החברים של ג'ורג'

ההתנחלות נוקדים קיבלה לאחרונה תקנה חדשה: היא אוסרת על רוסים שיהדותם מפוקפקת להתגורר בה. חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ', מראשי המסיתים בכנסת, מ ז ו ע ז ע ת.

התגובה הראשונה היא צחוק חלול. פתאום מסתבר שערימת גזענים שטוהר דמם הוא כל מה שיש להם לא מפנה את הקריטריון המפלה שלה כלפי ערבים בלבד, אלא מסרבת להכיר ב"גיור הדגמ"ח" הישראלי – התפיסה שאומרת שאם שירתת בצבא, אלא אם כן אתה דרוזי או נוצרי, אתה יהודי – ומתעקשת על הקריטריון הגזעני הקדום. שמאלוב-ברקוביץ' דווקא צריכה להבין אותם: היא, שרואה את אל נקמות יהוה בענני אפר, לא יכולה לריב עם אנשים שרוצים לחזור דווקא למקורות שלהם.

יש כמה משמעויות משעשעות להחלטה של נוקדים. למשל, יולי אדלשטיין, שר התעמולה שלנו, לא יוכל להתגורר שם. אבא שלו הוא כומר אורתודוקסי. המסביר הרשמי של ישראל לא מספיק יהודי בשביל נוקדים. צריך לתהות אם בנימין נתניהו, שהתחתן פעם על ידי רב רפורמי, מספיק טוב בשביל נוקדים; הבת המוצנעת שלו, נועה נתניהו, ודאי לא. התושב המפורסם ביותר של נוקדים הוא הגרוטסקה של שר חוץ שלנו, אביגדור ליברמן. מסתבר שבנוקדים אתה יכול בריון שהורשע בתקיפת ילדים ולהיחשב מאבני הקהילה, אבל אם יש ספק כלשהו באשר ליהדותך, תצטרך לגרור את עצמך למקום אחר. התגובה ההזויה שייכת לדובר האגודה לזכויות האזרח, שציין ש"ההחלטה שלא לקבל אדם ליישוב אך בשל טעמים של גזע, דת, מין וכדומה היא אסורה ומהווה אפליה פסולה". אפליה פסולה? על פי איזה חוק? נוקדים איננה נמצאת בישראל והחוק הישראלי לא חל עליה. עצם קיומה של נוקדים הוא אפליה פסולה.

ליברמן, כזכור, הצהיר כמה פעמים – ואף הפך את הנושא לחלק מהמצע שלו – שהוא תומך בנישואים אזרחיים, כדי לאפשר למאות אלפי מהגרים רוסים להנשא בישראל. אחר כך הוא ויתר ודיבר על "ברית הזוגיות", גרסה מצומצמת יותר שתאפשר להם להנשא רק בינם ובין עצמם, ובהסכמת הרבנות. גם זה נתקע. אולי טוב שכך: אולי הבוחרים של ליברמן יפיקו את הלקח מכך שהם לא מספיק טובים כדי לגור בהתנחלות שלו. אחד המתנחלים הקיצוניים יותר הבהיר את הנקודה: "צריך להתבדל מהגויים במסחר, בהכל. במיוחד מלגור אותם. זה יכול להיות פתח להתבוללות, לעבודה זרה. זה פתח לצרות אחרות. הם יכולים להסית אותנו לעבירות שיהודים בדרך כלל לא עושים, כמו עבודה זרה, גילוי עריות, כל מיני סטיות כאלה או אחרות. לכן אין להם מקום ביישוב שלנו. באופן עקרוני, זה שהם משרתים בצבא זה בעיה. אסור שהם יהיו בצבא." כי שירות צבאי, כידוע, הוא אדנות, במיוחד כשהחייל הלא יהודי הוא קצין. ראוי לשים לב לשתי נקודות כאן: התפיסה הבסיסית שלא יהודים חשודים אוטומטית בגילוי עריות ובסטיות מיניות (השולחן ערוך אוסר, למשל, להשאיל להם בהמות). הנקודה השניה היא הפחד הנורא מהתבוללות.

על פניו, מדובר בבולשיט מזוקק. איך בדיוק אמורים יהודים בישראל, ועוד בהתנחלות, להתבולל? איך, לעזאזל, הם יעשו את זה? החוקים הישראליים לא מאפשרים "נישואי תערובת" – השם הנתעב שמהדרום האמריקני פס לפני ארבעים שנה ועדיין מלחש כאן – כי הם מחייבים נישואים באמצעות טקס דתי. לא במקרה אין בישראל נישואים אזרחיים; לא במקרה נסוג ליברמן מהדרישה הזו. נישואים אזרחיים פירושם הפסקת יכולתה של המדינה לפקח על חיי האישות של אזרחיה. וזה מה ששווה היהדות הגאה שלכם? מבט אחד מעפעף מצעירה בלונדינית והכל נגמר? זה כל מה שהיא שווה?

ועדיין מדובר בפחד אמיתי מאד. אמיתי מספיק בשביל להניע חלק ניכר מאוכלוסיית נוקדים להעביר תקנה שהם לא יכולים שלא לדעת שתוציא להם שם רע. של נוקדים מציג לנו, עם זאת, צורת גזענות שכמעט לא מוכרת מחוץ לקבוצה היהודית. הפחד הגזעני הרגיל הוא מפני חילול דמה של הנערה על ידי שחור שיער או עור כלשהו, והוא ומשלב היטב שוביניזם עם שנאת זרים, כביכול אין לזר דבר אחר המעסיק אותו פרט לכיבושה של בת השבט. גזענים יהודים אינם, כמובן, נקיים מהפחד הזה – הפחד שבאובדן השליטה על האשה – ויעידו אנשי יד לאחים. אלא שכאן מופיע פחד חריג, הפחד מפני חילול דמו של הגבר. "אם אתה מקבל עשר משפחות שהאמא לא יהודייה, אז יש להן 30 ילדים, ומחר הבן שלך מתאהב בחתיכה של השכנה," אמר מזכיר ההתנחבלות, "זו בעיה קשה".

