החברים של ג'ורג'

פעם, לא כל כך מזמן, כשהיה צורך להצדיק את גזילת הארץ מילידיה – גזל שהתרחש בעיקרו לא בסערת הקרבות של 1947-1948 אלא בשנים הארוכות והמיוסרות שלאחר מכן – רווחה כאן אידיאולוגיה שניתן לכנות אותה, בקצרה, "יהדות הנביאים". התפיסה שלה היתה התנתקות מוחלטת כמעט מהיהדות כפי שהיתה, ופניה עורגת אל היהדות "המקורית", כפי שהמחזיקים בה תפסו אותה: יהדות של צדק ויושר, כפי שהיא מתבטאת בחלקים מסוימים בתנ"ך. מחלקים אחרים בתנ"ך, כאלה שמדברים על רצח עם, אונס שבויות, טבח מאמינים של אלים אחרים, פסוקים מזעזעים כמו "בת בבל השדודה, אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו, אשרי שיאחז וינפץ עולליך אל הסלע" – הם העדיפו להתעלם.

כמובן, זו היתה יהדות מפוברקת של סוף המאה ה-19. מעולם לא היתה יהדות אותנטית כזו. היהדות האותנטית – זו שיהודים לאורך כל הדורות העדיפו, במספרים גדולים, לנטוש – היתה היהדות הרבנית. אחרי הכל, היא זו שקבעה אילו ספרים ייכנסו לתנ"ך ואלו יוגדרו כ"ספרים חיצוניים" (שלא לדבר על אלו שיוגדרו כ"עוון גליונים"), והיא ביססה את עצמה על הבדלה מהמין האנושי (חוקי כשרות, למשל) ושנאתו. אבל הלאומיות היהודית המתעוררת היתה צריכה להיאחז במשהו שאיכשהו יכול היה להתחזות למוסריות לגיטימית. אחרי הכל, אי אפשר לבסס את הטענה (השקרית, כמובן) ש"היהודים המציאו את המוסר" על דיני "לא תחנם".

הימים האחרונים מראים עד כמה חסרת שורשים היתה התפיסה של "יהדות הנביאים". היהודים האמיתיים, אלי ישי ויחידת עוז על "וביערת הרע מקרבך" שלה, מסירים במהירות כל אצטלה של אנושיות. כשישי אמר ש"נגמר הטיול", זו לא היתה פליטת פה: זו היתה אמירה מכוונת, שמטרתה לעודד את קהל הבית שלו. באדם אחר אפשר היה לחשוד שמדובר בניצול ציני ומרושע של שנאת האדם של היהודים האורתודוקסים לגריפת קולות בקלפי, אבל במקרה של ישי, תוכו כברו: הוא באמת שונא אדם. הוא באמת מתענג על מסע הנקמה הקטן שלו נגד ההיסטוריה היהודית. הקולות בקלפי הם בונוס נחמד, אבל ישי היה מתעלל בהם גם אם לא היה בכך רווח פוליטי (הפסד פוליטי היה כנראה גורם לו להסס – הוא פוליטיקאי, אחרי הכל).

פעם, לפני שנות דור, היו אנשים שבאמת האמינו באידיאולוגיית הנביאים. מנחם בגין הורה על קליטתם של 66 פליטים ויאטנמים שנמשו מהים, ושאף מדינה אחרת לא רצתה לקבל. בנו, בני בגין, יתפטר מראשות תנועת ימין ב-1999 כשהוא אומר שאין עוד ימין בישראל שמתחייב גם לשמירה על השטחים וגם לזכויות אדם. היום, מצד שני, רוב הציבור היהודי בישראל נמצא עמוק בימין הדתי – במובנו הרחב יותר, קרי ימין ששורשיו הם דתיים – והרעיון של זכויות אדם זר לו. ישנה קבוצה בשם "רבנים למען זכויות אדם"; מתוך החיוב אתה שומע את השלילה, כמו ב"יהודים למען ישוע". רוב רובם של הרבנים, שלא לדבר על הצאן הקדוש, אינו תומך בזכויות אדם. הם תומכים בזכויות היהודי.

אם היה כאן ציבור ניכר שאכן האמין ביהדות הנביאים, אפשר היה לנהל מול אלי ישי ועוזריו מערכה מרתקת. אפשר היה לגייס את "בכל דור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" כנגדם, כפי שעשתה היטב עלמה זוהר:

גם אני חיפשתי כֹח להציל מה שאפשר,

לא היה לאן לברוח – דמי היה מותר,

אות קין, אות קין – אנשים נופלים לברכיים.

והם דופקים לך בדלת, הם בוכים בכי תמרורים.

אל תאמר "מה לי עם אלה, אלה אנשים שחורים":

כי בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים,

שלא ישכח איך ברח, הוכה, הושפל, נרצח. איך צעק לשמיים.

אפשר היה להשתמש ב"לא תשנא מצרי, כי גר היית בארצו", בשלל איסורים תנ"כיים להונות את הגר ולפגוע בו, באיסור התנ"כי המרשים להסגיר "עבד אל אדוניו, אשר יינצל אליך מעם אדוניו", בקריאה להניח לגר " עמך יישב, בקרבת מקום אשר יבחר, באחד בשעריך, בטוב לו".

בישראל של היהדות האמיתית, לא זו שלא היתה ולא נבראה ואפילו משל לא היתה, 67% מהיהודים שנשאלו בנושא תמכו בגירוש, וככל שהיו יהודיים יותר, כך עלתה תמיכתם בו. 100% (!) מהחרדים, 85% מהדתיים הלאומנים ו-56% מה"יהודים המסורתיים" (אלה שרגשי האשמה שלהם על כך שהם נוהגים בשבת מחזקים את הלאומנות הדתית שלהם) התנגדו לאזרוח הזרים – לכאורה בניגוד למסורת שלהם עצמה ובעצם בהרמוניה שלמה איתה.

