החברים של ג'ורג'

(פוסט עדכון)

אחרי הפוסט של אמש, פרסם אתר כיפה, שמסתמן כאתר הבית של אל"מ הרב אייל קרים, "הבהרה" מטעמו לפסק ההלכה שפרסם לפני תשע שנים, שבו התיר אונס בזמן מלחמה. כעת טוען קרים ש

"כמובן שמעולם לא התירה התורה אונס אישה. דין "אשת יפת תואר" נועד לגרום לחייל לחזור מכוונתו לקחת את השבויה לאישה, על ידי סדרת פעולות שמצניעות את יופייה ומדגישות את אישיותה ואת צערה. אם לאחר כל התהליך עדיין רצונו לשאת אותה לאישה, הוא מחויב לעשות זאת על ידי חופה וקידושין.

בנוסף, כל מהות הדין הייתה לעדן את המצב בעולם המלחמות הברברי שהיה קיים אז, בו כל חייל היה רשאי לעשות בשבויו כרצונו, ומטרת הדין היא למנוע מהחייל לקחת את השבויה לאישה בסערת הקרב. ברור שבימינו שהעולם התקדם למדרגה של מוסריות שבה לא נושאים שבויות, ודאי שאין לקיים דין זה למעשה, מה גם שהוא מנוגד לחלוטין לערכי ולפקודות הצבא."

כל ההסתייגויות האלה, נזכיר, לא מופיעות בפסק ההלכה המקורי של קרים, שבו – נזכיר שוב, כי חנפיו של קרים וסתם אנשי hasbara מנסים לעוות את האמת בנקודה זו – הוא נשאל האם דיני ההלכה מתירים אונס שבויות על ידי חיילי צה"ל כיום. קרים גם ממשיך לנסות ולזרות חול בעיני הציבור, כשהוא מתעקש שלא להתייחס לעובדה – שהוזכרה על ידי השואל המקורי – שדיני "אשת יפת תואר" מתחילים באונס של השבויה ושכל התהליכים של המתנת חודש מגיעים אחר כך. הוא ממשיך להתחמק מנושא האונס לכל אורך התשובה, כשהוא מדבר באופן אבסורדי על "לקיחת שבויה לאשה." אתר "כיפה" ממשיך לשמש כאתר תעמולה, כשהוא ממשיך לטעון שדבריו של קרים הוצאו מהקשרם.

בקצרה, קרים החליט שהוא מעדיף להיות מוצג ציבורית כשוטה שלא הבין מה נשאל ולא כרשע. מותר לפקפק עד כמה הוא מאמין במה שהוא כותב עכשיו, כשהוא נמצא תחת לחץ תקשורתי וכנראה גם על ידי לחץ מערכתי מצה"ל, שהיה צריך את הפרשה הזו כמו חור בראש. יפה גם לראות שקרים מודה במשתמע שמערכת המוסר ההלכתית מפגרת משמעותית אחרי העולם המערבי. לא בכל יום שומעים דבר כזה מרב אורתודוקסי. אולי יום אחד קרים גם יבין שאין דבר כזה, "לקיחת שבויה לאשה", שאיננו אונס.

הערה מנהלתית: לאחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

הפוסט שעסק ברב הקולונל אייל קרים ובהצדקת האונס שלו עורר שורה של תגובות נדהמות או נזעמות, במיוחד בתרגומו לאנגלית, ומכמה סיבות. ראשית, רוב היהודים היום – בישראל ובעולם – לא מכירים את הטקסטים היהודיים. יש לכך כמה סיבות: קודם כל, הם כתובים בשפה ארכאית ובלתי קריאה, ומצריכים שליטה בעברית עתיקה, בארמית, ובשליטה ניכרת בתנ"ך שתאפשר לזהות במהירות ציטוטים שהיו מובנים מאליהם לכותבים אבל לא לקורא המודרני. היו לכך כמה סיבות היסטוריות: כמו אנשי הכנסיה, הרבנים לא רצו שהטקסטים שלהם יהיו זמינים לכל אדם. שליטה בז'רגון היא גם שליטה בכוח מסוים. מעבר לכך, חלק מהטקסטים היו בעייתיים בלשון המעטה.

היהדות מעולם לא עברה חילון ראוי, כלומר כתבי הקודש וכתבי אבות הכנסיה שלה לא הוקעו ללעג לעין כל, כפי שקרה במערב אירופה. הטקסטים האלה נכתבו, בחלקם הגדול, בתקופה ברברית ועל ידי אנשים נבערים, שניזונו משנאת המין האנושי שהיא אנדמית ליהדות. כתוצאה מכך, חלק מהטקסטים האלה מכילים מפלצות של ממש, ואף אחד לא רוצה להאמין שהטקסטים שהם חלק מהאוצר התרבותי שלו הם זוועות חיות.

מקרה "אשת יפת תואר" הוא דוגמא בולטת. חלק ניכר מהקוראים באנגלית סירבו להאמין שהשאלה שהופנתה לקרים עסקה באונס ממש (בשאילתה – הנה היא כאן שוב – מופיעה המילה "אונס", על הטיותיה, ארבע פעמים); הם העדיפו לחשוב, או להעמיד פנים, שאני הכנסתי את המילה לדיון. קרים, בהיותו רב, נמנע מלהשתמש במילה; הוא העדיף את "התחברות אל גויה." אבל המילה היתה שם מלכתחילה, והיא לא הוכנסה על ידי.

רבים מן המגיבים מיהרו להציג את התיאודיציאה האורתודוקסית הקלאסית: לא מדובר באונס, הם אמרו, אלא בלקיחת השבויה אל ביתו של הלוחם, ובכלל מדובר בהלכה הומניסטית לזמנה. נניח, לצורך הדיון, שביחס לתקופת הברזל זו הלכה הומניסטית; אבל השאלה התייחסה לחיילי צה"ל, בימינו אלה. לא ללוחמים בתחילת האלף הראשון לפנה"ס.

אבל התיאודוציאה הרבנית הצליחה, וגם מי שמכיר את מצוות "אשת יפת תואר" מכיר אותה בגרסה מרוככת וחסרת קשר למציאות ההלכתית. הבה נפנה אל העיט הגדול, הרמב"ם: "וכן בועל אשה בגיותה, אם תקפו יצרו. אבל לא יבעול אותה וילך לו – אלא מכניסה לתוך ביתו, שנאמר "וראית בשביה אשת יפת תואר…", ואסור לבעול אותה ביאה שניה, עד שיישאנה." ההדגשות שלי. כלומר, יש לנו אונס ראשון – אי אפשר לדבר כאן על הסכמה – אבל לפני שיהיה אונס שני, חייב לחלוף זמן. הרמב"ם קובע עוד שם ש"הכוהן מותר ביפת תואר בביאה ראשונה, שלא דיברה תורה אלא כנגד היצר; אבל אינו יכול לישא אותה אחר כן, לפי שהיא גיורת." ההדגשה שלי. כלומר, לכהן מותר לאנוס שבויות, אבל אסור לו לשאת אותן, ×›×™ הוא אמור להיות טהור לעבודת יהוה. האונס איננו מטמא; נשיאת הגרה דווקא כן, שהרי ידוע שכל הנשים הנוכריות הנן זונות.

הפרק כולו ראוי לקריאה, במיוחד סעיף יא': "יפת תואר שלא רצת[ה] להניח עבודה זרה לאחר השנים עשר חודש, הורגין אותה." חשוב לציין שהשואל שכתב לקרים מכיר היטב את ההלכה הזו, ומתייחס אליה במפורש: "אם כן, אונס במלחמה נחשב דבר מזעזע. איך, אם כן נאמר לי ע"י רב, שאישה יפת תואר מותר, לפי חלק מן הפוסקים, גם לפני כל התהליך המתואר בתורה? זאת אומרת, יכנע ליצרו וישכב עימה, ורק אחר כך יקח אותה לביתו וכו'?"

אלו דברים שהם בלתי ניתנים לתפיסה היום, ועל כן אנשים הגונים מתייסרים בהם או מנסים להדחיק אותם. הלכה מפלצתית אחרת של העיט הגדול פוסקת ש"אבל ישראל שבא על הגויה–בין קטנה בת שלוש שנים ויום אחד בין גדולה, בין פנויה בין אשת איש, ואפילו ×”×™×” קטן בן תשע שנים ויום אחד–כיון שבא על הגויה בזדון, הרי זו נהרגת:  מפני שבאת לישראל תקלה על ידיה, כבהמה." הדגשה שלי. כשציטטתי את פסק ההלכה מהפך הקרביים ×”×–×” ב-972, אנשים סירבו להאמין שהוא אמיתי. הם טענו שהמצאתי אותו או שסירסתי את הטקסט. מישהי אפילו השקיעה המון אנרגיה בטענה שהמילה "בא" מתייחסת ליחסי מין אנאליים ושזו אשמת הילדה בדרך כלשהי. הציטוט מגיע מספר הלכות איסורי ביאה של הרמב"ם; שאלתי אותה בלגלוג אם היא חושבת שהרמב"ם הקדיש ספר שלם למין אנאלי. והרמב"ם הוא רק חלק מהבעיה: הבעיה האמיתית נמצאת בתלמוד, שמלא בכל כך הרבה דברי תועבה, שכאשר מתרגמים בימים אלה את התלמוד לערבית, מומחים מתלוננים שמדובר ב"חלק מהתפשטות האנטישמיות בעולם הערבי."

