החברים של ג'ורג'

כשנעצר יגאל עמיר לאחר רצח רבין, בימים שבהם עוד היה מקובל לכתוב את האמת ולא לטייח אותה – להזכיר את פתיחת הבקבוקים בתפוח עם הידיעה על הרצח; את הריקודים של משלחת "בני עקיבא" בפולין; את העובדה שעמיר לא היה "עשב שוטה" אלא פעל כחלק ממחתרת של בחורי ישיבות הסדר – הוא אמר משהו שהתקשורת הישראלית והציבור הישראלי העדיפו לשכוח: שהוא לא היה אדם פרטי, שהוא פעל כשליח ציבור, שאם הציבור (כמובן, הציבור "שלו") לא היה מאחוריו, הוא לא היה יכול לעשות את זה.

ציבור חובשי הכיפות נכנס לפאניקה קלה כתוצאה מחשיפת האמת הלא נעימה הזו, והתחיל – זמנית – תהליך של התרחקות מעמיר ומהחוגים שסבבו אותו. זה היה קל יחסית: עמיר היה משולי המחנה. כשהאש ליחכה במישהי שהגיעה מלב הממסד של המתנחלים, מרגלית הר שפי – מי שכזכור לא רק לא התריעה על הפשע המתקרב, אלא ביררה עבור עמיר איך לפרוץ לנשקיה של ההתנחלות שלה, והלכה עבורו לשלמה אבינר כדי לקבל פסק "דין רודף" על רבין – השורות התאחדו סביבה מיד. היא התקבלה בהתנחלות שלה, לאחר שחרורה, בשירת "עוצו עצה ותופר." מאחורי הקלעים, כמובן, כבר בשנה שלאחר הרצח נמצאו בבתי ספר דתיים שורה של התבטאויות אוהדות לעמיר ולרצח, ועם קריסת הסכמי אוסלו בדם ואש, הדעות הללו התחילו לנוע אל המיינסטרים.

המתנחלים, כמובן, מכחישים בתוקף את המושג של "שליח ציבור." מעניין, על כן, לבחון את התנהלותו של חלק מהממסד המתנחל בפרשת צבי סטרוק. על פרשת החטיפה והתקיפה של קטין פלסטיני שבה הורשע הלז, בנה של מייסדת "ארגון זכויות האדם ביש"ע" (זוכרים את הטענה של הימין, שהאנטי-ציונים "אימצו לעצמם את שפת זכויות האדם"? כמו בהרבה שקרים אחרים שלהם, מדובר בהשלכה), כתבתי כאן. למרבה השמחה, ערעורה של הפרקליטות על קולת עונשו של סטרוק – 18 חודשי מאסר בסך הכל – התקבל, והעונש הוכפל לשלוש שנות מאסר.

בימים אלה צריך סטרוק להתחיל לרצות את עונשו. כמקובל במקרה של אדם שהורשע בחטיפה והתעללות של קטין, נערכה לו מסיבת פרידה. בין המשתתפים בה ניתן למצוא את החשוד הקבוע, דב ליאור, כמו גם את חיים "מגן הפדופילים" דרוקמן ואת חבר הכנסת אריה אלדד (האיחוד הלאומני).

למה לעזאזל מטריחים אנשים כמו ליאור, דרוקמן ואלדד את עצמם למסיבה של סטרוק? כדי להבהיר לכל מי שצריך הבהרה שיכול להיות שהוא יפול, אבל יש מי שעומד מאחוריו, ושכשהוא ישתחרר – בעגלא ובזמן קריב – יהיה מי שידאג לו. לא לו גורלו של פושע מורשע מן השורה. לו יש קהילה תומכת, שתדע להעניק לגיבור ישראל את הגמול המגיע לו. ליאור אמר זאת כמעט במפורש: "צביקה לא נתפס כאדם פרטי. הוא מייצג ציבור ויישוב שכל הנושא שלו זה הרחבת ההתיישבות בכל מרחבי ארצנו. יש התנגדות מרשעים מבחוץ ואנשים בתוך עמנו. הלבישו לו תיק ותפרו אותו. הוא צריך לדעת שנתפס על דבר שיש בו ערך חינוכי חשוב: שידעו שיש אנשים שמוכנים בתוך מסירת נפש עצמית להציל את הארץ, מה שיביא את הביטחון והשלום." ההדגשות שלי.

אז חטיפת קטין והתעללות בו הופכת ל"מסירות נפש עצמית להציל את הארץ," מסירות נפש נגד השלטון המרושע כמובן. ואם חטפת והתעללת בקטין פלסטיני במסגרת הנסיונות לגרש את הפלסטינים מעל אדמתם – סטרוק שורץ באש קודש, אחד המאחזים היותר ידועים לשמצה בשל הפגיעה בשכניהם – אז אתה גם, אליבא דליאור וכל מי שלא קם ומחה, גם הופך לשליח ציבור.

לגזור ולשמור, לפעם הבאה שממשלת נתניהו תתלונן על "ההסתה הפלסטינית."

(יוסי גורביץ)