משרד החוץ הודיע היום כי ישראל החליטה לנתק את כל קשריה עם מועצת זכויות האדם, ולא לענות לה "אפילו בטלפון." אין ספק, בניתוק קשרים משרד החוץ דווקא מוצלח. השלב הבא יהיה להתעלם ממועצת זכויות האדם אפילו כשהיא שולחת מסרוני "ערה?"

עכשיו, מועצת זכויות האדם היא מועמדת מובילה לפרס "הגוף הגרוטסקי ביותר של האו"ם", והקשר שלה לזכויות אדם קלוש כמעט כמו זה של ישראל. מצד שני, לישראל אין "זכויות אדם" בשם, ולה יש. מדובר בארגון שהצליח להביא את המנגנונים הבינלאומיים לכדי אבסורד, כשלוב הועמדה בשעתו בראשו. הנטיה האוטומטית, והמוצדקת, היא להתעלם ממה שהגוף המיותר הזה עושה, שהוא בעיקרו לספק לבן דרור ימני חומר למאמרים.

הפעם, מצד שני, זה לא יהיה כל כך פשוט. לא במקרה החליטה ישראל להתנתק מהמועצה דווקא עכשיו. זה היה אותו הגוף, נזכיר, ששלח לכאן את גולדסטון. במקרה ההוא החליטה ישראל שלא לשתף פעולה עם ועדת החקירה שלו, אבל לא התנתקה ממנה.

אז מה קרה עכשיו? או. הפעם הורתה המועצה על הקמת ועדת חקירה לנקודת התורפה של ה-Hasbara הישראלית, ההתנחלויות. אפילו ידידיה של ישראל בעולם עוצרים בהגנה על ההתנחלויות, כי הן לא ניתנות להגנה. כשנוכלי Hasbara בעלי שם, כמו תומך העינויים אלן דרשוביץ, יוצאים להגנתה של ישראל, הם מקפידים קודם כל לומר שהם מתנגדים להתנחלויות. מותר לחשוד בהתנגדות הזו: דרשוביץ ודומיו מעולם לא הפעילו על ישראל את הלחץ שהם מפעילים על מתנגדיה בדרישה שתפסיק את ההתנחלויות. אבלו זו המנטרה המקובלת. מכאן אפשר להמשיך ולבצע את הספין, שאומר שאתה מתנגד להתנחלויות אבל יריבך מסתיר את העובדה שהוא רוצה בעצם להשמיד את ישראל, אם לא משתמש בדם ילדים יהודים כתבלין מרכזי בבישוליו.

רצוי להתבונן היטב באופן שבו התקבלה ההחלטה הזו. רק מדינה אחת – ארצות הברית – התנגדה להחלטה. היא התקבלה ברוב של 36 מדינות. עשר מדינות אחרות, אירופאיות ברובן, שבדרך כלל היו מצביעות עם ארצות הברית, העדיפו להמנע. הן לא אוהבות את הצחנה שעולה ממועצת זכויות האדם, אבל הן לא יכולות להצביע נגד ועדת חקירה להתנחלויות. עמדתה של ארה"ב היתה מגוחכת משהו: השגריר שלה טען ש"ההחלטה פוגעת בנסיונות לחדש את המו"מ בין ישראל לפלסטינים ואינה מסייעת לקידום זכויות האדם של הישראלים והפלסטינים." מישהו ראה מו"מ לאחרונה? ושוב, כאן חוזר ועולה משל הפיצה של עלי אבו ניעמה: ישראל היא אדם שמעמיד פנים שהוא מנהל מו"מ על חלוקתה של פיצה, בעודו בולע משולש אחרי משולש.

זו, ראויה האמת להיאמר, היתה צריכה להיות מוקמת לפני 40 שנה. אז היא היתה עשויה להיות הוגנת. היא מוקמת באיחור ניכר, והיא לא תהיה הוגנת – אבל היא עדיין תהיה הוגנת הרבה יותר מהחזקתו של עם שלם תחת כיבוש במשך 45 שנה (יום השנה מגיע בעוד חודשיים ומשהו).

ומאחר וההתנחלויות חשובות לישראל יותר מאשר, למשל, זכות הפעולה של צבאה, היא נקטה צעד דרסטי, נואש, של ניתוק היחסים עם המועצה. אולי הפעולה הזו תסיח את דעת העולם ממה שעומדת ועדת החקירה לחשוף רשמית ופומבית.

ישראל כבר הודיעה שכמובן, היא לא תשתף פעולה עם ועדת החקירה הזו. המשמעות היא אסון דיפלומטי מתמשך: ישראל תמנע מוועדה רשמית של האו"ם כניסה לשטחים הכבושים על ידיה, ותדגיש בכך שוב את עובדת הכיבוש ואת השקר הנוצץ של השליטה הפלסטינית בשטחי A. אחר כך ייכתב הדו"ח, יופץ, יהפוך לעובדה מצוטטת בכל העולם חוץ מפגישות AIPAC, וישראל תצטרך לכתוב דו"ח משלה. אולי דני איילון ינסה לשכנע, בטיעונים של מועצת יש"ע, שיש לנו זכות על השטח מתוקף החלטת ועדת סאן רמו ושצווים של מעצמות קולוניאליסטיות מ-1918 חשובים יותר ממה שחושבים האנשים החיים בשטח היום. וכשזה לא יקרה, משום מה, הישראלים יוכלו להתכווץ לתנוחת העובר החביבה עליהם ולייבב שהעולם כולו נגדם.

עד שיגיעו הסנקציות הבינלאומיות, ויפה שעה אחת קודם.

ועוד דבר אחד: כתבתי כאן בשעתו על העובדה שאורי אליצור הוא כותב נאומים בשכר של לשכת ראש הממשלה. הוא גם, במסגרת גילוי העריות החביב בלשכת נתניהו, גם עורך המוסף של "מקור ראשון." בסוף השבוע הוא כתב שם ש"אי אפשר להתחמק מהאמת: התרבות האסלאמית היא רצחנית. היא נמשכת לדם, היא הורגת מתוך איזו תשוקה או עונג, היא מביאה אדם לטבול את כפות ידיו בדמם החם של נרצחים ולהרגיש אושר." עד כה, לשכת נתניהו לא התנערה מדבריו אלו של השכיר שלה, ולא הפסיקה את ההתקשרות איתו. מסתבר שאם הם לא נאמרו על דעתה, הם גם לא מטרידים אותה יותר מדי.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)