החברים של ג'ורג'

קצינים בדרג זוטר ובינוני, ודאי דוברים, נשארים בדרך כלל מאחורי חומת האנונימיות של הממסד שבו הם משרתים. הם "דובר צה"ל" או "גורם בפיקוד דרום." כחלק מסיבוב השופוני של דובר צה"ל מאז מבצע "קלפי יצוקה," שבו הוא מנסה לשכנע את הילידים שהוא ניצח בקרבות הקשים בגזרת פייסבוק וטוויטר – כלומר, בגזרה מרכזית של המערכה על צריבת התודעה – הוא חשף את אנשי לוחמת הניו מדיה שלו, והם הופיעו בפרופיל של המגזין Tablet. אחד מהם, רמ"ד מדיה חדשה סגן סשה דרטווה, הפך למוקד של אייטם זול מהסוג שהתרגלנו אליו – הוא רגיש, הוא כמו כולנו, הוא אוהב מקינטות, הוא מעלה תמונות לפייסבוק. בדובר צה"ל ודאי חשבו שחשיפת האנשים מאחורי התגובות תציג את הצד האנושי של לוחמי ההסברה שלהם. זה שווה, כנראה חשבו שם, כמה נקודות – אם לא בקרב האנשים שהם אשכרה צריכים לשכנע, אז לפחות בדור הגווע של דודות הדסה מארה"ב.

אבל, כפי שלמדו להוותם אבי יעקובוב ועדן אברג'יל, חשיפה בפייסבוק היא חרב פיפיות. מישהו טרח לחפור בחשבון הפייסבוק של דרטווה וחשף תמונה לא נעימה: דרטווה כשבוץ מרוח על פרצופו, כשמתחתיה הכיתוב Obama Style.

אופס. דרטווה נתפס במחווה, מודעת או לא, לז'אנר מופעי ה-blackface, שבו שחקנים לבנים מורחים על עצמם איפור כדי להציג שחורים בצורה נלעגת. את זה, כנראה, הדודות של הדסה, שעוד זוכרות את המאבק לקידום זכויות האזרח בשנות השישים – מאבק שהרג את הז'אנר הגזעני למדי הזה – יקבלו אחרת לגמרי. למה בוץ מזכיר לדרטווה דווקא את אובמה? שאלה טובה.

דרטווה לא עונה עליה. הוא כותב ש"הנני, ותמיד הייתי, כן לגמרי באשר לאמונותי ואין לי מה להסתיר," וזאת בפוסט שבו הוא מודיע שהוא מסתיר מעתה את דף הפייסבוק שלו. התמונות הללו, טוען דרטווה עוד, "לא משקפות את אמונותי ואין להן כל השלכה על מעמדי בצה"ל." אם הם אינן משקפות את אמונותיו של דרטווה, ואם אין להן כל השלכה על מעמדו, למה חסם דרטווה את הדף שלו?

התשובה הפשוטה היא שדרטווה נתפס כאן בגזענות כלפי שחורים, שצורה שלה רווחת למדי בישראל. על השורשים הדתיים שלה כבר כתבתי, ואפשר לראות אותה בקלות ביחס הישראלי כלפי מבקשי מקלט, כמו גם כלפי מהגרים יהודים מאתיופיה. ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם שבה סבור חלק ניכר מהאוכלוסיה שאובמה הוא מוסלמי, ואחת המובילות בתנועה שטוענת שאובמה איננו אזרח אמריקאי כלל היא ישראלית לשעבר, ד"ר אורלי טייטץ. מותר לתהות אם העוינות כלפי אובמה, שהופגנה בתקשורת עוד קודם לבחירתו, היתה כזו אם היה גבר לבן ולא שחור.

אבל גם אם אין מדובר בגזענות, מדובר בטמטום בוטה – כדי לא לדעת מה המשמעות של blackface, צריך להיות חתיכת בור. במיוחד אם אתה עוסק בתקשורת. ההתנהלות של דרטווה ושל דו"צ (שנצמד לעמדה שמדובר בחשבון הפרטי של אחד מאנשיו) היא לא מקצועית, אבל זה לא מפתיע אותי.

