החברים של ג'ורג'

איילת שקד מתעוררת עם פרעושים, תשובה גונב את הגז שלנו, ועוד הערה על פרשת רייצ'ל קורי: שלוש הערות על המצב

קארמה יודעת להיות כלבתא: אתם ודאי זוכרים את איילת שקד, שהפעילה את הארגון למבצעים מלוכלכים של מועצת י"ש, "ישראל שלי". בעקבות הבוס שלה נפתלי בנט – הגרסה החמקמקה והחלקלקה יותר למשה פייגלין – מנסה כעת שקד, אשה חילונית, להכנס לרשימת הבית היהודי (כפי שהמפד"ל קוראת לעצמה היום) לכנסת.

אממה, אף שבעבר בחרה המפד"ל נשים לכנסת, זה לא קרה די הרבה זמן – האחרונה, כמדומני, היתה גילה פינקלשטיין בימי ממשלת שרון השניה. בינתיים זרמו הרבה מים עכורים בסמבטיון, והיום בכלל לא בטוח שמי שעוד מצביע למפלגות כמו הבית היהודי עוד מוכן לקבל נשים לשורותיו. הסבירות לכך עוד תרד אם הבית היהודי אכן יתאחד עם האיחוד הלאומי.

שקד הוזמנה אתמול (ג') לכנס של הבית היהודי במכון לב, מה שפעם היה השפיץ שבחוד החנית של האקדמיה חובשת הכיפה. אלא שאז הודיעה האקדמיה לאגודת הסטודנטים שלה, שארגנה את האירוע, שאשה לא תדבר מול הקהל. כתוצאה מכך, כדי לא להביך רק את שקד – כנראה שבמועצת הרבנים של מכון לב מעדיפים את "קול באשה ערווה" על פני "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים" – החליטה מועצת הסטודנטים לבטל את כל הפאנל בו היתה אמורה שקד להשתתף.

מזה יש להסיק שתי מסקנות: א. בפעם הבאה שינסו לומר לכם ש"קול באשה ערווה" עוסק רק בשירת נשים, הזכירו להם ששקד לא עמדה לפצוח ביודל. לציונות הדתית יש היום בעיה רצינית גם עם דברי נשים, לא רק עם שירתם, ואם לא נעצור את זה עכשיו, זה יזלוג הלאה. יש לפנות לתורמים הבינלאומיים של מכון לב ולשאול אם עבור זה תרמו; אני מוכן להתערב שהם יופתעו מאד. ב. שאיילת שקד מזכירה שוב את הפתגם שמי שישן עם כלבים, מתעורר עם פרעושים, ואני מקווה מאד שהיא נהנית מחברתם. כאן המקום להזכיר שלפני חודשיים הערכתי שזו עשויה להיות בעיה לשקד.

הגנבים: זוכרים את יצחק תשובה? הטייקון שהממשלה הסכימה לתת לו את אוצרות הגז שלנו כמעט בחינם, ושמתכוון בקרוב להתחמק מתשלום חובותיו לציבור? אז הוא מנסה לעשות לנו תרגיל נוסף.

תשובה רוצה למכור חלק ניכר מהגז שלכם ושלי לחו"ל. שם הוא כנראה יוכל לקבל עליו מחיר טוב יותר. בכוונת המדינה לאפשר לו מכירה של 84% מהגז אל מחוץ לישראל – מה שעשוי להשאיר את ישראל עם גז לעשר שנים בלבד. ח"כ דב חנין (חד"ש) מגיש הצעת חוק שאמורה לשנות את המצב, אבל בהכירנו את משטר נתניהו, אין סיבה לחשוב שוועדת השרים לחקיקה לא תטרפד את החוק.

אשר לחובותיו של תשובה, הוא מקפיד לומר שלא הוא חייב כסף, חברה בע"מ חייבת כסף. כמובן, כל זמן שהחברה היתה רווחית, לא היתה לו בעיה לשאוב ממנה דיווידנדים; כשהחברה מרוויחה, תשובה מרוויח. כשהיא מפסידה, הציבור מפסיד. תשובה מסרב בעקשנות להעביר כסף מכיסו הפרטי כדי לפצות את בעלי האג"ח שלו, שהם בעיקרם הפנסיונרים העתידיים. כשזה מגיע להפסדים, הוא נאחז בקרנות המזבח של הפיקציה המשפטית של "חברה בע"מ."

