מצעד להיטי האתרוגנים החולף לנגד עינינו מציג תחרות קשה בין המתמודדים. הבוקר הוסיף יואל מרקוס עוד מתחרה ראוי לפרס אתרוג הזהב (מסורתית, הפרס מוגש על ידי תורם זר, המוציא אותו מתוך מעטפה). 

מרקוס טוען שפארסת איסור הפירסום "נראית כמלחמה פסיכולוגית מצד היועץ המשפטי כנגד ראש ממשלה שנבחר כחוק". הלוואי שמזוז היה מסוגל לנהל מלחמה פסיכולוגית אפקטיבית, או להתנהלות אפקטיבית בכלל. אם היתה כאן מלחמה פסיכולוגית, איוולתה הגיעה למדרגת איוולתו של הפילדמרשל הייג. מזוז הפסיד בגדול.

"אולמרט… נהפך לאסקופה נדרסת… גם במערכת הפוליטית, שכידוע כולם בה צדיקים גמורים", תוקף מרקוס. רוב רובם של חברי הכנסת לא הואשמו בדבר וגם לא נחקרו. גם אם אכן נחקרו, נניח על אי סדרים, אני מוכן להאמין שרובם יזדעזעו מהרעיון של ראש ממשלה שמקבל מעטפות עמוסות מזומנים.

"אולמרט הוא חף מפשע עד שלא הוכח אחרת וכבר פוליטיקאים מחלקים את עור הדוב". אין קשר בין משפט למשפט. חפותו של אולמרט היא, בצדק, עניין של אמת משפטית. אי אפשר יהיה לכלוא את אולמרט בטרם יורשע, אבל זה לא אומר שאולמרט הוא לא גוויה פוליטית, ופוליטיקאים מתנהלים בהתאם. 

"הוא [שרון – יצ"ג] הקים את קדימה, לא לצרכי שיפור טוהר המידות אלא לצורך השגת רוב להתנתקות מגוש קטיף…" נראה שבודקי העובדות ב"הארץ" ישנו הלילה. ההתנתקות הושלמה בספטמבר 2005, שרון פרש מהליכוד ב-21 בנובמבר 2005. זה לא היה כל כך מזמן. האם זכרונו של מרקוס לא עומד לו בעובדה הפשוטה הזו, או שהטענה שלו – אליה נגיע מיד – מצדיקה את עיקום העובדות?

"… שמתנגדיה טענו בריש גלי שהמהלך שלה נולד כדי להמלט מהחקירה המשטרתית". אבל מרקוס לא תמך בתפיסה הזו במהלך ההתנתקות. הוא תמך אז בשרון. עוד בדצמבר 2007, כתב מרקוס ששרון פינה את רצועת עזה "כדי לגאול את בני עמו מחלום ארץ ישראל השלמה". אז למה הוא מעלה את הטענה הזו עכשיו? אה, הנה:

"לבני תמכה בשרון… היא ידעה ששרון ושני בניו מצויים תחת חקירה. היא גם הכירה היטב את חולשותיו של אולמרט… היא לא הרימה יד בממשלה נגד מלחמת לבנון ב'… היא לא כבשה תמימה". עכשיו הכל ברור. במאבק על הגנת האתרוג החדש ובהטלת רפש בכל מתנגדיו, רושם מרקוס שיא חדש: הוא רומס את האתרוג הישן. אף אחד לא יזכור – ובכל מקרה, הוא לא במצב להגיב. אגב, זמן קצר אחרי דו"ח וינוגרד הראשון, כתב מרקוס מאמר שהטיל – בצדק – את רוב האשמה ברמטכ"ל, דני חלוץ, וניקה את הממשלה. אז מה הוא רוצה עכשיו מלבני? אותו דבר שרצה אז: להגן על אולמרט.

מרקוס טוען שאולמרט "גזר על עצמו סטנדרט חמור", כשהודיע שיתפטר אם יוגש נגדו כתב אישום, משום שהחוק מאפשר לו הכרזת נבצרות. נו, באמת. האם מרקוס לא מכיר את פסיקת בג"צ, הקובעת כי שר שהוגש נגדו כתב אישום צריך להתפטר או שיש לפטרו? האם הוא לא מסוגל להבין את הקל וחומר שדעת הקהל היתה עושה במצב דומה מול ראש ממשלה?

"המקהלה של ההדלפות המגמתיות שמקורן במשטרה או בפרקליטות…"  אכן, התנהגות בעייתית – שהופכת למובנת כשנזכרים שקודם לקרב המשפטי יש קרב תקשורתי, שמי שמנצח בו מסוגל להשפיע על ההחלטה האם להעמיד אדם לדין. אין לשכוח, מרקוס, שגם אולמרט ומקורביו לא נקיים מהדלפות.

