החברים של ג'ורג'

נחום ברנע חשף היום (ו'), ב"מוסף לשבת" של ידיעות, שממשלת ישראל משקיעה מדי שנה כ-40 מיליוני שקלים בנסיון לגייר את אזרחיה שיהדותם מוטלת בספק. המדובר בעיקר במהגרים ממדינות חבר העמים. הנסיונות הללו נחשבים לכשלון: מספר המתגיירים אפסי. רוב הכסף (כ-60%) הולך למכון ללימודי יהדות (מל"י) של הסוכנות היהודית, שעם זאת מצליח להביא לגיור של כשליש בלבד מכלל התלמידים שלו.

נסתכל שוב על העובדות הללו: מדינת ישראל משקיעה סכום לא מבוטל בהמרת דתם של אזרחיה, ולדת אחת בלבד – היהדות האורתודוקסית. גיורים אחרים הם לא חלק מהמשחק; הרבנות הראשית לא היתה נותנת את ידה לכך. למדינת ישראל לא טוב, כשאזרחיה לא יהודים כדת: היא רוצה להפוך אותם ליהודים טובים. גם אם הם לא רוצים.

הסוכנות היהודית היא לא הגוף הממשלתי היחיד שעוסק בגיור. עוסק בו, בהצלחה ניכרת הרבה יותר, גם צה"ל. היוזמה היתה של האתון הרשמית שלו, אלעזר שטרן. הלז, כששימש בעוונותינו כקצין חינוך ראשי, נדהם לגלות שכ-600 חיילים מבקשים מדי שנה להשבע אמונים לצה"ל על הברית החדשה. אחרי שצרח על כמה מהם במסדר, והם פרצו בבכי, הוא החליט לפתוח בפרויקט גיור בצה"ל, ובשעתו דווח שמאות מהם מתגיירים מדי שנה. ב-2010, פתח צה"ל במסלול גיור גם לחיילי מילואים.

שטרן טען בשעתו, וכמעט ננזף, שחיילים לא יהודים הם חיילים פחות טובים. זה כנראה היה גורם לצבאותיהם של יוליוס קיסר, ג'ינג'יס חאן ונפוליאון לפרוץ בצחוק רועם. מותר לטעון שמאז שצה"ל הפך לצבא יהודי יותר, שעסוק בלי הרף בזהותם של חייליו ובדמוניזציה של האויב, הוא צבא גרוע יותר. אולי זה נובע גם מכך שהצבא מעסיק יותר מדי אוכלי חינם שעסוקים בפנטזיות על אונס.

חיילים טובים הם חיילים שמגינים על ביתם. לצבאות עממיים יש בכך יתרון על צבאות מקצועיים. אפשר היה לבנות אתוס אזרחי בישראל, אתוס שוויוני, שבו התפקיד של החייל הוא להגן על ביתו, ולא משנה מה דתו של החייל. מצד שני, זה היה דורש שינוי מהותי בתפקידו של הצבא: מצבא כיבוש שמשמש כחוד החנית של התנועה הלאומנית היהודית, שעוסק עבורה בטיהור אתני, לצבא של אזרחי המדינה שלו. כלומר, צבא שהוא זרוע של חברה אזרחית.

וישראל, כידוע, איננה מדינת אזרחיה. היא מדינת יהודיה. על כן היא רוצה שיהיו כמה שיותר מהם, כדי שיהיה לה יותר בשר תותחים שיוכל להחזיק בעקשנות בכיבושים שלה – הכיבוש, אחרי הכל, הוא הפרויקט הישראלי הגדול ביותר והמושקע ביותר. היא יכולה לחיות, במאמץ ובחירוק שיניים, עם אזרחים לא יהודים – אבל עם אזרחים ספק יהודים, כאלה שאומרים שיהדות היא לא דבר חשוב להם, היא מתקשה הרבה יותר להסתדר. היא צריכה לגייר אותם. מהבחינה הזו, המדינה הציונית היא סוג של כנסיה: היא חיה הרבה יותר בשלום עם כופרים – קרי, מאמיני דת אחרת – מאשר עם מינים, קרי אנשים שמעזים לחלוק על עיקרי הדת שלה, או לומר שהם לא חשובים, מתוך הדת עצמה.

מדינה נורמלית, כלומר כזו שאיננה מדינת דת, היתה מניחה לתושבים שלה להאמין במה שהם רוצים, כל זמן שהאמונה הזו לא כוללת אלימות כלפי אנשים אחרים. היא היתה מצפה מהם לשלם לה מסים כדי שתוכל ליישם שורה של תכניות ממשלתיות לרווחת האזרח, והיתה מצפה מהם שיטלו נשק בידם כדי להגן עליה במקרה שתמצא את עצמה במלחמה.

ישראל, כידוע, איננה מדינה נורמלית. היא מדינת דת. שטרן עצמו, שילוב דוחה במיוחד של הדת היהודית עם דת החאקי, לא צריך להפתיע אותנו. מי שצריכים לשאול את עצמם למה ×–×” נשמע להם הגיוני שהמדינה שלהם עוסקת בהמרת דת – בצבא, בהיותו מסגרת שכופה קונפורמיות יש לשער שמופעל לא מעט לחץ על מגויסי הכפיה שהדת הרשומה שלהם לא מספקת לשנות את המצב ×”×–×” – הם הישראלים החילונים. הם הרי כלל לא דתיים, לדבריהם. אז למה חשוב להם, חשוב להם מספיק עד כדי העסקת כלי קודש בתשלום על ידי צה"ל ועל ידי הסוכנות היהודית, להמיר את דתם של אחרים?

התשובה היא שכמו בהרבה תחומים אחרים, חלק ניכר – אם לא רוב – מהחילונים היהודים אינם באמת חילונים. הם פשוט אורתודוקסים שלא אוהבים לקיים מצוות, אם כי הם מקפידים באדיקות ראויה לציון על הציווי "שנא את הרבנות." הרעיון של חתונה עם מישהו שמחוץ לקבוצת הדם שלהם ממלא אותם אי נוחות במקרה הטוב, סלידה עמוקה במקרה הרע. הם הפנימו את מה שמערכת החינוך הציונית לימדה אותם: שישראל היא ארצם של היהודים מכוח זכות היסטורית. אם הם לא יהודים, והם לא יודעים ולא באמת רוצים להיות יהודים, אז כל נוכחותם במה שהיה פעם פלסטינה היא גזל. זהות עצמאית משלהם הם לא מפתחים, כי זה מצריך מחשבה, ומדינת כל אזרחיה תאלץ אותם – הם יודעים היטב – לוותר על הפריבילגיות שלהם כבני עם האדונים.

אז הם משלמים מס שפתיים לדת שהם מסרבים להכיר בעצמם, ודורשים שאחרים – כאלה שייכים לקבוצת הילידים ושנמצאים בקבוצה שולית ביחס, כמה נוח – יעברו המרת דת שהם עצמם כלל לא היו מעלים על דעתם לעבור.

ובדרך הם מוכרים את מה שיכלה להיות מדינה חופשית לאלעזר שטרנים ולסוכנות היהודית, שיקפידו לוודא שזו תהיה מדינת מסדר צבאי דתי. בלעדיהם זה לא יכול היה לקרות.

(יוסי גורביץ)

הבדיחה המכהנת כשר האוצר, יאיר לפיד, ניסה בסוף השבוע להסיח את דעת הקהל מהכשלון המהדהד שלו בתחום הכלכלה. בין שאר הכשלונות בתחום, לפיד העביר תקנה לאחרונה שמעלה באופן חד את המיסוי על אלכוהול זול, ומורידה באופן חד לא פחות את המס על אלכוהול יקר, שנצרך על ידי העשירים. הביקורת הזועמת על המהלך הפחידה את לפיד – אולי הוא קרא את מה שהיה לאישתון לכתוב בנושא; לא מומלץ לנשים בהריון ולבעלי קיבה רגישה – שכנראה, כרגיל, לא הבין על מה הוא חותם. על כן הוא הורה לבכירי משרדו לבחון את האפשרות לסגת מהגזירה הזו – מבלי להבין שבכך הוא מסתבך עם ה-OECD, שהציב לישראל כדרישת סף לכניסתה לארגון את שינוי מדיניות המיסוי של האלכוהול, שפוגעת במדינות החברות בארגון. מה לעשות: היכולת לקשקש על ריקי כהן או על אשר וחיים לא אומרת שאתה כשיר לאיזשהו תפקיד חוץ מפובליציסט, ודאי לא לתפקיד מסובך כמו זה של שר האוצר. בשלב זה, אין מנוס מלהקדיש לשר האוצר את "מקהלת העבדים העברים."

אבל נעבור להסחת הדעת. בצ'אט שארגן בעמוד הפייסבוק שלו – כמו המודל שלו, בנימין נתניהו, לפיד מתחמק בעקביות ממסיבות עיתונאים, שם יכולים אנשים שמבינים עניין לשאול אותו שאלות קשות – הודיע לפיד שהוא מתכוון…. אה, סליחה, אפילו לא את ×–×”. הוא אמר ש"אני חושב שצריך תחבורה ציבורית בשבת. אני אמרתי את ×–×” בקמפיין שלי ואני אומר את ×–×” שוב ושוב – לא באזורים דתיים אלא בשכונות וערים חילוניות, מפני שזה לא עניין של דת ומדינה אלא עניין סוציאלי פשוט." לפיד מיהר להודיע שזה לא יקרה בקרוב, כמובן: הרוצה לשקר, ירחיק עדותו.

כמה הערות. אני לא יודע מה הן "שכונות וערים חילוניות." אולי לפיד רוצה למפות את הישובים העירוניים ומקום שבו יש יותר מ-51% חילונים, יזכה לתחבורה ציבורית בשבת. שכונות שבהן איתרע מזלם של התושבים ויש בהן רק 49% של חילונים, האוכלוסיה הזו תצטרך להמשיך לסבול. ככה זה. אפשר לראות איך מהלך כזה, אם אכן יתבצע – הטייסת של חזירי הוד מלכותה כבר נערכת למופע חגיגי – יוביל לנדידה של אוכלוסיה חילונית לאזורים "חילוניים", ויוביל לחלוקה מחדש של הארץ, כמו גם לקריסה כלכלית של חלק ניכר ממנה. טוב, זה מצריך חשיבה של שני צעדים קדימה, מה שמוגזם לצפות משר האוצר.