מי שרצה לראות מה עמדת המסורת היהודית ביחס ללא-יהודים, יכול היה לראות אותה השבוע, כשמאות רבנים התכנסו כדי לתמוך מוראלית בכותבי "תורת המלך", שמתירה שפיכת דמם של לא יהודים ללא משפט ואזהרה, וגם את רצח ילדיהם "אם יש חשש שיגדלו להיות רשעים כהוריהם". יואל בן נון כותב נגדם בדם ליבו, אולי המאמר האמיץ ביותר של מי שכבר התריע נגד קיצוני הרבנים, אבל קריאה בין השיטין מראה שגם לשיטתו, הדבר היחיד שמונע הלכתית את חיסולם של אפיקורסים ממוצא יהודי – כן, כן – היא הוראה של החזון איש שאין לדון בנושא, והוא מתלונן מרה על כך שרבני "תורת המלך" מתעלמים ממנה. אבל ביהדות אין אפיפיור, וכל רב רשאי לפסוק כרצונו.

ואיפה נמצאים רוב הרבנים, ואיפה נמצא הצאן הקדוש, אנחנו כבר יודעים.

הערה מנהלתית: אני יוצא לחופשה לשבוע, ועל כן לא אעדכן את הבלוג בשבוע הקרוב. אני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות לאנשים שתרמו לאחרונה לקרן הטבק והאלכוהול. נתראה שוב, אם יעמוד לי הכוח, בשבת הבאה.

(יוסי גורביץ)

הסקופ השקט: "כלכליסט", כאמור, עשו הבוקר (ב') עבודה נהדרת בחשיפת מקורות המימון של "אם תרצו": ג'ון הייגי, כשהסוכנות היהודית משמשת כצינור, בניגוד לנהלים שלה-עצמה. שווה לקרוא גם את שאול אמסטרדמסקי בנושא.

אבל ×”×™×” להם סקופ קטן ביד, שהם לא שמו אליו לב. בעוד רוב התרומות של "אם תרצו" מגיעות מהייגי, רוב שאר התרומות – בסך 34,096 דולרים – מגיעות מארגון תמים לכאורה בשם הקרן המרכזית לישראל, ש"כלכליסט" זיהו כעמותה ימנית מניו יורק ותו לא. אם השם לא אומר לכם כלום, ×–×” משום שאתם מכירים את העמותה הזו יותר ×›-Central Fund of Israel.

זוכרים? האנשים הטובים שמשקיעים יותר מ-47 מיליוני דולרים בארגונים דתיים וארגוני ימין? שהשקיעו יותר מחצי מיליון דולר באבטחה בגדה המערבית? שתמכו בפרקליטיהם של יגאל עמיר וג'ק טייטל? התורמים הנלהבים ל"נשים בירוק" ו"אפרת"?

אם נחשב את ערך הדולר ב-2009 כשווה ל-3.7 שקלים, הרי ששווי התרומה של ×”-CFI עומד על ×›-126 אלף ₪. סך כל התרומות שקיבלה "אם תרצו" ב-2009 ×”×™×” 456 אלף ₪. ×›-375 אלף הגיעו מהייגי. השאר, אם כן – מעט יותר מרבע מההכנסות שלה – ×”×’×™×¢ מה-CFI.

אז אלה שני המממנים של "תנועת המרכז הציונית" שלנו: כיאה לתנועה ציונית, פטריוטית ושורשית, היא נשענת על כסף מחו"ל של יהודים גלותיים שלא טרחו לממש את הפנטזיה הציונית שלהם ושל איש דת שנשמע באופן חשוד כמו אנטישמי קלאסי.

כיצד הפכתי למסית לרצח: כחלק מנסיון הסחת הדעת שלהם מהידיעה של "כלכליסט" – שהם ידעו שהיא מגיעה, ×›×™ קיבלו פניה לתגובה – הודיעו "אם תרצו" ל"ישראל היום" (תודה לנמרוד אבישר על התמונה) שהם הגישו תלונה למשטרה כנגד הקרן החדשה בגין "הסתה לרצח".

מה? ובכן, לטענת "אם תרצו", בכנס בלוגרים של הקרן החדשה "השמיע אחד המשתתפים איומים כלפי התנועה. מתמליל דבריו של הבלוגר עולה כי הוא אמר 'אני רוצה לראות בשר ודם במאבק מול התנועה' וציין כי צריך לגלות את מקור התרומות שלה'". שימו לב לסיפא העלובה במיוחד.

ובכן, הבלוגר האמור הוא אני, בכנס שתיארתי כאן. הדיווח מעיד על רמת האמינות של "אם תרצו": לא אמרתי שאני "רוצה לראות בשר ודם" (מה זה, לעזאזל?), אלא שהכנס היה תיאורטי ואני רוצה להגיע לבשר – ואז אמרתי שצריך לחשוף את המקורות של "אם תרצו". לא הסתה לרצח ולא נעליים. אלא אם ב"אם תרצו" התכוונו לומר שחשיפת מקורות המימון שלהם שקולה לאיום ברצח. אם הם ירדו לזה, כנראה שהפאשיסטים מפחדים, והם יודעים למה.

(יוסי גורביץ)

תחקיר כלכליסט שפורסם הבוקר, שנכתב על ידי תומר אביטל, חשף חלק נוסף ממקורות המימון של "אם תרצו": הסוכנות היהודית, שהעבירה לארגון 374,875 שקלים במהלך שנת 2009 – כסף שהגיע מג'ון הייגי, כהן הדת המאד שנוי במחלוקת. הסכום היווה כ-75% מסך התרומות שקיבלה "אם תרצו" במהלך 2009 (סך כולל: 456 אלף ₪), ושאיפשר לה לנסות ולצרוב את התודעה שלנו החל מתחילת השנה.

