החברים של ג'ורג'

לפני שהימין היהודי מאשים את השמאל באנטישמיות, או בשנאה עצמית, כדאי שיסתכל פנימה

“כי לפני שהגתה אירופה רעיון של פיתרון סופי עבור יהודיה הגו יהודיה פיתרון סופי עבורה. לפיתרון הסופי שהגתה אירופה עבור היהודים קוראים שואה. לפיתרון הסופי שהגו היהודים עבור אירופה קוראים קומוניזם.” – אלון מזרחי, כותב לשעבר ב”מידה,” משחזר עלילות אנטישמיות

זה לא חדש לי שהימין היהודי הוא בעצם סוג של אנטישמיות. כתבתי את זה לפני כמעט עשור. ובכל זאת, לפעמים הוא משאיר אותך עם לסת שמוטה. כזה היה המקרה של אלון מזרחי.

אם לא שמעתם עליו, קשה להאשים אתכם. הוא בלוגר שרואה בעצמו משורר, והתפרסם בבלוגוספירה הישראלית כאשר כתב עבור “מידה”, האתר שמתיימר לייצג את ה”ימין האינטלקטואלי” בישראל ומכיל הרבה פליטי “אם תרצו.”

השבוע הוא כתב בבלוג שלו, “פצצות קטנות ומלוכלכות,” מאמר שיצר סערה זוטא. הסיבה: מזרחי הכריז בעצם שיהודי אירופה יכולים להאשים את עצמם ברציחתם על ידי הנאצים, משום שהם היו אחראים לקומוניזם.

“קומוניזם הוא המיזם התרבותי הגדול ביותר של יהודי מזרח אירופה, ומכיוון שרצח המוני, דיקטטורה, השתלטות אלימה, טרור וטיהור אתני הם חלק בלתי נפרד מהתורה הזו, אפשר לקרוא לה בלי מאמץ ניכר פיתרון סופי עבור אירופה. ואם בוחנים מה עשו הקומוניסטים בארצות מזרח אירופה שרכשו לעצמם אחרי המלחמה, עם השטאזי והסקוריטטה, דיקטטורות האימים ומשטרי הזוועה, ההסתכלות הזו על קומוניזם, התורה היהודית, כפיתרון סופי עבור אירופה, או עבור כל אפשרות לשפיות וחופש באירופה, מתקבלת היטב על הדעת.”

התזה הזו לא חדשה. כפי שמציין מזרחי בפתח הפוסט שלו, הוא לקח אותה מאדולף היטלר. וכמו היטלר, ההבנה שלו בהיסטוריה לא משהו. נפרק את הטקסט קלות.

“אבל הוגי הקומוניזם ומי שסללו את דרכו לתפיסת השלטון ברוסיה היו כולם יהודים.”

– אה, להוציא אישים זניחים כמו אחד ולדימיר איליץ’ לנין, בוכארין, פליקס דז’רז’ינסקי ואחרים. הוגי הקומוניזם, אגב, היו כמעט כולם לא יהודים. כדי לעקם את המציאות כך שתתאים לתיאוריה, מזרחי – כמו דורות של אנטישמים אחרים – טוען שמרקס ×”×™×” יהודי. מרקס לא ראה בעצמו יהודי ולא קיבל חינוך יהודי.

“הוגה הטרור האדום – משטר ההפחדה והרצח של ראשית הקומוניזם – ומייסד הצבא האדום של מלחמת האזרחים הרוסית הוא ליאון טרוצקי היהודי..”

בולשיט. מזרחי מצטט כאן לא רק דורות של אנטישמים, אלא גם סטאליניסטים מאוחרים. הוגה הטרור האדום היה לנין, שבין השאר שלח מברקים נוסח “הוצא להרוג 500 פרופסורים”, בלי להתעכב יתר על המידה על זהותם של הפרופסורים, ושעוד קודם למהפכה אמר שהיא תצריך שפיכת דמם של מיליונים. טרוצקי לא נקי בשום צורה, אבל הוא לא היה היוזם, הוא היה הירח מול השמש הלניניסטית.

“הצלע השלישית בהנהגת ברית המועצות בימים שלאחר מות סטלין, גרגורי זינובייב, הלא הוא גרשון אהרונוביץ', היה יהודי.”

בולשיט. זינובייב נרצח על ידי סטאלין ב-1936. הטרויקה שירשה את סטאלין הורכבה מחרושצ’ב, מלנקוב ומולוטוב. אף אחד מהם לא היה יהודי וכל אחד מהם היה דמות רצחנית בפני עצמה. חרושצ’ב היה אחד מהאדריכלים של הרצח ההמוני באוקראינה. מולוטוב היה מעורב אינטימית בטרור הגדול. הם היו רוסים ואוקראינים. מיד נחזור לכך.

“לזר כגנוביץ', יהודי אוקראיני, היה יד ימינו של סטלין בשנות ההולודומור באוקראינה והוא בין האחראים הראשיים לה, כמו גם להרס כנסיות ומנזרים נוצריים באוקראינה ודרום רוסיה, ולטיהור אתני של קוזקים. אנוך גרשונוביץ' יהודה, הלא הוא גנריך יגודה, שהיה ראש המשטרה החשאית של סטלין ורוצח צמא דם, יהודי. ועוד ועוד ועוד. הרשימה של יהודים ברמות הבכירות ביותר של הוגי ומהפכני הקומוניזם לא מותירה ספק בכך שהקומוניזם יהודי בדיוק כמו הבעל שם טוב, העיירה וסיפורי המגיד ממזריטש.”

אוי. העובדות נכונות, המסקנה היא בולשיט נקי. שוב, חלק ניכר מהוגי הקומוניזם לא היו יהודים, וודאי וודאי שהרוב המוחלט של הקומוניסטים בברית המועצות ובמדינות הלוויין שלה – להוציא, אולי, פולין שמיד לאחר המלחמה – לא היו יהודים. המספר של יהודים במפלגות הקומוניסטית היא אכן דיספרופורציונלי, אבל זו לא תוצאה של “מזימה יהודית” לתכנן “פתרון סופי” לאירופה. היהודים היו שילוב יוצא דופן במזרח אירופה, של מיעוט מדוכא ונרדף בכל מקום, שבו זמנית ×”×™×” חלק ניכר ממעמד הביניים המזרח אירופי ומהאינטליגנציה שלה (השמדת יהודי פולין השמידה שליש ממעמד הביניים הפולני.) ליהודים של רוסיה הצארית לא היתה שום סיבה עלי אדמות לתמוך במשטר הנתעב ההוא, ואף על פי כן רובם לא הצטרפו לקומוניסטים. בכך הם לא היו שונים משאר הרוסים: ה”מהפכה הרוסית” היתה בפועל הפיכה בולשביקית, שלא זכתה אף פעם לתמיכת הרוב ונאלצה תמיד לנהל מלחמה כנגד אוכלוסייתה. הסיבה לכך היתה, בעיקרה, הסטיה הלניניסטית מהדוגמה המרקסיסטית: אם מרקס דיבר על מהפכה שתקרה כמעט מאליה כשיגיע זמנה, לנין – שידע שרוסיה לא תתקרב בעתיד הנראה לעין לתיעוש שיאפשר לה להתקרב למהפכה קומוניסטית; מדובר, אחרי הכל, במדינה הנחשלת ביותר מבין המעצמות האירופאיות של זמנה – רצה לחטוף את ההיסטוריה, להקים קאדר מהפכני נחוש שיביא את המהפכה בין אם רוסיה ערוכה לה ובין אם לא. הטרור מתחיל מהחטיפה הזו, הוא מתחיל מלנין.

רוב היהודים, בכל מקום, דחו תמיד את התנועה הקומוניסטית. כן, היהודים שהצטרפו לתנועה הקומוניסטית בלטו – הרבה בזכות העובדה שהם משכו את תשומת הלב של האנטישמים. טוב שמזרחי לא חזר על הבדיחה האנטישמית הרוסית משנות העשרים, “הלחם של ברודצקי, התה של ויסוצקי ורוסיה של טרוצקי.” הדיכוי של הרוסים בוצע על ידי רוסים. פשוט לא היו מספיק יהודים בסביבה בשביל ×–×”.

כדי לומר ש”הקומוניזם יהודי בדיוק כמו הבעל שם טוב, העיירה וסיפורי המגיד ממזריטש,” צריך להפגין חוסר הבנה הן בקומוניזם הן בחיי היהודי המזרח אירופי. הקומוניזם ×”×™×” התנערות מהיהדות, נטישה – מלווה לעתים קרובות בסלידה עמוקה – של ×—×™×™ העיירה, והוא הצריך את מה שחיי העיירה ניסו להמנע ממנו עד כמה שאפשר: מגע רציף עם לא יהודים כשותפים לדרך. הקומוניזם, אם כבר, הוא דחיה “העיירה” – וכך הוא נתפס בשעתו הן על ידי תושבי “העיירה” והן על ידי הקומוניסטים עצמם. הייבסקציה, המחלקה היהודית שניסתה לחסל את “העיירה”, היתה ידועה לשמצה.

וכמובן, מזרחי לא מודע לעובדה שבסופו של דבר, היהודים נוצלו על ידי הקומוניזם הסובייטי. אחרי שסטאלין השתמש בהם כחיל חלוץ בארצות שבהן היו הרוסים שנואים ובצדק – השתמש בהם, בעצם, ×›×—×™×¥ בין המשטר הסובייטי ובין האוכלוסיה, כפי שהשתמשו בהם ה”פריצים” של המאות הקודמות, ככליא ברק של שנאה עממית – הוא חיסל אותם. שורה של משפטי ראווה בסוף השנות הארבעים, ורצח מן המארב של אחרים, חיסלו את המנהיגות היהודית-קומוניסטית של מזרח אירופה. אנה פאוקר, המנהיגה היהודיה-קומוניסטית של רומניה, פרצה בבכי בתאה בכלא, כששמעה על מותו של סטאלין. החוקר הביט בה בהפתעה: “מה את בוכה? את לא מבינה שאם הוא ×”×™×” ×—×™, את היית מתה?” הטיהור ×”×–×” הוא הסיבה לכך שלאחר מותו של סטאלין, לא נשארו יהודים בעמדות מפתח במפלגה הקומוניסטית.

סטאלין בילה את החודשים האחרונים של חייו בתכנון “פתרון סופי” משלו לבעיית היהודים. “עלילת הרופאים” – שמנהיגי מק”י עדיין מצטטים בהערכה מפעם לפעם – היתה אמורה להיות המצת: הרופאים שכביכול קשרו נגד סטאלין היו אמורים להיות העילה לגירושם של יהודי ברה”מ לגולאגים ואף להשמדה. למרבה המזל, הוא התפגר קודם לפני שיישם את התוכנית. מעניין מה היו מזרחי ודומיו בקרב הנאצים והניאו-נאצים אומרים על סטאלין, אם ×”×™×” ×—×™ עוד חצי שנה ומיישם אותה. על פי ההגיון של מזרחי, כנראה משהו בנוסח “אם גם הנאצים וגם הקומוניסטים רצחו אותם, כנראה שהם הבינו שהם זוממים משהו.”

