החברים של ג'ורג'

והעיקר לא לפחד כלל, שמעון פרס ממשיך למכור אותנו לחרדים, ובריוני תג מחיר פועלים בירושלים: שלוש הערות על המצב

מצעדנו עוד ירעם: היסטריה רבתי נרשמה בכלי התקשורת לאחר שהכנסת הבזויה ביותר בתולדות המדינה העבירה עוד חוק נגד ערך ליברלי, הפעם נגד זכות הביטוי. התיקון שהועבר אתמול – בקריאה ראשונה בלבד, חשוב להזכיר – לחוק לשון הרע מצטרף לשורת חוקים אחרים בתחום.

יש כמה דברים לומר עליו. קודם כל, אטילה שומפלבי כבר אמר כל מה שצריך לומר על התנהלותו של האפס המאופס שמשמש בתפקיד שר הבטחון. שנית, שבמדינה נורמלית ראש ממשלה שנמצא כעת בהליכי לשון הרע מתוקשרים מאד עם ערוץ טלוויזיה, לא היה מגיע להצבעה שמחמירה את תנאי לשון הרע, ולו מחמת מראית עין. מצד שני, במדינה נורמלית ראש ממשלה כזה, שגם היה מנסה להביא לסגירתו של הערוץ באמצעות כוחו הפוליטי, כבר מזמן היה מגורש מהעיר בזפת ונוצות. ושלישית, וחשוב מכל, שהחוק מגיע למחוזות הגיחוך: הוא קובע שאם כלי תקשורת מסוים, כמו הבלוג הזה, לא יעניק לצד שכנגד – יהיה אשר יהיה, וגם אם יוזכר בחצי משפט – זכות להגיב באורך שימצא הצד הנפגע לנכון, הוא ישלם מיליון וחצי ₪. בפועל, החוק, בצורתו הנוכחית, מפקיע את כלי התקשורת ומעביר אותו לרשות כל מי שעשוי לראות עצמו נפגע.

רביעית, זכור לרע חבר הכנסת זבולון אורלב (מפז"ל), שהיה בין מגישי הצעת החוק, אמר אתמול שרגע, הוא בעצם לא הבין את החוק שהוא מגיש ועל כן יצביע נגדו. זה לא הפריע למגלגל העיניים הזה להצביע בסופו של דבר בעדו. חמישית, זכור לרע גם דני דנון, שאמר בתגובה להחלטתו של רובי ריבלין להצביע נגד החוק ש"יש סייעני שמאל בתוך הליכוד, שמסכלים כל פעולת חקיקה של המחנה הלאומי." מילה יפה, סייענים – במיוחד כשזוכרים שדנון הוא זה שהתחייב ל"הסיר את הנגע" השמאלני. ריבלין, מאחוריך. ושישית, נזכיר לעדת מוכי הכלבת של הימין את האמירה של אנשי כהנא: שאצל מי שסותמים לו את הפה, מתחילות הידיים לדבר.

ועם זאת, ואחרי הכל, לא לפחד כלל. החוק פשוט וברור: כתוב רק את האמת, ורק האמת שיש בה עניין לציבור. ואם יגיע איזה מוכה כלבת כמו דני דנון, מוכה שחין נוסח זאב אלקין או מצורע נוסח דוד "את גרועה מבהמה" רותם וינבח כצבוע תחת חלונך, חייך בנימוס והזמן אותו להפגש בבית המשפט, כשאתה מבטיח לו שאת הקריירה שלך תבנה על גווייתו – והזכר לו שהחוק מאפשר לך, משהוגשה נגדך תביעת דיבה, גישה נרחבת לכל הניירת של התובע בתחום שעליו הוא תובע. האם אתה מרגיש בר מזל, תולעת?

הסעיף האחרון לא יהיה רלוונטי, כמובן, כאשר תצליח הקואליציה למנות גם שופטים כרצונה.

הלוואי שאפשר היה לומר שזקנתו מביישת את נעוריו: רק שזה לא נכון.

