החברים של ג'ורג'

בחדשות מסעירות אחרות, האפיפיור קתולי. הכל, נזכיר, היה ידוע מראש

שר החינוך שלכם, שי פירון, העניק השבוע ראיון ל”בשבע,” שבועון ימני קיצוני מבית מדרשו של הנוכל זלמן “גבעת האולפנה” מלמד. את הראיון אפשר לקרוא פה. הראיון זכה לתשומת לב ראשונית בשל השאלה החצופה של המראיינים, שלה ענה פירון באומץ בשלילה: האם העובדה שהמגזר של האחים היהודים לא איכותי כל כך, לא אומרת שצריך לתת לו יותר תקציבים.

אבל מעבר לריטואל הקבוע של ריקוד ה”מה יפית” של המגזר הסרוג מול המראה, פירון מצא את עצמו תחת אש תוך זמן קצר בשל התייחסותו לקהילה הגאה:

“קח למשל את ברית הזוגיות – והיו לי על ×–×” הרבה שיחות עם הרב אלי בן דהן, אולי לשנות לזה את השם ל'ברית השותפים' או למשהו שלא יביא לידי ביטוי את המילה זוג או את המילה משפחה. אני חושב שכל אדם צריך לקבל זכויות כלכליות מלאות ולבנות את חייו על פי השקפת עולמו. אני חושב שזכותה של מדינה יהודית, אולי אפילו חובתה, לומר לזוגות חד מיניים שמחליטים לחיות את חייהם – '×–×” לא משפחה'. אבל זכויות כלכליות, משכנתא, זכות להורות וכדומה – כן.”

כלומר, מבחינת שר החינוך שלכם, זוג הומוסקסואלי הוא לא באמת זוג. אולי הוא חושב שהוא זוג, אבל הוא לא באמת זוג. יש לו איזושהי הפרעה, אבל זו לא הפרעה שהמדינה צריכה להכיר בה. היא צריכה לתת לו את כל הזכויות הכלכליות, אבל היא לא יכולה להכיר בו. אבל משפחה, זוגיות – לא, לא. ×–×” להטרוסקסואלים בלבד. במילים אחרות, פירון מוכן לאמץ את פסיקת דנילוביץ’ – שמכירה בזכויות כלכליות של הומוסקסואלים – אבל לא מטר מעבר לכך. הוא מוכן לתת לגאים כסף. לגיטימציה, על גופתו.

עוד באותו הראיון, אומר פירון ש”כאמירה ערכית, לא הייתי רוצה להשוות בין הציבור החרדי לציבור הערבי.” זו אמירה שאין לראות אותה אלא כגזענות מהסוג הרווח בישראל, ×–×” של עליונות יהודית. החרדים הם קבוצה בעלת סממנים ערכיים מסוימים; “ערבים”, או פלסטינים, משתייכים לקבוצה שהמאפיין שלה הוא כפול – אתני, ואפליה/רדיפה על ידי היהודים. הפלסטינים מכילים מגוון עצום של דעות, מקומוניסטים עבור בלאומנים ערבים וכלה באיסלמיסטים. אבל הסיבה שפירון לא מוכן להשוות ביניהם ובין החרדים היא “ערכית”, במובן הישראלי של המילה: שמרנות גזענית. אי אפשר, אחרי הכל, להשוות בין יהודים כשרים, אפילו אם הם חרדים, ובין, טפו, פלסטינים.

פירון פולט אמירה תמוהה נוספת, כשהוא אומר ש

“אזרחי ישראל, באשר הם, זכאים להשתלב בשוק התעסוקה, בין אם מדובר ביהודים על פי ההלכה או בעולים מרוסיה ובין אם מדובר באוכלוסייה הערבית. הערבים, בהיותם אזרחי המדינה, לומדים להוראה במקצועות כמו מתמטיקה או אנגלית ורוצים להשתלב בהוראה. אינני רואה סיבה למנוע זאת. זה חלק מרצוננו לנרמל את החיים ולהעמיק את השותפות של כלל אזרחי ישראל.”

ההדגשה שלי. שוב, פירון זכאי לנקודות על אומץ לב מול האכסניה שבה הוא מדבר, זו של מלמד, שמימינו יש רק גדר תיל מחושמלת; אבל מה לעזאזל עושים שם “העולים מרוסיה”? מה פשר יצירת ההבחנה בינם ובין “יהודים על פי ההלכה”? פירון לא נשאל על כך. הוא נשאל על “כניסת מורים ערבים לבתי הספר.” זה בור שהוא כרה לעצמו לגמרי לבד. (אני מודה לגלינה ווקס על הפניית תשומת הלב לפסקה הזו.)

התשובה לכל השאלות הללו פשוטה למדי. שי פירון, מהיותו רב אורתודוקסי, הוא הומופוב וגזען. הוא גזען הן כלפי לא יהודים גמורים, כפלסטינים, והן כלפי ספק-יהודים, כמו המהגרים מברה”מ לשעבר. וכן, יחסית לגזענות החסלנית של המחנה החרד”לי, אם לשאול את הביטוי של גולדהאגן ביחס ל”אנטישמיות החסלנית” של הנאצים, הוא גזען רך, בהשאלה אנטישמי שמרן מהדור הישן, לא אנטישמי רדיקלי. ואין ספק שהוא עדיף, במעט, על החרד”לים – אבל גם אין ספק בכך שהוא גזען. וכמובן, בהיותו רב השייך לארגון צהר, שההתמחות שלו היא הדבקת חיוך על פני התועבה, הוא מקפיד לשים שכבה עבה של טיח על הקבר.

ואת כל ×–×” ידענו מראש, מזמן, לפני בחירות 2013. ב-2002 בערך, כתב פירון ללסבית דתיה ש”אני מתנצל על היות תשובתי חד משמעית וברורה, אבל עלייך לדעת שההלכה והמחשבה היהודית לא רואה בכך אלה בעיה נשלטת, ברת תיקון. כן, רנו [שגיאה במקור  – יצ”ג] רואים בכך פגם. פגם מוסרי,אבל יותר מכך – פגם מהותי, רוחני.” לפני כעשור, המליץ פירון להומוסקסואל ש”השלים עם מצבו” על נסיונות ל”תקן” אותו. מצאנו אותו גם מקבל את התפיסה שהפלסטינים עוסקים בהמוניהם בפיתוי נשים יהודיות, סוג התפיסה שהעלה בכנסת דני דנון, ואומר שאסור להתבונן באשה.

כמובן, הוא לא מרבה לדבר על כך בפומבי היום, והראיון ב”בשבע” היה מסוג השגיאה הקלאסית של האחים היהודים, שכאשר הם חושבים שהם מדברים אל אנשי שלומם הם מסירים את מעטה התקיה היהודית, ואומרים את האמת; אבל זה פירון, אין כאן שום דבר חדש, הכל היה ידוע מראש למי שרצה לראות. אין שום מקום לתדהמה נוסח זו שהובעה ב-Gogay. הכל היה לנגד עינינו. מי שבכל זאת בחר בפיגול של “יש עתיד,” יכול להאשים רק את עצמו. לא שי פירון רימה אותו; הוא רימה את עצמו.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)