החברים של ג'ורג'

הנוכל הפוליטי רונן שובל, מתנחל שמוקם ברשימת הבית היהודי ועדיין הצליח לשכנע כותבים בעיתון כמו בן כספית שהוא ותנועתו, אם תרצו, ממוקמים ב"מרכז", קצת הגזים הפעם.

במאמר מבולבל מהרגיל ב"הארץ" אתמול (א'), טען שובל שהסיבה לתג מחיר היא… השמאל האנטי ציוני. שובל קונן על כך שחלק ניכר מהאוכלוסיה הישראלית לא מתייחס ברצינות לשלטון החוק, וכרגיל גם את התיק ×”×–×” הוא הפיל על השמאל. אם רק ×”×™×” כאן שלטון חוק, הוא אומר, הכל ×”×™×” טוב יותר. הכו באליטות והצילו את שלטון החוק.

נניח עכשיו לעובדה שהמתנחלים היו פורעי חוק, מההתנחלות בחברון ב-1968 והלאה, הרבה לפני שהיו פה פוסט ציונים. ב-2008, כששובל היה מועמד לכנסת מטעם הבית היהודי, הוא אמר לערוץ 7 – לא בדיוק כלי תקשורת שהחוק הוא נר לרגליו, כידוע – שהוא מתנגד "לעקירת מאחזים", ושהוא גם היה בהתפרעות הגדולה בעמונה. הוא מוסיף שהוא "אני ממש נגד אלימות אבל זה כבר סיפור אחר."

עמונה, נזכיר, היא מאחז בלתי חוקי – כמו כל המאחזים, ששובל מתנגד לפינוים – שבג"צ הורה על פינויו. קבוצה של מתנחלים אלימים התכנסה שם, שובל יחד איתם, כדי למנוע את פינויו, והתנגשה עם המשטרה. אחר כך היא פיתחה תיאולוגיה של התקרבנות. שובל מציין בראיון את השתתפותו בעמונה כדי להוכיח את נאמנותו האידיאולוגית. בקרב החוגים שבהם חי שובל, פריעת חוק היא אורח חיים. לזה התרגלנו. יבבות על אי שמירת החוק תוך תקווה שאף אחד לא יזכור שהצהרת בפומבי שגם אתה פורע חוק, זה בכל זאת קצת חריג, אפילו בקנה המידה של עיקום האמת שכבר הורגלנו בו משובל.

ישנה כמובן השאלה למה "הארץ" פרסם את המאמר הזה מלכתחילה, אבל, אם לצטט את שובל, זה כבר סיפור אחר.

ועוד דבר אחד: חשבתם שהסגר על רצועת עזה נובע מסיבות בטחוניות? פחחחחח. לאחרונה, עקב מחסור בלולבים לקראת חג הסוכות, שקלו במשרד הבטחון לייבא לולבים מעזה. פתאום, כשזה מגיע לצרכי דת, הסכנות הבטחוניות מתפוגגות. בעמותת גישה אומרים בצדק שמדובר ב(עוד) הוכחה לכך שהמצור הוא פוליטי, לא בטחוני.

(יוסי גורביץ)

כתבתי כאן בקצרה בעבר על העובדה שחד"ש שבה לתחביב הישן שלה, דיבור בשני קולות. הפעם הנושא ×”×™×” סוריה. מוחמד נפאע, מזכ"ל מק"×™ – מרכיב מרכזי של חד"ש – יצא להגנת משטר אסד. התעוררה שערוריה קלה, ודב חנין הדגיש באוזני בשעתו שהעמדה הרשמית של חד"ש היא התנגדות למשטר אסד ולטבח שהוא מבצע.

