החברים של ג'ורג'

(לפני מספר שעות שלחתי לדובר צה"ל, מחלקת רדיו ואינטרנט, את השאילתה הארוכה הבאה. נמסר לי שהם העבירו אותה למחלקת ניו מדיה. אפרסם את התגובה שלהם לכשתגיע, אם תגיע. עדכון: תגובת דובר צה”ל הגיעה והיא מופיעה בתחתית הפוסט).

שלום רב,

שמי יוסי גורביץ, ואני כותב בבלוגים החברים של ג'ורג' (בעברית) ו-972 (באנגלית). בעקבות אירועי הימים האחרונים, אודה על תגובה לשאלות הבאות:

• דובר צה"ל, תא"ל יואב מרדכי, אמר אתמול לכרמלה מנשה (בתכנית הכל דיבורים) בתשובה לשאלה כיצד ×”×™×” המח"ט שהותקף באבנים צריך לפעול ש"אני מניח, כרמלה, שאת לא היית מצפה שהמח"ט ×”×™×” פותח בירי לעבר יהודי שעמד ממולו, אני בטוח שלא לזה את מתכוונת."

א. האם צה"ל מכריז רשמית על מדיניות אכיפה שמפלה בין דם לדם? אם לא, כיצד ניתן להבין את דבריו של תא"ל מרדכי?

ב. כיצד מצפה דובר צה"ל שכלי התקשורת בעולם יתייחסו להצהרתו זו?

ג. האם ההכרזה הזו מתייחסת למדיניות חדשה, או שבפועל נקט צה"ל במדיניות זו לאורך שנים ארוכות?

ד. תא"ל מרדכי אומר שאין לצפות מחיילי צה"ל להגיב באלימות כלפי מפגינים יהודים. בפועל, מפגינים יהודים נורו על ידי חיילי צה"ל (גיל נעמתי, למשל), וסבלו אלימות חריגה (כלפי יונתן שפירא, למשל, הופעל שוקר). האם לא יהיה נכון מצד תא"ל מרדכי לסייג את דבריו ולומר "לא היית מצפה שהמח"ט היה פותח בירי לעבר יהודי ימני"?

• בעקבות האירועים האחרונים, הודיע דובר צה"ל ש"צה"ל רואה בחומרה רבה מעשים אלו אשר מכוונים כנגדו וכנגד חייליו, ומסיתים אותו מעיסוק במשימתו העיקרית – ×”×’× ×” על אזרחי ותושבי המדינה. בצה"ל מצפים שהרבנים וראשי מועצת יש"×¢ יגנו בכל תוקף את ההתנהגות החמורה הזו."

א. האם דובר צה"ל מודע לכך שמתוקף היותו של צה"ל הריבון בגדה המערבית, המוחזקת מכוח תפיסה מלחמתית, הוא מחויב להגנה לא רק על אזרחי ותושבי ישראל, אלא גם ובעיקר לשמירה על תושבי השטח המוחזק?

ב. בהנתן האמור, ובהנתן העובדה שתקיפות טרור (המכונות "תג מחיר") כלפי פלסטינים הן מעשה יום ביומו בשטח המוחזק, מה מתכוון צה"ל לעשות כדי להגן על התושבים הפלסטינים מפני המתנחלים? האם הוא יתגבר את כוחותיו בשטח המוחזק? אם לא, מדוע?

ג. מה מעמדה הסטטוטורי של מועצת יש"ע? מדוע הצבא מתייחס אליה כאל גוף מוכר? מה מעמדם המוכר של הרבנים?

ד. באם מועצת יש"×¢ והרבנים לא יצייתו, או יגיבו באמירה מסתייגת (נוסח "אנחנו מגנים, אבל…") מה מתכוון צה"ל לעשות?

• על פי מספר פרסומים, התקפות על בסיסי צה"ל מצד מתנחלים נעזרות בחיילים אוהדי המתנחלים, שאף מעמידים מידע פנימי כדי למנוע פינוי מאחזים.

א. האם צה"ל עורך חקירות כדי למצוא את החיילים הללו?

ב. באם הם יימצאו, האם בדעת צה"ל לדרוש את העמדתם לדין באשמת בגידה או ריגול חמור? להזכירכם, החיילת ענת קם מרצה כעת עונש מאסר של ארבע וחצי שנים לאחר שהעבירה לעיתונאי מסמכים מלשכת אלוף הפיקוד.

ג. באם אין כוונה להעמידם לדין באשמת בגידה או ריגול חמור, מדוע?

 

• מעת לעת, צה"ל אוכף סגר או עוצר על ישובים פלסטיניים בשטח המוחזק, וזאת בשל צרכי בטחון.

א. בהנתן שישנן מספר התנחלויות המועדות לפורענות מבחינת כוחות הבטחון, האם בכוונת צה"ל להטיל עליהן עוצר או סגר?

ב. אם לא, מדוע? האם מדובר בחלק ממדיניות האכיפה המפלה שציין תא"ל מרדכי?

 

• מעת לעת, עורכים חיילי צה"ל חיפושים ליליים בישובים פלסטיניים (בעת עוצר לילי), כשהם ממפים את הנמצאים בכל בית ומצלמים אותם.

א. האם יש בכוונת צה"ל להרחיב את היוזמה הזו גם להתנחלויות?

ב. אם לא, מדוע? האם מדובר בחלק ממדיניות האכיפה המפלה שציין תא"ל מרדכי?

• הרב אליקים לבנון, ראש ישיבת ההסדר באלון מורה, קרא לאחרונה לחייליו לסרב פקודה להשתתף באירועים שבהן שרות חיילות, ואף קרא להם להיות מוכנים למות לשם כך. זו איננה הקריאה הראשונה של לבנון לסרבנות: הוא קרא לחייליו לסרב פקודה בעת ההתנתקות.

