קצין צה"ל, אחד רס"ן ח' – שמו לא ידוע, אז נאלץ לקרוא לו חרפה – עצר פליט מגאנה, ג'ון גוד יבואה, בגבול ישראל-מצרים. מאחר ורב סרן חרפה חשד ביבואה שהוא מחבל פלסטיני – עורו השחום והעובדה שלא היה חמוש, וכן העובדה שדיבר אנגלית ולא ערבית, היו, מבחינת חרפה, ראיות מספיקות – הוא פוצץ לו את הצורה.

חרפה לא מכחיש שהוא הוריד ליבואה, לאחר שזה התחנן שיעבירו אותו למחנה פליטים, שתי סטירות לחי ואגרוף לבטן; יבואה טוען שהמכות הביאו לעקירת שתיים משיניו התותבות, ושחרפה דרך לעברו נשק ואיים לירות בו. בית משפט צבאי קבע – וכדי שזה יקרה, כנראה שחרפה היה צריך להיות שקרן מהליגה של נתניהו – שעדותו של הפליט עדיפה על זה של הקצין.

משנמצא חרפה אשם בתקיפתו של אדם לא חמוש, ויתר על כן פליט המתחנן לרחמים, ניתן היה לחשוב שקצין שביזה כך את מדי צה"ל, מה גם שמדברי התביעה עולה כי הוא ניסה לטשטש את פשעו, יופשט מהם – לא לפני תקופה ראויה בכלא, כמובן. לא כך היה: השופטים חמלו על רס"ן חרפה, שכמסתבר הצטיין והסתכן בשירותו הצבאי ברצועה, קנס של 1,500 שקלים מכיסו, עיכוב דרגה במשך שנתיים – חרפה משרת בצה"ל כבר 17 שנה, כך שלזה הוא כנראה כבר רגיל – ו-100 שעות עבודות שירות. זהו.

העונש הקליל הזה היה לצנינים בעיני האספסוף המתלהם מהטוקבקים. שם הדעה הרווחת היא שעל התעללות באדם עצור ולא חמוש, מן הראוי שחרפה היה מקבל צל"ש; שההתעללות בחסרי ישע שאינם קשורים לסכסוך היא אמצעי יוצא מן הכלל לשמירה על בטחון הציבור; ושבית הדין הצבאי, שלא השכיל להבין זאת, הוא סניף של מרצ. והאמת העגומה היא שחרפה, והסיפור הכל כך יומיומי שלו, הוא לא הסיפור; התגובה הציבורית היא הסיפור.

בעוד כשבועיים תציין ישראל את יום השואה. שוב תתקפל האומה לתנוחה החביבה עליה, זו העוברית, ותזכיר לעצמה איך גויים רשעים, רבים מהם שוטרים ואנשי בטחון, רובם מתים מאד מזה שנים, התעללו ביהודים אומללים שכל פשעם היה שנמלטו מרוצחיהם, והחזירו אותם אל הרוצחים. שוב נזכור איך חבט הקונסול בשולחן, איך מי שלא היה לו דרכון נחשב למת.

ומי שישבית אז את שמחת "אשרי יתום אני", ויעלה בזכרון את ח' ושיניו השבורות של יבואה, את תמיכת האספסוף במכה ולא במוכה; מי שיעז להעלות על דל שפתיו את האפשרות שאנחנו רואים, לנגד עינינו ממש, כיצד הילד המוכה הופך בעצמו לאב מכה; מי שיעז ללחוש  שהלקח שלנו מן השואה הוא שהניהיליזם הנאצי היה מוצדק, ושעל כן יש ליישמו גם בישראל ולבוז לכל ערך אנושי, על אחת כמה וכמה לחוק הבינלאומי – יוגדר מיד כשונא ישראל, אם לא כמכחיש שואה ממש. כי הרי איך אפשר להשוות. עם סגולה וכו'.   

לפעמים בא להקיא.

ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.

(יוסי גורביץ)