המחצית הראשונה של המאה ×”-20 היא טרגדיה יהודית: נלחצים בין אבני הריחיים של תנועות מנוגדות ומשלימות, הפאשיזם והקומוניזם (או, בשם מדויק יותר, האימפריאליזם הרוסי) יהודים מתו בין אם תמכו בקומוניזם בהתלהבות (טרוצקי, זינובייב, קמנייב) ובין אם התנגדו לו. עשרות אלפי יהודים ישבו הן בגולאגים של סטאלין הן במחנות הריכוז וההשמדה של הנאצים. אבל מה ×–×” משנה. הם הרי – כולם, ×›×™ הם סוג של hive mind – תכננו את “הפתרון הסופי של אירופה.”

הפתרון הסופי נשמע למזרחי קצת מוגזם. הדרישה שלו היא אחרת, היא נאציזם מודל 1937:

“הלקח מהאסון שהמיטו היהודים על רוסיה ומזרח אירופה הוא אחד: אסור ליהודים לשגות בפנטזיות מהפכניות עבור העולם. אסור להם לבחוש בעניניי אומות ועמים. הנטיה הזאת שהגיעה לשיאה עם הקומוניזם היהודי, חוזרת אל היהודים גרועה שבעתיים, אולי כי היא מסתדרת בקלות עם אנטישמיות מושרשת ממילא. יהודים צריכים להתעסק ברווחת עמם ועצמאותו, לא בשגעונות מהפכניים כלל עולמיים.

וכשרואים כמה יהודים מעורבים בבית הלבן של אובאמה, בעיצוב חיי הרוח והמדיניות הפוליטית בארצות הברית, בגיבוש יוזמות מהפכניות עבור חיי האוכלוסיה הכללית בארץ הזו, כמו גם בהסתה נגד מדינת ישראל, יהודים שהם צאצאי אותם אלה שהמיטו את טרגדיית הקומוניזם על מזרח אירופה ועל עצמם, מבינים שהלקח של השואה עדיין רחוק מלהילמד.”

וכאן מצליח מזרחי לרבע מעגל לא פשוט: הוא מצליח להגיע מהאנטישמיות של השנים שלפני ואחרי המלחמה הישר אל הציונות. הבעיה היא, הוא אומר, ביהודים שחיים בחו”ל וחושבים שמותר להם להתערב במדיניות של הארצות בהן הם אזרחים, מבלי להבין שתפקידם הוא לסתום את הפה ולהגר לישראל.

* * *

למה אני מטריח אתכם בהבל ×”×–×”, ובפשפש האינטלקטואלי אלון מזרחי? הלא חייכם יכלו להיות טובים הרבה יותר מבלי לשמוע עליו. ובכן, משתי סיבות. קודם כל, מפני שמזרחי הוא דוגמא לא רעה לתפיסה שכבר רווחת בחלק מהימין היהודי – ערגה לנאציזם. הלאומנים היהודים רוצים להיות נאצים, ומחפשים את מי שיתן להם גושפנקא לכך. שנית, משום שעד לפני מספר חודשים, כאמור, הוא ×”×™×” אחד הכותבים הבולטים ב”מידה.”

מזרחי הפסיק לכתוב ב”מידה” בינואר. רן ברץ, העורך הראשי של “מידה” – אתר שכבר נתפס בקידום עמדות של מפלגה בריטית עם רקע ניאו-נאצי – כתב לי היום ש”אלון החליט להפסיק לכתוב על דעת עצמו אחרי עשרות שבועות של כתיבה, הוא הודיע במפורש בדף הפייסבוק שלו שמעולם לא צנזרו אותו ב׳מידה׳ ואף קיבל ממני הזמנה ציבורית להמשיך לכתוב בדף הפייסבוק שלו.” הוא כתב את הדברים בתגובה לשאלה האם נכונה השמועה ש”מידה” הפסיקה לעבוד עם מזרחי בעקבות מה שכונה “הלאומנות המזרחית” שלו. העורך הראשי של “מידה,” אם כן, אומר שעד כמה שזה ×”×™×” תלוי בו, מזרחי יכול ×”×™×” להמשיך לכתוב ב”מידה” – יש לציין שלא ברור אם ברץ ×”×™×” מודע לפוסט האחרון של מזרחי לפני שכתב זאת.

למה זה חשוב? כי שלשום (ב’), יצא “מידה” לעוד סבב של האשמה-באמצעות-קרבה, תחום ההתמחות שירש מ”אם תרצו”. בעקבות סרטון חריף שהוציאו מספר פעילים, כתבו ב”מידה” את הכותרת הבאה: “פעילים בקרן החדשה לישראל: השואה היא יצאנית שמצדיקה את הכיבוש.”

כמובן, ×–×” ×”×™×” שקר נקי. הפעילים המעורבים לא היו “פעילים של הקרן החדשה לישראל,” ולו משום שאין לה כאלה. היא צינור העברת כספים. הפעילים שייכים לשאר ארגונים רדיקלים, שמקבלים או קיבלו סיוע מהקרן – אבל להפקת הסרטון לא רק שלא ×”×™×” קשר אל הקרן, גם לא ×”×™×” קשר אל הארגונים הללו. ב”מידה” כנראה יקבלו את ×–×” בתדהמה, אבל גם לפעילי שמאל רדיקליים יש חיים מחוץ לעבודה שלהם.

העובדה הפעוטה הזו לא הפריעה למסיתה המובילה בתחום, “אם תרצו”, להצטרף בתופים ובמחולות:

ותוך זמן קצר הצטרפה גם הבזיון המהלך לכנסת, איילת שקד, לחגיגה:

אבל החגיגה נגמרה זמן קצר לאחר מכן, כש”מידה” קיבלה מכתב תקיף מעורכי הדין של הקרן, ועל כן נאלצה לפרסם את ההתנצלות הבאה:

באמת, איך אפשר היה להבין את זה אחרת? הרי הכותרת המקורית שלכם היתה בסך הכל “פעילים בקרן החדשה לישראל: השואה היא” וגו’.

אז צריך לומר דבר מאד פשוט: הפעילים הללו אינם פעילים של הקרן. אם “מידה” רוצה לשחק את המשחק של האשמה באמצעות קרבה, אין שום בעיה. רק תזכרו דבר אחד: אלון מזרחי קרוב אליכם הרבה, הרבה יותר משהפעילים הללו קשורים באיזושהי צורה לקרן. אתם סיפקתם לו במה במשך חודשים. בלעדיכם, סביר להניח שאף אחד לא ×”×™×” שומע עליו. העורך הראשי שלכם לא התנער ממנו גם אחרי הפרסום של הטקסט הניאו-נאצי שלו. טלו קורה – קורה? בקתת קורות – מבין עיניכם. בהתחשב בהסטוריה שלכם, של קידום הזבל של מפלגה בריטית עם ניחוח ניאו-נאצי ×¢×–, יש לכם הרבה עבודה לעשות.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים, התקבלו מספר תרומות, ביניהן תרומה גדולה, בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים. קראתי דבריכם, ואני אמשיך.

(יוסי גורביץ)

מנכ”ל “אם תרצו” החדש יוצא בהתקפה פרועה על הקרן החדשה לישראל. כמה חבל שהוא לא מצליח להוציא משפט בלי שקר, הבל או סילוף

רונן שובל עזב את “אם תרצו” לפני מספר חודשים, ומאז התנועה מתקשה למצוא את דרכה. קצת קשה להמשיך ולדבר על “תנועת מרכז ציונית” כשהמנכ”ל לשעבר שלך מזדגג מהמחשבה על הסגולות הרוחניות והלאומיות הנעלות שיש בהתזת דם בהמות על קיר, וכשהוא עושה את זה הישר מ”ישראל ביתנו,” לא בדיוק סמן מרכזי בפוליטיקה הישראלית.

אז מתן פלג, מחליפו של שובל, החליט שכדי לחזור ולצבור שוב מומנטום, אין מנוס משיבה אל התחביב הישן, זה שהקנה ל”אם תרצו” (בסיוע נדיב של “מעריב” ובן כספית) את עולמה: התקפה על הארגון החביב על נבלים קולנועיים, על כל פנים בדמיונם של ציונים שמקורבים ללשכת ראש הממשלה, קרי הקרן החדשה לישראל.

פלג פרסם מאמר באכסניה הישנה של התנועה, נרג, בו הוא מעלה שלל של טענות נגד הקרן החדשה, בכדי לקדם קמפיין נגד השתתפותה באיזה מצעד בניו יורק. יש רק בעיה אחת: לאף אחת מהטענות הללו אין בסיס. אז הגיע הזמן לכספת (*) את הטקסט של פלג. מוכנים? נתחיל.

פלג פותח באחת הטענות הישנות נגד הקרן: לכאורה היא פסולה בשל “קשריה בעבר עם קרן פורד, הידועה בהיסטוריה האנטישמית שלה.” שקר ראשון. לקרן פורד אין שום היסטוריה אנטישמית. נהוג לייחס את קיומה להנרי פורד האב, אנטישמי מדופלם, אבל מי שהקים את הקרן ×”×™×” בנו, אדזל (ההוא מהמכונית הכושלת.) הטענות על אנטישמיות הועלו נגדה אחרי שתמכה במספר ארגונים שקראו להכריז על ישראל כמדינת אפרטהייד. אפשר לומר הרבה דברים על הטענה הזו – שנכונה, אם מתייחסים לישראל ככוללת גם את הגדה, כפי שעושה למשל ממשלת נתניהו – אבל אנטישמית היא לא. טענת האפרטהייד היא טענה שישראל נוקטת במשטר אפליה אסור; היא לא אומרת שום דבר על יהודים.

הלאה. מיד אחר כך, כותב פלג שהקרן פסולה ”כמו גם [בשל] מעורבות הארגונים הנתמכים על ידה בדוח גולדסטון, שהאשים את צה"ל בפשעי מלחמה.” ×–×” שקר שני. חשוב לשים לב: לא “אם תרצו” ולא שום ארגון hasbara הפריכו אי פעם את הטענות שהועלו בדו”ח גולדסטון. הם פשוט טענו שלא יעלה על הדעת שארגונים ישראלים הם אלה שיספקו את החומר לדו”ח, כלומר הבעיה מבחינתם היא לא פשעי המלחמה עצמם – היא הדיווח על פשעי המלחמה. על כך שישראל מבצעת פשעי מלחמה, אין כל מחלוקת. פשעים כאלה הם חלק מטיבה של מלחמה (וזו הסיבה שיציאה למלחמה תוקפנית היא עצמה פשע.) למעשה, מי שיבחן היטב את דו”ח טירקל האחרון, ימצא שם קריאה לחקיקת פשעי מלחמה בישראל, וביקורת חריפה על מערכת החקירות הצבאית.