א. האם בכוונת צה"ל להפסיק להכיר בישיבת ההסדר שבראשה עומד לבנון?

ב. האם בכוונת צה"ל לדרוש מהישיבה להדיח את לבנון, אם ברצונה להשאר כחלק מההסדר?

ג. אם לא, מדוע?

ד. כיצד היה מגיב צה"ל אילו נשיא אוניברסיטה היה קורא לחייליו לסרב להגיע לשירות המילואים שלהם?

לתשובתכם המהירה אודה.

בתודה,

עדכון: להלן תגובת דובר צה”ל, כפי שהתקבלה אמש במייל:

צה"ל, מתוקף היותו כפוף להוראות והנחיות הדרג המדיני, אוכף את החוק במרחב יהודה ושומרון בשיתוף משטרת ישראל מחוז שומרון ויהודה והמנהל האזרחי. צה"ל אינו נוקט במדיניות אכיפה מפלה.

צה"ל רואה אירועים אלו, אשר אירעו בלילה שבין שני לשלישי, בחומרה רבה. צה"ל לא ירתע מכל אלימות שתופנה כלפי חייליו. אירועים אלו מסיתים את צה"ל מעיסוק במשימתו העיקרית-הגנה על אזרחי ותושבי מדינת ישראל.

בשיחה של הרבצ"ר, תא"ל רפי פרץ, עם רבנים בכירים בציונות הדתית, שהינם ראשי ארגונים ומוסדות, אמר כי הוא מגנה בכל תוקף פשעי נקם מכל סוג שהם, כולל אלו שהתרחשו במפקדת החטיבה המרחבית אפרים. עוד אמר הרבצ"ר כי אין לגלות הבנה וסלחנות לפעולות מעין אלו, המעוררות מלחמות פנימיות מיותרות, המסכנות את ה"התהלכות יחד" בצה"ל החשובה כל כך, ופוגעת בערכי היסוד של מדינת ישראל כמדינה ריבונית. הרבצ"ר ציין כי הינו מצפה שרבני הציונות הדתית יוקיעו זאת בכל פה.
בנאום שנשא ראש המטה הכללי, רא"ל בנימין (בני) גנץ, בכנס בוגרי מב"ל ציין כי הינו "מקווה שימוצה הדין עם העבריינים ואני משוכנע כי הנהגת המדינה והגופים האחראים לכך יעשו כל שנדרש למיצויו של דין זה.

הרמטכ"ל התייחס אף לסוגיית הדרת הנשים: “אני מבקש להדגיש ×›×™ צה"ל אינו מדיר נשים משום מקום ומשום תפקיד ואין שום איסור על שירת נשים…פקודת השילוב הראוי לא חוסמת שירות אלא מאפשרת שירות…המפקדים, אלו הפוקדים להסתער אל תוך האש, הם ורק הם יקיימו את סמכות הפיקוד ביחידות.”.
שאלות 6 א'-ד' אינן תחת אחריות דובר צה"ל, הינך מוזמן להפנות את שאלותייך לדוברות משרד הביטחון.

(יוסי גורביץ)

לא היינו מצליחים להציג את מדיניות האפרטהייד טוב יותר.

אמש, שלושה ימים אחרי הריגתו של מוצטפא תמימי, ניסו מספר פוגרומצ'יקי גבעות לחצות את הגבול מישראל לירדן, כדי להקים שם מאחז. הקול היהודי, המקבילה הישראלית של רדיו רואנדה, טען שהמטרה היתה להזכיר לכולנו שגם ירדן שייכת למעשה לישראל. אחרים אמרו שמדובר בתגובה על התערבותם של הירדנים במשבר גשר המוגרבים.

חדירה כזו, אם היתה מצליחה, יכולה להתפס כקאסוס בלי. הפורעים הצליחו לחצות את גדר המערכת, וכוחות צה"ל מופתעים הגיעו למקום וכיתרו אותם. בשלב הזה, אמר לי דובר צה"ל, הודיע להם המח"ט ש"לירדן הם כבר לא יגיעו" ושהוא משכנע אותם לחזור הביתה. שאלתי אם מדובר במשא ומתן. החייל התחמק, ואמר שמדובר ב"דין ודברים." שאלתי למה, בעצם, הם לא באזיקים. הוא לא הבין את השאלה. חזרתי עליה: הם נמצאים בשטח צבאי סגור, הם ניסו לפרוץ למדינה שכנה. למה הם לא באזיקים? אנחנו לא עושים מעצרים, הוא ענה, זה לא התחום שלנו. אתה צריך לשאול את המשטרה.

בעיני ראיתי איך עוצרים ואוזקים אנשים שכל פשעם היה כניסה לשטח צבאי סגור. ראיתי איך מעלים אותם על רכבים צבאיים ומסיעים אותם למתקן מעצר. לא כאן. פה היה צריך להמתין למשטרה. היא כנראה הגיעה בסופו של דבר, כי האירוע הסתיים בכמה מעצרים – והעצורים, אם להסתמך על הנסיון, ישוחררו כבר היום.

למעשה, צה"ל כבר הדגים לנו בעבר איך הוא מטפל במפגינים לא חמושים שמנסים לחצות גבול: רק צריך לשאול את הסורים והלבנונים שהסתערו על הגדרות ברמת הגולן ושהתקרבו לגדר בלבנון מה קרה להם. רמז: המח"ט לא ניהל איתם "דין ודברים."