לסוכנות היהודית, על פי נהליה-שלה, אסור להעביר כספים לעמותות פוליטיות: היא מחויבת להעביר כספים אך ורק "אם הפרויקט הממומן בתרומה הוא בעל קשר מובהק למטרות הסוכנות: עידוד עלייה, חינוך, זהות יהודית ועוד". יתר על כן, תרומות שעוברות דרך הסוכנות היהודית חייבות להיות מיועדות לפרוייקטים ספציפיים. למרות כל זאת, הסוכנות היהודית העבירה את התרומות.

בכך שימשה הסוכנות היהודית – גוף, נזכיר, שאיננו כפוף לממשלה, אבל מנוהל על ידי מקורבו של נתניהו, נתן שרנסקי – כצינור להעברת כספים להתקפה פוליטית על השמאל הישראלי. אפילו "אם תרצו" עצמה, בהונאה הרגילה שלה, איננה מעמידה פנים שאיננה תנועה פוליטית: היא רק מתחזה לתנועת מרכז.

אמור מעתה, כש"אם תרצו" מאיימת להטיל חרם בינלאומי על אוניברסיטאות ישראליות – להם, כמסתבר, מותר – מי שחתום על החרם הזה הוא הסוכנות היהודית ושרנסקי. כשהיא מנהלת קמפיין הפחדה באוניברסיטת תל אביב, הסוכנות היהודית ושרנסקי הם שעומדים מאחוריו. כש"אם תרצו" גוררת אותנו את המק'ארתיזם והפאשיזם, וכשתציע בעתיד למנוע מיוצרים שמאלנים להופיע, או מסופרים שמאלנים לפרסם את ספריהם – צעדים הגיוניים בהחלט, בהתחשב במה שהיא עושה עכשיו – הסוכנות היהודית ושרנסקי יציצו מאחורי כתפיהם של רונן שובל וארז תדמור.

הגיע הזמן להזכיר שוב מי שני האדונים הנכבדים האלה. הראשון הוא דובר "תא כתום" לשעבר, שהיה ממובילי המאבק בהתנתקות, וששובץ ברשימה לכנסת של "הבית היהודי" על תקן הסוס הטרויאני שאמור לשכנע חילונים טובים להצביע לרשימה דתית-לאומנית, האיש שרצוי שישקיע מאמצים בהוצאת "אלטנוילנד" של הרצל אל מחוץ לקאנון הציוני – כי בספר ההוא, יש טיפוס בשם הרב געייער, שטוען שאזרחות מלאה צריכה להיות ליהודים בלבד (מסתבר שהרצל, בניגוד לשנינה של אחד העם, דווקא הכיר את היהדות האורתודוקסית), והוא הנבל שבעלילה, שדומה דמיון בלתי נעים לאנשי "אם תרצו". השני גנב אמל"ח וחומרי חבלה מצה"ל, לדבריו לצורך "הגנה עצמית", והיה מעורב באיומים באלימות כלפי מתנגדים פוליטיים.

שני החבר'ה האלה קיבלו כמעט 375 אלף ₪ מהפאסטור ג'ון הייגי, שמוקצה מחמת מיאוס גם בחלק גדול מהקהילה האוונגליסטית בארה"ב. במהלך הקמפיין של ג'ון מק'קיין ב-2008 נתפס הייגי באמירות פרו-היטלריות, בטענה שהרוטשילדים הם חלק מקונספירציה כלכלית עולמית, שהשואה התרחשה כי היהודים בגדו באלוהים, ולקינוח הוא גם יצא להתקפה כללית על הכנסיה הקתולית ומאמיניה.

זה המממן שבאמצעותו מנהלים שובל, תדמור וחבר מרעיהם מסע של הונאה, כחש, מרמה ואיומים כנגד המחנה הדמוקרטי בישראל. זה המממן שעל חשבונו הם חיים: ב-2008 החלה "אם תרצו" לשלם משכורות לפעילים שלה, בסכום של 43 אלף שקל; ב-2009, עם התרומה של הייגי והסוכנות הציונית, המשכורות עלו ל-366 אלף שקל. במקביל ירד תקציב האירועים והפעילויות מ-103 אלף ל-23 אלף, ותקציב ההסברה והפרסום – מ-328 אלף ל-113 אלף. מסתבר שיש כסף בסתימת פיות.

עכשיו מסתבר שהם מקבלים גם סיוע שקט מזרוע ממסדית למחצה. אם "אם תרצו" היו סיבה לדאגה, החשיפה שהם מקבלים סיוע מזרוע ממשלתית למחצה צריכה לעורר פאניקה.

במדינה נורמלית, מעורבותה של הסוכנות היהודית בהעברת כספים ל"אם תרצו" היתה גוררת ועדת חקירה. בישראל כנראה שלא יקרה כלום. לזכור, לפעם הבאה שבה שובל, תדמור והאידיוטים המועילים שלהם – ראיתי אותם ביום העצמאות בירושלים, צורחים "זבל אנושי" – ינסו שוב לדבר על "כסף זר".

(יוסי גורביץ)

בשבועות האחרונים פתחנו אני ומוקס, אחי, אתר חדש בשם אפרטהייד ווטש, שמרכז פגיעות בזכויות אדם בישראל ובשטחים הכבושים. העבודה על האתר רבה, ובין השאר היא דורשת מאיתנו לעבור על הרבה מאוד ידיעות, מהרבה מאוד מקורות, לבדוק ולאמת אותן, ולעקוב אחרי התפתחותם של המקרים בשטח. אתמול בשתיים בלילה, מוקס ואני עברנו על שטף הידיעות בטוויטר בחיפוש אחר פריטים הולמים. "הם יהרסו שוב את אל פאריסייה מחר בבוקר", הוא אומר. את מה? אני מקיץ, אבל לא מוצא דבר להאחז בו בשלל ההריסות. אתה זוכר, הוא אומר, הכפר בבקעה שכבר הושמד פעמיים, הבוקר הם שוב קיבלו צווי הריסה.