זה היה לפני שלושה חודשים ויותר. מאז עלה מספר הנרצחים על ידי משטר אסד משמעותית, ויוסף אלגזי – שפרש מהמפלגה אחרי שנים ארוכות של פעילות ב-1990, ומתעד מאז בשקדנות את סטיותיה – המשיך לעקוב אחרי הנושא. הוא מצא שנפאע המשיך להביע תמיכה במשטר אסד ולהאשים את מתנגדיו בכך שהם סוכנים של האימפריאליזם האמריקני. אתר מק"י בערבית פרסם שורה של מאמרים התומכים באסד, ומאמר אחד אפילו הביע תמיכה בקדאפי. שזו כבר גלישה לתחום הביזאר.

הממצא המעניין ביותר של אלגזי הוא שהפגנה שקטה – שקטה מאד, כי התקשורת הישראלית לא עלתה עליה – נערכה באמצע חודש ספטמבר בחיפה, מול הקונסוליה הצרפתית בעיר. ההפגנה דווחה בתקשורת הערבית, ובין המשתתפים בה היו נפאע, הח"כ לשעבר עסאם מח'ול, ח"כ סעיד נפאע (שסולק מבל"ד), ואפרטצ'יקים בכירים אחרים של מק"י. ההפגנה היתה מיועדת, על פי המודעה שהדפיסו מארגניה, "לקיים הפגנת הזדהות עם סוריה והנהגתה הלאומית נגד מזימות האימפריאליזם, הציונות והריאקציה הערבית." בתיאור באתר חד"ש בערבית של ההפגנה, צוטט נפאע כאומר ש"כוחות ריאקציוניים ערביים, ובמיוחד הממלכה הערבית הסעודית ונסיכות קטאר, תומכים בכל פעולה המכוונת לחיסול כל דבר מתקדם בעולם הערבי, בין אם מדובר בתנועת ההתנגדות הלבנונית האמיצה, תנועת ההתנגדות הפלסטינית, העמידה האיתנה של איראן, העמידה האיתנה של סוריה נגד תוכניותיה האימפריאליסטיות של ארה"ב למען יצירת מזרח תיכון חדש." נו. למותר לציין ששמץ מזה לא הופיע באתרים ובפרסומים העבריים של חד"ש. אולי זה היה מביך מדי.

אז מי מייצג את עמדתה הרשמית של חד"ש-מק"י? ההצהרות שלה, או אלו של המזכ"ל שלה? מפלגות קומוניסטיות ידועות בטוהר האידיאולוגי הקפדני שלהן, שבשלו הן התפצלו לעיתים כמו אמבות על ספידים; האגדה מספרת על קומוניסט אמריקני שפרש מהמפלגה כדי להקים פלג טרוקציסטי, פרש מהפלג הטרוצקיסטי כדי לייסד פלג טהרני יותר, וסופו שלקה בפיצול אישיות ופרש מעצמו. אם מק"י רוצה שניקח אותה ברצינות ביום הבחירות – ובינינו, המבחר בעייתי מאד – היא לא יכולה להרשות לעצמה להחזיק את נפאע כמזכ"ל ולהשאיר את הפלג שלו כחלק מהמפלגה. היא לא יכולה לכתוב שוב ושוב דבר אחד בערבית ודבר אחר בעברית.

כלומר, היא יכולה, אבל אז היא צריכה לקחת בחשבון שמה שקרה למפלגות הקומוניסטיות באירופה אחרי הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה יקרה לה ב-2013. שום ישראלי מצפוני לא יכול לתמוך במפלגה שיש מקום לחשוד שנטיית ליבה היא תמיכה במשטר אסד. אחרי הכל, אם נפאע ×”×™×” מופיע בהפגנת תמיכה לא באסד אלא, × × ×™×—, בתאצ'ר או – חס וחלילה – בנתניהו, הוא ×”×™×” ×¢×£ מתפקידו לפני שהיה מספיק לומר "תודעה כוזבת." אם חד"ש רוצה שיקחו אותה ברצינות, שלא יחשדו בה שהיא משמשת כסוכנת השפעה של משטר אסד או – תשמור מפלצת הספגטי המעופפת ותציל – משטר קדאפי, היא צריכה לעבור טיהור.

ואם היא לא יכולה, או לא רוצה, אז יש לנו בעיה.