אתמול היה אירוע נוסף, שמשך את רוב תשומת הלב. קבוצה גדולה של פוגרומצ'יקים חובשי כיפה, שנאמדת במאות, הסתערה על בסיס צבאי, גרמה נזק ניכר לציוד, השליכה אבנים על סמח"ט ומח"ט – לתוך הרכב שלהם, לא פחות – ויצאה מזה בלי שאף אחד מחבריה חטף רימון גז מטווח אפס בראש. למעשה, לא היו עצורים. כששאלה הבוקר כרמלה מנשה את דובר צה"ל, תא"ל יואב מרדכי, איך היה המח"ט מגיב אילו משליך האבן היה פלסטיני, הוא ענה (דקה 12:00 בערך) ש"אני מניח, כרמלה, שאת לא היית מצפה שהמח"ט היה פותח בירי לעבר יהודי שעמד ממולו, אני בטוח שלא לזה את מתכוונת."

הנה. הדובר הרשמי של צה"ל מגדיר את האפרטהייד. יש משליכי אבנים שצריך לירות עליהם, ויש כאלה, בני העם הנבחר, שאסור לירות עליהם. אותה פעולה, אותו אזור, אופן תגובה שונה. כתבתי אתמול שצה"ל הופך לכנופיה של חמושים מפוחדים; אבל הבעיה היא בראש ובראשונה בקצינים מוגי הלב שעומדים בראשו. הם לא חסרי אומץ לב פיזי: הם לא יהססו להסתער לעבר מחבלים. אבל אין להם שמץ של אומץ לב אזרחי. הם יודעים איזה נזק המתנחלים מסוגלים לגרום לקריירה שלהם. הם יודעים שכנופיות של מתנחלים יכולות להטיל מצור על בתיהם ולאיים על המשפחות שלהם. אז הם נסוגים אחורה, ונותנים לאויבי ישראל לנצח, הופכים את צה"ל לצבא השירות למתנחלים.

במשך עשרות שנים חזר צה"ל לעייפה שהוא לא "גוף פוליטי" ושהוא "לא בוחר את משימותיו." הטיעונים הללו שימשו נגד סרבנות משמאל. אבל ×”× ×”, צה"ל יודע יפה-יפה לבחור את משימותיו. להגן על אדמות שנגזלו על ידי המתנחלים בנאבי סלאח, תוך ירי במפגינים נגדו – שום בעיה, בכיף; להגן על פלסטינים מפוגרומי "תג מחיר" – תשכחו מזה, אנחנו משטרת הצאר; ×”×’× ×” על עצמו מפני פורעים יהודים – "אני מניח, כרמלה, שאת לא היית מצפה שהמח"ט ×”×™×” פותח בירי לעבר יהודי שעמד מולה. אני בטוח שלא לזה את מתכוונת."

תודה לדובר צה"ל על ההבהרות. תודה שהבהיר לנו שכמו הרבנים שאוכלים בו כל חלקה טובה, הוא מגיב לאירועים על פי דמם של המתמודדים מולו. ואם למישהו היה עוד ספק אם מותר לשרת בצבא השירות למתנחלים, הנה הוא הוסר.

ועוד דבר אחד: הקול היהודי פרסם מדריך, בלשון סגי נהור, לחיילים יהודאים המשרתים בצה"ל ורוצים לחבל בו. אם שמאלני היה כותב משהו דומה, הוא כבר היה נעצר כאנרכיסט מסוכן. ליהודים שמחים מותר, כמסתבר, יותר.

(יוסי גורביץ)

הריגתו של מוצטפא תמימי על ידי חמושי צה"ל ביום שישי ממשיכה להדהד בעולם, ומכמה סיבות. הראשונה שבהן היא שלשם שינוי, יש לנו תמונה טובה שמתעדת את מה שקרה. השניה, וחשובה לא פחות, היא התנהלות כושלת במיוחד של דובר צה"ל. מיודענו מייג'ור פטר לרנר הצליח לשבור שיאים חדשים בהתנהלות בלתי מקצועית, וכתב ציוץ שעצבן עיתונאים ברחבי העולם. לרנר התייחס לתמימי כאל "מוצטפה", כאילו אכלו יחד מאותו המסטינג, קבע כעובדה – על כך מיד – שתמימי השליך אבנים על הרכב הצה"לי, וסיים בהאשתג ההיתולי #fail.

לרנר לא היה לבד. סא"ל אביטל ליבוביץ' (אתם עשויים לזכור אותה מפניני חוכמה נוסח "הם נשאו קלצ'ים, משמע הם באו מעזה") השוותה בין ההפגנה בנאבי סלאח ובין מצעד זכויות האדם, וכתבה בצדקנות ש"בנאבי סלאח היתה התפרעות בלתי חוקית כמו כל שבוע!" ההונאה המשתמעת – כביכול יש לפלסטינים בגדה זכות חוקית להפגין, אבל הם, החלאות, מוותרים עליה לטובת התפרעות – הביאה לעבדכם הנאמן את הסעיף, התוצאה היתה פוסט קצר ב-972. עוד קצין מוצלח, קפטן ברק רז, ניסה להכפיש את שמו של תמימי בטענה שהוא נכלא בעבר בשל אלימות כלפי חיילי צה"ל; ליסה גולדמן הזכירה לרז שזה לא אומר כלום, בהתחשב בכך שאחוז ההרשעה בבתי המשפט הצבאיים עומד על 99%. רז טען שזה לא הנתון, וגולדמן ירתה בחזרה שהנתון המדויק הוא 99.76%, ושהוא מתבסס על נתונים פנימיים של צה"ל. כל זה הגיע לניו יורק טיימס, לא לפני שעשה סיבוב בדיילי טלגרף ובעיתונים בריטים ואחרים. חתיכת הצלחה הסברתית, הא?