לא ברור באיזה יקום מקביל חי לפיד, אם הוא חושב שזה לא "עניין של דת ומדינה אלא עניין סוציאלי פשוט." דווקא מבחינה סוציאלית, המצב שבו נהגי התחבורה הציבורית יצטרכו לפעול בכל ימי השבוע הוא מורכב מאד, בלשון המעטה. יהיה צורך לעשות שינוי ניכר בכל מבנה ימי המנוחה בישראל – למשל, לקבוע שכל עובד יעבוד רק חמישה ימים בשבוע, אבל הוא לא יהיה כבול לימי מנוחה של שישי ושבת, אלא יוכל לקבוע אותם כרצונו, כאשר על עבודה בסוף השבוע המסורתי הוא אמור לקבל שכר גבוה משמעותית. זה אומר שחוק שעות עבודה ומנוחה, כלי מרכזי בכפיית הדת על יהודים בישראל, עף מהחלון. וזה לא יקרה ולא יכול לקרות, כפי שאסביר מיד.

פוליטיקאית שעתידה מאחוריה, ציפי לבני, השמיעה גם היא השבוע קולות דומים. מי שמכרה את הציבור שלה אחרי שהבטיחה שלא תשב בממשלתו של נתניהו רק כדי להיות הראשונה שקפצה אליה אחרי הבחירות, בתואנה של קידום השלום – לא ברור אם לבני, שמכירה היטב את נתנהיו והגדירה אותו בעבר כסרבן שלום, מרמה כאן יותר את עצמה או את ציבור בוחריה – יודעת שהיא תישאר הערת שוליים לא מחמיאה בעמוד ×–× ×™×— של ההיסטוריה הישראלית, והיא רוצה להגיע איכשהו, כמו שאול מופז, אל הקדנציה הבאה. כדי לעשות את ×–×”, היא צריכה את המחנה הליברלי. אז היא הבטיחה לו להעביר ברית זוגיות שתכלול גם זוגות גאים.

גם לפיד וגם לבני מוליכים שולל את מי שמאזין להם, והם אמורים לדעת את זה. ההסכם הקואליציוני שהם חתומים עליו העניק לאח בנט זכות וטו על כל שינוי בנושאי דת ומדינה. סעיף 37 שלו אומר בפשטות ש"שינויי חקיקה בנושאי דת יהיו בהסכמת כל מרכיבי הקואליציה." ואם מישהו חושב שבנט יסכים להסדרת מעמדם הזוגי של גאים, או לוויתור על הדרישה הדתית המרכזית שהפרהסיה הציבורית בשבת תנטה לכיוון הדתי ולא לכיוון החילוני – דרישה של מפלגות דתיות מאז הקמת המדינה – הוא כנראה מעשן משהו טוב במיוחד. יתר על כן, גם בעולם המופלא שבו בנט היה עשוי להתגמש בשני הנושאים האלה, כבר ראינו שלא הוא שולט במפלגה שלו, אלא רבני יש"ע.

על יאיר לפיד אפשר להאמין שהוא לא הבין על מה הוא חתם, כשחתם על ההסכם הקואליציוני: הוא מטומטם ועצל מספיק. על לבני, שהיא בכל זאת עורכת דין בהשכלתה ורקחה דילים מול אריאל שרון במשך שנים ארוכות, קשה הרבה יותר. חשוב גם לזכור שההסכם הקואליציוני הסופי הוא לא ההסכם שעליו חתמה לבני; נתניהו אילץ אותה לחתום על ההסכם החדש. צריך לזכור עוד שהרעיון של ברית הזוגיות שמקדמת לבני כבר הופל ב-2010, אז על ידי "ישראל ביתנו," ושאין סיבות טובות לחשוב שההומופוביה הפראית של רוסיה הפוטיניסטית לא מחלחלת לסניף הישראלי שלה.

בקיצור, כל זמן שממשלת נתניהו-בנט עומדת, אין שום אפשרות לשינוי חוקי במצב הדתי בישראל. כשפוליטיקאי אומר את ההיפך, הוא משקר לציבור, כנראה מתוך כוונה לבצע את תמרון אלקיביאדס. הלז היה פוליטיקאי אתונאי דוחה במיוחד וכריזמטי במיוחד שבין השאר ניסה לנהל מערכת יחסים עם סוקרטס, ללא הצלחה; הקשר בין הבוגד אלקיביאדס ובין סוקרטס שיחק כנראה תפקיד במשפטו של האחרון. מספרים עליו שיום אחד, הוא קצץ את זנבו של כלבו הנאה, והעיר כולה התרעמה על מעשה האכזריות הזה. כשבאו ידידיו של אלקיביאדס לשאול וואט דה פאק, הוא צחק ואמר שהוא מעדיף שידברו על זנב הכלב ולא על התרגילים האמיתיים שלו.

כשלפיד ולבני מנפנפים לכם ברפורמה בתחום האישי או הדתי, ואחר כך יקוננו על כך שהיא הוכשלה, הם משתמשים בתמרון אלקיביאדס: הם רוצים שתסתכלו על מה שהוא לא חשוב, משום שמלכתחילה השניים כבלו את עצמם בהסכם שאומר שאין לו סיכוי, כדי שלא תסתכלו על המהלכים החשובים באמת שלהם.

כלומר, של לפיד. ללבני לא נשארו מהלכים חשובים באמת. לפיד עדיין מסוגל לזמבר אתכם עד העצם. זכרו את זה בפעם הבאה שהוא יחזור לרטוריקה החילונית שלו: היא חלולה בהכרח. והוא זה שהפך אותה לכזו.

ועוד דבר אחד: המדינה הודיעה מוקדם יותר השבוע למתכנני הישובים הבדואים שהיא זוממת – היא מתכוונת להשתלט על נתחים ניכרים מאדמות הבדואים – שאם הם יפיצו את התכנונים, הוא יועמדו לדין בחשד לעבירה על בטחון המדינה. אם למישהו היה ספק איך רואה מדינת כל יהודיה את האוכלוסיה הלא יהודית שלה.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

במוסף "7 ימים" יש כתבה על זוג גאים שנישאו בחו"ל, הביאו לעולם זוג ילדים באמצעות אם פונדקאית ונתקלו בחומה בצורה כאשר ניסו לגייר אותם: הרבנות לא היתה מוכנה לכך בשום אופן. תופעה דומה, אם כי כנראה פחות חריפה, מדווחת מצד זוגות סטרייטים שמשתמשים באם פונדקאית במדינה זרה כדי להביא ילדים לעולם. במקרה של זוג הגאים, הסיבה לכך פשוטה למדי: כדי שהילד יתגייר, הוא חייב לגדול בסביבה אורתודוקסית. אפשר לומר הרבה דברים חיוביים על סביבת הגידול של שני הורים גאים, ובהתאם היא לא תהיה יהודית אורתודוקסית.

אם נניח עכשיו לבעיה החריפה של שימוש באם פונדקאית, יש כאן אי הבנה ניכרת מצד הרבה מאד חילונים. הכתבה מביעה זעם רב על כך שהרבנות לא מוכנה להקל על הגיור. אבל זה לא תפקידה של הרבנות להקל על גיור.

היסטורית, מסוף ימי הבית השני, היהדות היא דת שמקשה מאד על הצטרפות אליה, הן משום צווים קיסריים שאסרו על גיור – צו של אנטונינוס פיוס מאמצע המאה השניה – והן משום התגברות השנאה למין האנושי בקרב כותבי התלמוד. לפני זה, היהדות היתה דת מיסיונרית מאד, אבל לא זה הנושא שלנו. היהדות הרבנית, אחרי הטראומה של חורבן הבית השני, היא דת מסתגרת.

וזו זכותה המלאה. והיא לא צריכה לפתור את בעיותיהם של אנשים שכלל אינם נמנים על קהל מאמיניה. היא לא צריכה לשנות את עצמה, את המסורות ארוכות השנים שלה, רק בגלל שלכמה אנשים שלא יודעים וכנראה גם לא רוצים לדעת איך מתנהגים בתוך בית כנסת המסורות האלה לא נוחות.

השאלה "למה אתם מקשים עלינו" היא לא השאלה הנכונה. התשובה עליה ברורה לגמרי: אנחנו לא רוצים אתכם. אתם חיים באופן שמנוגד לחלוטין למה שאנחנו מאמינים בו ונמאס לנו לפזר עליכם אבקת פיות כדי שתרגישו טוב עם עצמכם. יש לנו ערכים ויש לנו עמוד שדרה. אולי כדאי שתצמיחו כזה בעצמכם.

השאלה הנכונה היא "למה אנחנו זקוקים לרבנים כדי לקבל זכויות במדינת ישראל." למה בעצם מעמדם של ילדים תלוי במישהו שלא מכיר אותם ולא רוצה להכיר אותם. התשובה על השאלה הזו צריכה להיות הפרדת דת ומדינה – אבל יש מעט מאד חילונים שבאמת מעוניינים בהפרדת דת ומדינה, זאת משום שהפרדה כזו תפרק את המילה "יהודי" מהמטען הלאומי שלה. היא תחזור למשמעותה המקורית, לפני שהופקעה על ידי הציונות, של חבר בקהילה דתית. ואם אתה לא חבר בקהילה הזו, במה אתה יהודי?

רוב היהודים החילונים לא רוצים לחשוב על השאלה הזו לעומק: היא לא נוחה ובסופה רובצת מדינת כל אזרחיה, שמשמעה ביטול מדינת הפריווילגיות של היהודים. בסופה רובץ שוויון, ואני חושד שהאנשים הטובים שזועמים על הרבנים שמקשים על החיים שלהם לא באמת רוצים ללכת את כל הדרך הזו. הם רק רוצים חותמת גומי שתאפשר לילדים שלהם חיים של שותפים מלאים בקהילה בעלת הפריווילגיות.

