החברים של ג'ורג'

"הארץ" דיווח הבוקר (ב') על שורה של מקרים שבהם שוטרי משטרת ירושלים העידו עדויות שקר כנגד אזרחים. כמה מהמקרים ידועים, אחרים פחות. בולט במיוחד המקרה שבו קצין משטרה העיד כי שני קטינים פלסטינים תושבי מזרח אל קודס השליכו לעברו בקבוק תבערה, ושוטר אחר העיד שאף כמעט ונפגע מאותו בקבוק התבערה – ובית משפט אחרי בית משפט, בכלל זה נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס, אישרו מעצר עד תום ההליכים בשל מסוכנותם של העצירים. רק מאוחר יותר התברר כי הקצין כלל לא היה במשמרת ביום שבו לכאורה אירעה ההתקפה.

אלה לא המקרים היחידים, כמובן. ידיעה אחרת ב"הארץ" היום עוסקת במשפטם של השוטרים שהפקירו למוות את השב"ח עומר אבו ג'ריבאן, כאשר השוטרת לבית כאווי מוסרת גרסה שבזהירות ניתן להגדיר אותה כבעייתית. כאווי לא זכרה כלום – אפילו לא את תאריך הגיוס שלה למשטרה. מה שכן זכרה, סתר את מה שאמרה בחקירתה ב-2008. אני מעריך את מחויבותו של המשרד לבטחון פנים לשילוב בעלי מוגבלויות בכוח העבודה שלו, אבל אולי בכל זאת לא צריך להתחיל דווקא עם האמנזיים.

חוסר הזכרון של כאווי הוא, למרבה הצער, תופעה רחבת היקף. ועדת אור, שבדקה את אירועי אוקטובר, קבעה שבמשטרה השתרשה תרבות של דיווחי שקר. אם מישהו חושב שתרבות השקר הזו פסה לפתע מן הארץ, או שהיא מוגבלת לשקרים לקצינים בכירים יותר, לפוליטיקאים ולוועדות חקירה, אבל נעצרת בשערי בית המשפט המקודשים, הוא כנראה שופט.

בסרט החשוב – צפו בהזדמנות הראשונה, אם עוד לא צפיתם – "שלטון החוק", אומר אחד המרואיינים, עודד פסנזון, שהוא ידע שלעתים אנשי השב"כ שיקרו לו בשבתו כשופט צבאי ("סיבנו אותו", בלשונו של נשיא העליון לשעבר אהרן ברק), ובכל זאת העדיף להאמין להם, כי הם היו שם כדי להגן על חייו. זו בעיה קבועה של מערכת החוק: היא מאמינה לשוטרים כמעט אוטומטית, ודאי מול מילתו של אזרח. אחרי הכל, הם אנשיה. אם לא תאמין להם, למי תאמין?

צריך להזכיר שרוב מוחלט של המשפטים הפליליים בישראל – 91% – מסתיימים בעסקת טיעון. הנאשם משוכנע על ידי הפרקליטות ועורך דינו שעדיף לו להודות באשמה פחותה כדי לקבל עונש נמוך יותר. העדויות שנאספות כנגד חשודים הן לעתים קרובות מדי עדויותיהם של שוטרים – מזכרים שכתבו בזמן החקירה, למשל, ושעליהם אין כמעט אפשרות לערער. כלומר, העדויות שנחשפו על שקרי המשטרה מגיעות מתוך תשעת האחוזים של המקרים שבהם בכל זאת נערך משפט ובכל זאת ×”×™×” הליך של בירור הראיות, ושבהם הצליח השופט להתגבר על הרפלקס המובנה שלו להעריך הערכת-יתר את עדויות השוטרים. כנראה שהם היו שקרנים גרועים במיוחד.

מכאן עולה שיש לנו סיבה טובה לחשוד שחלק ניכר מהאסירים שנמצאים היום בבתי הכלא הורשעו על לא עוול בכפם ובשל עדויות שקר של שוטרים. כשאדם רגיל מעיד עדות שקר, הוא פוגע במדינה; כשפוליטיקאי מעיד עדות שקר, הוא פוגע בדמוקרטיה ובמוסדותיה; כששוטר מעיד עדות שקר, הוא פוגע כמעט בוודאות בשמו הטוב של הנאשם במקרה הטוב, ושולל את חירותו במקרה הרע. אל עדות שקר של שוטר צריך להתייחס כאילו היתה קשר לשלילת חירותו של אדם.

