החברים של ג'ורג'

קארמה יודעת להיות כלבתא: אתם ודאי זוכרים את איילת שקד, שהפעילה את הארגון למבצעים מלוכלכים של מועצת י"ש, "ישראל שלי". בעקבות הבוס שלה נפתלי בנט – הגרסה החמקמקה והחלקלקה יותר למשה פייגלין – מנסה כעת שקד, אשה חילונית, להכנס לרשימת הבית היהודי (כפי שהמפד"ל קוראת לעצמה היום) לכנסת.

אממה, אף שבעבר בחרה המפד"ל נשים לכנסת, זה לא קרה די הרבה זמן – האחרונה, כמדומני, היתה גילה פינקלשטיין בימי ממשלת שרון השניה. בינתיים זרמו הרבה מים עכורים בסמבטיון, והיום בכלל לא בטוח שמי שעוד מצביע למפלגות כמו הבית היהודי עוד מוכן לקבל נשים לשורותיו. הסבירות לכך עוד תרד אם הבית היהודי אכן יתאחד עם האיחוד הלאומי.

שקד הוזמנה אתמול (ג') לכנס של הבית היהודי במכון לב, מה שפעם היה השפיץ שבחוד החנית של האקדמיה חובשת הכיפה. אלא שאז הודיעה האקדמיה לאגודת הסטודנטים שלה, שארגנה את האירוע, שאשה לא תדבר מול הקהל. כתוצאה מכך, כדי לא להביך רק את שקד – כנראה שבמועצת הרבנים של מכון לב מעדיפים את "קול באשה ערווה" על פני "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים" – החליטה מועצת הסטודנטים לבטל את כל הפאנל בו היתה אמורה שקד להשתתף.

מזה יש להסיק שתי מסקנות: א. בפעם הבאה שינסו לומר לכם ש"קול באשה ערווה" עוסק רק בשירת נשים, הזכירו להם ששקד לא עמדה לפצוח ביודל. לציונות הדתית יש היום בעיה רצינית גם עם דברי נשים, לא רק עם שירתם, ואם לא נעצור את זה עכשיו, זה יזלוג הלאה. יש לפנות לתורמים הבינלאומיים של מכון לב ולשאול אם עבור זה תרמו; אני מוכן להתערב שהם יופתעו מאד. ב. שאיילת שקד מזכירה שוב את הפתגם שמי שישן עם כלבים, מתעורר עם פרעושים, ואני מקווה מאד שהיא נהנית מחברתם. כאן המקום להזכיר שלפני חודשיים הערכתי שזו עשויה להיות בעיה לשקד.

הגנבים: זוכרים את יצחק תשובה? הטייקון שהממשלה הסכימה לתת לו את אוצרות הגז שלנו כמעט בחינם, ושמתכוון בקרוב להתחמק מתשלום חובותיו לציבור? אז הוא מנסה לעשות לנו תרגיל נוסף.

תשובה רוצה למכור חלק ניכר מהגז שלכם ושלי לחו"ל. שם הוא כנראה יוכל לקבל עליו מחיר טוב יותר. בכוונת המדינה לאפשר לו מכירה של 84% מהגז אל מחוץ לישראל – מה שעשוי להשאיר את ישראל עם גז לעשר שנים בלבד. ח"כ דב חנין (חד"ש) מגיש הצעת חוק שאמורה לשנות את המצב, אבל בהכירנו את משטר נתניהו, אין סיבה לחשוב שוועדת השרים לחקיקה לא תטרפד את החוק.

אשר לחובותיו של תשובה, הוא מקפיד לומר שלא הוא חייב כסף, חברה בע"מ חייבת כסף. כמובן, כל זמן שהחברה היתה רווחית, לא היתה לו בעיה לשאוב ממנה דיווידנדים; כשהחברה מרוויחה, תשובה מרוויח. כשהיא מפסידה, הציבור מפסיד. תשובה מסרב בעקשנות להעביר כסף מכיסו הפרטי כדי לפצות את בעלי האג"ח שלו, שהם בעיקרם הפנסיונרים העתידיים. כשזה מגיע להפסדים, הוא נאחז בקרנות המזבח של הפיקציה המשפטית של "חברה בע"מ."

בעלי החוב שלו – ושל בן דב, ושל לב לבייב, ושל יוסי מימן ושל שאר הכנופיה שחוגגת על הכסף של בעלי הפנסיות – צריכים לעשות דבר מאד פשוט: להודיע לתשובה שאם אין החזר חוב מלא, בלי שום תספורת, הם רוצים לפרק את החברה שלו. עכשיו, בעלי החוב – בדרך כלל ארגונים מוסדיים כמו קרנות חסכון ופנסיה – חוששים בדרך כלל מצעד כזה, משום שהם סבורים שהוא יגרום נזק לחוסכים. אבל בדיקה של כלכליסט מעלה שהוא יגרום נזק קטן מאד: 92 שקלים לכל חוסך.