ומהבחינה הזו, דווקא הרבנות, שעומדת על עקרונותיה מול הריק המחשבתי של המוחים מולה, היא זו שמעוררת הערכה.

וכן, אני יודע שאת המילים "הרבנות מעוררת הערכה" אני אצטרך לבלוע, וכנראה הרבה יותר מהר מכפי שאפילו אני חושב.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

"ועת נער נמלט אל גבול-שוֶדיה מציד,-

היא איננה פונה לעַיֵּן בַּמפות.

היא פשוט מוליכה אותו פנימה לַבַּית,

בלי לדעת כי זו שאלה של טרַנְסְפורט.

מדינות בעולם יש גדולות שבעתים

ומקום בהן רב למַחְסֶה וּמָלון,

אך לפני הצילן איש-טובע ממים

אוהבות הן תמיד להביט בַּמִלון.

יען שפת מִלּוֹנָן ססגונית כַּפּרפר היא –

יש "קצה-גבול-של-יכולת", או "כושר קליטה".

רק בשוֶדיה עוד חי המנהג הברברי

להציע לַהֵלֶך כוס תה וּמִטָּה.

ולכן הגדרות היא איננה בוררת

ואיננה מרבה דקדוקי מנגָנון,

היא כותבת פשוט: "הַכְּנִיסָה מֻתֶּרֶת"…

ויסלח לה האל על דלוּת הסגנון." (נתן אלתרמן, "הלשון השודית", 1943)

אחד האנשים המסוכנים ביותר והמאוסים ביותר בימין הישראלי הוא גדעון סער. לא רואים עליו שהוא כזה. מדובר באחד האנשים האפורים ביותר שתפגשו, עם קול קלוש ומעט צפצפני, מה גם שהחבר של שלי יחימוביץ' התפרסם בכך שהוא הולך למועדונים בתל אביב ושלעתים הוא גם מתקלט. במסווה של אחד מהחבר'ה, לא אחד ממזילי הריר מעוצמה לישראל, הפך סער לשר החינוך הימני ביותר. הוא השתמש בתנועה הפולקיסטית "אם תרצו" ככלבי התקיפה שלו: שובל ושאר הליצנים היו, בהזמנתו של סער, מציגים איזה "דו"ח" מופרך – בדרך כלל טקסט מדולל של המכון לאסטרטגיה ציונית או נג"ו מוניטור, שום דבר חדש – לכנסת, ואז שר החינוך היה מכריז שנושא חמור הועלה על סדר היום, והיה משליך מאחוריו את כל המשקל של משרד החינוך.

עכשיו מחזיק סער באחד התפקידים החזקים בישראל, שר הפנים. האחרון לא דומה למקבילו הבריטי או האמריקאי; הוא דומה יותר למקבילו הצרפתי או הסובייטי/רוסי. הוא היורש בתחומי ישראל של הנציב העליון, ומחזיק בכוחות שיונקים את שורשיהם מהפחה הטורקי. הוא יכול לסגור עיתונים ולבטל את אזרחותם של ישראלים. אלה כוחות שנעשה בהם שימוש נדיר, אבל הם מעולם לא בוטלו. בכוח אחר, ביטול תושבות, נעשה שימוש תדיר הרבה יותר, במיוחד כלפי תושבי ירושלים המזרחית.

אמש (א') העלה סער את הצעת החוק הראשונה שלו כשר פנים לוועדת השרים לענייני חקיקה, שבשנים האחרונות היא זו שקובעת בפועל אם חוקים יעברו או לא. הסכמה של הוועדה משמעה שהצעת החוק זוכה לרוב כמעט אוטומטי בכנסת. הצעת החוק של סער, שעברה בקריאה ראשונה בכנסת הקודמת, תעבור כעת לכנסת לקריאה שניה ושלישית. היא אוסרת על פליטים ("מסתננים", בלשון החוק) להוציא כספים מישראל, בכל צורה שהיא. הפליט יוכל להוציא כסף מישראל רק כאשר הוא עוזב אותה, וייאסר עליו להוציא יותר מאשר שכר המינימום כפול מספר החודשים ששהה בישראל.

רשמית, המטרה של הצעת החוק היא למנוע מפליטים להוציא כסף מישראל עבור פליטים אחרים. הסיבה לכך, טוען סער, היא שהוצאת הכספים מישראל היא הסיבה העיקרית להגעת הפליטים לישראל. זה קצת משונה: ממשלת נתניהו כבר הכריזה נצחון על ה"מסתננים." בדצמבר האחרון, טען נתניהו שאפילו לא פליט אחד לא הצליח להגיע לישראל; בתחילת החודש, אמר סער עצמו שרק שלושה "מסתננים" נכנסו לישראל בחודש מארס 2013, ונמסר שבפברואר היה מספרם עשרה. שותפות האינטרסים בין ישראל ובין הסאדיסטים הבדואים בסיני כבר השיגה את מטרתה. אז מה בדיוק אמורה הצעת החוק הזו להשיג?

את שוד הפליטים, כמובן. גם כך חלק ניכר מהם לא מקבלים שכר בצורה מסודרת, וכאשר הם מגורשים חלאות האדם שהעבידו אותם עושים כמיטב יכולתם לא לשלם להם את המשכורת האחרונה, ביודעם שכאשר הם כבר יהיו באפריקה ומשם הם לא יוכלו לקבל את הכסף. מדינת ישראל לא העמידה לדין אפילו לא אחד מהעלוקות בדמות אדם האלה. הם יהודים בחלקם הגדול, אחרי הכל, וגם הם בדרכם עושים את רצון המשטר.

עכשיו כל פליט שיגורש מישראל, אם יסתבר שיש עליו סכום כסף שגדול מדי לדעת שר הפנים, יצטרך לוותר על כסף שהורווח בעמל וזה יוחרם על ידי המדינה. סער חושב שמדובר בכסף ששייך למישהו אחר ולא לאותו הפליט? נהדר. יואיל ויציג ראיות לחשד הזה, ייקח את האיש לבית משפט, ושם יציג ראיות שאומרות שהכסף לא שייך לו. כך עובדת מדינת חוק. האגודה לזכויות האזרח ציינה כי במהלך הדיונים בוועדת הפנים, הוסף לחוק סעיף שאוסר על הוצאת רכוש של פליטים מישראל – כדי להמנע מהמצב המביך, שבו ישראל מגרשת אנשים אל מותם אבל מחזיקה במחסנים את הרכוש שלהם ולא שולחת אותם אחריו. לעתים הרכוש הזה כולל את התרופות שיכלו להציל את המגורשים, אבל אל דאגה – אלה לא יהודים. מעכשיו, הבעיה הזו לא תתקיים. הרכוש הזה, כבשת הרש, יולאם ויימכר.

האם המדינה תרוויח הרבה מהשוד הזה? לא סביר. מדובר בסכומים זעומים. יש להניח שהפליטים ממילא מרוויחים הרבה פחות משכר המינימום. גם מכירת הרכוש שלהם לא תכניס כסף רב. אז למה כל זה? למה הצעת החוק הזו?

קשה שלא להגיע למסקנה שמדובר באחת משתיים: או נסיון הפללה של הפליט, מה שיאפשר לישראל לכלוא אותו ללא משפט לשלוש שנים לפחות באחד ממחנות הריכוז שנבנו לשם כך; או בסאדיזם נקי, כרכור נצחון סביב אנשים שכבר הובסו על ידי החיים, רבים מהם ניצולי מחנות העינויים בסיני, שילמדו עכשיו את הלקח שעם שמתקרבן סביב עברו כפליט מסוגל להתנהג כבריון משולח רסן, שהילד המוכה הופך בקלות לגבר מכה. מילולית, לעתים. כליאתו של הפליט תעלה למדינה יותר מהשלל שהיא תגבה ממנו, כך שיש להניח שהסיבה האמיתית היא סאדיזם.

כשהפכה גרמניה הנאצית למקום שיהודים שוב אינם יכולים לחיות בו, אחרי חוקי נירנברג ובמיוחד אחרי ליל הבדולח של הרייך, כל מי שיכול היה להמלט, נמלט. דווקא אז, הידקו הנאצים את חוקי הרכוש ויצרו כמה חוקי עוול חדשים, כדי למנוע מיהודים להוציא את רכושם. הביזה הלאומית הזו, שבאה אחרי גל הביזה של "אריאניזציה" של הרכוש היהודי – כלומר, העברתו בפרוטות לידיים גרמניות – חולקה ביד רחבה על ידי הנאצים למעמד הבינוני והבינוני התחתון. כך הפכו את כלל האוכלוסיה לשותפה בפשע. סביר להניח שהמעמד הבינוני או הבינוני הנמוך הישראלי לא יראה ולו מטבע משומש של עשר אגורות מביזת הפליטים האפריקאים, ועדיין המהלך הזה יתקבל כאן בצהלה, השתתפות מרצון בפשע, יריקה על מי שכבר הוכה.

ילדים מוכים, כבר אמרתי? אנחנו תלמידים שקדנים, שקדנים מאד.

ועוד דבר אחד: ביום חמישי הקרוב, בשעה 17:00, ייערך יום זכרון לקורבנות רצח העם בדארפור בכיכר רבין בתל אביב. מטבע הדברים, הוא יעסוק גם במצבם של הפליטים בישראל. פרטים כאן.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם

(יוסי גורביץ)

אתר "הארץ" יצא הבוקר בכותרת ראשית, שדיברה על כך שחוברת הלכות של הרבנות הצבאית קובעת ש"גויים אינם זכאים לזכויות שוות במדינה." נראה ש"הארץ" רוצה להיות יותר מדי הניו יורק טיימס, שכן כמו האחרון גם הוא נוהג לקבור את הכותרת האמיתית. במקרה שלנו, מדובר באמירה של הרבנות הצבאית ש"ממילא התפישה הרואה את הגויים כשקולים לישראל בזכויותיהם במדינה נוגדת את דעת התורה, ואין תוקף הלכתי לנציגי המדינה לפעול בניגוד לרצון התורה”. הדגש שלי.