ואף על פי כן, באופן מדהים, באף אחד מהמקרים הללו השוטר שהעיד עדות שקר לא הועמד לדין. המערכת ממשיכה לחפות עליהם, כאילו לא בגדו באופן המחפיר ביותר שבאפשר. כל זמן שהפרקליטות לא תורה מיידית לא רק על הדחתו מהמשטרה של שוטר שנתפס בעדות שקר, אלא גם על העמדתו לדין – כפי שוודאי היתה עושה במקרה של סתם אזרח – אי אפשר לומר שמערכת המשפט נוקטת בצעדים רציניים למניעת התופעה הזו. כרגע, לשוטר שמשקר לבית המשפט אין שום סיבה לפחד – במיוחד אם הוא גייס לצידו עוד כמה שוטרים. לא העכבר גנב אלא החור גנב; הפרקליטות ובתי המשפט אחראים לתרבות השקר של המשטרה לא פחות מהשוטרים עצמם. הם אלה שלימדו אותם שהשקר משתלם.

בפרקליטות יאמרו ודאי כי העמדה לדין של שוטרים שקרנים תיראה לשוטרים כרדיפה מצד הפרקליטות, ותפגע במוראל שלהם. בעסה. אלה החיים ואלה דרישות הבסיס משוטרים: לומר אמת לפחות לבתי המשפט. אם משטרת ישראל לא מסוגלת לעמוד ברף הנמוך למדי הזה, אולי הגיע הזמן לפרק את המסגרות שלה ולבנות אותן מחדש.

ועוד דבר אחד: תנועת השרלטנות הפוליטית "אם תרצו" עורכת בימים אלה תערוכה שנקראת "שבוע האפרטהייד הערבי." בהפוך על הפוך, האנשים שרוצים לחסל את זכויות האדם שלכם ושלא מוכנים שיאמרו להם שישראל מבצעת הפרות זכויות אדם, נורא מזועזעת ממה שקורה בסוריה וסודאן. אירונית, זה מזכיר משהו את התנהלותם של בכירים במק"י: מה שמוחמד נפאע לא מוכן לשמוע על סוריה, רונן שובל לא מוכן לשמוע על ישראל. ובכן, מסתבר שהמסר הזה היה קצת יותר מדי מורכב לכמה מהחסידים השוטים של התנועה, שמחו בזעם על ההתייחסות לזכויות האדם של ערבושים בזמן שהדרום חוטף טילים. באיזשהו מקום בלשכת ראש הממשלה, יחצ"ן דופק את ראשו בקיר.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו שתי תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

לפני כשבועיים נחקרתי בחשד להסתה, בשל דברים שכתבתי בבלוג הזה. זו היתה חקירה פוליטית, שמקורה היה בתלונה של עמותה פוליטית, הפורום המשפטי למען ארץ ישראל, שמטרתה סתימת פיות. לא ביצעתי כל עבירה ואני משוכנע שהתיק ייסגר. עד כה לא יכולתי לדווח על כך ואני מנוע מלהרחיב על הנושא בשל הנחיות המשטרה ועצת עורך דיני.

בשל העובדה שאני רוצה לעשות עוד כמה דברים בסופ"ש הקרוב, הפוסט הזה סגור לתגובות.

פעם, מזמן, באינתיפאדה הראשונה, ישבתי במשמרת במנהל האזרחי בדיר אל בלאח ואיזה קצין צבא אוויל הודיע לי בקשר שהוא עצר "מסית ראשי." ביקשתי את תעודת הזהות שלו, כדי לבדוק אם הוא מבוקש, והקצין ענה שאין לו תעודת זהות. אמרתי לו שיילך לבית של העצור, התעודה בדרך כלל שם, והוא אמר "לא, לא, אתה לא מבין – אין לו תעודת זהות. הוא בן חמש." שתיקה של כמה שניות. "אמור שנית. אמרת בן חמש?" "כן." הלכתי להעיר את הקצין שלי. הוא צעק על קצין הצבא. הילד שוחרר.