אני קורא את הידיעה. אבל לא כתוב כלום על מחר. כן, הוא אומר, אבל תסתכל כאן, צווי הפינוי הם ל-24 שעות, והידיעה היא מהבוקר, כלומר בעוד כמה שעות הם יפונו. "זה לא אומר שהבולדוזרים לא יגיעו קודם, או אחר כך, או בכלל", אני אומר. "נכון", הוא עונה, "ובכל זאת".
אנחנו חופרים ברשימות הדיוור של הפעילים, באתרים שונים, מחפשים אם מישהו מתכנן איזשהי פעולה נגדית, אפילו משגרים איזה ציוץ באפלה, אבל כלום, לילה. העולם ישן.

אנחנו מוצאים את כל הסיבות למה לא לעשות כלום. אין לנו מושג היכן המקום. זה מקום קטן ושכוח אל. אנחנו לא יודעים אם יפנו אותם בכלל. איך הם ירגישו אם נבוא? מה נגיד להם? הם יבינו אותנו בכלל? אבל לאט לאט גובר הזעם האילם. לצאת? עכשיו? אז יצאנו אל העולם. לתעד. אושהידים עד הסוף. אנחנו מוצאים בגוגל חומר על הכפר, כולל מפה סבירה. אורזים מים, מצלמה וחטיפים, ויוצאים לארץ אחרת.

דמדומי השחר מוצאים אותנו בירידה לים המלח ומתבהרים לאורך הבקעה. בתרונות חשופים ושדות זהובים. יפה כאן בטירוף. פעם נעצור ונצלם, לא היום. אנחנו פונים לכביש תשעים ונוסעים לאורך הבקעה. לבסוף אנחנו מגיעים להתנחלות רותם. הכפר אמור להיות מולה, אבל קשה לזהות את המקום המדוייק, המבנים בתצלומי הארכיון הושמדו כבר מזמן ואין תיעוד של הנוכחיים. אנחנו ממשיכים בכביש עוד קצת, מבינים שהגזמנו, ושבים על עקבותינו.

אנחנו עוצרים ליד ילד מקומי ושואלים בערבית עילגת וֶון אל פאריסייה. אימו מסתכלת עלינו בדריכות מעל גב חמור. הוא עונה בבליל לא מובן. משהו על מים. אנחנו מוציאים את הבקבוק ונותנים לו, מנסים שוב. הוא מצביע על אימו וממשיך בערבית. אנחנו מתייאשים והוא מסתלק עם הבקבוק.מאוחר יותר יטרידו את המוקס רגשות אשמה. אָכְּל, זה מה שהוא אמר. היינו צריכים להשאיר לו את החטיפים.

אנחנו חוזרים לרותם ומוקס מזהה את המקום מהתמונה. השדות יבשו, המבנים לא אותם מבנים, אך הגבעה אותה גבעה. זה חייב להיות זה. אנחנו עולים בשביל עפר מול ההתנחלות, עוקפים את שלט הבטון המזהיר שזהו שטח אש, וחונים בשדה בור זרוע סלעים בצד הדרך, חוששים מהבולדוזרים העשויים להגיע בכל רגע. המקום שקט מאד. שקט מדי. בהתקרבות זהירה אנחנו מגלים שהוא נטוש לחלוטין. מעבר לשדות החרבים של הכפר מזמזמת משאבה הדואגת למי ההתנחלות. מדי פעם עובר רכב בכביש ומקפיץ אותי.

:  
שלט המזהיר מפני היות המקום שטח אש. ספק אם לצה"ל יש אכן כוונה להתאמן שם, בהנתן שהתנחלות יהודית נמצאת מעבר לכביש.

   
שדה מוזנח של אחת המשפחות. לא נראה שמיכל המים חובר מעולם למשאבה. כנראה מולא על ידי מכלים נגררים.

אוהלי המגורים עשויים שקים להובלת כימקלים שנתפרו יחדיו. הגללים הטריים והצמחים החיים מגלים שהמקום ננטש ביממה האחרונה. מי שגר כאן לא התנגד. הוא אסף את מטלטליו והסתלק. לפחות עד יעבור זעם.

צמחים חדשים שהובאו למקום וטרם נקלטו. נראה שהושקו ביממה האחרונה.

דיר שנהרס ולא שוקם. אבוס וצינור המוביל לשוקת שאיננה עוד עומדים במרכז השטח המפונה מסלעים

 
מריצה מיותמת עומדת בכניסה למאהל אחת המשפחות.

 
שמיכות ושטיחים ארוזים לקובייה עטופה בפלסטיק. כנראה לא היתה לתושבים אפשרות לקחת אותם איתם.

סימני ההרס ניכרים בכל מקום, נערמים שכבה על גבי שכבה. נדמה שבכל פעם מתמעט הכוח לחזור על הניסיון העקר לבנות מחדש את המקום. לאחר כשעה של שיטוט חסר מטרה התחלנו בדרכנו הביתה. חוסר האונים והתוחלת ליוו אותנו. מיהם תושבי אל פאריסייה? איפה הם עכשיו? האם הם מחכים לבולדוזרים שיסתלקו על מנת להתחיל לבנות מחדש? האם הם חופשיים? מה הם חשים?