בעלי החוב שלו – ושל בן דב, ושל לב לבייב, ושל יוסי מימן ושל שאר הכנופיה שחוגגת על הכסף של בעלי הפנסיות – צריכים לעשות דבר מאד פשוט: להודיע לתשובה שאם אין החזר חוב מלא, בלי שום תספורת, הם רוצים לפרק את החברה שלו. עכשיו, בעלי החוב – בדרך כלל ארגונים מוסדיים כמו קרנות חסכון ופנסיה – חוששים בדרך כלל מצעד כזה, משום שהם סבורים שהוא יגרום נזק לחוסכים. אבל בדיקה של כלכליסט מעלה שהוא יגרום נזק קטן מאד: 92 שקלים לכל חוסך.

לא יודע מה אתכם, אבל מבחינתי 92 שקלים כדי להטביע חותמת של "פושט רגל" על מצחם של תשובה ובן דב זו מציאה.

ועוד הערה על משפט רייצ'ל קורי: מאז מותה של רייצ'ל קורי, בתחילת 2003, צצו שמועות ברשת הישראלית ובתפוצת ה-Hasbara על כך שהבית שעליו היא הגנה הכיל כניסה למנהרות הברחה של החמאס. לא מצאתי לכך זכר בטענה ישראלית רשמית, אבל הפנטזיה הזו בכל מקום. היא צוטטה, אמנם רק בכותרת המשנה, גם על ידי בן דרור ימיני.

האם היתה מנהרה? כנראה שלא. ישראל הרסה, זמן קצר לאחר מותה של קורי, את כל הבתים בסביבה פרט לבית שעליו הגנה, זה של ד"ר סמיר נסראללה. רק כחצי שנה לאחר מכן, כשאף אחד כבר לא שם לב, החריב צה"ל את הבית.

אבל בית משפט ישראלי קבע אתמול שהכוחות הישראליים כלל לא היו עסוקים ביום מותה של קורי בהריסת בתים. בכך הוא קיבל את עדותם של שורה של קצינים ישראלים. העדויות הללו נמסרו בשנים 2010-2011, כלומר שבע-שמונה שנים לאחר הריגתה של קורי. השמועות על כך שהבית הכיל מנהרה – והריסת הבית עצמו – אירעו כבר ב-2003.

אז מה קרה פה? מאיפה צצה המנהרה, ומה בעצם עשה שם צה"ל באותו היום? מותר לנחש שאחרי שהאלוף דורון "לונדון לא מחכה לי" אלמוג הורה על שיבוש החקירה בפרשת מותה של קורי, הקצינים והחיילים קיבלו שקרים חדשים שהם היו צריכים לזמר בבית המשפט, במקרה שיזומנו לעדות. הסיפור של קורי כמגינה על בית היה חזק מדי, היה צריך לערער אותו. אז אחרי שבע שנים, כשהם הגיעו לעדות רצינית בפעם הראשונה, הם מכרו לבית המשפט סיפור אחר לגמרי. בית? בכלל לא היינו באזור של בית. והשופט הציוני הטוב החליט להעדיף את עדותם, שנמסרה אחרי שבע-שמונה שנים, על עדויותיהם של פעילים בינלאומיים ופלסטינים שנמסרו בזמן אמת. כי, כידוע, חיילי צה"ל אף פעם לא משקרים לבית המשפט.

והמנהרה, מאיפה היא באה? הרי אליבא דגרסה החדשה של צה"ל, אין בכלל על מה לדבר על מנהרה, כי כוחותיו לא עמדו להרוס שום בית? היא עשויה להגיע משני מקומות, לא ברור מה מהם גרוע יותר. הראשון הוא התת מודע היהודי-ציוני: הרגנו אשה חפה מפשע, שהתנגדה להריסת בתים; אי אפשר לחיות עם המעשה הזה מבלי לסבול יסורי מצפון; על כן זה לא יכול להיות מה שקרה שם, היא הגנה בעצם על מנהרת נשק. אם כך, היא בגדר מחבלת ודמה מותר.

האופציה השניה היא שכמו בפרשת ג'וואהר אבו רחמה, צה"ל נקט בשני מהלכים: הודיע שהוא "מנהל חקירה" בעוד אלוף הפיקוד משבש אותה, ובו זמנית הפיץ פרטים שהוא יודע שהם אינם נכונים כדי להסיר מעליו את הלחץ – כמו, למשל, עלילת המנהרה. לגמרי במקרה, מי שהיה אחראי להפצת הפרטים השקריים בפרשת אבו רחמה היה אלוף פיקוד המרכז, אבי "הבוזז" מזרחי.