(יוסי גורביץ)

בריונים שיהדותם גאוותם פרעו אמש – על פי העדויות, ככל הנראה כשלשת רבעי שעה לפני כניסת החג – בשני בתי קברות ביפו: בית קברות מוסלמי ובית קברות נוצרי אורתודוקסי סמוך. בין השאר, חוללו מצבות ונכתב עליהן "תג מחיר" ו"מוות לערבים".לא מצאתי על כך כל דיווח בתקשורת הישראלית, מה שסביר בהתחשב בכך שאנחנו באמצע יום הכיפורים, אך ח"כ אחמד טיבי מאשר את הפרטים, ותמונות אפשר לראות כאן. מלשכת טיבי נמסר עוד כי "מדובר בגל גואה של מעשי טרור ע׳י קיצונים יהודים הפועלים כמעט באין מפריע בשטחים הכבושים, ולאחרונה עברו לתוך הקו הירוק כדי לפגוע במקומות קדושים למוסלמים ונוצרים במטרה להצית מלחמת דת. האחריות כולה מוטלת על הממשלה וזרועותיה." משמרת מחאה תיערך הערב ביפו; פרטים כאן.

ודאי יהיה מי שיצקצק ויאמר שמדובר במעשה נתעב במיוחד ערב יום הכיפורים. אני אשאיר את זה למי שעדיין חושב שיש ערך למוסר היהודי. מבחינתי, חילול בית קברות חמור באותה מידה בכל יום.

צריך לשים לב: שורת הפיגועים שבוצעו על ידי יהודים לאחרונה מגיעה על רקע של שקט בטחוני חסר תקדים, והעובדה שהם גולשים לתוך הקו הירוק איננה מקרית. האנשים האלה, אחרי הכל, הם חניכיו של ברוך גולדשטיין – אם אפשר היה להאמין שיש אופק רחב יותר, אפשר היה לומר שהם גם חניכיו של זרקאווי – והם מעוניינים להפר את השקט הזה. הם רוצים דם, אש ותמרות עשן. כשיהיו כאלה, הם יוכלו להתרווח אחורה ולומר "אמרנו לכם." נקודה ששווה להתעכב עליה היא חילול בית הקברות הנוצרי: עוד הוכחה ששנאת המין האנושי של היהדות האורתודוקסית מעולם לא נבעה מהסכסוך הנוכחי עם הפלסטינים, עוד חוליה בשרשרת של תקיפת מבני דת נוצריים שכמעט איננה זוכה לאזכור.

מותר גם לתהות אם "עליית המדרגה" הזו – כמה מדרגות עוד נותרו עד לשערי גיהנום? – היא לא תגובה, בין השאר, גם על מעצרו של חשוד בהצתת המסגד בצפון. ארגוני טרור תמיד נטו להגיב גם על פגיעה בחבריהם, וכל ההגיון של גל הפוגרומים היהודי הוא הענשה של פלסטינים על מעשי כוחות הבטחון.

האשמה, כפי שציין טיבי היטב, היא ממשלת ישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו טוב בגינוי הפוגרומים האלה מן השפה ולחוץ, אבל אין לו שום בעיה באותה נשימה לשבת על אותה הבמה עם דב ליאור. רב העיר של צפת, שמואל אליהו, ממשיך למשוך את משכורתו למרות שחתם על כרוזים הקוראים לאי השכרת דירות לפלסטינים ישראלים – בתחומי ישראל ובניגוד לחוק, יש לציין – וזאת לאחר שעשה את אותו הדבר עצמו לפני כחמש שנים. מדובר באותו אליהו שסירב לגנות את פוגרומי תג מחיר. הוא עדיין בתפקידו. הרב הראשי שלמה עמאר – ההוא מהחטיפה והתקיפה, לא ההוא מקבלת טובות ההנאה והחשד במעשים מגונים – אמר השבוע שיכול להיות שהצתת המסגד בטובא זנגריה עשויה היתה להיות עלילת דם. קל לשער מה היה קורה אם איזה בישוף פולני היה אומר שהוא מתנגד להצתת בתי כנסת, אבל בהחלט יתכן שמדובר בעלילת דם על פולנים טובים. עמאר ממשיך בתפקידו כאילו כלום, אפילו לא היתה סערה ציבורית. בקיצור, ממשלת ישראל נראית, במאבקה בטרור היהודי, כמו ממשלת סעודיה בתחילת העשור הקודם במאבקה בטרור הסלפיסטי: היא המממנת העיקרית של הטרוריסטים והם מתקיימים משום שכוחות הבטחון שלה מקיימים אותם.