דובר צה"ל, שמכסתח בעקביות בשבועות האחרונים את הפאשלות של לרנר, טען שמדובר בחשבון הפרטי של לרנר, שהנושא נמצא בחקירה, וש"אין לראות את ההערות של לרנר כבוז לחיי אדם." קשה לראות בהן משהו אחר, ואם מייג'ור פטר לרנר משתמש בחשבון הפרטי שלו, שמשום מה מכיל את הדרגה שלו, כדי להתבטא בעקביות בנושא העבודה שלו, אז הוא מפגין חוסר מקצועיות שהיה מביא לפיטוריו מכל חברת יחצ"נות. כנראה שליחצ"ן צה"ל יש סטנדרטים אחרים, נמוכים יותר מאלה של חברות אזרחיות. לרנר עצמו נשמע המום משהו ואמר שהוא עדיין "מופתע מאד" מהזליגה של מה שכתב מטוויטר לתקשורת המסורתית, מה שבהחלט עשוי להעיד שהוא לא בתפקיד הנכון. ההתנהלות של דובר צה"ל בימים האחרונים מוכיחה שיש לו מעט מאד מתחרים בתחום הדה-לגיטימיציה של ישראל; אולי "אם תרצו" צריכים לדרוש להפסיק את המימון שלו.

לכל זה, כמובן, אין כמעט זכר בציבוריות הישראלית. מבחינת הישראלים, מדובר בערבוש שהגיע לו למות והוא כנראה השתמש בנשק להשמדה המונית כנגד החיילים. כמו שכתב איזה טוקבק שגרם לי לצחקוקים מרים, "מי שלא עושה שום דבר, לא קורה לו כלום." הטענה הזו, שתופרך על ידי כל מי שהשתתף בהפגנה בשטחים – ובעצם, על ידי כל מי שהשתתף בהפגנה שבה היה חיכוך כלשהו עם כוחות שיטור – מופרכת גם על ידי צה"ל עצמו. רס"ן מישל דהאן, סמג"ד גדוד רותם של חטיבת גבעתי, העיד לאחרונה שצה"ל מפעיל גז מדמיע ו"בואש" גם על הפגנות לא אלימות.

הישראלים משוכנעים, כמו דובר צה"ל, שתמימי השליך אבנים על הג'יפ – מה שבהחלט יכול להיות, אם כי אין לו כל ראיה. הם מאמינים, בו זמנית, בצ'יזבט החדש של צה"ל, שמופיע בקישור האחרון: שהחייל לא ראה את תמימי כי הוא ירה דרך חרך צר בדלת, ופתאום קפץ לו פלסטיני לקו האש, אחד שהוא בכלל לא ראה. עכשיו, אם חייל צה"ל מפעיל נשק בלי לזהות מטרה, דרך חרך צר שלא מאפשר לו לראות בן אדם שנמצא במרחק של לא יותר מחמישה מטרים ממנו, תוך שהוא יורה כשהקנה מחוץ לרכב, יש שתי מסקנות מכך: א. הוא מתנהג במקצועיות המצופה מחבר במיליציה של ברון סמים דרום אמריקני, לא מחייל בצבא סדיר, וב. הוא לא היה בשום סכנה מאבן שתמימי יידה, או ניסה ליידות. הוא ישב, אחרי הכל, בתוך ג'יפ משוריין, שנע במהירות ושרק סדק זערורי ממנו היה פתוח.

אבל לרוב הציבור הישראלי לא אכפת. עד כמה שזה נוגע לו, כל קש מספיק כדי לקבל את דברי דובר צה"ל. הוא בדיסוננס קוגניטיבי: מצד אחד, לא נעים – רימון גז בפרצוף של מישהו מטווח אפס ממש לא מצטלם טוב ועשוי להוציא את הצבא כמה שהוא, כלומר כבריון אכזר. זה אסור שיקרה, כי כל ביקורת על צה"ל היא, מבחינת הציבור, הכחשת שואה. על כן הטענה של צה"ל על השלכת אבנים – טענה שלא גובתה בדבר, מלבד צילום של רוגטקה – מתקבלת באנחת רווחה. אמנם, חמוש ששלחנו כשליח ציבור ירה, מטעמנו, רימון גז לפרצופו של מפגין לא חמוש, והרג אותו – אבל הוא עשוי היה להיות בסכנה.

×”"עשוי ×”×™×”" – החייל לא ×”×™×” בשום סכנה – הוא מה שחשוב כאן. ×”"עשוי ×”×™×”", בצה"לית, משמעו "החייל חש סכנה לחייו." לא היתה כל סכנה אובייקטיבית לחייו, אבל הוא חש סכנה כזו – או, על כל פנים, אמר שחש כך בתחקיר אחרי ההרג. כך, חיילים ש"חשו סכנה" ירו שמונה כדורים ברכב שעבר את המחסום-לא-מחסום שלהם, והרגו מתנחל; כך, חיילים ש"חשו סכנה" מקשיש פלסטיני לא חמוש שהתיישב במיטתו, עומאר אל קוואסמה, "השיבו אש" לעברו והרגו אותו; כך, חמושינו האמיצים מגבעתי, שנתקלו במה שחשדו שיכול להיות מטען חבלה, שלחו ילד פלסטיני לשמש כגלאי מוקשים – ויצאו מזה בשלושה חודשים על תנאי; כך, הרג חמוש צה"ל שישב בעמדה מבוטנת ביריות פלסטיני שהיה מצויד בבקבוק שתיה – מוחמד מוחמד דראגמה – שלאחר מעשה הפך ל"מבצע פיגוע" שהחמוש המשקשק וחבריו לפשע תיארו כמצויד בשבר בקבוק; כך הרגה קבוצת חמושי צה"ל שני פלסטינים בטענה שהם ניסו לבצע "ליל קלשונים" שני – ותוך יממה נסוגו מהטענה הזו לכך שהשניים ניסו לתקוף אותם בבקבוק שבור… ובמזרק.