שמעון פרס הוא אלוף הפוליטיקה הישראלית בהתחנפות לחרדים ולרבניהם. מעטים החסידים שצברו שעות המתנה במסדרונות הרב'ה מגור, עובדיה יוסף ושאר המעוננים כמו שמעון פרס. ובכל פעם, כמו לוסי שמושכת את הפוטבול ב-Peanuts, הם הפילו אותו והשפילו אותו. הוא כבר חשב שתככיו הצליחו ב-1990, שכבר הצליח להקים ממשלה – הוא הוכרז על ידי חנפיו כראש ממשלה ערב קודם – רק כדי לגלות שברגע האחרון בגדו בו שוב. התרגיל, שחברי הכנסת של ש"ס נהנו ממנו בעליל, חזר גם בשנת 2000, כשפרס הצליח להפסיד את כהונת הנשיא למשה קצב. בכל פעם כזו, פרס מכר קודם לכן עוד קצת זכויות של הציבור הכללי.

ומי שנדפק פעם אחת, כבר לא יכול להגמל מזה. גם כשאין טעם. פרס אמר שלשום (א') בעת ביקור במכללה חרדית ש"אנו חיים בעידן של שינוי וכניסת החרדים למעגל העבודה היא תהליך חשוב ואפשרי תוך הקפדה וכיבוד תנאי ההעסקה הייחודיים הנדרשים ובראשם הפרדה בין נשים לגברים ומתן זמני תפילה." ההגדשה שלי, ההפניה הגיעה דרך שחר אילן מחדו"ש.

כלומר, בשעה שבה נשות ישראל נאבקות נגד דחיקתן מהמרחב הציבורי, בא שמעון פרס ובועט בהן, ואומר שיש לדחוק אותן אחורה כדי לשלב את החרדים בעבודה. עכשיו, בשום מקום אחר בעולם חרדים לא דורשים להפריד בינן ובין נשים, פשוט כי אף אחד לא ייענה לדרישה הנתעבת הזו. אם "האשה היא הכושי של העולם," כפי ששר ג'ון לנון, נסו לחשוב איך היו מתייחסים בכל מדינה נורמלית לנשיא שדורש, בשנת 2011 ולא 1951, להפריד בין שחורים ולבנים במקומות העבודה. אני בספק אם אפילו אלבמה של 1951 הלכה כל כך רחוק.

ומה שמדהים במיוחד הוא שפרס לא יכול להרוויח מכך כלום. הקריירה שלו גמורה. הוא הנשיא, והוא לא יכול להבחר שנית (התפקיד מוגבל לכהונה אחת בת שבע שנים, של פרס תגמר, ויפה שעה אחת קודם, ב-2014). הוא דחף את הנשים מתחת לאוטובוס פשוט משום שחנופה לחרדים היא מה שהורגל בו. הוא לא יכול אחרת.

הראשון באפריל 1933 מקדים השנה: המשטרה עצרה ביום חמישי שעבר ארבעה צעירים, שהיו מעורבים ב"מיפוי" של שוק מחנה יהודה בנסיון לברר מי מבעלי העסקים שם מעסיק ערבים. המטרה שלהם, לדבריהם, היא "להזהיר את הציבור" מפני סחר במקומות שמעסיקים פלסטינים. על אחד העצורים גם נמצאה רשימה בהתאם.

זה עוד לא ניפוץ חלונות וסימון של סהר על בית העסק, אבל זה מתחיל להתקרב באופן בלתי נוח. החשש שאיזה בריון שגורש מיצהר יחליט לעשות מהעסק שלך דוגמא עשוי בהחלט לגרום לבעלי עסק להעדיף שלא להעסיק פלסטינים. הבריונים הם אנשים שהורחקו מיצהר בתוקף צו אלוף. עכשיו הם העבירו את פעילותם לירושלים, והמשטרה כרגיל חסרת אונים. נהדר.

ועוד דבר אחד: שר החוץ המהולל שלנו הודיע אתמול שאם הממשלה תיישם את צו בג"צ על פינוי המאחז מגרון, הלכה הקואליציה. איזה מזל שגם לבג"צ לא בוער שום דבר, אה?

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • אור ב

    עניין המורחקים מיצהר הזכיר לי את הטענה החוזרת שלום ב. על כך שאם נפנה את ההתנחלויות, אנחנו בעצם נייבא את הטירוף המשיחי-גזעני שיש בשטחים לקרבינו.
    כנראה שהוא צדק (שוב).

