הבהמה הירוקה – הצבא שחושב שיש לו מדינה – הכריזה על אויב נוסף מקרב האוכלוסיה הישראלית. בנוסף לערבים, חרדים, שמאלנים, והקבוצה המיתולוגית של "משתמטים", גם המהגרים מחבר העמים מוצאים את עצמם על הכוונת.

הבהמה הודיעה באמצעות אלכס פישמן, קצין החינוך שלה ב"ידיעות אחרונות", שהיא ממש לא מרוצה מההתנהלות של המהגרים הנ"ל. למרבה הצער, נבצר ממנה לטעון שהם לא תורמים את חלקם, כי בניגוד ליחידות המיוחדות של חובשי הכיפות הסרוגות הם משרתים שירות מלא ולא חצי, אבל… אבל מסתבר שהם חושבים ששלוש שנים זה מספיק. והם גם רוצים להוציא משהו מהשירות.

מה? מסתבר שבקרב המהגרים מחבר העמים ישנה גישה פרגמטית: יש גיוס, אז צריך להתגייס. ואם צריך להתגייס, אז בואו כבר נוציא מזה משהו – והתוצאה היא שחלק ניכר מהמגויסים דוברי הרוסית ממלא שורה של תפקידים טכניים בצבא, שיעזרו להם לא מעט באזרחות. יש להם נציגות נכבדה למדי בדרגים הטכניים של חיל האוויר וגם בעתודה. הבהמה עושה כמיטב יכולתה גם לטשטש את נציגותה הנכבדת מאד של הקבוצה הזו בקרב הרוגי הפאשלה הקודמת בלבנון; זה לא מועיל לתעמולה. 

מצד שני, הרוסים האלה אימצו את הגישה הבריאה מאד – ודאי תוצרתו של חינוך בארץ שתמיד ראתה את ממשלתה, במידה רבה של צדק, כאסון טבע שאין טעם להיאבק בו אלא לנסות לשרוד אותו  – שאומרת שעושים את המינימום, ולא טיפה אחת יותר. הבהמה מייללת שהאנשים האיכותיים האלה מסרבים למלא את שורות הקצונה. הכותרת של הזאמפוליט מ"ידיעות" היא "שירות עצמי", מילים שמופיעות במסגרת המשולשת המוכרת והשנואה של הבהמה. כלומר, לא רק שהנבלות הקטנות מעיזים לוותר על שלוש שנים מחייהם, הם עוד עושים את זה בשביל עצמם. "אינעל אל באבור אילי ג'בהום"? עוד לא, אבל די קרוב.

כלומר, הבהמה כבר לא מסתפקת בכך שאנשים ישרתו בה בכפיה. הם גם רוצים שעובדי הכפיה יאמרו "אהבתי את אדוני, לא אצא חופשי". כבר לא מספיק לעשות את החובה החוקית המוטלת עליך; עכשיו, אם אתה לא מתנדב, אתה על הכוונת ובדרך להיות מסומן כאויב הציבור הבא. בדבר אחד היא כן הצליחה: בהמרת דתם של מגויסי הכפיה. הבהמה משתבחת בכך שמאז 2002, כ-3,100 ממגויסי הכפיה שלה קיבלו עליהם את עול דת המדינה הרשמית בלובשם את מדיה. זה התחיל, נזכיר, כשהעלוב חובש הכיפה אלעזר שטרן השפיל בפומבי חיילים מקרב יוצאי רוסיה, שהעדיפו להשבע אמונים למדינתם על הברית החדשה ולא על התנ"ך.

*           *            *            *

וככל שטומאת היהדות אוחזת בבהמה יותר ויותר, לא רק שהיא מובסת יותר בשדה הקרב, היא גם נסוגה יותר ויותר מקרב בני התרבות. השבוע החליטו בכירים בפרקליטות השטן, אה, סליחה, הפרקליטות הצבאית, שמעתה יותר לחיילים לבזוז. אוזלת ידו של חיל התחזוקה, והעובדה שהצבא הערבי הטוב ביותר במזרח התיכון לא הצליח ליצור קווי אספקה באורך חמישה קילומטרים בשטח עוין, הביאו לכך שחיילים במלחמת לבנון הקודמת פרצו לבתים פרטיים ולחנויות כדי להשיג את מה שהבהמה, שאוכלת כ-50% מהתקציב הישראלי, לא הצליחה לספק להם. והחלטת הפרקליטות מעידה על כך שהבהמה חושבת שגם במלחמה הבאה לא יצליח חיל התחזוקה לבצע את תפקידו, ושיש להכין את הכסת"ח המשפטי הנדרש.

אלא שעל פניו, מדובר בפשע מלחמה. אמנות ז'נבה, שישראל חתומה עליהן, מתירות להחרים מזון – אבל בתנאי שהוא של ממשלה עוינת, לא של פרטים. על כוח כובש נאסר במפורש להחרים מזון או תרופות מהתושבים, אלא לאחר שהכוח הכובש וידא שלתושבים יש די מזון לאחר ההחרמה, ובכל מקרה על המחרימים לשלם עבור המזון שלקחו. מאחר ולכל הדעות מדובר במעשה פרטיזני של יחידה שנותקה מקוויה, אי אפשר לטעון שבוצע כאן בירור כזה, ודי ברור שקבוצה רעבה ומפוחדת של חיילים לא תבדוק אם המשפחה שהיא בוזזת יכולה להתקיים על מה שנותר לה.

העלוב במילואים יורם "יא, יא" יאיר בכלל מתקומם על עצם השאלה: הוא מספר בגאווה איך בזזו חייליו חנויות במלחמת לבנון הראשונה, אבל הקפידו על טוהר הנשק. כלומר, המפקדים התירו להם לבזוז רק מים, אבל לא קולה. ואז הוא הוסיף את משפט המחץ הבא: "לצורך העניין, לא צריך בכלל את הפרקליט הצבאי הראשי. על פי דין תורה, כשאתה כובש עיר זרה מותר לך לאכול מבתי התושבים כדי להתקיים".

כלומר, קצין בכיר בצה"ל – במילואים, אמנם – סבור שהדין הצבאי צריך להשען על ההלכה היהודית. לא ברור מדוע הוא עצר רק בביזה. אפשר היה להחזיר את האונס הממוסד של "אשת יפת תואר". אחרי הכל, לחיילים יש צרכים. אפשר היה באותה הזדמנות גם לברר אם תושבי לבנון הם כנענים, להחיל עליהם את כללי המלחמה כנגד שבעת עממי כנען, ופשוט להפסיק להטריד את מוח החיילים בזוטות כמו משמעת, חוק, וכל ההצקה הזו של מותר ואסור. הכל מותר, בחיילים יהודים עסקינן.

(יוסי גורביץ)