אז יש את האנשים שדעתם איננה עומדת בזוועה, והם מתחמקים מפניה. אלה האנשים הישרים ביחס. הם לא עומדים בדיסוננס הקוגניטיבי, ומנסים להדחיק אותו. ישנם, מצד שני, השקרנים. ובקרב אלה רב חלקם של חובשי הכיפות. אחרי הכל, הם צריכים להגן על עצמם.

אמש קיבלתי טלפון מאדם שטען שהוא איש הרבנות הצבאית שרצה לשלוח לי טקסט, שלדבריו נכתב מטעמו של אל"מ קרים. קיבלתי את הטקסט, קראתי אותו, ומאחר ולא היתה לי אפשרות לדעת מי כתב אותו, עניתי לו הבוקר שאני מוכן לפרסם את הטקסט – אם הוא יופיע רשמית, און רקורד, מטעם קרים או לשכתו. זמן קצר לאחר מכן התקשר אדם שהציג את עצמו כבכיר בלשכה של קרים, ואמרתי לו שיש להם את המייל שלי ושאם הם מוכנים לשלוח את הטקסט כשהוא חתום ע"י קרים וסימן מזהה רשמי כלשהו של הרבנות הצבאית, אפרסם אותו.

כשעתיים לאחר מכן, ואני עייף ויגע ולא ירא אלוהים, עדכן אותי תומר פרסיקו על הטקסט הזה שפורסם באתר "כיפה", האתר שבו פורסמה השאילתה המקורית. "גורמים ברבנים הצבאית" מצטטים שם, תחת כותרת עוינת כמתבקש, חלק ניכר מהטקסט שהם שלחו לי. כנראה שהבינו שאצלי הוא לא יתפרסם בלי שהרב קרים יצטרך להביך את עצמו ולחזור בו פומבית ממה שכתב, אז הם הלכו לאכסניה נוחה יותר.

הם מסלפים את הדברים פעמיים. ראשית, הם טוענים – זה כנראה הקו הלא-רשמי של הרבנות הצבאית – שהדברים על אונס הוצאו מהקשרם. בפעם המי יודע כמה, לא. השאלה שנשאלה היתה ספציפית על אונס, וקרים סיפק לה תשובה חיובית. עכשיו, קרים רשאי לבחור אם הוא אוויל משריש שלא הבין מה הוא קורא, או שהוא רשע ופחדן, שכמנהגם של רבנים אומר את מה שהוא חושב במילים מעורפלות מספיק כדי שהוא יוכל להתחמק מהן אחר כך, ומשאיר את תלמידיו לשאת בתוצאות. צריך לתהות, באותה ההזדמנות, על ההחלטה של אתר כיפה לפרסם את הדברים, כשבקישור שהם עצמם מספקים בתחילת הפוסט נמצאת ההפרכה של הדברים.

הסילוף השני הוא ש"כל מי שלמד יותר מחמש דקות את עניין 'אשת יפת תואר' מבין שאין קשר בין הדברים שנכתבו על ידי הבלוגר ובין דעת ההלכה או דעת הרב." כפי שצוין כאן קודם לכן, יסוד דין 'אשת יפת תואר' הוא באונס בעת מלחמה, שרק לאחריו נלקחת האשה לביתו. אלה התנאים שאליהם מתייחס קרים כשהוא אומר "בתנאים שהוא הותר." העניינים אינם מסובכים, הם פשוטים, וכל מי שיש לו רבע שעה – באמת שאין צורך ביותר מכך, זו לא מדע טילים – יכול להבין אותם. הנחת היסוד של קרים ואנשיו היא שהחילונים הם טיפשים, שאפשר לסבן בקלות בטענה שהם חסרים את ההבנה הנדרשת. הם משתמשים בשטיק ×”×–×” – שקר אוטומטי על אמונותיהם, טענה שהן לא מובנות – למרות שהוא נכשל פעם אחר פעם בעבר. אם קרים רוצה לומר לנו שהוא לא מכיר את ההלכה ברמב"ם, אף שזו צוטטה על ידי השואל, הוא רשאי לעשות זאת – ונתייחס להצהרה הזו בלעג הנדרש לה כשהיא מגיעה מפיו של ראש מדור הלכה ברבנות הצבאית.

עדכון. תוך כדי כתיבת הפוסט, הגיעה התגובה הבאה מדובר צה"ל, שמייצגת כנראה את עמדת הרבנות הצבאית: "הדברים אשר נכתבו באתר "כיפה" הוצאו מהקשרם מבלי שהובנו או מבלי שנלמד דין אשת יפת תואר בצורה ברורה. יודגש כי עמדת רמ"ח הרבנות שוללת אונס בכלל ובשדה הקרב בפרט. אי לכך, שאר שאלותייך הנוגעות לרב קרים, אינן רלוונטיות." אני חושב שראוי להתייחס אליהם לאור מה שנכתב בפוסט.

ועוד דבר אחד: בבתי הכלא הישראליים מוחזקים כיום כ-320 עצירים מנהליים, ולאחרונה פתחו 34 מהם בשביתת רעב. הנאא שלבי, ממשוחררות עסקת שליט שנעצרה לאחר מכן במעצר מנהלי, נכנסת ליום ה-43 של שביתת הרעב שלה, ורופאים לזכויות אדם מזהירים כי היא נמצאת בסכנת חיים ממשית. שני אסירים אחרים, ת'איר חלאחלה ובלאל דיאב, שובתים רעב מזה 30 ימים. הם הועברו לבתי חולים עקב מצבם הרפואי. עצירים מנהליים מוחזקים ללא משפט ומבלי שיותר להם לדעת במה הם חשודים או מואשמים.

הערה מנהלתית א': ביממה האחרונה התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה, ביניהן תרומה גדולה במיוחד. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

הערה מנהלתית ב': המגזין טיים אאוט בחר בי כאחד מ-50 האנשים המשפיעים בתרבות הדיגיטלית הישראלית, מספר 48 אם לדייק. אפשר לראות שם (עמ' 50) גם ראיון קצר.

(יוסי גורביץ)

משום מקום, צץ פתאום שו"ת שעליו ענה לפני כתשע שנים הרב אייל קרים. השאלה נגעה להלכות "אשת יפת תואר" – בקצרה, נהלי האונס בזמן מלחמה – ולמרות שהשואל עצמו דווקא מלא הסתייגויות, והוא רואה את הבעיה שבישום מצווה שנכתבה בעידן הברזל לימינו אנו, הרב ענה כך על השאלה האם מותר בימינו לחייל צה"ל לאנוס נשים בזמן מלחמה:

"מלחמות ישראל – הן מלחמות מצוה והן מלחמות הרשות – הינן מלחמות מצוה. בז שונות הן משאר המלחמות המתנהלות באומות העולם, בינם לבין עצמם.
מאחר שמלחמה במהותה אינה ענין ליחיד אלא האומה בכללותה לוחמת, ישנם מצבים שאישיותו של הפרט "נמחקת" למען הכלל. וגם להיפך, יש ומסכנים יחידה גדולה למען הצלת הפרט כשהדבר נחוץ מטעמים מורליים.
אחד הערכים החשובים והמכריעים במלחמה הוא שמירה על כושר הלחימה של הצבא. בשל כך, הירא ורך הלבב חוזר מעורכי המלחמה, כדי שלא יימס את לבב אחיו, ורגשותיו וצרכיו של היחיד נדחים לקרן זוית לממן הצלחת האומה במלחמה.
כשם שבמלחמה "נפרצים" גדרי ההסתכנות למען אחרים, כך גם "נפרצים" במלחמה גדרי הצניעות והכשרות. יין נסך שלא הותר בזמני שלום, הותר במלחמה, כדי לשמור על הרגשתם הטובה של הלוחמים. מאכלות אסורים הותרו במלחמה (ולשיטות אחדות גם כשיש מזון כשר), כדי לשמור על כושרם של הלוחמים, אף שבתנאי שלום הם אסורים.
כך גם דוחה המלחמה צדדים מסוימים של גילוי עריות, אף שהתחברות אל גויה הוא דבר חמור מאוד, אלא שהוא הותר במלחמה (בתנאים שהוא הותר), מתוך התחשבות בקשיי הלוחמים. ומאחר והצלחת הכלל במלחמה עומדת לנגד עינינו, התירה התורה לפרט לספק את היצר הרע בתנאים שהתירה, למען הצלחת הכלל."

וואו. יש כאן שורה של בעיות. הראשונה היא שמדבריו של קרים עולה שאונס שבויות הוא לא רק מותר, הוא גם הכרחי במלחמה. הצלחת הכלל במלחמה תלויה בכך. אפילו ג'ינג'יס חאן, שהכריז על פי המסורת שהדבר הטוב ביותר בעולם הוא "לכתוש את אויביך, לראותם נופלים לרגליך, לקחת את סוסיהם ורכושם ולשמוע את קינות נשותיהם", ושהצטיין באונס שבויות, לא ראה בכך הכרח ללחימה, אלא רק תוצאה מספקת. סטאלין גם הוא פטר תלונות על מעשי האונס שביצע הצבא האדום באמירה שחיילים "צריכים להתפרק", אבל לא ראה באונס הכרח. קרים מחדש כאן הלכה צבאית: אמור מעתה, הצבא צועד על פאלוסו. אולי, על פי ההגיון הזה, יחידות צה"ל צריכות, כמו קציני אספקה, גם קציני אשת יפת תואר (קאי"ת), כדי לוודא שאף חייל לא יוותר בלתי מסופק.