  • zdanielz

    "זכותו להגיב באורך" צריך להיות "זכותו להגיב באורח".
    פוסט מצוין.

    • ygurvitz

      אז זהו, שלא. טכנית, על ציוץ מעליב אתה עשוי להדרש לפרסם 1,500 מילה של הנפגע לכאורה.

  • אזרח

    לא זכור לי שהמשטרה הגרמנית עצרה פעילים שמיפו חנויות של יהודים בתחילת 1933. בכלל, ממליץ לקרוא את אמיר גוטפרוינד במוסף סופ"ש האחרון של הארץ: ה"פאשיזם" הישראלי הוא מלמעלה. אין חולצות שחורות, אין תהלוכות לפידים, אין ארגונים רחבי היקף של בריונים. הפאשיזם באירופה החל בתנועות המונים, שלא באמת קיימות כאן.

    • ג'ו

      "אין לו מה להרויח…"

      על זה יש לומר
      פחחחחחחחחחחחח.

      מה עם קבלת צו התנועה והתמודדות על ראשות העבודה ב2015 ?

    • yankel

      חולצות שחורות מקבלים החרד"לים בלשכת הגיוס או בגבעות.

      הפאשיזם הפוליטי, "מלמעלה", משקף היטב ומייצג בנאמנות בסיס אלקטורלי מוצק של תומכים, מסמפטים, מפרגנים ומביני עניין.

    • I don't know about the other countries, but in Germany it was top-down. In fact when the SA proposed to keep doing its bottom-up roughing up of people after Hitler came to power, Hitler's response was to destroy the SA.

  • ל.

    צ"ל "ההדגשה" (אחרי הציטוט של פרס)

  • זה יכול להיות כמו הרשימה של מוצרים מההתנחלויות…

    ברגע שיש רשימה כזו, אני מציע להחרים עסקים *שלא* מעסיקים ערבים.

  • דורצח

    רעיון תיאורטי וחוקי לחלוטין למקרה שהחוק יהפוך למעשי: מעין מתקפת DoS על חברי הכנסת שתמכו בהצעת החוק, כלומר לבקש אלפי תגובות על אייטמים ש"אנחנו חושבים לפרסם" (אנחנו=כלי תקשורת או אזרחים פרטיים, בהתאם לחוק) ושכביכול קשורים לאותם ח"כים. במילים אחרות, גם למחות וגם להפוך את כל העניין לבתי יעיל.

    • לייק

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      אתה יכול לנחש מי ישלם על תוספת בעוזרים פרלמנטרים בשביל לענות על השאילתות הנ"ל…

    • א.ה.

      החוק מחייב אותך לבקש תגובה. הוא לא מחייב אותם להשיב.

      • דורצח

        הם לא צריכים להשיב. אסתפק בסתימת תיבות המייל ובאור האבסורדי שבו עומס בקשות כזה יציג את החוק.

        • אורן

          כמו האור האבסורדי בו עומדות עוולות הכיבוש לאור אלפי העתירות לבג"צ בעשרים השנים האחרונות?

          מסופקני שאפשר למגר אבסורד באבסורד, זה דורש מודעות עצמית שלא קיימת.

  • מה הדין החוקי של מקומות שמעסיקים בהפרדה חרדים או חרדיות? האם זה עומד בחוקי האפליה התעסוקתית?

    גם בעולם יש מקומות עבודה חרדיים (פרטיים כמובן) שלא מעסיקים נשים:
    http://en.wikipedia.org/wiki/B%26H_Photo_Video

    תכלס, כל פתרון שמוציא חרדים לעבוד, לתרום ולשלם מס הכנסה הוא חיובי בעיני (כל עוד מדובר בשוק הפרטי, כמובן). כמובן שיש את הגבול הבעייתי בין מקומות עבודה שנוצרו באופן מוצהר להעסקת חרדים לבין כיבוש זוחל של מקומות מעורבים.