יש משהו בשקט המלווה את התמונות שלא מרפה. על פי העליבות שהותירו מאחריהם, אלה היו אנשים שחיו בדוחק רב, ועתה גם המעט שהיה רשום על שמם נלקח מהם. ובשל מה? האם צה"ל באמת זקוק לשדותיהם לאימונים באש חיה? האם למתנחלים החיים בסמוך נמאס לראות פלאחים החיים על שקל ביום? או האם זו שרירות לב ותו לא?

בערב גילינו ציוץ מאת דובר צה"ל שבלילה הקודם נעצרו מספר פלסטינאים בבקעת הירדן. האם הם היו מאל-פאריסייה? האם מאחד מהכפרים האחרים בסביבה שסובלים מנסיונות גירוש דומים? לא ידוע. שום דיווח אודות אל פאריסייה לא הגיע לידינו מאז.

עוד תמונות כאן.

(יאיר ויזהר (מוקס) מהללאל)

לפני שבוע, כתבתי על הקשקוש החדש שמפמפם בן כספית: התפיסה שמאחר והקרן החדשה נאבקת בנסיונותיו של יצחק תשובה לעשוק את הציבור הישראלי מההכנסות המגיעות לו ממרבצי הגז שלו, הרי שהיא בעצם ארגון עוין, כי החלופה היא השענות על גז "ערבי" ושזו מטרתה האמיתית של הקרן החדשה. הקמפיין המטומטם הזה – מטומטם בין השאר משום שהוא מתעלם מחלקו של אוליגרך ישראלי למהדרין, יוסי מימן, באספקת הגז המצרי לישראל – היה כל כך מטומטם שאפילו בן דרור ימיני התנער ממנו.

"כלכליסט" דיווח הבוקר (במהדורת העץ המת, אביא קישור כשיהיה) שהושקעו בקמפיין הזה שני מיליוני שקלים. במהלך השבוע האחרון, פרסם הקמפיין מדי יום מודעות ב"הארץ", "ישראל היום", ו"מעריב". הוא רכש באנרים בולטים במיוחד בוואלה ונרג', ומודעות רחוב גדולות הוצבו בשורה של מקומות ברחבי הארץ.

הקמפיין הובל, לכאורה, על ידי "הפורום למען ארץ ישראל". זה הארגון שהמנהיג שלו, רנן שוורצמן, התראיין אצל בן כספית לפני שבוע. "הפורום" הוא בעצם תא סטודנטים בבר אילן. יש לו אתר עלוב למדי ולא מושקע – הם אפילו לא הסירו את הטקסט שמופיע עם כל בלוג של וורדפרס, Just another wordpress..com site – ושוורצמן הוא בסך הכל ילד בן 28. איך הגיעו לידיו שני מיליוני שקלים? שאלה טובה. כנראה שהם לא הגיעו. שוורצמן וארגון הקקיון שלו שימשו ארגון-חזית עבור מישהו אחר.

שוורצמן, שכנראה לא ידע במה הוא מתעסק, נבהל. אתמול הוא אמר לדה מארקר ש"אנחנו לא חתומים על המודעות, ×–×” לא עבר דרכי, ואין לי מושג מי פרסם אותן… התחלנו במאבק נגד הקשר שבין הקרן החדשה לבין סוגיית תמלוגי ×”×’×– כדי לתת את הדחיפה הראשונית, אבל אנחנו בסך הכל תא סטודנטים. העניינים הכלכליים אמנם חשובים – אבל הם פחות מעניינים אותנו. אלמלא הקרן החדשה היתה מעורבת, לא היינו נכנסים פנימה. הגענו לסיפור בעקבות הקרן החדשה ולא להפך. מבחינתנו – שהמדינה תלאים את שדות ×”×’×–, ושקל אחד לא ילך ליצחק תשובה. האמת היא שאנחנו בכלל רחוקים מקפיטליזם". מעבר לכך שהאיש טמבל מוסת, הוא סותר את עצמו. לבן כספית הוא אמר לפני שבוע ש"השלכות רבות של העלאת התמלוגים הינן כאלה המדברות על הברחת משקיעים, ערעור יציבותה הכלכלית של המדינה ופגיעה באזרחיה". פתאום הוא "בכלל רחוק מקפיטליזם"? כתוצאה מסיבוב הפרסה החד ×”×–×”, הגישה אמש (א') הקרן החדשה לישראל תלונה במשטרה נגד שוורצמן וחבר מרעיו.

שוורצמן לא מסגיר, עם זאת, את המקורות הכספיים שלו: "רובם תורמים מחו"ל, יהודים חובבי ציון", הוא אומר. חובבי ציון עם המון, המון כסף, ושל"כלכליסט" אמר שוורצמן שהם מתנגדי הקרן החדשה שאינם רוצים להזדהות. משרד הפרסום של שוורצמן, זה של גל אורן, מאשר שהכסף מגיע ממקור אחר אם כי הלקוח שלו הוא שוורצמן והפורום-בשנקל שלו.

אז מה קרה כאן? הנה הערכה: מישהו מחו"ל עם הרבה כסף, אולי כזה שמקושר גם לטייקוני הגז שלנו, פנה לשוורצמן והציע להפוך את הארגון שלו ל"אם תרצו" החדשה, אם רק יסכים לשמש כארגון-חזית לקמפיין מופרך במיוחד. שוחד יעוור אפילו עיני חכמים, ושוורצמן לא מצטייר כחכם במיוחד. הוא קפץ על זה. עכשיו, אחרי שהוא נבהל, ארגון החזית שלו קרס ואנחנו מתחילים לראות מה עומד מאחוריו.

תזכורת: לפני כשלושה חודשים חשפתי כאן את העובדה שאחד הסייענים של "אם תרצו" הוא ה-Central Fund for Israel (CFI), שמשקיעה כספים רבים בהתנחלויות. ב-2008, העבירה ה-CFI סכום מדהים של 47,014,747 דולרים לישראל, קרי – במונחי 2008 – משהו כמו 160 מיליוני שקלים. והיא לא ארגון הימין היחיד שעושה את זה.

