החברים של ג'ורג'

"ועת נער נמלט אל גבול-שוֶדיה מציד,-

היא איננה פונה לעַיֵּן בַּמפות.

היא פשוט מוליכה אותו פנימה לַבַּית,

בלי לדעת כי זו שאלה של טרַנְסְפורט.

מדינות בעולם יש גדולות שבעתים

ומקום בהן רב למַחְסֶה וּמָלון,

אך לפני הצילן איש-טובע ממים

אוהבות הן תמיד להביט בַּמִלון.

יען שפת מִלּוֹנָן ססגונית כַּפּרפר היא –

יש "קצה-גבול-של-יכולת", או "כושר קליטה".

רק בשוֶדיה עוד חי המנהג הברברי

להציע לַהֵלֶך כוס תה וּמִטָּה.

ולכן הגדרות היא איננה בוררת

ואיננה מרבה דקדוקי מנגָנון,

היא כותבת פשוט: "הַכְּנִיסָה מֻתֶּרֶת"…

ויסלח לה האל על דלוּת הסגנון." (נתן אלתרמן, "הלשון השודית", 1943)

אחד האנשים המסוכנים ביותר והמאוסים ביותר בימין הישראלי הוא גדעון סער. לא רואים עליו שהוא כזה. מדובר באחד האנשים האפורים ביותר שתפגשו, עם קול קלוש ומעט צפצפני, מה גם שהחבר של שלי יחימוביץ' התפרסם בכך שהוא הולך למועדונים בתל אביב ושלעתים הוא גם מתקלט. במסווה של אחד מהחבר'ה, לא אחד ממזילי הריר מעוצמה לישראל, הפך סער לשר החינוך הימני ביותר. הוא השתמש בתנועה הפולקיסטית "אם תרצו" ככלבי התקיפה שלו: שובל ושאר הליצנים היו, בהזמנתו של סער, מציגים איזה "דו"ח" מופרך – בדרך כלל טקסט מדולל של המכון לאסטרטגיה ציונית או נג"ו מוניטור, שום דבר חדש – לכנסת, ואז שר החינוך היה מכריז שנושא חמור הועלה על סדר היום, והיה משליך מאחוריו את כל המשקל של משרד החינוך.

עכשיו מחזיק סער באחד התפקידים החזקים בישראל, שר הפנים. האחרון לא דומה למקבילו הבריטי או האמריקאי; הוא דומה יותר למקבילו הצרפתי או הסובייטי/רוסי. הוא היורש בתחומי ישראל של הנציב העליון, ומחזיק בכוחות שיונקים את שורשיהם מהפחה הטורקי. הוא יכול לסגור עיתונים ולבטל את אזרחותם של ישראלים. אלה כוחות שנעשה בהם שימוש נדיר, אבל הם מעולם לא בוטלו. בכוח אחר, ביטול תושבות, נעשה שימוש תדיר הרבה יותר, במיוחד כלפי תושבי ירושלים המזרחית.

אמש (א') העלה סער את הצעת החוק הראשונה שלו כשר פנים לוועדת השרים לענייני חקיקה, שבשנים האחרונות היא זו שקובעת בפועל אם חוקים יעברו או לא. הסכמה של הוועדה משמעה שהצעת החוק זוכה לרוב כמעט אוטומטי בכנסת. הצעת החוק של סער, שעברה בקריאה ראשונה בכנסת הקודמת, תעבור כעת לכנסת לקריאה שניה ושלישית. היא אוסרת על פליטים ("מסתננים", בלשון החוק) להוציא כספים מישראל, בכל צורה שהיא. הפליט יוכל להוציא כסף מישראל רק כאשר הוא עוזב אותה, וייאסר עליו להוציא יותר מאשר שכר המינימום כפול מספר החודשים ששהה בישראל.

רשמית, המטרה של הצעת החוק היא למנוע מפליטים להוציא כסף מישראל עבור פליטים אחרים. הסיבה לכך, טוען סער, היא שהוצאת הכספים מישראל היא הסיבה העיקרית להגעת הפליטים לישראל. זה קצת משונה: ממשלת נתניהו כבר הכריזה נצחון על ה"מסתננים." בדצמבר האחרון, טען נתניהו שאפילו לא פליט אחד לא הצליח להגיע לישראל; בתחילת החודש, אמר סער עצמו שרק שלושה "מסתננים" נכנסו לישראל בחודש מארס 2013, ונמסר שבפברואר היה מספרם עשרה. שותפות האינטרסים בין ישראל ובין הסאדיסטים הבדואים בסיני כבר השיגה את מטרתה. אז מה בדיוק אמורה הצעת החוק הזו להשיג?

את שוד הפליטים, כמובן. גם כך חלק ניכר מהם לא מקבלים שכר בצורה מסודרת, וכאשר הם מגורשים חלאות האדם שהעבידו אותם עושים כמיטב יכולתם לא לשלם להם את המשכורת האחרונה, ביודעם שכאשר הם כבר יהיו באפריקה ומשם הם לא יוכלו לקבל את הכסף. מדינת ישראל לא העמידה לדין אפילו לא אחד מהעלוקות בדמות אדם האלה. הם יהודים בחלקם הגדול, אחרי הכל, וגם הם בדרכם עושים את רצון המשטר.

עכשיו כל פליט שיגורש מישראל, אם יסתבר שיש עליו סכום כסף שגדול מדי לדעת שר הפנים, יצטרך לוותר על כסף שהורווח בעמל וזה יוחרם על ידי המדינה. סער חושב שמדובר בכסף ששייך למישהו אחר ולא לאותו הפליט? נהדר. יואיל ויציג ראיות לחשד הזה, ייקח את האיש לבית משפט, ושם יציג ראיות שאומרות שהכסף לא שייך לו. כך עובדת מדינת חוק. האגודה לזכויות האזרח ציינה כי במהלך הדיונים בוועדת הפנים, הוסף לחוק סעיף שאוסר על הוצאת רכוש של פליטים מישראל – כדי להמנע מהמצב המביך, שבו ישראל מגרשת אנשים אל מותם אבל מחזיקה במחסנים את הרכוש שלהם ולא שולחת אותם אחריו. לעתים הרכוש הזה כולל את התרופות שיכלו להציל את המגורשים, אבל אל דאגה – אלה לא יהודים. מעכשיו, הבעיה הזו לא תתקיים. הרכוש הזה, כבשת הרש, יולאם ויימכר.

האם המדינה תרוויח הרבה מהשוד הזה? לא סביר. מדובר בסכומים זעומים. יש להניח שהפליטים ממילא מרוויחים הרבה פחות משכר המינימום. גם מכירת הרכוש שלהם לא תכניס כסף רב. אז למה כל זה? למה הצעת החוק הזו?

קשה שלא להגיע למסקנה שמדובר באחת משתיים: או נסיון הפללה של הפליט, מה שיאפשר לישראל לכלוא אותו ללא משפט לשלוש שנים לפחות באחד ממחנות הריכוז שנבנו לשם כך; או בסאדיזם נקי, כרכור נצחון סביב אנשים שכבר הובסו על ידי החיים, רבים מהם ניצולי מחנות העינויים בסיני, שילמדו עכשיו את הלקח שעם שמתקרבן סביב עברו כפליט מסוגל להתנהג כבריון משולח רסן, שהילד המוכה הופך בקלות לגבר מכה. מילולית, לעתים. כליאתו של הפליט תעלה למדינה יותר מהשלל שהיא תגבה ממנו, כך שיש להניח שהסיבה האמיתית היא סאדיזם.

כשהפכה גרמניה הנאצית למקום שיהודים שוב אינם יכולים לחיות בו, אחרי חוקי נירנברג ובמיוחד אחרי ליל הבדולח של הרייך, כל מי שיכול היה להמלט, נמלט. דווקא אז, הידקו הנאצים את חוקי הרכוש ויצרו כמה חוקי עוול חדשים, כדי למנוע מיהודים להוציא את רכושם. הביזה הלאומית הזו, שבאה אחרי גל הביזה של "אריאניזציה" של הרכוש היהודי – כלומר, העברתו בפרוטות לידיים גרמניות – חולקה ביד רחבה על ידי הנאצים למעמד הבינוני והבינוני התחתון. כך הפכו את כלל האוכלוסיה לשותפה בפשע. סביר להניח שהמעמד הבינוני או הבינוני הנמוך הישראלי לא יראה ולו מטבע משומש של עשר אגורות מביזת הפליטים האפריקאים, ועדיין המהלך הזה יתקבל כאן בצהלה, השתתפות מרצון בפשע, יריקה על מי שכבר הוכה.

ילדים מוכים, כבר אמרתי? אנחנו תלמידים שקדנים, שקדנים מאד.

ועוד דבר אחד: ביום חמישי הקרוב, בשעה 17:00, ייערך יום זכרון לקורבנות רצח העם בדארפור בכיכר רבין בתל אביב. מטבע הדברים, הוא יעסוק גם במצבם של הפליטים בישראל. פרטים כאן.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם

(יוסי גורביץ)

אתר "הארץ" יצא הבוקר בכותרת ראשית, שדיברה על כך שחוברת הלכות של הרבנות הצבאית קובעת ש"גויים אינם זכאים לזכויות שוות במדינה." נראה ש"הארץ" רוצה להיות יותר מדי הניו יורק טיימס, שכן כמו האחרון גם הוא נוהג לקבור את הכותרת האמיתית. במקרה שלנו, מדובר באמירה של הרבנות הצבאית ש"ממילא התפישה הרואה את הגויים כשקולים לישראל בזכויותיהם במדינה נוגדת את דעת התורה, ואין תוקף הלכתי לנציגי המדינה לפעול בניגוד לרצון התורה”. הדגש שלי.

שימו לב מה קרה כאן: פקידי משטר – רבנים שכירי הציבור – הודיעו שלנציגי המדינה, גם נציגי המדינה הנבחרים, אין סמכות לפעול בניגוד ל"רצון התורה," כלומר בניגוד לרצונם-שלהם. את זה הם אמרו, כעובדה, לחיילים שאולצו לקבל את הטקסט שלהם, טקסט שנכתב בכספי ציבור, הודפס בכספי ציבור והופץ בכספי ציבור. ואף אחד בכל השרשרת לא עצר לרגע לשאול מה לעזאזל קורה פה.