מסתבר שאפשר להתדרדר גם משם. ניר ברקת, רשמית ראש העיריה ובפועל המושל הצבאי של מזרח ירושלים, ערך אמש (ג') סיור בעיסאוויה. התושבים הפגינו את מורת רוחם על ידי רגימת הפמליה של ברקת – מנהג מקובל בירושלים לאורך ההיסטוריה; הכהן הגדול אלכסנדר ינאי נרגם פעם באתרוגים – וזמן קצר לאחר מכן, מדווח שירות הידיעות הפלסטיני מען (בידיעה שקיבלה אישור ממקורות אחרים) עיכבו שוטרים סמויים את מוחמד עלי דירבאס, בן שבע (7). הם לקחו אותו לתחנת משטרה, שם עכבו אותו במשך כשלוש או ארבע שעות לצרכי חקירה, ואחר כך שחררו אותו. עדכון: מבדיקה של "בצלם עולה" כי גילו של דירבאס הוא שבע וחצי שנים, ולא כפי שדווח קודם לכן; שהוא נעצר בסביבות השעה 16:00 על ידי שוטרי יס"מ, לא מסתערבים; שהוא נלקח לתחנת משטרה מיד לאחר מעצרו; שאביו הגיע לתחנת המשטרה בסביבות השעה 18:00, אך נמנע ממנו מלראות את בנו עד השעה 21:00; אז נחקרו השניים במשך כשעתיים, ושוחררו בסביבות 23:00.

איפה להתחיל? נתחיל מזה שלמשטרה אין סמכות לעצור ילדים. גיל האחריות הפלילית הוא 12. קשה מאד להאמין שהמשטרה היתה מעזה לעצור ילד בן שש, אם הוא היה ילד יהודי – הזעקה היתה עולה השמימה, ובצדק. פה, כמובן, מדובר רק בילד פלסטיני, אז קשה להאמין שכלי התקשורת הישראלים יקדישו לו יותר מדי תשומת לב. הסיפור עדיין מעורפל ולא כל הפרטים ידועים, אבל על פניו נראה שדירבאס נחקר שלא בנוכחות מבוגר מבני משפחתו, בניגוד לחוק – כך, על כל פנים, טוענת המשפחה. אין סיבה לא להאמין לה: כפי שחשף דו"ח בצלם מיולי 2011, רוב מוחלט של הקטינים שנחקרו בגדה נחקרו ללא נוכחות מבוגר תומך. המצב שבו שוטרים סמויים "אוספים" ילד בן שש שבע ולוקחים אותו לתחנת משטרה, במשך שעות, ללא בן משפחה, דומה הרבה יותר לחטיפה ולהטלת אימה מאשר לפעולה משטרתית תקינה.

נזכיר שוב שרשמית, מזרח ירושלים סופחה לישראל ועל כן השוטרים היו צריכים להתנהג אל דירבאס כפי שהם צריכים להתנהג אל סתם ילד יהודי בן שש ממערב העיר. העובדה שבמזרח העיר מופעלים מסתערבים, מעוכבים ילדים בני שש, ובאופן כללי ישראל מתנהלת כאילו מדובר בשטח כבוש מעידה, אכן, שמדובר בשטח כבוש ושהפיקציה של "עיר שחוברה לה יחדיו" היא לא יותר מפיקציה.

ועוד דבר אחד: הרב השני בחשיבותו במגזר הליטאי, אהרן יהודה לייב שטיינמן, תקף בחריפות את הציבור החילוני והגדיר אותו כ"ערב רב ששונאים יהודים." ערב רב הם, במסורת הקבלית, סוג של קליפה שהתערבבה עם היהודים, מעין עמלק בדמות יהודים, שלפחות על פי מסורת אחת יהיו שלטון הרשע האחרון לפני בוא הגאולה. מטבע הדברים, מובן מה יש לעשות בהם. כאן המקום להזכיר שהרב הליטאי המוביל, יוסף שלום אלישיב, כבר קבע לפני כשנתיים וחצי שלחילונים אין מעמד של "תינוק שנשבה", כלומר שאי הבנתם בהלכה איננה יכולה עוד להגן עליהם מפני העונש שהם צפויים לו על פיה.

(יוסי גורביץ)

תקרית אלימה במיוחד התרחשה במהלך סוף השבוע בהתנחלות ענתות, כאשר פעילי תעאיוש וסולידריות הותקפו על ידי קבוצה גדולה של המתנחלים. האלימות תועדה היטב במצלמות הפעילים. התקרית היתה למעשה כפולה: התקפה של מתנחלים בשעות הבוקר, והתקפה שניה כאשר חזרו הפעילים בשעות הערב.

בין התוקפים בלט הטיפוס הזה:

(הזכויות לתמונה שייכות ל-Activestills, והתמונה מתפרסמת כאן באישור).