לא יודע מה אתכם, אבל מבחינתי 92 שקלים כדי להטביע חותמת של "פושט רגל" על מצחם של תשובה ובן דב זו מציאה.

ועוד הערה על משפט רייצ'ל קורי: מאז מותה של רייצ'ל קורי, בתחילת 2003, צצו שמועות ברשת הישראלית ובתפוצת ה-Hasbara על כך שהבית שעליו היא הגנה הכיל כניסה למנהרות הברחה של החמאס. לא מצאתי לכך זכר בטענה ישראלית רשמית, אבל הפנטזיה הזו בכל מקום. היא צוטטה, אמנם רק בכותרת המשנה, גם על ידי בן דרור ימיני.

האם היתה מנהרה? כנראה שלא. ישראל הרסה, זמן קצר לאחר מותה של קורי, את כל הבתים בסביבה פרט לבית שעליו הגנה, זה של ד"ר סמיר נסראללה. רק כחצי שנה לאחר מכן, כשאף אחד כבר לא שם לב, החריב צה"ל את הבית.

אבל בית משפט ישראלי קבע אתמול שהכוחות הישראליים כלל לא היו עסוקים ביום מותה של קורי בהריסת בתים. בכך הוא קיבל את עדותם של שורה של קצינים ישראלים. העדויות הללו נמסרו בשנים 2010-2011, כלומר שבע-שמונה שנים לאחר הריגתה של קורי. השמועות על כך שהבית הכיל מנהרה – והריסת הבית עצמו – אירעו כבר ב-2003.

אז מה קרה פה? מאיפה צצה המנהרה, ומה בעצם עשה שם צה"ל באותו היום? מותר לנחש שאחרי שהאלוף דורון "לונדון לא מחכה לי" אלמוג הורה על שיבוש החקירה בפרשת מותה של קורי, הקצינים והחיילים קיבלו שקרים חדשים שהם היו צריכים לזמר בבית המשפט, במקרה שיזומנו לעדות. הסיפור של קורי כמגינה על בית היה חזק מדי, היה צריך לערער אותו. אז אחרי שבע שנים, כשהם הגיעו לעדות רצינית בפעם הראשונה, הם מכרו לבית המשפט סיפור אחר לגמרי. בית? בכלל לא היינו באזור של בית. והשופט הציוני הטוב החליט להעדיף את עדותם, שנמסרה אחרי שבע-שמונה שנים, על עדויותיהם של פעילים בינלאומיים ופלסטינים שנמסרו בזמן אמת. כי, כידוע, חיילי צה"ל אף פעם לא משקרים לבית המשפט.

והמנהרה, מאיפה היא באה? הרי אליבא דגרסה החדשה של צה"ל, אין בכלל על מה לדבר על מנהרה, כי כוחותיו לא עמדו להרוס שום בית? היא עשויה להגיע משני מקומות, לא ברור מה מהם גרוע יותר. הראשון הוא התת מודע היהודי-ציוני: הרגנו אשה חפה מפשע, שהתנגדה להריסת בתים; אי אפשר לחיות עם המעשה הזה מבלי לסבול יסורי מצפון; על כן זה לא יכול להיות מה שקרה שם, היא הגנה בעצם על מנהרת נשק. אם כך, היא בגדר מחבלת ודמה מותר.

האופציה השניה היא שכמו בפרשת ג'וואהר אבו רחמה, צה"ל נקט בשני מהלכים: הודיע שהוא "מנהל חקירה" בעוד אלוף הפיקוד משבש אותה, ובו זמנית הפיץ פרטים שהוא יודע שהם אינם נכונים כדי להסיר מעליו את הלחץ – כמו, למשל, עלילת המנהרה. לגמרי במקרה, מי שהיה אחראי להפצת הפרטים השקריים בפרשת אבו רחמה היה אלוף פיקוד המרכז, אבי "הבוזז" מזרחי.

את התפתחות העלילה בפרשת אבו רחמה היה אפשר לבחון בזמן אמת. המקרה של העלילה נגד רייצ'ל קורי רחוק מדי, וקשה לדעת מי התחיל אותה. בהתחשב במספר הגדול של טענות כאלה, עם זאת, צריך לשקול ברצינות את האפשרות שגוף רשמי הוא שהפיץ את השמועות.

ואף אחד לא יופתע באמת אם יסתבר שמדובר באותו גוף רשמי, שאת עדויות אנשיו קיבל השופט עודד גרשון ללא היסוס ופקפוק.

(יוסי גורביץ)