חשוב לשים לב לשלושה אלמנטים בסדרת האירועים הזו: קודם כל, תחושת הסכנה חסרת הבסיס; שנית, השקר הקבוצתי שבא אחרי האירוע; ושלישית, העובדה שאף אחד מהחמושים האלה לא הועמד לדין ברצינות, על עבירה חמורה ממש, כמו הריגה או רצח. צה"ל, במדיניות עצימת העיניים שלו, מלמד את חייליו שהם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם – כל זמן שלא תופסת אותם התקשורת – ושהם גם יכולים לשקר לו ולצאת מזה. כפי שהזכיר לנו בצלם, לחמושי צה"ל יש היסטוריה ארוכה ומתועדת של ירי שטוח מסלול של רימוני גז כלפי מפגינים, ולפיקוד הצה"לי יש היסטוריה ארוכה של אי אכיפת הפקודות שלו-עצמו בנושא. האחד גורר את השני: צבא שלא אכפת לו מחיי האזרחים הכבושים שלו, אבל לא יכול להצהיר על זה בפומבי, יקבל ערמה של חמושים פחדנים, רשלנים ושקרנים, שמבחינתם פקודה היא לכל היותר המלצה. או, בקיצור, מיליציה של ברון סמים דרום אמריקני, רק כזו עם הרבה ציוד אלקטרוני מתוחכם וחטיבת יח"צ עם יחידת ניו מדיה.

האשם, למעשה, הוא לא הצבא. מה שמפחיד את הצבא הוא זעם המוני ותקשורתי. אם לחברה הישראלית היה אכפת ממה שהיא עושה בשטחים, צה"ל היה נראה אחרת לגמרי. אבל הציבור הישראלי מעדיף, מזה יותר מארבעים שנים, לא לדעת מה עושים בשמו ואיך נראה הכיבוש בפועל. הוא מעדיף להמשיך בעיוורון המכוון שלו, הוא מעדיף לצרוח "לה לה לה לא שומע אותך", כשמציינים את העובדה שהצבא – ששותה את דמה וחלבה של החברה – הפך בחסות הכיבוש לכנופיה, שכמו כל כנופיה מסתירה את זהותם של חבריה החשודים בפשעים.

ההתעוררות, אם וכאשר תבוא, תהיה כואבת.

ועוד דבר אחד: בנימין נתניהו הדהים אתמול (א') את השרים שלו – ביניהם לימור לבנת, שספק אם יש משהו שמסוגל באמת להדהים אותה – כשהודיע על תמיכתו בחוק המסגדים של ח"כ אנסטסיה "האקרים יגרמו לכם לשכוח את ספר תהילים" מיכאלי. החוק, שרוב השרים התנגדו לו, מיועד להפסיק את מערכות הכריזה של מסגדים. נתניהו טען שישראל "לא צריכה להיות יותר ליברלית מאירופה" – איזו ציניות – בנושא, תוך שהוא שוכח שהמסגדים בישראל היו כאן לפני הגעת הציונים. אבל זה בסדר: נתניהו ידע היטב שלחוק אין סיכוי לעבור. הוא תמך בו רק כדי להתרפס בפני בסיס המצביעים האמיתי שלו, זה של התורמים הגדולים בארה"ב. מדובר, נזכיר, באיש ש-98% מהתרומות לקמפיינים שלו מגיעות מחוץ לישראל.

(יוסי גורביץ)

בימים האחרונים יש הרבה מאד רעש סביב היוזמה של גיל קדרון, שמטרתה היא לפקוד עשרת אלפים אנשי שמאל לליכוד כדי להשפיע עליו מבפנים. עד כה הוא הצליח לשכנע, לדבריו, כ-400 אנשי שמאל להתפקד לליכוד. קדרון, שלא מסתיר את העובדה שהיוזמה שלו מושפעת מהפעילות ארוכת השנים של משה פייגלין, ניסה לשכנע אותי להצטרף. הוא לא הצליח, ואני רוצה להסביר למה.

קודם כל וחשוב מכל, משום שזו גניבת דעת. קדרון מקפיד לומר שהוא לא מסתיר את כוונתו, אבל הרעיון של השתלטות על מפלגה מצד פעילים שמתנגדים להשקפת העולם של מפלגה כדי לשנות את המדיניות שלה הוא בכל זאת גניבת דעת. כזו שמתבצעת לפי הכללים והיא חוקית לגמרי, כן, ועדיין זו הונאה. יש מספיק אי אמת בפוליטיקה הישראלית מבלי שנוסיף עליה.

שנית, יש כאן התייאשות מהפוליטיקה ונסיון ציני לעקוף אותה. אין למחנה שלנו, אומר בעצם קדרון, סיכוי להגיע לשלטון, אז במקום לעבוד קשה, לנשוך את השפתיים ולחכות שהמטוטלת תפנה שמאלה – מה שעדיין יכול לקרות – ננהג כקוקיות ונטיל את הביצים שלנו בקיניהם של אחרים. אין ספק, זה יקנה את אמונם של מצביעי ליכוד שיופתעו לגלות את אחד הנציגים שבחרו נושא נאום נלהב בעד הפסקת הבניה בהתנחלויות.

קדרון יעלה בתגובה את הטיעון שאם יפעת "שרמוטה" אלקובי, מחברי "תורת המלך", הרוצח יורם שקולניק, מנהיג נוער הגבעות מאיר ברטלר וקוקיות ימניות אחרות מצטרפים לליכוד, ודוחפים לשם אנשי ימין פסיכי מובהקים כמו ציפי חוטובלי (שמופיעה בעקביות בכנסים של אנשי כהנא, ומנצלת לרעה את תפקידה כדי לקדם את הרעיונות שלהם) וטיפוסים כמו אופיר "מק'ארתי" אקוניס, דני דנון ואחרים, אז אין להם על מה להתלונן על כמה קוקיות משמאל.