את התפתחות העלילה בפרשת אבו רחמה היה אפשר לבחון בזמן אמת. המקרה של העלילה נגד רייצ'ל קורי רחוק מדי, וקשה לדעת מי התחיל אותה. בהתחשב במספר הגדול של טענות כאלה, עם זאת, צריך לשקול ברצינות את האפשרות שגוף רשמי הוא שהפיץ את השמועות.

ואף אחד לא יופתע באמת אם יסתבר שמדובר באותו גוף רשמי, שאת עדויות אנשיו קיבל השופט עודד גרשון ללא היסוס ופקפוק.

(יוסי גורביץ)

"אלימות בפועל"

בתי המשפט הישראלים, אולי עלה התאנה המוצלח ביותר של המדינה היהודית היחידה במזרח התיכון, ירדו היום עוד מדרגה. אחרי "טרור דיפלומטי," מטבע הלשון של צאר החוץ שלנו, ואחרי ששמענו על "טרור תרבותי" (קריאה להחרמת אירועי תרבות בישראל) ו"טרור כלכלי" (קריאה להחרמת מוצרי התנחלויות), האשים בית המשפט המחוזי בחיפה את ארגון ISM ב"אלימות בפועל", גם כשאין מחלוקת שהוא לא היה מעורב באלימות.

המדובר בפסק הדין בתביעה האזרחית שהגישה משפחת רייצ'ל קורי, שנדרסה למוות על ידי דחפור של צה"ל ברפיח ב-2003. קורי ניסתה למנוע את הריסתו של בית פלסטיני ברפיח על ידי צה"ל למטרות, אה, אף אחד כבר לא זוכר בעצם. הגנה על ציר פילדלפי או משהו. בית המשפט טען שצה"ל עסק ב"חישוף", מונח שציין בדרך כלל הריסה של עצים או רכוש חקלאי אחר. לעתים קרובות ל"חישוף", שנטען שהוא מיועד למנוע מארבים, היה מעט מאד קשר לפעילות צבאית טהורה והרבה יותר לטרור של מדינה – הטלת אימה על התושבים הפלסטינים לבל יעזו להתקומם. ארגון בצלם ציין בשעתו שבמסגרת ה"חישוף", חמושי צה"ל השמידו גם שדות של עגבניות וקישואים, שבהם – איך לומר – לא כל כך קל להסתתר. הנזק, במקרים רבים, היה בלתי הפיך. בצלם הגדיר את המדיניות הזו כענישה קולקטיבית.

ראש המנהל האזרחי דאז בגדה, תא"ל דב צדקה, אמר בשעתו ש"בעזה – מאוד. לטעמי עשו כמה דברים שחורגים. אחרי האירועים של אלי סיני ודוגית ביצעו חישוף מאוד מסיווי. הם עקרו מאות דונמים של תות ומטעים וחממות. לדעתי זה לא הגון… זה יגרור שנאה והתלהמות, ולכך שעוד אנשים יצטרפו למעגל האיבה. זה פשוט לא חכם. גם באיו"ש יש מקומות שאנחנו לא נקיים מזה. לפעמים אני מאשר היקף מסוים של חישוף, אבל כשאני מגיע לשטח אני מוצא היפראקטיוויות של הכוחות […] האם הגזמנו במקומות מסוימים? עם יד על הלב – כן. בטח. בטח. אתה מתיר להוריד 30 עצים, ולמחרת אתה בא ורואה שהורידו 60 עצים. החייל או המ"פ שבמקום נסחפים. היו מקרים כאלה, ואסור להתעלם מהם. אנחנו ערבים לעניין הזה. מבוצעים תחקירים בעניין הזה. מביאים אנשים לדין." או לא ממש: צדקה הודה בחיוך שאף אחד לא הועמד לדין אבל "עשו לו נו-נו-נו. חד משמעית."

אז ככה נראה "חישוף": ענישה קולקטיבית שפועלת נגד האינטרסים של המבצעים אותה, שהם בעצמם ונדליסטים להוטים להרס שיודעים שהמערכת לא תעשה להם שום דבר חוץ מ, אולי, "נו-נו-נו חד משמעי." שנה אחרי המקרה של קורי, אפילו כמה ישראלים הזדעזעו מהיקף ההרס של הבתים ברפיח, ויוסף לפיד אמר שתמונות פליטה קשישה שמחטטת בהריסות ביתה אחר תרופותיה מזכירות לו את סבתא שלו, שחיה כידוע בתקופה אפלה (TM) שאין נוקבים בשמה. זה הביא לבוגי יעלון את הסעיף. (כאן ראוי לציין שיעלון טוען בידיעה הזו שהכוונה היתה להרוס 12 בתים בלבד, אבל שבוע קודם לכן הוא מדבר על הריסה מתוכננת של מאות בתים. כנראה חשב שאף אחד לא ישים לב). פחות משנה לאחר מכן, ועדה שמינה אותו יעלון מצאה את מה שכל אדם יכול היה לדעת לבד: שהריסה קולקטיבית של בתים איננה יעילה. למוסר אנחנו לא מצפים – אחרי הכל, מדובר בצבא שמוסרי יותר מהחמאס.