בעיה נוספת היא שקרים משתמש כאן בהצדקה הקבועה של אלו המדברים גבוהה גבוהה בשם "מוסר יהודי": הוא טוען שמלחמה היא סכסוך בין אומות, לא בין פרטים, ושלפרט אין כל חשיבות בעת מלחמה. האשה הנאנסת איננה אשה, איננה אדם, איננה אינדיווידואל, אין לה רגשות ואם היא חשה כאב זה לא חשוב – כי היא לא אשה או אדם, היא אך ורק פרט משבט אויב שאיתרע גורלו להשבות. יתר על כן, אונס בעת מלחמה אליבא דקרים עשוי להיות לא ראוי כשהוא מבוצע על ידי בני שבט יריב, אבל מלחמות של השבט היהודי הן, כולן, מלחמות מצווה. אם אונס חסרות מגן הוא חלק מהמוסר היהודי, לא מסובך לקבוע שהוא נחות מכל מערכת מוסר מוכרת אחרת. וכרגיל, כשמדובר ב"מוסר היהודי" ראוי להזכר בדבריו הנכוחים של תומר פרסיקו: שהוא תולדה של רומנטיקת דם ואדמה גרמנית.

בעיה שלישית היא שקרים קובע בעצם שאין שום דבר שהוא אסור בזמן מלחמה, אם הוא "למען הצלחת הכלל." ידענו שהרג של חמושים מותר – זו, אחרי הכל, מהותה של מלחמה – ועכשיו אנחנו למדים שמותר גם לאנוס, למען שמו יתברך, נשים חסרות מגן. מאליה עולה השאלה האם מותר, לשם הנצחון, גם להרוג אנשים לא חמושים. ילדים, נניח, שיש מקום לסברה שיום אחד יגדלו וירצו לנקום את מות אביהם ואחיהם ואת עינויי אמם ואחותם. הספר "תורת המלך" ענה על השאלה הזו בחיוב. מעניין איפה עומד קרים בשאלה הזו, ואם יש דבר תועבה שלשיטתו אסור לחייל יהודי לעשות לשם הנצחון.

אבל הבעיה העיקרית כאן היא שאייל קרים נושא כיום בדרגת אלוף משנה והוא רמ"ח הרבנות הצבאית, כלומר נמצא בעמדה בכירה מאד במערך שמנפיק פסקי הלכה לחיילי צה"ל. פניתי לדובר צה"ל בשאלות הבאות:

א. האם אונס נשים בזמן מלחמה עולה בקנה אחד עם ערכי צה"ל?
ב. אם לא, מדוע רב צבאי בולט מקדם אותו?
ג. אם לא, האם מתכוון צה"ל להפסיק את שירותו של אל"מ קרים, או לנקוט נגדו צעדים משפטיים?
ד. כיצד בדעת דובר צה"ל להתמודד עם הנזק הצפוי לתדמיתו של צה"ל בזירה הבינלאומית כתוצאה מדבריו של אל"מ קרים?

לא ציפיתי לתשובה, אבל להפתעתי קיבלתי תגובה מקצין נרגז ביחידת הניו מדיה של צה"ל. הוא אמר שקודם כל, קרים לא היה במדים בזמן שכתב את התשובה ההיא, ויתר על כן שלאור שאלה א', שלדבריו "לא מכבדת את צה"ל, את מדינת ישראל ואת הדת היהודית", ליחידת ניו מדיה אין כוונה להמשיך ולעבוד מולי. ניסיתי להסביר לו שאל"מ קרים הוא פצצה מתקתקת, להזכיר שכבר היו מקרים שבהם חיילי צה"ל אנסו נשים – מקרים מועטים ביחס, חובה לציין – ושאחרי הסיפור הזה, כל זמן שאל"מ קרים נמצא בתפקידו כל מקרה אונס עתידי מצד חייל צה"ל ייוחס אוטומטית למדיניות רשמית. הוא לא היה מוכן להקשיב.

לעובדה שקרים לא היה במדים יש, לדעתי, חשיבות משנית: הבעיה היא שמי שכתב דברים כאלה הועסק על ידי הרבנות הצבאית וקודם לתפקיד בכיר בה. קרים היה, בין השאר, מועמד לתפקיד הרב הצבאי הראשי. אלה פני צה"ל בשנת 2012, ואלה פניהם של הרבנים שהוא מעסיק. יש ודאי אחרים, אבל משום מה צה"ל מושך אליו את הקרימים ואת הרונצקים.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

הארץ סערה לפני שבוע, כשהפגינו הישראלים יוצאי אתיופיה כנגד האפליה נגדם בקרית מלאכי ובמקומות אחרים. קל להיות נגד גזענות כלפי מהגרים אתיופים: אפילו דני דנון הצליח. הקריאות האלה לא בהכרח יעזרו: הקבלן היחיד שבונה שם דירות דורש מהמהגרים שליש יותר ממה שהוא דורש מתושבים ילידים. האפליה כלל לא מוגבלת לקרית מלאכי או מקומות פריפריאליים אחרים, כפי שאוהבים לחשוב האנשים עם הדעות הנכונות: האקדמיה הישראלית משלמת לאקדמאי יליד פי שניים ממה שהיא משלמת לאקדמאי ממהגרי אתיופיה.גם תואר אקדמי לא משנה בהרבה את המצב: בעלי תואר אקדמי מקרב מהגרי אתיופיה משתכרים כמחצית משכרם של ישראלים ילידים. אני משוכנע שתירוץ מתאים יסופק על פי דרישה.

אז, כאמור, אין בעיה לצאת כנגד גזענות נגד מהגרים אתיופים. לצאת נגד גזענות בכלל – לזה כנסת ישראל לא מסוגלת. חברי הכנסת של מרצ, אילן גילאון וניצן הורוביץ, הגישו לאחרונה הצעת חוק שתאסור על גזענות בדיור. הכנסת דחתה אותה, 43:22.

ואלה שמות המתנגדים לחוק: גדעון סער, משה כחלון, דן מרידור, לימור לבנת, בני בגין, אהוד ברק, אביגדור ליברמן, אורי אורבך, יולי אדלשטיין, יצחק אהרונוביץ, זבולון אורלב, דוד אזולאי,ישראל אייכלר, רוברט אילטיב, זאב אלקין, אופיר אקוניס, דניאל הרשקוביץ, יצחק וקנין, ניסים זאב, ציפי חוטובלי, משה יעלון, אלי ישי, אמנון כהן, יצחק כהן, יעקב כץ, ישראל כץ, יעקב ליצמן, משה מטלון, אברהם מיכאלי, אנסטסיה מיכאלי, אלכס מילר, סטס מיסז'ניקוב, אורי מקלב, יעקב מרגי, אורית נוקד, לאה נס, חמד עמאר, פניה קירשנבאום, מירי רגב, דוד רותם, עוזי לנדאו, שלום שמחון וליה שמטוב. הדגשתי את השמות של אלו שניתן היה לצפות שיצביעו אחרת. יצוין שגם מן ההצבעה הזו נמלט בנימין נתניהו.

למה דחתה הכנסת את ההצעה הבלתי מזיקה הזו? משום שאיסור על אפליה בדיור יהיה הצהרה נגד התומכים המתרבים והולכים של הרבנים האוסרים על השכרת דירות ללא יהודים. לרבנים האלה יש כוח, ואחרי ההצבעה הזו של הכנסת יהיה קשה מאד לומר שמדובר בכמה ערוגות של עשבים שוטים. הכנסת אימצה את ההגיון שלהם: איסור על אפליה, שלא מבהיר במפורש שהוא איסור על אפליה בין יהודים, יאלץ את ישראל לנקוט מדיניות שוויונית בין תושביה. ואת זה הכנסת הגזענית ביותר בהיסטוריה פשוט לא מוכנה לעשות.

הערה מנהלתית א': מאז הפוסט האחרון התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתמיכה. אני רוצה להודות בזאת לתורם ולאחל לו שלעולם לא יהיה תלוי בחסדיו של ליברל כמו דן מרידור או "איש מרכז מפוכח" כמו אהוד ברק.

הערה מנהלתית ב': במהלך היממה האחרונה, מיד לאחר העלאת הפוסט הקודם, התחילה התקפת DoS על הבלוג, משני מקורות שונים. ההתקפה נמשכה גם היום. אנחנו – קרי אני ושערותי התלושות, ובעיקר הצוות הטכני שעושה לילות כימים – נוקטים בצעדים שונים ובינתיים אני לא מפרט את כל הידוע לנו. כנראה שיש איזה ציוני דגול שהחליט שחובה לסתום לכותבי ההם את הפה. עמכם הסליחה.

(יוסי גורביץ)

מצעדנו עוד ירעם: היסטריה רבתי נרשמה בכלי התקשורת לאחר שהכנסת הבזויה ביותר בתולדות המדינה העבירה עוד חוק נגד ערך ליברלי, הפעם נגד זכות הביטוי. התיקון שהועבר אתמול – בקריאה ראשונה בלבד, חשוב להזכיר – לחוק לשון הרע מצטרף לשורת חוקים אחרים בתחום.