זה לא המצב. פעם זו היתה מפלגה ליברלית, או לפחות כזו שנאבקה בין האלמנטים הליברליים והלאומניים שלה. אבל זה היה מזמן, לפני שלושים שנה ויותר. היום יש עדיין שיירים ליברליים בליכוד – שלושת הקבועים רובי ריבלין, בני בגין ודן מרידור – אבל הם לא משמשים כיותר מאשר עלי תאנה. הימין הישראלי וליברליות כבר לא יכולים לחרוש יחדיו. בני בגין הבהיר את זה היטב כשפרש, אחרי בחירות 1999: הוא אמר שהוא האמין שאפשר לרבע את המעגל, גם לשלוט בארץ ישראל השלמה וגם להאמין בזכויות אדם, אבל הבוחר לא מאמין בכך, ובעט אותו. מאז הנאום ההוא של בגין חלף יותר מעשור, והתהום בין הימין הישראלי – שהוא ימין פולקיסטי, שמתבסס על תפיסה של עליונות גזעית – ובין ליברליות התרחבה עוד יותר, עד שאי אפשר עוד לגשר עליה. כמו הרבה דברים טובים בישראל, הימין הליברלי נפל קורבן לכיבוש. אי אפשר להיות ליברלי ולשלוט על עם אחר. זכויות אדם אינן נחלקות. מצביעי הליכוד היום הם מצביעי ימין מובהקים, כאלה שמריעים לדני דנון כשהוא מגדיר את רובי ריבלין כ"סייען של השמאל."

טוב, יאמרו לי כמה מתומכי קדרון, אז זה לא מוסרי. שיישרף המוסר. אנחנו נלחמים על המדינה שלנו. כל האמצעים כשרים. אני מבין את הטיעון, אבל הוא לא עובד. נתחיל מהנימוק הכספי. כדי שהשיטה של קדרון תעבוד, אפילו לשיטתו, 10,000 מצביעי שמאל צריכים להקיא לליכוד כל אחד 64 ₪ במשך שנתיים. אנחנו מדברים על 1,280,000 ₪ שילכו מהשמאל, שסובל ממחסור חמור בכספים, לליכוד. אם האנשים הטובים האלה יתחייבו לתת את הכסף למטרות שהם באמת מאמינים בהן, הוא ישיג תוצאות טובות הרבה יותר.

הלאה. שיטת הבחירות בליכוד מאפשרת למועמדים לחלק את "רשימות החיסול" המפורסמות, שמטרתן לוודא שהמתפקדים שלהם לא מצביעים לאיש הלא נכון. במקרה של רשימת-קוקיה משמאל, אפשר להניח בוודאות שכל המועמדים יורו לאנשיהם להצביע נגדה. כך שהסיכויים שהיא אכן תצליח להכניס מישהו לרשימה קלושים, וגם אם כן – תמיד יש את בית הדין של התנועה, שיכול לפסול מועמדים.

ואם כבר פרקטיקה, אז בואו נדבר על הנזק שייגרם לשמאל מכך שהליכוד יוכל לנפנף בנסיון החדירה הזה לשורותיו כהוכחה לכך ש"הם מ פ ח ד י ם" ממנו עד כדי כך שהם נגררים לפעולות הונאה. דמגוג מוצלח ירוץ עם המהלך הזה למרחקים ארוכים. המהלך של קדרון צפוי להכשל, אבל לשמש ככלי ניגוח רטורי כנגד השמאל במשך שנים ארוכות. הנזק יהיה, אירונית, חמור יותר אם קדרון אכן יצליח.

בקיצור, קדרון ותומכיו מבקשים מאיתנו לוותר על העקרונות שלנו כדי לבצע פעולה פוליטית שסיכוייה קלושים עד אפסיים ושהנזק שצפוי ממנה עולה משמעותית על התועלת הזניחה האפשרית. אמרו לו לא. את הפוליטיקה באמצעות הונאה הבה נשאיר למי שהתמחו בה בפוליטיקה הישראלית – המתנחלים.

ועוד דבר אחד: חמוש צה"ל ירה אתמול (ו') במוצטפא תמימי בנאבי סלאח רימון גז מטווח קצר – פחות מעשרה מטרים – ופצע אותו אנושות. חגי מטר כותב כל מה שצריך לכתוב בנושא. הבוקר נפטר תמימי מפצעיו. בצה"ל טוענים, בלי ראיות עד כה, שתמימי השליך אבן על הרכב הצבאי הממוגן שהתרחק ממנו. יכול להיות. האם הנוהל של צה"ל במקרה של השלכת אבנים על רכב הוא ירי בכינון ישיר של רימון גז על מפגין? אם לא, האם הוא יעמיד את החייל לדין באשמת הריגה, אם לא רצח? כמובן שלא. מדובר רק בפלסטיני.

(יוסי גורביץ)

קול בכתב ערווה: השיחה בין הרמטכ"ל בני גנץ וקצין הקישור שלו מטעם הזרוע האזרחית של צה"ל, אהוד ברק, שאתר ynet חשף אמש באומץ, מרתקת. שני הקצינים הבכירים מתבדחים על חשבונן של נשים, ברק מציע שהעוזרת שלו – סליחה, "העוזרת של השר"; כתב על זה יפה שחר – והמח"ט, שקולט שהם מסתבכים, משליך את עצמו לקו האש וזורק הערה על כך "שכל זמן שהיא בלי מדים ועם בגדים, זה בסדר", כדי למשוך אש משני הבכירים ממנו.

הבעיה היא פחות בבדיחות השובניסטיות ובמה שמגיע אחר כך. גנץ מורה לכתבים באזור, אנשי גל"צ וערוץ 2, לא לדווח, ומאיים עליהם. הוא מבין שהוא וברק הסתבכו, אז הוא מנסה לרכך את האיום בחצי בדיחה על "זה יהיה הדיווח האחרון."