שימו לב מה קרה כאן: פקידי משטר – רבנים שכירי הציבור – הודיעו שלנציגי המדינה, גם נציגי המדינה הנבחרים, אין סמכות לפעול בניגוד ל"רצון התורה," כלומר בניגוד לרצונם-שלהם. את זה הם אמרו, כעובדה, לחיילים שאולצו לקבל את הטקסט שלהם, טקסט שנכתב בכספי ציבור, הודפס בכספי ציבור והופץ בכספי ציבור. ואף אחד בכל השרשרת לא עצר לרגע לשאול מה לעזאזל קורה פה.

כל פקיד אחר, בכל מוסד אחר, שהיה מעז להודיע שנבחרי הציבור יכולים להגיד מה שהם רוצים, הם לא יכולים לחלוק עליו, היה נפרד במהירות מתפקידו. לרבנים – וכפי שראינו במקרה של הרמטכ"ל, גם לקצינים בכירים – מותר לצאת נגד הרשויות הנבחרות. אם לשפוט על פי התקדימים, כשינסו להדיח אותם הם ימררו בדמעות תנין על כך שפוגעים בזכות הביטוי שלהם. אז לא, לפקיד בתשלום – ואני מצטער, התואר "רב" לפני השם שלכם לא משנה את העובדה שאתם פקידים בתשלום – אין סמכות להודיע על הפיכה ואז לילל שסותמים לו את הפה.

הטקסט הזה של הרבנות מלא תופינים דומים. אילו הייתי אנטישמי, הייתי מקפיד שהטקסט הזה, שבו נקבע שלא יהודים הם רק אורחים בישראל ואינם אזרחים שווים; שנשים נחותות מגברים; ושיש לחייב לא יהודים לחיות תחת סממני דת יהודיים – מזוזות – ולאיים עליהם בהעמדה לדין אם הללו ייפגעו, יופץ בכל שפה אנושית. כפי שהגורמים הרשמיים של ישראל גוזרים על הלא יהודים, הייתי אומר, כך יש לגזור על היהודים בכל מקום ומקום. מדינה שהפקידים הרשמיים שלה, שעד כה הם עדיין בתפקידם, קובעים שלא יכול להיות שוויון בין יהודים ולא יהודים, לא תוכל להתלונן אחר כך כשמדינה אחרת תפלה יהודים לרעה. החוברת של הרבנות הצבאית מציגה את כל היללות של מדינת ישראל הרשמית על אנטישמיות במדינות אחרות כיללת תנים, צביעות שאין להתייחס אליה אלא בסלידה.

העובדה שהרבנות הצבאית היא מקדם האנטישמיות מס' 1 לא צריכה להפתיע מישהו. מי שאישר את החוברת הזו הוא מיודענו אל"מ הרב אייל קרים, רמ"ח הרבנות הצבאית ומי שמנהל את מערך פסיקת ההלכה בצה"ל. אתם עשויים לזכור אותו מהפרשה שבה אישר אונס בזמן מלחמה ואחר כך נאלץ לבצע נסיגה צרפתית. דובר צה"ל נחלץ להגנתו בפרשה ההיא – אז "הארץ" לא רצה להתייחס למה שנחשף בבלוג הזה – ועכשיו הוא לומד, להוותו, שמי שהולך לישון עם כלבים מתעורר עם פרעושים.

עכשיו דובר צה"ל נאלץ להגן על הצורה הבוטה ביותר של הדרת נשים. בפסיקה שנחשפה הבוקר, כותבים הרבנים בשאלה האם מותר לקצינה בכירה לתקוע מזוזה שטכנית כן, אבל מאחר ומדובר במבני ציבור "ראוי יותר להחמיר" ולמנוע זאת ממנה משום "כל כבודה בת מלך פנימה."

"כל כבודה בת מלך פנימה" מפגין את הבורות האורתודוקסית בעברית. המילה מתייחסת לאוצרותיה, כבודתה, של בת המלך; הבורים שנחשבים לפרשנים אורתודוקסים חשבו שלא מדובר ב"כבוּדה" אלא ב"כבוֹדה." המשפט הזה הוא הקוד לכל הלכות הדרת הנשים. מה שהפסיקה הזו אומרת בעצם הוא שראוי שהקצינה הבכירה תדחוף את עצמה לאיזשהו מקום שבו אף אחד לא יוכל לראות אותה ולא יוכל להתגרות מעצם קיומה הנשי. לפסוק שאסור לקצינה בכירה בכלל לדבר עם גברים, שלא לומר על לחלק להם פקודות (זו הלכה מפורשת), הרבנים של קרים עוד לא העזו, אבל נראה מה הם יוציאו – בנייר רשמי, שמודפס בכספי הציבור – בשנה הבאה.

ואולי לא יהיה כזה. האיש שאחראי להפיכה האמונית שמבצעת הרבנות הצבאית בצה"ל, תא"ל הרב אביחי רונצקי – האיש והפסיקה שהתירה לא לטפל בשבויים – ממש לא אהב את מה שהוא קרא הבוקר ב"הארץ." התגובה שלו, כמובן, היתה להאשים את העיתון: הוא אמר שהמטרה של העיתון בפרסום היא "להרחיק את הציבור מהיהדות."

מצד שני, רונצקי מבין היטב שהבעיה היא לא בעיתון אלא בטקסטים של הרבנים שבאו אחריו. הוא לא מתנער מהם חלילה, אלא חושב ש"מן הראוי היה שלא לפרסם את הדברים כפי שהובאו בחוברת, זאת מתוך העיקרון של 'חכמים היזהרו בדבריכם', ומתוך הערכה שדברים מעין אלה יעוררו גלים ודיונים הנועדים לייצר מראית עין לפיה התורה נגד גויים."; לדבריו "עקרונות הלכתיים כדוגמת זה שהועלה בחוברת דינם להישאר בבית המדרש שכן קשה להסבירם לכלל הציבור." רונצקי אמר עוד "כי המגמה צריכה להיות קירוב של חיילים למקורות היהדות ומתוך כך חיזוק רוח הלחימה, וגישה שכזו עשויה להיפגם בעקבות פרסומים ברוח זו, ו"כשם שמצווה לומר דברים נשמעים כך מצווה שלא לומר דברים שאינם נשמעים."

מה אומר רונצקי ליורשים שלו? תקשיבו, טמבלים, ותקשיבו לי טוב. עוד לא הגיע הזמן לומר את האמת בפומבי. היא עדיין צריכה להיות במרתפים. הדבר האחרון שאנחנו צריכים עכשיו הוא שמישהו אשכרה ישים לב לתכנית האמיתית שלנו. הפסיקו, במיידי, לפרסם את הדברים האלה וליצור בכך מצב שבו מישהו יכול לצטט אתכם באופן שאי אפשר להתכחש לו. אמרו את הדברים בעל פה, בכינוסים של אנ"ש, ורק שם. מה אתם רוצים, שהם יתעוררו וישימו לב להפיכה שאנחנו מבצעים? הנה, הם כמעט כבר בידיים שלנו: הרמטכ"ל מתרפס בפני המחנה שלנו ובקרוב יתחיל לספור בנות שירות לאומי כאילו הן חיילות של ממש. הם מאד טובים בהכחשה עצמית; למה אתם מכריחים אותם לראות לאיזה סוג של מדינה אנחנו מובילים אותם?

זכרו את הדברים של רונצקי, זכרו אותם בפעם הבאה שאיזה חובש כיפה ינסה לומר לכם שהדברים הם לא כמו שהם נראים ושאתם חסרים הבנה בנושא. הוא ינסה למרוח אתכם. זה לא שהדברים המפלצתיים לא שם; זה שלא צריך לדבר עליהם בפומבי. בינתיים.

וזו עדיין רק עוד שכבה אחת של הבצל. יש עוד שכבות. נדון בעוד אחת מהן.

[]

במשך שנים, כשהטיחו בחובשי הכיפות שדמוקרטיה ויהדות לא יכולים לחיות בכפיפה אחת, הם נהגו לסגת את מתרס משומש, "דינא דמלכותא דינא." כמו כמעט כל מה שחובשי כיפות אומרים בציבור, זה היה במידה רבה שקר, שהסתמך על הבורות של המאזין.

"דינא דמלכותא דינא" הוא התפיסה שלמלכות יש חובה לשמר קודם כל את הסדר, ומתוך החשש המזרח תיכוני כל כך מפני אנרכיה – "הווי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו בלעו" – היא קובעת שעל הנתין היהודי לציית לחוקיהם של שליטים זרים, כל זמן שאלה אינם סותרים במפורש את ההלכה. התפיסה הזו מגיעה עמוק בתוך התקופה הפרסית, אחרי ששרידי הריבונות היהודית היו רק זכרון רחוק. חלק מהפוסקים מניחים שמדובר גם במלך יהודי, אבל בזמנם זו היתה אגדה רחוקה.

"דינא דמלכותא דינא" היא השלמה עם מצב קיים, לא קבלה שלו, ומהבחינה הזו מדינה יהודית מאתגרת את ההלכה הרבה יותר מאשר סתם שלטון. מדינה יהודית, אחרי הכל, אמורה להיות יהודית. קיומה של ממלכה יהודית שאיננה אוכפת את חוקי ההלכה היא מצב בלתי נתפס מבחינה הלכתית. דווקא במדינה כזו, "דינא דמלכותא דינא" בעייתית מאד.

מבין שלוש זרועות השלטון, איבדה היהדות ההיסטורית בשלב מוקדם את הזרוע המבצעת, כמו גם את הזרוע השופטת, אבל היא נאחזת בציפורניים בזרוע המחוקקת. היא לא יכולה לקבל מצב שבו יש גוף אחר שמוסמך לקבוע חוקים, במיוחד אם החוקים הללו מנוגדים לחוקי ההלכה. מבחינה זו, "דינא דמלכותא דינא" במדינה יהודית היא לא רק אבסורד, היא חוצפא כלפי שמיא.