בנסיון להתנער מהטענה שהתוקפים הם מתנחלים, פרסם רוטר הבוקר דיווח שמדובר בחוקר המשטרה יוסי בן ארוש, המתגורר בענתות (תוך שהכותב מתבלבל וחושב שתושבי ענתות אינם מתנחלים). פעילת השמאל מיכל ספיר, שנכחה באירוע, אמרה לי בשיחת טלפון שהיא זיהתה את בן ארוש – משום שהלז חקר אותה בעבר. היא אף קראה לעברו "מה אתה עושה, אתה שוטר." על פניו, נראה שבן ארוש תקף לפחות שניים מן המפגינים: אסף שרון וגיל גוטגליק.

יש לציין שנטען כי רבים מהמתנחלים בענתות הם שוטרים; אנשים שנכחו במקום אמרו לי שחלק מהמתנחלים ניסו לבלום את ההתפרעות של האחרים; ושללא ספק היו מתפרעים גרועים יותר מבן ארוש. ואף על פי כן: שוטרים שמרשים לעצמם לתקוף אזרחים, גם כשהם לא לובשי מדים, הם תופעה פסולה במיוחד, וכשמדובר בשוטר שהוא גם מתנחל שתוקף פלסטינים ופעילי שמאל, אפשר לומר בקלות שלא מדובר בפוגרום. בזה האחרון, אחרי הכל, מן המפורסמות הוא שהמשטרה עומדת מן הצד.

מדוברות מחוז ש"י נמסר בתגובה כי אם תוגש תלונה כנגד בן ארוש, וכי אם יימצאו הוכחות – כגון התמונות לעיל – כי הוא היה מעורב בקטטה, תפתח נגדו חקירה במח"ש, כפי שקורה תמיד במקרים כאלה.

ועוד דבר אחד: מבין המעורבים בפרשת קו 300, שצצה שוב לאחרונה, רק אחד המשתתפים הבולטים עדיין מחזיק בתפקיד בעל השפעה: שמעון פרס, נשיא המדינה, שלאורך כל הפרשה עמד לצד הקושרים נגד הדמוקרטיה ונגד שלטון החוק. פרס מעולם לא ענה על שאלות על תפקידו בפרשה. הוא כנראה יודע למה.

(יוסי גורביץ)

הקו הירוק נמחק מזמן, ואנחנו מתרגלים באיטיות לכך שכמו הפלסטינים שמתגוררים בשטחים, גם זכויות האזרח שלנו הם על תנאי. בדרך כלל, בשם מולך הבטחון (זוכרים את המעצר המנהלי של טלי פחימה? את השתקת פרשת ענת קם?), אבל לא רק.

אתמול החלו כוחות הבטחון בדיכוי של מחאת האהלים. שלשום המטיר חולדאי על שדרות רוטשילד פרחים; אתמול בבוקר, השעה המקובלת של משטרות חשאיות ברחבי העולם, הוא שיסה בשדרה שוטרים ופקחים, שהחרימו אוהלים ריקים. פשיטה דומה התבצעה על המאהל בג'סי כהן, אבל פה קרה משהו מעניין מאד: קודם לפשיטה, הקדימה המשטרה ועצרה את מנהיגי המאהל. עד כמה שידוע, לא יוחסה להם שום עבירה. הם פשוט נעצרו כדי שכאשר יגיע רגע הפינוי, איש לא יוכל לארגן את ההתנגדות. בדרך כלל קוראים למהלך כזה מעצר מונע, ובמדינות חופשיות מתייחסים אליו בסלידה בימי שלום ובחשדנות בימי מלחמה.

אמש התארגנה הפגנה זועמת מול עיריית תל אביב, במחאה על נסיון הפינוי. חלק מהמוחים השליכו ביצים על הבניין, ועובדים במקום קראו – בצדק מוחלט – לסיוע משטרתי. העסק התלקח תוך דקות, וזה נגמר בכ-40 עצורים. בית המשפט שחרר היום את כולם, כשהוא דוחה את טענות המשטרה על אלימות, מה שלא הפריע למשטרה להעמיד חלק מהעצורים בסדר דין מזורז. זה לא נגמר שם: בזמן שהפוסט הזה נכתב, הרשת רוחשת דיווחים על כך שהמשטרה עוצרת אנשים ברוטשילד בחשד שהשתתפו בהפגנה אמש, בהסתמך על תמונות שצולמו אתמול (דיווחים שמטבע הדברים אין להם כרגע הכחשה או אישור, אבל יש תמונות של עצורה אחת לפחות).

