם.”

לאטמה, בקצרה, היא קבוצת ה”סאטירה” של הנאצים היהודים.

אבל הסיפור הוא לאו דווקא קיומם של נאצים יהודים – ×–×” ידוע די זמן – וגם לא העובדה שהם הופכים במהירות מדאיגה למיינסטרים. הסיפור הוא על ראש הממשלה לשלשת עופות. אתם יודעים, ההוא שאחראי על רשות השידור. כלומר, ההוא שאחראי למציאת עבודה על חשבון הציבור לנאצים היהודים עברי וגלעד.

נתניהו, למדנו לפני מספר ימים, מתכוון בקרוב להגיש הצעת חוק – עוד הצעת חוק – שתדרוש את שלילת התושבות והזכויות הסוציאליות של “מבצעי פעולות טרור ועבירות חמורות שהמניע שלהן לאומני, כמו הסתה לפגיעה במדינה.” × × ×™×— עכשיו לעובדה שיש יסוד סביר לחשוד, בהנתן שמדובר בנתניהו, ש”הסתה לפגיעה במדינה” תכלול את שלילת זהותה כמדינת אדונים יהודית או “הפגנות נגד המדינה,” כלשונו של גלעד; הבעיה הזועקת יותר בהצעת החוק של נתניהו היא שהחוק מיועד לפגוע לא רק במבצע העבירה עצמו, אלא גם בבני משפחתו – כמו אצל היודו-נאצי עברי.

נתניהו × ×”×’ לומר שהשנה היא 1938 ואיראן היא גרמניה. הוא אמר את ×–×” לפני עשור. ובכן, חלף זמן מאז, ועכשיו נתניהו מכוון את השעון ל-1944. ספציפית, לימים שאחרי ההתנקשות בהיטלר, ב-20 ביולי. אז הכניס המשטר הנאצי – שהיה אז בשיא הרדיקליות שלו – לשימוש את התפיסה המשפטית של זיפֵּנְהַאפט (Sippenhaft).

זיפנהאפט משמעו “אשמת דם.” התפיסה, שלטענת הנאצים היו לה שורשים במשפט הגרמאני הקדום – מה שלגמרי יכול להיות – אמרה שלא רק אדם אחראי על הפשעים שהוא מבצע, אלא גם המשפחה שלו. הוא אחראי כלפיה והיא אחראית עליו, והיא תשא בעוונו. ×–×”, נזכיר, המשטר הנאצי ביום רע במיוחד. אין הרבה דוגמאות דומות מהמשפט של המאה ×”-20, אלא אם אנחנו חושבים על המשפט הסובייטי בתקופת סטאלין.

סוג של זיפנהאפט מופעל על ידי המדינה היהודית בשטחים הכבושים כבר עשרות שנים: הריסת בית משפחתו של המפגע. לעתים קרובות, המפגע עצמו כבר מת, כך שהענישה איננה כלפיו אלא כלפי בני המשפחה. נהוג לתרץ את הפגיעה הזו באנשים שלא פשעו ב”צורך בהרתעה.” אבל כל התפיסה המשפטית שלנו מבוססת על הרתעה: אם תגנוב, תהיה צפוי לכך וכך שנות מאסר; תרצח, למאסר עולם; תאנוס, לכמה שעות מעצר ולראיון מתייבב אחר כך. אלא שההרתעה הזו מכוונת לא כלפי סביבתו של הפוגע, אלא כלפי הפושע עצמו. רק כאשר מדובר בלא יהודים שיוצאים כנגד המדינה היהודית, אנחנו מתחילים לדבר על הרתעה על ידי פגיעה באנשים שהם חפים מפשע. אלא שכמובן, הם לא חפים מפשע: הם הרי לא יהודים במדינה היהודית.