כל פקיד אחר, בכל מוסד אחר, שהיה מעז להודיע שנבחרי הציבור יכולים להגיד מה שהם רוצים, הם לא יכולים לחלוק עליו, היה נפרד במהירות מתפקידו. לרבנים – וכפי שראינו במקרה של הרמטכ"ל, גם לקצינים בכירים – מותר לצאת נגד הרשויות הנבחרות. אם לשפוט על פי התקדימים, כשינסו להדיח אותם הם ימררו בדמעות תנין על כך שפוגעים בזכות הביטוי שלהם. אז לא, לפקיד בתשלום – ואני מצטער, התואר "רב" לפני השם שלכם לא משנה את העובדה שאתם פקידים בתשלום – אין סמכות להודיע על הפיכה ואז לילל שסותמים לו את הפה.

הטקסט הזה של הרבנות מלא תופינים דומים. אילו הייתי אנטישמי, הייתי מקפיד שהטקסט הזה, שבו נקבע שלא יהודים הם רק אורחים בישראל ואינם אזרחים שווים; שנשים נחותות מגברים; ושיש לחייב לא יהודים לחיות תחת סממני דת יהודיים – מזוזות – ולאיים עליהם בהעמדה לדין אם הללו ייפגעו, יופץ בכל שפה אנושית. כפי שהגורמים הרשמיים של ישראל גוזרים על הלא יהודים, הייתי אומר, כך יש לגזור על היהודים בכל מקום ומקום. מדינה שהפקידים הרשמיים שלה, שעד כה הם עדיין בתפקידם, קובעים שלא יכול להיות שוויון בין יהודים ולא יהודים, לא תוכל להתלונן אחר כך כשמדינה אחרת תפלה יהודים לרעה. החוברת של הרבנות הצבאית מציגה את כל היללות של מדינת ישראל הרשמית על אנטישמיות במדינות אחרות כיללת תנים, צביעות שאין להתייחס אליה אלא בסלידה.

העובדה שהרבנות הצבאית היא מקדם האנטישמיות מס' 1 לא צריכה להפתיע מישהו. מי שאישר את החוברת הזו הוא מיודענו אל"מ הרב אייל קרים, רמ"ח הרבנות הצבאית ומי שמנהל את מערך פסיקת ההלכה בצה"ל. אתם עשויים לזכור אותו מהפרשה שבה אישר אונס בזמן מלחמה ואחר כך נאלץ לבצע נסיגה צרפתית. דובר צה"ל נחלץ להגנתו בפרשה ההיא – אז "הארץ" לא רצה להתייחס למה שנחשף בבלוג הזה – ועכשיו הוא לומד, להוותו, שמי שהולך לישון עם כלבים מתעורר עם פרעושים.

עכשיו דובר צה"ל נאלץ להגן על הצורה הבוטה ביותר של הדרת נשים. בפסיקה שנחשפה הבוקר, כותבים הרבנים בשאלה האם מותר לקצינה בכירה לתקוע מזוזה שטכנית כן, אבל מאחר ומדובר במבני ציבור "ראוי יותר להחמיר" ולמנוע זאת ממנה משום "כל כבודה בת מלך פנימה."

"כל כבודה בת מלך פנימה" מפגין את הבורות האורתודוקסית בעברית. המילה מתייחסת לאוצרותיה, כבודתה, של בת המלך; הבורים שנחשבים לפרשנים אורתודוקסים חשבו שלא מדובר ב"כבוּדה" אלא ב"כבוֹדה." המשפט הזה הוא הקוד לכל הלכות הדרת הנשים. מה שהפסיקה הזו אומרת בעצם הוא שראוי שהקצינה הבכירה תדחוף את עצמה לאיזשהו מקום שבו אף אחד לא יוכל לראות אותה ולא יוכל להתגרות מעצם קיומה הנשי. לפסוק שאסור לקצינה בכירה בכלל לדבר עם גברים, שלא לומר על לחלק להם פקודות (זו הלכה מפורשת), הרבנים של קרים עוד לא העזו, אבל נראה מה הם יוציאו – בנייר רשמי, שמודפס בכספי הציבור – בשנה הבאה.

ואולי לא יהיה כזה. האיש שאחראי להפיכה האמונית שמבצעת הרבנות הצבאית בצה"ל, תא"ל הרב אביחי רונצקי – האיש והפסיקה שהתירה לא לטפל בשבויים – ממש לא אהב את מה שהוא קרא הבוקר ב"הארץ." התגובה שלו, כמובן, היתה להאשים את העיתון: הוא אמר שהמטרה של העיתון בפרסום היא "להרחיק את הציבור מהיהדות."

מצד שני, רונצקי מבין היטב שהבעיה היא לא בעיתון אלא בטקסטים של הרבנים שבאו אחריו. הוא לא מתנער מהם חלילה, אלא חושב ש"מן הראוי היה שלא לפרסם את הדברים כפי שהובאו בחוברת, זאת מתוך העיקרון של 'חכמים היזהרו בדבריכם', ומתוך הערכה שדברים מעין אלה יעוררו גלים ודיונים הנועדים לייצר מראית עין לפיה התורה נגד גויים."; לדבריו "עקרונות הלכתיים כדוגמת זה שהועלה בחוברת דינם להישאר בבית המדרש שכן קשה להסבירם לכלל הציבור." רונצקי אמר עוד "כי המגמה צריכה להיות קירוב של חיילים למקורות היהדות ומתוך כך חיזוק רוח הלחימה, וגישה שכזו עשויה להיפגם בעקבות פרסומים ברוח זו, ו"כשם שמצווה לומר דברים נשמעים כך מצווה שלא לומר דברים שאינם נשמעים."

מה אומר רונצקי ליורשים שלו? תקשיבו, טמבלים, ותקשיבו לי טוב. עוד לא הגיע הזמן לומר את האמת בפומבי. היא עדיין צריכה להיות במרתפים. הדבר האחרון שאנחנו צריכים עכשיו הוא שמישהו אשכרה ישים לב לתכנית האמיתית שלנו. הפסיקו, במיידי, לפרסם את הדברים האלה וליצור בכך מצב שבו מישהו יכול לצטט אתכם באופן שאי אפשר להתכחש לו. אמרו את הדברים בעל פה, בכינוסים של אנ"ש, ורק שם. מה אתם רוצים, שהם יתעוררו וישימו לב להפיכה שאנחנו מבצעים? הנה, הם כמעט כבר בידיים שלנו: הרמטכ"ל מתרפס בפני המחנה שלנו ובקרוב יתחיל לספור בנות שירות לאומי כאילו הן חיילות של ממש. הם מאד טובים בהכחשה עצמית; למה אתם מכריחים אותם לראות לאיזה סוג של מדינה אנחנו מובילים אותם?

זכרו את הדברים של רונצקי, זכרו אותם בפעם הבאה שאיזה חובש כיפה ינסה לומר לכם שהדברים הם לא כמו שהם נראים ושאתם חסרים הבנה בנושא. הוא ינסה למרוח אתכם. זה לא שהדברים המפלצתיים לא שם; זה שלא צריך לדבר עליהם בפומבי. בינתיים.

וזו עדיין רק עוד שכבה אחת של הבצל. יש עוד שכבות. נדון בעוד אחת מהן.

[]

במשך שנים, כשהטיחו בחובשי הכיפות שדמוקרטיה ויהדות לא יכולים לחיות בכפיפה אחת, הם נהגו לסגת את מתרס משומש, "דינא דמלכותא דינא." כמו כמעט כל מה שחובשי כיפות אומרים בציבור, זה היה במידה רבה שקר, שהסתמך על הבורות של המאזין.

"דינא דמלכותא דינא" הוא התפיסה שלמלכות יש חובה לשמר קודם כל את הסדר, ומתוך החשש המזרח תיכוני כל כך מפני אנרכיה – "הווי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו בלעו" – היא קובעת שעל הנתין היהודי לציית לחוקיהם של שליטים זרים, כל זמן שאלה אינם סותרים במפורש את ההלכה. התפיסה הזו מגיעה עמוק בתוך התקופה הפרסית, אחרי ששרידי הריבונות היהודית היו רק זכרון רחוק. חלק מהפוסקים מניחים שמדובר גם במלך יהודי, אבל בזמנם זו היתה אגדה רחוקה.

"דינא דמלכותא דינא" היא השלמה עם מצב קיים, לא קבלה שלו, ומהבחינה הזו מדינה יהודית מאתגרת את ההלכה הרבה יותר מאשר סתם שלטון. מדינה יהודית, אחרי הכל, אמורה להיות יהודית. קיומה של ממלכה יהודית שאיננה אוכפת את חוקי ההלכה היא מצב בלתי נתפס מבחינה הלכתית. דווקא במדינה כזו, "דינא דמלכותא דינא" בעייתית מאד.

מבין שלוש זרועות השלטון, איבדה היהדות ההיסטורית בשלב מוקדם את הזרוע המבצעת, כמו גם את הזרוע השופטת, אבל היא נאחזת בציפורניים בזרוע המחוקקת. היא לא יכולה לקבל מצב שבו יש גוף אחר שמוסמך לקבוע חוקים, במיוחד אם החוקים הללו מנוגדים לחוקי ההלכה. מבחינה זו, "דינא דמלכותא דינא" במדינה יהודית היא לא רק אבסורד, היא חוצפא כלפי שמיא.

העובדה הזו משמעה שאורתודוקסים של ממש, לא אנשי עושי מצוות מלומדה, יכולים לנקוט בשתי גישות כלפי מדינה יהודית שאיננה מדינה הלכתית: הם יכולים לפתח עוינות ולבדל את עצמם ממנה; והם יכולים לנסות להשתלט עליה ולשנות אותה. החרדים, לגווניהם השונים, דגלו היסטורית בשיטה הראשונה; חובשי הכיפות הסרוגות בגישה השניה. זה הופך אותם, למרות שירותם בצבא – למעשה, בגלל שירותם בצבא – להרבה יותר מסוכנים למדינה חופשית.

המשמעות של התפיסה הזו – ומישהו כתב את ×–×” לפני ושמו נשמט מזכרוני – היא שההלכה מכילה מטען רב עוצמה כנגד כל נסיון להקים מדינה יהודית. שהרי פיגורה של ההלכה, וחוסר היכולת לעדכן אותה – כל עדכון ייחשב לרפורמה וככזה ייפסל מיד  – מונע ממנה להקים מדינה מודרנית; ועמדתה חסרת הפשרות של האוליגרכיה הרבנית, שימור הכוח של הרבנים על החקיקה ההלכתית, מונעת פשרה עם מדינה יהודית שאיננה הלכתית. המתח ×”×–×”, בין דינא דמלכותא דינא ובין מדינת יהודים, הוא ×–×” שנחשף באמירה של רבניו של קרים על כך שלנבחרי הציבור אין סמכות לצאת נגד התורה.

