החברים של ג'ורג'

ובכן, ראש ממשלתנו הנחוש החליט היום, לאחר כחודשיים של דיונים, שלא לקבל את המלצתו/תביעתו של יעקב נאמן, שר המשפטים, לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. זה היה מוקדם יחסית; כולם היו בטוחים שהוא ידחה את ההחלטה עד דצמבר, ואם אפשר – עד לאחר הבחירות.

ההרעשה הכבדה מצד "ישראל ביתנו" החלה מיד. ליברמן הודיע שסיעתו לא תצביע עם הממשלה בהצבעות אי האמון, ונזכר גם שלפני שבוע הצליחו החרדים לכופף את נתניהו ולמנוע את הקיצוץ בתקציבם, אז הוא יצביע גם נגד הקיצוץ בתקציב. ליברמן, כמובן, טען שאין שום קשר בין דחיית הצעת נאמן ובין החלטתו. יאללה, יאללה. אפשר לומר כמה מילים על הפארסה הקבועה הזו, מורשתו של חיים רמון וחיזורי ש"ס שלו, שעל פיהן מפלגה יכולה להיות גם בקואליציה וגם באופוזיציה, שספק אם היה כמוה לריפוף יכולת המשילות הישראלית. נסתפק רק בכך שלבנימין נתניהו אין את עצבי הברזל של אריאל שרון, שכאשר שרי ש"ס עשו לו תרגיל דומה, שלח להם מייד מכתבי פיטורין והחזיר אותם לממשלתו על ארבע. נתניהו, אפשר להמר בבטחה, לא יפטר את שרי "ישראל ביתנו".

ל"ישראל ביתנו" היו כל מיני דגלים כשזכתה בשלל המנדטים שלה. את כולם היא קיפלה בשקט. על מה מייצר ליברמן משבר קואליציוני? על הגרסה החוזרת של פרשת בראון-חברון.

שר המשפטים יעקב נאמן, נזכיר, הוא מינוי אישי של ליברמן. הוא שליחו. ליברמן עצמו, כחשוד תמידי שעוד לא הצליח להסביר איך הבת שלו שמה את ידה על מיליונים בגיל 21, פסול מהתפקיד. על כן הוא מינה את נאמן. לא סתם מינה; התעקש על המינוי, התעקש על הדחתו של דניאל פרידמן, קבע שנאמן הוא "האדמו"ר של סיעת ישראל ביתנו", לא פחות.

עכשיו, אני לא משפטן ואין לי מושג אם פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה ויצירת תפקיד של תובע כללי הוא רעיון טוב או רע. אני חושב שהעסק די תקתק ב-60 השנים האחרונות, אבל יכול להיות שאפשר לשפר אותו. יכול להיות, בנוסף, שצריך לאוורר את הפרקליטות ולוודא שיועצים משפטיים לא בהכרח יגיעו משורותיה.

אחרי הכל, ארגון שמצליח לארגן שיעור הרשעות של 99.9% כנראה עושה משהו לא נכון. לא ייתכן שהם טועים שם פחות מהאפיפיור, במיוחד כשהחקירות שלהם נשענות בעיקרן על משטרת ישראל. סביר מאד שהמערכת הזו, של הרשעות כמעט אוטומטיות – 91% מהתיקים הפליליים נסגרים בעסקות טיעון – מושיבה הרבה חפים מפשע, שנואשו מול שערי הצדק, בבתי הכלא. הדומיננטיות של עסקאות הטיעון מעבירה, בפועל, את סמכות ההרשעה מן השופטים אל הפרקליטות: ברוב מוחלט של המקרים אין כלל דיון בעובדות שבתיק. אין ספק שיש מה לתקן במערכת הצדק הישראלית, והיא לא אמורה להיות פרה קדושה.

אבל בין כך שהיא זקוקה לניעור ולבדיקה יסודית ובין "רפורמה" חפוזה של פרקליט מובהק, שעושה את רצון קונו, יש הבדל עצום. ראוי להזכיר שנאמן עצמו, שמציג עצמו כקורבן של המערכת שלכאורה "תפרה לו תיק", מעדיף שלא לדבר על העובדה שעל אף שזוכה, בית המשפט אכן מצא שהוא הגיש תצהירים כוזבים, אם כי – כמה משונה, לאדם מן הרחוב זה כנראה לא היה קורה – מצא שפעל בלי כוונה פלילית.

ראוי לציין שנאמן פועל למינויו של השופט המתנחל נעם סולברג כמחליפו של מזוז. אין ספק שמינויו של מתנחל למשרה הרגישה ביותר בדרג הפקידותי יעשה פלאים לשמה של ישראל בעולם, וגם כאן נמצא נאמן בקו אחד עם המדיניות של הבוס שלו, שגורסת שישראל לא צריכה יחסי חוץ טובים. כשיתחוור לעולם שסולברג זיכה שוטר שירה בפלסטיני למרות שסולברג עצמו מצא שחלק ניכר מטענותיו של השוטר חסרות בסיס, החגיגה בכלל תהיה גדולה.

כשאנשים כמו דן מרידור או רות גביזון מדברים על הצורך ברפורמה של מערכת המשפט, אני מוכן להקשיב. אני מניח שאין להם כוונות לקרקר את המערכת ושהם אנשים הגונים שעל דבריהם אפשר להתווכח. כששליחיו של ליברמן עושים זאת, זה סיפור אחר לגמרי. גם אם יש צורך ברפורמה, מוטב שתמתין לשר משפטים אחר. על פניו, לא נצטרך להמתין זמן רב: נאמן הרי הצהיר שיתפטר אם ה"רפורמה" שלו לא תתקבל. עכשיו נראה אם הוא אכן יעשה זאת, או שכפרקליט נאמן ישמור על האינטרסים של מרשו ויישאר בתפקידו.

(יוסי גורביץ)