אחרי שהאתון הרשמית של צה"ל, האלוף אלעזר שטרן, הודיע שלא היו מספיק הלוויות בתל אביב, ושאין עיר בישראל שיכולה להרשות לעצמה לחיות בלי הרוגים בירוק; אחרי שניפחו מכלום היסטריה על "השתמטות"; אחרי שמתנגדי המיליטריזם הותקפו פיזית; אחרי שהודיעו לנו שהחיילים יקבלו תעודות שחרור בצבעים שונים, על פי טיב שירותם, ושתעודות אלה אמורות לקבוע את עתידם; אחרי שהוחלט שגם מי שקודם לכן לא התאימו לכך, ישרתו מעתה בחזית, ושנשקל גיוסם של אוטיסטים, משותקי מוחין וחרשים; אחרי שמפקד בית הספר לקצינים הודיע כי מי שיכול להיות קצין ואינו רוצה הוא פושע – עכשיו גם יינתן העונש.

חבר הכנסת איתן כבל, בעוונותינו מזכ"ל מפלגת העבודה, יידה בסוף השבוע אבן בליסטרא כבדה בדמוקרטיה הישראלית. בהצעת חוק שזומם כבל, יחד עם הבהמה הירוקה ומשרד הבטחון, יוגדרו רשמית סוגי אזרחות שונים בישראל.

במקום העליון יעמדו חיילים. מי שיימצא בלתי ראוי לשרת כחייל, יידרש לשרת שירות לאומי. מי שלא ישרת בצה"ל ולא ישרת שירות לאומי, תשלל ממנו זכות ההצבעה, הוא לא יוכל לקבל רשיון נהיגה, ולא יוכל ללמוד רפואה או פסיכולוגיה. יש להניח שכאשר תעלה רשמית ההצעה בכנסת, ותגיע לוועדה עמוסת פטריוטים, ימצא מי שיציע שלילת זכויות נוספות. למשל, הזכות לעסוק במקצועות חופשיים כעריכת דין והנדסה; למשל, הזכות ללמוד באוניברסיטאות; למשל, זכותם להיות מועסקים על ידי הממשלה. הצעות כאלה כבר מנסרות בחלל האוויר, אבל טרם קודדו בחקיקה.

החוק הישראלי אינו שולל את זכות ההצבעה גם מרוצחים ואנסים. רוצח, כי ישלם את עונשו לחברה, יוכל לעסוק ברפואה – אם ימצא לקוחות – ויוכל גם לנהוג. הנה כי כן, אנו נמצאים למדים שאליבא דכבל מי שמסרב לומר "ההולכים למות יברכוך, רס"ר", נמצא בדרגה נמוכה יותר מרוצח בתו התינוקת.

על המיליטריזם הגלום בהצעה הזו – תועמלנים אנטי-ישראלים שטוענים שהמדינה הציונית היא מדינת קסרקטין ודאי חיככו ידיהם בהנאה – מיותר להרחיב את הדיבור. אבל, במחילה, ארבע נקודות אחרות.

ראשית, שהצעת החוק של כבל מעגנת את אי הרצון לשרת: היא קובעת כי "מי שאינו דתי ואינו ערבי" יהיה חייב לשרת בצה"ל. היא קובעת הבדל ברור בין דם לדם, ובין סוגי אוכלוסיות על פי אמונה דתית. בקצרה, היא נותנת לצעיר החילוני-מסורתי, זה שנושא בנטל כבר עכשיו, עילה ברורה להתחמק משירות.

הנקודה השניה – נקודה שהועלתה פה ושאני אמשיך לחזור עליה כל זמן שהבהמה ודובריה ימשיכו בשקריהם – היא שאין שום משבר מוטיווציה. הסיבה היחידה לעליה במספר הלא-מתגייסים היא עליה במספרם של החרדים – דבר שהצעת החוק של כבל במוצהר איננה פותרת. המשבר האמיתי הוא ביציאה לקצונה וליחידות קרביות, ומאחר ואי אפשר לאלץ אנשים להיות לוחמים או קצינים, הבהמה תצטרך למצוא פתרון אחר.

שלישית, על פי נתוניו של הצבא עצמו, הבלתי-מגויסים (אין דבר כזה, משתמטים) סובלים משמעותית יותר מבעיות בריאות ובעיות בריאות נפש – וזו, בסופו של דבר, הסיבה שהצבא לא גייס אותם. עכשיו כבל רוצה להקשות עליהם את חייהם עוד יותר.