    • עדו

      "כל פתרון שמוציא חרדים לעבוד, לתרום ולשלם מס הכנסה הוא חיובי בעיני "
      כן? ואם יגידו לך שמפטרים אותך כי צריך להעסיק חרד במקומך וזה צו השעה (אתה הרי כבר תסתדר)?
      ואם יגידו שבשביל להכניס חרדים למקומות עבודה צריך שכל העובדים החילוניים במקום ישתתפו בתפילת מנחה?
      אני יכול להקצין עוד ועוד אבל בוא נסכים שלא 'כל' פתרון הוא חיובי. רק כזה שתועלתו עולה על נזקו, עכשיו תגיד לי, האם זה כל כך ברור שאפליית נשים במקומות עבודה היא נזק לא כבד מדי?
      כנראה שכן.

      • הניסוח שלי לא היה טוב. מה שרציתי להגיד זה שפתרון מותאם לחרדים, שנבנה עבורם, הוא רעיון לא רע. יצא לי לעבוד עם חרדיות במרכז שב"מטריקס" (שם אתה יכול להגדיר את המצב כאפליית גברים), והרושם שלי היה מאוד חיובי. כל מסגרת כזאת היא אפלייתית מעצם הגדרתה, אבל זה עדיין שיפור ביחס למצב הקיים. מקומות עבודה מעורבים זה כבר סיפור אחר לגמרי, ושם צריך לנהל מאבק אם הבעיות אכן יתעוררו (מלבד צה"ל, עוד לא שמעתי על בעיות מהסוג הזה, אבל סביר להניח שנתחיל להיתקל בהם בעתיד). השאלה היא לאיזה משתי האפשרויות מייחסים את הדברים של פרס.

        • עדו

          טוב אז אני עבדתי בכמה חברות תוכנה שהיו בהם חרדים וחרדיות.
          אני זוכר בעיה אחת בלבד – לא היה חלב כשר מספיק במקרר ואחת העובדות החילוניות ניהלה מאבק קולני (טוב היא הייתה אישה קולנית גם ככה) כדי שתוכל לשבת ולשתות קפה עם החברה החרדית שלה.
          באחת מהחברות האלו הייתה לסבית מוצהרת שהתחתנה עם בת זוגה והיא עבדה באופן צמוד עם דתי שחור כיפה בעל דעות קיצוניות מאד ושניהם הסתדרו לא רע. ככה זה כשמשאירים את העניינים האישיים מחוץ לעבודה.

          • החרדים שעובדים בהייטק הם לרוב רחוקים מאלו שמנהלים מאבקים על קווי המהדרין. גם בחברות שעבדתי בהם היו מעט מאוד בעיות (היה גם חרדי שישב בחדר עם אישה ולא הייתה עם זה שום בעיה), והיה חלב מהדרין שנשמר לבנאדם מסויים. השאלה היא בעיקר האם מוכנים לעשות פשרות לטובת שומרי כשרות (התבקשנו, למשל, להיזהר עם האוכל שמביאים מהבית בפסח)

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      יש פתרון זול יותר מקומבינות שכופות על לא חרדים את אורח חייהם הסוטה של החרדים מחד ומסבסדות את אורח החיים הזה מאידך: שהחרדים יתגמשו ואף יפסיקו להיות חרדים, או שפשוט ימותו מרעב.

  • אבשה

    פוסט נהדר, רק דבר אחד:
    אלמנט החוזר במרבית פוסטיך הוא הטעות בכתיבת תאריך באופן מילולי. אדגים בפוסט זה, בתקווה ותמנע מטעות זו בעתיד:
    בכדי לציין את התאריך 1/4 יש לכתוב "הָאֶחָד בְּאַפְּרִיל" ולא "הָרִאשׁוֹן בְּאַפְּרִיל" (שים להבדל בין הדרך הראשונה- שימוש בשם המספר, לבין האופציה השנייה- שימוש בתואר השם).

    • דורצח

      למיטב ידיעתי גם אתה טועה. הצורה הנכונה היא ללא יידוע – כלומר אחד באפריל ולא האחד באפריל, בדומה לתשעה באב.

  • האיש

    אזרח – תיקון קטן – יש חולצות שחורות, ויוסי אני יודע שאתה יודע על זה.
    תסתובבו בשכונת התקווה ותראו את החולצות השחורות נטפלים לאזרחים זרים…מישהו הזכיר SS?

  • א.ה.