יש כמה דברים לומר עליו. קודם כל, אטילה שומפלבי כבר אמר כל מה שצריך לומר על התנהלותו של האפס המאופס שמשמש בתפקיד שר הבטחון. שנית, שבמדינה נורמלית ראש ממשלה שנמצא כעת בהליכי לשון הרע מתוקשרים מאד עם ערוץ טלוויזיה, לא היה מגיע להצבעה שמחמירה את תנאי לשון הרע, ולו מחמת מראית עין. מצד שני, במדינה נורמלית ראש ממשלה כזה, שגם היה מנסה להביא לסגירתו של הערוץ באמצעות כוחו הפוליטי, כבר מזמן היה מגורש מהעיר בזפת ונוצות. ושלישית, וחשוב מכל, שהחוק מגיע למחוזות הגיחוך: הוא קובע שאם כלי תקשורת מסוים, כמו הבלוג הזה, לא יעניק לצד שכנגד – יהיה אשר יהיה, וגם אם יוזכר בחצי משפט – זכות להגיב באורך שימצא הצד הנפגע לנכון, הוא ישלם מיליון וחצי ₪. בפועל, החוק, בצורתו הנוכחית, מפקיע את כלי התקשורת ומעביר אותו לרשות כל מי שעשוי לראות עצמו נפגע.

רביעית, זכור לרע חבר הכנסת זבולון אורלב (מפז"ל), שהיה בין מגישי הצעת החוק, אמר אתמול שרגע, הוא בעצם לא הבין את החוק שהוא מגיש ועל כן יצביע נגדו. זה לא הפריע למגלגל העיניים הזה להצביע בסופו של דבר בעדו. חמישית, זכור לרע גם דני דנון, שאמר בתגובה להחלטתו של רובי ריבלין להצביע נגד החוק ש"יש סייעני שמאל בתוך הליכוד, שמסכלים כל פעולת חקיקה של המחנה הלאומי." מילה יפה, סייענים – במיוחד כשזוכרים שדנון הוא זה שהתחייב ל"הסיר את הנגע" השמאלני. ריבלין, מאחוריך. ושישית, נזכיר לעדת מוכי הכלבת של הימין את האמירה של אנשי כהנא: שאצל מי שסותמים לו את הפה, מתחילות הידיים לדבר.

ועם זאת, ואחרי הכל, לא לפחד כלל. החוק פשוט וברור: כתוב רק את האמת, ורק האמת שיש בה עניין לציבור. ואם יגיע איזה מוכה כלבת כמו דני דנון, מוכה שחין נוסח זאב אלקין או מצורע נוסח דוד "את גרועה מבהמה" רותם וינבח כצבוע תחת חלונך, חייך בנימוס והזמן אותו להפגש בבית המשפט, כשאתה מבטיח לו שאת הקריירה שלך תבנה על גווייתו – והזכר לו שהחוק מאפשר לך, משהוגשה נגדך תביעת דיבה, גישה נרחבת לכל הניירת של התובע בתחום שעליו הוא תובע. האם אתה מרגיש בר מזל, תולעת?

הסעיף האחרון לא יהיה רלוונטי, כמובן, כאשר תצליח הקואליציה למנות גם שופטים כרצונה.

הלוואי שאפשר היה לומר שזקנתו מביישת את נעוריו: רק שזה לא נכון.

שמעון פרס הוא אלוף הפוליטיקה הישראלית בהתחנפות לחרדים ולרבניהם. מעטים החסידים שצברו שעות המתנה במסדרונות הרב'ה מגור, עובדיה יוסף ושאר המעוננים כמו שמעון פרס. ובכל פעם, כמו לוסי שמושכת את הפוטבול ב-Peanuts, הם הפילו אותו והשפילו אותו. הוא כבר חשב שתככיו הצליחו ב-1990, שכבר הצליח להקים ממשלה – הוא הוכרז על ידי חנפיו כראש ממשלה ערב קודם – רק כדי לגלות שברגע האחרון בגדו בו שוב. התרגיל, שחברי הכנסת של ש"ס נהנו ממנו בעליל, חזר גם בשנת 2000, כשפרס הצליח להפסיד את כהונת הנשיא למשה קצב. בכל פעם כזו, פרס מכר קודם לכן עוד קצת זכויות של הציבור הכללי.

ומי שנדפק פעם אחת, כבר לא יכול להגמל מזה. גם כשאין טעם. פרס אמר שלשום (א') בעת ביקור במכללה חרדית ש"אנו חיים בעידן של שינוי וכניסת החרדים למעגל העבודה היא תהליך חשוב ואפשרי תוך הקפדה וכיבוד תנאי ההעסקה הייחודיים הנדרשים ובראשם הפרדה בין נשים לגברים ומתן זמני תפילה." ההגדשה שלי, ההפניה הגיעה דרך שחר אילן מחדו"ש.

כלומר, בשעה שבה נשות ישראל נאבקות נגד דחיקתן מהמרחב הציבורי, בא שמעון פרס ובועט בהן, ואומר שיש לדחוק אותן אחורה כדי לשלב את החרדים בעבודה. עכשיו, בשום מקום אחר בעולם חרדים לא דורשים להפריד בינן ובין נשים, פשוט כי אף אחד לא ייענה לדרישה הנתעבת הזו. אם "האשה היא הכושי של העולם," כפי ששר ג'ון לנון, נסו לחשוב איך היו מתייחסים בכל מדינה נורמלית לנשיא שדורש, בשנת 2011 ולא 1951, להפריד בין שחורים ולבנים במקומות העבודה. אני בספק אם אפילו אלבמה של 1951 הלכה כל כך רחוק.

ומה שמדהים במיוחד הוא שפרס לא יכול להרוויח מכך כלום. הקריירה שלו גמורה. הוא הנשיא, והוא לא יכול להבחר שנית (התפקיד מוגבל לכהונה אחת בת שבע שנים, של פרס תגמר, ויפה שעה אחת קודם, ב-2014). הוא דחף את הנשים מתחת לאוטובוס פשוט משום שחנופה לחרדים היא מה שהורגל בו. הוא לא יכול אחרת.

הראשון באפריל 1933 מקדים השנה: המשטרה עצרה ביום חמישי שעבר ארבעה צעירים, שהיו מעורבים ב"מיפוי" של שוק מחנה יהודה בנסיון לברר מי מבעלי העסקים שם מעסיק ערבים. המטרה שלהם, לדבריהם, היא "להזהיר את הציבור" מפני סחר במקומות שמעסיקים פלסטינים. על אחד העצורים גם נמצאה רשימה בהתאם.

זה עוד לא ניפוץ חלונות וסימון של סהר על בית העסק, אבל זה מתחיל להתקרב באופן בלתי נוח. החשש שאיזה בריון שגורש מיצהר יחליט לעשות מהעסק שלך דוגמא עשוי בהחלט לגרום לבעלי עסק להעדיף שלא להעסיק פלסטינים. הבריונים הם אנשים שהורחקו מיצהר בתוקף צו אלוף. עכשיו הם העבירו את פעילותם לירושלים, והמשטרה כרגיל חסרת אונים. נהדר.

ועוד דבר אחד: שר החוץ המהולל שלנו הודיע אתמול שאם הממשלה תיישם את צו בג"צ על פינוי המאחז מגרון, הלכה הקואליציה. איזה מזל שגם לבג"צ לא בוער שום דבר, אה?

(יוסי גורביץ)

בריונים שיהדותם גאוותם פרעו אמש – על פי העדויות, ככל הנראה כשלשת רבעי שעה לפני כניסת החג – בשני בתי קברות ביפו: בית קברות מוסלמי ובית קברות נוצרי אורתודוקסי סמוך. בין השאר, חוללו מצבות ונכתב עליהן "תג מחיר" ו"מוות לערבים".לא מצאתי על כך כל דיווח בתקשורת הישראלית, מה שסביר בהתחשב בכך שאנחנו באמצע יום הכיפורים, אך ח"כ אחמד טיבי מאשר את הפרטים, ותמונות אפשר לראות כאן. מלשכת טיבי נמסר עוד כי "מדובר בגל גואה של מעשי טרור ע׳י קיצונים יהודים הפועלים כמעט באין מפריע בשטחים הכבושים, ולאחרונה עברו לתוך הקו הירוק כדי לפגוע במקומות קדושים למוסלמים ונוצרים במטרה להצית מלחמת דת. האחריות כולה מוטלת על הממשלה וזרועותיה." משמרת מחאה תיערך הערב ביפו; פרטים כאן.

ודאי יהיה מי שיצקצק ויאמר שמדובר במעשה נתעב במיוחד ערב יום הכיפורים. אני אשאיר את זה למי שעדיין חושב שיש ערך למוסר היהודי. מבחינתי, חילול בית קברות חמור באותה מידה בכל יום.

צריך לשים לב: שורת הפיגועים שבוצעו על ידי יהודים לאחרונה מגיעה על רקע של שקט בטחוני חסר תקדים, והעובדה שהם גולשים לתוך הקו הירוק איננה מקרית. האנשים האלה, אחרי הכל, הם חניכיו של ברוך גולדשטיין – אם אפשר היה להאמין שיש אופק רחב יותר, אפשר היה לומר שהם גם חניכיו של זרקאווי – והם מעוניינים להפר את השקט הזה. הם רוצים דם, אש ותמרות עשן. כשיהיו כאלה, הם יוכלו להתרווח אחורה ולומר "אמרנו לכם." נקודה ששווה להתעכב עליה היא חילול בית הקברות הנוצרי: עוד הוכחה ששנאת המין האנושי של היהדות האורתודוקסית מעולם לא נבעה מהסכסוך הנוכחי עם הפלסטינים, עוד חוליה בשרשרת של תקיפת מבני דת נוצריים שכמעט איננה זוכה לאזכור.