הפוגרומצ'יקים בגדה הצליחו להפוך לבדיחה גרועה את מחויבותו החוקית של צה"ל, ככובש הריבון, להגן על התושבים מפניהם. עכשיו הם מנסים להבהיר לאזרחים הפלסטינים של ישראל שגם עליהם המשטר הציוני לא מסוגל להגן – והללו יודעים היטב שאין לא יכול, יש בעיקר לא רוצה.

זאת צריך לזכור: הפוגרומצ'יקים, כמו יגאל עמיר וכמו כמעט כל הטרוריסטים היהודים, הם שלוחי ציבור. הם פועלים מתוך קהילות מתוך ידיעה שאיש לא יסגיר אותם. רוב המתנחלים וחובשי הכיפות, כמובן, לא יעזו לעשות מעשים כאלה בעצמם. הם יסתפקו בתמיכה שקטה מרחוק. אחרי הכל, כשהציבור הזה רוצה להוקיע מישהו, הוא יודע איך לעשות את זה – תשאלו את יואל בן נון מה עבר עליו כשהעז לחשוף את הרבנים שעמדו מאחורי פסק ההלכה לרצח רבין, והעז לדבר על ההסתה שרווחה אז בישיבות. אם המתנחלים היו באמת מוקיעים את הפוגרומצ'יקים, ולא רק כמס שפתיים, דב ליאור ושמואל אליהו היו מוצאים את עצמם תחת נידוי. אלא שבקרב אחינו בני עדות העוזי והדובון, אם אתה מחלל שבת בפומבי אתה צפוי לנידוי, אבל הצתת מסגד זה בקטנה. על הקו קלוקס קלאן אחרי מלחמת האזרחים נאמר שהוא היה הזרוע הצבאית של המפלגה הדמוקרטית; הפוגרומצ'יקים הם הזרוע הצבאית של מועצת יש"ע. והם עושים כמיטב יכולתם כדי להוכיח שיש"ע זה כאן.

יש מה לעשות. אפשר להתחיל בסגירת הישיבה ביצהר והוצאת צווי הרחקה לכל המורים והתלמידים שלה. אפשר להודיע שעל כל פוגרום תג מחיר, תסגר ישיבת הסדר. אפשר לפטר את שמואל אליהו ואת כל הרבנים שחתמו על קריאה למניעת השכרת דירות ללא יהודים. אפשר, בקצרה, להעמיד חומת ברזל בפני האחים היהודים, ולהודיע להם שעל תג מחיר, יהיה תג מחיר כואב הרבה יותר.

אלא שזה דורש רצון פוליטי נחוש ויכולת קבלת החלטות היסטוריות. אי אפשר לצפות שממשלת בנימין נתניהו, שרובה המכריע ממילא תומך בפוגרומצ'יקים, תהיה מסוגלת לכך. כמו הפוגרומצ'יקים המקוריים, אלה של ימי משטרת הצאר, נוער הזוועות יודע שהממשלה מאחוריו וששום דבר לא יקרה לו. וזה לא הולך להשתנות.

אז בפעם הבאה שערביי ישראל יפנו למוסדות הבינלאומיים בדרישה להגנה, משום שממשלת ישראל איננה עושה זאת, אל תאשימו אותם. במעשיה, או ליתר דיוק במחדליה, ממשלת נתניהו מוותרת על חלק מריבונותה.