והעובדה שהמדינה הזו קמה בשטחים שעל פי ההלכה ישובו לידי היהודים בימות המשיח, רק משחקת לידיהם של האורתודוקסים. באיזו זכות אתם יושבים כאן, הם שואלים בלגלוג, באיזו זכות גירשתם את הערבים שישבו כאן לפניכם (בהיותם בוגרי מערכת חינוך שאמונה על דו פרצופיות, לא תהיה להם בעיה, דקה אחר כך, לטעון בשצף קצף שלא היה כל גירוש, ולא לזהות – באמת לא לזהות – את הסתירה.) אין לכם זכות כאן, אם אינכם יהודים הלכתיים. רק מדינה הלכתית יכולה לקום כאן.

בפומבי, כמובן, הם יאמרו דברים אחרים לגמרי. ראו את מסע ההונאה של בנט, שהצליח להוכיח שמספר החילונים השוטים הוכפל בארבע השנים האחרונות. על כך נזף רונצקי ביורשיו: על שחשפו את האמת מוקדם מדי, מוקדם מכדי שאפשר יהיה לכפות אותה.

ועוד דבר אחד: רני רהב צווח היום משהו על השנאה כלפי האוליגרכים. אם יש משהו מאוס יותר מן האוליגרך שמתקיים על דמו וחלבו של עמו, הרי זה האדם שמכרכר לפניו ושר – בתשלום, כמובן – את שירי תהילתו.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם ולאחל לו שלא יחיה במדינת רונצקי-קרים.

(יוסי גורביץ)

שר האוצר ממשיך להשתעמם בתפקידו, אז הוא ממשיך לפרסם פוסטים בפייסבוק. היום פרסם האיש שהתפרסם בשאלה "מה ישראלי בעיניך" טקסט נבוב מהרגיל, שבו הוא טען שהישראלים חצויים בכל דבר, שהם "גם וגם": גם טובים, גם רעים, גם מרחמים על פליטים – לפיד קורא להם "מסתננים," כמובן – וגם מייללים על זה שמצפים מאיתנו "לפתור את הבעיות של כל העולם." יודעי ח"ן, שינסו להבין לאן הולך התקציב הבא, עשויים להבין מדבריו של לפיד ("גם שצה"ל יהיה הצבא החזק ביותר במזרח התיכון וגם לקצץ את תקציב הבטחון") שקיצוץ בתקציב הבטחון כנראה לא יהיה פה. הוא גם חושב שהישראלים קמצנים נורא, כי לדבריו הם משאירים טיפ של שמונה אחוזים בלבד. בואו נאמר שאלה לא הישראלים שאני מכיר. מצד שני, קבוצת ההתייחסות של לפיד היא אגודת הגזל של המאיון העליון, אז יכול להיות ששם זה דווקא נכון.

אבל לפיד, כנראה כמשיח לפי תומו, כמה דברים מעניינים. למשל, שהדיבורים שלו על חתירה להסכם שלום במערכת הבחירות היו מן הפה ולחוץ ("גם רוצים שלום, כי זה שאין פיגועים לא אומר שאנחנו לא מרגישים שתיכף הכל מתפוצץ, וגם לא מבינים למה דווקא מאתנו מבקשים כל הזמן לוותר. גם יודעים בדיוק איך זה ייגמר, ושנצטרך להחזיר, וגם יודעים עם מי יש לנו עסק, ואם נגיד להם עכשיו מה אנחנו מוכנים לתת, הם מיד ירצו עוד, כי ככה הם.") זו תובנה חדשה, לפיד, שהיכתה בך כברק עם בחירתך, או שידעת אותה קודם, אבל העדפת שלא לדבר על כך כדי לא להפחיד את המצביעים של לבני שציפית לגרוף?

אבל חמור מכך, לפיד כותב את הדברים הבאים: "[אנחנו] גם מבוהלים מזה שאירופה הופכת אט-אט למוסלמית וגם אומרים 'מגיע להם, שירגישו מה זה'." ההדגשה שלי. אוי. אוי. אף פעם לא חשדתי שלפיד לוקה בעודף הבנה או אינטליגנציה, אבל גם לא חשבתי שהוא יירד לתהומות האלה. מצד אחד, יש לנו את התפיסה הימנית הקיצונית של "המוסלמים משתלטים על אירופה", ומצד שני יש לנו את ההתענגות הנפסדת של הישראלים כשאחרים סופגים פיגועים (ראינו אותה גם הבוקר, אחרי הפיגוע בבוסטון, למרות שלא ברור לגביו דבר בעת כתיבת שורות אלה.) לפיד, שתמיד מנסה לשמש כברומטר של הישראליות, אומר לנו כעת שהתענגות על צרותיהם של אחרים כמו גם גזענות מטומטמת הם הצנטרום של הפיילה של הישראליות המדומיינת שלו.

זה קשקוש, כמובן. שיעור הילודה המוסלמי נמצא בירידה בכל רחבי העולם, וגם באירופה. על פי ההערכות של מכון המחקר Pew, בשנת 2030 צפויים להיות בבריטניה 5.6 מיליונים, שיהוו כ-8.2% מאוכלוסייתה; בצרפת, אמורים להיות 6.9 מיליוני מוסלמים, שיהוו כ-10.3% מהאוכלוסיה; בגרמניה יהיו כ-5.5 מיליוני מוסלמים, שיהוו כ-7.1% מהאוכלוסיה. בכלל אירופה, שיעור המוסלמים צפוי לעלות מכשישה אחוזים כיום לכשמונה אחוזים ב-2030.

אפשר היה לצפות משר האוצר שיבדוק את הנתונים האלה, ושבאופן כללי לא יציב את עצמו בצד הימני-קיצוני של המפה הפוליטית האירופית. הוא הרי יצטרך לעבוד עם שרי האוצר האירופאים. אבל "אפשר היה לצפות" ויאיר לפיד לא נכנסים לאותו המשפט; הוא הרי עוד לא הבין שהוא נבחר ציבור ושר בכיר, ומה שמותר לפובליציסט אסור לו.

גרוע מכך, לפיד שכח שהוא שר האוצר לא רק של היהודים, אלא של כל אזרחי ישראל. בטקסט הנוכחי הוא מבלבל בין ישראלים ויהודים וכותב ש"אנחנו גם יהודים וגם דמוקרטים, אפילו שלא ברור מה זה אומר" – אמירה שחשיבותה בכך שאפילו המקדמים העיקריים של תפיסת "יהודית ודמוקרטית" מודים שכבר אין להם מושג מה התוכן שלה, אם היה לה אי פעם. כשישית מהאוכלוסיה בישראל, 17%, מורכבת ממוסלמים. כשלפיד אומר להם שהוא "מבוהל" מכך שהם משתלטים על אירופה, ושמצד שני זה "מגיע לאירופאים," הוא אומר להם שהוא רואה בהם אסון, סוג של מגפה שאתה מאחל לאויביך. הוא אומר להם כל מה שהם צריכים לדעת על היחס של מי שאמור להיות שר האוצר שלהם כלפיהם.

למעשה, הטקסט מכיל עוד התבטאות של לפיד כלפי ערביי ישראל: "[אנחנו] גם אומרים שאחרי הפלשתינאים נצטרך להתמודד עם ערביי ישראל, כי הם לא מתים עלינו, וגם לא מבינים למה לא מתקנים להם את הביוב באום-אל-פאחם ואחרי זה עוד מתפלאים שהם לא מתים עלינו." אתם מבינים, אזרחי ישראל הערבים? כשלפיד יגמור עם הפלסטינים, הוא רואה אתכם בתור הבעיה הבאה. הוא גם חושב שהבעיה היא היעדר ביוב באום אל פאחם.

ספק אם יש הוכחה טובה יותר מהטקסטים של יאיר לפיד, שר אוצר של מפלגת מרכז רדיקלי, כדי לעמוד על כך שהנכבה לא באמת הסתיימה, שהיא תהליך מתמשך שבמהלכו מנהיגים יהודים מנשלים את הפלסטינים מאדמותיהם ומזכויותיהם. שר מטעם מפלגת מרכז מתייחס לכ-19.5% מהאוכלוסיה (17% מוסלמים ועוד כ-2.5% ערבים נוצרים) כאל משהו שצריך "להתמודד" איתו, איום עתידי שיגיע אחרי סיום הסכסוך עם הפלסטינים – סכסוך שהוא לא מאמין שניתן לסיים כי אי אפשר לסמוך עליהם. הוא חושב ש-17% מהאוכלוסיה הם נגע. 65 שנים אחרי שמגילת העצמאות הבטיחה שהמדינה היהודית " תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות," שר האוצר שלה ממשיך להתייחס אל הילידים של הארץ כאל סרח עודף במקרה הטוב ואסון במקרה הרע. אנחנו לא מדברים על ליברמן, לא על פייגלין, לא על דני דנון; אנחנו מדברים על יאיר לפיד, מי שבעיניו ובעיני רבים הוא הישראלי מכל ישראלי.

הדבר החיובי היחיד שאפשר לומר על כך שהוא שזה כנראה לא יפתיע את ערביי ישראל. הם כבר התרגלו. זכרו את זה בפעם הבאה שמקוננים על כך שהם לא רוצים להשתתף בתהליך הפוליטי, שבו הם משמשים בעיקר כעלה תאנה.

[]

חבר הכנסת אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל), שחילץ את לפיד מההתבטאות הקודמת שלו נגד ערביי ישראל ("הזועביז"), מסר לי בתגובה שמדובר ב"התבטאות אומללה, שאיננה במקום, שחבל שנאמרה, ושמכילה הכללה כלפי האיסלם." טיבי אמר עוד כי מדובר בחלק מגל האיסלמופוביה הכלל-עולמי, ובתשובה לשאלה האם ישוחח עם לפיד על דבריו ענה כי הוא יעלה את הנושא לדיון בכנסת.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

הפסוק הזה, שראשי התיבות שלו – אזולא"י – הפכו לשם משפחה של כהנים בקרב יהודי ארצות האיסלם, מתאר את האיסורים ההלכתיים שחלים על בני מעמד הכהנים של היהודים. מעמדם של הכהנים לא מה שהיה מאז שהרומאים שרפו את בית המטבחיים הגדול שבירושלים, אבל תשמחו לדעת שהחוק הישראלי אוכף בעקשנות את האיסורים הללו, כי מתישהו הרי ייבנה בית המקדש ונצטרך כהנים כשרים.