בקצרה, המשטרה והמשטר מפעילים כלפי מפגיני הצדק החברתי את אותם הכלים שהופעלו תמיד כנגד פלסטינים, ערבים ישראלים, ואנשי שמאל רדיקלי. שוטרים שעוצרים אנשים בשל השתתפות בהפגנה? יונתן פולק יוכל לספר לכם איך זה עובד. מעצר מראש של מנהיגי הפגנות? לערביי ישראל ולפלסטינים יש הרבה דוגמאות למהלכים כאלה. במהלך ההפגנה אמש, השתמשו השוטרים בשיטה שמוכרת היטב לפלסטינים: מסתערבים. מפגינים שלפתע חושפים את עורם האמיתי, ומצביעים לשוטרים על "מסית ראשי", שנעצר מיד. המשטרה, אגב, הפעילה שוטרים סמויים כנגד המפגינים משלב מוקדם מאד – בהצלחה חלקית בלבד; לא זוכר מי היה זה שכתב בלגלוג שאם היו מנסים בישראל לצלם סדרה נוסח "הסמויה", היו קוראים לה "הגלויה".

פתאום, יהודים כשרים, אזרחים סוג א', מגלים שהמדינה שלהם מתייחסת אליהם – ברגע שהעזו לחרוג מהתלם, והם מסרבים להפסיק את המחאה שלהם אחרי מה שהשלטון רוצה שייחשב לקתרזיס – כפי שהיא מתייחסת לאויביה. פתאום הם מטרה.

ישראל, נזכיר, עם כל דיבוריה על "דמוקרטיה תוססת", מעולם לא היתה ידידותית למוחים. על שביתת הימאים של 1951 אמר בן גוריון, הגמד הארסי שיצק את ישראל בדמותו, כ"לא היתה ולא קיימת כל שביתה, נעשה נסיון חבלה על ידי אויבי המדינה". הימאים התפטרו קולקטיבית ממקומות עבודתם – והתוצאה היתה הפעלת שוברי שביתה אלימים על ידי ההסתדרות. השביתה נשברה אחרי שבן גוריון הפעיל צווי מילואים כלפי מנהיגיה, והשאיר את השובתים נטולי מנהיגים. המגויסים אולצו להגיע להסכמה בעודם מחוילים.

מולך ה"בטחון" משמש את המשטר הישראלי כנגד כל נסיון לערער על הסטטוס קוו. עכשיו מדבר חולדאי על "אנרכיסטים" ו"אנשי עיר לכולנו", כאילו יש משהו לא לגיטימי בהתנגדות לראש העיר. יכול להיות שזה יעיר כמה אנשים משנתם. הנסיון מורה שבהחלט יכול להיות, מצד שני, שהדבר פשוט יפחיד אותם וירפה את ידיהם.

נקווה שהתבגרנו, ושהבנו שאנחנו לא רק ברגים במכונה ששמה ישראל; אנחנו המשקיעים, בעלי המניות, ואנחנו שנקבע את מדיניותה. רק דבר אחד אסור לעשות: להכנע לפיתוי האלימות. כמו בבילעין, זה בדיוק מה שהצד השני רוצה שנעשה: יכולת האלימות שלנו אפסית, היכולת שלהם כמעט בלתי מוגבלת, וזו שלנו תספק לגיטימציה לזו שלהם. ההתנגדות למשטר חייבת להיות לא-אלימה.

ועוד דבר אחד: ללא מילים.

הודעה מנהלתית: אתר Mysay והבלוג יתחילו בימים הקרובים שיתוף פעולה ביניהם, במסגרתו יופיע בין השאר באנר של האתר בבלוג, וחלק מהטקסטים שלי יופיעו גם אצלם.

(יוסי גורביץ)

אמא'לה, פרובוקציה: בשעות אלה מתמודדת ישראל עם מצב חירום מהקשים בתולדותיה: מאות מטובי אנשינו, מוסווים כשוטרים, מציפים את נמל התעופה בן גוריון בנסיון להתמודד עם פלישה מסוכנת. הפולשים, צוררים אנטישמיים ערמומיים, מנשרים קלו, משועלים חכמו, מתכוונים להגיע לישראל – ולומר עליה דברים רעים. ערפל קרב אופף את אזור לוד; יש שמועות שכמה מן הפולשים הצליחו לחמוק מן הרשת שנטוותה סביבם, והם עושים כעת את דרכם לקראת פיגוע Hasbara איכותי.

