החברים של ג'ורג'

אריה אלדד יודע איך להשיג כותרות והוא יודע איך להסיט את הדיון. אתמול עשה אלדד מעשה אדיר זיק וטען כי ראש ממשלה המנסה לסגת מרמת הגולן הוא בוגד. לנוחותו, הוא ציטט את סעיף 97 ב' לחוק העונשין, האומר כי "מי שעשה בכוונה ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה, או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו להביא לכך – דינו מיתה או מאסר עולם". לטענת אלדד, מאחר וישראל סיפחה את רמת הגולן ב-1981, שיחות אולמרט-אסד הן בגדר בגידה ודינו של אולמרט מוות. השערוריה הנדרשת פרצה מיד.

ותוך שניות, זחלו היהודים הגאים אל מתחת לאבנים שלהם והתחילו לצרוח שנטפלים לאלדד, ומה הוא כבר עשה, והוא רק ציטט את החוק. ובכן, לא בדיוק. סעיף 94 לחוק, שקובע כיצד לפרש את סעיפי הבגידה, אומר ש"אין רואים מעשה כעבירה על פי פרק זה, אם משתמעת מתוכו כוונה בתום לב, או אם נעשה בתום לב, או אם נעשה מתוך כוונה להביא, בדרכים שאינן פסולות לפי דין, לידי שינוי בסדרי המדינה או בפעולת רשות מרשויותיה, או בסדרי מדינת חוץ או בפעולת רשות מרשויותיה, או בסדרי מוסד או ארגון של מדינות או בפעולותיהם". ההדגשה שלי.

כלומר, לממשלה ("רשות מרשויותיה") מותר לשאת ולתת עם מדינות אויב, גם על העברת שטחים אליהן. הכנסת, כמובן, מעולם לא איבדה את ריבונותה, וכפי שהעבירה את חוק הסיפוח ב-1981 (יצוין, אגב, שראש הממשלה דאז, מנחם בגין, אמר במפורש במהלך הדיון שהחוק מיועד למנוע משא ומתן עם סוריה), היא יכולה להעביר חוק שקובע שהגולן חוזר לריבונות סורית.

אלדד יודע את זה, כמובן. הוא אחד מהפחות שוטים שבחברי הכנסת שלנו. אז למה הוא משקר בגסות כזו לקהל בוחריו? ראשית, משום שהוא יודע שמדובר בקהל של בבונים, שיתחיל עכשיו לחזור על המנטרה של "אולמרט הוא בוגד על פי חוק" ויכניס את המם הזה לדיון באופן שאי אפשר יהיה להוציא אותו משם. שנית, לא פחות חשוב, הוא מסיט את הדיון: לא מדברים יותר על הגולן ועל הסכם עם סוריה, אלא דנים בשאלה האם אולמרט בוגד או לא. במצב שבו, לראשונה מאז ימי ברק, סוריה מדברת ברצינות, הסטת הדיון הזו קריטית.

שלישית, סביר שאלדד לא מעוניין שאיזה פנאט ירצח את אולמרט, כי הדבר פשוט יצור מומנטום ציבורי נגדי, שבהחלט עשוי לאפשר לציפי לבני – נניח – להגיע לאותו הסכם בדיוק עם אסד. לא, הוא לא רוצה בהתנקשות – אבל בהחלט אפשר שהוא רוצה בפחד מן ההתנקשות, הפחד מהפנאט הבלתי ידוע שהשב"כ לא יכול לאתר ולבלום. זה נלוז, נתעב – וכנראה עובד. לאולמרט יש מספיק צרות גם בלי שיצטרך לחפש את המתנקש התורן – אם כי יצוין ששטף צרותיו הוא גם הגנה מסוימת מפני רצח: מי שאין לו יכולת איננו מסוכן.

לכל הסיפור יש גם צד משעשע: מי היה מאמין שנראה את צחי הנגבי, המסית הכפול לרצח (זה של רבין וזה של אמיל גרינצווייג), אומר שדבריו של אלדד מזכירים לו את ההסתה לרצח רבין, ואיש אינו מוחה? ימים יפים הגיעו.  

 

ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.

(יוסי גורביץ)