בין האיסורים האלה, נאסר על כהנים לשאת גיורות. אוהד כהן גילה את ×–×” על בשרו, כשבא לשאת את מאשה פרידמן. הרבנות אוסרת על הנישואים שלהם, וזאת מהטעם הפשוט שפרידמן היא גיורת. ×–×” מה שהיה למורי ורבי תומר פרסיקו לומר על כך: "וגמא נאה במיוחד לשילוב הנפסד בין ההלכה האורתודוקסית למדינה: היא גיורת, הוא כהן. על פי חוקי מדינת ישראל הם לא יכולים להתחתן. למה? פשוט, מפני שעל פי ההלכה לכהן אסור להתחתן עם גיורת. למה? פשוט, מפני על פי התורה לכהן אסור להתחתן עם זונה, והתלמוד קבע שגיורת נחשבת זונה (בידוע שהגויים האלה זאת מסיבת חשק אחת גדולה). ולמה זאת דוגמא נאה במיוחד לנפסדות השילוב בין ההלכה האורתודוקסית למדינה? מפני שלבד מהפגיעה בזכויות האזרח הבסיסיות של הזוג, ולבד מהעלבון הצורב לאותה אישה שהתגיירה ושמחשיבים אותה לזונה, נוסיף עוד שיש לנו כאן שתי הנחות מוצא בדיוניות לחלוטין – 1. כל הגויים מופקרים מינית; 2. הכהן יצטרך בקרוב לעבוד בבית המקדש ועל כן חייב להישאר טהור – הנחות מוצא שגויות עובדתית ושאין להן שום רלוונטיות להווה, שמקבלות תוקף מוחלט ועכשווי מטעם החוק הישראלי."

מעבר לפגיעה המשמעותית בזכויותיהם של בני אדם פרטיים – ואל תגידו לי שזה לא חשוב או שזה נסבל: אתם לא מאשה פרידמן או אוהד כהן – יש כאן עוד דוגמא לאופן שבו השילוב בין יהדות אורתודוקסית וחוק המדינה יוצר מפלצת בת כלאיים שגרועה יותר מהמקור. דוגמא קודמת היא המקרה של האח דניאל רופאייזן, שבמקרה שלו פסק בית המשפט העליון שיהודי שהתנצר איננו עוד יהודי ובהתאם לא יוכל לקבל אזרחות ישראלית על פי חוק השבות. ההלכה, כמובן, לא מכירה בהתנצרות כמשנה במשהו את מעמדו הבסיסי של יהודי. החוק הציוני, תנועה לכאורה לאומית ולא דתית, היה נוקשה יותר מן החוק ההלכתי בשאלה הזו – ועובדה מעניינת היא שהציונות רואה בהתנצרות בגידה בלאום, לא בדת.

במקרה שלנו, הלכתית – נישואיו של כהן לגיורת (או זונה, או חללה, ועל משמעות הדבר מיד) תקפים. יש צורך בגט כדי לסיים אותם. לאורך ההיסטוריה, היו ככל הנראה לא מעט מקרים שבהם כהנים קצו בתפקיד חסר המשמעות והתוחלת שאליו נולדו (כל זמן שהיה מקדש, הוא לפחות היה סוג של פרנסה), במיוחד לאור נצחון היהדות הרבנית על הצדוקית וקבלת הכלל "ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ, ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ" שלה. אנחנו למדים זאת מכך שקיים מעמד של "חללים" – צאצאיו של כהן שנישא למי שאסור לו להנשא. הצאצאים הללו לא נחשבים יותר לכהנים, ואסור לכהנים אחרים להנשא להם.

כלומר – אנחנו לא יודעים מידע ברור, כי ליהודים תמיד היה יחס שלילי להיסטוריה – עד הקמת מדינת ישראל, נישואיו של כהן לגיורת או גרושה היו כנראה סקנדל הגון, ומותר להניח שהופצו פאשקווילים שמגנים אותו ומקללים אותו עד דור שביעי, וכנראה שלא היו נותנים לו לעלות לתורה על תקן כהן, אבל הם לא היו גוררים נידוי מהקהילה. בניגוד, למשל, ליהודי או יהודיה שהתחתנו עם לא יהודי.

בישראל, משניתן בידי הרבנות כוח כפיה שלא היה בידיה אפילו קודם לאמנציפציה, פתאום האיסור החברתי על נישואי כהן עם גיורת הפך לאיסור מוחלט, שנאכף על ידי המדינה. המדינה היהודית מתעקשת להיות יותר צדיקה מההלכה – למרות שהיא בהחלט יכלה לומר שעד כמה שזה נוגע לה, כהן וגיורת (או כהן וגרושה, או כהן וחללה) יכולים להתחתן בכיף, ושבמקרה כזה הרבנות מתבקשת להכין רשימה שכוללת את שמותיהם של הכהנים שהם וצאצאיהם פסולים לשמש בקודש, אם וכאשר יוקם מקדש. היא יכלה לומר שבבוא כהן להתחתן עם מישהי שההלכה אוסרת עליו, הוא יצטרך לחתום על מסמך שבו הוא מצהיר שהוא מודע לכך, ושהוא יודע שצאצאיו לא יוכלו לדחוף מזלגות למעיים של כבשים בבית מטבחים מקודש. לא מתאים לרבנים לחתן זוג כזה? זכותם המלאה. אף אחד לא יכפה עליהם לחלל את מצפונם. אבל במצב כזה, הם גם לא יוכלו להיות עובדי מדינה ולקבל ממנה משכורת.

המדינה לא הלכה בכיוון הזה: היא העדיפה להודיע לציבור האזרחים היהודים שלה שיש יהודים ויש יהודים טובים פחות, וליהודים טובים פחות יש בהתאם גם פחות זכויות, ביניהן הזכות להנשא במדינה שלהם. אין שום בעיה חוקית שכהן ישא את מי שהוא רוצה בחו"ל. כשהוא יגיע לפה, אחרי ההוצאות הגדולות, המדינה תעשה טובה ותכיר בנישואים שלו.

אבל יש כאן משהו שהוא מעבר לכניעה בפני הרבנות, כניעה שכל מטרתה היא להקשות ככל האפשר על הפרת הטאבו היהודי העילאי – חילול הדם – מבלי להעביר בארץ מקבילה של חוקי נירנברג: מדינת ישראל מצהירה בפני כל נשות העולם שמבחינת החוק שלה הן כולן, בלי יוצא מן הכלל, זונות. ושגם אם הן תמרנה את דתן ליהדות, זה יהיה נחמד מצידן אבל הן תהיינה לכל היותר זונות בדימוס. זה, אחרי הכל, המקור לאיסור על נישואי כהן וגיורת. הוא הוטמע בחוק הישראלי בלי חקירה ודרישה. זוג התאומות מיזוגניה וקסנופוביה הוטמעו היטב בספר החוקים הישראלי, וההשתלה מן ההלכה לספר החוקים של מדינה מודרנית לכאורה, "אומת סטארטאפ", עברה באופן חלק.

רק אל תגידו בגת, אל תספרו בחוצות אשקלון, פן תרגזנה בנות פלשתים, פן תקצופנה בנות ערלים. למערכת ה-hasbara קשה גם ככה.

ועוד דבר אחד: חמושינו העוקצניים עצרו הבוקר (ד') בחברון למעלה מ-20 ילדים שהיו בדרכם לבית הספר. הצבא ממשיך להחזיק במספר של קטינים – לפחות חמישה – שהם בני שמונה עד עשר, ומ"בצלם" נמסר שיתכן שהם מחזיקים עוד קטינים שגילם מתחת לגיל האחריות הפלילית (12). בצבא טוענים שככל הנראה, המעצר ההמוני בוצע כדי לתפוס מיידי אבנים ומשליכי בקבוקי תבערה. הצבא החזק ביותר במזרח התיכון יוצא למבצע מתוחכם כדי לתפוס ילדים בני שמונה, ואורב להם בערמומיות בדרך לבית הספר. כל זה קורה בחסותנו ובכספי המסים שלנו.

(יוסי גורביץ)

הפתגם הגס הזה, שנפוץ בחטיבת גולני, צריך היה להלמד לעומק על ידי יאיר לפיד קודם שהפך את האח הלאומי, נפתלי בנט, לבעל הברית העיקרי שלו. מקווי ההסכם הקואליציוני נראה שבנט הצליח לגרום ללפיד לבלוע כמה צפרדעים דוחות במיוחד – צפרדעים שיידחפו, בשל הטירונות הפוליטית והנרקיסיזם של הדוגמגיש שהפך לכוכב הבחירות, גם לגרון של כולנו.

נתחיל מהצרה הקטנה יותר. סעיף 37 בהסכם הקואליציוני בין הבית היהודי ובין הליכוד קובע ש"שינויי חקיקה בנושאי דת יהיו בהסכמת כל מרכיבי הקואליציה." כלומר, אם לפיד חושב שהוא יוכל לשנות את הסטטוס קוו ולהקל, למשל, על אנשים להתחתן שלא ברבנות – הוא עצמו נהג לחתן כך אנשים – אז שישכח מזה, כי לבנט יש זכות וטו בנושא. ובנט מקדם את דוד סתיו, מראשי רבני "העושים מעשה זמרי ודורשים שכר כפנחס," או בכינוי המוכר יותר שלהם, רבני צהר, לתפקיד הרב הראשי החדש. כן, עוד מעט בוחרים כזה. ולסתיו יש עמדות מוצקות מאד באשר לנישואים אזרחיים, קרי שזה יקרה על גופתו. בכלל, לאורך ההיסטוריה של המפד"ל שהתגלגלה לבית היהודי, היא התנגדה בעקשנות לנישואים אזרחיים בטענה שהדבר "יקרע את העם." העובדה שהעם כבר קרוע בנושא, ושמספרים גדולים והולכים של יהודים עושים הכל כדי לא לראות את הרבנות מבפנים, לא רלוונטית; העובדה שלאורך ההיסטוריה כלל לא היה צורך ברבנים כדי להתחתן – די היה בחתן, כלה, טבעת ושני עדים – גם היא לא רלוונטית; גם לא העובדה שלרבנים בישראל יש מנהג נסתר למחצה של פסילת הקידושין, בדרך כלל על ידי בחירת עדים לא כשירים הלכתית, כדי שבמידת הצורך אפשר יהיה אחר כך לבטל את הנישואים ולא להפוך את האשה לשבויה של אישה; השילוב בין הצורך בפרנסה לאנ"ש ובין החשש המוצדק ממה שיקרה כשלהמוני היהודים תהיה בחירה, עושה את שלו. פעם לפיד היה עם רגל אחת בצד הנכון; הוא התנגד, עם זאת, להפרדת דת ומדינה, כי הוא הבין שמשמעות הצעד הזה היא חוסר היכולת מצד הממשלה למנוע נישואים בין יהודים ובין לא יהודים בישראל, ולפיד הוא בסופו של דבר יהודי.

פעם אמרו שהוא יהודי רפורמי והוא תיאר את עצמו ככזה. כל הנושא ירד למחתרת מהרגע שהוא הפך למועמד פוליטי. עכשיו, כמו דורות של פוליטיקאים חילונים לפניו, הוא צפוי להשתתף – באופן פסיבי, אמנם – ברדיפה של הקהילות הרפורמיות בישראל.