והנה, פסק הדין של השופט עודד גרשון מחזיר אותנו עשר שנים במנהרת הזמן. כאילו לא היו הדברים מעולם, קובע גרשון שפעילי ISM שימשו כ"מגינים אנושיים" – טענה מקובלת של מערכת ה-Hasbara הישראלית, שמעולם לא אוששה – וסייעו "סיוע כספי, לוגיסטי, ומורלי לפלסטינים, כולל מחבלים ובני משפחותיהם, והפרעה להריסה או אטימה של בתי מחבלים שביצעו פיגועי התאבדות רבי נפגעים." כל זה, אמר השופט, מעיד על כך "שהארגון מנצל לרעה את השימוש בשיח זכויות האדם והמוסריות כדי לטשטש את חומרת מעשיו המתבטאים באלימות בפועל." וואו, לא ידעתי שבתי המשפט הצטרפו לקמפיין ה-Hasbara.

בוא נאמר שזה קצת חצוף לשמוע משופט ישראלי דרשות על "מגינים אנושיים", שעה שבית המשפט העליון נדרש ליותר משלוש שנים כדי לאסור על הצבא הישראלי לקחת פלסטינים כמגינים אנושיים – מנהג שאין סיבה טובה להניח שהופסק. מעבר לזה, מסתבר שאם אתה מעניק "סיוע כספי, לוגיסטי ומוראלי" לפלסטינים ואפילו לכאלה שהם בני משפחה של מי שישראל מגדירה כמחבלים; אם אתה מנסה למנוע הריסת בתים – ענישה קולקטיבית אפילו אליבא דצה"ל, שהוא מעשה פסול מבחינה חוקית – או את אטימתם, כלומר את ענישתם של אנשים שלא ביצעו בעצמם כל עבירה, אז עצם ההתנגדות שלך לעבירה על החוק היא "אלימות בפועל." שלך, לא של האנשים שמגרשים אנשים שלא חטאו מביתם עם מעט החפצים שהם מספיקים לאסוף ואז הורסים אותו; שלך, לא של האנשים שהפכו גם את בני משפחותיהם של מפגעים למטרה מותרת.

השופט, כמובן, קיבל את עמדת הצבא, שהחייל שדרס את קורי לא הבחין בה – זאת למרות שחקירתו במצ"ח לא הושלמה, לאחר שהאלוף דורון אלמוג הורה להפסיק את החקירה. לאחר שהאלוף דורון אלמוג הורה לשבש את החקירה והורה לנהג הדורס לא לדבר עם חוקרי מצ”ח. אלמוג, כמובן, לא זוכר את זה. הם אף פעם לא זוכרים. חוקר מצ"ח דווקא זוכר, והוא מגובה במסמכים. הממשל האמריקאי לא התרשם: הוא מצא שחקירת צה"ל בפרשת מותה של קורי "איננה מספקת, ולא היתה מעמיקה, אמינה ושקופה כנדרש."

אז אם לא היתה חקירת מצ"ח כנדרש, והחקירה הצה"לית נשענת רק על עדותו של הדורס – שכמובן, רוצה להרחיק את עצמו מהפרשה – והיא סותרת את עמדתם של עדים אחרים, שאומרים שלא יכול להיות שהדורס לא ראה את קורי, אז מה הפלא שבתי המשפט הישראלים, שברוב מוחלט של המקרים הם חותמת גומי של מערכת הבטחון הישראלית, מעדיפים להאשים את הארגון שאליו השתייכה? אחרי הכל, אם נטיח בו האשמות, ועוד בפסק דין, אולי אף אחד לא ישים לב שלא הארגון הוא שנתבע אלא צה"ל, ושאנחנו הולכים בדרכו של אלמוג ומטייחים את החקירה של צה"ל.

ומעדיפים להעביר את ההאשמה באלימות מאלו שדרסו וירו לאלו שנורו על ידי צה"ל ונדרסו על ידיו.

(יוסי גורביץ)