החברים של ג'ורג'

כשייכתבו קורות קריסת הדמוקרטיה הישראלית, לאלי ישי יהיה מקום של כבוד. אם גזענים דוגמת כהנא ויורשיו – כגון מיכאל בן ארי, ציפי חוטובלי ודני דנון – פעלו בשולי מרכזי הכוח הישראלים, אלי ישי הוא אחד האחראים ללגיטימיזציה של גזענות בישראל. הוא מחזיק, זה כמעט עשור וחצי, בשורה של תפקידים מרכזיים – בדרך כלל הוא שר הפנים. התפקיד הזה חזק משמעותית מאשר במדינות אחרות: הוא יורש את רוב סמכויותיו של הנציב העליון ועליהן יש לו עוד סמכויות. ישי משתמש בו כדי להפוך את ישראל ממדינת היהודים למדינת היהודים בלבד.

לישי יש היסטוריה של גניבת הרעיונות של הכהניסטים: בעבר הוא הביע מספר פעמים את תמיכתו בשחרורם של מחבלים יהודים, ביניהם ישי שליסל, הדוקר ממצעד הגאווה. ישי חזר על הבקשה לשחרר מחבלים יהודים גם ערב עסקת שליט.

אבל את הגניבה הגדולה ביותר מהכהניסטים, ובהתאם את הלגיטימציה הגדולה ביותר, עשה ישי בנושא העובדים הזרים. הוא רכב על הגל הזה מראשיתו, תוך הסתה בלתי פוסקת נגדם. משרד הפנים, בהנהגתו, הצליח להחדיר לשיח את הביטוי "מסתננים" במקום "פליטים" או "מהגרי עבודה." מסתננים הוא ביטוי עוין, שמזכיר את יחסה של ישראל לפליטים הפלסטינים מיד לאחר מלחמת העצמאות: מדיניות של ירי כלפיהם כדי למנוע מהם לשוב לכפריהם השדודים. במכתב דוחה במיוחד ששלח לאחרונה לראש עירית תל אביב – כרגיל, בלי שמץ של הוכחה – טען ישי כי הפליטים הופכים בתי כנסת לבתי שימוש. מותר להיות ספקנים כלפי הטענה הזו: אחד המסיתים הבולטים האחרים בישראל, דני דנון, האשים לאחרונה את הפליטים בכך שהם גרמו לנטישת בית כנסת – אלא שהסתבר שבעלת הקרקע מכרה אותו. זה לא גרם לדנון לחזור בו.

אחרי ההצלחה הגדולה של גירוש הפליטים מדרום סודאן – כחמישה מהם מתו עד כה, ועשרות רבות חולים בעוד התרופות שלהם נשארות בישראל – החליט ישי לגרש גם את הפליטים מסודאן עצמה. צאצא המהגרים מאפריקה, שכבר הכריז שישראל שייכת "לאדם הלבן", וכבר הודיע שהוא מתכוון "להמאיס על המסתננים את חייהם," עומד עכשיו לכלוא סודאנים ואריתראים, שהם פליטים לכל דבר, רק משום שהם אינם יהודים. נזכיר שהאנשים הללו לא הורשעו בדבר, אפילו לא הועמדו לדין על הסתננות – ואמנת הפליטים, שישראל חתומה עליה, אוסרת על העמדה לדין כזו.

את הפליטים מסודאן, כ-15 אלף, אין בכלל אפשרות לגרש. סודאן היא מדינת אויב והיא לא תשתף פעולה עם ישראל. העברתם של סודאנים – רבים מהם פליטי חרב מדארפור – לידי אויביהם בנפש תהיה פעולה נפשעת בקנה מידה של העברת השבויים האוקראינים והקוזאקים מידי בעלות הברית לידי סטאלין אחרי מלחמת העולם הראשונה, פשע שישראל לא תנקה ממנו. רוב מוחלט של מדינות העולם מגדיר את המשטר האריתראי כמשטר נפשע, שרודף את אזרחיו, ומעניק בשיעור עצום מעמד פליט לאריתראים המגיעים אליו. ישראל, כאן המקום להזכיר שוב, לא עושה את חובתה ולא מבררת את שאלת מעמד הפליט של אנשים הבאים בשעריה. המשטר האריתראי – שישראל היא בין הבודדות שמנהלת איתו יחסים דיפלומטיים תקינים – כבר הודיע שהוא לא מעוניין שישראל תחזיר אליו את הפליטים.