מותר גם לתהות אם "עליית המדרגה" הזו – כמה מדרגות עוד נותרו עד לשערי גיהנום? – היא לא תגובה, בין השאר, גם על מעצרו של חשוד בהצתת המסגד בצפון. ארגוני טרור תמיד נטו להגיב גם על פגיעה בחבריהם, וכל ההגיון של גל הפוגרומים היהודי הוא הענשה של פלסטינים על מעשי כוחות הבטחון.

האשמה, כפי שציין טיבי היטב, היא ממשלת ישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו טוב בגינוי הפוגרומים האלה מן השפה ולחוץ, אבל אין לו שום בעיה באותה נשימה לשבת על אותה הבמה עם דב ליאור. רב העיר של צפת, שמואל אליהו, ממשיך למשוך את משכורתו למרות שחתם על כרוזים הקוראים לאי השכרת דירות לפלסטינים ישראלים – בתחומי ישראל ובניגוד לחוק, יש לציין – וזאת לאחר שעשה את אותו הדבר עצמו לפני כחמש שנים. מדובר באותו אליהו שסירב לגנות את פוגרומי תג מחיר. הוא עדיין בתפקידו. הרב הראשי שלמה עמאר – ההוא מהחטיפה והתקיפה, לא ההוא מקבלת טובות ההנאה והחשד במעשים מגונים – אמר השבוע שיכול להיות שהצתת המסגד בטובא זנגריה עשויה היתה להיות עלילת דם. קל לשער מה היה קורה אם איזה בישוף פולני היה אומר שהוא מתנגד להצתת בתי כנסת, אבל בהחלט יתכן שמדובר בעלילת דם על פולנים טובים. עמאר ממשיך בתפקידו כאילו כלום, אפילו לא היתה סערה ציבורית. בקיצור, ממשלת ישראל נראית, במאבקה בטרור היהודי, כמו ממשלת סעודיה בתחילת העשור הקודם במאבקה בטרור הסלפיסטי: היא המממנת העיקרית של הטרוריסטים והם מתקיימים משום שכוחות הבטחון שלה מקיימים אותם.

הפוגרומצ'יקים בגדה הצליחו להפוך לבדיחה גרועה את מחויבותו החוקית של צה"ל, ככובש הריבון, להגן על התושבים מפניהם. עכשיו הם מנסים להבהיר לאזרחים הפלסטינים של ישראל שגם עליהם המשטר הציוני לא מסוגל להגן – והללו יודעים היטב שאין לא יכול, יש בעיקר לא רוצה.

זאת צריך לזכור: הפוגרומצ'יקים, כמו יגאל עמיר וכמו כמעט כל הטרוריסטים היהודים, הם שלוחי ציבור. הם פועלים מתוך קהילות מתוך ידיעה שאיש לא יסגיר אותם. רוב המתנחלים וחובשי הכיפות, כמובן, לא יעזו לעשות מעשים כאלה בעצמם. הם יסתפקו בתמיכה שקטה מרחוק. אחרי הכל, כשהציבור הזה רוצה להוקיע מישהו, הוא יודע איך לעשות את זה – תשאלו את יואל בן נון מה עבר עליו כשהעז לחשוף את הרבנים שעמדו מאחורי פסק ההלכה לרצח רבין, והעז לדבר על ההסתה שרווחה אז בישיבות. אם המתנחלים היו באמת מוקיעים את הפוגרומצ'יקים, ולא רק כמס שפתיים, דב ליאור ושמואל אליהו היו מוצאים את עצמם תחת נידוי. אלא שבקרב אחינו בני עדות העוזי והדובון, אם אתה מחלל שבת בפומבי אתה צפוי לנידוי, אבל הצתת מסגד זה בקטנה. על הקו קלוקס קלאן אחרי מלחמת האזרחים נאמר שהוא היה הזרוע הצבאית של המפלגה הדמוקרטית; הפוגרומצ'יקים הם הזרוע הצבאית של מועצת יש"ע. והם עושים כמיטב יכולתם כדי להוכיח שיש"ע זה כאן.

יש מה לעשות. אפשר להתחיל בסגירת הישיבה ביצהר והוצאת צווי הרחקה לכל המורים והתלמידים שלה. אפשר להודיע שעל כל פוגרום תג מחיר, תסגר ישיבת הסדר. אפשר לפטר את שמואל אליהו ואת כל הרבנים שחתמו על קריאה למניעת השכרת דירות ללא יהודים. אפשר, בקצרה, להעמיד חומת ברזל בפני האחים היהודים, ולהודיע להם שעל תג מחיר, יהיה תג מחיר כואב הרבה יותר.

אלא שזה דורש רצון פוליטי נחוש ויכולת קבלת החלטות היסטוריות. אי אפשר לצפות שממשלת בנימין נתניהו, שרובה המכריע ממילא תומך בפוגרומצ'יקים, תהיה מסוגלת לכך. כמו הפוגרומצ'יקים המקוריים, אלה של ימי משטרת הצאר, נוער הזוועות יודע שהממשלה מאחוריו וששום דבר לא יקרה לו. וזה לא הולך להשתנות.

אז בפעם הבאה שערביי ישראל יפנו למוסדות הבינלאומיים בדרישה להגנה, משום שממשלת ישראל איננה עושה זאת, אל תאשימו אותם. במעשיה, או ליתר דיוק במחדליה, ממשלת נתניהו מוותרת על חלק מריבונותה.

(יוסי גורביץ)

לפני כשבועיים כתבתי כאן על הצעת החוק (זהירות, מסמך) שהגיש ח"כ אבי דיכטר (קדימה), חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. בין השאר התייחסתי לסעיף 13ב' של החוק, שקובע שבתי המשפט של ישראל יכריעו בבעיות שהחוק או הפסיקה לא התייחסו אליהן באמצעות " עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל". עוזרו של דיכטר מיהר לציין שסעיף 13ב' מתבסס על חוק קיים, חוק יסודות השפיטה.

הוא צדק. הוא לא הסביר מדוע החוק הזה מ-1980 הופך פתאום לסעיף בחוק יסוד, ומדוע זה היה דחוף כל כך עכשיו. גרוע מכך, הוא לא התייחס לסעיף 13א', שאומר כך: " המשפט העברי ישמש מקור השראה למחוקק." הדגשה שלי. למיטב ידיעתי, הרעיון הזה הוא מקורי, ולא מופיע בשום חוק אחר.

מהו ה"משפט העברי"? סוס טרויאני, שמסכן את מה שנשאר מהרפובליקה העברית שהוקמה כאן פעם. הוא מכפיף את החוק הישראלי, שהוא במידה רבה שוויוני – האפליה מגיעה לכדי ביטוי בעיקר בתקינה ובחקיקה המשנית, וכמובן בחיי היומיום – לחוקי ההלכה, שהשוויון לא רק מהם והלאה, הוא פסול בעיניהם עקרונית.

אז הנה כמה הצעות למחוקקים הישראלים, בהתבסס על המשפט העברי:

• הכנסת תשקול בחיוב אישור להורים למכור את בנותיהם הקטנות לעבדות, ובכלל להחזיר את העבדות, שבוטלה כאן על ידי העות'מנים רק באמצע המאה ×”-19. וברוח החסד המקובל בקרב ×”×’'נטלמנים מן המטעות בדרום ארה"ב, תמליץ הכנסת לבעלי העבדים הטריים שאף ש"מותר לעבוד בעבד ×›× ×¢× ×™ בפרך, ואף על פי שמידת הדין כך, מידת חסידות ודרכי החכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק, ולא יכביד עולו על עבדו ולא יצר לו, ויאכילהו וישקהו מכל מאכלו ומכל משקהו […] וכן לא יבזהו, לא ביד ולא בדברים; לעבדות מסרן הכתוב, לא לבושה. ולא ירבה עליו צעקה וכעס, אלא ידבר עמו בנחת, וישמע טענותיו". אלו המלצות ראויות למניעת מרד עבדים.
• הכנסת תשקול בחיוב את מיסוד האונס בזמן מלחמה, ברוח חוקי "אשת יפת תואר". ×™×”×™×” בכך כדי להסיר מעל עמנו את הלעז שהוא כל כך ×’×–×¢× ×™ שהוא בוחל אפילו באונס המקומיות.
• הכנסת תשקול בחיוב להוציא להורג נשים, במיוחד ילדות, שנאנסו על ידי זכרים יהודים גאים, משום שהן היוו לו מכשול והוא בזבז עליהן את זרעו הקדוש, ומשכך הן שוות ערך לבהמה, וספציפית שור × ×’×—.
• הכנסת תשקול בחיוב את תיקון רונצקי לשבועת החובש הצבאי, שמעתה תאסור על החובש לטפל בשבויים, אלא אם קיבל אישור מהקמ"ן או איש השב"×› המוצמד ליחידה שלשבוי יש ערך מודיעיני ועל כן יש לשמור עליו בחיים. במקביל, תוקם ועדה מיוחדת בבתי החולים שתקבע האם להעניק טיפול רפואי ללא יהודים, וזאת בכפוף להערכת הסיכון שהידיעה על אי הענקת הטיפול תגרום לאיבה כלפי יהודים בחו"ל.
• הכנסת תשקול בחיוב לאלץ צעירות לא מאורסות שנאנסו להנשא לאנסיהן, בהתבסס על חוקי ישראל הקדומים ביותר. מחוקק, בבואך אל האשה, אל תשכח את השוט: מדובר, בסופו של דבר, ברכוש שנקנה באותן הדרכים כמו בהמה פשוטה. באותה הזדמנות, יש לפסול אותן לעדות, לשיפוט, ולשמש בכנסת – ×›×™ לא יעלה על הדעת שלאשה תהיה שררה על גבר. ספק אם חברות הכנסת אנסטסיה מיכאלי ופיינה קירשנבאום תקבלנה בהבנה את מצבן החדש, אבל כל מהפכה גובה קורבנות. חברות הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ' וציפי חוטובלי, מצד שני, צפויות לשמוח על השיבה למצב הטבעי התקין.
• הכנסת תשקול בחיוב את הוצאתם להורג של יהודים מומרים ואפיקורסים, כפי שמורים כל הפוסקים הקדומים, ושיאם בשולחן ערוך (יורה דעה, קנ"×— ב'), שקובע ×›×™ " מיני ישראל, והם שעובדים לעבודת כוכבים, או העושה עבירות להכעיס, אפילו אכל נבילות או לבש שעטנז להכעיס; והאפיקורסים, והם שכופרים בתורה ובנבואה מישראל, היו נוהגין בארץ ישראל להרגן. אם ×”×™×” בידו ×›×— להרגן בסייף, בפרהסיא, הורגו. ואם לאו, ×”×™×” בא בעלילות עד שיסבב הריגתו." מאחר והכוח כבר בידי היהודים, הסעיף האחרון ("×”×™×” בא בעלילות") לא רלוונטי. נזכיר ×›×™ יוסף קארו, כותב השו"×¢, הוא המרא דאתרא של ארץ ישראל ואין כמוהו לפסיקת הלכות – אה, סליחה, התקנת חוקים – בישראל. החרמת רכושם של האפיקורסים וחלוקתו ליהודים טובים תסייע ודאי לשיפור המצב הכלכלי, והתקדימים ידועים.
• הכנסת תשקול בחיוב את הוצאתם להורג בסקילה של מדליקי אור בשבת. זו האחרונה, כידוע, שמרה על עם ישראל יותר משהוא שמר עליה, ואנחנו לא רוצים לעצבן אותה. חוצמזה, החב"דניקים טוענים שאם נשמור על שתי שבתות זו אחר זו, המשיח ×™×’×™×¢, ובמשיח הם מבינים.
• הכנסת תשקול בחיוב הוצאה להורג בשריפה של בת כהן מאורסת שהשתרללה מהצד. מסורת זו מסורת.
• הכנסת תשקול בחיוב את הוצאתם להורג בסקילה של גברים הומוסקסואלים שגם מעיזים לממש את תשוקתם. אנחנו יושבים על קו השבר הסורי-אפריקני ואנחנו ממש, אבל ממש, לא צריכים רעידות אדמה פה.
• הכנסת תשקול בחיוב את הוצאתם להורג בחנק של נביאי שקר, דוגמת מרדכי "×”×™×” לא תהיה" אליהו.
• הכנסת תשקול בחיוב את הוצאתם להורג בחנק של מכשפים, מכשפות, מעוננים, ואורן זריף. האמת, הרעיון ×”×–×” הוא לא לגמרי שלילי.
• הכנסת תשקול בחיוב על הכרזה על ערים שבהן רוב התושבים שמוצאם יהודי החליטו שהם לא בקטע של יהוה כעל "עיר הנדחת", ואז להורות לצבא להשמיד כל יצור ×—×™ בהן.

ויש עוד, אבל כמה אפשר.

ראוי לציין שסעיף 13א' לא מתייחס ל"עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל", מה שנהוג לכנות לעתים "מוסר הנביאים", אלא ל"משפט העברי". כל הסעיפים דלעיל הם חלק מובהק ממנו. ערך היסוד של המשפט העברי הוא החלוקה לקסטות קשיחות, שבראשו עומד היהודי, אחריו האדם, אחריו במשתמע האשה (אם כי כמובן אשה יהודיה עליונה על אשה שאיננה כזו), ואחריה העבד; אחריהם מגיעים בעלי חיים, צמחים, וחפצים דוממים. הגבר היהודי מברך כל בוקר על כך שאיננו לא-יהודי, אשה או עבד.

האם אבי דיכטר מאמין בזוועה החיה הזו? ספק רב. הוא משמש אידיוט מועיל לדוד רותם וזאב אלקין, שדווקא כן מאמינים בה. אפשר בקלות להאמין שהוא לא ידע מה משמעות שם הקוד "משפט עברי."

עכשיו הוא יודע.

ועוד דבר אחד: סנאטור אמריקני בכיר, פטריק ליהי, רוצה לאסור על מכירת נשק לכמה יחידות ישראליות משום שהן נוטות להרוג פלסטינים ללא סיבה טובה. בהתחשב בכך שהקונגרס ידידותי יותר לנתניהו מאשר הכנסת, ספק גדול אם החוק ×”×–×” יבשיל, אבל זו התחלה לא רעה: ליהי גילה את מה שכולם יודעים כבר שנים, שהתחקירים של צה"ל הם בדיחה גרועה ושחיי פלסטינים לא באמת נחשבים בעיני חמושי צה"ל. עכשיו, סוף סוף, תהיה לגיטימציה לדון בזה גם בכלי התקשורת האמריקניים. ליהי יוגדר כאנטישמי בתוך 3…2….1…

(יוסי גורביץ)

דב ליאור לא נעצר בגלל דברי ההסתה שלו. גם לא יעקב יוסף.

שני עובדי המדינה האלה עוכבו – לא נעצרו – בגלל שהם נדרשו להתייצב לחקירה, וסירבו לעשות זאת. כלומר, הם סירבו לקבל את מרות המדינה, שמממנת אותם, לחקור אותם. ליאור יודע שאין סיכוי שיקרה לו משהו: אחרי הכל, לפני מספר שבועות נאם בנוכחותו ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בישיבת מרכז הרב. נתניהו הודה שם לתלמידי הישיבה וכינה אותם "סיירת של תורה", שבלעדיה הוא לא היה חוזר כמנצח מוושינגטון. דב ליאור לא רק ישב בקהל: הוא גם נאם. ראש הממשלה ישב בשקט והקשיב ללא מחאה לנאומו של אדם שמן המפורסמות היא שהוא מבוקש לחקירה. מי שזכר את זה, לא התפלא למשמע המחאה הרפה הקבועה שיצאה מלשכת נתניהו אחרי ההתפרעויות של הסיירת לה הודה במילים נרגשות רק לפני כמה שבועות. מי שזכר ששר המשפטים של נתניהו ומי שהיה עורך הדין הפרטי שלו, יעקב נאמן, כבר הצהיר בפומבי שישראל צריכה להיות מדינת הלכה, לא הופתע גם הוא מכך שנאמן מילא פיו מים ולא יצא להגנת הצוות המקצועי של המשרד עליו הוא מופקד. אחרי הכל, מה יגידו עליו בבית הכנסת?

מיד עם עיכובו לחקירה של דב ליאור, התייצבו לצידו כל רבני המגזר, מגינצבורג שלימינו יש רק גדר תיל מחושמלת, עבור באטילה ההוני בימין המתון ועד יובל שרלו במרכז הקיצוני. כולם מחו על מעצרו של רב. המדובר, נזכיר, ברב של המחתרת היהודית, במי ששמו נקשר בהוצאת דין רודף על ראש ממשלה שאכן נרצח, ובמי שחתם על "הסכמה" לספר שבו נאמר שרצח ילדים הוא דבר יהודי. אסור למשטרה, אמרו הרבנים, לחקור רב. אפילו לא רב כזה. עכשיו, סביר מאד שיובל שרלו לא חש בנוח עם פסיקות "תורת המלך", ואין ספק שהוא לא היה מוציא מתחת עטו משפט "ויש סברא לפגוע בטף, אם ברור שהם יגדלו להזיק לנו". אבל למרות שהוא היה כנראה מתחמק מחובתו לבנות מחנה השמדה לעמלקים, הוא לא התחמק מחובתו לסייע לרב כנגד השלטון.

ההתייצבות הזו היא בקוד הגנטי של הרבנים. מוסד הרבנות, כפי שאנחנו מכירים אותו, קיים כבר 2,220 בערך. הוא מבוזר, כל רב עומד לעצמו, ומאז שתמו ימי שושלת הלל לגווע – שכרכה בשתיקה עדינה את הספר עם החרב הרומאית-ביזנטית, והחזיקה ×›-450 שנה, שלוש מאות שנים לאחר שעשבים עלו בלחייו של עקיבא – מעמדם של רבנים נקבע במידה רבה על ידי רבנים אחרים, ובאופן מריטוקרטי. בקרב הקבוצה הזו, ניתן לקנות מעמד באמצעות התקפת שיטתו של אחר, אבל חברי הקבוצה מאוחדים בהתגוננותם נגד קבוצות חיצוניות, במיוחד קבוצות מינות. הם מגינים ×–×” על ×–×”, כפי שראינו בפרשת מוטי אלון, גם כאשר הרב הוא טורף המסכן את הצאן; ולחיים דרוקמן, מראשי המגוננים על אלון, יש היסטוריה של ×”×’× ×” על רבנים שהם תוקפים מיניים של תלמידיהם.