ויש עוד סעיפים מעניינים בהסכם הקואליציוני, שנראה כאילו עורכי הדין של בנט שניסחו אותו ידעו היטב שיש להם עסק עם לקוח נכלולי במיוחד שלמילה שלו יש פחות ערך מלזו של בנקאי שמציע לך "הטבה" בדמות הלוואה: סעיף 52 קובע ש"ישמר מעמדם הכלכלי של מוסדות הציונות הדתית, ויותקנו תקנות ונהלים לצורך הסדרת התשלומים", וסעיף 53 קובע ש" תקצוב החינוך הציוני דתי והקלה בנטל תשלומי הורים: הממשלה, תפעל לשינוי מנגנון התקצוב של החינוך הממלכתי דתי בתוך 90 ימים באופן שיאפשר חלוקה הוגנת יותר של התקציב בין קבוצות האוכלוסייה השונות המתוקצבות מסעיף זה. שינוי מנגנון התקצוב כאמור יחל ממועד אישור התקציב לשנת 2013 בכנסת. עד ליישום השינוי האמור לעיל תפעל הממשלה להקים, בכפוף לכל דין, קרן מלגות ייעודית." איך אמר בנט לאחרונה? " המבחן שלנו הוא האם נקום כל בוקר ונחשוב על כלל עם ישראל או רק איך דואגים למגזר הדתי." זאת, למרות שהחינוך הממלכתי-דתי מתוקצב משמעותית יותר מהחינוך הממלכתי גם כך. איפה הכסף לחינוך, יאיר? נסה לחפש אותו במערכת החינוך שבה יש בממוצע 24.8 ילדים בכיתה.

אבל אלה רק הכופתאות. הבשר האמיתי נמצא בסעיפים אחרים. סעיף 51 קובע כי "הצדדים יפעלו לקיום חוק להסדרת התיישבות בנגב, התשע"ב-2012. היה ותהיה ועדת שרים ליישום החוק, שר מהבית היהודי יהיה שותף בה." כלומר, היה מאד חשוב לבנט לדחוף קדימה את החוק שמטרתו לנשל את הבדואים מאדמותיהם בנגב, מספיק חשוב כדי להפוך את זה לחלק מההסכם הקואליציוני. הנושא, נזכיר, היה גם חלק מהמצע של בנט, ושם דובר כמעט במפורש על נישול הבדואים ועל טיפול ב"בניה הבלתי חוקית" שלהם. בקיצור, בנט מתעקש שהמוקש הזה יהיה על סדר היום של הממשלה הבאה.

סעיף 50 בהסכם בין שתי המפלגות קובע ש"הצדדים יפעלו לקידום חוק יסוד: מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי." לחוק הזה התייחסתי בעבר בהרחבה: מדובר בהצעת חוק שתפקידה לחסל את הסיומת "ודמוקרטית" בפתגם שטוען שישראל היא מדינה יהודית ו. הצעת החוק מחסלת את מעמדה של הערבית כשפה רשמית; קובעת שסמלי הלאום בלתי ניתנים לשינוי; המדינה תהיה "רשאית", אבל לא חייבת, לבנות ישובים גם לבני דתות אחרות, שהם בסך הכל כ-20% מתושביה; המדינה תפעל באופן אקס-טריטוריאלי להגנה על יהודים מחוץ לישראל; ומקבעת את החוק ההלכתי, אולי קודקס החוקים המפלצתי ביותר על פני כדור הארץ – השריעה נותנת פייט קשה – כתקדים שבו צריכים להשתמש בתי המשפט בהיעדר תקדים אחר. בקיצור, זה חוק שמחסל את שאריות העמדת הפנים שישראל היא מדינה דמוקרטית.

ברור למה בנט רוצה את החוק ×”×–×”, קצת פחות ברור למה נתניהו רוצה בו – נתניהו יודע שהוא צריך את צרור עלי התאנה שעדיין מאפשרים לטעון בפני העולם שעוד לא השתלבנו לגמרי במרחב ואנחנו עוד לא סופית תיאוקרטיה צבאית – ובכלל לא ברור מה ללפיד ולתועבה הזו. עד שנזכרים שלפיד תמך בהעלאת אחוז החסימה לארבעה אחוזים, מה שצפוי לפגוע משמעותית ביכולת של המפלגות הערביות בישראל לייצג את הבוחרים שלהן, ועד שנזכרים שוב בהערה על ×”"זועביז." הצעת החוק הזו, אחרי הכל, לא משנה משהו מהותי: היא רק מקבעת את המצב הקיים ומוודאת שאי אפשר ×™×”×™×” לשנות אותו. הצעת החוק הזו דורשת שישנו אותה ברוב של 61 חברי כנסת, אבל אין לה בעיה עם ×–×” שיעבירו אותה-עצמה באיזה רוב אקראי. לפיד הקדיש כל כך הרבה זמן ומרחב לדבר על כך שהוא ציוני ויהודי, וכל כך מעט תשומת לב לפן הדמוקרטי של ישראל, שהוא משתלב בהצעת החוק הזו נהדר. מה, האיש שסיפר לנו כמה התלמוד נפלא יתנגד להפיכת החוק התלמודי לתקדימי? האיש שהדגיש שוב ושוב עד כמה הציונות צודקת, יוכל להתנגד לקיבוע סמלי המדינה כמייצגים רק את היהודים? מי שהגדיר את החרדים ואת הערבים כטפילים, יתנגד לכך שהמדינה תהיה רשאית אבל לא חייבת – כלומר לא תבנה – לבנות ערים למי שלא יכולים להיות ציונים? מי שדיבר שוב ושוב על הגורל היהודי, יוכל להתנגד לכך שהמדינה תחרוג מגבולותיה כדי להגן על יהודים ברחבי העולם? אולי, אולי. אבל בכלל לא בטוח.

והנה, 12 מנדטים של אידיאולוגיה נחושה מצליחים להשפיט 19 מנדטים של מרכז רדיקלי נבוב, שלא מסוגל להסביר מה בעצם ההבדל בינו ובין "האח" בנט.

ועוד דבר אחד: שגרירנו בוושינגטון, מייקל אורן, קרא לישראלים בעמדות בכירות שלא למתוח ביקורת על הממשלה, אלא אם הם טורחים לאזן את הביקורת הזו בעמדות Hasbara קלאסיות. קצפו של אורן יצא על הסרט "שומרי הסף," שלדבריו "חסר לחלוטין את הניסיונות של ישראל להציע תוכנית שלום – ברק בקמפ דייויד ואחר כך אולמרט, מהנסיגה החד-צדדית מעזה ואת ירי הטילים עלינו. מי שצופה בסרט ולא מכיר את הרקע, יכול לצאת בתחושה שישראל אשמה ולא עשתה כלום." כלומר, אם אתה לא חוזר על המנטרה של "הצענו להם את הכל והם בחרו במלחמה," השגריר בוושינגטון חושב שראוי שתסתום את הפה. עד כמה מנותק אורן מהמציאות? הוא מתאונן על כך ש"אחד מהם (כרמי גילון) אומר שישראל גורמת סבל יום-יומי למיליוני פלסטינים." כאילו שיש דרך כלשהי שבה אפשר לחלוק על האמירה הזו. אמור מעתה, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אבל כזו שבה התושבים מתבקשים שלא לחלוק על הממשלה ×›×™ ×–×” לא נעים לה.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

כתבתי לפני כחצי שנה על מעשה העוול שבוצע כשבג"צ מקפיד להסתכל הצידה: כיצד גירשו חיילי צה"ל קבוצה של פליטים אריתראים שנכנסו לשטח ישראל חזרה למצרים, כשהם מכניסים לישראל עצמה רק שתי נשים ונער, הכל לצרכי יח"צ כדי שהפליטים לא יגססו מול המצלמות. בג"צ נתן אז לצבא ארכה של יומיים, אחרי דיון שבו הוצג מידע "סודי," וזמן קצר לאחר מכן גורשו הפליטים למצרים; יומיים לאחר מכן הסכים בית המשפט שאין טעם עוד לדון במקרה.

היום חוזר הסיפור הזה לנשוך את מדינת ישראל. שתי הנשים והנער שהוכנסו לישראל מוחזקים מאז במה שהוא לכל דבר ועניין מעצר מנהלי, מעצר שבו – על פי חוק המסתננים – אפשר להחזיק אנשים מבלי שהם יועמדו לדין עד שלוש שנים. אין עוד חוק בעולם שמאפשר החזקה למשך זמן כה ארוך. החוק כה בזוי, עד שבאופן חריג גם סוכנות הפליטים של האו"ם הצטרפה לעתירה נגדו. השלושה מוחזקים במעצר משום שלטענת המדינה הם הסתננו לישראל – למרות שחיילים הם שהכניסו אותם לתחומי הגדר הישראלית בחוזק יד. בתי המשפט נתנו עד כה את ידם למעשה העוול, בתירוצים שונים, אם כי יש להודות שהם לא הגיעו לעומק השפלות של השופט אליהו ביתן, מבית המשפט המחוזי של עמורה.

החוק שהעבירה הכנסת כ"הוראת שעה" מאפשר, למעשה, להחזיק אנשים במעצר ללא הגבלת זמן, אם כי אחרי שלוש שנים הם יכולים לדרוש דיון בעניינם. הוא מאפשר, וזה אף בוצע, להחזיק אנשים במעצר ללא משפט גם אם כל אשמתם היא העובדה שבאו להתלונן על פשע שבוצע נגדם. המשמעות של המהלך הזה היא אמירה שקטה לכל הפושעים, הזבים והמצורעים של ישראל: דמם של הפליטים מותר. אם יבואו להתלונן, הם אלה שייעצרו.

המדינה המשיכה לטעון היום בבית המשפט שלא מדובר בפליטים, אך היא נאלצה להודות שכמחצית מהכלואים במחנה המעצר – וזה השם המנומס שניתן לתת למתקן שמחזיק אנשים ללא משפט וללא כל ציפיה למשפט, ביניהם עשרות ילדים; יש שמות מחמיאים פחות – סהרונים הגישו בקשות מקלט, אך המדינה טרם בדקה אותן. המדינה גם הודתה שרוב המוחזקים במתקן סהרונים מגיעים מאריתריאה וצפון סודאן, שאותם אין אפשרות להחזיר. איך מצליחה המדינה לטעון בו זמנית שהיא לא בדקה את הבקשות ושבכל זאת לא מדובר בפליטים, נפלא ממני. כנראה שיש דברים שרק משפטן יכול לומר.