פלג ממשיך: עוד סיבה לתיעוב הקרן החדשה היא

“התבטאותה של חדווה רדובניץ', סמנכ"לית הקרן לשעבר, כי "היעלמותה של המדינה היהודית לא תהיה טרגדיה.”

זה ציטוט ש”אם תרצו” אוהבים לחזור עליו, ומסלפים אותו פעם אחר פעם. הנה מה שאמרה רדובניץ’:

She commented that she believed that in 100 years Israel would be majority Arab and that the disappearance of a Jewish state would not be the tragedy that Israelis fear since it would become more democratic

שזה לא ממש דומה. רדובניץ’ מדברת על תהליך ארוך טווח, בו הרוב בישראל יהפוך להיות לא יהודי, ושזה לא יהיה נורא כל כך כי המדינה תהיה דמוקרטית יותר. כלומר, היא מתמודדת עם מה שמכונה בישראל “השד הדמוגרפי.” אפשר בהחלט לטעון שהיא לוקה באופטימיות ממארת; שאין שום סיבה שדווקא החברה הפלסטינית תאמץ את דוקטרינת הלחי השניה ותחיה בשלווה לצד המיעוט שדיכא אותה בעבר; אבל אי אפשר לטעון שהיא מדברת על היעלמותה של המדינה היהודית כתכנית פעולה. צריך לשאול את “אם תרצו” מה התכנית שלהם למקרה של רוב פלסטיני בשטחי ישראל: האם הם יעדיפו את המדינה היהודית על הדמוקרטית? כי אם כן, הם מצהירים על תמיכה באפרטהייד, רעיון שהם טוענים שהייחוס שלו לישראלים הוא אנטישמיות.

אופס.

וכאן אנחנו מגיעים לשקר הגדול מכולם, שקר עליו טורח פלג לחזור פעמיים. הוא מצטט הצהרה של הקרן שיצאה לאחרונה, על פיה

"מכיוון שהיא (הקרן) מתנגדת לכיבוש ולפעולת ההתנחלות (…) היא לא תימנע מלתמוך בארגונים המעודדים אי צריכה או רכישה של מוצרים המיוצרים בהן".

והוא מפרש אותה כך:

“ההבדל בין ארגונים המעודדים "חרם" על ישראל ובין ארגונים המעודדים "אי צריכה" של מוצרים ישראליים דומה להבדל שבין ארגון טרור לארגון שהורג חפים מפשע למען מטרות פוליטיות – כלומר, אין למעשה הבדל.”

שימו לב לתרגיל שעשה כאן פלג. הוא אמר שהקרן תומכת ב”אי צריכה” של מוצרים ישראליים, ואז טען שמדובר בחרם. אבל זה לא מה שהקרן דיברה עליו: היא דיברה על “התנגדות לכיבוש ולהתנחלויות,” אשר על כן היא תתמוך בארגונים “שמעודדים אי צריכה או רכישה של מוצרים המיוצרים בהן.” בהן. לא בה. בהן. כלומר, בהתנחלויות.

פלג לקח את התמיכה של הקרן בדבר המתבקש מאליו – פעולה בדרכי שלום נגד חממות פשעי המלחמה המכונות התנחלות – והפך אותה לתמיכה בחרם על ישראל. ×–×” שקר גס, שעליו הוא טורח כאמור לחזור שוב, בסוף המאמר:

“בשל העובדה שהקרן החדשה היא למעשה גוף התומך באי-צריכת מוצרים ישראליים, העם היהודי כולו חייב להוקיע אותה.”

אבל היא כזו רק בדמיונו הפורה של מנכ”ל ה-GONGO “אם תרצו.” נמשיך. מיד לאחר מכן, יוצא פלג בשקר כל כך מטומטם, שקשה לדעת אם הוא שוטה או חושב שהקוראים שלו שוטים. הוא מאשים את הקרן בכך שהיא

“תומכת בארגונים כמו "הטלוויזיה החברתית", המקדמת שימוש באפליקציית הסלולר Buycott (שילוב המילים "קנייה" ו"החרמה") לזיהוי ולהחרמת מוצרים ישראליים.”

וואלה. ובכן, לא מסובך ×”×™×” למצוא את התמיכה של הטלוויזיה החברתית ב-Buycott. וראה ×–×” פלא: אין שם ולו מילה על תמיכה ב”זיהוי והחרמת מוצרים ישראליים.” יש שם הרבה מאד על צרכנות אתית, כולל – כן – המנעות מרכישה של מוצרי התנחלויות. Buycott (מידע עליה אפשר למצוא כאן) לא מתמקדת כלל בישראל; היא מתמקדת בצרכנות אתית. כך נראה המסך שלה, שעסק בזכויות אדם:

כפי שאפשר לראות, ישראל לא ממש בסביבה (אלא אם אתם חושבים ש”המנע מתמיכה בדיקטטורות תיאוקרטיות” תופס). פלג כנראה חשב שאף אחד לא יבדוק. אחרי הכל, הוא היה באמצע שתי דקות השנאה שלו לדמון של הציונים הטובים. מי יבדוק את העובדות? פלג סוגר את המאמר שלו ביציאה התמוהה הבאה:

“המושג "חרם" הוא צאצא ישיר של המושג "מצור", וירושלים כבר ידעה מצורים שהביאו לחורבנה. לכן, אין לנו המותרות להיות קלי דעת בעניין הזה. עלינו להוקיע את המבקשים להחריבנו ללא היסוס.”

דה פאק? חרם הוא פעולה צרכנית בלתי אלימה שמיועדת להביע מחאה. יהודים החרימו את מוצרי גרמניה הנאצית, שחורים החרימו בתי עסק שתמכו בעליונות הלבנה הישנה בדרום האמריקאי, ופחות או יותר כל העולם החרים את דרום אפריקה – להוציא, כמובן, החברה האחרת בברית המצורעים, זו שעל פי פרסומים זרים ערכה בדרום אפריקה את הניסוי הגרעיני שלה. יהודים דתיים עורכים חרם כמעט בכל פעם שהם קונים משהו: הם מקפידים לא לקנות מזון שאיננו כשר והם מקפידים לא לרכוש בעסקים שפתוחים בשבת. החרם ×”×–×” כל כך ארוך, כל כך טבעי, שפשוט שכחנו שהוא קיים. האם פלג רוצה לאלץ שומרי מצוות לרכוש מוצרים שיוצרו בשבת? לא? אז למה הוא חושב שהוא יכול לאלץ אנשים מצפוניים לקנות מוצרים שיוצרו על אדמה גנובה?

חרם הוא לא קריאה להחרבה, הוא קריאה לשינוי. לעתים השינוי הוא דרסטי: החרם בדרום ארה”ב נועד למוטט את משטר העליונות הלבנה. החרם על דרום אפריקה נועד למוטט את משטר האפרטהייד. גם החרם על ההתנחלויות מיועד למוטט משטר אפרטהייד. באף אחד מן המקרים לא היה מדובר ב”חורבן”, אלא בעיני הגזענים שתמכו במשטר; מדובר היה בשינוי, שינוי שיאפשר ליותר אנשים להשתתף בשלטון.

וזה, אחרי הכל, מה שמפחיד את “אם תרצו”: המצב בו יהודים בישראל יהיו שווי ערך לאנשים אחרים. וכדי למנוע את ×–×”, היא משסה את האוכלוסיה בישראל – אמנם, זו לא זקוקה ליותר מדי שכנוע – באנשים שמנסים לקדם את המצב ×”×–×”. פלג ודומיו רוצים לשמור על משטר האדונים שלהם.

זה, בסופו של דבר, הכל.

(*) לכספת: לפרק טקסט לגורמים כדי להפגין את מופרכותו, נקרא על שם בן כספית, שמקפיד לייצר טקסטים כאלה. המקור נקרא Fisking, על שם רוברט פיסק.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

או: אמירת האמת איננה אנטישמיות

“מכאן היה רבי שמעון בר יוחאי אומר: ‘טוב שבגויים הרוג, טוב שבנחשים רצוץ את מוחו’”

(מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דויהי בשלח, פ”א)

בזמן האחרון הופתעתי לגלות שבשל סרטון שבו התראיינתי לדיוויד שין לפני כשנתיים, קפץ עלי רוגזם של לא מעט יהודים שחיים מחוץ לישראל, במיוחד בארה”ב. הם מיהרו להאשים אותי באנטישמיות. דיון עם אלו מהם שהיו מוכנים להתייחס לדברים שנאמרו ולא רק לדברים שהם חשבו שנאמרו, גילה כמה דברים. קודם כל, בשורה של מקרים הם התבררו כיהודים לא אורתודוקסים ולעתים אף אתאיסטים. שנית, הם באמת לא הכירו את הטקסטים שעליהם דיברתי. יהדות ארה”ב, בניגוד לאחותה הקנאית בישראל, לא מדגישה את הטקסטים שונאי האדם שביהדות. אחת המתדיינות טענה בלהט שאין איסור על הצלת לא יהודי בשבת וציטטה לשם כך רב יהודי אמריקאי. הבאתי לה את דברי עובדיה יוסף רק לפני שנתיים.

“אם זה דאורייתא, התורה לא התירה לחלל שבת בשביל גוי, אסור ליהודי לטפל בו. גוי ששמר שבת חייב מיתה. יש דתיים (רופאים) שמטפלים בחולים גויים בשבת, מחללים שבת, ודינם כדין מחללי שבת. אבל המציאות היא שמביאים אותם לבית חולים, חייבים לטפל בהם. ברישיון שלהם כתוב, ללא הבדל דת וגזע. חייבים לטפל, אם לא, יקחו לו את הרישיון וגם ייענש. מה יעשו מסכנים?”

היא טענה בתגובה שעובדיה יוסף הוא רב לא חשוב וקיצוני. כאן התברר שהיא לא ידעה בעצם במי מדובר. עדכנתי אותה שמדובר כנראה בפוסק ההלכה הגדול ביותר בדור האחרון, שמותו השבית חלקים ניכרים מישראל. יוסף, כמובן, סיפק לנו לא מעט ציטוטים אחרים.

“לא נולדו הגויים רק בשביל לשמש אותנו, לשרת אותנו. אם לא, אין להם מקום בעולם. רק בשביל לשרת את עם ישראל.”