לא יודע בקשר אליכם, אני לא הייתי רואה את זה כבדיחה אלא כאיום מרוכך, כזה שמבוצע באופן שאפשר יהיה לסגת ממנו אחר כך. ומתסבר שאני לא היחיד שחושב שגנץ היה רציני לגמרי: גם דוברי צה"ל ומשרד הבטחון הבינו כלשונה את ההנחיה של גנץ, ופנו לאחר מעשה לכתבים הצבאיים, בכלל זה לכתבי סוכנות זרה, ודרשו מהם לצנזר את ה"בדיחה." הכתבים, כמובן, צייתו – עד ש-ynet שבר את אחדות השורות. בואו נאמר שיש לי הרגשה שהכתב הצבאי של ynet לא יקבל סקופים בקרוב. אבל עכשיו אנחנו יודעים מה היחס בין דובר צה"ל והכתבים הצבאיים: כזונות המפרכסות זו את זו.

ההתבדחות הזו על אחד הנושאים הרגישים מגיעה כיממה אחרי שברק דרש שסיעת העבודה תמשוך הצעת אי אמון שלה בנושא הדרת הנשים כי "היא תפגע בצה"ל." היא מגיעה אחרי שהקצינים של גנץ, בעידודו, גנזו בפועל את יישום דו"ח ועדת שגב, שקבע כי יש לשלב נשים בכל התפקידים בצה"ל, וזאת בשל התנגדותם של גורמים דתיים. בפעם הבאה שיגידו לכם שבחורי ישיבות עושים יותר משמעותי יותר מזה מחיילות, תזכירו להם שני דברים: קודם כל, שבחורי ישיבות ההסדר הם משתמטים ברשיון, שמשרתים בקושי 16 חודשים, כלומר פחות מחיילות; ושנית, שחיילות לא יכולות לעשות יותר משום שבחורי הישיבה והרבנים שלהם, בסיוע קצינים מוגי לב, מונעים מהן לעשות יותר.

במדינה נורמלית, גנרל שמאיים על עיתונאים ×”×™×”, אם לא נבעט מתפקידו, עומד לדין על התנהגות שאיננה הולמת קצין. רק שבצה"ל אוכפים את המשמעת, במידה שבכלל אוכפים אותה, רק על חפ"שים וקצינים זוטרים. מה שמביא אותנו ל…

כשהבעת דעה היא לא הבעת דעה: הנשיא בדימוס קלינטון זכה לכמה וכמה קיתונות של לגלוג ארסי בפרשת לווינסקי, כשאחד מעוכרי הדין שלו הסביר ברצינות גמורה שהתשובה של קלינטון תלויה באופן שבו מגדיר את בית המשפט את המילה is. מסתבר שקצת מההתפתלויות האלה שמורות גם לדובר צה"ל.

לפני כשלושה שבועות כתבתי כאן על ההערות הפוליטיות שהרשה לעצמו רס"ן פטר לרנר, דובר פיקוד מרכז, בחשבון הטוויטר שלו. בין השאר, לרנר כתב על חוק העמותות – שהוא כזכור עדיין הצעת חוק – ש"לדעתי צריכה להיות חשיפה מלאה מצד הארגונים, כדי שאנשים ידעו," כלומר אימץ בפועל את העמדה של "אם תרצו." את הציוץ המקורי של לרנר אפשר לראות כאן.

למרות פניה לדובר צה"ל לפני שלושה שבועות בשאלה אילו צעדים הוא מתכוון לנקוט כלפי קצין שעבר על ההנחיות הברורות מאד שאוסרות על חיילים לנקוט עמדה פוליטית, לא התקבלה כל תשובה ממנו. בשבוע שעבר ניהלתי שיחה לבבית (במובן החריג של "שני הצדדים ניסו לעקור זה את ליבו של זה") נוספת עם דובר צה"ל, ללא תוצאה.

הבוקר ניהלתי דיון אישי בטוויטר עם לרנר עצמו. אפשר לראות את עיקריו כאן. לרנר טען שמדובר בחשבון הטוויטר האישי שלו, מה שיכול להיות אבל לא מתיר לו לנהל בו דיונים פוליטיים. יאיר נתניהו, שכתב הערות פוליטיות בדף הפייסבוק האישי לגמרי שלו, ננזף ואולץ למחוק את התוכן הפוליטי. מה שהיה מדהים בדיון עם לרנר הוא שהוא טען שהוא בכלל לא הביע דעה. כששאלתי אותו איך הוא מפרש את הביטוי "In my humble opinion there should be full disclosure" אם לא כהבעת דעה, הוא טען שאפשר לפרש את המשפט בכל צורה שהיא ("That could be interpreted any which way").

תדע כל אם עבריה, אפילו שרה נתניהו: אם הבן שלך מתכוון לעבור על הפקודות של צה"ל, כדאי שיהיה קצין בתפקיד בכיר, אחרת הוא יזומבר.

ומאחר ונכנסנו בצה"ל בעקביות בפוסט הזה, נהיה הוגנים ונזכיר לחיוב את בית המשפט הצבאי של יהודה, שזיכה נאשם פלסטיני מרוב האישומים נגדו מאחר והגיע למסקנה שהתנהגות חוקרי השב"כ שהוציאו ממנו הודאה "שללה את רצונו החופשי." השופטים לא העזו לכתוב מילה על עינויים, וכמובן לא הורו להעמיד לדין את החוקרים; בואו לא נסחף. הבלוג מאחל לשופטים הצבאיים צבי לקח, טל בנד ואמיר דהאן הצלחה בתפקידם החדש, שיהיה כנראה באיזו סדנת תיקון טנקים בנגב.