מה שמכונה "המטס" הוא בעצם כמה מאות פעילים פרו פלסטיניים, שתכננו להגיע לנתב"ג ובמקום לעשות את מה שהם עושים בדרך כלל, קרי לשקר ולומר שהם באו לשם תיירות, לומר שהם באו לביקור בפלסטין. המטרה היתה לאלץ את ישראל לגרש אותם, ולחשוף בכך בפומבי את העובדה שישראל שולטת לחלוטין על השטחים הפלסטיניים, שהם בעצם מובלעות שלה.

ההצלחה היתה מעבר לכל המשוער: לא רק שישראל גירשה אותם, ובכך סיפקה להם את מבוקשם, היא גם נכנסה להיסטריה. ישראל של בנימין נתניהו ואיילת שקד, לכאורה זקופה וגאה, היא עלה נידף ברוח. ממשלת ישראל יצרה קשר עם מדינות זרות, בנסיון למנוע את כניסתם של הפעילים. היא מתנהלת כאילו היא עומדת בפני התקפת קומנדו. ראש הממשלה נתן תדרוכים מיוחדים וסיפק פקודות לשר לבטחון פנים. ישראל, מעצמה אזורית שחמושה בנשק גרעיני, חוששת ממה שיקרה אם כמה מאות פעילים יגיעו לשטחה ויגידו שהם תומכים בפלסטינים. את ההפגנה הזו מוכרחים להפסיק.

ספק אם יש פעולה כלשהי שיכלו הפעילים לנקוט, שהיתה פוגעת כל כך בלגיטימציה של ישראל. מדינה דמוקרטית-עאלק, שהרעיון של הפגנה נגד מדיניותה מכניס אותה להתקף, רק תזכיר לכולם שהיא בעצם לא דמוקרטית. שכבר 44 שנה היא כובשת עם אחר ומפעילה משטר אפרטהייד, ושהיא נמצאת בשלב המק'ארתיסטי ביותר בתולדותיה. ככל שנתניהו ושקד מצווחים על "דה לגיטימציה", הם שומטים יותר את הלגיטימיות של ישראל. מדינות חופשיות אינן מתנהלות כך. והעולם רואה.

אירונית, השוטרים הונחו לפעול "כאילו שאתם ב'אח הגדול'", כלומר כאילו כל העולם מסתכל עליהם. שימו לב להנחת היסוד על התנהגותם היומיומית של שוטרי ישראל שניצבת שמאחורי ההנחיה הזו.

שב"כניק כלשהו מתהדר בטחולי: מה כבר אפשר לומר על הגרוטסקה של פרשת הגוויות של הימים האחרונים? שההשתלבות הישראלית במרחב כבר הושלמה? שהגענו, אחרי שנים של מאמצים, לרמת עיוורון מוסרי שתאפשר לחמאס ולחיזבאללה להנהן בהסכמה?

מעבר לתרגילים המסריחים של ברק נגד נתניהו, מעבר להכרזות התרנגול ממשרד החוץ, נשארנו עם עובדה עגומה במיוחד: אחד הטיעונים נגד החזרת גוויותיהם של מחבלים למשפחותיהם היתה החשש ממה יחשבו המשפחות השכולות. מסתבר שהתפיסה של מערכת הבטחון, או לפחות חלקים ממנה, היא שהשבת גופה של אויב היא משהו שיפגע ברגשותיהן של המשפחות השכולות. כלומר, שהנימוס הבסיסי ביותר בתנאי המלחמה פוצע את הנפש, לא מתיר לה מנוח.

זה מזכיר את השתוללותו של אכילס, אחרי מותו של פטרוקלוס. אבל ההשתוללות הזו היא חריגה מהסדר הטבעי, סוג של היבריס, ואכילס מציית לצו האלים להחזיר את גופת הקטור. מה שהומרוס תפס, כבר במאה השמינית או השביעית, כעבירה על חוקי הטבע, הופך 28 מאות לאחר מכן למדיניות רשמית של ישראל. בחילה.

הם מפחדים: ועדה של צה"ל בוחנת כעת את הרעיון לטשטש את פניהם של קצינים, כדי למנוע מהם מלעמוד לדין בחו"ל. העיתונות תצווה שלא לפרסם את פניהם, ולא לציין את שמם אלא רק את האות הראשונה בשמם.