העובדה הזו משמעה שאורתודוקסים של ממש, לא אנשי עושי מצוות מלומדה, יכולים לנקוט בשתי גישות כלפי מדינה יהודית שאיננה מדינה הלכתית: הם יכולים לפתח עוינות ולבדל את עצמם ממנה; והם יכולים לנסות להשתלט עליה ולשנות אותה. החרדים, לגווניהם השונים, דגלו היסטורית בשיטה הראשונה; חובשי הכיפות הסרוגות בגישה השניה. זה הופך אותם, למרות שירותם בצבא – למעשה, בגלל שירותם בצבא – להרבה יותר מסוכנים למדינה חופשית.

המשמעות של התפיסה הזו – ומישהו כתב את ×–×” לפני ושמו נשמט מזכרוני – היא שההלכה מכילה מטען רב עוצמה כנגד כל נסיון להקים מדינה יהודית. שהרי פיגורה של ההלכה, וחוסר היכולת לעדכן אותה – כל עדכון ייחשב לרפורמה וככזה ייפסל מיד  – מונע ממנה להקים מדינה מודרנית; ועמדתה חסרת הפשרות של האוליגרכיה הרבנית, שימור הכוח של הרבנים על החקיקה ההלכתית, מונעת פשרה עם מדינה יהודית שאיננה הלכתית. המתח ×”×–×”, בין דינא דמלכותא דינא ובין מדינת יהודים, הוא ×–×” שנחשף באמירה של רבניו של קרים על כך שלנבחרי הציבור אין סמכות לצאת נגד התורה.

והעובדה שהמדינה הזו קמה בשטחים שעל פי ההלכה ישובו לידי היהודים בימות המשיח, רק משחקת לידיהם של האורתודוקסים. באיזו זכות אתם יושבים כאן, הם שואלים בלגלוג, באיזו זכות גירשתם את הערבים שישבו כאן לפניכם (בהיותם בוגרי מערכת חינוך שאמונה על דו פרצופיות, לא תהיה להם בעיה, דקה אחר כך, לטעון בשצף קצף שלא היה כל גירוש, ולא לזהות – באמת לא לזהות – את הסתירה.) אין לכם זכות כאן, אם אינכם יהודים הלכתיים. רק מדינה הלכתית יכולה לקום כאן.

בפומבי, כמובן, הם יאמרו דברים אחרים לגמרי. ראו את מסע ההונאה של בנט, שהצליח להוכיח שמספר החילונים השוטים הוכפל בארבע השנים האחרונות. על כך נזף רונצקי ביורשיו: על שחשפו את האמת מוקדם מדי, מוקדם מכדי שאפשר יהיה לכפות אותה.

ועוד דבר אחד: רני רהב צווח היום משהו על השנאה כלפי האוליגרכים. אם יש משהו מאוס יותר מן האוליגרך שמתקיים על דמו וחלבו של עמו, הרי זה האדם שמכרכר לפניו ושר – בתשלום, כמובן – את שירי תהילתו.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם ולאחל לו שלא יחיה במדינת רונצקי-קרים.

(יוסי גורביץ)

שר האוצר ממשיך להשתעמם בתפקידו, אז הוא ממשיך לפרסם פוסטים בפייסבוק. היום פרסם האיש שהתפרסם בשאלה "מה ישראלי בעיניך" טקסט נבוב מהרגיל, שבו הוא טען שהישראלים חצויים בכל דבר, שהם "גם וגם": גם טובים, גם רעים, גם מרחמים על פליטים – לפיד קורא להם "מסתננים," כמובן – וגם מייללים על זה שמצפים מאיתנו "לפתור את הבעיות של כל העולם." יודעי ח"ן, שינסו להבין לאן הולך התקציב הבא, עשויים להבין מדבריו של לפיד ("גם שצה"ל יהיה הצבא החזק ביותר במזרח התיכון וגם לקצץ את תקציב הבטחון") שקיצוץ בתקציב הבטחון כנראה לא יהיה פה. הוא גם חושב שהישראלים קמצנים נורא, כי לדבריו הם משאירים טיפ של שמונה אחוזים בלבד. בואו נאמר שאלה לא הישראלים שאני מכיר. מצד שני, קבוצת ההתייחסות של לפיד היא אגודת הגזל של המאיון העליון, אז יכול להיות ששם זה דווקא נכון.

אבל לפיד, כנראה כמשיח לפי תומו, כמה דברים מעניינים. למשל, שהדיבורים שלו על חתירה להסכם שלום במערכת הבחירות היו מן הפה ולחוץ ("גם רוצים שלום, כי זה שאין פיגועים לא אומר שאנחנו לא מרגישים שתיכף הכל מתפוצץ, וגם לא מבינים למה דווקא מאתנו מבקשים כל הזמן לוותר. גם יודעים בדיוק איך זה ייגמר, ושנצטרך להחזיר, וגם יודעים עם מי יש לנו עסק, ואם נגיד להם עכשיו מה אנחנו מוכנים לתת, הם מיד ירצו עוד, כי ככה הם.") זו תובנה חדשה, לפיד, שהיכתה בך כברק עם בחירתך, או שידעת אותה קודם, אבל העדפת שלא לדבר על כך כדי לא להפחיד את המצביעים של לבני שציפית לגרוף?

אבל חמור מכך, לפיד כותב את הדברים הבאים: "[אנחנו] גם מבוהלים מזה שאירופה הופכת אט-אט למוסלמית וגם אומרים 'מגיע להם, שירגישו מה זה'." ההדגשה שלי. אוי. אוי. אף פעם לא חשדתי שלפיד לוקה בעודף הבנה או אינטליגנציה, אבל גם לא חשבתי שהוא יירד לתהומות האלה. מצד אחד, יש לנו את התפיסה הימנית הקיצונית של "המוסלמים משתלטים על אירופה", ומצד שני יש לנו את ההתענגות הנפסדת של הישראלים כשאחרים סופגים פיגועים (ראינו אותה גם הבוקר, אחרי הפיגוע בבוסטון, למרות שלא ברור לגביו דבר בעת כתיבת שורות אלה.) לפיד, שתמיד מנסה לשמש כברומטר של הישראליות, אומר לנו כעת שהתענגות על צרותיהם של אחרים כמו גם גזענות מטומטמת הם הצנטרום של הפיילה של הישראליות המדומיינת שלו.

זה קשקוש, כמובן. שיעור הילודה המוסלמי נמצא בירידה בכל רחבי העולם, וגם באירופה. על פי ההערכות של מכון המחקר Pew, בשנת 2030 צפויים להיות בבריטניה 5.6 מיליונים, שיהוו כ-8.2% מאוכלוסייתה; בצרפת, אמורים להיות 6.9 מיליוני מוסלמים, שיהוו כ-10.3% מהאוכלוסיה; בגרמניה יהיו כ-5.5 מיליוני מוסלמים, שיהוו כ-7.1% מהאוכלוסיה. בכלל אירופה, שיעור המוסלמים צפוי לעלות מכשישה אחוזים כיום לכשמונה אחוזים ב-2030.

אפשר היה לצפות משר האוצר שיבדוק את הנתונים האלה, ושבאופן כללי לא יציב את עצמו בצד הימני-קיצוני של המפה הפוליטית האירופית. הוא הרי יצטרך לעבוד עם שרי האוצר האירופאים. אבל "אפשר היה לצפות" ויאיר לפיד לא נכנסים לאותו המשפט; הוא הרי עוד לא הבין שהוא נבחר ציבור ושר בכיר, ומה שמותר לפובליציסט אסור לו.

גרוע מכך, לפיד שכח שהוא שר האוצר לא רק של היהודים, אלא של כל אזרחי ישראל. בטקסט הנוכחי הוא מבלבל בין ישראלים ויהודים וכותב ש"אנחנו גם יהודים וגם דמוקרטים, אפילו שלא ברור מה זה אומר" – אמירה שחשיבותה בכך שאפילו המקדמים העיקריים של תפיסת "יהודית ודמוקרטית" מודים שכבר אין להם מושג מה התוכן שלה, אם היה לה אי פעם. כשישית מהאוכלוסיה בישראל, 17%, מורכבת ממוסלמים. כשלפיד אומר להם שהוא "מבוהל" מכך שהם משתלטים על אירופה, ושמצד שני זה "מגיע לאירופאים," הוא אומר להם שהוא רואה בהם אסון, סוג של מגפה שאתה מאחל לאויביך. הוא אומר להם כל מה שהם צריכים לדעת על היחס של מי שאמור להיות שר האוצר שלהם כלפיהם.

למעשה, הטקסט מכיל עוד התבטאות של לפיד כלפי ערביי ישראל: "[אנחנו] גם אומרים שאחרי הפלשתינאים נצטרך להתמודד עם ערביי ישראל, כי הם לא מתים עלינו, וגם לא מבינים למה לא מתקנים להם את הביוב באום-אל-פאחם ואחרי זה עוד מתפלאים שהם לא מתים עלינו." אתם מבינים, אזרחי ישראל הערבים? כשלפיד יגמור עם הפלסטינים, הוא רואה אתכם בתור הבעיה הבאה. הוא גם חושב שהבעיה היא היעדר ביוב באום אל פאחם.

ספק אם יש הוכחה טובה יותר מהטקסטים של יאיר לפיד, שר אוצר של מפלגת מרכז רדיקלי, כדי לעמוד על כך שהנכבה לא באמת הסתיימה, שהיא תהליך מתמשך שבמהלכו מנהיגים יהודים מנשלים את הפלסטינים מאדמותיהם ומזכויותיהם. שר מטעם מפלגת מרכז מתייחס לכ-19.5% מהאוכלוסיה (17% מוסלמים ועוד כ-2.5% ערבים נוצרים) כאל משהו שצריך "להתמודד" איתו, איום עתידי שיגיע אחרי סיום הסכסוך עם הפלסטינים – סכסוך שהוא לא מאמין שניתן לסיים כי אי אפשר לסמוך עליהם. הוא חושב ש-17% מהאוכלוסיה הם נגע. 65 שנים אחרי שמגילת העצמאות הבטיחה שהמדינה היהודית " תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות," שר האוצר שלה ממשיך להתייחס אל הילידים של הארץ כאל סרח עודף במקרה הטוב ואסון במקרה הרע. אנחנו לא מדברים על ליברמן, לא על פייגלין, לא על דני דנון; אנחנו מדברים על יאיר לפיד, מי שבעיניו ובעיני רבים הוא הישראלי מכל ישראלי.