למותר לציין, מאחר והיא לא שמעה על עובדיה יוסף, היא לא ידעה שהוא העמיד בראש מעייניו את קבלת סמכותו של יוסף קארו, בעל השולחן ערוך, כמרא דאתרא של ארץ ישראל. את האיסור לרפא לא יהודים בשבת שאב, כמובן, יוסף מקארו. אבל לקארו היו דברים חריפים יותר לכתוב:

“עובדי גלולים משבעה העממין, בעת שלא היה בינינו וביניהם מלחמה, ורועי בהמה דקה מישראל בארץ ישראל בזמן שהיו רוב השדות של ישראל וכיוצא בהן, אין מסבבין להם המיתה ואסור להצילם אם נטו למות, כגון שראה אחד מהם שנפל לים, אינו מעלהו אפילו אם יתן לו שכר. לפיכך אסור לרפאותן, אפילו בשכר, אם לא היכא דאיכא משום איבה.” שו”ע, יורה דעה, קנח’ א’

ואיכשהו, כשמתחילים דיונים כאלה, הצד השני תמיד יביא את הרמב”ם כדוגמא לחכם יהודי שנערץ גם על לא-יהודים. זה נכון, רק שהרמב”מיסטים האלה בדרך כלל לא מכירים את הטקסטים שלו. אילו היו מכירים, היו כנראה מתחלחלים עד עמקי נשמתם.

“גוי הבא על בת ישראל–אם אשת איש היא, נהרג עליה; ואם פנויה היא, אינו נהרג.  [×™] אבל ישראל שבא על הגויה–בין קטנה בת שלוש שנים ויום אחד בין גדולה, בין פנויה בין אשת איש, ואפילו ×”×™×” קטן בן תשע שנים ויום אחד–כיון שבא על הגויה בזדון, הרי זו נהרגת:  מפני שבאת לישראל תקלה על ידיה, כבהמה.  ודבר ×–×” מפורש בתורה, שנאמר ‘הן ×”× ×” היו לבני ישראל . . . וכל אישה, יודעת איש למשכב זכר–הרוגו’.” (משנה תורה, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, יב’ ט’. כאן.)

ומאחר והם לא מכירים את הפוסקים הגדולים של העבר, היהודים האמריקאים – רבים מהם ליברלים טובים, בלי שמץ של ציניות – ודאי שאינם מכירים את העציצים הקטנים שפרחו בערוגות הרעל של האורתודוקסיה הישראלית. למשל, הרב הראשי הצבאי לשעבר אביחי רונצקי, שבהסתמך על קארו והרמב”ם והרבה פוסקים אחרים, קבע לגבי טיפול בשבוי לא יהודי בשבת ש”

אם אפשר להתחמק ולא לטפל בו (אין הכוונה שיהודי אחר יעשה זאת, אלא שלא יטופל כלל בתואנות שונות), חייבים לעשות זאת.”

יצוין שרונצקי אומר שברוב המקרים יש להציל את השבוי – אבל משום שיתכן שיש לו מודיעין בעל ערך או משום שהשמועה על המתתו תתפשט ותביא לפגיעה בשבויים יהודיים. כזכור, קארו – והרמב”ם – קובעים שאסור לרפא לא יהודי אפילו בשכר “אלא משום איבה,” כלומר מהחשש שהתוצאה תהיה אלימות כלפי יהודים.

לא רק המתתם של הלא יהודים מותרת הלכתית; בזמן מלחמה, כך גם אונס נשותיהם ובנותיהם. זה מה שהיה לקולונל הרב אייל קרים, מתלמידיו של רונצקי, לומר כשנשאל מפורשות על מצוות האונס במלחמה, מצוות “אשת יפת תואר”:

“כשם שבמלחמה "נפרצים" גדרי ההסתכנות למען אחרים, כך גם "נפרצים" במלחמה גדרי הצניעות והכשרות. יין נסך שלא הותר בזמני שלום, הותר במלחמה, כדי לשמור על הרגשתם הטובה של הלוחמים. מאכלות אסורים הותרו במלחמה (ולשיטות אחדות גם כשיש מזון כשר), כדי לשמור על כושרם של הלוחמים, אף שבתנאי שלום הם אסורים.
כך גם דוחה המלחמה צדדים מסוימים של גילוי עריות, אף שהתחברות אל גויה הוא דבר חמור מאוד, אלא שהוא הותר במלחמה (בתנאים שהוא הותר), מתוך התחשבות בקשיי הלוחמים. ומאחר והצלחת הכלל במלחמה עומדת לנגד עינינו, התירה התורה לפרט לספק את היצר הרע בתנאים שהתירה, למען הצלחת הכלל.”

כתוצאה מהחשיפה בבלוג ×”×–×”, נאלץ קרים כמה ימים לאחר מכן לחזור בו פומבית מהפסיקה שלו – בטענה שהוא לא הובן. זו לא היתה הפעם היחידה: אחרי שמסמך של קרים קבע, לפני כשנה, ש”ממילא התפישה הרואה את הגויים כשקולים לישראל בזכויותיהם במדינה נוגדת את דעת התורה,” רונצקי יצא בזעף נגד הפסיקה. לא בשל עצם הדברים, אלא בשל פרסומם. רונצקי כתב אז ש”מן הראוי ×”×™×” שלא לפרסם את הדברים כפי שהובאו בחוברת, זאת מתוך העיקרון של 'חכמים היזהרו בדבריכם', ומתוך הערכה שדברים מעין אלה יעוררו גלים ודיונים הנועדים לייצר מראית עין לפיה התורה נגד גויים.[…] עקרונות הלכתיים כדוגמת ×–×” שהועלה בחוברת דינם להישאר בבית המדרש שכן קשה להסבירם לכלל הציבור.”

אין לחשוד ברונצקי שהוא לא יודע מה עמדת ההלכה כלפי לא יהודים. הוא היטיב לבטא אותה בעבר. הוא פשוט שומר על עמדת ההלכה הקלאסית, שאומרת שלא צריך לפרסם דברים כאלה במקום שכולם יכולים לראות. ויש הרבה מאד מה להסתיר.

“פשט הדברים מלמד על איסור לחון ולחמול על שבעת העממים, שהרי המצווה היא להכריתם מן הארץ. עם זאת, חז"ל הבינו שמדובר בציווי לדורות בעל משמעויות קונקרטיות. אך מכיוון שבהרחבת האיסור אין אפשרות להישאר בהבנה של איסור חמלה בלבד, נפסקו להלכה שלושה איסורים, המתבססים על שלוש קריאות שונות של המילה 'תחנם':

לא תַחֲנֵם – "לא תיתן להם ×—× ×™×” בקרקע"; איסור על מכירה או השכרה של קרקע ארץ ישראל לגויים.

לא תְחִנֵּם – "לא תיתן להם מתנת חינם"; איסור על נתינת מתנות לגויים.

לא תְחָנֵּם – "לא תיתן להם חן"; איסור לספר בשבחם של גויים.”

ויקיפדיה העברית, “לא תחנם”

כן, היהדות האורתודוקסית אוסרת לומר דברים טובים על לא יהודים. העקרון ×”×–×” לא נשאר רק בספרים: לפני מספר שנים ערך שר המשפטים נאמן – ההוא שאמר שצעד אחר צעד, ההלכה תהפוך לחוקת ישראל – סימפוזיון שעסק בשאלת “לא תחנם” מנקודה אקטואלית יותר: האיסור למכור אדמות ללא יהודים.

בפועל, רונצקי ודומיו נוקטים בדוקטרינה המקבילה לדוקטרינה השיעית של תקיה. האחרונה, שהתפתחה בשל היותםפ של השיעים מיעוט מדוכא, קובעת שבמקום שבו אמירת אמת על דתו של השיעי יכולה לסכן אותו, מותר לו לשקר. היהודים היו מדוכאים לא פחות מהשיעים, והם פיתחו שיטה דומה. בוויכוח הגדול הראשון בין יהודים לנוצרים, ויכוח פאריס מ-1240, הנציג היהודי רבי יחיאל שיקר ללא הרף, פשוט ×›×™ לא היתה לו ברירה: ×–×” לא ×”×™×” ויכוח הוגן. אפילו בוויכוח היחיד שהיה הוגן למחצה, ×–×” של הרמב”ן מול פאבלו כריסטיאנו, הרמב”ן נקט בשורה של הטעיות, ובין השאר הכריז שאף יהודי לא מחויב להאמין במדרשים אלא רק בהלכות – עמדה שהוא לא ×”×™×” מעז לחזור עליה כפוסק הלכה, ועמדה שרבני ספרד לא שבו אליה 150 שנה אחר כך, בוויכוח טורטוסה הנורא (שבסופו התנצרו כמה מהרבנים שהשתתפו בו.) הלחץ החיצוני גרר כמה צעדים. קודם כל, נוצרו כמה שקרים מוסכמים. הבולט שבהם הוא ×–×” שישוע המוזכר בתלמוד איננו ישוע ההיסטורי. ודאי שמדובר ×”×™×” באותו אדם, כפי שעיון ב”תולדות ישו”, שחלקים ממנו מהדהדים בתלמוד, יעיד. אבל פשוט אי אפשר ×”×™×” לומר את ×–×”.

הצעד השני ×”×™×” צנזורה עצמית. שורה של טקסטים צונרו מהתלמוד, למשל הקטע על הוצאתם להורג של תלמידי ישוע. אולי הצנזורה הבוטה ביותר הוא שינוי שנה של הקללה נגד הנוצרים – “למינים אל תהי תקווה” – שיהודים אורתודוקסים אומרים שלוש פעמים ביום ל”ברכת המלשינים.” אין יהודי אורתודוקסי שלא מכיר את השינוי ×”×–×”.

התוצאה היא שיהודים אורתודוקסים התרגלו לשקר על עיקרי האמונה שלהם. יהודים שאינם אורתודוקסים כלל אינם מכירים אותם, ולכן כשהאמת מוצגת בפניהם – קרי, שהאורתודוקסיה היהודית היא דת חולה וחולנית – הם מתקוממים בזעם. אם אתה לא יהודי, הם יאשימו אותך באנטישמיות. אם אתה יהודי, הם עשויים – במידה והם ציונים – להאשים אותך בשנאה עצמית, ואם אינם ציונים, אז בכך שאינך מכיר את החומר.

אבל החומר ברור, הוא לא מסובך, הוע כתוב בשפה פשוטה יחסית – וכפי שאפשר לראות מיוסף, רונצקי, קרים ונאמן, הרעל של שנאת האדם האורתודוקסית ×—×™ ופועם בישראל של המאה ×”-21. אם אנחנו רוצים להיאבק במגמה הזו, ואני מאמין שלא מעט יהודים ליברלים רוצים במאבק ×”×–×”, אנחנו צריכים להלחם בו מהשורש. אנחנו צריכים להבין ששנאת האדם של האורתודוקסיה לא התחילה ב-1947 והיא לא תולדה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. היא עמוקה הרבה יותר, ימיה כימי היהדות הרבנית, השנאה הזו היא במידה ניכרת ליבתה של היהדות הרבנית, ומי שמכחיש את קיומה מסייע לאויבי הדמוקרטיה הישראלית – ובעקיפין, מסייע גם לאנטישמיות. אנשים חושבים, שייתקלו בטקסטים הברורים מאד מצד אחד ובהתפתלויות ובשקרים מצד שני, יסיקו שלכל היהודים יש שלד מצחין במיוחד בארון, שהם מנסים להסתיר.

אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר. את זוועות המחשבה האורתודוקסית יש לחשוף, ולא להירתע הן מההאשמה באנטישמיות הן מהעובדה שכמה אנטישמים ישתמשו במה שאתה כותב. השטן, כתב מרטין לותר, יודע לצטט לצרכיו גם את כתבי הקודש. אמירת האמת איננה אנטישמיות. הצבעה על פגמי האורתודוקסיה איננה אנטישמיות. הטענה שלכל היהודים יש טבע בלתי משתנה (עקשות שמונעת מהם לראות את האמת הנוצרית שהרי מובנת כל כך מאליה, קללה אלוהית בעקבות רצח ישוע, מוטציה גזעית), או שיהדות היא משהו “שעובר בדם”, היא אנטישמיות. העובדה שהיהדות האורתודוקסית מחזיקה בדיוק בשתי העמדות האלה (”ניצוץ אלוהי” בכל יהודי, יהדות שעוברת דרך האם) היא אירוניה היסטורית; העובדה שגם היא עסוקה באובססיה בחשש מחילול הדם היהודי, היא כבר טרגדיה היסטורית.

לא לפחד כלל.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם, ולאחל לו שיחיה במדינה שבה רונצקי, קרים ודומיהם ייאלצו להגן על עמדותיהם, לא ליישם אותן.

(יוסי גורביץ)

שר האוצר הוציא את עצמו טמבל, כהרגלו, אבל הבעיה היא לא העובדה שהוא מטומטם; הבעיה היא שהוא מהדהד רצון בהשמדת האחר

אחרי כמה חודשים שבהם הצליח לא להוציא את עצמו אידיוט בפומבי, הרבה בזכות התחייבות להתנזר מכתיבה בפייסבוק, יאיר לפיד הוציא את עצמו טמבל חריג. בסטטוס בעמוד הפייסבוק שלו הוא כתב שורה של כתבי הבל, ביניהם הטקסט המופלא הבא:

“אבינו שבשמיים,

היה פעם פילוסוף בשם זנון ששאל, "האם אלוהים יכול לברוא סלע, שאפילו הוא לא יוכל להרים אותו?" אז חשבו שלשאלה הזאת אין פתרון. שהיא פרדוקס. היום אנחנו יודעים שהתשובה היא כן. יש סלע כזה, וקוראים לו הפלשתינים. ונכון שאתה לא יכול להרים אותו, אבינו שבשמיים, אבל אולי תגלגל אותו קצת הצידה? מפני שהסלע הזה הוא אבן המונחת על ליבנו. אומרים שאי אפשר לעצור מטורף עם סכין הנכנס לבית ספר בירושלים ומנסה לרצוח ילדים. אבל בדיוק בשביל זה אתה כל יכול. אנחנו זקוקים לך באותו מקום שבו תמיד היינו זקוקים לך: כשכל האפשרות האחרות נכשלו. וגם אז, אלוהינו ואלוהי אבותינו, לא דיינו.”

תשמור אתנה ותציל. המקור, אגב, מטומטם משמעותיות יותר. במקור, טען לפיד שזנון היה פילוסוף שחי במאה ה-16. הנה, כאן. הוא ערך את הטקסט, אבל השאיר את זנון עם הפרדוקס הלא נכון.

חצי מהרשת הישראלית כבר חגגה על השטות הזו. הטקסט מכיל פנינים נוספות. לפיד רוצה נס בדמות נפט במדבר יהודה. הוא שוכח, אם ידע אי פעם, שרוב מדבר יהודה הוא שטח כבוש ושאם יימצא שם נפט וישראל תנסה לשים עליו יד, היא תסתבך עוד יותר. לפיד מפנטז על “שבב מחשבים שרק אנחנו נדע לעשותו,” ושוכח שהמשמעות של דבר כזה היא שאיזו חברה תקבל פטנט דורסני, שיהפוך את המייסדים שלה לעשירים מאד אבל לא יועיל כלכלית לאף אחד אחר.

אבל לא זנון ולא הפנטזיות של לפיד הן הנושא, גם לא האינפנטיליות של התפיסה התיאולוגית שאומרת שאלוהים צריך להיות השכפ”צ שלך. במאמר מוסגר יש לומר שרואים כאן התפתחות תיאולוגית אצל לפיד, כי לפני כשני עשורים הוא כתב בשכנוע שרוחו של סבו התגלגלה בציפור. אחרי הכל, מי שידע לפני בחירות 2013 שלפיד הוא אידיוט לא הצביע לו, ומי שהצביע לו עשה כל מאמץ כדי לא לדעת. הגרעין הקשה של תומכי לפיד ימשיך לתמוך בו גם אם יסתבר שהוא לא יודע לספור עד שלוש. הטקסט של לפיד הוא טקסט שראוי לנער מתבגר, ולא מהנבונים שבהם, ולא לשר אוצר; אבל לא זו הבעיה.

הבעיה היא הרצון של לפיד שהפלסטינים פשוט יתאדו. שהאבן הזו “תתגלגל הצידה” באיזה כוח אלוהי. לפיד רוצה שהפלסטינים יעופו לו מהעיניים. אין לו כוח אליהם יותר. ולפיד, כמי שנמצא בצנטרום של הפיילה הישראלית, מהדהד פה את השאיפות הכמוסות של חלק ניכר מהישראלים, אולי אפילו של רובם: שהפלסטינים ייעלמו.

יצחק רבין – שבימים לפני שהתעלה והתיישב לימין האל ×”×™×” מוכר יותר בשל פקודת פשע המלחמה שלו, “לשבור להם את הידיים ואת הרגליים” – נבחר בבחירות 1992 בזכות הסיסמה “אנחנו כאן, הם שם”, שעומדת בבסיס רעיון משטר ההפרדה (אפרטהייד) כיום. אבל היתה לו אמירה אחרת, ברורה יותר: “הלוואי שעזה תטבע בים.”

היא לא טבעה, כידוע, אבל היא נמחקה מהנוף הישראלי. הח”מ גדל בתקופה שבה עזתים הסתובבו בחופשיות מוחלטת כמעט בישראל, שבה כמעט כל אדם הכיר עזתי – לא כשווים אל שווים, כמובן; אנחנו חיים במדינה יהודית, אחרי הכל – אבל הכיר. ×–×” השתנה במהירות אחרי האינתיפאדה הראשונה ועם עלייתו של רבין, כשהתחילה מערכת הבטחון הישראלית – תחת מסך העשן של הסכמי אוסלו – להקשיח את החלוקה של הפלסטינים: אלה הישראלים, שנהנים רשמית מזכויות אזרח; אלה שבירושלים המזרחית, שנהנים נומינלית מזכויות תושב; אלה שבגדה, שחיים תחת כיבוש קל ביחס; והמדוכאים עלי אדמות של ×¢×–×”. אולי אי אפשר להטביע את ×¢×–×”, אבל אפשר לוודא שאף אחד לא יצא מהגטו הגדול ×”×–×” ולא ×™×’×™×¢ אליו, ולוודא שתושבי הגדה, הרצועה ומזרח ירושלים יתקשו לבוא במגע אלה עם אלה. הבה נתחכמה לו, פן ירבה.

אבל הפלסטינים סירבו לעשות את מה שהישראלים רוצים ולהיעלם. הם עדיין כאן, הנבלות, והם מתעקשים לצוץ מדי פעם ולהזכיר לישראל את קיומם. ומאחר והישראלים, בו זמנית, לא מוכנים להקשיב להם ולא מוכנים לשחרר אותם, הרי שהדרך שלהם לצוף בתודעה הישראלית היא באמצעות משהו לא נעים, כמו חתימה על אמנות בינלאומיות. וזה מביא ללפיד את הסעיף, עד כדי תחינה לאלוהים שיעלים אותם.

כשלפיד נושא תפילה פומבית (”וכי תתפלל אל-תהי כחנפים האהבים להתפלל בעמדם בבתי כנסיות ובפנות השוקים למען יראו לבני אדם”) לכך שהפלסטינים “יוזזו” הצידה, למה הוא מתכוון? איך ×–×” אמור לקרות? לפיד הרי יודע מה קרה בפעמים הקודמות שהציונות החליטה שאת הפלסטינים צריך להזיז. הוא יודע – אוקיי, אני אסייג את ×–×”: אני מקווה מאד שהוא יודע – מה קרה ב-1947-1948. הוא מודע לטיהור האתני הגדול של אז, ולטיהור האתני הקטן של 1967.

צריך לצרף לאמירה הזו של לפיד את האמירות הקודמות שלו: זו על ה”זועביז” ועל כך ש”אחרי הפלסטינים נצטרך להתמודד עם ערביי ישראל, ×›×™ הם לא מתים עלינו,” כדי לקבל את התמונה המלאה. שהיא פשוטה למדי: לפיד ×”×™×” רוצה שהפלסטינים – בעזה, בגדה, באל קודס, בישראל – ייעלמו. הוא לא אומר את ×–×” במפורש ×›×™ לא אומרים דברים כאלה, אבל הוא רוצה שהם ימותו. או על כל פנים, יתאיינו.

עכשיו אנחנו מבינים מה קושר כל כך את לפיד אל האחים היהודים. ואנחנו צריכים ללמוד עוד משהו – שכאשר הישראלי הממוצע אומר “הם (הפלסטינים) רוצים שניעלם,” צריך לענות לו “כמוהם כמוך.” אבל שני הצדדים לא ייעלמו, ומשטר ההפרדה לא מעלים את הפלסטינים. אם חפצי חיים אנחנו, צריך להתגבר על הרצון ההדדי בהשמדה, שעובר סובלימציה לשאיפה שהם פשוט ייעלמו לנו מהעיניים, ולהתחיל לחיות יחדיו.

יחדיו – ×›×™ האחים היהודים כבר וידאו שהפרדה היא בלתי אפשרית. ולשם כך, נצטרך קודם כל להשליך את לפיד למקומו הראוי, פח האשפה של ההיסטוריה.