    הנושא של חיוב תגובה מורכב יותר מסתם אי נוחות. המשמעות שלו הוא שעיתונאי יהיה חייב לחשוף תחקירים בפרטי פרטים בפני הנפגעים הפוטנציאלים מהם לצורך קבלת התגובה ללא כל מקום לשיקול דעת. זה יאפשר מרוץ של עתירות לבתי המשפט לצורך קבלת צווי איסור פרסום, אשר יוסרו רק לאחר מאבק משפטי ממושך שעיתונאים על פי רוב לא יוכלו להרשות לעצמם. וכך תעלמנה במידה רבה מנוף העיתונות כתבות על (לדוגמא) אנשי ציבור מושחתים שהפרוטה מצויה בכיסם.

    העלאת רף הפיצוי מ-50,000 ל-300,000 משמעותית מאד גם לאחר שלוקחים בחשבון את הגנת "אמת דיברתי". על מנת להוכיח שדיברו אמת עיתונאים צריכים לחשוף לעיתים מקורות. עד היום זה סיכון שעיתונאים לקחו (בחסות הביטוח על פי רוב). העלאת רף הפיצוי פי שש(!) עלולה לחסל תחקירים שמבוססים על מקורות חסויים. עיתונאים יתקשו להשיג כיסוי לסכומים כאלה ולא יוכלו להרשות לעצמם את הסיכון שלא יוכלו להגן על עצמם בתביעת דיבה מבלי לחשוף מקורות.

    בשביל להבין את עומק המהלך שנעשה פה לסירוס התקשורת צריך לחקור קצת את החקיקה בשנים האחרונות במדינות דוגמת רוסיה לצורך סירוס חופש הביטוי שם. אלו בדיוק סוג החוקים שמועברים שם.

  • היה לי את התענוג המפוקפק לראות בערוץ הכנסת, בשידור חי, את זבולון אורלב מקבל את שלוש הדקות שלו על דוכן הנואמים במליאה. את שלוש הדקות האלה הוא ניצל כדי להגיד שהחוק, כמות שהוא נראה, אינו ראוי להתקבל. ואז הוא אמר שמכיוון שהחוק כל כך לא ראוי, הוא יצביע בעדו על מנת שיגיע לועדת החוקה, חוק ומשפט לעידון וכיוונון עדין. לקרוא לו "מגלגל עיניים" זה לתת לו הרבה יותר מדי קרדיט.

  • אופסי דייזי

    "בשום מקום אחר בעולם חרדים לא דורשים להפריד בינן ובין נשים, פשוט כי אף אחד לא ייענה לדרישה הנתעבת הזו" (צ"ל בינם ולא בינן)

    בשום מקום אחר בעולם לא נענים לגחמות של החרדים, רק אנחנו החילוניים הפראיירים בארץ-ישראל משרתים אותם.

    בשבוע שעבר אכלתי במסעדה בניו-יורק שמתהדרת בכשרות למהדרין. למרות שאיני שותה שתיה מתוקה הזמנתי פחית קוקה-קולה ושאלתי את המלצרית מדוע אין חותמת כשרות על הפחית והיא ענתה בתמיהה "זו רק שתיה קלה, לא צריך כשרות בשביל זה, כולם שותים את זה כאן".

    אז בארץ ישראל הם רוצים שתהיה כשרות גם לאקונומיקה (http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?entryId=1885980) ואילו שם, כשאין להם חמורי-משיח ושמעון-פרסים, שם הם מסתדרים גם עם קוקה קולה לא כשרה.

    • חרטא ברטא

      הענין הוא שקוקה-קולה דווקא כן כשרה, ולא רק זה, לפני הפסח החברה משנה את הרכיבים כדי שהמשקה יהיה כשר לפסח – וזה קורה בארה"ב:

      http://www.usatoday.com/money/industries/food/2009-04-08-kosher-coke_N.htm

      בארה"ב מערכת הכשרות היא וולונטרית לחלוטין, אבל אלפי חברות ששות לשלם לארגונים האלה ולעמוד על הראש ולכשכש בזנב כדי לקבל את חותמת הכשרות. את הנוסחה הסודית של קוקה קולה יודעים רק שלושה עובדי חברה…. וכמה רבנים חרדים.