החוק של נתניהו אמור להרחיב את הזיפנהאפט שכבר מופעל בשטחים הכבושים גם על אל קודס המסופחת ועל ישראל גופא. בכך הוא מקרב אותנו עוד יותר אל מקורות החשיבה של הימין היהודי: התפיסה שאזרחות, כפי שהיא מובנת מאז המהפכה הצרפתית, היא רעיון זר, יווני, מנוון, ומה שחשוב הוא האתנוס וקהילת הדם. האזרחות הישראלית, אומר לנו נתניהו שוב ושוב, היא כקליפת השום; תושבות ישראלית, אפילו פחות מכך. אם אתה שייך לקהילת הדם הנכונה, רק אתה תעמוד לגורלך. אם תשתייך לקהילת הדם הלא נכונה, גם אם אתה מחזיק בפיסת נייר כחולה עם סמל המנורה עליה, אז נחיל עליך את משפט הדם הגרמאני העתיק אליבא דהימלר. “לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות; איש בחטאו יומתו”? מספיק עם הניוון הדמוקרטי-ליברלי-מערבי שלכם.

כמובן, אנחנו מדברים על לשלשת עופות. בהחלט יתכן שהחוק הזה, כמו גם חוק הלאום שלו, הם ביצה שלא נולדה. בהחלט יתכן שכל המטרה של הדיבורים על הכנסת זיפנהאפט לחוק הישראלי מטרתם לקושש קולות בקרב המצביעים.

אבל צריך לשים לב לאילו מצביעים מכוון נתניהו, ומה הוא חושב שהם רוצים. התולעים צועדות.

הערה מנהלתית: אני מזכיר שמחר (יום שלישי, ה-25 בנובמבר), בשעה 20:30, ייערך מפגש בלוג בבר קיימא, רח’ המשביר 22, תל אביב. אנא תרמו סכום קטן במקום וקנו שתיה או משהו דומה. בתכנית: הרצאה בשם “התפוררות הסכמי סייקס-פיקו ועתידה של ישראל,” שתמשך כשעה, ולאחר מכן דיון חופשי במשך כשעה.

(יוסי גורביץ)

בסיועה של המשת”פית ציפי לבני, נתניהו קובר שוב את הסיכוי לשוויון, ולו הצהרתי, במדינה היהודית

ציפי לבני עשתה השבוע תרגיל לשרי הימין, שדורשים את חקיקת חוק הלאום, ובאמצעות סעיף פרוצדורלי פיזרה את ישיבת וועדת השרים לענייני חקיקה. נתניהו רתח, בנט צווח, ולבני הגישה הצעת חוק נגדית. בהצעה הזו, נכלל סעיף שלא קיים באף אחד מחוקי היסוד של ישראל: שוויון לכל אזרחיה.

כיומיים לאחר מכן, לבני נבהלה מעצמה וגנזה את החוק. היא ביצעה נסיגה צרפתית והודיעה שהיא מצטרפת להצעת החוק של נתניהו. בחוק של נתניהו לא יהיה סעיף שקובע שוויון, אבל נתניהו גירד מאיזשהו מקום חוות דעת שאומרת ש”אנו סבורים כי קריאה משפטית נכונה של הדברים מלמדת כי השוויון נכלל בגדר העקרונות שעל יסודם תגובש הצעת החוק הממשלתית בנושא.” וואלה. “קריאה משפטית נכונה”? מה יקרה אם, נניח, שופט שלא מאמין בשוויון יתבקש לקרוא את החוק? למה לא לכתוב דברים כפשוטם?

כי, בסופו של דבר, זו הסיבה שלבני נבהלה וחזרה בה. ישראל משווקת את עצמה בעולם כ”דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון,” אבל היא מעולם לא היתה דמוקרטיה. עד דצמבר 1966, חל בה משטר צבאי על אזרחיה הפלסטיניים. אחרי 1967, היא החלה בסיפוח דה פקטו של השטחים הכבושים; את אל קודס ואת רמת הגולן היא סיפחה אף דה יורה, מהלך שאף אחד בעולם לא מכיר בו. אבל המדינה היהודית בלבאנט הקפידה תמיד שלא להיות שוויונית, להיות תמיד דמוקרטית ליהודיה ויהודית לשאר. היא העבירה חלקים ניכרים מהאדמות שבזזה מפלסטינים לידי קק”ל, כ-13% מאדמות המדינה, וסיבת המהלך היתה אחת: לממשלת ישראל יש בעיה חוקית להפלות פלסטינים ויכול להיות שלשופטים שלה לא תהיה ברירה, אחרי 15 שנות דיון, אלא להכיר בכך שלפלסטינים ישראלים יש זכות לאדמות הציבור; לקק”ל, ארגון יהודי בלבד, אין שום בעיה כזו.