הדבר החיובי היחיד שאפשר לומר על כך שהוא שזה כנראה לא יפתיע את ערביי ישראל. הם כבר התרגלו. זכרו את זה בפעם הבאה שמקוננים על כך שהם לא רוצים להשתתף בתהליך הפוליטי, שבו הם משמשים בעיקר כעלה תאנה.

[]

חבר הכנסת אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל), שחילץ את לפיד מההתבטאות הקודמת שלו נגד ערביי ישראל ("הזועביז"), מסר לי בתגובה שמדובר ב"התבטאות אומללה, שאיננה במקום, שחבל שנאמרה, ושמכילה הכללה כלפי האיסלם." טיבי אמר עוד כי מדובר בחלק מגל האיסלמופוביה הכלל-עולמי, ובתשובה לשאלה האם ישוחח עם לפיד על דבריו ענה כי הוא יעלה את הנושא לדיון בכנסת.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

בשבוע שעבר התבשרנו שראש המטה הכללי של צה"ל, בני גנץ, התחייב שמעתה הוא ידווח נתוני שקר על מספר המתגייסים. מעשה שהיה כך היה: ראש מועצת אפרת החרים פגישה עם ראשת אכ"א, לאחר שזו החליטה לעשות את הדבר ההגיוני ולספור במניין המתגייסים לצה"ל רק – אתם יושבים? – את האנשים שאכן התגייסו לצה"ל. ראש המועצה, עודד רביבי, שאף ונשף ועשה לא מעט רעש, ובסופו של דבר גנץ נכנע.

מה רצה רביבי? אה, שום דבר יוצא דופן: רק לספור את בנות השירות הלאומי כאילו הן מתגייסות לצה"ל. הוא התקומם על כך שערים שבהן יש ציבור גדול של חובשי כיפות קיבלו ציון נמוך בדירוג הגיוס לצה"ל, רק בשל העובדה שרוב התושבים שבערים הללו, אה, לא התגייסו לצה"ל.

כלומר, כדי למצוא חן בעיני חובשי הכיפות, צה"ל, ברמות הבכירות ביותר, מודיע על כך שהוא יזייף את הנתונים שלו-עצמו. יש שורה של הבדלים בין שירות צבאי ובין שירות לאומי. נתחיל מכך שבנות דתיות מופלות לטובה: די בהצהרה שלהן על כך שהן דתיות, והן פטורות משירות צבאי. צעירה חילונית שמסרבת לשרת מטעמי מצפון תזכה כנראה לקבל את מבוקשה, אבל לא לפני שתזכה להכיר את הכלא מבפנים. כדי למרק את מצפונן, רבות מהבנות הדתיות מוכנות לשרת שירות לאומי שיכול להמשך שנה אחת או שנתיים. המדובר בעצם בעבודה קלה ביחס. בניגוד לחיילים, שחלק גדול מהם מרותקים לבסיס שלהם ועובדים שעות ארוכות על פי דרישת הצבא (שממילא לא מחויב לשלם להם משהו שמזכיר משכורת), בנות השירות הלאומי עובדות כשמונה שעות ואחר כך הולכות לביתן, ואם לא לביתן אז למשהו שמזכיר מגורי סטודנטיות. וכמובן, בנות השירות הלאומי לא כפופות לחוק הצבאי ובהתאם לא יכולות להכנס למחבוש כי הן עצבנו בן 19 מתוסכל, והן לא לובשות מדים ואינן מסכנות את חייהן.

מכל ההבדלים האלה היה מוכן גנץ להתעלם כדי לרצות את חובשי הכיפות. יש לכך סיבה פשוטה למדי: כתוצאה מהמשימות שבחר הצבא לעצמו ב-45 השנים האחרונות, הוא הצליח להרחיק מעל עצמו את הקבוצות שראו בו מטלה ראויה בעבר, האוכלוסיות העירוניות והקיבוצניקיות התרחקו ממנו. הם עדיין משרתים, במספרים גדולים הרבה יותר ממה שהתעמולה של צה"ל מפיצה, אבל – בהכללה גסה – הם לא מוכנים להתחייב לשירות קבע או שירות צבאי. במקביל, יצא המגזר של חובשי הכיפות הסרוגות במהלך מרוכז שמטרתו היא להטמיע כמה שיותר מאנשיו בצבא. האנשים שלו יוצאים יותר לקצונה, במספרים ניכרים, והם גם מתנדבים יותר לשירות קרבי. זה לא מקרי: ככל שהמשימות של צה"ל הופכות יותר ויותר להיות משימות של הגנה על המתנחלים, כך המתנחלים ותומכיהם משרתים בו יותר.

חלק ניכר מהם הם בעצם מה שהז'רגון הצבאי היה מכנה משתמטים: חיילי ישיבות ההסדר משרתים בפועל רק 16 חודש, כשרק 12 מהם הם שירות סדיר והשאר שירות מילואים. אלה רוכבים על גבם של חיילי המכינות, שהפכו בעשור האחרון לחוד החנית האמיתי של חובשי הכיפות, ואלה החיילים שהצבא באמת רוצה.

אז כדי לקבל את הקצינים שלו ממגזר חובשי הכיפות, צה"ל מוכן להתחנף אל המגזר ולתת לבנות שלו את התחושה המזויפת שגם הן משרתות בצה"ל. בהחלט יתכן שהמהלך הזה, אם יקבל מספיק תשומת לב, יחזור אל גנץ כבומרנג: כל חייל אמיתי, ודאי חייל קרבי, יחוש עלבון לדעת שמי ששימשה כמורה מחליפה לכמה שעות ביום בבית ספר ממלכתי דתי – השירות הלאומי הוא בור המתמלא מחולייתו, מזימה קלושה שמטרתה לשרת את צרכיו השונים המגזר – תיחשב כמי ששירתה שירות כמוהו.

וכרגיל, זה תרגיל שדופק את כל שאר האוכלוסיה. לרוב מוחלט של האוכלוסיה היהודית אין אפשרות לבקש שירות לאומי במקום שירות צבאי. זה צ'ופר של המגזר המצ'ופר מכולם. כאשר צעירים ישראלים-פלסטינים רצו לשרת שירות לאומי, נאמר להם שאין להם מקום – משרד האוצר לא מתקצב. לצעירות מהמגזר הדתי-לאומני דווקא היה מקום.

כל זה קורה על רקע השערוריה שבה הרמטכ"ל הניח דגל לא על קברו של ההרוג האחרון של צה"ל, אלא על קברו של ההרוג היהודי האחרון של צה"ל. והנהלים שפרסם צה"ל לאחר התקרית אומרים שהיה והחייל האחרון שנהרג במהלך השנה היה, לא עלינו, שלא מבני ברית, הרי שהרמטכ"ל יניח דגל גם על קברו של החייל היהודי האחרון שנהרג במהלך השנה. מאחר ובמסגרת ההסכמה השקטה על הכנסת גזענות לתקנות בישראל מקובל שהמילה "יהודי" לא תיאמר במפורש – ראו הכבישים שמותרים בכניסה למי שזכאים לעלות לישראל על פי חוק השבות – הרי שכאן, הנהלים מדברים על "החלקה המרכזית" בהר הרצל – זו שבה קבורים רק יהודים. זה לא מקרה; זה לא יכול להיות מקרה. חבר הכנסת עמר בר-לב (עבודה) הגדיר זאת "חטא על פשע." גם כאן, הדרגים הבכירים ביותר בצה"ל קורצים לרבנים שהם לצידם.

ואם ככה מתנהל הצבא בימים שבתיקונם, בימים שהמגזר הדתי לאומי אפילו לא מאיים עליו; אם כך הוא מתנהג, כשהוא צריך לבצע פשרות שפוגעות בעצם הגדרתו (מצד אחד, הגדרת המשרת בצה"ל, מצד שני היחס לחייליו הנופלים שאינם יהודים) אני חושב שהוא נותן לנו מושג ברור מאד על האופן שבו הוא יתנהל כאשר המגזר שבפניו הוא בוחר להתרפס, תוך ויתור על שאר החברה הישראלית, יעמיד לו אולטימטום של ממש.

ועוד דבר אחד: לפני כשבוע, קם קול זעקה מרוצה מעצמו בישראל, אחרי שהחמאס מנע מירוץ מרתון ברצועת עזה, משום שהמרוץ כלל גם נשים. עכשיו מסתבר שישראל מסרבת לאפשר לרצים לרוץ, הפעם במירוץ שנערך בבית לחם. ישנם כ-21 ספורטאים שאמורים לעבור מהרצועה לבית לחם, וכעת ישראל היא זו שמונעת את מעברם – למרות העובדה שחלק מהם כבר נכנסו לישראל בעבר ולמרות שברור שכל המעבר יתבצע בכפוף לבדיקות בטחוניות קפדניות. אם אתם רוצים לומר לצה"ל מה אתם חושבים על זה, ולדרוש ממנו לאפשר את מעברם של הספורטאים, גישה מספקת את הפרטים הנדרשים.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים, ועם פרוס יום העצמאות לאחל לכלל הקוראים שנחיה בעוד שנה במדינה עצמאית, כזו שאיננה שולטת באחרים.