      וכן, גם בארה"ב הם נותנים חותמת כשרות לחומרי ניקוי (לקרונות רכבת!). אפילו הסינים מבקשים ומקבלים חותמת כשרות לבושם…

      http://www.oukosher.org/index.php/consumer/featured_company/jiangyin_baihui_fragrance_co_ltd

      העיקר ש"בשום מקום אחר בעולם לא נענים לגחמות של החרדים…."

      • עדו

        שבועיים לפני חג הפסח מקבלות כל הפרות בישראל מזון מיוחד כדי שלא יהיה להן חמץ בחלב.
        האם נראה לך שרבי עקיבא נתן לעז שלו אוכל מיוחד שבועיים לפני הפסח (הוא היה רועה עד גיל 40)?
        האם נראה לך שחרדים באמריקה שותים חלב מפרות שאכלו את המזון המיוחד הזה (גם לא ברור לי איזה הבדל יש בין מזון פרות כשר לפסח וכזה שאיננו אבל מילא).
        הגענו כבר מעבר לאבסורד והחרדים פשוט צריכים שמישהו יעצור אותם כמו איש שמן מאד שמישהו צריך להגביל אותו במה שהוא אוכל.

        • חרטא ברטא

          עד כמה שאני יודע, אף אחד לא מחייב את הרפתנים להאכיל את פרותיהם במזון מיוחד. שום חרדי לא פורץ לבית הרפתן מחזיק את בני הבית כבני ערובה ומאיים להרגם אם לא יתחילו להאכיל את הפרות במספוא כשר לפסח.

          החרדים בסה"כ מתנים את קבלת ההכשר שלהם בדבר הזה, אבל אין חוק שאוסר על הרפתן לשווק את מוצריו ללא הכשר בד"צ, חרד"צ ושאר פרטאצ'.

          הרפתן פשוט מגלגל את העלות על הצרכנים – שרובם כנראה דורשים את תו התקן הזה ומוכנים לשלם.
          באופן שלי לא מובן, למרבית התושבים בישראל מאד חשוב שהאוכל שלהם ישא תוית הכשר. זה שאתה לא מבין למה, זו לא בדיוק בעיה שלהם.

          אני לא יודע מה שותים או לא שותים החרדים בארה"ב, אבל נראה לי שאם הנושא חשוב להם, הם יכולים למצוא חקלאי אמריקאי שיסכים למכור להם חלב "כשר לפסח" תמורת תשלום נאות (או לא, כי זה הרי מבטיח לו צריכה וודאית). לא בעיה רצינית. יכול להיות שבארה"ב אין את הבעיה הזו כי פרות אמריקאיות לא אוכלות חיטה (מן הסתם זה מה שעושה את ההבדל – אין לי מושג).

          • שי ל

            לאנשים מסוימים אולי חשוב שתהיה חותמת כשר. אבל רמת החומרה שבאה צריך לעבוד היא הענין פה. בכדי לזכות בחותמת בארץ יש הקצנה גוברת ואוכל מיוחד לפרות הוא רק דוגמא אחת. בעוד לרוב האוכלוסיה אולי אכפת מכשרות לא אכפת להם מדברים כאלה ולכן אני מניחה שהוזכר רבי עקיבא.

          • תמיר

            "החרדים בסה"כ מתנים את קבלת ההכשר שלהם בדבר הזה, אבל אין חוק שאוסר על הרפתן לשווק את מוצריו ללא הכשר בד"צ, חרד"צ ושאר פרטאצ'."

            יש לך מושג עד כמה המשפט הזה הוא, אכן, "חרטא ברטא"?
            רפתנים במדינת ישראל הם יצרנים שבויים. יש רק גוף אחד במדינה שקונה חלב, וזה תנובה. אין לרפתנים שום אופציה אחרת למכור את החלב שלהם, ותנובה לא תקנה חלב "לא כשר לפסח".

            נושא הכשרות לפסח של הפרות, אגב, לא קשור לחיטה, אלא לעובדה שמזון לפרות מורכב מירקות (ושאריות של ירקות) שעוברים תהליך תסיסה. (התהליך הזה הוא מה שנותן לרפתות את הריח המוכר לכל מי שאי פעם נכנס לקיבוץ)

            • הריכוזיות במשק היא בעיה בפני עצמה, וגורמת לאין סוף בעיות גם מעבר לבעיית הכשרות.