(יוסי גורביץ)

תל אביב, אמש.

(יוסי גורביץ)

הרבה מילים נכתבו השבוע על החלטת בית המשפט בעניינו של יורם קניוק, בה הוחלט כי על משרד הפנים לרשום את קניוק כחסר דת. המשמעות המעשית של החלטת קניוק מינימלית: סעיף הלאום כבר הוסר מתעודת הזהות, משום ששרי הפנים של ש"ס סירבו להכיר בגיור הרפורמי ולרשום את הבאים בשעריו כיהודים. הרישום הוא ברישום האוכלוסין בלבד.

גם אם יחליט קניוק – שמשמש כאן כדוגמא תיאורטית, כמובן – לנצל את מעמדו החדש כנטול דת כדי להנשא, או ליתר דיוק לבוא ב"ברית הזוגיות", תוך שהוא מדלג על הרבנות, הוא יגלה שזה לא כל כך פשוט: התיק שלו פשוט יעבור לעיונם של ראשי העדות הדתיות, ואם אחד מהם – נחשו מי – יחליט שבעצם לא מדובר בחסר דת אלא בכבש תועה מעדרו, שחור ככל שיהיה, הוא יוכל לאסוף אותו חזרה ולהטיל וטו. ככה זה: בישראל, מהרבנים ישחרר רק המוות. והאמת, בהתחשב במצב הקבורה בארץ, גם זה לא בטוח.

אבל האמת המייאשת במיוחד העולה מהעתירה של קניוק היא שבישראל אין בעצם ישראלים. יש יהודים, מוסלמים, דרוזים, ואפילו, אם הבנתי נכון, כשדים; אבל ישראלים אין. יש רק מסמך רשמי אחד, שבו מכירה מדינת ישראל בכך שחיים בה ישראלים: הדרכון. שם, לא היתה לה הרבה ברירה. אבל גם בו, המילה Israeli מופיעה תחת הכיתוב של הגויים הערלים, Nationality, בעוד שבעברית היא מופיעה רק תחת "אזרחות".

ישראל עדיין חיה תחת משטר המילטים הטורקי. הבריטים שיפצו אותו קלות, אבל לא יותר מדי. בישראל אין לאום; יש רק קבוצות דתיות. לכאורה, צריך היה לצפות שהציונים, שנאבקו בשצף קצף ברבנים וטענו בעקשנות שהיהודים אינם קבוצה דתית אלא קבוצה לאומית, יקימו מדינה חילונית. במקום זאת, החליט בן גוריון – בלי ערעור רציני, בימיו או אחר כך – להשאיר על כנו את המשטר הטורקי, שהוא משטר פרה-לאומי.

עכשיו, בעשורים האחרונים מקובל מאד להכנס באמ-אמא של המודל הלאומי ולהאשים אותו בכל סוג אפשרי של עוולות, ולא בלי צדק. אבל למודל הלאומי יש יתרון אחד לפחות: הוא נעלה על המודל השבטי-אתני. אם היו לנו פחות שבטים ויותר לאומים בעולם, הוא היה מקום רע פחות. ישראל בחרה, ואחרי יותר מ-60 שנה אי אפשר לומר שזו בחירה בלתי מודעת, במודל האתני.

והאמת, ×–×” ×”×™×” די צפוי. הדיבורים הציונים על "לאומיות" היו נבובים עוד בטרם הוקמה המדינה. די להזכר בזעקה שקמה כאשר הציגו הכנענים את משנתם: השם "כנענים" הפך מיד לשם גנאי. עכשיו, הכנענים היו – בניגוד לדימוי שנפוץ להם – לאומניים למדי: לא מעט מהם היו משוכנעים שאם רק נשתלט בכוח הזרוע על "המרחב השמי", נאלץ את הילידים לחזור לעברית ונראה להם את האור, הם ישתחררו מהתודעה הכוזבת של אלף ומשהו שנות איסלם, יהפכו כמונו לסוגדי בעל ועשתורת, ואפשר ×™×”×™×” לשוב ולהקים את האימפריה הצידונית.