מעבר להנחה הבסיסית שהעיתונות הישראלית כל כך מאולפת שהיא תציית ללא היסוס, שהרי קשה יהיה להפעיל את הצנזורה – האמונה על כלל "פגיעה ברורה ומיידית" בבטחון לשם איסור פרסום – לשם כך, חשוב לציין שהנחת היסוד של צה"ל כעת היא שהקצינים שלו יהיו חשודים בעתיד בפשעי מלחמה. במקום לנסות ולמנוע אותם, הוא מעדיף לשפר את סיכויי הבריחה מן הצדק של אנשיו.

פעם זה היה מפתיע.

עדכון: בעקבות החשיפה הציבורית על כוונתם של בוגי "משה" יעלון, אלי ישי ואבי "הבוזז" מזרחי לחלוק כבוד לדב ליאור, הם נסוגו בהם מכוונתם. כל השלושה נמנעו מלנמק את אי הגעתם. עדיין יש אפשרות להשפיע בישראל, אבל צריך לזכור היטב, למשך שארית הקריירה הפוליטית של שלושת הליצנים האלה, את תמיכתו של מי הם מחפשים.

(יוסי גורביץ)

חוקרת של משטרת ירושלים תל אביב עצרה אתמול (ב') את גדעון ספירו, פעיל שמאל ועיתונאי ותיק בן 76, בחשד לכתיבת מאמר מסית. ספירו שוחרר כעבור שעתיים, לאחר התערבות עורכי דינו, ממשרדו של מיכאל ספרד.

שערוריות אינן זרות לספירו. במשך שנים, הוא כתב מכתבים רבים לשופטים, שבלשון המעטה הוא לא העריך את יכולת השיפוט שלהם. מכתב חריף במיוחד, שנשלח בסוף שנות השמונים, גרר אותו לבית משפט השלום בירושלים, שם אסר עליו שופט לכתוב יותר מכתבים לשופטים. ספירו, שיוצג אז על ידי האגודה לזכויות האזרח, ערער למחוזי וזכה. בינתיים, הוא פרסם את המכתבים שנאסר עליו לשלוח ב"כל העיר".

למרות קריירה ארוכה בשמאל הרדיקלי, אמר לי ספירו בראיון טלפוני, זה היה המעצר הראשון שלו. העילה, בלשון המעטה, היא מוזרה: מאמר שכתב לפני עשרה חודשים. במאמר כתב ספירו שכאשר מתנחלים נושאים נשק, יש להתייחס אליהם כאל חברי מיליציות ובהתאם כמטרות לגיטימיות אין לראות אותם כאזרחים רגילים; הוא הוסיף שכישראלים, אין לנו זכות להכתיב לפלסטינים את דרכי ההתנגדות שלהם; והדגיש משמעותית את העובדה שהוא תומך, למרות זאת, במאבק לא אלים.

חוק העונשין (144ד' 2ב') אוסר על פרסום "קריאה לעשיית מעשה אלימות או טרור, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות או טרור, תמיכה בו או הזדהות עמו", אבל מגביל את האיסור למקרים שבהם "יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות או טרור". החוק מופעל אך לעיתים נדירות. לדברי ספירו, זהו כנראה המעצר הראשון בשל פרסום מאמר מאז שנות החמישים. מאחר וספירו כתב בעברית, ומאחר שחמושים פלסטינים אינם נוהגים, בדרך כלל, לעלעל בכתבי עת בעברית, אפשר לומר בזהירות שה"אפשרות לעשיית מעשה אלימות או טרור" בעקבות הפרסום לא ממש ממשית, או אפילו קרובה לממשית.

איך, בדיוק, היתה המשטרה מצדיקה את המעצר, כשהיתה גוררת את ספירו מול שופט? לא ברור. גם לא ברור מה לעזאזל חשבה החוקרת כשהורתה על מעצרו של אדם בן 76, שאיננו מהווה סכנה לציבור. האגודה לזכויות האזרח גינתה את מעצרו של ספירו והגדירה אותו כפגיעה בזכויותיו. ספירו אומר שהוא שוקל לתבוע את המשטרה, ואולי גם לתבוע אישית את החוקרת שהורתה על מעצרו.

המעצר מרגיז במיוחד, משום שהמשטרה לא עושה כמעט כלום כנגד קריאות לאלימות או הסתה גזענית (שאסורה על פי אותו החוק) כשהן מגיעות מהצד השני. הרבנים שתמכו בספר "תורת המלך" הידוע לשמצה, שקרא להרג ילדים לא יהודים אם "ברור שהם יגדלו להזיק לנו, ובמצב כזה הפגיעה תכוון דווקא אליהם, ולא רק תוך כדי פגיעה בגדולים", לא נעצרו. כנגד הרבנים שכתבו את הספר טרם הוגש כתב אישום.