"… על פרשיות שמלפני שנים…." למה זה רלוונטי? כל זמן שאין התיישנות, מה הרלוונטיות של מועד ביצוע העבירה? אנחנו לא מדברים על גניבת שסק כשאהוד הילד גר בבנימינה. אנחנו מדברים על קבלת כסף במעטפות ממאכער אמריקני כשאולמרט החזיק בסמכויות ממשלתיות.

"…פוגעת, כפי שכבר כתבנו כאן, בחזקת החפות שלו, כל זמן שלא הורשע". הבל הבלים, שטות ורעות רוח. מילים שטוב שלא נכתבו משנכתבו. אין הדלפה שמסוגלת לפגוע בחזקת החפות של אולמרט. הדבר היחיד שמסוגל לשנות זאת הוא הרשעה בבית משפט מוסמך. בית הדין של הציבור, מצד שני, שאיננו כפוף לכללים המחמירים במיוחד של השיטה המשפטית – כללים מחמירים וראויים, משום שהם היחידים המסוגלים לגזול מאדם את חירותו או, במקרים קיצוניים, את חייו –  יושב תמיד בדין. ואף שהוא איננו מסוגל לשלוח אנשים למאסר, הוא יכול לדון אותם לקלון ולבוז. האם מרקוס לא מבדיל בין הדברים?

"המדינה נמצאת במצב הדורש הכרעות קשות," פוצח מרקוס בגאמביט האפוקליפסה, הנשק החביב על האתרוגנים. המדינה תמיד נמצאת במצב הדורש הכרעות קשות. על כן ראוי שלא יעמוד בראשה אדם החשוד בכך שהוא מקבל מעטפות מלאות מזומנים.

"אולמרט גזר על עצמו סטנדרט חמור ממה שקובע החוק ואין להשאיר את גורלו לשפיטה על ידי נורמה ציבורית אמורפית". או: הנה הגענו לאבסורד המוחלט. אין, לשיטתו של מרקוס, שום קנה מידה שאיננו משפטי. אם אתה זכאי, אתה זכאי; אם הורשעת, הורשעת. אין מוסר, אין ניקיון כפיים, אין, בעצם, שום שיקול של דעת הקהל. אז מדוע, אם כן, טרח מרקוס לציין קודם לכן ששרון ובניו נחקרו במשטרה? הוא הרי לא הורשע ואף כתב אישום לא הוגש נגדו.

"… הוא הסיר מהמערכת המשפטית כל תירוץ לסחבת…" אני לא יודע. אתמול הודיעה לשכת אולמרט שהוא עובר בדיקת הדמיה בערמונית, ובשל כך ככל הנראה נדחו החקירות. ככה שנראה שאולמרט, שמנהל עכשיו מאבק משפטי כדי למנוע גביית עדות מוקדמת מטלנסקי, משתמש בעצמו בכל תירוץ לסחבת. בהערת אגב: יופי של משמעת מפגינה הערמונית הזו. את השטיק הזה גנב כנראה אולמרט מבן גוריון, שנהג להתחלות בעת כל משבר פוליטי. על הפולנים של הדור ההוא ה"אני מרגיש רע" הזה עבד כנראה יותר טוב משהוא עובד על הדור העצבני הנוכחי.

"אם יש בסיס לכתב אישום, שיוגש מיד." ואז, כמובן, יואשם מזוז – כבר ראינו שלמרקוס אין בעיה לשנות את עורו – בפזיזות ובלהיטות להרשעת ראש ממשלה. אין להוציא מכלל אפשרות שמרקוס ושאר האתרוגנים יאשימו אותו בנסיון מכוון להפלת ראש ממשלה. אחרי הכל, הוא כבר הואשם על ידי מרקוס בניהול מלחמה פסיכולוגית כנגד אולמרט.

עיתונאים אמורים להיות שליחי ציבור. הם אמורים להיות לו לפה. הם אמורים לחשוף שחיתויות ולהגן עליו מפני נבחרים שסרחו. כשעיתונאים – כמו מרקוס, כמו יאיר לפיד, כמו נחום ברנע, שקשה יותר ויותר לקרוא אותו; אולי האבדה הכבדה ביותר במלחמה הזו – משתמשים במלוא כוחם, במלוא ה-gravitas שלהם ובמלוא כישוריהם הרטוריים כדי להגן על המושחתים הם מועלים בתפקידם כטריבונים, הם מועלים באמון הציבור. את הבוז שירחש הציבור למקצועם, את ראייתם כחלק מהמערכת המושחתת, הם ירוויחו ביושר.

ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.

(יוסי גורביץ)