ועוד דבר אחד: בעוד היהודים חוגגים את הסדר, האוכלוסיה הפלסטינית הוכנסה לסגר, שכבר הפך למסורת. אל תשכחו. חג החירות היהודי כרוך בשעבוד פלסטיני. הגיע הזמן להפסיק את זה.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

מעולם לא היתה לי סימפטיה לאהוד אולמרט. אני חושב שהתחלתי לתעב את האיש אחרי אירוע זניח יחסית בראשות שנות התשעים. אולמרט היה אז שר הבריאות. הוא הגיע בשעת לילה לבית חולים כלשהו, והשומר סירב לפתוח לו את השער כי הוא לא הכיר אותו. במקום לעשות את הדבר ההגיוני ולהזדהות, אולמרט השתולל: איך יתכן שיש עובד בית חולים שלא מכיר את זיו פניו. אחר כך באו ההרשעות בפרשת החשבוניות, שנהפכה אחר כך בזיכוי משונה במיוחד, וההתנהלות שלו כראש עיריית ירושלים, במיוחד בפרשת מנהרת הכותל. עוד פוליטיקאי ימני לא חשוב, אמרתי, והוא חדל מלעניין אותי.

אתמול, להפתעה כמעט כללית, הורשע אולמרט בקבלת שוחד. השופט קבע שאולמרט לא היסס לשקר. זה הגיע אחרי הפארסה שבה קבע בית משפט אחר שאולמרט קיבל מעטפות מלאות כסף, מעטפות שתוכנן לא נרשם, אבל אי אפשר להוכיח שמדובר בשוחד. הזיכוי הזה נמצא עכשיו בערעור, אבל לשופטים תמיד היתה חולשה לאולמרט.

שימו לב למה שעשיתי כאן: השתמשתי בנראטיב של חלק מרכזי בעיתונות הממוסדת. דיברתי על הזיכוי של אולמרט, והשמטתי את העובדה שאותו הרכב שופטים גם הרשיע אותו במרמה והפרת אמונים. אם גם אתם הופתעתם לרגע להזכר בעובדה הזו, אמרתם לעצמכם “וואלה, נכון, שכחתי את זה,” סימן שגם אתם צורכים עיתונות ממוסדת.

על השחיתות של אולמרט ועל האופרה דה לה שמאטע בינו ובין שולה זקן כבר נכתבו די גליונות כדי לעטוף בהם ימים מלאים דגים. שימו לב לטון המתלהב שמלווה את הדיווחים האלה. הם מנסים לשוות למריבה בין גנבים ונוכלים אופי של טרגדיה שייקספירית; סימה קדמון כתבה כך ממש במוסף שבת האחרון של “ידיעות” – למעשה, היא כתבה ששייקספיר ×”×™×” מתקשה לתאר את הטרגדיה הזו. שייקספיר וטרגדיות כבר שימשו את אולמרט: חבר טוב שלו, יאיר לפיד, כבר ביצע מעשים מגונים ב”יוליוס קיסר” כדי לבכות את מות התמוז מהולילנד.

ואנשים כמו קדמון הם בדיוק הסיבה שההרשעה של אולמרט התקבלה בהפתעה גדולה כל כך. אחרי הכל, הדיבורים בשנה האחרונה היו על כך שהמשפט נכשל, שהוא אסון מבחינת הפרקליטות, שאולמרט הולך הביתה זכאי וברגע שרק יתגבר על המכשול המעיק בדמות הערעור על הזיכוי במשפט ראשונטורס-טלנסקי, הוא יחזור להנהיג את ישראל. בחודש האחרון הנראטיב השתנה משהו: אמרו לנו ששולה זקן יכולה, היא ולא אף אחד אחר, להביא להרשעתו של אולמרט, אבל, אמרו בבטחון ניכר, הפרקליטות לא תחתום איתה על עסקת טיעון.

בסוף, כידוע, נחתמה עסקה בין הפרקליטות לזקן, וזו כבר הניבה חקירה חדשה נגד אולמרט, בחשד סביר לגמרי לשיבוש הליכים. אבל השופט רוזן הרשיע את אולמרט בלי שום קשר לעסקת הטיעון הזו, אותה רמז בבוטות שהוא מתכוון לדחות. כלומר, הנראטיב שמכר לנו חלק ניכר מהתקשורת – סימה קדמון היא החוטאת העיקרית, אבל גם נחום ברנע תרם בהיסוס, וגם בן כספית ×”×™×” בסביבה, ויוסי ורטר לא טמן ידו בצלחת – קרס בקול רעש גדול.

וזו לא הפעם הראשונה. אותה הקליקה, פחות או יותר, כלומר עיקר הפרשנים הפוליטיים בישראל, אמרה לנו בבטחון גמור שחיים “הלשון” רמון יזוכה מהאישום כלפיו במעשים מגונים. הוא הורשע, והקליקה היתה מ ×– ו ×¢ ×– ×¢ ת. אחר כך חלקים ממנה נרתמו למסע הרהביליטציה של רמון, כפי שמותר לנחש שחלקים ממנה יירתמו בקרוב לשכנוע הציבור שאולמרט ינצח בערעור – ×–×” אולמרט, ×™×”×™×” ערעור – על ההרשעה בפרשת הולילנד.

אם רוצים להבין מה קרה פה, צריך להסתכל על הכותרת המדהימה שנתן אמש ורטר לטקסט שלו בנושא: “ראש ממשלה טוב שהשחיתות הפילה.” אתם מבינים? היה ראש ממשלה, אפילו די טוב, ולרוע מזלו, הוא פגע בדרך באותה חלאה, שחיתות, וזו הפילה אותו. כאילו אולמרט ושחיתות לא היו מילים נרדפות כבר עשרים שנה. כאילו לא נקשרו בשמו פרשיות על גבי פרשיות. כאילו לא היתה ההרשעה ההיא בשנות התשעים. כן, היה זיכוי בסוף. אבל היתה גם הרשעה. והזיכוי, כאמור, היה תמוה. אולמרט חתם על חשבוניות מזויפות, אבל השופטים הגיעו למסקנה שלא היה לו את היסוד הנפשי לביצוע העבירה. ספק אם התירוץ הזה היה עובד לפקיד עיריה; לאולמרט הוא עבד. ורטר, וקליקת הפרשנים הפוליטיים, מעדיפים לשכוח.

רק שהם לא רק שוכחים, הם גם משכיחים. וההתייצבות האוטומטית שלהם לצד אולמרט ורמון היא לא רק הטעיה של הקוראים שלהם: היא גם התערבות בוטה בהליך המשפטי. עקרון הסוביודיצה מת בישראל, וספק אם בעידן הרשת ניתן – או רצוי – להחיות אותו. אבל כששורה של פרשנים פוליטיים בכירים כותבים, שוב ושוב, שאין ראיות, הם שולחים מסר די ברור לשופטים. ושופטים קוראים עיתונים.

זה רק צד אחד של הבעיה. איך, צריך לתהות, קרה ששורה של פרשנים פוליטיים שוגים כך פעם אחר פעם? איך הם הצליחו להניח שרמון יזוכה, איך הם הצליחו להתעלם מההרשעה של אולמרט בהפרת אמונים ומרמה, איך הם הצליחו לשכנע את עצמם שהוא על סף זיכוי בפרשת הולילנד? כאן שוב עוזר לנו ורטר. הוא הרי חושב שאולמרט היה “ראש ממשלה טוב.”

אהוד אולמרט הוציא את ישראל לשתי מלחמות, האחת בלבנון והשניה בעזה, שהיו אסון. מלחמת לבנון השניה היתה במידה ניכרת תבוסה צבאית; צה”ל לא הצליח לחזור על ההישג של מלחמת לבנון הראשונה ולשתק את ירי הרקטות תוך מספר ימים. אולמרט אחראי למותם של 33 חיילים ששלח למתקפה המטומטמת האחרונה ההיא, כשכבר הוחלט על הפסקת אש. עופרת יצוקה חיסלה חלקים ניכרים מהלגיטימיות של פעולות צבאיות של ישראל, יחד עם מאות אזרחים חפים מפשע. בסוף מלחמת לבנון השניה, הפופולריות של אולמרט היתה בשפל, והוא מעולם לא חזר להיות מנהיג לגיטימי. כמה שבועות אחרי המלחמה, בסקר שנערך בצפון, הפופולריות של אולמרט היתה בתחום טעות הדגימה (2%), ונסראללה, עם 4%, היה פופולרי ממנו. עדי אלקין טבעה אז הביטוי “לולמרט”, שהבהיר את הלעג וחוסר האמון שגררה כל הצהרה של אולמרט אז.

יש בערך 15 אנשים בישראל שחושבים שאולמרט יכול לשוב ולהנהיג את ישראל: אולמרט עצמו, משפחתו הקרובה, וכתבים פוליטיים. למה? כי הם במהותם אנשי קדימה. הם עייפו מהוויכוחים בין שמאל לימין. הם עייפו מהדיבורים הבלתי פוסקים על כיבוש ופלסטינים. יש להם רק אידיאולוגיה אחת: לא בנימין נתניהו. ואולמרט נראה כמי שיכול להשיג את זה. אחרי הכל, כשאולמרט נבחר לראשות הממשלה, בנימין נתניהו ריסק את הליכוד ל-12 מנדטים.

ואין ספק שנתניהו הוא איום על מדינת ישראל החופשית. עוד יותר מכך, הוא איום על העיתונות החופשית במדינת ישראל. בימים אלה אנחנו מתבשרים שאלא אם הרגולטור יעשה משהו, הקריקטורה האנטישמית שלדון אדלסון תקנה לנתניהו עוד שני עיתונים: “מקור ראשון” ו”מעריב.” זה איום ישיר על היכולת של עיתונים חופשיים, ועל כן של העיתונאים שלהם, להתקיים.

אבל מכאן לא נובע שהם צריכים למכור את המחויבות שלהם לאמירת אמת – ולהצהרה על עקרונותיהם. אלא שזה בדיוק האפקט שהשיג אולמרט. הוא גייס את הכתבים המדיניים, רובם ככולם, אליו, ובדרך השחית גם אותם. אמנון אברמוביץ’ טבע בשעתו את הביטוי “איתרוג” כלפי שרון: כביכול צריכה העיתונות “לשמור על שרון כמו על אתרוג” עד ביצוע ההתנתקות. ×–×” עקרון פסול, וחלק ניכר מהעיתונאים נחרד ממנו והתנער ממנו. אבל תקופת האיתרוג של שרון נמשכה כשנה וחצי; של אולמרט נמשכת כבר כמעט שמונה שנים.

אולמרט התיש את הציבור הישראלי ואת מערכת המשפט הישראלית. יש סיכוי סביר שלשם שינוי, הוא אשכרה יבוא על עונשו. בדרך, הוא שחק גם את אמינותו של דור שלם של כתבים פוליטיים. יום אחד, אולי, הם ימצאו עוז בנפשם לתת דין וחשבון.

כמו במקרה של אולמרט, לא הייתי מהמר על זה.