שמואל אליהו מצפת, שלאחרונה התפאר בהצלחתו להפוך את עירו לשטח נקי מפלסטינים על ידי איסור מכירת או השכרת דירות להם, לא נעצר, שלא לדבר על העמדה לדין. זאת, למרות העובדה שלפני חמש שנים הוא חמק בעור שיניו מהעמדה לדין בגין אותה עבירה בדיוק, בתנאי שיתנהג היטב.

אולי האשמים ביותר בהסתה הם כותבי ועורכי "הקול היהודי", אתר שמופעל על ידי תלמידי הרבנים שכתבו את "תורת המלך", שמשבח בעקביות ולעתים מעודד פוגרומים מצד מתנחלים ("תג מחיר", בעגת הפוגרומצ'יקים). למותר לציין שהם לא נעצרו ולא הועמדו לדין. ואלה רק דוגמאות מהחודשים האחרונים.

קשה להשתחרר מהתחושה שספירו נעצר משום שהמשטרה רואה הסתה-לכאורה כנגד יהודים כנפשעת משמעותית יותר מהסתה ממשית לא יהודים; ספירו עצמו רואה בכך הוכחה נוספת לכך שהמשטרה מתייצבת לצד המתנחלים. וכך זה יהיה כל זמן שישראל תמשיך להיחשב "מדינת היהודים".

(יוסי גורביץ)

שלשום הפגינה משטרת ישראל לראשונה את שיטת העינוי המקובלת מזה שנים על שוטרים ברחבי העולם: הפעלת שוקרים חשמליים כנגד מפגינים. כפי שאפשר לראות בסרטון הזה (דקה 1:35 והלאה), המפגינים יושבים על הרצפה ואינם נוקטים בשום אלימות כלפי השוטרים, ואף על פי כן אחד השוטרים מפעיל כנגד אחד מהם שוקר. אקדחי הלם ושוקרים מיועדים לנטרל אנשים שמהווים סכנה, כתחליף לכלי נשק קטלניים יותר. בפועל, חלק ניכר מהשימוש בשוקרים מיועד למטרות הענשה, קרי עינויים, של אנשים שמעצבנים שוטרים.

הקריאה המקובלת בקרב מפגיני ימין כנגד מפגיני שמאל היא "לכו לסוריה". היא אומרת "תראו, תראו איזו דמוקרטיה יפה יש לנו. הייתם מקבלים משהו כזה בסוריה? היו יורים בכם כמו בכלבים. אז תעמידו בבקשה פנים שכאן סוריה, תסתמו את הפה כאילו אתם שם, תגידו יפה תודה שלא ירו בכם, ותנו לנו להמשיך להעמיד פנים שישראל היא מדינה דמוקרטית".

אז לא, אנחנו לא הולכים לסוריה. אתם רוצים סוריה, לכו אתם לשם. יש מספיק מדינות טוטליטריות במזרח התיכון. המטרה שלנו – זה כנראה לא יילך, אבל חובתנו כפטריוטים היא לנסות – היא למנוע מלישראל מלהפוך לעוד גרסה של סוריה. אם אתם רוצים להשתלב במרחב, כנראה שלא נוכל למנוע זאת ממכם. אבל לפחות, הפסיקו להעמיד פנים שמדובר בדמוקרטיה. מדינה דמוקרטית לא מענה אזרחים או יורה בהם. החליטו: או סוריה, או דמוקרטיה. רוצים דמוקרטיה? תצטרכו להגמל מהכמיהה לאיש חזק, רצוי משופם, שיענה, יחטוף או סתם יחסל את האנשים שלא מוצאים חן בעיניכם בשמה של המולדת.

מי שחושב שיש משהו יחודי ביהודים, ודאי היה ממלמל משהו על כך שאיך דווקא יהודים, שעברו תקופות אפלות ^(TM) עושים לעצמם את זה. מי שיודע שיהודים הם כמו כל קבוצה אחרת, רק הרבה יותר טראומטיים, לא יופתע בכלל מכך שבני אדם מתנהגים כמו בני אדם.

הערה מנהלתית: היום התקבלה תרומה בקרן הטבק והאלכוהול. אני רוצה להודות בזאת לתורם ולאחל לו שלא יצטרך להתקל בקלגסי משטרת כ"ך, שיש לציין שזו לא הפעם הראשונה שהם מתנהגים כמו שוטרים במדינה טוטליטרית.

(יוסי גורביץ)