החברים של ג'ורג'

בנימין נתניהו הצהיר, בתקופה שבה החל לשזור את שובו לחיים הפוליטיים שלנו, שכשהוא יחזור כראש ממשלה, "תהיה לו מדיה." כידוע, יש לו. מיליארדר זר, קריקטורה אנטישמית, מעמיד לרשותו מתנת בחירות יקרה מאד בדמות חינמון, "ישראל היום", שבזכות העובדה שהוא לא כפוף לשיקולים כלכליים מרסק את שוק התקשורת הישראלי. "ישראל היום" מופץ בחינם, ואם זה לא היה מספיק, הוא גם שובר את שוק הפרסומות ומוכר אותן במחיר נמוך בהרבה מהמקובל, כזה שמקשה על עיתונים אחרים להתמודד איתו. כתוצאה מכך, כמעט שלא נותרה בישראל עיתונות שאיננה כפופה, במידה זו או אחרת, לנתניהו: על רשות השידור הוא השתלט באמצעות מקורביו ואופוזיציה כמעט שלא נשארה שם, "מעריב" גוסס (ועל כל פנים, הוא מנוהל על ידי בכיר בלשכת נתניהו לשעבר, ניר חפץ), "הארץ" לא יודע כמה ישרוד, וגם "ידיעות" כבר מרגיש את הלחץ.

אתמול (ה') הצליח נתניהו להכריע יריב ותיק, ערוץ 10. זה חשף בשעתו את הסיפורים שמאחורי מסעות התענוגות של בני הזוג נתניהו על חשבון תורמים זרים. כתוצאה מכך הגיש נתניהו תביעת דיבה, שאתמול הסתיימה בפשרה חשודה: נתניהו הודיע שהוא מושך את התביעה, בעוד ערוץ 10, מצידו, "ימסור התחייבות עתידית" לגבי הסיקור של ראש הממשלה.

כלומר, בכל מה שקשור ללשכת ראש הממשלה ולראש הממשלה שגורר אחריו פרשיות כרימון – מי שלעג לסיפור הגרביים של אלדד יניב, מתבקש להזכר שהתפטרותם של נפתלי בנט ואיילת שקד הגיעה אחרי שנתניהו שילם להם מכספו הפרטי, ללא חשבוניות, והגברת נתניהו דרשה את הכסף חזרה – ערוץ 10 יצטרך לסתום את הפה. אם יהיו כתבים אמיצים ועורכים נחושים שירצו לחשוף פרשיה חדשה שלו, הם ימצאו את עצמם מול בעלי האתר ומול עובדים אחרים שיזכירו להם שכתיבה כזו עשויה לחסל את מקור הפרנסה של כולם.

זו לא הפעם הראשונה שמשהו כזה קורה לערוץ 10: הוא אולץ להתנצל באופן משפיל על כתבה שפרסם על הקריקטורה האנטישמית, כאשר הלחץ הגיע, על פי פרסומים שלא גררו תביעת דיבה, מאחד מבעלי ההון שמתפעלים את האתר – רון לאודר, טייקון המקורב לנתניהו ותורם כבד שלו, שבשנות התשעים אף שימש כמתווך של נתניהו בשיחות עם סוריה.

אז עוד ערוץ חדשות סורס, והפסיק לסכן את מי שמנסה לשבור את הדמוקרטיה הישראלית בכל דרך אפשרית. ואם זה לא היה מספיק, הבוקר דיווח נחום ברנע על האופן שבו משתמשת לשכת נתניהו בכלי התקשורת שבהם היא כבר שולטת: על פי הדיווח שלו, נתן אשל – האיש והמצלמה הסלולרית – הדליף השמצות שקריות על ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, לעיתון הכווייתי אל ג'רידה. את ההדלפות הוא ביצע דרך יוני בן מנחם, מנכ"ל רשות השידור – מינוי של נתניהו שאשל דחף. אשל טען באזני ברנע שהוא לא פגש בבן מנחם במשך עשרה חודשים. ברנע מצא תמונה של אשל ובן מנחם מחובקים – לפני ארבעה חודשים. הוא פנה לבן מנחם בשאלה האם הוא מועסק על ידי כלי תקשורת ערביים והאם הדליף מידע לאל ג'רידה. בן מנחם טען שהוא לא עובד עבור כלי תקשורת ערביים, אבל נמנע מלהכחיש העברת מידע לאל ג'דידה.

ככה זה עובד. לא חסרות סיבות להמנע מלהצביע לאדם שריסק את החברה הישראלית, אבל ביניהן, במקום של כבוד, צריכה לעמוד העובדה שהוא עושה לתקשורת הישראלית מה שכבר עשה בהצלחה לא מבוטלת למעמד הביניים ולמעמד הנמוך: מרסק אותם לפרודות.

הערה מנהלתית: מאז כתיבת הפוסט האחרון, התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)