(יוסי גורביץ)

על הקלות של מניפולציה במודיעין

בסוף השבוע האחרון פלשו כוחותינו האמיצים בכוחות גדולים, בפיקודו האישי של מח”ט, למחנה הפליטים ג’נין. הם באו לשם כדי לצוד פלסטיני צעיר אחד, אמנם חמוש לשם שינוי, בשם חמזה אבו אל היג’א. ×–×” נגמר בשלושה פלסטינים הרוגים. מבלי להכנס עכשיו לשאלה האם אבו אל היג’א נהרג או נרצח – חמושינו החביבים טוענים שהוא נורה אחרי שפתח באש עליהם; הפלסטינים אומרים שהוא נורה לאחר שהוריד את נשקו וניסה להכנע – עולה השאלה מה בעצם עשו החמושים הישראלים במחנה הפליטים ג’נין.

אם לשפוט על פי אחת הגרסאות הראשונות של צה”ל, לא היתה ברירה אלא לחסל את אבו אל היג’א, משום שהמודיעין ×”×’×™×¢ למסקנה שהוא מתכנן פיגוע כנגד מתנחלים או כנגד צה”ל עצמו. כך אמר “קצין בכיר”, שאף התעקש ש”המבצע התבסס על מידע מודיעיני מדויק.” 12 שעות אחר כך, כשהביקורת על הפעולה התגברה ואף עלה חשש שהפלסטינים, שומו שמיים, יגיבו על ההרג הבלתי פוסק שמבצעים בהם חמושי צה”ל – בשבוע שעבר הרגו החמושים האמיצים מהמארב ילד בן 14 שיצא לקטוף צמחי מאכל, יוסף א שוואמרה, שחצה, בלתי חמוש, את מכשול ההפרדה במקום שבו הוא פרוץ, ויש שמועות שהפלסטינים רגישים למעשים כגון הרג ילדיהם – קיבלנו גרסה אחרת לסיבה לציד אחרי אבו אל היג’א. מפקד הצוות של הימ”מ טען שאבו אל היג’א תכנן “פיגוע בטווח המיידי בתוך שטחי מדינת ישראל.”

הופה. ראיתם מה קרה פה? 12 שעות אחרי שהפעולה בג’נין הגיעה לכותרות, הסיבה למותו של אבו אל היג’ה השתנתה. הוא כבר לא תכנן סתם פיגוע נגד מתנחלים וחמושים; לא, לא, הפעם הוא תכנן פיגוע אצלכם בבית. אחרי הכל, פתאום צריך להצדיק את הפעולה, פתאום זה לא שגרתי, פתאום יש לחץ וקצת בהלה. אז הרגעו נא: מה הייתם מעדיפים, שהוא יתפוצץ אצלכם בסלון?

העריכה הזו לאחור של המודיעין שהוביל למותו של אבו אל היג’ה – כמובן, בהנחה שאנחנו מקבלים את טענת החמושים שאכן ×”×™×” מודיעין שהצריך את הריגתו – חלפה בשקט בכלי התקשורת הישראלים. בסך הכל פלסטינים, אחרי הכל. מה אתם עושים רעש ומה אתם רוצים שנעשה, שנסתבך עם דובר צה”ל?

והמניפולציה במודיעין סביב מותו של אבו אל היג’ה – שסביר להניח שאכן לא ×”×™×” מישהו שראוי להתאבל עליו, גם אם התואר “ראש הזרוע הצבאית של חמאס במחנה הפליטים ג’נין” כנראה קצת גדול על מישהו שעליו אמר צה”ל (ראו הקישור הראשון) ש”לאחרונה הוא גם רכש אמצעי לחימה" – היא רק המתאבן. הבוקר, פרסם “ידיעות” בשקט – הוא קבר את הידיעה עמוק בעמ’ 31, ליד מודעות האבל והגרלת הלוטו – שכנראה עבדו עלינו הרבה יותר בגדול.

זוכרים את ההיסטריה הלאומית סביב ספינת הנשק שנתפסה לפני כחודש? אז יש יותר מסיכוי סביר שצה”ל ולשכת ראש הממשלה שיקרו לנו בגסות בנושא. על פי הטענה הרשמית, שנתניהו וצה”ל חזרו עליה לעייפה, המדובר בספינת נשק איראנית שמיועדת להגיע לרצועת עזה, ועל פי דיווחים רשמיים פחות 40 הרקטות שהיא נשאה היו מיועדים “להפר את האיזון האסטרטגי” ולאפשר לאיראנים לאיים באמצעות חמאס על ישראל, אם זו אכן תתקוף אותה.

אלא שמומחי מודיעין אמריקאים אמרו לרויטרס – המקור של “ידיעות” – שבכלל לא בטוח שהמשלוח ×”×™×” מיועד לעזה. הם אומרים שסביר הרבה יותר שהמשלוח ×”×™×” מיועד לסיני. הסיבה לכך פשוטה למדי: אי אפשר להבריח את הרקטות הללו לעזה. ודאי שאי אפשר לעשות זאת דרך הים, ודרך המנהרות ×–×” כמעט בלתי אפשרי. הנשק, מאמינים במודיעין האמריקאי, ×”×™×” מיועד בחלקו הניכר לקבוצה כלשהי בסיני. אגב, פרשן צבאי אחד – רון בן ישי – ×”×¢×– לרמוז את ×–×” בעדינות בימי האורגזמה הציבורית, אבל כולם התעלמו. יגאל סרנה טען שיש סבירות לא פחותה שהנשק לא אמור ×”×™×” להגיע מעבר לפורט סודאן, ושהוא מיועד בכלל לשמש את בעלי בריתה של איראן בצפון סודאן. אף אחד לא התמודד עם הטענה הזו.

כלומר, כשצה”ל ולשכת ראש הממשלה אמרו לנו שהנשק מיועד לחמאס, הם ככל הנראה שיקרו. למה? מכמה סיבות. קודם כל, חמאס הוא מטרה קלה, הישראלים מקשרים אותו עם איראן ואיראן היתה המטרה העיקרית של המבצע. שנית, לך תסביר עכשיו לישראלים מה לעזאזל קורה בסיני; אתה לא מכניס נבל חדש באמצע העלילה, זה מבלבל את הצופים. שלישית, אם ישראל היתה אומרת שהנשק היה מיועד לסיני, זה היה יכול להביך את החונטה-האחות של מצרים, שממשלת ישראל והפרשנים לענייני אויבים שלה מריירים עליה.

את המניפולציה הזו אי אפשר ×”×™×” לבצע בלי סיוע נלהב ומתמסר של התקשורת הישראלית. זו הסיבה ש”ידיעות” קובר את העדכון בנושא בעמוד 31, ליד מודעות האבל. חשיפת הנקודה הזו היתה מציגה את העיתון כחסיד שוטה של מערכת הבטחון, כמי שנפל קורבן להונאה שביצעה בו, כמי שזנח את תפקידו – שהוא לשמש כמבקר של השלטון, כל שלטון, לא כלהקת המעודדים שלו – וכמי שיצא אידיוט. להתעלם מהידיעה הזו אי אפשר, ×›×™ אם אנליסטים של המודיעין האמריקאי מתחילים לדבר עם רויטרס בנושא, בהחלט יתכן שמחרתיים נקבל ראיות מכריעות, ו”ידיעות” לא רוצה להתפס עם המכנסיים למטה, אז הוא מפרסם את הידיעה, אבל קובר אותה.

חשוב לציין: זו לא המניפולציה הראשונה, אפילו לא הראשונה מסוגה. באמצע המחאה החברתית של 2011, בוצע פיגוע סמוך לאילת. תוך דקות, הודיע צה”ל שלא רק שהפיגוע בוצע על ידי ועדות ההתנגדות העממיות, הוא גם חיסל אותן מהאוויר תוך כדי דיבור. התוצאה היתה התלקחות צבאית בגזרה העזתית, שגבתה גם את חייו של אזרח ישראלי – ותוך כמה שעות התחילו לצוץ סימני שאלה. האם עזתים אכן היו אחראים לפיגוע? צה”ל מסר תשובות מביכות. שישה שבועות לאחר הפיגוע, קבר “ידיעות” ידיעה בעמ’ 13 של המוסף לשבת שלו: הפיגוע, הודה צה”ל, ×”×’×™×¢ מסיני ובוצע על ידי אזרחים מצרים.

כלומר, לצה”ל ולדרג המדיני כבר יש נוהל, במסגרתו הם זורקים על העזתים פעולות עוינות שמקורן בסיני. לתקשורת הישראלית, מצידה, יש נוהל במסגרתו היא מתמסרת מיד ובהתלהבות לספין הרשמי, ואחר כך, הרבה אחר כך, קוברת את השאלות והדיווחים הבעייתיים. כלומר, לחלק החצי-סביר של התקשורת הישראלית יש נוהל כזה. לא תראו את הידיעות האלה בבטאון לשכת ראש הממשלה, “ישראל היום.”

בשני המקרים הללו יש מטרה מדינית שקופה לספין: במקרה של 2011, הסחת דעת מהמחאה החברתית על ידי חימום הגזרה מול רצועת ×¢×–×” – הסחה שהצליחה באופן ניכר. במקרה של ספינת הנשק, המטרה היתה סיוע למסע של נתניהו בארה”ב. בשני המקרים, צה”ל והדוברים שלו נרתמו לשירות הממשלה באופן שצריך להדאיג כל אזרח במדינה דמוקרטית. כמובן, צה”ל לא ×”×™×” יכול לעשות את ×–×” אלמלא התרגלה התקשורת הישראלית לשמש ככלבלב כנוע בכל מה שקשור לדיווחים בטחוניים.

עד כה, אף אחד לא טרח לערער ברצינות על הגרסה של צה”ל ונתניהו. אחרי הכל, אם צה”ל ונתניהו משקרים לנו באשר למטרה של ספינת הנשק, האם אנחנו צריכים לקבל בלי בדיקה את הגרסה שלהם על כך שמדובר בנשק איראני? כשנתניהו אומר שהוא מציג לנו תעודות משלוח שמבהירות שהאיראנים אחראים להברחה, האם מישהו טרח לבדוק את תעודות המשלוח?

אסור לנו להאמין לממשלה או לצה”ל – ודאי לא לצה”ל – כשהוא מעלה טענות כאלה. אחרי הכל, שם כבר למדו שאם הם משקרים בריש גלי לציבור הישראלי, שום דבר לא קורה להם. תחום המפגש בין מודיעין ומשטר דמוקרטי הוא אחד הנושאים הבעייתיים והטעונים ביותר; כשאנחנו מניחים לממשלה ולשירותי הבטחון לבצע מניפולציה במודיעין, אנחנו מניחים להם לגרור אותנו למלחמה בלי בדיקה ראויה.

וזו לא ספקולציה, ×–×” כבר קרה. הטראומה של בני הדור שמעלי היתה מלחמת לבנון הראשונה, שבה צה”ל וגורמים בממשלה חברו יחדיו כדי להונות את הממשלה והציבור, כדי למכור להם פיגוע שבוצע על ידי ארגונו של אבו נידאל כאילו בוצע על ידי אש”ף, למכור להם מבצע ל-40 קילומטרים בלבד בעוד שדובר צה”ל מכחיש – ומשקר – ידיעות על כך שכוחות צה”ל נחתו ליד ביירות ביום הראשון של המלחמה. אף קצין בכיר ואף שר לא שילמו מחיר על המניפולציה ההיא במודיעין; על כן הן נמשכות.