ורביעית, בהנתן שאין ממשות למשבר המוטיווציה, ובהנתן שהצעת החוק של כבל לא פותרת את בעיית אי-גיוס החרדים, צריך לשאול ממה נובע מסע השיסוי של חצי השנה האחרונה שכבל הוא שיאו. הנה הצעה לפתרון החידה: דו"ח וינוגרד המתקרב יאמר דברים רעים מאד על הבהמה הירוקה, שנחשפה בקוצר טלפיה במלחמה האחרונה. הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ, אחרי הכל, לא רצה להפעיל כוחות קרקע בלבנון, כי הוא ידע מה הם שווים מול אויב שמסוגל להשיב מלחמה. חלוץ, אחרי הכל, יזם את המתקפה הנואשת של 60 השעות האחרונות, הורה לקציניו לא לחלוק עליו בישיבות ממשלה, וסירב לדון בהצעת-הנגד של מופז בישיבת הממשלה האחרונה במלחמה. והכשלים של חלוץ חלחלו לכל אורך שדרת הפיקוד – אבל הם לא היו רק כשליו-שלו.

במלחמה האחרונה, התגלה צה"ל ככוח שיטור כושל, שעיקר משימותיו הם מזעור אבדותיו תוך שהעורף אמור לספוג אבידות במקומו. בשש השנים שבהן התמסר צה"ל בחדווה למשימות ציד של פלסטינים, הוא שכח כיצד להלחם. קצינים שהתאימו לפקד על פלוגה הפכו לאוגדונרים, כי אוגדות פעלו לא כאוגדות אלא כאסופה של פלוגות.

ב-30 בינואר ועדת וינוגרד תאמר כמה דברים, כנראה לא נעימים, על כל זה. הסנגוריה הצבאית נלחמה בה בשיניים ובציפורניים, והלכה לבג"צ כדי למנוע מהוועדה להדיח קצינים בכירים. כנראה שהבכירים הללו ידעו למה. ובקרוב ההמון ירצה לראות ראשים עפים; הדו"ח, שהתבשל שנה וחצי, מגיע. אז מה עושים?

מטביעים אותו ברעש. יוצרים מצג-שווא. מסיטים את האש. אומרים שהצבא נבגד על ידי אליטות צפונבוניות ששותות לאטה – ולא משנה שנתוני הצבא עצמו אומרים שרוב אלה שאינם מסיימים את שירותם מגיעים, איך לומר, לא מרמת אביב. יוצרים, בקצרה, אגדת סכין בגב ואת ההיסטריה הנלווית אליה. לא בפעם הראשונה, אגב: לאורך כל תבוסתו בלבנון (בפעם הראשונה, הכוונה) טען הצבא שהוא נכשל במשימות צבאיות טהורות משום שבעורף היתה תנועה שולית שהתנגדה למשימות הללו, ושהתנגדות זו הפכה את טובי בחורינו לערימת ג'לי נטולת מוטיבציה ויכולת תפקוד.

ציני? בהחלט. בזוי? ללא ספק. פוגע במדינה? לא נכחיש זאת. אלא שכאשר אני אומר שאהוד אולמרט, בציניות בזויה, עוקד את הדמוקרטיה הישראלית אל מזבח השרדותו האישית, רוב האנשים מהנהנים; את ההנחה שלמעלה ידחו רוב האזרחים מיד.

אבל מדוע אנו מניחים שקברניטי הבהמה ציניים פחות ממנו? מדוע כאשר שאול מופז במדים, הוא מנהיג נחוש – ומשפשט אותם הוא רכיכה חסרת חוליה? הרי מכל הרמטכ"לים ב-40 השנה האחרונות, רק אחד – משה לוי, שנפטר לאחרונה – לא הלך לפוליטיקה. מה ההבדל בין גנרל במדים לפוליטיקאי בלעדיהם?

אין הבדל, ואף פעם לא היה. אבל הבהמה בונה את עצמה על אגדת הפוליטיקאים המושחתים והגנרלים הטהורים. בניגוד לכל דבר אחר שהיא עושה, זה דווקא הצליח.

ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.

(יוסי גורביץ)