העוול של חוק המסתננים כה זועק, עד שבית המשפט העליון הודיע כי יוציא צו ביניים נגד החוק. הפרקליטות קיבלה זמן כדי להסביר מדוע צריך בית המשפט להמנע מכך. הדיון יתחדש שוב ב-30 באפריל.

עד אז, ימשיכו כ-2,000 איש, ביניהם ילדים, שלא עשו דבר לאיש, לא הואשמו בדבר, לא נחקרו ולא הוגש כתב אישום נגדם – על אחת כמה וכמה, לא הורשעו – לשבת במתקן מעצר, תוך שלילת חירותם. בית המשפט לא טרח להורות על שחרורם של אנשים חפים מפשע אלה עד לתום הדיון. עורכי הדין של ארגוני זכויות האדם, האחוז הבודד שבדרך כלל מוציא שם טוב לשאר 99% מעורכי הדין, לא ניסו לשחרר אותם. היה ברור שלשם אי אפשר לקחת את הדיון. העיקרון שחירותו של אדם לא תשלל, אלא אם בית משפט שנתן לו אפשרות סבירה להגן על עצמו פסק זאת, לא תקף בישראל; ספק אם מדינה שהיתה אמונה על מעצרים מנהליים, שנשענים תכופות על "מידע סודי", מיום הקמתה, מבינה אותו בכלל.

הדיון יתחדש כמה שבועות אחרי חג הפסח, זה שפעם נהוג היה לקרוא לו חג החירות.

עדכון: עורך הדין עומר שץ, מארגון “אנו פליטים”, מתקן שהוא דווקא ביקש במהלך הדיון בבג”צ את שחרור שתי מרשיו, ושמבחינתו הדיון בעתירה היה פחות עקרוני ויותר על שחרור העצורים.

ועוד דבר אחד: אתמול כתבתי על כך שהמתפ"ש, שהאינטרס שלו הוא להיראות טוב מול ארגונים בינלאומיים ולנסות להכחיש את היותה של רצועת עזה כלא פתוח גדול, נתפס כשהוא כותב שלחקלאים פלסטינים מותר להגיע עד 100 מטרים מהגדר, בעוד שדובר צה"ל – שמייצג את החמושים שיורים בחקלאים שעושים את זה, אינטרס שונה מהותית – אומר שמי שנכנס לתחום של 300 מטרים מסתכן בנפשו ושאם המתפ"ש אומר אחרת, שיקח על כך אחריות. אז היום חלה התפתחות: כפי שאפשר לראות מהתמונה למטה, המתפ"ש הסיר את הסעיף מהאתר שלו. עכשיו אין לו שום התייחסות לשאלת מרחב החיץ. אגב, בהתחשב בכך שאין שום עדכון על השינוי הזה, ושהטקסט ממשיך לעמוד שם כאילו היה בדיוק אותו הטקסט שפורסם ב-25 בפברואר, אפשר בקלות לטעון שהמתפ"ש מזייף את האתר שלו-עצמו. לגזור ולשמור, כדי שבפעם הבאה שיסבירו לכם שבמשרד הבטחון יושבים גאונים אסטרטגיים שעזרו לסן צו להכין את שיעורי הבית, תוכלו לצחוק צחוק בריא.

(יוסי גורביץ)

צפו בסרטון הזה.

הוא מתאר את מה שעובר על משפחה אחת מני רבות של פליטים שנפלו בידיהם של הבדואים בסיני, שמשתמשים בפליטים כבני ערובה. במקרים שבהם לבני הערובה אין קרובי משפחה שיכולים לשלם את הסכום הנדרש, לעתים קרובות הם נרצחים ואיבריהם נמכרים להשתלה. בינתיים, הם עוברים עינויים מחרידים. הנשים נאנסות. כל החטופים מורעבים.

זה לא חדש. זה קורה כבר שנים, פחות או יותר בשתיקה כללית. זה קורה מרחק יריקה מהגבול שלנו, באזור שנמצא בתיאום בטחוני הדוק בין ישראל ומצרים. משרד הבטחון, תוך הפרה אגבית של הסכמי השלום עם מצרים, התיר למצרים להכניס כוחות משוריינים לאזור שבו הם לא אמורים להיות. על הפליטים המעונים אף אחד לא אמר מילה.

עכשיו, האינסטינקט הראשוני שלי אחרי שמיעה של חצי מההקלטה הזו היה זעם מסמא, שרצה לראות את חיל האוויר עושה דרזדן קטנה ממחנות העינויים האלה – הפצצת דרזדן כפי שחווה אותה ויקטור קלמפרר: הפצצה משחררת (כתבתי על זה בשעתו מאמר בעייתי למדי).

זה היה רעיון ממש רע, מכמה סיבות. בתור התחלה, למרות שחלק מהקורבנות ודאי היו מנצלים את ההזדמנות כדי להמלט, חלק ניכר מהם היה נהרג. שנית, זה היה שם קץ מיידי להסכם השלום עם מצרים. אין מצב שמשטר מצרי כלשהו היה עובר לסדר היום על התקפה ישראלית מכוונת על אדמתו הריבונית– בצדק מוחלט, מבחינתו.

הבעיה נעוצה במילה "ריבונית." מחנות העינויים האלה פועלים בהסכמה בשתיקה של ממשלת מצרים. יש לה דברים דחופים יותר לעשות מאשר להתעסק עם השבטים הבדואים. בהתחשב בגזענות כלפי שחורים שטבועה בתרבות הערבית – המילה ל"שחור" היא "עבד", שריד למאות ארוכות של עבדות – ובהיסטוריה המפורסמת של רגישותה של מצרים לזכויות אדם, זה כנראה לא צריך להפתיע אף אחד. מותר גם לחשוד שחוסר העניין של מצרים במחנות העינויים נובע גם מקצת שוחד שמוזרם אליהם מכיוון הבדואים. כך או כך, מצרים אחראית למה שקורה בהם.

רק שזה לא פוטר את ישראל מאחריות. ×–×” קורה במרחק אפסי מהגבול שלה. היא מדינה שחרטה על דגלה את המושג "לעולם לא עוד." אפשר ×”×™×” לצפות ממנה שמאחר והפצצה, או פלישה קרקעית, יסבו נזק ניכר הרבה יותר מהתועלת – מלחמה שרק מפלצת הספגטי המעופפת יודעת לאן היא יכולה להתפתח – שהיא תעשה משהו אחר בנידון. למשל, לחץ בינלאומי על מצרים. למשל, דרישה חוזרת ונשנית במליאת האו"ם לטיפול בבעיה הזו. למשל, להזכיר את העובדה שיש כוח בינלאומי בסיני, ושמה שקורה במחנות האלה מעמיד אותו במצב שמזכיר את אלה של כוחות האו"ם בסרברניצה וברואנדה. אפשר ×”×™×” לצפות, אילו ×”×™×” אכפת לישראל מגורלם של האנשים האלה, שהיא תשקיע בלחץ בינלאומי בנושא, אני לא יודע, עשרה אחוזים מהלחץ שהיא מפעילה בנושא איראן.

אלא שכמובן, האמת העגומה היא שלישראל אין שום עניין בהם. גרוע מכך, היא רואה בפליטים האלה סכנה לאומית. לאחרונה פורסם דו"ח נלעג למדי, שממליץ למדינת ישראל להתעלם מהאו"ם ולהתייחס לארגוני זכויות האדם כאל "מטרד אסטרטגי" (זה בסדר, משרד ראש הממשלה, באמצעות שלוחותיו ב"אם תרצו", כבר עושה את זה), ולעצור "חתרנים ומסיתים." המסמך פורסם זמן קצר לאחר שנודע שישראל העבירה, בניגוד לחוק ולהסכמים הבינלאומיים, כאלפיים פליטים סודאניים חזרה לסודאן, ואחרי שנודע שהיא מוליכה שולל פליטים אריתראים ומחתימה אותם על "הסכם חזרה מרצון", כשהברירה שלהם היא בין גירוש ובין שלוש שנות מאסר. זה, בתורו, קרה אחרי שישראל קיבלה תקנה מזעזעת, שאומרת שאפשר לעצור פליטים במה שהוא לכל דבר ועניין מעצר מנהלי לשלוש שנים אם מוגשת נגדם תלונה – גם אם מתברר מיד שלתלונה הזו אין בסיס וגם אם הפליט הוא זה שהתלונן.

קשה שלא להגיע למסקנה שהאינטרסים של המדינה היהודית היחידה במזרח התיכון, כפי שהם מובנים על ידי בנימין נתניהו ואלי ישי, דווקא עולים בקנה אחד עם אלה של המענים הבדואים; קשה שלא להתרשם שמבחינתם, דווקא טוב שיש שם כמה חלאות המין האנושי, שמענים, אונסים ורוצחים, שמרעיבים ילדות בנות שמונה ומחזיקים אותן כבולות. הברברים האלה הם סוג של פתרון. הם מספקים לישראל הרתעה מסוימת כלפי עלובי החיים שמנסים להגיע אליה מהדיקטטורה הצבאית האריתראית – דיקטטורה צבאית שישראל היא בין המדינות שמקיימות אותה.

פעם ההגנה על המדינה היהודית – כלומר, על הפריבילגיות של מה שיהיה בקרוב המיעוט היהודי בתחום שליטתה של ישראל, וההגנה על תומת דמן של בנותיו – כללה החזקה תחת שלטון צבאי של מליוני פלסטינים. עכשיו היא כוללת הסכמה בשתיקה, תוך חילול זכר השואה שישראל מתיימרת לייצג, עם עינויין של ילדות בנות שמונה ועם רצח לשם קצירת איברים. בשתיקה? הלוואי שאתבדה, אבל אף אחד לא יופתע אם עוד כמה שנים ייפתחו פרוטוקולים שיראו שכמה אובר-חוכמים מאיזה ארגון שו-שו ישראלי היו במגעים עם השבטים הבדואים הללו ודירבנו אותם, במתנות נשק וכסף, לשמש כשומרי הגבול הלא רשמיים של ישראל, אלה שעושים את מה שלקוזאקים של אלי ישי אסור.

אור לגויים, כן?