כשדובר צה”ל יצלצל שוב בפעמון של הכתבים הצבאיים והללו יתחילו לרייר ולמכור לכם את הלוקש הצבאי החדש, זכרו: יש סיכוי סביר לגמרי שמשקרים לכם. יש סיכוי סביר לגמרי שהצבא יודע שאף אחד לא יעז לערער על העמדה שלו, ודאי אם היא מלווה באיזה מבצע קומנדו נגד ספינה לא חמושה, ושעל כן הוא מרשה לעצמו לשקר. יש סיכוי סביר לגמרי שעורכים שחוששים ממה שיעשה להם הציבור, יצאו למסע המסתורין הקסום בעקבות דובר צה”ל. הנטיה הטבעית שלנו היא, בהשמע תופי הטם-טם, היא להשעות את הספק שלנו; אבל זו בדיוק השעה שבה אנחנו זקוקים לו יותר מכל, זו בדיוק השעה שבה אנחנו פגיעים מכל. היו אזרחים, לא צרכנים.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלו שתי תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

הערה מנהלתית ב’: אני רוצה להודות לכל מי ששלח מייל לקראת מפגש הבלוג השני. עקב עומס עבודה, לא היה לי זמן היום להגיב, ובספק אם יהיה עד הסופ”ש. אני קורא הכל ואני אגיב.

(יוסי גורביץ)

שר האוצר פרסם הבוקר (ג') בלון ניסוי, שמייצג את תכניתו לשרוד איכשהו את הבחירות הקבועות, תכנית שמוסווה כפתרון לבעיית הדיור. על פי התכנית, זוגות צעירים, בעלי ילדים ויוצאי צבא, יקבלו פטור ממע"מ על רכישת הדירה הראשונה שלהם. התכנית זוכה להתנגדות ניכרת מפחות או יותר כל הדרג המקצועי, מנגידת הבנק פלוג ומטה. הסיבה לכך פשוטה: יש לנו די נסיון עם החזירים הקפיטליסטים שלנו כדי לדעת שהם פשוט יעלו את מחירי הדירות בשווי ההטבה שהממשלה מנסה לתת. התוצאה תהיה לא ירידה במחירי הדירות, אלא עליה – ומאחר ויש יסוד סביר להניח ששיעור הנהנים מהבונוס של לפיד יהיה כשמונה אחוזים מהמעוניינים ברכישת דירה (זה הנתון שציטט שר השיכון), הם יעלו את המחיר לכל השאר.

אבל אם × × ×™×— רגע לחוסר ההבנה של לפיד בכלכלה, ונניח גם לעובדה שאנחנו מבינים עכשיו שהפליטה המביכה שלו שלשום ("הרי לא יעלה על הדעת שגם בימים אלה יש באוצר פקיד או איש מקצוע שחושב שהוא מבין בכלכלה יותר מהשר הממונה…") היתה פחות פליטה ויותר ×”×›× ×” ציבורית לכך שהוא יודע שהפקידות הולכת להתנגד לתכנית שלו, והוא מתכוון להלחם בה עד חורמה, יש כאן בעיה אמיתית. התכנית של לפיד מתנה זכות בסיסית כמו זכות לדיור במחיר סביר בשירות צבאי.

חרדים? תשכחו מדיור. זועביז? לכו חפשו את החברים שלכם. בעצם, אל תטרחו. גם אם תמצאו אותם, הרי בחיים לא נאשר לישוב שלכם תכנית מתאר. נפסלת לגיוס? בעסה, אתה שייך למעמד האזרחים סוג ב'. שכח מסבסוד ממשלתי לדיור שלך. לא רק האנשים שלא משרתים בצה"ל ייפסלו. להט"בים? מצטערים, האח בנט לא מרשה להכיר בכם כזוג צעיר. אתם ודאי מבינים – הרי באתי לנאום במצעד הגאווה – לבי אתכם, אבל ארנקי בגדה המערבית.

הקריטריון ×”×–×”, של "יוצאי צבא", שבג"צ כבר פסל בעבר ושלגמרי לא בטוח שיהיה מספיק אמיץ כדי לפסול שוב, איננו מקרי: הוא חלק בסיסי מהתפיסה של לפיד. לפני כשבוע, תקף לפיד את הערכיים שבבני הנוער הישראלי, ×›-50 צעירים שהודיעו שהם יסרבו לשרת בצבא הכיבוש. הוא כתב בעמוד שלו ש"זו אינה סרבנות, אלא השתמטות. הצעירים האלה אולי אינם לובשים שטריימל, אבל גם הם חרדים קיצוניים. נטורי-קרתא חילונים שחושבים שאם הם מאמינים במשהו אז ×–×” בסדר לשלוח אחרים לשאת בנטל, ואף לסכן במקומם את חייהם. אלה מסתתרים באוהלה של תורה, אלה באוהלה של צביעות. ההשתמטות החילונית אינה אידיאולוגיה. זהו פינוק של צעירים שבעים שחושבים שהכל מגיע להם ושיש אחרים – הילדים שלכם ושלי – שצריכים צריכים לשרת במקומם."

ידענו שהוא אידיוט, אבל עד כדי כך?

בפעם המי יודע מה כמה: אין דבר כזה, "השתמטות." יש אנשים שהצבא לא מגייס, יש עריקים, ויש סרבנים. סרבנות היא מטבעה אידיאולוגית. גם הסירוב החרדי לשרת בצבא הוא אידיאולוגי – לא אידיאולוגיה שאני בהכרח מסכים איתה, אבל אידיאולוגיה. יתר על כן, לפיד סותר את עצמו (הפתעה!) כשהוא כותב ש"חושבים שאם הם מאמינים במשהו אז זה בסדר לשלוח אחרים לשאת בנטל." לא הבנתי. הרגע אמרת שזו לא אידיאולוגיה. וכמובן, התפיסה של הסרבנים היא לא "לשלוח אחרים לשאת בנטל" – הם היו שמחים אם כל המתגייסים היו מצטרפים אליהם והכיבוש היה קורס. במדינה מיליטריסטית כמו ישראל, הסרבנים הם הגיבורים האמיתיים, לא מי שנכנע למכבש שקובע שהוא ישרת בצבא ויעשה מה שאומרים לו. אם יש משהו שהם לא, הם לא מפונקים. כשלפיד מדבר על "פינוק של צעירים שבעים שחושבים שהכל מגיע להם", הוא מזכיר בעיקר את עצמו.

כלומר, מבחינת לפיד, לא רק שהוא מקבל תמיד את עמדת מערכת הבטחון, הוא גם חושב ששירות צבאי הוא ערך עליון, אקסיומה, משהו שאי אפשר לערער עליו; שכל כך אי אפשר לערער עליו, שעצם הערעור הופך אותך למישהו נטול אידיאולוגיה, כי הרי מובן מאליו שהאידיאולוגיה היא שירות בצה"ל ושירות בצה"ל הוא אידיאולוגיה.

זה לא נעצר שם. בשבוע שעבר פרסם "ידיעות אחרונות" בלון ניסוי נוסף, הפעם של שר החינוך שי פירון. על פי היוזמה של פירון, כדי לקבל תעודת בגרות, תלמידים ישראלים יצטרכו להשלים מכסה של התנדבות. כלומר, כדי לקבל את הזכות הבסיסית של השכלה ותעודה שמעידה עליה – לה הוא זכאי מבחינה אקדמית – התלמיד הישראלי יצטרך לעשות סוג של שירות לאומי.

לכל אדם ולכל ילד יש זכות להשכלה. הדרישה לתלות את הזכות הזו בסוג של עבודת כפיה – כן, מה שפירון מכנה "התנדבות," כנראה מלשון "מתנדב לשירות חובה" הנלעג של צה"ל, הוא עבודות כפיה – היא פגיעה בזכויות יסוד. מסתבר ששר החינוך, שרוצה "לימוד משמעותי," מתכוון במילים האלה להבהיר לתלמידים שהם רכוש המדינה עוד לפני שהם מגיעים בעל כורחם לצה"ל.

ופירון, כמובן, ירביץ בהם את הערכים הנכונים. "חינוך לערכים" הוא שם קוד לחינוך לערכים שמרניים. הקונגרס הציוני לנוער, שממומן גם על ידי משרד החינוך, ייערך השנה בגוש עציון. זה האחרון נמצא מחוץ לגבולות ישראל, בגדה המערבית. למשרד החינוך זה לא מפריע. במקביל, הוא מפיץ אמנה שבה הוא מפציר בתלמידים להביע "דאגה לכל אדם באשר הוא נברא בצלם אלוקים." אלוקים. לא אלוהים. למקרה שהתלמידים החילונים עוד לא הבינו שהם בעצם דתיים שטרם הוחזרו בתשובה על ידי מנהלת הזהות היהודית.

אז זו המדינה שיש לפיד בונה לנו: מדינה של עובדי כפיה למען עובדי כפיה, שילכו "ויתחזקו" – או, בלשון בני אדם, ייחלשו בבינתם – במימון המדינה, ולא יהיו מסוגלים להבין שהכסף שכביכול מובטח להם יילך ישירות לכיסם של הקבלנים. הדבר המדכא הוא שהיו יותר מחצי מיליון בני אדם שבחרו בזבל הזה לפני שנה ומשהו, ואין סיבה טובה להניח שעם מספיק שקרים ותעמולה, זה לא יחזור על עצמו.

או, אם לצטט את לפיד, "יש פוליטיקאים טיפשים, יש פוליטיקאים חסרי יכולת, יש פוליטיקאים חסרי עמוד שדרה וחלשים, אבל מה לעשות, ככה עובדת דמוקרטיה." ואם הוא יצליח לעבוד עלינו שוב, אף אחד לא יוכל לטעון שהוא פוליטיקאי חסר יכולת.

ועוד דבר אחד: ואם עוד לא הבנתם שאתם חיים בספרטה, אז לימור לבנת הכריזה על 14 מדליקות המשואה בטקס יום העצמאות הקרוב, שיעמוד בסימן "זמן נשים – הישגים ואתגרים." אחת ממדליקות המשואה תהיה מרים פרץ, שהסיבה היחידה שהיא מוכרת לציבור היא העובדה ששניים מבניה מתו בפעילות מבצעית כחמושי צה"ל. נשות ישראל, זכרו – תפקידכן הוא להוליד בשר תותחים. אם ממש תצליחו בכך, לא תצטרכו הישגים כלשהם כדי להדליק משואה. אמי היקרה, כשתעמדי על קברי…

(יוסי גורביץ)