אנחנו מדברים על כליאתם של עשרות אלפי אנשים ללא הליך משפטי ומבלי שביצעו כל פשע. מדברים על כליאתם למשך שלוש שנים – אבל אין שום סיבה להניח שבעוד שלוש שנים יהיו יחסים תקינים בין ישראל לסודאן (המקומיים לא אוהבים שאנחנו מפציצים אותם), הרי שהמעצר הזה יוארך שוב ושוב – בתי המשפט הישראלים, שכבר אישרו את הגירוש לדרום סודאן, ייאנחו ויאמרו שזה לא בסדר ושהיה צריך לעשות משהו אחר ושהם היו נורא שמחים אם מישהו יבדוק שוב את הנושא, אבל בסופו של הדיון הם ישמשו, כמו כמעט תמיד, כחותמת גומי. בפועל, שוב, אנחנו דנים עשרות אלפי אנשים לחיים במחנות ריכוז רק משום שהם לא יהודים, מתוך האובססיה הציונית לדמוגרפיה ומתוך שנאת האדם היהודית.

יש ויכוח אם ישי הוא ציניקן שמנסה לרכב על שנאת האדם של הציבור היהודי בישראל, או גזען של ממש; אם הוא מאמין במה שהוא עושה או שהוא עושה זאת כדי לקושש קולות. הנחת היסוד, על כל פנים, היא שהציבור היהודי הישראלי הוא גזען לא פחות מישי – והיא נתמכת בכך שהוא לא עושה, ברובו המוחלט, שום דבר להגנה על אנשים מבוהלים שברחו ממקום שבו ריחף עליהם איום בשעבוד או במוות. מהבחינה הזו, השאלה מה ישי באמת חושב לא ממש רלוונטית; חשובה העובדה שהציבור מקבל את הפעולות שלו באדישות.

בחוסר מודעות עצמית מדהים, כתב השבוע ישי ש"עקב המצב הבלתי נסבל שבה הגזענות מרימה ראש, וישנן מאות בנות שעדיין לא התחילו את שנת הלימודים בגלל חטאן שלא נולדו בצבע הנכון, הנחתי הבוקר את מנכ״ל משרד הפנים, לעצור מיידית העברת תקציבים לאותן רשויות מקומית המתקצבות מוסדות הנוהגות באופן גזעני ומפלות לרעה תלמידים אשכנזים, ספרדים, אתיופיים, או כל עדה אחרת. לא יתכן שכספי המדינה ישמשו לסיפסור בתלמידי ישראל, את הגזענות צריך למחוק ואנו ניאבק על כך בכל הכלים העומדים לרשותנו." וזו, אולי, התמונה העגומה ביותר: איך היודו-צנטריות של הציבור הישראלי הפכה את המילה 'גזענות' לשוות ערך לאפליה בין בני העם הנבחר בלבד, בעוד ששאר בני האדם – נו, הם אפילו לא יהודים. וחלק מהם הם בני חם מקוללים, גזע עבדים.

כפי שכבר כתבתי בעבר, המאבק על זכויות הפליטים הוא נייר לקמוס שמבהיר את מהותה של החברה הישראלית: את שנאת הפלסטינים והמוסלמים נהוג לתרץ כאן בשלל תירוצים בטחוניים. במקרה של הפליטים, התירוץ הזה לא ישים. ואף על פי כן, מעטים מגינים עליהם: הם נעים בין השנאה היוקדת של היהודים הגאים והעילגים, ובין האדישות חדלת הידיים של חלק ניכר מהציבור הליברלי הטוב באמת, שאומר ש"זה באמת נורא מה שהבריונים האלה עושים להם, אבל אין מה לעשות." אין מה לעשות, כי זה לא באמת חשוב. אין מה לעשות, כי אנחנו לא מסוגלים לומר, כמו הסטודנטים של 1968, ש"כולנו יהודים גרמנים." אין מה לעשות, כי בסופו של דבר הפליטים אינם יהודים ובסופו של דבר רוב הליברלים היהודים הישראלים הם קודם כל יהודים – הם מסוגלים לגלות אמפתיה לפלסטינים, כי הם יודעים שישראל אשמה במצבם במידה רבה, אבל עדיין לא להזדהות עם הפליטים. ואחרי הכל, אין לנו מאבקים יותר חשובים?

אולי, אבל אני מתקשה לראות מאבק חשוב יותר מאשר מניעת כליאתם של עשרות אלפי אנשים על לא עוול בכפם.

ועוד דבר אחד: אם אתם או אני היינו מזייפים מסמך משפטי, היינו עפים לכלא לפני שעוכר הדין שלנו היה מספיק לומר "הבאס קורפוס." כשהשופטת אלשיך עושה את זה, כפי שמצא נציב תלונות הציבור על שופטים (ומבקר המדינה לשעבר) אליעזר גולדברג, ועוד כדי ל"שפץ" תלונה שהגישה נגד עורך דין, הגילדה של השופטים סוגרת סביבה שורות, ושום דבר לא קורה לה – אם כי סביר להניח שהפרשה הזו מחסלת את סיכוייה להגיע לעליון. בפעם הבאה שהשופטים ישאלו את עצמם למה אמון הציבור בהם מתדרדר, שיזכרו את פרשת אלשיך.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתמיכה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)