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה, התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

ביום ראשון לפנות בוקר, יום החג הראשון של פורים, יצא חסן אוסרף לעבודת יומו, נקיונות מטעם עיריית תל-אביב יפו. קבוצה של בליינים שיכורים יצאה ממועדון, קלטה שמדובר בערבי, והחלה להפליא בו את מכותיה. כמאה מפגינים מחו שלשום (ב') בדולפינריום על התקיפה הגזענית הזו. חבר הכנסת דב חנין (חד"ש) קרא לעיריית תל אביב, שאוסרף הוא אחד העובדים שלה, להקפיא את עבודתה לאות מחאה במשך שעה; הוא קרא למשטרה לבצע את עבודתה נאמנה ובמהירות, ולהביא את האחראים לדין שיגבה מהם "מחיר משפטי מדויק"; והוא קרא לשר החינוך הישראלי להקדיש את שנת הלימודים הקרובה למאבק בגזענות. חנין נקט כאן כנראה בשיטת ההתנגדות של ואצלב האוול: להעמיד פנים כאילו המציאות מצייתת לחוקים הרשמיים, ולפעול לפיהם כאילו אין משטר. ברור הרי לכל ששר כמו גדעון סער לא יעשה שום דבר כזה, אבל גם ברור שזה מה שצריך היה לקרות.

עוד זה מדבר וזה בא: שלשום, יום שני של פורים בירושלים, תקפו קבוצה של חובשי כיפה ושביס אשה ערביה ברכבת הקלה בירושלים. זה כבר לא היה לפנות בוקר, זה היה באור יום. עוברי אורח שנקלעו למקום לא ידעו מה לעשות עם עצמם. על פי העדויות, איש בטחון של העיריה עמד בקרבת מקום וחייך.

מקרים כאלה, כמובן, קרו גם בעבר. היתה התקיפה בכיכר החתולות, שבסיומה היו רק שני עצורים שהואשמו בהסתה לגזענות. היה הרצח של חוסאם רווידי, מקרה שבו למרות שהרוצח הלך ואסף סכין ותקף בו את הקורבן, החליטה הפרקליטות להעמיד אותו לדין רק על הריגה. ולפני כשבוע למדנו שאם אתה יהודי שמעורב בהשלכת בקבוקי תבערה על בתיהם של פליטים, תצא מזה בארבעה חודשים של עבודות שירות. הפרקליטות ובתי המשפט, בעקביות גבוהה, קובעים מחיר נמוך יותר לדמם של לא יהודים.

והמסר מחלחל למטה. יש יותר ויותר פוגרומים, לא רק מצד מתנחלים אלא גם מצד סתם יהודים טובים. ומאחר והמשטרה עצלנית, והפרקליטות בררנית, והפסיקה רחמנית – שהרי בתוך עמו יושב השופט – יהיו עוד הרבה מהם. אחרי הכל, פקידי מדינה – רבנים – כבר למדו שאפשר לקרוא בגלוי לציבור היהודי שלא להשכיר דירות ללא יהודים, או אף להמנע מהעסקת לא יהודים, מבלי שיקרה לך משהו. היו אף רבנים שלמדו שהם יכולים לכתוב ספר על הלכות רצח לא-יהודים, כשהם מדגישים שבמקרים מסוימים יש סיבה טובה לרצוח ילדים דווקא, וגם להם לא יקרה שום דבר. עלון של כמה רבנים מובילים דיבר על הצורך העתידי להקים מחנות השמדה לעמלקים. שור לא ×’×¢×”. הרשות נתונה. הפליטים החיים בדרום תל אביב כבר למדו לפחד.

ובכל זאת, סמיכות המקרים הזו – שני לינצ'ים ביומיים – איננה מקרית. היא מתרחשת בחג הנקמה היהודי, חג הנהפוכו, החג שבו היהודים שולחים את ידם באויביהם. בעקביות, מברוך גולדשטיין והלאה, הוא הופך לחג שבו לא כדאי – עוד יותר מהרגיל – להיות לא-יהודי בישראל. יהודים בגולה למדו מזמן שיש ימים שבהם לא מומלץ לצאת מהבית, ודאי לא אחרי חשיכה: פסחא היה חג מועד לפורענות. יהודי הונגריה יודעים גם היום שכמה ימי זכרון של הימין הקיצוני הם כאלה שמוטב לא להסתובב בהם יותר מדי בחוץ.

עכשיו גם בישראל יש כאלה. כיף. המיינסטרים הישראלי רעם ביומיים האחרונים בשתיקתו. לא שמעתי את יאיר "זועבי'ז" לפיד או את בנימין נתניהו מגנים את ההתקפות. הם מכירים היטב את נפש בהמותיהם: גינוי כזה יהיה ממש לא פופולרי.

וגם זה סוג של כניעה ליודו-נאציזם.

(יוסי גורביץ)

אחת ההפתעות של מערכת הבחירות הנוכחית הוא נפתלי בנט, האיש עם כיפת העבריין המוצנעת, כזו שמיועדת לצופה בו לפקפק אם הוא אכן דתי. הסיבה להצלחה המשוערת הזו – כזכור, סקרים הם רק הערכה – היא פשוטה: בנט משתמש באסטרטג השיווק הפוליטי המוביל בישראל, משה קלוגהפט.

אתם עשויים לזכור את קלוגהפט כמי שהקפיץ לתודעה את "אם תרצו." השיטה שלו מאד פשוטה: אם אתה רוצה לקדם את הרעיון של ארץ ישראל השלמה, דבר על הכל חוץ מזה. הציבור אלרגי לרעיון. במקום זה, עטוף את הלקוח שלך במעטה נוצץ, שמושך ככל היותר אנשי מרכז, תוך הצנעת כל מה שעשוי לגרום למצביע או התומך הפוטנציאלי להבין שהוא קונה נחש בשק.

ראו את הפרסומות של "הבית היהודי": הן מתמקדות בדמותו של בנט. כל כך מתמקדות בו, שהפתק של המפלגה נושא את הכיתוב "בראשות נפתלי בנט." שיא כזה של נרקיסיזם שמור בדרך כלל למפלגות הגדולות בלבד, וזו דרכו של בנט לאותת שהוא יביא את מפלגתו למקום השני בגודלה בכנסת. אולי הוא היה יורד מהרעיון אם היה זוכר שהראשון שהשתמש בשטיק הזה היה יצחק רבין, בבחירות 1992. במפלגה של בנט, בית התליין, מעדיפים שלא להזכיר את החבל הזה.

בנט מצולם, כאמור, עם כיפה מוצנעת. ×›×›×” לא מפחידים חילונים. הוא מגולח ולא נראה כמו מתנחל. רשימת התפקידים שמילא – קצין בכמה יחידות מיוחדות, מנכ"ל (איך קיבל את ×”×’'וב? לא ברור) בחברת הייטק שהגשימה את החלום הישראלי ומכרה את עצמה – מככבת בכל מקום. רק תפקיד אחד בקריירה של בנט לא מוזכר: מנכ"ל מועצת יש"×¢. לגוף ×”×–×”, ידע בנט כבר כשהקים את "ישראל שלי", יש מוניטין שלילי כמעט כמו ×–×” של הכת הסיינטולוגית; צריך להחביא אותו. דרכי הרמיה לא מופנות רק כלפי חילונים טיפשים ואנשי מרכז תמימים: באופן חריג, קנס השופט רובינשטיין את הבית היהודי ב-72 אלף ₪ – סכום שיא – משום שזו, כמצוות קלוגהפט יש להניח, ניסתה למסמס את ההוראה של ועדת הבחירות המרכזית להסיר את השלטים שמראים את תמונתו של בנט יחד עם זו של נתניהו.

המטרה של התרגיל הזה פשוטה למדי: להבטיח למצביעי ליכוד שנמאס להם מהמנהיג שדפק אותם, ושלא רואים את עצמם מצביעים לרשימה שמורכבת בחלקה הגדול מאנשי ליברמן (האם עדיין מותר לומר שזו תוצאה של שנאת המהגרים הרוסים הרווחת בקרב יוצאי ארצות האיסלם, זו שאריה דרעי רוכב עליה?), שהם יכולים לסמוך על בנט. הוא עם נתניהו. הוא לא ימכור אותם לשמאל. סביר להניח שאם התרגיל הזה יכניס לבנט עוד מנדט, ה-72 אלף האלה יהיו שווים לו.

הבעיה בקמפיין הצבעוני הזה הוא שהוא כטיח על קברות מתים: גירוד קל מגלה את הגועל והצחנה שהוא מסתיר אך בקושי. לבנט קרתה תקלה: יגאל עמיר, אולי האסטרטג הפוליטי המוצלח ביותר של 20 השנים האחרונות, הביע בו תמיכה. בנט מיהר להתנער ממנו, ייאמר לשבחו – במילייה של הבית היהודי, זה לא מובן מאליו – אבל התמיכה של עמיר בבנט אומרת דרשני. אין ספק שבנט יקדם את הערכים של עמיר בצורה הטובה ביותר, כמובן תוך דיבור בלתי פוסק על דברים אחרים. הציפוי הדק של בנט לא מספיק כדי להסתיר את העובדה שמס' 13 ברשימה שלו, הלל הורוביץ, תומך בשחרור חברי מחתרת בת עין (שכזכור, ניסו לפוצץ בית ספר לבנות), ובהדרת נשים. התגובה של הבית היהודי היתה קלוגהפטית להפליא: הוא שלח את הכתבים לברר מה אמרו פעם חברי כנסת עתידיים של מפלגות אחרות. אוי לבנט אם יתנער מהורוביץ.

המקרה של ג'רמי גימפל מעניין. הלז, שנמצא במקום ה-14 ברשימת הבית היהודי – שנחשב ריאלי על פי חלק מהסקרים – נתפס כשהוא מפנטז בפומבי על פיצוץ המסגדים בחראם א שריף והקמת בית המקדש היהודי במקומו. בנט היה כאן בבעיה. מצד אחד, הוא לא יכול להתנער מגימפל: הפנטזיה שלו מקובלת מאד בחוגי הכיפות הסרוגות, ולא רק שם. רונן שובל, חילוני לכאורה ומועמד לשעבר של הבית היהודי, אמר בעדותו שציטטתי בהרחבה אמש שאהוד ברק הוא "אנטי ציוני במשתמע" משום שהוא "ויתר על הר הבית" (עמ' 23 בפרוטוקול.) איך הר הבית, שהציונות המדינית התנערה ממנו במפגיע וניסתה להעמיד פנים שהוא לא שם, הפך לכזה שבלעדיו אתה "אנטי ציוני"? לשובל הפתרונות. אבל בנט, כמו שובל, לא יכול "לוותר על הר הבית", כלומר על השאיפה לפוצץ את המסגדים ולבנות שם את המקדש השלישי. אי לכך ובהתאם לזאת, הוא הודיע שהוא "גאה בג'רמי גימפל", כדי לכסות את האגף הימני שלו, ואז חזר לטקטיקה הקלוגהפטית, ושלח את הכתבים לברר מה אמרה פעם מירב מיכאלי, כאילו שיש סימטריה בין הריסת המסגדים – ובהתאם, הכרזת מלחמה על כל העולם המוסלמי – ובין קריאה שלא לשלוח את הילדים לצבא. בעולם המוסרי של בנט, שבו אנחנו צריכים כל חתיכת בשר תותחים אפשרית כדי לנהל את המלחמה האמורה מול העולם המוסלמי, כנראה שיש סימטריה.