              אבל הנה בעיה אחרת – בשוק הטונה בקופסאות אין בעיה של ריכוזיות, ועדיין אני לא מצליח למצוא טונה בלי סימן הדולפין המעצבן שאני נאלץ לשלם עליו גם אם לא אכפת לי שיהיו חתיכות דולפינים בטונה שלי. זה כוחו של חרם צרכנים. ולפחות בארץ, נדיר לראות חרם צרכנים אפקטיבי שלא בא מהמגזר החרדי.

            • חיים ו.

              הם לא חייבים למכור לתנובה, רק מאד נוח להם. הם יכולים לשווק חלב טרי באופן עצמאי. אני די בטוח שרמי לוי ישמח מאד אם יבקבקו לו חלב במחיר זול יותר מתנובה, גם גבינות, קשות ורכות, יוגורט ומוצרי חלב אחרים.

              לחלבנים יש זהב לבן בעטיני פרותיהם, אין שום דרך אפקטיבית לייבא חלב טרי מחו"ל ובכל זאת הם לא מוכנים לקחת שום סיכון או רחמנה לצלן ליזום משהו.

              דיברתי עם לא פחות מעשרה רפתנים ובני רפתנים בהפגנות החלב שלהם בתל אביב. מאז אני כבר לא באמת מצפה מרפתנים המחוברים לעטיני תנובה לחשוב לבד, או לחשוב כלל.

              הריכוזיות בשוק הישראלי נובעת בראש ובראשונה ממנטליות של משק שהיה סוציאליסטי וריכוזי עד אימה, זה דור מדבר שכזה. אבל זה יגמר, זה קרה ליין, זה קורה עכשיו לבירה, אולי יום אחד יהיו כאן מגוון של גבינות וחלב ממשקים שונים שמייצרים בכמויות בינוניות, כך גם בשאר הדברים.

      • In the US, there are various standards of kashrut, sure. But what you do not see is gender segregation. There are elevated trains going through Haredi neighborhoods of Brooklyn 24/7, on which men and women sit together without any problems. An interracial couple can fearlessly walk through a neighborhood holding hands. Haredis work and nobody ever proposes to make life easier for them by segregating genders – even a bus line that goes strictly through a Haredi neighborhood will be open to everyone. If an employer tried to segregate the genders or display a certificate of not employing Goys, there's a number of prosecutors who'd love to make career cases out of suing him. About the only businesses that employ only Jews are the Jewish mafia and synagogues.

        • חרטא ברטא

          The differences between the Ultra Orthodox in the US and the Ultra Orthodox in Israel can fill several Ph.D. Theses and then some.

          I was not arguing or making a point regarding gender segregation or workplace behavior.
          I limited myself only to the point of Kashrut, since this seemed to be the issue that Oopsie-Daisy focused on.

          The difference between trampling civil and human rights and a simple economic pressure group is pretty huge.

          Bringing up the voluntary Kashrut certification as an example of Haredi bullying and complete disregard for the law misses the point and frankly, it is barking under the wrong tree.

          • נירה

            צודק במאה אחוז, הבעיה היא לא החרדים אלא החילונים שנכנעים ברצון לגחמות שלהם. גם בצמרת הפוליטית, בגלל דילים מפוקפקים, וגם האזרח הקטן שבטוח שלחרדים יש מונופול על היהדות.

            אבל זה גם מה שאופסי-דייזי אמר\ה: שרק בארץ החילונים הפראיירים נכנעים לגחמות של החרדים (וגחמות של כל מיני חרדים יותר-צדיקים-מהאפיפיור תמיד יהיו).