יש כאן, במילותיה בנות האלמוות של הילארי קלינטון, "קנוניה ימנית עצומה". תומכי "אם תרצו" ושאר הארגונים הימניים טוענים שוב ושוב שפעולותיה של הקרן החדשה לישראל פסולות, משום שחלק גדול מתרומותיה מגיע מחו"ל. הם מעדיפים לטשטש את העובדה שכסף מחו"ל זורם בעורקי הימין הישראלי, ושפסיכים דתיים – יהודים כנוצרים – שלעולם לא יצטרכו לשלם את מחיר המדיניות שלהם משקיעים מאות מיליוני שקלים בהמשך הסכסוך האלים פה, שלפחות מצד התורמים הנוצרים ("אם תרצו" סירבה להתנער מהתרומות של ×”×™×™×’×™) מיועד להביא את האפוקליפסה.

ב"אם תרצו" מרבים להשתמש במילה "בגידה"; מעניין איזה כינוי מתאים לחברים בארגון שמסכים בלי היסוס לקבל כספים מאדם שפועל לשם כך שכל תושבי ישראל, למעט אלו שימירו את דתם לדתו, יושמדו באסון גלובלי. אחרי הכל, מדובר בתנועה שרכז המדיה שלה, אייל אשכול, אמר שהיה מקבל בשמחה כסף גם מהיטלר.

אכן, ציונים טובים.

(יוסי גורביץ)

בסמיכות זמנים משעשעת הוצגה השבוע הנהגת המדינה במערומיה. מדליף מסמך גלנט לערוץ 2 עשה לנו שירות חשוב, כשהציג את צמרת צה"ל בפומבי כקן הצרעות שתמיד היתה, ואם יסתבר שאכן דובר צה"ל בעצמו הוא החשוד העיקרי – כך יואב יצחק אמש – אז בכלל יצא משהו חיובי מכל העסק; פגיעה באמון הבלתי מוצדק שרוחש לו הציבור. מהבחינה הזו, בהחלט יתכן שבניהו יצליח להכנס להיסטוריה, אם כי כנראה לא כפי שרצה.

במקביל, נגררה הטרויקה הקבועה של הצמרת – ראש הממשלה, שר הבטחון והרמטכ"ל – אל מול ועדת טירקל. כל אחד מהם נתן תשובה גרועה מקודמו. נתניהו הודיע שהוא אחראי, ומיד גלגל את האחריות אל שר הבטחון ברק; הלז הודיע שהאחריות היא כמובן אצלו ורק אצלו, אבל האחראי לפאשלה הזו הוא הצבא; אחר כך הופיע אשכנזי והודיע שהוא אחראי, אבל שהפתרון שלו הוא הפעלת צלפים מהאוויר, עוד קודם לנחיתת הכוחות על הסיפון – כלומר, הלקח שהפיק הקודקוד הצבאי הבכיר ביותר מאחד האסונות הדיפלומטיים הגדולים ביותר שהמיט צה"ל על ישראל הוא שלא הופעל מספיק כוח קטלני כנגד פעילים לא חמושים. רק על זה צריך היה לשחרר אותו מתפקידו על רקע אי התאמה.

חשוב להתייחס לאופן שבו פעלו כל השלושה: הם הצהירו על קבלת אחריות – אבל לא עשו שום דבר בנידון. אף אחד מהם לא התפטר וסביר שאם היו שואלים אותם אם בכוונתם להתפטר, התשובה היתה מבט תוהה. למה מה?

השטיק ×”×–×” – קבלת אחריות תוך התנערות מהמשתמע מכך – חדש יחסית. האב המייסד הוא כנראה יצחק רבין: אחרי נסיון השחרור הכושל של נחשון וקסמן ב-1994, שהסתיים ברציחתו של בן הערובה ובמותו של סרן ניר פורז בידי אנשי חמאס, עלה רבין לשידור, מדוכא וכבד שפה – פרשנים כתבו אז שהוא נראה בהלם – ואמר שהוא "מקבל אחריות" לפרשה. הוא ×”×™×” שר הבטחון. לצידו ניצב הרמטכ"ל דאז, אהוד ברק, שהיה לדעת רבים האחראי האמיתי: הוא התעלם מתחינותיהם של אנשי הימ"מ, שחילוץ בני ערובה הוא ההתמחות שלהם, והטיל את המשימה על סיירת מטכ"ל, שממנה בא.

ההצהרה הזו של רבין בכהונתו השניה – בכהונתו הראשונה הוא דווקא ידע להתפטר – פתחה עידן של אחריות מהפה ולחוץ. שני עשורים קודם לכן, כאמור, רבין התפטר; ראש הממשלה שלפניו, גולדה מאיר, אולצה להתפטר; ראש הממשלה שיבוא אחריו, מנחם בגין, עזב את תפקידו באומרו "אינני יכול עוד" וגזר על עצמו (כפי שכתב תומאס פרידמן) מאסר עולם בביתו; שניים משריו הבכירים של בגין, משה דיין ועזר וייצמן, התפטרו במחאה על מסמוס הסכם השלום עם מצרים (תכנית האוטונומיה); יצחק שמיר, ראש הממשלה שקדם לרבין, נקט באקט נדיר של אחריות: כשהפסיד בבחירות 1992, הוא פשוט הלך הביתה. אחרי ההכרזה ההיא של רבין הורגלנו, שנה אחרי שנה, בהצהרות ריקות על אחריות, עד שהמילים נשמעות חלולות עוד בטרם נאמרו. הם אפילו לא מבינים מה לא בסדר כאן.