הבית היהודי, אם כן, גם בהנהגת בנט, תומך – גאה! – במי שרוצה לפוצץ את המסגדים. מה שפעם היה פנטזיה פרועה של כמה הזויים מהמחתרת היהודית, הפך תחת בנט לאידיאולוגיה רשמית. בנט עוד לא נבחר, וכבר הראה לנו שהוא לא יכול להתנער מהפלגים הקיצוניים של המפלגה שלו.

אם אכן התנער מהם אי פעם. הורוביץ הוא חבר באיחוד הלאומי, המפלגה שהיתה קיצונית מדי לממשלת נתניהו וישבה באופוזיציה. בנט איחד בין שתי התנועות. מי שיסתכל על המצע של הבית היהודי וזה של האיחוד הלאומי, יופתע לגלות שהם זהים, כמעט מילה במילה (זה של הבית היהודי מכיל פסקה נוספת, זה של האיחוד הלאומי משמיט פסקה על חובת ציות לכל פקודה בצה"ל.) מה מכיל המצע? המון נופת צופים בסגנון שכבר הורגלנו אליו, אבל כמה סעיפים מזעזעים שבנט ודאי מחזיק אצבעות שאף אחד לא יתקל בהם קודם לבחירות.

למשל, "תקשורת מאוזנת": "אנו נפעל על מנת שהתקשורת הישראלית תהיה מאוזנת יותר, אך לא באמצעות חקיקה אלא באמצעות חשיפת המציאות. כיום מרבית אנשי התקשורת הבכירים במדינה נמצאים בקצה השמאלי של המפה הפוליטית. זהו מצב מעוות שפוגע בחופש הביטוי במדינה." כלומר, בנט – כשיקבל תפקיד מרכזי – יוודא שלא יהיו כלי תקשורת שימתחו ביקורת על המשטר הדתי שלו (על כך מיד). אמנם, בנימין נתניהו כבר עשה את רוב העבודה בקדנציה הנוכחית, אבל תמיד יש מה לשפר. על "דת ומדינה" אומר המצע ש"מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. צביונה צריך להקבע בהדברות בין כלל הציבור על בסיס התנ"ך ומוסר הנביאים. יש להמנע מחקיקה דתית ומחקיקה חילונית כופה. יש לשדרג את מעמד המשפט העברי במדינה." ההדגשות שלי. כלומר, מצד אחד המפז"ל רוצה להביא אותנו למדינה שמבוססת על "התנ"ך ומוסר הנביאים" (זה של שמואל, כנראה, במסגרתו בוצע רצח העם בעמלקים, שמשמש את הפנטזיות של חלק מהמצביעים של בנט), ובמקביל "לשדרג את מעמד המשפט העברי במדינה."

מה המשמעות של "שדרוג המשפט העברי"? פירושו, בתור התחלה, החזרת רוב האוכלוסיה – נשים – למעמד של רכוש שמתחיל את חייו כרכוש האב וממשיך אותו כרכוש הבעל. בשלושה דברים האשה נקנית, אחרי הכל. זה מסתדר נהדר עם הדרת הנשים שמקדמים חלק ניכר מהמועמדים של בנט (והאידיוטית המועילה איילת שקד). פירוש הדבר הוצאה להורג של הומוסקסואלים. פירוש הדבר אישור הריגתם של לא יהודים על ידי יהודים ללא ענישה, פירוש הדבר אישור לרצוח חילונים דעתניים על ידי קנאים יהודים, ושלל מעשי תועבה אחרים. איך בנט יעשה את זה? אה, פשוט: הוא יחזק את מעמד הרבנות הראשית, ללא עוררין המוסד השנוא ביותר בישראל, על ידי שדרוג מעמדם של רבנים ציונים-דתיים.

ומה על אלו שאינם, לרוע המזל, מזרע ישראל? בנט מבטיח לוודא שערבים טובים יקבלו בונוס, וערבים רעים – מי שהוא מכנה "גיס חמישי" – יקבלו טיפול ביד קשה. יש רק בעיה אחת: בנט קובע במקביל ש" מדינת ישראל מאבדת את אדמות הגליל והנגב. בנייה בלתי חוקית מסיבית של הבדואים בנגב גורמת לאבדן האדמות, שלטון החוק והריבונות המעשית של המדינה על הארץ. נפעל לאכיפת חוק וסדר בנגב ובגליל, לטיפול יסודי בבנייה בלתי חוקית והשתלטות על אדמות ללא דין, ולחיזוק ההתיישבות היהודית במקום."

נניח עכשיו לדמגוגיה הגסה על הבניה הלא חוקית: היא "לא חוקית" כי ממשלות ישראל לדורותיהן הקפידו שלא לאפשר תכנית מתאר במגזר הערבי, שיאפשר לו לבנות בתים באופן חוקי. מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מצא (תודה לגלינה ווקס על ההפניה) ב-2004 שמספר המבנים הבלתי חוקיים במגזר הערבי עומד על כ-30,000 לעומת כ-16,000 במגזר היהודי. הסיבות לכך, לדבריו, היא שהאוכלוסיה הערבית גדלה פי שש מאז קום המדינה, בעוד השטח הפנוי לבניה מצידה נשאר זהה. מעבר לשתי הבעיות האלה, מצא המחקר כי הוועדות המחוזיות לא שילבו פלסטינים ישראלים ובוועדות התכנון והבניה. הוא מצא עוד שרוב הבניה הערבית הבלתי חוקית היא למטרות מגורים; הבניה הבלתי חוקית היהודית היא בעיקר ניצול שטחי ציבור להרחבת מבנים. ממשלת שרון התחייבה להכין תכניות מתאר למגזר הערבי "בהקדם." הן לא נוצרו עד היום, שמונה שנים ויותר מיום עריכת המסמך.

אבל לא, לא זה הנושא. הבעיה היא שאם נפתליבאן רוצה "טיפול יסודי בבניה בלתי חוקית" ו"חיזוק ההתיישבות היהודית במקום" – באופן שבו רואה הגזען שמעון גפסו את תפקידו, למשל, ואין סיבה טובה לחשוב שבנט רואה את התפקיד אחרת – אז ישארו לו מעט מאד ערבים טובים לדבר איתם. בנט, כמו רוב חובשי הכיפה, לא מסוגל להבין את מה שלא הבינו הוונציאנים אצל שיילוק: אם ידקרו ערבי, כלום לא ידמם? אם יורעל, כלום לא ימות? אם יעוולו כנגדו, כלום לא ינקום?

אבל בנט, כמובן, לא רואה את הפלסטינים כבני אדם. במקרה הטוב, הם אנשים שפעם גרו על עצים. במקרה הרע, הם דמונים בדמות אדם, עמלקים שכל סיבת מאבקם בישראל היא שיבוש התכנית האלוהית. מותר לתהות איפה נמצא בנט בין שתי הקצוות הללו; בהתחשב בנכלוליותו הכללית, אני נוטה להאמין שהוא בקצה העמלקי של המשוואה. אחרי הכל, אתה לא מגיע להיות מנכ"ל מועצת יש"ע במקרה, גם אם שנה אחר כך אתה מנסה להסתיר את העובדה הזו.

רק כך, מתוך הסירוב לראות בפלסטינים בני אדם, יכול בנט לכתוב במצע שלו ש"ישראל היא מדינה יהודית, מדינת היהודים, בעלת משטר דמוקרטי. נפעל לחיזוק הצביון היהודי של המדינה, ונלחם נגד כל מי שפועל להפיכת ישראל ל'מדינת כל אזרחיה'. עם זאת, נתמוך בזכויותיהם המלאות של המיעוטים במדינה, ובכללם המיעוט הערבי." "זכויות מלאות" והתנגדות ל'מדינת כל אזרחיה' הם סתירה במונחים. ברור לכל, כשמשווים את הטקסט הזה עם מה שכותב בנט על "חיזוק התיישבות יהודית" ו"אובדן אדמות" כתוצאה מ"בניה בלתי חוקית" שהפסוקית על זכויות המיעוטים נמצאת שם כדי שהמפלגה תצלח את מבחן הגזענות ותמנע מפסילה.

אז זה מה שמציע לנו נער הפלא, ההייטקיסט המורעל עם כיפת עבריין הצעצוע: חיבוק של הפסיכים שרוצים לפוצץ את מסגדי הר הבית, תוך הסגת זכויות האדם – ובעיקר זכויות הנשים – לאחור במסווה של "משפט עברי," הכל תוך דחיקת הציבור הפלסטיני-ישראלי עד למצב שבו לא תהיה לו ברירה אלא להתקומם. כל זה, ועוד לא אמרנו מילה על תכנית הבנטסטאנים שלו, במסגרתה הוא יספח את שטחי C והפלסטינים יצטרכו לחיות עם זה. בנט, כאמור, לא באמת רואה את הפלסטינים כבני אדם: הוא באמת ובתמים חושב שאין לאומיות פלסטינים, ושהוא יהיה מסוגל לגזול מהפלסטינים את רוב אדמותיהם מבלי שהם ינקטו באלימות. אחרי הכל, לשיטתו של בנט, אין פלסטינים: יש רק ערבים שמתוך רצונם לדפוק את התכנית של יהוה מתנכלים ליהודים.

נהוג לומר, בחוגי הימין, שהפלסטינים אחראים לממשלה שהם בחרו – תוך התעלמות מכך שהבחירות הפלסטיניות האחרונות היו לפני שבע שנים. הכלל הזה יהיה נכון גם כלפי מצביעי בנט, אם יהפכו אותו לחלק מרכזי מהממשלה הבאה: הם יהיו אחראים לפיצוץ.

למרבה הצער, כולנו נישא בתוצאות.

ועוד דבר אחד: אם היה עוד ספק בכך שיאיר לפיד הוא הליצן הריקני של הבחירות, הנה תשובת מפלגתו (תודה לעופר רון על ההפניה) בשאלת לימודי האבולוציה: "יש עתיד רואה ערך מובהק במפגש של תלמידי ישראל עם מגוון רחב של דעות ועמדות בתחומי הרוח והמדע ובהתאם לתוכניות הלימודים המתקדמות בעולם." פעם לפיד התוודה על עמדות פסיכופומיות, כשהוא טען שנשמת סבו התגלגלה בציפור; עכשיו הוא מוכר את הציבור החילוני בסוג של כפל לשון שמאמץ גם בריאתנות. ואם הוא ככה לפני הבחירות, אתם לא רוצים לדעת איך הוא ייראה אחריהן.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)