מאחר וסשה דרטווה החליט להסיר מעצמו את מעטה האנונימיות ולהפוך לשחקן, לא רק חלק בלתי מזוהה ממוסד, כאן המקום לגלות שמדובר בקצין שבשעתו הודיע לי שדובר צה"ל מפסיק לעבוד איתי, כשהצפתי את פרשת אל"מ קרים ופסק האונס בזמן מלחמה שלו. דרטווה אמר לי שהשאלות שלי "לא מכבדות את צה"ל, את מדינת ישראל, ואת הדת היהודית." כנראה שבדובר צה"ל התרגלו רק לשאלות שמכבדות את כל השלושה. מה לדובר צה"ל ולהגנה על הדת היהודית, לדרטווה – ולקצינים הבכירים ממנו, שגיבו אותו – פתרונים.

אין ספק שלדובר צה"ל יש בעיות חמורות הרבה יותר מתמונת ה-blackface של דרטווה; אפשר להתחיל בשקר הגס שהוא מכר לנו בסוף השבוע, על כך שכוחותיו שהרגו מפגין פלסטיני לא חמוש בדרום רצועת עזה "ירו באוויר" על "300 פלסטינים" שחלק מהם ניסו להניף דגלי חמאס על חומת ההפרדה שם – כידוע, פשע שעונשו מוות. צפו בסרטונים שמביא אישתון ותראו עד כמה גדול המרחק בין המציאות ובין דו"צ.

אבל דרטווה חשוב, משום שהוא משמש כדוגמא נהדרת לכל מה שפגום בהסברה הישראלית: העובדה שהיא מופנית, גם כשהיא דוברת שפה זרה, לאזניים ישראליות בלבד, עד כמה היא בורה, קרתנית, צורמת לאוזניים זרות, עד כמה כל דבר לא-ישראלי זר לה. הדמויות המרכזיות של דובר צה"ל בטוויטר, כולל הבכירים מדרטווה מייג'ור פטר לרנר וסא"ל אביטל לייבוביץ', הסבו לישראל יותר נזק מתועלת, ואני לא יודע מי האידיוט שהפיץ את כרזת ה-Eliminated על ג'בערי, אבל אני מקווה שהוא יקודם. מצד שני, אני חובב מושבע של פאשלות של דו"צ, ואני משוכנע שהוא יספק כמה מרהיבות בעתיד. האינטרס של דו"צ עשוי להיות אחר.

ראוי לציין את הצביעות הרגילה של מערכת ההסברה: כשמומחה צבאי של Human Rights Watch נחשף – זה היה סוד קטן מאד – כאספן של פריטים מהתקופה הנאצית, הוא תואר על ידיה מיד כנאצי והדחתו נדרשה, וגם הושגה. כשקצין שאמור להיות אמון על יחידת הניו מדיה נתפס בגזענות בוטה הרבה יותר במקרה הרע או בבורות משוועת במקרה הטוב, אז פתאום מדובר ב"חשבון הפייסבוק הפרטי שלו." דובר צה"ל היה צריך לשלוח את דרטווה הביתה פשוט משום שכעת הוא נזק מהלך, אבל – כרגיל בצה"ל – מעדיפים שם שהמדינה ותדמיתה יספגו נזק, אפילו נזק מתמשך, ובלבד ששערה לא תיפול מראשו של חייל צה"ל.

אחרי הכל, המדינה כאן בשבילם. לא להיפך.

ועוד דבר אחד: מילה טובה על ציפי לבני (וזה קשה לי, בהתחשב בנסיונות החזרה לפוליטיקה שלה): היא התראיינה לאחרונה ואמרה את האמת הברורה, שהישראלים לא מוכנים לשמוע יותר: שהתקפות על חיילים אינן מעשה טרור. כמובן, לבני למדה את השיעור הזה בגיל צעיר: אביה היה חמוש שתקף חיילים בריטים, והאצ"ל תמיד הכחיש בתוקף שהוא ארגון טרור. הממשלה הנוכחית מביאה את הסגידה לאצ"ל למימדים חדשים, בעודה ממשיכה להתייחס ללוחמי חירות פלסטינים כאל טרוריסטים. לא לאחרונה ולא נעליים. הסיפור הזה שב וצף בפיד שלי ולא טרחתי לבדוק את התאריך. טעות של טירון.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)