(יוסי גורביץ)

הפתגם הגס הזה, שנפוץ בחטיבת גולני, צריך היה להלמד לעומק על ידי יאיר לפיד קודם שהפך את האח הלאומי, נפתלי בנט, לבעל הברית העיקרי שלו. מקווי ההסכם הקואליציוני נראה שבנט הצליח לגרום ללפיד לבלוע כמה צפרדעים דוחות במיוחד – צפרדעים שיידחפו, בשל הטירונות הפוליטית והנרקיסיזם של הדוגמגיש שהפך לכוכב הבחירות, גם לגרון של כולנו.

נתחיל מהצרה הקטנה יותר. סעיף 37 בהסכם הקואליציוני בין הבית היהודי ובין הליכוד קובע ש"שינויי חקיקה בנושאי דת יהיו בהסכמת כל מרכיבי הקואליציה." כלומר, אם לפיד חושב שהוא יוכל לשנות את הסטטוס קוו ולהקל, למשל, על אנשים להתחתן שלא ברבנות – הוא עצמו נהג לחתן כך אנשים – אז שישכח מזה, כי לבנט יש זכות וטו בנושא. ובנט מקדם את דוד סתיו, מראשי רבני "העושים מעשה זמרי ודורשים שכר כפנחס," או בכינוי המוכר יותר שלהם, רבני צהר, לתפקיד הרב הראשי החדש. כן, עוד מעט בוחרים כזה. ולסתיו יש עמדות מוצקות מאד באשר לנישואים אזרחיים, קרי שזה יקרה על גופתו. בכלל, לאורך ההיסטוריה של המפד"ל שהתגלגלה לבית היהודי, היא התנגדה בעקשנות לנישואים אזרחיים בטענה שהדבר "יקרע את העם." העובדה שהעם כבר קרוע בנושא, ושמספרים גדולים והולכים של יהודים עושים הכל כדי לא לראות את הרבנות מבפנים, לא רלוונטית; העובדה שלאורך ההיסטוריה כלל לא היה צורך ברבנים כדי להתחתן – די היה בחתן, כלה, טבעת ושני עדים – גם היא לא רלוונטית; גם לא העובדה שלרבנים בישראל יש מנהג נסתר למחצה של פסילת הקידושין, בדרך כלל על ידי בחירת עדים לא כשירים הלכתית, כדי שבמידת הצורך אפשר יהיה אחר כך לבטל את הנישואים ולא להפוך את האשה לשבויה של אישה; השילוב בין הצורך בפרנסה לאנ"ש ובין החשש המוצדק ממה שיקרה כשלהמוני היהודים תהיה בחירה, עושה את שלו. פעם לפיד היה עם רגל אחת בצד הנכון; הוא התנגד, עם זאת, להפרדת דת ומדינה, כי הוא הבין שמשמעות הצעד הזה היא חוסר היכולת מצד הממשלה למנוע נישואים בין יהודים ובין לא יהודים בישראל, ולפיד הוא בסופו של דבר יהודי.

פעם אמרו שהוא יהודי רפורמי והוא תיאר את עצמו ככזה. כל הנושא ירד למחתרת מהרגע שהוא הפך למועמד פוליטי. עכשיו, כמו דורות של פוליטיקאים חילונים לפניו, הוא צפוי להשתתף – באופן פסיבי, אמנם – ברדיפה של הקהילות הרפורמיות בישראל.

ויש עוד סעיפים מעניינים בהסכם הקואליציוני, שנראה כאילו עורכי הדין של בנט שניסחו אותו ידעו היטב שיש להם עסק עם לקוח נכלולי במיוחד שלמילה שלו יש פחות ערך מלזו של בנקאי שמציע לך "הטבה" בדמות הלוואה: סעיף 52 קובע ש"ישמר מעמדם הכלכלי של מוסדות הציונות הדתית, ויותקנו תקנות ונהלים לצורך הסדרת התשלומים", וסעיף 53 קובע ש" תקצוב החינוך הציוני דתי והקלה בנטל תשלומי הורים: הממשלה, תפעל לשינוי מנגנון התקצוב של החינוך הממלכתי דתי בתוך 90 ימים באופן שיאפשר חלוקה הוגנת יותר של התקציב בין קבוצות האוכלוסייה השונות המתוקצבות מסעיף זה. שינוי מנגנון התקצוב כאמור יחל ממועד אישור התקציב לשנת 2013 בכנסת. עד ליישום השינוי האמור לעיל תפעל הממשלה להקים, בכפוף לכל דין, קרן מלגות ייעודית." איך אמר בנט לאחרונה? " המבחן שלנו הוא האם נקום כל בוקר ונחשוב על כלל עם ישראל או רק איך דואגים למגזר הדתי." זאת, למרות שהחינוך הממלכתי-דתי מתוקצב משמעותית יותר מהחינוך הממלכתי גם כך. איפה הכסף לחינוך, יאיר? נסה לחפש אותו במערכת החינוך שבה יש בממוצע 24.8 ילדים בכיתה.

אבל אלה רק הכופתאות. הבשר האמיתי נמצא בסעיפים אחרים. סעיף 51 קובע כי "הצדדים יפעלו לקיום חוק להסדרת התיישבות בנגב, התשע"ב-2012. היה ותהיה ועדת שרים ליישום החוק, שר מהבית היהודי יהיה שותף בה." כלומר, היה מאד חשוב לבנט לדחוף קדימה את החוק שמטרתו לנשל את הבדואים מאדמותיהם בנגב, מספיק חשוב כדי להפוך את זה לחלק מההסכם הקואליציוני. הנושא, נזכיר, היה גם חלק מהמצע של בנט, ושם דובר כמעט במפורש על נישול הבדואים ועל טיפול ב"בניה הבלתי חוקית" שלהם. בקיצור, בנט מתעקש שהמוקש הזה יהיה על סדר היום של הממשלה הבאה.

סעיף 50 בהסכם בין שתי המפלגות קובע ש"הצדדים יפעלו לקידום חוק יסוד: מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי." לחוק הזה התייחסתי בעבר בהרחבה: מדובר בהצעת חוק שתפקידה לחסל את הסיומת "ודמוקרטית" בפתגם שטוען שישראל היא מדינה יהודית ו. הצעת החוק מחסלת את מעמדה של הערבית כשפה רשמית; קובעת שסמלי הלאום בלתי ניתנים לשינוי; המדינה תהיה "רשאית", אבל לא חייבת, לבנות ישובים גם לבני דתות אחרות, שהם בסך הכל כ-20% מתושביה; המדינה תפעל באופן אקס-טריטוריאלי להגנה על יהודים מחוץ לישראל; ומקבעת את החוק ההלכתי, אולי קודקס החוקים המפלצתי ביותר על פני כדור הארץ – השריעה נותנת פייט קשה – כתקדים שבו צריכים להשתמש בתי המשפט בהיעדר תקדים אחר. בקיצור, זה חוק שמחסל את שאריות העמדת הפנים שישראל היא מדינה דמוקרטית.

ברור למה בנט רוצה את החוק ×”×–×”, קצת פחות ברור למה נתניהו רוצה בו – נתניהו יודע שהוא צריך את צרור עלי התאנה שעדיין מאפשרים לטעון בפני העולם שעוד לא השתלבנו לגמרי במרחב ואנחנו עוד לא סופית תיאוקרטיה צבאית – ובכלל לא ברור מה ללפיד ולתועבה הזו. עד שנזכרים שלפיד תמך בהעלאת אחוז החסימה לארבעה אחוזים, מה שצפוי לפגוע משמעותית ביכולת של המפלגות הערביות בישראל לייצג את הבוחרים שלהן, ועד שנזכרים שוב בהערה על ×”"זועביז." הצעת החוק הזו, אחרי הכל, לא משנה משהו מהותי: היא רק מקבעת את המצב הקיים ומוודאת שאי אפשר ×™×”×™×” לשנות אותו. הצעת החוק הזו דורשת שישנו אותה ברוב של 61 חברי כנסת, אבל אין לה בעיה עם ×–×” שיעבירו אותה-עצמה באיזה רוב אקראי. לפיד הקדיש כל כך הרבה זמן ומרחב לדבר על כך שהוא ציוני ויהודי, וכל כך מעט תשומת לב לפן הדמוקרטי של ישראל, שהוא משתלב בהצעת החוק הזו נהדר. מה, האיש שסיפר לנו כמה התלמוד נפלא יתנגד להפיכת החוק התלמודי לתקדימי? האיש שהדגיש שוב ושוב עד כמה הציונות צודקת, יוכל להתנגד לקיבוע סמלי המדינה כמייצגים רק את היהודים? מי שהגדיר את החרדים ואת הערבים כטפילים, יתנגד לכך שהמדינה תהיה רשאית אבל לא חייבת – כלומר לא תבנה – לבנות ערים למי שלא יכולים להיות ציונים? מי שדיבר שוב ושוב על הגורל היהודי, יוכל להתנגד לכך שהמדינה תחרוג מגבולותיה כדי להגן על יהודים ברחבי העולם? אולי, אולי. אבל בכלל לא בטוח.

והנה, 12 מנדטים של אידיאולוגיה נחושה מצליחים להשפיט 19 מנדטים של מרכז רדיקלי נבוב, שלא מסוגל להסביר מה בעצם ההבדל בינו ובין "האח" בנט.

