בסוף השבוע, זכה סרטון יוטיוב לתהילה ברחבי הטוויטרספירה ופייסבוק. הסרטון הועלה ליוטיוב ב-25 במאי 2011, כלומר בשיא הסערה שאחרי התקרית בגבולות במג'דל שאמס. הוא מתחיל בהצגת סמל צה"ל המלווה בצלילי "צה"ל צועד", ואחר כך, עם הכיתוב "מתגייס טרי לצה"ל", מופיע פרצופו הזחוח של מתניה אופן. הלז, אחיו של פעיל הימין הקיצוני נריה אופן – האיש וההתעמרות של אלוף פיקוד העורף – מצטלם עם רובה, כשהוא מחזיק את ספר תורת המלך, ומלהג על כך שהוא יסרב לפקודה לא לירות בפלסטינים או סודאנים, אם תהיה לו ההזדמנות, ושהוא לא יתייחס למפקדים שלו לצורך העניין.

מה הקשר לסודאנים? הרי שנינו מרבותינו שכדי להצטרף לכ"ך, נדרש הזב והמצורע להרוג ערבי וחתול? ובכן, הסרטון מסתיים בסיסמה "יהודים, בואו ננצח!", שהופיעה בהפגנות נגד העובדים הזרים בבת ים ובדרום תל אביב – סיסמה שנטבעה על ידי תלמידי ישיבת "עוד יוסף חי" שארגנו את ההפגנות. מתניה אופן, שתורם בקביעות הבלים שהוא מעמיד פנים שהם "שילוב בין תורה ומדע" לקול היהודי, שופרה של הישיבה, הוא כנראה אחד מתלמידיה. אם מישהו היה צריך הוכחה לכך ששנאת האדם היהודית-אורתודוקסית, תחום ההתמחות של הישיבה, כלל איננה תוצאה של הסכסוך היהודי-פלסטיני, שנאת העובדים הזרים תעיד.

יש רק בעיה אחת בכל הסיפור של הסרטון הזה: הוא פרובוקציה ריקה. מתניה אופן, כמו ברוך גולדשטיין, ניסה לקשור באמצעות לבישת מדי צה"ל בין המעשה שלו ובין הצבא. דובר צה"ל – כאן המקום להחמיא ליחידת הניו מדיה של דובר צה"ל על התמקצעות מהירה ומרשימה, כמו גם על אדיבות ויעילות; כשמגיע, מגיע – מיהר לחשוף את המציאות העלובה שבה חשדתי: מתניה אופן לא משרת בצה"ל ולא שירת בצה"ל. יתר על כן, הם חושבים – ונראה שהצצה בסרטון ב-0:22 מאששת זאת – שהרובה שמחזיק אופן הוא חיקוי זול מפלסטיק. זה לא צריך להפתיע: טיפוסים כמו אופן פשוט לא מגויסים. לצבא יש מספיק צרות בלי פסיכים כאלה בשורותיו. את עדן נתן-זאדה, המחבל היהודי שטבח באזרחים ישראלים בשפרעם, צה"ל התקשה לזהות בזמן; את אופן מזהים ממרחק של קילומטרים.

ולמרות מצג השווא של "מתגייס טרי", יש כמה דברים שצריך לומר על זה. ראשית כל, שיש ציבור קטן ונחוש, שמסוגל לחשוף את פנטזיות נתן-זאדה שלו בפומבי. אף אחד לא יתפלא אם, יום אחד, הוא גם יגשים אותן. שנית, שהסיבה שניתן לחשוף את הפנטזיות הללו בפומבי, גם אם אתה אפס שצריך להתחפש לחייל, היא שיש ציבור גדול משמעותית יותר שאוהד את הפנטזיונרים האלה. הציבור הזה לא יעשה את המעשים, מאימת החוק – כלומר, לא שווה לו לשבת בכלא על רצח ערבים או סודאנים – אבל הוא יביע אהדה ל"גברים" שכן יעשו את זה. רוצחים פוליטיים בדרך כלל לא פועלים בלי קבוצת התייחסות אוהדת. זו בדיוק הקבוצה שאליה אופן מדבר.

בציבור חובשי הכיפות יש בדרך כלל העמדת פנים שהם בכלל לא תומכים באלימות, אבל יגאל עמיר זכה לאהדה רחבה מאד שם – במיוחד ככל שחלף ההלם הציבורי שאחרי הרצח, ומנהיגי הציבור הזה הבינו שהם לא צפויים לפוגרום – וישי שליסל זוכה לאהדה כזו בציבור החרדי והחרד"לי. כמו מחבלים מתאבדים כושלים בציבור הפלסטיני, ביצוע פעולת "קידוש השם" היא דרך נהדרת לצבירה מהירה של הון תרבותי. בניגוד למחבלים מתאבדים כושלים, השאהידים היהודים יוצאים מהר מאד מהכלא – או, כמו במקרה של מסיתים כמו מתניה אופן, כלל לא נכנסים אליו.

ושלישית, צריך לומר שהמצב של הימין היהוויסטי כנראה קשה לאחרונה, אם במקום לייצר פרובוקציה אמיתית, הם צריכים לזייף אחת. אבל זה מדגים את היחס של האנשים האלה לאמת: למען ארץ ישראל מותר לשקר.

ועוד דבר אחד: כתבתי לאחרונה באנגלית על העמדה של חד"ש באשר למצב בסוריה, ועל העובדה שהטקסטים שלה בערבית לא תואמים את אלה שבעברית. הקומוניסטים נכנסו להתקף – עם הכותרת "רוח רפאים מבעתת את גורביץ" (זהירות, PDF) – ועניתי להם כאן. לא נראה לי שיהיה לי זמן לתרגם את זה לעברית בקרוב, אז מי שרוצה ימצא בקישור האחרון את כל הסאגה.

(יוסי גורביץ)