  • צרי

    ולהלן אנקדוטה, בנוגע לפרס, חרדים; ואם נרחיב, כיצד הבורות החילונית נותנת יד חמה לסרטן הפונדמנטליסטי השובניסטי.
    במוסד האקדמי הצפוני עד מאד בו אני לומד, נוהגים, כמו בכל מקום, לחמם את הארוחות הביתיות שהסטוד' מביאים, במיקרו. נעשה מעשה ובכל עמדת מיקרו ישנם שניים. חלבי, ובשרי. בור כמוני, שגדל כל חייו בבית יהודי ששומר כשרות (ויתרה מזו, אבא בוגר צייטלין, אמא בוגרת אולפנא, וכיוצב') – וידעתי ויודע אני הלכות כשרות. ובכ"ז, זכרתי שהיה לי – ולכל החברים האורתו' והלא אורתו' שלי – מיקרו אחד ויחיד. לבשר, ולחלב.
    בדקתי שו"תים, דיברתי עם הדוסים במוסד, וכו', וכו' – ואין. למעשה רוב הדתיות (רוב נשי) לא ממש בעלות איכפתיות כלפי המיקרו האלה, כי הכל יודעין שזה לא-קריטי, בטח לא כשהכלים סגורים (וגם אם יש חשש, יש דרך להמנע, וכו'). אבל מי עדיין ידאג ויפחד בחרדת קודש מהכשרות-לכאורה של המיקרוגלים?…

    החילונים.

    אז אתה יכול לצעוק עליהם שנה – "זה לא הלכתי! אין עלזה שום דבר בשולחן ערוך או בכל מקום, ובכלל, זה לא שהיו לכל בית בבית ישראל שני תנורים, שני מקררים, שני-הכל כדי לשרוד כשרות! יש לזה הלכות ברורות!" אבל כל עוד אין לך כיפה וציציות, למה שהציבור החילוני יקשיב לך? הרי אתה לא מוסמך, סטריאוטיפית, לעניין הזה.

    *

    כנ"ל לגבי אדון פרס. אז מה אם בשאר העולם, במקומות נורמטיביים יותר, חרדים דבר ראשון – עובדים, ובלבן, לא בשחור; ודבר שני, בכללי המשחק של המדינה, ולא שלהם, אליה, חלקם החביב, מתכחשים לגמרי?
    אז מה?
    בשם הפלורליזם, ובשם הבורות הנלעגת, נמשיך לכבד את רצונם הקדוש (לא כל החרדים; אבל אלה שדורשים, ועובדה, ישנם) להשפיל היטב עולם ומלואו! הידד, היאח, הידד.

  • אלעד דקר

    יוסי אתה קצת סותר את עצמך, אם מה שכתבת:
    "הוא קובע שאם כלי תקשורת מסוים, כמו הבלוג הזה, לא יעניק לצד שכנגד – יהיה אשר יהיה, וגם אם יוזכר בחצי משפט – זכות להגיב באורך שימצא הצד הנפגע לנכון, הוא ישלם מיליון וחצי ₪. בפועל, החוק, בצורתו הנוכחית, מפקיע את כלי התקשורת ומעביר אותו לרשות כל מי שעשוי לראות עצמו נפגע"
    נכון, אז הדרך שהצעת להתגונן לא יכולה לעבוד, ה"נפגע" לא יגיש נגדך תביעת דיבה אלא פשוט תביעה על עצם העובדה שלא הסכמת לפרסם (נגיד בבלוג שלך) קובץ שהוא הכין בתגובה בגודל של 1 ג'יגה.

  • Pingback: והעיקר לא לפחד כלל | בחדשות | סלונה()

  • Pingback: והעיקר לא לפחד כלל | בחדשות | סלונה()

  • ראסול – אמיר בן-קיקי

    יוסי אני לא רוצה להישמע כמו ילדה בת 12 אבל אתה הכי גבר בארץ, העיתונאי הכי רציני והכי אמין והיחיד שכל הזמן מדווח על כל הדברים החשובים והכואבים. אם ינסו להשתיק אותך אני אעשה כל מה שאפשר כדי לעמוד לצידך ולתרום למאבק ולמתוח את הגבול הבאמת באמת חשוב הזה.

    אני מקווה שכל קהילת המגיבים חולקת את הסנטימנט ושכולם יעמדו לצידך במידת הצורך

    לכבוד המאורע אני גם אגיב בשמי המלא.

    —-

    אולי כבר פספסנו את הרכבת של המדינה הפלורליסטית והליברלית, אבל יש גבול לאפלה. יש גבול למחדל המוסרי.