אם החזיונות האלה דומים באופן חשוד לאלה של הפאן-ערבים הלבנונים (הטקס הפגאני המשונה שערך ערפאת באמצע שנות התשעים צף כאן בזכרון), זה לא מקרה: כמו הכנענים, הם היו אינטלקטואלים תלושים משהו והיו מיעוט דתי. אם הכנענים היו פגאנים, חלק ניכר מהפאן-ערבים היו נוצרים. הפאן-ערביות נועדה, בחלקה הגדול, להזיז הצידה את האיסלם ולמנוע ממנו למלא תפקיד פוליטי מרכזי – משום שבמדינה מוסלמית, כמו במדינה יהודית, לאינטלקטואלים חילונים לא הרבה מה לעשות.

רטוש וחבר מרעיו היו קבוצה קטנה, שהשפעתה התרבותית היתה גדולה משמעותית מהשפעתה הפוליטית, אבל היא הילכה אימים על בן גוריון והזרם הציוני המרכזי. לא במקרה נזנחה המילה "עברי", שהכנענים ניכסו לעצמם. הכנענים היוו גשר – גשר יציב כמו גשר המכביה, אבל גשר – לדילוג אל מחוץ לזהות האתנית היהודית אל זהות-על. סביר להניח, כמובן, שלזהות הזו היו בעיות חמורות משלה; אבל סביר באותה מידה להניח שהיא היתה פחות קסנופובית מהחברה היהודית היום, משום שקסנופוביה היא בסיס הזהות היהודית.

ישראל לא מוכנה להכיר בקיומם של ישראלים, משום שהיא תכיר בקיומם של כאלה – כל האזרחים החיים תחת ריבונותה – היא תצטרך להתייחס אליהם כאל שווים. אם היה מתפתח כאן אתוס ישראלי, על-שבטי, הוא ממילא היה דוחק אחורה את האתוס השבטי היהודי.

אלא שאז, אבוי, היינו נמצאים בסכנה ברורה ומיידית של נישואי תערובת. הדם היהודי המקודש ×”×™×” מחולל, וזה משהו שהחילוניות היהודית הממוצעת לא מסוגלת לסבול, גם היום. כשהתברר ליהודים הטובים – יהודים חילונים, כן? – של הישוב העברי ששאול טשרניחובסקי לקח לו לאשה לא סתם גויה טמאה, אלא פרבוסלבית שמסרבת להתגייר, הוא מצא את עצמו מהר מאד תחת חרם שקט. ואולי ×–×” לא מקרה שהוא ×”×™×” פגאני. ואולי ×–×” לא מקרה שקניוק, שרוצה להשאיר את הדת היהודית מאחור, נשוי לאשה לא יהודיה. שניהם חצו קו גבול שהחילונות הציונית לא היתה מוכנה לעבור. יתר על כן, אתוס לאומי שוויוני ×”×™×” שולל מהיהודים את מעמד עם-האדונים שלהם. בשביל ×–×” הקמנו מדינה? בשביל – כפי שאומרים התועמלנים הדתיים כבר עשורים – לחיות כמו בפאריס או בלונדון?

וכדי לא להגיע למצב הזה, כי הרי לחילונות הציונית אין הגדרה משלה ל"יהודי" ובסופו של דבר התנועה הלאומית הגאה נזקקת לזו של הרבנים ("מי שנולד לאם יהודיה ואיננו בן דת אחרת"), השאיר אותנו בן גוריון עם משטר המילטים. והסטטוס קוו הזה, שאמנם לא מונע מיהודים לחלל את דמם עם בני ערלים אבל דורש מהם מאמץ ניכר לשם כך – יותר מזה, והדמיון בין מדינת ישראל למדינת חוקי נירנברג היה הופך למאד לא נוח – מקובל על רוב האוכלוסיה.