ועוד דבר אחד: שגרירנו בוושינגטון, מייקל אורן, קרא לישראלים בעמדות בכירות שלא למתוח ביקורת על הממשלה, אלא אם הם טורחים לאזן את הביקורת הזו בעמדות Hasbara קלאסיות. קצפו של אורן יצא על הסרט "שומרי הסף," שלדבריו "חסר לחלוטין את הניסיונות של ישראל להציע תוכנית שלום – ברק בקמפ דייויד ואחר כך אולמרט, מהנסיגה החד-צדדית מעזה ואת ירי הטילים עלינו. מי שצופה בסרט ולא מכיר את הרקע, יכול לצאת בתחושה שישראל אשמה ולא עשתה כלום." כלומר, אם אתה לא חוזר על המנטרה של "הצענו להם את הכל והם בחרו במלחמה," השגריר בוושינגטון חושב שראוי שתסתום את הפה. עד כמה מנותק אורן מהמציאות? הוא מתאונן על כך ש"אחד מהם (כרמי גילון) אומר שישראל גורמת סבל יום-יומי למיליוני פלסטינים." כאילו שיש דרך כלשהי שבה אפשר לחלוק על האמירה הזו. אמור מעתה, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אבל כזו שבה התושבים מתבקשים שלא לחלוק על הממשלה ×›×™ ×–×” לא נעים לה.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

כתבתי לפני כחצי שנה על מעשה העוול שבוצע כשבג"צ מקפיד להסתכל הצידה: כיצד גירשו חיילי צה"ל קבוצה של פליטים אריתראים שנכנסו לשטח ישראל חזרה למצרים, כשהם מכניסים לישראל עצמה רק שתי נשים ונער, הכל לצרכי יח"צ כדי שהפליטים לא יגססו מול המצלמות. בג"צ נתן אז לצבא ארכה של יומיים, אחרי דיון שבו הוצג מידע "סודי," וזמן קצר לאחר מכן גורשו הפליטים למצרים; יומיים לאחר מכן הסכים בית המשפט שאין טעם עוד לדון במקרה.

היום חוזר הסיפור הזה לנשוך את מדינת ישראל. שתי הנשים והנער שהוכנסו לישראל מוחזקים מאז במה שהוא לכל דבר ועניין מעצר מנהלי, מעצר שבו – על פי חוק המסתננים – אפשר להחזיק אנשים מבלי שהם יועמדו לדין עד שלוש שנים. אין עוד חוק בעולם שמאפשר החזקה למשך זמן כה ארוך. החוק כה בזוי, עד שבאופן חריג גם סוכנות הפליטים של האו"ם הצטרפה לעתירה נגדו. השלושה מוחזקים במעצר משום שלטענת המדינה הם הסתננו לישראל – למרות שחיילים הם שהכניסו אותם לתחומי הגדר הישראלית בחוזק יד. בתי המשפט נתנו עד כה את ידם למעשה העוול, בתירוצים שונים, אם כי יש להודות שהם לא הגיעו לעומק השפלות של השופט אליהו ביתן, מבית המשפט המחוזי של עמורה.

החוק שהעבירה הכנסת כ"הוראת שעה" מאפשר, למעשה, להחזיק אנשים במעצר ללא הגבלת זמן, אם כי אחרי שלוש שנים הם יכולים לדרוש דיון בעניינם. הוא מאפשר, וזה אף בוצע, להחזיק אנשים במעצר ללא משפט גם אם כל אשמתם היא העובדה שבאו להתלונן על פשע שבוצע נגדם. המשמעות של המהלך הזה היא אמירה שקטה לכל הפושעים, הזבים והמצורעים של ישראל: דמם של הפליטים מותר. אם יבואו להתלונן, הם אלה שייעצרו.

המדינה המשיכה לטעון היום בבית המשפט שלא מדובר בפליטים, אך היא נאלצה להודות שכמחצית מהכלואים במחנה המעצר – וזה השם המנומס שניתן לתת למתקן שמחזיק אנשים ללא משפט וללא כל ציפיה למשפט, ביניהם עשרות ילדים; יש שמות מחמיאים פחות – סהרונים הגישו בקשות מקלט, אך המדינה טרם בדקה אותן. המדינה גם הודתה שרוב המוחזקים במתקן סהרונים מגיעים מאריתריאה וצפון סודאן, שאותם אין אפשרות להחזיר. איך מצליחה המדינה לטעון בו זמנית שהיא לא בדקה את הבקשות ושבכל זאת לא מדובר בפליטים, נפלא ממני. כנראה שיש דברים שרק משפטן יכול לומר.

העוול של חוק המסתננים כה זועק, עד שבית המשפט העליון הודיע כי יוציא צו ביניים נגד החוק. הפרקליטות קיבלה זמן כדי להסביר מדוע צריך בית המשפט להמנע מכך. הדיון יתחדש שוב ב-30 באפריל.

עד אז, ימשיכו כ-2,000 איש, ביניהם ילדים, שלא עשו דבר לאיש, לא הואשמו בדבר, לא נחקרו ולא הוגש כתב אישום נגדם – על אחת כמה וכמה, לא הורשעו – לשבת במתקן מעצר, תוך שלילת חירותם. בית המשפט לא טרח להורות על שחרורם של אנשים חפים מפשע אלה עד לתום הדיון. עורכי הדין של ארגוני זכויות האדם, האחוז הבודד שבדרך כלל מוציא שם טוב לשאר 99% מעורכי הדין, לא ניסו לשחרר אותם. היה ברור שלשם אי אפשר לקחת את הדיון. העיקרון שחירותו של אדם לא תשלל, אלא אם בית משפט שנתן לו אפשרות סבירה להגן על עצמו פסק זאת, לא תקף בישראל; ספק אם מדינה שהיתה אמונה על מעצרים מנהליים, שנשענים תכופות על "מידע סודי", מיום הקמתה, מבינה אותו בכלל.

הדיון יתחדש כמה שבועות אחרי חג הפסח, זה שפעם נהוג היה לקרוא לו חג החירות.

עדכון: עורך הדין עומר שץ, מארגון “אנו פליטים”, מתקן שהוא דווקא ביקש במהלך הדיון בבג”צ את שחרור שתי מרשיו, ושמבחינתו הדיון בעתירה היה פחות עקרוני ויותר על שחרור העצורים.

ועוד דבר אחד: אתמול כתבתי על כך שהמתפ"ש, שהאינטרס שלו הוא להיראות טוב מול ארגונים בינלאומיים ולנסות להכחיש את היותה של רצועת עזה כלא פתוח גדול, נתפס כשהוא כותב שלחקלאים פלסטינים מותר להגיע עד 100 מטרים מהגדר, בעוד שדובר צה"ל – שמייצג את החמושים שיורים בחקלאים שעושים את זה, אינטרס שונה מהותית – אומר שמי שנכנס לתחום של 300 מטרים מסתכן בנפשו ושאם המתפ"ש אומר אחרת, שיקח על כך אחריות. אז היום חלה התפתחות: כפי שאפשר לראות מהתמונה למטה, המתפ"ש הסיר את הסעיף מהאתר שלו. עכשיו אין לו שום התייחסות לשאלת מרחב החיץ. אגב, בהתחשב בכך שאין שום עדכון על השינוי הזה, ושהטקסט ממשיך לעמוד שם כאילו היה בדיוק אותו הטקסט שפורסם ב-25 בפברואר, אפשר בקלות לטעון שהמתפ"ש מזייף את האתר שלו-עצמו. לגזור ולשמור, כדי שבפעם הבאה שיסבירו לכם שבמשרד הבטחון יושבים גאונים אסטרטגיים שעזרו לסן צו להכין את שיעורי הבית, תוכלו לצחוק צחוק בריא.

(יוסי גורביץ)

במשך שנים, התלוננו ישראלים שעוברים לרצועת עזה – קבוצה קטנה ומצומצמת, בעיקרה של ישראלים פלסטינים עם קשרי משפחה שם – כי כאשר הם עוברים לרצועה, הם מתבקשים להפקיד את הדרכונים שלהם במחסום ארז, לעתים מבלי שהם מקבלים את הדרכונים אחר כך. עמותת גישה (גילוי נאות: הח"מ מספק לה שירותי תרגום מדי פעם) פנתה מספר פעמים למבוך הביורוקרטי של משרד הבטחון ולרשות האוכלוסין בנושא. הנוהל בלתי חוקי וגם תמוה. ישראלי שיוצא לצרפת לא נדרש להפקיד את דרכונו בנתב"ג, כידוע. המתפ"ש – הקיצור ההולם כל כך של מתאם הפעולות בשטחים – הודיע לה שאין לה מושג על מה היא מדברת ושהנוהל הוא באחריות רשות האוכלוסין. זו, בתגובה, אמרה שהיא בכלל לא מטפלת בנושא ושכל הנושא של כניסת ישראלים לעזה הוא בשליטת מערכת הבטחון.

כשנחשף השקר הקטן הזה, שלח מת"ק עזה מכתב שבו נטען שאמנם אין נוהל שמסמיך את כוחותינו המזוינים להחרים את דרכוניהם של ישראלים, אבל שרבים מן הישראלים שיוצאים לרצועה "מבקשים להפקיד את דרכוניהם מרצונם החופשי." וואלה.

הביטו במסמך שמופיע מתחת לפסקה זו. הוא מתעד את מעברה של א', אזרחית ישראלית-פלסטינית, לרצועת ×¢×–×” לפני כחודשיים. שימו לב למילים שנוספו אליו בכתב יד, בתחתית המסמך: "×”× "ל מבקשת להפקיד את דרכונה הישראלי למשמרת במעבר ארז. חתימתה…"

יש רק בעיה אחת. א' לא קוראת עברית מי יודע מה ולא הבינה על מה חתמה. היא ודאי לא כתבה את זה בעצמה. מעדותה עולה שהפקידה אמרה לה בפשטות "תני לי את הדרכון ותחתמי פה." אז זה מה שהיא עשתה. פניות "גישה" בנושא לאלוף איתן דנגוט, המתפ"ש, לא נענו עד כה.

אין מה לראות כאן, לכו הביתה. רק עוד ראיה לכך שאזרחותם של הפלסטינים הישראלים היא עלה תאנה ותו לא מבחינת הממשלה הישראלית, ושאפשר לנהוג בהם כפי שלא היו מעיזים לנהוג באזרח ישראלי בן העם הנבחר. צרפו לזה את הסיפור על בדיקת הרקמות שהמדינה דורשת מאזרחית שמחזיקה בתעודת מעבר לרצועה שהונפקה על ידי המדינה, ותקבלו עוד נדבך מהסיפור. וכמובן, השקר האוטומטי של "אין נוהל כזה" הוא רק עוד ראיה לכך שמערכת הבטחון לא היתה מזהה את אמירת האמת גם אם היתה נתקלת בה במרתף חקירות חשוך.

(יוסי גורביץ)