הבנק של אם תרצו: בנק לאומי, שההתמחות שלו היא גזל רכושם של ניצולי השואה, מי שטען שהמסמכים של הרכוש שלהם הושמדו אבל התברר שהם בעצם בבריטניה, עורך כעת תחרות שבמסגרתה הוא יחלק משהו כמו 0.3% מהרווחים שלו, כשני מיליון שקל, לעמותות שוחרות טוב. המטרה היא לגרום, איכשהו, למישהו לומר משהו טוב על הבנק.

התקנון של התחרות קובע במפורש ש"למען הסר ספק, הפרויקט איננו מיועד לעמותות בעלות מטרות פוליטיות". אבל, ראה זה פלא, אחת העמותות שמשתתפות בו ושאמורה לקבל 40 אלף שקלים היא מיודעתנו "אם תרצו."

עכשיו, "אם תרצו" מעולם לא טענה שהיא איננה פוליטית; היא טענה לכל היותר שהיא "תנועת מרכז", רק כזו שבמקרה הוקמה על ידי מתנחלים, שהיו"ר שלה היה יו"ר תא כתום ומועמד לכנסת מטעם מפלגה של מתנחלים, שמקבלת כספים מאנשי ימין מובהקים ושמתנהלת כמו זרוע של לשכת ראש הממשלה. עכשיו בנק לאומי מנסה לטעון שמדובר בעמותה לא פוליטית משום שהיא "לא מפלגתית." יכול להיות שכמו על ג'ון הייגי, גם על בנק לאומי מנסה "אם תרצו" לעבוד בתואנה שהיא עוסקת ב"חינוך", תוך הסתרת העובדה שהיא עוסקת בחינוך מחדש. הייגי נדפק על ידי "אם תרצו" פעמיים, אבל אחרי שהופנו זרקורים אל התנועה ואל העובדה שהיא השתמשה בסוכנות היהודית כצינור הזרמת הכספים שלה, הוא הפסיק לתרום.

אפשר לשכנע גם את בנק לאומי שזה לא רעיון טוב לתמוך בה. אחרי הכל, הוא יעביר לה לא רק כספים של ניצולי השואה, אלה ש"אם תרצו" עושים הכל כדי שישראל תדמה למדינות שמהם נמלטו, אלא גם את כספם של מחזיקי החשבון בבנק: כספי העמלות של בנק לאומי הולכים לממן את התנועה הפולקיסטית הזו, שכתבה במצע שלה שהיא תומכת ב"מדינה יהודית", עד שעדי אלקין הפנתה את תשומת הלב לכך שהיא השמיטה את "דמוקרטית." בואו לעמוד הבית של בנק לאומי ואמרו לו מה אתם חושבים.

אם תדברי, נשתיק אותך: היום העידה במשפטם של נפגעי הכור בדימונה ד"ר תלמה בירן, ומהממצאים שלה עולה כי עובדי הכור היו חשופים למנות קרינה יומיות שהחוק הישראלי מתיר במשך שנה.

זה לא היה כל מה שבירן העידה עליו: לדבריה, איש מלמ"ב – ארגון האופל ששומר על סודות הגרעין של ישראל, בחוסר הצלחה מרשים – התקשר אליה לאחר שהגישה את חוות הדעת שלה, ואיים עליה שהוא יעמיד אותה לדין בשל הפרה של חוק הצנזורה. כנראה שבניגוד לתרגילים קודמים של המלמ"ב, כמו העמדתו לדין של תא"ל יצחק יעקב, הפרקליטות לא קנתה הפעם את הבולשיט, כי איש המלמ"ב חזר בו מאיומיו.

חבר הכנסת דב חנין (חד"ש) הגיש שאילתה למשרד הבטחון, בשאלת האיומים של אנשי המלמ"ב על בירן. הוא גם מזכיר שמדובר בכור ישן במיוחד, בן 50 שנה, וככזה הוא מסוכן – ויש לדון בהשלכות של המשך קיומו. ישראל, נזכיר, היא מדינה שרעידת אדמה קשה פוקדת אותה מדי כ-80 שנה. הכורים בפוקושימה, במדינה שאמונה מעט יותר מישראל על תחזוקה, לא עמדו ברעידת האדמה הקשה שם. הדבר האחרון שנצטרך כשנאסוף את עצמנו מבין ההריסות ויסתבר לנו ששירותי ההצלה לא עובדים כי אלי ישי שלח מזכרים לאוצר אבל לא עשה שום דבר, הוא גם לגלות שחטפנו קרינה. לידיעתכם/טיפולכם.

(יוסי גורביץ)

שלשום כתבתי כאן, בעקבות פחות או יותר כל כלי התקשורת שהתייחסו לנושא, שהאנשים שהשפילו את צלמת הניו יורק טיימס לינזי אדאריו היו חיילים. הוקרא דביר הפנה את תשומת לבי הבוקר לכך שמחסום ארז לא מאויש ע"י צה"ל אלא על ידי מנהלת המעברים, גוף של משרד הבטחון שמאויש על ידי מאבטחים אזרחיים. לאחר שורה ארוכה של טלפונים, המסקנות הן שדביר צודק: דובר צה"ל אומר שלא הוא אחראי על המחסום ושהוא לא מאויש על ידי חיילים, ואני עדיין מחכה לתגובה ממשרד הבטחון, שמתזז אותי בין כמה וכמה גופים שלו, כדי לברר מי אחראי עליו בכל זאת.

אז, בינתיים, המסקנות הן שמי שהשפיל צלמת של הניו יורק טיימס כחלק מתרומתו למלחמת ה-Hasbara לא לבש מדים ולא יוכל לתרץ את ההתנהלות שלו בכך שהיה צעיר וטיפש, אלא אשכרה קיבל משכורת ממדינת ישראל. המשך יבוא, כשאקבל תגובות.

(יוסי גורביץ)