והם מאוחדים עוד יותר בהגנה על הטקסטים שלהם ועל המעמד הבלבדי שלהם כסמכות לפרשנותם. הם אינם זוכרים במדויק, כי ליהדות הרבנית יש יחסים מעורערים מאד עם האמת וההיסטוריה, מה קרה כשיריבי הרמב"ם הסגירו את ספריו לאינקוויזיציה; הם אינם בקיאים בפרטי הוויכוח הגדול של פאריס, כשהמשומד ניקולאס דונין הוכיח בקיאות רבה יותר מזו של רבי יחיאל מפאריס בתלמוד; הם לא יודעים איך נגמר ויכוח טורטוסה, האחרון שבוויכוחים הגדולים; הם אינם יודעים על שום מה ירד מסך הצנזורה על התלמוד, רק שהוא ירד – אבל הד מעורפל של זכרון ארגוני חוזר אליהם, ואומר להם שמי שלא יתייצב לצד רב שנחקר על דברי תורה, כמוהו כמי שהפקיר את "עשרת הרוגי מלכות" בימי מרד בר כוזיבא ועקיבא, וייזכר לדראון עולם כאותם רבנים ליטאים שהסגירו את רבני החסידים למלכות הצאר.

אז הם מתייצבים לצד ליאור, כי 2,200 שנות היסטוריה מיתית דורשות זאת. אבל מה, בעצם, רוצה ליאור?

[]

ביום שישי האחרון נתן ליאור רמז ברור: אחרי שהשווה את עצמו לאב המיתולוגי של העם היהודי ("גם לאברהם אבינו עשו חקירה", עילגות במקור) הוא הגיע ישר לעניין. הדמוקרטיה, אמר ליאור, היא "העבודה הזרה של דורנו. פעם היו הבעל והעשתורת, והיום זו הדמוקרטיה. במקום שהדמוקרטיה תהיה צורת שלטון, היא הפכה להיות ערך".

כדי שלאף אחד לא יהיו אי הבנות – כלומר, כדי שחילונים ו"בעלי רגש למסורת" ימשיכו לא להבין, וכדי שהצאן הקדוש יבין היטב – ליאור חזר על המסר שלו פעמיים: הדמוקרטיה היא עבודה זרה, כמו זו של הבעל והעשתורת. כשמישהו מהמגזר של ליאור שומע את הצירוף "עבודה זרה", התרגום האוטומטי, המיידי שלה הוא "ייהרג ובל יעבור".

ההלכה קובעת שאם נדרש יהודי באיום ובאונס לעבור על מצווה כלשהי, עליו לעשות זאת ובלבד שאין הדבר בפומבי. אבל ישנן שלוש קטגוריות של מצוות, שעליהן הוא מצווה למות ולא לעבור: גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. אנשים שמוסרים את חייהם ובלבד שלא לעבור על המצוות הללו מכונים מקדשי השם. ההיסטוריה היהודית לא מכירה דוגמאות רבות לאנשים שמסרו את נפשם כדי לא לחטוא בגילוי עריות או שפיכות דמים, אבל יש לה מסורת מרטירולוגית שלמה – מדניאל וחבריו בכבשן והלאה, כשהדוגמא המוכרת ביותר היא אולי של "חנה" ושבעת בניה – של יהודים שבחרו במוות ובלבד שלא להמיר את דתם. הדוגמא הקיצונית ביותר היא זו של ההתאבדות ההמונית בימי מסעות הצלב, בה טבחו היהודים את ילדיהם ובלבד שלא יועברו על דתם.

עכשיו קובע ליאור שדמוקרטיה היא "עבודה זרה", ומכאן משתמעים שני דברים: שכל יהודי טוב צריך להרחיק את עצמו ממנה, וכל המהדר הרי זה טוב. בכך אין הרבה חדש: העקרון שכל בני האדם שווים הוקע על ידי אברהם יצחק הכהן קוק כ"עקרון קייני", כלומר כזה המשויך לקין, הרוצח הראשון, משום שהוא פוגע בתפיסה שהיהודים הם העם הנבחר. אבל משתמע מכאן דבר נוסף: לעבודה זרה יש כהנים, כאלה שמנסים להעביר יהודים טובים על דתם. ולאורך ההיסטוריה, היו יהודים שהמירו את דתם מרצון, וניסו לשכנע יהודים אחרים לעבור על דתם.

הפסיקה ההלכתית בקשר לטיפוסים כאלה ברורה מאליה. דינם מוות, לא על ידי בית דין – ×›×™ לכנס בית דין ×›×–×” ×™×”×™×” קצת מסוכן, לכוהני הבעל והתקינות הפוליטית יש כוח עדיף על ×–×” של חסידי יהוה – אלא על ידי קנאים ש"פוגעים בהם". ליאור נזהר מלהתפס כשהוא מוציא דין רודף על מגזר שלם, אולי מהחשש שמתוך הקהל ×”×–×” יקומו כמה קנאים ויפגעו בו עצמו, אולי מחשש שהמערכת תתנער, תבין שהיא ניצבת מול אספסוף מהפכני ושאם היא תפגין את הרפיסות שהפגינו המשטר הצארי והמשטר של השאה, מנהיגיה-שלה יוכלו לבחור בין ארבע מיתות בית דין. את מה שליאור מעז רק ללחוש, אומר השלוח שלו, יעקב ×›"×¥, בפירוש: "הפשע ×”×–×” והרשע ×”×–×” שעשו למורנו ורבנו מרן הרב ליאור לא יעבור בשתיקה, ובבוא היום נבוא איתם חשבון […] ואני אומר לך שגם לשי ניצן יתברר בבוא היום שהחזקים בכל הדורות הם המכבים הנאמנים לה' ולתורה, ואנחנו ננצח, ובגדול. כל אותם אלו שעושים את המעשים הנפשעים הללו כביכול בשם חוק ? יתנו את הדין." לא "יעמדו לדין": נבוא איתם חשבון, יתנו את הדין.

דמוקרטיה חפצת חיים היתה בועטת את ×›"×¥ מהפרלמנט שלה, מפסיקה לממן אותו ואת שאר אוכלי החינם המכרסמים תחתיה – ליאור ורבינוביץ' תחילה – מסיגה את כוחותיה מההתנחלויות, ומניחה להם לפרפר. הרי ללא מימון ממשלתי והגנה ממשלתית, הם לא היו מחזיקים מעמד יומיים. אבל, כמובן, במדינה שראש הממשלה מקשיב לנאומיו של ליאור וששר המשפטים שלה מצהיר בריש גלי על רצונו במדינת הלכה, ×–×” לא יכול לקרות. מדינה שהעמידה טיפוסים כאלה בראשה – מישהו שכח מי נאבק עבור נתניהו בבחירות 1996? מישהו שכח מאיפה צצו הכרזות "נתניהו טוב ליהודים"? – כבר הכריזה שמבחינתה דמוקרטיה, שעקרון הבסיס שלה הוא השוויון בין כל בני האדם, היא עבודה זרה. עכשיו נשאר רק לחכות לרגע שבו הברברים של ×›"×¥ יפסיקו את הפסאדה הדמוקרטית.

ועוד דבר אחד: ואם מישהו היה צריך הוכחות מי מנהל את המדינה, מסתבר שבעוד משרד ה-Hasbara מנסה לאחז את עיני הגויים הטפשים ולטעון שבישראל יש חופש דת, הרי שמשרד הפנים אוסר את כניסתם של נוצרים שלגביהם התקבלו הלשנות שהם מסיונרים. לעיתים קרובות מגיעות ההלשנות מארגונים יהודים אורתודוקסיים, שלעיתים חבריהם הם פקידי משרד הפנים עצמם; מסתבר שלא מקפידים שם עם איסור גילוי עריות, לפחות לא ארגוני. כאן המקום להזכיר שוב, שבניגוד למיתוס הרווח החוק הישראלי לא אוסר על הטפה להמרת דת, אלא על המרת דת תמורת שוחד או מתנות ועל המרת דת של קטין ללא הסכמת הוריו. הפקידים במשרד הפנים שנקטו במדיניות הבלתי חוקית הזו, כמובן, לא ישלמו במשרותיהם. ככה זה במדינת היהודים.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו שתי תרומות בקרן הטבק והאלכוהול. אני רוצה להודות בזאת לתורמים, ולאחל להם שלא יצטרכו לחיות במדינת דב ליאור.

(יוסי גורביץ)

בסוף השבוע, זכה סרטון יוטיוב לתהילה ברחבי הטוויטרספירה ופייסבוק. הסרטון הועלה ליוטיוב ב-25 במאי 2011, כלומר בשיא הסערה שאחרי התקרית בגבולות במג'דל שאמס. הוא מתחיל בהצגת סמל צה"ל המלווה בצלילי "צה"ל צועד", ואחר כך, עם הכיתוב "מתגייס טרי לצה"ל", מופיע פרצופו הזחוח של מתניה אופן. הלז, אחיו של פעיל הימין הקיצוני נריה אופן – האיש וההתעמרות של אלוף פיקוד העורף – מצטלם עם רובה, כשהוא מחזיק את ספר תורת המלך, ומלהג על כך שהוא יסרב לפקודה לא לירות בפלסטינים או סודאנים, אם תהיה לו ההזדמנות, ושהוא לא יתייחס למפקדים שלו לצורך העניין.