זה, בעצם, הפחד היהודי הקמאי ביותר: הוא מופיע כבר בספר במדבר.

א וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב.  ב וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן.  ×’ וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר-אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל.  ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה קַח אֶת-כָּל-רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהוָה נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף-יְהוָה מִיִּשְׂרָאֵל.  ×” וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל  הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר.  ו וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל-אֶחָיו אֶת-הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.  ×– וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ.  ×— וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת-שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת-הָאִשָּׁה אֶל-קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  ט וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף. 

(למעשה, כשחושבים על זה, הוא מופיע כבר בספר בראשית, בפרשת יוסף ואשת פוטיפר, אבל לכך יש פחות השלכות: יוסף, אחרי הכל, נושא אשה נכרית, אסנת. מקרה אחר, הסיפור המשונה של שמשון שהוא כנראה קדום מאד, מזהיר מפני בוגדנותה של האשה הנוכריה.)

האיסור על שכיבה עם לא יהודיה הופך לחוק בתקופה קדומה מאד, בעת בניית המקדש השני, כאשר עזרא מצווה על היהודים לגרש את נשותיהם הזרות, ומי שלא עושה זאת מגורש מהקהילה. בעקבות התקדים של פנחס, והחוק של עזרא, נוצרה לאורך השנים קטגוריה של "בועל ארמית" – יהודי שמקיים יחסי מין עם נשים נוכריות. דינו מעניין: הוא איננו נידון בבית דין, אלא "קנאים פוגעים בו", כלומר מותר לכל אדם שיטען אחר כך שהוא התכוון לשם שמיים לחסל אותו. ישנם מקרים מועטים בלבד של "קנאים פוגעים בו": מקרה אחר הוא דין מוסר. כלומר, העבירה היא כל כך חמורה, עד שהיא יוצאת מכלל יכולת שפיטתו של בית דין רבני. הרבנים קישרו בין סמיכות הפרשיות בין "אשת יפת תואר" – המצווה ההלכתית המקדדת אונס שבויות מלחמה – ובין "בן סורר ומורה" כדי לומר שעונשו של יהודי שיקח את השלל הזה המותר לו בחוק קדום הוא בן שאותו יהיה צריך להרוג.

זו רק שכבת העלית, זו של ההלכה. מתחתיתה רובצת שכבת הצואה הרותחת של האגדה והקבלה, התת מודע המודחק – במקרה הטוב – של היהדות. זו עסוקה גם כך באובססיביות משונה בסכנה האיומה של אובדן נוזלי הגוף הקדושים של היהודי, ואם השחתת זרע לבטלה היא עבירה איומה, שיש לכפר עליה, שכן היא מביאה להולדתם של שדים, ליליות ומזיקים, יהודי החולק את זרעו הקדוש עם שיקסע, לא עלינו, מביא למצב גרוע הרבה, הרבה יותר: בהולידו ילד גוי, הוא מסלק את המחיצות "בין קודש לחול, בין ישראל לעמים". הוא, בקצרה, מקרקר עולם במלכות שדי. כל כך מסוכן, עד שהרמב"ם הורה, כזכור, להרוג ילדה לא יהודיה בת שלוש, אם איזה פדופיל יהודי אנס אותה.

זה לא תמיד היה כך, ויעיד מקרה רות: העובדה שספר רות נשאר בתנ"ך ולא נערך החוצה (כמו ספר יהודית וספר טוביה, למשל) למרות שאין בו שום שמץ של גיור ולמרות שלפי כל הראיות בועז שוכב עם רות בגורן בלי לדרוש שיביאו לפניו בית דין, אומרת שהיו זמנים אחרים שגם הצנזורים של התנ"ך לא הצליחו להעלים. אבל במשך 1,300 שנים בערך יהודי שהחליט להרחיב את מאגר הגנים של צאצאיו נחשב לסוג הבזוי ביותר של בוגד בגזע: אפילו מומרים לא זכו לשנאה כזו, ודמם לא הותר כך (אם כי, כזכור, האתוס של יהודי אשכנז גרס שיש לרצוח את הילדים לפני שאפשר יהיה לטמא אותם בטבילה, מה שכונה באופימיזם "קידוש השם").

בחירה באשה לא יהודיה היתה, ברוב מוחלט של המקרים, החלטה מודעת לעזוב את היהדות – דת שגם כך נמצאת בחרדת נטישה אלימה ומוצדקת, דת שרוב בניה נטשו אותה לאורך השנים. עצם האפשרות של בחירה כזו כיום מכניסה את היהדות להתקף, ולא רק את הרבנים. זוכרים את הקמפיין נגד התבוללות של הסוכנות היהודית? מה זה היה, לעזאזל?

בדיוק מה שקורה בנוקדים, ובמימון המדינה. עם כל הציפוי החילוני, אין כמעט חילונים שיסכימו שילדיהם – במיוחד בניהם – יתחתנו עם לא יהודים. אנחנו ממשיכים היום את הזוהמה הרוחנית של הרבנים, מעזרא והלאה. בדרך כלל, האנשים שעושים את זה מחפשים תירוצים; השואה היא תירוץ מקובל. בנוקדים פשוט הפסיקו לתרץ.

(יוסי גורביץ)