* * * * *

התופעה איננה מוגבלת לפוליטיקאים: לפני כחצי שנה התפרסמה העובדה שנציגי חובשי הכיפות הסרוגות עשו דין לעצמם והשתיקו סיפורים על תקיפות מיניות במגזר. הם הקימו פורום מיוחד, "תקנה" שמו, שאנשיו מיהרו להסביר לנו עד כמה הם אנשים אחראים ועד כמה הפתרון שלהם מוצלח יותר מזה שמקובל סתם בחברה שומרת החוק – השלכתו של החשוד לחסדיהם המועטים של אנשי אכיפת החוק.

הסיבה לחשיפה היתה העובדה שרב-ידוען, מוטי אלון, הואשם בניצול מיני של תלמידיו. למדנו השבוע שהמשטרה, שנכנסה לתמונה אחרי התפוצצות הפרשה, הגיעה למסקנה שיש די ראיות להעמיד את אלון לדין על מעשים מגונים בכוח ומעשים מגונים בקטינים. בפורום תקמה אמרו שהם שמחים שהמשטרה אישרה את החשדות שלהם.

אוי לשמחה הזו. במשך ארבע שנים ידעו אנשי "תקנה" על טורף מיני – ובמקום להסגיר אותו לרשויות, הם העלימו אותו. הם הוציאו אותו לגלות בתקווה ששם הוא לא יעשה שום דבר, תקווה שאפילו הם היו צריכים לדעת שהיתה תקוות-שווא. כנגד אלון יש כרגע שתי תלונות של קטינים; במקרים כאלה, במיוחד בציבור כזה, סביר שיש עוד כמה קורבנות שעליהם איננו יודעים עדיין. אולי נדע בעתיד, כשהם לא יוכלו יותר לכבוש את הסוד על מה שנעשה בהם.

בשעתו, הסבירו לנו אנשי "תקנה" שהם נהגו מתוך אחריות: שהם לא רצו להכפיש לשווא את שמו של אדם חף מפשע אבל גם לא לאפשר לו גישה לקורבנות. שוב ה"אחריות" הריקה: המעשה האחראי האמיתי היה ירידה לחקר האמת, באמצעים היחידים המקובלים במדינת חוק. במקום לעשות את זה, אנשי "תקנה" העדיפו ללהג על אחריות ולהתנהג כאילו הם בבני ברק. בשם "האחריות" של אי פגיעה בשמו של אלון, וכנראה גם חשש מ"חילול השם" שהיה נלווה לידיעות, הם נתנו לו, גם לדבריהם, גישה פעם אחר פעם לקורבנות פוטנציאליים.

לפעמים אני מתחרט על כך שאני לא מאמין בדמון יהוה, כי במחשבה על מה שמחכה לאנשים ה"אחראים" האלה לאחר מותם יש נחמה מסוימת, הנחמה הפראית שעליה התענג טרטוליאנוס במחשבה על הצפיה בעינויי הנצח של הפגאנים. אבל אין דמון, אין גיהנום ואין גן עדן, ואת הדין עם אלון וסייעניו צריך למצות בעולם הזה. אין אחר.

(יוסי גורביץ)

הפוך, דיסקין, הפוך: ארמון הקלפים שבנה השב"כ במשך חודש כנגד חיים פרלמן קרס היום סופית, כשבית המשפט הורה לשחרר אותו למעצר בית משום שאין בעצם ראיות נגדו. הטריק האחרון של השב"כ היה נואש במיוחד: מסדר זיהוי של פרלמן באמצעות תמונה, וזאת אחרי שתמונתו מתנוססת בעיתונים כבר חודש.

המשטרה מערערת על ההחלטה, אבל גם שם כבר יודעים שמדובר במאבק אבוד. השב"×› יצא היום בהצהרה פומבית נדירה, ובה הודה למעשה שאין לו ראיות כנגד פרלמן: "בשלב ×–×”, לא נתגבשו די ראיות על מנת להעמיד לדין את פרלמן. יחד עם זאת, החשדות כנגדו לא הוזמו, ולהערכת שב"×› פרלמן נותר חשוד מרכזי בביצוע הפיגועים… במהלך החקירה ניתנו לנדון הזדמנויות רבות להציג את גרסתו, אך הוא בחר שלא למסור אותה, ולא הגיב כלל לחשדות שהופנו כלפיו על ידי חוקריו". ההדגשות שלי.

איפה להתחיל? במערכת המשפט שבה אנחנו חיים, אין זה תפקידו של חשוד להפריך את החשדות נגדו; תפקידה של התביעה הוא להוכיח את החשדות. אין זה מחובתו של חשוד למסור גרסה משלו ואי מסירתה של גרסה שכזו איננה מוכיחה בשום צורה את טענת החוקרים. השב"כ טען בשלב מסוים כי פרלמן החשיד את עצמו גם בסיוע לברוך גולדשטיין ויגאל עמיר. כשמגיעים אליך עם האשמות מופרכות כל כך – פרלמן היה בן 14 ו-15 בהתאמה בעת האירועים – איך לעזאזל אתה אמור להתמודד איתן?

יתר על כן, אם לא היו לחוקרים ראיות – כפי שהם מודים כעת – מדוע עצרו את פרלמן במשך 30 יום, בבידוד, עשרה מהם ללא יכולת לראות עורך דין? האם מטרתם היתה לייצר ראיות? להוציא ממנו הודאה, שממנה איש לא ישוב? אם לא היו לכם ראיות, למה עצרתם אותו? ולמה עכשיו, אחרי עשר שנים? ושאלה אחרונה למערכת המשפט: אם אין כל ראיות כנגד פרלמן, כפי שהשב"כ מודה עכשיו, מדוע – אחרי חודש של מעצר שווא – משחררים אותו רק למאסר בית?