מה הקשר לסודאנים? הרי שנינו מרבותינו שכדי להצטרף לכ"ך, נדרש הזב והמצורע להרוג ערבי וחתול? ובכן, הסרטון מסתיים בסיסמה "יהודים, בואו ננצח!", שהופיעה בהפגנות נגד העובדים הזרים בבת ים ובדרום תל אביב – סיסמה שנטבעה על ידי תלמידי ישיבת "עוד יוסף חי" שארגנו את ההפגנות. מתניה אופן, שתורם בקביעות הבלים שהוא מעמיד פנים שהם "שילוב בין תורה ומדע" לקול היהודי, שופרה של הישיבה, הוא כנראה אחד מתלמידיה. אם מישהו היה צריך הוכחה לכך ששנאת האדם היהודית-אורתודוקסית, תחום ההתמחות של הישיבה, כלל איננה תוצאה של הסכסוך היהודי-פלסטיני, שנאת העובדים הזרים תעיד.

יש רק בעיה אחת בכל הסיפור של הסרטון הזה: הוא פרובוקציה ריקה. מתניה אופן, כמו ברוך גולדשטיין, ניסה לקשור באמצעות לבישת מדי צה"ל בין המעשה שלו ובין הצבא. דובר צה"ל – כאן המקום להחמיא ליחידת הניו מדיה של דובר צה"ל על התמקצעות מהירה ומרשימה, כמו גם על אדיבות ויעילות; כשמגיע, מגיע – מיהר לחשוף את המציאות העלובה שבה חשדתי: מתניה אופן לא משרת בצה"ל ולא שירת בצה"ל. יתר על כן, הם חושבים – ונראה שהצצה בסרטון ב-0:22 מאששת זאת – שהרובה שמחזיק אופן הוא חיקוי זול מפלסטיק. זה לא צריך להפתיע: טיפוסים כמו אופן פשוט לא מגויסים. לצבא יש מספיק צרות בלי פסיכים כאלה בשורותיו. את עדן נתן-זאדה, המחבל היהודי שטבח באזרחים ישראלים בשפרעם, צה"ל התקשה לזהות בזמן; את אופן מזהים ממרחק של קילומטרים.

ולמרות מצג השווא של "מתגייס טרי", יש כמה דברים שצריך לומר על זה. ראשית כל, שיש ציבור קטן ונחוש, שמסוגל לחשוף את פנטזיות נתן-זאדה שלו בפומבי. אף אחד לא יתפלא אם, יום אחד, הוא גם יגשים אותן. שנית, שהסיבה שניתן לחשוף את הפנטזיות הללו בפומבי, גם אם אתה אפס שצריך להתחפש לחייל, היא שיש ציבור גדול משמעותית יותר שאוהד את הפנטזיונרים האלה. הציבור הזה לא יעשה את המעשים, מאימת החוק – כלומר, לא שווה לו לשבת בכלא על רצח ערבים או סודאנים – אבל הוא יביע אהדה ל"גברים" שכן יעשו את זה. רוצחים פוליטיים בדרך כלל לא פועלים בלי קבוצת התייחסות אוהדת. זו בדיוק הקבוצה שאליה אופן מדבר.

בציבור חובשי הכיפות יש בדרך כלל העמדת פנים שהם בכלל לא תומכים באלימות, אבל יגאל עמיר זכה לאהדה רחבה מאד שם – במיוחד ככל שחלף ההלם הציבורי שאחרי הרצח, ומנהיגי הציבור הזה הבינו שהם לא צפויים לפוגרום – וישי שליסל זוכה לאהדה כזו בציבור החרדי והחרד"לי. כמו מחבלים מתאבדים כושלים בציבור הפלסטיני, ביצוע פעולת "קידוש השם" היא דרך נהדרת לצבירה מהירה של הון תרבותי. בניגוד למחבלים מתאבדים כושלים, השאהידים היהודים יוצאים מהר מאד מהכלא – או, כמו במקרה של מסיתים כמו מתניה אופן, כלל לא נכנסים אליו.

ושלישית, צריך לומר שהמצב של הימין היהוויסטי כנראה קשה לאחרונה, אם במקום לייצר פרובוקציה אמיתית, הם צריכים לזייף אחת. אבל זה מדגים את היחס של האנשים האלה לאמת: למען ארץ ישראל מותר לשקר.

ועוד דבר אחד: כתבתי לאחרונה באנגלית על העמדה של חד"ש באשר למצב בסוריה, ועל העובדה שהטקסטים שלה בערבית לא תואמים את אלה שבעברית. הקומוניסטים נכנסו להתקף – עם הכותרת "רוח רפאים מבעתת את גורביץ" (זהירות, PDF) – ועניתי להם כאן. לא נראה לי שיהיה לי זמן לתרגם את זה לעברית בקרוב, אז מי שרוצה ימצא בקישור האחרון את כל הסאגה.

(יוסי גורביץ)

כשיחקרו פעם את קריסתה של ישראל, יש סיכוי טוב ש"הקול היהודי" – אתר המופעל על ידי עמותת "יהודים שמחים", שהיא זרוע ביצועית של תלמידיו ישיבת "עוד יוסף חי" של יצחק גינצבורג – ייחשב כמקבילה הישראלית של תחנות הרדיו של רואנדה, שהסיתו לרצח והנחו את הטובחים בזמן רצח העם שם. האתר מדווח בעקביות ובהתלהבות על פוגרומי "תג מחיר", וראוי לתהות עד כמה הוא אחראי להן: בבדיקה שעשינו בשעתו, שמנו לב שחלה ירידה חדה בדיווח על פעולות כאלה בימים שבהם תלמידי הישיבה היו בחופשת פסח.

כך או כך, ל"קול היהודי" יש מקורות מצוינים בימין היהוויסטי. הוא מדווח היום על אירוע שהתרחש, לדבריו, לפני כחודשיים: כ-40 צעירים יהודים התארגנו בפסגת זאב ויצאו לצוד פלסטינים, שמטרידים לדבריהם נשים בשכונה. הם מצאו ארבעה פלסטינים סמוך לקניון המקומי, ולאחר שווידאו שיחס הכוחות עומד בתקן של הקו קלוקס קלאן, קרי 10:1, תקפו אותם. המשטרה התערבה, הפלסטינים נלקחו לקבל טיפול – הם נפצעו קלות – והפוגרומצ'יקים נמלטו על נפשם. לא דווח על מעצרים.

לפני שלוש שנים, רעשה הארץ לעשרים דקות בערך, אחרי שפוגרומצ'יקים שיהדותם גאוותם עשו אותו הדבר בדיוק בערב יום השואה. גם אז, ההתקהלות אורגנה בפורומים סגורים – אז זו היתה כנראה רשימת SMS, הפעם כנראה קבוצת פייסבוק – וגם אז המשטרה לא הצליחה לשים את ידה על הרשימה.

מותר לתהות האם המקור של "הקול היהודי" הוא נריה אופן, תלמיד לשעבר ב"עוד יוסף חי", שהורחק מפסגת זאב באמצעי הפסול של צו אלוף פיקוד העורף, בחשד שהיה מעורב בארגון אירועים כאלה בדיוק. ב"קול היהודי", כמובן, שבו וציינו את הקריאה של גינצבורג ורבנים אחרים לתמוך בפוגרומצ'יקים ולעמוד לצידם. אף אחד מהרבנים האלה, למותר לציין, לא נעצר או נחקר. הם חזקים מדי.

לפני שלוש שנים היו 11 מעצרים ודי הרבה רעש; הפעם, אחרי מכתבי הרבנים ומכתב הרבניות והזליגה השקטה של "תג מחיר" לגבולות ישראל, לא היו עצורים ולא היה פרסום. אלמלא התהדר "הקול היהודי" באירוע, הוא פשוט היה מתפוגג, מצטרף לשורת האירועים היומיומיים שרק "הקול היהודי" והמדרון החלקלק מדווחים עליהם. רוב מוחלט של המקרים האלה לא נגמר במוות, ופוגרום או סתם התעללות בלא-יהודים שנגמרים רק במכות הם משהו שכבר לא מדווחים עליו. על ההבדל בנפח הדיווחים על מותם של יהודים מידי ערבים לעומת ערבים מידי יהודים כבר כתבתי. התרגלנו. פוגרומים הפכו לשגרה שלא ראוי לדווח עליה, כל זמן שהיא לא חורגת מגבולותיה המוכרים. רעש רקע. כלב נשך אדם.

כך נראה טרור ברמה נמוכה, בתמיכה בשתיקה של המדינה – החל מהחקירות שלא מסתיימות אף פעם, ומבהירות לבריונים שמהססים שאין להם הרבה ממה לחשוש, עבור בעובדה שהרבנים שמספקים את המסגרת האידיאולוגית לפשיעה הזו כלל לא נחקרים, וכלה בעובדה שהם בעצם ממומנים על ידי המדינה.

עכשיו נשאר רק להרגיל את האזרחים לרצח כדבר שבשגרה, בתירוצים הרגילים – היית רוצה שערבי יצא עם אחותך, אתה יודע מה הערבי היה עושה לך אם רק היה יכול – ונחליק סופית אל החשכה השקטה. זה לא יהיה מהיר כל כך; בכל זאת יש לרוב האוכלוסיה מעצורים. אבל זה כבר לא מדרון חלקלק, זו צניחה חופשית.

(יוסי גורביץ)