אבל בכל זאת יש משמעות למהלך של קניוק – אם חלק ניכר מהישראלים יאמץ אותו. אם מספר גדול של ישראלים – מאות אלפים – יגיע אל בית המשפט (והוא יצטרך להגיע אל בית המשפט) וידרוש למחוק את הרישום שלו כיהודי, ישראל תתקשה הרבה יותר לדבר על היותה "מדינה יהודית." היא תצטרך להתמודד עם העובדה שחלק ניכר מהאוכלוסיה שלה דוחה את התפיסה הדתית שעומדת בבסיס קיומה. וכשחלק ניכר מהישראלים יחצו את הנהר הזה, כשיישמט הבסיס הדתי שהוא כל מה שעומד מאחורי הזהות היהודית – "אין ישראל אומה אלא בתורתם," כתב התלמוד בציטוט מאד לא נוח לציונים – וכשכל מה שישאר הוא הזהות הישראלית שלהם, אפשר יהיה להתחיל לדבר ברצינות על חברה שוויונית ומדינת כל אזרחיה.

(יוסי גורביץ)

תקרית אלימה במיוחד התרחשה במהלך סוף השבוע בהתנחלות ענתות, כאשר פעילי תעאיוש וסולידריות הותקפו על ידי קבוצה גדולה של המתנחלים. האלימות תועדה היטב במצלמות הפעילים. התקרית היתה למעשה כפולה: התקפה של מתנחלים בשעות הבוקר, והתקפה שניה כאשר חזרו הפעילים בשעות הערב.

בין התוקפים בלט הטיפוס הזה:

(הזכויות לתמונה שייכות ל-Activestills, והתמונה מתפרסמת כאן באישור).

בנסיון להתנער מהטענה שהתוקפים הם מתנחלים, פרסם רוטר הבוקר דיווח שמדובר בחוקר המשטרה יוסי בן ארוש, המתגורר בענתות (תוך שהכותב מתבלבל וחושב שתושבי ענתות אינם מתנחלים). פעילת השמאל מיכל ספיר, שנכחה באירוע, אמרה לי בשיחת טלפון שהיא זיהתה את בן ארוש – משום שהלז חקר אותה בעבר. היא אף קראה לעברו "מה אתה עושה, אתה שוטר." על פניו, נראה שבן ארוש תקף לפחות שניים מן המפגינים: אסף שרון וגיל גוטגליק.

יש לציין שנטען כי רבים מהמתנחלים בענתות הם שוטרים; אנשים שנכחו במקום אמרו לי שחלק מהמתנחלים ניסו לבלום את ההתפרעות של האחרים; ושללא ספק היו מתפרעים גרועים יותר מבן ארוש. ואף על פי כן: שוטרים שמרשים לעצמם לתקוף אזרחים, גם כשהם לא לובשי מדים, הם תופעה פסולה במיוחד, וכשמדובר בשוטר שהוא גם מתנחל שתוקף פלסטינים ופעילי שמאל, אפשר לומר בקלות שלא מדובר בפוגרום. בזה האחרון, אחרי הכל, מן המפורסמות הוא שהמשטרה עומדת מן הצד.

מדוברות מחוז ש"י נמסר בתגובה כי אם תוגש תלונה כנגד בן ארוש, וכי אם יימצאו הוכחות – כגון התמונות לעיל – כי הוא היה מעורב בקטטה, תפתח נגדו חקירה במח"ש, כפי שקורה תמיד במקרים כאלה.

ועוד דבר אחד: מבין המעורבים בפרשת קו 300, שצצה שוב לאחרונה, רק אחד המשתתפים הבולטים עדיין מחזיק בתפקיד בעל השפעה: שמעון פרס, נשיא המדינה, שלאורך כל הפרשה עמד לצד הקושרים נגד הדמוקרטיה ונגד שלטון החוק. פרס מעולם לא ענה על שאלות על תפקידו בפרשה. הוא כנראה יודע למה.

(יוסי גורביץ)