ביצור המיתולוגי ההוא, המדינה המתוקנת – למעשה, גם במדינה שבה מתייחסים ברצינות לבטחון, וחושבים שאין להפקירו בידי פשלונרים – ראש המחלקה היהודית היה שם היום את המפתחות על השולחן. קשה להאמין שזה יקרה.

זה מה שנשאר מאגדה של השב"כ אחרי חודש של חשיפה לתקשורת. זה מה שקורה כשעציר מתוחכם, שיודע שהוא על סף מעצר ומתכונן לכך – פרלמן הרי פרסם את ההקלטות של הסוכן המדיח שלו – מקבל מינימום של סעד משפטי. איזה סיכוי יש לפלסטיני מהשורה בקרב הזה, במערכת של צדק צבאי, שבה כלל איננו יכול לנצח, ללא כל גישה לתקשורת? או, בניסוח אחר, כמה אסירים פלסטינים יושבים לשווא בכלא הישראלי – ואיזו רדיקליזציה גרמו המאסרים האלה ברחוב הפלסטיני?

ושאלה אחרונה: האם התקשורת הישראלית תזכור את הסיפור הזה במעצר המתוקשר הבא של השב"כ?

התרגיל של בניהו: דובר צה"ל שחרר היום (ד') לפרסום סרטון משונה – אפשר לראות אותו כאן – שממנו, טוען צה"ל, אפשר להבין שח"×› חנין זועבי ידעה שיש חמושים על הספינה, ושהיא ניסתה למנוע פינוי פצועים.

את הטענה המטומטמת השניה קל לפסול על הסף. ויכוח עם קצין הוא לא "נסיון למנוע פינוי". היא לא תקפה אותו או נצמדה פיזית לפצוע כדי למנוע את פינויו. היא אמרה לקצין שהפצועים מסרבים לפינוי. במובנים רבים זו חובתה ההומניטרית.

הטענה הראשונה בעייתית גם היא. רואים את זועבי עומדת, המומה ואובדת עצות, במסדרון ששני סיפונים מעליו מסתובבים כמה חבר'ה עם מקלות (ב"הארץ" נכתב שהיא "היתה קרוב לאזור בו אוחסנו, ככל הנראה, מוטות ששימשו נגד חיילי צה"ל". נו, באמת!). רוב בני האדם לא היו מגדירים מקלות כ"נשק", ורצוי להזכיר שגם אליבא דבניהו, הנשק הזה היה מאולתר: אמרו לנו שהפעילים השתמשו במשורים חשמליים כדי לנסר אותם עם הגעת כוחותינו המזוינים. אי אפשר לומר שהטענה של זועבי, שהחמושים היחידים שראתה על הסיפון היו חמושי צה"ל, נסתרה.

זועבי מציינת שהסרט ערוך, ודורשת – בצדק – להציג את כולו. דובר צה"ל מחזיק בחומר הזה כבר חודשיים ויותר, ומדי פעם מטפטף מידע שמועיל לו לציבור, תוך שהוא מסרב בעקשנות לשחרר את כל המידע או להציג גרסה קוהרנטית לכל האירוע. מדוע שוחרר הסרטון של זועבי דווקא היום?

שאלה מעניינת. לגמרי במקרה, היום העיד הרמטכ"ל בפני ועדת טירקל לבדיקת המשט. הוא הגיע אליה לאחר שיומיים לפני כן זרק ראש הממשלה נתניהו את התיק על שר הבטחון ברק ויום לאחר שברק, אלוף העולם בהתחמקות מוועדות חקירה, השליך אותו בזריזות לעבר הרמטכ"ל. אשכנזי היה יכול להמשיך במסורת ולהעלות את מפקד חיל הים כקורבן לעולה, אבל הוא בחר לגלות לויאליות לפקודיו (ביודעו מה יהיה גורלו אם יעשה אחרת, איך יהפוך לאויב החונטה כולה).

העדות של אשכנזי היתה אומללה. הוא הודה שלמרות שהיו לו חודשים ארוכים להתכונן, ולמרות שארגון ה-IHH היה במוקד האירוע, צה"ל לא טרח לחפש מודיעין על הארגון. הוא גם הודה במשתמע שלא היה לו מושג שהוא יתקל בהתנגדות כזו. נזכיר שוב, כי אף אחד אחר לא עושה את זה, שקודם למשט עצמו, צה"ל דווקא הפריח שמועות על כך שיש "טרוריסטים" על הספינות ושהוא ישתמש באש חיה "כמוצא אחרון".

כלומר, אשכנזי היה צריך חיפוי יח"צ כבד. וראה זה פלא, דווקא באותן שעות שחרר דובר צה"ל – שיחסיו עם הרמטכ"ל הדוקים – את הסרטון החדש על זועבי, במה שנראה באופן חשוד כמו נסיון להסיט את תשומת הלב. קשה להאמין שדובר צה"ל הכיר את הסרטון הזה שבועות או חודשים, נמנע מלשחרר אותו, ושחרר אותו היום במקרה.

אם זה המצב, הרי שדובר צה"ל מלבה הסתה כנגד חברת כנסת, בנסיון לבצע ספין שיסייע לבוס שלו. זה נחות אפילו ביחס למה שהתרגלנו בימים האחרונים לצפות לו מהמטכ"ל. (ובעניין זה, ספקולציה: מסמך גלנט נכתב בלי ידיעתו של גלנט. הוא נכתב על פי בקשת לשכת ברק, בתיאום עם ליאור חורב מאנשי משרדו של אייל ארד, לא כדי לקדם את מועמדותו של גלנט אלא כדי לאפשר ללשכת ברק להצדיק את המינוי לאחר מעשה ולהשמיץ את אשכנזי). הנה עוד סיבה לחקור את תפקודו של דובר צה"ל.

(יוסי גורביץ)