על העוולה הגדולה הזו, אפשר להוסיף שורה של תקנות אחרות: העובדה שמעולם לא נבנה ישוב לפלסטינים ישראלים, העובדה שאין תוכניות מתאר לרוב הישובים שלהם (מה שהופך כל בניה בהם ל”בלתי חוקית”), העובדה שישובים פלסטיניים לא מקבלים – בניגוד לישובים יהודיים – שטחים לפיתוח תעשייתי, כדי שאפשר ×™×”×™×” לומר אחר כך שהם נחשלים. על העובדה שממשלות ישראל נמנעו בעקביות מלשתף מפלגות ערביות (להוציא המפלגות המאולפות של ימי בן גוריון) בקואליציה, כלומר מנעו מהן גישה דה פקטו לכוח ולחלוקת המשאבים, אין צורך להרחיב את הדיבור.

כל זה יכול לעבור מהעולם, אם יהיה חוק יסוד שיקבע שישראל תהיה מדינה שוויונית כלפי כל אזרחיה. אפילו אשר גרוניס, שתומך במעצר מונע של אנשים שלא הועמדו לדין ושהמעמד החוקי שלהם לא הוברר, יתקשה לעקוף דברים מפורשים כל כך. ולכן סעיף כזה מעולם לא עבר. דן מרידור, שהגניב את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מתחת לאפם של הח”כים החרדים, רצה לכלול סעיף שוויון אבל ידע שאם יכניס כזה, החוק יופל.

התוצאה היא ש-238 שנים אחרי הצהרת העצמאות של ארה”ב, שקבעה ש”כל הגברים נוצרים שווים”, ו-225 אחרי שהכרזת זכויות האדם והאזרח של צרפת הכריזה על שוויון בפני החוק ועל זכותו של כל אזרח לשרת בשירות הממשלתי בכפוף ליכולתו, המדינה היהודית מסרבת להכריז על שוויון בין אזרחיה. כן, מסרבת: כי ממשלת נתניהו לא החלה בקבורת הרעיון של שוויון השבוע.

לפני כחמש שנים, בינואר 2010, דחתה ועדת השרים לענייני חקיקה של ממשלת נתניהו את הצעת החוק של אחמד טיבי, שקבעה דבר פשוט: שהקצאת הקרקעות בישראל תהיה שוויונית. השרים דחו את ההצעה, כשדן מרידור ובוז’י הרצוג נמנעים. בהחלטה השבוע, משחקת לבני בתפקיד הרצוג דאז: הורגת את סעיף השוויון.

על ציפי לבני, שמתחרה על תואר האפס הפוליטי המוחלט עם יאיר לפיד, אין טעם להכביר מילים. ואשר לממשלה שמתיימרת להיות ממשלת כל אזרחי מדינת ישראל, ושתובעת מהאזרחים הפלסטינים שלה נאמנות אבל מסרבת בתוקף להבטיח – עזבו לקיים, להבטיח – להם שוויון, אפשר להיות בטוחים שבשלב כלשהו היא תודיע לנו שאם האזרחים הפלסטינים שלה לא מרוצים, הם יכולים ללכת. ראש הממשלה שלה אמר בדיוק את ×–×” לפני פחות משבועיים. זו “רוח השוויון” שעליה חושב נתניהו; ואם לבני לא הצליחה להבין את ×–×” עד ×›×”, אז היא מטומטמת מכדי לשאת בתפקיד ציבורי. לבני, כמובן, לא מטומטמת; היא פשוט חושבת שהבוחרים שלה מטומטמים. ואם היא תעבור שוב את אחוז החסימה, היא תצדק.

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

הערה מנהלתית ב’: אני מזכיר שביום שלישי הקרוב, בשעה 20:30, ייערך מפגש בלוג בבר קיימא, רח’ המשביר 22, תל אביב. אנא תרמו סכום קטן במקום וקנו שתיה או משהו דומה. בתכנית: הרצאה בשם “התפוררות הסכמי סייקס-פיקו ועתידה של ישראל,” שתמשך כשעה, ולאחר מכן דיון חופשי במשך כשעה.

(יוסי גורביץ)